קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להחזר כספי השקעה: 1. התובעת 1, (להלן - "התובעת" או "לעמי") התקשרה בהסכם עם הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת או "אורגניטק"). הנתבעת נכנסה להליכי פירוק ולא היתה צד להליכי תובענה זו. התובעת צרפה לכתב התביעה כתובעת נוספת גם את חב' נט עלים בע"מ, שהוקמה לצורך ביצוע ההסכם שבין הצדדים, אולם צירופה לא היה דרוש, כשאין חולק כי ההתקשרות נשוא ההסכם הינה בין התובעת ובין הנתבעת. הנתבעים 2 ו - 3 (להלן: "ליאור" ו"זוהר"), היו, במועדים הרלוונטיים לתובענה זו, מנהלי הנתבעת. ההסכם שבין הצדדים הינו מיום 24.2.2000 (נספח א' לתצהיר יואל מירון, מנהל התובעת, להלן: "ההסכם"), כאמור בהסכם, הנתבעת היתה חב' סטארט-אפ (הזנק), המפתחת מכונה לגידול חסה בשיטה הידרופונית בתוך מכולה. התובעת מציגה עצמה כגוף שיווקי ומסחרי - "שיביא את המכונה למצבה המיועד", שאז - תהייה רשאית לעשות שימוש במכונה ולשווק את ראשי החסה, המוצר, באופן בלעדי. מנהל התובעת קיבל את המידע על הנתבעת מפרסומים בתוכניות טלויזיה שונות, וכמי שמעורה בשוק החרדי בארץ הבין את התועלת בגידול ירקות בשיטה הידרופונית, ללא שתילה באדמה, בשנת השמיטה המתקרבת ובאה. ליאור הילל בתוכניות את השיטה שעליה, כדבריו, נרשמו אף מספר פטנטים. השיטה שפותחה על ידי הנתבעת כחברת הנזק, עשויה לשנות את פני גידול הירקות ברחבי העולם. לאחר משא ומתן בין יואל מירון מנהל התובעת, ובין ליאור וזוהר, חילופי מכתבים וחילופי טיוטות, נחתם ההסכם, ובין השאר נאמר שם כדלקמן: "(2) לעמי מאשרת בזאת כי הובהר לה כמפורש על ידי נציג אורגניטק כי המכונה נמצאת בשלבי פיתוח ראשוניים, ולפיכך אין לאורגניטק כל מחוייבות ו/או התחייבות לגבי טיב ו/או תפקודה ו/או כושר יצורה של המכונה. כמו כן אין לאורגניטק יכולת להתחייב לתאריך יעד כלשהו בו המכונה תפעל ו/או תתפקד על פי הציפיות, ו/או הדרישות של לעמי, ככל שאלה קיימות." בסעיף 6(א)(5) נאמר כדלקמן: "לעמי חוזרת ומצהירה כי ידוע לה ששתי המכולות שתימסרנה לידיה בשלב זה הינן המכולות הראשונות אותן תייצר אורגניטק, וככאלה הינן מכולות ניסוי על כל המשתמע מכך, לרבות כל הקשור לתקלות תפעול שונות אשר צפויות להתרחש בעתיד ואשר הן בלתי ידועות בשלב זה. שלב א' להסכם הינו אספקת שתי מכולות. כאמור בסע' 6 (א)(7) להסכם, שלב א' יושלם בהצלחה כאשר "כל מכונה תפיק פר יום 300 ראשי חסה ראויים לשיווק במשך 10 ימים רצופים". עוד נאמר בסעיף זה כי: "מדדי התשומות הישירות כפי שהוצגו כהערכה על ידי אורגניטק יתבררו כנכונים עד כדי סטיה של 20%. מצורף בזאת נספח א' להערכה זו. (להלן: "הקריטריונים להצלחת שלב א')" (הדגשות, כאן ובהמשך, שלי - ד.מ) בסעיף 6(א)(8) עוד נאמר כי שלב א' יכנס לתוקף עם חתימת ההסכם וקבלת תשלום של 60,000 דולר מהתובעת לנתבעת, כמקדמה על רכישת שתי המכולות הראשונות. השלמת התשלום, עוד 40,000 דולר, תתבצע עם השלמת שלב א', על פי הקריטריונים להצלחת שלב זה. שלב ב' להסכם הינו בקבלת 8 מכולות נוספות. לעמי ואורגניטק מתחיבים בהסכם לשיתוף פעולה הן מסחרי והן טכני, והתובעת מקבלת זכות לשיווק בלעדי, בכל רחבי הארץ, של מוצרי המכונה, תוך שהנתבעת מתחייבת שלא למכור את המכונה לכל גורם אחר. 2. גורלה של ההתקשרות בין הצדדים היה בכי רע. התובעת מצאה שטח למיקום שתי המכולות. המכולות הוצבו במקום ונציגי הנתבעת, בעיקר ליאור ועובדים מטעמו, עמלו קשות להביא את המכולות לשלב היצור. הנתבעת נעזרה במומחה, אגרונום, בשכר, והתובעת מינתה את מר עמוס אייל, כלכלן ומומחה חקלאי, לנהל