קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין ניהול תיק השקעות: 1. התובע, ניהל תיק ניירות ערך בבנק דיסקונט; בפברואר 2004 העביר את התיק לכלל פיננסים בטוחה ניהול השקעות בע"מ (להלן: " בטוחה "); זו הפגינה ביצועים בלתי מספקים לטעמו, וכמחצית השנה לאחר מכן הועבר התיק שוב, והפעם לניהולה של הנתבעת 1 (להלן: " לב התמר "), כשחשבון התובע מנוהל אצל הנתבעת 4 (להלן גם: " החברה המרכזית "). אלא שגם הקשר עם לב התמר אשר עוגן ב"הסכם התקשרות בין לקוח למנהל תיקים" מיום 22.8.2004 (להלן: " הסכם הניהול ") - לא האריך ימים. במרץ 2005 נודע לתובע שהנתבע 2 - בעל השליטה בלב התמר ומי ששימש מנהלה הכללי - נעצר בשל חשד לעבירות בקשר לקרן להשקעות משותפות בשם רעם 90, והוא מיהר להורות לנתבעת 4 למכור את השקעתו בקרן "מיידית וללא דיחוי ", ולהימנע מלסחור ביתרת התיק (נ/4). כחודש לאחר מכן משך התובע מחשבונו את כל היתרה בסך של 300,231 ₪. בעקבות התובע התקשר גם אחיו של התובע בהסכם ניהול עם הנתבעת 1; אף הוא ניתק את הקשר עמה לאחר מעצרו של הנתבע 2, ובשלב מסוים הגישו השניים תלונה נגד הנתבע לרשות ניירות ערך. הם נחקרו, וחומר החקירה צורף לתצהיר הנתבע 2, כמו גם תמליל שיחה שניהלו השלושה בעקבות אותה תלונה (להלן: " התמליל "). 2. עם תחילת הפעילות עמד שווי התיק על 453,937 ₪; באוקטובר 2004 בוצעה הפקדה נוספת בסך של 48,622, ובמהלך התקופה משך התובע מחשבונו סכום מצטבר של 66,022 ₪, כך שעם משיכת היתרה באפריל 2005 החזיר התובע לעצמו סכום של 366,253 ₪ מתוך 502,559 ₪, שהופקדו בתיק ההשקעות שלו. 7 חודשי ניהול של לב התמר הסתיימו אפוא בהפסד נומינאלי של 136,352 ₪, והפסד משוערך לסוף מרץ 2005 בסך של 145,406.49 ₪. עם זאת, ומבלי להקל ראש בגובה ההפסד שספג התובע, קיים פער לא מבוטל בין הנתונים במציאות, ל"קביעות" הקשות שבכתב התביעה: " בפועל גרמו הנתבעים 1-3 לכך שהתובע איבד את רוב כספו..." (ס' 11); " חשבונו של התובע " חובץ" באופן גס ואלים , באופן שהפך את רוב כספו לאבק" (ס' 34 - ההדגשה במקור); ביחס לנתבעת 4 נטען בין היתר כי " מעשיה ומחדליה" של נתבעת זו " אפשרו לתובע ליפול לקורבן כפרי בשל בידי נתבעים 1-3 " בעוד שהיא עצמה מנהלת הליכים נגד הנתבעים 1-3, והסיכום בכתב התביעה הוא: " תביעה זו עוסקת בפרשה חסרת תקדים בחומרתה ובגסותה - להזכיר: הנתבעים "השמידו" את מירב כספו של התובע תוך תקופת זמן קצרה, כשבאותו זמן ממש הם צברו, על חשבון התובע, עמלות בשיעור גבוה באופן חריג וקיצוני ביותר " (ס' 55). ברוח קו הטיעון הזה, מתבקש בית המשפט לחייב את כל הנתבעים ביחד ולחוד: להשיב לתובע את " סכום הפקדתו המקורי " אשר " מסתכם ב-235,442 ₪ נכון ליום הגשת התביעה "; לשלם לתובע את " סך העמלות שנגבו ממנו שלא כדין תוך ביצוע פעילות בלתי חוקית בסך של 151,441 ₪", ולפצות את התובע בסכום של 58,000 ₪ " בגין עוגמת הנפש הקשה שנגרמה לו בגין פרשייה חמורה זו". 3. סכום התביעה הועמד אפוא על 444,883 ₪ - יותר מפי 3 מסכום ההפסד, ואני רואה להקדים ולומר - הדרישה להשבת סכום "ההפקדה המקורי" אשר מסתכם כביכול ב-235,442 ₪, נסמכת על הטענה שיש להשיב את מצבו של התובע לקדמותו - כך לפי סעיף 15 לכתב התביעה, אלא שהסעדים הכספיים להם עותר התובע לא ממש מתיישבים עם קו הטיעון הזה. ראשית, סכום ההשבה שבו נוקב כתב התביעה משקף כנראה את ההפרש (המשוערך למועד הגשת התביעה באוקטובר 2006), בין שווי התיק בתחילת הפעילות, ליתרה בחשבון בסופה, ומתעלם משום מה מהסכומים שהתובע משך מתיק ההשקעות שלו במהלך התקופה; שנית, אם התובע זכאי להשבת "סכום ההפקדה המקורי" כאילו לא נעשה דבר - חיוב הנתבעים לשלם לו בנוסף גם את העמלות שנגבו, כמוהו כחיובם בתשלום הרווח על השקעה שבעצם לא בוצעה. ב-ע"א 3654/97, קרטין יחזקאל נ' עתרת ניירות ערך (2000) (פ"ד נג(3), 385) (להלן: " עניין קרטין "), נאמר מפי כב' השופט י' אנגלרד: " כאמור, המטרה היא להשיב את מצב הנפגע לקדמותו; לכן, אין הוא זכאי למניעת הרווח שעשוי היה לצמוח לו בניהול מוצלח של תיק ההשקעות..." (פסקה 30 לפסק הדין). 4. מחומר הראיות עולה התמונה הבאה. תיק ההשקעות של התובע אצל בטוחה היה מורכב מהשקעות באפיקים סולידיים למדי. לפי הדוחות של בטוחה ל-29.2.2004 (נ/5) ול-31.3.04 (נ/6), בין 89.2% ל-77.43% מהתיק התפלגו בין סוגים שונים של אגרות חוב, קרנות אג"ח ומק"מ, ואילו האחזקה במניות עמדה על 8.6%-8.34% משווי התיק. הרכב השקעות זה הניב לדברי התובע " 1,500 ₪ בשנה שלמה על השקעה של 500 אלף ₪" (קודם לכן בבנק דיסקונט "התיק עשה 2000 ₪ לשנה" - פרוטוקול מ-2.4.2009, עמ' 11). משהועבר התיק מבטוחה ללב התמר - "הומרו" מרבית האחזקות באופציות מעוף וביחידות של קרן להשקעות משותפות בנאמנות רעם 90 (להלן: " קרן רעם") . עד ל-1.11.2004 נרכשו 265,504 יחידות בקרן זו תמורת סכום כולל של 291,991.68 ₪ - סכום שהיווה למעלה ממחצית שוויו של התיק עת הועבר לניהולה של לב התמר. חלק קטן מהתיק הוחזק במניות - נראה שמדובר בכ-19,000 ₪, אך מעבר לפעולה הראשונית לא נעשתה כל פעילות נוספת בתחום זה. 5. לא כן, במה שנוגע לאופציות. בתחום זה הפגינה לב התמר פעילות ערה - המומחה מטעם התובע, מר שטיינר, מדבר בחוות דעתו על מחזור של 18,318 אופציות בתקופה שבין 24.8.2004 ל-28.3.2005 - וזו הניבה לחברה המרכזית וללב התמר גם יחד, הכנסות מעמלות שהסתכמו לפי חוות הדעת הנ"ל ב- 163,039 ₪ (בכתב התביעה ובסיכומים נטען שהעמלות הסתכמו ב-151,441 ₪). הסכם הניהול