קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין עבודת דפוס: מבוא 1. לפניי תביעה כספית על סך 118,500 ₪, שהגישה התובעת כנגד הנתבע לתשלום שוויה של עבודת דפוס שביצעה עבורו. הנתבע מתגונן בטענה כי נמצאו פגמים רבים בעבודה ואף הגיש תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו לו, לפי הטענה, בשל אי עמידה של התובעת בלוחות זמנים שנקבעו לגמר ביצוע עבודת הדפוס שהוזמנה. טענות הצדדים והשתלשלות ההליכים 2. בחודש יוני לשנת 2005 התקשר הנתבע עם התובעת לצורך הוצאה לאור של סידור הרש"ש בעריכתו (להלן: "הסידור" או "הספר"). הסידור נערך בשני כרכים נפרדים: "שחרית ומוסף שבת" ו"מנחה וערבית שבת". העבודה שהוזמנה מהתובעת כללה הדפסה וכריכה של 1,000 עותקים משני הכרכים של סידור הרש"ש בעלות כוללת של 104,400 ₪. כמקדמה שילם הנתבע לתובעת סכום של 15,000 ₪ בתחילת ביצוע ההזמנה. הצדדים חלוקים בשאלה מה היה המועד הסופי שהוסכם בין הצדדים להשלמת הדפסת הספרים - עד יום 30.8.05, לפי טענת התובעת, או עד יום 21.8.05 - לשיטת הנתבע. אין מחלוקת על כך שהדפסת הספרים בפועל הסתיימה ביום 29.8.05. 3. ביום 28.9.05 טס הנתבע לארה"ב לאירוע שתוכנן מראש לשם קידום מכירות הספרים, גיוס תרומות והתקשרות עם מפיץ הספרים בחו"ל. לאירוע זה הביא עמו הנתבע שלושים כרכים של סידור הרש"ש שהדפיסה לו התובעת לצורך הצגתו באירוע לגורמים שאמורים היו לסייע לו בקידום מכירותיו בחו"ל. לטענת הנתבע, במועד שהותו בארה"ב גילה פגמים רבים בספרים שלקח עמו אשר כללו קימוטים, הבדלי גוונים, דפוס מטושטש, כתמים ופגם בכריכה. בשל הפגמים הנטענים, שלטענת הנתבע פסלו את הספרים למכירתם בחו"ל, בוטל האירוע ועמו ההתקשרות עם המפיץ בחו"ל, והנתבע חזר לארץ כלעומת שבא. 4. עם חזרתו לארץ פנה הנתבע לתובעת במכתב מיום 19.9.05 והודיע לה על הפגמים שנמצאו בספרים ובו דרש מהתובעת לאפשר לו למיין את יתר הספרים שנותרו ברשות התובעת ולשלם לה רק עבור הספרים שיימצאו תקינים וללא פגמים. בתגובה לכך דרשה התובעת מהנתבע במכתב בא-כוחה מיום 22.9.05 שישלם לה את יתרת חובו עבור הספרים כתנאי לשחרורם, ולכל היותר הציעה לפצות את הנתבע בגין כל ספר שלא יימכר על-ידו בשל הפגמים שיימצאו בספרים. לאחר שהנתבע המשיך לעמוד על דרישתו לבדוק את הספרים במכתב בא-כוחו מיום 29.9.05, הציעה התובעת לנתבע במכתב בא-כוחה מיום 6.10.05 למנות איש מקצוע בענף הדפוס כבורר בין הצדדים. לאחר שגם הצעה זו של התובעת נדחתה על ידי ב"כ הנתבע במכתב מיום 17.10.05, הודיעה התובעת לנתבע ביום 27.10.05 כי ביצעה בדיקה יזומה של למעלה מ-40 עותקי הכרך "מנחה ומעריב", ומתוכם מצאה ליקויים של כתמים והדפסה מטושטשת במספר קטן של עותקים של הספר. על אף שפגמים אלה הוכרו על ידי התובעת כפגמים בהדפסה, המשיכה התובעת לעמוד בסירובה לאפשר לנתבע לערוך בדיקה עצמאית של כל הספרים שהדפיסה עבורו. בתגובה לכך הודיע הנתבע לתובעת באמצעות בא-כוחו במכתב מיום 31.10.05 על ביטול ההסכם עם התובעת. כחודש לאחר מכן הוגשה התביעה שלפנינו, שהועמדה על סכום של 118,500 ₪, המגלם, לטענת התובעת, את השווי הסופי של העבודה שבוצעה על-ידה בהתאם לרישום בחשבונית מס שהוציאה התובעת לנתבע בגין ביצוע העבודה בפועל. 5. להגנתו טוען הנתבע כי הליקויים שמצא בספרים בעת שהותו בארה"ב הם פגמים בהדפסה, העולים כדי הפרת התחייבותה של התובעת להדפיס לתובע ספרים באיכות טובה וללא פגמים. עוד טוען הנתבע כי לא הסכים להצעת התובעת לקבל ספרים פגומים, מאחר שמכירה של ספרים פגומים ללקוחותיו הייתה גורמת לפגיעה בשמו הטוב ובמוניטין שצבר במשך שנים. לטענתו של הנתבע, סירובה של התובעת לאפשר לו למיין את הספרים בנסיבות העניין גובלת בחוסר תום לב. הנתבע טוען כי הציע לתובעת לשווק את הספרים הפגומים למוסדות ולשלם לתובעת רק עבור ספרים שיצליח למכור לישיבות ולספריות, אך משסירבה התובעת להצעתו, נאלץ הנתבע לבטל את ההסכם עם התובעת ולהדפיס את הספרים מחדש בבית דפוס העיר העתיקה בע"מ (להלן: "בית הדפוס השני"). לטענת הנתבע, משהפרה התובעת את החוזה עמו, זכאי התובע להשבת הסכומים ששילם לתובעת ע"ס 15,000 ₪ וכן לפיצויים בגין הנזקים שגרמה לו התובעת עקב הפרת התחייבותה להדפיס ספרים באיכות שהוזמנה במועד שהתחייבה לנתבע. בשל כל אלה, הגיש הנתבע תביעה שכנגד נגד התובעת, שהועמדה על ידו על סכום של 115,000 ₪. 