קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בטענת רשלנות מקצועית של עורך דין בתביעה על נזקי גוף: 1. זוהי תביעה, בגדרה עותרת התובעת לחייב הנתבע, עו"ד במקצועו, לשלם לה פיצויים בסך 1,375,951 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעת עקב רשלנותו של הנתבע בייצוג התובעת בתביעת נזקי גוף שהתנהלה בבית המשפט השלום החיפה במסגרת ת.א 12092/03. 2. בכתב תביעתה (המתוקן) טענה התובעת כי היא שכרה את שירותיו של הנתבע, עו"ד המתמחה בניהול תביעות נזקי גוף, על מנת שייצגה בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לה. לטענתה, ביום 16.8.2001 נגרמו לה נזקי גוף קשים, כאשר החליקה ונפצעה במהלך חוג ריקודי עם אשר התקיים ב"מרכז אילן" בקריית ים. לאחר שפנתה התובעת אל הנתבע, לאור המלצת אחותה, הוא קיבלה במשרדו, ובשנת 2003 הגיש בשמה לבית המשפט השלום בחיפה במסגרת ת.א 12092/03 כתב התביעה הראשון (נספח ב' לתיק המוצגים מטעם התובעת) כנגד "מרכז שיקום וספורט אין בע"מ" וכנגד חברת הביטוח שביטחה את המרכז הנ"ל מפני נזקי צד ג', ורק לאחר שהתובעת הסבה תשומת לבו של הנתבע, בשלב מאחר יותר, כי מי שאירגן את חוג ריקודי העם (או שפי שכינוהו הצדדים - "המרקיד") לא צורף לתביעה, הוגשה בקשה לצירוף המרקיד כנתבע והוא אכן צורף כנתבע נוסף. 3. עוד טוענת התובעת, כי היא טופלה ע"י מספר עורכי דין במשרדו של הנתבע, כאשר היה ברור לה, כי לישיבת ההוכחות יגיע הנתבע בעצמו. לטענת התובעת, ביום 5.11.2004 זומנה למשרדו של הנתבע על מנת להכין תצהירי עדות ראשית והיא הופתעה להיפגש עם עו"ד אבישי קון, אשר הכין עם התובעת תצהיר עדות ראשית עליו חתמה התובעת, יחד עם זאת, למרות שחתמה על התצהיר, ביקשה התובעת לבודקו בשנית בבית, ולפיכך הוסכם כי התצהיר לא יוגש לתיק בית המשפט אלא אם תודיע התובעת כי אין לה הערות. התובעת, כך לטענתה, עברה על התצהיר והכניסה בו מספר תיקונים קלים ושבה וחתמה על העותק המתוקן ביום 11.11.2004.. 4. התובעת מוסיפה וטוענת, כי הגם שתצהירי עדות ראשית היו מוכנים בתחילת חודש 11/2004 הוגשו לתיק בית המשפט רק ביום 9.2.2005 וכך נדחה הדיון שעתיד היה להתקיים ביום 28.2.2005. 5. ביום 20.12.2005 התקיימה ישיבת ההוכחות, כאשר עובר לקיום הישיבה, בחודש 9/05 גילתה התובעת כי היא מטופלת ע"י עו"ד אחר- עו"ד רועי אייל (להלן : "עו"ד אייל"), לאחר שעו"ד קון עזב את משרדו של הנתבע. בבוקר ישיבת ההוכחות, כך עפ"י הנטען, הופתעה התובעת כאשר גילתה כי עו"ד אייל- ולא הנתבע- הוא אשר יופיע לישיבת ההוכחות. 6. מה שאירע במהלך ישיבת ההוכחות, מהווה, כך לטענת התובעת, שיאו של מעשה ההתרשלות של הנתבע. עפ"י המתואר בכתב תביעתה ובתצהיר עדות ראשית מטעמה- בישיבת ההוכחות (בפני כבוד השופטת כ. ג'דעון) החלה התובעת להעיד ראשונה, והחקירה התנהלה על מי מנוחות ובאופן מוצלח, עד אשר העיר בית המשפט כי ייתכן וקיים שוני בין התצהירים המצויים בידי ב"כ הצדדים לבין אלה המצויים בתיק בית המשפט, או אז התגלה, כי לתיק בית המשפט הוגשה אותה טיוטה אשר נחתמה ביום 5.11.2004 (נספח ד' לתיק המוצגים מטעם התובעת) בעוד שהצדדים אחזו בתצהיר עדות ראשית עליו חתמה התובעת ביום 11.11.2004 (התצהיר המתוקן- נספח ה' לתיק המוצגים מטעם התובעת). לטענת התובעת, ניצלו ב"כ הנתבעים את הטעות (אף שהתובעת עצמה מודה כי ההבדל בין שני התצהירים אינו מהותי כלל) והתובעת התבקשה לעזוב את אולם בית המשפט ולאחר מספר דקות יצא עו"ד אייל מאולם בית המשפט כשהוא מבוהל, וטען כי עליה להסכים לדחיית התביעה, מאחר ועתה אין כל סיכוי לקבלת התביעה. התובעת, כך לטענתה, נדהמה, נכנסה לאולם וביקשה מבית המשפט לדחות את מועד הדיון לאור רצונה לשחרר את עו"ד אייל מייצוגה, בקשה שנדחתה ע"י בית המשפט. לאחר שבית המשפט הפסיק את הדיון להתייעצות, שוב פנה עו"ד אייל אל התובעת והודיע לה כי "היא חייבת להסכים לדחיית התביעה ואם לא תעשה כן תחוייב בתשלום הוצאות" (סעיף 26 לכתב התביעה) ולאחר שעו"ד אייל לא הותיר בפניה כל ברירה, לאור הלחץ הגדול שהפעיל עליה עו"ד אייל (ראו סעיף 27 לכתב התביעה) הסכימה התובעת כי התביעה תידחה כאשר הצדדים עורכים, ללא ידיעת בית המשפט, הסדר פשרה, לפיו ישלם כל אחד מן הנתבעים סך 5,000 ₪, ובכך תקבל התובעת סך 10,000 ₪ לסילוק מלוא טענותיה. 