קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת פגע וברח לאחר יציאה מהרכב: זוהי תביעה לתשלום פיצויים שנגרמו לתובע עקב מאורע שלטענתו מהווה 'תאונת דרכים', כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 [להלן - "חוק הפיצויים"], כאשר נסע ברכבו שהיה מבוטח אצל כלל חברה לביטוח בע"מ, היא הנתבעת 2, על פי פוליסת ביטוח חובה שהופקה בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) 1970. תחילה הוגשה התביעה כנגד הנתבעים 2-1 (להלן - "הנתבעים"), בהיותם נהג הרכב ומבטחת הרכב בביטוח חובה. הנתבעים טענו להעדר יריבות ביניהם לבין התובע, מאחר ולטענתם, התאונה ארעה כתוצאה ממעורבות רכב אחר שפרטיו אינם ידועים, אשר גרם לפגיעה בתובע. בהמשך, ביקש התובע, בהסתמך על טענת הנתבעים, לתקן את כתב תביעתו, על מנת לצרף את קרנית כנתבעת נוספת, ומבוקשו ניתן לו. התשתית העובדתית: לעניין נסיבות אירוע התאונה טוען התובע, כי ביום 9.03.06 נהג הנתבע 1 ברכב מ.ר. 34-437-27 (להלן: "הרכב"), כאשר התובע ישב לצידו, והרכב בו נסעו נפגע על ידי רכב צד ג'. הנתבע 1 והתובע יצאו מהרכב על מנת לבדוק אם נגרם לו נזק, כשלפתע החל רכב צד ג' לנסוע במהירות, פגע בתובע וברח ממקום התאונה (להלן: "התאונה"). על סמך תיאור זה, טוען התובע כי האירוע מהווה 'תאונת דרכים' כמשמעותה בחוק הפיצויים, וכי הינו זכאי לפיצויים או מן הנתבעים 1-2 או מקרנית. בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים 1 ו-2 טענו לחוסר יריבות בינם לבין התובע, מאחר והתובע לא נפגע עקב "שימוש" ברכב במובן חוק הפיצויים, וככל שנפגע כנטען על ידו, הרי נפגע כתוצאה ממעורבותו של כלי רכב אחר, אשר אך ורק הוא שגרם לפגיעתו הנטענת של התובע. משכך, דין תביעת התובע כנגד הנתבעים להידחות על הסף בהיעדר עילה. ויאמר, כי הנתבעת 2 אינה כופרת בקיומו של כיסוי ביטוחי, במקרה והחבות תוטל עליה. הנתבעת 3 - קרנית, אוחזת בטענה כי בעת הפגיעה היה התובע בגדר "משתמש" ברכבו ולכן אין לתובע כל עילת תביעה כנגדה. ולחילופין - כי מדובר בתאונה מעורבת, וגם אז החבות כולה מוטלת על הנתבעת 2. נסיבות ארוע התאונה התובע מסר את עדותו הראשית בתצהיר, ובהתייחס לנסיבות האירוע, הוא מצהיר כי "יצאתי מיד מהרכב וכך גם עשה גיורא, כי שנינו רצינו לראות אם נגרם נזק לאוטו. לפתע החל נהג הרכב שפגע בנו לנסוע אחורנית ועלה על המדרכה ולאחר מכן נסע קדימה ופגע בי עם גלגל ימני קדמי ברגל ימין ואחר כך פגע בשתי רגלי וברח ממקום התאונה" (סעיף 2 לתצהיר). בעדותו בבית המשפט חזר התובע על פרטי האירוע, וכאשר נשאל לגבי נסיבות התאונה השיב כי יצא מדלת הנוסע ועמד בצד השמאלי של הרכב, במרחק של 30-40 ס"מ ממנו, במקום שקבל הרכב מכה, "אז נסע [רכב צד ג' - א.ז] רוורס מהר אחורה". התובע לא חשב כי יפגע בו וימשיך לברוח, אך כלשונו, אותו נהג "לא ראה ממטר. פגע בי וברח..". (ראה עמ' 20 לפרוטוקול). הנתבע 1, אשר היה הנהג ברכב בו נסע התובע העיד בחקירתו באשר לנסיבות התאונה, כי עובר להתרחשות התאונה לא נסע מהר, בגלל פסי האטה, כאשר לפתע קבל מכה מאחור מרכב צד ג'. הנתבע 1 והתובע יצאו מן הרכב כדי לקחת את פרטי הנהג הפוגע ולבדוק את הנזק, כאשר מנוע הרכב המשיך לפעול. אז נסע רכב צד ג' לאחור ב"רוורס חזק", פגע ב 3-4 מכוניות, ואחר כך פגע בתובע והפילו. וכך העיד הנתבע 1: ש. "שנייה. אתם יוצאים מהרכב. הוא מה? לוקח רוורס חזק?". ת. "כן". ש. "או.