את המיזם מטעמה. הפעלת המכולות יצרה קשיים גם מול השכנים בשטח, שסבלו מרעש המזגנים, ואנשי הנתבעת, ולאחר מכן, גם מומחים שזומנו על ידי התובעת, ניסו ועמלו להתגבר על הבעיה. לאחר שני סבבים של נסיונות ליצור ראשי חסה, התברר כי המכולות אינן עומדות בציפיות, לא לגבי גודל ראשי החסה, לא לגבי טיבם, כראויים לשיווק, תוך שמתגלות תקלות שונות ומשונות בהליכי היצור. לאחר שני הסבבים, התיאשו התובעת ואנשיה, ונסיונות היצור נפסקו. בגין דרישת הרשויות, נאלצה התובעת לסלק מהמקום את שתי המכולות. הנתבעת קיבלה חזרה לידיה את המכולות והן, למעשה, נזנחו כגרוטאות. בהמשך הדרך, עברה הנתבעת ליצור ראשי חסה בשיטה הידרופונית, אך לא במכולות אלא בחממות, תוך ניצול האדמה ואור השמש. רעיון היצור במכולות נכשל ונזנח. על פי האמור בתצהיר יואל מירון, בנוסף לתשלום המקדמה של 60,000 דולר, עמדה התובעת בהוצאות נוספות, כמפורט שם, בסכום של כחצי מליון ₪, וזאת גם לאחר ניסיונותיה להקטנת הנזק במכירת פריטים שנרכשו לצורך המיזם, כמו גנרטורים ועוד, ומכאן התביעה להשבת מלוא השקעותיה. בגין הליכי פירוק הנתבעת, התביעה מוגשת כנגד שני הנתבעים בטענה לאחריותם האישית, בעילות התרמית, ניהול משא ומתן בשם הנתבעת בחוסר תום לב, ברשלנות וכן בגין חבותם כאמור בסעיף 12 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), שם נאמר כדלקמן: "לעניין פקודה זו, המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשר אותם, יהא חב עליהם. ובסע' 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, נאמר כדלקמן: "(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. (ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ובתום לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סע' 10, 13 ו - 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א 1970, יחולו בשינויים המחוייבים." ובסעיף 56, תרמית, לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) נאמר כדלקמן: "תרמית היא הצג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם באמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו. אולם אין להגיש תובענה על הייצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון" טענת ב"כ התובעת היא כי ליאור וזוהר, מנהלי הנתבעת, הציגו בפני מנהל התובעת מצג כוזב של עובדה, כאילו המכונה עברה את כל שלבי הניסויי והפיתוח בהצלחה, וכי היא מסוגלת לעמוד בציפיות - יצור ראשי חסה סבירים ומתאימים לשיווק, ולחילופין, מצגי שני הנתבעים במהלך המשא והמתן עובר לכריתת ההסכם היו רשלניים, באשר מנהלים סבירים ומיומנים היו נמנעים מלהציג את מצגי הצלחת המכונה, כפי שהוצגו. חבותם האישית של השניים אף נלמדת מהאמור בסעיף 12 לפקודת הנזיקין, כאשר הם סייעו ושיתפו עצמם במהלך שהביא לכריתת ההסכם שבין הצדדים, במחדלם מלידע את התובעת על הסיכונים הקיימים בתפעול המכונות. בכל מהלכים אלו, ניהלו השניים את המשא והמתן בחוסר תום לב. כתוצאה מכל זאת, נגרם לתובעת נזק קשה, כמפורט בכתב התביעה. 