קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שריפה בגלל התחממות פנימית גנרטור: התובעת, ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ, ביטחה את קיבוץ שריד (להלן: "הקיבוץ") בפוליסת ביטוח רכוש משק מיום 18.02.05 ועד 31.12.05. הנתבעת, חברת אורקל תעשיות ומיכון בע"מ, הינה חברה ליבוא, שיווק והשכרת גנרטורים, יצור חופות, מכולות מושתקות והשתקות מיוחדות. לטענת התובעת, במהלך יוני 2002, התקינה הנתבעת גנרטור, אותו רכש הקיבוץ, בחוות לולי הרבייה שבקיבוץ. ביום 15.05.05, לפנות בוקר, אש יצאה מתוך הגנרטור ונגרם לו נזק רב. לטענת התובעת, ובהסתמך על חוות-דעת מקצועיות, השריפה אירעה כתוצאה מהתחממות פנימית בגנרטור, אשר התחוללה בחווט פנימי בכיסוי בית המחולל. לפיכך, האחריות לפרוץ השריפה מוטלת על היצרן (סעיף 5 לכתב התביעה). מנגד, טענה התובעת כי מאחר והנזק נגרם עקב אש, והנתבעת הייתה אחראית להבער האש, על הנתבעת הראיה שלא הייתה לגבי מקורה של האש התרשלות מצידה ו/או מטעמה ועל כן, מכוח החזקה הקבועה בסעיף 39 לפקודת הנזיקין, יש להעביר את נטל הראיה לנתבעת כי לא התרשלה. ולחילופין, יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו", שכן נסיבות פרוץ האש אינן ידועות לה ובנסיבות העניין המסקנה בדבר רשלנות הנתבעת מסתברת יותר מכל מסקנה אחרת. התובעת פיצתה את הקיבוץ בגין הנזקים שנגרמו לגנרטור ומכאן תביעתה לשיפוי, בסך של 95,196 ₪. בניגוד לטענות התובעת, טענה הנתבעת כי הגנרטור, מסוג KVA 107 אשר יוצר על-ידי חברה אנגלית, נמסר לקיבוץ ביום 13.06.02 וחובר למערכת החשמל על-ידי חשמלאי של הקיבוץ. הגנרטור, שהינו גנרטור משומש בן 3 שנים עת המכירה, עבד למעלה מ- 8,000 שעות לאורך תקופה של 3 שנים עד לפרוץ השריפה (שנתיים כמקור חשמל עיקרי ושנה כגיבוי). בעת רכישת הגנרטור, הנתבעת העניקה אחריות ל-12 חודשים והוסכם כי הטיפולים השוטפים בגנרטור יבוצעו על-ידי הנתבעת. ביום 15.05.05, כשנתיים לאחר תום תקופת האחריות וכ-15 חודשים לאחר שהקיבוץ הפסיק לטפל בגנרטור, פרצה השריפה. עד כאן טענות הצדדים. פרק הדיון יתחלק לשלושה: ראשית, מהות הפגם שאותר בגנרטור ואשר גרם לפרוץ השריפה? שנית, על מי מוטלת האחריות לפרוץ השריפה? שלישית, מהו גובה הנזק? מהות הפגם מטעם התובעת הוגשו מספר חוות-דעת: דו"ח בדיקת השמאי ומהנדס החשמל, מר אבי סנדובסקי מחברת א. סלוצקי הנדסה בע"מ, אשר בדק את הגנרטור יומיים לאחר השריפה, מעלה בפרק המסקנות כדלקמן: "1. לאור הממצאים העובדות והבדיקות שנערכו על ידי הנני בדעה כי גורם השריפה הנדונה נובע כתוצאה מתהחממות פנימית אשר התחוללה בחווט פנימי בכיסוי בין המחולל אשר הלכה והתפתחה לעשן ולשריפה כמתואר בחוות הדעת. 2. מדובר על גנרטור בעל מספר קטן מאוד של שעות עבודה כך שמבחינת גיל כרונולוגי, מדובר בגנרטור בן 3.5 שנים אך מבחינת גיל אמיתי, מדובר על גנרטור חדש יחסית שגם לא עבר שום טיפולי תיקון משמעותיים למעט החלפת שמנים, מסננים וכו'. 