קי. לפני שהוא לקח את הרוורס הוא היה צמוד לאוטו שלכם?". ת. "עד שיצאנו הוא נסע אחורה. הוא רצה לברוח". ש. "אז מה הוא עשה? עלה על המדרכה?". ת. "לא. הוא פגע ביהודה והפיל אותו.." (פרוטוקול דיון מיום 06.07.09 עמוד 10). עוד העיד הנתבע 1 כי פרק הזמן שחלף מאז יצאו התובע והוא מן הרכב, ועד שהתובע נפגע היה קצר ביותר, והעריך אותו בשניה. עדויותיהם של התובע ושל הנתבע 1 באשר לנסיבות אירוע התאונה, לא נסתרו. מעדותם עולה, כי תוך כדי נסיעה ברכב, נפגע רכבם על ידי רכב צד ג'. הנתבע 1 עצר את הרכב, אך לא דומם את המנוע, והוא והתובע יצאו מן הרכב כדי לבדוק את הנזק שנגרם ולקחת את פרטי הנהג הפוגע. עד שיצאו מן הרכב, הספיק כבר נהג רכב צד ג' הפוגע לנסוע לאחור וכשנעמד התובע בצד השמאלי של הרכב ממנו ירד, כדי לבחון את הנזק, נסע רכב צד ג' קדימה, תוך שהוא פוגע בתובע ומפילו, וברח מן המקום. השאלה היחידה העומדת לדיון בנושא החבות היא, האם יש לראות את התובע בגדר "משתמש" ברכבו בו הוסע על ידי הנתבע 1, ואזי החבות תיפול על הנתבעת 2 לפצותו בגין נזקי הגוף שאונו לו בתאונה, או שמא יש להתייחס אליו כאל 'הולך רגל' אשר נפגע מרכב חולף, ואזי החבות תיפול על קרנית. ויוער - כי ככל שהועלתה במהלך הדיונים טענה בדבר 'תאונה במתכוון', טענה זו ננטשה על ידי הנתבעים, ולא הועלתה בסיכומיהם. האם יש לראות בתובע עדיין כ'משתמש' ברכב ממנו ירד, בעת אירוע התאונה. על פי הפסיקה שהייתה נוהגת, נהג או נוסע, היורד מן הרכב בו נסע לצורך ביצוע פעולות הקשורות להיותו נהג או משתמש ברכב, כגון: בדיקת הרכב או טיפול דרך או הסרת מכשול מן הדרך נחשבו כ'משתמש ברכב', גם אם נותק הקשר הפיזי בינו ובין הרכב. התובע והנתבעים 1-2 מסתמכים על פסק הדין המנחה בעניין זה בפרשת אלראהב, בו נפסק כי נהג אשר ירד מרכבו לצורך טיפול ברכב, ונרתע לאחור בשל התפרצות מים מן הרדיאטור ובשל כך נפגע ממשאית עוברת, נחשב כמשתמש ברכבו שלו, שכן יציאת הנהג מהרכב קשורה בטבורה לשימוש ברכב וכמשתמש ברכב, על מבטחת הרכב שלו מוטלת החובה לפצותו ולא על מבטחת המשאית הפוגעת [ע"א 554/89 מדינת ישראל נ' עיסא אלראהב, פ"ד מה(2) 338, (להלן: "פרשת אלראהב")].בעבפרשת אלרהב נפסק כי:"במעמדו של ויקטור כנוהג לא התחולל כל שינוי מרגע שעצר את הרכב הצבאי על מנת לבדוק סיבת התחממותו ועד שנרתע אחורנית אל עבר הכביש כדי להימלט מן המים הרותחים, ונפגע על ידי המשאית. איני מקבל את התיזה של המערערת לפיה הימצאותו של ויקטור על הכביש עובר לתאונה הייתה מנותקת מן השימוש שעשה קודם לכן ברכבו" (עמ' 342).וובהמשך נקבע כי :"עצירת הרכב הצבאי על אם הדרך על מנת לבדוק תקלה שאירעה בו הייתה בגדר "שימוש" בו. שימוש כזה טומן בחובו, מטבע הדברים, סכנת פגיעה מרכב אחר החולף בדרך. נוהג ברכב היורד לשוליים ויוצא מן הרכב על מנת לבדקו, לתקנו וכיוצא בכך, חושף עצמו לסכנות האורבות בדרך כלל למי שמצוי בדרך או בקרבתה, ובתוכן סכנת הפגיעה מרכב חולף. כל עוד הימצאותו של הנהג מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו, ולמעשה מהווה אותו השימוש, כי אז פגיעה בו תחשב כנגרמת עקב השימוש" (עמוד 343).נ תימוכין לכך נמצא בספרו של א. ריבלין תאונת הדרכים, מהדורה שלישית:"כל עוד הימצאותו של הנהג מחוץ לרכבו קשורה בטבורה לשימוש בו תחשב הפגיעה בנוהג, על ידי הרכב האחר, כתאונה אשר נגרמה עקב השימוש ברכבו של הנוהג-הנפגע. כיוון שכך לא קמה לו עילה במסגרת חוק הפיצויים כלפי המשתמש ברכב האחר, כי אם כלפי מבטחו האישי" (עמוד 181). בהמשך הדיון שם מביא ריבלין מקרים נוספים בהם תובע שניצב בקרבת מכוניתו בזמן שחבריו טיפלו בנקר באחד הגלגלים, ותובע שיצא לבדוק רעשים שעלו מן הרכב נחשבו כמשתמשים ברכבם שעה שנפגעו על ידי רכב חולף (עמודים 181-182).