קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לאישור תביעה ייצוגית בנושא בניית הרכבת הקלה: 1. המבקשים הגישו לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית, לפי חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006. עניינה של הבקשה, והתובענה שבבסיסה, הוא טענות המבקשים לביצוע לקוי של פרויקט הקמת הרכבת הקלה בירושלים, ולהימשכותן של העבודות שנים מעבר לתכנון המקורי, באופן המסב נזקים חמורים לתושבי ירושלים והסביבה. 2. המבקשים הם תושבי ירושלים והסביבה, הסובלים, על פי הנטען בבקשה, מהתמשכות העבודות להקמת פרויקט הרכבת הקלה בירושלים. המשיבה 1 היא חברה פרטית אשר זכתה, בעקבות מכרז של המדינה, בחוזה זכיינות להקמת הרכבת הקלה בירושלים ולהפעלתה. חוזה הזכיינות הוא חוזה מסוג B.O.T (Build ,Operate, Transfer) במסגרתו אחראית המשיבה 1 להקמת הקו הראשון של הרכבת הקלה, להפעלתו במשך 30 שנה, ולהעברתו, בסיום תקופת ההפעלה, לידי המדינה. המשיבה 2 היא, על פי הנטען, עמותה פרטית אשר נבחרה לנהל את הפרויקט מטעם המדינה. לטענת המבקשים, התרשלו המשיבות בניהול ובביצוע הפרויקט, ותחת לסיימו לפי חוזה הזכיינות, בסוף שנת 2006, לא סיימו אותו עד היום. כפועל יוצא מהתמשכות העבודות, שנים מעבר למתוכנן, נגרם למבקשים נזק רב. בשל עומסי התנועה לאורך התוואי המיועד של הרכבת, נגרמים לאלה מן המבקשים הנוסעים בכלי רכב פרטיים, נזקים של אובדן זמן בשל עמידה בפקקים, אובדן שעות עבודה ושחיקת כלי רכבם. אלה מן המבקשים הנאלצים לנסוע בתחבורה ציבורית, סובלים משיבושים במערך התחבורה הציבורית, זמני המתנה ממושכים, הסטת מסלולי הנסיעה לרחובות צדדיים, התארכות הנסיעות ועוד. עוד נטען כי העבודות בפרויקט גורמות לפגיעה בהולכי רגל, למפגעי רעש, אבק, זיהום אויר ופסולת, להיווצרותם של בורות ומהמורות, ולפגיעה קשה בחופש התנועה ובאיכות חייהם של התושבים. 3. המשיבה 1 עותרת לסילוק הבקשה על הסף. לטענתה, אין הבקשה, ולכל הפחות חלקה המכריע, נכנסת לגדרן של אלו מן החלופות הקבועות בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, ולפיכך אין התובענה כשירה להתברר כתובענה ייצוגית. המשיבה 2 הצטרפה לבקשת המשיבה 1 ואף הוסיפה טענות משלה. תמצית טענות המשיבות בבקשתן 4. המשיבה 1 טוענת כי על פי האמור בס' 3 לחוק תובענות ייצוגיות, לא תוגש תובענה ייצוגית "אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה...". מגבלה זו נקבעה מתוך הכרה כי כלי התובענה הייצוגית כמוהו כ"רימון יד שניצרתו נשלפה מגופו" (דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, ניתן ביום 11.8.03), ומשכך החלתו חייבת להיעשות רק בתחומים שהמחוקק קבע מפורשות כי יש לאפשר החלתו. בבקשתם, מפנים המבקשים לגדרן של שתיים מן החלופות הקבועות בתוספת השניה: פרט 1 שעניינו "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח", ופרט 6 שעניינו "תביעה בקשר למפגע סביבתי נגד גורם המפגע", אולם לטענת המשיבה 1, אין הבקשה נכנסת לגדרם של פרטים אלה. בכל הנוגע לפרט 1 לתוספת, טוענת המשיבה 1 כי היא אינה "עוסק" באשר אין היא מספקת, ולא סיפקה בכל תקופת התביעה, שירות כלשהו, כי המבקשים אינם לקוחותיה, וכי גם לפי הנטען בבקשה, המבקשים הם, לכל היותר, "לקוחותיו העתידיים של הפרויקט.." (בע' 2 לבקשה). עוד היא טוענת כי גם אם המשיבה היתה "עוסק" והמבקשים לקוחותיה, התביעה איננה "בקשר לענין" שבין המשיבה 1 כעוסק לבין המבקשים