מה הדין בסוגיית אחריות אישית של כונס נכסים ? האם ניתן להגיש תביעה נגד כונס נכסים בהוצאה לפועל ? ##(1) תביעה אישית נגד כונס נכסים - הקדמה:## עת ניתן אישור בית המשפט שעל הפירוק להגשת תביעה אישית נגד בעל תפקיד (כגון מפרק, מנהל מיוחד, כונס נכסים ונאמן), יש להחלטה שתי פנים: מן הצד האחד ניתן לראות בהחלטת בית המשפט שעל הפירוק כהחלטה אשר הכריעה ביחידה דיונית עצמאית העומדת על רגליה, שכן עם הכרעת בית המשפט נסתם הגולל על טענות הצדדים בכל הנוגע לעצם הגשת התובענה האישית נגד בעל התפקיד. מן הצד השני מדובר בהחלטה הפותחת יחידה דיונית בבית משפט אחר, שכן המשמעות המעשית של ההחלטה היא כי טענות הצדדים לגופם של דברים יתבררו בפני הערכאה אליה תוגש תובענה בהתאם לאישור שניתן. ##(2) האם אפשר להגיש תביעה אישית נגד כונס נכסים ?## על מנת לסנן את תביעות הסרק, שומה על בית המשפט הדן בבקשה למתן היתר להגשת תביעה נגד כונס נכסים לבחון את הנסיבות ואת התשתית הראייתית, ולהעריך את סיכויי ההצלחה בתביעה ככל שתותר הגשתה. טרם ייעתר בית המשפט לבקשה להתיר תביעה אישית נגד כונס נכסים, על המבקש להניח תשתית ראייתית לכאורית, אשר תיבחן על ידי בית המשפט, גם אם הדבר מצריך לעיתים שמיעה מקדמית וחלקית של ראיות. היתר להגשת תביעה אישית נגד כונס נכסים יינתן אך במקרים בהם ברור לבית המשפט כי לא מדובר בתביעת סרק וכי אין לשלול כי התובעים יצליחו להוכיח פעולה בזדון, רשלנות או חריגה מסמכות ... בבוא בית המשפט לבחון את סיכויי התביעה, עליו לקחת בחשבון גם את השיקולים שבמדיניות משפטית עליהם עמדנו לעיל, ואת המגמה לצמצם את גדר המקרים בהם תוכר אחריות אישית של בעל תפקיד. ##(3) אישור תביעה אישית נגד כונס נכסים - שיקולי בית המשפט:## על בית המשפט לבחון הוא האם התביעה מבוססת על פעולות אשר בוצעו באישורו של בית המשפט, והאם בעל כונס הנכסים פעל ברשלנות או חרג מהוראות בית המשפט. נפסק כי אישור בית המשפט לפעולותיו של הכונס מקים מעין חזקה שבעובדה, הניתנת לסתירה, כי בעל התפקיד פעל כדין (רע"א 9227/12 הנ"ל). כמו כן, שומה על בית המשפט ליתן דעתו למיהות התובע ולקיומם של אינטרסים נוגדים לבעל התפקיד, קיומן של סנקציות חלופיות שניתן להפעילן כלפי בעל התפקיד וכן תום ליבו של המבקש. ##(4) תביעה אישית נגד כונס נכסים בהוצאה לפועל:## כונס נכסים אינו מחזיק ברכוש שתפס באופן אישי, אלא הוא עושה דברה של הרשות הממנה והחזקתו בנכס אינה אלא החזקה בשמו ומטעמו של ראש ההוצאה לפועל. בהתאם, אין להטיל אחריות אישית על בעל תפקיד אלא במסגרת ההליך שבו מונה. הדרך לחיובו של כונס נכסים הינה בהגשת בקשה למתן הוראות לרשות השופטת שבשמה הינו פועל, בענייננו לראש ההוצאה לפועל, שהוא המוסמך להורות לכונס כיצד לפעול. ונזכיר, כונס נכסים שמונה אינו רשאי לשלם לנושים כלשהם בלי קבלת אישורו של ראש ההוצאה לפועל, ועל כן ברי שנושה המבקש לחייב את הכונס בתשלום חוב, חייב לפנות לראש ההוצאה לפועל (ראו רע"א 9983/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' נס (19.8.2008); רע"א 9227/12 גרנות נ' שפייזר (27.8.2013), (פסקה 20)). חשוב לזכור כי מקום שבו בעל תפקיד עשוי להידרש לשאת בתשלומים אישיים, הדבר יביא להרתעת עורכי דין מלקבל על עצמם לשמש כבעלי תפקיד, יעלה את הוצאות ההליכים ויגדיל את דרישות הביטוח שלהם וכו'. יפים דבריה של כב' השופטת ו' אלשיך בבש"א (ת"א) 2858/08 בנק ירושלים בע"מ נ' רו"ח חיים קמיל (5.1.2009) ##(5) ה"בעייתיות" בהגשת תביעה אישית נגד כונס נכסים:## התייחסות לאפשרות של תביעה אישית נגד כונס נכסים ניתן למצוא בדבריו של כב' השופט י' עמית ברע"א 9227/12 שציין כי עצם הגשתה וניהולה של תביעה שכזו, עשויה להסב נזק חמור לבעל התפקיד הנתבע, וזאת עוד זמן רב בטרם התקבלה, ולעיתים – אף אם נדחתה בסופו של יום. מלבד הפרסום השלילי, והיכולת לגרור את בעל התפקיד להליך ממושך ויקר הרי שלעיתים, די בהגשת תביעה כזו כדי להסב נזק מיידי לבעל התפקיד, בדמות עליה משמעותית ומיידית בפרמיית ביטוח האחריות המקצועית שעליו לשלם. אפשרות של תביעה אישית כנגד כונס נכסים עלולה ליצור אצל אי-אלו צדדים החלטה מכוונת לנסות ולהרתיע את בעל התפקיד בדרכים שאינן ראויות – כגון איום או הגשה דה-פקטו של תביעה אישית בלתי מוצדקת. מכאן, וכדי להמנע מהרתעת יתר (קרי, מצב בו יופעלו על בעל התפקיד לחצים שאינם כדין, תוך הרתעתו מפעולות המצויות בסמכותו ופגיעה ביכולתו לפעול בלא מורא לפי דרישות הדין), נוטה ההלכה הפסוקה להתייחס בזהירות רבה לתביעות כאלו, ולא פעם, להערים קשיים כדי לוודא, כי רק מקרים חריגים וחמורים יכנסו בדלת אמות התביעה האישית, וימנע ניצול לרעה של מוסד זה. ##(6) תביעה אישית נגד כונס נכסים - פסיקה:## סוגיית השתת חבות אישית על בעל כונס נכסים נידונה במספר פסקי דין, אשר משקפים מגמה של נקיטה במשנה זהירות בעת הטלת חיוב אישי. לפי החלטת כב' השופט לויט בפש"ר 40/97 רביב עמק חפר תשתיות ובניה (1982) בע"מ (1997) יש לנקוט זהירות רבה בשימוש בכלי מרחיק לכת שכזה, וזאת שלא בכדי. באותו עניין הובהר, בין היתר, כי בעל תפקיד הפועל ככזה, פועל בכובעו כמייצג של החברה חדלת הפרעון, ולכן אף אם פעל באורח בלתי נכון ובעייתי, הרי שברוב-רובם של המקרים, האחריות הכספית תוטל על קופת הגוף שבשמו פעל. חריגים לכך יתכנו מקום שבו בעל התפקיד פעל ברשלנות מובהקת, בחריגה מסמכות או מקום בו הפך עצמו, במפורש, לצד אישי להתקשרות נשוא התביעה. הלכה זו חודדה בפסיקה מאוחרת יותר, אשר הדגישה, בין היתר , את החשש מהרתעת-יתר של בעלי תפקיד, מקום בו ימצאו עצמם נתבעים אישית כל אימת שביצעו מהלך שלא עלה יפה, הניבו תוצאות פחותות ממה ששיערו, או התגלע סכסוך בינם לבין גורם שהתקשר עם הגוף חדל הפרעון. לכן, לא תוטל אחריות אישית בדרך-כלל בגין מהלך כלכלי, משפטי או ניהולי שלא עלה יפה. זאת, בהבדל ממקרה של חריגה מובהקת מסמכות, או פעולה בניגוד להוראות מפורשות של בית המשפט או רשלנות בוטה (ראו פש"ר (ת"א) 1357/03 כונסת הנכסים של מיאב בע"מ נ' בן-טל, (2003)). ##(7) תביעה אישית נגד כונס נכסים - סיכום:## אין להתעלם מהעובדה, כי לעיתים קרובות, עצם הגשת תביעה להשתת אחריות אישית, בעיקר אך לא רק מקום בו המהלך זוכה להד תקשורתי, עלולה להסב נזק כבד לבעל התפקיד הנתבע. זאת, בלא קשר לשאלה אם בסופו של יום תדחה התביעה או תתקבל. משכך, הודגש בפסיקה הפוטנציאל של הנזק המשמעותי והצורך להרתיע תובעים מאיום או הגשת תביעות סרק להשתת אחריות אישית, בין היתר, כדרך להפעיל לחץ פסול על בעל תפקיד. במצב דברים כזה נקבע , כי יש לפעול לדחיה לאלתר של התביעה, תוך אפשרות לחייב את התובע בהוצאות לדוגמא (פש"ר (ת"א) 1242/02 בש"א 2858/08 בנק ירושלים בע"מ נ' קמיל, (2009)). ##(8) דוגמא לכתב תביעה"## ## סוג התביעה: ## תביעה כספית בגין רשלנות והפרת חובה חקוקה של כונס נכסים ## הסעד המבוקש: ## פיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לתובעים עקב מחדלי הנתבע ## אגרה: ## בהתאם לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## לא ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובעים, מר _________ וגב' _________, ת.