קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור ממעצר ללא תסקיר המורה על כך: 1. ערכאת ערעור קבלה ערר של נאשם על החלטה לעצור אותו עד תום ההליכים והורתה על שיחרורו בנתון לקבלת תסקיר חיובי של שירות המבחן. התסקיר שהוגש אינו כולל המלצה לשחרר את הנאשם. האם ראוי לעשות כן? 2. הרקע לבקשה הנוכחית וכן הנושא העומד לדיון עולים מהחלטת שופט בית-המשפט העליון (כבוד השופט ס' ג'ובראן) מיום 24.7.2011 בתיק בש"פ 5294/11 בערר שהגיש הנאשם על החלטת בית-משפט זה (כבוד השופט צ' קאפח) לעצור אותו עד תום ההליכים נגדו. אני מביא להלן את הקטעים הרליבנטיים לענייננו מההחלטה האמורה. "כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח תוך ביצוע שוד, וקשירת קשר לביצוע שוד. לפי כתב האישום, העורר, ביחד עם שותפיו לעסק הממוקם בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב (להלן: התחנה המרכזית או זירת האירוע), שהם שניים מהנאשמים הנוספים בפרשה (ספיר בן ישראל ורטון, להלן: ספיר; שלווה בן עמירן ציציאשוילי, להלן: שלווה )תכננו שוד שהתרחש בתאריך 17.1.2010 בבית העסק "אלפא" (להלן: האירוע), הממוקם אף הוא בתחנה המרכזית (להלן: בית העסק אלפא). במהלך השוד נפצע איש הכספים של בית העסק אלפא ונפטר מפצעיו מספר ימים לאחר מכן (להלן: המנוח). לפי הנטען בכתב אישום, ספירו, שלווה והעורר (להלן: המתכננים) הטילו את ביצוע השוד על שני אנשים אחרים (להלן: המבצעים). אחד מן המבצעים נעצר (להלן: המבצע) והשני נעלם. כנגד המתכננים הוגש כתב אישום אחד וכנגד המבצע הוגש כתב אישום נפרד... ... 4. מכאן הערר שלפניי, בגדרו העורר חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, .... 7. לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בתשובת המדינה לה, בהחלטת בית המשפט המחוזי וכן בחומר הראיות ובהחלטת השופטת כוחן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל. 8. השאלה הניצבת בפניי הינה האם התביעה הציגה תשתית ראייתית מספקת על מנת לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר במעשים המיוחסים לו בכתב האישום. נזכיר כי העורר אינו חולק על כך שאם יימצא כי אכן קיימות ראיות לכאורה כנגדו הרי שמעשיו מקימים עילת מסוכנות המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים. אומר מיד, כי על אף שקיימת תשתית ראייתית לכאורית בעניינו של העורר, הרי שהיא איננה בעוצמה כזו אשר מצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים. ... ... בענייננו אני סבור, כי אכן יש בכוחו של מכלול הראיות הנסיבתיות הקיימות כדי להביא להרשעתו של העורר. מחקרי התקשורת מראים כי העורר דיבר עם המבצע לאחר האירוע. העורר בחר להישאר ברוסיה לאחר שחבריו נעצרו ולא סיפק כל הסבר הגיוני לבחירתו זו. על כן אין מניעה לסבור כי מעורבותו של העורר בביצוע המעשים שבגינם נעצרו חבריו הביאה אותו לחשוש גם ינקטו הליכים משפטיים גם נגדו. העורר בחר שלא לענות לשאלות החוקרים ולא ניסה להפריך את