קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשלנות בנק בניהול תיק השקעות: א. מבוא 1. זוהי תביעה כספית לחייב הבנק הנתבע לשלם לתובע סך של 97,276 ₪ נכון למועד הגשת התביעה, בצרוף הוצאות שכ"ט והפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. 2. התובע טען בתביעתו כי בחודש ינואר 2003 פדה כספים שהצטברו לטובתו בקרן השתלמות במהלך שנות שירותו כאזרח עובד צה"ל ועל פי הוראתו, ולאחר יעוץ שקיבל מיועץ השקעות בבנק. נקנו בעבורו בכספי הפדיון אגרות מילווה מדינה "שחר" לתקופה של שנה וחצי. התובע טוען כי הרכישה בוצעה לאחר שבפנייתו לקבלת ייעוץ הבהיר ליועץ ההשקעות שברצונו להשקיע כספו בתוכנית בטוחה וסולידית לתקופה מוגבלת שתאפשר משיכת הכספים בהתראה קצרה. נטען כי רכישת אגרות מילווה מדינה "השחר" אפשרו משיכת כספים ביום 16/6/04 ובתאריך זה צפוי היה התובע לקבל סך של 20,900 ₪. 3. התובע טען בתביעתו ואח"כ בעדותו כי אין לו כל הבנה בעניינים פיננסים, כי מעולם לא השקיע כספו ברכישת מניות וכי ביקש במפורש כי כספו יושקע בהשקעה סולידית. 4. התובע טוען כי לאחר מספר חודשים פנה אליו יועץ ההשקעות בבנק והודיע לו להעביר כספי השקעותיו לתוכנית מניבה יותר. התובע התעקש כי גם בשיחה זו לא דובר עמו על השקעת כספו במניות. 5. אין מחלוקת בין הצדדים כי בחודש מרץ 2004 נרכשו מניות בעבור התובע מכספים שהושקעו קודם לכן באגרות מילווה מדינה "השחר". התובע טוען כי רק בשיחת טלפון מאוחרת למועד רכישת המניות אשר התקיימה בין התובע ופקידה אחרת בבנק בשם איריס, בשל היעדרות יועץ ההשקעות (אילן) מהבנק, נאמר לתובע כי כספו הושקע במניות. בשיחה זו הוברר לתובע לראשונה, לטענתו, כי השקעת כספו במניה הניבה לו הפסדים בסך 30,000-40,000 ₪. אין מחלוקת בין הצדדים כי בעקבות השיחה עם הפקידה בשם איריס התקיימה שיחת טלפון נוספת עם אילן שלאחריה החליט התובע להותיר כספו מושקע ואולם הגביר אינטנסיביות מגעיו עם הבנק כדי לפקח על הנעשה בכספו. 6. עוד אין מחלוקת בין הצדדים כי נעשו עסקאות מכירה וקנייה של מניות בכספו של התובע עד חודש מאי 2005, אז החליט התובע למכור את מרבית השקעותיו בתיק ניירות הערך. התובע טוען כי הסכים להותיר כספו בתיק ניירות ערך והסכים כי כספו יושקע במניות על פי עצת יועץ ההשקעות. 7. לטענת התובע עד מועד מכירת תיק ניירות הערך נשחק כספו ב-40% ובמקום לקבל 209,000 ₪ כמצופה הוא קיבל בעבור מכירת תיק מניותיו סכום נמוך בהרבה ונגרם לו הפסד בסך 83,000 ₪. התובע עותר לחייב הבנק לשלם לו פיצוי בגובה ההפסד הכספי שנגרם, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה עד מועד הגשת התביעה בסך 97,276 ₪. 8. בכתב הגנתו דחה הבנק כל טענות התובע וטען כי רכישת מניות בכספו של התובע ועבורו בימים 8/3/04 ו-9/3/04 היו על פי פנייתו ולפי בקשתו. נטען כי לו היה מותיר התובע כספו מושקע בהשקעה הראשונית שבוצעה בעבורו ומכוחה נקנו בעבורו אגרות מילווה מדינה "השחר" היה התובע מקבל ביום 16/6/04 סך של 209,000 ₪. 