קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שריפה בדירה בקיבוץ: נתוני רקע ועובדות 1. התובעים הגישו תביעה זו לפיצוי בגין נזקים שנגרמו להם בשריפה שפרצה ביום 28.04.06 בדירה בה התגוררו - דירת מגורים בת 2 חדרים הידועה כדירה מס' 601-1 בקיבוץ בית אורן (להלן: "הדירה"). 2. התובעים חתמו עם קיבוץ בית אורן על הסכם שכירות של הדירה ביום 20.06.05 (להלן: "הסכם השכירות"). סמוך למועד בו התובעים נכנסו לדירה הם הלינו בפני הקיבוץ על ליקויים בולטים לעין בלוח החשמל. לאור טענות התובעים נשלח הנתבע, עובד במחלקת האחזקה של הקיבוץ וחבר קיבוץ בית אורן, אל התובעים על מנת לטפל בבעיות שהתעוררו עם לוח החשמל. 3. ביום 28.04.06 שמעו התובעים קול פיצוץ ולאחר בדיקה נוכחו לדעת כי אש פרצה מארון החשמל והחלה להתפשט במהירות. רק לאחר הגעת מכבי האש הצליחו להשתלט על השריפה ולכבותה, דא עקה, עד לשלב זה, נגרם נזק כבד למבנה ולתכולתו. לאור הנזקים הכבדים שנגרמו הגישו התובעים תביעה זו לפיצוי. תחילה לטענות הצדדים בתמצית. טענות התובעים 4. לטענת התובעים מוקד השריפה הוא לוח החשמל אשר טופל קודם לכן ע"י הנתבע. התובעים מפנים לדוח חוקר השריפות (להלן: "המומחה"), מטעם מבטחת הקיבוץ, מר סלוצקי (ראה נספח א' לסיכומי התובעים), אשר קבע כי השריפה היא כתוצאה מלוח אשר הותקן וטופל בצורה לקויה רשלנית ולא בטיחותית. לטענת התובעים הנתבע והוא בלבד התקין את לוח מפסק הפחת בלוח החשמל ולא החליף את מפסק הפחת כפי שהוא טוען. לאבחנה זו יש חשיבות רבה שכן החלפת מפסק הפחת כרוכה בפירוק 4 ברגים, התחברות לחוטים וחיבור 4 ברגים. ואילו התקנת מפסק הפחת לעומת זאת, דורשת פעולות לבדיקת כל החיבורים והמעגלים וחיבורם למפסק. גם אם הנתבע רק החליף את מפסק הפחת כטענתו, אין לשלול את העובדה כי גם החלפת הפחת באופן לקוי יכולה לגרום לשריפה. עצם העובדה שהנתבע אינו חשמלי מוסמך מעידה כאלף עדים על כך שלא מוסמך היה לטפל בלוח החשמל ללא קשר במהות הפעולה בין אם החלפה או התקנה של מפסק הפחת. לטענתם, ממכלול הנסיבות בצירוף העובדות הרלוונטיות , אין מחלוקת כי הטיפול שביצע הנתבע בלוח החשמל הוא זה שגרם לשריפה או לחלופין הוא זה אשר לא מנע את השריפה איפה שטיפול מקצועי של מי שרשאי לעשותו היה לבטח מונע את השריפה. 5. עוד לטענתם, כאשר הנתבע לקח על עצמו לטפל בלוח החשמל של התובעים וכן בקיבוץ כולו וזאת ללא כל הסמכה מקצועית או ידע מקצועי, הרי שהוא חורג מתחום תפקידו בקיבוץ והקיבוץ ייצא ידי חובתו. הנתבע משמש כידו הארוכה של הקיבוץ רק באחזקת הקיבוץ למעט טיפול בחשמל, ולכן התובע חרג מתחום תפקידו אל מול הקיבוץ, ויש להטיל את האחריות על כתפיו בלבד. זאת ועוד, על הנתבע חלה אחריות לדווח לקיבוץ על הליקויים ועל הסכנה אשר טמונה בלוח החשמל מסוכן ולקוי אולם הנתבע לא עשה כאמור ובכך הפר את חובתו. כעולה מחקירת