3. נראה לי כי גורל התביעה להידחות. לטענת התובעת ניהול המשא והמתן, לכאורה, בחוסר תום לב, או ניהולו בדרך רשלנית, ולחילופין - תוך הצגת מצגי שווא של עובדה, הם שהביאו, בסיומו של הליך המשא והמתן, לכריתת ההסכם שבגינו, כביכול, נגרם לתובעת נזק רב. אולם אם נגרם לתובעת נזק כלשהו, נזק זה נגרם לה רק לאחר שהחוזה, לכאורה, הופר. התובעת טוענת כי רכשה, בכסף מלא, שתי מכונות שאמורות היו ליצר ראשי חסה, אך בפועל התברר לה כי נדרשה להשתתף בניסויי פיתוח המכונה, ניסוי שכשל. במילים אחרות, יש להתכנס לשאלת הפרת ההסכם. גם סע' 12 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), אינו אלא הרחבת החבות שעל גורם הנזק גם לכל מסייע, משדל או מייעץ. עדיין נותרת פתוחה השאלה באם התאגיד, שבשמו פעלו שני המנהלים, ליאור וזוהר, אכן גרם לנזק בהפרת החוזה, ברשלנות או בתרמית לקראת כריתת החוזה, ומכאן ששוב נסגר המעגל למחלוקת האמיתית שבין בעלי הדין - שאלת ההפרה - הפרת ההסכם. אם יקבע כי הנתבעת, הפועלת באמצעות האורגנים - המנהלים, לא גרמה לתובעת לכל נזק שהרי ההסכם כלל לא הופר, אין כל מקום להטלת חבות אישית על האורגנים, אם מכח עקרון הרמת המסך, שהתובעת נמנעה מלטעון לחלותו של עקרון זה, ואם מכח אחריותם האישית, במעשי תרמית, רשלנות או ניהול משא ומתן שלא בתום לב. 4. ב"כ הנתבעים תקפו את סוגיית הפרת ההסכם משני כיוונים. הראשון, התנגדות הנתבעים לטענות התובעת כעדות בעל פה כנגד מסמך בכתב, כשהתובעת, מנגד, טוענת כי טיעוניה אינם "כנגד המסמך" אלא לגופה של התביעה, "כנגד התביעה", ושנית, בפרשנות ההסכם. לדעתי, יד הנתבעים על העליונה בשני מבחנים אלו, ולהלן נימוקי הכרעתי, וראשית לטענה הראייתית. 5. בהתאם לאמור בסע' 80 סיפא, לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמני, שעדיין נותר חלק מהדין החל בארץ, טענה נגד מסמך צריכה להיות מוכחת על ידי מסמך או הודאתו של בעל הדין שכנגד, כלומר - שלא אך בעדות שבע"פ. העקרון שמאחורי הוראת דין זו היא חוסר משקל עדות בעל פה כנגד המסמך שבכתב (ראה ע"א 22/63, בן ציון נ' אזולאי, פד"י י"ז 1410, 1416). אולם יש להבחין בין טענה "כנגד מסמך" לטענה "נגד התביעה". ההנחה היא שבמסמך הכתוב ממצה את כל אשר הוסכם בין הצדדים עובר לעריכת וחתימת המסמך, אך הנחה זו אינה קיימת לגבי כל אשר התרחש לאחר חתימתו. גם חוזה ארוך ומפורט עשוי להתבטל לאחר מכן. יש לאבחן בין השלב הטרום חוזי ובין עריכת המסמך הממצה את המשא והמתן וכל תנאיו התמזגו בו, והצד לחוזה לא יורשה להביא ראיה בעל פה הסותרת את הכתוב ושהוא לא התכוון להיות קשור בתנאים המפורשים באותו חוזה. לגבי השלב המאוחר לעריכת המסמך, אין כל מניעה מלנסות ולהוכיח בעדות בעל פה כי הצדדים החליטו לשנות מתנאי ההסכם או שהוחלט לבטלו או אף שהחוזה חסר תוקף בגין טעות או תרמית. פגם בחוזה, בטעות או בהטעייה, כאמור בחוק החוזים (חלק כללי), בסע' 13 עד 22 - ניתן להוכיח בעדות בעל פה, ואלו הן טענות כנגד התביעה (המבוססת על המסמך), ואומר כב' השופט י. קדמי בספר "על הראיות" מהדורה 1999, חלק שלישי, בעמ' 1107: "טענות מסוג זה אינן תוקפות את תוכנו של המסמך בעת עשייתו, אלא - מצביעות על אירועים מאוחדים מן המסמך כבסיס ל"כרסום" באמור בו... הטענה הראשונה באה לסתור דבר שנאמר במסמך, והוכחתה כפופה לחלק השני של סע' 80 הנ"ל, ואילו הטענה השניה מתיישבת עם תוכן המסמך אלא דרכה מבקש הנתבע להוכיח אירוע שאירע מאוחר יותר, אחרי עריכת המסמך, לפיה ניקה את עצמו מן החוב, כגון תשלום שטר, וטענה זו מותר להוכיח גם בעדים..." אולם בניגוד לטענות ב"כ התובעת, טענותיו אינן "כנגד התביעה" אלא דווקא "כנגד המסמך". בניגוד לנאמר מפורשות בהסכם, הרי לטענתו - הוסכם אחרת. יואל מירון מדגיש בתצהירו כי חתם על ההסכם רק לאחר שהשתכנע מדברי ליאור וזוהר כי "המכונות הן בשלבי השלמה, ושפעולתן ויעילותן הוכחה כבר" (סע' 6). אולם בהסכם נאמר מפורשות, כפי שצוטט לעיל, שאורגניטק - "מפתחת מכונה בתוך מכולה (ה"הואיל" השלישי להסכם), ושהמכונה בשלבי פיתוח ראשוניים", ואין לנתבעת כל מחוייבות לגבי טיבה, תפקודה או כושר יציר