קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להחזרת הלוואה בריבית: כללי בכתב התביעה המתוקן עתרו התובעים לחייב את הנתבע להשיב להם סך של 100,000 ₪ שלפי הנטען מסרו לו כהלוואה. לפי הנטען, הוסכם בין הצדדים, בספטמבר 2007, כי התובעים ימסרו לידיו סך של 100,000 ₪ לצרכי השקעה ובתמורה יקבלו לידיהם ריבית חודשית בסך של 3000 ₪ לכל חודש. לפי הנטען, הכסף נמסר והנתבע גם שילם את סכומי הריבית במהלך שנת 2008, וזאת עד לסיום העסקתה של התובעת אצל הנתבע בסוף שנה זו. לפי הנטען, היה על הנתבע להשיב לתובעים במועד זה את קרן ההלוואה, ואולם- הוא סירב. הנתבע התגונן בטענה אשר לפיה מעולם לא קיבל כל הלוואה מהתובעים (ר' למשל ס' ב' 3 לכתב ההגנה המתוקן, שם טען: "התובעים לא הלוו במועד הנטען ולו שקל אחד לנתבע... כל טענותיהם של התובעים בעניין זה הנן בבחינת טענות סרק שלא נתמכות אף לא בראיה אחת"). המחלוקת בהליך זה היא עובדתית ונסבה על השאלה: האמנם העניקו התובעים לנתבע הלוואה בסך של 100,000 ₪, כנטען על ידיהם. במישור הדיוני: מטעם התובעים הצהיר כל אחד מהם. מטעם הנתבע הצהיר הוא עצמו. בעלי הדין נחקרו בפני בית המשפט. ב"כ הצדדים סיכמו בע"פ עם תום שמיעת הראיות. להלן אדון בטענותיהם כסדרן. דיון אשר לעצם ההתקשרות: לאחר שעיינתי בתשתית הראייתית שבפני, אני סבורה כי התובעים הרימו את הנטל להוכיח כי מסרו לנתבע סך של 91,000 ₪ כהלוואה, וזאת ביום 24.9.2007 (ר' סעיפים 20-26 לתצהיר התובע). המסקנה העובדתית בעניין זה נתמכת בממצאים כדלקמן: ראשית, אין מחלוקת כי בין התובעת לבין הנתבע התקיימו יחסי אמון מצויינים, וזאת במסגרת עבודת התובעת בעסקו של הנתבע. הנתבע נשאל: "נכון לומר שעד לסוף עבודת התובעת, היחסים ביניכם היו יחסי אמון מלאים?". הוא השיב: "במלוא מובן המילה". ובהמשך: "ש. לא היתה לתובעת שום סיבה לפקפק בך או בדבריך והבטחתך? ת. היינו במערכת יחסים טובה מאוד ואמינה. מעבר למה שאתה יכול לחשוב" (ר' עדות הנתבע בפ' ע' 16 ש' 19-22). כאן המקום לציין כי אין מחלוקת שהתובעת הועסקה על ידי הנתבע במשך כ12 שנים, משנת 1996 (ר' עדותה בפ' ע' 7 ש' 28-29). שנית, אין חולק כי בעבר הלוו התובעים סך של 100,000 ₪ לנתבע וזאת בשנת 2002. התובעת הצהירה כי בשנה זו הציע הנתבע לקבל מהם סך של 100,000 ₪, עבור ריבית של 3% בחודש, והתובעים הסכימו (ס' 12-14 לתצהירה). ההסכם הנ"ל כובד; הנתבע שילם תשלום חודשי בסך 3,000 ₪ כריבית מוסכמת, וכן החזיר את קרן ההלוואה לאחר כשנה (ס' 16-17 לתצהיר התובעת). הנתבע לא הכחיש ואף אישר את ההלוואה הקודמת בסעיף 5 לתצהירו, שם הצהיר: "יובהר ויודגש על ידי כי גם עניין מתן הלוואה הקודמת הסתיים והכספים הוחזרו לתובעת...". הנה כי כן, המתכונת של מתן הלוואה - ללא תיעוד כתוב, ובסכום של 100,000 ₪ ועבור ריבית חודשית בסך 3,000 ₪, ולמשך שנה - היא תבנית שהתגבשה במערכת היחסים שבין הצדדים במסגרת קודמת. ההלוואה בה עוסקת התביעה דנא לא הייתה אירוע "חדש" מבחינתם, אלא הלוואה נוספת שניתנת במתכונת הידועה. התובעת צרפה לתצהירה נספח בכתב יד (נספח 6) אשר לטענתה נערך על ידה עם תום יחסי