קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להפרת זכויות יוצרים נגד הוט: 1. התובעת היא עמותה לניהול משותף של זכויות יוצרים ביצירות אודיו-ויזואליות. התובעת רשומה בשוויץ, ומאגדת מפיקים וארגונים מרחבי העולם לגביית תמלוגים עבור שידורי משנה של ערוצים שבהם משודרים תכנים של היוצרים המאוגדים (התובעת תיקרא להלן גם "AGICOA"). העלאת תוכן מקורי של ערוץ טלויזיה מסוים היא שידור עיקרי של אותו ערוץ. כך גם שדור תוכן שנרכש על ידי הערוץ. העברה בו זמנית של אותו תוכן עצמו, בלא הפרעה או שינוי, למקומות נוספים שבהם נקלט השדור ומועבר באמצעות הכבלים או הלווין למנויים מכונה "שדור משנה". במרכז התביעה דרישת AGICOA כי הוט והחברות שקדמו לה ומוזגו לתוכה ישלמו פיצויים עבור שדורי משנה שהעבירו בשנים 1993-2000, מבלי ששלמו עבורם תמלוגים ל AGICOA. הנתבעות המקוריות היו חברות הכבלים שפעלו בישראל בעת הגשת התביעה: תבל תשדורת בינלאומית לישראל בע"מ, מת"ב מערכות תקשורות בכבלים בע"מ, ערוצי זהב ושות', עידן מערכות כבלים בישראל בע"מ וגוונים חברת טלוויזיה בכבלים בע"מ. נגד קבוצת תבל (שכללה גם את חברות גוונים וגוונים קריות) ניתן צו הקפאת הליכים (תיק פש"ר (מחוזי ת"א) 1361/02, החלטה מיום 23.4.2002), ובהמשך ניתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה שלפיו שולם ל AGICOA מקופת הכינוס סכום של 3.8 מליון ₪ לסילוק טענותיה כלפי קבוצת תבל (ע"א 11496/05 שהוצג ת/3). על כן נמחקו חברות אלו מן התביעה. בשנת 2006 מוזגו חברות הכבלים הנותרות לחברה הנתבעת (להלן "הוט"). התביעה הוגשה לכתחילה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (ת"א 1551/00), והועברה לבית משפט זה סמוך להקמתו, בחודש אוגוסט 2007. 2. התובעת טוענת כי העברת שדורי משנה תוך סירוב לשלם תמלוגים עבורם עולה כדי הפרת זכות יוצרים ומזכה אותה בפיצויים. מתחילה התיחסה התביעה לתקופה שמשנת 1990, אך ברור שככל שעומדת לתובעת הזכות לפיצוי בתביעה זו, היא קיימת רק בקשר לשבע השנים שטרם הגשת התביעה, והדבר מוסכם על הצדדים. הסעד המבוקש מבוסס על הפיצוי הסטטוטורי לפי חוק זכויות יוצרים 1911, בין 10,000 ₪ לבין 20,000 ₪ לכל סוג של הפרה, וחישובו לפי מספר ההפרות שלו טוענת התובעת גבוה בהרבה, אולם התביעה הועמדה על 20,000,000 ₪. 3. אין מחלוקת בין הצדדים כי הוט העבירה את השדורים שבמחלוקת במסגרת שדורי משנה (חקירת גב' פלזנטל-זיו מטעם הוט בעמ' 46, שורות 3-5), במסגרת חבילת הבסיס ששיווקה למנוייה, כך שלא גבתה תשלום מיוחד עבור שדור ערוצים אלו. הוט בחרה אלו ערוצים ישודרו, כשבכוונתה להרבות בערוצים המשודרים (ת/18 הודיה בעובדות, סעיף 3). אין מחלוקת גם כי לצורך העברת הערוצים בהעברת משנה למנויים, היה על הוט להפעיל אמצעים טכניים מכוונים (ת/18, הודיה עובדות - סעיפים 11, 12; תשובות 6-9 בתצהיר תשובה לשאלון ת/14, ות/14א). 4. התביעה מתייחסת לעשרה ערוצים לפחות שנקלטו ע"י צופי הוט בישראל:RTL, SAT3 SAT1, FRANCE2, TV5, ARTE, TVE, CANALE5, METV, ועוד ערוצים מרוסיה, טורקיה והונג-קונג. בהמשך ויתרה התובעת על טענתה לגבי ערוץ METV (סעיף 77 בסיכומי התובעת). הגם שהתביעה התיחסה לכל שדורי המשנה של הערוצים הנ"ל שהועברו ע"י הוט, במהלך הבאת הראיות התיחסה התובעת רק לזכויותיה בשדורי המשנה של 7 חברות ההפקה הגדולות בארה"ב (המכונות "מייג'ורס"). להוכחת טענותיה הסתמכה התובעת על עדות מר Helmut Koszuszeck והמסמכים שנלוו לתצהירו, וכן על עדות מר Javier Drumare בענין ערוץ France 2. התובעת ויתרה על העדת מר Hans Henning Arnold שנתן שני תצהירים, האחד בענין ערוץ RTL והאחר בענין ערוץ SAT1. הנתבעת הסתמכה על עדות הגב' קרני פלזנטל-זיו, סמנכ"ל תוכן בחברת הוט. 5. למרות שהבסיס העובדתי מוסכם, השאלות שבמחלוקת רבות, בהן שאלות מקדמיות, שהראשית בהן היא זכותה של AGICOA לתבוע בשם המפיקים מבלי לצרפם לתביעה, ושאלות שבתחום עילת התביעה וחישוב הנזק. בגדר שאלות אלה טוענת הוט כי רכשה את הזכויות לשדורי המשנה מאת הערוצים עצמם ומאת המפיקים עצמם, לפי הסכמים שחלקם בכתב וחלקם בע"פ, כי AGICOA לא הוכיחה שנגרם נזק כלשהוא למפיקים, ובנסיבות אלו אינה זכאית אף לפיצוי הסטטוטורי; וכי גם אם יש לבחון את הפיצוי הסטטוטורי, אזי אין לחשב את הנזק לפי הסכום הסטטוטורי מכיוון שהוא נועד למקרים שבהם הנזק נמוך, ולא כבעניננו. 6. החוק החל בעניננו הוא חוק זכות יוצרים 1911, שעל פי סעיף 1(2) בו זכותו של בעל זכות יוצרים להעלות יצירה ולהעתיקה בכל דרך, ולהרשות זאת לאחרים. הפרת זכות יוצרים, על פי החוק, היא עשיית מעשה הנתון לבעל הזכות, לרבות הפצה לצרכי מסחר. 7. העברת שדורי משנה ללא הרשאת בעל זכות היוצרים היא בגדר הפרת זכות יוצרים. כך נקבע בד"נ 6407/01 ערוצי זהב ושות' ואח' נ' Tele Event Ltd. פ"ד נח(6)6 (2004), ובע"א 2173/94 Tele Event Ltd. נ' ערוצי זהב ושות' פ"ד נה(5) 529, 549-552 (2001). אין צורך ולא אדון בכל טענות הוט שעומדות בסתירה לקביעה זו של בית המשפט העליון (שנטענו מבלי להבהיר מדוע יש לשנות מן ההלכה שנקבעה). כאמור בענין Tele Event , זכות היוצרים הנפרדת לצורך שידורי משנה נלמדת מהוראות סעיף 6 בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 וכללים 2 ו-6 בכללי התקשורת (בזק ושידורים) (בעל רשיון לשידורים), התשמ"ח-1987. התובעת טענה כי הנתבעת נטלה חלק בהליך Tele Event, ועל כן חלים השתק פלוגתא והשתק עילה בשאלה זו. אין צורך להרחיב בענין זה, כי אם להחיל בפשטות את פסקי הדין על עניננו. 8. גם ללא תקיפת עצם הזכות לתמלוגים בשדורי משנה, להוט טענות רבות ומגוונות: בין השאר הוט טוענת שAGICOA לא הראתה כי היא מחזיקה בזכויות כלשהן ביצירות, ומכל מקום, יצירות אלו אינן חוסות תחת הגנת זכות יוצרים בדין הישראלי כיצירות שפורסמו לראשונה בישראל. ועוד, כי AGICOA לא הוכיחה אלו זכויות החזיקו המפיקים ביצירות, וכי הן זכויות כשירות, ששידור המשנה שלהן מפר את הדין הישראלי שמכוחו הוגשה התביעה. לטענת הוט, לפי הנטען בתביעה עצמה (סעיף 12), זכויות המפיק ביצירה הן זכויות שרכש מכל בעלי הזכויות בסרט. אם כך, סבורה היא, על המפיק להוכיח שרכש זכויות אלו מבעלי הזכויות השונים בסיפור, בתסריט, בצלום, בעצוב הדמויות, במוסיקה, באמצעים האורקוליים, העיבוד - וגם זכויות המבצעים כולם. טענה נוספת של הוט היא שמרגע שרכשה את זכויות השדור הראשיות, שדורי המשנה אינם יכולים להחשב הפרת זכויות יוצרים, אלא לכל היותר הפרה של זכות חוזית, שהתובעת אינה צד לה. טענה דומה היא, שהיה על מפיקי הערוצים לדאוג לזכויות בשדורי המשנה בשעה שמכרו את הזכויות בשדורים העקריים, ומשלא עשו כן, אין להם להלין אלא על עצמם. משלא פעלו לבטול העברת המשנה, יש להניח שהערוצים לא ראו בכך משום