6. בכתב הגנה שכנגד טוענת התובעת (הנתבעת שכנגד שם) להגנתה כי לא פיגרה בלוח הזמנים שהוסכם לביצוע העבודה, וככל שאירע איחור קל מהמועד שהוסכם היה זה בגין עיכוב מצד הנתבע (התובע שכנגד שם) להעביר לתובעת אישורי העתקי שמש והגלופות, שבלעדיהם לא יכלה התובעת להתחיל בעבודה. באשר לדרישת הנתבע למיין את הספרים ללא ביצוע התשלום בגינם, טוענת התובעת להגנתה כי אין זו דרישה סבירה, משהיה בכך לפסול ספרים רבים "בהתאם לגחמותיו הפרטיות" של הנתבע, וללא כל שיקול מקצועי. לטענת התובעת, הנתבע הוא זה שסירב להצעת התובעת למנות מגשר נייטרלי ללא כל הצדקה והמשיך לעמוד על דרישתו למיין את הספרים באופן עצמאי, למרות שדרישה זו אינה מקובלת בענף הדפוס. התובעת מכחישה כי הפרה את החוזה עם התובע הפרה יסודית, המזכה את הנתבע בביטול החוזה. לטענתה, הפגמים הקשורים בקימוטים בין הדפים שנמצאו בספרים שלקח עמו הנתבע לחו"ל, היו פגמים מינוריים שאינם נחשבים לפגם, בעוד פגמי כתמים והדפסה מטושטשת נמצאו באחוז נמוך ביותר של הספרים בבדיקה המדגמית שערכה התובעת, אשר בגינם הסכימה התובעת לפצות את הנתבע לפי המחיר שיוסכם בין הצדדים. לטענת התובעת, הנתבע לא היה מעוניין בספרים שהזמין אצל התובעת לא בגלל הפגמים שגילה בהם אלא בגלל השינויים והתיקונים שביקש להוסיף לספרים עקב ביקורות שקיבל בארה"ב, ואשר מצאו את מקומם בספרים שהדפיס בבית דפוס אחר אחרי שביטל את ההסכם עם התובעת. לבסוף, טוענת התובעת כי התובע יכול היה להקטין את נזקיו הנטענים אילו היה מסכים לקבל מהתובעת את הספרים שאינם פגומים, אשר, לטענתה, מהווים חלק הארי מכמות הספרים שהוזמנה מהתובעת. 7. בקדם משפט מיום 9.11.06 קבע בית המשפט, לאחר ששמע את נציגי שני הצדדים, כי התנגדותה של התובעת לבדיקת הספרים על ידי הנתבע אינה מוצדקת. לאור זאת, הורה בית המשפט כי הנתבע יהיה זכאי לבצע את הבדיקה של הספרים במפעל התובעת החל מיום 28/11/06 ובמסגרתה לתעד את הפגמים שיימצאו בספרים. לאחר הבדיקה כאמור הורה בית המשפט לצדדים להודיע לבית המשפט עד ליום 31.1.07 את עמדתם ביחס להצעת בית המשפט למינוי מומחה בתחום הכריכה והדפוס למתן חוות דעת ביחס לטענות המקצועיות העולות מתוך כתבי הטענות. 8. ביום 15.1.07 הודיע ב"כ הנתבע לבית המשפט כי לאחר שהנתבע בדק 500 עותקים משני הכרכים של הסידור נודע לנתבע לראשונה כי בכל הכרכים "שחרית ומוסף שבת" של הסידור חסרה שורת טקסט אחרונה בעמוד צ' לספר. בשל פגם זה שנתגלה בספרים הודיע ב"כ הנתבע לבית המשפט כי אינו רואה טעם במינוי המומחה מטעם בית המשפט. 9. בהחלטה מיום 16.1.07 התבקש ב"כ הנתבע לחזור ולהודיע לבית המשפט על עמדת מרשו ביחס למינוי מומחה עד ליום 31.1.07, אך לא עשה כן. לעומת זאת, ב"כ התובעת הביע את הסכמתו למינוי מומחה מטעם בית המשפט בהתאם להצעתו של בית המשפט בקדם המשפט. 10. בהחלטת בית המשפט מיום 23.4.07 מונה מר אודי אוחנה מחברת אופיר תעשיות דפוס והוצאה לאור בע"מ בתור מומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה") לבדיקת טענות הצדדים ביחס לאיכות העבודה שביצעה התובעת עבור הנתבע. בקשת הנתבע לפסול את מינוי המומחה נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 7.8.07, וגם בקשת רשות ערעור שהגיש הנתבע על החלטתה זו לבית המשפט המחוזי בבר"ע 3335/07 נדחתה ביום 22.11.07. 