7. לטענת התובעת, אילו היתה מתנהלת התביעה כדבעי, היא היתה זוכה בפיצוי ריאלי לנזקיה, וזאת לאחר שב"כ הצדדים דהתם הגיעו להסכמה דיונית שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה תעמוד נכותה הרפואית של התובעת על 25%. לטענתה, הפסדיה בשל הניהול הרשלני של תביעתה מסתכם בסכומים שלהלן: אובדן פדיון ימי החופשה עפ"י התקשי"ר (לאחר שמשכורתה של התובעת, לאחר התאונה שולמה על חשבון ימי החופשה) סך 105,363 ₪; אובדן מרכיבים בשכר לאור העובדה כי דמי המחלה משולמים על בסיס שכר נמוך סך 111,921 ₪; אובדן פנסיה סך 681,755 ₪; אובדן 4% מן הפנסיה לאור העובדה כי התובעת מקבל היום 66% במקום 70% שהיתה מקבלת אילמלא התאונה שהביאה להפסקת עבודתה סך 101,912 ₪ ; הוצאות רפואיות (עבר ועתיד) בסך 25,000 ₪ עזרת צד ג' בעבר ובעתיד סך 200,000 ₪ וכאב וסבל סך 150,000 ₪. 8. ההתרשלות, אותה מייחסת התובעת לנתבע מתבטאים, בין היתר, באי זימון עדים רלוונטיים כגון העד שמואל שי (שלימים העיד בפניי), תצהירי העדות הראשית לא הוגשו במועד והוגשו בשני עותקים דבר שגרם לדחיית התביעה, וכאשר התצהירים לא כללו עובדות שיש בהן כדי לבסס את רשלנותם של הנתבעים, הגשת תצהיר התובעת ותצהיר העדה מטעמה - הגב' אילנה מאירי כאשר התצהירים כוללים עובדות שונות, אי שימוש בתמונות אותן צילם בעלה של התובעת תקופה קצרה לאחר התאונה ואשר מתעדות את האולם שבו החליקה התובעת, שליחת עו"ד צעיר ולא מנוסה לדיון הוכחות, אי היערכות כראוי לדיון ההוכחות, אי פירוט טענות התובעת לעניין הנזק והפעלת לחץ בלתי סביר על התובעת שגרם לה לוותר על תביעתה. 9. גרסה אחרת בפי הנתבע ועורכי הדין קון ואייל (מטעמם הוגשו תצהירי עדות ראשית). לטענת הנתבע, מלכתחילה הובהר לנתבעת כי סיכויי תביעתה אינם גבוהים וכי התביעה תטופל ע"י צוות משרדו של הנתבע. באשר להגשת שני תצהירים לתיק בית המשפט טען הנתבע, כי מדובר בטעות טכנית וכי לא היה כל הבדל מהותי בין שני התצהירים שהוגשו לתיק ועל כן אין זו הסיבה להמלצה לדחיית התביעה בכפוף לקבלת פיצוי ע"ס 10,000 ₪. עוד טוען הנתבע בכתב הגנתו, כי אילו הודיעה התובעת שהיא מתנגדת להסכם הפשרה או שהיא עתידה לתבוע את הנתבע, לא היה הנתבע מסכים להגיע להסכם פשרה בשם התובעת. 10. באשר לאירועים באולם בית משפט השלום בחיפה, הוגש תצהירו של עו"ד רועי אייל, אשר העיד כי התובעת העידה באופן תמוה, כי הוא הבחין כי התרשמות כבוד השופטת ג'דעון מעדותה של התובעת "לא היתה חיובית" (סעיף 6 לתצהיר עו"ד רועי אייל), וכי עם גילוי קיומם של שתי גרסאות של תצהירי עדות ראשית ניצלו ב"כ הנתבעים זאת, ובתגובה ביקש עו"ד אייל הפסקה. בשלב זה ביקשה כבוד השופטת מן הנוכחים באולם, מלבד ב"כ הצדדים, לצאת מאולם בית המשפט, ולאחר שהתובעת יצאה מאולם בית המשפט עו"ד אייל הסביר כי מדובר בטעות וכי אין הבדל מהותי בין התצהיר המצוי בתיק בית המשפט לבין זה המצוי בידי הצדדים. לטענת עו"ד אייל עם צאתו מאולם בית המשפט על מנת לשוחח עם התובעת, מצא כי התובעת נסערת ואמרה כי אינה מעוניינת כי משרדו ימשיך לייצגה, והיא אף הודיעה על כך כשחזרה לאולם בית המשפט כאשר ביקשה לדחות את הדיון על מנת לשכור שירותיו של עו"ד אחר, ואילו כבוד השופטת דחתה בקשתה. הצדדים יצאו שוב להפסקה ועו"ד אייל הסביר לתובעת כי עליה להמשיך בעדותה, או אז פנו ב"כ הנתבעים דהתם אל עו"ד אייל והציעו לדחות