הפרת זכויות, ובשעה שמכרו את השדור הישיר תמחרו במחירו גם את שדורי המשנה. על כן יש לראות בדרישת AGICOA היום משום דרישה לתשלום כפל. הוט מתרעמת גם על כך שבנגוד לדרישת AGICOA ממנה, לא הפנתה התובעת כל דרישה אל המתחרה שלה, YES. התובעת טענה שהטענה חורגת מגדר הטענות, והנתבעת השיבה כי בעת הגשת התביעה YES עדיין לא היתה קיימת. טענה זו אינה בעלת חשיבות ממשית לתביעה, אם כי בודאי יש בה ענין, וAGICOA לא הסבירה את עמדתה בענין זה. הוט מבהירה כי לפי תנאי הרשיון שקבלה, אינה יכולה להסיר ערוץ משידורי הכבלים. גם אם כך הדבר (והצדדים חלוקים ביניהם גם על כך, ראה בקשה לצירוף ראיה שהגישה התובעת) - לא ראיתי במה צריך הענין להשפיע על היחסים שבין הוט לבין AGICOA. לכן אני דוחה את בקשת AGICOA לצרוף הראיה. מעמדה של AGICOA 9. לפי תצהירו של מר קוצ'וצ'ק, שהוא מנהל תחום מסחר ומשפט ב- AGICOA, העמותה עוסקת בניהול משותף של זכויות יוצרים, והגנה על זכויות מפיקים עצמאיים של יצירות אודיו ויזואליות. AGIOCA גובה תמלוגים עבור שמוש משני ביצירות, ומחלקת אותם למפיקים לפי חלקם, לאחר ניכוי הוצאות התפעול של התובעת, שעמדו בשנת 2009 על 7.8% מן התקבולים. בשנת 2007 גבתה התובעת תמלוגים ב-33 מדינות שונות בעולם, לטענתה. לטענת התובעת, היא איגדה בתקופת התביעה יותר מ-4,000 מפיקים עצמאים של כל סוגי היצירות האודיו ויזואליות, ממדינות רבות בעולם, לרבות ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, ורוב מדינות אירופה, כולל אנגליה, צרפת, גרמניה, איטליה, ספרד, לוקסמבורג, הולנד, שוודיה, אירלנד ונורווגיה. הוט טוענת כי התובעת פועלת בעיקר באירופה (אך לא בכל המדינות), בקנדה ובאוסטרליה, ושיש ללמוד מרשימת המדינות גם את אלו החסרות בה, מדינות כארה"ב, יפן, הונג-קונג, דרום אפריקה, אנגליה, רוסיה, טורקיה, ארגנטינה ואיטליה. אם כי אין התביעה עוסקת, אלא בזכותה של AGICOA לגבות תמלוגים בישראל, תוקפת אותה הנתבעת וטוענת כי במדינות רבות בעולם אין לה מעמד. לא ראיתי חשיבות רבה לטענה זו. לפי תצהירו של מר קוצ'וצ'ק שלא נסתר, AGICOA מוכרת כארגון משותף לזכויות יוצרים, והיא פועלת במדינות רבות בעולם. במדינות חשובות אחרות, שבהן אינה פועלת, קיים הסדר חוקי ספציפי, שבשלו אין חשיבות לפעולתה (ראה לדוגמא דברי מר קוצ'וצ'ק בעמ' 53 שורה 21 ואילך, עמ' 54 שורות 1-9, ועמ' 55 שורות 12-14). 10. ברי כי קיומן של התאגדויות לזכויות יוצרים עונה על צורך חשוב של השוק: מדובר בשוק גדול מאוד ובעל פרטים רבים מאוד, ואם יידרש כל ערוץ טלויזיה לחקור ולדרוש לגבי זכויות כל אחד מן המפיקים בו, הדבר יגרום לעלויות גבוהות ואף להמנעות משדור, או להפרת זכויות יוצרים. התקשרות עם התובעת נותנת פתרון לכל אלו. אכן, גם הגב' פלזנטל-זיו הבהירה כי "מפיק שהפיק משהו, יצירה שעכשו משודרת בערוץ כלשהו בינלאומי שמשודר אצלי, אין לי שום צ'אנס למצוא את זה" (עמ' 28 בפרוטוקול מיום שורות 22-26). 11. הוט טוענת כי AGICOA מנהלת מאבקים משפטיים במדינות רבות, וטוענת לסכומים נמוכים בהרבה מאלו שתבעה בהליך הנוכחי. לא ראיתי כיצד יש בכך כדי ללמד דבר לעניננו, כאשר הפסיקה במדינות אחרות לא הובאה לראיה והמצב המשפטי בהן אינו ידוע. 12. עוד נטען, כי במדינות רבות אין הדין מכיר בזכויות שAGICOA טוענת להן. בארה"ב, למשל, אין AGICOA רשאית לגבות תמלוגים עבור שידור משני של יצירות של מפיקים אמריקנים, ועליהם לפעול שם בעצמם. כאמור להלן בפרק העברת זכות התביעה, כך יהיה המצב גם לפי חוק זכות יוצרים החדש, ככל הנראה. יחד עם זאת, אין בכך רבותא לעניננו, הן משום שהחוק החדש אינו חל על תביעה זו, הן משום שהדין הזר אינו חל. זכויות היוצרים של המייג'ורס למרות הנטען בתביעה ובתצהיר (סעיף 21), AGICOA לא הראתה שזכויות כל אלפי המפיקים הועברו אליה. מסיבות שבחסכון ויעילות, לטענתה, החליטה התובעת להציג זכויות של 7 מפיקים בלבד, שבעת המייג'ורס (MGM, FOX, UNIVERSAL, SONY, PARAMOUNT, WARNER Bros., BUENA VISTA). 14. ראשית לכל, יש לדחות את טענת הנתבעת כי דיני זכויות היוצרים אינם מגינים על היצירות הנידונות, משום שלא פורסמו לראשונה בישראל. מכח סמכותו לפי סעיף 6 בפקודת זכויות יוצרים (שבוטל בינתיים בחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007) ומכח אמנות בינלאומיות שחתמה עליהן מדינת ישראל, התקין שר המשפטים את צו זכות-יוצרים (ארצות-הברית), תשי"ג-1953 את צו זכות-יוצרים (אמנת ברן), תשי"ג-1953 (להלן - צו ברן) המגנים על יצירות שפורסמו לראשונה בארצות הברית, ועל כאלו שפורסמו במדינות החברות באמנת ברן להגנת יצירות ספרותיות ואמנויות, בהן גם קנדה ואנגליה. מכח הסכם טריפס נחתם גם צו זכות יוצרים (הסכם טריפס), תש"ס-1999, שבסעיף 2 בו ניתנה הגנה בישראל לכל יצירה מוגנת לפי חוק, שפורסמה לראשונה במדינה חברה בארגון הסחר העולמי, כאילו פורסמה לראשונה בישראל. 15. טענת הוט כי המפיקים אינם בעלי זכות יוצרים ביצירה, וכל יוצר אוחז בזכויות לגבי התחום שיצר: מוסיקה, תסריט, בימוי, וכן הלאה, מנוגדת לפסיקת בית המשפט העליון בע"א 8393/96 מפעל הפיס נ' The Roy Export Establishment פ"ד נד(1) 577, 589 (2000), שלפיה: "המסקנה היא שיש לראות ביצירה הקולנועית יחידה שלמה אחת, שהיא יצירה דרמטית העומדת בפני עצמה וראויה להגנה בתור שכזאת, בלי לגרוע מן ההגנה על יצירות המשנה המרכיבות אותה". 16. עוד נטען, אך לא הוכח כלל, כי בגדר תשלום תמלוגים למייג'ורס בעבור שדור ישיר נכללה כבר תמורה עבור שדורי משנה גם כן. ללא הוכחה כלשהיא, הטענה נדחית. 17. בתצהירה מבהירה גב' פלזנטל-זיו כי בדקה את רשימת היצירות, ומצאה שהמפיקים של חלק מהן אינם המייג'ורס כאמור בנספח A. הבדיקה נעשתה על פי הנתונים באתר IMDb, אך הנתונים מאותו אתר לא הוצגו (עדותה בעמ' 54 שורה 24 ואילך). הצדדים הקדישו רבות בסכומיהם לחשיבות האתר שממנו נלמד המידע הרלוונטי, ולנטל ההוכחה להוכחת האמור. אני סבורה כי מקום שמתברר שחלק ניכר מן היצירות אינן של המפיקים האמורים - הדבר יכול להטיל צל עובדתי על הטענה לגבי כולם. ואולם, כיוון שידוע שבדיקת הוט נעשתה לגבי כל הרשימה כולה, אזי העובדה שמתוך אלפי יצירות נמצאו 14 שאינן שייכות לנושא, בודאי אינה יכולה ללמד על הכלל. יש לקבל את עמדת הוט ולקבוע כי היצירות שמפורטות בסעיף 95 בתצהיר הגב' פלזנטל -זיו אינן בגדר היצירות שהתובעת יכולה לתבוע בגינן. אין הדבר משפיע על ההצהרה לגבי כל היצירות כולן, למעט יצירות בודדות אלו. כשל נוסף שמצאה הגב' פלזנטל זיו ברשימת היצירות הוא שצורפו אליו 15 יצירות שנוצרו לאחר שנת 2000. מאליו מובן שגם אלו אינן נכללות בגדר התביעה. הוט מוסיפה וטוענת שהיה על AGICOA לפרט כל אחת מן היצירות שבהן הופרו הזכויות, ולא נתונים סטטיסטיים בלבד. רשימת היצירות דוקא צורפה, ועל כן הטענה בסעיף 104 בתצהיר הגב' פלזנטל-זיו אינה ברורה. 