קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להחזרת כסף שניתן בנאמנות לרכישת דירה: מבוא - תמצית עניינם של התביעה והמחלוקת 1. תביעה זו ששיעורה 592,467 ₪ נפתחה על רקע סכסוך כספי שנתגלע בין בעלי הדין, אשר וכפי שיבואר להלן, כמידת קירבתם זה לזה בעבר כך ריחוקם זה מזה כיום. 2. התובעת הינה אשה ערירית אשר לטענתה על רקע סכסוך קשה וארוך שנים עם בני משפחתה בהתייחס לרכוש ההורים, חששה מפני עיקול רכושה ע"י אחיה. משכך, ולאחר שנוצרו קשרי חברות ואמון בינה לבין הנתבע, שהינו קרוב משפחתה ושוטר במקצועו, ביקשה היא הימנו כי ירכוש עבורה, מכספה שלה ובנאמנות דירה ברחוב קדש 37/50 באשקלון (להלן: "הדירה"). הדירה האמורה נרכשה ביום 15.6.06 ע"ש הנתבע תמורת 118,500 $ ותמורתה מומנה, ע"פ הנטען, ע"י התובעת, למעט סך של 8,500 $ ופירוט בעניין זה ניתן בסעיף 6 לכתב התביעה. התובעת לטענתה ביקשה מהנתבע כי יתן בידה מסמך המעגן את דבר הנאמנות ואף יערוך צוואה לטובתה והוא מצידו הסכים לכך, אלא שדחה מעת לעת ישום הסכמתו זו. משנוכחה התובעת לראות כי הנתבע מתחמק ממתן מסמכים בידיה כאמור ומשהתחוור לה כי הוא משכיר את הדירה שלא על דעתה ואף מבקש למכרה, נתעורר חשדה ומשכך ביקשה היא מהנתבע את השבת הכספים, אלא שהלה סירב לכך בטענה לפיה נתנה היא מתנה בידו. על רקע האמור מטיחה התובעת בנתבע טענות קשות בדבר הפרת האמון מצידו וניצולו של מצבה הנפשי והרפואי תוך שתובעת היא הימנו את השבת הכספים שנתנה בידו לרכישת הדירה - 110,000 $ בצירוף הפרשים כחוק (521,467 ₪ סך הכל) וכן את שווי דמי השכירות שנטל הנתבע לידיו מהשכרת הדירה (21,000 ₪) ופיצוי על עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪. 3. הנתבע לטענתו הופתע עד מאוד להיווכח בתביעה זו אשר משוללת כל יסוד הינה. הנתבע מאשר כי בין הצדדים נרקמו יחסי קירבה ואמון, אולם לשיטתו תביעה זו נעוצה אך באי שביעות רצונה של התובעת מבחירתם של הנתבע ובת זוגו להתרחק במידת מה הימנה, או אז שינתה התובעת פניה והחלה לדרוש השבת הכספים שניתנו לנתבע במתנה. הנתבע לטענתו הבהיר כי אין בכוונתו למכור את הדירה ולהשיב את המתנה שניתנה לו, אולם והואיל והתובעת טענה כי היא זקוקה לכספים לצורך טיפולים רפואיים, הביע נכונות לסייע לה במימונם באם ידרש הדבר. זאת ועוד, הנתבע מכחיש קבלתם של כספים בהיקף כנטען ולשיטתו קיבל מאת התובעת סך של 334,600 ₪ בלבד (שערכם כ- 75,000 $) בעוד שאת ההפרש הנדרש לצורך רכישת הדירה מימן הוא עצמו תוך הסתייעות, בין השאר, בכספי הלוואה מהבנק. 4. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה למעשה הן על שיעור הכספים אשר נתנה התובעת בידי הנתבע והן על יעוד נתינתם ולמעשה - המסגרת המשפטית במסגרתה הועברו אם במסגרת יחסי נאמנות (כשיטת התובעת) ואם כמתנה (כשיטת הנתבע). 5. מטעם התובעת העידו התובעת עצמה, עו"ד זכריה אלדד אליו פנתה התובעת תחילה בעניין סכסוך זה, מר יהושוע כהן - ידידה, מר נהרי אבנר - מתווך אליו פנה הנתבע והגב' רות אסף שהינה חברתה מזה שנים של התובעת. מטעם הנתבע העידו הנתבע עצמו, חברו - מר עזרא עוזר שסייע לו במימון הרכישה, הגב' דש בשנייב - בת זוגו וכן אימו - הגב' זהבה אביבי. 6. אציין כבר עתה כי נסיונות שנעשו לפשר בין הצדדים, לרבות בסיועו של מגשר, לא צלחו ועל כך אין אלא להצטער ובפרט לאחר שמיעת העדויות אשר הניחו בפני בית המשפט תשתית שיש בה כדי ללמד על יחסי קירבה, חמלה אנושית, עזרה הדדית ואמון אשר אינם עוד בנמצא על רקע תביעה זו. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב לאחר שמיעת העדויות והכרעתי להלן תינתן תוך התייחסות לנטען בסיכומים אלה. דיון והכרעה שיעור הכספים שניתנו בידי הנתבע 7. הואיל וסכום התביעה נגזר משיעור הכספים אשר נתנה התובעת בידי הנתבע, הרי שמצאתי מקום להקדים וליתן הדעת למחלוקת העובדתית הנוגעת לשיעור זה (זאת הגם שתוצאת פסק הדין מובילה לכך שהכרעה זו נותרת רלבנטית אך לענין פסיקת ההוצאות). נקודת המוצא הינה הודאת הנתבע לפיה קיבל כספים מאת התובעת לצורך רכישת הדירה, אולם וכאמור הנתבע מודה בקבלת סך של 334,600 ₪ בלבד, כך שעל התובעת רובץ הנטל בשכנועו של בית המשפט בהתייחס