התביעה, מאחר ובאמתחתם דו"ח חקירה ומסמכים נוספים, ובמקביל הודיעה העדה הגב' אילנה מאירי שאמורה היתה להעיד כי אין בדעתה להמתין. לטענת עו"ד אייל לאור השתלשלות הדברים, הסביר הוא לתובעת את הסיכונים והסיכויים, ובמקביל הציעו ב"כ הנתבעים לשלם לתובעת סך 10,000 ₪. לאחר שהתובעת דנה עם בני משפחתה בעניין, היא הסכימה להצעה (ראו האמור בסעיפים 6-19 לתצהירו של עו"ד אייל). העדים: 11. מטעם התובעת הוגשו תיק מוצגים הכולל, בין היתר, חלק גדול מן המסמכים שהגישה לבית המשפט השלום בחיפה ופרוטוקולי הדיונים, תצהירה וכן תצהירי העדים הבאים: מר שמואל שי - שהיה עד לנפילת התובעת - העיד כי ב"כ התובעת דאז פנה אליו יומיים לפני מועד דיון ההוכחות על מנת שיעיד, אולם הוא סירב לאור ההתראה הקצרה; גב' אילנה מאירי - שותפה לחוג הריקודים - שהעידה על נסיבות נפילתה של התובעת; חנה גולן - אחות התובעת - שהעידה כי המליצה לתובעת לשכור את שירותי הנתבע, וכי לאחר שהתובעת התלוננה בפניה כי משרד הנתבע לא מטפל כראוי בתיקה, נקבעה פגישה בנוכחותה - ובה התחייב הנתבע כי הוא מטפל אישית בתיק; מר אריה ברנר - בעלה של התובעת - אשר העיד על מצבה הרפואי מאז התאונה ועל הפגישות בין התובעת לבין הנתבע בהן נכח, ובהן התחייב הנתבע לטפל אישית בתיק.; שמואל ברנר - בנה של התובעת - שהעיד על ה"התרחשויות" במהלך ישיבת ההוכחות, ועל התנהלותו של עו"ד אייל, שהיה נראה "בפאניקה מוחלטת" ו"חסר אונים" וניסה לשכנע בכל דרך אפשרית את התובעת לחזור בה מתביעתה; מר דוד אסידו - מנהל בית הספר בו לימדה התובעת - אשר העיד כי שכנע את התובעת לוותר על יציאה ל"פנסיה מוקדמת", אולם לאחר פציעתה וחופשת המחלה שבעקבותיה - יצאה לפנסיה מוקדמת. במהלך העדת העדים הוגשו המוצגים המצויים בתיק בית המשפט.. הכרעה: תביעה בגין רשלנות מקצועית בייצוג בפני בית המשפט- כללי: 12. חובתו של עורך-דין כלפי לקוחו היא, בראש ובראשונה, חובה חוזית; "בין עורך הדין לבין הלקוח קיים הסכם, לפיו מתחייב עורך הדין להגיש ללקוח שירותים של עריכת דין, בתמורה לשכר הטרחה המשולם לו..הבנה והתנאה מכללא בכל הסכם כזה הן כי לעורך הדין, המקבל על עצמו את ייצוג הלקוח יש המידה הנדרשת של ידע, מאומנות ומיומנות הנדרשים במקצוע עריכת הדין, וכי מתחייב הוא להפעיל כישורים אלה לטובת הלקוח. התרשלות בייצוג עניינו של הלקוח או בהפעלת מידה סבירה של מיומנות ומאומנות, הגורמת נזק ללקוח...עשויות לשמש עילה לתביעה בגין הפרת חוזה או בשל הפרת חובותיו כלפי הלקוח" (ע"א 86/73 משה לוי ואח' נ' יחזקאל שרמן ואח' פד"י מ"ד (4) 446 בעמ' 462 (להלן: "פרשת שרמן"). אפשרות נוספת להטלת אחריות על עו"ד בגין רשלנותו היא עפ"י דיני הנזיקין הרגילים, כאשר בית המשפט בוחן את רשלנות עורך-הדין עפ"י שלוש שאלות: הראשונה קיום חובה להשתמש בכושר סביר, השנייה הפרת חובה זו והשלישית הנזק שנגרם מהפרת חובה זו (פרשת שרמן, שם). לגבי המיומנות והזהירות הרי אלה "ניתן לשאוב משני מקורות עיקריים. ראשית - הדין כפי שהתגבש בהלכה באשר לרמת המיומנות והזהירות הנדרשת מבעל מקצוע כלפי מי שהוא חב חובה כלפיו; ושנית - ככל שהדברים אמורים בעורך-דין - מהדין הספציפי הקובע את נורמות ההתנהגות הראויות לעורך-דין בתור שכזה. כוונתי לכללים המוצאים מקומם וביטוים בחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, ובתקנות והכללים המסתעפים ממנו, ושעל פיהם עורך-דין שאינו מקיימם, על אחת כמה וכמה אם הוא חוטא להם, עלול למצוא עצמו חב ללקוחו כמפר חוזה כלפיו או כמעוול כלפיו בעוולת הרשלנות" (שם). 