"טופס 4" הוא אישור המוצא ע"י הועדה מקומית לתכנון ובניה, מכוח הוראת סעיף 157 א' לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965, כתנאי להתקנת חשמל, טלפון ומים לבניין נשוא האישור. לפי סעיף 157א(ה2)(1) לחוק, האישור יינתן רק לנכס "הראוי לשימוש". סעיף 4(א) לחוק החשמל התשי"ד-1954 אוסר על התקנת מתקן חשמלי ללא אישור המנהל לענייני חשמל. לפי סעיף 1 לחוק, "מתקן חשמל" מוגדר כך, "'מתקן חשמלי' - מתקן המשמש לשם ייצור חשמל, הולכתו, הפצתו, צריכתו, צבירתו או שינויו (טרנספורמציה), לרבות מבנים, מכונות, מכשירים, מצברים, מוליכים, אביזרים וציוד חשמלי קבוע או מיטלטל, הקשורים במתקן;" מהוראה זו אנו למדים כי גם חיבור המשוכר לגנרטור ללא אישור חברת החשמל נעשה שלא כדין. יפים הדברים שכתב כב' השופט יצחק מילנוב בת.א. (י-ם) 22994/97 בקאל נ. "לי-מעון", : בזו הלשון "מכאן אנו למדים כי עפ"י חוק התכנון והבניה, בנין על דירותיו, אינו נחשב כראוי לשימוש, כל עוד לא ניתן בגינו "טופס 4", ורק בעקבות מתן 'טופס 4' מותר לספק לבנין חשמל, מים וטלפון, שעד אז אין לספקם,...כל 'סידור' אחר של אספקת חשמל ומים אך בעיקר חשמל, ע"י הקבלן, ושלא ע"י ספק חשמל מורשה,...הוא בלתי חוקי ומסוכן, שכן,המדובר בסיורים 'פרוביזוריים' בלתי תקניים של מתיחת כבלי חשמל, ללא בדיקה וללא אישור הגורם המוסמך (חברת החשמל)". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שכירות ללא טופס 4: מבוא 1. בפני תביעה ע"ס 1,500,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעת עקב הפרת חוזה שכירות לפיו השכירה הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) לתובעת חנות ברחוב מלכי ישראל 28 בירושלים (להלן: המושכר) למטרת עסק של מכירת מזון. הנתבעים 2 ו - 3 הם המנהלים של הנתבעת, והם נתבעים בשל מצגי שווא וחוסר תום לב המיוחסים להם בשלב המשא-ומתן, ורשלנות. 2. בחוזה השכירות מיום 24.1.05 נקבעה תקופת שכירות של שנה עם אופציה לתובעת להאריך את השכירות לשנה נוספת ואופציה שנייה להאריך את השכירות, בתום השנה השנייה, לשלוש שנים נוספות. בחוזה נקבע כי האופציות מותנות במתן הודעה על מימוש האופציה הראשונה חודשיים לפני סיום תקופת השכירות (סעיף 5.3 להסכם). 3. אין מחלוקת כי במועד החוזה, לא היה אישור איכלוס (טופס 4) לחנות. בשל כך, חיברה הנתבעת את המושכר בחיבור לא חוקי לחשמל. אחרי שחברת החשמל ניתקה את החיבור הלא חוקי ביום 21.6.05, חיברה הנתבעת את המושכר, כמו שחיברה את הנכסים האחרים בבניין, לגנרטור לאספקת חשמל. 4. בכתב התביעה, טוענת התובעת, כי הנתבעים 2-3 הבטיחו לה עובר לחתימת החוזה כי טופס 4 יושג בקרוב. לטענת התובעת, התחייבות הנתבעת להשגת טופס 4 היתה אמורה להופיע בחוזה, אך הושמטה משום מה. למרות זאת, פתחה התובעת במושכר ביום 23.3.05 מסעדה למזון מהיר, לאחר שלטענתה השקיעה במקום בשיפוצים ובציוד סך של 375,000 ₪. 5. ביום 18.4.05, קיבלה התובעת מעיריית ירושלים התראה על ניהול עסק ללא רשיון. התובעת טוענת שפנתה שוב לנתבעת בעניין קבלת טופס 4 ושוב הובטח לה כי העניין בטיפול. 