מעגן את זכותו של מנהל התיקים ל"החזר עמלות" מחבר הבורסה שאצלו מתנהל חשבון הלקוח זאת, מבלי לנקוב בשיעורי ההחזר, אך מדוחות יתרה חודשית שהנפיקה החברה המרכזית לתובע עולה, שחלקה של לב התמר בעמלות שנגבו עמד על 61% או יותר (הדוחות הנ"ל כלולים בנספח ב' לחוות דעתו של מר שטיינר). אשר לתעריפי העמלות - אלה הוסכמו בין התובע ללב התמר במסגרת הסכם הניהול (סעיף 10), ואותם תעריפים נקובים גם בטופס שנחתם על ידי התובע בחברה המרכזית. מדובר בעמלה בשיעור של 2% משווי כל אופציה כשהמינימום עומד על 10 ₪ לאופציה והמקסימום על 20 ₪. בפועל, כך נראה, סכום העמלה שנגבה נמוך מעט מהמינימום המוסכם, שהרי אם מדובר במחזור של 18,318 אופציות לכל התקופה, ובעמלות בסכום של 163,039 - העמלה שנגבתה עמדה על 8.9 ₪ לאופציה (או על 8.26 ₪ אם העמלות הסתכמו ב-151,441 ₪), אך עדיין מדובר בעמלה שסכומה עולה במידה ניכרת על הסכום ה"מומלץ" על ידי המומחה מר שטיינר. הוא טוען שבמחזור כה גדול העמלה לא הייתה צריכה לעלות על 5 ₪ לאופציה, אם כי אין הוא מביא כל דוגמא, שלא לדבר על אסמכתא לגביית עמלה בסדר גודל כזה על ידי מנהלי תיקים אחרים בתקופה הרלבנטית. בתיק אחר אגב, נגד אותם נתבעים (ת"א ,3207-07 דוד בן משה נ' חב' לב התמר בע"מ , אותו מומחה קבע בחוות דעתו, שהיה על לב התמר והחברה המרכזית להסתפק בעמלה שאינה עולה על 10 ₪ לאופציה , בהתחשב בכך שהמחזור עמד (שם) על 40,000 אופציות - יותר מפי שניים מהמחזור במקרה כאן. אציין עוד - המומחה מר שטיינר כותב בחוות דעתו (ס' 18): " ודוק, סך העמלות ששולמו ע"י הנתבע היה 163,039 ₪ עולה על סך ההפסד הכולל באופציות מעו"ף שהינו 142,330 ₪ , ומהצגת הדברים כך עשוי הקורא להבין שהמומחה מייחס את כל ההפסד בתיק, למסחר באופציות מעו"ף. אלא שאת ההפסד הגדול יותר הניבה, בסופו של יום, ההשקעה ב-265,504 יחידות בקרן רעם. אלה נרכשו בסכום של 291,991.68 ₪ ונמכרו תמורת 208,048.93 ₪, כפי שעולה בין היתר מנספח א' לחוות דעתו של מר שטיינר, כך שמתוך ההפסד הכולל שהסתכם נומינאלית ב- 136,330 ₪ - יש לזקוף לחובת ההשקעה בקרן רעם סכום של 83,942.75 ₪. 6. קרן רעם עצמה היא "קרן אופציות" (קרן כזו מוגדרת כיום בתקנות הרלבנטיות: "קרן ממונפת"); ככזו מותר לה להשקיע עד 40% מהשווי הנקי של נכסיה באופציות ובכתבי אופציות, אך לא יותר מ-30% משווי נכסיה כאמור באופציות, והמומחה מטעם הנתבעים 1-3, מר יצחק קפטס, אומנם מסכים עם המומחה מר שטיינר, שההשקעה בקרן זו, הגדילה את החשיפה של התובע לאופציות מעו"ף, אך הוא טוען ששיעור החשיפה המקסימאלי לאופציות באמצעות הקרן לא עלה על 27.23% - 40% מ-68.9%, שהוא שיעור שוויה של האחזקה בקרן רעם בתיק ההשקעות של התובע לסוף פברואר 2005, כך שהחשיפה המקסימאלית לאופציות לא חרגה מההרשאה שניתנה על ידי התובע ללב התמר. עוד מציין מר קפטס בחוות דעתו שבאפריל 2008 עמד שער היחידות על למעלה מ-430 נקודות - לעומת השער של 68.93 נקודות ב-16.3.2005 כפי שעולה מנספח ו' לחוות דעתו - ועל כן טוען הוא שאילו המשיך התובע להחזיק ביחידות בקרן היה שווי אחזקותיו, גדול בכמעט פי 4 (מעל ל-1.3 מיליון ₪" (ס' 10 לחוות הדעת). טענה דומה בפיו גם ביחס להפסד מהפעילות הישירה באופציות מעו"ף. התובע, כך עולה מחוות דעתו, מכר גם את האסטרטגיה באופציות שנבנתה בתיק, קודם לתאריך הפקיעה של האופציות, וכך נמנע ממנו רווח של 67,545.7 ₪ - מה שהיה מביא להפסד משוער של 68,784 ₪ בלבד, לעומת ההפסד בפועל שעמד על 136,352 ₪. טענה זו נסמכת על ההנחה שאלמלא בוטל ייפוי הכוח ללב התמר, הרכב התיק היה נשאר ללא שינוי עד לקראת סוף חודש מרץ 2005. אך לאור העובדה "שבימים כתיקונם" הפעילות באופציות, בניצוחה של לב התמר, הייתה אינטנסיבית למדי ונתונה לשינויים מהירים - ספק אם ניתן להסתמך על הנחה זו. עם זאת, בשיחה עם מולקנדוב שהוקלטה ותומללה, מאשר התובע עצמו שאם לאחר ביטול ייפוי הכוח ללב התמר, היה הוא בוחר להמתין עד לתאריך הפקיעה של האופציות, במקום לשמוע לעצתו של אחד מעובדי החברה המרכזית, מר זיו פניני, ולמכור אופציות קודם לתאריך הפקיעה, התיק " היה בהפסד בין שלושים לארבעים אלף שקל " (תמליל, עמ' 10). 7. אשר למתווה שהוסכם בין התובע ללב התמר בהקשר לניהול ההשקעות - בסעיף 6 להסכם הניהול מתחייבת לב התמר לנהל את תיק ההשקעות בהתאם לצרכי הלקוח, וסעיף 7 להסכם קובע כי מדיניות ההשקעות בתיק תקבע בהתאם לצרכי הלקוח ודרכי ההשקעה המפורטים בנספח ב'. בנספח זה תחת הכותרת " פרטי הלקוח וצרכיו " נרשם: התובע הינו סוכן נסיעות, השכלתו - 18 שנות לימוד ומטרת ההשקעה: " שמירת ערך לבניית בית עתידי". בפרק העוסק ב"מדיניות ההשקעה והרשאות מיוחדות" נקבע שהתיק ינוהל לפי שיקול דעתה של לב התמר בנאמנות עיוורת (ס' 2.1), וסעיף 3.1 באותו פרק, תחת הכותרת: " מדיניות ההשקעה לפי קביעת הלקוח ", מעמיד לרשות לב התמר לא פחות מ- 10 אפיקי השקעה, מכל "קצות הקשת" - החל ממניות וכתיבת אופציות, המשך באג"ח מסוגים שונים; ניירות ערך חוץ; חוזים עתידיים ואופציות; פיקדונות, קרנות נאמנות, וכלה בכתיבת אופציות מעוף/דולר/יורו. בכל אחד מהאפיקים הללו, רשאית לב התמר להשקיע מ-0% ועד 100%, היינו לא להשקיע כלום או להשקיע את הכול, פרט לאפיק האחרון - שם התקרה תיקבע לפי "המסגרת המאושרת בין הבנק ללקוח". מה שמכונה אם כן " מדיניות השקעה לפי קביעת הלקוח " - הוא "מתווה" המעניק למנהל התיקים גמישות מקסימאלית בניהול התיק, ובה בעת משחרר את הלקוח מלנקוט עמדה ביחס לאפיק זה או אחר. בהחלט אי אפשר להסיק מהעדר כל הכוונה לאפיקי השקעה מסוימים, ומהעדר מגבלה כלשהיא ביחס להיקף ההשקעה באפיק מסוים, את שטוען לו ב"כ התובע והוא כי " הרשאה שנתן התובע לטווח של מספר אפיקי השקעה מעיד על רצון לחלק את ההשקעה " (סעיף ד.1.