קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שם נתבע לא מדויק בכתב תביעה: 1. ביום 1.3.10 ניתן פסק דין בתביעה, בהעדר התייצבות של הנתבעת לדיון שהתקיים באותו יום. במסגרת פסק הדין חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט. 2. עילת התביעה הינה נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מניתוקי מים שנקטה בהם חברת מקורות, למרות שהתובע שילם את כל התשלומים המגיעים ממנו. נראה מכתב התביעה כי כוונתו לכך שהנתבעת אינה מתפקדת ואף אינה משלמת את המגיע ממנה לחברת מקורות. ניתוקי המים גרמו לנזק בלתי הפיך למכונת הכביסה של התובע, בגינו נזקק לרכישת מכונה חדשה. כמו כן תבע פיצוי בגין נזק לא ממוני. התביעה עמדה על סך של 18,000 ₪. 3. לפני בקשת התובע לתיקון שם הנתבעת לשמה של מועצה מקומית מג'ד אל כרום. מועצה מקומית מג'ד אל כרום (להלן: "המועצה") מתנגדת לבקשה. 4. לטענת התובע התביעה הוגשה נגד הנתבעת, עיריית אלשגור (להלן: "הנתבעת" ו/או "העירייה") שאיחדה 3 רשויות מקומיות - מועצה מקומית מג'ד אל כרום, בענה ודיר אל אסד. עם הגשת פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל נמסר לו כי הנתבעת אינה קיימת עוד, בהתאם לחוק פירוק איחוד רשויות, מכוחו חזרה כל מועצה שאוחדה תחת העירייה, להיות עצמאית. לפיכך לא ניתן לבצע את פסק הדין שניתן נגד העירייה. לטענת התובע מאחר והוא תושב מג'ד אל כרום והמקרה נשוא התביעה ארע בשטח שיפוטה, יש מקום לשנות את שם הנתבעת לשמה. 5. לטענת המועצה במועד הגשת התביעה, חודש 10/09 כבר פסקה הנתבעת מלהתקיים וזאת בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות מג'ד אל כרום, דיר אל אסד ובענה) תשס"ט-2008 (להלן: "החוק"). סע' 4 לחוק קובע תקופת מעבר במהלכה הרשות המאוחדת תמשיך להיות אישיות משפטית וזאת מיום תחילת החוק ועד לתחילת כהונתן של המועצות המקומיות וראשיהן, לפי המאוחר. סע' 5 לחוק קובע כי בתום תקופת המעבר תבוטל הרשות המאוחדת ותחדל להיות אישיות משפטית. ראש המועצה נכנס לתפקידו ביום 24.9.09 ואילו כהונת המועצה החלה כבר ביום תחילת החוק (1.12.08) בהתאם לסע' 2 לחוק. לפיכך במועד הגשת התביעה חדלה כבר המועצה מלהתקיים ובעלת הדין הנכונה היתה המועצה. העיריה לא התייצבה לדיון שהתקיים, ולא במפתיע שכן חדלה מלהתקיים ובאי כוחה אינם מורשים להתייצב בבית המשפט לתביעות קטנות. ממילא אי ההתייצבות נובע כתוצאה מבחירת התובע בבעל דין לא נכון. לפיכך נשלל מהמועצה יומה בבית המשפט. בית המשפט מתבקש לתקן את כתב התביעה כך שהנתבעת תהיה המועצה ולבטל את פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות כנגד העירייה. 6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הנני נעתרת לבקשה. 7. מדובר בתביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות. שם הנתבעת בכתב התביעה היה אמנם שמה של העירייה אך בפועל הומצאו התביעה וההזמנה לדין לידי המועצה, וזאת לפי אישור המסירה מיום 4.11.09. 8. החוק קבע כי העירייה תחדל להתקיים במועד תחילת כהונתם של המועצות המקומיות וראשיהן, לפיה המאוחר. ראש המועצה נכנס לתפקידו ביום 24.9.09. לא הוצגו פרטים ביחס לכניסתם לתפקיד של שתי המועצות המקומיות האחרות וראשיהן, כך שלא הוכח שבמועד הגשת התביעה לא היתה העירייה קיימת. 9. ברע"א (חי') 10104-01-09‏ ‏ עירית אלשאג'ור נ' החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בע"מ (8.2.09) נבחנו הוראות החוק והתקלות שבניסוחו ובין היתר הכפילות הקיימת בין קיומן של המועצות והעירייה בתקופת המעבר: "סעיף 2 לחוק הביטול קובע כי מיום התחילה - 1.12.08 - יהיו שלוש המועצות המקומיות במעמד שהיה להן קודם לאיחוד ויחולו עליהן כל הוראות הדין שחלו עליהן ערב האיחוד. מאידך - סעיף 4 קובע כי גם הרשות המאוחדת תמשיך להיות 'אישיות משפטית הכשרה לכל חובה' מ- 1.12.08 עד מועד תחילת כהונתן של המועצות. הכיצד תיתכן כפילות שכזו?' 10. סע' 8 לחוק קובע כי השר יקבע בצו: "..