ז. _________ ו-_________, בהתאמה, הינם בני זוג המתגוררים ב_________, _________. התובעים רכשו את הנכס נשוא התביעה מהנתבע במסגרת הליכי כינוס נכסים. 2. הנתבע, עו"ד _________, ת.ז. _________, הינו עורך דין במקצועו, אשר מונה ככונס נכסים על נכס מקרקעין המצוי ב_________, _________, גוש _________ חלקה _________ (להלן: "הנכס"), במסגרת הליכי הוצאה לפועל. ## ב. הסעד המבוקש (באופן מפורט) ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבע, באופן אישי, בתשלום הסכומים הבאים: א. סך של 3,000 ₪ בגין שווי שערי הברזל שנגנבו מהנכס, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום _________ ועד התשלום המלא בפועל. ב. סך של 1,500 ₪ בגין שווי מערכת האזעקה שנגנבה מהנכס, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום _________ ועד התשלום המלא בפועל. ג. סך של 400 ₪ בגין שווי המקלחון שנגנב מהנכס, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום _________ ועד התשלום המלא בפועל. ד. סך של 3,526 ₪ בגין חובות המים והחשמל ששולמו על ידי התובעים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום _________ ועד התשלום המלא בפועל. ה. פיצוי בגין עליית הריבית על ההלוואה שנטלו התובעים, בסך של _________ ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום _________ ועד התשלום המלא בפועל. ו. פיצוי בגין עוגמת נפש, טרחה והוצאות שנגרמו לתובעים עקב מחדלי הנתבע, בסך של _________ ₪. ז. הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ כחוק. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 4. הנתבע מונה ככונס נכסים על הנכס, שהיה שייך לגב' _________ ולשני ילדיה, במסגרת הליכי הוצאה לפועל. 5. ביום _________ התקיימה התמחרות למכירת הנכס, בה זכו התובעים במחיר של 382,000 דולר. 6. ביום _________ נכרת הסכם מכר בין התובעים לנתבע, ובחודש _________ 2004 קיבלו התובעים את החזקה בנכס. 7. עובר למסירת החזקה, התברר לתובעים כי מהנכס נלקחו שערי ברזל, מערכת אזעקה ומקלחון זכוכית, שהיו מותקנים בו בעת ביקורם הראשוני בחודש _________ 2004. 8. התובעים פנו לנתבע בדרישה לנכות את שווי הפריטים מיתרת התמורה, אך הנתבע סירב. התובעים שילמו את יתרת התמורה תחת מחאה. 9. בנוסף, התברר לתובעים כי על הנכס רובצים חובות מים וחשמל בסך 3,526 ₪, אותם נאלצו לשלם על מנת לחבר את הנכס לתשתיות. גם תשלום זה בוצע תחת מחאה. 10. חל עיכוב משמעותי ברישום הזכויות בנכס במינהל מקרקעי ישראל, כאשר הרישום הושלם רק בחודש _________ 2005, למרות שהתובעים סיימו לשלם את התמורה ביום _________ 2004. 11. עיכוב זה ברישום הזכויות גרם לתובעים נזק בדמות עליית הריבית על הלוואת משכנתא שהתכוונו ליטול. 12. עילת התביעה נולדה עם גילוי הנזקים והמחדלים של הנתבע, החל ממועד מסירת החזקה בנכס בחודש _________ 2004 ועד למועד השלמת רישום הזכויות בחודש _________ 2005. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 13. סכום התביעה הכספית מצוי בסמכותו העניינית של בית משפט נכבד זה. 14. מקום מושבו של הנתבע, מקום הימצאו של הנכס ומקום התרחשות מרבית האירועים נשוא התביעה מצויים בתחום סמכותו המקומית של בית משפט נכבד זה. ## ה. פירוט הטענות ## ## אחריות אישית של כונס נכסים ## 15. התובעים יטענו כי הנתבע, ככונס נכסים, חב בחובות אמון וזהירות כלפיהם, וכי הפרת חובות אלו מצדיקה הטלת אחריות אישית עליו, במיוחד כאשר פעולותיו או מחדליו חרגו מסמכותו או נעשו ברשלנות חמורה. 16. הפסיקה הכירה באפשרות להטיל אחריות אישית על בעל תפקיד במקרים חריגים של רשלנות מובהקת, חריגה מסמכות או פעולה בזדון, והמקרה דנן עונה על קריטריונים אלו לאור מכלול המחדלים וההתנהלות הרשלנית של הנתבע. 17. הנתבע פעל בניגוד להוראות צו הכינוס ובניגוד לחובותיו ככונס נכסים, ובכך גרם נזקים ישירים לתובעים, אשר אינם צריכים לשאת בתוצאות התנהלותו הרשלנית והבלתי מקצועית. 18. הטלת אחריות אישית על הנתבע במקרה זה אינה מהווה הרתעת יתר, אלא אכיפה ראויה של סטנדרטים מקצועיים והתנהגותיים הנדרשים מבעלי תפקידים, ובמיוחד מכונסי נכסים הפועלים מכוח מינוי שיפוטי. 19. התובעים יטענו כי הנתבע לא פעל בתום לב ובנאמנות כלפיהם, כפי שמצופה מבעל תפקיד, ובכך הפר את חובותיו הבסיסיות, מה שמצדיק את חיובו האישי בנזקים שנגרמו. ## אי גילוי מידע מהותי ורשלנות בניהול הנכס ## 20. הנתבע ידע, או למצער היה עליו לדעת, על נטילת הפריטים מהנכס עוד לפני ההתמחרות, אך נמנע מלגלות מידע מהותי זה לתובעים, ובכך הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו ככונס נכסים. 21. התובעים יטענו כי הנתבע פעל ברשלנות בכך שלא דאג להציב שמירה על הנכס או לבטחו, במיוחד לאחר שנודע לו על נזקים שנגרמו בו, ובכך אפשר את המשך נטילת הפריטים וגרם להם נזק. 22. טענת הנתבע כי תניית "AS IS" פוטרת אותו מאחריות אינה תקפה במקרה זה, שכן הנזק נגרם לפני ההתמחרות והנתבע ידע עליו ולא גילה, או לחילופין, מנע מהתובעים לבקר בנכס שוב. 23. הנתבע, ככונס נכסים, היה אחראי לשלמות הנכס ולשמירה עליו, ואי מילוי חובה זו, במיוחד כאשר ידע על פגיעות קודמות, מהווה רשלנות מובהקת המצדיקה חיובו בפיצוי. 