קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה ייצוגיות נגד חברה הנסחרת בבורסה: לפני שתי בקשות לאישור תביעות ייצוגיות. רקע מפעלי פ.מ.ס מיגון בע"מ (להלן: "החברה") היא חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב והיא עוסקת בייצור אריגים ויריעות המשמשים לייצור אמצעי מיגון . משיב 2 (להלן: "דניאל") הינו בעל השליטה בחברה מכוח החזקותיו בכ - 65% ממניות החברה והוא משמש כדירקטור בחברה. משיב 3, בנו של דניאל (להלן: "אברהם") משמש כמנכ"ל ודירקטור בחברה. משיבים 4 - 5, 7 ו - 8 משמשים כדירקטורים בחברה. משיב 6 שימש דירקטור בחברה עד ליום 4.2.2006 ובהסכמת בנימין גבאי (להלן: "בנימין" או "המבקש") התביעה נגדו נמחקה. המידע בפיסקה זו על פי המצוי בתיק נכון למועד שמיעת הראיות והגשת הסיכומים. ביום 31.8.2006, מסרה החברה לבורסה ולרשות לניירות ערך דו"ח דירקטוריון החברה על מצב עסקי החברה לתקופה שנסתיימה ביום 30 ליוני 2006 ובו פירוט "אירועים ושינויים שחלו במצב התאגיד", כדלהלן: "החברה התקשרה עם חברה אמריקאית גדולה המשמשת כקבלן ראשי (להלן: הקבלן הראשי) בהתקשרות עם הצבא האמריקאי (להלן: המזמין) להספקת אפודי מגן; תחילת הייצור וההספקה ללקוח מתעכבת, לאחר שבמחצית השניה של חודש יולי 2006 קיבלה החברה הודעה מאת הקבלן הראשי כי דוגמאות המוצר שהוגש לבדיקה לרשויות לא עבר את הבחינה הסופית מטעם הצבא האמריקאי. בהתאם, נדרשה החברה להגיש לאישור המזמין דגמים נוספים, המיישמים את הערות ודרישות אשר נמסרו לחברה. העיכוב באישור המוצר יגרום לעיכוב, המוערך בכחודשיים עד שלושה, בתחילת ייצור המוצר עבור המזמין, ובדחיית ההכנסות שהיו צפויות מפרויקט זה בהתאם; בהתבסס על כך כי הדגמים הנוספים שהועברו לבחינת המזמין מיישמים את הערות הבחינה שנערכה, מעריכה החברה כי הדגם החדש יאושר לייצור במהלך חודש אוקטובר 2006. יש להבהיר כי אישור הדגם על ידי המזמין עדיין אינו מהווה הזמנה להספקת המוצר למזמין, אולם, החברה מעריכה כי עם אישור הדגם ייווצר סיכוי טוב לקבלת הזמנות למוצר מאת המזמין. בנוסף, הודיע הקבלן הראשי על דחייה, של הזמנות אחרות אותן העביר לחברה להספקת מוצרים נוספים וזאת בשל עיכוב באישור המוצרים על ידי הלקוח הסופי. ההכנסות מעבודה אותן צופה החברה מייצור המוצר עבור הקבלן הראשי הינן בסדרי גודל של כ- 1.3 מליון דולר לחודש, שהינן שוות ערך למכירה (במתכונת המכירה הרגילה של מוצרי החברה, היינו הכוללת את עלות חומרי הגלם) בהיקף של כ-4 מליון דולר לחודש, שכן חומרי הגלם הכלול במחיר מהווה כ-66% מערכו; כל עוד לא הושלמו הליכי האישור של המוצר, מתעכבות הכנסות אלה. למועד הדו"ח, ועקב השתהות הליכי האישור מול המזמין, פועל מפעל החברה בארה"ב בתפוקות נמוכות ביותר; פמס ארה"ב, באמצעות הקבלן הראשי, פועלת להשגת הזמנות נוספות עבור המפעל, אולם אין בטחון כי יושגו כאלה עבור תקופת הביניים שעד סיום הליכי האישור של המוצר. פמס ארה"ב מצויה במו"מ עם הקבלן הראשי, אשר תכליתו הרחבת הפעילות המשותפת של החברה ושל הקבלן הראשי והגדלת סל המוצרים מתוצרת החברה אשר ישווקו באמצעות הקבלן הראשי. החברה צופה כי כתוצאה מהעיכובים בתחילת הייצור במפעל בארה"ב ודחיית ההזמנות מאת הקבלן הראשי, החברה לא תעמוד בתחזיות צבר ההזמנות כפי שדיווחה בדו"ח השנתי. בהתבסס על הערכתה כי המוצר המיועד לצבא ארה"ב יאושר לייצור עד מחצית חודש אוקטובר 2006, מעריכה החברה כי ברבעון הראשון של שנת 2007 יעלה בידה לחזור לפעילות מלאה. בנוסף, החברה פועלת להרחבת סל המוצרים באופן עצמאי, על מנת להגדיל את מחזור המכירות". (להלן: "הודעת החברה"). מיד לאחר פרסום הודעת החברה צנח שער מניית החברה מ - 196.30 ₪ ל - 133.80 ₪ למניה. לטענת המבקשים, הפרטים שבהודעת החברה נודעו למנהלי החברה עוד ביולי 2006 ומהווים מידע מהותי, שהיה על המשיבים לגלותו באופן מיידי ולא להסתירו עד ליום 31.8.2006. בתיק א. 2103/06 תבע בנימין המחזיק ב - 67 מניות של החברה