קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין חוסר במשלוח מחו''ל: א. הרקע לתובענה 1. בפני תביעה לשיבוב סכום בסך 15,265 ₪ אשר התובעת, חברת ביטוח שילמה למבוטחה (להלן: "המבוטח") בגין חוסר של 100 יחידות זיכרון (להלן: "החוסר") במשלוח שהובל מטאיוואן לישראל (להלן: "המטען" או "המשלוח"). 2. התביעה במקורה הוגשה נגד מספר נתבעים אולם בהודעה שצירפה התובעת לסיכומיה נטען כי בנסיבות לפיהן "עולה חשש כבד" כי החוסר נגרם אצל הנתבעת מס' 3 (להלן: "ממ"ן") הועמס נטל הראיה על כתפיה להוכיח כי החוסר לא אירע שעה שהמשלוח היה בחזקתה ומשכך, עתרה התובעת למחיקת התביעה נגד יתר הנתבעות (פסקאות 7-8 לסיכומי התובעת). ב. טענות התובעת 1. עיקר טענות התובעת נגד ממן הינן כדלקמן: 1.1 המשלוח אירוע כאש המטען היה ברשותה ו/או חזקתה של ממ"ן אשר אישרה את קבלתו במצב טוב, תקין ושלם. 1.2 החוסר אירע בשל התרשלותה של ממ"ן. 1.3 ממ"ן הפרה את חובתה כשומר. 1.4 החוסר אירע בנסיבות שלפיהן התובעת אינה מודעת ואין בידה האפשרות לדעת מהן הנסיבות הממשיות שגרמו לו, שעה שלממ"ן היתה שליטה גמורה על המשלוח וכי אירוע החוסר מתיישב יותר עם הנחה של רשלנות מצד ממ"ן. ג. טענות ממ"ן 1. ממ"ן הגישה כתב הגנה בגדרו הכחישה את עיקר טענות התובעת וכפרה באחריותה לחוסר. 2. בנפרד ובמובחן טענה ממ"ן כי אחריותה מכח תנאי ההתקשרות שלה מוגבלת ל-20 דולר לכל ק"ג של מטען. 3. ממ"ן הוסיפה וטענה כי קלטה את המטען ללא כל הערת נזק לאחר שבדקה חיצונית את המטען ווידאה כי לא התגלה כל נזק חיצוני לאריזה. 4. ממ"ן הוסיפה וטענה כי התובעת פעלה כמתנדב גרידא וכי ממ"ן הינה בבחינת שומר חינם או שומר שכר ששמירתו טפלה למשרה העיקרית של החזקת המשלוח. 5. ממ"ן הוסיפה וטענה כי סכום התביעה חורג ממגבלת האחריות הסטטוטורית של ממ"ן מכח חוק התובלה האווירית, התשמ"א-1980 (להלן: "חוק התובלה"). ד. דיון וממצאים 1. ערך החוסר ותשלום תגמולי הביטוח 1.1 אלברטו ליאוצ'י (להלן: "ליאוצ'י") המנהל את המחלקה הימית של התובעת צירף לתצהירו את חשבון הספק ואת דו"ח השמאות של השמאי חנוך אילן (להלן: "שמאי התובעת") ובסעיף 7 לתצהירו טען כי על יסוד ממצאי דוח השמאות הגיע התובעת למסקנה כי אירוע החוסר מכוסה על פי הפוליסה ומשכך, שילמה התובעת למבוטח סך 15,131 ₪. 1.2 שמאי התובעת ציין בדוח בדירת הנזק כי ערך המטען הסתכם ל-48,984 דולר כי ערכו של החוסר מסתכם לסכום של 3,800 דולר. 1.3 ירון יצחק (להלן: "יצחק") שהעיד אף הוא מטעם התובעת טען כי התמורה שולמה לספק במלואה (עמ' 6 שורות 18-23 והמוצג ת/1). 