כלקוחותיה. בהקשר זה מוסיפה המשיבה 1 וטוענת, כי בכל הנוגע לתקופה לה מתייחסת התובענה, ולמעשה, עד לתחילת הפעלתה המסחרית של הרכבת, עוסקת המשיבה 1 אך בהקמת תשתית פרויקט הרכבת הקלה. בכל התקופה האמורה, לא מכרה נכס כלשהו ולא נתנה שירות כלשהוא למבקשים והיא אף אינה רשאית לעשות כן בטרם ניתן לה אישור לכך ע"י המדינה. המשיבה 1 מוסיפה וטוענת כי פעילותה להקמת תשתית הרכבת הקלה היא פעילות שלטונית מובהקת, אשר במקרה זה החליטה המדינה לבצעה באמצעות זכיין פרטי, ולכן גם מטעם זה, אין המשיבה 1 בגדר "עוסק" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן. לענין זה מפנה המשיבה 1 לענין צ'רטוק (רע"א 2907/97 מדינת ישראל נ' צ'רטוק, פ"ד נו(2) 876), ממנו היא למדה כי כאשר המדינה מבצעת פעילות שלטונית, גם אם באמצעות גוף 'פרטי', אין הפעילות השלטונית מאבדת את אופייה בשל כך, ואין לראות את אותו גוף פרטי כ'עוסק' כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן. בכל הנוגע לפרט 6 לתוספת, טוענת המשיבה 1, כי מרביתן המכריע של הטענות הכלולות בבקשה אינן מהוות, ואינן יכולות להוות, "מפגע סביבתי" כהגדרתו בחוק למניעת מפגעים סביבתיים. המבקשים מעלים בבקשתם טענות הנוגעות לחסימת כבישים, עמידה בפקקים, שינוי וצמצום קווי תחבורה ציבורית, עיכובים בהשלמת הפרויקט, אי יעילות הפרויקט לכשיפעל ועוד. טענות אלה אינן מפגע מסוג "זיהום" לסוגיו, "רעש" או "ריח", אשר רק בגינם מאפשר החוק הגשת תובענה ייצוגית. המשיבה 1 מוסיפה ומציינת כי אין היא מתעלמת מכך שקיימות מספר טענות בודדות הכלולות בבקשה, אשר עשויות להיכנס לגדרו של "מפגע סביבתי", אולם ליקוטן של אלה מבין מאות סעיפי הבקשה, אינו מתפקיד המשיבה 1 או מתפקידו של בית המשפט, ואין בהן כדי להצדיק הותרת הבקשה על כנה, שעה שזו כוללת מאות סעיפים ועשרות נספחים, אשר תוכנם אינו יכול להוות ענין להליך ייצוגי. ולבסוף טוענת המשיבה 1, כי הבקשה לאישור, על אופן הגשתה, מעלה סימני שאלה כבדים על עצם התאמתה להתברר כהליך ייצוגי. הבקשה כומתה בסכום עתק של למעלה ממיליארד ומאתיים מיליון ₪, משתרעת על פני מאות עמודים, מתייחסת לתקופה של למעלה מעשור, ועוסקת בעניינים המערבים תחומי טיפול ודיסציפלינות שונים, תוך קיבוץ שאלות מרובות ושונות, המתפרשות על פני תקופות שונות, ומשפיעות על מגוון אנשים שונים בדרכים שונות. כל זאת, בניגוד לרציונל העומד בבסיס ההליך הייצוגי שמעצם טיבו עוסק בשאלות ממוקדות המשותפות באופן הומוגני לכלל קבוצת התובעים הנטענת. בהקשר זה נטען כי התגוננות בפני הבקשה באופן בו הוגשה, מחייבת הקדשת משאבים ניכרים ביותר, הן משאבי זמן והן עלויות כספיות משמעותיות. 5. המשיבה 2 מצטרפת לטענות המשיבה 1. עוד היא מוסיפה וטוענת כי המשיבה 2 אינה אלא זרועה הארוכה של המדינה ושל עירית ירושלים, וכל תפקידה, כנטען בבקשת האישור גופה, מתמצה בסמכויות שהופקדו בידיה ע"י המדינה. בעת הדיון בבקשה הבהירה המשיבה 2 כי אין היא טוענת כי היא "רשות" לצורך ס' 3 לחוק תובענות ייצוגיות. יחד עם זאת, היא טוענת, כי אפיון תפקידיה ותיאורה כעולה מבקשת האישור, מעלה כי אין היא בגדר "עוסק" או מי שגורם למפגע סביבתי. תמצית תשובת המבקשים 6. המבקשים טוענים כי מקומן של בקשות הסילוק על הסף הוא בשלב הדיון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, וכי טיעוני המשיבות הן בבחינת הקדמת המאוחר והפיכת החריג לכלל. בהקשר זה הם טוענים כי הקבוצה המיוצגת בבקשה מונה מעל 900 אלף