לכל שיעור שמתיימרת היא לטעון מעבר לכך. 8. להלן השוואת עמדות הצדדים לעניין אופן התשלום הנטען בסעיף 6 לכתב התביעה: א. בעקבות פדיון קופות גמל של התובעת זוכה חשבונה שמספרו 520657 בבנק הפועלים. הנתבע צורף כשותף לחשבון זה ולצורך מימון רכישת הדירה משך הוא ביום 25.6.06 40,000 ₪ מהחשבון ובהמשך - ביום 24.7.06 רכש באמצעותו שיק בנקאי ע"ס 60,000 ₪ (ראה מסמכי הבנק - מוצגים ת/2 -א' , ת/2 -ב'). בעניין זה אין חולק. ב. ביום 3.7.06 הועבר לטענת התובעת סך של 192,300 ₪ מחשבונו של ידידה - מר יהושוע כהן, לחשבונו של הנתבע (ראה מוצג ת/3). הנתבע בתצהירו מציין קבלת 190,000 ₪ בלבד ביום 24.7.06, אולם בחקירתו הנגדית מודה הוא למעשה כי הסכום המדוייק שהועבר לו הינו 192,300 ₪ כנטען (עמ' 29 שורות 25-27). בפועל וכמשתקף מהאסמכתא שצורפה לכתב הגנתו, משך הנתבע מחשבונו 190,000 ₪ מתוך העברה זו. ג. לטענת התובעת, סך של 22,000 $ נמסר לנתבע במטבע זר והובא למשרדו של עו"ד בובי בינרט אשר ערך את חוזה רכישת הדירה. עוד טוענת התובעת להעברת יתרת סכום התמורה (למעט 8,500 $) בסך של 99,300 ₪ לידי הנתבע ובמזומן בחודש יולי 2006, אז נמסרה לו החזקה בדירה. סכומים אלה מוכחשים על ידי הנתבע. לטענתו, הסך היחיד שהועבר לידיו שלו במזומן ע"י התובעת הינו סך של 10,000 $ שניתן לו ביום 15.6.06, מועד בו השער היציג עמד על 4.46 ₪. יושם לב כי בת זוגו של הנתבע - הגב' בשנייב - לא נחקרה כלל אודות גירסת התובעת שהועלתה ואך בחקירתה הנגדית לפיה היתה היא שותפה לספירת סך של 22,600$ כחודש טרם העברתו לנתבע (עמ' 17 שורות 18- 19). כך גם אין בנמצא בעדותו של מר יהושוע כהן אישור לגירסתה בדבר היות מקור המזומנים אף בכספים שהיו בכספת שלו (שם בשורה 26). נמצא אם כן, כי הנתבע מודה, בסופו של דבר, בקבלת סך שערכו בערכי קרן - 336,900 ₪. 9. המחלוקת שנותרה באשר ליתרת הכספים נתמכת מצד התובעת בהצהרתה שלה בלבד, וסבורתני כי בסופו של יום לא עמדה התובעת בנטל המוטל עליה להמחיש העברת יתרת כשיעור זה ולאמור משנה תוקף משעסקינן בעדותה שלה כבעלת דין וכאשר מנגד עלה בידי הנתבע לשכנעני, כי הוא עצמו הסתייע במקורותיו שלו לשם השלמת התמורה באופן הבא: א. הנתבע הצהיר כי נטל הלוואה מבנק מזרחי טפחות בשיעור של 120,000 ₪. גירסת הנתבע בעניין זה נתמכת באסמכתאות כתובות - ראה אסמכתאות מס' 569023, 569022, 569024 שצורפו לכתב ההגנה ועניינם "ביצוע הלוואות מכספי בנק" ע"ש הנתבע כששיעורם הכולל הינו 120,000 ₪ במדויק. טענת הנתבע בהקשר זה לא הופרכה בחקירתו הנגדית ונראה כי אף מקורביו היו ערים (אם כי לא עדים ישירים) למציאות זו כמשתקף מעדויות כל המצהירים מטעם הנתבע. שאלות הופנו אף לתובעת בהקשר זה ונראה כי אין היא מתיימרת לחלוק על עצם נטילת המשכנתא בידי הנתבע, אלא שלטענתה הדבר היה תמוה בעיניה ונותר בגדר "סוד" כאשר טעמי הנתבע עימו כניסוחה. יתרה מכך, מוסיפה התובעת כי ע"פ סברתה שלה שילשל הנתבע לכיסו את הסך הדולרי (22,600) שניתן לו במזומן על ידה תוך שעשה שימוש בכספי המשכנתא שנטל. (ראה חקירה הנגדית בעמ' 20 -21 לפרוטוקול). לא ניתן שלא לתמוה על תשובות התובעת ועמדתה משנוכחה היא כי הנתבע נוטל הלוואה וממשכן את הדירה בעוד שלמעשה ולשיטתה אין הדבר נחוץ משמשלימה היא את יתרת התמורה ממקורותיה שלה ותמיהה זו הוטחה בתובעת מפורשות בחקירתה. ראויה אף לציון שאלת ב"כ הנתבע לתובעת (בעמ' 22 רישא לפרוטוקול) באשר להימנעותה מלציין ביוזמתה ובתצהירה שלה דבר נטילתה של ההלוואה האמורה ע"י הנתבע. מכל מקום, האסמכתאות הנזכרות שוללות סברת התובעת שכן השתיים הראשונות ממוענות לבנק מזרחי טפחות בע"מ, נתון המתיישב היטב עם קיומה של משכנתא על הדירה לטובת בנק זה בסך של כ - 470,000 ₪ ע"פ המבוא לחוזה הרכישה והצורך בסילוקה. האסמכתא השלישית ממעונת למוכרת הדירה - הגב' יפה כהן. (יצוין ובהשלמה כי האסמכתאות הנוגעות להעברת 40,000 ו-190,000₪ הנ"ל שצורפו לכתב ההגנה, ממוענות אף הן לבנק למשכנתאות). ב. כן טען הנתבע וכאמור כי הסתייע בחברו - מר עזרא עוזר לשם מימון הרכישה. מר עוזר מסר תצהיר המאשר כי במחצית שנת 2006 פנה אליו הנתבע לשם קבלת הלוואה שיעודה כנטען תוך שהנתבע מציין בפניו מפורשות שקרובת משפחתו ששמה נאוה נותנת בידו במתנה סכום כסף לרכישת דירה בעוד שאת השאר עליו להשלים ממקורותיו. על רקע חברותם רבת השנים נאות מר עוזר ליתן בידי הנתבע 30,000 ₪. מר עוזר נחקר בעניין זה וסבורה אני כי לא הופרכה גירסתו. עדותו נמצאה מהימנה ולא מצאתי כל טעם לפקפק בה ואף להרחיק לכת ולסבור כי הלה נכון היה לסייע בידי חברו כדי מסירת עדות שקר בבית המשפט. ג. ע"פ הצהרת הצדדים שניהם נתן הנתבע ממקורותיו סך של 8,500$ במזומן. 