6. בחודש דצמבר 2005, הוגש כנגד התובעת ומנהלה, מר יצחק בראשי (להלן: בראשי), כתב אישום בבית המשפט לעניינים מקומיים באשמת ניהול עסק ללא רשיון. 7. בדיון שהתקיים בבית המשפט לעניינים מקומיים ביום 19.1.06, בנוכחות בראשי והנתבע 3, הגיע בראשי להסדר טיעון עם התביעה לפיו התביעה חזרה בה מהאישום כנגד התחייבות הנאשמים לסגור את העסק ולפנות את המושכר. העסק נסגר ופונה עד ליום 31.1.06. 8. התובעת טוענת לנזקים לעסק כתוצאה מהפסקות חשמל תכופות במהלך תקופת השכירות שארעו בשל החיבור הארעי של המושכר לחשמל, להפסד השקעות בנכס שירדו לטמיון, להפסד רווחים, לפגיעה במוניטין ולעוגמת נפש. כמו-כן, דרשה התובעת בכתב התביעה החזר סכום של ערבות בנקאית שמסרה לנתבעת להבטחת התחייבויותיה של התובעת לפי החוזה, ושמומשה שלא כדין. 9. הנתבעים מכחישים בכתב הגנה קיומם של מצגי שווא שנטענו בכתב התביעה. לטענתם, הבהירו לתובעת כבר בתחילת המשא ומתן, כי הנתבעת אינה נוטלת על עצמה כל התחייבות לתאריך יעד לקבלת טופס 4 לנכס, וכי בשל העדר טופס 4 זכתה התובעת לדמי השכירות מוזלים. לטענתם, גם אם קיימת עילה כלשהי כלפי הנתבעת, אין עילה לחייב את הנתבעים 2-3 באופן אישי. באשר להליך הפלילי, טוענים הנתבעים כי התובעת היתה יכולה להשיג מבית המשפט לעניינים מקומיים אורכה להשגת טופס 4, ובכך להמנע מהרשעה מבלי לסגור את העסק, כפי שעשה בעל עסק שכן לממכר מזון באותו בניין. לכן, אין קשר סיבתי בין הפרת החוזה המיוחסת לנתבעת לבין סגירת העסק. הנתבעים מכחישים את הפסקת החשמל הנטענות ואת הנזקים בעקבותיהם, כמו הנזקים האחרים הנטענים כתוצאה מסגירת העסק. באשר למימוש הערבות הבנקאית של התובעת, טוענים הנתבעים כי הדבר נעשה בשל הפרת התחייבויות התובעת לשלם דמי שכירות וחובות אחרים החלים עליה ובשל הפרת התחייבותה על פי הסכם השכירות להשאיר במושכר את כל התוספות שהתקינה בחיבור של קבע. השכרת נכס ללא טופס 4 10. "טופס 4" הוא אישור המוצא ע"י הועדה מקומית לתכנון ובניה, מכוח הוראת סעיף 157 א' לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965, כתנאי להתקנת חשמל, טלפון ומים לבניין נשוא האישור. לפי סעיף 157א(ה2)(1) לחוק, האישור יינתן רק לנכס "הראוי לשימוש". 11. סעיף 4(א) לחוק החשמל התשי"ד-1954 אוסר על התקנת מתקן חשמלי ללא אישור המנהל לענייני חשמל. לפי סעיף 1 לחוק, "מתקן חשמל" מוגדר כך, "'מתקן חשמלי' - מתקן המשמש לשם ייצור חשמל, הולכתו, הפצתו, צריכתו, צבירתו או שינויו (טרנספורמציה), לרבות מבנים, מכונות, מכשירים, מצברים, מוליכים, אביזרים וציוד חשמלי קבוע או מיטלטל, הקשורים במתקן;" מהוראה זו אנו למדים כי גם חיבור המשוכר לגנרטור ללא אישור חברת החשמל נעשה שלא כדין. 12. יפים הדברים שכתב כב' השופט יצחק מילנוב בת.א. (י-ם) 22994/97 בקאל נ. "לי-מעון", : בזו הלשון "מכאן אנו למדים כי עפ"י חוק התכנון והבניה, בנין על דירותיו, אינו נחשב כראוי לשימוש, כל עוד לא ניתן בגינו "טופס 4", ורק בעקבות מתן 'טופס 4' מותר לספק לבנין חשמל, מים וטלפון, שעד אז אין לספקם,...כל 'סידור' אחר של אספקת חשמל ומים אך בעיקר חשמל, ע"י הקבלן, ושלא ע"י ספק חשמל מורשה,...