ב"כ הנתבעת 2 מפנה בסיכומיו לפסק דינה של כב' השופטת שטרסברג-כהן בת.א. (ח-י) 1653/89 אוחנה חיים נ' קליר אליעזר ואח', , אשר יישם את הלכת אלראהב והוסיף לו שלושה מבחני עזר: מבחן ראשון - הסיבה שבעטיה נמצא המשתמש מחוץ לרכב, המבחן השני מבחן סמיכות המקום בעת אירוע התאונה ומבחן שלישי - הזמן שחלף מאז עזב המשתמש את רכבו ועד הפגיעה. נ בית המשפט העליון נדרש לסוגיה זו גם בעניין ע"א 3956/97 חברת הביטוח הלאומית בע"מ נ' סולימאן, נו(6)821, 826.באותו מקרה, במהלך נסיעה, ארעה ברכבו של הנפגע תקלה חשמלית. הוא עצר את רכבו בצד הדרך והציב משולשי אזהרה. הנפגע ביקש מבנו לקרוא לחשמלאי והלך לרכוש סיגריות. נוסע אחר שהיה ברכב ניסה לתקן את התקלה. כאשר שב הנפגע למקום ועמד מחוץ לרכבו, פגע בו רכב חולף. בפסק הדין נפסק כי:"...במקרה שלפניי הימצאותו של הנפגע מחוץ לרכב הייתה עקב הקלקול שחל ברכבו. הנפגע עמד סמוך לרכבו והיה נכון בכל רגע לסייע בתיקון הרכב או בבדיקה האם הרכב תקין. בנסיבות אלה, הפגיעה בנפגע על ידי רכב חולף באה עקב השימוש ברכבו שלו, כפי שגרס בית המשפט קמא". מאידך, טוען ב"כ הנתבעת 1ו-2 כי הפסיקה עליה מסתמכים ב"כ התובעת והנתבעת 3 הינה בלתי רלבנטית, ועל פי ניתוח ההלכות החדישות של בית המשפט העליון, התוצאה היא כי יש לראות בתובע כ'הולך רגל' במועד התאונה. במיוחד, מסתמך ב"כ הנתבעות 1 ו-2 על רע"א 9112/06 ביטוח חקלאי נ' המל"ל, תק' עליון 2007(4) 1514. שם נדון מקרה בו רכב נפגע מאחור. הנהג יצא מן הרכב כדי לבדוק שלומה של הנהגת הפוגעת, ואז חזר לרכבו כדי לבדוק מבעד לחלון את שלום בנו אשר ישב ברכב, ונפגע מרכב חולף. ונפסק שם כי:"התאונה הביאה את הנסיעה לקיצה, הנפגע יצא מן הרכב, התרחק ממנו, ושב לקרבתו. שלב נסיעת ההמשך טרם החל. הנה כי כן, הנפגע לא נפגע במסגרת השימוש של נסיעה או במסגרת שימוש מוכר אחר". ברע"א 10875/08 אורן שרון ואח' נ' דניאל קארו ואח', (19.4.09) נקבע בהתייחס לשאלה העומדת לדיון כאן, מתי יש לראות נפגע מרכב חולף בבחינת "משתמש" ברכבו ומתי הינו 'הולך רגל':"בבוא בית המשפט להכריע אם נפגע מרכב חולף הינו 'הולך רגל' או 'משתמש', שומה עליו לבחון אם התקיים אחד השימושים המנויים ברשימה הסגורה שבהגדרת המשנה בסעיף 1 לחוק הפיצויים. רק אם מתקיים בנפגע אחד מאותם שימושים - תקום חבות למבטחת הרכב שבו נעשה השימוש, ואילו במקרה אחר - ייחשב הוא לנפגע מחוץ לרכב. ודוק - לא די בקשר סיבתי עובדתי לשימוש, אלא נדרש "שימוש" במובן שניתן לרכיביה השונים של הגדרת המשנה בפסיקה. לאמור: לא די בכך שהימצאותו של הנפגע מחוף לרכב נבעה משימוש קודם או משימוש עתיד לבוא, אלא צריך שהימצאות הנפגע מחוץ לרכב תהווה - היא לכשעצמה - שימוש". לכאורה, יישום הלכת אלראהב ומבחניה בעניינו, היה צריך להוביל למסקנה, כי יש לראות בתובע בגדר 'משתמש' ברכב במועד שנפגע. התובע יצא מהרכב לאחר שהרכב בו הוסע נפגע על ידי רכב אחר, כדי לבדוק את הנזק שנגרם לרכב. הימצאותו מחוץ לרכב קשורה בטבורה לנסיעה במהלכה נפגע הרכב על ידי רכב אחר, ועל כן הינה תוצאה של הנסיעה (השימוש) ברכב. גם מבחן סמיכות המקום והזמן מתקיימים, שכן התובע עמד בסמוך לרכב, וחלף פרק זמן קצר ביותר מהרגע בו יצא מהרכב ונעמד מחוצה לו ועד למועד שבו נפגע. אלא שהדין השתנה, וכיום, לאחר פסקי הדין שניתנו בעניין ביטוח חקלאי [רע"א 