קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שימוע בדיעבד לאחר הגשת כתב אישום: 1. לפני בקשה של הנאשם (להלן - המבקש או הנאשם) להורות על ביטול כתב האישום שהוגש בין השאר נגדו, ביום 3.8.10 (להלן - כתב האישום), וזאת מכוח סעיפים 149(3) ו-149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן - החסד"פ). זאת, כלשון הבקשה, "מחמת פגם מהותי שנפל בהליך הגשתו, ומחמת העובדה כי כתב האישום הוגש בסתירה מהותית לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית". הרקע וכתב האישום 2. בתקופה שבין השנים 2005 -2009 (להלן - התקופה הרלוונטית), עסק הנאשם, באמצעות נאשמות שבשליטתו, באספקת עובדים ללקוחות שונים. על פי כתב האישום, לצורך ביצוע תוכנית עבריינית רבת היקף, שמטרתה התחמקות מתשלום מס, פעל הנאשם במסגרת נאשמות 2-10 וביחד עימן לביצוע עבירות שונות. בכל התקופה הרלוונטית היה הנאשם המנהל הפעיל ובעל השליטה בנאשמות 2-10, על אף שהסתיר את שליטתו ומעורבותו בחלק מהן, בכך שרשם אותן על שמם של אחרים, כפי שמפורט בכתב האישום. נטען בכתב האישום שהנאשם התחמק, ביחד עם הנאשמות שבשליטתו ובניהולו, במשך שנים ובאופן שיטתי מתשלום מס בסך 23,871,361 ₪, וזאת בדרך של ניכוי מס תשומות, שלא כדין, ללא מסמך, והוצאת חשבוניות פיקטיביות. 3. הנאשמים הואשמו, לפיכך, בביצוע עבירות מס שונות, כדלקמן: ניכוי מס תשומות ללא מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1995 (להלן - החוק), וזאת - בנסיבות מחמירות (עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) ביחד עם 117 (ב2) לחוק); הכנת פנקסים כוזבים במטרה להתחמק מתשלום מס (עבירות לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק, ביחד עם סעיף 117(ב2) לחוק); הוצאת חשבוניות מס מבלי שעשו או התחייבו לעשות עסקה שלגביה הוציאו את החשבוניות, במטרה להתחמק מתשלום מס (עבירות לפי סעיף 117 (ב)(3) לחוק ביחד עם סעיף 117 (ב2) לחוק); שימוש במרמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס (עבירות לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק, ביחד עם סעיף 117(ב2) לחוק); זיוף, הסתרה, השמדה או שינוי פנקס, במטרה להתחמק מתשלום מס, והכל בנסיבות מחמירות (עבירות לפי סעיף 117(ב)(7) לחוק ביחד עם סעיף 117(ב2) לחוק). בנוסף, נאשמות 2, 7, 6, 8, 10 הואשמו בביצוע פעולה במטרה לסייע לאחר להתחמק מתשלום מס שאותו אדם חייב בו, והכל בנסיבות מחמירות - עבירות לפי סעיף 117(ב1) לחוק ביחד עם סעיף 117(ב2) לחוק. הבקשה 4. לטענת המבקש, כתב האישום הוגש מבלי שניתנה לו הזדמנות נאותה וראויה לממש את זכותו היסודית להישמע ולטעון טענותיו בפני הרשות המוסמכת כנגד הגשת כתב האישום טרם הגשתו לבית המשפט. בכך הופרה זכותו היסודית לקיים שימוע טרם הגשת כתב אישום. המשיבה מנעה ממנו את זכותו לשימוע על בסיס שיקול דעת מוטעה, שבבסיסו טעמים בלתי מוצדקים. 