המכונה או שהמכונה תתפקד על פי ציפיות התובעת (סע' 2 להסכם). ושוב נקבע (סע' 6(א)(5), כי המכונות הן בשלב "ניסוי על כל המשתמע מכך". במצב זה אין לקבל את עדותו בעל פה של יואל מירון כאילו הוסכם על מכירת שתי מכונות שסיימו את הליך הפיתוח, ושהתקלות האפשריות הינן אך בשולי תהליכי היצור. כאמור, קיימת הנחה כי סיכום הדברים בין הצדדים למשא ומתן בשלב הקדם חוזי, מתמצה ומתמזג במסמך שנחתם לבסוף. בע"א 7825/01, דאטא סיסטמס נ' בנק דיסקונט, פד"י מ"ח (5) 348, 361, נאמר כדלקמן: "ההגיון העומד ביסודו של כלל זה הוא שכאשר סיכום כלשהו בין הצדדים מתועד בכתובים, ההנחה היא כי הוא נותן ביטוי נאמן למוסכם ביניהם. לא נעלמה מעיני נטיית ההלכה הפסוקה לצמצם את פרשנותו של כלל זה על ידי קביעת חריגים רבים לו, ברם המקרה שבפנינו אינו נמנה עם אותם חריגים, הואיל והיה מותר להניח כי לו היה ממש בטענה בדבר ייחוד הערבות, היתה המערערת, חברה בעל נסיון רב בתחום זה טורחת לעגן סייג זה בכתובים". על כן, לא ניתן להתעלם מהאמור בהסכם לעניין הצהרות הנתבעת והבנת התובעת את המוצהר, שאין מדובר אלא במכונה שבשלבי ניסוי ואין הנתבעת מקבלת על עצמה כל מחוייבות להצלחת המיזם. הטענה כי בפועל הוסכם אחרת - לא תוכל להשמע, כאשר דברים אלו נאמרים אך מפי מנהל התובעת, מר מירון, והעד הנוסף, מר עמוס אייל, שומע את הדברים רק מפיו של יואל מירון. הטענה כאילו התובעת לא הצטרפה למיזם של חברת הזנק, כאשר אין מדובר בחוזה להשקעה בפיתוח או ברכישת מניות הנתבעת, אין בה ממש, באשר ההסכם דובר בעד עצמו, וניתן גם ניתן לערוך הסכם עם חברת הזנק לפיה מקבלת התובעת בלעדיות לשימוש במכונות הנמכרות, במחיר זול יחסית, דווקא בגין הסיכון שברכישת מכונות בשלב זה, כשהעיקרון ושיטת הפעלתן עדיין בפיתוח ובניסוי, ואפשר שיתברר כי הצפיות להצלחת המיזם - נכזבו וההשקעה שברכישת המכונות - אבדה, והדברים ידועים (ראה בענין זה גם בתצהיר העדה רחל בן נון, סע' 10, ואין לבית המשפט כל סיבה ונימוק לפקפק באמור בתצהירה ובעדותה, בין היתר, אף בנושא זה). מנהל התובעת מבקש ללמוד מהקלטת תוכניות ששודרו בערוץ 1 ובערוץ 2 של הטלויזיה הישראלית (התמלילים הוגשו וסומנו כת/1 עד ת/3), כי הנתבעים מציגים את פיתוח המכונה כהצלחה מרשימה, בקנה מידה עולמי. הוא אף מפנה להצגת ראש חסה "מושלם" על ידי ליאור כפרי המכונה, ודברי המנהלים, הנתבעים, על סיכויי הצלחת המכונות ביצירת ראשי חסה ראויים. אולם הצהרות אלו, שחלקם כלל לא הוצגו בפני מנהל התובעת- אלו שבתוכניות הטלויזיה, ולא היו חלק ממצגי המשא והמתן, אינם אלא חלק מהשלב הטרום חוזי, וכאמור, המסמך והאמור בו - ההסכם, המרכז ומגבש את המו"מ, דובר מפורשות אחרת, ולא תישמע כל עדות בעל פה הבאה לסתור את האמור במסמך שבכתב. לסיום נושא זה, ניתן לצטט מהאמור בע"א 1570/92, בנק המזרחי המאוחד בעמ' נ' פרופ' צבי ציגלר, פד"י כט' (1) 369, בעמ' 390-389, כדלקמן: "טענת המשיב אינה טענה כנגד המסמך - כתב ערבות - האסורה על פי סעיף 80 הנ"ל, שכן אין הוא מכחיש את תוכנו. טענתו נוגעת ל"מום" שדבק במסמך ואין לחוסמה על יסוד סעיף 80 הנ"ל... בדברים שנאמרו בע.