11. המומחה נפגש עם נציגי הצדדים במשרדי התובעת בשני מועדים שונים לצורך בדיקת הספרים ושמיעת טענות הצדדים. ביום 30.4.08 ערך המומחה את חוות דעתו ובמסגרתה אישר את מרבית הליקויים הנטענים בספרים, ולגבי חלקם אף קבע כי הם פגמים מהותיים הפוסלים את הספרים למכירה. הפגם המהותי שצוין בחוות הדעת של המומחה הוא הפגם הנוגע לחיתוך שורת הטקסט בתחתית העמוד צ' שנמצא בכל העותקים של הכרך "שחרית ומוסף לשבת", שלפי דעתו של המומחה נגרם באשמתה של התובעת. לגבי פגם זה, קבע המומחה כי ניתן היה למנוע את הפגם הן בשלב של ההזמנה והן בשלב של ביצוע ההדפסה והכריכה של הספר. לפי ממצאיו של המומחה, התובעת יכלה למנוע את חיתוך השורה התחתונה בעמוד צ' בכרך "שחרית ומוסף שבת" אילו הייתה חותכת את הספרים לפי פורמט 168/245 שהתחייבה לו כלפי הנתבע בדף ההזמנה, בניגוד לפורמט במידה 168/240, שבו נחתכו הספרים בפועל. גם ללא קשר לגודל שבו נחתך הספר בפועל, קובע המומחה, כי ניתן היה להימנע מחיתוך השורה ומתופעת השוליים הצרים בכל הספרים, אילו התובעת הייתה מקטינה את הקבצים שמסר לה הנתבע ב-10% מהגודל שבקובץ, בניגוד להקטנה בגודל של 5% שבו הוקטן הקובץ בפועל. עוד קבע המומחה כי בספרים שהודפסו על ידי הנתבע בבית דפוס אחר הוקטנו העמודים בשיעור של 10%, ולפיכך "נמנעה הסכנה של חיתוך עמודים הקרובים לטקסט ובלאו הכי נותרו שוליים לבנים רחבים יותר". אם כי, ציין המומחה, כי הספרים שהודפסו בבית דפוס אחר שונים גם בתכנים מהמהדורה שהודפסה אצל התובעת. באשר לאפשרות לתקן את הפגם שבחיתוך השורה קבע המומחה כי פגם זה ניתן לתיקון באופן של החלפת העמוד בעלות של בין 1.5-2 שקלים לעמוד, ואם יתוקן כיאות, יהיה ראוי להפצה ולמכירה. באשר לכרך "מנחה וערבית" קבע המומחה כי גם בו נמצאו פגמים בהדפסה הנובעים מ"שוליים צרים למדיי, אם כי לא נצפו עמודים בהם נחתכו אותיות". בכרך זה אף נמצאו פגמים מסוג של "מריחות צבע וחוסר דיוק בהדפסה" וכן "תופעת קימוטים קלה". לגבי הפגמים האלה, בניגוד לפגם של חיתוך שורה, קבע המומחה כי אלה אינם פגמים מהותיים, אם כי טעונים תשלום פיצויים לנתבע "עקב הפערים בין התוצאות המקובלות בענף לבין התוצאה המוגמרת". לגבי פגמים הקשורים בהדפסה מטושטשת, מריחות צבע וקימוטים קבע המומחה עוד בדו"ח סיכום הפגישה הראשונה שערך עם הצדדים ביום 17.12.07 כי פגמים אלה אינם ניתנים לתיקון. 12. בקדם המשפט השני שנערך ביום 15.9.08 ניתנה לנתבע רשות לתקן את כתבי טענותיו בעקבות הממצאים שנקבעו בחוות הדעת של המומחה וכן ניתנה רשות לתובעת להגיש כתבי טענות מתוקנים בתגובה לטענות החדשות שיועלו על ידי הנתבע. 13. בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד המתוקנים הוסיף הנתבע טענות חדשות סביב נושא גילוי הפגם הנוסף שבחיתוך השורה בכרך "שחרית ומוסף שבת" לאחר בדיקת הספרים בעקבות החלטת בית המשפט ובעקבות הממצאים שקבע המומחה בחוות דעתו. בכתבי הטענות המתוקנים טען הנתבע כי הספרים שהדפיסה לו התובעת שונים מהספרים שהזמין בעיקר מהסיבה שחסרה שורה בכרך "שחרית ומוסף שבת", ובשל יתר הפגמים שגילה הנתבע עוד קודם לכן בכרכים שנמסרו לו ערב יציאתו לחו"ל, טוען הנתבע כי סט הספרים כולו פסול למכירה. עוד טוען הנתבע כי בזמן אמת לא קיבל כל הצעה מצד התובעת להדפיס את הספרים מחדש או להוריד את מחיר הספרים, והצעות אלו עלו לראשונה בכתב התביעה של התובעת. לטענת הנתבע, הדפסה מחדש של העמודים הפגומים אינה מעשית, הואיל ואיכות הספרים תיפגם לטענתו עוד יותר. בכל מקרה, טוען הנתבע, כי לא ניתן כיום להורות על תיקון הפגמים בספרים, לאחר שהנתבע ביטל את ההסכם עם התובעת כדין והדפיס את הספרים בבית דפוס אחר בכדי להקטין את נזקיו שנגרמו לו על ידי התובעת. 14. בתגובה לתיקון בכתבי הטענות של הנתבע תיקנה גם התובעת את כתב הגנתה שכנגד, ובו טענה כי אין הנתבע רשאי לטעון בשלב זה של ההליך כי הפגמים שהיו קשורים לחיתוך השורה האחרונה הובילו לביטולו של ההסכם בין הצדדים, משהתובע לא ידע במועד ביטול ההסכם על אודות אותם פגמים. עוד טוענת התובעת להגנתה, כי היא הודיעה לנתבע במספר הזדמנויות כי קיימת אפשרות לתקן את הפגם באמצעות החלפת הדף הכולל את השורה החסרה באופן אשר אינו יפגום בצורתו הסופית של הספר, אך הנתבע הוא זה שסירב להצעות התובעת. לטענתה של התובעת, מי שאחראי לפגם שנתגלה בגובה השוליים בספרים הוא הנתבע, משלא דאג להעביר לתובעת "קבצים סגורים" מוכנים להדפסה בצורתם הסופית, כפי שהתחייב בחוזה עם התובעת. אמנם, לפי טענת התובעת, היא הסכימה לבקשת הנתבע להקטין את הקבצים של הנתבע לפי גודל העמוד הארוך ביותר בספר, ואולם, לטענתה, הנתבע לא בדק