ה.2. לסיכומים). הדבר היחיד שניתן ללמוד מכך לטעמי הוא, שהתובע היה מוכן לתת ללב התמר יד חופשית לעשות בתיק כטוב בעיניה, וזה כולל גם השקעה של כל התיק באפיקים ספקולטיביים ולמצער, זה מה שמנהל התיקים רשאי להבין כאשר הלקוח מוכן לחתום על הוראות כאלה. שאלה אחרת היא עד כמה יכול היה התובע לצפות לכך שהמטרה המוצהרת של ההשקעה, כפי שנוסחה, תכתיב את אופי הפעילות בתיק שלו הוא טוען כיום, ועל כך בהמשך. מכל מקום, התובע חתום ליד כל סעיף ותת סעיף, כולל סעיף 5 לנספח ב' שעניינו "הרשאות מיוחדות". ב"כ התובע טוען שחלק מסעיפי המשנה של סעיף 5 אינם מתיישבים זה עם זה, אך הסתירות שהוא מוצא מתייחסות לרכישה ומכירה של ניירות ערך במחירים שונים ממחירי הבורסה - סוגיה שאינה מתעוררת במקרה זה. לענייננו חשוב בעיקר סעיף 5.6 אשר מסמיך את לב התמר לבצע " כל עסקה הכרוכה בסיכון מיוחד ", וכן סעיף 6 לנספח ב' במסגרתו מצהיר הלקוח שהינו מודע לכך ש" השקעה בנכסים נגזרים, כתיבה וקניה הינה מסוכנת והלקוח מודע לכך שקונה אופציה עלול להפסיד את מלוא סכום השקעתו ומוכר (כותב אופציה) עלול להיחשף להפסד גבוה מאוד ואף עלולה לגרום ללקוח להפסיד את הנכסים המנוהלים על ידי מנהל התיקים". 8. כאמור, בפי התובע שלל טענות - עובדתיות ומשפטיות: הנתבעים 1-3 הציגו בפני התובע מצג לפיו כספו יושקע באפיקים סולידיים וכי כספו יישמר " ואף יצמח באופן סביר" (סעיפים 9,10,18 לכתב התביעה); הנתבעים שכנעו את התובע לפתוח חשבון אצל הנתבעת 4 בטענה שאצלה הם מקבלים עמלות מופחתות, פטור מדמי ניהול וכיוצ"ב (ס' 23); הנתבע 3 הוא שערך את ההסכם עם התובע למרות שלא היה בעל רישיון ניהול תיקים - בפניו נחתם הסכם הניהול וגם ההסכם עם הנתבעת 4 - הכול במשרדיה של נתבעת זו; התובע אינו מכיר מכשירים פיננסיים כ"אופציות" או "מכשירים נגזרים", והנתבע 3 לא אמר לו דבר על פעילות השקעות מסוכנת (ס' 30); התובע לא קיבל לידיו העתק מהסכם הניהול אלא רק לאחר שהוגשה התובענה; תיק ההשקעות של התובע נוהל במטרה לגבות עמלות רבות ככל האפשר ובזה ביצעו הנתבעים 1-3 פעילות בלתי חוקית של חיבוץ; הנתבעת 4 - לנתבעת זו מיוחסת ידיעה על כך שהנתבעים 1 ו-2 הינם "שוורים מועדים" - בין היתר משום שהיא עצמה מנהלת נגדם הליכים משפטיים - כן מיוחסת לה מודעות לפעילות החיבוץ שהללו מבצעים, והטענה כלפיה היא שבניגוד לחובת הזהירות המוטלת עליה, היא העמידה לרשות הנתבעים 1 ו-2 את שירותיה - הכל כדי ליהנות " מהרווחים הבלתי חוקיים שניתן יהיה להפיק מכספו של התובע " (סעיף 61 ג. לכתב התביעה).   אשר לעילות התביעה - אלה מושתתות לטענת התובע על שורה של דינים: דיני נזיקין, דיני חוזים, דיני עשיית עושר ולא במשפט, דיני הבנקאות, דיני השליחות, דיני הנאמנות, חוק ניירות ערך, הדינים החלים על מנהלי תיקים, הדינים החלים על חברי בורסה. התובע, יש לציין, מסתפק בנקיבת הדין החל לגישתו, בלי כל פירוט, להוציא ביחס לטענה "הדבר מדבר בעד עצמו" לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין. בסיכומים, נוסף על שורת הדינים הנ"ל חוק השומרים, ואף מועלות טענות חדשות. למען האמת, הקשר בין כתב התביעה לסיכומים מטעם התובע רופף למדי, אך טענות לעניין הרחבת חזית מועלות רק מטעם הנתבעת 4. 9. ואלה תמצית הטענות בסיכומים: "הפרות הוראות חוק הייעוץ" - ההפניה הינה לחוק כפי שהוא בתוקף כיום היינו ל" חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה -1995 - כשתחת כותרת זו נמנות: הפרה לפי סעיף 12 - הפרת חובת התאמת תיק ההשקעות ללקוח; הפרה לפי סעיף 13 - הסכם הניהול נחתם מול נתבע 3 שלא היה בעל רישיון לניהול תיקים; הסכם הניהול לא ברור; אי גילוי הפרה לפי סעיף 14 - הנתבעים לא גילו לתובע שבכוונתם להשקיע את כל כספו באפיק השקעה יחיד ומסוכן; הנתבע 2 לא גילה אינטרס אישי שקיים לו בקרן רעם; הנתבעים לא גילו את שיעור העמלות המשולמות להם על ידי חבר הבורסה. בהמשך מפורטות רשימת החיקוקים שלטענת התובע הופרו על ידי הנתבעים, כולם או חלקם, כשהרשימה פחות או יותר חופפת את רשימת הדינים שבכתב התביעה, אך עם פירוט. כך למשל לעניין דיני חוזים מדובר בעילות לביטול הסכם בשל טעות והטעייה לפי סעיפים 14,15 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: " חוק החוזים "); הפרת חובת תום לב לפי סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים, הפרת התחיבות לפעילות סולידית בתיק - ביטול הסכם לפי פרק ג' לחוק החוזים. לעניין דיני נזיקין - מדובר ברשלנות, הפרת חובה חקוקה, הדבר מדבר בעד עצמו, תרמית, מצג שווא רשלני ו-"עוולת חיבוץ", כשביחס לנתבעת 4 נאמר שהיא " התעשרה שלא כדין דרך פעילות חיבוץ אלימה שבוצעה בחשבון התובע וגרפה היקף עמלות עצום". עוד מיוחסת לה שותפות מלאה " לתרמית והונאה" וחובת אמון מוגברת ללקוח שאותה הפירה.   