18. אשר לדיות הראיות בדבר זכויות היוצרים של המייג'ורס ביצירות, ענין שהוט הקדישה לו רבות בסיכומיה: מקום שהמצהיר מטעם התובעת הצהיר כי הזכויות רשומות אצל התובעת, ולהצהרות המייג'ורס שצורפו לתצהירו צורפו רשימות פרטניות משלהן, והנתבעת אף הבהירה כי בדקה את הרשימות ומצאה בהן תקלות אחדות - לא ברור מדוע סבורה הוט שאין בידי AGICOA ראיה לזכויות של המייג'ורס ביצירות. מדובר ברשומה של החברה שהעיד בעל תפקיד מטעמה, שנבחנה גם על ידי הנתבעת ונמצאה נכונה ברובה המכריע. יתרה מזו, מעדות נציגת הוט עולה, שכאשר הוט רוכשת זכות שדור ממפיק זר, הצהרתו בדבר הזכויות שהוא אוחז בהן מספקת אותה (עמ' 80 שורה 24 ואילך). אותו דין צריך לחול גם בקשר לבדיקת הזכויות אצל AGICOA. 19. טענה אחרת היא, שלא הוכחה שרשרת הזכויות בכל אחת מן היצירות, אלא נרשם רק המפיק בעל הזכויות הנוכחי, לטענת AGICOA. על רקע דברי מר קוצ'וצ'ק כי זכויות נמכרות כמכוניות משומשות (עמ' 72 שורה 1 ואילך) - מתגנב החשש כי בהעדר הוכחה של כל שרשרת הזכויות - אין די לכאורה בהצהרת המייג'ורס או בהצהרת AGICOA. אלא שדברי מר קוצ'וצ'ק באותו ענין מתיחסים באופן מפורש לזכויות הפצה ולא לזכויות המפיקים, ודי בכך כדי להסיר את החשש. 20. במקום אחר הבהיר העד מטעם AGICOA (עמ' 28) כי המפיקים מקימים לעתים חברת הפקה מיוחדת לצורך הפקת סרט. מכך למדה הוט כי "היצירות אינן של המייג'ורס, אלא של צד שלישי שהפיקו בפועל". נדמה שהמסקנה מרחיקת לכת עד מאוד, בהעדר ולו דוגמא אחת לכך מן היצירות הנטענות בתביעה - ולכן אין לקבלה. 21. הוט סבורה שיש לחשוד בהתמקדות במייג'ורס בלבד, לאחר שנקבע בארה"ב פעמים אחדות כי מדובר בגופים קרטליסטים, שפעלו בנגוד לדיני ההגבלים העסקיים. לטענתה המייגו'רס חשודים גם בעיני הנציבות האירופית בתחרות בלתי הוגנת. הוט חושדת גם במניעי AGICOA שבחרה לתבוע אותה אך לא את Yes, שדורי הטלויזיה באמצעות לווין. אין די בחשדות אלו כדי לבסס טענה משפטית כלשהיא. לטענת הוט כלפי ההסדר הכובל שבפעולת AGICOA אשוב בפרק נפרד. המייג'ורס, מפיקים או מפיצים? 22. הוט טוענת כי המייג'ורס אינם מפיקים, כטענת AGICOA, כי אם מפיצים, וככאלה אין להם זכויות יוצרים ביצירות, ונסמכת בכך על דברי מר קוצ'וצ'ק בעמ' 15 שורות 1-16. אלא שההסבר שניתן שם הוא, שלעתים מקימות המייג'ורס חברת הפקה בבעלות מלאה של המייג'ור, ולדעת מר קוצ'וצ'ק הדבר מקנה את זכות היוצרים למייג'ור. בהחלט יתכן, כדברי הנתבעת, כי במבנה כמו המתואר בדברי מר קוצ'וצ'ק שם, המסקנה המשפטית תהיה שהמפיקה האמיתית היא בעלת הזכויות, ולא חברת המייג'ור שמימנה את ההפקה, בניגוד לעמדת מר קוצ'וצ'ק. עם זאת, אין הדבר מלמד כי כל היצירות שבכל הרשימות לא הופקו על ידי המייג'ורס. אדרבא, בחיפוש שעשתה הגב' פלזנטל-זיו מטעם הנתבעת, נמצאו רק 14 יצירות שלפי אתר IMDb לא הופקו ע"י חברת המייג'ור שנרשמו בשמה אצל התובעת. על כן, אני דוחה את מסקנת הוט כי המייג'ורס לא היו אלא מפיצים, ולא מפיקים, ולכן לא אחזו בזכות היוצרים ביצירות. 23. הוט מבקשת ללמוד מן הכיתוב על סרטי קולנוע ידיעה שיפוטית בדבר היות המייג'ורס חברות הפצה ולא חברות הפקה. אין ידיעה שיפוטית כזו. 24. חלק מן המייג'ורס משמשות גם כחברות הפצה (כפי שעולה מת/8 ות/9), אך אין בכך כדי לגרוע מאותם מקרים שבהם שמשו מפיקים. מכל מקום, משהעידו המייג'ורס על עצמן לצרכי התביעה כי חברות הפקה הן, ומשהעבירו את זכויותיהן כמפיקות - נדרשת התמודדות ישירה עם העובדות כדי לקבוע אחרת, כגון הוכחה מן הכתוב על הסרטים, כפי הטענה הבלתי מוכחת של הוט, או מרשם אחר, או אף אתר הזכויות IMDb שהצדדים התיחסו אליו. בהעדר תמיכה עובדתית בטענת הוט כי המייג'ורס אינם מפיקים - דינה דחיה. העברת הזכויות ל AGICOA 25. מר קוצ'וצ'ק צרף לתצהירו את הצהרות המייג'ורס בדבר העברת זכויות ל AGICOA ביצירות שנמנו בנספח להצהרה (נספחי 3). ההצהרה כוללת הצהרה כי החברה אוחזת בזכויות ביצירות שבנספח; העברת זכות לקבלת תמלוגים עבור העברת משנה ביצירות בישראל; מתן יפוי כח לנהל הליכים משפטיים בישראל בקשר לזכויות היוצרים, וכן רשימת היצירות שבהן הועברו הזכויות. 26. בהצהרות הנוספות (נספחי 4 לתצהיר קוצ'וצ'ק) מוסיפות המייג'ורס כי העבירו לAGICOA את מלוא הזכויות לענין העברת משנה בישראל, ולא הותירו בידיהן זכות יוצרים בהעברת משנה. רוב ההצהרות מנוסחות כך: “With regard to the initial mandate the Company hereby also confirms that through the assignment all retransmission rights for the territory of Israel were fully transferred to AGICOA. As a result, the Company did not keep the retransmission rights for the territory of Israel after this assignment to AGICOA". להצהרות אלו נוספו גם רשימות חדשות, כנראה מעודכנות, אולם ראוי לציין שממילא אין התביעה כוללת אלא את השדור המשני שעד מועד הגשתה בשנת 2000. נראה שAGICOA ראתה בכך הזדמנות להוסיף על ההצהרות המקוריות את החשוב בעיניה: כי המפיקים אחזו במלוא הזכויות להעברת משנה בישראל, וכי העבירו לרשותה את מלוא זכויותיהם להעברת משנה של היצירות בישראל. יש בהצהרה האחרונה כדי להניח את הדעת שהמפיקים לא יתבעו מאת הוט אותה תביעה עצמה (ככל שבכלל יוכלו לעשות כן בשל התישנות). 27. לטענת הוטWarner Bros. ו- SONY החריגו מגדר הזכויות שהעניקו ל AGICOA כל זכות יוצרים שכבר נמכרה על ידן בעבר, ומכיוון שלא הוכח מהן הזכויות שנמכרו, אין לדעת אלו נותרו להן כאשר התיימרו להעבירן ל AGICOA. אכן, לכתב התביעה צורפו מכתבים המסמיכים את AGICOA לטפל בתמלוגים בגין שידורי משנה בישראל משנת 1999, ואלו של Warner Bros. ושל SONY מחריגים זכויות שהוענקו בעבר. משנשאל על כך מר קוצ'וצ'ק הוא השיב שהדבר מלמד על מידת הזהירות שנקטו בה שתי חברות המייג'ורס האמורות כאשר חתמו על כתבי ההעברה. עוד הוסיף, את הברור מאליו, כי אין באמירה זו אלא זהירות יתר, שכן המפיקים אינם יכולים למכור זכויות שאינם אוחזים בהן. בהגינותו הוסיף כי אינו יכול להבחין ברשימת היצירות, אם מדובר בכאלו שהזכויות בהן נמכרו בעבר אם לאו. לצורך התביעה שלפני ראוי לקבוע כי מדובר רק בהעברת זכויות שלא נמכרו קודם לכן לאחר. יצויין כי לא הובאה כל ראיה בדבר העברת הזכויות לאחרים באיזו מיצירות המפיקים SONY או Warner Bros.. 28. לאחר הדברים האלו הוסיפו המפיקים והגישו הצהרות (הודעה מיום 1.9.2009), שלפיהן התחייבו לקבל כל פסק דין שינתן, למרות שאינם צדדים להליך, והתחייבו שלא לתבוע מן הנתבעת דבר. Warner Bros. ו-MGM הוסיפו כי אם תדחה תביעה זו על בסיס העדר זכות עמידה ל AGICOA וגם (ובהצהרת MGM נאמר "או") בית המשפט ימצא כי הוט חייבת