תושבים, שחייהם הפכו בשנים האחרונות לבלתי אפשריים, ותביעה ייצוגית זו היא האמצעי היחיד העומד לרשותם על מנת לקבל דין וחשבון המתייחס לפגיעה המתמשכת בחייהם, ופיצוי הולם לנזק שנגרם להם. עוד הם טוענים כי דין הבקשות להימחק באשר לא צורפו להן תצהירים אף שהן נסמכות על טענות עובדתיות. לעניין פרט 1 לתוספת, טוענים המבקשים, כי המשיבה 1 היא "עוסק" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, שכן היא עוסקת בהקמת פרויקט ענק שעניינו הרכבת הקלה, אשר מיועד לרווחתם של תושבי ירושלים רבתי. במסגרת זו היא מקימה תשתית הכוללת הנחת מסילות והקמת תחנות כנגד תשלום ומעסיקה עובדים וקבלני משנה. כן היא עוסקת בפיתוח סביבתי הכולל נטיעת עצים, הנחת ספסלים וחידוש פני העיר. בכך היא נותנת שירות, בין אם שירות עבור העיריה, ובין אם שירות עבור תושבי העיר או גורמים אחרים. לטענת המבקשים, לצורך פרט 1 לתוספת, די בכך שהמשיבות הינן 'עוסק', קרי, גורם המוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, ולא נדרש כי פעילותו של העוסק תהא בהתייחס ללקוח-התובע. המבקשים מוסיפים וטוענים כי המשיבה 1 היא תאגיד פרטי מסחרי לכל דבר וענין, המבצע פעילות מסחרית, ואין לראותה כממלאת פונקציה שלטונית כלשהיא. יתר על כן, גם כאשר גוף פרטי ממלא פונקציה ציבורית, יש לבחון את מהות פעולתו, ולבדוק האם זו פעולה בעלת צביון עסקי או שלטוני. לטענת המבקשים, יש לראות כ"עוסק" גם גוף הנושא אופי ציבורי מובהק, במידה וזה פועל מתוך שיקולים עסקיים. המבקשים מוסיפים וטוענים כי בין המבקשים לבין המשיבה 1 מתקיימים יחסי עוסק-לקוח, גם בשל כך שבין הצדדים נכרתה "עסקה" לפיה מקימה המשיבה 1 עבור הציבור מערך של רכבת קלה, ו'בתמורה' לכך סובלים התושבים מעבודות ההקמה למשך פרק זמן מוגבל. המבקשים ערים לכך שפרשנותם למושג יחסי עוסק-לקוח היא פרשנות מרחיבה, אולם הם טוענים כי בית המשפט נקט לא אחת גישה פרשנית מרחיבה של מונח זה על מנת להרחיב את מעגל העילות והגורמים נגדם ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית. המבקשים טוענים כי גם פרשנות מצמצמת של יחסי עוסק-לקוח מאפשרת הגשת הבקשה לאישור. לטענתם, המבקשים הם מי שאמורים ליהנות בעתיד מפעולותיה המסחריות של המשיבה 1, ולכן יש לראות את המשיבה 1 כמי שהתחייבה לספק מוצר מסוים, רכבת קלה, בתאריך יעד מסוים, אולם לא עמדה בהתחייבויותיה. לפיכך, מקיימים המבקשים יחסי עוסק-לקוח עם המשיבות, לכל הפחות מן המועד המקורי שנועד לסיום העבודות, בשנת 2006. עוד הם טוענים כי גם אם אין הם צד פורמאלי למערכת היחסים החוזית שבין המשיבה 1 למדינה, בכל הקשור להקמת הרכבת הקלה, די בקשר עקיף עם המשיבה 1, כלקוחותיה העתידיים וכמי שאמורים ליהנות מפירות ההסכם, לשם כינון יחסי עוסק-לקוח. ולבסוף טוענים המבקשים כי על פי לשונו של החוק ניתן להגיש תביעה נגד עוסק בקשר לענין שבינו לבין לקוח "בין אם התקשר בעסקה ובין אם לא". מכאן נלמד כי יחסי עוסק-לקוח עשויים להיווצר עוד קודם לשכלולה של העסקה המסחרית הראשונה, וכי יש לראות את יחסי המבקשים והמשיבה 1 כיחסי עוסק-לקוח, בשלבם הטרום חוזי, בטרם התקשרו הצדדים בעסקה כלשהיא. בכל המתייחס לפרט 6 לתוספת טוענים המבקשים בקצרה כי עקב אורכה של הבקשה לא ניתן היה לפרט כל אחד מן המפגעים הסביבתיים, וכי מאחר שגם המשיבות מכירות בכך כי קיימות עילות הנכנסות לגדר פרט 6, יש לברר את הבקשה במסגרת בקשת האישור ולא במסגרת בקשת סף זו. לענין זה הם מוסיפים