10. סיכומו של דבר - בעוד התובעת הסתפקה באמירה כללית שאף אינה מוצאת אחיזה בהמחשה קונקרטית של מקורות כספיים אפשריים, הרי שהנתבע מאידך מצביע על מקורות כספיים קונקרטיים להמחשת גירסתו שלו באשר למקור מימון יתרת התמורה. גירסתו של הנתבע נמצאה מהימנה בעיני בנקודה זו ובעניינים נוספים אליהם אתייחס להלן, ובהיותה מתיישבת עם מסכת הראיות והנסיבות, מצאתי מקום להעדיפה ולקבוע כי התובעת נתנה בידי הנתבע כספים בשיעור כולל של 336,900 ₪ בלבד כהודאתו. כספים אלו, למעט 2,300 ₪ , הוקצו ישירות לרכישת הדירה, כשלכך הוסיף הנתבע 150,000 ש"ח ו - 8,500 $ ממקורותיו שלו (37,400 ₪ לפי השער היציג הנ"ל), כך שסך הכל שולם למוכרת הדירה 522,000 ₪, נתון המתיישב עם המחיר החוזי המוסכם ומשתקף במדויק מאישורי קבלת הכספים מצד המוכרת - מוצג נ/1. המסגרת המשפטית בה ניתנו הכספים - נאמנות או מתנה 11. אקדים ואציין כי הנתבע טוען בסיכומיו ובצדק כי יש מקום להצמד לעילת התביעה כנוסחה ע"פ כתב התביעה ולפיה נמסרו הכספים לנתבע במסגרת יחסי נאמנות שהיו בין הצדדים. התובעת שוללת בתביעתה אפשרות לפיה ניתנו הכספים כמתנה לנתבע. משכך ומבחינת עילת התביעה הנטענת אין רלוונטיות העילות הקבועות בחוק לביטולה של מתנה. 12. הערה מקדימה נוספת עניינה המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בסיכומיהם לעניין זהות הצד הנושא בנטל השכנוע בסוגיה זו. לטענת התובעת, משמודה הנתבע כי קיבל כספים וללא תמורה מנגד, הרי שמוטל עליו הנטל לשכנע כי אלו ניתנו בבחינת מתנה כנטען. התובעת מפנה בסיכומיה בהקשר זה ובין השאר לע"א 4396/90 רוזנמן נ' קריגר, פ"ד מו(3) 254. הנתבע בסיכומיו חולק על טענה זו וסבור כי על התובעת הנטל להמחיש טענתה לקיומה של נאמנות וזאת כפועל יוצא מהכחשת טענה זו בכתב הגנתו ומהצבתה כפלוגתא למעשה. סבורה אני כי יש לקבל את עמדת הנתבע בעניין זה: כלל בסיסי הינו כי "המוציא מחברו עליו הראיה". משכך, התובע כ"מוציא מחברו" נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו וכלשון בית המשפט בע"א 357/72 שנסי עזיז נ' סוריה בצלציוני, פ"ד כז(1) 744: "חובת שכנוע זו נובעת מהעקרון היסודי בדיני ראיות, לפיו בעל-דין במשפט אזרחי, הטוען טענה חשובה לעמדתו המשפטית, נושא בנטל השכנוע להוכחת העובדות הנחוצות לביסוס טענתו". כן ראה בספרו של י.קדמי - על הראיות, תש"ע, חלק רביעי בעמ' 1723 - 1754. בענייננו כאמור טוענת התובעת כחלק מהותי ובלתי נפרד מעילת תביעתה, כי העבירה לנתבע כספים לצרכי ובמסגרת יחסי הנאמנות. העובדה שאין מחלוקת בדבר העברת כספים לנתבע ללא תמורה אין בה כדי להקים חזקה בדבר היות ההעברה על רקע יחסי נאמנות כנטען ובאותה מידה יכול הדבר להתפרש כמתן מתנה. עסקינן בפעולה אשר הינה מרכיב הן של יחסי נאמנות והן של יחסי מתן מתנה ומשטוענת התובעת כי הפקידה את הכספים בידיו של הנתבע כנאמן דוקא, הרי שעליה הנטל להמחיש טענה חשובה זו ואין ספק כי לא ניתן להטיל על הנתבע את הנטל הנוגע למרכיב זה בעילת התביעה. יושם לב כי התובעת אינה מתיימרת לטעון ולו לחילופין כי הכספים נמסרו כהלוואה לנתבע. עם זאת, יש לדייק ולהשלים האמור לעיל: באם ימצא כי התובעת אינה עומדת בנטל השכנוע המוטל עליה, אין משמעות הדבר כי פועל יוצא מחוייב מכך הינו קביעה אוטומטית בדבר מתן הכספים במתנה. אף כאן חל הכלל לפיו מוטל נטל השכנוע על הצד הטוען טענה החשובה לעמדתו המשפטית, ומשכך על הנתבע דוקא מוטל נטל זה כעולה למעשה מע"א 4396/90 הנ"ל ואכן וכטענת התובעת בסיכומיה, נטל זה אינו פשוט כלל. באם יימצא כי אין הנתבע עומד בנטל המוטל עליו, הרי שנמצא כי הוא מודה בקבלת כספים מאת התובעת, אולם אינו