לחייב את המשיבים לשלם לו סך של 4,187 ש"ח המהווה את ההפרש בין שווי מניות לפי שער מניית החברה עובר לפרסום הודעת החברה (196.30 ש"ח) לבין שווי מניותיו לפי שער מניית החברה מיד לאחר פרסום הודעת החברה (133.80 ש"ח). בתיק 1033/08 תבע מור סוויל (להלן: "סוויל") אשר רכש ביום 7.8.2006 26 מניות של החברה לפי שער של 185.30 ש"ח למניה, לחייב את המשיבים לשלם לו סך של 1,379 ש"ח המהוה את ההפרש בין שווי המניות לפי שער הרכישה (185.30 ש"ח למניה) לבין שווי המניות לאחר הודעת החברה (133.80 ש"ח למניה) בקיזוז הפרשי שער ממכירת 10 מניות ביום 5.9.2006 לפי שער של 135.40 ש"ח למניה. בהחלטה מיום 13.1.2009 נקבע, כי הדיון בתביעות ובבקשות לאישור התביעות הייצוגיות יאוחד ותחילה תתברר "שאלת ההתנהלות הפסולה הנטענת של הנתבעים". בכך אדון להלן. טענות המבקש הודעת החברה כוללת אירועים שכל אחד מהם מהווה אירוע החורג מעסקי התאגיד הרגיל בשל טיבם, היקפם או תוצאתם האפשרית וההשפעה העשויה להיות לכל אחד מהם על התאגיד, לא כל שכן ביחד. לכך יש להוסיף כי הודעת החברה גרמה לירידה משמעותית בשער מניית החברה ובכך יש כדי ללמד שהאירועים המתוארים בהודעה השפיעו באופן מהותי על מחיר המניה של החברה. בהתאם להוראות סעיף 36 (א) לחוק ניירות ערך, תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק נירות ערך"), ותקנות 30 ו - 36 (א) לתקנות ניירות ערך (דו"חות תקופתיים ומידיים), תש"ל- 1970 (להלן: "תקנות הדווח") היה על מנהלי החברה לגלות את המידע האמור מיד ובסמוך לגילויו, קרי במחצית השנייה של חודש יולי 2006. משלא עשו כן, הפרו המשיבים את ההוראות האמורות. טענות המשיבים חלק מהמידע הנכלל בהודעת החברה נוגע למידע ביחס להיקף ייצור יריעת Goldshield (להלן: "היריעה") עבור Honeywell Ltd (להלן: "האניוול" או "הקבלן הראשי"), שעל פי תחזית מוקדמת היקף ייצורה עמד על סך של 214,000$ בלבד. מידע זה נודע למנהלי החברה במחצית השנייה של חודש יולי 2006, הוא אינו מהווה מידע מהותי ולא הייתה חובה לגלותו באופן מהותי. חלק אחר מהמידע שנכלל בהודעת החברה, התייחס להעברת היריעה לחברת פוינט בלנק לשם ייצור אפודי מגן עבור הצבא האמריקאי. לקראת פרסום הדוחות הכספיים פנתה החברה לפוינט בלנק וגילתה שאפוד המגן כולל מוצרים נוספים שהחברה מייצרת עבור האניוול. משמעות המידע שהתגלה הייתה שאישור אפוד המגן עתיד להביא להזמנות נוספות מהאניוול ואותן הזמנות מתעכבות עד לאישור אפוד המגן על ידי צבא ארה"ב. בהתאם צפתה החברה כי ההכנסות מיוצר האפוד, הכולל את היריעה ומוצרים נוספים הינן בסדר גודל של 1.3 מיליון דולר לחודש. כאמור, חלק זה במידע שפרסמה החברה נמסר למנהלי החברה בסמוך לפרסום הודעת החברה ופורסם באופן מיידי. דיון מטענות הצדדים נראה כי קיימת מחלוקת בין הצדדים מתי נודעו למנהלי החברה הפרטים הכלולים בהודעת החברה. לטענת המבקשים הפרטים הכלולים בהודעת החברה נודעו למנהלי החברה כבר במחצית השנייה של חודש יולי 2006, ואילו המשיבים טוענים כי המידע אודות עיכוב ייצור היריעה בהיקף של 214,000$ נודע למנהלי החברה ביום 26.7.2006 ואילו המידע אודות עיכוב ייצור מוצרים נוספים בהיקף מוערך של 1.3 מיליון דולר נודע למנהלי החברה בסמוך לפרסום הודעת החברה. דניאל נחקר בדיון מיום 26.11.2009 ובדיון מיום 10.12.2009, וכך העיד (ש' 11 ע' 271 לתמליל הדיון מיום 26.11.2009): "עו"ד סבו: באוגוסט הוא מפרסם דו"ח, אני אומר לו תראה לי, ואני אומר לך, שאין בכל הדו"ח הזה 214 אלף דולר. ת: בוא אני אגיד לך משהו, ... ת: לא, לא, כנראה שלא כתוב, כתוב 1.3 מיליון דולר". הנה כי כן, תוכן הודעת החברה כמפורט לעיל כמו גם עדות זו של דניאל מלמדים שככל שמדובר במועד קבלת המידע ("במחצית השניה של חודש יולי 2006") לא הבחינה החברה בין הפרטים השונים שנכללו בהודעת החברה. בכך יש כדי לתמוך במסקנה שכל הפרטים הכלולים בהודעת החברה נודעו למנהליה כבר במחצית השנייה של חודש יולי 2006 כפי