10. אתייחס תחילה לטענות עובדתיות, ואפתח בנתבע 3. נתבע זה הועסק כפקיד אצל הנתבעת 1, ובאוקטובר 2004 החל אצלה בהתמחות לקראת קבלת רישיון מנהל תיקים - אותו קיבל ב-31.7.2005 (ת/2). הוא מכחיש שעשה איזה מהמצגים אשר מיוחסים לו על ידי התובע בכתב התביעה. ואכן בתצהירו, התובע אינו מייחס לנתבע 3 מצגים כלשהם. להיפך, מהתצהיר עולה שמה שהוא שמע על הפעילות של הנתבעת - הוא שמע מהנתבע 2 שעמו הוא נפגש לפני שחתם על הסכם הניהול. עוד הוא מספר בתצהירו שבאותה פגישה עם הנתבע 2, קרא הלה לנתבע 3 וביקשו "לקחת אותי מיידית למשרדי הנתבעת 4 כדי לפתוח חשבון..." (ס' 9 לתצהיר התובע). משמע, הנתבע 3 לא נכח בפגישה שבין התובע לנתבע 2, וההנחה הסבירה היא שהנתבע 3 הוזעק על ידי הנתבע 2 בתום הפגישה ולא במהלכה, שכן התפקיד שהוטל עליו היה להוביל את התובע למשרדי הנתבעת 4 כדי לפתוח שם חשבון. ואומנם, נתבע 3 מאשר שיתכן שהוא היה זה שהוביל את התובע למשרדי הנתבעת 4, משום שזה היה תפקידו אך בזה לטענתו התמצה תפקידו. את המקרה ספציפית הוא אינו זוכר; הקביעה בתצהירו שהחתימה נעשתה מול נציג מוסמך של החברה המרכזית, ולא מולו כפי שטוען התובע, אכן אינה נסמכת על זיכרון ספציפי שלו אלא על מה שנהוג: " בד"כ שפותחים חשבון מול החב' המרכזית זה נעשה מול נציג של החברה המרכזית" (פרוטוקול מ-2.2.2010 עמ' 39); הוא גם לא זוכר אם לתובע נמסר עותק מהסכם הניהול אך " אני יודע שכל הלקוחות קיבלו הסכמים... לקוח שחותם היה מקבל הסכם זה היה טריוויאלי...הוא היה חותם מול דניאל. הפקידה הייתה מצלמת לו עותק ונותנת לו" שם, בעמ' 40). אבל גם אם הנתבע 3 הרבה לא לזכור, ברור למדי שהתפקיד שהוא מילא בהקשר לתובע היה טכני בעיקרו. עובדה היא שהוא כלל אינו "נוכח" בתצהירו של התובע מעבר ל"קטע" של החתימה על המסמכים בחברה המרכזית. ואכן, נראה שבבואו לסכם את הטענות ביחס לנתבע זה, הבין ב"כ התובע שלא ניתן לייחס לו מצגים, והטענות נגדו מתמקדות בכך שהסכם הניהול וגם ההסכם עם הנתבעת 4 נחתם מולו, למרות שבאותה עת טרם היה לו רישיון מנהל תיקים. עוד הוא טוען שעדותו הייתה מבולבלת ורצופה סתירות. לא כך התרשמתי, ובכל מקרה, כל זה אינו מהווה עילה להטיל על הנתבע 3 אחריות כלשהי כלפי התובע בגין איזה ההפרות והעוולות הנטענות. אין טענה, שלא לדבר על ראיה, שהפעילות בתיק ההשקעות של התובע בוצעה על פי שיקולים או הנחיות של הנתבע 3, ואין חולק על כך שהוא היה עובד שכיר של נתבעת 1, ולא היה נושא משרה או "בעל תפקיד" בה. 11. הנתבעים 1 ו-2 - אין ספק שהנתבע 2 לא הבטיח לתובע להשקיע את כספו באפיקים סולידיים, כפי שטוען התובע בכתב התביעה. זה לא תחום ההתמחות של הנתבע 2; לא בזה הוא עוסק, והתובע ידע זאת. הוא הרי מאשר בחקירתו שמולקנדוב אמר לו "שהוא מומחה לאופציות", אלא שלטענתו, הוא לא הבין באותו זמן את המשמעות (פרוטוקול מ-4.6.2009, עמ' 52). כך למשל הוא הבין מה זה פקיעת אופציה, רק אחרי שהבחין בהפסד של חודש ינואר 2005. אלא שלא מדובר על ידע מסוג זה. מה שנדרש ממנהל תיקים הוא ליתן הסבר ביחס לרמת הסיכון של ההשקעה באפיק זה או אחר, ואני סבורה שאת זאת התובע ידע וגם הבין. הסכם הניהול בנספח ב' שלו, כולל אזהרות מפני סיכונים והפסדים בהשקעות מסוג זה וכולן חתומות כדת וכדין על ידי התובע למרות שב"בטוחה" כזכור, הוא נמנע מלחתום על אזהרות דומות, ואף הסב את תשומת הלב לכך בחקירתו כאן. וכיצד מתמודד התובע עם העובדה שהוא חתם? - דרך אחת היא לטעון שהוא לא קיבל לידיו עותק מהסכם הניהול - רק שלא ברור מה מנע ממנו מלדרוש עותק מההסכם. הוא הרי עמד על זכותו לקבל ממולקנדוב הסברים, ואף נפגש אתו לצורך זה, ולא פעם אחת: "5 בערך. 5 היו לפני גמר התיק... אחי ואני נפגשנו עם מולקנדוב 5 פעמים. אני נפגשתי איתו 3-4 פעמים קודם " (פרוטוקול מ- 29.6.2009 עמ' 66) - "ואפשרות" נוספת היא להשלים עם החתימה אבל לטעון ש" מה שכתוב פה זה לא היה מה שדיברתי עם מולקנדוב. כי מה שדיברתי איתו שהוא משקיע לי בסולידי ולא באופציות. הוא לא הסביר לי אני כופר על כל התצהיר שלו הוא שקרי ", ובהמשך הוא מסביר: " ההסכם שבע"פ הופר. ההסכם בכתב אני חתום עליו ואין לי ברירה, אני חתום עליו ". (פרוטוקול מ-4.6.2009, עמ' 50). התובע, סיפר בחקירתו שכבר מההתחלה ליוותה אותו תחושת בטן גרועה ו" איך שהייתי מקבל את הדוחות הייתי בא אליו שיסביר לי מה זה (פרוטוקול מ-29.6.2009, עמ' 66), והוא הרי היה מקבל דוחות מהחברה המרכזית מדי חודש בחודשו. לא נותר אלא לתהות כיצד יתכן שאחרי כל כך הרבה הסברים התובע נותר "לא מבין", וגם אם זה היה המצב - כיצד יכולה אי ההבנה של התובע במקרה זה, לשמש אותו כ"חרב" נגד הנתבעים. 12. אשר להבטחות ביחס לתשואה - בסעיף 15 להסכם הניהול נאמר במפורש: " מוסכם ומוצהר בזאת כי מנהל התיקים אינו מתחייב להשיג ללקוח שיעור רווח מינימלי כלשהו בניהול תיק ההשקעות של הלקוח... "; בחקירתו אישר התובע: " לא אף אחד לא הבטיח. לא הבטיחו בסדר, אני עניתי תשובה " (פרוטוקול מ-4.6.2009, עמ' 47), ואם בתצהירו (ס' 7) טוען התובע שהוא שאל את הנתבע 2 במהלך הפגישה עמו אם הוא " יכול להשקיע את הכספים שבתנאי שהוא יבטיח לי רווח של 1% באפיקים סולידיים בלבד באותם ניירות ערך שהיו לי בכלל פיננסים... " (הכוונה ל-"בטוחה"), הרי בחקירתו הוא דווקא הפגין הבנה ומודעות לכך שציפייה כזו אינה סבירה: " כתוב בתצהיר שלי שדיברתי עם דניאל ואמרתי לו להרוויח לי אחוז אחד, הוא אמר לי "אני אשתדל" ואני לא הגבתי ז"א הסכמתי, אם הייתי עומד על זה... אני יודע שהבן אדם לא יכול להבטיח לי כמו שהאחרים לא יכלו " (פרוטוקול מ-4.6.2009, עמ' 50), ובהמשך: " סתם זרקתי 1 אחוז אני לא מאמין שמישהו יעשה 12% בשנה.. ." (פרוטוקול מ-29.6.2009, עמ' 64). התובע כפי שהעיד, עקב בקפדנות אחר הדוחות; אין ספק שבתום החודש הראשון הוא ידע בדיוק שהרכב תיק ההשקעות שלו השתנה מיד לאחר שהועבר לניהולה של לב התמר, וכטענת הנתבעים כבר מגובה התשואה שהתיק הניב בחודש ספטמבר 2004 יכול היה להבין שלא מדובר בפעילות סולידית כלל ועיקר. עד כדי כך נאה הייתה התשואה באותו חודש, שהתובע המליץ על לב התמר בפני אחיו: " אמרתי שיש ברוקר טוב ואם מתאים לך תיקח. אמרתי לו בוא תדבר אתו" (פרוטוקול מ-29.6.2009, עמ' 66). זה הרים את הכפפה וכבר בתחילת אוקטובר 2004 התקשר כאמור גם הוא עם לב התמר. רק כדי לסבר את האוזן, כשבועיים לאחר תחילת הפעילות עלה שווי התיק של התובע ב-25,615 ₪ (סעיף 81 לסיכומי הנתבעת 4). 