5. המבקש דרש לממש את זכותו לשימוע באופן אפקטיבי, על בסיס פירוט של העובדות המיוחסות לו, ולא על בסיס תמצית בלבד. אין ברשימה סתמית וכוללנית של סעיפי עבירה, כפי שמסרה לו המשיבה, כדי לענות על הדרישה הבסיסית למתן פירוט של העובדות העיקריות העומדות בבסיס האישומים. במהלך התקופה שבה עסק המבקש בהעתקת חומר החקירה (הכולל 23 ארגזים) לצורך קיום השימוע, הודיעה המשיבה, ללא התראה מוקדמת, כי על המבקש לקיים את השימוע בתוך 48 שעות, וזאת מבלי להענות לדרישתו לקבל פירוט העובדות שבסיס העבירות המיוחסות לו. בעקבות חילופי דברים בין הצדדים, התברר למבקש כי הסיבה לדחיפות ולהתראה הקצרה לקיומו של השימוע נעוצה בכך, שלפי ראות עיניה של המשיבה, עמדה לפוג תקופת התפיסה הזמנית של כספים שנתפסו במהלך החקירה בתיק זה, בסכום של שלושה מליון ₪. המשיבה לא התייחסה כלל להצעת המבקש להאריך בהסכמה את תקופת התפיסה הנ"ל, בכדי שתנתן לו אפשרות ממשית לקיים שימוע. המשיבה, ללא הצדקה, טענה כי לא תוכל להשעות יותר את הגשת כתב האישום וכי כתב האישום יוגש בתאריך 3.8.10. מדובר, לדעת המבקש, בתכתיב לא סביר, בפרט לאור העובדה שטרם קיבל את פירוט העובדות שדרש, וטרם סיים לצלם את חומר החקירה, וכך הודיעה למשיבה, תוך בקשה שתשקול עמדתה מחדש. המשיבה לא הסכימה לבקשה וכתב האישום הוגש ביום 3.8.10, מבלי שנערך למבקש שימוע. לפיכך מתבקש בית המשפט לקבוע כי נפל פגם מהותי בהליך הגשת כתב האישום המחייב את ביטולו. המבקש פירט בבקשתו לפני את השתלשלות הענינים לפי תאריכים, תוך הפניה לנספחי הבקשה, אך איני מוצאת מקום לחזור על הפירוט. תגובת המשיבה 6. לטענת המשיבה ביום 23.3.10 שלחה למבקש מכתב יידוע, בהתאם להוראות סעיף 60א לחסד"פ. על פי הוראות סעיף 60א(ד) לחסד"פ עמדה למבקש הזכות לשטוח טענותיו מדוע לא יוגש כתב אישום, עד ליום 22.4.11. ביום 25.3.10 ביקש המבקש לעיין ולהעתיק את חומר החקירה ולקבל את פירוט העובדות שמהוות את הבסיס לחשדות, וזאת כדי למצות את הליך השימוע. לא מיותר יהיה לציין, כי המבקש לא ביקש לדחות את מועד השימוע שאמור היה להתקיים, לפי חוק, לא יאוחר מיום 23.4.10. לעניין התשתית העובדתית שבבסיס החשדות הודיעה המשיבה למבקש ביום 14.4.10 כי לצורך קיום הליך השימוע, לפנים משורת הדין ומתוך כוונה לסייע לו למצות את זכות הטיעון בהליך השימוע, יועמד מלוא חומר החקירה לרשותו, לעיון והעתקה. בעשותה כאמור, שטחה המשיבה בפני הנאשם את כל התשתית העובדתית בתיקי החקר בהם נחקר המבקש. הודעות המבקש בפני רשויות החקירה, שהינן חלק מחומר החקירה שהועמד לעיונו, כוללות באופן ברור ונהיר את הבסיס העובדתי שהביא לחשדות כנגד המבקש וכמובן את החשדות עצמם. בניגוד לנטען בבקשה, הודעות המבקש משתרעות על קלסר אחד בלבד וכלל ההודעות שנגבו בתיק משתרעות על פני 8 קלסרים ולא על פני 23 ארגזים. הודעות המבקש ויתר הודעות העדים בתיק צולמו ראשונות, כך שניתן היה