שיפורט. בסיכומיהם טוענים המשיבים כי ביום 26.7.2006 ידעו מנהלי החברה על עיכוב בתחילת הייצור של Goldshield שיגרום לדחיית ההכנסות ממוצר זה בסכום כולל של 214,00 דולר, וכך הוסיפו (סעיפים 27 ו - 28 לסיכומים): "לקראת פרסום הדוחות הכספיים הרבעוניים של פמס ליום 31.6.2006, בסוף חודש אוגוסט 2006, פמס ביצעה בירורים שונים במטרה לכלול בדוחות הכספיים מידע מלא ומפורט ככל האפשר. בתוך כך היא למדה שהאניוול משווקת את יריעת Goldshield לחברת פוינט בלנק, המשתמשת בה, בצירוף חומרי גלם נוספים שהיא רוכשת, לייצור אפודי מגן עבור הצבא האמריקאי. על מנת לנסות ולברר פרטים אודות התקדמות הליך אישור האפוד על ידי הצבא, פמס פנתה ישירות לחברת פוינט בלנק. או אז היא למדה על כך שהאפוד כולל מוצרים נוספים שפמס מייצרת עבור האניוול. משמעות מידע זה הייתה כי אישור האפוד עתיד להביא הזמנות נוספות מהאניוול, וכי גם אותן הזמנות נוספות מתעכבות עד לאישור המוצר הסופי על ידי הצבא האמריקאי. פמס צפתה כי ההכנסות מייצור האפוד, הכולל, נוכח המידע שנמסר לה מפוינט בלנק, הן את יריעת Goldshield והן את המוצרים הנוספים - הינן בסדרי גודל של כ - 1.3 מיליון דולר בחודש". גרסת המשיבים ביחס למועד בו התקבל המידע אודות עיכוב הייצור של "מוצרים נוספים" שהחברה מייצרת עבור האניוול וטענותיהם בעניין זה (סעיפים 84 - 89), אינם נראים לי, מהטעמים שיפורטו להלן. בתצהירו של דניאל מיום 31.12.2006 מסר דניאל פרטים אודות שיחה שהתקיימה ביום 25.7.2006, בינו לבין מר שטיינפיק, מנהל בהאניוול, ממנה למדו לכאורה מנהלי החברה על עיכוב בייצור בהיקף של 214,000$ (סעיפים 34 - 35 לתצהיר). אולם לא מצאתי בתצהירו של דניאל התייחסות או הסבר לפער בין היקף הייצור המעוכב שלכאורה לגביו נמסרה למנהלי החברה הודעה ביולי 2006 (214,000$) לבין היקף הייצור המעוכב על פי הודעת החברה (1.3 מיליון דולר). לכך יש להוסיף כי מלבד עדותו הכבושה של דניאל (ש' 3 ע' 333 לתמליל הדיון מיום 10.12.2009) לא המציאו המשיבים כל ראיה לתמוך בגרסתם. בדיון מיום 10.12.2009 ניתנה לדניאל הזדמנות להסביר עניין זה אולם ניסיונותיו להסביר את כבישת עדותו לא עלו יפה ובסופו של דבר הודה כי אין לו הסבר לכך (ש' 26 ע' 342 לתמליל הדיון). בעדותו אישר דניאל שבעקבות השיחה עם מר שטיינפיק ממנו למד לכאורה על עיכוב בייצור בהיקף של 214,000$ רשם מזכר (מוצג מב/1) (ע' 190 - 191 לתמליל הדיון מיום 26.11.2009). לעומת זאת, בעקבות השיחה עם פוינט בלנק ממנה למד לכאורה על עיכוב בייצור בהיקף העולה על מיליון דולר לא כתב מזכר (ש' 17 ע' 334, וש' 16 ע' 351 לתמליל הדיון מיום 10.12.2009). מחדל זה הסביר דניאל בכך שאת המידע מפוינט בלנק לא קיבל מהמנכ"ל אלא מאחד הפקידים (ש' 23 ע' 334). הסבר זה אינו מתקבל על הדעת, מקום שמנהלי החברה ראו לנכון לפרסם מידע זה בהודעת החברה לבורסה ולרשות ניירות ערך. בהודעת החברה לא נזכרת חברת פוינט בלנק ו/או גורם שלישי כמי שמסר לחברה מידע כלשהו, ובכך יש לתמוך במסקנה שהמידע הנכלל בהודעת החברה התקבל מנציגי האניוול עמם שוחחו מנהלי החברה במחצית השנייה של חודש יולי 2006. אין קשר בין הדוחות הכספיים של הרבעון השני בשנת 2006 לבין המידע אודות אפוד המגן שטרם אושר על ידי צבא ארה"ב, וממילא לא ברור מדוע היה למנהלי החברה צורך לברר פרטים אודות אישור אפוד המגן דווקא בסמוך לפרסום הדוחות הכספיים של הרבעון השני בשנת 2006. קשה לקבל שהחברה דיווחה על עיכוב בקבלת הכנסה בסך 1,086,000$ (1,300,000-214,000) שלכאורה לא נכללה בהערכות הייצור של החברה, על סמך מידע שהתקבל באופן לא רשמי מגורם שלישי שאינו קשור עם החברה בהסכם כלשהו. לעניין זה יצוין כי בחקירתו התייחס דניאל למקור המידע וכך הגדירו: "אני חוזר, עם פוינט בלנק לא דיברתי עם המנכ"ל, דיברתי עם אחד הפקידים, והפקיד אמר לי..." (ש' 23 ע' 334 לתמליל הדיון מיום 10.12.2009). בהודעת החברה, צוין: "למועד הדוח, ועקב השתהות הליכי