בקפדנות הראויה את אורך הדפים, ובחר בגודל שלא היה בו כדי להכיל את כל השורות שבעמוד צ' בכרך "שחרית ומוסף שבת". עוד טוענת התובעת, כי פגם בחיתוך שורה, שנתגלה בכל כרכי "שחרית ומוסף שבת" היה קיים באותם ספרים שהועברו לנתבע עוד בטרם השלמת הדפסת הספרים, אך בשל רשלנותו של הנתבע, לא איתר הנתבע את הפגם באותו מועד. מכל הטעמים שלעיל, טוענת התובעת להגנתה, כי ביטול החוזה על ידי הנתבע היה שלא כדין ולא פטר את הנתבע מחיובו כלפי התובעת לשלם בעד שווי העבודה שהזמין ממנה. 15. מטעם התובעת העידו מנהל התובעת, מר אייל שסקין (להלן: "שסקין"), מנהל השיווק אצל התובעת, מר מיכאל אטלן (להלן: "אטלן") וכן אחראית מחלקת קדם-הדפוס אצל התובעת, גב' טל זידאני (להלן: "זידאני"). מטעם הנתבע נשמעה עדותו של הנתבע בעצמו. הצדדים החליטו שלא להעמיד את המומחה לחקירה נגדית על חוות דעתו ולא לערער בדרך אחרת על ממצאים שקבע בחוות דעתו. דיון והכרעה 16. הסוגיה שעומדת לפתחנו להכרעה היא שאלת חוקיותו של ביטול החוזה על ידי הנתבע. הכרעה בסוגיה זו תגזור את גורל התביעה לשבט או לחסד, ולא בכדי שעיקר חציה של התובעת בסיכומיה הופנו בשאלה זו. מטבע הדברים, גם אנו נעמיד את הסוגיה במוקד הכרעתנו ונפתח בה את הדיון. 17. לטענת התובעת, הנתבע ביטל את החוזה שלא כדין הן מאחר שלא נתן לתובעת ארכה סבירה לתיקון הפגמים שנמצאו בספרים והן מפני שפעל בחוסר תום לב להשתחרר מהעסקה מתוך שיקולי כדאיות גרידא של הנתבע להביא לתיקונן של טעויות מהותיות שנפלו בעריכה של הספר בעקבות הביקורות שקיבל הנתבע על הספר בעת ביקורו בחו"ל. מנגד, טוען הנתבע להגנתו, כי ביטל את החוזה כדין לאחר שהתובעת לא איפשרה לו לבדוק את הספרים על אף הפגמים שנמצאו בכרכים הבודדים של הספרים שהועברו לחזקתו, ומסיבה זאת בלבד פנה הנתבע לבית דפוס אחר לצורך הדפסה מחדש של אותם ספרים. 18. מהראיות שנפרשו לפני עולה כי על חלק מהפגמים הקיימים בספרים נודע לנתבע עוד לפני ביטול ההסכם ועל חלקם האחר, ובעיקר, על חיתוך השורה בעמוד צ' בכרך "שחרית ומוסף שבת", נודע לנתבע רק עם תחילת ההליכים בתיק זה. מההתכתבות בין הצדדים שצורפה לראיות הצדדים עולה כי בזמן אמת גם התובעת לא סברה כי הספרים שהדפיסה להזמנת הנתבע, או לפחות חלקם, חפים מפגמים, אך מסיבותיה החליטה שלא לאפשר לנתבע לבדוק את הספרים שנשארו במחסניה כתנאי לביצוע התשלום עבורם. בדיקת הספרים התאפשרה לנתבע רק במסגרת ישיבת קדם המשפט הראשון בתיק זה בעקבות החלטת בית המשפט שניתנה למורת רוחם של נציגי התובעת בהליך זה. במסגרת בדיקה זו שהתבצעה לפני מינויו של המומחה מטעם בית המשפט בתיק זה גילה הנתבע את הפגם שבחיתוך השורה בכרך "שחרית ומוסף שבת", שהוכר כפגם יסודי על ידי המומחה בחוות דעתו. 19. בכתב ההגנה שכנגד שתיקנה התובעת בעקבות תיקון כתבי הטענות של הנתבע יוצאת התובעת כנגד הוספת עילת ביטול חדשה לכתב ההגנה של הנתבע בגין הפגם שבחיתוך השורה, שעליו נודע לנתבע לאחר שביטל את החוזה עם התובעת, ולכן, לשיטתה, לא היה הפגם האמיתי שבגינו ביטל הנתבע את החוזה עם התובעת. מכך מסיקה התובעת, שמשלא ידע הנתבע על הפגם היסודי בספרים ערב הביטול, לא בעטיים ביטל את החוזה אלא עקב מניעים אישיים שלא קשורים לאיכות ביצוע העבודה של התובעת. התובעת אמנם נכונה בתיאור העובדות אך לא במסקנות שאליהן היא מגיעה. זה נכון שהנתבע לא ידע על הפגמים שהוכרו כפגמים יסודיים על ידי המומחה בשעת הביטול, אך הסיבה שבגינה לא היה ער לאותם פגמים הייתה נעוצה בסירובה של התובעת לאפשר לו לבדוק את הספרים, ובגלל מניעת ביצועה של אותה בדיקה, ביטל הנתבע את העיסקה. 20. הבדיקה המוקדמת של הספרים נועדה כדי לאפשר לגלות את הפגמים בספרים, ולכן השאלה שניצבת כאן לא אם הפגמים שעליהם ידע הנתבע בשעת ביטול היו יסודיים או לא יסודיים אלא האם הפרה התובעת את החוזה בכך שלא נתנה לנתבע לבדוק את הספרים. 