לקיים את השימוע במועדו. על אף שהודעות המבקש ויתר ההודעות שנגבו במסגרת תיק החקירה, היו חומר החקירה הראשון שהועמד לרשות המבקש לעיון והעתקה, בחר המבקש שלא לממש את זכותו לשימוע ולא דרש את קיום השימוע עד ליום 23.4.10. מהמועדים בהם בחר המבקש לצלם את חומר החקירה, עלתה תמונה ברורה לפיה לא קיימת שום דחיפות מצידו בצילום חומר החקירה. מבקשה שהגיש המבקש לביטול צווי הקפאה שניתנו נגדו, עולה תמונה ברורה לפיה המבקש ידע בפועל מה הם החשדות העומדים נגדו. לעניין מועד השימוע, הובהר למבקש במכתב מיום 14.4.10 כי אם ברצונו לשטוח את טענותיו בכתב על מנת למנוע הגשת כתב אישום, המועד להגשת הטענות יוארך, לפנים משורת הדין, למשך 30 יום מיום המכתב. זאת, למרות שהמבקש לא ביקש לדחות את מועד השימוע, ועל אף הוראות סעיף 60א(ד) לחסד"פ. עוד הובהר לו כי בהעדר פנייה כאמור, יוגש כתב אישום בתום תקופה זו. המבקש הוא שבחר שלא למצות את זכותו לשימוע, למרות שכל התשתית העובדתית הועמדה לרשותו לעיון והעתקה, וזאת על אף ניסיונות המשיבה לקיים את הליך השימוע כהלכתו. ביום 22.4.10 שוב ביקש המבקש לדעת באילו עבירות חשוד המבקש ומהן העובדות לגביהן יתקיים השימוע, למרות שהמבקש ידע בדיוק אילו חשדות עומדים כנגדו ומה הבסיס העובדתי לכך, וחרף העובדה שהמשיבה כבר העמידה למבקש את כל חומר החקירה כאמור ובו פירוט החשדות והבסיס העובדתי. יודגש, גם במכתבו מיום 22.4.10 לא נתבקשה דחיית מועד השימוע. על אף שבשלב זה היו בידי המבקש כל הכלים לקיום השימוע כהלכתו, חזרה המשיבה ופרטה במכתב שנשלח ביום 30.5.10 את העבירות בהן חשוד המבקש וציינה כי התשתית העובדתית, קרי חומר החקירה במלואו, עודנו עומד לעיון והעתקה בכל שלב נתון. לאור העובדה שהמבקש כלל לא התייחס למועד השימוע, המשיבה לא ראתה לנכון לדחות שוב את מועדו. יודגש בעניין זה, כי למרות שחלף המועד לקיום השימוע, היתה המשיבה נעתרת לבקשה לקיומו אילו היתה מוגשת בקשה כזו על ידי המבקש, בכל שלב עד לפתיחת המשפט, אולם הדבר לא קרה. כפי שפורט לעיל, בחר המבקש שלא לממש את זכותו לשימוע, ולמרות זאת, פנתה המשיבה מיוזמתה למבקש ביום 26.7.10 והודיעה לו על כוונתה להגיש את כתב האישום נגדו. כמו כן, הודיעה לו המשיבה בהודעה כאמור, כי תאפשר למבקש באופן חריג ולפנים משורת הדין, לשטוח את טענותיו במסגרת שימוע, עובר להגשת כתב האישום. בתגובה למכתב המשיבה מיום 26.7.10, העביר המבקש לידי המשיבה מכתב מיום 28.7.10 ובו פירט את טענותיו. עוד טען המבקש, במכתב נוסף מיום 29.7.10, כי מכתבה של המשיבה מיום 30.5.10, על אף שהועבר למשרדו, לא הועבר לידיו, אולם לטענת המשיבה, אין בו כדי לשנות דבר, אף אם היה מועבר לעיונו של המבקש במועדו. כמו כן, הציע המבקש לראשונה, חודשים לאחר שחלף מועד השימוע על פי חוק, וימים ספורים לפני שעתידה לפקוע הסמכות לתפיסת כספי המבקש, לקיים מועד לשימוע ואף להאריך את מועד תפיסת התפוסים