האישור מול המזמין, פועל מפעל החברה בארה"ב בתפוקות נמוכות ביותר". מדברים אלה, נראה לכאורה כי המפעל בארה"ב פועל בתפוקות נמוכות ביותר רק למועד הדוח, אולם מהודעות אלקטרוניות שהוחלפו בין אברהם לבין מר קרלטון ראוסי, מנהל בהאניוול (מוצג מב/5) עולה כי מפעל החברה פעל בתפוקות נמוכות ביותר כבר מיולי 2006. כך במענה להודעתו של מר קרלטון לפיה אין להאניוול הזמנות לייצור נוסף, שולח אברהם הודעה מיום 23.7.2006 שזו לשונה: "we are in situation that FMS US has nothing to produce till the end of July and almost nothing to produce in August". יצוין כי דניאל נחקר אודות אמירה זו של אברהם, וכך העיד (ש' 7 ע' 292 לתמליל הדיון מיום 10.12.2009): "אני חוזר, זה נכון מה שכתוב, ואני אגיד לך שוב, זה בארה"ב...הבעיה זה ב - FMS USA". היקף פעילות המפעל בארה"ב בחודשים יולי אוגוסט 2006 כאמור בהודעתו של אברהם, תומך במסקנה שכבר למועד האמור ידעו מנהלי החברה על עיכוב בייצור מוצרים למצער בהיקף המצוין בהודעת החברה. זאת ניתן ללמוד אף מהאמור בסעיף 28 לתצהירו של דניאל לפיו על פי תחזית שנתקבלה בחברה ביום 15.7.2006 אמורה הייתה החברה לייצר בחודשים אוגוסט ספטמבר בהיקף כולל של 1,814,720$ (214,000 $ "המוצר" + 1,600,720$ "מוצרים אחרים"), ממילא ומשלפי הודעתו של אברהם מיום 23.7.2006 לא ייצר המפעל בארה"ב כמעט כלום בחודש אוגוסט, נראה שההתייחסות היא גם ל"מוצר" וגם ל"מוצרים האחרים". בחקירה החוזרת של דניאל הוצג מסמך (מש/1) לגביו נטען כי הוא מהווה תחזית הזמנות ששלחה האניוול לחברה ויש בהיקף ההזמנות המופרטות בו כדי לתמוך בהערכה שביצעו מנהלי החברה לפי הודעתו של שטיינפיק על עיכוב באישור אפוד המגן מגלמת עיכוב ייצור בהיקף של 214,000$. מסמך זה כולל תחזית לאספקת מוצרים נוספים ונוכח האמור בסעיף 28 לתצהירו של דניאל בדבר התחזית להיקף הייצור בחודשים אוגסט וספטמבר, איני רואה שיש במסמך זה כדי לסייע למשיבים. בסעיף 1.2 לדוח מיידי מיום 5.9.2006 (מוצג מב/2) התייחסה החברה לעיכוב בתחילת האספקה של המוצרים, מבלי לנקוב במועד בו גילתה את המידע שלכאורה התקבל מפוינט בלנק בקשר למוצרים הנוספים, זאת למרות החובה הקבועה בתקנה 30ד לתקנות הדיווח לציין את מועד קבלת המידע, ממילא יש לראות את המידע האמור כאילו התקבל במועד שצוין בסעיף 1.1 לדוח המיידי, קרי ביום 26.7.2006 או במועד אחר לא ידוע. כך או כך, יש בכך כדי לתמוך במסקנה שהמידע האמור לא התגלה למנהלי החברה בסמוך לקראת פרסום הודעת החברה. בסיכומיהם מבקשים המשיבים לראות בהודעה על עיכוב הייצור עקב אי אישור אפוד המגן, שינוי בתחזית ו"שינויים בתחזיות הם חלק מהתפעול השוטף וניהול העסקים הרגיל של פמס" (סעיפים 69 - 83). הודעת האניוול שנמסרה למנהלי החברה בסמוך ליום 25.7.2006 התייחסה לעיכוב הייצור עקב אי אישור אפוד המגן על ידי צבא ארה"ב ולא לשינוי תחזית, ועל כן ולנוכח האמור עד כאן, איני רואה צורך להידרש לעניין מהות התחזיות בהקשר של חובת הגילוי הנאות. בסיכומיהם טענו המשיבים כי טענות המבקשים בעניין אי גילוי מיידי של המידע אודות תפוקות המפעל בארה"ב והמשא ומתן שניהלה החברה עם האניוול, נטענו לראשונה בסיכומים. למרות זאת, בסיכומיהם התייחסו המשיבים לעניינים אלה ובחקירתו העיד דניאל על עניינים אלה. לפיכך, איני רואה לדחות את טענות המבקשים בעניין תפוקות המפעל בארה"ב והמשא ומתן שהתנהל בין החברה לבין האניוול מהטעם של הרחבת חזית אסורה. מהאמור לעיל ובמיוחד בסעיף 3 ו , נראה לכאורה כי מנהלי החברה ידעו למצער ביום 23.7.2006 שבחודשים יולי ואוגוסט 2006 תפוקות המפעל בארה"ב יהיו נמוכות עד כדי כמעט הפסקת הייצור. אשר למשא ומתן שנוהל בין החברה להאניוול. אין ספק שבין החברה לבין האניוול נוהל משא ומתן שכן המידע אודות משא ומתן זה פורסם בדיווח מיידי מיום 5.9.2006 (מוצג מב/2), אולם לא מצאתי בטענות המבקשים ראיה להוכחת טענתם לפיה המשא ומתן ו/או "הלחץ האדיר" שהפעילה