קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בשטחי יהודה ושומרון: 1. ביום 21.3.07 ארעה תאונת דרכים בשטחי יהודה ושומרון. בעקבות התאונה נפגע התובע בעת שהיה נוסע בטרקטור. נהג הטרקטור נהרג כתוצאה מהתאונה. והנתבע 1 הוא עזבונו של המנוח. לטרקטור לא היה ביטוח בתוקף ועל כן התובע הגיש תביעה זו כנגד עיזבון המנוח וכן כנגד קרנית, או קרנית הישראלית שהוא תאגיד שהוקם על פי סעיף 10 לחוק הפלת"ד. כמו כן הוגשה התביעה כנגד "קרנית שטחים" שהיא הנתבעת 3. תאגיד זה הוקם על פי סעיף 10 לצו המושל שהוא צו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהודה ושומרון) (מס' 677) תשל"ו-1976 (להלן: צו המושל). כל זאת נעשה מכוח סעיף 10 לצו המושל בהקשר להסכם הביניים שהוא ההסכם שנחתם בין ישראל לרשות הפלסטינית בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, הסכם מיום 28.9.95. 2. נתבעת מס' 4 היא הקרן הפלסטינית. הקרן הפלסטינית הוקמה על ידי הרשות הפלסטינית כעולה מהתחייבותה להקים קרן שכזו על פי הסכם הביניים וכפי שיפורט בהמשך. 3. במקביל בתביעה זו הוגשה גם תביעה על ידי עיזבון המנוח, נהג הטרקטור, כנגד קרנית, קרנית שטחים וקרנית הפלסטינית. בסמוך למועד הגשת הסיכומים חזרו בהם התובעים מתביעה זו ונותרה תביעת הנוסע בטרקטור. לאחר שנשמעו ראיות הוגשו סיכומים על ידי קרנית וקרנית שטחים, וכן סיכומים על ידי קרנית הפלסטינית. הוגשו סיכומי תגובה על ידי קרנית וקרנית שטחים. 4. השאלה המרכזית העומדת לדיון היא על מי מוטלת חובת הפיצוי כלפי התובע האם על קרנית וקרנית שטחים או על הקרן הפלסטינית. בהקשר לכך עולה השאלה על מי מוטלת חובת הפיצוי לנפגעים, כאשר מקום התאונה הוא בשטחי יהודה ושומרון ובידי מי הסמכויות בענייני ביטוח במקום אירוע התאונה. 5. אין מחלוקת כי המנוח נהג בטרקטור שהיה בבעלות הוריו. הטרקטור לא היה מבוטח כלל. הטרקטור התהפך בעת נסיעה דהיינו מדובר בתאונה עצמית. נהג הטרקטור נהרג ואילו חברו התובע שהיה נוסע בטרקטור נפצע. התובע הוא פלסטיני תושב הכפר בית ליקיא. גם הטרקטור הוא רכב פלסטיני ואין לו זיקה כלשהי למדינת ישראל הן מבחינת הבעלות והן מבחינת ביטוח כלשהו. אין מחלוקת כי התאונה ארעה מחוץ לשטח מדינת ישראל. התאונה ארעה בכביש פנימי המחבר בין הכפרים בית ליקיא ובית ענאן. באשר למקום אירוע התאונה הוגשה מפה לבית המשפט (נ/3). על מפה זו סומן מקום אירוע התאונה ואין מחלוקת בין הצדדים בנושא המיקום. המדובר בשטח הררי פתוח שאינו נמצא בתחום ישוב כלשהו ועל כך הוגשו תמונות וכך העיד התובע. 