קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שיפוץ בניין מסוכן: בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב שניתן על ידי כב' השופט מנחם קליין בת.א.ק 11537-05, ביום 2.5.10, במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה כנגד המערערים לתשלום סך 53,589 ₪. העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא 1. המערערים הינם בעלי הבניין שברחוב נחלת בנימין 16, הידוע כחלקה 14 בגוש 6918 (להלן: "הבניין" או "הנכס"). 2. ביום 25.3.03, לאחר שהתקבלה הודעה מהמשטרה באמצעות המוקד העירוני על קריסתו של גרם מדרגות בבניין שגרם לפציעתו של אדם, בוצעה בבנין בדיקה על ידי מהנדס מטעם העירייה. ממצאי הבדיקה העלו כי הבניין מהווה סכנה מיידית למחזיקים ולציבור. בהתאם, הוציאה המשיבה בהתאם לסמכותה לפי חוק העזר לתל אביב יפו (מבנים מסוכנים), תשס"ב - 2001 (להלן: "חוק העזר), דרישה למערערים לביצוע עבודות שיפוץ שונות שפורטו בהודעה מטעמה (להלן: "הודעה על צו בדבר מבנה מסוכן" או "הצו"). ביום 26.3.03, הודבקה גם הודעה בנכס, וכן הוכנסה לתיבת הדואר של המערער 2 ברח' בלפור בת"א. יום לאחר הדבקת הצו בנכס, החלה המשיבה בביצוע עבודות להסרת הסכנה והמיפגע (להלן: "ביצוע העבודות"). 3. לאחר השלמת העבודות בנכס, נשלחו למערערים, בהתאם להוראות חוק העזר, דרישות תשלום לגבי עלות התיקונים. משלא שעו המערערים לדרישות אלו הגישה המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט קמא, בה דרשה מהמערערים לשאת בתשלום ביצוע העבודות, בסך כולל של 42,685 ₪, כאשר סכום התביעה הכולל (בצירוף של כ- 15% הוצאות תקורה) עמד על 53,589 ₪. 4. המערערים טענו, בין היתר, בפני בית משפט קמא, כי לא ניתנה להם הזדמנות לבצע בעצמם את העבודות הנדרשות טרם ביצוען על ידי המשיבה. עוד טענו, כי עלות ביצוע העבודות שנדרשה מהם אינה סבירה, וכי צו ההריסה שהוצא על ידי המשיבה הוא חסר תוקף, שכן הוא אינו חתום על ידי הגורם המוסמך לכך מכח חוק העזר. 5. בית משפט קמא דחה את טענות המערערים שטענו שהצו הוצא בחוסר סמכות וקבע כי הצו הוצא כדין והוא בר תוקף. עוד קבע ביהמ"ש, כי לא היה פסול בפועלה של המשיבה, שבנסיבות העניין ערכה איזון ראוי בין זכות הקניין של המערערים, לבין חובתה להגן על שלום הציבך, שעה שהוכח שהמבנה היה מסוכן ושנדרשה פעולה מיידית למניעת סכנה לציבור, שכן במרוצת השנים, החל משנת 1989, נשלחו ונמסרו למערערים צווים במועדים כדלקמן: 29.12.88, 25.1.89, 30.1.92, 31.10.93, 25.3.03. עוד ציין בית המשפט, כי המשיבים התעלמו מההודעות והצווים שנמסרו להם, ולא ביצעו במשך כל השנים תיקונים בנכס, עד כי ביום 25.3.03 קרסו חלק ממדרגות הבניין. בנסיבות אלה מצא בית המשפט, לנוכח זלזולם של המערערים בהוראות החוק, כי אילו היתה המשיבה ממתינה פרק זמן נוסף לפני תחילת ביצוע העבודות, "סכנה נוספת היתה