מניח תשתית חוקית להותרתם בידיו. (ראה בספרו של י. קדמי הנ"ל בעמ' 1748) מכל מקום, בסופו של דבר ולאור העדפתי את גירסת הנתבע על רקע עדותו ויתר הראיות שהוצגו, כפי שאבהיר להלן, הרי שממילא נמצא הוא עומד בנטל ככל המוטל עליו. 13. חוק הנאמנות, תשל"ט - 1979 מגדיר את מהות הנאמנות בסעיף 1 כדלקמן: "נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת." חוק המתנה, תשכ"ח - 1968 מגדיר מהותה של מתנה בסעיף 1(א) כדלקמן: "מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה." בהשלמה לאמור תצוין הוראת סעיף 2 לחוק לפיה: "מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה." 14. כאן המקום להרחיב קמעה ולהביא סקירה קצרה של יחסי הצדדים והרקע להם כפי שהדברים עולים מתוך מכלול העדויות: אימו של הנתבע - הגב' זהבה אביבי - הינה קרובת משפחה של התובעת ובעקבות היוודעותה לקשיים אליהם נקלעה התובעת בשל ההליכים המשפטיים שהתנהלו אל מול בני משפחתה, הציעה היא כי זו תעבור להתגורר באשקלון עם אביה אותו סעדה בשעתו. התובעת מצאה הצעה זו ראויה והעתיקה מקום מגוריה ממושב גאולים לאשקלון תוך שהיא מפתחת קשריה עם אם הנתבע אשר שימשה לה כאוזן קשבת וסייעה בידה ואירחה אותה בביתה מעת לעת. קשר זה הוביל להכרותו של הנתבע אשר התגורר עם אימו בשעתו. שיחות בין השניים ונוכחותם המשותפת בבית האם הובילו ליחסי חברות קרובה שהתפתחו לכדי הבעת רצון מצד התובעת לסייע כלכלית בידי הנתבע שהיה נתון במצב כלכלי ונפשי קשה לטענתו לאחר הליך גירושין, תוך שהתובעת מצידה מסתייעת בו בחיי היום יום. אמון הדדי נבנה בין השניים והתובעת אף ביקשה צירופו של הנתבע כשותף בחשבונה, כשבהמשך התפתחו הדברים לכדי העברת כספים בשיעור נכבד לידי הנתבע. כך מתאר הנתבע בחקירתו הנגדית את יחסי הצדדים (עמ' 31 סיפא, 32 רישא לפרוטוקול): "אני הבנתי את הלך הדברים באותה תקופה, שבה אני הצטיירתי בשבילה הדמות הקרובה ביותר שיכולה להיות, היא ראתה בי משפחה שלה, האמינה רק בי, היא גם אמרה את זה. שרק אני שם בשבילה כל מה שביקשה הייתי עושה. לבת הזוג שלי קראה תינוקת שלי וביקשה שתקרא לה אמא. אמא שלי היתה כמו הדודה הטובה שלה, חגים ושבתות ביחד. ועם אבא שלה ז"ל. זה הרקע". הגב' אביבי בהתייחסה למצב היחסים בזמן בו התגורר הנתבע אצלה מעידה (בעמ' 46 סיפא): "היא באה אלי הביתה, היתה עולה אלי הביתה זה דופלקס ומגיעה אליו לחדר, אני לא יודעת מה הם היו עושים שם עד שהיתה יורדת אחרי שהם היו מעשנים ומדסקסים, אבל כל הזמן ישבה לו על הזנב לא יודעת מה היא רצתה ממנו". 15. גירסאות הצדדים שונות לחלוטין בכל הנוגע לסוגיה זו ואין חולק כי לא נערך מסמך משפטי כלשהו אשר מסדיר את יחסי הצדדים ונסיבות העברת הכספים. אין בנמצא בראיות התובעת כל ראיה מעבר לעדותה שלה, אשר תבסס טענתה לפיה נמסרו הכספים בנאמנות לידי הנתבע. עצם מסירתם עשויה היתה אף להתפרש כהלוואה כאמור, כך שלמעשה בפני בית המשפט לא נתונה תמיכה ממשית לגירסתה זו של התובעת. אדרבא, לא מעט קשיים מתעוררים בהתייחס לגירסתה זו: ראשית - אך מתבקש היה כי במעמד חתימת הסכם רכישת הדירה בו נכחה התובעת, היתה היא דורשת עריכתו של הסכם מתאים אל מול הנתבע. התובעת מציינת אמנם דבר קיומם של יחסי אמון בין הצדדים בשעתו, ואף הנתבע מציין כן, אולם אף לשיטתה שלה לא היה בדבר כדי להניח דעתה לוותר כליל על עריכתו של מסמך שהרי ולגירסתה דווקא התחמקות הנתבע מכך הובילה לחשדה ולהגשת תביעתה. באם כך, מהו המועד המתאים יותר אם לא מועד חתימת הסכם הרכישה , אז הוחל בהעברת כספים לנתבע. עוד ובהקשר זה - בחקירתה הנגדית טוענת התובעת כי עו"ד בינרט הבהיר לה כי עליה לרשום הערת אזהרה לטובתה בנסיבות אלה. באשר לתשובתה לו העידה: "אמרתי שכן בוודאי. זו הדרך היחידה לעגן את הענין הזה....