21. לשאלה זו יש להשיב בחיוב. בעסקת קבלנות רגילה, כדוגמה העיסקה שלפנינו, המזמין זכאי לבדוק את התוצר שהזמין בכל עת סבירה מגמירת החוזה ואילך. חובתו של הקבלן לאפשר בדיקה זו כרוכה בחובתו למסור תוצר מתאים למוסכם. דין זה נובע מדין השליבות שבין חיובי הקבלן לבצע את המלאכה לבין חיוב של המזמין לשלם את התמורה בעדה מכוח סעיף 43(א)(3) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 שחל כדין דיספוזיטיבי, בהיעדר הוראה נוגדת, בין הצדדים לחוזה קבלנות. משמעות הדבר היא שהמזמין אינו נפרד מכספו בטרם יווכח שהקבלן ביצע את חיוביו כמוסכם ושהוא נכון למסור את תוצר המלאכה, והקבלן איננו נפרד מתוצר המלאכה בטרם יווכח שהמזמין נכון לשלם את השכר המוסכם. מאחר ומסירת התוצר ותשלום השכר הם חיובים שלובים, אי התאמה במלאכה מובילה לכך שחיוב התשלום יושעה עד לביצוע המלאכה לפי המוסכם (ראה א. זמיר חוזה קבלנות (פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג. טדסקי, תשנ"ה) 384-391; מ. דויטש דיני חוזים מיוחדים כרך ראשון 439-441). 22. מכל האמור לעיל ניתן להסיק כי החיוב לאפשר למזמין לבדוק את התוצר שהזמין מהווה תנאי לקיום חיובי ההקבלה והתשלום של הקונה. אלמלא היה זכאי המזמין לבדוק את התוצר שהזמין, הייתה נמנעת ממנו האפשרות להשעות את התשלום אם לאחר קבלת התוצר היה מגלה בו פגמים. סעיף 13 (ג) לחוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר") מעגן במפורש את זכותו של הקונה לבדוק את הממכר לפני קבלתו ולהתנות את קבלת הממכר בבדיקה מוקדמת שלו. אמנם זכות הבדיקה המוקדמת לא עוגנה באופן דומה בחוק חוזה הקבלנות, תשל"ד-1974 (להלן: "חוק חוזה הקבלנות") יש להחילה על דרך היקש מחוק המכר גם על חוזי הקבלנות (על דין המכר כמקור להשלמה של חוק חוזה הקבלנות ראה אצל זמיר, חוזה הקבלנות, שם בעמ' 45-46). גם ללא היזקקות להיקש מחוק המכר, החיוב לאפשר למזמין לבדוק את התוצר שהזמין נובע, כאמור, מדין השליבות שהוחל כדין דיספוזיטיבי גם על חוזי הקבלנות, ולכן יחול כחיוב מכללא מכוח הדין על הקבלן כחלק מחובתו למסור את התוצר המוגמר ללא פגמים. 23. הסנקציה בגין הפרת החיוב של הקבלן לאפשר את בדיקת התוצר המוגמר, מעבר לדחיית חיוביו של המזמין, מהווה הפרת החוזה, המזכה את המזמין בכל התרופות הרגילות בשל הפרת החוזה (ראה בספרו של א. זמיר מכר (פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי, תשנ"ה) 305-308). מכאן נובע שעצם סירובו של הקבלן ליתן הזדמנות נאותה למזמין לבדוק את התוצר שביצע להזמנתו מהווה כשלעצמו עילה מספקת לביטול החוזה על ידי המזמין. 24. ובחזרה לענייננו. הנתבע גילה חלק מהפגמים בספרים שנמסרו לו בעת שהותו בחו"ל זמן קצר לאחר השלמת הדפסת הספרים וכריכתם על ידי התובעת. הפגמים שהתגלו פורטו במכתבו של ב"כ הנתבע מיום 29.9.05 שנשלח לתובעת עם חזרתו של הנתבע מביקורו בחו"ל (המכתב צורף כנספח ו' לתצהיר שסקין מטעם התובעת). כאמור מרבית הפגמים שהוכרו על ידי המומחה בחוות דעתו התגלו על ידי הנתבע ופורטו באותו מכתב של בא-כוחו מיום 29.9.05 פרט לפגם הנוגע לחיתוך השורה בעמ' צ' בכרך "שחרית ומוסף שבת". באותו מכתב, ועוד קודם לכן במכתב ששלח הנתבע עצמו לתובעת ביום 19.9.05 עם חזרתו מחו"ל, ביקש הנתבע מהתובעת לאפשר לו לבדוק את הספרים שנותרו במשרדי התובעת בכדי לקבל לידיו רק את הספרים שאין בהם פגמים. גם במכתב מיום 17.10.05 המשיך ב"כ הנתבע לעמוד על כך שתינתן לתובעת ההזדמנות למיין את הספרים לצורך ביצוע התשלום עבור הספרים שלא יימצאו בהם פגמים (המכתב צורף כנספח ח' לתצהיר שסקין). בכל פרק הזמן הארוך שעמד לרשות התובעת עד לביטולו הסופי של החוזה בין הצדדים ביום 31.10.05 לא הואילה התובעת לאפשר לנתבע את בדיקת הספרים, ולמרות שעצמה הודתה בקיומם של חלק מהפגמים שנטענו נגדה בספרים שבדקה באופן מדגמי, החליטה שלא לאפשר לנתבע לבצע את הבדיקה באופן עצמאי שלא באמצעות גורם שלישי נייטרלי שהציעה למנות לצורך כך לנתבע (על כך ראה במכתבו של ב"כ התובעת מיום 27.10.05). 