13. על מנת שתובע יצליח בתביעת רשלנות מקצועית כנגד עו"ד שטיפל בתביעתו של הלקוח, עליו להוכיח התרשלותו של עו"ד, וכן שאלמלא אותה רשלנות תוצאת ההליך היתה שונה. כן על התובע להוכיח גובה הנזק שנגרם לו, המתבטא בהפרש בין הסכום שנפסק בפועל (או בין מה שלא נפסק) לבין הסכום שהיה מקבל התובע אילו ניהל עו"ד את תביעתו של התובע כראוי (ראו א' יעקב "רשלנות בין כותלי בית המשפט: לשאלת אחריותם של עורכי דין במסגרת הדיון המשפטי" עיוני משפט כ"ו (תשס"ב- תשס"ג) עמ' 5 ; כן ראו : ע"א 989/03 א' חוטר ישי משרד עורכי דין נ' חיננזון פד"י נ"ט (4) 796). האם הוכיחה התובעת את יסודות תביעתה: 14. נראה, כי השאלה העיקרית בתיק זה היא- מה היה גורלה של התביעה שהתנהלה בבית משפט השלום בחיפה. אם אקבע כי תביעה זו היתה מתקבלת, הרי נראה, שהגשת שני תצהירים, ההתרחשויות העולות מפרוטוקול הדיון בבית המשפט השלום בחיפה והמלצת עורך דין אייל לקבל פשרה, לפיה ישולם לתובעת סך 10,000 ₪ בגין כל טענותיה, בטרם נשמעו כל הראיות מהווה רשלנות. מאידך- ככל שאקבע, כי התביעה לא היתה מתקבלת (או סיכוייה קלושים למדי), הרי בכך זכתה התובעת בסך 10,000 ₪ מעבר למה שהיה מגיע לה, ולא שילמה הוצאות שהיה עליה לשלם, אילו נדחתה התביעה. לעניין זה אציין כי קבלת תביעת התובעת כאן, מקום שתביעתה המקורית שהגישה היתה חסרת סיכוי להתקבל, יביא להתעשרות התובעת. 15. הצדדים היו ערים לעובדה כי בית משפט זה אמור להכריע במה שלא הכריע בית המשפט השלום החיפה (למצער לגבי סיכויי התביעה) ולפיכך הביאו ראיות באשר לנסיבות נפילת התובעת ברחבת הריקודים; השאלה היא- אילו היתה התובעת מביאה בפני בית המשפט השלום החיפה את הראיות שהביאה בפניי, כלום היתה תביעתה מתקבלת, או שמא היתה נדחית? 16. יתרונו של בית משפט זה הוא- שהוא שמע את כל הראיות שלגישת התובעת מוכיחות אחריות הנתבעים בתביעה המקורית, לרבות עדותה של התובעת, עדות הגב' אילנה מאירי שהגיעה לבית המשפט השלום בחיפה אולם לא העידה לאור הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים ואף עדותו של מר שמואל שי, שאף הוא רקד בעת התאונה ברחבת הריקודים והתובעת טענה, כי הנתבע לא טרח לזמנו לעדות בבית המשפט השלטם בחיפה מבעוד מועד. מאידך, הביא הנתבע לעדות את המרקיד, יאיר הראל, שאף עדותו לא נשמעה במסגרת התביעה בבית משפט השלום בחיפה. 17. אקדים מסקנה לניתוח ואומר, כי לאחר ששמעתי את התובעת ועדיה, אני קובע כי אילו היתה התביעה המקורית מובאת בפניי- הייתי דוחה אותה, וזאת מאחר והתובעת לא הוכיחה כי הנתבעים דהתם (המחזיקה של האולם והמרקיד) עיוולו כלפיה עוולת הרשלנות. 18. נראה, כי אין חולקין כי התובעת אכן נפלה על רצפת האורלם- והשאלה אליה נדרש בית משפט השלום בחיפה והיא חוזרת לפתחו של בית משפט זה היא- האם היה מכשול ברצפה או על הרצפה, אשר גרם להחלקת התובעת, לשון אחר- האם הוכיחה התובעת כי הנתבעים בתביעה המקורית התרשלו כלפיה? 19. התובעת עצמה טוענת כי היא החליקה וכלשונה בסעיף 9 לתצהירה (הדומה, מבחינת תוכנו, לסעיף 14 לתצהירה בבית המשפט השלום בחיפה): "אני לא מעדתי ולא נתקלתי בשום דבר ונפילתי נגרמה בשל החלקתי בשל הרצפה החלקה במקום". משמע- התובעת יודעת כיצד נגרם לה הנזק, ולטענתה היא החליקה בשל היות הרצפה חלקה, ועל כן הנטל עליה להוכיח כי התרשלות הנתבעים דהתם- היא היא שגרמה להחלקתה. 20. בכתב תביעתה בבית המשפט השלום בחיפה ואף בתצהירה שם ובתצהיר שהגישה בפניי, טוענת התובעת כי כשהגיעה למקום הבחינה היא "שהרצפה במקום נקיה באופן חריג, ממש מבריקה" (סעיף 4 לתצהיר). עוד טענה התובעת כי "איני יודעת באיזה חומר השתמשו לנקות את רצפת האולם באותו יום, אך ברור לי כי הרצפה היתה חלקה ומבהיקה (כך במקור) במיוחד ביום זה" (סעיף 7 לתצהיר עדות ראשית, כן ראו את האמור בסעיף 13 לתצהיר עדות ראשית שהגישה התובעת בהליך בבית המשפט השלום בחיפה). 21. בסיכומיה טוענת התובעת כי פוזר טלק במקום, וזוהי הסיבה לנפילתה. השאלה הראשונה, איפוא, היא האם המרקיד פיזר במקום טלק והאם התובעת נפלה כתוצאה מן הטלק שפוזר. 