א 462/88, בן צבי נ' בנק לאומי לישראל, בהם מבקש להעזר בא כוחו המלומד של הבנק, אין כדי לשנות את מסקנתי האמורה. באותו מקרה טען הערב כי הערבות שחתם נועדה לכיסוי הלוואה ספציפית. לעובדה זו לא היה זכר בכתב הערבות. נוסחו אף העיד עליו שהוא נועד לכסות כל הלוואה. בנסיבות אלה נקבע כי בטיעוני הערב יש משום נסיון לסתור מסמך על ידי עדות בעל פה. אלא שאין הנדון דומה לראיה. בעניינו, מדובר ביתרת חובה בחשבון הנערב, שהיתה קיימת בעת חתימת הערבות ולא גולתה לערב. הטענה שגילוי זה חותר תחת אשיות הסכם הערבים אינה ממין הטענות של עדות בעל פה כנגד מסמך בכתב". כך אף בפרשתנו. התובעת אינה יכולה לטעון כנגד המסמך בכתב - ההסכם, שם מסירה הנתבעת מעליה כל התחייבות לתפקוד המכונה ולהצלחת הייצור. הנתבעת לא הסתירה מהתובעת דבר, אלא שנכתב מפורשות כי עניינו במכונה בשלבי פיתוח וניסוי. טענה הסותרת הצהרות אלו שבמסמך - לא תשמענה כשהן אך בעדות בעל פה, ולא זו אף זו, שבעדות נשמעת מפי עד יחיד, שהוא בעל הדין והמעוניין העיקרי בתוצאת המשפט (ראה סע' 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש)). על כן, בבוא בית המשפט לפרש את האמור בהסכם, יש ליתן לאמור בסעיפים שצוטטו בהסכם את מלוא המשקל ואין לקבל כאילו הוסכם אחרת. ועתה לפרשנות ההסכם, לגופו, דהיינו, מה היה אומד דעת הצדדים בעת כריתת ההסכם, ובעניין זה יבחן בית המשפט אף את אשר הוכח לגבי נסיבות העניין, עובר לחתימה, באספקלריית האמור והמוסכם במסמך הנדון. בשלב האחרון, תבחנה שאלות הפגם בחוזה, אם עסקינן ב"טעות" או ב"הטעייה". 6. בסע' 25 לחוק החוזים (חלק כללי), כפי שתוקן לאחרונה (26.1.2011), נאמר כדלקמן: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות הענין, אולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע כמפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". כלומר, הדגש בהליך הפרשנות הוא דווקא בהתאם ללשונו של החוזה, כאשר אומד דעת הצדדים אכן "משתמעים במפורש" מלשון החוזה. וכאמור בהסכם, התובעת אינה רוכשת שתי מכונות שהצלחת יצור ראשי חסה בהן - מובטחת, אלא היא רוכשת שתי מכונות בשלבי ניסוי, כשהנתבעת מודיעה במפורש כי אין היא לוקחת על עצמה כל מחוייבות להצלחת המיזם או טיב היצור, או כאמור שם - לכל ציפיות התובעת, "ככל שהן קיימות". כידוע, על בית משפט לעשות מאמץ כן ואמיתי, לגלות את אומד דעתם הסובייקטיבי של המתקשרים בחוזה, במועד ההסכמה וההתקשרות. בדנ"א 2045/05, ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית נ' מדינת ישראל, (לא פורסם), , אומר כב' השופט (כתוארו דאז), א. ריבלין, כדלקמן: 12. אבקש להדגיש: ענייננו בפרשנות סובייקטיבית. במסגרת זו, על בית המשפט לעשות כל שביכולתו על מנת להתחקות אחר כוונתם המשותפת של הצדדים ולקבוע מה הייתה תכלית ההתקשרות ביניהם מבחינתם-הם, קרי, מה היה רצונם המשותף. כאשר הצדדים מגיעים לאולם בית המשפט, לאחר שכבר נפלה ביניהם מחלוקת, טוען כל אחד מהם, מטבע הדברים, שתכליתו המשותפת של החוזה הייתה שונה. בסופו של המשפט, על השופט להכריע בין הצדדים, ולקבוע מה הייתה כוונתם המשותפת במועד כריתת החוזה ביניהם. במקרים בהם לא ניתן, בשום אופן, לברר את התכלית הסובייקטיבית, לא נותר לבית המשפט מנוס מלפנות לתכלית האובייקטיבית של החוזה. עמד על כך בפסק הדין נשוא העתירה חברי הנשיא:   מן הבחינה התיאורטית ידה של התכלית הסובייקטיבית על העליונה... אך מן הבחינה המעשית, ידה של התכלית האובייקטיבית על העליונה. הטעם לכך הוא פרגמטי: בדרך כלל יקשה על בית המשפט למצוא כוונה שהיא משותפת לשני הצדדים.              