המומחה וחוות דעתו הרי שדובר בלוח חשמל שמותקן בצורה לקויה לרבות מהדקי תותב אשר נראו לעין ובולטים. התובעים טוענים כי מהדקי התותב היו בולטים עוד לפני השריפה שכן למרות טענת המומחה כי היה קיים במקום קיר גבס שהסתיר אותם, קיר כזה לא היה קיים. לטענתם, משהתרשל הנתבע בטיפולו הלקוי והלא מוסמך בלוח החשמל עליו לפצותם במלוא הנזק שנגרם להם בסך של 31,448 ₪. טענות הנתבע 6. לטענת הנתבע עם שכירת הדירה ע"י התובעים ישבה עימם אחראית ההשכרות בקיבוץ ועברה עמם על כל פרטי הסכם השכירות. סעיף 22 להסכם השכירות קובע כי על השוכר לבטח את הדירה בביטוח כנגד אש וכן כי תכולת המושכר השייכת לשוכר אינה מבוטחת בביטוח כל שהוא ע"י המשכיר. כמו כן הסעיף קובע כי השוכר מתחייב שלא לבוא בטענות אל המשכיר בגין נזק לתכולה. לאחר השריפה שפרצה ביום 28.4.06 התברר כי התובעים הפרו את הסכם השכירות ולא ביטחו את תכולת דירתם כנדרש. הואיל ובהתאם להסכם התובעים מנועים מלתבוע את הקיבוץ הם מנסים כעת "להתחכם" ולתובע את הנתבע אשר הינו עובד במחלקת האחזקה של הקיבוץ. לגופו של עניין טוען הנתבע כי מדו"ח המומחה ועדותו עולה כי לוח החשמל אשר היה מותקן על גבי קיר גבס הוא אלמנט החשמל היחיד אשר נראה מחלל הדירה. מאחורי הקיר, במוצאו האחורי של לוח החשמל, נסתר מעיני המתבונן, עברו חוטים אל נקודת החשמל של הדירה, בין בקירות ובין בחלל הגג. מסקנת מומחה התובעים הייתה כי מקור השריפה הינו בהארכה בלתי תקנית של אחד מחוטים אלה, החבויים מעיני המתבונן. הארכות החוטים היו מכוסות ונסתרות מהעין בידי קיר הגבס אשר נשרף בשריפה ולפיכך לא יכול היה הנתבע להבחין בהם. עוד לטענת הנתבע הוא החליף את מפסק הפחת ולא התקינו. גם אם תתקבל טענתם המוכחשת של התובעים בעניין זה, הרי שבהתאם לעדותו של המומחה לא עצם ההתקנה של מפסק הפחת בין לפי גרסתו בין לפי גרסת התובעים, על פי עדותו של המומחה, הם שגרמו לשריפה שכן מפסק הפחת לא היה מונע את השריפה. הנתבע מוסיף וטוען כי לא הוכח כי טיפולו בלוח החשמל היוותה התרשלות אשר גרמה לשריפה. 7. באשר לנזק הנטען ע"י התובעים, הנתבע טוען כי מיד בערב השריפה ולמרות שהנזק לדירה לא היה גדול, הקצה הקיבוץ לתובעים חדר במלון הקיבוץ. התובעת שהמתינה לשמאי הצביעה על כל תכולת הדירה והצהירה שהיא רוצה הכול חדש. התובעת סירבה לחזור לדירה ולפיכך תוך מספר ימים נענתה דרישתה והוכנה דירה חלופית זהה בבניין סמוך, מסוידת למשעי, כמו כן הוצעה לתובעים עזרה בהעברת חפציהם - עזרה אותה הם סירבו לקבל. לא היה הפרש עלויות בין הדירות. הנתבע המשיך והפנה לחוות הדעת של שמביט שמאים מיום 27.03.07 (מצ"ב לסיכומי הנתבע) אשר מעריכה את נזקי התובעים ב- 5,600 ₪ בלבד. הנתבע טוען כי במידה ויקבע כי היה אחראי לנזקי התובעים, סה"כ נזקם אינו עולה על 5,600 ₪. דיון 8. הנתבע הינו עובד במחלקת האחזקה של