העבודה שבין הצדדים (ס' 44-45 לתצהירה). ואמנם, עיון במסמך זה מלמד כי נערכה בגדרו התחשבנות בקשר עם תשלומי עבודה שונים. כך למשל, נרשם: "משכורת ברוטו: 7500 ₪". בנוסף, נרשם: "פיצויים עבור שנתיים". למטה מכך מופיע: "דמי הבראה...". תוכן זה מחזק את טענת התובעת כי המסמך נרשם לאחר שפוטרה מעבודתה ביום 1.1.2009 (ר' ס' 43 וכן מכתב הפיטורין בנספח 5 לתצהיר התובעת). ראו גם עדותה בפ' ע' 7 ש' 9 שם אמרה: "כשישבתי איתו אחרי שערכתי את המסמך, כשהוא פיטר אותי וישבנו לסגור עניינים, ישבנו עם המסמך הזה שהיה מוכן". והנה, בשולי המסמך הנ"ל נרשם: "+100,000 ₪ שהלוואתי לך". רישום זה, שנערך ברצף אחד עם פירוט דרישות כספיות שונות, מחזק את אמינות גרסתה של התובעת בדבר הענקת הלוואה בסכום הנ"ל. עם פיטוריה - דרשה מהנתבע להשיב לה את הקרן. זאת ועוד: התובעת העידה כי בהמשך הרישום בעניין ההלואה הוסיף הנתבע בכתב ידו: "סוף מאי/אפריל" (ר' ס' 49 לתצהירה. ראו גם עדותה בפ' ע' 7 ש' 8-10 שם אישרה פעם נוספת כי מדובר בכתב ידו של הנתבע). גם קודם לכן בחקירתה בע' 3 ש' 27-30, אמרה: "זה הכתב של אבנר, זה הכתב של אבנר וזה הכתב של אבנר". הנתבע היה ער לטענה לפיה מדובר בכתב ידו המתנוסס על חלק מנספח 6 לתצהיר התובעת. הנתבע כמובן ראה את תצהיר התובעת בטרם הגיש תצהירו. בנוסף, התובעת צרפה את המסמך כנספח ב' לכתב התביעה המתוקן. בס' 15 לכתב התביעה המתוקן נרשם: "עם פיטוריה של התובעת, הנתבע התחייב להשיב לתובעים את סכום ההלוואה...". והנה, למרות שהנתבע היה ער לטענה בענין נספח 6 (הוא נספח ב' לכתב התביעה המתוקן), הרי שבתצהירו בחר להתעלם מנקודה זו והתייחס לכך בצורה מתחכמת. בסעיף 4 לתצהירו רשם כי ה"חישובים אשר נערכו על ידי התובעת מס' 1 עצמה נכתבו בכתב ידה...". היה על הנתבע להכחיש באופן מפורש את הטענה העובדתית לפיה ראה את המסמך בזמן אמת (קרי: מיד בסמוך לאחר פיטורי התובעת). בנוסף, היה עליו להכחיש את הטענה לפיה הוסיף משלו ובכתב ידו על המסמך. הנתבע לא עשה כן. העדר התייחסותו נזקפת כנגדו. גם בחקירתו לא יכול היה לומר באופן מפורש כי אין מדובר בכתב ידו. הוא נשאל: "של מי הכתב הזה?", והשיב: "לא יודע" (פ' ע' 17 ש' 6-7). הנה כי כן, בפני טענה פוזיטיבית ועקבית מצד התובעת, הקושרת את הנתבע למסמך בו אוזכרה ההלוואה נשוא התובענה. מנגד, אין בפני הכחשה מצד הנתבע, והתרשמתי כי בעניין זה נטה להתחמק. זאת ועוד: בירור מצב התשלומים מהנתבע לתובעת, במהלך שנת 2008, מלמד כי בפועל גדל גובה התקבול החודשי. אין מחלוקת בין הצדדים כי שכר העבודה שממנו נהנתה באותה עת עמד על סך של 6,700 ₪ בלבד, וזאת במהלך התקופה שקדמה לפיטוריה. התובעת העידה על כך בחקירתה (למשל בפ' ע' 9 ש' 3-4 וכן בע' 11 ש' 37-38). הנתבע אישר בעדותו כי שכר העבודה של התובעת בעת הרלוונטית עמד על סך של 6,700 ₪ נטו (ר' עדותו בפ' ע' 17 ש' 35-38). אמנם, בתל"ש שהוגשו לבית המשפט לשנת 2007, מדובר בשכר עבודה בסך של 7,000 ₪ נטו (ר' למשל, תל"ש לחודשים ינואר, פברואר ומרץ 2007, ת/4 ב', ת/4 ג' ו- ת/4 ד'). ואולם, הן התובעת והן הנתבע הסבירו כי מתוך הסכום של 7000 ₪ הופחתו 300 ₪ עבור ביטוח מנהלים (ס' 39 סיפא לתצהיר התובעת וכן עדות הנתבע בפ' ע' 19 ש' 14-15: "המשכורת שלה 6,700 ₪, שמורכבים מ 7000 ₪ בקיזוז 300 ₪ שמועברים לביטוח מנהלים..."). הנה כי כן, אין מחלוקת בין הצדדים כי שכר העבודה של התובעת בעת הרלוונטית עמד על סך של 6700 ₪. והנה, עיון בתקבולים ששולמו בפועל מהנתבע לתובעת, מלמד על עלייה ניכרת בסך של 3,000 ₪ לחודש במשך כל שנת 2008. נתון זה משתקף בנספח 4 לתצהיר התובעת - מדובר בתדפיס חשבון הבנק לשנת 2008. החל מיום 15.4.2008, גדל התקבול שמקורו בנתבע. ניתן לראות כי מדובר בגידול בסכום של 3,000 ₪. כך מתקבל הסכום של 9,700 ₪, אשר מופיע בתדפיס חשבון הבנק של התובעת במועדים הבאים: 18.5.2008; 16.6.2008; 1.9.2008; 13.10.2008; 12.11.2008 וכן - 14.1.2008. ואמנם, הנתבע אישר כי בשנת 2008 שילם לתובעת תקבול נוסף חודשי בסך של 3,000 ₪ (ר' עדותו בפ' ע' 17 ש' 19-23): "ת. היא הרוויחה 6,700 ₪ כפי שהיא אמרה, וזה נטו. ש. אותו סכום 3,000 ₪ שהופקד בחשבון הבנק, אתה יכול להסביר מה מקורו? ת. דינו והסברו יהיה בדין ועבודה, זה קשור לתנאי השכר שלה ולא לתביעה הזו. ש. השאלה הייתה האם אתה יודע מה זה 3,000 ₪ שהופקד בחשבון הבנק. ת. הופקד על חשבון חלק מתנאי השכר והביצועים שלה. זה לא קשור להלוואה". בהמשך הסביר הנתבע כי התכוון לביטוי "פיצויים" ולא "ביצועים" (ר' עדותו בפ' ע' 18 ש' 14-15). כך או אחרת, הנתבע הודה בתוספת תשלום לתובעת בסך של 3,000 ש"ח עבור כל חודש, וזאת, לדבריו, במסגרת תנאי העבודה. יושם אל לב כי הנתבע הוסיף והודה שהסכום בסך 3,000 ₪ שולם לתובעת במשך "במשך תקופה של שנה ורבע" (ר' עדותו בפ' ע' 18 ש' 35-36). המועדים של התשלום היו "החל מספטמבר, אוקטובר 2007 ועד לפיטוריה בהסכמה לבקשתה בדצמבר 2008" (עדות הנתבע בפ' ע' 18 ש' 31-32). לפנינו אם כן הודאת הנתבע, המאשרת את טענת התובעת כי קיבלה ממנו תשלום בסך של 3,000 ₪ לחודש, וזאת החל ברבעון האחרון של שנת 2007 ועד לסוף שנת 2008, עת פוטרה. כאמור, הנתבע טען כי התקבול הנוסף היווה חלק מתנאי עבודתה של התובעת ושולם לה על חשבון פיצויי פיטורין, להם תהא זכאית, כביכול, בסוף עבודתה. לדבריו: "העובדת ביקשה, אמרה שהיא זקוקה לעזרה... אמרה שהיא צריכה עזרה, אמרתי שאוסיף לה 3,000 ₪ על חשבון הפיצויים" (פ' ע' 19 ש' 21-22). וגם בהמשך: "היא מכרה את הדירה, עברה לגור בדירה שכורה, שעלתה לה משהו בחופף 3,500 ש"ח לחודש. שכר הדירה שלה עלה פחות או יותר הסכום הזה. כדי לא להכביד עליה אמרתי לה שאעזור לה בסכום זה כל חודש, כדי לעזור לה בשכר הדירה" (ר' עדות הנתבע בפ' ע' 19 ש' 34-36). אין בידי לקבל את טענת הנתבע בקשר למהות התקבול. הטענה לפיה מדובר בשכר עבודה או בתשלום על חשבון פיצויי הפיטורין, לא הוכחה. הנתבע הודה כי אין בידו כל אסמכתא חשבונאית המציגה את התקבול ששולם לעובדת כחלק מתשלומי העבודה. הנתבע נשאל על כך במפורש והודה כי תקבול זה "לא נרשם" (ר' עדותו בפ' ע' 20 ש' 18-20). הנתבע הודה כי לא שולם מס הכנסה עבור תשלום זה (ר' עדותו בפ' ע' 20 ש' 10-11). כך גם אין זכר לתקבול בתלושי