ומציינים כי בסמכותו של בית המשפט לאשר את הבקשה בשינויים לפי ס' 13 לחוק תובענות ייצוגיות. תמצית התשובה לתשובה 7. באשר לשלב הדיון בבקשת הסילוק, טוענת המשיבה 1 בתשובתה לתשובת המבקשים, כי מדובר בשאלה משפטית צרופה, שאינה דורשת בירור עובדתי, ואשר ניתן להכריע בה בשלב זה של הדיון. הדברים נכונים שבעתיים כאשר עסקינן בבקשה רחבת היקף באופן חריג, אשר ניהול שלב האישור בה ידרוש משאבי אין קץ. המשיבה 1 מוסיפה וטוענת כי במסגרת בקשתם לאישור התובענה כייצוגית טענו המבקשים לשירות אחד ויחיד, הוא הפעלת הרכבת באופן מסחרי והסעת נוסעים בה, ולא הועלתה כל טענה ל"שירות" אחר. טענות המבקשים כי השירות נשוא הבקשה הוא הקמת תשתית הרכבת הקלה, אין להן זכר בבקשה לאישור, והן בגדר הרחבת חזית אסורה. המשיבה 1 ממשיכה וטוענת כי טענת המבקשים ליחסי עוסק-לקוח המתקיימים בין המשיבה לבין הציבור הינה משוללת יסוד. על פי טענתם זו, כל קבלן עבודות שנשכר ע"י המדינה לביצוע עבודות בנייה כלשהן, הינו "עוסק" אשר נותן, במהלך ביצוע העבודות, שירות לציבור. כל זאת, אף שמעולם לא נכרתה, או היתה כוונה לכרות, עסקה כלשהיא בינו לבין הציבור, וממילא לא היתה כוונה להחיל עליו את חוק הגנת הצרכן. יתר על כן, דווקא טיעוני המבקשים כי מדובר בפרויקט תשתיתי למען הציבור, מחדד את העובדה כי מדובר בפעילות שלטונית, אשר אינה חוסה תחת חוק הגנת הצרכן. המשיבה 1 מוסיפה וטוענת כי לא התחייבה מעולם לספק למבקשים שירותי הפעלת רכבת במועד מסוים, לא התקשרה עמם בהסכם, וההסכם בו התקשרה, עם המדינה, קובע מפורשות כי אין הוא מהווה חוזה לטובת צד שלישי, ואינו מעניק זכויות כלשהן לציבור. סילוק בקשת אישור על הסף 8. ככלל, כך נקבע, יש לברר טענות סף נגד אישור תובענה ייצוגית בגדר הדיון בבקשה לאישור עצמה, ואין לערוך דיון נפרד בבקשה לסילוק בקשת האישור על הסף. הטעם שניתן לכך הוא שהדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוא עצמו הליך מקדמי ופיצולו לתתי הליכים עלול להוביל לסרבול ההליך. עוד נקבע, כי בקשה לסילוק על הסף של בקשת אישור תתקבל במקרים חריגים וקיצוניים בהם ברור על פני הדברים "שאין בבקשה ולא כלום" (רע"א 8332/96, 8377/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 291 (2001)). לכלל האמור נקבעו חריגים: "אין בדברים אלה כדי לומר כי לעולם לא ניתן יהיה לבקש את סילוקה על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית. ניתן להעלות על הדעת טענות שבדין או שבעובדה הדורשות בירור פשוט יחסית, ושיש בהן כדי להשמיט את הקרקע תחת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כולה" (רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ, ניתנה ביום 13.8.07). עוד נאמר: "יש הגיון בסילוק אפשרי של הבקשה לאישור על הסף (ובהתאם - לעצם עריכת הדיון בשאלה זו) רק "במקרים חריגים וקיצוניים שבהם ברור על פני הדברים שאין בבקשה ולא כלום" (עניין רייכרט, שם). כאשר קריאה פשוטה של הדברים, על פניהם, מלמדת לכאורה כי המדובר בבקשת סרק, ודיון בבקשה לסילוקה של בקשת האישור על הסף הוא פשוט, מהיר ויכול להוביל למסקנה ברורה וחד-משמעית, אזי יש בסיס לעריכת דיון כאמור. בהקשר זה נזכיר - כדוגמאות בלבד - מספר מקרים לא ממצים: כאשר הבקשה לאישור הוגשה על-ידי גורם המנוע מלהגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית, או שעל פניו ברור כי אין לו עילת תביעה כנגד הנתבעים (סעיף 4(א) לחוק), או כאשר התובענה איננה מסוג העניינים המנויים בתוספת השניה לחוק, או בהוראת חוק מפורשת אחרת (סעיף 3 לחוק)" (רע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ' קדמי, ניתנה ביום 2.4.09). 