הקיבוץ. סעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") קובע כדלקמן: "13. חבות מעביד (א)   לענין פקודה זו יהא מעביד חב על מעשה שעשה עובד שלו - (1)   אם הרשה או אישרר את המעשה; (2)   אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו; אולם - (א)   מעביד לא יהא חב על מעשה שעשה מי שאיננו מעובדיו, אלא אחד מעובדיו העביר לו תפקידו בלא הרשאתו המפורשת או המשתמעת של המעביד; (ב)   מי שהיה אנוס על פי דין להשתמש בשירותו של אדם שאין בחירתו מסורה לו, לא יהיה חב על מעשה שעשה האדם תוך כדי עבודתו זו. (ב)   רואים מעשה כאילו נעשה תוך כדי עבודתו של עובד, אם עשהו כעובד וכשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה אף על פי שמעשהו של העובד היה ביצוע לא נאות של מעשה שהרשה המעביד;אולם לא יראו כן מעשה שעשה העובד למטרות של עצמו ולא לענין המעביד. (ג)   לענין סעיף זה, מעשה - לרבות מחדל..." כאמור בסעיף 13 לפקודה, מעביד חב למעשי עובדו, כאשר העובד פועל במסגרת עבודתו, ובמיוחד כשהעובד עושה את המעשים תוך שהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה, ושאינם למטרותיו שלו עצמו, אלא לעניינו של המעביד. בין הנתבע לקיבוץ קיימים יחסי מעביד-עובד, והעוולה הנטענת (והמוכחשת) בוצעה במהלך העבודה, תוך כדי העבודה ועת ביצע הנתבע את תפקידיו הרגילים, שלא למטרות שלו עצמו אלא כדי לקדם את עניינו של המעביד. התובעים לא הצליחו לשכנע את בית המשפט כי הנתבע עבד בקיבוץ כולו ללא כל ידע מקצועי ולפיכך חרג מתחום תפקידו בקיבוץ. נראה כי הקיבוץ היה מודע לכישוריו של התובע, והוא זה אשר הורה לו לפעול כפי שפעל. לפיכך גם אם התרשל הנתבע, אזי יש לקבוע כי הקיבוץ הוא נושא באחריות שילוחית לרשלנות עובדו, קרי לרשלנותו הנטענת של הנתבע. שאלת האחריות: 9. התובעים לא מינו מומחה לשריפות מטעמם, אלא בחרו להסתמך על חוות דעת של מר אשר סלוצקי אשר גם הובא על ידם לעדות בתיק זה. המומחה ציין בעדותו כי לדעתו אין קשר בין עבודת החלפת הפחת כפי שבוצע ע"י התובע לבין פרוץ השריפה וכי השריפה פרצה ככל הנראה עקב חוטים גלויים שהיו מאחורי מחיצת הגבס שלא נראו לעין. במומחה אשר נחקר על חוו"ד (שנערכה ביחסים שבין המבטח, חב' הביטוח והמבוטח הוא הקיבוץ), בה עשו שימוש התובעים, הבהיר כי לדעתו מקור השריפה היה הארכת חוטים בלתי תקנית של אחד החוטים הנסתרים מהעין.לנתבע לא היה קשר לחוטים אלה וכל שביצע היה החלפת ממסר הפחת שהוא חיצוני וגלוי על הלוח בו מוקם. הפחת שהותקן לא קשור לשריפה והשריפה הייתה פורצת גם אלמלא הוחלף (עמ' 4 ש' 18 עמ' 7 שו' 17 ואילך). יתכן ולתובעים הייתה עילה כלפי בעלי המבנה במצב זה, דהיינו כנגד הקיבוץ אולם מטעמים שיפורטו להלן לא נתבע הקיבוץ. סיכומו של דבר המומחה עליו סמכו התובעים שלל אפשרות של התרשלות מצד הנתבע ולמעשה שלל קש"ס בין עבודתו של הנתבע לבין השריפה שפרצה. מכאן שהתובעים לא הוכיחו כי הנתבע התרשל כלפיהם ודין התביעה כנגדו להדחות. 