בפיצוי, אך לא בגין הרפרטואר של Warner Bros. או MGM לפי הענין, הן שומרות לעצמן את זכות התביעה. הוט רואה בהודעות Warner ו- MGM משום סתירה לטענת AGICOA כי המייג'ורס התחייבו לקבל את תוצאות פסק הדין, שהרי במקרה שתוצאתו לא תספק אותן במלואה, ובהתקיים התנאים שדברו בהם - שמרו לעצמן את זכות התביעה. אכן, אין מדובר אלא בהודעה חלקית, אך היא מלמדת על עמדת המייג'ורס. אני סבורה כי לפי שני המסמכים הראשונים ויתרו שתי החברות הנ"ל, כמו גם חברותיהן, על זכות התביעה שלהן כלפי הוט: במפורש הצהירו כי הן אוחזות בזכות היוצרים של המפיק, וכי הן מעבירות אותה במלואה לAGICOA לצורך שדורי המשנה בישראל. בנסיבות אלו אין לראות אותן כמי ששיירו בידיהן איזו חלק של זכות זו. במלים אחרות, אינני רואה ערך משפטי להודעה השלישית הנוספת שהציגה AGICOA מטעם המייג'ורס. 29. בהודעה נוספת הודיעו המייג'ורס כי הן מסכימות להפוך תובעות בתביעה זו. אין משמעות משפטית להצהרת כוונות זו, שלא לוותה בכל מעשה משפטי נוסף, ואין ממש בדברי ב"כ התובעת כאילו הדבר מעניק יתר תוקף להעברת הזכויות. אי צרוף המפיקים בעלי הזכות 30. בעלי הזכויות לא צורפו כתובעים, ואין לראות בהודעה כי הם מסכימים להיות תובעים משום תחליף לתיקון כתב התביעה. 31. הוט טוענת כי הדין מחייב את צרוף בעל הזכות המקורית, למרות שהעביר את זכות התביעה לתאגיד זכויות, ולא היא: סעיף 6(1) בחוק זכות יוצרים 1911 מאפשר לבעל זכות היוצרים לתבוע את כל התרופות המוקנות לו כתוצאה מהפרת זכות יוצרים. על כן טוענת הוט כי מי שאינו הבעלים של הזכות, והוא בעל רשיון בלבד, אינו רשאי לתבוע בשמו את המפר (ס' 147 בסיכומיה). יתכן שהמצב החוקי היום מקבע דרישה כזו, שכן סעיף 54 בחוק זכות יוצרים קובע: "54. (א) תובענה בשל הפרת זכות יוצרים רשאי להגיש בעל זכות היוצרים, ואם ניתן לגביה רישיון ייחודי כהגדרתו בסעיף 37(ד) - גם בעל הרישיון. (ב) תובע המגיש תובענה כאמור בסעיף קטן (א),יצרף כבעל דין כל אדם שזכאי לתבוע לפי הוראות הסעיף הקטן האמור, ואולם רשאי בית המשפט, לבקשת התובע, לפטור מצירוף בעל דין כאמור." (ההדגשה שלי - א"ש). ואולם, הדין החל על עניננו הוא חוק זכות יוצרים הישן, משנת 1911, ודין זה מוסיף לחול לפי חוק זכות יוצרים החדש, לפי הוראה מפורשת בסעיף 78(ז) בחוק, שלפיו לא יחול סעיף 54 בחוק על תביעות שהיו תלויות ועומדות ביום פרסום החוק, כתביעה שלפני. טענת הוט נסמכת על אמרה בספרו של המלומד טוני גרינמן זכויות יוצרים כרך ב 750 (מהדורה שניה, 2007). אך קריאה מעמיקה באותו מקום מבהירה כי האמירה הנחרצת מתייחסת לחוק החדש, ולגבי החוק הישן, משנת 1911, שחל על עניננו, נאמר לכל היותר כי "שרר חוסר בהירות באשר לזכותו של בעל רישיון ייחודי לתבוע מפר זכות יוצרים, אם כי במרבית המקרים, התביעה נתאפשרה". 32. כאמור, המצב החוקי שקדם לחוק לא היה ברור. הדרישה לצרף את כל השותפים בזכות היוצרים מבוססת על קביעת בית המשפט בע"א 15/81 גולדנברג נ' בנט (פ"ד לו(2) 813 (1982). אך הדברים אינם עולים בבירור מן הדברים המעטים שנאמרו שם בענין זה: "די לעניין זה, כי א[ל]ו שתבעו בבית-משפט קמא היו בעלי זכויות מוגדרות ביצירה המקורית, כפי שעלה ממסמכי הרישום האמריקאיים, שהוגשו כמוצגים לבית-משפט קמא. מבחינת טיב זכויותיהם של התובעים ואופי והיקף החיקוי וההעתקה בו עוד ידובר, די היה בתביעתם של אלו שתבעו, כאמור לעיל, כדי להניע את בית המשפט להושיט סעד לתובעים" (שם, בעמ 824). מנגד, תביעות לא מעטות אושרו גם ללא צרוף בעלי הזכות (גרינמן, עמ' 750, ה"ש 7). 33. ראוי להוסיף ולהפנות לחוות דעתה של ד"ר שרה פרזנטי דיני זכויות יוצרים כרך שלישי 1851 (מהדורה שלישית, 2008), שכתבה "אם לא יצורף בעל הזכות כתובע או כנתבע או שבעל הרישיון לא יהפוך בעלים מכוח העברה, לא יוכל בעל הרישיון הבלעדי לקבל סעד והתביעה תידחה". הדברים מבוססים על פסיקה אנגלית מן השנים 1916 ו-1924. בהמשך מבהירה המחברת כי אכן המצב לפי הדין הישן לא היה ברור. 34. למרות שהשאלה הישירה שבמחלוקת בענין Tele Event נגעה לשאלת מעמדה של המערערת לאור העברת הזכויות שנעשתה שם, ולמרות שעל בסיס שאלה זו נדחתה תביעת Tele Event בבית המשפט המחוזי - בבית המשפט העליון נמנע הצורך בהכרעה בשאלה אם בעל רשיון בלעדי רשאי להגיש תביעה עצמאית ללא צרוף בעל זכות היוצרים המקורי, מן הטעם הפשוט שבעל הזכויות צורף כמשיב פורמאלי לתביעה, באמצעות מכתב ששלח שבו הבהיר כי הוא בעל זכות היוצרים היחיד, כי העניק רשיון שידור למערערת, וכי הוא דורש להמנע מלהפר את זכויותיו (סעיף 32 בפסק הדין). העובדות מקבילות לעניננו ממש: כשם ששם לא צורף בעל זכות היוצרים, כך גם כאן המייג'ורס לא צורפו באופן פורמאלי לתביעה. ואולם מטרת הצרוף להבטיח כי בעל הזכויות המקורי לא יגיש תביעה נוספת נגד הנתבע, דבר שמושג בעניננו בכתבי ההעברה עצמם, על פי לשונם הברורה. למרות שבענין Tele Event לא היה צורך בדיון בשאלה, בית המשפט מקפיד לדון בה, ומראה כי לשאלה פנים לכאן ולכאן, ואף מראה כי הדין באנגליה ובארה"ב מבוסס על החוק שם (סעיף 31 בפסק הדין). 35. הוט מוסיפה ונסמכת על הדין במדינות אחרות ששיטת המשפט שלהן דומה: ואולם קריאה מדוקדקת בפסקי הדין מלמדת כי הדרישה לצרף את בעל זכות היוצרים לתביעת בעל הרשיון הייחודי היא דרישה מפורשת בחוק (כך בחוק זכויות יוצרים הפדרלי בארה"ב, כך באנגליה וכך בקנדה), מה שאין כן בעניננו. אדרבא, נראה שגם באנגליה, טרם שנחקק החוק המפורש, לא היתה הכרעה בשאלת המעמד החוקי של בעל רשיון בזכות יוצרים להגיש תביעה עצמאית בגין הפרה (פרזנטי, 1854). 36. הדירקטיבה האירופאית הסדירה את הנושא ב- Council Directive 93/83/EEC of 27 September 1993 on the coordination of certain rules concerning copyright and rights related to copyright applicable to satellite broadcasting and cable retransmission. לפי סעיף 9.1 בדירקטיבה, הסדרת זכות יוצרים בשידורי משנה תהיה רק באמצעות תאגיד זכויות (דוגמת התובעת - א"ש). 37. תביעת חוב שהגישה AGICOA נגד תבל וגוונים (פש"ר (ת"א) 136102, בשא 5150/05 AGICOA נ' תבל תשדורת בינלאומית לישראל בע"מ (לא פורסם, , 30.10.2005) נדחתה ע"י כב' השופטת ו' אלשיך בעיקר מפני שבעלי זכות היוצרים לא צורפו לתביעה. כפי שהובהר לעיל, דעתי שונה. מכל מקום, לא למותר להזכיר כאן כי הצדדים בתביעת החוב התפשרו לבסוף, לאחר הגשת בר"ע, באופן ששולמו לתובעת 3.8 מליון ₪ מקופת הכינוס. 38. הוט טוענת שהמייג'ורס מכרו את זכויותיהם למפיקי הערוצים, כך שלא נותרו עוד בידיהם. חשש זה מתבסס על "הנוהג המוכר להוט בשוק הישראלי" (כאמור בסעיף 117 בתצהיר הגב' פלזנטל-זיו). בהעדר הוכחה לא ברור מנין נובע החשש או מדוע צריך להניח שהמפיקים מוכרים את זכויותיהם דרך קבע למפיקי הערוצים. דרך המלך היא להניח כי הזכויות להפקה ולהפצה נותרו בידי המייג'ורס, וללא הוכחה אחרת - לקבל את כתבי ההעברה שמסרו ל AGICOA. 