ב-6 חודשים, כאשר בזמן זה תועבר לו טיוטת כתב האישום ותושלם העתקת חומר החקירה. הובהר למבקש עוד באותו היום, שאין ממש בטענותיו. בנוסף, ציינה המשיבה כי עודנה מוכנה לקיים את הליך השימוע בנפש חפצה, עד למועד פקיעת כספי המבקש (3.8.10). חרף האמור בחר המבקש שלא לממש את זכותו לשימוע. לאור העובדה כי עוד באפריל 2010 הועמדו לרשות המבקש כל הכלים על מנת שיוכל לממש ולמצות את זכותו לשימוע כדין, לאור כך שמועד השימוע חלף לפני חודשים, לאור ניסיונותיה ונכונותה של המשיבה לקיים את השימוע עובר להגשת כתב האישום, לאור ההתכתבויות בין הצדדים ולאור האינטרס הציבורי בקיום ההליך הפלילי על פי סד הזמנים הקבוע על פי דין, הודיעה המשיבה למבקש כי אין בכוונתה לדחות את מועד הגשת כתב האישום, וזאת בניגוד לטענת המבקש בבקשה. 7. ויובהר: על אף שהוגש כתב האישום ותקופת השימוע חלפה זה מכבר, המשיבה נכונה גם היום לקיים שימוע ולשמוע את טענות המבקש בנפש חפצה, מתוך כוונה לשקול באופן אמיתי את טענות המבקש. 8. לעניין תפיסת הכספים כשיקול לאי קיום השימוע: הצעת המבקש להארכת תפיסת הכספים באה מספר ימים בודדים טרם פקיעת התפיסה וכללה תנאים, ביניהם העברת טיוטת כתב אישום וסיום צילום כל חומר החקירה על ידי המבקש. כיוון שהמשיבה לא מצאה לנכון להעביר את טיוטת כתב אישום עובר לשימוע, וכן לאור האינטרס הציבורי המחייב הגשת כתבי אישום תוך זמן סביר, כמו גם לאור ההזדמנויות החוזרות ונשנות לקיום שימוע אשר ניתנו למבקש, לא מצאה המשיבה לנכון להיענות לבקשת המבקש. יצוין כי מועד פקיעת התפוסים היה ידוע למבקש, שהרי בהסכמתו הוארך מועד התפיסה עד ליום בו הוגש כתב האישום. 9. לסיום טוענת המשיבה, כי אין ספק כי למבקש ניתנו מספר הזדמנויות, על פני תקופה של למעלה מארבעה חודשים, להגיע למשרדי המשיבה, להשמיע טענותיו בפניה ולממש את זכות השימוע. מעיון בבקשה ומהתנהלותו בפועל, עולה כי המבקש כלל אינו מעוניין בקיומו של שימוע אלא נאחז בעובדה כי לא נערך שימוע, כקרדום לביטול כתב האישום. המסגרת הנורמטיבית 10. סעיף 60א לחסד"פ קובע: 60א. (א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך. (ב) ... (ג) ... (ד) חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי הענין, רשאים להאריך את המועד האמור. (ה) החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, מטעמים שיירשמו, כי הנסיבות מצדיקות זאת, רשאי הוא להגיש כתב אישום, בטרם חלפו 30 הימים ואף בטרם פנה החשוד כאמור בסעיף קטן (ד). סעיף 60א(א) לחסד"פ קובע את חובתה של רשות התביעה ליידע חשוד בעת קבלת חומר חקירה ובטרם הגשת כתב אישום כי חומר החקירה הועבר אליה (להלן - חובת היידוע). סעיף 60א(ד) קובע את זכותו של חשוד לפנות בכתב לרשות התביעה, בתוך 30 יום מקבלת ההודעה, בבקשה מנומקת להמנע מהגשת כתב אישום (להלן - זכות השימוע). מדובר בהליך ובו שני שלבים. 