22. ראוי לציין כי בכתב תביעתה שהוגש לבית המשפט השלום בחיפה, לא טענה התובעת כי היא החליקה בשל טלק שפוזר על הרצפה (לצורך הפחתת החיכוך באולם ולהפוך את האולם לחלק יותר). האפשרות שמא פוזר טלק על הרצפה, הופיעה לראשונה בתצהירי עדות ראשית שהוגשו לבית המשפט השלום בחיפה כאשר הצהירה התובעת בסעיף 5 לתצהירה כי " שבוע לפני התאונה עת הגעתי למקום הבחנתי כי הרצפה היתה מלוכלכת הואיל ובאותה תקופה התקיימה במקום, במשך שעות היום קייטנה בהשתתפות ילדים רבים" ובסעיף 6 לאותו תצהיר טענה התובעת כי " שבוע לפני התאונה, במהלך ההרקדה השתמש המרקיד בטלק על מנת לאפשר לרוקדים לרקוד הואיל והלכלוך הרב מאד שהיה על הרצפה, לא אפשר תנועה מתאימה המתאימה לריקודי עם" על אותה גירסה חזרה התובעת בתצהיר שהוגש במסגרת התיק דנן (סעיף 3 לתצהיר עדות ראשית). מאדיך, בתצהירה של הגב' אילנה מאירי שהוגש לבית המשפט השלום בחיפה (נסםח ו' לתיק המוצגים מטעם התובעת), טענה היא כי "המרקיד פיזר במספר מוקדים טלק" (סעיף 5 לתצהיר). 23. לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים לשאלה זו אני קובע כי לא הוכח כי פוזר טלק במקום, ומכל מקום, לא הוכח כי התובעת החליקה בשל טלק שהיה במקום, ולהלן אנמק מסקנתי זו: א) התובעת עצמה לא טענה כי נפלה כתוצאה מטלק, והיא טענה כי היא נפלה כתוצאה מרצפה נקיה וחלקה. הן בתצהירי עדות ראשית שהוגשו בהליך שלפניי והן בתצהיר עדות ראשית בהליך בבית המשפט השלום בחיפה, לא טענה התובעת כי היא נפלה כתוצאה מטלק והיא אף לא טענה כי באותו יום פוזר טלק על הרצפה, וכל אשר טענה התובעת בתצהירה, כי שבוע לפני התאונה היא הבחינה במרקיד מפזר טלק. התובעת העידה בפניי כי באותו יום היא לא ראתה טלק וכלשונה בעדותה בעמוד 25 שורות 14 -16: ש: באותו יום לא היה טלק מפוזר על הרצפה בניגוד לפעמים אחרות. ת: אני מסבירה שלא הספקתי לראות כלום, הגעתי לאולם והצטרפתי למעגל ולא ראיתי טלק ולא הספקתי לראות שום דבר. יכול היות שהיה טלק אני לא יודעת. גרסה זו דומה לגרסה שנתנה התובעת בבית המשפט השלום בחיפה, שם העידה בעמוד 8 לפרוטוקול הדיון מיום 20.12.05 : "ש. לא מדברים על זה שבאותו יום הוא השתמש בטלק ת. נכון, לא ראיתי." כך אף טענה התובעת בתצהיר תשובות לשאלון (נ/7): "בשבוע שלאחר מכן (כשאני נפלתי) הבריקו היטב את הרצפה, ואני נפלתי קורבן מכיוון שהרצפה היתה חלקה" ב) אילו התובעת היתה מחליקה בשל טלק שהיה במקום, סביר להניח כי היא היתה שמה לב, לאחר נפילתה, כי ישנו טלק על הרצפה, שכן אילו פוזר טלק על הרצפה, היתה התובעת, מן הסתם, רואה טלק זה נשאר על בגדיה לאחר נפילתה על הרצפה. ג) נוסף על האמור לעיל התובעת עצמה העידה כי שבוע קודם לתאונה, פוזר טלק מאחר והרצפה היתה מלוכלכת "כיוון שבשל הליכלוך ברצפה הנעלים "נדבקו" לרצפה והקשו על הריקוד" (סעיף 3 לתצהיר עדות ראשית בתיק דנן- ראו גם סעיף 6 לתצהיר עדות ראשית שהוגש לבית המשפט השלום בחיפה). מאידך- טוענת התובעת כי ביום התאונה הבחינה, עם כניסתה לאולם הריקודים, כי "הרצפה במקום נקיה באופן חריג, ממש מבריקה" (סעיף 4 לתצהיר עדות ראשית וסעיף 7 בתצהיר שהגישה התובעת לבית המשפט השלום בחיפה). אם אכן הרצפה היתה כה נקיה ומבריקה, ללא לכלוך, הרי לפי אותו הגיון עליו עמדה התובעת בתצהירה (לפיו הטלק פוזר בשל הלכלוך הרב שהיה במקום)- לא היה צורך כלל לפזר טלק. ד) ועוד, לא זו בלבד שבתובעת אינה יכולה להעיד כי ראתה טלק במקום, אף עד אחר שהיה במקום, מר שמואל שי, אינו מעיד על טלק. מטעם העד הנ"ל הוגש תצהיר עדות ראשית, בו לא הזכיר העד הימצאות טלק על הרצפה. חזקה כי העד היה מזכיר קיומו של טלק על הרצפה- אילו הבחין בטלק במקום. ה) באשר לעדותה של הגב' אילנה מאירי- עדה זו טענה בתצהירה כי הבחינה כי במספר מוקדים היה טלק אולם לא היה ברור מתצהירה כי היא הבחינה בטלק ביום האירוע (ראו סעיף 5 המתייחס לרחבת הריקודים ולפעילות