חשדות המשטרה, וזאת לאחר שהיה לו זמן רב להתכונן לחקירה כאשר היה עצור ברוסיה (ראו בש"פ 8638/96 נחום קורמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5), 200 בעמ' 206 (1996)). כמו כן, העדה חכמון העידה כי ראתה את העורר מתבונן בחלון בית העסק אלפא זמן מה לפני שהתרחש השוד. מן האמור עולה כי, לפחות לכאורה, נדמה כי קיים לעורר קשר לאירוע ולמעורבים בו. 15. עם זאת, בהינתן משקלו המועט של הזיהוי על ידי השוטרים, היעדר קשר מוכח בין הטלפונים שאותרו בשעות השוד מתקשרים זה עם זה לבין העורר (או הנאשמים האחרים) ובהינתן העובדה שהעורר היה מסתובב דרך קבע באזור התחנה המרכזית ובאזור בית העסק אלפא, הרי שעוצמתה של התשתית הראייתית הלכאורית בשלב זה, אינה מצדיקה את החזקתו של העורר במעצר מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים נגדו. 16. במסגרת השיקולים אשר על בית-המשפט לשקול בבואו לבחון את האפשרות לשחרר נאשם לחלופת מעצר, נמצא גם השיקול המתייחס לעוצמתן של הראיות (ראו דבריי בבש"פ 9261/06 וליד מזאריב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , 13.12.2006)). בענייננו, לאור כל האמור לעיל, המסקנה המתבקשת היא, כי עוצמתן הנמוכה של הראיות לכאורה נגד העורר מצדיקה בחינה של שחרור לחלופת מעצר (ראו בש"פ 4584/11 אמג'ד ג'בארין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, , 5.7.2011); בש"פ 3138/05 גיא חסיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , 3.5.2005) ; בש"פ 327/98 בנימין אלגאווי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , 23.1.98)). אשר על כן, הערר מתקבל במובן זה, שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, אשר לאחר קבלת תסקיר בעניינו של העורר מטעם שירות המבחן, המתבקש להגישו בתוך 15 יום, וככל שזה יהיה חיובי, יורה לשחרר את העורר לחלופת מעצר אשר תיראה ראויה בעיניו ובתנאי שחרור לפי שיקול דעתו, כולל גם הפקדה כספית גבוהה במזומן. " 3. שירות המבחן למבוגרים רמלה הגיש תסקיר מעצר מיום 4.8.11 המבוסס על שיחה שהתקיימה עם הנאשם, וכן שיחה עם בני משפחתו. קצינת המבחן התרשמה באופן חיובי מבני המשפחה של הנאשם לרבות אלה שהוצעו כמפקחים. לגבי הנאשם צויין, כי לא מסר מידע מלא שיסביר את נסיבות מעצרו וכי הוא מתקשה לבחון באמצעות קצינת המבחן את המשמעות העמוקה של המיוחס לו. קצינת המבן סבורה כי אינה יכולה לשלול הפחתה ברמת הסיכון להישנות ביצוע עבירות אלימות נוספות מצד הנאשם [ספק אם ניתן להבין ניסוח מעין זה בנקודה המרכזית של התסקיר]. עם זאת, בהתחשב בכך שבני המשפחה תומכים בהכחשה הגורפת של הנאשם את המיוחס לו בכתב האישום, הרי בסופו של יום "לאור האמור ובהתאם לרמת הסיכון כמתואר, אין אנו באים בהמלצה לשחררו". 4. בא-כוח המאשימה סבור, כי בשים-לב לעמדת שירות המבחן אין מקום לקביעת תנאי חלופת מעצר לגבי הנאשם. נאמר כי "נדרשים נימוקים משמעותיים וכבדי משקל על מנת לסטות מהמלצה שלילית" - בש"פ 240/11 פלוני נ' מ. י. (16.1.11); בש"פ 3316/10 מ. י. נ' חמדי (5.5.10). המדינה רואה את התסקיר ככולל המלצה שלילית ומכאן שלא קויים, לטענתה, בתנאי לחלופת מעצר שנקבע בהחלטת שופט בית-המשפט העליון. 