24. התובעים יטענו כי הנתבע מנע מהם את האפשרות לבקר בנכס בסמוך למועד ההתמחרות, ובכך מנע מהם לגלות את דבר נטילת הפריטים, מה שמחזק את טענת הרשלנות וחוסר תום הלב מצידו. ## חובות מים וחשמל ## 25. הנתבע, ככונס נכסים, היה אחראי לסילוק כל המיסים והתשלומים החלים על הנכס ועל השימוש בו עד ליום מסירת החזקה, לרבות חובות מים וחשמל, כפי שנקבע בהסכם המכר ובצו הכינוס. 26. התובעים יטענו כי הנתבע הפר את התחייבותו זו בכך שלא פרע את חובות המים והחשמל, ובכך אילץ את התובעים לשלם חובות שלא היו באחריותם על מנת לחבר את הנכס לתשתיות חיוניות. 27. טענת הנתבע כי חובות אלו אינם חלים על הנכס אלא על בעליו הקודמים אינה רלוונטית, שכן בפועל הרשויות התנו את חיבור הנכס בתשלום החובות, והנתבע היה חייב לדאוג לחיבור הנכס. 28. הנתבע פעל בחוסר תום לב ובחוסר אחריות בכך שלא אישר את תשלום החובות מראש, למרות שהיה ברור כי התובעים נאלצים לשלם אותם על מנת לקבל שירותים בסיסיים בנכס שרכשו. 29. התובעים יטענו כי הנתבע היה מודע לחובות אלו, או למצער היה עליו להיות מודע להם, וכי מחדלו לטפל בהם מבעוד מועד מהווה רשלנות והפרת חובה חקוקה, המצדיקה את חיובו האישי. ## עיכוב ברישום הזכויות ## 30. צו הכינוס הטיל על הנתבע חובה מפורשת לנקוט ללא דיחוי בכל הפעולות הכרוכות ברישום הנכס על שם הקונה לאחר תשלום התמורה, והנתבע הפר חובה זו באופן בוטה. 31. התובעים יטענו כי הנתבע התרשל בכך שלא פעל בזריזות הנדרשת להשלמת רישום הזכויות, ובכך גרם לעיכוב משמעותי של חודשים ארוכים, אשר הסב להם נזקים כספיים ישירים. 32. טענת הנתבע כי הסכם המכר העביר את נטל הרישום לתובעים אינה פוטרת אותו מאחריותו, שכן צו הכינוס גובר על הוראות הסכם המכר, והנתבע לא יכול היה להתנער מחובותיו השיפוטיות. 33. גם אם נטל הרישום הוטל על התובעים, הנתבע היה חייב לשתף פעולה באופן מלא ומהיר בהמצאת כל המסמכים הנדרשים, אך הוא התעכב באופן בלתי סביר בהעברתם, ובכך גרם לעיכוב. 34. התובעים יטענו כי הנתבע פעל בחוסר תום לב בכך שהוסיף תוספות בכתב יד ל"הצהרת המוכר" אשר עיכבו את הרישום, ובכך גרם להם נזק נוסף ומיותר. ## נזק עקב עליית ריבית ## 35. התובעים יטענו כי העיכוב ברישום הזכויות, שנגרם באשמת הנתבע, מנע מהם לקבל משכנתא בתנאים שהוצעו להם במקור, ובכך גרם להם נזק כספי ישיר בדמות עליית שיעור הריבית. 36. הנתבע היה מודע, או למצער היה עליו להיות מודע, לכך שעיכוב ברישום זכויות עלול לגרום נזקים כספיים לרוכשים, ובכלל זה עליית ריבית על הלוואות, ולכן היה עליו לפעול במהירות. 37. התובעים התריעו בפני הנתבע על הנזק הפוטנציאלי שייגרם להם עקב העיכוב ברישום, אך הנתבע התעלם מאזהרותיהם ולא פעל למנוע את הנזק, ובכך הגביר את אחריותו. 38. הנזק שנגרם לתובעים כתוצאה מעליית הריבית הוא נזק ישיר וצפוי, הנובע באופן ישיר ממחדלי הנתבע, ועל כן הנתבע חייב לפצותם בגינו במלואו. 39. התובעים יציגו ראיות המעידות על עליית הריבית ועל הקשר הסיבתי בין מחדלי הנתבע לבין נזק זה, ויוכיחו את שיעור הנזק המדויק שנגרם להם. ## הפרת חובה חקוקה ## 40. הנתבע, ככונס נכסים, פעל מכוח צו שיפוטי וחב בחובות המוטלות עליו על פי דין, לרבות חובת נאמנות, זהירות ותום לב, וכן חובות ספציפיות הקבועות בחוק ההוצאה לפועל ובתקנותיו. 41. התובעים יטענו כי הנתבע הפר חובות חקוקות אלו בכך שלא פעל לשמירה על הנכס, לא גילה מידע מהותי, לא פרע חובות שהיו באחריותו ועיכב את רישום הזכויות. 42. הפרת חובות אלו גרמה לתובעים נזק, והנתבע היה מודע, או למצער היה עליו להיות מודע, לכך שהפרת חובותיו עלולה לגרום נזק לרוכשים. 43. התובעים יטענו כי התנהלות הנתבע עולה כדי הפרת חובה חקוקה, המקימה עילת תביעה נזיקית נגדו, ומצדיקה את חיובו בפיצוי בגין כל הנזקים שנגרמו. 44. הפסיקה קבעה כי הפרת חובה חקוקה על ידי בעל תפקיד, ובמיוחד כונס נכסים, יכולה להקים עילת תביעה אישית נגדו, והמקרה דנן עונה על דרישות אלו. ## חוסר תום לב ## 45. הנתבע פעל בחוסר תום לב מובהק לאורך כל ההליך, החל מאי-גילוי מידע מהותי על מצב הנכס, דרך סירובו לטפל בחובות שהיו באחריותו, ועד לעיכוב מכוון ברישום הזכויות. 46. התובעים יטענו כי התנהלות הנתבע, אשר כללה התחמקות מאחריות והטלתה על התובעים, מהווה הפרה יסודית של עקרון תום הלב החל על כל צד לחוזה, ובמיוחד על בעל תפקיד. 47. חוסר תום הלב של הנתבע בא לידי ביטוי גם בטענותיו המיתממות, לפיהן לא ידע על נטילת הפריטים או כי חובת הרישום הוטלה על התובעים, למרות הראיות הסותרות. 48. הפסיקה מדגישה את חשיבות עקרון תום הלב ביחסים חוזיים וביחסים בין בעל תפקיד לבין צדדים שלישיים, והתנהלות הנתבע במקרה זה חורגת באופן בוטה מסטנדרט זה. 49. התובעים יטענו כי חוסר תום הלב של הנתבע גרם להם נזקים ישירים ועקיפים, לרבות עוגמת נפש רבה, והוא חייב לפצותם בגין נזקים אלו. ## רשלנות מקצועית ## 50. הנתבע, כעורך דין וככונס נכסים, חב בחובת זהירות מקצועית כלפי התובעים, אשר כללה את החובה לפעול במיומנות, בזהירות וביעילות הנדרשת מבעל מקצוע בתחומו. 51. התובעים יטענו כי הנתבע התרשל במילוי תפקידו בכך שלא פעל ככונס נכסים סביר ומיומן, ובכך גרם להם נזקים כספיים ועוגמת נפש. 52. הרשלנות המקצועית של הנתבע באה לידי ביטוי במכלול מחדליו, לרבות אי-שמירה על הנכס, אי-גילוי מידע, אי-טיפול בחובות ועיכוב ברישום הזכויות. 53. הפסיקה קבעה כי עורך דין המשמש ככונס נכסים חב בחובת זהירות מוגברת, וכי הפרת חובה זו יכולה להקים עילת תביעה בגין רשלנות מקצועית. 54. התובעים יטענו כי הנתבע חרג מסטנדרט ההתנהגות המצופה מעורך דין וכונס נכסים סביר, וכי רשלנותו היא הגורם הישיר לנזקים שנגרמו להם. ## הפרת הסכם המכר ## 55. הנתבע, כצד להסכם המכר, התחייב למסור את הנכס במצב תקין, ללא חובות, ולפעול להשלמת רישום הזכויות בזמן סביר, והוא הפר התחייבויות אלו. 56. התובעים יטענו כי הנתבע הפר את סעיפי ההסכם הנוגעים לאחריותו לסילוק חובות ולמסירת אישורים לצורך רישום הזכויות, ובכך גרם להם נזקים. 57. טענת הנתבע כי תניית "AS IS" פוטרת אותו מאחריות אינה יכולה לעמוד, שכן היא אינה חלה על נזקים שנגרמו לאחר מועד הביקור הראשוני וטרם מסירת החזקה, או על מחדלי גילוי. 