9. בענייננו, טענות המשיבות מצדיקות פיצולו של הדיון ע"י הקדמת הדיון בבקשה לסילוק על הסף. מדובר בתובענה ייצוגית מורכבת שהוגשה בסכום עתק של כמיליארד ומאתיים מיליון ₪, ומתן תשובה לבקשה לאישורה כייצוגית יהא כרוך בהקדשת משאבי זמן וכסף לא מבוטלים. בידי המשיבות טענות סף משפטיות, שאינן טעונות חקירה ובירור עובדתיים, וככל שתתקבלנה, יהיה בהן כדי לייתר את המשך הדיון, או את עיקרו, וכדי לחסוך את העלויות הגבוהות הכרוכות במתן תגובה לבקשה (וראה בש"א (י-ם) 124/10 אלקלעי נ' בנק דיסקונט, ניתנה ביום 11.2.10). לפיכך, יש להעדיף במקרה זה הקדמת הדיון בבקשה, שבירורה פשוט יחסית, על פני דיון בה בשלב הדיון בבקשה לאישור. האם התובענה היא מסוג העניינים המנויים בתוספת השניה 10. ס' 3 (א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כדלהלן: "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית; על אף האמור, לא תוגש נגד רשות תובענה ייצוגית לפיצויים בגין נזק שנגרם על ידי צד שלישי, שעילתה הפעלה או אי הפעלה של סמכויות פיקוח, הסדרה או אכיפה של הרשות ביחס לאותו צד שלישי; בסעיף קטן זה ובסעיפים 5(ב)(2), 9 ו-21, "רשות" - כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים". הוראה זו קובעת רשימה סגורה של עניינים, כפי שפורטו בתוספת השניה, בגינם ניתן להגיש תובענה ייצוגית. גישה זו, המגבילה את תחולתו של החוק לתחומים מוגדרים בלבד, נבחרה ע"י המחוקק מתוך מגמה להחיל את הוראות החוק באופן הדרגתי "שבו יוספו בשלבים עילות, נושאים ותחומים" תוך "בחינה נפרדת של התאמת ההליך לכל תחום בנפרד, תוך בחינה מהותית של מידת קשיי האכיפה שמעורר התחום, אמצעי האכיפה האלטרנטיביים, ועוד...." (דברי ההסבר לס' 3 להצעת החוק הממשלתית). על רקע זה נקבע ע"י בית המשפט העליון, כי "לא בכל עניין ניתן להגיש תובענה ייצוגית, ומה שלא הותר במפורש אסור. העובדה שתובענה ייצוגית עשויה להיות מנגנון יעיל ורצוי בנסיבות מסוימות כשלעצמה אינה מספקת כדי לאשר תובענה כייצוגית", וכי "יש לבחון תביעות ייצוגיות בזהירות, התואמת את כוונת המחוקק" (רע"א 2598/08 בנק יהב לעובדי מדינה בע"מ נ' שפירא, ניתן ביום 23.11.10). 11. המבקשים מעגנים את תובענתם בפרטים 1 ו-6 לתוספת השניה. נבחן, אפוא, האם התובענה נכנסת לגדרם של פרטים אלה. תביעה נגד עוסק בקשר לענין שבינו לבין לקוח 12. פרט 1 לתוספת השנייה לחוק, מאפשר הגשת הליך ייצוגי בעניין שלהלן: "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו." "עוסק", כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, הוא: "מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן". תכלית פרט זה הייתה להכניס לגדרו של החוק תביעות שעניינן יחסי עוסק-לקוח, דהיינו, תביעות בעלות אופי צרכני. על פי ההלכה, אין פרט זה מגביל את עילתה של התביעה לעילות מכוחו של חוק הגנת הצרכן, אולם הוא מגביל את נושאן, באופן שזה יעסוק בענין שבין "עוסק", כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, לבין לקוח (וראה ע"א 4696/08 גפני נ' עמותת אגודת בעלי מוניות התחנה, ניתן ביום 5.8.10), קרי: ענין הנושא אופי צרכני. מסקנה זו עולה גם מדברי ההסבר להצעת החוק: "הפרט מרחיב על ההסדר הקבוע בחוק הגנת הצרכן, באופן