הוא בלתי חוקי ומסוכן, שכן,המדובר בסיורים 'פרוביזוריים' בלתי תקניים של מתיחת כבלי חשמל, ללא בדיקה וללא אישור הגורם המוסמך (חברת החשמל)". 13. מכאן יוצא כי הנתבעת השכירה לתובעת בניגוד לחוק נכס שאינו ראוי כלל לשימוש ביחס למטרה שלשמה הושכר הנכס (חנות למסחר במזון). בכך הפרה הנתבעת את החוזה הפרה יסודית. אחריותה של התובעת 14. אין מחלוקת כי התובעת ידעה כי אין טופס 4 לנכס, וכי החשמל בו הותקן באופן לא חוקי. הדבר לא הפריע לתובעת לשכור את הנכס מהנתבעת עד שנאלצה לסגור אותו בעקבות ההליכים הפליליים שננקטו כנגדה. אגב, אני דוחה את טענת הנתבעים, לפיה היה על בראשי להסתכן בהמשך ניהול ההליך הפלילי בניסיון להשיג אורכה להסרת המחדלים. לבראשי לא היה שליטה על השגת טופס 4, ולכן לא היה מקום להבטחת הבטחות סרק בבית המשפט לעניינים מקומיים כדי להרוויח זמן. הסדר הטיעון, לפיו נסגר העסק תמורת ביטול האישום, בנסיבות העניין, היה מהלך סביר מבחינתו. 15. באשר לטענת התובעת בדבר הבטחה מצד הנתבעים 2-3 להשיג טופס 4 "בקרוב", מתצהירו של בראשי עצמו עולה כי לא היתה הבטחה של ממש, אלא שהנתבעים 2 -ו3 אמרו לו לפני חתימת החוזה שהם מצפים שהאישור יושג בקרוב. העדר ההבטחה נלמדת גם מהתנהגות הצדדים במהלך קיום החוזה. גם לאחר קבלת התראות מהעירייה על ניהול העסק ללא קבלת רישיון, לא טען בראשי בכל פניותיו לנתבעים בזמן אמת שהם מפרים הבטחות שניתנו לו עובר לחתימת החוזה להשיג טופס 4 למושכר. לא זו בלבד אלא שבראשי טוען כי ביקש להאריך את השכירות ביום 15.1.06 (נספח י' לתצהירו) לאחר שהעירייה הגישה כנגד התובעת את כתב האישום מבלי שטען להפרת ההסכם מצד הנתבעת. הבקשה להארכת החוזה בתום תקופת השכירות אינה עולה בקנה אחד עם הטענה בדבר הפרה הבטחה להשגת טופס 4. כל האמור מלמד על כך שלתובעת לא הוצג מצג שווא בטרם עריכת החוזה. לכן, אין מקום לחייב את הנתבעים 2 ו- 3 באופן אישי בגין עילה זו. 16. באשר למכתב למימוש האופציה (נספח י' לתצהיר בראשי), מכתב זה אינו חתום ואין הוכחה שנשלח לנתבעת. אין כל טענה בכתב התביעה בדבר מימוש האופציה, ולא בכדי. לפי הסכם השכירות, היה על התובעת להודיע חודשיים מראש על מימוש האופציה, דבר שלא נעשה. לאי מימוש האופציה השלכה ישירה על שאלת הנזק אשר תידון בהמשך. 17. מכל האמור, נובע כי התובעת הייתה שותפה מרצון בעסקת השכירות הבלתי חוקית והייתה מעוניינת להמשיך בה, כל עוד הנכס היה מחובר לחשמל ומים. אלמלא התראות העירייה וההליך הפלילי שנפתח בעקבותיהן, החוקיות של המושכר לא הייתה מטרידה את התובעת יתר על המידה. 18. אני משאיר בצריך עיון את השאלה אם יש לייחס לתובעת "אשם תורם" בשל השלמתה עם מצב לפיו המושכר לא חובר כדין לחשמל (השווה לע"א 3912/90 Eximin S.A. נ. טקסטיל והנעלה), , וזאת נוכח אי הוכחת נזקי התובעת, כמפורט להלן. בחינת נזקי התובעת נזקים עקב הפסקות חשמל 19. בתצהירו, מסר בראשי על כ-80 "תקלות נקודתיות" בהספקת החשמל במושכר במהלך תקופת השכירות. הוא טען להפסד שכר עובדים באותם הימים בסך 4,200 ₪ המחושב על סמך דף מרוכז של עלות השכר החודשית לחודש יולי 2005 שצורף לתצהירו, להפסד הכנסות בסך 80,000 ₪ לפי 1000 ₪ על כל אחת מ"תקלות" החשמל, להפסד הכנסה של 21,000 ₪ במשך 3.5 ימים שבהם העסק הושבת בהעדר חשמל נזק של 16,500 ₪ בגין מזון קפוא שהתקלקל ונזרק בשל הפסקות החשמל, והוצאה בסך 1000 ₪ עבור "תיקון קצר". 