9112/06] ואורן שרון [רע"א 10875/08] יש לבחון אם עצם שהייתו של התובע מחוץ לרכב, מהווה לכשעצמה 'שימוש' לפי אחת החלופות המוגדרות בחוק והמוכרות על פי הפסיקה. התובע והנתבע 1 יצאו מן הרכב לאחר שנפגע על ידי רכב צד ג' לשתי מטרות: האחת - בדיקת הנזק שנגרם לרכב. והמטרה השנייה - לקיחת פרטי הנהג הפוגע. לא הוכח כי הנזק היה כזה שמנע את המשך הנסיעה והצריך ביצוע תיקון דרך כלשהוא, כך שלא ניתן לראות את התובע כמי שעסק ב'תיקון דרך' במועד התאונה ועל כן 'משתמש'. בדיקת הנזק ונטילת פרטים מן הנהג הפוגע לאחר תאונת דרכים, אינה בגדר 'שימוש' ברכב. [ראה להשוואה: תא (ת"א) 52786/04 יגאל ריבלניק נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, (22.3.2011)]. על כן, הימצאותו של התובע מחוץ לרכב במועד קרות הפגיעה לא היווה לכשעצמו 'שימוש' ועל כן אין לראותו כמשתמש ברכבו במועד התאונה, ויש לראותו כ'הולך רגל', והחבות לפצותו בגין נזקי הגוף שאונו לו בתאונה, מוטלת כולה על כתפי הנתבעת 3 - קרנית. ויוער, כי הנתבעת 3 טענה, בחצי פה, בסיפא לסיכומיה, כי במקרה ויראו בתובע בבחינת 'הולך רגל' יש להחיל בנסיבותינו את הוראות סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים, והואיל ואין 'מעורבות' עם קרנית, מלוא החבות תוטל על הנתבעים 1-2. טענה זו אינה מעוגנת בחומר הראיות. התובע והנתבע 1 העידו כי התובע הופל ארצה ולא היה מגע בין גופו לבין רכבו שלו. זאת ועוד, המגע שהיה בין רכב צד ג' לבין רכבו של התובע, קדם לפגיעה בתאונה והסתיים במועד שבו נפגע התובע. יש לראות בפגיעת רכב צד ג' ברכב התובע משום אירוע נפרד ומובחן מן האירוע בו נדרסו רגליו של התובע על ידי רכב צד ג' בהיותו מחוץ לרכב. לפיכך, בנסיבותינו אין מדובר ב'תאונה מעורבת' וכאמור, מלא החבות לפיצוי התובע תחול על הנתבעת 3. הפגיעה בתאונה והנכות הרפואית התובע פונה באמבולנס ממקום התאונה לבית החולים 'איכילוב', שם אובחנו שברים בשתי הרגלים. התובע אושפז עד ליום 22.03.06. במהלך אשפוזו נותח לצורך קיבוע קרסול ימין ושמאל וכן קיבוע ברך שמאל. התובע הועבר להמשך אשפוז במחלקת השיקום בית חולים איכילוב, ואושפז שם עד ליום 06.06.06, משם שוחרר כשהוא מתהלך עם הליכון ועם המלצה להמשיך בטיפולי פיזיוטרפיה והידרוטרפיה. המומחה הרפואי שמונה בתחום האורטופדי, ד"ר יצחק זיו-נר, קבע בחוות דעתו מיום 17.10.07 כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10%, בגין אי יציבות קדמית-אחורית ומדיאלית של ברך שמאל, לפי סעיף 48(2)(ב) חלקי. באשר להגבלה בתנועת הקרסוליים, הואיל ואין מדובר בהגבלה ניכרת, לא נותרה נכות בגין פגיעה זו. בנוסף לנכות הצמיתה, העניק המומחה לתובע נכויות זמניות כדלהלן:100% - ממועד התאונה ועד לתום האשפוז בשיקום - (10.03.06 - 6.06.06).50% - מה-7.06.06 ועד ה-4.09.06. המומחה זומן להיחקר על חוות דעתו. בחקירתו, חזר בו המומחה מן הקביעה כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בגין הפגיעה בקרסוליים וסבר כי יש להעניק לו 5% נכות צמיתה:ש. "יכול להיות שיש לו הגבלה קלה".ת. "כן יכול להיות ואני אסביר, מכיוון שזה לא נדיר בבני אדם בוגרים שיהיה להם 10 מעלות כיפוף אחורי. אני לא מוציא מכלל אפשרות שבגלל השבר יש לו איבוד חלקי הן לכיפוף הגבי והכיפוף הכפי. וכאן השתמשתי בסעיף 35 אנחנו עושים בו שימוש לעניין התפקוד כי אין מדידות בעניין המעלות אז בעצם אין לו הגבלה תפקודית משמעותית".ש. "למה אתה לא מתאם את הסעיף למה שמצאת?".ת. "..