האניוול על החברה החל עוד לפני המחצית השנייה של חודש יולי 2006. עיקר טענתם בעניין זה, נסמכת על הערכות וסברות אותן לומדים הם מדברים שנאמרו על ידי מנהלי החברה בנסיבת עיתונאים שנערכה ביום 9.6.2006 (מוצג מב/3), ועל כן, אני דוחה את טענות המבקשים בעניין חובת הגילויי המיידי של המשא ומתן האמור. מכל האמור עד כאן, נראה כי המבקשים עמדו בנטל הנדרש להראות סיכוי סביר להוכחת טענתם לפיה מלוא המידע אודות עיכוב אישור אפוד המגן ותפוקות הייצור הנמוכות ביותר של המפעל בארה"ב בחודשים יולי אוגוסט 2006 היה ידוע למנהלי החברה למצער במחצית השנייה של חודש יולי 2006. מכוח הוראות סעיף 36 לחוק ניירות ערך הותקנו תקנות הדיווח, בהם פרק ג' העוסק בדיווח מיידי ובו תקנה 30 שזו לשונה: "(א)   תאגיד יגיש דו"חות מיידיים על האירועים המפורטים בפרק זה. (ב)   המועד להגשת דו"ח מיידי - אם לא נקבע אחרת בתקנות אלה - הוא: (1)   משנודע לתאגיד לראשונה על אירוע עד השעה 9.30 ביום מסחר כלשהו - לא יאוחר משעה 13.00 באותו יום; (2)   משנודע לתאגיד לראשונה על אירוע במועד אחר - לא יאוחר משעה 9.30 ביום המסחר שלאחריו. (3)   בתקנה זו - "נודע לתאגיד לראשונה על אירוע" - נודע לראשונה על התרחשות האירוע לאחד מאלה: יושב-ראש הדירקטוריון של התאגיד, המנהל הכללי שלו, מנהל העסקים הראשי שלו, נושא המשרה הבכיר ביותר בתחום הכספים בתאגיד, מזכיר התאגיד, או ממלא תפקיד כאמור בתאגיד אף אם תואר משרתו שונה. (ד)   בדו"ח יצוינו היום והשעה שבהם התרחש האירוע והיום והשעה שבהם נודע לתאגיד לראשונה על התרחשותו, והפרטים המפורטים להלן בפרק זה. (ה)   ..." בתקנה 36 לתקנות הדיווח, מתוארים אירועים או עניינים המחייבים דיווח מיידי של התאגיד, וזו לשונה: "אירוע או ענין החורגים מעסקי התאגיד הרגילים (א)   בדוח יובאו פרטים בדבר כל אירוע או ענין החורגים מעסקי התאגיד הרגילים בשל טיבם, היקפם או תוצאתם האפשרית ואשר יש להם או עשויה להיות להם השפעה מהותית על התאגיד, וכן בדבר כל אירוע או ענין שיש בהם כדי להשפיע באופן משמעותי על מחיר ניירות הערך של התאגיד." בע"א 218/96 ע"א 1237/96 ישקר בע"מ נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ (פורסם בתקדין), דן כבוד הנשיא א' ברק בשאלה אם יש לחייב חברה פרטית המסונפת, הכלולה או הקשורה לחברה ציבורית להעביר לחברה הציבורית דוחות כספיים כדי לאפשר לחברה הציבורית לעמוד בחובות הדיווח המוטלות עליה. במסגרת דיון זה התייחס כבוד הנשיא א' ברק לחובת הגילוי הנאות וכך נקבע (שם, פסקה 20): "תפיסת היסוד של דיני ניירות ערך היא גילוי, ושוב גילוי ועוד גילוי (ראה .(1, 2d ed., 1961 .L. Loss, Securities Regulation 21 Vol חובת הגילוי הנאות חלה הן בשלב הנפקת ניירות הערך לציבור (השוק הראשוני) והן בשלב בו נסחרים ניירות הערך בבורסה (השוק המשני). בשוק הראשוני לובש הגילוי אופי חד פעמי, המתבטא בתשקיף. בשוק המשני לובש הגילוי אופי מתמשך. עניינו בעדכון המידע המצוי בידי המשקיע מתקופה לתקופה (ראה ע"א 1928/93 רשות ניירות ערך נ' גבור סברינה מפעלי טקסטיל בע"מ, פ"ד מט (3) 177, 186. עקרון הגילוי הנאות מגשים מספר מטרות. המטרה הראשונה עניינה מסירת מידע לציבור המשקיעים. ביסודו מונחת "הספקתו של בסיס מידע נאות למשקיעים, באופן המאפשר קבלת החלטות רציונאליות בנוגע להשקעותיהם" (ע"א 5320/90 הנ"ל, בעמ' 831). אמת המידה היא אספקתו של כל מידע החשוב "למשקיע סביר השוקל קניה או מכירה של ניירות ערך של התאגיד" (סעיף 36(ג) לחוק ניירות ערך). בכך הומרה הפילוסופיה של "יזהר הקונה" בפילוסופיה של "ידווח המוכר" (ראה ע"א 5320/90 הנ"ל, בעמ' 830). מטרת הגילוי אינה למנוע ביצוען של עסקאות גרועות. מטרת הגילוי היא להעניק תשתית של מידע שתאפשר עסקאות מושכלות. המטרה השנייה המונחת ביסוד חובת הגילוי היא הרתעתית. "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר" כתב ברנדייס בתחילת המאה (L. Brandeis, Other