39. לא ראיתי בהצהרת מר קוצ'וצ'ק כי הפיצויים יחולקו בין המייג'ורס ולא בין כל המפיקים החברים ב AGICOA משום הוכחה לכך שהתביעה תביעת המייג'ורס היא. משהחליטה התובעת לצמצם את התביעה, והוכיחה רק את השמוש בזכויות של המייג'ורס, אופן החלוקה - שאינו מנוגד לדין, והוא עולה בקנה אחד עם הראיות שהובאו - שוב אינו מענינה של הוט. 40. התובעת אף מבקשת לקבוע כי כתאגיד לניהול משותף זכותה לתבוע תביעה עצמאית וללא צרוף המפיקים, כיוון שרק משום לאקונה בחוק זכות יוצרים לא הוסדר מעמדה המיוחד בחקיקה עד כה, וניתן ללמוד אותו הן מן הצרכים הבולטים בשטח הן מן הפסיקה הנוספת. ועוד מבקשת התובעת לקבוע את מעמדה הנפרד מכח דיני הנאמנות או השליחות, או כנציג לפי תקנה 11 בתקנות סדר הדין האזרחי. נדמה שאין צורך להרחיק לכת עד כדי כך. בנסיבות אלו לא חל הרציונל שעומד מאחורי הדרישה לצרף את בעל הזכויות העקרי לתביעה, והוא, מניעת פיצול בין הזכויות, שלא יאפשר לבעל זכות היוצרים לחזור בכל דרך על פעולת בעל הרשיון או להתנגד לה (פרזנטי, 1854). מכל הנסיבות הפרקטיות ופרשנות כתבי ההעברה נראה שחשש כזה שוב אינו קיים בעניננו. הואיל שאני סבורה כי לפי מילות כתבי ההעברה העבירו המייג'ורס ל AGICOA זכות בלעדית לטפל בזכויות היוצרים בהעברת משנה בישראל, והיות שהדין הישן המתיחס לתביעה שלפני מאפשר זכות תביעה עצמאית כזו, כאמור לעיל - לא ראיתי מקום להכנס לאבחנה שבין הזכות הקניינית עצמה לבין הזכות החוזית שמועברת ע"י בעל זכות הקנין לאחר. מכל הסיבות שלעיל, למרות טענות הוט, הראיות שלפני אינן נותנות סיבה לפקפק בכך שלמייג'ורס המפיקים זכות יוצרים ביצירותיהם; ושהעניקו את כל ומלוא הזכות לתבוע תמלוגים או הפרה ופיצויים בגין העברת משנה בישראל ל-AGICOA, בין באמצעות העברת זכות הקנין עצמה לצורך שדורי המשנה בישראל, בין באמצעות רשיון ייחודי שניתן לה, ללא שיור. הסדר כובל 41. הוט טוענת כי פעילות AGICOA מנוגדת לחוק, בהיותה מונופולין או הסדר כובל שלא אושר על ידי בית הדין להגבלים עסקיים או ע"י הרשות להגבלים עסקיים, ואין ליתן לה במה בבית המשפט: בניגוד להצהרת AGICOA אין המדובר במוסד ללא כוונת רווח, וכי בעצם חלוקת התמלוגים בין בעלי הזכויות יש לראות משום רווחים המחולקים לחברים כדיבידנד. עוד נטען כי לפי תקנון AGICOA יש לה בלעדיות בנהול מו"מ עם חברות כבלים, ולקביעת גובה התמלוגים. גם בכך רואה הוט סממן ברור לקיומו של הסדר כובל. פעילותה של AGICOA בתביעה זו, כאשר מדובר בקרטל של 7 המייג'ורס מחריפה את הצגתה כהסדר כובל. על כל אלו מוסיפה הוט, כי מתן הסעד המבוקש יתרום להגשמת ההסדר הכובל הבלתי חוקי. 42. הצדדים - או שמא אומר, הנתבעת - לא ציידו את בית המשפט בכלים הראויים לבחינת טענת ההסדר הכובל, וכבר מסיבה זו ראוי לדחות את הטענה: לא נבחן סוג ההסדר, לא נבחנו כבילות רלוונטיות, לא נטען לגבי השוק הרלוונטי, ולא הוכח כי קיימת פגיעה בתחרות בשוק זה. הוט מנסה ללמוד כל אלו מחקירתו של מר קוצ'וצ'ק, אך האחרון אישר רק שחברי האגודה מוגבלים בפעולותיהם בענין רשיונות ושדורי משנה לפעולה לפי תקנון AGICOA, וכי לאג'יקואה זכויות בלעדיות להתקשר בשם חבריה בכל הנוגע לזכויות השידור בטלויזיות בכבלים. לעומתו טוענת הוט שניתן לרכוש את הרשיון ישירות מאת המפיקים או הערוצים הרלוונטיים. הוט גם לא הראתה כי היא מעדיפה להתקשר באופן פרטני עם המפיקים, ולא עשתה כן בפועל. לא הובאו כל ראיות בקשר לגובה התמלוגים שדרשה AGICOA, והוט סירבה לשלם, וסבירותם. גם הטענה של הסדר כובל אחד בתוך האחר אינה יכולה לעמוד משהעיד מר קוצ'וצ'ק כי המייג'ורס אינם מהווים אלא 28% מכח ההצבעה ב AGICOA (סעיף 19 בתצהיר מר קוצ'וצ'ק). ועוד יותר מכך אין לשמוע במסגרת תביעה זו לטענות שהמייג'ורס כשלעצמן או חלקן מגשימות הסדר כובל. 43. גם אם יימצא כי התובעת התנהגה כהסדר כובל, לא הוצג בסיס משפטי ראוי לטענה כי משנקבע שגוף מסוים הוא הסדר כובל נשללת ממנו הזכות לתבוע ולהתבע. אדרבא, הובעה בפסיקה דעה סותרת (תא (מחוזי י-ם) 8097/06 מראות אימג' בע"מ נ' צבר תיירות נופש ואירועים בע"מ (לא פורסם, , 13.4.08)). 44. בית הדין להגבלים עסקיים קבע אמנם כי הפדרציות לתקליטים הן בבחינת הסדר כובל, אך ראה להתיר את פעילותן בתנאים מסוימים, משום שתאגיד לניהול משותף של זכויות יוצרים מהווה מכשיר חשוב לאכיפת זכויות יוצרים, חוסך עלויות, מגביר תפוקה, מקל על נגישות ליצירות ומייעל את השמוש במאגרי היצירות המוגנות (ה"ע 3574/00 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' הממונה על ההגבלים העסקיים דינים מחוזי לד(4) 175 סעיף 53 בהחלטה (2004)). כך החליט גם הממונה על ההגבלים העסקיים בענין אקו"ם, כי הניהול המשותף, של זכויות המתאגדים במסגרת אקו"ם עולה כדי הסדר כובל (ה"ע 513/04 בש"א 48/04 אקו"ם נ' הממונה להגבלים עסקיים, 2004) לא פורסם, , 28.12.2004). המשמעות היא, שפעילות ההתאגדות אסורה ללא היתר מבית הדין להגבלים עסקיים, או פטור שינתן ע"י הממונה לפי סעיף 14 בחוק הגבלים עסקיים. מה שאין כן בענין AGICOA, שלא נעשתה פניה לבית הדין להגבלים עסקיים, אף לא לממונה. הוט מבקשת ללמוד מפסקי הדין אודות מעמדה של AGICOA מבלי שטרחה להכנס לעבי הקורה ולהביא ראיות בקשר לכך. אין מקום לקבוע בתקיפה עקיפה כזו כי תאגיד זר הוא בבחינת הסדר כובל, במיוחד כאשר לכאורה מחייבת הדירקטיבה האירופית על שידורי כבלים ולווין כי זכויות יוצרים בשידורי משנה ינוהלו רק בידי תאגיד לניהול משותף (סעיף 9). (גרינמן, עמ' 921) . 45. על כל אלו יש להוסיף שטענת ההסדר הכובל אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הטענות שטוענת הוט לגופו של ענין, כגון ששלמה לערוצים או שיש לה הסכמים עם המפיקים, כפי שיובהר להלן. שהרי אלו מעידים בבירור על קיומה של תחרות אפשרית. 46. לאור האמור לעיל אני דוחה את טענת הוט כי בהיות AGICOA הסדר כובל, אין לה מעמד לתבוע בבית משפט. הערוצים 47. התביעה מתייחסת לעשרה ערוצים לפחות שנקלטו ע"י צופי הוט בישראל: RTL, SAT3 SAT1, FRANCE2, TV5, ARTE, TVE, CANALE5, METV, ועוד ערוצים מרוסיה, טורקיה והונג-קונג. בהמשך ויתרה התובעת על טענתה לגבי ערוץ METV (סעיף 77 בסיכומי התובעת). הערוצים הרוסיים הם RTR, ORT, NTV לפי כתב התביעה. בתצהיר מר קוצ'וצ'ק התיחסות לערוצים רוסיים אחרים: RUSSIA 2, RUASSIA1, אך העד הבהיר כי מדובר באותם ערוצים עצמם (עמ' 81 שורה 24 ואילך). מובן שהתביעה אינה עוסקת אלא בערוצים שנרשמו במפורש בכתב התביעה. 