אפשרת ללכת לבית הילל ולומר הגבלה קלה מאוד. הייתי נותן לו אז חלקי. כי היא קלה מאוד".ש. "אני ברשותך מוכנה ואם בית המשפט וחברי יסכימו לעשות בדיקה חוזרת לבחור כי באמת הרופא שבדק אותו לאחרונה אמר שיש הגבלה קלה".ת. "הטווחים שצוינו נכונים לאוקטובר 2007. אם מוצאים שראוי להיבדק מחדש. במקסימום הייתי נותן חלקי 5% מותאם".ש. "אדוני חוזר בו מה-0" (שאלת בית המשפט).ת. "כן הייתי נותן במותאם 5%" (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 30-3). לאור חוות דעתו הרפואית של המומחה ולאחר עדותו בבית המשפט יש להעמיד את הנכות הרפואית האורטופדית המשוקללת של התובע על 14.5% לצמיתות. הנכות התפקודית: התובע טוען כי נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית, בשים לב לפגיעה בשתי הרגליים, למקצועו של התובע, כטבח, עבודה הדורשת מאמץ פיזי רב ושעות רבות של עמידה על שתי הרגליים. לטענת התובע, אין הוא יכול לחזור ולעבוד כטבח, ולמעשה איבד את כושרו לעבוד במקצועו, ועל כן נכותו התפקודית גבוהה באופן משמעותי מן הנכות הרפואית ויש להעמידה על 40%.לטענת הנתבעים, בהתאם לסעיפים בגינן נקבעה הנכות, מדובר בנכויות ללא השפעה על כושר הפעולה וללא הגבלת תנועות. אין לנכות המזערית שנקבעה השפעה תפקודית, שכן מדובר בתובע שממילא לא עסק בכל עבודה שנים רבות קודם לתאונה והיה מוגבל בכושר השתכרותו ללא קשר אליה.המומחה הרפואי על ההשלכות התפקודיות האפשריות של הנכות:ש. "הוא התלונן על כאבים בברכיים?".ת. "כן. אני מצטט בשורה 2. תלונות על כאב הגיוניים לאחר כאב בקרסול. הכאב יכול להשליך על מרחק ההליכה שאדם יכול ללכת". ש. "האם התלונות הגיוניות בעינייך?".ת. "..כאב זה לא מדאיג אני לא שולל אותו אני חושב שהוא חשוב בטווחי התנועה המדודים של הקרסול ובצורת ההליכה שהייתה ללא צליעה הוא הפגין יכולת טובה ללא אביזרים, אני לא אוכל לומר בוודאות כמה יוכל ללכת לפני שיתחילו לו כאבים ולפני שיתחילו לו הגבלות בהליכה".ש. "העמידה על הרגליים במצבו הוא יכול לעמוד זמן רב?".ת. "כן".ש. "יום עבודה? 9 שעות?".ת. "אני חושב שזה יכול להכביד עליו עם שבר ב-2 הקרסוליים".ש. "אז יש השפעה קלה על כושר התפקוד?".ת. "הוא יתקשה, אני מסכים שהוא יתקשה" (פרוטוקול מיום 06.01.10 עמוד 5 שורות 22-8).ובהמשך:ש. "קיימת רק אי יציבות קדמית עם סימן לחמן חיובית זה בעצמו יכול לגרום להשפעה קלה על כושר הפעולה".ת. "לכאורה כן. אני רוצה להבהיר שהפגיעה ברצועות אינה יכולה להשפיע על טווח הכיפוף או היישור. מכיוון שהיא יכולה לעשות תנועה עודפת כל שהיא בזמן התנועה הוא יכול למעוד, ושתיים המעט תנועה העודפת יכולה להחיש שינויים ניווניים. לכן אני מעריך את זה כהשפעה קלה על כושר התפקוד של הרגל. אני חושב שלעתיד לבוא לאורך שנים תנועה עודפת מן הסוג הזה יכולה לגרום להחשת שינויים ניווניים" (עמוד 7 שורות 16-10).לשאלת בית המשפט (עמוד 8 שורות 13-11):ש. "טבח הוא יכול להיות?"ת. "אני חושב שלא".בתצהירו מציין התובע כי עובר לתאונה עבד כמלטש יהלומים, אך לא מצא עבודה בתחום, בשל קריסת הענף. בחודש 06/05, דהיינו: כ- 9 חודשים בלבד לפני התאונה, פתח מסעדה עם שותף, שכן בצבא היה טבח וחשב לעסוק בתחום. השותפים חתמו על חוזה שכירות למשך שנתיים בסכום חודשי של 400$. מאחר והעסק של המסעדה לא צלח, וזאת עוד קודם לתאונה, החליטו, התובע והשותף, לסגור את המסעדה ובמקומה לפתוח חנות למכירת ירקות ופירות. התובע טוען כי בעקבות התאונה לא ביצע את השינוי של הפיכת המסעדה לחנות למכירת ירקות ופירות.