המועצה המקומית אשר תהיה חליפתה של הרשות המאוחדת בכל הליך משפטי שהיה תלוי ועומד ערב יום הביטול, מטעם הרשות המאוחדת או נגדה, וכל עילה להליך משפטי כאמור שהיתה קימת באותה עת...". 11. צו הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות מג'ד אל כרום, דיר אל אסד ובענה), תש"ע - 2009, קובע כי כל אחת מהמועצות המקומיות תתפקד כחליפתה של עיריית אלשאג'ור בכל הליך משפטי שהיה תלוי ועומד כנגד העירייה ערב יום הביטול ושנוגע לתחומה. סע' 5 לצו מתייחס למועצה מג'ד אל כרום, כדלקמן: "5. (א) המועצה המקומית מג'ד אל-כרום תהיה חליפתה של עיריית שגור לגבי השטח שהיה בתחום השיפוט של עיריית שגור ערב יום הביטול כמשמעותו בסעיף 5 לחוק הפירוק (להלן - יום הביטול), והכלול בתחומה לפי סעיף 2, לגבי זכויות במקרקעין, לרבות בעלות או חזקה במקרקעין וכן כל זכות ראויה או מוחזקת וכל טובת הנאה שהיו לה אותה שעה במקרקעין, ככל שהם בתחום השטח האמור, ולעניין ארנונות, אגרות, היטלים, דמי השתתפות ותשלומי חובה אחרים שהטילה עיריית שגור וטרם נגבו. (ב) המועצה המקומית מג'ד אל-כרום תהיה חליפתה של עיריית שגור ביחס למיטלטלין המצויים בתחום השיפוט האמור בסעיף קטן (א) וכן לזכויות וחובות שלא נזכרו בסעיף קטן (א), למעט לגבי זכויות וחובות אשר נקבע לגביהן אחרת ברשימה המופקדת לעיון הציבור, במחלקה לשלטון מקומי במשרד הפנים בירושלים (להלן - הרשימה). (ג) המועצה המקומית מג'ד אל-כרום תהיה חליפתה של עיריית שגור בכל הליך משפטי שהיה תלוי ועומד ערב יום הביטול מטעם העיריה או נגדה, הנוגע לתחומה כאמור בסעיף קטן (א) למעט הליכים משפטיים אשר נקבע לגביהם אחרת ברשימה". 12. מהאמור לעיל עולה כי לא זו בלבד שהמועצה אינה צד שלישי שאינו קשור כלל לנתבעת המקורית, היא "בשר מבשרה", בהיותה אחת משלוש המועצות שאוחדו בה. בהתאם לסע' 8 לחוק וסע' 5 לצו, המועצה היא חליפתה של העירייה בשטח שבתחום שיפוטה, לכל דבר ועניין, לרבות כל הליך משפטי או עילה להליך משפטי שהיו קיימים ערב הביטול, למעט ביחס לעניינים שנקבע אליהם אחרת ברשימה המוזכרת בסע' 5 (ב). לא נטען כי נושא תביעה זו מצוי ברשימה האמורה. 13. כתב התביעה הומצא לידי המועצה. גם אם באותו מועד כבר לא היתה קיימת העירייה (ולא הוכח כי כך הוא), היה עליה לדעת כי היא חליפתה ביחס לחובות וזכויות, אף אם ההליך המשפטי ננקט לאחר יום הביטול. בנקל היתה המועצה יכולה ללמוד כי היא בעלת הדין הנכונה, ולא מי משתי המועצות האחרות, שהרי בסע' 1 לכתב התביעה מציין התובע כי מתגורר בתחום שיפוטה של המועצה. למרות זאת המועצה בחרה לא לקחת חלק בהליך ואף לא מסרה כל הודעה לבית המשפט בעניין זה. 14. ביחס לתיקון שמו של בעל דין לאחר שניתן פסק דין ההלכה קובעת: "תחילה, לפן העקרוני. לבית-המשפט הסמכות '...בכל עת לתקן כל פגם או טעות בכל הליך...' (תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, תקנה 524). הסמכות שמקנה תקנה זו בלשונה המקיפה כוללת אף תיקון טעויות בציון שם בעל-דין. יתר-על-כן, הסמכות לתקן את שמו של בעל-דין נתונה לבית-המשפט גם לאחר מתן פסק-הדין (ראו דברי המשנה לנשיא ש' לוין ברע"א 847/93 הסתדרות המזרחי בא"י נ' מינהל מקרקעי ישראל [1]; עיין גם י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [6], בעמ' 361-362). ההבחנה הבסיסית החולשת על הפעלת הסמכות לתיקון שם של בעל-דין היא בין תיקונים שמשנים את משמעות ההחלטה ובין אלה שמבטאים את כוונתו של פסק-הדין המקורי נושא התיקון. תיקונים המשנים את משמעות ההחלטה אסורים על בית-המשפט. לעומת זאת, תיקונים המיישמים את הכוונה המקורית באים בגדר סמכותו של בית-המשפט. ברור אפוא, שבבקשת תיקון טעות בשם צד, חייב המבקש להוכיח כי התיקון יתאים את פסק-הדין לכוונת השופטת ולא ישנה בזאת את מהותו. 