1.4 ליאוצ'י חזר וטען בעדותו כי התובעת שילמה למבוטח סך 3,443.50 דולר (עמ' 19 שורות 12-16) וכי הסתמך על ממצאי שמאי התובעת הן לעצם קיומו של החוסר והן לערכו ( שם, שורות 23-28). נתונים אלו לא נסתרו בפני ואני רואה לקבלם. 2. שטר מטען נקי - מהותו ונפקותו 2.1 כאמור לעיל, פטרה התובעת את יתר הנתבעות האחרות מן האחריות לאירוע החוסר וטענה: 2.1.1 כי המטען הגיע לממן ונקלט אצלה ללא כל הערת נזק. 2.1.2 שטר המטען שהונפק על ידי המשלוח ביום 20.10.00 (ת/2) הינו שטר מטען נקי קרי, חף מכל הערת נזק נחזה למטען. בתצהיר עדותו מטעם ממ"ן הודה מר אמיל ברוך (להלן: "ברוך") כי המטען נקלט בממ"ן ללא הערת נזק כלשהיא (סעיף 3 לתצהירו ונספח 1 לתצהיר). 2.2 אשר לטענת התובעת בדבר הנפקות הנודעת לשטר מטען נקי; מקובלת עלי הטענה לפיה שטר המטען נקי יוצר חזקה לכאורה (PRIMA FACIE EVIDENCE ) להבדיל מראיה חלוטה ומסקנה זו נלמדת מהוראת סעיף 111 לאמנת ורשה (כתבי אמנה 1225) שהפכה לחלק מן המשפט הפנימי בישראל מכח חוק התובלה האווירית. 2.3 מן הראיות שהוצגו עולה כי המסע האווירי של המטען התחלק לשניים; בקטע שבין טאיוואן לבנגקונג הוציא המשלח שטר מטען פנימי (להלן: "שטר המטען הפנימי") ובמקטע השני - מבנגקונג לישראל הוציאה חברת אל על (להלן: "המוביל") את שטר המטען. 2.4 בניסיון לעקר את מעמדו הראייתי של שטר המטען שהוצא על ידי המוביל בכל הנוגע לכמות פריטי המטען הפנתה ממ"ן לפיסקה (2) של סעיף 11 לאמנה לפיו: "כל הצהרה בשטר המטען...המתייחסת למשקל, לממדיו ולאריזה של המטען וכן אלה המתייחסים למספר החבילות הן ראיה לכאורה לעובדות המצויינות; אלה המתייחסים לכמות המטען לנפחו...אינן מהוות ראיה נגד המוביל אלא אם כן נבדקו ואף הוצהר בשטר המטען על כך שנבדקו על ידיו בנוכחות המשגר, או מתייחסות למצב המטען כפי שהוא נראה לעין". בזיקה לאמור באותה פיסקה טענה ממ"ן כי אין מדובר בחוסר של חבילה אלא בחוסר מתוך חבילה (פיסקה 4 לסיכומי ממ"ן). 2.5 בעדותו של יצחק רומנו (להלן: "רומנו") שהעיד מטעם אל-על עולה כי כמות המטען שהוצהרה במסגרת שטר המטען הפנימי נבדקה על ידי המוביל וכי רומנו הודה בעדותו כי אל על (המוביל) קיבלה 241 יחידות (עמ' 24 שורות 5-6) כפי שהוגדרו במניפסט נ/4 (שם, שורות 9-11). רומנו אף הודה בעדותו כי במצהר המטען (נ/5) נכללו נתונים של שטר המטען, הכמות ומספר יחידת ההיטס (שם, שורות 22-24). בהמשך עדותו אישר רומנו כי המטען נשוא התובענה כלל 241 יחידות שחולקו לשתי יחידות כפי שפירט בעדותו (עמ' 25 שורות 3-6). סבורני כי די בכך כדי ליצור הודאת בעל דין מטעם המוביל באשר למספר החבילות ובהעדר כל הערת הסתייגות באשר "למצב המטען כפי שהוא נראה לעין" מהווה שטר המטען ראיה לכאורה גם באשר לתקינות האריזה. 