48. לגבי ערוץ 33 יש לקבל את טענת הוט, שסעיף 6כא בחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 פוטר מתשלום תמלוגים בקשר להעברת ערוצי חובה טלויזיוניים, שבהם נכלל ערוץ 33, והחובה חלה על הערוץ המשדר ולא על הוט, שחייבת על פי חוק להעביר ערוץ זה אל המנויים. 49. הוט טוענת שאין אחידות בין חברות הכבלים בערוצים ששודרו בשטח הזיכיון, ולא כל הערוצים שודרו בכל החברות באותו מועד, וכבר מסיבה זו יש לקבוע ש AGICOA לא הצליחה להוכיח את טענתה. לטעמי אין בכך מאומה: די בכך שחלק מן החברות שחברו לבסוף לנתבעת שדרו את הערוצים בחלק מן השטח במשך התקופה כולה. בכך תומכת גם תשובת הנתבעת לשאלון, מוצג ת/14. 50. הוט טוענת עוד כי ניתן ללמוד מעצם האפשרות הפיסית להעברת שידורי המשנה כי הערוצים מסכימים להעברה, שאם לא כן היו גורמים לקידוד הערוצים, ולחסימתם. קשה ללמוד מטענה זו אודות רשיון שקבלה הוט מן הערוצים לשדרם. לכל היותר ניתן ללמוד מכך שהוט מעבירה את השדורים ללא רשות, אך גם ללא התנגדות, ככל הנראה. 51. הוט מוסיפה וטוענת כי הערוצים עצמם מחזיקים בזכויות לשידור המשנה, ומשרכשה את זכות השידור מן הערוצים, זו כללה גם את זכות היוצרים לענין שידורי המשנה. הראיה היחידה לענין זה אינה מתיחסת לתקופת התביעה, אלא משנת 2001, והיא הסכם שנעשה בין AGICOA לבין ערוץ 2FRANCE, שמאפשר לערוץ להעניק זכויות לשדורי משנה ביצירות שבערוץ, תמורת תשלום לAGICOA. אין צריך לומר שהדבר אינו משליך על עניננו. אדרבא, ניתן ללמוד מהסכם זה כי נקודת המוצא היא שזכויות היוצרים לענין העברת משנה נתונות בידי התובעת לבדה, וכי הערוצים עצמם אינם מחזיקים בהם (שהרי עובדה היא שתמורת הזכות למכור את הזכות לשדר שדורי משנה נאלץ הערוץ לשלם ל AGICOA). הסכמים בכתב 52. לטענת הוט היא קבלה הסכמת מפיקי הערוצים להעביר אותם בשידור משנה. מפיק הערוץ הוא בעל הזכויות הכלולות בערוץ: בתסריט, בבימוי, בעיצוב, בתפאורה, בתלבושות ובמוזיקה המשולבת בה, ורשאי למכור אותן כולן או חלקן, לדעתה. לטענת הוט מפיקי הערוצים הם שרוכשים את רשיון השמוש ביצירות ששולבו בערוץ, ועל כן הם בעלי דינה האמיתיים של התובעת. בטעון זה כורכת הוט יחדו את מפיקי הערוצים עם מפיקי היצירות האודיו ויזואליות, שבהם עסקינן. מפיקי הערוצים אינם אוחזים בזכויות היוצרים ביצירות שהפיקו מפיקים חיצוניים להם, והן היצירות בהן עסקינן. אילו אכן החזיקו מפיקי הערוצים בזכויות היוצרים של מפיקי היצירות החיצוניות להן, בודאי ניתן היה להראות זאת באמצעות הסכמים בין הערוצים למפיקים החיצוניים. הוכחה כזו לא הובאה. הטענה נשענת על כך שהנתבעת עשתה שמוש בערוצים אלו ולא נתבעה על ידי איש. לאו ראיה היא זו. 53. הוט מפנה ל-6 הסכמים עם ערוצים זרים, וטוענת כי התקשרה גם עם הערוצים האחרים בהסכמים דומים, בכתב או בעל פה, וזהו הנוהג המקובל. אין לקבל טענה כללית זו, אלא לבחון את ההסכמים לגבי הערוצים המתקשרים בלבד. (ראוי לציין כי גם בהסכמים אלו אין הערוצים מראים מכח מה אוחזים הם באגד הזכויות המלא, ממש כשם שהמייג'ורס לא הביאו ראיה לכך שבהיותם מפיקי היצירות הם אוחזים בכל הזכויות בהן). חלק מן ההסכמים מחריגים את זכויות היוצרים בתחום המוסיקה (STAR WORLD), אך אין בהם כאלו שמחריגים את זכויות היוצרים להעברת משנה, למעט ערוץ RTVE כפי שאפרט להלן. בחלק מן ההסכמים סעיפי שיפוי בגין הפרת זכויות של צד שלישי (STAR, ORT, WORLD). אילו אכן סברו הערוצים כי קיימת אפשרות שמפיקי היצירות יתבעו אותם - יש להניח שההסכמים היו כוללים הוראות מתאימות לענין זה. 54. מבחינת תקופת החלות, ההסכמים אינם אחידים: הסכם ORT (נספח 18 לתצהיר הגב' פלזנטל-זיו), אחד הערוצים הרוסיים, נחתם בשנת 2000, ועל כן אינו מתיחס לתקופה הרלוונטית לתביעה שלפני. הסכם Starworld נחתם בשנת 1999, כך שאינו רלוונטי לרוב תקופת התביעה. הסכם METV נחתם בשנת 1997, ועל כן הוא רלוונטי רק לחלק מן התקופה. לא נאמר בו כי הערוץ אוחז בזכויות לשדורי משנה בישראל. 55. הסכם מיוחד נחתם בין הוט לבין ערוצי MTV (נספח 19 לתצהיר הגב' פלזנטל-זיו), והוא מלמד כי בגדר זכויות השדור דואגת MTV גם להתקשרות עם אגודות זכויות יוצרים, ודורשת מהוט רק שתוף פעולה בקשר לכך (סעיף 4.10 בהסכם). 56. הוט הציגה גם הסכם להעברת שידורי משנה עם 2 FRANCE אך לפי תצהיר של מר דרומאר, מנהל הפצה בינלאומי של 2 FRANCE, ההסכם נחתם ביום 1.6.2006, ולא היה הסכם בעל תחולה לתקופה שקדמה לאותו מועד (ראה גם עדותו בעמ' 36 שורה 18 ואילך). 57. ת/5 הוא הסכם שנערך בין ערוצי זהב לבין RTVE מספרד, להעברת תכנית E של הערוץ למנויי הכבלים. אין בו התיחסות ישירה להעברת משנה, ובאופן מפורש מודגש שאין להוסיף הפקה או הקלטה של התכניות. עם זאת, ערוצי זהב פטורה לפי ההסכם אם צד ג' יעשה כן, ואף יעביר את השדורים בהעברת משנה. לדעתי אין לראות בהסכם כזה משום הסכם להסדרת זכות היוצרים בשדורי משנה. אדרבא, הוא מלמד שההסדר של העברת המשנה נפרד ושונה מהסדרת זכות היוצרים בשדור העקרי (ראוי לציין שהדברים שלעיל עולים ממילות ההסכם, אך אף התובעת אינה רואה את ההסכם ככזה שנועד להסדיר העברה ישירה בלבד - ראה סעיף 77.1 בסיכומיה). יתרה מזו, סעיף 6.1 באותו הסכם מבהיר כי זכויות הערוץ אינן כוללות אישורים בדבר זכות יוצרים בקשר להפצה בישראל. 58. לסיכום, למרות שנדרשה להציג את כל ההסכמים עם הערוצים הרלוונטיים, הוט לא הציגה הסכמים בכתב עם הערוצים RTL, SAT1, FRANCE2, ARTE, SAT3, CANALE5 INTERSTAR (STAR), TRT1, TRT2, RTR. . כלומר שהוט לא הוכיחה את טענתה בדבר קיום הסכמים נפרדים עם הערוצים לשם העברת שדורי משנה. יוצא מן הכלל הוא ערוץ STARWORLD שעמו היה להוט הסכם לשנים 1999-2000. גם לגביו לא הראתה הוט את כל שרשרת הזכויות, כלומר שהערוץ אכן החזיק בזכויות לשדורי משנה שניתנו לו ע"י המפיקים. אשר להסכמים עם המפיקים עצמם - הוט לא הציגה כאלו כלל, למרות טענת הגב' פלזנטל-זיו שהם קיימים (עמ' 76-78 בפרוטוקול), ולא טענה כי שלמה למפיקים תמלוגים כלשהם. לפיכך אני דוחה את טענת הוט כי התקשרה בהסכמים בכתב עם מפיקי הערוצים ועם מפיקי היצירות בהסכמים שלפיהם רכשה את הזכות לשדורי משנה של הערוצים. הסכמים בע"פ 59. במהלך החקירה הנגדית של הגב' פלזנטל-זיו נטען לראשונה כי היו הסכמים בע"פ, וכי ניתן ללמוד אודותם מכך שהוט החזיקה בלוחות שידור של הערוצים השונים, ומכך שהצליחה לפענח את השידורים המקודדים של הערוצים הזרים. לטענתה, קבלה "כרטיסים חכמים" לצורך כך. הוט לא הציגה את לוחות השידור או את הכרטיסים החכמים, ופרט לעדות הגב' פלזנטל-זיו, שאין לה ידע אישי בענין - אין לכך שום ראיה. ביחס לערוץ 2FRANCE העיד מר דרומאר כי בתקופה הקודמת להסכם עמה (כלומר עד 2006) 2FRANCE לא נתנה להוט כרטיס חכם לפענוח הקוד שבו השתמש הערוץ (עדותו בעמ' 109 שורה 12 ואילך). מן ההסכם עם ערוץ TVE ניתן ללמוד כי הערוץ לא היה מקודד (סעיף