בה באופן כללי וסעיף 6 המתייחס ליום האירוע). בכל הכבוד הראוי אפילו אקבל גרסתה זו של העדה ואקבע כי לפי טענתה ביום האירוע פיזר המרקיד טלק (כפי שהעידה בעותה בפניי) אין בכך כדי להוכיח כי התובעת החליקה בשל הימצאות טלק במקום שבו נפלה, שכן העדה לא העידה כי הבחינה בטלק במקום שבו החליקה התובעת. למעלה מן הצורך אציין כי בשל הרושם אותו הותירה עדה זו, איני יכול לסמוך על עדותה מאחר ובמהלך עדותה ניכר היה, משום מה, שכמעט הדבר היחידי שהיא זוכרת מאותו ערב הוא פיזור טלק במספר מוקדים באולם, כך לדוגמא, אין היא זוכרת אם היה משהוא מיוחד באולם, ועובדות רבות אין העדה זוכרת. על מנת להמחיש עד כמה עדות זו היתה מבולבלת ולא חד משמעית, אביא ציטוט מדברי העדה בעמוד 17 שורות 2-11 : " ש. אני לא מבין דבר אחד, אם את באה ואומרת לנו היום שלא היה שום דבר מיוחד באותו יום באולם לא היה בערבים קודמים ולאחר מכן ת. באותו יום היה חלק, אני לא זוכרת אם זה היה תמיד. אני לא זוכרת אם רק באותו יום היה חלק או היה גם אחרי זה או אחרי זה. אני לא יודעת אם זה חלק יותר מפעמים קודמות. הוא שם את הטלק וזו לא פעם ראשונה שהוא מפזר שם טלק" ש. באם הגב' ברנר אומרת שבאותו יום לא היה טלק אז היא טועה ת.אני לא יודעת". ו) בעדותה, העידה הגב' מאירי כי אינה זוכרת אם באותו ערב היתה הרצפה חלקה יותר מאשר בערבים אחרים, גרסה השונה מזו האמורה בסעיף 6 לתצהירה, בו הצהירה כי היא זוכרת כי "במהלך הריקוד הבחנתי כי מספר מוקדים היו חלקים מאד ומסוכנים מאד לריקודי עם" ז) טוענת התובעת בסיכומיה כי אף המרקיד יאיר הראל בעדותו בפניי העיד כי היו מקרים שבהם המשתתפים בריקודים פיזרו טלק במקום וכי הוא אסר זאת (בעמוד 52 לפרוטוקול). העד עצמו הכחיש כי באותו ערב היה טלק, והוא העיד כי הרצפה היתה נקייה ו"היתה בסדר" (בעמוד 53 שורה 28 לפרוטוקול). ח) לאור האמור לעיל, ומאחר והיחידה שהעידה על פיזור טלק במספר מוקדים היא העדה אילנה מאירי, וכאשר התובעת לא טענה בכתב תביעתה בבית המשפט השלום בחיפה כי היא נפלה בשל טלק, כאשר העד שמואל שי אינו מעיד כי היה במקום טלק, כאשר התובעת לא ראתה טלק במקום, לפני הנפילה ואף לאחר הנפילה היא לא ראתה טלק שנותר על בגדיה ומאחר ולא סמכתי על עדותה של הגב' מאירי, אני קובע כי לא הוכח קיומו טלק במקום. 24. לאחר שקבענו כי לא הוכח קיומו של טלק ולא הוכח כי התובעת החליקה בשל טלק, נותרה השאלה האם הוכיחה התובעת קיומו של מכשול ברצפה המבריקה, שגרם להחלקתה. 25. כאמור, התובעת טוענת כי כאשר נכנסה לרחבת הריקודים היא הרגישה כי הרצפה היתה מבריקה וחלקה (ראו דבריה בתצהיריה המצוטטים לעיל), בפניי העידה התובעת כי המסקנה כי הרצפה היתה מחליקה מסיקה היא מנפילתה, וכלשונה בעמוד 25 שורות 8-13 לפרוטוקול: "ש. בקושי הסיבוב הראשון שעשית הרגשת כי הרצפה חלקה ת: לא הספקתי להרגיש אם הרצפה חלקה, פשוט החלקתי בצורה קשה. לא היתה לי אפשרות לבלום את עצמי ברור שהרצפה היתה חלקה. ש: את אומרת בסעיף 7 לתצהירך, זה בגלל עוצמת ההחלקה נכון. ת: כן. ש: אין לך שום אינדקציה נוספת שהרצפה היתה חלקה באותו יום למעט העובדה שהחלקת. ת: נכון." (ההדגשה שלי- נ.ג'). 26. התובעת, שלא הספיקה לרקוד חצי סיבוב (כלשונה) החליקה, ומעצם החלקתה מבקשת היא להסיק, כי הנתבעים בתביעה המקורית התרשלו. בכל הכבוד הראוי התובעת לא הוכיחה כי הרצפה היתה חלקה באופן שמסכן את הרוקדים, היא לא הוכיחה כי "מקדם החיכוך" היה כה נמוך שריקוד במקום הוא בבחינת "סיכון בלתי סביר", התובעת לא הביאה כל עדות אובייקטיבית או כל חוות דעת הבוחנת את הסיכון הבלתי סביר (לדוגמא- חוות דעת המוכיחה כי ניקוי הרצפה במקום הנ"ל יוצר סיכונים בלתי סבירים). עיון בתמונות ת/1 -ת/3 מעלה כי מדובר באולם המרוצף במרצפות, ואיני יכול להסיק מתמונות אלה כי מרקם מרצפות אלה או ניקיונן בחומר מסויים הופך אותן לחלקות עד כי מסכנות הן את ההולכים או הרוקדים עליהן. 