מתרחשת לעוברים ושבים". ביחס לטענות המערערים לגבי עלות ביצוע העבודות על ידי המשיבה, ציין בית המשפט, כי המערער 2 לא הביא כל ראיה או ראשית ראיה כדי להפריך או לסתור את גובה ההוצאות שהושתו עליו, ולכן דין הטענה להידחות. לאור כל האמור, קיבל בית המשפט את תביעת המשיבה במלואה. טענות הצדדים בערעור 6. לטענת המערערים, צו ההריסה נשוא הערעור הוצא בחריגה מסמכות, הואיל ולא נחתם על ידי ראש העיר שהסמכות הוקנתה לו על פי חוק העזר אלא על ידי עובדים אחרים בעיריה שהסמכות שורשרה להם שלא כדין. עוד נטען, כי המשיבה הרסה חלקים מהבניין תוך הפרת הוראות סעיף 7(ב) לחוק העזר כאשר לא ניתנה להם בנסיבות העניין, שהות מספקת להתארגן לקראת הריסת המבנה. לטענתם, היה על המשיבה להעניק להם זמן סביר להתייחס לצו ההריסה, ובמסגרת זו, להביע דעתם עליו, להזמין חוות דעת מטעמם או לבצע את העבודות הנדרשות באופן עצמאי, כדי לחסוך בעלויות. 7. מנגד טוענת המשיבה כי צו ההריסה הוצא בסמכות, ומכל מקום, גם אם נפל פגם כלשהו בפועלה של הרשות באשר לאופן העברת הסמכויות בנוגע להוצאת הצו, עסקינן ב"פגם טכני" שלפי ההלכה נוטים להתירו. עוד נטען, כי הוצאת הצו וביצוע עבודות ההריסה כפי שבוצעו, נעשו בהתאם להוראותיו של חוק העזר, כאשר למערערים נשלחו הודעות וצווים לביצוע העבודות במשך שנים, והם בחרו להתעלם מהן. דיון 8. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון, אני סבורה שדין הערעור להידחות, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן. 9. כפי שעולה מעיקרי הטיעון של המערערים הם ביקשו להתמקד בשתי טענות עיקריות: האחת - הצו הוצא בחוסר סמכות והוא חסר תוקף חוקי; הטענה השנייה - צו ההריסה בוצע יממה אחת בלבד לאחר המצאת הצו, מבלי שניתנה להם שהות סבירה להיערך לביצוע התיקונים הנדרשים בעצמם. האם הצו שהוצא חסר תוקף 10. סעיף 4 לחוק העזר מקנה לראש העירייה סמכות להכריז על מבנה כמבנה מסוכן, ובמקרים בהן קיימת סכנה מיידית לצוות על פינויו או הריסתו של בניין באופן מיידי (סעיף 7 לחוק). מלשונו של החוק עולה כי כוונת המחוקק לא היתה ליחד את ביצוע הסמכויות השונות לראש העירייה באופן אישי, שכן בסעיף ההגדרות מוגדר ראש העירייה כדלקמן: "ראש העירייה - לרבות אדם שראש העירייה העביר אליו בכתב את סמכויותיו לפי חוק העזר, כולן או מקצתן." בהתאם לכך האציל ראש העיר את סמכויותיו בעניין זה לפי חוק העזר למהנדס העיר, שנכנס בנעליו של ראש העיר לצורך קיום האמור בחוק העזר, וקיבל גם סמכויות עזר הדרושות לביצוע הסמכות הנעברת, הכל במידה המתקבלת על הדעת זאת ניתן ללמוד מלשונו של סעיף 17(ב) לחוק הפרשנות תשמ"א - 1981, שזו לשונו: 17.