58. התובעים יטענו כי הפרת ההסכם על ידי הנתבע היא הפרה יסודית, המזכה אותם בפיצויים בגין כל הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהפרה זו. 59. הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו החוזיות כלפי התובעים, ובכך גרם להם להוצאות מיותרות, טרחה ועוגמת נפש, ועל כן עליו לפצותם. ## עוגמת נפש וטרחה ## 60. התובעים נאלצו להתמודד עם שורה ארוכה של קשיים, עיכובים ובירוקרטיה מיותרת, כתוצאה ישירה ממחדלי הנתבע, אשר גרמו להם לעוגמת נפש רבה, טרחה והוצאות בלתי צפויות. 61. ההתנהלות הרשלנית והבלתי מקצועית של הנתבע, אשר כללה אי-מענה לפניות, התחמקות מאחריות וגרימת עיכובים, הסבה לתובעים תסכול רב ופגעה בשגרת חייהם. 62. התובעים יטענו כי עוגמת הנפש והטרחה שנגרמו להם הן תוצאה ישירה של הפרת חובותיו של הנתבע, וכי יש לפצותם בגין נזקים בלתי ממוניים אלו. 63. הפסיקה הכירה בזכות לפיצוי בגין עוגמת נפש וטרחה במקרים של הפרת חובות על ידי בעלי תפקידים, ובמיוחד כאשר מדובר במחדלים חוזרים ונשנים. 64. סכום הפיצוי המבוקש בגין עוגמת נפש וטרחה משקף את חומרת המחדלים של הנתבע ואת הסבל הרב שנגרם לתובעים כתוצאה מהם. ## אחריות לנזקים שנגרמו לפני ההתמחרות ## 65. התובעים יטענו כי למרות תניית "AS IS", הנתבע אחראי לנזקים שנגרמו לנכס לפני ההתמחרות, שכן הוכח כי הנתבע ידע על נטילת הפריטים ולא דיווח על כך לתובעים. 66. הנתבע הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו ככונס נכסים, בכך שהסתיר מהתובעים מידע מהותי אודות מצב הנכס ונטילת הפריטים ממנו, ובכך גרם להם נזק. 67. הפסיקה קבעה כי כונס נכסים עשוי להיות אחראי גם לנזקים שנגרמו לפני ההתמחרות, במקרים בהם מוכח שידע על הנזק ולא דיווח עליו לרוכשים הפוטנציאליים. 68. התובעים יטענו כי הנתבע מנע מהם את האפשרות לבקר בנכס שוב בסמוך למועד ההתמחרות, ובכך מנע מהם לגלות את הנזקים, מה שמחזק את אחריותו. 69. הנתבע, כבעל תפקיד, היה חייב לפעול בשקיפות מלאה ובתום לב כלפי התובעים, ואי-גילוי המידע על נטילת הפריטים מהווה הפרה חמורה של חובות אלו. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ## (9) להלן פסק דין בנושא תביעה אישית נגד כונס נכסים בהוצאה לפועל:## העובדות הנתבע - עו"ד במקצועו - מונה במסגרת הליכי הוצאה לפועל ככונס נכסים על בית מגורים (להלן - "הנכס"). הנכס היה שייך לגב' רחל מ' (צד ג' 1), ולשני ילדיה מבעלה המנוח (צדדי ג' 3-2). בנכס גרו גם בן זוגה לשעבר של גב' מ' - מר יוסי כ' (צד ג' 5), וביתם המשותפת של גב' מ' ומר כ' - מאיה כ' (צד ג' 4). הנתבע ערך התמחרות ראשונה למכירת הנכס, אך היא בוטלה מסיבות שאינן נוגעות לענייננו. במקביל, החלו התובעים להתעניין ברכישת הנכס, והם ביקרו בו בחודש אוגוסט 2004. ביום 09/11/04 התקיימה התמחרות נוספת במשרדו של הנתבע, בסיומה זכו התובעים בנכס במחיר של 382,000 דולר. ביום 19/11/04 נכרת הסכם מכר בין התובעים לנתבע (נספח א' לכתב התביעה), ובחודש דצמבר 2004 קבלו התובעים את החזקה בנכס. עוד בטרם נמסרה החזקה בנכס התברר לתובעים כי מאן דהו נטל מהנכס שערי ברזל, מערכת אזעקה ומקלחון זכוכית, שהיו מותקנים בנכס בעת שהם ביקרו בו. התובעים פנו לנתבע בדרישה לנכות את שווי הפריטים שנלקחו מיתרת התמורה החוזית (נספח ו'1 לתצהיר התובע). הנתבע לא נענה לדרישה, ובתגובה הודיעו לו התובעים (נספח ו'2 לכתב התביעה), כי הם מעבירים לו את יתרת התמורה החוזית תחת מחאה, רק על מנת שהם יוכלו לקבל את החזקה בנכס. וכך אכן היה, התובעים שילמו עבור הנכס וקיבלו את החזקה בו. ביני לביני, התברר לתובעים כי על הנכס רובצים חובות מים וחשמל בסכום כולל של 3,526 ש"ח. התובעים דרשו מהנתבע שיפרע את החובות על מנת שהרשויות יסכימו לחבר את הנכס לחשמל ולמים (נספחים ז'1-ז'5 לתצהיר התובע). הנתבע לא נענה לדרישת התובעים ולכן גם את החובות הללו שילמו התובעים מכיסם תחת מחאה. בכך לא תמו הקשיים, שכן חל עיכוב ברישום הזכויות בנכס במינהל מקרקעי ישראל. בסעיף 5 להסכם המכר נקבע כי: "לאחר שישלים הקונה את תשלומיו והתחייבויותיו על פי הסכם זה, ימסור לו הכונס את האישורים הדרושים לצורך רישום הזכויות בבית על שמו במינהל מקרקעי ישראל" בפועל התנהלו העניינים בעצלתיים. ביום 24/12/04 סיימו התובעים לשלם עבור הנכס. ביום 27/12/04 נתן כב' ראש ההוצאה לפועל צו המורה למינהל מקרקעי ישראל לרשום את הזכויות על שם התובעים. בחודשים מרץ-אוגוסט 2005 פנו התובעים לנתבע בדרישה שיפרע חובות לרשות המקומית שרבצו על הנכס, ושימציא להם מסמכים מרשויות המס הנחוצים לצורך רישום הזכויות (נספחים ט'1-ט'8 לתצהיר התובע). במכתביהם התריעו התובעים כי העיכוב ברישום הזכויות עלול לגרום להם נזק, כיוון שעד הסדרת הרישום הם אינם יכולים לקבל משכנתא, ויש חשש כי במהלך החודשים שיחלפו עד הרישום תעלה הריבית שידרוש מהם הבנק. בסופו של דבר נרשם הנכס על שם התובעים רק בחודש אוגוסט 2005, ואז התברר כי הריבית שדרש הבנק מהתובעים אכן עלתה בשיעור של 0.15% (ראו - אישור הבנק אשר צורף כנספח י"א2 לתצהיר התובע). טענות התובעים התובעים טוענים כי מכוח תפקידו ככונס נכסים היה על הנתבע להציב שמירה על הנכס ולחילופין לבטחו ,וכיוון שהוא לא עשה כן עליו לפצותם בגין הפריטים שנלקחו מהנכס בתקופה שבין מועד ביקורם בו לבין מסירת החזקה. התובעים מוסיפים וטוענים, כי הנתבע ידע עובר להתמחרות על כך שנלקחו פריטים מהנכס. לטענתם, הנתבע מנע מהם את האפשרות לבקר בנכס שוב בסמוך למועד ההתמחרות ולכן דבר נטילת הפריטים נודע להם רק לאחר ההתמחרות. התובעים מוסיפים וטוענים, כי על פי הסכם המכר היה הנתבע אמור להעביר את הנכס לחזקתם כשהוא מחובר למים וחשמל, ועל כן על הנתבע לשפותם בגין החובות שהם שלמו כתנאי לחיבור. ולבסוף, התובעים טוענים כי בצו הכינוס הוטלה על הנתבע החובה לבצע את רישום הזכויות ,ולכן העיכוב ברישום רובץ לפתחו של הנתבע ועליו לפצותם בגין עליית הריבית. טענות הנתבע הנתבע טוען כי כונס נכסים איננו חייב להציב שמירה על נכסים שבטיפולו. הנתבע גם מפנה למבוא של הסכם המכר, בו נקבע כי הקונה רוכש את הנכס במצבו כמות שהוא (AS IS), וכי לכונס אין כל אחריות ביחס למצבו. הנתבע מוסיף וטוען, כי השערים, האזעקה והמקלחון אינם מהווים חלק מן המקרקעין, ומשום