11. בבג"צ 554/05 רס"ר אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה, פ"ד ס(2) 299, 316, נאמר כי השימוע המקדים הוא בגדר "זכות הטיעון, שהיא מהזכויות היסודיות במשפטנו. היא נמנית עם עקרונות הצדק הטבעי וקשורה בטבורה לחובת ההגינות השלטונית". עוד נאמר באותו פסק דין כי "על הרשות לערוך שימוע מקדים לכל מי שעלול להפגע מפעולותיה... בגדרי השימוע ניתנת לנפגע זכותו לשטוח את טענותיו במלואן, ועל הגורם המחליט להאזין לדברים בנפש חפצה, ומתוך נכונות להשתכנע ככל שבדברים יש ממש". 12. הכלל הוא כי שימוע יערך לחשוד, בטרם הגשת כתב אישום, ומימושה של אפשרות זו פירושה מתן הזדמנות לנחקר להציג את מלוא הנתונים שבידיו קודם לקבלת החלטה סופית בדבר הגשת כתב אישום, כפי שנאמר בבג"צ 4175/06 הרב אלבז נ' היועמ"ש . בתפ"ח (ת"א) 1199/05 מדינת ישראל נ' פולנסקי (להלן - ענין פולנסקי) נאמר: נראה שלא דומה שימוע בטרם הגשת כתב אישום או בזמן שלא תלוי ועומד כתב אישום, לשימוע הנערך בצילו של כתב אישום שכבר הוגש, באשר אפשרות השכנוע של החשוד לכך שיש ממש בטענותיו, עלולה להיתקל במשוכה גבוהה יותר בזמן שתלוי ועומד כנגדו כתב אישום". 13. ואולם, סעיף 60א(ה) לחסד"פ קובע את החריג לכלל האמור. זכות השימוע אינה זכות מוחלטת ובלעדית. מדובר בזכות שיש לאזן אותה מול מכלול של זכויות ואינטרסים מוגנים, כדברי כבוד השופט מודריק בת.פ (ת"א) 40131/07 מדינת ישראל נ' רונית בן רובי (ניתנה ביום 3.9.07). אף ששם נדונה עבירה של הריגה, נראה כי הרציונל העומד בבסיס החלטת כבוד השופט מודריק רלוונטי בכל החלטה, וגם כאן. השוני בטיב העבירה שעל הפרק משפיע על המשקל שינתן לשיקולים והטעמים השונים, המשמשים להגעה למסקנה, ועל האיזון הראוי ביניהם, אך אין בשוני כדי להביא להתעלמות מהקווים ששורטטו באותו ענין. עוד נקבע בענין פולנסקי כי: "לכאורה ניתן לתקן ואף "לרפא" את הפגם של אי קיום חובת השימוע בעריכת שימוע בדיעבד תוך תקווה שהמאשימה תתעלם מכתב האישום שהוגש ותשמע את הנאשם בנפש חפצה כאילו לא הוגש עדיין כתב אישום ובמידה ותשתכנע כי יש בטענותיו ממש תבטל את כתב האישום, זאת בהסתמך על דוקטרינת הבטלות היחסית המקובלת במשפט המנהלי ונעשה בה שימוש גם בהליכים הפלילים". 14. התייחסות לשימוע בדיעבד ולדוקטרינת הבטלות היחסית ניתן למצוא גם בתפ"ח (ת"א) 1026/09 מדינת ישראל נ' הררי אלעד [פורסם במאגרים הממוחשבים] , ניתן ביום 28.6.09, שם ניתח בית המשפט את המגמות השונות בפסיקה ובין היתר אמר: "בתי המשפט של הערכאות הדיוניות הוציאו תחת ידן החלטות סותרות בסוגיה שלפתחנו. חלקן הורו על מחיקת כתב האישום אף לאחר תשובת הנאשם לכתב האישום ובין היתר, מן הטעם שאין דינו של שימוע לאחר כתב האישום כשימוע במועדו. וכן מן הטעם שיש באי כיבוד זכויות ה"יידוע" וה"שימוע" פגם מהותי היורד לשורשו של ענין (ראה: תפ"ח (ת"א) 1199/05 מדינת ישראל נ. פולנסקי אחיעם (טרם פורסם) , מיום 3.1.07, תפ"ח (ת"א) 1138/05 מדינת ישראל נ. יעקב ארד (טרם פורסם) , מיום 8.2.07). חלקן ראו בפגם, פגם טכני אשר תורת הבטלות היחסית, מצדיקה תוצאה של השארת כתב האישום על כנו ועריכת שימוע בדיעבד (ראה ת.