2.6 לא זו אף זו; בטבלה הימנית של שטר המטען הפנימי נרשם כי המספר הכולל של הפריטים הינם 1031. רומנו אישר בעדותו כי המידע המפורט בשטר המטען הפנימי מהימן עליו (עמ' 27 שורות 19-20). נמצא איפוא כי המוביל (אל-על) הודה כי קיבל לידיו 1031 פריטים. 2.7 בכך, דומני, ניטל לחלוטין העוקץ מטענתה של ממ"ן אשר ביקשה לאיין את נפקותו של שטר המטען כראיה לכמות פריטי המטען. העולה מן המקובץ הוא כי שטר המטען הנקי של המוביל מהווה ראיה לכאורה גם לגבי מספר הפריטים הבדידים שנכללו במשלוח, ומשעסקינן בשטר מטען נקי יש בו כדי להוכיח לכאורה כי המטען התקבל אצל המוביל בשלמותו לרבות מספר הפריטים. 3. ההסתברות כי אירוע החוסר נגרם בממ"ן 3.1 כאמור לעיל, בעת קליטת המטען בממ"ן - לא נרשמה כל הערת נזק. נטען בפני כי בעקבות הסתייגות נהג הרכב שהגיע כדי לשחרר את המטען מ-ממ"ן נדרשה בדיקת נזק (רישום בפקודת המסירה נספח 3 לתצהיר ברוך). תוצאות הבדיקה תועדו בדו"ח הבדיקה שנערכה ביום 25.7.06 וממצאיה מלמדים כי בשתי האריזות (קרטונים) שהכילו את המטען נמצאו 931 פריטים בדידים, קרי; חוסר של 100 פריטים. 3.2 שמאי התובעת טען בחוו"ד כי חרף העובדה שממצאי הבדיקה אושרו על ידי מר גבאי אליהו הממונה על המוכסים בנתב"ג, לא הסכימה מנהלת הביטוח של ממ"ן לציין את עובדת החוסר על גבי טופס האיתור. 3.3 שמאי התובעת הוסיף וטען כי מחלקת הביטוח של ממ"ן היא שלקחה את ארגז הקרטון לבדיקה ולטענתו: "הם פתחו את הקרטון לפני שבאתי. הם ראו את הממצאים וסגרו אותו חזרה עם נייר דבק ובשלב הזה קראו לי" (עמ' 10 שורות 2-5). ובהמשך: "אני קיבלתי בקשה מחברת הביטוח להצטרף לבדיקת המכס והסתבר שהם התחילו את הבדיקה לפני שהגעתי ואפילו סיימו אותה לפני שהגעתי והם הדביקו את נייר הדבק הצהוב" (שם, שורות 28-30). השמאי אף הטעים בעדותו כי נייר הדבק הצהוב הינו אטום ולא ניתן לראות מה תחתיו (עמ' 10 שורות 24-26). 3.4 התובעת טענה בפני כי קליטת המטען בממ"ן ללא כל הערת נזק, ושחרורו משם יומיים לאחר מכן עם תיעוד מוכח לגבי חוסר חייב את ממ"ן למיצער לקרוא לעדות את האנשים אשר היו מעורבים בטיפול במטען והיא אף נקבה בשמותיהם. ברוך הודה בעדותו כי ניתן היה לאתר על פי מסמכי ממ"ן מי היה ראש הצוות שקלט את המטען (עמ' 28 שורות 3-4). 3.5 הגם שברוך אישר כי הוא עצמו לא קלט את המטען הוא מתיימר להעיד: "כשאנחנו קלטנו את המטען לא היו סימנים שיש בעיה במטען. אני לא ראיתי את המטען" (שם, שורות 20-23). עם זאת, ברוך לא נמנע "מלנבא" את תוצאות עדותו של ראש הצוות, לדבריו: "הוא לא היה זוכר, כי לא היה משהו חריג" (עמ' 30 שורה 21). 