(ב) "הסמכה לעשות דבר או לכפות עשייתו - משמעה גם מתן סמכויות עזר הדרושות לכך במידה המתקבלת על הדעת." 11. בהתאם לאמור לעיל, ביום 19.12.01 (נ/2) נחתם על ידי ראש העיר כתב העברת סמכות, כדלהלן: "בתוקף סמכותי לפי סעיף 1 לחוק העזר לתל אביב יפו (מבנים מסוכנים, תשס"ב-2001 הנני מעביר למהנדס העיר את כל סמכויותי על פי חוק העזר האמור." מהנדס העיר שהואצלו לו הסמכויות כאמור, חתם על כתב העברת סמכות למנהל מח' הפיקוח על הבנייה (נ/1), כדלהלן: "בתוקף סמכותי לפי סעיף 1 לחוק העזר לתל אביב יפו (מבנים מסוכנים, תשס"ב-2001 הנני מעביר בזאת למנהל מח' פיקוח על הבניה את כל סמכויותי על פי חוק העזר האמור." המהנדס שוטה חובל, שהוא מנהל הפיקוח על הבניה בעירית תל-אביב, אישר בתעודת עובד ציבור (נ/3) כי "מדור מבנים מסוכנים הינו חלק ממחלקת הפיקוח על הבניה שבניהולו ובפיקוחו". 12. הצווים שהוצאו למערער במקרה דנן ונמסרו לו ביום 26.3.03 היו כדלקמן: צו מיום 25.3.03 חתום על ידי אינג' שוטה חובל, מנהל אגף רישוי ופיקוח על הבניה. כותרתו של הצו כדלקמן: "צו מבנה מסוכן עפ"י חוק העזר לתל אביב (מבנים מסוכנים, התשס"ב- 2001. באותו יום ניתנו גם הוראות לביצוע העבודות במבנה המסוכן (נ/5), מסמך זה נחתם על ידי מנהל מדור מבנים מסוכנים, שאחראי לביצוע ההוראות של מנהל מחלקת הפיקוח שחתום על הצו. 13. מכל האמור, עולה כי הסמכות הואצלה כדין מראש העיר למהנדס, שהסתייע, כעניין של מינהל פנימי תקין במהנדס ממדור מבנים מסוכנים, שהינו חלק ממחלקת הפיקוח על הבניה שבניהולו ובפיקוחו. על כך שהדבר נעשה בסמכות וכדין, ניתן ללמוד מדברי הנשיא ברק בבג"צ 2303/90 פ"ד מו(1), 410, בו נקבע, כדלקמן: "חזקה היא שהחוק שהעניק את הסמכות כי תכליתו הינה לאפשר לבעל הסמכות להיעזר באחרים לביצוע סמכותו. חזקה זו נובעת ממציאות החיים והשלטון. ריבוי הפעילות השלטונית, הסיבוך שבה, התשתית העובדתית המקיפה המשמשת לה בסיס, כל אלה מחייבים, למען יעילות פעולת השלטון, כי הרשות השלטונית תוכל להיעזר באחרים בביצוע תפקידיה ותוכל להפעיל את סמכותה באמצעות זולתה. חזקה על המחוקק, שעה שהוא מעניק סמכות לרשות שלטונית, כי הוא מניח שסיוע זה יתבקש ויתקבל." 14. למעלה מהדרוש יצויין כי כפי שנקבע לא אחת, גם לו נמצא כי נפל פגם טכני כלשהו בהעברת הסמכויות, לא היה בכך כדי לפסול את האקט המנהלי עצמו. יפים לענין זה דברי הנשיא ברק בבג"צ 161/80 מלון סן טרופז בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' ( מיום 7.9.1980 פורסם בתקדינט): "הדין אינו כי כל פגם במעשה מינהלי, יהא אופיו אשר יהא, ותהא מהותו אשר תהא, מביא לפסילת המעשה... רק פגם מהותי מביא לפסילתו של אקט מנהלי, ואילו פגם שאינו מהותי, פגם טכני, אין בו כשלעצמו כדי להביא לפסילת המעשה המנהלי, אלא אם כן הוא כרך בחוסר תום לב, כוונת זדון או חוסר הגינות מנהלית." ראה גם בג"צ 347/84 עירית פ"ת נ' שר הפנים, פ"ד ל"ט(1) 813). לאור כל האמור, אין מקום לקבל את טענות המערערים כאילו כתבי ההעברה יוצרים שרשור לא תקין של העברת סמכויות מראש העיר לפקודיו, שכן צו ההריסה הוצא ונחתם מכח