6. אין מחלוקת כי התאונה ארעה בשטח המוגדר כשטח C כמשמעותו בהסכם הביניים. כאן המקום להסביר כי הסכם הביניים הגדיר שלושה סוגי שטחים והם A, B, ו-C. אין מחלוקת כי שטח C הוגדר בהסכם הביניים כשטח בו נותרו בידי מדינת ישראל כל הסמכויות הביטחוניות לרבות סמכויות שיטור, ואילו הסמכויות האזרחיות שאינן תלויות קרקע הועברו לצד הפלסטיני לרבות חינוך, דואר, בריאות הציבור וגם כל נושא הביטוח. (ראה סיווג האזורים בסעיף 11 (3) להסכם הביניים). מכאן עולה כי בשטח C, במועד אירוע התאונה, הסמכות בענייני ביטוח הועברה לרשות הפלסטינית . 7. ראוי בהקשר זה להבהיר את המצב המשפטי הנובע מהסכם הביניים. בסעיף 2ג' בתוך סעיף 11 להסכם הביניים נקבע כי ישראל תעביר לצד הפלסטיני את הסמכויות האזרחיות שאינן קשורות לשטח וזאת בשטח C. כמו כן נקבע כי קיים חריג להעברת הסמכויות שעה שמדובר בשטחים המוגדרים בהסכם הביניים כהתיישבות ישראלית או כאתר ישראלי צבאי. באותה עת היה קושי לקבוע מהו שטחו של ישוב ישראלי או מהו אתר צבאי, ועל כן לא תוחמו אזורים אלה במפות, מלבד ישובי חבל עזה. בנספח III סעיף 4 של הסכם הביניים נקבעה היקף הסמכות ותחומי האחריות הפונקציונאליים של הצד הפלסטיני, כאשר הובהר שם כי מדובר בכל הסמכויות התפקודיות שאינן קשורות לשטח. אין מחלוקת כי סמכות בתחום הביטוח היא סמכות תפקודית שאינה קשורה לשטח. במצב שקדם להסכם הביניים, ישראל שלטה בשטח גם בנושא הביטוח ועל כן הוקמה קרנית שטחים. עם הקמת הרשות הפלסטינית הוקמה על ידה הקרן הפלסטינית, שנועדה להחליף את קרנית שטחים כאשר בהסכם הביניים נקבעו הוראות לעניין העברת הסמכויות בין קרנית שטחים לקרן הפלסטינית. 8. בע"א 4195/01 בריגת נ' קרנית תק-על 2001 (3) 405 נקבע כי על פי הוראות הסכם הביניים עולה שתפקיד הקרן הפלסטינית מקביל לזה של קרנית ועל כן על הקרן הפלסטינית לקבל על עצמה את כל ההתחייבויות שחלו על קרנית לרבות תאונות דרכים שאירעו בשטחים ושאינם בתחומי שטח התיישבות ישראלית או אתר צבאי. תאריך העברת הסמכויות הוא 10.9.95. 9. בכך למעשה אישר בית המשפט העליון הלכה למעשה את אשר נקבע בהסכם הביניים לגבי שטח C. 10. כאמור, החריגים היחידים להעברת נושא הביטוח לרשות הפלסטינית בשטח C הם מקרים בהם אירעה התאונה בתחומי התיישבות ישראלית בשטחים או באתר צבאי ישראלי בשטחים. אין מחלוקת כי התאונה ארעה שלא בתחומי התיישבות ישראלית. הקרן הפלסטינית טוענת כי התאונה ארעה בתחומי אתר צבאי הואיל ושטח הכביש בו ארעה התאונה הופקע בזמנו על ידי רשויות הצבא לצורך בניית הכביש. מחומר הראיות עלה כי מדובר בכביש שנבנה על ידי הצבא מטעמים ביטחוניים. מדובר בבניית גדר הביטחון ובקביעת הצבא כי דרכים מסוימות תהיינה סגורות לפלסטינים תושבי השטחים. כתוצאה מכך, היה צורך לסלול כבישים חדשים כדי לאפשר מעבר לתושבים פלסטינים בין הכפרים. 