שהוא מאפשר הגשת תובענה ייצוגית נגד עוסק כהגדרתו בחוק האמור, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו. הפרט אינו מצמצם את הגשת התובענה הייצוגית לעילות הקבועות כיום בחוק הגנת בצרכן, לאור הביקורת שנמתחה על ההסדר המצומצם אשר הגביל הגשתן של תובענות ייצוגיות לעילות לפי אותו חוק. ההסדר המוצע מסיר את ההגבלה האמורה ומבהיר כי כל התחום הצרכני הוא נושא להגשת תובענות ייצוגיות". אין, למעשה, חולק בין הצדדים כי פרט 1 לתוספת עניינו בתחום הצרכני (ראה ס' 90 לתגובת המבקשים לבקשה). 13. פרט 1 לתוספת גודר תחולתו לתביעות נגד "עוסק", כהגדרתו וכפרשנותו בחוק הגנת הצרכן, בקשר "לענין שבין עוסק לבין לקוח". בענייננו אין חולק, וכך גם נטען בבקשת האישור, כי בשלב זה עוסקת המשיבה 1 בהקמת תשתית הרכבת הקלה. אין גם חולק כי בתום עבודות התשתית, עם הפעלתה המסחרית של הרכבת להסעת נוסעים, תהיה פעילותה זו כפופה לחוק הגנת הצרכן, וכי אז עשויה המשיבה 1 להיכנס לגדרו של המונח "עוסק", בכל המתייחס למכירת כרטיסי נסיעה, מתן שירותי ההסעה וכיוצא באלה. השאלה היא, האם בשלב הנוכחי, שלב הקמת תשתיות הרכבת, מתקיימים בין הצדדים יחסי עוסק-לקוח, בקשר "לענין שבין עוסק לבין לקוח". המבקשים טוענים כי המשיבה 1 היא "עוסק" שכן היא נותנת "שירות דרך עיסוק". עיון בבקשת האישור מעלה כי השירות לו טוענים המבקשים בבקשתם, הוא השירות העתידי שיינתן להם עם תום ביצוע עבודות התשתית. בהתאם לכך נטען בבקשה, כדלהלן: "המבקשים תושבי העיר והסביבה הינם לקוחותיה של המשיבה 1 אשר היו אמורים לקבל את שירותי החברה כבר במועד הסיום המקורי של הפרויקט, אך ניצבים בשלהי שנת 2010 בפני שוקת שבורה. מחד, אין הם זוכים ליהנות מהשיפורים שהובטחו במערך התחבורה וברמת החיים ולקבל את שירותי הרכבת הקלה. מאידך, סובלים התושבים מנזקים רבים, לסביבתם, באיכות חיייהם, במערך התחבורה הציבורית ובמערכת הכבישים והתחבורה בעיר...." (בע' 1 לבקשה לאישור). עוד נטען כי: "המבקשים הינם לקוחותיו העתידיים של הפרויקט..." (בע' 2 לבקשה לאישור). לפיכך, וכפי שטוענת המשיבה 1, השרות לו טוענים המבקשים בבקשתם הוא אותו שירות עתידי, הנוגע להפעלת הרכבת הקלה והסעת נוסעים בה, ולא שירות המתייחס לפעולות ההקמה של הפרויקט. מכאן, כי בכל המתייחס לתקופה בה דנה התובענה, לא נטען בבקשה כי המשיבות עוסקות במכירת נכס או במתן שירות ללקוחות, או כי הן מבצעות פעילות מסחרית-צרכנית. גם לגופם של דברים, ביצוע עבודות תשתית, על פי חוזה שבין המשיבה 1 לגורם שלישי, אינו מכירת נכס ואף לא מתן שירות ללקוחותיו הפוטנציאליים של הפרויקט העתידי שבהקמה, ולפיכך, אין המשיבות פועלות, ביחסיהן עם המבקשים, כ"עוסק" אל מול "לקוח". אפילו היו המשיבות "עוסק", אין המבקשים לקוחותיהן, בכל הנוגע לענין מושא התובענה, שהוא הקמת עבודות התשתית. מבחינה זו אין המשיבה 1 שונה מכל קבלן המבצע עבודות תשתית או בניה על פי חוזה עם מזמין העבודות, או מקמעונאי הבונה את החנות בה עתיד הוא למכור את מרכולתו. העובדה שעבודות התשתית מבוצעות דרך מקרה ע"י אותו גורם האמור להפעיל בעתיד את הרכבת באופן מסחרי, אינה מכניסה אותו, מכוח אותה הפעלה מסחרית עתידית, לכלל "עוסק", כבר בשלב הקמת הפרויקט. בהתאם, יש לדחות גם את טענת המבקשים כי די בכך שהמשיבות הינן "עוסק", הנותן שירות לגורם כלשהוא, גם אם מדובר בגורם שלישי, כדי להכניס את התובענה לגדרו של פרט 1 לתוספת. פרשנות זו של המבקשים מעקרת את תכליתו הצרכנית של פרט 1 לתוספת ומנתקת אותו מתחום היחסים שבין עוסק ללקוחו בהתייחס לעסקה צרכנית או עסקה צרכנית פוטנציאלית, ומרחיבה את מוטת כנפיו של החוק באופן בלתי סביר. יתר על כן, וכפי שנאמר לעיל, גם אם המשיבות נכנסות לגדר "עוסק", אין המבקשים לקוחותיהן לענין הקמת עבודות התשתית. 