20. אין בראיות המועטות שהביאה התובעת כדי להוכיח את נזקיה הנטענים. בראשי לא פירט בתצהירו מתי אירעו תקלות החשמל, ולא ערך רישום של התקלות בזמן אמת או בדעבד. גם עדותו של עד התביעה שמואל כהן בעניין זה היתה כללית מאד. אין כל ראיה על כך שהתובעת התריעה בפני הנתבעים על תקלות חשמל חוזרות ונשנות. גם אם היו מובאות ראיות ברורות בעניין שעות ומועדי תקלות החשמל, לא היה בריכוז משכורת עובדי העסק לחודש מסוים כדי להוכיח הפסד שכר עובדים. לדוגמא, לא הוצהר מי מהעובדים עבד בזמן הפסקות החשמל. התובעת לא הגישה כל מסמך מהנהלת החשבונות שלה על הכנסות העסק שממנו ניתן לחשב את הפסד ההכנסות הנטען. לא הובא בדל ראיה על קלקול מוצרי המזון הקפואים שעל פי הנטען התקלקלו בשל תקלות החשמל או על אלה שנרכשו במקומם. באשר לקצר בחשמל, לא הוכח ממה נגרם, והאם מדובר בקצר שבאחריות הנתבעים. 21. לאור כל האמור, הנזקים עקב הפסקות החשמל לא הוכחו, והדרישות נדחות. אבדן רווח בגין אירועים שבוטלו 22. בראשי טען בתצהירו כי בוטלו 4 אירועים של קייטרינג בשל סגירת העסק בהפסד של 24,000 ₪, המחושב לפי הכנסות אירוע מסוים של התובעת שהתקיים בבנייני האומה של 10,000 ₪. 23. לא הוגשו מסמכים על הזמנת התובעת לאירועים כנטען, ולא הוצהר מי הזמין, מתי ובאלו היקפים. הדרישה נדחית. השקעות שלא הושבו והוצאות משפטיות בגין ניהול ההליך הפלילי 24. התובעת טוענת כי עקב סגירת העסק נגרמו לה נזקים כתוצאה מהשקעות בנכס שירדו לטמיון. לתצהיר בראשי צורפו רשימה ואסמכתאות המתעדים את ההשקעות להקמת המסעדה, המסתמכות בכ 375,000 ₪. 25. באשר לדרישה לקבלת פיצוי עבור ההשקעות שהתובעת ביצעה בנכס עצמו, דרישה זו מנוגדת להוראות הסכם השכירות שנערך בין הצדדים. בסעיף 12.6 להסכם השכירות נקבע כי, "השוכר היה רשאי לבצע שינויים ו/או תוספות ו/או התאמות במושכר לצורך התאמתו למטרת השכירות, בפוף לכך שיקבל את אישור המשכיר לביצועם מראש ובכתב, ובתנאי שהשינויים יבוצעו עפ"י היתר בניה כדין - במידה וביצועם טעון היתר כזה ובתיאום עם הגורמים המוסמכים. השוכר יהיה רשאי לבצע במושכר הגדלת כוח חשמל וכן התחברות לאערובה והתקנת תשתית גז וכן העמדת בלוני גז בחצר, והכל בתיאום כאמור. מבלי לגרוע מהאמור לעיל השוכר מתחייב להשקיע במושכר תוספות בשווי שלא יפחת מ 60,000 ₪ בדרך של התקנת מיזוג אויר, מערכות נידוף, תאורה. השוכר יציג בפני המשכיר חשבוניות להוכחת גובה ההשקעה כאמור. מובהר כי כל השינויים ו/או התוספות ו/או ההתאמות שיבוצעו ע"י השוכר במושכר ואשר מחוברים למושכר חיבור קבע כגון ארובה, מערכות חשמל, אינסטלציה, מיזוג אויר וכיו"ב, יהיו רכושו הבלעדי של המשכיר, והשוכר לא יהא רשאי לפרקם בתום תקופת השכירות ו/או לדרוש תשלום כל שהוא מהמשכיר עבורם. על אף האמור, המשכיר יהיה זכאי לדרוש החזרת המצב לקדמותו במושכר עבור למועד הפינוי, ובמקרה כאמור יהיה השוכר זכאי לכל השינויים והתוספות כאמור." 