b8). במלים אחרות, טענת הקידוד לא הוכחה, אף לא הוכח כי בידי הוט היו "מפתחות" לביטול הקידוד, שניתנו לה בהסכמת הערוצים. ממילא אין לקבל את הטענה שלוחות שידור שלא הוצגו מלמדים על כך שנמסרו על ידי הערוצים, או כי במסירתם אישרו הערוצים את העברת המשנה בע"פ. 60. מנגד, אין לקבל את דברי מר קוצ'וצ'ק, שטען כי נציגי הערוצים RTL ו- 1SAT מסרו לו בשיחה שאין בינם לבין הוט הסכם. זוהי עדות מפי השמועה, ומשהוט התנגדה לה, אין לקבל את תכנה בהעדר תמיכה אחרת. מר ארנולד, מנהל VG Media נתן אמנם שני תצהירים המתיחסים לערוצים RTL ו-SAT1, אך כיוון שלא התייצב לדיון - אין ללמוד מהם דבר. מר קוצ'וצ'ק הציג תשדורת דוא"ל מערוץ 3SAT (נספח B2), ובו נאמר כי לא ידוע על שום הסכם עם הוט, וכך גם מערוץ ARTE. על פי כללי הראיות, אין באלו כדי להעיד אלא על עצם קבלתם, ולא על נכונות האמור בהם. הוט לא רכשה את זכויות המפיקים 61. הוט טענה כי בהסכמים שלה עם המפיקים השונים שלמה מחיר גבוה יותר, משום שהם כללו בהסכם גם את זכויות השידור המשני. לא הובאה כל ראיה לכך, לא בהסכמים הכתובים, אף לא בהסכמות שהוט טענה שנעשו בע"פ, ועל כן אני דוחה את הטענה. ההפרה 62. לפי תצהיר מר קוצ'וצ'ק (סעיף 35 ואילך), AGICOA אוספת מידע מדויק בדבר שדור תכנים בכל ערוץ טלויזיה, בכל מדינה, על מנת לאפשר לה לחלק את התמלוגים שהיא גובה. נספחים 7 ו-8 לתצהיר מר קוצ'וצ'ק מלמדים על מספר העברות המשנה של כל אחד מן הערוצים נשוא התביעה ומספר ההפרות (סה"כ 34,509 במהלך השנים הרלוונטיות לתביעה). הוט לא הציגה כל ראיה נגדית. 63. הוט טוענת כי לא הפיקה רווח כתוצאה מהעברת שידורי המשנה. שדורי המשנה כלולים בחבילת הבסיס שניתנת למנויים בחינם, כחלק מן העסקה, בין שבקשו לקבלם ובין שלא. אין המדובר בתוספת עלות לצרכן או ברווח נוסף להוט. אדרבא, הוט אף טוענת כי הערוצים הזרים לא זכו מעולם לצפיה רבה, אין לה ענין בשידורם, והיא מעבירה אותם מכח חובותיה על פי הרשיון שקבלה. רשימת הערוצים שאושרו לשידור מופיעה בכללי התקשורת (בזק ושידורים) (בעל רשיון לשידורים) תשמ"ח-1987, והוט סבורה כי היא חייבת להעביר אותם למנויים, ואינה רשאית להסיר איזה מהם. טענה זו אינה ממין הענין, וחשיבותה רק למשא ומתן על התגמולים, ולא כתרוץ להפרת זכויות יוצרים (ראה גם ענין Tele Event נ' ערוצי זהב, בעמ' 554). 64. סיבה נוספת שבשלה סבורה הוט שאין לחייב אותה בתשלום תמלוגים בגין העברות משנה היא אופן השידורים בישראל, ששונה מאוד, לטענתה, מזה הנהוג בארצות אירופה. כאן, הערוצים המקומיים בישראל הם העיקר, ובהם מתמקדת מירב הצפיה. הערוצים הרבים הנוספים אינם רלוונטיים לחלק גדול מן המנויים. באירופה מועברים פחות ערוצי משנה, והצפיה בהם נמכרת למי שמעוניין בהם. 65. תלונה נוספת היא בדבר תג המחיר שהציבה AGICOA, שלדעת הוט גבוה בהרבה מן התשלום שהיא דורשת בחו"ל. ההשוואה נעשתה בין הפיצויים הנדרשים כאן, לבין הסכומים שדרשה בתביעות אחרות שהגישה. ואולם לא ידוע אם התביעות בבולגריה, בטורקיה או בבלגיה (שבקשר אליהן נשאל מר קוצ'וצ'ק בחקירה הנגדית) עסקו בתשלום התמלוגים לפי חישובם או לפיצויים בגין שמוש בזכויות ללא הסכמת AGICOA. גם טעון זה אינו יכול לעמוד משהצדדים לא הגיעו לעמק השווה, הוט לא שלמה עבור העברת המשנה, והיא עומדת היום למשפט כנתבעת בתביעת הפרת זכויות יוצרים, ולא בתביעה שענינה גובה הסכום שהיה עליה לשלם אילו הגיעו הצדדים לכלל הסכם. 66. טעון אחר משמיעה הוט, להפחתת התגמולים או הפיצויים, והיא כי שלמה עבור זכויות יוצרים במוסיקה ביצירות המשודרות על ידה לאקו"ם, לפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ, ולפי"ל, הפדרציה למוסיקה ישראלית וים תיכונית בע"מ, ארגונים שלדעתה מאגדים את כל הזכויות במוסיקה. משכך, כל תשלום נוסף שנדרשה לשלם מהווה תשלום כפל, לפחות בתחום המוסיקה. אלא שהוט לא טרחה להוכיח כי שלושת הארגונים הישראלים מייצגים גם את בעלי זכויות היוצרים במוסיקה מחו"ל, שיצירותיהם מהוות חלק מן היצירות שהועברו בשדורי המשנה הרלוונטיים. 67. התוצאה היא ש AGICOA הוכיחה כי הוט הפרה את זכויות היוצרים של המפיקים בערוצים הנזכרים. פיצויים 68. בתצהירו מחשב מר קוצ'וצ'ק את סכום הפיצוי לפי מספר ההפרות: 34,509. לפי סכום המינימום שבחוק מגיע הפיצוי ל 345,090,000 ₪. התביעה הועמדה על 20,000,000 ₪. גם אם נפחית אותן יצירות שהגב' פלזנטל-זיו הצביעה עליהן שלא הופקו ע"י המייג'ורס, ונפחית את השנים 1999 ו-2000 ברפרטואר של Starworld וגם אם נפחית את כל יצירות Warner Bors. ו- MGM עדיין רחוקים אנו מסכום התביעה. 69. הוט סבורה שאין הצדקה לסכום זה, ומשווה אותו לסכום ששולם על ידה לכל ארגוני גביית תמלוגים עבור זכויות קנין רוחני בשנת 2000, שעמד על 8 מליון ₪. השוואה זו אינה יכולה לעמוד: לא הרי תשלום תמלוגים לפי הסכם כהרי תשלום פיצוי בגין הפרה, בודאי כאשר מדובר בפיצוי סטטוטורי. 70. משהוחלט כי בהפרת זכויות יוצרים המדובר, המזכה את AGICOA בפיצוי ללא הוכחת נזק, השאלה שיש לבחון היא אם יש לראות כל אחד מן השדורים של יצירות המייג'ורס כהפרה נפרדת, אם לאו. סעיף 3א בפקודת זכות יוצרים מאפשר לפסוק "...לכל הפרה פיצויים בשיעור שלא יפחת מ-10,000 שקלים חדשים ולא יעלה על 20,000 שקלים חדשים;..." (להרחבה בעניין זה ראה: עמית אשכנזי "פיצויים ללא הוכחת נזק" "יוצרים זכויות - קריאות בחוק זכויות יוצרים 573, 596-598 (מיכאל בירנהק וגיא פסח עורכים, 2009). 71. פסק הדין המנחה לעניין פרשנות סעיף 3א לפקודה הוא ע"א 592/88 שמעון שגיא נ' עזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל, פ"ד מו(2) 254 (1992). באותו מקרה נדונה הצגה שהועלתה 74 פעמים ללא הסכמת בעלי זכויות היוצרים במחזה, ועלתה השאלה האם יש לראות בכך 74 הצגות או שמא הצגה אחת. וכך נקבע על ידי כב' הנשיא שמגר : "ה"הפרה", אשר בה דן הסעיף ואשר בגינה ניתן לבקש פיצוי סטטוטורי, מוסבת, בדרך כלל, על זכות יוצרים אחת שהופרה על-ידי הנתבע, ואין זה משנה, מהו מספרם של האקטים המפרים ששימשו בהפרתה של אותה הזכות. את הביטוי "כל הפרה" יש לפרש כמתייחס לכל סוג הפרה; הווי אומר, אפשר להטיל את הפיצוי הסטטוטורי מספר פעמים, רק מקום בו הנתבע או הנתבעים הפרו מספר זכויות יוצרים אשר בגין הפרתן הם נתבעים" (שם, בפסקה 10). המבחן שנקבע הוא "מבחן הזכות שנפגעה", אולם הנשיא שמגר מסייג קביעה זו בציינו: "אין לדעתי לשלול מצב, בו מידת ההטרוגניות שבין ההפרות השונות תהיה כה רבה ומהותית, עד כי תהיה הצדקה לראות בכל פעילות מפרה כזו משום "הפרה" עצמאית לעניין סעיף 3א" (שם, בפסקה 13). 