סמכותו המקורית של ראש העיר שהועברה כדין, על פי חוק העזר, והופעלה על ידי הכפופים לו כעניין של מינהל פנימי תקין, כדין ובסמכות. האם ניתנה למערערים התראה מספקת לטענת המערערים המשיבה הפרה את הוראות סעיף 7(ב) לחוק העזר שכן לא ניתנה להם בנסיבות העניין, שהות מספקת להתארגן לקראת הריסת המבנה. לטענתם, היה על המשיבה להעניק להם זמן סביר להתייחס לצו ההריסה, ובמסגרת זו, להביע דעתם עליו, להזמין חוות דעת מטעמם או לבצע את העבודות הנדרשות באופן עצמאי, כדי לחסוך בעלויות. 15. סעיף 7 לחוק העזר קובע כדלקמן: "7. (א) סבור ראש העירייה על פי חוות דעת המהנדס שנערכה לפי סעיף 2, כי בניין נתון במצב שיש בו סכנה מיידית למחזיקים או לציבור או לנכסים סמוכים, רשאי הוא ליתן צו לסגור מיד את הבניין ולצוות על פינויו או על הריסתו המידית, או על ביצוע כל עבודה למען הסרת הסכנה המיידית; סירבו הדיירים לפנות את הבניין, ניתן לפנותם באמצעות המשטרה; כן רשאית העירייה לבצע את העבודות הדרושות לשם סגירתו של הבניין, אטימתו או הריסתו ולגבות את הוצאות הביצוע מבעל הבניין. (ב) לא ייהרס או ייאטם בניין, לפי צו כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שהצו שהודבק על הבניין או בקרבתו במקום הנראה לעין, זמן סביר, בנסיבות העניין, לפני ביצוע ההריסה או האטימה". 16. למערערים ו/או למי מהם נשלחו הודעות/דרישות וצווים לביצוע עבודות בבניין במשך מספר שנים, אך הם התעלמו מהן, עד כי מצבו של הנכס הלך והחמיר ונתקבלה במוקד העירוני ההודעה מהמשטרה על קריסת מדרגות בנכס ופציעת אדם. בהקשר זה יש לציין ולהדגיש כי כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא לאחר ששמע הראיות, המבנה תוחזק באופן לקוי עקב בחירה מודעת של המערערים שלא לתקן את הטעון תיקון, כדי לנסות "להתפטר" מדיירים מוגנים בנכס על ידי הרעת תנאי מחייתם, בתקווה שהם יפנו הנכס, הבניין יהיה פנוי, והם יוכלו להקים מבנה חדש במקומו. מובן שלא מדובר במקרה שלא ניתנה למערערים הודעה מוקדמת. נהפוך הוא; ניתנו להם הודעות והתראות רבות, אלא שהמערערים לא שעו לכל הצווים וההתראות עד שהגיעו מים עד נפש, והמדרגות קרסו, שאז לא היתה ברירה אלא לבצע תיקון מיידי. בנסיבות אלה ההתראה שניתנה להם היתה סבירה בהחלט! בנסיבות אלו, ברי כי ביצוע העבודות באופן מיידי, נעשה כדין ומתוך מניעים של הגנה על שלום הציבור, והיו מוצדקים בנסיבות העניין. פועלה של המשיבה להריסת המבנה באופן מיידי על מנת למנוע סכנה לחיי אדם עומדת בתנאי סעיף 7(ב), שכן במקרה דנן, הוכח, לאחר שנגרם נזק גוף לאדם כתוצאה מהמפגע, שדרושה היתה פעולה מיידית וללא שהוי. סוף דבר 17. הערעור נדחה. אני מחייבת את המערערים לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 25,000 ₪. הפיקדון שהופקד על ידי המערערים יועבר למשיבה באמצעות בא כוחה על חשבון ההוצאות הנ"ל. שיפוצניקשיפוציםבניין