25. כפי שראינו לעיל, הנתבע היה זכאי לבדוק את הספרים באופן עצמאי כחלק מחיובי הקבלה והתשלום שהיו חלים עליו כלפי התובעת, והאחרונה לא הייתה רשאית להתנות את הזכות של הנתבע בחיוב להיעזר בשירותי גורם שלישי נייטרלי לצורך ביצוע אותה הבדיקה. בנסיבות אלה לא יקשה לקבוע כי התובעת הפרה את החוזה עם הנתבע הפרה יסודית. הדעת נותנת כי מזמין סביר לא היה מתקשר בחוזה קבלנות אילו נשאל מראש אם היה מסכים לשלילת הזכות לבדיקה המוקדמת של התוצר שהזמין מהקבלן, שכן לא סביר כי היה נותן את הסכמתו לרכישת "חתול בשק" כנגד תשלום מלוא התמורה המוסכמת. המסקנה הנובעת מכך היא שהנתבע ביטל את החוזה כדין בהתאם לתרופה המוקנית לו בסעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים (תרופות)"). 26. גם אם החיוב שהופר על ידי התובעת אינו מגיע לדרגת הפרה יסודית של החוזה, ביטל הנתבע את החוזה עם התובעת שכדין בנסיבות המקרה שלפנינו. הנתבע נתן לתובעת פרק זמן די והותר לקיום חיוביה, אך משגילתה התובעת את דעתה הנחרצת שלא לקיים את החיוב המוטל עליה לאפשר לנתבע לבדוק את התוצר הסופי, זכאי היה הנתבע לבטל את החוזה עם התובעת לפי סעיף 7 (ב) לחוק החוזים (התרופות). כאן המקום לציין, כי לא הובאה לפניי ראיה להתנגדותה של התובעת בזמן אמת לביטול החוזה על ידי הנתבע, ולכן לפי סיפא לסעיף 7 (ב) לחוק החוזים (תרופות), מנועה התובעת להעלות טענה לאי צדקת הביטול משלא התנגדה לביטולו תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול. בהקשר זה אציין כי לא נעלם מעיניי כי התובעת קבלה בסיכומיה נגד צדקת הביטול של החוזה בשל היותה סנקציה קיצונית ובלתי מידתית נגדה, במיוחד כשלא מוצו לטענתה מלוא הדרכים הקיימות למימוש התועלות הטמונות בחוזה. כך טוענת התובעת בסיכומיה כי היו דרכים פשוטות וזולות לרפא את הפגמים שהתגלו בספרים, והתובעת אף הייתה נכונה לתקן את הפגמים היסודיים שנתגלו בספרים לפי הצעת התיקון שהציע המומחה בחוות דעתו. נכון הדבר, שהמומחה קבע בחוות דעתו כי הפגם שבחיתוך השורה בכרך "שחרית ומוסף שבת" היה ניתן לתיקון, אך מכך לא נובע מניה וביה כי התובעת הייתה רשאית בכל עת שתחפוץ לתקן את הפגמים בספרים ובכך להביא לאיון את תוקף הודעת הביטול שקיבלה מהנתבע. הפגמים היסודיים שעליהם הצביע המומחה בחוות דעתו נתגלו לנתבע רק לאחר שהתנגדות של התובעת לאפשר לנתבע לבדוק את הספרים הוסרה בהתערבותו של בית המשפט בהליך זה כעבור כשנה ממועד מתן הודעת הביטול. ברי, שבמצב זה שבו התובעת עצמה מנעה מהנתבע את היכולת לבדוק את הספרים ואגב בדיקה זו לגלות את מלוא הפגמים הקיימים בספרים, לא יינתן לה כיום פתחון פה לטעון כי הפגמים שהתגלו כעבור מספר חודשים ארוכים ממועד הביטול היו ניתנים לתיקון, ולכן החוזה אינו בר ביטול. התנגדות לביטול החוזה משיקולי צדק הייתה צריכה לבוא תוך זמן סביר ממועד הודעת הביטול, כדי לא לפגוע בזכותו של הנתבע להשתחרר מהעסקה שהופרה לאחר שנתן לתובעת ארכה לקיום החוזה, שלא נוצלה על-ידה. על התובעת היה להביא לתיקונם של הפגמים, שהיו ניתנים לתיקון, תוך פרק זמן ארוך דיו שהעניק הנתבע לתובעת לצורך קיום חיוביה על-פי החוזה. הסיבה שבעטייה לא תוקנו הפגמים אז נעוצה בהתנהגותה של התובעת ובדרך שנקטה אז לטיפול בדרישה הלגיטימית של הנתבע לבדוק את הספרים, ועל כך אין לה אלא להלין על עצמה. עם ביטול החוזה, היה חופשי הנתבע להתקשר עם כל בית דפוס אחר להדפסה מחודשת של הספרים שהזמין מהתובעת, ומשבחר לעשות כן, לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור ולהכפיף בדיעבד את הודעת הביטול שמסר לתובעת לסייג הצדק בהיעדר טעמים כבדי משקל לעשות כן בנסיבות המקרה (על כך שהשימוש בסייג הצדק פורש בצמצום ראה בספרה של ג. שלו דיני חוזים - התרופות 626). 27. בל נשכח שבמקרה זה דרישת הנתבע לאפשר לו לבדוק את הספרים הועלתה על רקע גילויים של פגמים רבים באותם כרכים ספורים שמסרה לו התובעת ערב יציאתו לחו"ל עם גמר הדפסתם וכריכתם של הספרים הראשונים במפעלי התובעת. כאמור לעיל, התובעת עצמה הכירה בהימצאותם של חלק מהפגמים הנוגעים לקימוטים בספרים, כתמים וטשטוש בהדפסה בכרכים שבדקה באופן מדגמי עובר לביטול החוזה על ידי הנתבע ואף הביעה נכונות לפצות את הנתבע בעתיד בגין פגמים אלה. גם המומחה אישר את הימצאותם של הפגמים הללו בעיקר בכרך "מנחה ומעריב שבת", ואף קבע כי פגמים אלו אינם ניתנים לתיקון. משכך, ומשקביעת המומחה בחוות דעתו לא נסתרה, די בפגמים אלה שגילה הנתבע בספרים ערב ביטול החוזה כדי לקבוע כי ביטל את החוזה כדין עקב הפגמים שגילה בספרים שקיבל. גם אם לפי קביעתו של המומחה הפגמים האלה כשלעצמם לא היו יסודיים הרי בהצטברותם יחד היוו פגם יסודי, על אחת כמה וכמה שפגמים אלה לפי קביעתו של המומחה לא היו ניתנים לתיקון. מאחר והפגמים נמצאו בכל הספרים בכרך "מנחה ומעריב שבת" שנבדקו על ידי המומחה, וכרך זה היווה חלק מהסט יחד עם "מנחה וערבית לשבת" שנמכר יחדיו על ידי הנתבע, הרי מטעם זה בלבד היה רשאי הנתבע לבטל את החוזה עם התובעת ביחס לשני הכרכים. 