3. הנני בדעה כי יש מקום להטיל את האחריות לפרוץ השריפה על יצרן הגנרטור הנדון. ". חוות-הדעת התבססה על העובדה כי הגנרטור פעל במשך מספר קטן מאד של שעות. עובד הלול, אחמד שדאפי, מסר כי "כל שבוע אנו מפעילים אותו ל-10 דקות, לראות שהכל בסדר". מאידך, מר אורי גולן, חשמלאי הקיבוץ מסר כי תחילה הגנרטור שימש כרזרבי לגנרטור ראשי וכשנה לפני השריפה שימש כגיבוי עיקרי ללול. אף הוא מסר כי "כל שבוע יש נוהל התנעה ל- 5-10 דקות לראות שהכל תקין". ותשאל השאלה מה גרם לאותה התחממות פנימית? ומהי המשמעות שיש לתת לעובדה כי במהלך השנתיים הראשונות שימש הגנרטור כרזרבי לגנרטור הראשי? זאת בהמשך. על-פי חוות-דעתו של מר אלי היינה, מומחה לחקירת שריפות והצתות מחברת א.א. ברית בע"מ, עיקר הנזק אובחן בחלקו הקדמי של הגנרטור, באזור מיקום מחולל הזרם. מר אוריאל שץ, חשמלאי במקצועו, השיב כי המנוע מטופל ע"י מוסך הקיבוץ. כמו כן, "בשנה הראשונה עדיין אל היה חשמל בחווה ואז פעלו 2 גנרטורים אחד ליום ואחד ללילה, גנרטור זה פעל בלילה, בערך 6 שעות בלילה". ובהמשך: "ביוני 2004 חוברה למבנה חברת חשמל ומאז הגנרטור פעל מעט מאד רק לגיבוי בהפסקות חשמל". מר היינה הסיק כדלקמן: "ניתן לקבוע כי השרפה נגרמה כתוצאה מהתחממות והתלקחות פנימית בתוך מחולל הזרם הממוקם בחלק הקדמי של הגנרטור. ". אם כן, על-פי חוות-הדעת לעיל, השריפה נגרמה כתוצאה מהתחממות פנימית בתוך מחולל הזרם ולא כתוצאה מכשל מכני/חשמלי במנוע. התובעת טוענת לפגם נסתר במחולל הזרם בגנרטור. שני המומחים העידו כי אינם יכולים לומר בוודאות מה היה הגורם להתחממות (עדותו של מר אשר סלוצקי בעמ' 3, שור 4-5. עדותו של מר היינה בעמ' 7, שור' 6). שני המומחים נשאלו האם יכול וההתחממות נגרמה כתוצאה ממגע לא תקין או חיבור רופף של החלקים החשמליים? מחד, מר אשר סלוצקי העיד לאו, "כי לא צריך לעשות שום תחזוקה של מחולל גנרטור. מחולל הוא רכיב שמרכיבים אותו והוא עובד..." (עמ' 3, שו' 9-10). מאידך, מר היינה העיד הן, גם חוט רופף יכול לגרום להתחממות ו"אם החוטים היו מהודקים והרכיבים היו תקינים אז לא היתה שריפה" (עמ' 7, שו' 8-10). מטעם הנתבעת לא הוגשה חוות-דעת מקצועית. ואולם, לאחר שמיעת העדויות התחוור כי הגנרטור עבד 12 שעות ביום במהלך השנה הראשונה (ראה עדותו של מר אופיר רמון, עמ' 6, שו' 16), קרי כ- 4300 שעות. וכן כאמור לעיל, עולה כי במהלך השנתיים הראשונות שימש הגנרטור כרזרבי לגנרטור הראשי. בנוסף לאלה, הנתבעת הגישה מסמך מטעמה כי הגנרטור עבד כ- 8000 שעות נכון ליום 02.02.04, היום בו ביצעה בדיקה