4. זאת ועוד, במקרים שבהם הטעות בשמו של בעל-דין מופיעה בכתבי בית-הדין, על המבקש את התיקון להראות שהנתבע ידע, או היה צריך לדעת, על-פי התבוננות בכתב-התביעה שקיבל, שכוונת התביעה היא אליו. אכן, דרישה זו היא מתבקשת. אם לא תידרש הוכחה זו, עלול להיווצר מצב שבו נתבע שהתעלם מכתב-תביעה משום שחשב (באופן סביר) שלא בו מדובר, ימצא את עצמו חייב על-פי פסק-הדין. זאת, אף שלא הייתה לו הזדמנות סבירה להתגונן מפני התביעה. ברור, כי תוצאה כזו אינה סבירה. היא עומדת בניגוד לעיקרון הבסיסי שיש לתת לבעל-דין את יומו בבית-המשפט. מסיבה זו, אין להטיל על המקבל כתב-תביעה שלא על שמו הנכון את עול ההתגוננות בפני התביעה, כל עוד לא ברור מהתבוננות בכתב-התביעה כמכלול, שאמנם מדובר בו. לעומת זאת, כאשר ברור מכתב-התביעה כי מי שקיבלו הוא הנתבע הנכון, אף ששמו אינו מדויק, ייטה בית-המשפט להתיר את תיקון פסק-הדין שניתן בהמשך ההליך. במצב דברים כזה, התעלמותו של מקבל כתב-התביעה אינה אלא התחכמות, המבקשת להיבנות מטעות הברורה על פני הדברים. ההתנערות מקבלת כתב-התביעה, במצב כזה, אינה יותר מתמרון ריק ממשמעות. אכן, לנתבע יש זכות לקבל את כתב-התביעה ולקבל הזדמנות סבירה להתגונן מפניו. אך אין לו זכות להסתתר מאחורי שיבוש שנפל בשמו, כטעם לישיבה באפס מעשה ובאי-התגוננות מפני התביעה". (ההדגשות שלי, ש.פ.כ) 15. בין אם ביום בו קיבלה המועצה את כתב התביעה לא היתה העירייה קיימת עוד (וכאמור הדבר לא הוכח), ובין אם עדיין היתה קיימת, המועצה ידעה כי תהא חליפתה של העירייה בהליכים משפטיים המנוהלים נגדה ולפיכך היה עליה לבחון את כתב התביעה ולבדוק האם במהותו מופנה הוא כלפיה. התעלמות מוחלטת מההליך עולה כדי חוסר תום לב ואף התחכמות, כאמור ברע"א 98 / 1332 אייבי טרנס ספנות בע"מ נ. מאיירון שיפינג בע"מ ואח' (27.9.98), שיש בהם להצדיק תיקון שם הנתבעת לשמה של המועצה. 16. אמנם, לכאורה נובע מכך כי המועצה נושאת באחריות להתנהלות העירייה, אלא שהדבר נדמה כעדיף ממצב שבו פירוקה של העירייה יוביל לאיונן של זכויות שקמו במועד בו היתה עדיין קיימת וכך אף נקבע בסע' 8 לחוק. 17. באשר לביטול פסק הדין, לו עתרה המועצה בסיפא לתגובתה - איני מוצאת כי הונח היסוד לכך. גם אם אניח כי ישנה סיבה מספקת לאי ההתייצבות לדיון, הרי שאין די בכך. על נתבע המבקש ביטול פסק דין שניתן נגדו בהעדר הופעה להציג גם הגנה לכאורה (ע"א 3645/92 שאול קלנר נ' סשה לופוביץ ו-2 אח', פ"ד מז(4), 133 ,עמ' 139-140). 18. על בית המשפט לשקול אם יש טעם בביטול פסק הדין ואם הנתבע יפיק תועלת מכך. על כן - כאשר בקשת הביטול מצביעה על סיכוי לזכות במשפט, יטה בית המשפט להיענות לבקשה למרות שרשלנותו של הנתבע היא אשר הביאה למתן פסק הדין נגדו בהעדר הגנה. באשר לסיכויי ההצלחה, די לנתבע שיראה כי הגנתו אפשרית, היינו, להביא ראיה לכאורה לכך שיזכה במשפט. 19. משאין בפניי טענת הגנה כלשהי, הרי שהמועצה לא עמדה בתנאים לשם ביטול פסק הדין. 20. לאור האמור הריני מורה על תיקון שמה של הנתבעת בפסק הדין מיום 1.3.10 לשמה של מועצה מקומית מג'ד אל כרום. המועד לתשלום הסכום שנפסק מוארך עד ליום 1.11.11, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. כתב תביעהמסמכים