13. התובע אומר שבכל פעם שהוא פנה אל הנתבע 2 לקבלת הסברים הוא גם ביקש למכור את התיק בגלל תחושת בטן רעה, אך איש לא שמע לו. אין שום הוראת מכירה בכתב; גם אם התובע התכוון למכור - עובדה היא שהוא לא פעל למימוש כוונתו, וזה גם אחרי שהתברר שבתיק נוצר הפסד - התיק הראה ההפסד כבר בחודש נובמבר; בחודש דצמבר "בוצע" תיקון, אבל בינואר כבר נוצר הפסד משמעותי. טענת התובע שהוא לא ידע קודם לכן שהוא רשאי להתנתק מהנתבעת 1 ואיך עושים את זה - לא מתקבלת על הדעת. עובדה היא שהוא פעל בנחרצות לניתוק הקשר עם הנתבעת 1 מיד כשנודע לו על דבר מעצרו של הנתבע 2. אני סבורה אפוא שהטענות בעניין המצגים וההבטחות פשוט אינן נכונות, ומכל מקום, התובע עמד על סוג ההשקעה בתוך זמן קצר למדי ויכול היה לנתק את הקשר עם הנתבעת 1, אך לא עשה כן. אין טענה שצעד כזה אילו נקט בו, היה כרוך בהפסדים. מכל זה נגזרת המסקנה שאין לקבל את טענות התובע בסיכומיו שההתקשרות עם לב התמר דינה לביטול בהיותה נגועה בפגמים ברצון בשל טעות והטעייה לפי סעיפים 14 ו-15 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: " חוק החוזים "), ושעל כן זכאי הוא להשבת "סכום ההפקדה". מאותם טעמים אין לקבל גם את הטענה בדבר מצג שווא רשלני. 14. האם הוכח "חיבוץ", היינו פעולות מיותרות של קנייה ומכירה ללא הצדקה כלכלית שכל מטרתן חיוב חשבון הלקוח בעמלות. אני סבורה שיש להשיב על כך בשלילה. במקרה אחד נפסק ש" העובדה שהעמלות והריביות מסתכמות בכ-40% מהסכום הנומינלי של ההפקדות" היא " עדות כללית נוספת לקיומו של חיבוץ " (השופט ק' ורדי ב-ת.א. (תל-אביב) 50930/98, יעקב הלל נ' החברה המרכזית לניירות ערך בע"מ (ניתן ביום 19.3.2001) - אך זה כשמדובר במניות. כשהדברים אמורים בפעילות בנגזרים כאופציות מעו"ף, להבדיל ממניות, הגישה היא שמחזור פעילות גבוה ומסחר תוך יומי, כשלעצמם אינם צריכים לעלות חשד חיבוץ משום ש"תופעות" אלה מאפיינות סוג זה של פעילות. בע"א 002545/08, לב התמר השקעות בע"מ נ' אריה מוסקוביץ, עו"ד (ניתן ביום 15.11.2009), אומר בית המשפט: "יחד עם זאת ומעבר לצורך, לא נצא ידי חובתנו אם לא נביע את ספקותינו לגבי הוכחת החיבוץ במקרה זה, שכן לכאורה רוב רובן של העמלות (כ-80%) היו בפעולות שהמשיב הרוויח בהן, גם לאחר ניכוי העמלות, והמשיב לא הצביע על פעולות מיותרות שנעשו כפעולות סרק במטרה לחייב בעמלה כאשר מטבע הדברים מסחר באופציות מחייב ביצוע פעולות רבות בבחינת "יד על הדופק". ואת הדברים הללו אומר בית המשפט בהתייחס למקרה שבו העמלות שנגבו הסתכמו ב-125,000 ₪, כשתיק ההשקעות כולו עומד על כ-100,000 ₪ בלבד, וסכום העמלות מהווה כ-113% משוויו הכולל (עמ' 4 לפסק הדין). בענייננו, מדובר בעמלות שנגבו בקשר לפעילות באופציות מעו"ף, כשסכום העמלות עומד על כ-33.3%-36% משווי התיק בתחילת הפעילות, והמומחה מטעם התובע אינו מצביע על אף פעולת סרק בתיק ההשקעות של התובע. לגבי דידו הבעיה טמונה בגובה העמלות שהוסכמו בהתחשב באופי הפעילות שבוצעה. הוא סבור כזכור, שלנוכח היקף המחזור היה על התובע לשלם עמלה שאינה עולה על 5 ₪ לאופציה, מה שהיה מביא את הסכום הכולל של עמלות ל-91,590 ₪ (ס' 18 לחוות הדעת), ואם זה מה שהתובע היה משלם, זה היה מן הסתם בסדר: "... אמרנו שבמחזורים שנעשו בתיק שמולקנדוב ניהל הייתה פעילות ענפה באופציות מעוף וכתוב כאן בסעיף 16 שבתקופה שבין 24.8.04 לבין 28.3.2005 תקופה של 5 חודשים בערך המחזור בחשבון היה 18,318 אופציות...בגין האופציות האלו סך העמלות ששולמו היה 163,039 ₪... הכוונה היא שבמחזורים כאלו המחיר אמור להיות 5 ₪ בערך" (פרוטוקול מ-12.1.2010, עמ' 3). משמע - היקף המחזור כשלעצמו, אינו מקים חשד לחיבוץ במקרה זה, ובעצם מה שהמומחה מדבר עליו הוא "הנחת מחזור". אלא שהנושא של הנחות צריך לבוא על פתרונו במשא ומתן בין הצדדים. התובע אכן ניסה את כוחו בעניין זה מול הנתבע 2, אך "מכיוון אחר". 15. בעמ' 13-14 לתמליל, שואל מולקנדוב את התובע: " רגע מה הפריע לך " גובה? גובה העמלות? והתובע משיב: " לא גובה העמלות " מה כן - " תדירות העמלות ". והנתבע 2 שואל: " כמה פעמים דיברנו על זה ?" התובע משיב: " דיברנו על זה לפחות 3 פעמים ". בהמשך אומר התובע: " אף פעם לא היה אכפת לי גובה העמלות כי אני חתום עליהם... הבעיה שלי הייתה תדירות העמלות... הגעת ל-120 אלף שקל מרק עמלות " ועל זה עונה מולקנדוב: " ככה אני עובד... בתדירות גבוהה עם עמלות גבוהות. אני לא עושה הנחה..." . מעניין אגב, להיווכח שהתובע אינו מעלה בשיחה זו טענות ביחס לסוג ההשקעות שביצעה עבורו לב התמר. מה הוא כן אומר ? : " אנחנו היום זהירים בבורסה" ( ע מ' 32 לתמליל). ואולם, בתלונה שמשמיע התובע ביחס ל"תדירות העמלות" יש בכל זאת ממש מזווית אחרת. לב התמר נטלה רשות מהתובע " לבצע פעולות במאות אופציות באופן חודשי " (סעיף 7 לנספח ב' להסכם הניהול), ואילו במקרה זה בוצעו בממוצע פעולות ב-2,616 אופציות לחודש (18,318 אופציות בתקופה של כ-7 