קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור בר הסגרה למעצר בית: 1. ביום 23.7.2009 הגיש המשיב עתירה להכריז על המבקשת ועשרה נוספים כברי-הסגרה לארה"ב בגין קשירת קשר, מעשי תרמית והונאה ועבירות הלבנת הון. המבקשת שוהה במעצר מאז קיץ 2009. ביום 16.6.2010 ניתן פסק דין על-ידי בית משפט זה (כב' השופטת נ' בן אור) בו נקבע כי המבקשת ברת-הסגרה לארה"ב. בו ביום ניתנה החלטה על מעצר המבקשת על-פי סעיף 15 לחוק ההסגרה (תפ"ג 9037/09). ערעורה של המבקשת לבית המשפט העליון תלוי ועומד וטרם נקבע מועד לשמיעתו.   2. בעת מעצרה הייתה המבקשת בהריון ובחודש ספטמבר 2009 ילדה את בנה, כיום בן 18 חודש, השוהה עמה בכלא מעת לידתו. על-פי נהלי שירות בתי הסוהר בישראל, ילד יכול לשהות עם אמו בכלא עד גיל שנתיים בלבד. הנהלים בארה"ב אינם מאפשרים לעצורות להחזיק בילדיהן בין כותלי הכלא. על רקע זה, ונוכח האפשרות כי הערעור יידחה, באה הבקשה לעיון חוזר שתכליתה למנוע ניתוק מיידי בין המבקשת לבין בנה, קרי לאפשר למבקשת לשהות עם בנה במעצר בית מלא בבית בני הזוג רוסרט, על-מנת לאפשר לילד להסתגל למשפחה אומנת שתגדלו, אם וכאשר המבקשת תוסגר לארה"ב. המבקשת הציגה חוות דעת של הפסיכיאטר ד"ר גל שובל על מצב הילד והנזקים העלולים להגרם מפרידה פתאומית מאמו. המשיב מתנגד לבקשה, הן בשל העבירות החמורות המיוחסות למבקשת והן נוכח חשש הימלטות.   3. בהחלטת ביניים מיום 23.1.2011 ביקשתי לקבל תסקיר מעצר מעודכן של שירות המבחן שיתייחס למצב המבקשת, חלופת המעצר, מסגרת אומנה פוטנציאלית והתנהלות של מערכת סוציאלית בשב"ס בעניין ילדי עצירות או אסירות. אביא להלן את עיקרי התסקיר שהוגש לבית המשפט בשלהי פברואר 2011: המבקשת בת 29 ילידת קנדה, עלתה לארץ בשנת 2000, אם לילד בן 11 מקשר זוגי ללא נישואין ולפעוט בן 18 חודשים אשר, כאמור, שוהה עמה מאז לידתו. הבן הבכור סובל מבעיות נפשיות, אובחן כסובל מתסמונת "טורט", לומד בחינוך מיוחד וגר במשפחה אומנת אצל בני הזוג רוסרט (קרובי משפחה). בראיון עדכני עם המבקשת התרשם שירות המבחן משינוי משמעותי אצל המבקשת שהתבטא ביכולת ליטול אחריות על התנהגותה, שיפור בתפקודה ההורי ויחס מפוקח לעתיד. מסקנת שירות המבחן הינה, כי חלה הפחתה ברמת הסיכון של המבקשת. שירות המבחן ערך בירור בשלטונות בתי הסוהר, שם נמסר לו כי תהליך פרידה בין אם לילד מעבר לגיל שנתיים נבחן באופן ספציפי בכל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבות ותוך שיתוף גורמי רווחה רלוונטיים. בעניינה של המבקשת ובנה טרם התקבלה החלטה. שירות המבחן התרשם כי משפחת רוסרט יכולה להוות משפחה אומנת ראויה גם עבור בנה הפעוט של המבקשת. שירות המבחן בדק והעריך גורמי סיכון כנגד גורמים מפחיתי סיכון של המבקשת, וכן בחן יכולת הפיקוח של בני משפחת רוסרט אצלם אמורה לשהות המבקשת אם תענה הבקשה. גב' קטי רוסרט בת 51 הינה בעלת גן פרטי, ובעלה מר דני רוסרט הינו נהג בחברת "דן". מדובר באנשים נורמטיביים עם תחושת אחריות. שירות המבחן נפגש גם עם אנשים אחרים האמורים להיות מפקחים והתרשם מהם לחיוב. באשר לילד הפעוט, ציין שירות המבחן כי "להערכתנו, במידה ולא תשוחרר [המבקשת] ממעצר ותוסגר לארה"ב, הניתוק הפתאומי מבנה יגרום לנזק נפשי ומשמעותי ארוך טווח. לכן אנו ממליצים לשקול שחרורה לחלופת מעצר בית לבית בני הזוג רוסרט האמורים להוות משפחה אומנת לבנה התינוק, בתמיכתם של גורמי הרווחה בעיריית תל-אביב".   