28. לא מצאתי ממש בטענת התובעת כי ביטול החוזה על ידי הנתבע היה בחוסר תום לב. אין חולק על כך כי במהדורה הנוספת של הסידור שהדפיס הנתבע בבית הדפוס בעיר העתיקה הוכנסו שינויים בעריכת הספר, שונו בחלק מהמקומות צבעים בנוסח התפילה, תוקנו מספר טעויות הדפסה ואף נוספו קטעים שלמים לספר שלא היו במהדורה שהודפסה אצל התובעת (הדוגמאות לשינוים שביצעו בספרים שהודפסו מחדש הוגשו כת/1 עד ת/4 לתיק בית המשפט). הצדדים חלוקים בשאלה אם השינויים שנערכו בספרים הם שינוים מהותיים שבגללם החליט להשתחרר הנתבע מן החוזה ולא בגלל הפרת החוזה מצד התובעת. במחלוקת זו מצאתי לקבל את גרסת הנתבע. בחקירתו הנגדית העיד הנתבע כי השינויים שביצע בסידור לא היו שינויים בטקסט התפילה אלא תיקונים ברמה של שינויי נוסח קלים בהערות שוליים ושינויי צבעים, שלא בגללם ביטל את החוזה עם התובעת אלא בגלל שלא ניתנה לו אפשרות לבדוק את הספרים ולאמת את החשדות שעלו בליבו באשר לאיכות ההדפסה של הספר (עמ' 28 ש' 1-4 , עמ' 30 ש' 9-18 ועמ' 31 ש' 23-27 לפרוטוקול). לא התרשמתי מעדותו של הנתבע כי הפרת החוזה במקרה זה שימשה את הנתבע שלא כעילה אמיתית לביטול החוזה אלא, כטענת התובעת, כתואנה בלבד להתנערות ממנו. במקרה שלפנינו הוכח ללא כל צל של ספק שהספרים שהודפסו אצל התובעת לא היו ניתנים לשימוש רגיל עקב הפגם שבחיתוך השורה בעמ' צ' בכרך "שחרית ומוסף שבת" שפסל את הספרים למכירה לציבור הרחב לפי קביעת המומחה. גם הפגמים האחרים שנתגלו בספרים בהצטברם יחד היוו פגם יסודי בספרים שגם הם מנעו את השימוש בספרים. משמע, שגם אילולי תיקוני העריכה שביקש הנתבע להוסיף לספרים, לא ניתן היה לעשות בספרים אלה שימוש רגיל, ולכן לא ניתן לקבוע כי ביטול החוזה מצד הנתבע נבע רק משיקולים זרים שאינם קשורים לאינטרס הקיום של החוזה. נסיבה נוספת שמביאה למסקנה שהנתבע לא ביטל את החוזה בשל שינויים שביקש להכניס בו נובעת מהעובדה שהנתבע היה מעוניין בקיום החוזה עם התובעת ולשם קיומו אף העניק לה ארכות ממושכות כדי לאפשר את קיום חיוביה על-פי החוזה. אם המניע היחיד של הנתבע בביטול החוזה היה הרצון להשתחרר מהחוזה עם התובעת בשל שינויי העריכה שביקש להכניס לגרסת ההדפסה של הספרים היה מן הסתם מבטל את החוזה מייד עם היוודע הצורך בביצוע השינויים בספרים ולא היה עומד על דרישתו לבדוק את הספרים בכדי להעניק הזדמנות נוספת לתובעת לקיום החוזה. דווקא מתן ארכה לקיום החוזה על ידי הנתבע מעידה בנסיבות העניין יותר מכל על תום-ליבו של הנתבע בכל המהלך שנקט כלפי התובעת לפני ביטולו של החוזה. מכל מקום, בפסיקת בית המשפט נקבע כי לא בנקל תתקבל הטענה לחוסר תום לב בביטול החוזה אך בשל הרצון של הנפגע להשתחרר מהחוזה, שכן הנפגע מהפרת החוזה רשאי לממש את זכות הביטול העומדת לרשותו גם כאשר הנימוק העיקרי המניע אותו לעשות כן הוא הרצון להשתחרר מעסקת הפסד (לסקירת הפסיקה של בית המשפט העליון בסוגיה זו ראה בספרה של ג. שלו, דיני חוזים - התרופות, שם עמ' 684-688). די בכל הטעמים המובאים לעיל כדי לדחות את הטענה לחוסר תום לב בשימוש בזכות הביטול שעשה הנתבע במקרה זה. 29. לא מצאתי גם לייחס לנתבע אשם תורם להימצאותו של הפגם בספרים הנוגע לעימוד של הספר, כפי שניסתה לטעון התובעת בסיכומיה. ראשית, טענת אשם תורם הוכרה בדיני חוזים כטענת הגנה לעניין חלוקת הנזק בין הצדדים לחוזה בגין הפרתו, אך לא (כפי שהתובעת שבפנינו מנסה להציג זאת) כעילת תביעה עצמאית להטיל אחריות על הנפגע לפצות את המפר (ראה ע"א 434/07 אריק