27. ואם לא די בכך, אילו היתה רצפת האולם חלקה עד כי מסכנת היא את הרוקדים עליה סביר להניח כי לאחר נפילת התובעת היו הרוקדים במקום מפסיקים את הריקוד (שהרי חזקה שכל אחד ואחת מהם היה מרגיש עד כמה הרצפה חלקה ומסוכנת), אלא שחומר הראיות מלמד כי רק התובעת סברה כי הרצפה היתה מסוכנת. התובעת טענה כי לפני נפילתה היו במעגל הריקודים מעל 50 רוקדים (ראו עדות התובעת בעמוד 38 עמוד 27). העדה מאירי העידה כי אינה זוכרת אם מי מן הרוקדים התלוננן אחרי הנפילה כי יש בעיה מיוחדת על הרצפה (עדות הגב' מאירי בעמוד 16 שורה 23) ואילו העד שמואל שי, שטען בתצהירו כי באותו יום הרצפה היתה חלקה העיד בפניי בעמוד 14 שורות 15-31: "ש: באותו ערב הריקודים נמשכו עד הסוף. ת: הם לא הופסקו. ש: נעשתה פעולה, מישהו טען איך אפשר לרקוד, מישהו נפל, או שהדברים לא הועלו. ת: המרקיד ראה כמו שכולנו ראינו, אני לא ראיתי את עצם הנפילה אבל ראית את עליזה על הרצפה. לעצם השאלה אני חושב שאח' אמרו אבל לא אני אמרתי. אני משיב לשאלה כי לא נעשו פעולות מיוחדות לאחר נפילתה של התובעת. ש: האם היתה פרישה המונית של רוקדים שסרבו לרקוד. ת: לא. ש: איזה פעולות נקטת באותו יום. ת: כמובן שיש שוק מהנפילה והידיעה שמישהו החליק, למרות שלא ראית החלקה, כתוצאה מכך במהלך הריקודים אני נוקט צעדים. כשיש צעדים מהירים אני יודע שאני לא ארקוד אותם ונוקט בצעדי מוכנות. כשאתה רואה תאונת דרכים אתה הולך קצת מוכן. ש: אני מניח שבמקרה הזה, נכנסת לזהירות יתר עוד לפני שראית את ההחלקה. ת: לא במיוחד. ש: למה לא במיוחד. ת: משום שאתה לא חש במיוחד לפני שהיה פה איזה שהיא סכנה מיוחדת שונה מהרגיל ולכן אתה לא נוקט בצעדים מיוחדים לפני." הנה כי כן, אף העד שמואל שי, אשר טוען כי לפני הנפילה הוא לא חש שקיימת סכנה מיוחדת ועל כן "לא נקט בצעדים מיוחדים" ואף לאחר נפילת התובעת המשיכו האחרים לרקוד, כאשר זהירותו של העד לאחר הנפילה נבעה מן הנפילה ולא מסיבה אחרת. 28. המסקנה המתבקשת מן האמור לעיל, שלא הוכח בפניי כי היה מכשול ברצפה או מעליה, אשר גרם לנפילת התובעת. רצפה של אולם העשויה מרצפות, אשר נוקתה, היא מטבעה ומטיבה חלקה. לא הוכח בפניי כי הרצפה היתה חלקה במידה המסכנת את הרוקדים (וניתן לומר, שאף הוכח בפניי ההיפך- שהרצפה לא היתה חלקה באופן שסיכן את הרוקדים והא הראיה לכך שכל הרוקדים המשיכו את הריקודים ואיש מהם לא נפל). משטענה התובעת כי היא נפלה בשל ניקוי הרצפה ובשל היותה מבריקה וחלקה במיוחד וטענה זו לא הוכחה בכל ראיה אובייקטיבית, הרי אילו היתה תביעתה של התובעת מתנהלת בבית המשפט השלום בחיפה כפי שהתנהלה בפניי - סביר להניח שתביעתה של התובעת כנגד הנתבעים המקוריים היתה נדחית. 29. כידוע, ריקוד בכלל וריקוד עם בפרט, הוא סוג מסויים של "בילוי". ניתן לשוות ריקוד למעין "ספורט אומנותי" שבו הרוקד מזיז את רגליו, ידיו, ראשו וחלקים רבים מגופו. הרוקד יכול אף לקפוץ, לבצע צעדים מהירים, צעדים איטיים, צעדים לצד ואף צעדים אחורה. נפילה, מעידה או החלקה במהלך ריקוד הן מסוג הסיכונים השכיחים - כפי שסיכונים אלה שכיחים בכל פעילות ספורטיבית. המוטוריקה של הגוף בכלל ובעת ביצוע פעילות מן הסוג האמור בפרט, יכולה לגרום למעידות או החלקות, כאשר הנזק שנוצר, בד"כ, כתוצאה מהחלקה בעת ריקוד הוא נזק של מה בכך, אולם ייתכנו מקרים בהם נגרם לרוקד נזק חמור- כפי שאירע בעניננו. 30. החלקה במהלך ריקודי עם היא חלק מן הסיכונים השכיחים . משקבענו כי מדובר בסיכון סביר, ומשלא הוכח כי הנתבעים המקוריים יצרו סיכון בלתי סביר, הרי נשללת חובת הזהירות הקונקרטית של אותם נתבעים כלפי התובעת (ראו ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פד"י ל"ז (1) 113). 