14. המבקשים מוסיפים וטוענים כי יש לראות את יחסי הצדדים כיחסי עוסק-לקוח במובן זה שהמשיבה 1 התחייבה לספק מוצר מסוים, רכבת קלה, בתאריך יעד מסוים, אולם לא עמדה בהתחייבויותיה. לא ניתן לקבל גם טענה זו. התובענה כפי שהוגשה, איננה מתייחסת לנזקים הנגרמים, על פי הנטען, למבקשים, בשל אי יכולתם לעשות שימוש ברכבת הקלה בשל האיחור בהפעלתה. התובענה מתייחסת לנזקים הנגרמים למבקשים בשל עצם הקמת תשתיות הרכבת הקלה והימשכות העבודות. לפיכך, גם אם נכונה טענת המבקשים כי יש לראות את יחסי הצדדים, לענין מועד הפעלת הרכבת, כיחסי עוסק-לקוח, ואינני נדרשת לכך, אין התובענה, כפי שהוגשה, עוסקת "בענין שבינו (בין העוסק) לבין לקוח". עוד טוענים המבקשים כי ענייננו ב"עסקה" לפיה המשיבה 1 תקים מערך של רכבת קלה, ו"בתמורה" יסבלו התושבים מעבודות ההקמה. גם פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם התחום הצרכני בו עוסק פרט 1 לתוספת, וקבלתה תהפוך כל מזיק וניזוק, תהא מערכת היחסים ביניהם אשר תהא, לעוסק ולקוח לצורך חוק תובענות ייצוגיות. ויודגש, משאין חולק, כי פרט 1 משתייך לתחום הצרכני, יש לפרשו באופן שיתיישב עם תחום זה. וכך נאמר בענין בנק יהב: "לענייננו, גם לפני קבלת החוק ניתן היה להגיש תובענות ייצוגיות נגד תאגיד בנקאי, אך עילות התביעה היו מוגבלות לאלה שנקבעו בחוק. חוק התובענות הייצוגיות ביטל הגבלה זו...המלומד קלמנט התייחס להרחבה זו כחלק מהרחבת אפשרויות התביעה בתחום הצרכני.... דומני, כי במסגרת מכלול האינדיקציות הפרשניות המוגבלות העומדות לרשותנו, שאלת סיווג ההרחבה כמשתייכת לתחום הצרכני עשויה להשפיע על ההכרעה בשאלה, האם יש לראות את נושא התביעה הנוכחית כבא במסגרת התוספת השניה" (רע"א 2598/08, שם, ההדגשות במקור). 15. המבקשים טוענים עוד כי על פי לשונו של החוק ניתן להגיש תביעה נגד עוסק בקשר לענין שבינו לבין לקוח "בין אם התקשר בעסקה ובין אם לא". מכאן ניתן ללמוד, לטענתם, כי יחסי עוסק-לקוח יכולים להיווצר עוד קודם לשכלולה של העסקה המסחרית הראשונה, ולפיכך, יש לראות את יחסי הצדדים כיחסי עוסק-לקוח בשלבם הטרום חוזי, בטרם התקשרו הצדדים בעסקה כלשהיא. יש לדחות גם טענה זו. הביטוי "בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לא" נועד להכניס לגדרי החוק את שלבה הטרום חוזי של העסקה, גם אם בסופו של דבר לא הבשיל המשא ומתן לכלל חוזה מחייב. ואולם, בענייננו לא נטען לקיומו של משא ומתן, בין המשיבות כ"עוסק" לבין המבקשים כ"לקוח", לכריתת עסקה פוטנציאלית העשויה לצאת אל הפועל בשלב ביצוע עבודות התשתית, וביצוע עבודות התשתית לרכבת הקלה איננו השלב הטרום חוזי של ההפעלה המסחרית של הרכבת. 