4. המבקשת הגישה הצעת ערבויות שישועבדו לטובת שחרור המבקשת למעצר בית, שעיקרם שיעבוד מספר נכסי מקרקעין אשר לפי הבקשה שוויים הינו של כעשרה מיליון ₪. 5. כאמור, המשיב מתנגד נחרצות לבקשה, שכן המבקשת כבר הוכרזה ברת-הסגרה, הוכח ונקבע כבר בהחלטות קודמות כי יש סיכון במבקשת ובהתנהגותה, מדובר באישה המחזיקה גם דרכון זר וקיים חשש הימלטות מובנה, והימלטות עלולה לפגוע ביחסי החוץ של מדינת ישראל. מי שהוכרז כבר-הסגרה, כלוא עד ליום הסגרתו ורק במקרים נדירים ביותר שוהה במעצר בית. המבקשת אינה הראשונה השוהה עם ילד בכלא, תהליך פרידה הינו תמיד קשה ונוכח הנסיבות שנוצרו אין מנוס, חרף פגיעה אפשרית בילד, אלא להותיר המבקשת במעצר עד תום ההליכים. 6. המקרה שלפניי הינו מיוחד ויוצא דופן, ככל הנראה ללא תקדים. המצב בו ילדים נולדים בכלא וגדלים עד גיל שנתיים עם האם, הוא מצב מוכר ואפשרי, אולם טרם נתקלנו במצב בו מדובר בפרידה העלולה להיות מידיית למרחק גיאוגרפי כה רב. ניתוק בתוך המדינה יכול להיעשות לעיתים בהדרגה, כאשר הילד יראה את אמו לפעמים מדי יום או מספר פעמים בשבוע, אך הדבר בלתי אפשרי כאשר מדובר בהסגרה אל מעבר לים. המבקשת לכשעצמה אינה מסוכנת כיום, שכן מעשי תרמית המיוחסים לה בוצעו בתוך מערך לוגיסטי שלם, אולם נוכח הרקע האישי שלה קיים חשש אינהרטי להימלטות. לו הייתה המבקשת עומדת לבדה, לא היה מקום להיעתר לבקשה למעצר בית גם אם ההליכים נמשכים עת רבה. אלא שלפנינו מקרה מיוחד בו המיקוד נמצא גם על הפעוט שלא חטא, ואשר ניתוק חפוז ולא מסודר מאמו יגרום נזק בלתי הפיך. במצב זה יש לאזן בין אינטרסים נוגדים: האחד, להבטיח כי המבקשת תהיה זמינה להסגרה לארה"ב אם וכאשר הערעור יידחה. השני, דאגה לשלום הילד וחוסנו הנפשי והחברתי. נראה לי כי אם ניתן להבטיח בערבויות משמעותיות את חזרתה של המבקשת למעצר, תיטה הכף לכיוון הילד הקטן והבטחת שלומו ובריאותו. ולהדגיש, מדובר לא רק בפרידה וניתוק אלא גם הסתגלות לאנשים אחרים ולמקום חדש ואחר. תקופת הסתגלות הילד לפרידה מאמו ושהייה מחוץ לכלא יכולה להיות תקופה מוגבלת בזמן, לכל היותר 90 יום, בהם תוכל המבקשת לשהות במעצר בית מלא עם איזוק אלקטרוני במהלכם יוכל הילד להסתגל למשפחה האומנת החדשה, לסביבה חדשה ולפרידה הדרגתית מאמו. התייצבותה של המבקשת בחזרה למעצר תובטח בערבויות משמעותיות שיפורטו להלן: א. המבקשת תשוחרר למעצר בית מלא בבית משפחת רוסרט ברחוב הגולן 29 תל-אביב החל מיום 1.5.2011 ועד ליום 31.7.2011. ב. בכל התקופה תהיה אזוקה באיזוק אלקטרוני. ג. בנוסף תהיה המבקשת תחת פיקוחם של אחד מהמפקחים הבאים: קטי רוסרט, דני רוסרט, אורלי משעלי, סימונה עייש, בכל שעות היממה. כל אחד מהמפקחים יחתום על ערבות ע"ס 250,000 ₪. ניתן יהיה לחלט את הערבות אם המבקשת תפר את מעצר הבית. ד. הפקדה כספית במזומן בסך 600,000 ₪ או ערבות בנקאית אוטונומית תחתה. ה. שיעבוד נכסי המקרקעין הבאים: בית פרטי בגוש 3368 חלקה 214 הרשום ע"ש גב' שמחה עייש; נכס מקרקעין בגוש 5376 חלקה 44/5 ע"ש שירלי ונֹגה עייש; נכס מקרקעין בגוש 6638 חלקה 109 ע"ש דן רוסרט; נכס מקרקעין בגוש 3927 חלקה 257 ע"ש שירלי עייש. השעבוד יירשם ללא הגבלה בסכום לטובת מדינת ישראל וכל אחד מהנכסים לחוד וכולם ביחד יהיו ברי מימוש אם המבקשת תפר את מעצר הבית ולא תתייצב בבית המעצר ביום 31.7.2011. השחרור למעצר בית יהיה רק לאחר מילוי כל התנאים הנ"ל. הסגרהמעצר ביתמעצר