לגנרטור. נקודת המוצא היא כי ביום 02.02.04, הגנרטור עבד 8,000 שעות. מחד, מר אשר סלוצקי העיד, אם כי הודה כי זו לא מומחיותו, כי "כשאנחנו מדברים על גנרטור מהסוג הזה 8,000 שעות עבודה, אני מעריך, אני לא מומחה לקמינס, אני מעריך שזה בסביבות 20-25% מאורח החיים שלו" (ראה עמ' 4, שו' 4-5) הן מעדותו של מר אבי סנדובסקי, מטעם התובעת, עולה כי 8,000 שעות עבודה "זו כמות קטנה מאוד של שעות עבודה". מנגד, מטעם הנתבעת הדיע מר אילן קלאורה, מנהל הנתבעת במשך כ- 30 שנה, אשר העיד כי "בנושא השעות 8,000 שעות שווי ערך ל- 70 ק"מ ברכב עבור כל שעה. אם הגנרטור היה ברכב, הוא היה עושה 500-600 ק"מ, כלומר נחשב לגנרטור ישן". מר קלאורה נשאל "על סמך מה אתה אומר את זה?" והשיב: "על סמך שאם הגנראטור עבד, ולא בחירום, הוא נושא בסדרי גודל של 100-200 שעות בחירום במשך 10 שנים. כשהוא משמש כעבודה, אורך חיים שלו מאוד קצר. אני לא יודעת (צ"ל יודע - ש.ש.) כמה שעות היה כשהוא נשרף. כשטיפלנו בו היה בו 8,000 שעות". עוד ציין בהמשך עדותו כי "אחרי 8,000-10,000 שעות זה גנראטור בסוף חייו, אלא אם כן הוא מתוחזק. אם הייתה תחזוקה של אנשי מקצוע ולא הזנחה טוטאלית כמו שהייתה בקיבוץ, אז הגנראטור היה עובד". בסופו של יום אני מקבל את ההערכה לפיה השריפה נגרמה כתוצאה מהתחממות פנימית בתוך מחולל הזרם. מה גרם לאותה התחממות? כאמור, לא הונחה בפני חוות-דעת מקצועית בעניין. האחריות לאירוע השריפה כאמור, קיבלתי את ההערכה לפיה השריפה נגרמה כתוצאה מהתחממות פנימית בתוך מחולל הזרם. הנתבעת לא הביאה כל חוות-דעת נגדית מטעמה, הגם שהגנרטור תוקן על-ידה ונמצא ברשותה. אין בפני כל ראיה מה גרם לאותה התחממות, ואולם לאחר שמר אשר סלוצקי הסביר בעדותו למה הכוונה "בתוך בית המחולל" קרי "... ומהמחולל שהוא הרכיב שמייצר את המתח החשמלי. המחולל כולל בתוכו יחידות של כרטיס לייצור מתח וכולל חיבורים חשמליים לשדות המחולל - שדות חשמליים שלו, וכולל בתוכו רכיבים של חיבור וכיבוי לכיוון קופסת הפיקוד שלו, וכל מה שקשור לייצר את המתח לאחר שהמנוע מסובב את המחולל". לאחר הסבר זה ולאחר שמר היינה סבר כי גם חוט רופף יכול היה לגרום לשריפה, ולאור העובדה כי הגנרטור עבד שעות רבות, קרי במשך כשנתיים שימש כספק עיקרי ולא פעל רק בעת חירום, וכמו כן, עולה כי לא טופל כיאות, כפי שיובהר בהמשך. כל אלה מביאים אותי למסקנה שדין התביעה להידחות. לשמאי, אבי סנדובסקי, נמסר על-ידי דימיטרי שהינו מפעיל אחראי בקיבוץ, כדלקמן: "1. בגנרטור מטפלים מבחינת בדיקת שמן ומים ופילטרים - מוסך הקיבוץ. 