אני לא זוכרת אם אמרתי לו תעשה כן, אבל בטח שהסכמתי שיעשה את זה, זה היה מונע את כל הטרגדיה הזו." (עמ' 19 שורה 11- 14). הנתבע אף הוא מוסיף בענין זה: "יותר היא הבהירה לו שהיא לא רוצה ממני דבר. הוא במעמד הזה אמר שאם היא עושה את הצעד הזה אין דרך חזרה ואם היא רוצה לעשות חוזה זה הזמן.... לא היה שום עניין של חוזה. אם היה צריך חוזה זה היה נעשה" (עמ' 39 סיפא 40 רישא). התובעת ערה היתה, אם כן, ולשיטתה, לחשיבות עריכתו של מסמך משפטי הולם אשר יעגן את יחסי הצדדים והגם שכך, ומסיבה שאינה ברורה נמנעת היא מלעמוד במעמד האמור בו זמינה אפשרות זו, על עריכתו של מסמך מתאים. יתרה מכך, באם וכנטען ער היה עו"ד בינרט ליחסי הנאמנות בין הצדדים, הרי שאז, מן הסתם, היה מיידעם לא רק אודות הצורך במסמך משפטי כטענת התובעת ולצרכיה שלה, כי אם אודות החובה החוקית בדיווח מתאים לרשויות המס בהתאם להוראת סעיף 74 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) התשכ"ג - 1963. אין כל טענה כי הובהר כן מצידו. שנית - התובעת מתיימרת לטעון כי הרקע להעברת הכספים לנתבע הינו חששה מפני הליכי עיקול מצד אחיה, אלא שכטענת הנתבע בסיכומיו - בפועל לא המחישה התובעת נקיטת של הליכים כאמור והיותם בבחינת "סכנה מוחשית" לרכושה וכמידה המצדיקה הסתייעות בנתבע לצורך כך. לא ברור אף מדוע הותירה דירת מגוריה שלה על שמה. יתרה מכך, התובעת העידה בפני בית המשפט את ידידה - מר יהושע כהן בו הסתייעה לטענתה בהקשר זה ע"י הפקדת כספים לחשבונו שלו. לא ניתן שלא לתהות מדוע ובאם אכן כל מטרת העברת הכספים לנתבע הינה הגנה על רכושה, לא מצאה לנכון התובעת לחזור ולהסתייע באיש אמונה - מר כהן המצהיר כי הוא ידידה הקרוב מעל 20 שנה. יצויין כי בחקירתה הנגדית הוסיפה התובעת וטענה כי ביקשה ע"י רכישת הדירה לשמור על ערך הכספים שבידיה, אולם בכך אין כדי לייתר את התהיה האמורה. שלישית - עמדת התובעת אינה מתיישבת עם העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, לפיה הנתבע השתתף במימון רכישתה של הדירה. מה לו לנתבע באם נאמן הינו כי יתן מכספו שלו לצורך רכישת הדירה ובפרט על רקע מצבו הכלכלי הדחוק הנטען. השתתפות כספית זו מצידו, ובפרט משנמצא כי שיעורה בלתי מבוטל (כ - 35% מתמורת הדירה), לצד רישומה של הדירה על שמו, מתיישבת יותר עם גירסתו של הנתבע לפיה סייעה לו התובעת ברכישת דירה עבורו הוא. התובעת, יש לציין, מתעלמת בתצהירה מנסיבות השתתפות הנתבע במימון הרכישה. אציין עוד כי הסעד המבוקש בתביעה זו אפשרי אמנם אך מעורר תהייה. התובעת כאמור טוענת כי הדירה היא היא הנכס נשוא הנאמנות וכי זו נרכשה עבורה (ראה נוסח כתב התביעה, עדות התובעת בעמ' 24 רישא וכן עדות עו"ד זכריה מפי התובעת בעמ' 4 שורות 18- 19 לפרוטוקול). באם כך, הרי שהסעד הראשוני המתבקש הינו סיום הנאמנות והעברת הרישום בדירה על שמה, וזאת לא ביקשה התובעת, כי אם ועיקר את ביטול הסכם הנאמנות הנטען והשבת הסכומים ששילמה לטענתה לצד פירות נכסי הנאמנות הנטענת- דמי השכירות. 16. על כל האמור יש להוסיף את הראיות הנסיבתיות ויתר העדויות אשר תרמו להתרשמותי לפיה התובעת שהתכוונה לכתחילה ליתן מתנה בידי הנתבע ועשתה כן, חזרה בה משנוכחה כי אין הוא מגשים את ציפיותיה. הנתבע בתצהירו מבהיר כי התובעת דחקה בו להתגורר מחוץ לבית אימו ואף ציינה מפורשות רצונה לסייע לו ברכישת דירה. הוא מצידו התנגד לכך תחילה, אלא שהתובעת ציינה כי ממילא אין בעולמה לה איש מלבד הנתבע. לרכישת הדירה קדמה לטענת הנתבע מציאות בה סייע תדיר בידי התובעת הן בקניות והן בתיקונים נדרשים בביתה. בשלב מסויים צרפה אותו התובעת כאמור כשותף בחשבונה, כשבהמשך וכחלק מניסיונותיה לשדלו לצאת מבית אימו החלה לטענתו לטעון בפניו כי הוא מכביד על אימו במגוריו עימה. הדבר הוביל לסכסוך בין הנתבע לאימו ועל כך מעידה אף האם - הגב' אביבי. הנתבע ביקש לפיכך לעבור ולהתגורר בשכירות, אלא שהתובעת עמדה על כך שתסייע בידו ע"י מתן כספים לרכישת דירה על שמו. הנתבע מודה כי הדבר היה תמוה בעיניו, אולם התובעת לשיטתו עמדה בכל זאת על הצעתה ואף הציגה בפניו בשעתו צוואה לפיה הינו הזוכה היחיד של רכושה תוך שהיא מציינת כי ברשותה כסף רב (צוואה זו לא הוצגה בפני בית המשפט ואין טענה כי נמסרה לידי הנתבע). אציין כי התפתחות הדברים בהמשך לכך מתיישבת והיטב עם הרקע האמור שמציין הנתבע שכן התובעת מצאה לנכון להתלוות אל הנתבע בבחירת הדירה תוך שהיא מכוונת למעשה רכישתה של דירה על ידו בסמוך ממש לדירתה שלה מתוך רצונה, יש להניח, בקירבתו אליה. כך, פנו השניים יחדיו למתווך חיים כחלון, והתייצבו