16. לסיכום, ומבלי צורך להידרש, בשלב זה, לשאלה האם הפעילות המבוצעת ע"י המשיבות היא פעילות שלטונית או פרטית, ולנפקותה של אבחנה זו, הנני סבורה כי אין התובענה נכנסת בגדרו של פרט 1 לתוספת. התובענה אינה נושאת אופי צרכני. בשלב ביצוע תשתיות הפרויקט, אין כל עסקה מסחרית או טרום עסקה מסחרית בין הצדדים, לא קיימת זיקה צרכנית בין הצדדים, ואין העניינים המפורטים בתביעה נוגעים לענין שבין נותן שירות ללקוח. תביעה בקשר למפגע סביבתי נגד גורם המפגע 17. פרט 6 לתוספת השניה לחוק, מאפשר הגשת הליך ייצוגי בעניין שלהלן: "תביעה בקשר למפגע סביבתי נגד גורם המפגע; לענין זה, "גורם המפגע", "מפגע סביבתי" - כמשמעותם בחוק למניעת מפגעים סביבתיים." בחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), תשנ"ב-1992 הוגדר "מפגע סביבתי", כדלהלן: "מפגע סביבתי" - זיהום אויר, רעש, ריח, זיהום מים, זיהום מי-ים, זיהום על ידי פסולת, זיהום על ידי חומרים מסוכנים, זיהום על ידי קרינה, פגיעה בסביבה החופית, והכל כשהם בניגוד לחיקוק, לצו, לתכנית, לרישיון עסק או לכל היתר או רישיון אחר, או שיש בהם פגיעה בבריאותו של אדם או גרימת סבל ממשי לאדם..." על פי ס' 2(א) לחוק מפגעים סביבתיים, "גורם המפגע", הוא "מי שגורם או עומד לגרום מפגע סביבתי". 18. כמו בענין פרט 1 לתוספת, גם בעניינם של מפגעים סביבתיים, מאפשר החוק לתבוע בתובענה ייצוגית בכל עילה, ובלבד שזו תהיה קשורה למפגע סביבתי, ותופנה נגד גורם המפגע, כמשמעותם בחוק למניעת מפגעים סביבתיים: "...מאפשר החוק החדש לתבוע בתובענה ייצוגית בכל עילה ובלבד שתהיה קשורה למפגע סביבתי ותופנה נגד גורם המפגע, כמשמעותם בחוק למניעת מפגעים סביבתיים. עילת התביעה אינה מוגבלת, והיא כוללת אף את עוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. יש לשים לב לכך שהגדרתו של מפגע סביבתי בחוק למניעת מפגעים סביבתיים הנה רחבה וכוללת בין היתר תביעות בגין זיהום אוויר, מים, רעש, קרינה ופגיעה בסביבה החופית" (אלון קלמנט, קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006, הפרקליט מ"ט תשס"ז). המבקשים טוענים למפגעי רעש, ריח, זיהום אוויר, וזיהום ע"י פסולת, המוכרים כ"מפגע סביבתי" כמשמעותו בחוק למניעת מפגעים סביבתיים. אולם הם טוענים גם לפקקי תנועה, לפגיעה במערך התחבורה הציבורית, לקיומם של בורות ומהמורות, "מרצפות לא מסודרות", למכשולים על המדרכות, להצבת תחנות אוטובוס במקומות לא נוחים או מסוכנים, לחשיפה לפגעי מזג האוויר, ל"מדרכות צרות ומפורקות", לכבישים משובשים, לשינוי לרעה בחזות פני העיר ועוד (וראה רשימה מרוכזת של ה"מפגעים" שנטענו בתובענה, כפי שהוגשה ע"י המבקשים). כל אלה אינם בגדר "מפגע סביבתי" המאפשר הגשת תובענה ייצוגית בגינו. סיכום 19. אכן, כפי שטוענים המבקשים, ייתכן והכשרת התובענה כתובענה ייצוגית היה משרת את האינטרס הציבורי. יחד עם זאת, וכפי שצוטט לעיל, "העובדה שתובענה ייצוגית עשויה להיות מנגנון יעיל ורצוי בנסיבות מסוימות כשלעצמה אינה מספקת כדי לאשר תובענה כייצוגית", ויש לאפשר שימוש במכשיר רב עוצמה זה רק באותם מקרים שהותרו ע"י המחוקק (ענין בנק יהב). 20. לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על סילוק הבקשה לאישור התובענה כייצוגית על הסף, למעט טענות המבקשים בכל המתייחס למפגעי רעש, ריח, זיהום אויר, וזיהום ע"י פסולת. המבקשים יגישו בקשה מתוקנת לאישור, ככל שיבחרו בכך, תוך 30 יום מהיום. נוכח מורכבות הבקשה שהוגשה, והיקף התיקון הנדרש, יודגש, כי ככל שהבקשה המתוקנת לא תהלום את החלטת בית המשפט, יהיה מקום לשקול סילוקה של הבקשה כולה על הסף. לא תוגש בקשה מתוקנת תוך המועד שנקצב, תימחק התובענה. תוגש בקשה מתוקנת, יגישו המשיבות את תשובתן לבקשה תוך 30 יום מיום קבלתה. תשובה לתשובה תוך 15 יום מיום קבלת התשובה. 21. המבקשים ישלמו את הוצאות ההליך בסך 10,000 ₪ למשיבה 1, ובסך 5,000 ₪ למשיבה 2. בניהרכבתתביעה ייצוגית