חודשים). בלי קשר לשאלת החיבוץ או גובה העמלות, יש כאן סטייה או חריגה מהרשאה, למרות שהמומחה מטעם התובע אישר בחקירתו שהוא לא איתר שום חריגה. בכרך האסמכתאות מטעם התובע כלולה הנחיה של "המחלקה לרישוי ולפיקוח על יועצי השקעות ומנהלי תיקים" ממרץ 2003 (אסמכתא 6) ושם בין היתר נכתב: " על מנת שהלקוחות יוכלו להעריך את סכומי העמלות שייגרעו מחשבונותיהם בתקופה מסוימת, יש לעדכן אותם מראש במחיר העמלה לביצוע פעולה באופציה ולתת להם אומדן של מספר האופציות שעשויות להתבצע בחשבונותיהם בתקופה נקובה ומוגדרת ". ב"כ הנתבעים אומנם טוענת שמדובר בהנחיה בלתי מחייבת שגם לא ברור מקורה - סעיף 28 (ב) לחוק הייעוץ, שמכוחו רשאית רשות ניירות ערך ליתן הוראות הנוגעות לדרכי פעולתו של "בעל רישיון", הוסף מאוחר יותר - אבל ההנחה הסבירה היא שהנתבעת 1 כללה את סעיף 7 הנ"ל בנספח ב' להסכם הניהול בדיוק בעקבות אותה הנחיה. מכל מקום, משעוגנה ההנחיה בהסכם הניהול - שאלת מקורה ומעמדה אינה רלבנטית עוד. בעניין בן משה (ת"א 327-07 בן משה נ' חב' לב התמר בע"מ נאמר בהקשר זה (מפי כב' השופטת ד"ר א' סורוקר): " תכלית ההוראה הייתה ליתן ללקוח אומדן, על מנת שיוכל להעריך את הקיף העמלות שיהא עליו לשלם מדי חודש. על כן, יש לקבל כי הביטוי "מאות אופציות" לא התכוון לצמצם את היקף העסקאות עד לאלף הראשון בלבד, אלא שהוא יכול לאחוז גם כמה אלפים" , ובהמשך: " אף כי הביטוי "מאות" מסוגל לספוג אלפים, הרי שנראה כי אלה הם אלפים בודדים" (סעיפים 38,39 לפסק הדין). באותו מקרה נגבו עמלות בסכום של 858,328 ₪ כשסכום ההפקדה עמד על 500,000 ₪. עם זאת לי נראה שהביטוי "מאות אופציות" לא יכול להכיל ממוצע חודשי של 2,616 אופציות. אי לכך אני סבורה שהתובע זכאי להשבה מהנתבעים 1-2 של 61% ממחצית הסכום שהוא חויב בו בגין העמלות, ולפי כתב התביעה והסיכומים הוא חוייב כאמור ב-151,441 ₪. 16. בנסיבות המקרה איני רואה להשית על הנתבעת 4 חבות דומה. ככלל, לא מדובר במקרה זה בהיקף חריג וקיצוני של עמלות - כזה אשר אמור להדליק נורה אדומה אצל הנתבעת 4; החריגה מהרשאה מתגלה לכאורה רק בדיעבד, מה גם שההשבה חושבה על בסיס של ממוצע חודשי, בהעדר נתונים סדורים ביחס לסכום העמלות ששולם מדי חודש בחודשו. כחבר בורסה אשר ממלא בעיקר הוראות ביצוע טכניות, ספק הוא אם הנתבעת 4 אמורה לצפות את האפשרות שהיא תחוב בהשבה בנסיבות מסוג זה שלפנינו, וספק אם היא יכולה להתגונן מראש וביעילות מפני אפשרות כזו. ואחרי הכול, הלקוח אמור לקבל מהנתבעת 4 דוחות חודשיים ותלת חודשיים, והסוג האחרון אמור לכלול גם "פירוט של החיובים שחייבה החברה את החשבון" - כך לפי סעיף 7ג. להסכם אשר מסדיר את תנאי ניהול חשבון הלקוח (נספח א' 2 לתצהיר מטעם הנתבעת 4). בידי הלקוח אפוא לפקח באורח שוטף על הנעשה בחשבונו, ואף מצופה ממנו שיעשה כן. מטעם זה סבורה אני, שככל שהנתבעת 4 עומדת בחובות הדיווח שקיבלה על עצמה כלפי הלקוח - היא יוצאת ידי חובה כלפיו בנושא בו עסקינן. בפועל, יש לציין, התובע אכן היה ער לתדירות של הפעילות באופציות והיה מודע לסכום העמלות שבו חוייב - הוא הרי הלין על כך בפני מולקנדוב ולא פעם אחת, אך לא ידוע על כל פנייה/אזהרה מצדו בהקשר זה, לנתבעת 4. 17. ההפרות הנטענות לפי חוק הייעוץ. סעיף 12 לחוק הייעוץ (בנוסחו אז) דורש " שבעל רשיון יתאים ככל האפשר את הייעוץ שהוא נותן ללקוחותיו או את אופי העסקאות שהוא מבצע עבורם לצרכיו ולהנחיותיו של כל לקוח, לאחר שבירר עם הלקוח את מטרות ההשקעה, את מצבו הכספי לרשות ניירות הערך והנכסים הפיננסיים שלו, ואת שאר הנסיבות הצריכות לעניין, ככל שהלקוח הסכם למסור מידע לגבי אלה ." לטענת התובע הנתבעים 1-3 הפרו את החובה להתאים את תיק ההשקעות למטרת ההשקעה, ולחלופין - ככל שהמטרה אינה ברורה, הם הפרו את החובה לברר את צרכי התובע כנדרש. בהסכם הניהול, נספח ב' רשומים הפרטים הבסיסיים הדרושים "להכרת" התובע וצרכיו - משלח יד, השכלה מצב כספי, נכסים פיננסיים וכאמור מטרת ההשקעה: " שמירת ערך לבניית בית עתידי ". על פניו, הרישום הזה מעיד על כך שנעשה עם התובע בירור כנדרש. ואשר להתאמת אופי ההשקעה למטרה - נכון כאן לכאורה יש בעיה. מצד אחד מדובר בשמירת ערך, ומצד שני בבניית בית מתי שהוא בעתיד, כשהסכום שיועד למטרה זו בתחילת הדרך - כ-500,000 ₪ - הוא לכל הדעות סכום צנוע ביחס לסכום שיידרש למימוש המטרה. ואולם מזה אומרים הנתבעים, עולה בברור שהתובע לא כיוון להשקעות סולידיות- מהזן הזה היו לו בבטוחה שאותה נטש - אלא להשקעות שעשויות להניב תשואות גבוהות תוך פרקי זמן קצרים ובאלה כידוע, לצד הסיכוי לרווח גדול, קיים גם סיכון גדול. הפרשנות הזו הגיונה בצדה ומכל מקום, ככל שמטרת ההשקעה "סובלת" מעמימות, או מדו משמעות - זה הנוסח שבו בחר התובע מסיבותיו הוא, ובחירה זו מתיישבת היטב עם הגישה שבה נקט גם ביחס למדיניות ההשקעה - אי נקיטת עמדה מצדו ביחס לאפיקי ההשקעה הרצויים, והשארת כל טווח הפעולה האפשרי לשיקול דעתו של מנהל התיק. התובע, אדם מבוגר בעל השכלה, הוא אינו ה"תם שאינו יודע לשאול", ואין טענה שהנוסח שנבחר הוכתב לו. חוק הייעוץ מחייב את מנהל התיקים לברר עם הלקוח את מטרת ההשקעה, את מצבו הכספי ואת שאר הנסיבות הצריכות לעניין - " ככל שהלקוח הסכים למסור מידע לגבי אלה ". מנהל התיקים חי אם כן מפי הלקוח, והוא ניזון מהמידע שהלקוח מוכן למסור לו. הוא צריך לברר אתו, אך אינו אמור להעמיד אותו לחקירת שתי וערב, לא כל שכן שכך הוא כשמדובר בלקוח שלו היכרות קודמת עם שוק ההון, ואני סבורה