יחדיו במעמד חתימת הסכם הרכישה. הנתבע הצהיר כי התובעת ציינה בפני עו"ד בינרט דבר סיועה לנתבע במימון רכישת הדירה והלה הבהיר לה בתגובה כי עם רישום הדירה על שם הנתבע לא יהיה לה כל חלק בזו. לטענתו, התובעת הגיבה לאמירה זו בציינה כי היא נותנת את הכספים לנתבע בהיותו כבנה וזאת תוך שהיא מסרבת להצעת עו"ד בינרט לרשום הערת אזהרה לטובתה. אציין כי הנתבע, במובחן מהתובעת, ביקש הזמנתו לעדות של עו"ד בינרט, אלא שלמרבה הצער, נפטר עו"ד בינרט טרם החלה שמיעת הראיות בתיק זה. התובע עבר להתגורר בדירה שנרכשה על ידו בלווית בת הזוג שלו - הגב' דש בשנייב ומעדויותיהם של השניים עולה תמונה זהה לפיה מצאו הם עצמם "כבולים" לתובעת ונעדרי פרטיות וכדברי הנתבע בעמ' 33 שורות 2 - 8: "כשעברתי לגור בסמוך אליה היחסים הסבירים הפכו להיות מאוד מאוד תובעניים, החיים הפרטיים שלנו הפכו להיות כלליים שהיא גם נכנסה לפרטיות שלנו. כל בעיה או גחמה או תקלה שהיה לה הייתי צריך לקחת אותה ולקנות לה איתה. זה היה בלתי נסבל. היחסי אישות שלי עם בת הזוג שלי היו באותה תקופה כתוצאה מכל ביקורי הפתע האלה ממש גרועים והיא יודעת את זה ודיברתי איתה על זה. רק שלא היה נעים לי להגיד לה שהיא הסיבה, לכן החלטתי לדבר איתה ולומר לה שאנו עוזבים לתקופה מסויימת ולקרר קצת את היחסים." וע"פ תאורה של הגב' בשנייב בעמ' 43 שורות 19 -20: "לי זה מאוד הפריע שהגברת נאוה מבקרת אותנו יום יום, לפעמים פעמיים ביום, לפעמים שוהה אצלנו יותר משעתיים שלוש, נוצר מצב כי לי ולאלון אין את הפרטיות שלנו כזוג". מציאות זו, כך התרשמתי, דחקה בבני הזוג להעתיק מגוריהם תוך השכרתה של הדירה שנרכשה, שאם לא כן, אין הגיון במעברם מדירה זו העונה על צרכיהם. לדברי הנתבע, התובעת הגיבה בכעס להבעת רצונו לעבור דירה ורק אז החלה לטעון לחסרון כיס בעוד קודם לכן מעולם לא ביקשה הימנו סיוע כספי (עמ' 32, 36 לפרוטוקול). התובעת, יש לציין, הזמינה לעדות את המתווך, מר אבנר נהרי, על מנת להמחיש טענתה לפיה הנתבע ביקש למכור דווקא את הדירה, מציאות אשר עוררה את חשדה. מר נהרי, כמו גם התובע, מאשר כי תלה שלט מכירה על הדירה, אלא שבמקביל עמד איתן על גירסתו לפיה עשה כן אך מפאת רצון הנתבע לקבל אינדיקציה בלבד באשר לשווי הדירה. לטענתו, מקובל הדבר הגם שלא היתה כל בקשה מצד הנתבע למכור דירתו, כי אם להשכירה בלבד. לא מצאתי מקום לפקפק בעדותו זו ולהניח כי ביקש להטות את המציאות לטובת הנתבע. עדותם של התובע ובת זוגו בענין זה נמצאה תואמת, עקבית ומהימנה בעיני ובזו יש כדי להמחיש ובאופן משכנע את השתלשלות הדברים לכדי שינוי התובעת מעמדתה ורצונה בהשבת הכספים. 17. חיזוק לעמדת הנתבע וגירסתו באשר לנסיבות העברת הכספים לידיו וייעודם ניתן למצוא בעדויות העדים מטעמו הן בתצהיריהם והן בחקירתם הנגדית. כך למשל מעידה הגב' בשנייב בעמ' 42 שורות 17 - 20 לפרוטוקול: "בשלב כלשהו דיברתי על זה עם נאוה אמרתי לה סכום כזה של כסף לא נראה לי שזה מקובל לתת מתנה, היא אמרה זה בסדר יש לי כסף מאיפה שאני באה נותנים גם יותר, אלון כמו בן אין לי אף אחד חוץ ממנו אתם קרובים אלי זה משהו שאני נותנת לאלון מכל הלב." ובעמ' 43 סיפא: "באותה תקופה זה מה שאלון הסביר לי וזה גם מה שנאוה הסבירה לי, זה ניתן במתנה" הגב' אביבי מעידה אף היא בענין זה כי נודע לה הן מפי הנתבע והן ומפי התובעת עצמה כי זו ביקשה לעזור לו ברכישת דירה. לשאלה: "היא אמרה לך במפורש שהיא הולכת לתת לו מתנה" משיבה היא בחיוב ולשאלה: " היא אמרה לך מה המתנה" משיבה היא: "כסף" (בעמ' 47 סיפא). לטענתה, תמיד שמעה כי במתנה עסקינן ומעולם לא שמעה על קיומה של נאמנות בשיחותיהם (עמ' 45 שורה 8). מבין מכלול העדים שהעידו, מוצאת אני מקום לציין ובאופן מיוחד את עדותה של הגב' אביבי, אשר הותירה רושם חיובי במיוחד הן בכל הנוגע למהימנותה והן בכל הנוגע לאדיבותה כלפי התובעת ורצונה הכן בטובתה וללא ציפיה לתמורה. הגב' אביבי לא הסתירה מורת רוחה מהרחקת בנה ממנה ע"י התובעת, אולם ועדיין ניכר היה כי היא רוחשת לה כבוד. נסיונה של התובעת, לעומת זאת, להצביע על ידיעתו של העד מטעמה - מר יהושע כהן - אודות יחסי הנאמנות, לא צלח. כך, בעמ' 14 לפרוטוקול נשאלת התובעת ומשיבה: "ש.       