טענתו של התובע כי בהתבסס על מקצועו ועיסוקו כטבח, עובר לתאונה, נכותו התפקודית גבוהה משמעותית מנכותו הרפואית, לא תוכל לעמוד. האפיזודה של עבודת התובע כטבח ערכה רק מספר חודשים מועט, ולא צלחה, ללא קשר לתאונה. התובע התכוון ממילא לנטוש עיסוק זה, ולפתוח חנות. אמנם, גם תפעול חנות לממכר פירות וירקות מצריך עמידה ממושכת על הרגליים, וסחיבת ארגזים, אך עיסוק זה היה בגדר הצהרת כוונות בלבד, שלא מומש. על פי תעודת עובד ציבור מהמל"ל [נ/1], בין השנים 1981 - 1995 עבד התובע בענף היהלומים. משנת 1995 ועד שנת 2004 לא עבד התובע כלל ורק כ-9 חודשים לפני התאונה נכנס לענף המסעדנות, ניסיון שנכשל עוד בטרם קרתה התאונה.לכן, אינני סבורה כי יש לראות את התובע כמי שעיסוקו הצריך עמידה ממושכת על הרגליים, ועל כן נכותו התפקודית גבוהה באופן משמעותי מנכותו הרפואית. מקצועו היה בליטוש יהלומים. במקצוע זה עבד מרבית שנותיו הבוגרות. לאור זאת, ובהתחשב בניסיון התעסוקתי הקצר של התובע בתחום המסעדנות והרצון לפתוח עסק אחר, נראה לי כי נכון יהיה להעמיד את שיעור נכותו התפקודית על שיעור הנכות הרפואית, קרי: 15% [במעוגל]. 25. הפסד השתכרותבשנת 2004 עבד התובע כשכיר במשך 3 חודשים [החל מ-10/04] ובשנת 2005 עבד התובע תקופה של 8 חודשים. השתכרותו החודשית הממוצעת [בחודשי העבודה] לשנים אלו הינה 3,676 ₪, ובהצמדה להיום כ- 4,320 ₪. במקביל, נטען להפסד בעסק של המסעדה.התובע טוען כי היו לו הכנסות גבוהות מאוד בשנים שלפני התאונה, ולאור ניסיונותיו ורצונו לפתוח עסק בתחום המסעדנות, יהיה זה ראוי ונכון לערוך את חישוב הפסדי השכר של התובע, לעבר ולעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק.מאידך, טוענים הנתבעים כי מאחר והתובע לא עבד כלל בעשור שקדם לתאונה, היה מכור לסמים, כשל בעסקיו והיה שקוע בחובות, לא ניתן לטעון להפסדי השתכרות.התובע טוען כי עוד טרם אירוע התאונה המסעדה שהיתה בבעלותו ובבעלות שותפו נכשלה, ועל כן החליטו על סגירת המסעדה ובמקומה לפתוח חנות למכירת ירקות ופירות, תוכנית אשר נקטעה בעקבות התאונה:ש. "דיברתם ביניכם והסכמתם שתפתחו ירקות יחד?".ת. "זה היה התוכנית. אם לא ילך מסעדה אז נפתח ירקות" (פרוטוקול 06.07.09 עמוד 14).פתיחת חנות הירקות והפירות מבחינתו של התובע הייתה בגדר אופציה, תוכנית גיבוי ולא בגדר תוכנית מגובשת ולכן אין בסיס להניח כי החנות, שאותה תכנן התובע לפתוח, לטענתו, הייתה רווחית בשונה מן המסעדה, אשר כשלה. בנוסף, העיד התובע כי העסק שהיה בבעלותו לא צלח וכי לא היה לו מקור הכנסה נוסף, אף שלטענתו ניסה את מזלו פעם נוספת בתחום היהלומים:ש. "אז נסעתם לארצות הברית בתחילת 2006?".ת. "כן. המקצוע שלי זה יהלומים. חברים שלי אמרו לי שאני מבין ביהלומים ומה אני עושה פה יושב..".ש. "אז תכננת למכור את העסק ולעבור לארצות הברית?".ת. "כי חיפשתי מה לעשות. חיפשתי כל מיני דרכים לצאת מהבוץ הזה.." (פרוטוקול מיום 06.07.09 עמודים 15-14).ובהמשך:ש. "אז לא הצליח בארצות הברית?".ת. "גם לא הצליח" (עמוד 15).אין דעתי כדעת ב"כ התובע כי יהיה זה ראוי ונכון לערוך את חישוב הפסדי השכר של התובע, לעבר ולעתיד, על בסיס השכר הממוצע במשק. מדובר בתובע אשר שנים רבות לא עבד, והתמכר לסמים. גם אם התובע השתקם וחזר למסלול התעסוקה לפני התאונה, התובע לא הוכיח כי הייתה קיימת הסתברות כי הכנסתו תשביח. אדרבא, אלא על פי עדותו, העסק שהיה בבעלותו כשל, ולמרות שהמסעדה נסגרה חודשים ספורים לפני התאונה [מועד הפסקת עבודה מדווח למל"ל 8/05] חנות הירקות לא נפתחה, כך שמדובר לכל היותר בתוכנית מגירה עתידית, כשאין כל בסיס להניח שתצלח מקודמתה. פוטנציאל ההשתכרות המוכח של התובע מגולם בשכר שדווח למוסד לביטוח לאומי בחודשים הספורים בהם עבד עובר לתאונה, והינו בגבולות 4,300 ₪. על פי בסיס שכר זה יש לחשב את הפיצוי המגיע לתובע.