26. מכאן, שהתובעת מנועה מלדרוש החזר השקעות שעשתה במושכר. 27. פינויו של המושכר על ידי התובעת נעשה בתום תקופת השכירות של שנה. גם אם התובעת לא היתה נאלצת לסגור את העסק בשל ההליכים הפליליים שננקטו נגדה, הרי עד סיום שנת השכירות ממילא היתה מחויבת בהתאם להסכם השכירות לפנות את המושכר, לרבות הציוד והריהוט שבתוכו. התובעת, כאמור, לא מומשה את האופציה שניתנה לה בהסכם השכירות, להארכת תקופת השכירות משום שאיחרה במתן הודעה על מימוש האופציה ( וזאת, גם אם נאמץ את גרסתה כי שלחה את ההודעה, דבר שלא הוכח כדבעי). לכן, אין כאן נזק שנובע מהפרת ההסכם על ידי הנתבעים. 28. התובעת לא הביאה ראיות להוכחת הוצאותיה המשפטיות במשפט בבית המשפט לעניינים המקומיים, ואף לא הצהירה מה היה סכום ההוצאות. אובדן רווחים עתידיים ופגיעה במוניטין 29. היות והסתיימה תקופת השכירות על פי הסכם השכירות, אין מקום לשקול אובדן רווחים עתידיים או פגיעה במוניטין כתוצאה מהסגירה של העסק. 30. ממילא, לא הגישה התובעת מסמכים מהנהלת החשבונות שלה מהם ניתן לחשב אובדן רווחים עתידיים. באשר לחוות דעת המומחה מטעמה, הכלכלן אבי אורנשטיין, על "פוטנציאל העסקי ואובדן הרווחים העתידיים של העסק", שאינה מבוססת על נתוני הנהלת החשבונות של העסק, מדובר בחוות דעת תיאורטית, ולא מצאתי בה כל ערך. 31. לא הוכח כי העסק הספיק לצבור מוניטין, ובכל מקרה לא הוכח ערכו. 32. לכן, גם הדרישה הזאת נדחית. עוגמת נפש 33. לחברה, להבדיל מאדם פרטי, אין "עוגמת נפש" ברת חיוב. (ראה ע"א 345/89 נאות דברת נ' מעליות ישראליפט י.מ.ש. אילן ניהול והשקעות בע"מ) 34. לפיכך, הדרישה נדחית. ערבות הבנקאית שחולטה 35. התובעת מבקשת להחזיר לה את סכומה של הערבות הבנקאית בסך 60,000 ש"ח שמסרה לנתבעת בעת החתימה על חוזה השכירות להבטחת זכויותיה, ואשר נפרעה על ידי הנתבעים. 36. הערבות הבנקאית ניתנה להבטחת התחייבויותיה של התובעת על פי הסכם השכירות. 37. לא נסתרה עדותו של הנתבע 2 בדבר חוב התובעת בגין הפרשי שכר דירה לשנת 2005 בסך 5,839 ₪. 38. מאחר והתובעת איחרה בפינוי המושכר ופינתה אותו ביום 31.1.06 במקום ביום 15.12.06 כמפורט בחוזה, זכאים הנתבעים לפיצוי הקבוע כמפורט בסעיף 13.2 להסכם השכירות, הקובע כי המשכיר יהיה זכאי במקרה של איחור בפינוי המושכר לכפל דמי השכירות. מדובר בסך של 5,500$, (שהם כ-20,000 ₪), 39. התובעת הפרה התחייבות שנתנה בסעיף 12.6 להסכם השכירות, לפיו על השוכר להשקיע במושכר תוספות בסכום שלא יפחת מ 60,000 ₪, אשר יהפכו לרכושם של הנתבעים. 40. די בסכומים הנ"ל כדי להראות שהנתבעת היתה זכאית לממש את הערבות הבנקאית. סוף דבר 41. התובעת אמנם הצליחה להוכיח את הפרת החוזה על ידי הנתבעת, אך לא את הנזקים שנגרמו עקב ההפרה. 42. לפיכך, התביעה נדחית. 43. נוכח הפרת החוזה על ידי הנתבעת בעצם השכרת חנות ללא חיבור כדין של חשמל למושכר, ועל מנת שהחוטא לא ייצא נשכר, ישא כל צד בהוצאותיו. בניהמסמכיםטופס 4שכירות