פ (ב"ש) 8268/06 מדינת ישראל נ. שוטמן אלכסיי (טרם פורסם), , מיום 3.12.06), ת"פ 2088/06 (י-ם) מדינת ישראל נ. ראמי אלגעאפרה ואח' (טרם פורסם), , מיום 2.11.06)". הכרעה 15. עיינתי בהנמקות הצדדים ובפסיקה אליה הפנו והגעתי למסקנה כי אין להעתר לבקשה לביטול כתב האישום זאת מהטעמים הבאים: 16. אין מחלוקת, כי חובת היידוע קוימה כהלכה במקרה זה, עת שלחה המשיבה את מכתב היידוע למבקש ביום 23.3.10. מהנספחים שצורפו לבקשה עולה כי עקב מכתב היידוע, פנה ב"כ המבקש למשיבה ביום 25.3.10 על מנת לבקש למצות את זכות המבקש לקיום שימוע (נספח ב לבקשה). במכתב המשיבה מיום 14.4.10 יש אמנם פירוט ביחס לחומר החקירה לפיו הוא כולל 19 קרגלים של חומר הנהלת חשבונות וכ-4 ארגזים של חומר חקירה (כאמור בסעיף 3 לנספח ג לבקשה), אך צודק המבקש, כי אין בכך כדי להוות פירוט של העובדות שבסיס העבירות המיוחסות למבקש. בתאריך 30.5.10 הודיעה המשיבה כי השימוע יתייחס לחשד לביצוע "עבירות על פרק ט"ז לחוק מס ערך מוסף... עבירות על פרק ב לחוק איסור הלבנת הון... עבירות על פרק י"א, סימן ו' לחוק העונשין...". בנוסף נאמר כי "לעניין התשתית העובדתית, כל חומר הראית המבסס את התשתית העובדתית לעבירות המנויות לעיל, מועמד לעיונך וצילומך" (ראה נספח ה לבקשה). גם כאן צודק לטעמי המבקש, כי אין ברשימה כוללנית של סעיפי עבירה כדי לענות על הדרישה המקובלת והנהוגה, לפיה יש להעביר לידי ההגנה את פירוט העובדות העיקריות העומדות בבסיס העבירות המיוחסות למבקש. איני מסכימה עם טענת המשיבה כי בכך שהעמידה את חומרי החקירה לעיונו והעתקה של המבקש, היא "שטחה בפני המבקש את כל התשתית העובדתית שבסיס החשדות". לטעמי, כשפרק הזמן העומד לרשות הנאשם על פי חוק הוא 30 יום והיקף החומר רב, אין בהעמדת כל חומר החקירה לרשותו משום תחליף הולם למסמך המפרט עבור הנאשם, בבירור ובתמצית, את העובדות והטענות הבסיסיות (ולא בדרך של נקיבה בסעיפי אישום וכותרות של עבירות בלבד). בנוסף, המבקש טוען כי המשיבה לא התייחסה כלל להצעתו להאריך בהסכמה את תקופת התפוס, בכדי שתנתן לו אפשרות ממשית לקיים שימוע, ואכן המשיבה במכתבה מיום 2.8.10 (נספח יא לבקשה) לא התייחסה במישרין להצעת המבקש, אלא הודיעה "כי לאור העובדה שמועד השימוע על פי חוק סדר הדין הפלילי... חלף זה מכבר, ולאור ההתכתבויות האחרונות... אין בכוונתה להימנע מהגשת כתב אישום...". 