3.6 התובעת עימתה את ברוך עם הנחיות נוהלי התפעול של ממ"ן (ת/5) אשר פיסקאות 4.4 ו-6.3 שבו מחייבות את אנשי ממ"ן גם בבדיקה ותיעוד של כל חשד לנזק הנובע מצורתה החריגה של האריזה, בתשובותיו של ברוך ניכר ניסיון מודע לצמצם את מוטת הבדיקות והיקף חובת הדיווח החלים על אנשי ממ"ן (עמ' 28 שורות 5-10). תשובתו הסתמית של ברוך לשאלת בית המשפט, מדוע לא המתין צוות הבדיקה לבואו של שמאי התובעת ("אנחנו לא קוראים לשמאי" - עמ' 28 שורה 17) אינה מניחה אף היא את הדעת. 3.7 התובעת ביקשה להיבנות גם מן העובדה שממ"ן נמנעה מלהציג את פלט מצלמות הטלביזיה במעגל סגור. גם בסוגיה זו מצאתי את עדותו של ברוך כבלתי מספקת שכן, ברוך הודה כי קיימת מערכת כזו אך לשיטתו "בכלל לא בטוח שהמטען צולם באותה מצלמה...כדי לאתר את זה צריך לעשות זאת בזמן אמת זה מאד מסובך" (עמ' 31 שורות 11-13). קודם לכן, העיד ברוך כי "כעבור חודש ממועד הצילום - הוא נמחק אוטומטית אם לא היה אירוע מיוחד" (שם, שורות 3-4) אך לא היה בפיו מענה לעובדה כי כבר ביום 27.7.06 הועמדה ממ"ן בכתב, על אחריותה לחוסר (שם, שורות 14-16) אך חרף זאת לא עשתה כל ניסיון לבדוק אם הליך הטיפול באותו מטען נקלט במצלמות. 3.8 ברוך אף נתפש לסתירות באשר למטרה המונעת ביסוד הפעלת המצלמות. מצד אחד, הסכים כי המצלמות נועדו גם להבטיח שלא יהיו גניבות בתוך ממ"ן (עמ' 32 שורות 9-13) אך קודם לכן, העיד כי המצלמות נועדו לאבטחה ולא לצרכי ביטוח (עמ' 31 שורות 25-26). 3.9 הממצאים העולים מעדותו של ברוך לכשעצמם אינם מציעים הסבר לא כל שכן, ראיות סבירות לשלילת האפשרות כי החוסר נגרם בממ"ן. גם הערכתו של מומחה ממ"ן מר פינטו ששלל את ההסתברות לפיה החוסר אירע בממ"ן בנימוק שממ"ן הוא אזור סטרילי (עמ' 35 שורות 28-29) שאינה אלא עדות סברה כמוה כהערכת שמאי התובעת אשר בצד עמדתו לפיה החוסר נגרם במחסני ממ"ן, הניח כי ניתן לשלול אפשרות זו שכן, ממ"ן היא אזור מאובטח (עמ' 11 שורות 10-14 וכן עמ' 13 שורות 8-10). 3.10 ממ"ן טענה כי לא הובאה בפני בית המשפט ראיה ישירה וקבילה לגבי תצורת ארגז הקרטון (לרבות סרטי ההדבקה) קודם שנקלט בממ"ן. טענה זו נכונה לגופא אולם בחינה מוקפדת של התמונות ת/2 מלמדת על שוני בין תצורת הארגז שנפתח (ונסגר אחר כך בנייר דבק צהוב ואטום) ובין הארגז שלא נפתח - (עליו קיימים חבקים שתי וערב וניכרים ניירות דבק לבנים), מכאן שהוכח לפני למצער שוני בצורת האריזה שבין הארגז שנפתח ובין זה שלא נפתח - וכי יש בשוני זה כדי להניח כי מאן דהוא טיפל בארגז שבו נמצא החוסר. 3.11 בעדותו לא פסל ברוך את האפשרות כי מי שהוא חתך בסכין את הפלט ושלף פריטים (עמ' 34 שורות 10-13). ברוך אף הודה כי קיים מצב לפיו עובד ממ"ן נמצא לבד עם המטען ויכול להוציא חלק ממנו ולסגור לאחר מכן (עמ' 34 שורות 21-23). 