סיפרת לו על אלון ת.        כן. סיפרתי לו שאני הולכת לרשום את הדירה על שם אלון שהוא יהיה הנאמן שלי. ש.       יהושוע אמר לך משהו על זה ת.        הוא אמר שאדאג למסמך מעו"ד שמאשר שזה בנאמנות" דא עקא שבחקירתו הנגדית, מכחיש מר כהן יידועו באשר לטיב היחסים בין התובעת לנתבע, לרבות בכל הנוגע לאופן מימון רכישת הדירה ואופן רישומה. לא נעלמה מעיני מנגד הצהרתו של מר יהושע כהן לפיה התובעת הציגה בפניו את הדירה כדירה שנרכשה על ידה היא וזאת בנוכחות הנתבע אשר החריש, אלא שמשקלה של גירסה זו מאבד מערכו משלא נעשה נסיון לעמת את הנתבע עימה בחקירתו הנגדית ולדרוש הסבר לה. מכל מקום במעמד המתואר בו מתיימרת התובעת להציג בפני ידידה דירה שהיתה שותפה משמעותית במימונה, אין לצפות כי דווקא בו יקום הנתבע וימחה כנגד אופן הצגת הדברים. 18. בבואי לדלות את הממצאים והמסקנות הרלבנטיים בתיק זה, לא ניתן היה שלא ליתן את הדעת לטענות התובעת הניצבות ברקע כל טיעוניה באשר להעדר ההגיון בהענקת מתנה לנתבע שקרבתו המשפחתית לה רחוקה למדי ובפרט בשים לב למצבה הכלכלי והרפואי ובהיותה מטפלת בשעתו באביה שהתגורר עימה (ראה תצהירה וכן עדותה בעמ' 16 שורות 21 - 22 , עמ' 18 רישא, עמ' 19 שורות 14- 15, עמ' 25 שורה 19). בהיבט הכלכלי, מפנה התובעת לכך שנדרשה לבקשה לפטור מאגרה שנענתה למעשה בתביעתה זו, כמו גם לנתוני חשבון הבנק שלה המצביעים על מיעוט הכנסותיה והיזקקותה להלוואה בחודש 8/2008. מן ההיבט הרפואי, מצרפת התובעת לתצהירה שלל מסמכים רפואיים עד לשנת 2007 כשבאלו מתועדות בעיות רפואיות שונות ששיאן ניתוח וטיפולים אונקולוגיים להם נזקקה בשנת 2002. לענין זה מתייחסים כמתבקש אף הנתבע ועדיו מנגד: לטענת הנתבע, ער היה לכך שהתובעת חלתה בעבר, אלא שמצבה הרפואי במועד הארועים דנן היה "בסדר גמור". לשיטתו, לא נוכח בכל מצוקה כלכלית מצידה, אדרבא - התובעת לדבריו הביעה נכונות לסייע לו בהחזרי אף המשכנתא אם יידרש הדבר ואף סיפרה לו שלה משק בגאולים וחלקה אשר יש בכוונתה לבנות בה וכי ברשותה "מספיק כסף" (עמ' 36 - 37 לפרוטוקול). הנתבע אף מציין בסיכומיו כי לתובעת היתה דירה משלה, כמו גם את הצהרותיה באשר לכספים שהחזיקה במזומן. מעידה בענין זה אף הגב' דש תוך שהיא מציינת מפורשות ובכנות תמיהתה שלה בהענקת מתנה כה משמעותית מצד התובעת וכלשונה בעמ' 42 לפרוטוקול שורות 17- 20 כמצוטט בסעיף 17 לעיל וכן בשורות 28- 31): "זה היה נראה לי מוזר לא מכחישה את זה, אבל שוחחתי עם אלון ועם התובעת והרגיעו אותי ואמרו זה רק כסף, התובעת אמרה שהיא עושה את זה לטובתו וגם לטובתה שסוף סוף היא עושה משהו טוב, חוץ ממנו אין לה אף אחד חוץ מהאבא, אין לה משפחה. סוף סוף היא מרגישה משפחה." נמצא אמנם וכאמור כי יש מקום לפטור את התובעת מתשלום אגרה, אולם ולאחר שמיעת מכלול העדויות, אינני משוכנעת כי תמונה מלאה היתה מונחת בשעתו בפני בית המשפט ובפרט בכל הנוגע להיות התובעת בעלת דירה משלה ואפשר שמעבר לכך. לא ניתן לומר ואף כיום כי נערכה והוצגה חקירה מקיפה אשר מצדיקה קביעות חד משמעיות אודות מצבה הכלכלי בשעתו. נכונה אני להניח כי אין עסקינן באישה אמידה אשר מתן כספים בשיעור כאמור הינו ענין של מה בכך עבורה. ועדיין, בית המשפט אינו משים אחר תחת התובעת ואינו נדרש לקבוע כיצד היה נוהג כל אדם סביר במצבה. מציאות החיים מצמיחה לעיתים, ולחדוותה של האנושות, חסדים, מתנות, אדיבות, אמון והקרבה החורגים מהמקובל. מציאות אפשרית זו הינה חריגה אמנם, אולם יש והנסיבות מניחות תשתית הולמת ומניחה את הדעת להתממשותה וכך הוא לטעמי המקרה דלפנינו. אדיבותה של התובעת לא בחלל ריק היתה ואין היא נמצאת בלתי סבירה ואפשרית על רקע יחסי האמון שהוצגו ועניינה של התובעת בקרבתו ובחברתו של הנתבע. אלו כזכור הובילו אף לשיתוף הנתבע בחשבון התובעת ולהעברתם של כספים לחזקתו, כשעל מציאות חריגה זו אין חולק כלל. 19. דגש נוסף שניתן מצד התובעת בסיכומיה הוא באשר לאי עמידתו של הנתבע על תיעוד כתוב בדבר קבלתם של הכספים במתנה כטענתו. טענה זו כחרב פיפיות הינה, שכן זו ניצבת וביתר שאת לטעמי כנגד התובעת עצמה, שהרי אין עסקינן במציאות בה טוענת התובעת למתן כספים ותו