9. עוד טוען הבנק כי קיימים מסמכי בנק שהם בבחינת רשומה מוסדית המאשרים ותומכים בטענות הבנק כי רכישת מניות עבור התובע נעשתה על פי פנייתו ובהסכמתו. עוד טוען הבנק כי גם אם תדחה טענתו כי רכישת המניות בוצעה עם בקשת התובע, הרי שהתובע בהתנהלותו ובהסכמתו להמשיך ולהשקיע כספים במניות במסגרת השקעות שביצע בתיק ניירות הערך שברשותו אשרר פעולות הבנק בעניינו. 10. עוד טוען הבנק כי התובע כשל מלמלא חובתו להקטין נזקיו משבחר להמשיך ולהשקיע כספו במניות. כן טוען הבנק כי התובע לא הרים נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח קשר סיבתי בין הרשלנות המיוחסת לבנק והנזק. ב. ההליכים 1. במסגרת ההליכים המקדמיים שנוהלו בתיק זה הסכימו הצדדים כי תביעת התובע מצטמצמת לאירועים שהובילו להעברת כספי השקעתו מהשקעה באגרות חוב להשקעה במניות מבלי לקבל אישור התובע. אין לתובע טענה בנוגע לקבלת ייעוץ רשלני או לא נכון בכל הנוגע לאירועים לאחר שנודע לתובע כי נרכשו מכספו מניות במסגרת תיק ההשקעות. 2. במהלך ניהול ההליכים שמעתי עדות התובע מחד ועדות יועץ ההשקעות מר אילן ויקטור. לאחר מכן ביקשו הצדדים לסכם טענותיהם בכתב. ג. המסקנה 1. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי וכן האזנתי לעדויות והתרשמתי מהם נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה. נחה דעתי כי התובע הרים נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי רכישת המניות בכספו בחודש מרץ 2004 נעשה שלא על דעתו וללא אשורו וכי אין ברשומי הבנק ובמסמכי הבנק כדי לסתור טענת התובע. 2. התרשמותי מהעדויות שבפני הינה כזו כי עדות התובע היתה סבירה ומהימנה. התרשמותי מעדות זו גם סתרה האפשרות להניח כי מדובר במשקיע מנוסה המבין בכלכלה ומבין הסיכונים הכרוכים בהתנהלות כלכלית הכרוכה בהשקעה במניות. התרשמותי מהתובע ומעדותו סותרת האפשרות לקבל כסבירה עדות יועץ הבנק בפני ובתצהירו באשר לכישורי התובע, למידת הבנתו בכלכלה וליכולתו להתרשם מהתובע בזמן הקצר בו נפגש עמו. שהרי אין הכחשה כי עיקר התקשורת בין התובע ויועץ ההשקעות נעשתה טלפונית. עניין זה לבד מהתרשמותי מעדות יועץ ההשקעות בפני אינו מאפשר לי לקבל עדותו. גם התרשמותי מעדות יועץ ההשקעות היתה כזו שלא ניתן לבסס קביעת ממצאים עובדתיים על סמך עדותו היחידה. מדובר בעדות מתחמקת. יועץ ההשקעות הודה בעדותו שבפגישתו עם התובע לא דיבר על מניות, דבר הסותר טענתו כי התובע ביקש במפורש בשלב מאוחר יותר להשקיע כספו במניות. יועץ ההשקעות התקשה ליתן תשובה ישירה ועניינית לשאלה פשוטה אשר בקשה לברר מה בדיוק הבטיח היועץ לתובע בשיחתם. יועץ ההשקעות העיד על דברים שאמר לו התובע ואח"כ הודה כי דברים אלו לא נאמרו לו (עמוד 13 לעדותו). 3. עוד אציין כי יועץ ההשקעות בעדותו תמך בגירסת התובע לפיה נודע לו לראשונה על הפסדיו הכספיים בשיחתו עם פקידת הבנק איריס. כן אישר יועץ ההשקעות כי היה זה הוא שהמליץ לתובע להותיר כספו מושקע במניות עד שההפסדים הגיעו ל-80,000 ₪ (עמוד 14 לפרוטוקול). 4. לא מצאתי ממש בטענות הבנק לעניין אשרור פעולת הבנק על ידי התובע וזאת משהודה יועץ ההשקעות כי התובע הסכים להמשיך להשקיע כספו במניות רק עם עצתו. כן לא מצאתי ממש בטענות הבנק להעדר קשר סיבתי בין ההשקעה במניות וההפסדים שנגרמו לתובע משהודה יועץ ההשקעות כי במועד בו נודע לתובע על השקעת כספו במניות נגרם לתובע הפסד כספי בסך כ-4,000 ₪ ומשהודה יועץ ההשקעות כי היה זה הוא ששכנע התובע להותיר כספו מושקע במניות כדי לנסות ולהקטין הפסדיו ולשאוף לרווח. 