כך צו הכינוס לא חל עליהם, ולמעשה הנתבע כלל לא היה מוסמך למכור מיטלטלין אלו לתובעים. לעניין חובות המים והחשמל; הנתבע טוען שמדובר בחובות אישיים של בעלי הנכס הקודמים ולא בחובות הרובצים על הנכס. על כן, הרשויות לא היו רשאיות להתנות את חיבור הנכס לחשמל ולמים בפירעון חובות אלו, והנתבע לא היה חייב לפרוע אותם מקופת הכינוס. אשר לעיכוב ברישום הזכויות; הנתבע טוען שבהסכם המכר נקבע כי התובעים יטפלו ברישום הזכויות ולכן אין להם על מה להלין אם היו עיכובים ברישום. הנתבע מדגיש כי הוא שיתף פעולה עם התובעים לצורך הרישום ככל שנדרש. במקביל, הנתבע הגיש הודעת צד ג' נגד בעלי הנכס הקודמים, בטענה שאם היה עיכוב ברישום הרי שהוא נגרם באשמתם מפני שהם לא המציאו לו במועד צו ירושה שנדרש לצורך העברת הזכויות. ולבסוף, הנתבע מכחיש שנגרם לתובעים נזק עקב התייקרות הריבית, ומכל מקום, לשיטתו כל נזק שנגרם צריך להיות מכוסה מקופת הכינוס. טענות צדדי ג' צדדי ג' 4-1 טוענים שאין לבוא אליהם בטרוניה בנוגע לעיכוב ברישום הזכויות, מפני שהם המציאו לנתבע במועד את כל שדרש מהם. צדדי ג' 4-1 טוענים כי התובעים לא היו אמורים לשלם את חובות המים והחשמל כיוון שמדובר בחובות אישיים של צד ג' 1, אשר לא היה בהם כדי למנוע את חיבור הנכס לחשמל ומים. אשר לפריטים שנלקחו מן הנכס; צדדי ג' 4-1 מצטרפים לטענות הנתבע, ומוסיפים כי בכל מקרה לא הם לקחו את הפריטים. צד ג' 5 ,אשר קיבל ייצוג משפטי נפרד,טוען כי אין בסיכומי הנתבע שום טענה המופנית כלפיו ולכן דין ההודעה נגדו להידחות מכל וכל. דיון והכרעה נטילת השערים, מערכת האזעקה והמקלחון נושא זה מעורר את השאלה המשפטית מה היקף אחריותו של כונס נכסים בנוגע נכס שבטיפולו, מהרגע שהנכס הועבר לטיפולו ועד שהחזקה בו נמסרה לקונים. נושא זה נדון בת.א. (מחוזי י-ם) 3283/01 זולברג נ' הבנק הבינלאומי, המזכיר בנסיבותיו את המקרה שלפניי. שם, דובר בתובעים אשר רכשו נכס מכונס נכסים וכאשר הם קיבלו את החזקה בנכס התברר להם כי בעלי הנכס הקודמים הרסו את פנים הנכס. הכונס בעניין זולברג טען, כפי שטוען הנתבע שבפניי, כי הוא איננו אחראי להרס כיוון שהתובעים רכשו את הנכס במצבו הנוכחי (AS IS). כב' סגן הנשיא חבש פסק, כי בעסקאות מכר מסוג AS IS מוטל על הרוכש לערוך בדיקה מקיפה של מצב הנכס עובר לרכישתו (פסקה 80 לפסק הדין). כב' סגן הנשיא חבש הוסיף ופסק כי תניית AS IS אינה תקפה לכל רגע נתון, אלא למועד ההתמחרות בלבד. במילים אחרות, תניית AS IS שוללת מן הרוכש את האפשרות לטעון טענות בנוגע לנזקים שנגרמו לנכס עד למועד ההתמחרות, ברם היא איננה חוסמת את הרוכש מלתבוע פיצוי בגין נזקים שנגרמו לנכס ממועד ההתמחרות ועד למועד מסירת החזקה (פסקה 84 פסק הדין). עם זאת, כב' סגן הנשיא חבש פסק כי הכונס עשוי להיות אחראי גם לנזקים שנגרמו לנכס לפני ההתמחרות, וזאת במקרים בהם מוכח שכונס הנכסים ידע לפני ההתמחרות שנגרם נזק לנכס, ולא דיווח על כך לרוכשים הפוטנציאליים. הוא הדין במקרה שבו מוכח כי הכונס מנע מהרוכשים את האפשרות לבקר בנכס סמוך למועד ההתמחרות. בעניין זולברג הוטלה לבסוף אחריות על הכונס. ואולם, העובדות במקרה שלפניי שונות באופן מהותי מהעובדות מפרשת זולברג, מפני ששם התרחש הנזק לאחר ההתמחרות, ולאחר שהתובעים הוכרזו כזוכים ,ואילו במקרה דנא אנו למדים ממכתבה של גב' מ' לבא כוחו של צד ג' 5 (נספח י"ד לתצהיר רחל מ'), כי הנזק לבית נגרם עוד בראשית חודש ספטמבר 2004, קרי - חודשיים וחצי לפני ההתמחרות. במצב דברים זה על פי פסק הדין בענין זולברג הסיכון בנוגע למצב הנכס רובץ לפתחו של התובעים בשל תנית AS IS שנכללה בהסכם המכר. בניסיון להסיר את רוע הגזירה טענו התובעים כי הם ביקשו לבקר שוב בנכס עובר להתמחרות, אך הנתבע מנע זאת מהם. טענה זו איננה משכנעת מפני שהיא נטענה לראשונה בישיבת ההוכחות, ואין לה זכר בכתב התביעה או בתצהיר התובע. הטענה איננה משכנעת גם מן הסיבה שהתובע הינו עו"ד אשר יודע לעמוד על זכויותיו, ועל כן נראה לי שאם הנתבע או מי מטעמו היו מונעים ממנו לבקר בנכס אזי הוא לא היה מהסס לפנות בעניין זה בכתב לנתבע או לראש ההוצאה לפועל. התובעים מוסיפים וטוענים כי הנתבע ידע לפני ההתמחרות שנגנבו פריטים מהנכס, וכי הוא הפר את חובת תום הלב המוטלת עליו בכך שלא גילה זאת לתובעים. תמיכה משמעותית לטענות התובעים ניתן למצוא במכתבה של גב' מ', מיום 09/09/04, לבא כוחו של צד ג' 5 (ראו - נספח ט"ו לתצהיר גב' מ'), בו נכתב כי: "... ביום 07/09/04, פנה שוב עו"ד כ' והודיעני כי בהיות יוסי בבית, חיבל בו, ניפץ פריטים, עקר מקלחון, הותיר בו פסולת ופריטים שלא חפץ בהם. זאת כמובן לאחר עזיבתי יומיים קודם... .... הנני להדגיש ולציין כי יוסי כ' נטל חפצים ופריטים שהיו שייכים לי באופן אישי... בנוסף נטל יוסי חפצים משותפים לנו, אותם היינו אמורים לחלוק, כגון אוסף יקר ערך של משקאות, מערכת אזעקה, מקלחון..." ממכתב זה עולה, לכאורה, כי כבר חודשיים לפני ההתמחרות ידע הנתבע שנלקחו מהנכס מקלחון ומערכת אזעקה. ואולם, כאשר נשאלה גב' מ' בעניין זה בחקירה הנגדית היא טענה שהיא לא דיווחה לנתבע על הנזקים בבית (עמ' 22 ש' 20), ושהיא מעולם לא דיברה איתו (עמ' 23 ש' 19). מאידך, כאשר התבקשה גב' מ' לחזור בה מן האמור במכתב היא השיבה: "לא יכולה לאשר את זה. עו"ד שלי התקשרה אלי ואמרה לי שיש בבית חפצים שנשארו ואני צריכה לפנותם, ואז הגעתי לשם וראיתי את הוונדליזם" (עמ' 23 ש' 9-8). נטיית ליבי הייתה לתת משקל מכריע למכתבה של גב' מ', אשר נכתב בזמן אמת, אולם בסופו של דבר שוכנעתי כי האמור במכתבה של גב' מיץ איננו נכון. הכיצד? גב' מ' כותבת במכתבה כי הנתבע פנה אליה ביום 07/09/04. פנייה כזו אכן קיימת והיא צורפה כנספח י"ג לתצהיר גב' מ'. העיון בפנייה מעלה שאין בה שום אזכור לנזק שגרם מישהו לנכס. הטענה היחידה שמופיעה בפנייה הינה שצדדי ג' לא פינו את כל מיטלטליהם מן הבית. חזקה על הנתבע שאילו היה נודע לו כי נלקח דבר מה מן הנכס אזי הוא היה מתריע על כך במכתבו האמור. יוצא אם כן, שגב' מ' לא דייקה במכתבה. דבר זה איננו מפתיע, כיוון שבמכתב קיים חוסר דיוק נוסף, אשר מתבטא בכך שגב' מ' כתבה שעו"ד כ' פנה אליה, בעוד שלאמתו של דבר פנייתו מיום 07/09/04 (נספח י"ג), נעשתה לבאת