פרינץ נ' אמירים מושב עבדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, ). גם לגופה של הטענה לא מצאתי בה ממש. הטענה של הנתבעת לכך שהאחריות לעבודת קדם הדפוס שכללה התאמת השוליים בספרים הייתה מוטלת על הנתבע כלל לא הוכחה. נהפוך הוא, מחומר הראיות שנפרש לפניי עולה כי למרות שהצדדים סיכמו על טופס ההזמנה כי הנתבע ימסור לתובעת קבצים מוכנים לדפוס, טיפלה התובעת בפועל בהתאמתם של הקבצים לדפוס, ואף הקטינה את הקבצים ב-5% מהגודל שבקובץ (ראה סעיף 4 לחוות דעתו של המומחה ועמ' 8 ש' 21-23 לפרוטוקול). אמנם לגרסת התובעת, ההקטנה של הקובץ ב-5% נעשתה לפי הגודל של העמוד הארוך ביותר בספר, שאליו הפנה הנתבע, ואולם גרסה זו לא הוכחה. העובדת שביצעה את התאמת הקבצים בפועל בשם פרידה לא מסרה עדות על נסיבות הקטנת הקבצים הנדונים, ומי שהעידה במקומה, העדה זידאני, העידה מפי השמועה, מאחר והתברר שלא היא שביצעה את העבודה (עמ' 18 ש' 5 לפרוטוקול). לפיכך, הטענה לא הוכחה. גם טענות של התובעת לכך שהנתבע לא וידא כיאות את גודל השוליים בשלב של אישור העתקי השמש שנמסרו לאישורו כחלק מתהליך הוצאה לאור של הספר התבררו כלא נכונות. המומחה קבע בחוות דעתו כי העתקי השמש שהועברו אליו על ידי התובעת לא כללו סימני חיתוך של הספר ("סימני נטו"), ובהיעדר סימני הנטו, אישור העתקי השמש עלול להוות, לדבריו, "מכשול לעיוור" (ס' 5(א) לחוות הדעת של המומחה). התובעת לא צירפה לראיותיה את העתקי השמש המקוריים שנמסרו בשעתו לנתבע, וגם בחקירה הנגדית של עדיה לא הצליחה להוכיח כי העתקי השמש שמסרה לנתבע כללו סימני נטו (ראה עדותו של אטלן בעמ' 15 ש' 14-19 ועדותה של זידאני בעמ' 19 לפרוטוקול). הנתבע הכחיש בעדותו כי בהעתקי השמש שקיבל מהתובעת היה יכול להבחין בחיתוך השורה באחד מהכרכים בשל היעדר סימני הנטו באותם העתקי השמש, ולכן כלל לא הוכח כי היה ביכולתו של הנתבע למנוע את הנזק שבעימוד של הספר בשלב של אישור העתקי השמש. גם בשלבים המאוחרים להוצאה לאור של הסידור קבע המומחה בחוות דעתו כי האחריות לחיתוך קרוב לשוליים של הספר עד להיעלמות שורה שלמה בעמ' צ' באחד הכרכים של הספר נופלת על כתפי התובעת, והתובעת לא הצליחה לסתור בראיותיה את מסקנותיו של המומחה (ס' 5 א'-ג' לחוות הדעת של המומחה). די בכל האמור לעיל כדי לדחות את הטענה לאשם תורם שמייחסת התובעת לנתבע בתביעה זו. 30. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, דינה של התביעה להידחות. 31. באשר לתביעה שכנגד, יש לקבל את התביעה בכל הנוגע לסעד של ההשבה שנתבע בתביעה זו בשל ביטולו של החוזה על ידי הנתבע. בהתאם לסעיף 9(א) לחוק החוזים (תרופות) מחויבים הצדדים לחוזה להשיב איש לרעהו את כל מה שקיבלו זה מזה על יסודו. לפיכך, על התובעת להשיב לנתבע את סכום המקדמה ששילם הנתבע על חשבון העסקה בסך 15,000 ₪, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה ועד לתשלומו בפועל. באשר לטענת התובעת, כי גם על הנתבע להחזיר לה את הספרים שקיבל ממנה לצורך נסיעתו לחו"ל, ייאמר כי סעד זה לא נתבע בתביעה של התובעת וגם ממילא היא לא הייתה זוכה בה, משמדובר בטובת הנאה שנתקבלה אגב קיום לקוי של חוזה, שלא מחייבים את הנפגע בהשבתו למפר (ראה על כך בספרה של ג. שלו דיני חוזים-התרופות, שם עמ' 715-716). 32. אני דוחה את יתר הסעדים הנתבעים בכתב התביעה שכנגד בהיעדר הוכחה ובשל זניחתם של הסעדים הללו בסיכומי ב"כ הנתבע. סוף דבר 33. התביעה נדחית. כתב התביעה מתקבל בחלקו. התובעת תשלם לנתבע סך של 15,000 ₪ בתוספת של הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (20/11/05) ועד לתשלומו בפועל. 34. אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ וכן הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לתשלום בפועל (שכה"ט - ממועד פסק-הדין,והוצאות המשפט - מועד של כל הוצאה והוצאה). אני מורה לב"כ הצדדים לפנות לבית המשפט על מנת לקבל לידיהם הנאמנות את כרכי הסידורים שהוגשו כמוצגים: 2 כרכים של "שחרית ומוסף שבת" - יימסרו לב"כ התובעת. כרך אחד של "מנחה וערבית שבת" - יימסר לב"כ הנתבע. ענף הדפוס