5. לא מצאתי ממש בטענות הבנק כי לא הוכח קשר סיבתי בין פעולות הבנק ונזקי התובע, משהודה הבנק עצמו בסיכומיו כי אם היה נותר הכסף מושקע באגרות מילווה מדינה עד יום 16/6/04 היה עומד לרשות התובע סך של 209,000 ₪. עוד מוסר הבנק כי השקעת הכספים במניות הניבה מיידית הפסדים לתובע ואלו רק תפחו מששוכנע התובע להמשיך ולהשקיע כספו במניות. 6. כן מצאתי ממש בטענות הבנק באשר להקטנת נזקו של התובע. לטעמי משנודע לתובע כי כספו הושקע בניגוד לרצונו במניות היה עליו לנקוט משנה זהירות. אמנם הוכח כי התובע הפעיל פיקוח צמוד יותר על יועץ ההשקעות מרגע היוודע השינוי באופי השקעת כספו וניהל מספר רב יותר של שיחות טלפונים עמו. עוד סביר בעיני כי התובע שוכנע להותיר כספו במניות על מנת לבחון המצב ולנסות להפוך הקערה על פיה ולגרוף רווחים מההשקעה שבוצעה על ידו. ואולם רצונו של התובע להשיב לעצמו את כספו לא יכול היה להצדיק הותרת כספו מושקע במניות בניגוד לרצונו עד חודש מאי 2005 ולא יכול היה להביאו ליתן בעצמו הוראת קניית מניות בתקופה מאוחרת. לטעמי המועד הקובע הסביר בו היה על התובע למשוך כספו למרות הפסדיו ולשקול הגשת תביעה היה יום 16/6/04 הוא המועד בו מלכתחילה היה אמור התובע למשוך כספו ולקבל סך של 209,000 ₪. 7. לאור האמור לעיל יפצה הבנק את התובע בכל הפרש שנובע בין הסכום שעמד לרשות התובע ביום 16/6/04 בהשקעותיו במניות והסך של 209,000 ₪. על סכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/6/04 ועד התשלום בפועל וכן הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ בסך של 10,000 ₪. כן תושב לתובע אגרה ששולמה במלואה ממועד תשלומה ועד ההשבה בפועל. ד. האם ביקש התובע לרכוש בעבורו מניות בתיק ההשקעות? 1. אין מחלוקת בין הצדדים כי עובר לחודש נובמבר 2002, מועד בו העביר התובע כספי קרן השתלמות לתיק השקעות בניהול יועץ ההשקעות מר אילן ויקטור לא נפגשו הצדדים (עדות היועץ עמוד 11 לפרוטוקול). 2. עוד אין מחלוקת כי במועד העברת כספי קרן ההשתלמות ביקש התובע להשקיע כספו בהשקעה סולידית ובהתאם לבקשתו הושקע כספו ברכישת אגרות חוב שקליות מסוג "השחר". היועץ אף מודה בעדותו (עמוד 10 לפרוטוקול) כי הסיבה להעברת כספי התובע שהיו קודם בקרן השתלמות לתיק ניירות ערך היתה רצונו שכספו לא יושקע במניות. וכך מעיד היועץ (ראה: עמוד 10 לפרוטוקול שורות 26-30): "ש. במה פירשת את הסיכון. ת. סיכון נמוך זה השקעה שאתה יודע בדיוק מה תקבל בסוף התקופה. ש. לכן גם רכשתם את האגרות חוב של שחר. ת. כן. בעקבות המלצה. הבקשה הייתה בעקבות זאת שהייתה לו קרן השתלמות שהיה לה מרכיב מניות, ההמלצה הייתה לעבור מקרן ההשתלמות להשקעה יותר בטוחה, זה לא בעקבות בקשה שלו". 