אכן, גם אם יקשה על בית המשפט לאתר את הכוונה המשותפת לשני הצדדים, הוא יעשה כל שביכולתו כדי לעשות כן. העובדה שבשעת המשפט טוען כל אחד מהצדדים היריבים שכוונתו הייתה אחרת מזו של חברו - אין בה דבר. זהו טבעו של כל סכסוך חוזי. אל לשופט להירתע מכך, ולקבוע שלא ניתן לאתר כוונה משותפת. על בית המשפט לבחון היטב את הראיות השונות שהצדדים מביאים בפניו, להשתכנע, ולקבוע מה היה אומד דעתם האמיתי במועד כריתת החוזה, עת שרצונותיהם נפגשו. אל לו לשופט למהר לקבוע שלא ניתן לאתר את תכליתו הסובייקטיבית של החוזה. על בתי המשפט להימנע מליצור "תחושה או 'אוירה' שלפיה אף חוזה אינו ברור, הכל פתוח, וכל תוצאה ניתנת להשגה באמצעות פרשנות" (פרידמן וכהן, בספרם הנ"ל, בעמ' 245; כמו כן ראו: שלו, בספרה הנ"ל, בעמ' 410-406; רע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית נ' סהר חברה לביטוח, פ"ד נ(3) 281, 304). אין זה תפקידו של בית המשפט ליצור עבור הצדדים חוזה סביר יותר מזה שהם יצרו לעצמם. הבחינה האובייקטיבית תעשה רק כאשר איתור כוונתם המשותפת הסובייקטיבית של הצדדים אינו אפשרי. הכוונה המשותפת, במועד מפגש ברצונות וכריתת ההסכם, נלמדת מלשונו המפורשת של ההסכם, כאמור בסעיפיו שצוטטו לעיל, אולם גם מ"הנסיבות העניין", דהיינו - התנהלות הצדדים לחוזה עובר לכריתת ההסכם ואף לאחריו. צודק ב"כ הנתבע 2 בטענתו כי הדברים מתחדדים ובאים לידי ביטוי על רקע נוסחי הטיוטה שהעביר יואל מירון לליאור, בה ביקש נוסח אחר להתחייבות הנתבעת, נוסח שנדחה, ושלא בהיסח הדעת בלבד, כשלשון החוזה בהסכם, אינה משתמעת לשתי פנים. בטיוטה (נספח ב/1, ב/2, לתצהיר ליאור), שם מעלה יואל מירון על הכתב את "ההבנות שהושגו בינתיים", כדבריו, נאמר ש"המתקן עבר בהצלחה את שלב המעבדה וקיים צורך לבחון את פעולתו בצורה שוטפת ומסחרית", ומנהלי הנתבעת דחו הצהרה זו, ובהסכם צוין מפורשות כי "המכונה נמצאת בשלבי פיתוח ראשוניים ואין לאורגנטיק כל התחייבות או מחוייבות לגבי טיב, תפקוד או כושר היצור של המכונה". הדברים לא יכולים היו להיות ברורים יותר. על כן, אם ענה יואל מירון לשאלת בית המשפט, בחקירתו הנגדית (עמ' 52 לפרוט'), כי "אני לא מסכים שאני קניתי סטארט אפ, זה לא כתוב בהסכם", הרי אין לדבריו על מה לסמוך. לא זו אף זו, שבמכתבי הנתבעת, בשלבי המשא והמתן, כותב זוהר במכתבים ת/7 ות/8, כי קיים "סיכון" בשכירת המכונות. ובמכתב מיום 12.12.99 (ראה נספח ב' לתצהירו), הוא כותב ששתי המכונות הראשונות - "נועדו למטרת ניסוי וכי ידוע כי יתכנו תקלות ברמות שונות בפעילות מכולות אלו". במכתבו "הצעת ההתקשרות" מתאריך 23.12.99 (נספח ה' לתצהירו), הוא חוזר שוב על אותה הצהרה, ומוסיף כי - "לימוד התקלות הינו חלק משלבי הניסוי". והנתבעת דאגה כי הצהרות אלו יוכנסו ויהוו חלק בלתי נפרד מתנאי ההסכם. 7. אומד דעת המתקשרים בהסכם אף נלמדת מתנאיו המסחריים. אין להניח כי הנתבעת היתה מעבירה תמורת סכום של 60,000 דולר, כמקדמה, שתי מכונות, בהן הושקעו הן הרעיון החדשני, אפילו חדשנות חלקית בלבד, והן מאמץ תכנוני ועבודה רבה, ואשר יש בהם כדי ליתן לתובעת זכות בלעדיות בארץ למכונות שכאלה, אם אין בעסקה זו סיכון גבוה לעצם הצלחת הניסוי. ערכה של מכונה המייצרת באופן שוטף ראשי חסה הראויים לשיווק, ללא מגבלה, בבלעדיות התובעת, כשהיצור וטיב המוצר - מובטחים, ברור שהיה עולה עשרות מונים על סכום הנזכר בהסכם - 100,000 דולר בלבד, והנתבעים עוד מוסיפים עבודה ומאמצים רבים. בית המשפט רשאי וחייב להעריך ולאמוד ערכים אלו שהרי מדובר אך בהגיון הדברים, ובשכל הישר, ואין כל צורך בעדות מומחה לצורך זה. מכל מקום,גם עדת הנתבעים, גב' רחל בן-נון, מאשרת טענה זו בתצהירה. 