הפסדי השכרות בעברהפסד ההשתכרות לעבר יחושב בהתאם לתקופות אי הכושר והנכות הזמנית שנקבעו על ידי המומחה.א. אי כושר מלא מיום 09.03.06 ועד ה-06.06.06:3 חודשים * 4,300 = 12,900 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע התקופה 16,736 ₪.ב. נכות זמנית בשיעור 50% מיום 7.06.06 ועד ה-4.09.063 חודשים * 4,300 ₪ * 50% = 6,450 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע התקופה 8,217 ₪.ג. מתום הנכות הזמנית ועד למועד פסק הדין לפי נכות תפקודית בשיעור 15%57 חודשים * 4,300 ₪ * 15% = 36,765 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע התקופה 39,148 ₪.הפסד השתכרות לעתידהפסד ההשתכרות לעתיד מחושב לפי בסיס שכרבסך 4,300 ₪ ונכות תפקודית בשיעור 15% עומד על סך של 85,833 ₪.26. כאב וסבלהתובע יליד 15.12.1957. בגין התאונה נותרו לתובע 14.5% נכות צמיתה. התובע אושפז למשך כ-3 חודשים. בהתחשב בגילו במועד התאונה, בשיעור נכותו ובימי האשפוז, ובהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו- 1976 הנני פוסקת לתובע פיצוי באב נזק זה בסכום של 57,147 ₪. 27. עזרת הזולתהתובע טוען כי נזקק לעזרה בתקופת אי הכושר ולאחריה. בתצהירו מציין התובע כי בבית החולים עזרו לו בני המשפחה וחברים להתרחץ ולהתלבש ושהו לידו שעות רבות וכשחזר לביתו עזרה לו אשתו ויתר בני המשפחה. כשנזקק להסעות לטיפולים רפואיים ובדיקות רפואיות, הסיעו אותו חברו. מנגד, טוענות הנתבעים בסיכומים מטעמן כי הנכות שנקבעה לתובע אינה מגבילה אותו בתפקוד ואינה מצריכה קבלת עזרה כלשהי, וממילא התובע מעולם לא העסיק עזרת צד ג' בשכר ולא טען לקבלת עזרה בשכר, אלא רק לעזרת הקרובים לו. ככל שנזקק התובע לעזרת בני משפחתו ו/או חבריו לאחר התאונה, הרי שאין עזרה זו חורגת מגדר העזרה הניתנת ברגיל על ידי בני משפחתו של נפגע בתאונה, ולפיכך אין הנתבעים חבים בפיצויו בגין כך. מצבו הרפואי של התובע, בגין התאונה, אינו מצדיק קבלת עזרה בשכר, וככל שהתובע לא העסיק עזרה עד היום, וודאי שלא יזדקק ולא יעסיק כל עזרה בעתיד. מעבר לכך, אין כל ראיה, כי למי מקרוביו של התובע, שעזרו וסייעו לו לטענתו, נגרם הפסד השתכרות או הכנסה כלשהי כתוצאה מהעזרה הנטענת שניתנה, או שייגרם כזה בעתיד, ואין מקום לפסוק פיצוי לעבר בראש נזק זה.לגבי עזרת קרובי משפחה נשתרשה ההלכה כי:"כבר נפסק לא אחת שגם כאשר בני משפחה סועדים את הנפגע בחוליו, הרי אם ברור שהוא זקוק לעזרה זו בגלל מצבו, לא ייהנה המזיק ממאמציהם של קרובי המשפחה והוא חייב לפצות את הניזוק על העזרה שנזקק לה ושקיבל מהם" [ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ, (1997)].