People's Money ch. 15 (1914 הגילוי הוא כלי לעיצוב התנהגות ראויה של החברה ומנהליה. הוא מהווה אמצעי פיקוח (ראה ע"א 5320/90 הנ"ל; כן ראה: Rusell B. Stevenson, Corporations and Information: Secrecy, Access, and Disclosure Ch. 6 ( 1980 ). המטרה השלישית המונחת ביסוד חובת הגילוי היא חיזוק אמון הציבור בארץ ובחוץ לארץ בשוק ניירות הערך הישראלי. שוק ההון מבוסס על אמון הציבור. אמון הציבור מושתת על מידע מלא בדבר החברות, שמניותיהן נסחרות בבורסה (דין וחשבון הוועדה להנפקת ניירות ערך ולמסחר בהם, 1963, בעמ' 3). כן מהווה הגילוי תנאי ליעילותו של שוק ניירות הערך, "שכן בעזרת החשיפה של מידע רלוואנטי יש לשוק יכולת להגיב בזריזות לשינויים הנוגעים למצבה של החברה" (ע"א 5320/90 הנ"ל, בעמ' 831). שוק משוכלל מחייב מידע מלא על אודות החברה הנסחרת. המטרות המונחות ביסוד חובת הגילוי הנאות נועדו להבטיח את שקיפותה של החברה הבורסאית. ביסוד הצורך להבטיח שקיפות זו - ומכאן גם מטרות הגילוי הנאות - מונחים מספר מאפיינים יחודיים לדיני ניירות הערך. המאפיין הראשון הוא קיומו של פער מידע בין ציבור המשקיעים לבין החברה המציעה את ניירות הערך שלה לציבור. נייר ערך הוא בעל אופי מיוחד. ערכו אינו גלוי על פניו. ערכו נקבע על פי איתנותה ורווחיותה של החברה. ההגינות מחייבת שהחברה תספק מידע בדבר ערכה למשקיע הסביר, על מנת שיוכל לקבל החלטת השקעה מודעת (ראה: J. Gross, "Protecting the Investor in a Public Company - A Comparative View", 24 McGill L.J. 484, 489 (1978); ראה גם ע"א 5320/90 הנ"ל, בעמ' 830). המאפיין השני הוא קיומה של הפרדה בין הבעלות בחברה הבורסאית והשליטה בה. הבעלות מפוזרת בידי הציבור הרחב. השליטה בה נתונה בידי קבוצה קטנה (של בעלי מניות ודירקטורים). למשקיע הבודד אין אינטרס מספיק לפקח על בעלי השליטה. נדרשת התערבות חקיקתית - בין היתר, בלבוש עקרון הגילוי הנאות - להגנה על המשקיעים. המאפיין השלישי הוא, שכוחות השוק גורמים לעתים להפצתו של מידע על ניירות הערך, שהוא פחות מהדרוש למשקיע מבחינה אופטימלית. כך, למשל, חברה עשויה לגלות פחות מהנדרש למשקיע הפוטנציאלי כדי למנוע מידע ממתחריה. כן עשויה היא להימנע מגילוי מידע שלילי על פעולותיה (ראה W.H. Beaver, "The Nature of Mandated Disclosure", in R.A. Posner and K.E. Scott, Economics of Corporation Law and Securities Regulation 1980) 320)). נדרשת איפוא הסדרתו של הגילוי על ידי המחוקק. המחוקק הישראלי הסדיר את חובת הגילוי בחוק ניירות ערך. מחוקק המשנה קבע את פרטי הביצוע בחקיקת המשנה." בפסק הדין בע"א 1928/93 רשות ניירות ערך נ' גבור סברינה מפעלי טכסטיל בע"מ (פורסם בתקדין), התיחס בית המשפט לאמת המידה לפיה יש לקבוע האם מידע הינו מידע מהותי המחייב דיווח מיידי, וכך נקבע (פסקה 10 לפסק הדין של כבוד השופט א' גולדברג): "באמתחתו של "המשקיע הסביר", המצוי בין מקצוענות לבורות, יש לתת כלים שיאפשרו לו לעבד את המידע ואת הידע ולישם את המסקנות באופן המיטבי. כדי שיביא יכולת זו לידי ביטוי יש להעמיד לרשותו "כל מידע, שהינו מהותי למשקיע הסביר, ואשר אין מגבלה חוקית או מגבלה שבסבירות המצדיקות מניעת גילויו. אמת המידה של ה'מהותיות' (MATERIALITY) הינה זו השלטת במשפט האמריקאי, שם נקבע, כי למרות שאופיין של העובדות המהותיות (MATERIAL FACTS) משתנה לאור נסיבותיו של כל מקרה נתון - ניתן להכליל ולומר, כי חובת הגילוי משתרעת על עובדה אשר לו המשקיע הסביר בניירות ערך היה יודע אודותיה, היה בכך כדי לשנות באופן משמעותי את מכלול האינפורמציה שעל בסיסה יקבל החלטות הנוגעות להשקעה בניירות ערך בחברה הנוגעת לעניין..." (ע"א 5320/90 לעיל בעמ' 837)." נוכח דברים אלה ובהתחשב במסקנותיי עד כאן, אבחן את טענות הצדדים ביחס לשאלה האם המידע הכלול בהודעת החברה או חלקו מהווה מידע מהותי המחייב גילוי מיידי. בטענתם לפיה לא הייתה על מנהלי החברה חובה מיידית לדווח על המידע