10. נשאלת השאלה מדוע לא תבעו התובעים את בעלי המבנה, הקיבוץ? התשובות נמצאות אצל התובעים. ניתן להתחקות אחר אחת מהתשובות והיא מצויה בסעיף 22ב. להסכם השכירות הקובע כדלקמן: "...השוכר מצהיר כי הוא יבטח את תכולת המושכר כנגד סיכוני אש, ונזק או גניבה וכו'. הוא יהיה מנוע מלבוא בטענות אל המשכיר בגין נזק לתכולה..." לשון סעיף זה ברורה. תכליתו של מוסד החוזה היא לאפשר לפרטים שונים לכרוך את רצונם יחד ולהוציאו אל הפועל, באמצעות מתן תוקף משפטי להתחייבויות שנטלו על עצמם. מטרת העל בפירוש חוזה היא איתור אומד דעתם של המתקשרים בו, עם זאת, נקודת המוצא לפרשנותו של כל חוזה היא לשונו (ראה: דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2), 1681 , 1684 (2006)). ככלל, דרך בני האדם היא להקפיד ולדקדק בניסוח הסכמותיהם החוזיות. והמלה הכתובה, מקום שמשמעותה ברורה וכוונתה המסתברת עולה בקנה אחד עם נושא ההתקשרות, עודנה, כמדומה, המקור האמין ביותר לאומד דעתם של המתקשרים (ראה: ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2), 265, עמ' 285). לשון החוזה היא זו שתוחמת, כאמור, את גבולות הפרשנות. על כן יחל מסענו בחוזה הכתוב. במקום בו לשון החוזה ברורה, חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו. הנה כי כן, לשונו של החוזה הינה כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, ומשכך, היא מהווה ראייה - לעיתים הראייה המרכזית - בדבר כוונתם המשותפת (ראה: ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן, תק-על 2010(1), 9412 , 9419 (2010)). 11. כאמור, לא ניתן לייחס לחוזה פרשנות שאינה עולה בקנה אחד עם לשונו. אי לכך, ברור כי משהבינו התובעים כי אינם יכולים לבוא בדרישות לקיבוץ, ניסו מזלם ותבעו את הנתבע באופן אישי (אוסיף ואומר כי אף לא ברור אם התובעים אכן ביטחו את תכולת דירתם כקבוע בהסכם השכירות או הפרו את ההסכם ולא ביטחו כמוסכם את תכולת דירתם). מעבר לעובדה כי התובעים לא הצליחו לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש במשפט האזרחי בו שולט הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג יא), ולא הצליחו להוכיח כי הנתבע אכן התרשל (ראה: עדות המומחה בעמ' 4 ו - 6 לפרוטוקול הדיון מיום 09.02.10), הם לא הצליחו לשכנע את בית המשפט כי המקרה גם אם היתתה מוכחת רשלנות הנתבע חוסה תחת סעיף 13 לפקודה וכן כאמור לא תבעו את המעביד כפליו היו להם ככל הנראה עילות תביעה נוספות וזאת מטעמים שחלקם פורטו לעיל. תוצאה 12. אשר על כן התביעה נדחית. התובעים התובע ישלמו לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. הסכום יישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הסכום ישולם תוך 30 יום. קיבוץשריפה