יש לזכור, כי בתאונה נפגע התובע בשתי הרגליים והיה מוגבל ביותר בניידותו. גם לאחר ששוחרר מהשיקום, התהלך עם הליכון והמומחה קבע לו נכות זמנית בשיעור גבוה של 50% לעוד שלושה חודשים. בנסיבות אלו, ולאור מהות הפגיעה, טענותיו של התובע להיזקקות לעזרה מוגברת של בני המשפחה הינה סבירה והגיונית, ומובן כי אי אפשר להביא אסמכתאות כתובות לכך. לנכותו עשויה להיות השלכה, ולו קלה, על יכולתו לבצע עבודות שונות במשק הבית, אף שלא הוכח כי אי פעם העסיק התובע עזרה בשכר, ומסופקתני אם יעשה כן בעתיד. לאחר בחינת מכלול השיקולים כאמור, הנני פוסקת לתובע באב הנזק של עזרת צד ג' לעבר ולעתיד סך של 15,000 ₪.28. הוצאות נסיעההתובע טוען בסיכומים כי נפגע בשתי גפיו וכי הפגיעה הינה פגיעה תפקודית המקשה עליו, כך שנזקק ויזקק בעתיד לשימוש מוגבר במוניות ובנסיעה ברכב. בגין ראש נזק זה עותר התובע לפסוק לו סך של 100,000 ₪. מנגד טוענים הנתבעים כי נכותו של התובע אינה מגבילה כלל את התובע. בנוסף, לתובע מעולם לא היה רכב משלו וכי במועד הדיון רישיון הנהיגה שלו היה בפסילה, ללא קשר לתאונה, ואם נזקק התובע למוניות בגין כך, אין הנתבעים חבים בפיצויו בגין ההוצאות הללו. לפיכך, אין מקום לפצות את התובע על הגבלה כלשהי בניידות, שאינה קיימת בפועל, ומוצע לפסוק לו סך של 1,000 ₪, ככל שהיו לו הוצאות נסיעה מוגברות לטיפולים בתקופה הסמוכה לתאונה. התובע נחקר על הוצאות הנסיעה שהיו לו:ש. "הקבלות של המוניות שמצורפות למה שהגשת לבית המשפט - זה נסיעות. מאיפה לאיפה? זה נסיעות שלך?". ת. "בטח שלי".ש. "מאיפה לאיפה?".ת. "מבית חולים עד לשיקום".ש. "אחרי שהשתחררת מאשפוז?".ת. "כן".ש. "יש פה גם מוניות, גם נסיעה באוטובוס וגם דלק. לאן היית נוסע באוטובוס?".ת. "מאור יהודה לתל אביב".ש. "למה?".ת. "כי הייתי גר שם".ש. "לא. לאן היית נוסע לתל אביב? לפיזיוטרפיה?".ת. "לאיכילוב. הייתי בא לבדיקות. צילומים ובדיקות. זה שני אוטובוסים היה".לאחר שיחרורו משיקום, נזקק התובע להגיע לבקורות מביתו באור יהודה לבית החולים איכילוב בתל אביב. לגבי חלק מן הנסיעות הומצאו קבלות. יחד עם זאת, יש להתחשב בכך שבמועד התאונה לתובע לא היה רשיון נהיגה ולא יכול היה לעשות שמוש ברכבו, והוא ממילא נזקק להתנייד באמצעות מוניות ותחבורה ציבורית.באשר לפסיקת הוצאות ניידות לעתיד, לאור מהות הפציעה והכאבים שהוא חש לאחר עמידה או הליכה ממושכת, יש להניח כי יזקק יותר לתחבורה מאשר עובר לתאונה. במכלול השיקולים הנני פוסקת לתובע באב נזק זה פיצוי כולל בסך 15,000 ש"ח.29. הוצאות רפואיותהתובע טוען כי יזקק לטיפולי פיזיוטרפיה בעתיד, מעבר לטיפולים שניתנים בקופת החולים, וזאת בשל ההחמרה הצפויה במצבו הרפואי, כאמור בחוות דעת המומחה הרפואי, שקבע כי צפויים שינויים ניווניים בעתיד. מבוקש פיצוי גלובאלי בסך 8,000 ₪.מנגד הנתבעים טוענים כי התובע לא קיבל טיפול רפואי כלשהו מעבר לתקופה הסמוכה לתאונה, ולא הוכח על ידו בקבלות או אישורים, כי הוא קיבל עד היום או מקבל כיום טיפול רפואי כזה או אחר, הקשור לתאונה, ולא נגרמו לו כל הוצאות רפואיות. ככל שאכן נגרמו ו/או יגרמו לתובע הוצאות רפואיות כלשהן, הרי שהוצאות אלה היו מכוסות כולן על ידי קופת החולים, ולפיכך אין הנתבעים חבים בפיצוי התובע בגין הוצאות אלה, ככל שהיו ו/או יהיו בעתיד. מוצע כפיצוי סך של 1,000 ₪ ככל שנגרמו לתובע הוצאות רפואיות בגין השתתפות עצמית בטיפולים או בתרופות, סמוך למועד התאונה. הדין עם הנתבעים, פרט להוצאות ההשתתפות העצמית שיחולו על התובע לצורך רכישת תרופות משככות כאבים, ככל שייזקק להן בעתיד. לפיכך, הנני פוסקת לתובע בראש נזק זה סך גלובלי של 2,500 ₪.30. ניכוייםמן הפיצויים שנפסקו לתובע ינוכו התשלומים התכופים ששילמו הנתבעים לתובע [נטו ללא שכ"ט עו"ד], כשהם משוערכים למועד פסק הדין.  על סכום פסק הדין יתווספו הוצאות משפט בגין אגרת בית המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% כחוק. משפט תעבורהתאונת דרכיםיציאה מרכב / ירידה מרכבתאונת פגע וברח / הפקרה