3. בדיקת נספח ג', מסמך ממערכת ה-Advisor, המסכם לדעת הבנק הייעוץ שניתן לתובע עובר לרכישת אגרות "השחר" בכספו מלמד עד כמה האמור במסמך אינו מדויק. במסמך נאמר שהתובע קיבל יעוץ קודם ביום 10/12/02 ואולם יעוץ קודם לא ניתן. במועד זה על פי עדות היועץ רק נחתמו מסמכים ולא נחתם הסכם המפרש ומסביר טיב ההשקעה שתעשה, שהרי לצורך כך הוצא במועד אחר נספח ג' לתצהיר. במסמך הנ"ל נאמר שנכחו בפגישה רצון דמתי והיועץ יגאל לרנר ואולם כל הצדדים מסכימים כי פגישה לא נערכה וממילא לא נכח בה איש. עוד אציין כי בנספח ג' לתצהיר יועץ ההשקעות מצוין במפורש כי התפלגות ההשקעות המבוקש - הינה שקלית ונאמר במפורש כי לא תהיה השקעה במניות. מכאן יש ללמוד כי האמור בנספח ג' שהוא דוגמא למסמכי מערכת ה- Advisorעליהם מבקש ב"כ הבנק לבסס תימוכין לטענותיו אינו מדויק, אינו משקף המציאות ובחלקו תומך דווקא בגירסת התובע לפיה אכן ביקש התובע להימנע מהשקעת כספו במניות. 4. גירסת הבנק לפיה רכישת המניות בימים 8-9/3/04 נעשתה על פי פניית התובע ולבקשתו אינה סבירה בעיני. זאת משום שיועץ ההשקעות לא חזר על גירסתו המפורשת בענין זה האמורה בסעיף 9 לתצהירו בעדותו, שהרי בעמוד 12 לפרוטוקול מסכים היועץ כי השיחה בין הצדדים התנהלה לאחר שיחה טלפונית קודמת של התובע עם פקידה אחת ועל פי עדות היועץ היה זה היועץ ולא התובע שעודד התובע לשקול עמדתו מחדש לעניין רכישת מניות משום התשואה הגבוהה יותר הצפויה מכך. בעמוד 14 לפרוטוקול מודה היועץ כי שיחתו השנייה עם התובע היתה לאחר שנודע לו כי התובע התרעם על רכישת המניות בשיחתו עם הפקידה איריס. מכאן, שהגירסה לפיה רכישת המניות נעשתה עם פניית התובע ולבקשתו - אינה סבירה. 5. אציין כי התרשמותי מהתובע וממיעוט ידיעותיו והבנתו בכלכלה סותרת גם היא האפשרות כי התובע, לפתע וללא ייעוץ קודם, יחליט ליתן הוראה על קניית מניות מעצמו בחודש מרץ 2004. עוד אציין כי כשלון הבנק להביא את הפקידה איריס למתן עדות למרות שלתוכן שיחתה עם התובע חשיבות ובפועל יועץ ההשקעות מאשר גירסת התובע כי בשיחה זו התרעם התובע על רכישת מניות בעבורו, פועלת גם היא לחובת הבנק. לו אכן בשיחה טלפונית קודמת עם הפקידה איריס ביקש התובע לרכוש עבורו מניות מדוע לא הובאה עדות הפקידה לתמוך גירסה זו? ובהעדר עדות הפקידה נותרת עדות התובע כי לא ידע כלל על רכישת המניות בעבורו - עדות שאינה נסתרת. 6. אשר להסתמכות הבנק על מסמכי ה- Advisorמימים 8-10/3/04 המאשרים לדעת הבנק נכונות גירסת יועץ ההשקעות כי בוצעה רכישה על פי פנייה יזומה של התובע, לטעמי בדיקת מסמכים אלו מלמדת כי אין בהם דבר אשר יכול לאשר גירסת הבנק. בנספחים אלו אין ציון כלשהו של השיחה שנוהלה עם התובע עובר למתן הוראותיו. לא ברור מתי קוימה השיחה, עם מי, באיזה שעה ומה היו ההוראות המדויקות. לא ברור האם ניתנו ייעוץ והדרכה קודם לקבלת ההוראה לרכישת המניות ולפעולה על פיה. בנוסף הנספחים ד'-ה'-ו' לתצהיר יועץ ההשקעות הינם זהים בתכנם למעט סוג המניות וסכום הרכישה. לא ברור כיצד ומדוע הוחלט על רכישה ספציפית בסכום מסוים. לא ברורה החתימה על המסמכים מתי נעשתה ועל ידי מי וגם במקום השמור לחתימת הלקוח נעשתה חתימה לא ברורה חסרת פרטים נדרשים. גם המקום השמור למילוי המשבצת העוסקת בקבלת הוראה טלפונית נותר ריק. אופן מילוי כזה של הטפסים ומיעוט המידע שבהם אינו יכול למלא החסר ולהוות תימוכין לגירסת