שהתגלה להם במחצית השנייה של חודש יולי, נסמכו המבקשים על טענתם לפיה היקף הייצור שעוכב הסתכם ב - 214,000$ (סעיף 42 ו - 49 - 54 לסיכומים). ממילא ומשמצאתי שלכאורה נתון זה אינו נכון ומדובר בעיכוב ייצור בהיקף המגיע ל - 1.3 מיליון דולר לחודש ובהפסקה כמעט מלאה של תהליך הייצור במפעל החברה בארה"ב למצער בחודשים יולי ואוגוסט 2006, נראה שאין אלא לדחות טענה זו של המשיבים. לטענת המשיבים, עיכוב ייצור בהיקף של 1.3 מיליון דולר לחודש מהווה 3.5% מהכנסות החברה (סעיפים 56.5, 58 ו - 59 לסיכומים). נראה כי לא זו הדרך לבחון את המשמעות העסקית של הודעת האניוול על העיכוב בייצור. מדיווח הדירקטוריון (מוצג מב/7), עולה כי מכירות החברה ברבעון השני של שנת 2006 עמדו על סך 72,856,000 ₪ וברבעון השלישי של אותה שנה עמדו מכירות החברה על סך 41,142,000 ₪. נמצא שברבעון השלישי הוא הרבעון הרלבנטי לעניינו פחתו הכנסות החברה בכ - 30,000,000 ₪ ביחס לרבעון שקדם לו. ועוד. מחזור המכירות ברבעון השלישי עמד על 9.8 מיליון דולר לעומת 20.3 מיליון דולר ברבעון המקביל בשנת 2005 (שם ע' 4). נמצא שתוצאות הרבעון השלישי בשנת 2006 משקפים ירידה בהכנסות החברה בשיעור העולה על 50% ביחס לרבעון המקביל בשנת 2005. בניתוח הנתונים על ידי החברה הייתה התייחסות לירידה האמורה וכך צוין: "מחזור המכירות המסתכם ברבעון ב - 41.1 מיליון ₪ לעומת 92.1 מיליון ₪ ברבעון המקביל אשתקד. הקיטון במחזור המכירות נבע בעיקרו מירידה בהיקפי הרכישות על ידי הלקוח העיקרי בארה"ב...". נראה כי בנתונים אלה אודות תוצאותיה העסקיות בפועל של החברה יש לכאורה כדי ללמד על המשמעות העסקית האמיתית של ההודעה על עיכוב אישור אפוד המגן ועיכוב הייצור ברבעון השלישי של שנת 2006. זאת ועוד. הידיעה אודות עיכוב אישור אפוד המגן ועיכוב הייצור בהיקף של 1.3 מיליון דולר לחודש מגלמת עיכוב ייצור בהיקף של 4 מיליון דולר לחודש כולל עלות חומרים, ובסה"כ 17,456,000 ₪ לחודש (4.364 שער הדולר ביום 31.8.2006 כטענת המשיבים X 4,000,000$). על פי דיווח הדירקטוריון עולה כי הכנסות החברה בשנת 2005 עמדו על 391,787,000 ₪, קרי, ממוצע הכנסות חודשי של 32,648,916 ₪. בהתחשב בכך נראה כי היקף עיכוב הייצור החודשי של החברה עקב העיכוב באישור אפוד המגן מהווה כ - 53% מההכנסה החודשית הממוצעת בשנת 2005. בעניין זה נכון לציין, כי בחקירתו הסביר דניאל שההתייחסות לסכום של 4 מיליון דולר בהודעת החברה נועדה לאפשר השוואה לשנים קודמות (ש' 23 ע' 216 לתמליל הדיון מיום 26.11.2009). נוכח התוצאות העסקיות של החברה בחודשים הרלבנטיים, כמפורט לעיל, נראה כי יש בסיס ממשי לאפשרות שבסמוך לקבלת ההודעה על עיכוב אישור אפוד המגן ידעו מנהלי החברה שהמשמעות העסקית של העיכוב האמור הינה עיכוב הכנסות מייצור בשיעור החורג מעסקי התאגיד הרגילים בשל היקפו. בסיכומיהם הזכירו המשיבים את מבחן האיכות והכמות כדי לקבוע אם המידע הינו מידע מהותי (סעיף 194). אף אם אחיל את מבחן האיכות והכמות (סעיף 39 לסיכומי המבקשים וסעיף 194 לסיכומי המשיבים) על עניינו, נראה כי הודעת האניוול לפיה אפוד המגן לא אושר הייתה בגדר מידע העומד במבחן האיכות (ידיעה ודאית אודות העיכוב באישור אפוד המגן) ובמבחן הכמות, היקף הייצור החודשי המעוכב הגיע לכדי 53% מהיקף הייצור החודשי בשנת 2005 ובחישוב רבעוני הגיע היקף הייצור המעוכב ברבעון השלישי של שנת 2006 לכדי 50% מהיקף הייצור ברבעון השני של שנת 2006. טענת המשיבים כאילו מדובר ב"מידע רך" שעל פי הדין חובת פרסומו מוגבלת למקרים בהם החובה עוגנה במפורש בחוק, סומכים המשיבים על טענתם כאילו מדובר במידע "אודות עיכוב בתחזית האספקה של יריעת Goldshield" (סעיף 178 לסיכומים). טענה זו אינה מקובלת עליי. מתצהירו של דניאל עולה כי בימים 24 - 25 ליולי קיבלו מנהלי החברה הודעה שאפוד המגן "לא עבר את הבחינות הבליסטיות הסופיות של הצבא האמריקני". הודעה זו אינה בגדר תחזית או הערכה אלא "מידע קשה" שמשמעותו