4. מסקנות ביניים 4.1 הממצאים העולים מחומר הראיות שבפני הינם כי המוביל הוציא על שטר מטען נקי לגבי 1031 פריטים של חלקי מחשב וכי דו"ח הקליטה של ממ"ן, החף מכל הסתייגות ו/או הערת נזק, יוצר הנחה כבדת משקל כי המטען הגיע לממ"ן ללא כל חוסר. 4.2 ממ"ן לא הביאה ראיות ישירות או נסיבתיות כלשהן שיש בהן כדי לשלול הנחה זו. ממ"ן אף נמנעה מלהציג את פלטי מצלמות האבטחה ולא קראה לעדות את האנשים שעסקו במישרין במטען משכך, לא עמדה ממ"ן בנטל הבאת הראיות לסתור (הנטל המשני) המוטל עליה בנסיבות האמורות. 4.3 במצב דברים זה מתקיים עודף הסתברות לטובת גירסת התובעת לפיה החוסר נגרם שעה שהמטען היה בחזקתה של ממ"ן. 4.4 התובעת פטורה בנסיבות העניין להוכיח כי ממ"ן התרשלה שכן, מידת חבותה של ממ"ן נגזרת ממעמדה כשומר שכר אשר מטרת שמירת המטען לא היתה טפלה להחזקתו (סעיף 2 (ב) לחוק השומרים התשכ"ז-1967) וכל עוד לא הוכיחה ממ"ן כי החוסר נגרם עקב תוצאות שלא היה עליה לחזות מראש ולא יכלה היתה למונען - היא נושאת באחריות לנזק. 5. האם רשאית ממ"ן לחסות בצילה של מגבלת האחריות הקבועה באמנת ורשה 5.1 הן בכתב הגנה והן בתצהירו של ברוך מטעמה ממ"ן בהיותה משמש או סוכן של המוביל, היא זכאית ליהנות מגבלות האחריות המוטלת על המוביל כאמור בסעיף 25א לאמנת ורשה. 5.2 בסעיפים 17-29 לתצהירו עמד ברוך על השתלבות פועלה של ממ"ן במה שהגדיר כתהליך ההובלה האווירית אשר תחילתו בהובלת המטען מטייפה לתל אביב ועד למסירתו לידי המבוטח. 5.3 אין בידי לקבל את טענת ממ"ן. לא זו בלבד שטענה כגון זו נדחתה ב-ת"א (תא) 288/81 פיליפ ג'יבל רייס נ. ממ"ן מסופי ניטול ומטען (פ"מ תשמ"ד (3) 341 אלא שלשיטתי יש לגזור הבחנה ברורה בין שלב הובלת המטען ופריקתו מזה ובין אחסנת המטען במחסני ממ"ן. על כך אוסיף כי ממ"ן פועלת כמונופול בפועל וכי הבחירה בו נעשית על ידי המוביל (עדות ברוך בעמ' 32 שורות 1-6, עמ' 33 שורה 32 ועמ' 34 שורה 1). יתר על כן, ממ"ן הוקמה כזרוע ארוכה של המכס (עמ' 31 שורות 29-31). על מגזרי הטיפול במטען וחלוקת האחריות עמד בית המשפט העליון ב-ע"א 192/83 אל על נתיבי אוויר לישראל נ. משה נעמת (פ"ד ל"ח (4) 57) אשר בנתנו דעתו לטענת רשות שדות התעופה בדבר הגבלת אחריותה דחה את טענת רשות שדות התעופה לפיה עובדיה הינם בבחינת סוכני המוביל ועושי דברו (ראו הציטוט בפיסקה 41 לסיכומי התובעת). 5.4 ב"כ ממ"ן ביקש למצוא תימוכין לגישתו בהלכה שנפסקה ב-ת.