שלא בכדי נוסחה מטרת ההשקעה על ידי התובע כפי שנוסחה. חיזוק לכך אני מוצאת באלה: בעת ההתקשרות עם לב התמר, ביתו החדש של התובע כבר עמד על תילו. הוא החל בבנייתו בשנת 2002. לא בכדי אפוא, הבית העתידי הוא מטרה שמימושה אינו תלוי זמן, אם בכלל מדובר באמת במטרה. ואכן, כשהתובע מסר את הודעתו ברשות ניירות ערך, הוא אמר: " בסביבות מרץ התחלתי להבין מה זה פקיעה ומה זה מעוף והבנתי שזה דברים מסוכנים, אם הייתי מבין מה זה לא הייתי נכנס לזה כי זה כסף ששמרתי לבריאות שלי, על אף שאמרתי לו שאני צריך את זה לבנייה ". אז אם הצורך האמיתי הוא בריאות, מדוע מצא התובע להסוות את הצורך הזה באמצעות מטרה אחרת, ומה הפלא שהמטרה שהומצאה לצורכי ההתקשרות עם לב התמר ואינה לכאורה המטרה האמיתית - נוסחה כפי שנוסחה. מכל מקום, ברור שמשתי המטרות: בניית בית עתידי או "מטרת בריאות" שעליה התוודה התובע בפני החוקר ברשות ניירות ערך - זו האחרונה מתאימה הרבה יותר לטענת התובע בפני הרשות וכיום, שהכסף אמור היה להיות מושקע באפיקים סולידיים. אלא שבהליך כאן קם הצורך ליישב בין הסתירות, ואז אנו שומעים מפי התובע ששתי המטרות היו לנגד עיניו " גם וגם ", אם כי המטרה המוצהרת של בניית בית עתידי נאלצה בכל זאת לעבור כאן תיקון - לא מדובר עכשיו בבית עתידי כי אם בהשלמות של בית שכבר קיים, "ואת אותו כסף שמתי אותו כדי לעשות רווחים ולהתחיל לכסות את כל החובות שנשארו לי וגם להשלים את הבנייה כי הבית היה ריק " (פרוטוקול מ-4.6.2009, עמ' 51). התובע יש לציין מצהיר בנספח ב' להסכם הניהול שאין לו "התחייבויות שוטפות מיוחדות (משכנתא, הלוואות, מזונות וכיו"ב)". מכל מקום, המטרה כפי שאמר התובע בחקירתו היא להשיא רווחים; כך הובן הדבר על ידי הנתבעים ולא במקרה, ומשנוסחה מטרת ההשקעה כפי שנוסחה, והתובע אישר בחתימתו את מדיניות ההשקעה שפורטה בנספח ב' הנ"ל, את הסכמתו לעסקות בנייר ערך הכרוך בסיכון מיוחד, ואת מודעותו לסיכון שבסוג ההשקעות שבוצע בפועל, אין לראות בהתנהלות של הנתבעים הפרה של סעיף 12 לחוק הייעוץ.   18. הפרת סעיף 13 לחוק בשל אי מסירת עותק מהסכם הניהול לידי התובע, וחתימתו לכאורה מול הנתבע 3 - לאלה כבר התייחסתי. אוסיף רק - לאחיו של התובע, שלמה מדינה, כן היה עותק מהסכם זהה עם הנתבעת, כפי שעולה מהתמליל (עמ' 3); בתצהירו אומר התובע (סעיף 11), שבמשרדי החברה המרכזית בנוכחות הנתבע 3 הוא חתם על " המסמכים לפתיחת חשבון " - הוא אינו מזכיר את הסכם הניהול בהקשר זה; בהמשך הוא גם טוען שהנתבע 3 הבטיח לתת לו עותק במשרדי הנתבעת 1 (סעיף 13) וגם מזה עולה שהסכם הניהול נחתם במשרדי הנתבעת 1, כפי שהעיד מולקנדוב. בכל מקרה, איני סבורה שהפסדי התובע קשורים להפרות הנטענות הללו.   19. הפרת חובת הגילוי - טענה זו מועלית, לראשונה בסיכומים, בכמה הקשרים: הנתבעים לא גילו לתובע שהם עומדים להשקיע את כל כספו באופציות ובקרן להשקעות משותפות בנאמנות שזה עיסוקה; הנתבעים לא גילו לתובע את שיעור העמלה המשולמת להם על ידי הנתבעת 4; הנתבע 2 לא גילה לתובע את האינטרס האישי שלו בקרן רעם. הטענה הראשונה היא למעשה תמונת ראי הפוכה לנטען בכתב התביעה בעניין המצגים הפוזיטיביים שנעשו לכאורה על ידי הנתבעים - התיק יהיה מורכב מהשקעות סולידיות ואלה ישאו תשואה סבירה. יש להניח שטענת אי הגילוי בהקשר זה מועלית עתה מתוך הבנה שבטענות בעניין המצגים אין ממש. מכל מקום, אין לי ספק שהנתבע 2 לא דיבר עם התובע על שום דבר שאינו אופציות קודם לחתימה על הסכם הניהול, ואם התובע לא הבין, כי אז כל העובדות נפרשו לפניו בסוף החודש הראשון של הפעילות. אלא שאז כזכור, התיק הניב רווח והתובע אף הציע לאחיו להתקשר עם לב התמר. אי הגילוי בעניין העמלות - ראינו שהסכם הניהול חושף את העובדה שהנתבעת 1 זכאית לקבל החזרי עמלות מהנתבעת 4, ואילו על שיעורי ההחזר לנתבעת 1, מדווחת הנתבעת 4 ללקוח במסגרת הדיווחים החודשיים שלה (כלולים בנספח ג' לחוות דעתו של מר שטיינר). לגופם של דברים אפוא, די בזה שהלקוח מודע הן לעצם ההחזר והן לשיעורו, גם אם את השלמת המידע הוא מקבל מחבר הבורסה.     20. אי גילוי האינטרס האישי בקרן רעם - טענה זו לא בא זכרה בכתב התביעה ובהעלאתה בסיכומים יש משום הרחבת חזית. בכתב התביעה מסופר אומנם בהרחבה על החשדות של רשות ניירות ערך נגד מולקנדוב ושותפו בדבר הוצאת כספים במרמה מקרן רעם אך זאת, לא מהפן של חובת גילוי, כי אם כרקע והסבר לעובדה שהתובע ניתק את ההתקשרות עם הנתבעת 1 במרץ 2005, בעקבות מעצרו של הנתבע 2. עתה נטען להפרת חובת הגילוי על סמך ממצאים בפסק דין פלילי שבעצם לא הובא כראיה בתיק זה. מכל מקום, חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995, שהוא החוק אשר היה בתוקף בתקופה הרלבנטית , קובע בסעיף 14 (א) שלו על מי ממושאי החוק חלה חובה זו ומהו היקפה, וזו לשון הסעיף הנ"ל: "יועץ השקעות יגלה ללקוח, בגילוי נאות, את כל הענינים המהותיים לעסקה המוצעת או לייעוץ הניתן". סעיף זה פונה אפוא ליועץ השקעות, להבדיל ממנהל תיקים, והוא מחיל חובת גילוי בעניינים מהותיים לעסקה. לבד מהעובדה שההתקשרות בין התובע לנתבעת 1 הינה לצורך ניהול תיק השקעות בנאמנות עיוורת, ולא לצורך ייעוץ השקעות - גם הרכיב של "עניין מהותי לעסקה המוצעת" אינו מתקיים בענייננו. ראשית, משום שהאינטרס האישי של הנתבע 2 בקרן רעם אינו יכול להיחשב ככזה - אין למשל טענה שהיחידות נקנו שלא במסגרת המסחר בבורסה או לא בשערי הבורסה ושנית, לא מדובר ב"עסקה מוצעת". האינטרס האישי שעל אי גילויו מלין