8. ראיה נוספת הסותרת את טענות התובעת על כוונת מרמה, כאילו חיפשו הנתבעים "קורבנות" למשיכת מזומנים מכיסם כהשקעה כספית בנתבעת, ומכאן מצגי השווא שהוצגו בפני התובעת, הינה המאמצים שהשקיעו נציגי הנתבעת במיזם ובהצלחתו. הרי מדובר היה בהצלחתם המשותפת של התובעת והנתבעת. הצלחת המיזם היתה מביאה הצלחה כספית, רווחים והישגים, גם בתחום המדעי והמקצועי - לכולם. ליאור ועובדי הנתבעת השקיעו עבודה רבה ומאומצת בהקמת המתקן בשטח שנבחר על ידי התובעת וגם לאחר מכן, בנסיונות להתגבר על כל התקלות שהתגלו במכונות, וגם יואל מירון הודה בכך בפה מלא בעדותו: "ליאור הזיע הרבה, כמו אחד הפועלים... השקיע המון עבודה" (עמ' 54 לפרוט'). הנתבעת לא פעלה במחשכים, מאתרת משקיעים במצגי שווא. זוהר היה נציג החממות המדעיות שהוקמו במסגרת הטכניון בדירקטוריון של אורגניטק, ואף הוגשה פניה למדען הראשי לקבלת מימון. הנתבעת אף פעלה לקבל רישום למספר פטנטים על שמה בנושא הגידול ההידרופוני, אף שהנתבעת נכשלה בנסיונה להוכיח את הכרת הרשויות המתאימות בארה"ב בזכותם לפטנט רשום. הצלחת התובעת בעסקה נשוא ההסכם, הינה אף הצלחת הנתבעת, וזו היתה תקוותה וצפייתה. 9. התובעת אף לא עמדה בנטל הוכחת טענותיה בדבר מצגי השווא, עובר להתקשרות ואף אחריה, לגבי טיב המוצר, ראשי החסה, הצפויים להתקבל מהמכונות. יואל מירון טען כי הוצג לו ראש חסה במשקל כ - 400 גרם, שנראה טוב וראוי, בטענה שמדובר בתוצר המכונה. עוד טען יואל כי דרש, עובר לחתימת ההסכם, שיציגו לו ראשי חסה נוספים מסוגים שונים, כמוצרי המכונה, לצורך שיווקם העתידי, וליאור וזוהר התחמקו מלעשות כן, תוך הבטחות שווא כי הדבר ייעשה בהמשך הדרך, ובכך גרמו לו להאמין כי, אכן, אין כל בעיה לעניין טיב מוצרי המכונה. אולם זוהר העיד, ובית המשפט מקבל את דבריו, שהוא כלל לא היה מעורה בצד הטכני של הקמת המכונה ויצור ראשי החסה, שהרי הוא מונה לדירקטוריון על מנת לשמש כמבקר מטעם הטכניון על ניהולה הראוי של הנתבעת. זוהר מעיד כי מעולם לא שמע על המספר 400 גרם (עמ' 142 לפרוט'). בנספח להסכם, תחשיב עלויות התפעול (ראה נספח א' לתצהיר מירון), משקל ראש חסה צפוי הוא אך 250 גרם. אם הוצג למירון ראש חסה של 400 גרם, מדוע יסתפק, כחלק מההסכם, בראש חסה של 250 גרם בלבד? גם האמור בסע' 6(7)(ג) להסכם, ובלשון ברורה, מפנה את המתקשרים לנספח א' להסכם ולאמור בו כקריטריונים להצלחה, ושם כאמור, מדובר בראש חסה במשקל 250 גרם בלבד. יואל מירון שלח את הודעת הפקס מיום 24.2.00, עובר לחתימה (נספח ה' (1) לתצהירו), בו הוא מבקש לקבל - "סו"ס" - את קלחי החסה המובטחים, לכאורה - "כתנאי לחתימה". אולם, ממכתב הנתבעת מתאריך 16.3.00, לאחר חתימת ההסכם, עולה כי נשלחו לתובעת ארבעה ראשי חסה מסוגים שונים, שלא עמדו, כביכול, בדרישות התובעת, והנתבעת מסבירה ומנמקת את הסיבות לאי עמידת קלחי החסה בדרישות המקוות (ראה נספח ה' (2), ועובדה נחרצת היא שגם לאחר מכתב זה וכביכול - אישור מחדל הנתבעת, התובעת אינה מעכבת את מועד חתימת ההסכם, והיא ממשיכה בפעילות לקראת הצבת והקמת שתי המכולות בשטח שנבחר. המסקנה המתבקשת היא שיואל מימון היה מודע לקשיים ביצור ראשי חסה ראויים לשיווק, ולמרות זאת המשיך במיזם. 10. גם בשלב שלאחר חתימת ההסכם והתחילת הפעילות בשטח, משתפים הצדדים פעולה באיתור תקלות ובנסיונות לתקנן (ראה מכתב ליאור מיום 20.7.00, נספח ג' לתצהיר מירון). בתאריך 21.8.00 נערך פרוטוקול סיכום פגישה, שם נדון נשוא "התאמת ציפיות" (נספח ז' לתצהיר), דהיינו - הנתבעת ממשיכה בנסיונות להתגבר על כל התקלות ומר עמוס אייל, נציג התובעת, לא נשמע בטענות על הפרת החוזה שבין בעלות הדין. כפי שצפוי במקרים שכאלה, כשהניסוי נכשל סופית, נשמעת, לראשונה, טענת הפרת ההסכם, כאמור במכתבי יואל מירון ובא כוחה של התובעת (נספחים ט' ו- י', כשתשובת הנתבעת (נספח י"ב), הינה בהפניית התובעת לאמור בסע' 2 ו - 6 להסכם. 