לא. התובעת מתיימרת לטעון מעבר לכך - כי נתנה כספים לצורך רכישתה של דירה עבורה היא. בשונה ממתן כספים גרידא, דירה הינה נכס אשר הזכויות בו מוסדרות במרשם כלשהו. ביודעה כן, דווקא מצד התובעת היה מקום לצפות כי תעמוד על קבלת מסמך אשר יסתור את הנחזה מהמרשם המלמד על זכויות הנתבע דווקא בדירה. יתרה מכך, מטענות התובעת מתקבל הרושם כי לשיטתה ללא כתב לא יוכל בעל דין להוכיח הינתנה של מתנה לו, אלא שלא כך הוא הדין. 20. התובעת בסיכומיה מבקשת להיבנות מהימנעות הנתבע מהזמנתה של מוכרת הדירה - הגב' יפה כהן - וכצד ניטרלי להעיד, זאת בעקבות חקירתו הנגדית שהעלתה כי הנתבע יידע אותה אודות קבלתם של כספים במתנה מאת התובעת. בענין זה סבורתני כי אין מקום להחלה שרירותית של הכלל בדבר אי הבאת עד כנגד הנתבע ומכל מקום, להסקת מסקנות גורפות מאי העדתה. עסקינן בעדה אשר לכל היותר שמעה מפי הנתבע עצמו כי התובעת נתנה לו כספים במתנה כשאף באשר למעט זה מסתייג הנתבע (ראה עדותו בעמ' 38- 40, לרבות בעמ' 39 רישא). לגב' כהן אין כל ידיעה אישית ולו מפי התובעת עצמה אודות הרקע להעברת הכספים על ידה, כך שממילא אין בזו כדי לסייע רבות ולשפוך אור על המחלוקת וזוהי הסיבה העיקרית שבית המשפט אשר שקל הזמנתה, נמנע מכך. יתרה מכך, התובעת הביעה התנגדות נחרצת להזמנתה של הגב' כהן ביוזמת בית המשפט בעוד שהנתבע תמך באפשרות זו. אמנם אין בכך כדי לאפשר להחפז ולהסיק מסקנות באשר לתוכן עדותה, אולם אין זה המקרה בו ניכר כי בעל דין נמנע במכוון מהזמנתו של עד מהותי שעדותו, יש להניח, אינה משרתת את גירסתו. יתרה מכך, כנגד טענה זו מצד התובעת ניצבת כשוות ערך תמיהה על אי עמידתה על הזמנתו של המתווך - מר כחלון חיים. הלה לטענתה, ידע כי היא מבקשת לרכוש דירה עבורה היא, הציג בפניה את הדירה והפנה אותה לעו"ד בינרט לשם רכישתה. עו"ד זכריה אף מעיד כי מר כחלון אף פנה בהמשך לערבו בענין זה. באם כך, היה מקום בהחלט לעמוד על התייצבותו לעדות (ראה סעיפים 3, 4 לתצהיר התובעת והודעת בא כוחה בדיון מיום 3.5.11). זאת ועוד ועיקר, התובעת, לא התיימרה כלל לבקש להזמין את עו"ד בינרט להעיד ודווקא הנתבע הוא שבחר באפשרות זו והזדרז לבקש הזמנתו להעיד עוד בטרם הוגשה עדות כלשהי בתיק וזאת מתוך הנחתו, מן הסתם, כי הלה יתמוך בגירסתו (ראה בקשה מיום 23.3.09). התובעת מציינת בסיכומיה כי היה על הנתבע לעמוד ולו על קבלת מסמך מתאים הימנו משנוכח בחוליו של עו"ד בינרט, דבר שלא נעשה, אלא שמתקשה אנוכי להאחז בטיעון זה כאשר מבהיר הנתבע מפורשות בבקשתו הנ"ל כי נבצר ממנו לקבל תצהיר מאת עו"ד בינרט ובאין אינדיקציה ממשית לידיעת הנתבע אודות ההידרדרות במצבו הרפואי של עו"ד בינרט. 21. סיכומו של דבר, אין ספק כי מהעדויות מצטיירת תמונה של יחסי קירבה ואמון חריגים מהמקובל בקרבה משפחתית רחוקה. יחסים אלו עשויים היו להוביל ע"פ הגיונם של דברים, הן להעברת כספים לנתבע בנאמנות והן להעברת כספים לו במתנה. בין שתי אפשרויות אלה, מצאתי מקום להעדיף את האחרונה דווקא תוך שנתתי אמון בעדות הנתבע ומשמצאתי כי זו מתיישבת עם הסובב אותה כמפורט לעיל ומסתברת יותר. אוסיף ואציין כי ניכר היה שהמציאות הנוכחית אינה נוחה לו לנתבע, אשר מצא עצמו יריבה של מי שהיטיבה עימו ונהגה בו כבן משפחה קרוב תוך גילוי נדיבות חריגה וראויה להערכה. חברתה של התובעת, הגב' רות אסף, העידה אף היא באשר לנדיבותה. אין לבית המשפט אלא להצטער מכך שיחסי אנוש כה ראויים להערכה וקידום, נסתיימו במפח נפש וע"פ התרשמותי, מחמת אי הגשמתן של ציפיות התובעת. לצד זאת, תקוות בית המשפט כי ישכילו הצדדים ליישר את ההדורים ע"י גיבוש פתרון החורג משורת הדין. 22. נוכח כל האמור, ושמשמצאתי כי במתנה מוגמרת עסקינן, נמצאת תביעת התובעת נשמטת וראויה לדחייה וכן הנני מורה. תוצאה זו מצדיקה פסיקתן של הוצאות לטובת הנתבע, אלא שבנסיבות הענין ובאין חולק כי התובעת היטיבה ולא מעט עימו, ועל רקע נסיבותיה האישיות, מצאתי מקום להסתפק בחיובה בתשלום הוצאות לטובת הנתבע בסך של 5,000 ₪ בלבד, הגם שנופל הוא מהתעריף המומלץ וכן הנני מורה. פועל יוצא מהאמור - העיקול הזמני שהוטל בבש"א 1614/07 מבוטל. החזרת כספיםמקרקעיןנאמנותקניית דירהחוזה דירה