קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה למינוי בורר: זוהי תובענה למינוי בורר, עו"ד דוד גילת (להלן:-"הבורר"), לפי סעיף 8(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן:- "חוק הבוררות"). רקע וטענות הצדדים המבקשת 2 (להלן:-"המבקשת") היא חברה בבעלותו של המבקש 1 (להלן:-"המבקש"). בין המבקש למשיבים 1,3,6 והחברות שבבעלותם כמפורט להלן, הוקמה שותפות למטרות רכישת קרקעות ב-3 מקומות ביהודה ושומרון. לשם כך נחתמו הסכמי יסוד להקמת שלוש חברות (להלן:-"ההסכמים"):-חברת אלוני קדומים בע"מ שיעודה הקמת פרויקט בישוב קדומים, חברת אלוני אדומים בע"מ לשם הקמת פרויקט במעלה אדומים וחברת אלוני דניאל בע"מ לשם הקמת פרויקט בנווה דניאל (להלן:-"החברות"). לגבי כל חברה מינו המבקש והמשיבים 1,3 ו-6 את המשיבה 2 כנאמנה (להלן:-"הנאמנה") לרכישת זכויות הבעלות בקרקעות. המשיבה 2 והמשיבה 8 הן חברות בבעלותו של המשיב 1. המשיב 5 משמש כמנהלן. המשיבה 4 היא חברה בבעלותו של המשיב 3. המשיבה 7 היא חברה בבעלותו של המשיב 6. בין המבקשים למשיבים 1-4 והמשיבים הפורמאליים 6-7 נכרתו מספר הסכמים להשקעה במקרקעין בישובים: קדומים, מעלה אדומים ונווה דניאל (להלן:-"הסכמי ההשקעה"). המבקש והמשיב הפורמאלי 6 השקיעו סכומי כסף למטרת רכישת קרקעות עליהן יבנו פרויקטים שונים ולמימון הוצאות נלוות להקמת אותם פרויקטים. כן נחתמו שלושה כתבי נאמנות שעל פיהם היו צריכות המשיבה 2 או המשיבה הפורמאלית 8 להיות הנאמנות והמבצעות של הסכמי ההשקעה (להלן:-"כתבי הנאמנות"). בין המבקשים והמשיבים 1-4 לבין המשיבים הפורמאליים 6-7 מתנהל הליך בוררות לפני הבורר מזה שנתיים וחצי בעניין תביעה שהגישו המשיבים הפורמאליים 6-7 למתן חשבונות ולהבהרת זכויותיהם בפרויקטים שנבנו מכוחם של הסכמי ההשקעה. בתביעה דובר על השקעות בהיקף 388,000 ₪ שהשקיעו לכאורה, המבקש, המשיב 1, המשיב 3 והמשיב הפורמאלי 6. אלא שבפועל רק המבקש והמשיב 6 השקיעו סכומים אף מעבר לסכום האמור, ואילו המשיבים 1,3 לא השקיעו דבר - לטענת המבקשים. המבקשים מעוניינים לעיין בכל המסמכים והחשבונות הרלוונטיים לפרויקטים, אלא שלטענתם, משיבים 1,3 סירבו ומסרבים גם עתה להציג כל מסמך. עובדה זו גרמה למבקשים להחליט על נקיטת הליכים משל עצמם. המבקשים, הנתבעים בהליך הבוררות, ביקשו להגיש תביעה נגד המשיבים 1-4 שתידון יחד עם התביעה המתנהלת בהליך הבוררות. הבורר דחה את בקשתם בשל השלב התקדם בדיון בו הוגשה. לשיטת המבקשים, המשיבים 1 ו-3 לא השקיעו כספים בהסכמי ההשקעה ולא הציגו כל מסמך ממנו ניתן ללמוד על מכירת המקרקעין שנרכשו בהסכמי ההשקעה לצדדים שלישיים. למבקשים גם טענות נגד המשיב 5 בגין הפרת חובותיו כנאמן, תרמית, הטעיה, הצגת מצגי שווא ועשיית עושר ולא במשפט. בתאריך ה-10.6.10 הגישו המשיבים הפורמאליים 6-7 תביעה אישית נגד המשיב 5 בתיק ת.