השכר של שנת 2008 (ר' תל"ש לחודשים ינואר 2008 עד 12.2008 ת/ 4 ה' עד ת/4 טו'). הנתבע לא הצליח לתמוך את גרסתו בדבר מהות התקבול בשום אסמכתא. כידוע, תשלומים המבוצעים לעובד מחויבים ברישום מסודר, והיה בכוחו של הנתבע לנהל רישום כזה - אם אמנם התקבול שיקף תשלום במסגרת עבודה. כאן המקום להעיר כי הנתבע הודה בהתנהלות בלתי תקינה של עסקו בכל הקשור לרישומי החברה. הוא הודה כי אין זה תקין שההפרשה בוצעה ללא רישום וללא תשלום מס (ר' עדותו בפ' ע' 21 ש' 6-12). בנוסף הודה כי תלושי השכר שסופקו לתובעת בשנת 2008 אינם משקפים את מלוא התקבולים ששולמו לעובדת. לדבריו, בשנה זו הופחת התשלום, וזאת במסגרת התמודדות החברה עם "פרשת מיסים גדולה" (ר' עדותו בפ' ע' 20 ש' 30- ע' 21 ש' 3). 4. סיכומה של נקודה זו: התובעים הרימו את הנטל, כנדרש במשפט אזרחי, להוכיח את עצם ההתקשרות בינם לבין הנתבע, ואת מסירת כספי ההלוואה בסך של 91,000 ₪ ביום 24.9.2007. אוסיף עוד כי לתצהיר התובע צורף דף של בנק הפועלים, ממנו ניתן ללמוד כי ביום 24.9.2007 משך את הסך של 91,000 ₪, אשר לדבריו מסר לנתבע (ר' נספח 1 וכן את ס' 26 לתצהירו). 5. אשר לתוכן ההתקשרות: הצדדים הסכימו על הענקת הלוואה בסך של 100,000 ₪, בעבור ריבית חודשית בסך של 3000 ₪, ולמשך שנה. הריבית לחודשים אוקטובר עד דצמבר 2007 שולמה על ידי הנתבע על דרך הקיזוז, וזאת באמצעות קבלת סך של 91,000 ₪ בלבד, חלף 100,000 ₪ (ר' עדות התובעת בפ' ע' 2 ש' 26-27 וכן ע' 3 ש' 36-37, ר' גם עדותה בפ' ע' 10 ש' 17-20). בהמשך, הנתבע שילם לתובעים את הריבית המוסכמת, וזאת כעולה בין השאר מנספח 4 לתצהיר התובעת (דף החשבון). 6. התובעת הבהירה את דף החשבון הנ"ל: ביום 18.3.2008 הפקידה בחשבונה 10,000 ₪, מתוכם - 9,000 ₪ מהווים תשלום ריבית לחודשים ינואר עד מרץ 2007 (ר' עדותה בפ' ע' 11 ש' 16-19). הנתבע לא יכול היה לשלול את הטענה לפיה הסכום של 10,000 ₪ כולל תקבול בסך 9,000 ₪, לשלושת החודשים הראשונים של השנה (ר' עדותו בפ' ע' 19 ש' 30-32: "ש. גם יכול להיות שהסכום של 10,000 ₪ ממרץ 2008 לתאר תשלום מזומן בקשר עם התוספות של 3,000 ₪ לחודש? ת. סביר בהחלט"). בהמשך, החל מאפריל 2008, התשלום החודשי בסך 3,000 ₪ מצא את ביטויו יחד עם תשלום שכר העבודה. כך, ביום 15.4.2008 מופיע בדף החשבון תקבול בסך 9,300 ₪. הנתבע אישר ששילם לתובעת במזומן, "והיא החליטה להפקיד בצורה שלה, אין לי בקרה על ההפקדה שלה" (עדותו בפ' ע' 19 ש' 27). על כן, אישר את גרסתה לפיה היתרה בסך 400 ₪ (9,700 ₪ מינוס 9,300 ₪) שולמה במזומן (שם, ע' 19 ש' 28-29). בהמשך דף החשבון, החל מיום 18.5.2008 ועד ליום 14.1.2009, מופיע באופן שיטתי תקבול בסך 9,700 ₪; סכום זה מורכב מ - 6,700 ₪ עבור שכר עבודה, ועוד 3,000 ₪ ששולמו כריבית חודשית. 