11. לאור כל זאת, מסקנתי היא כי אין לפרש את ההסכם כגירסת התובעת, אלא דווקא כאמור בתצהירי הנתבעים ובסיכומי טענות באי כוחם. הן "לשון ההסכם" והן כל אשר הוכח בנושא "נסיבות העניין", מלמדים כי אומד דעתם הסובייקטיבי של התובעת והנתבעת, באמצעות מנהליהם, במועד מפגש הרצונות היה להתקשר בהסכם לפיו לוקחת התובעת על עצמה בלבד את הסיכון, המתוחשב אף במחיר העסקה, לכשלון המיזם, תוך שחרור הנתבעת מכל מחוייבות או התחייבות לגבי טיב המוצר והצלחת המיזם בכללותו. מכאן אף ההשלכה לסוגיית ה"טעות" או ה"הטעיה", כפגם בכריתת החוזה. 12. כאמור בס' 14 לחוק החוזים (חלק כללי), מי שהתקשר בחוזה עקב טעות, ולולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה, והצד השני ידע על כך, רשאי לבטל את החוזה. בסע' 14 (ב) נאמר שאם הצד השני לא ידע על ה"טעות", כאמור, רשאי בית המשפט, לבקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות כן. ה"טעות" כאמור בסע' 14 (ד), אינה טעות ב"כדאיות העסקה" בלבד. כפי שכבר קבעתי, יואל מירון ידע היטב על הסיכון שהוא לוקח בהתקשרותו עם הנתבעים, כאמור בהסכם. אין בפנינו כל "טעות", שלולא טעות זו לא היה מתקשר בחוזה. הנתבעת עמדה על הצהרת התובעת בהסכם להעדר כל מחוייבות מצד הנתבעת לטיב והצלחת המיזם. גם אם - ולא כך המצב בפרשתנו - האמינה התובעת כי היא רוכשת מכונה שכבר עברה את שלב הפיתוח והניסוי, הנתבעת לא יכלה היתה לדעת זאת, ובמצב דברים זה, בית המשפט לא יעשה שימוש בסמכותו לבטל את החוזה, כאשר אין זה מין הצדק לעשות כן. התובעת תמחרה בהסכם את מלוא הסיכונים והסיכויים שבמיזם. למעשה, התובעת סברה כי הסיכוי רב מהסיכון, ותמורת סכום נמוך, יחסית, היא תזכה ביכולת יצור ושיווק מרשימים, אך כאן עסקינן אך ב"כדאיות העסקה", שאינה טעות כמשמעות המונח בסע' 14 לחוק זה, ובהעדר זכות לבטל את החוזה, אין לתובעת כל עילה לתביעת נזקיה השונים. בסע' 15 לחוק הנ"ל, בדומה לעילת התרמית, נקבע כי זה שהתקשר בחוזה כתוצאה מהטעיה שהטעהו הצד השני, רשאי לבטל את החוזה. "הטעיה", לרבות אי גילוי של עובדות רלוונטיות להתקשרות, וכפי שכבר נאמר לעיל, לאור לשונו הברורה של ההסכם, ובהתעלם מעדות בעל פה הסותרת את האמור במסמך שבכתב, טענת התובעת על "תרמית" או "הטעיה", גורלה להידחות. אין לתובעת כל זכות לבטל את ההסכם. 13. לסיום, אבקש להתייחס לטענה נוספת של ב"כ התובעת, החוזרת ונזכרת בסיכומיו, לכך שלגבי קטעים שונים מהאמור בתצהירי עדי התובעת, כלל לא התקיימה כל חקירה נגדית, ומכאן עתירתו לאימוץ קטעים אלו כראיה מוכחת. טענה זו אינה מקובלת עלי. בהיקף הרב של החומר הראייתי, התצהירים על כל נספחיהם, וכשזמנו של בית המשפט מוקצב ואינו בלתי מוגבל, נראה לי כי החקירות הנגדיות מיצו את המחלוקות האמיתיות שבין הצדדים, ואין כל חובה לדקדק ולשאול לגבי כל פרט ופרט שבתצהירי העדים, ולא תלמד מכך כל הסכמה או ויתור. 14. בנסיבות אלה, אין כל מקום וצורך לדיון בשאלת הנזקים שנגרמו, לכאורה, לתובעת, כתוצאה מהפרת החוזה, שהרי החוזה לא הופר, אין לתובעת כל זכות לבטלו, ומכאן שאין כל ממש בכל עילות התביעה הנזכרים בכתב התביעה שהגישה התובעת בתיק זה. על אף מאמצים רבים של ב"כ התובעת, שעשה ככל יכולתו למען מרשתו, אין לתובעת אלא להלין על עצמה. 15. אשר על כן, התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעים 2 ו - 3, לכל אחד מהם, את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד כולל, בסך של 20,000 ₪, ובסה"כ 40,000 ש"ח, כשסכום זה נושא ריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל. החזר כספיהשקעות