עתה התובע שייך לכאורה לתחום אשר מוסדר בסעיף 16 (א) לחוק הנ"ל - שעניינו "איסור העדפה" וזו לשונו: "במתן ייעוץ השקעות או בניהול תיקי השקעות לא יעדיף בעל רשיון ניירות ערך או נכסים פננסיים שלו או של תאגיד הקשור לתאגיד שבו הוא עובד או שותף, בשל הקשר האמור". אלא שנספח ב' להסכם הניהול, בסעיף 5.2 שלו, "גובה" מהלקוח הסכמה מראש לכך שמנהל התיקים ירכוש ויסחר עבורו " ביחידות השתתפות בקרנות נאמנות אשר תאגיד הקשור למנהל התיקים משמש כמנהל קרן הנאמנות", ומולקנדוב העיד, ועדות זו לא נסתרה, שנוסח הסכם הניהול הועבר תחת שבט הביקורת של רשות ניירות ערך והניח את דעתה. אציין עוד , הפרה של הוראות החוק בעניין חובת הגילוי ואיסור העדפה, הן בראש ובראשונה עבירות משמעת בגדרו של פרק ז' של החוק הנ"ל, וככל שניתן לתבוע על סמך ההוראות הללו סעדים כספיים בגין הפסדים, צריך להוכיח קשר סיבתי בין ההפרה הנטענת להפסד, מה שלא נטען וממילא לא הוכח. אציין שהמומחה מטעם התובע מקדיש לקרן רעם מלים ספורות בלבד, ואף אינו נוקב בסכום ההפסד שנגרם לתובע עקב מכירת ההשקעה בקרן זו בחודש מרץ 2005 - נתון זה יש לחלץ מתוך הנספחים לחוות דעתו. מה שמכל מקום ברור הוא שמדובר בקרן תנודתית. המומחה מר שטיינר נשאל בחקירתו: " אתה זוכר שאי פעם רעם 90 הייתה מקום ראשון " ועל כך השיב: " אני זוכר שהיא הייתה פעם במקום הראשון וגם באחרון"; עוד אנו שומעים מפיו: "הייתה גם שנה שהקרן היתה בין האחרונות בביצועים שלהם עם ירידה של 40 אחוז" (פרוטוקול מ-12.1.2010, עמ' 14), ומפי המומחה מטעם הנתבעים 1-3 אנו יודעים שהקרן חוותה עליה משמעותית ביותר בשווייה, שנתיים או שלוש מאוחר יותר. ואחרי הכול את מועד המימוש של יחידות הקרן, קבע לעצמו התובע, ככל הנראה בעקבות עצה שקיבל מאותו זיו פניני מהחברה המרכזית. כך או כך, נראה שבמה שקשור לאינטרס האישי של מולקנדוב בקרן רעם שהיווה סיבה למעצרו, מצבו של התובע אינו שונה מזה של כל משקיע בקרן בתקופה הרלבנטית, וככל שהתובע כמשקיע בקרן נפגע מאינטרס זה - תרופתו אינה נמצאת בגדרי תובענה זו. 21. דיני נזיקין - נראה לי שבאמור לעיל יש משום מענה גם לעילות הנזיקיות שהתובע מפרט בסיכומיו. אעיר רק זאת - תמוה אם לא למעלה מזה, הניסיון להלביש על מקרה זה את העילה: " הדבר מדבר בעד עצמו " לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין. איך יכול התובע לטעון שהוא אינו יודע מה היו הנסיבות שגרמו לנזק? האם באמת לא ברור לו שכמשקיע בשוק ההון, הוא חשוף לסיכון של הפסד? יתרה מזאת, התובע עצמו מודה בכך, שאלמלא הזדרז הוא לממש חלק גדול מתיק ההשקעות שלו, לכאורה בהשראת העצות שקיבל מזיו פניני שאותו הוא מכנה בתמליל (עמ' 7) " המנוול שמה " ... " הבחור שהטעה אותנו שם " - מצבו היה טוב יותר. בהתייחס לעילות התביעה אשר נסמכות על יתר הדינים שפורטו בכתב התביעה ובסיכומים - התובע הזעיק לעזרתו שלא לצורך, חלק נכבד מהקודקס האזרחי שלנו, אף על פי שעניינו נמצא בתחום אשר מוסדר בחקיקה מפורטת ועדכנית. איני רואה על כן להידרש באופן פרטני לכל אותם הסדרים חקיקתיים נוספים שהוזכרו שכן בסופו של יום מדובר בכפל עילות. 22. הנתבעת 4 - לחובתה של נתבעת זו נזקפת העובדה שהסכם פתיחת חשבון אשר נעשה עם התובע - אינו בנמצא, ועלינו ללמוד על תוכנו מהסכם שנעשה עם לקוח אחר בשנת 2003. עם זאת, אין חולק על כך שהתובע חתם על הסכם פתיחת חשבון אצל הנתבעת 4, ואין חולק על כך שהנתבעת לא גבתה מהתובע עמלות בשיעורים גבוהים מאלה שהיו מוסכמים עמו. ואולם התובע טוען כזכור שהנתבעת 4 חטאה כלפיו בכך שהיא עמידה לרשות הנתבעים 1-2 את שירותיה כחבר בורסה, בשעה שחברי בורסה אחרים סירבו לעבוד עמם - מה שלא הוכח - והיא עשתה כן לטענתו, למרות שהיא עצמה מנהלת הליכים נגד הנתבעים. עניין זה מוכחש נמרצות על ידי נתבעת 4. לטענתה, היא אינה מנהלת כל הליכים נגד הנתבעים אלא במסגרת הודעות לצד ג'. כן טוען התובע שנתבעת 4 שיתפה פעולה עם הנתבעים 1-2 במרמת החיבוץ. אין בידי לקבל את הטענות הללו. לנתבעת 1 ולמנהלה הכללי - הנתבע 2 היה רישיון ניהול תיקים בתקופה הרלבנטית, וכל עוד רישיון זה לא בוטל על ידי הרשות המפקחת - אין להלין על הנתבעת 4 על כך שלא סירבה לעבוד עם הנתבעים 1 ו-2. זו מכל מקום אינה עילה להטיל על החברה המרכזית אחריות להפסדיו ונזקיו הנטענים של התובע. אשר לחיבוץ - טענת החיבוץ נדונה ונדחתה מהטעמים שפורטו לעיל. בנסיבות אלה, משאיני מחייבת את הנתבעת 4 בתשלום כלשהו לתובע - ההודעה לצד ג' ששלחה נגד הנתבעים, מתייתרת, ואין צורך לדון בה. 23. סיכומם של דברים הוא: התביעה נגד הנתבעים 3 ו-4 נדחית בזה; התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 מתקבלת בחלקה, והנני מחייבת נתבעים אלה ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 46,190 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. איני רואה מקום לפסיקת פיצוי בגין עגמת נפש - אף שחקן בשוק ההון אינו מחוסן מפני הפסד, ומעטים מחוסנים מפני עגמת הנפש הנלווית להפסד. אשר לפיצויים עונשיים - אלה אינם מקובלים במקומותינו.   לנוכח הניפוח הבלתי מוצדק של סכום התביעה, הנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד, ישלמו לתובע כהוצאות משפט סכום של 5,000 ₪ בלבד, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מתום 30 יום ממועד פסק דין זה, ועד לתשלום בפועל. איני רואה מקום לפסוק הוצאות לטובת הנתבעת 4 לאור הערתי בסעיף 22 לעיל, וכך גם ביחס לנתבע 3.   תיק השקעותהשקעות