דחייה בייצור המוצרים שאמורה הייתה החברה לייצר לצורך ייצור אפוד המגן על ידי פוינט בלנק. נוכח דברים אלה והאמור בסעיף 10 שלעיל, אין לקבל אף את טענת המשיבים לפיה המידע האמור אינו עומד במבחן האיכות והכמות לפיהם מוגדר מידע מהותי, הנסמכת אף היא על הטענה כאילו מדובר במידע אודות עיכוב בתחזית בהיקף של 214,000$ (סעיפים 187 - 198). יצוין כי מידע אודות אישור אפוד המגן מסרה החברה בדיווח מיידי מאוחר כמפורט בסעיף ב לדיווח המיידי (מוצג מב/6), ובכך יש לתמוך במסקנה שהמידע אודות עיכוב אישור אפוד המגן הינה מידע מהותי שחייב דיוות מיידי. מוסיפים המשיבים וטוענים כי המידע אודות השבתת המפעל בארה"ב בחודשים יולי אוגוסט 2006 אף הוא בגדר מידע שאינו סופי משום שהחברה ניסתה לשכנע את האניוול לבצע הזמנות נוספות (סעיף 185 לסיכומים). טענה זו אינה נראית לי. ביום 23.7.2006 ידעו מנהלי החברה שהמפעל בארה"ב מושבת ולמצער ביום 25.7.2006 ידעו מנהלי החברה שאפוד המגן לא אושר, ממילא בשלב זה היה ברור להם שבחודשים יולי אוגוסט ואפשר אף ספטמבר יישאר המפעל בארה"ב מושבת מייצור כמעט באופן מלא. על כל אלה, יש להוסיף כי מייד לאחר פרסום הודעת החברה ירד שער מניית החברה בשיעור משמעותי, וטענת המשיבים לפיה התוצאות הכספיות של הרבעון השני גרמו לירידת שער החברה אינה מתיישבת עם דבריו של אברהם במסיבת העיתונאים מיום 9.6.2006 (מוצג מב/3 (א), מהם עולה שרמת המכירות ברבע השני של שנת 2006 לא ירדה אלא השיטה החשבונאית השתנתה. לא הוצגה תשתית המאפשרת לבחון אם הירידה בתוצאות הכספיות נובעת משינוי השיטה החשבונאית. מכל מקום, לא ניתן לשלול אפשרות שהמידע שנמסר בהודעת החברה תרם אף הוא לירידת שער מניית החברה. אכן, מדובר בידיעה שבדיעבד אודות השפעת המידע שנכלל בהודעת החברה על שער המנייה וצריך עוד לברר אם בזמן קבלת הידיעה אודות העיכוב באישור אפוד המגן צפו ו/או היו צריכים מנהלי החברה לצפות אפשרות ששער מניית החברה יירד באופן משמעותי. אולם, נוכח הסיפא של תקנה 36 (א) לתקנות הדיווח, יש באפשרות שהמידע שנמסר בהודעת החברה תרם לירידת שער מניית החברה, כדי לתמוך במסקנה שלכאורה מדובר במידע מהותי החייב בגילוי מיידי. טענת המשיבים לפיה נסמכו על ייעוץ משפטי לפיו לא היה מקום לפרסום דיווח מיידי ביום 26.7.2006 (סעיף 43 לסיכומים) אף היא אינה יכולה לסייע להם. ראשית, מעדותו של עו"ד שרון, עולה כי הנתונים אודות היקף הייצור המעוכב בסך 214,000$, נמסרו לו בעל פה על ידי מנהלי החברה (ע' 383 - 386 לתמליל הדיון מיום 10.12.2009). ממילא ונוכח האמור עד כאן, נראה לכאורה שחוות דעתו של עו"ד שרון ניתנה ביחס למצב נתון שלא תאם את המציאות. על כך ואולי אף קודם לכן נכון להוסיף, כי בקבלת חוות דעת משפטית אין החברה ו/או מנהליה יכולים להסיר מעליהם אחריות לאי פרסום דיווח מיידי מקום שנדרש היה לעשות כן, לא כל שכן חוות דעת המתבססת על מצגים עובדתיים שנמסרו מפי מנהלי החברה. היקף תפקידו של המומחה יהא בהתאם למה שהוא מתבקש ומה שמוצג לו. נוכח האמור עד כאן, נראה כי המבקשים עמדו בנטל הנדרש בבקשה לאישור תביעה ייצוגית להוכיח שלכאורה הפרו המשיבים או מי מהם את חובת הדיווח המיידי החלה עליהם מכוח הוראות סעיף 36 (א) לחוק ניירות ערך, תקנה 30 (א), (ב) ו - תקנה 36(א) לתקנות הדיווח. זאת, ככל שמדובר במידע שקיבלו מהאניוול ביום 25.7.2006 אודות העיכוב באישור אפוד המגן שאמורה הייתה פוינט בלנק לייצר עבור צבא ארה"ב והידיעה מיום 23.7.2006 אודות השבתת המפעל בארה"ב בחודשים יולי ואוגוסט 2006. משהגעתי עד כאן ונוכח החלטתי מיום 13.1.2009, איני רואה לנכון לדון בשלב זה, בטענות נוספות שהעלו הצדדים. עם זאת, שמורה לצדדים הזכות להעלות טענות שלא נדונו במסגרת החלטה זו בשלב בו אדון בשאלת הנזק, היקפו, הקשר הסיבתי ושאר העניינים הדרושים לאישור תביעה ייצוגית. בשלב זה אין צו להוצאות באשר הן תידונה בהמשך. ). דיני חברותחברה ציבוריתשוק ההון / ניירות ערך