11. לפיכך, יש לברר האם מדובר באתר צבאי. הסכם הביניים מדבר בלשון רבים דהיינו אתרים צבאיים. כאמור, אתרים כאלה לא תוחמו במפות במסגרת הסכם הביניים. קרנית טוענת כי מדובר באתרים צבאיים שמשמשים בפועל או ישמשו בפועל את הצבא ומוחזקים או הוחזקו על ידו דהיינו הכוונה היא למחנות צה"ל ולמתקנים של צה"ל. המונח מופיע בפרק 3 להסכם הביניים העוסק בעניינים משפטיים. בפרק הסמכויות סעיף 17א' פורטו 3 קטגוריות טריטוריאליות לגביהן החליטו הצדדים כי הסוגיות ידונו במשא ומתן של הסדר קבע. מדובר בענייני ירושלים, בענייני הישובים הישראלים, ובענייני אתרים צבאיים מוגדרים. המונח אתרים צבאיים מוגדרים מוזכר גם בסעיף 11 להסכם הביניים שכותרתו אדמות. בסעיף 2ד' נאמר שההערכות הנוספת מחדש של כוחות צבאיים ישראליים לאתרים צבאיים מוגדרים תיושמנה בהדרגה ולפי הצהרת העקרונות. קרנית טוענת כי על פי הגדרות אלה מדובר בשטחים שישמשו את צה"ל במסגרת ההערכות מחדש ובעקבות הקמת האוטונומיה הפלסטינית. מכאן, מבקשת קרנית להסיק כי אין מדובר כלל בכבישים או בשטחים שהופקעו לצורך סלילת כבישים אלא אך ורק בשטחים מוגדרים בהם מחזיק צה"ל. 12. כאמור, אין חולק כי התאונה לא ארעה בתחום מחנה צבאי או מתקן של צה"ל, או כל מתקן בטחוני אחר. הכבישים שנסללו על ידי הצבא מכונים כבישי מרקם חיים, כאמור עקב הקמת גדר הביטחון. 13. הקרן הפלסטינית טוענת כי יש לראות בכבישים אלה שטח צבאי או אזור צבאי המחריג את הגדרתו מתחום האחריות הפלסטינית לביטוח. הקרן הפלסטינית מפנה לצו תפיסת מקרקעין ת 66/05 שהוצא על ידי צה"ל ממנו עולה כי המקום נמצא בשליטה בלעדית של צה"ל מבחינה ביטחונית ומבחינה אזרחית. כמו כן, מפנה הקרן הפלסטינית לעדויות שנשמעו מטעם התובעים לפיהם השליטה המלאה על אזור הכביש היא בידי צה"ל. 14. אינני סבור כי עצם העובדה שהקרקע עליה נסלל הכביש הופקעה בזמנו על ידי הצבא הופכת את המקום לאתר צבאי על פי הגדרתו בהסכמי הביניים. הכוונה הברורה הייתה כי כל הסמכויות האזרחיות הפונקציונאליות בשטח C תוענקנה לרשות הפלסטינית למעט חריגים כפי שהובא לעיל. מכוח ההגדרות של אתר צבאי כפי שהובאו לעיל, יש לקבוע כי הכוונה הייתה אך ורק לאתרים שמוחזקים בפועל על ידי צה"ל. ברור כי כביש שנבנה עקב הקמת גדר הביטחון ומטרתו לאפשר גישה בין כפרים לתושבים הפלסטיניים אינו שטח שמוחזק דרך קבע על ידי צה"ל ואינו מהווה מחנה צבאי או מתקן צבאי. מדובר בשטח פתוח. 15. קרנית הגישה תעודת עובד ציבור על ידי קצין מטעם ראש מנהלת קשת צבעים בפיקוד מרכז של צה"ל. על פי התעודה נקבע כי מעמדו של מיקום התאונה הוא שטח C שאינו התיישבות ישראלית או אתר צבאי. נותן התעודה נחקר בבית המשפט סגן אלוף צביקה שחתם על התעודה הסביר את מהותו של אותו כביש. בין הצדדים הייתה מחלוקת אם יש לאפשר את עדותו של נותן התעודה שכן לגישת קרנית מדובר ב"תעודת חוץ" וכפי שלא ניתן לזמן את שר החוץ להיחקר על תעודה שכזו כך לא ניתן היה לזמן את סגן אלוף צביקה להעיד על התעודה. יחד עם זאת, וכדי לא לקפח את מי מהצדדים האחרים, אפשרתי את החקירה. קרנית הגישה בר"ע על החלטה זו, אולם בהתאם החלטת בית המשפט המחוזי התאפשרה החקירה. 