א. (ת"א) 19308/01 תגה רכיבים אלקטרוניים נ. D.H.L שם נקבע כי בהיות ממ"ן חוליה חשובה בתהליך ההובלה האווירית במתן שירותים חיוניים למוביל אשר תורמים לקידום ההובלה האווירית - חלות לגביה הוראות האמנה. עמדה זו על הנמקתה אינה מקובלת עלי בכל הכבוד: (1) כמושכל ראשון אטעים כי עמה זו אינה מתיישבת עם היגיון חלוקת התפקידים והקצאת מגזרי האחריות עליה עמד בית המשפט בפרשת נעמת הנ"ל ואף לא עם מעמדה המעין מונופוליסטי של ממ"ן וזיקתה הבלתי אמצעית לרשות המכס. (2) קיימים גורמים נוספים המעורבים בתהליך ההובלה של מטענים ממדינות יעד אחת אל לקוח במדינה אחרת ובכללם מובילים יבשתיים, חברת השילוח העוסקת בהסדרת ההובלה, המוביל הנושא את המטען ממחסני ממ"ן לחצרי הלקוח אשר זיקתם לקידום ההובלה עולה לאין שיעור על זו של ממ"ן שעיקר תפקידה מתמצה בהחזקת המטען ושמירתו לצורך מיצוי בדיקת המכס ושחרור המטען. 5.5 לדידי, תפקידו של המוביל האווירי מסתיים עם פריקת המטען והעברתו למחסני ממ"ן ומשכך, אין בפעילותה של ממ"ן בשמירת המטען לאחר פריקתו מן המטוס כדי קידום (FURTHERANCE) התובלה האווירית. חוששני כי הרחבת יתר של הביטוי "משמש או סוכן של המוביל" גם לגבי פעילויות שחלות לאחר סיום ההובלה האווירית במובנה המילולי, טומן בחובו כשל שוק המתבטא בכך שכל הגורמים העוסקים בהעברת מטען ובכללם מובילים יבשתיים סוכנים לוגיסטיים וכו' יהיו פטורים למעשה מאחריות בעוד שחברות הביטוח אשר תהיינה מודעות לחוסר יכולתן לשבב תגמולי ביטוח ששילמו - יקשיחו עד מאד את תנאי הביטוח ועלותו. 6. פטור מכח חוזה 6.1 ממ"ן הפנתה לסעיף הקיים בפקודת המסירה עליו חותם הנשגר עם קבלת המטען שם נרשם: "זכויותיך וחובותיך בקשר לטובין קבועים בתנאי ההתקשרות של ממ"ן, הכוללים הוראות בדבר הגבלת אחריותה של ממ"ן, עותק מתנאי ההתקשרות ניתן לקבל במשרדי ממ"ן. 6.2 ממ"ן טענה כי תנאי ההתקשרות מהווים את החוזה שבין מקבל המטען (בענייננו: המבוטח) ובין ממ"ן וכי בסעיף 6 (B) נקבעה תקרת אחריות. 6.3 אין בידי לקבל טענה זו. ההנחה הסמויה בטענה זו הינה כי המבוטח רשאי לקבל את תנאי ההתקשרות או לדחותם וזאת בשלב שבו הוא למעשה חייב להוציא את המטען. מדובר בטענה אדנותית ומקפחת שאינה מתיישבת עם המציאות ועל כך עמדה ב"כ התובעת בסעיף 44 לסיכומיה. 6.4 יתר על כן, סבורני כי אין לייחס למאן דהוא קיבול של הסכם אשר לא הוצג לו בזמן אמת וממילא לא ניתנה לו הזדמנות לגבש לגביו גמירת דעת ומסויימות (סעיף 2 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973). אני רואה איפוא לדחות גם טענה זו. 7. סוף דבר 7.1 אני מקבל את התביעה, ומחייב את ממ"ן (הנתבעת 3) לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 15,265 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 7.2 כמו כן, אני מחייב את ממ"ן לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסכום של 2,500 ₪. הודעה זכות ערעור. אובדן משלוחמשלוח