17. למרות שיש לדעתי צדק בטענות הנ"ל של המבקש, לטעמי לא נפל פגם מהותי, היורד לשורשו של ענין, בהתנהלות המאשימה, אלא נפלו בה פגמים טכניים, הגוררים בטלות יחסית, ואבהיר: לאורך כל ההתנהלות של המבקש מול המשיבה, מיום 23.3.10 ועד 28.7.10, לא השמיע המבקש כל טרוניה. לאחר שהודיע ביום 25.3.10 על רצונו לקיים שימוע וביקש את החומר, שלח רק מכתב אחד - ביום 22.4.10, ובו אמירה בת שורה אחת, כי הוא מבקש את פירוט העובדות והעבירות לגביהן יתקיים השימוע. בשום שלב, עד יום 28.7.10, לא ביקש המבקש לדחות את מועד השימוע (שצריך היה להתקיים ביום 23.4.10). המשיבה היא זו שמיזמתה, לאור טענות של המבקש, נתנה לו ארכות להגיש טענותיו. המשיבה, לשיטתה, פירטה במכתבים מימים 14.4.10 ו-30.5.10 למי מתייחסים החשדות, מה הן העבירות שבהן מדובר, ואף העלתה טענתה שהחומר עומד לרשות המבקש, וממנו עולה כל התשתית העובדתית. על תשובת המשיבה מיום 30.5.10 לא הגיב המבקש. המשיבה לא יכלה ללמוד מתגובותיו (או היעדרן) כי אינו מסופק. להיפך - בהעדר התייחסות של המבקש למכתבה, בו ניתן פירוט מסוים, מיום 30.5.10, יכלה המשיבה להבין כי המבקש בא על סיפוקו. היא ודאי לא יכלה לדעת שמחמת טעות במשרד ב"כ המבקש, לא ראה את המענה האמור. רק ביום 28.7.10, במענה להודעה נוספת שיזמה המשיבה, שלח המבקש תגובה מפורטת ובה העלה טענותיו לראשונה. בשלב הזה, המאשימה ראתה לנגד עיניה חשוד, שהתנהל מולה בעצלתיים, לא בא בכל טענה, בעוד היא מאריכה לו מעת לעת מיזמתה את המועד לקיום השימוע, ולפתע - ימים ספורים לפני שהמועד להחזקת התפוסים עמד לפקוע - בא בטענות שונות, שלא הושמעו קודם. 18. אני אמנם קובעת כי לא היה די בפירוט שנתנה המשיבה למבקש, אך משטענה כזו לא העלתה על ידי המבקש ובמכלול הנסיבות, לא ניתן לומר כי התנהלות המשיבה היתה פגומה בפגם שיורד לשורשו של ענין. אני סבורה כי כאשר המבקש הציע למשיבה להאריך את המועד להחזקת הכספים התפוסים בהסכמה, לא היה נגרם כל נזק אילו נעתרה להצעה, ואיני רואה בדברי המבקש במכתבו מיום 29.7.10 משום "העמדת תנאים", כטענת המשיבה, אלא הצעה לגיטימית לדרך התקדמות מוסכמת. עם זאת, גם בנקודה זו איני מוצאת שהיתה מצד המשיבה התנהלות פגומה, המצדיקה ביטול כתב האישום, בפרט לנוכח הדברים שנאמרו לעיל, בדבר היזמות שנקטה המשיבה לאורך הדרך, על מנת להזכיר למבקש את זכותו לשימוע. 19. מאחר שהמשיבה האריכה, כאמור, מיוזמתה את המועד לקיום השימוע, כפי שעולה מהתכתובות בין הצדדים (המצורפות כנספחים), וגם כעת נכונה המשיבה לקיים שימוע ולשמוע את טענות המבקש בנפש חפצה, ולאור כל האמור לעיל, אין להחמיר עמה, ויש לראות באי קיום השימוע משום פגם טכני, אשר תורת הבטלות היחסית מצדיקה לגביו תוצאה של השארת כתב האישום על כנו ועריכת שימוע בדיעבד. 20. לפיכך, איני נעתרת לבקשה לביטול כתב האישום, אלא קובעת שיש מקום לקבל את הצעת המשיבה (כאמור בסעיף 10 לתשובתה) ולאפשר למבקש שימוע, שבו יישמעו טענותיו על ידי המשיבה בנפש חפצה ומתוך נכונות להשתכנע בדבריו, ככל שיהיה בהם ממש. 21. לפיכך המשיבה תפעל לאלתר ותתאם עם המבקש מועד לשימוע, שיהיה נוח לשני הצדדים, בתוך 45 יום מהיום. המשיבה תודיע תוצאות השימוע בתוך 30 יום מקיומו. משפט פלילישימוע