31. לפיכך, אילו התובעת היתה מביאה את תביעתה כפי שעשתה בפניי, וכאשר התובעת טוענת כי בתביעתה שבפניי הביאה את הראיות שלא הובאו לבית המשפט השלום בחיפה ומשטענת התובעת כי בתביעתה שבפניי תוקנו כל המחדלים של הנתבע ועורכי הדין במשרדו- הרי סביר להניח שתביעתה היתה נדחית בכל מקרה. משכך, לא נגרם כל נזק לתובעת כתוצאה מן הפשרה אליה הגיעה בהמלצת עו"ד אייל . התובעת קיבלה סך 10,000 ₪ מעבר למה שהיתה מקבלת אילו תביעתה התנהלה עד תום. 32. די באמור לעיל, בכדי לדחות תביעתה של התובעת, שלא הוכיחה כי ניהול התביעה היה מביא לקבלתה. 33. למרות האמור לעיל, מצאתי לנכון להעיר שתי הערות: הראשונה - איני מקבל טענת הנתבע לפיה לאור הסכם הפשרה עליו חתמה התובעת מרצונה החופשי - הרי אין היא יכולה להגיש תביעה כנגד ב"כ בגין רשלנות מקצועית. הפשרה אליה הגיעו הצדדים לא היתה בתנאים "רגילים" והדיון הופסק מייד לאחר שהתגלתה הטעות של משרדו של הנתבע, אשר הגיש תצהיר לתיק בית המשפט ושלח תצהיר אחר לב"כ הנתבעים (אומנם- ועל כך אין מחלוקת, שהשינויים בין שני התצהירים אינם מהותיים כי אם טכניים); לאחר הפסקת הדיון, ובטרם נשמעו עדי הצדדים, ולמרות שהתובעת טרם סיימה את עדותה, החל מו"מ בין הצדדים שהוביל להסכם פשרה לא לפני שהתובעת ביקשה לפטר את ב"כ ובקשה זו נדחתה ע"י בית המשפט. לא היה כל שוני בין התנאים שקדמו לעדותה של התובעת לבין אלה ששררו לאחר שהחלה להעיד. התובעת הגיעה להסכם פשרה כאשר התנאים שהיו לא אפשרו לעו"ד אייל ווקוחתו לשקול את הסיכונים והסיכויים בניהול התביעה. לפיכך, אילו הייתי מגיע למסקנה כי התביעה העיקרית היתה מתקבלת, איני סבור כי הסכם הפשרה אליו הגיעה התובעת בהתנאים שנוצרו ובהמלצת עו"ד אייל מהווה מחסום המונע את התובעת להגיש תביעתה. אציין עוד כי נראה כי בהתנהלות עו"ד אייל דבקה התרשלות, שכן כאמור, הוא המליץ למרשתו, כאשר היא מצויה בסערת רגשות וכאשר מקור "התקלה" הוא בהגשת שני תצהירים, להסכים לוותר על תביעתה, זאת במקום לבקש רשות בית המשפט לדחות מועד הדיון, ולקבל החלטה מושכלת בסביבה לוחצת פחות. 34. ההערה השנייה היא- שאני דוחה את טענת עו"ד אייל, לפיה הוא הציע לתובעת את הפשרה, לאור הסיכונים שבתיק, שכן מדוע לא הציע עו"ד אייל את הפשרה לפני התחלת הדיון, שהרי לא מצאתי כי מאזן הסיכונים והסיכויים השתנה לאחר שהתובעת החלה להעיד. כאמור, משלא מצאתי כי לתביעה היה סיכוי להקבל אף אם התביעה היתה מתנהלת, הרי דין התביעה שבפניי להידחות, שכן לתובעת לא נגרם כל נזק כתוצאה מהנהלותו של הנתבע או שלוחיו. פגיעה בסיכויי התביעה: 35. התובעת טוענת כי בשל חלוף הזמן לא ניתן היה לזמן עדים שיכולים היו להעיד בתביעה הראשונה. אף טענה זו מצאתי לדחות. לא הוכח בפניי כי אי זימון עדים נוספים גרם לתובעת אובדן סיכוי לזכות בתביעה; לא הוכח כי זימון העדים ששמותיהם הופיעו בדו"ח החקירה (נספח י"ד לתיק המוצגים מטעם התובעת) - היה מביא לקבלת התביעה, מה גם שעדים אלה ניתן היה לזמן על מנת שיעידו בפניי. כמו-כן לא הוכח בפניי כי חלוף הזמן גרם לעדים אלה שלא להגיע על מנת להעיד בפניי, שכן אילו טענתה זו של התובעת נכונה, היה עליה להזמין את העדים על מנת שיעידו על כך בפניי. לסיכום: 36. הגעתי למסקנה כי אילו התנהלה התביעה בבית המשפט השלום בחיפה, ובהנחה והעדים שם היו מעידים כפי שהעידו בפניי (וחזקה כי העדים היו עושים זאת)- התביעה שם היתה נדחית, והתובעת לא היתה צולחת שלב האחריות. 37. לפיכך, ומשהגיעה התובעת לפשרה לפיה קיבלה סך 10,000 ₪ ונחסכו ממנה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד- לא נגרם לתובעת נזק ודי בכך כדי לדחות התביעה שבפניי. 38. לא הוכח בפניי כי התנהלות הנתבע ועורכי הדין במשרדו פגעו בסיכויי התביעה. 39. התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (שניהם ביחד) בסך 12,000 ₪. נזקי גוףרשלנות מקצועיתרשלנותעורך דין