16. הקרן הפלסטינית תוקפת בסיכומיה את עמדתו של סגן אלוף צביקה וטוענת כי היא נסמכת על חוות דעת משפטית של היועץ המשפטי של אזור יהודה ושומרון. אינני סבור כך. עדותו של סגן אלוף צביקה תיארה את המצב בשטח היינו הגדרת המקום כשטח C ואת העובדה כי מדובר בכביש מרקם חיים. באשר להגדרות המשפטיות, אין צורך כלל להסתמך על חוות דעת משפטית כזו או אחרת, אלא הדבר מסור לשיקול דעת בית המשפט היינו לבחון את הטענה אם מדובר באתר צבאי, שהוא כאמור חריג להפעלת הסמכויות שהוענקו לרשות הפלסטינית בשטח C מכוח הסכם הביניים. 17. כאמור, לאחר שבחנתי את הטענה הגעתי למסקנה כי החריג אינו מתקיים, ועל כן חובת הטיפול בכל הקשור לנושא הביטוח ומכוח זה פיצוי נפגעי תאונות דרכים הועבר במקום אירוע התאונה לידי הרשות הפלסטינית, ובהעדר כיסוי ביטוחי לקרן הפלסטינית. 18. לאור האמור, התביעה כנגד קרנית וקרנית שטחים (נתבעות 2 ו-3) נדחית. 19. הקרן הפלסטינית העלתה בסיכומיה טענה כי בית המשפט הישראלי אינו מוסמך לדון בתביעה שבין תובע פלסטיני לקרן הפלסטינית מן הטעם שמדובר בפורום בלתי נאות, וכי לבית המשפט אין סמכות עניינית ובינלאומית לדון בתביעה שכזו. 20. הקרן הפלסטינית מפנה לפסיקה קודמת שבה נקבע כי אין לבית המשפט בישראל סמכות בינלאומית לדון בתביעה של פלסטיני כנגד הקרן הפלסטינית. על פי סעיף 19(6) להסכם הביניים נקבע מפורשות כי תביעה שכזו תידון לפני בית משפט פלסטיני. ביום 17.1.96, נכנס לתוקפו החוק ליישום הסכם הביניים, כאשר החוק קלט לתוכו את הסכם הביניים. (ראה סעיף 7(א) לחוק היישום). מכך עולה כי על פי החוק אכן אין לבית המשפט בישראל סמכות לדון בתביעה כנגד הקרן הפלסטינית. לפיכך יש לקבל טענה זו. 21. הקרן הפלסטינית מעלה טענה נוספת והיא כי מדובר בפורום שאינו נאות. בית המשפט העליון דן בעבר בטענה זו וקבע כי אכן בית המשפט הישראלי אינו נחשב כפורום נאות לבירור תביעה מעין זו. (ראה ע"א 6773/10) . הקרן הפלסטינית חזרה והעלתה טענות אלה בתביעות נוספות, טענות שהתקבלו במספר החלטות שניתנו בבתי משפט שונים. אכן, מרב הזיקות במקרה שלפני מובילות למסקנה חד משמעית כי הפורום הטבעי לדון בתביעה זו הוא בית המשפט הפלסטיני, בפרט כאשר מדובר בתובע פלסטיני, רכב פלסטיני, תאונה שארעה באזור יהודה ושומרון כאשר הנתבעת היחידה היא הקרן הפלסטינית. 22. לאור האמור, גם התביעה כנגד נתבעת 4 נדחית. התובע יוכל להגיש את תביעתו בבית משפט פלסטיני של הרשות הפלסטינית. 23. באשר לשאלת ההוצאות, לאחר ששקלתי את הדברים סבורני כי בנסיבות העניין אני מחייב את התובע לשאת בהוצאות נתבעות 2-3 בסכום של 5,000 ₪ וכן לחייב את נתבעת 4 לשאת בהוצאות נתבעות 2-3 בסכום של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לא ראיתי מקום לחייב מי מהצדדים בהוצאות נוספות. תאונת דרכיםשטחי יהודה ושומרון