הבנק כאשר יועץ ההשקעות הרלוונטי אינו זוכר העובדות, אינו זוכר מה בדיוק הבטיח לתובע ומודה כי הוא מנהל עשרות שיחות טלפוניות ביום. תאור סוג השירות כאמור במסמכים אלו אינו תואם חובת הבנק, במיוחד בכל הקשור למתן ייעוץ בהשקעה, ליתן שירות התואם צרכי הלקוח, מפרט הבירור שנעשה עמו ואת חובת הבנת ליתן הסבר תוך ציון סיכונים הכרוכים בייעוץ הניתן, והכל בהתאם לאישיות הלקוח ולמידת התחכום שלו. ראה לעניין זה ד"ר רות פלאטו-שנער דיני בנקאות - חובת האמון הבנקאית (2010) פרק עשירי, עמ' 392 ואילך. 7. ועוד תמיהה עולה מן העובדה כי מסמך המסכם ייעוץ כביכול שניתן על ידי הבנק ללקוחו, נספח ח' לתצהיר היועץ נושא תאריך 10/3/04, לאחר שבוצעה רכישת המניות ובו מוצג גרף המלמד לפתע על שינוי התפלגות ההשקעה על ידי התובע, ובהתאם לאמור בגרף זה ביקש התובע לפתע להשקיע רוב כספו דווקא במניות ונגזרות ב-100%. בדף המסכם הייעוץ אין הערות יועץ ואין הסברים מדוע מולא דוח הייעוץ רק אחרי שנרכשו המניות. עוד נאמר בדו"ח כי הוא מולא לאחר פגישה בה נכחו התובע ויועץ, אולם כבר ראינו כי פגישה כזו כלל לא נערכה. עוד אין הסבר בדוח מדוע שונה רצונו של התובע ביחס לתיק השקעותיו ואלו הסברים קיבל עובר לשינוי זה. 8. מכל האמור לעיל עולה כי בפני גירסה סבירה ואמינה של התובע אשר לא נסתרה בעדות יועץ ההשקעות. מאידך ישנן מספר גרסאות של היועץ בתצהירו ובעדותו שאינן נתמכות במסמכי הבנק ואין ספק כי לא הוכחה סבירות גרסתו הראשונה של הבנק לפיה התובע מיוזמתו ביקש לפתע לשנות את השקעתו ולהשקיע כספו במניות. כן לא נסתרה הטענה כי השקעת הכספים במניות נעשתה ללא ידיעת התובע. מכאן, אין מנוס מן המסקנה כי התובע הוכיח טענתו כי השינוי בהשקעת כספו נעשה ללא ידיעתו. ה. האם אשרר התובע מעשי הבנק? 1. לא מצאתי ממש בטענה זו של הבנק. יועץ ההשקעות הודה בעדותו בפני כי לאחר מעשה משנודע ליועץ ההשקעות כי התובע בא בתרעומת על השינוי שנעשה בהשקעת כספו, הוא נתן לתובע ייעוץ טלפוני, הבהיר לו היתרונות בהשקעת הכספים במניות, וביקשו להמשיך בפעילות זו כדי לצמצם הפסדים ואף לאפשר לו להרוויח מהשקעותיו. וכך אומר היועץ (ראה: עמוד 14 לפרוטוקול שורות 12-19): "ש. האם נכון שבמפגש הראשון אחרי שנודע לו על המניות הוא התרעם על ההפסד והיה הפסד. ת. כן. לא זוכר כמה. ש. 40 אלף ₪ יכול להיות. ת. לא זוכר. ש. נכון שאתה הבטחת לו שכדאי לו להשאיר כי זה יעלה. ת. כן. ש. עד שבשלב מסוים זה הגיע להפסד של 80 אלף ₪. ת. נכון ואז הוא משך את הכסף". 2. הוכח איפוא כי יש ממש בגירסתו העקבית של התובע כי ידיעותיו בתחום הכלכלי מצומצמות וכי הוא סמך ידיו על בעל המקצוע/היועץ אשר נתן לו הדרכה והבטחות והפציר בו שלא לשנות השקעותיו במניות. אין בפנינו אישרור בדיעבד של מעשים שנעשו ללא אישור אלא רצון והסכמה לפעול להקטנת נזקים על פי ייעוץ של בעל מקצוע שניתן על פי עדות יועץ ההשקעות לאחר מתן הסברים נדרשים. התובע בהתנהגותו ובהסכימו להותיר כספו מושקע במניות פעל בהתאם לאינטרסיו ועל פי הדרכה שקיבל שחשב אותה עת כי היא סבירה. באותה מידה יש לדחות טענות הבנק לעניין מניעות ושיהוי. שהרי אין מחלוקת כי מאז חודש מרץ 2004 היה מודע התובע לרכישת המניות בעבורו ואולם בד בבד הוא שוכנע להמשיך ולהשקיע במניות כדי להקטין נזקיו. משכך משהמשיך התובע להתיר לבנק לפעול בחשבונו ולהשקיע במניות בתוך זמן סביר לפחות עד המועד בו הוא היה עתיד ממילא להשקיע כספו באג"ח "השחר" (16/6/04) אין לראות בהתנהלותו, שהיתה בהתאם לייעוץ שקיבל, התנהלות בלתי סבירה, המרמזת על מניעת או שיהוי. 