כוחה של גב' מ', והיא זו שפנתה אליה. לאור האמור, מאחר והפריטים נלקחו לפני ההתמחרות, ומאחר והתובעים הסכימו לקנות את הנכס במצבו הנוכחי ביום ההתמחרות,ומאחר שלא הוכח כי הנתבע מנע מהקונים לבקר שוב בנכס, או שהוא ידע על נטילת הפריטים, מסקנתי הינה שהנתבע לא הפר את החוזה עם התובעים והוא איננו חייב לפצותם. מבלי לגרוע מן האמור לעיל, נשאלת השאלה האם הנתבע היה חייב לבטח את הבית או להציב עליו שמירה. תשובתי לשאלה זו שלילית. התובעים לא הצביעו על שום מקור בחוק או בהלכה הפסוקה המחייב כונס נכסים לבטח להציב שמירה על נכס שנמסר לטיפולו. צו ראש ההוצאה לפועל בדבר מינוי הכונס (נספח א' לתצהיר הנתבע), אף הוא לא קבע כי על הנתבע לעשות כן. לדעתי אין להטיל על כונסים חובה לשמור או לבטח את הנכסים שבטיפולם ,שכן חובה כזו עשויה להטיל מעמסה כלכלית כבדה ובלתי מוצדקת על קופת הכינוס. כך או כך, בצו הכינוס לא הצטווה הכונס לבטח את הנכס או להציב בו שמירה ודי בכך כדי לדחות את טענת התובעים. בשולי הדברים, ולמעלה מן הצורך, אתייחס בקצרה לשאלה האם השערים, המקלחון והאזעקה הינם מטלטלין, שאז צו הכינוס לא חל עליהם, וממילא התובעים לא היו זכאים לרוכשם, או שמדובר במקרקעין. כפי שצוין בפרשת זולברג המבחן בעניין זה הוא מבחן כפול, הבודק את אופיו של החיבור הפיזי למקרקעין ואת מטרת קיבועם של המיטלטלין למקרקעין, בהתחשב בנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה (פסקה 25 לפסק הדין). החלק הראשון של המבחן הינו חלק אובייקטיבי, בגדרו נבדק אופי החיבור הפיסי של המטלטלין למקרקעין, ואילו החלק השני עוסק בכוונתו של ה"מחבר" - האם הוא התכוון שהמחובר יהפוך לחלק קבוע מהמקרקעין (שם, בפסקאות 26-27; ע"א 572/93 אדיב נ' רפאל פ"ד לב(2) 599; ת"א (הרצליה) 75/90 זגורסקי נ' נויפלד פ"מ תשנא(1) 336). לדעתי, על פי מבחן כפול זה שלושת הפריטים בהם עסקינן מהווים חלק מן המקרקעין, משום שהם חוברו אליהם מתוך כוונה שהחיבור יהיה קבוע. הדבר ברור בכל הנוגע לשערי הברזל אשר מידותיהם הותאמו במיוחד למידות הבית, ברם גם אזעקה ומקלחון הינם, מעצם טיבם, פריטים שמחוברים למקרקעין מתוך כוונה שהחיבור יהיה חיבור של קבע. 9. למקרה ששגיתי במסקנותיי דלעיל אתייחס בקצרה גם לשאלת הנזק. שווי השערים לא הוכח כדבעי. התובעים ביקשו להוכיח את שווי השערים באמצעות העד רדואן חמדאן, אשר התקין בביתם את השערים החדשים. דא עקא, שהעד מעולם לא ראה, את השערים הישנים כיוון שהם שנגנבו לפני שהוא הגיע לעבוד בבית. גב' מ' טענה בעדותה כי השערים הישנים היו שערי ברזל פשוטים מאוד, שכן ידה לא השיגה לרכוש שערים יקרים יותר (עמ' 34 ש' 26-24). לאור זאת, גם אם הייתי קובע כי הנתבע אחראי לפצות את התובעים אזי הייתי פוסק בגין השערים פיצוי גלובלי נמוך על דרך האומדן בסך של 3,000 ₪ נכון להיום. אשר לאזעקה, גב' מ' טענה שהאזעקה לא פעלה שנים לפני פינוי הבית (עמ' 35 ש' 8-6), ועדותה לא נסתרה. מאידך, במכתבה מיום 09/09/04 (נספח ט"ו לתצהיר), הלינה גב' מ' על כך שצד ג' 5 נטל מהבית "מערכת אזעקה". כיוון שכך, גם בגין פריט זה הייתי פוסק לתובעים פיצוי מתון, לפי אומדן, בסך של 1,500 ₪ נכון להיום (השוו - הצעת המחיר שצורפה כנספח ה' 3 לתצהיר התובע). ובאשר למקלחון; המקלחון היה מקלחון פשוט מפלסטיק ולא מקלחון מזכוכית כפי שהתקינו התובעים. הראיות שהגישו התובעים להוכחת שווי המקלחון מתייחסות למקלחון שהם התקינו ולכן הן אינן מספיקות. ברם, מאחר ואין חולק שהמקלחון נלקח אזי גם בנוגע לפריט זה הייתי פוסק לתובעים פיצוי מתון לפי אומדן, בסך של 400 ₪ נכון להיום. 10. חובות החשמל והמים התובעים שילמו חובות חשמל ומים בסך של 3,526 ₪ על מנת שהרשויות יחברו את הנכס לחשמל ולמים, והם תובעים השבה של סכום זה. כדי להכריע בסוגייא זו יש לבחון את הוראות הסכם המכר. בסעיף 5 להסכם המכר נקבע כי הקונה אחראי להשיג את האישורים הדרושים לרישום הנכס על שמו מחברת החשמל והגז. בהמשך אותו סעיף נקבע כי: "במידה והשגת האישורים ( הדרושים לרישום הנכס - א.ר.) תחייב תשלומים בגין חובות שאינם באחריות הקונה, יודיע על כך לכונס ויקבל אישורו לתשלומם. הכונס ישלם לקונה את הכספים שהוצאו על פי אישורו. למען הסר ספק מודגש כי הקונה לא יישא באחריות לתשלום חובות החלים על הנכס עד למועד מסירת החזקה" ובסעיפים 8-7 להסכם נקבע כי: "7. ככל שהדבר יידרש ויתחייב מהוראות ראש ההוצאה לפועל והצווים שיוציא לעניין מכירה זו, הכונס יישא באחריות לסילוק כל המיסים והתשלומים החלים על הבית ו/או על השימוש בו ובמתקניו, עד ליום מסירת החזקה בבית לקונה, לרבות מיסי ארנונה, ... והוצאות בגין צריכת חשמל, מים גז וכד', ומיום מסירת החזקה בבית לקונה ואילך, ישולמו המיסים והתשלומים הנ"ל על ידי הקונה. למען הסר ספק מודגש כי אם יבקש זאת הכונס מתחייב הקונה לבצע את התשלום בפועל גם בגין התקופה שלפניי מסירת החזקה והכונס ישיב לקונה את הסכומים ששילם כאמור, בסמוך לאחר ביצוע התשלום. 8. שילם צד כלשהו תשלום החל על הצד השני יחזיר הצד החייב בתשלום למשלם את הסכום ששילם. למען הסר ספק מודגש בזאת כי הקונה לא יהיה רשאי לשלם תשלומים כלשהם שאינם חלים עליו, אלא אם קיבל מראש את הסכמת הכונס. שילם הקונה סכום שלא היה חייב בו, לא יהא זכאי לדרוש את תשלומו מהכונס" מהוראות אלו עולה כי רוכש הנכס לא חייב לשאת בתשלומים בגין השימוש שנעשה בנכס לפני שנמסרה לו החזקה בו (סעיף 5 סייפא). מאידך, הכונס חייב לפרוע מתוך כספי הכינוס רק את אותם חובות עבר בגין השימוש בנכס אשר פירעונם מהווה תנאי לקבלת אישורים הדרושים לשם רישום הנכס על שם הרוכש (סעיף 5 סייפא), וגם זאת בתנאי שראש ההוצאה לפועל אישר את התשלום (סעיף 7 ריישא). הנתבע חשש ממצב שבו רוכשי הנכס יפרעו חובות ללא תיאום מוקדם עימו ולכך נועד סעיף 8 להסכם. עד כאן הוראות ההסכם. 