7. התובעים עתרו לחייב את הנתבע להשיב להם את קרן ההלוואה בסך של 100,000 ₪ וכמפורט לעיל. דרישה זו אינה מתחשבת בעובדה כי התובעים כבר קיבלו למעשה תשלומים חודשיים שוטפים בסך של 3,000 ₪, וכמתואר לעיל. לא ניתן להתעלם מתשלומים אלה במסגרת בחינת בקשתם להחזר הקרן. הטעם לכך נעוץ בזה, שתשלומי הריבית שקיבלו נעשו בחריגה מהחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993. החריגה היא כפולה: ראשית, הלוואה פרטית הניתנת כנגד ריבית, צריכה לעולם להתבצע באמצעות "מסמך בכתב" (סעיף 2 לחוק). במקרה דנא, אין מחלוקת כי הסכם ההלוואה לא הועלה על הכתב (ר' למשל: עדות התובעת בפ' ע' 10 ש' 8-9). נראה כי לשני הצדדים היה אינטרס משותף להעלים את ההתקשרות ולהצפין את תכנה. כך למשל, התובעת הודתה שהבינה כי הריבית איננה חוקית (ר' עדותה בפ' ע' 2 ש' 33-34: "ש. ידעת באותה תקופה שזו ריבית לא חוקית מבחינת הלוואות? ת. כן"). הנתבע מצדו אישר כי מהלך התשלומים לא תועד ולא נרשם בצורה מסודרת ואף לא שולם מס בגינו (ר' עדותו בפ' ע' 20 ש' 18- ע' 21 ש' 12). 8. שנית, החריגה מהחוק טמונה גם בגובה הריבית: 3% לחודש (ס' 26 לתצהיר התובעת). החוק אינו מאפשר לחרוג משיעור ריבית למלווה צמוד ערך של 13% לשנה (ס' 2א' לצו הריבית (קביעת שיעור הריבית המקסימאלי) תש"ל - 1970). כאמור, התובעת הכירה באי חוקיותה של הריבית דנא. 9. לא ניתן להותיר בידי התובעים את סכומי הריבית שקיבלו לידיהם, בניגוד לחוק. יחד עם זאת, יש להכיר בתביעתם להשבת הקרן ששילמו לנתבע (וזאת בקיזוז התשלומים שכבר קיבלו). תביעה זו היא תביעת השבה, ומקורה בדיני עשיית עושר ולא במשפט. משהוכח כי התובעים מסרו לנתבע סכום כסף, שלא כנגד תמורה (פרט לריבית), הרי שהם זכאים לקבלו חזרה לידיהם. הותרת סכום הכסף בידי הנתבע, תוביל להתעשרותו שלא כדין על חשבון התובעים. 10. יש אם כן, להבחין בין הריבית (שאיננה אכיפה) לבין הקרן - אשר התובעים זכאים להשבתה (בקיזוז סכומים שכבר קיבלו עבורה). 11. סכום הקרן עמד על 91,000 ₪, שהועברו לנתבע ביום 24.9.2007. מהם התשלומים שביצע הנתבע לתובעים ואשר יש להפחית מסכום ההחזר? סכומים אלה פורטו בעדות התובעת וגובו בנספח 4 לתצהירה, כמפורט לעיל. התובעים, אם כן, זכאים להחזר כספי של 91,000 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כחוק, מיום 24.9.2007 ועד לתשלום בפועל. מסכום זה יקוזזו הסכומים שהתובעים כבר קיבלו, כדלקמן: א. יש לקזז סך של 9,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 18.3.2008 ועד לתשלום בפועל; ב. יש לקזז 3,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 15.4.2008 ועד לתשלום בפועל; ג. כך גם יש לקזז סך של 3,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק עבור כל אחד מהמועדים הר"מ: 18.5.2008, 16.6.2008, 1.9.2008, 13.10.2008, 12.11.2008 ו- 14.1.2009, ועד לתשלום בפועל. 12. למען הסדר הטוב, אני דוחה את טענת ב"כ התובעת, אשר לפיה לא ניתן לבצע את הקיזוז, מחמת שלא נטען. מדובר בקיזוז המתחייב לפי החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. אי קיזוז כמוהו כאכיפת ריבית שנגבתה בניגוד לחוק. 13. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומורה לנתבע לשלם לתובעים (ביחד ולחוד) את סכום ההחזר כמפורט לעיל. בנוסף, ישא בהוצאות התובעים בהליך זה: אגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪. ריביתהחזר הלוואההלוואה