3. עוד לא מצאתי ממש בטיעוני ב"כ הבנק באשר להעדר קשר סיבתי בין פעולת הבנק ונזקי התובע. שהרי אין מחלוקת כי על פי גירסת הבנק לו הותיר התובע כספו באג"ח "השחר" על פי ההשקעה המקורית שנעשתה בעבורו היה הוא זכאי לסך של 209,000 ₪ ביום 16/6/04. אין עוד מחלוקת שההשקעה במניות הניבה הפסדים לתובע כאשר המשך הסכמתו לסחור במניות לפחות עד יום 16/6/04 היה על פי ייעוץ שקיבל. ו. הקטנת הנזק כן מצאתי ממש בטענות הבנק באשר ליכולת התובע להקטין נזקיו. כאמור מרגע היוודע השינוי בהשקעת כספו התחיל התובע לעקוב מקרוב ובצורה אינטנסיבית אחר הנעשה בתיק השקעותיו. התובע החל עושה כן מאז תחילת חודש מרץ 2004. התובע ידע כי לולא הושקע כספו במניות היה הוא עתיד לקבל סך של 209,000 ₪ ביום 16/6/04. לטעמי אכן נהג התובע בסבירות משלא ביקש מיד להפטר מההשקעות שבוצעו בכספו ללא אישורו וידיעתו ואיפשר לבנק תקופה נוספת להשקיע כספים בעבורו כדי להקטין הפסדיו. דא עקא משחלפו כשלושה חודשים והגיע מועד בו ממילא היה צריך התובע לקבל כספו קרי ביום 16/6/04 היה על התובע, בראותו כי הפסדיו אינם קטנים, לעשות מעשה ולהורות על פידיון השקעותיו במועד זה. לא היה כל הגיון להמשיך ולשתף פעולה עם הוראת היועץ אשר על פי התובע המשיך להפציר בתובע להשקיע כספו במניות. משבחר התובע להמשיך ולעשות כן ואף השקיע בחודש ספטמבר 2004 כספים נוספים במניות ועשה כן עד חודש מאי 2005 פעל הוא לא בסבירות ולא בדרך המתחייבת מחובתו להקטין נזקיו. עוד לא הובהר מדוע המתין התובע עד חודש מאי 2005 לפני שגמלה בליבו ההחלטה למכור השקעותיו ולמשוך כספו. לטעמי שהות כה ארוכה אינה סבירה אף אם פעל על פי עצת יועץ ההשקעות, שהרי יכול היה התובע להיווכח עוד במועד מוקדם יותר כי עצות יועץ ההשקעות מובילות אותו להפסדים ולבחור שלא לפעול על פי עצות אלו. סכום לאור כל האמור לעיל אני מקבלת תביעת התובע בחלקה. הבנק ישלם לתובע ההפרש בין שווי תיק השקעותיו ביום 16/6/04 והסך של 290,000 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ועד התשלום בפועל. כן ישלם הבנק לתובע אגרה ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום האגרה ועד ההשבה בפועל. עוד ישלם הבנק לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל. הכספים שהופקדו בקופת בית המשפט לרבות ערבויות על ידי התובע יושבו לו באמצעות בא כוחו לאחר תשלום הוצאות עדים ומומחים והוצאות על פי החלטת ביניים. כספים לרבות ערבויות שהפקיד הבנק בקופת בית המשפט יועברו לאחר תשלום הוצאות על פי החלטות קודמות לידי התובע באמצעות בא כוחו וישמשו לפירעון חוב הבנק לתובע על פי פסק דין זה. לצדדים נתונה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי. בנקבניהתיק השקעותרשלנותהשקעות