11. במקרה דנא, פנייתם הראשונה של התובעים לנתבע בנוגע לחובות החשמל והמים נעשתה ביום 28/12/04 (נספח ז' 1 לתצהיר התובע), לאחר שהתובעים כבר פרעו את החובות. יוצא אם כן, כי התובעים לא ביקשו מראש את אישור הכונס לביצוע התשלום. זאת ועוד, התובעים טענו בפנייתם, וכן בפנייה נוספת שלהם שנשלחה יומיים אחר כך (נספח ז' 2 לתצהיר התובע), כי פירעון חובות העבר נדרש לצורך חיבור הנכס לחשמל ולמים, ברם בכך לא סגי, שכן לפי החוזה הכונס חייב לפרוע את חובות העבר רק אם הדבר דרוש כדי לאפשר את העברת הזכויות בנכס. התובעים לא הוכיחו כי פירעון החובות נועד על מנת לאפשר את העברת הזכויות, להבדיל מחיבור הנכס לחשמל ומים, ולכן לא שוכנעתי שהם זכאים להחזר כספי מהנתבע. התובעים טענו כי בהסכם התחייב הנתבע למסור להם את הנכס כשהוא מחובר למים וחשמל. טענה זו איננה משכנעת, כיוון שבהסכם המכר לא נאמר כך. הנתבע ועו"ד שור אף הצהירו כי עובר להתמחרות הם הבהירו שאין בכוונת הנתבע לפרוע את חובות החשמל והמים (סעיף 11 לתצהיר הנתבע וסעיפים 5-4 לתצהיר עו"ד שור). הם לא נחקרו בנקודה זו, ומכאן שעדותם לא נסתרה. ולבסוף, בהסכם המכר נקבע כי הנכס נמכר במצבו הנוכחי עובר לביצוע ההתמחרות, וכפי שציינתי לעיל משמעות הוראה זו הינה שהנתבע אחראי רק לנזקים שנגרמו לנכס לאחר ההתמחרות. התובעים לא הוכיחו כי ניתוק החשמל והמים בוצע לאחר ההתמחרות ולכן גם מסיבה זו אין לקבל את תביעתם בנושא חובות החשמל והמים. 12. התוצאה הסופית לפיה נדחית תביעת התובעים בנוגע לחובות החשמל והמים אינה נוחה בעיניי, שכן בסופו של דבר אין ספק שהתובעים נאלצו, עקב הלחץ שבו הם היו נתונים, לשלם חובות שלא הם יצרו. הפתרון הנכון הוא שקופת הכינוס תישא בהחזר החוב. פתרון זה אפשרי לנוכח העובדה כי גם הכונס וגם החייבים (צדדי ג'), נטלו חלק בהליך שלפניי, ולנוכח העובדה שכתב התביעה מנוסח באופן רחב המאפשר לחייב גם את קופת הכינוס. עם זאת, מובהר כי זכותם של התובעים לקבל את ההחזר מקופת הכינוס כפופה לזכויותיהם של יתר הנושים לפי הכללים המקובלים. אני ער לכך שחובות החשמל והמים היו רשומים על שם גב' מ' ומר יוסי כ', ושבבית המשפט למשפחה נערך הסכם (נספח ו' לתצהיר גב' מ'), לפיו כל מה שיוותר בקופת הכינוס יועבר לצדדי ג' 4-2. ואולם, הסכם זה נעשה רק בסוף שנת 2006 והתובעים אינם צד לו, ולכן הוא לא מחייב אותם. אשר על כן, אני קובע כי התובעים זכאים לקבל מקופת הכינוס, בכפוף לזכויות יתר הנושים, את הסך של 3,526 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום חובות החשמל והמים. 13. העיכוב ברישום הזכויות בצו הכינוס שמכוחו פעל הנתבע נקבע, כי לאחר שראש ההוצאה לפועל יאשר את מכירת הנכס, ולאחר שהרוכש ישלם את התמורה: "ינקוט כונס הנכסים ללא דיחוי בכל הפעולות הכרוכות ברישום הנכס על שם הקונה...". והנה, התובעים שילמו את כל התמורה ביום 24/12/04, אך רישום הנכס על שמם בוצע רק ביום 18/08/05. התובעים טוענים כי האחריות לביצוע הרישום על שמם רבצה על כתפי הנתבע, וכי מחדלו לבצע את הרישום תוך זמן סביר גרם להם נזק עקב התייקרות הריבית על ההלוואה שהם התכוונו ליטול מהבנק. לאור טענות התובעים יש לברר תחילה על מי הוטל הנטל לרשום את הזכויות בנכס על שם הקונים. מצו הכינוס שצוטט לעיל עולה כי נטל הרישום הוטל על הכונס. ואולם, מהסכם המכר משתמע כי הנתבע העביר את הנטל לתובעים. הנה כך, במבוא להסכם המכר (ב"והואיל" הרביעי), נרשם במפורש כי ברצון הקונה לקנות את הנכס: "ולרשום עצמו כבעל הזכויות בבית". ובהמשך נרשם כי הכונס מתחייב: "לאפשר לו לרשום את הזכויות בבית על שמו". בסעיף 5 להסכם נקבע כי לאחר שהתובעים ישלמו עבור הנכס יעביר להם הכונס את כל האישורים הדרושים לצורך רישום הזכויות על שמם. ובהמשך לכך, בסעיף 10 להסכם, אשר כותרתו "התחייבויות הכונס", לא נאמר כי הכונס מתחייב לרשום את הזכויות על שם הרוכשים, אלא נאמר, בסעיף קטן (ג), כי הכונס מתחייב להמציא לרוכשים צו מאת ראש ההוצאה לפועל המורה על העברת הזכויות בנכס על שמם. ולבסוף, בסעיף 19 להסכם נקבע כי על הרוכשים להפקיד בידי הכונס ייפוי כוח בלתי חוזר המסמיך אותו לבטל כל רישום שייעשה לטובת הרוכשים אם תבוטל העסקה. קיימת, אם כן, סתירה בין הוראות צו הכינוס לבין הוראות הסכם המכר, והשאלה היא מה המסמך המחייב. לטעמי, ביחסים שבין הכונס לתובעים יש להעדיף את הוראות הסכם המכר, וזאת משני טעמים. ראשית, הסתירה בין הצו להסכם יושבה בכך שלאחר חתימת הסכם המכר הוא הוגש לאישור של ראש ההוצאה לפועל, והוא אישר אותו כמות שהוא. (החלטה מיום 22/12/04 - נספח ד' לתצהיר הנתבע). אציין, כי לאישור ראש ההוצאה לפועל קדמה החלטה אחרת שלו מיום 25/11/04 (ת/4), שבה אושרה מכירת הנכס לתובעים, ובגדרה נכתב כי: "מובהר כי כונס הנכסים אינו מופטר מחובתו כלפי ראש ההוצאה לפועל לפי סעיף 9 לצו מינוי כונס הנכסים". התובעים טוענים כי בהחלטה זו הבהיר ראש ההוצאה לפועל כי חובת הרישום מוטלת על הכונס. טענה זו אינה מקובלת עלי מפני שלטעמי יש לתת תוקף להחלטה המאוחרת בזמן שבגדרה אישר ראש ההוצאה לפועל את ההסכם. כמו כן, האמירה ב-ת/4, לפיה הכונס אינו מופטר מחובתו כלפי ראש ההוצאה לפועל לפי סעיף 9 לצו המינוי, איננה שומטת את הקרקע מתחת טענתו של הנתבע לפיה הוא היה רשאי לקיים את חובתו בכך שיטיל על התובעים את חובת השלמת הרישום. ושנית,וזה בעיניי העיקר, אין להתעלם מכך שהתובעים חתמו על הסכם המכר והסכימו לתנאיו. התובע הינו עורך דין במקצועו. חזקה עליו שהוא הכיר את צו הכינוס מחד, והבין את הוראות החוזה עליו הוא חתם, מאידך. אילו סברו התובעים כי ההסכם סותר את צו הכינוס הם יכלו לפנות על אתר לראש ההוצאה לפועל בבקשה שיורה לכונס לשנות את הוראות ההסכם. התובעים לא עשו כן, ומכאן שהוראות ההסכם היו מקובלות עליהם. בהקשר זה אזכיר, כי כאשר סברו התובעים שהכונס פעל שלא כשורה במסגרת ההתמחרות הראשונה הם לא היססו להצטרף לבקשה שהגישו החייבים (צדדי ג' שלפניי - א.ר.) בעניין זה (ראו - נספח ב/1 לתצהיר התובע). אשר על כן, מסקנתי הינה שבמסגרת החוזה התובעים קיבלו על עצמם לרשום על שמם את הזכויות בנכס, גם אם לפי צו הכינוס יתכן שהם יכלו להביע התנגדות לכך. 14. האם חל עיכוב ברישום הזכויות באשמת הנתבע, והאם נגרם עקב כך נזק לתובעים? התובעים טוענים שהעיכוב ברישום גרם להם נזק המתבטא בהעלאת שיעור הריבית על הלוואה שהם התכוונו ליטול מהבנק לצורך שיפוץ הנכס (ראו - מכתב התובע לנתבע מיום 30/05/05 - נספח ט' 3 לתצהיר התובע). להוכחת טענתם צירפו התובעים מכתב מיום 24/11/05 המופנה מהבנק לתובע (נספח י"א 2 לתצהיר התובע), בו נכתב כי: "1. ביום 29/06/05 נתן הבנק את הסכמתו העקרונית לביצוע הלוואה לך ולגב' הלר שתנאיה, בין היתר: 1.1 ריבית "עוגן" +0.15%. .... 