2. ג'נרקל מטפל רק כשיש בעיה. 3. בשנת 2004 הוחלף צינור מפלט על ידי ג'נרקל. 4. מאז לא הייתה למעשה שום בעיה. ". עולה אם כן, כי בניגוד לתנאי תעודת האחריות, מוסך הקיבוץ טיפל בגנרטור, ולא הנתבעת. מתצהירו ועדותו של מר אופיר רמון, מנהל ענף לולי הרביה בקיבוץ, עולה כי חברת אורקל ביצעה את הטיפולים במהלך השנה הראשונה. מר רמון לא זכר את מספר הטיפולים, אך העריך כשלושה או ארבעה טיפולים, בעוד היה עליהם, על-פי תנאי האחריות, לבצע טיפול בכל 250 שעות (קרי כ- 16 טיפולים בשנה הראשונה). הנתבעת הוכיחה למעשה כי בשנה הראשונה התובעת טיפלה בגנרטור בעצמה (מעבר לאותם 3-4 טיפולים), וזאת בניגוד לתנאי האחריות ולחילופין כי מעבר למספר בודד של טיפולים, לא נקראה הנתבעת בזמן לטפל בגנרטור. על-פי עדותו של אופיר, המנהל היה אחראי להזמין את אורקל בכל פעם שהיה צריך לעשות טיפול וברשותו לוח הטיפולים. הלוח לא הוצג לבית-המשפט. תעודת האחריות, נושאת תאריך 11.06.02, כללה את התנאים הבאים: "בהתאם לתנאים הנ"ל: אחריות למשך 12 חודש לעבודה רצופה השימוש בכלי היה בהתאם להוראות היצרן, או בהתאם לתפקיד לו נועד. אין האחריות מכסה פגמים עקב שמוש לא נכון, כל פגם שיגרם עקב ליקוי באחזקה, שמוש לא נכון ועקב התכלות או בלאי לא יכוסה. .... האחריות למצבר היא למשך 12 חודשים. הטיפולים בגנרטור יתבצעו רק ע"י אנשי אורקל תעשיות ומיכון בע"מ, בכול 250 שעות, במידה והיחידה עומדת ב- STANDBY הטפול יבוצע בכל 3 חודשים. עפ"י הגדרות היצרן ממוצע העומס אותו יספק הגנרטור צריך להוות 70% מהספק הנקוב של היחידה. (ההדגשה במקור) במידה והטיפולים לא יתבצעו ע"י חברת אורקל, חברת אורקל מסירה את אחריותה מהגנרטור לחלוטין. במידה והטיפול יבוצע ע"י מוסך מורשה מטעם המזמין - הנציג שיבצע את הטיפול יעשה זאת בהנחיית חברת אורקל תעשיות ומיכון בע"מ בלבד! במידה ויווצר כשל בטיפול שיגרום לתקלה - האחריות תהיה על המזמין בלבד! ". בשנתיים הראשונות עבד הגנרטור כמקור חשמל ראשי. בניגוד לתנאי האחריות, הנתבעת לא הוזמנה לטפל בגנרטור ולתחזק אותו בכל 250 שעות עבודה. יתרה מזאת, השריפה פרצה בחלוף שנתיים מתום תקופת האחריות. מחד, טוענת התובעת כי הנתבעת התקינה את הגנרטור. מאידך, על-פי גרסת הנתבעת, חשמלאי הקיבוץ חיבר אותו למערכת החשמל. על-פי תצהירו של מר אילן קלאורה, מנהל הנתבעת, הנתבעת אינה מחברת לעולם את החשמל לגנרטורים המסופקים על-ידה (ראה סעיפים 3, 11-12, 16 לתצהירו). אין בידי הכלים להכריע מי מבין השתיים מסרה גרסה נכונה. יתרה מזאת, התובעת סירבה לתיקון הגנרטור. בהתאם לתצהירו של מנהלת הנתבעת, מר קלאורה, לגנרטור נגרם נזק מועט ביותר. הנתבעת רכשה את הגנרטור מהקיבוץ ותיקנה אותו. בתצהיר התשובות לשאלון השיב מר קלאורה כי הגנרטור תוקן על-ידי הנתבעת בתוך 24 שעות. עולה כי לא הוחלפו חלקים, אלא הגנרטור עבר ניקון בלבד. אולם, לאור התמונות שלאחר השריפה והממצאים שבחוות-הדעת, אני מוצא כי אין זה סביר שהגנרטור עבר נקיון