72. בע"א 3616/92 דקל שרותי מחשב להנדסה (1987) בע"מ נ' חשב היחידה הבין-קיבוצית לשרותי ניהול אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, פ"ד נא(5) 337 (1997) נקבע כי העתקת חלקים מתוך מחירוני תשומות בניה אשר פורסמו במועדים שונים מהווה 11 הפרות שונות, שכן מידת ההשקעה הכרוכה בהשגת המידע העדכני ובפרסומו, ומשקלו הסגולי של המידע, מלמדים כי כל חוברת מהווה עבודה נפרדת. כן נפסק כי כך הדבר גם לפי "מבחן הערך הכלכלי העצמאי", המשמש בדין האמריקני, ולפיו יצירות נפרדות הן יצירות שלכל אחת מהן ערך כלכלי עצמאי והן עומדות בפני עצמן. 73. מאידך, בע"א 2392/99 אשרז עיבוד נתונים בע"מ נ' טרנסבטון בע"מ, פ"ד נז(5) 255, 278 (2003), שעניינו במודולים שהרכיבו מערכת תוכנה פיננסית להנהלת חשבונות, נקבע כי יש לראות במודולים חלק אינטגרלי של התוכנה, שהעתקתם מהווה הפרת זכות יוצרים אחת בלבד. 74. בפסיקה מאוחרת יותר (רע"א 4148/09 אקו"ם, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים בע"מ נ' יום טוב (טוביה) חדד (לא פורסם, , 30.7.2009)), נדונה השמעה פומבית של 13 יצירות מוגנות במהלך אירוע משפחתי ,על ידי תקליטן מקצועי, באמצעות מכשיר הגברה ורמקולים. בית המשפט המחוזי קבע כי עסקינן ב-13 יצירות שהושמעו ברצף באירוע אחד ולכן מדובר במסכת אחת. בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק הדין בציינו כי "המבחן הקובע לעניין סעיף 3א לפקודה הוא לא מספר האקטים המפרים אלא סוג הזכות שנפגעה" (שם, בפסקה 9). 75. עוד אציין את ת"א (מחוזי י-ם) 3560/09 אבי ראובני נ' מפה- מיפוי והוצאה לאור בע"מ (לא פורסם, , 6.1.2011) אשר ניתן לפי הדין החדש, ובו נדונה טענת התובעים נגד חברת מפה שהפרה את זכויות היוצרים שלהם בצילומים. כב' השופט צ' זילברטל, ס"נ, דן בפרשנות סעיף 56 בחוק וקבע כי "הפרות של אותה זכות יוצרים ביצירות שונות לא תיחשבנה כהפרה אחת (גם אם כל ההפרות נעשו באירוע אחד או בפרסום אחד), אלא כהפרות אחדות שמספרן הוא כמספר היצירות שהיצירות בהן הופרו" (שם, בפסקה 9) (ההדגשה שלי - א"ש). בית המשפט מדגיש כי נסיבות אותו מקרה אינן מצדיקות להתייחס אל הצילומים כאל סדרה אחת, שכן כל תצלום מתאר אובייקט שונה ונעשה בהזדמנויות שונות, זאת לעומת פרשת שגיא הנוגעת להפרת זכויות ביצירה אחת (שם, בפסקה 10). בית המשפט איבחן את הענין שלפניו מזה שבפרשת אקו"ם נ' חדד כך שפסק הדין בעניין אקו"ם ניתן ביחס לפקודה; כי ההחלטה אינה מבוססת על קביעה זו, כי אם על הלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123 (1983)), והיא בבחינת אמרת אגב; וכי ממילא אינה הלכה מחייבת משניתנה ע"י דן יחיד. אוסיף כי לדעתי הסתמך בית המשפט העליון בפרשת אקו"ם נ' חדד בענין ההפרה בעיקר על כך שקביעת הזכות המופרת והאקט המפר ענין עובדתי הם, שעל הערכאה הדיונית לקבוע, ועל כן אושרה קביעת בית המשפט המחוזי בענין זה. 76. בעניננו מדובר בהפרות נפרדות, ולו משום שמדובר ביצירות שונות ונפרדות, ששודרו במועדים שונים. איגודן לאגודה אחת אינו אפשרי אף לפי הפסיקה המחמירה ביותר (אגב, מעניין לציין כי בענין דקל צוין, שלפי פסיקה אמריקנית (עמ' 344), פרקים שונים בסדרת טלויזיה מהוים הפרות נפרדות). בפס"ד שגיא נקבע כי יש לתת פרשנות מורחבת לפיצוי ללא הוכחת נזק, כך שהתובע שהוכיח כי זכותה הופרה יוכל לבחור תמיד בפיצוי הסטטוטורי "ללא קשר לאפשרויות, האובייקטיביות או הסובייקטיביות, להוכיח את הנזק הממשי" (בסעיף 8 בפסק הדין). 77. לא יכול להיות ספק בדבר הנזק שנגרם כאשר גוף רציני רואה לנכון להפר זכויות יוצרים ברגל גסה, ואיני רואה צורך להרחיב על כך. גובהו הוא לפחות כגובה התמלוגים שהיה על הוט לשלם אילו רכשה את הזכויות כחוק. 78. בקשר לגובה הסכום סבורה הוט שיש ללמוד מן החוק החדש, ולהפחית את שיעור המינימום להפרה אחת מ- 10,000 ₪ עד 0 ממש. הוט סבורה גם שאין לפסוק פיצוי סטטוטורי אלא במקום שלא ניתן להוכיח את הפיצוי הגבוה שמבקש התובע, וכי סכום התביעה כשלעצמו מלמד על כך שאין לקבוע פיצוי סטוטורי אלא שהיה על התובעת להיכבד ולהוכיח את נזקיה הגבוהים הנטענים. אכן, שורת הדין הרגילה דורשת כי תובע יוכיח את נזקו. רק כיוצא מן הכלל מתאפשרת פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק, כפי שנקבע בחוק. קביעה כזו מבקשת להשיג יעדים חברתיים חשובים, ובהם בעיקר הרתעה מפני הפרת זכות יוצרים. מניעת השמוש בכלי חשוב זה במקום שהנזק הנטען או הפיצוי הנתבע גבוהים עלולה להשיג את הנושא כולו לאחור, לרבות פגיעה חמורה במרכיב ההרתעה. בענייננו, הסכום הגבוה אינו נובע מקביעת המחוקק אלא משורת ההפרות הגדולה והארוכה, שהנתבעת לא שמה לה סוף. אם אשמע לעצתה, יהיה על התובעת להוכיח כל הפרה בנפרד וכל נזק בנפרד, ומכאן קצרה הדרך לכך שדוקא הפרות ענק תשתלמנה. 79. בנסיון להפחית את הסכום שעליה לשלם טוענת הוט כי לפי פס"ד שגיא ינתן פיצוי לפי סוג הזכות המופרת ולא לפי מספר האקטים המפרים. בהבינה כי הצעתה מביכה, הציעה הוט כי הסכום יחושב לפי מספר הערוצים (10). באותה מידה ניתן היה להציע חישוב לפי מספר המפיקים (7), או בכלל לטעון שאין המדובר אלא בהפרה אחת. 80. חוק זכות יוצרים הישן אמנם אינו קובע את הקריטריונים לקביעת סכום הפיצויים, אולם ניתן ללמוד אותם מסעיף 56(ב) בחוק החדש. בענייננו, גם אם נחיל את הסכום הנמוך האפשרי לפי החוק לכל אחת מן ההפרות, יהיה סכום הפיצויים מעבר לסכום שהתובעת תבעה. 81. תוצאת האמור היא, שיש לכפול את הרף התחתון שבפצויים הסטטוטוריים, 10,000 ₪ בכל ומלא היצירות שהמייג'ורס הציגו כיצירות שלהם ששודרו בישראל בשדורי משנה באמצעות הוט (34,000 לפחות), והתוצאה היא 340,000,000 ₪. יש להפחית מאלו אותן 14 יצירות שאינן משל המייג'ורס. יש להפחית מאלו את שדורי ערוץ Starworld בשנים 1999-2000 (כאמור בסעיף 58 לעיל) ויש להפחית מספר לא מבוטל של הפרות בגין הטענה שהעברת WarnerBros ושל MGM אינה נקיה מספקות. עדיין גבוה הסכום בהרבה מזה שנתבע על ידי הוט, ולכן יש להעמיד את הפיצוי על דרישת הוט, 20,000,000 ₪. מסכום התביעה יש להפחית את החיובים שאמורים היו לחול על תבל וגוונים ולא על החברות שמוזגו להוט. אופן החלוקה בין חברות הכבלים אינו ידוע (אך נטען בכתב התביעה כי תבל אחזה ברשיון לאזור ת"א. לכן יש להניח שמספר המנויים שלה היה משמעותי). ידוע רק שתבל וגוונים שלמו במסגרת הסדר פשרה בהליכי הפירוק סכום של 3.8 מליון ₪ בשנת 2005. יש להניח שסכום התביעה שיוחס לכל אחת מהן בתחילת התביעה היה גבוה בהרבה. בהתחשב באמור ועל דרך האומדנא, מצאתי לנכון לנכות מחצית מן הסכום הנתבע, 10 מליון ₪ ע"ח הפרות של החברות שפורקו. התוצאה היא שאני מחייבת את הוט לשלם ל AGICOA סכום של 10,000,000 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה, 28.3.00. הוט תוסיף ותשלם ל AGICOA את הוצאות התביעה, וכן שכר טרחת עורכי הדין שלה בסכום של 500,000 ₪. טלויזיהזכויות יוצרים (הפרת)