2. תנאים אלו נשמרו לתקופה של 12 יום בלבד. 3. ..... 4. הואיל ובמועד ביצוע ההלוואה (כמו גם במועד החתימה על מסמכי ההלוואה) - חלף המועד לגביו התחייב הבנק לשמירת התנאים זה מכבר, עודכנו תנאי הריבית של ההלוואה והועמדו על "עוגן" +0.3%". אישור זה מתייחס לתקופה מוגבלת מאוד של שנים עשר יום בלבד. אין בפניי שום ראיות שילמדו מתי לאחר מכן עלה שיעור הריבית. על כן, כל עיכוב שהיה בביצוע הרישום לאחר אותם שנים עשר יום איננו רלבנטי לענייננו, כיוון שלא ניתן לדעת מה הנזק שנגרם לתובעים בגינו. הוא הדין בעיכובים שחלו לפני התקופה האמורה, ובלבד שהם הוסרו לפניה. כך למשל, גם אם היה עיכוב בהמצאת צו ירושה ובתשלום חוב למועצה המקומית, הרי שראיות מלמדות שעיכובים אלו הוסרו לפני 29/06/05, ולכן הם אינם רלבנטיים לנזק שטוענים לו התובעים. יוצא אם כן, כי השאלה החשובה לענייננו היא זו: מה מנע את רישום הנכס על שם התובעים בתקופה הקובעת שבה עמדה בתוקפה הצעת הבנק? ביום 21/06/05 שלח התובע לנתבע מכתב (נספח ט' 4 לתצהיר התובע), בו נכתב כי בידי התובעים נמצאים אישורי מס הרכישה והמועצה המקומית ועל כן "אין אפוא כל מניעה מבחינתנו לביצוע הרישום". מכתב זה מלמד ,לכאורה, שעוד לפני שנתן הבנק את התחייבותו הוסרו כל העיכובים בדרך לרישום הזכויות. מדוע אם כן לא בוצע הרישום באותו שלב? ממכתבו של התובע לנתבע מיום 03/08/05 (נספח ט' 6), עולה כי הסיבה לכך נעוצה במסמכים שדרש מינהל מקרקעי ישראל לצורך העברת הזכויות, ואשר לא הועברו על ידי הנתבע לתובעים. האומנם פעל הנתבע שלא כשורה בעניין זה? התשובה לכך שלילית. מעיון במסמכים שהגישו הצדדים עולה כי פנייתו הראשונה של התובע לנתבע בנוגע למסמכים שנדרשו על ידי המינהל נעשתה רק ביום 13/07/05 (נספח ז' לתצהיר הנתבע), קרי - לאחר שפקעה הסכמת הבנק בנוגע לריבית. יתר על כן, מהמסמכים שהגיש הנתבע במסגרת נספח ז' לתצהירו, עולה כי הוא המציא לתובע תוך זמן סביר את המסמכים שנועדו למינהל. הנה כך, הנתבע שילם את דמי ההיוון ביום 20/07/05, הוא חתם בשם משפחת מ' על כתבי העברת זכות חכירה ביום 01/08/05, והוא חתם על "הצהרת מוכרים" (נ/6) עוד ביום 06/07/05. דהיינו, לא רק שהתובעים פנו באיחור לנתבע, אלא שהנתבע פעל בזריזות סבירה לאחר שפנו אליו. 15. לסיכום פרק זה של פסק הדין, האחריות לביצוע רישום הזכויות הוטלה בהסכמה על התובעים. העיכוב אשר יכול היה להיות רלבנטי לנזק הנטען הוא העיכוב, לכאורה, בהמצאת המסמכים שדרש מינהל מקרקעי ישראל, כמפורט במכתבו של התובע מיום 03/08/05. דא עקא, שפנייתו הראשונה של התובע לנתבע בנוגע למסמכים אלו נעשתה ביום 13/07/05, דהיינו לאחר שפקעה הסכמת הבנק בנוגע לריבית, ולכן גם אם היה עיכוב מצידו של הנתבע בהמצאת המסמכים הוא לא גרם לנזק הנטען. ונזכיר, כי עוד ביום 21/06/05 כתב התובע לנתבע שבידיו מצויים כל המסמכים הדרושים להעברת הזכויות, והוא לא העלה שום טענה בדבר מסמכים שדרש מינהל מקרקעי ישראל. אין בפי התובע הסבר מדוע הוא המתין מיום 21/06/05 ועד ליום 13/7/05 עם פנייתו בדבר המסמכים שדרש המינהל, ומשום כך הנזק הנטען, שנגרם בדיוק בתקופה זו, איננו רובץ לפתחו של הנתבע. מן האמור לעיל עולה כי אין גם משמעות לטענת התובעים לפיה הרישום התעכב בשל התוספת בכתב יד שהוסיף הנתבע ל"הצהרת המוכר", שכן גם אירוע זה חל לאחר פקיעת הצעת הבנק. 16. ההודעה לצדדי ג' למעלה מן הצורך, ולמקרה ששגיתי במסקנותיי אתייחס בקצרה להודעה לצדדי ג'. העיון בהודעה לצד ג' מלמד כי בפי הנתבע שלוש טענות עיקריות כנגד הצדדים השלישיים. ראשית, הנתבע טוען כי הצדדים השלישיים אחראיים להיעלמות השערים, האזעקה והמקלחון. דין טענה זו להידחות מפני שהיא לא הוכחה כלל ועיקר. הצדדים השלישיים עזבו את הנכס בחודש ספטמבר 2004 ואילו ההתמחרות בוצעה בחודש נובמבר 2004. אין שום ראיה שהצדדים השלישיים נטלו עימם את הפריטים הנ"ל בעת שעזבו את הנכס, ובוודאי שלא ניתן לבוא אליהם בטרוניה אם הפריטים נגנבו מהנכס על ידי מאן דהו לאחר שהם עזבו אותו. הנתבע אף הודה בעדותו כי אין בידיו עילת תביעה נגד הצדדים השלישיים בנוגע לגניבת הפריטים. לדבריו: "הגשתי הודעת צד ג' משום שחשבתי שזה לא נכון שיהיה דיון שמשפיע על כספי הכינוס בלי לערב את צדדי ג'. לא יודע מי עשה את הנזק בבית. בדיעבד אני לא חושב שזה רלבנטי מבחינת התביעה כי התובע חתם על חוזה. חשבתי שנכון יהיה שהם יהיו מעורבים בהליך הזה כיוון שזה כספים שלהם. אני לא יודע על שום מעשה פוזיטיבי שעשה מר כ' או משפחת מ'" (עמ' 27 ש' 15-11). טענתו השניה של הנתבע, לפיה היה מקום לשלוח הודעת צד ג' כדי שהצדדים השלישיים יהיו שותפים להליך גם היא אינה משכנעת. הודעת צד ג' מוגשת כאשר שולח ההודעה זכאי לקבל מצדדי ג' סעד הדומה לסעד שתובע ממנו התובע, או כאשר הוא זכאי לקבל מהם שיפוי אם יחויב בדין. הרצון לצרף בעלי דין רלבנטיים להליך איננו מצדיק משלוח הודעת צד ג', שכן הנתבע יכול היה ליידע את הצדדים השלישיים על ההליך המתנהל בינו לבין התובע, ואלו היו מחליטים אם רצונם להצטרף להליך אם לאו. טענתו השלישית של הנתבע הינה שהצדדים השלישיים התעכבו בהמצאת צו ירושה, ובכך עיכבו את הליך רישום הזכויות. טענה זו נסתרה בעדותו של הנתבע עצמו, שהעיד כי גב' מ' העבירה לו את צו הירושה ימים ספורים לאחר שהוא ביקש אותו ממנה (עמ' 31 ש' 18-17), וכי משפחת מ' לא הפריעה להעברת הזכויות (עמ' 34 ש' 10-9). כל האמור לעיל נכון אף ביתר שאת לגבי צד ג' 5, לנוכח העובדה שבסיכומיו התובע לא פירט שום נימוק המצדיק את חיובו בדין של צד ג' 5. 17. אשר על כן, התביעה נדחית ברובה המכריע, למעט קביעתי לפיה התובעים זכאים לקבל מקופת הכינוס, בכפוף לזכויות יתר הנושים, את התשלומים ששולמו על ידם בגין חובות המים והחשמל בסך של 3,526 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פירעון החובות. אני סבור כי הנתבע פעל לא כשורה בכך שבחוזה המכר הוא הטיל את עול הרישום על התובעים ולכן לא אפסוק הוצאות לטובת הנתבע. ההודעות לצד ג' נדחות אלם לא אפסוק הוצאות לטובת צדדי ג' משום שנוכחות צדדי ג' נדרשה לצורך חיוב קופת הכינוס בחובות החשמל והמים. כינוס נכסיםתביעה אישית