בלבד. לא זו אף זו, לאחר אירוע השריפה, רכשה התובעת גנרטור תחליפי לזה שנשרף מאת הנתבעת. הנה כי כן, לא הונחו בפני כל ראיות חד-משמעיות האם מדובר ברכיב לקוי בגנרטור שאז היינו נכנסים לשאלת אחריות היצרן; מה גרם להתחממות בבית המחולל? והאם הנזק נגרם עקב טיפול רשלני של מי מהצדדים? ואולם, לא התרשמתי כי ניתן ליחס לנתבעת התנהגות רשלנית. סעיף 39 לפקודת הנזיקין מורה: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה.". על-פי לשון סעיף זה, לו הנתבעת הבעירה את האש או היתה האחראית להבער האש או היתה בעלת הגנרטור, אזי נטל הראיה היה מתהפך. לאור הניתוח דלעיל, איני סבור כי יש להפוך את נטל הראיה, על אחת כמה וכמה כאשר השריפה פרצה בחצרים של הקיבוץ. ואולם, אף אם יש הסבורים אחרת, שהרי לא התרשמתי כי יש ליחס לנתבעת רשלנות. על היגיון הסעיף עמד כב' השופט חשין בפסק-דינו בעא 595/88 דניאל אדרי נ' לאון חסקל, פ''ד מז 333: "הגיון הכלל נלמד מאליו, הן מצדו של תובע הן מצדו של נתבע. תובע אינו יודע, במהלכם הרגיל של דברים, מה אירע בחצרו של שכנו ומה גרם להתפרצותה ולהתפשטותה של האש. מן הצד האחר, נתבע יכול לדעת (קונסטרוקטיבית), ובוודאי יש בידו אמצעים לידיעה טובים מאלה שבידי התובע; ומתוך שיכול הוא לדעת, מסיק החוק כי אמור הוא לדעת מה גרם לאש ולהתפשטותה. ראה והשווה ד"נ 4/69 נוימן ואח' נ' כהן ואח' בעמ' 255- 256(מפי הנשיא אגרנט); דברי הנשיא אגרנט מוסבים, אמנם, על כלל "הדבר מעיד על עצמו", אך ההיגיון המשפטי הוא אותו היגיון (ובמובנים מסוימים אף על דרך של קל וחומר)...". לעניין סעיף 41 לפקודת הנזיקין, לדידי, אין לו תחולה בנסיבות ענייננו. וזו לשונו: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה.". הסעיף דורש נזק אשר נגרם על-ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו. במקרה דנן, לתובעת היתה השליטה המלאה על הגנרטור, הנזק נגרם לאחר תקופת האחריות ויתרה מזאת, לא התרשמתי כי הנתבעת לא נקטה זהירות סבירה, נהפוך הוא. לא זו אף זו, בנסיבות שתוארו, סביר והגיוני להניח כי לתובעת היתה היכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, יותר מאשר להנתבעת. התובעת היא בעלת השליטה והפיקוח על הגנרטור, הן הזמן שחלף מאת הרכישה ועד פרוץ השריפה, מנתק כל זיקה לדעתי של הנתבעת. ביני לביני, אף אם הנתבעת לא היתה עומדת בנטל להוכיח כי לא התרשלה, דבר שלא אירע כמובן, הייתי מייחס לתובעת רשלנות תורמת של מאה אחוז. לעניין הטענה כי הנתבעת נמצאת אחראית לפי חוק המכר, טענה זו הועלתה לראשונה במסגרת הסיכומים. מדובר בהרחבת חזית, איני מוצא לנכון לדון בה. בהצטבר כל אלה, דין התביעה להידחות. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכר-טרחה בסך 7,000 ₪. גנרטורחממותשריפה