5. אחרי ששמעתי בהרחבה את טענות באי-כוח בעלי-הדין אני סבור כי לא די בנתונים שהובאו בתסקיר המעצר כדי להצדיק סטייה מההוראות שניתנו בערכאת הערעור בהחלטה שהובאה לעיל. עיקר הביקורת שבתסקיר מבוססת על כך שהנאשם, גם בשיחתו עם קצינת המבחן, עמד בהכחשתו את עובדות כתב האישום ואת מעורבותו בחברה עבריינית. כפי שכבר צויין בפסיקה שצוטטה על-ידי הסניגור המלומד, אין לבוא חשבון עם נאשם הכופר באישומים נגדו. ראו: בש"פ 6826/10 עידו סמואל נ' מדינת ישראל (29.9.2010) שם כתבה השופטת א' חיות: "בזוכרנו כי מדובר בתסקיר מעצר טרם משפט, אין לצפות כי נאשם יוותר לחלוטין על טענות ההגנה שיש בפיו ובוודאי שאין מקום לגישה הגורסת כי בכל מקרה שבו הנאשם אינו מודה בפני שירות המבחן בשלב המעצר במעשים המיוחסים לו, לא ניתן לאיין את מסוכנותו בדרך של חלופת מעצר. גישה כזו חותרת בעיניי תחת חזקת החפות העומדת לכל נאשם ויש טעם רב בטענת הסנגור לפיה ראוי להימנע מהפיכת תסקיר שירות המבחן בשלב המעצר זירה לבירור אשמתו של הנאשם ולחילוץ הודאה מפיו." תסקיר המעצר בענייננו אינו מביא נתונים עובדתיים עליהם ניתן לבסס מסקנות לחובתו של הנאשם. התסקיר הוא הערכה של הכותבת שערכה שיחה, בודדת, עם הנאשם. אינני סבור, כי ראוי בשלב הנוכחי של ההליך לבסס מסקנות לחובת הנאשם מכך שהוא חוזר בעיקרו של דבר בפני שירות המבחן על קו ההגנה שלו בבית-המשפט. התסקיר כולל הערכה חיובית של בני המשפחה המוצעים כמפקחים. בשים-לב להוראות שניתנו בהחלטת שופט בית המשפט העליון, לא ניתן לקבוע כי העדר המלצה לשחרר את הנאשם בתסקיר יש בה כדי למנוע קביעת תנאים של חלופת מעצר בעניינו. 6. בשים-לב להחלטה הנ"ל מיום 24.7.2011 ובהתאם לה אני מקבל את בקשת הנאשם לעיון מחדש בהחלטה בדבר מעצרו עד תום ההליכים. הנאשם יוכל להשתחרר מהמעצר בתנאים המצטברים הבאים: א. מעצר בית מלא בביתו בלוד (מען מלא ימסר למזכירות במועד השיחרור); ב. המעצר יהיה בפיקוח אישתו, אימו ואחיו אלברט כאשר די יהיה בפיקוח אחד מאלה בפרק זמן נתון; ג. הנאשם יהיה נתון באיזוק אלקטרוני; ד. יופקד סך של 60,000 (שישים אלף) ₪ במזומן או בערבות בנקאית (מופנית אל מדינת ישראל, צמודה ובלתי מוגבלת בזמן); ה. כל אחד מהמפקחים יחתום על ערבות בסך של 100,000 ₪. ו. המבקש יחתום על התחייבות אישית בסך של 500,000 ₪. ז. תחתם, בנוסף ערבות צד ג' על-סך 50000 (חמישים אלף) ₪. הערב יהיה תושב ישראל, שיציג תלוש שכר ממקום עבודה קבוע או תעודת עוסק מורשה במע"מ (לפי אישור המזכיר הראשי או מי מטעמו); ז. ניתן בזאת צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הנאשם + הפקדת דרכון. 7. לבקשת בא-כוח המאשימה אני מעכב את שיחרור הנאשם בפועל מכוח ההחלטה הנוכחית ל-48 שעות, כדי לאפשר למאשימה לפנות לערכאת הערעור. שחרור ממעצרמעצר