א. 18669-06-10 בטענה שלא חתם על הסכם הבוררות, ומשכך אין מניעה לנהל נגדו הליך בין כתלי בית המשפט. המשיב 5 ביקש למחוק התובענה על הסף, בין היתר, מחמת קיומו של השתק פלוגתה בינו לבין המשיבים הפורמאליים 6-7 מהטעם שמחלוקות אלו כבר נדונו לפני הבורר. בהסכמת הצדדים הופנתה התביעה לבירור לפני הבורר וההליכים בתיק עוכבו. בסמוך לסיום שמיעת הראיות בהליך הבוררות ביקשו המבקשים את הסכמת המשיבים 1-4 לצרף להליך הבוררות גם את תביעתם נגדם שתדון יחד עם תביעתם של המשיבים הפורמאליים 6-7, מהטעם שזו מבוססת על אותם עדים ומסמכים שהוצגו כבר לבורר ומדובר באותם צדדים נדרשים. המשיבים סרבו לבקשה זו בתכתובת במייל מיום 29.11.10. משכך, פנו המבקשים בבקשה דומה לבורר שהסכים להתמנות כבורר בסכסוך בכפוף להסכמת כל הצדדים להתדיין לפניו. בשל סירובם של המשיבים הגישו המבקשים את התובענה דנן, בה טוענים הם כי סעיף 34 להסכמי ההשקעה ענייננו תנית בוררות כמו גם סעיף 15 לכתבי הנאמנות. מסעיפים אלה עולה בבירור שהצדדים קיבלו על עצמם את מנגנון הבוררות במקרה של מחלוקת או סכסוך הנובעים מעסקאות אלו, ומשמנהלים המבקשים כבר הליך נגד המשיבים במסגרת הבוררות באשר לסוגיית מתן החשבונות, אין מניעה שגם תובענה זו תתברר לפני אותו בורר. באשר למשיב 5, הגם שאינו חתום על הסכמים אלה ומשכך לא ניתן לחייבו לפנות להליך של בוררות, הרי שבהיותו מנהל המשיבה 2, הנאמנה, ובשל היותו נתבע על פעולותיו במסגרת ניהול זה, אין כל מקום לפצל את הדיון ולנהל הליך מקביל נגדו בבית המשפט. אם יאוחדו כל התביעות לפני הבורר ימנע המצב האפשרי של החלטות סותרות בערכאות השונות. נוכח האמור יש להחיל גם על המשיב 5 את תנית הבוררות אף שלא חתם על ההסכמים או על כתבי הנאמנות באופן אישי. יתרה מכך, לפני הבורר תתברר בקרוב תביעתם של המשיבים הפורמאליים 6-7 נגד המשיב 5, לאחר שהמשיב 5 העיד כבר לפני הבורר והוגשו המסמכים הרלוונטיים גם לתובענה דנן, ומשכך אין כל היגיון להציגם בשנית לפני בורר אחר. המשיבים והמשיבה הפורמאלית 8 הגישו תשובה ובמסגרתה ביקשו, בין היתר, את דחייתה על הסף של התובענה. לגופה של התובענה הצביעו המשיבים על כך שבקשות המבקשים להצטרף להליך הבוררות נדחו זה מכבר על ידי הבורר. המשיבים מצביעים גם על כך שהגיעו להסדר פשרה עם המשיבים הפורמאליים וכתוצאה מכך לא יהיה המשך להליך הבוררות ומתייתר ההליך דנן. המשיבים טוענים גם שבית המשפט נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה מהטעם שיש למנות בורר מכוחם של הסכמי ההשקעה, ורק אם לא נתמנה בורר מכוחם רשאי בית המשפט למנות בורר. הסכם ההשקעה התווה שני שלבים למינוי הבורר: השלב הראשון, פנייה של צד מעוניין לצד השני בה מציע הוא בורר. בהעדר הסכמה נכנס לתוקפו השלב השני, פנייה לראש לשכת עורכי הדין מחוז תל אביב כדי שימנה בורר. משלא מוצו ההליכים לפי הסכם ההשקעה, אין סמכות לבית המשפט לדון בתובענה. המשיבים פנו למבקשים בבקשה למנות בורר מוסכם מבית הדין הרבני בירושלים אך המבקשים דחו את פנייתם. ב"כ המבקשים השיב לבית הדין הרבני שהמבקשים מסרבים לדון לפניו אך בית הדין הרבני הורה למבקשים להופיע לפניו ואלו בחרו שלא להופיע לדיון. נוכח סירוב המבקשים לדון לפני הבורר המוצע על ידי המשיבים פנו המשיבים ליו"ר ועד מחוז תל אביב בבקשה שימנה בורר. נוכח כל האמור לעיל מבקשים המשיבים לדחות את הבקשה למינוי בורר על הסף. לאחר שהגישו המבקשים את תשובתם לתשובת המשיבים התקיים דיון לפני בו טען ב"כ המשיבים 1-5 ו-8 שבמסגרת הליך הבוררות נחתם הסכם פשרה בין המשיבים הפורמאליים למשיבים המסיים את ההתדיינות בהליך הבוררות (להלן:-"הסכם הפשרה"), ומשכך לא ניתן להיעתר למבוקש בתובענה. הצדדים הסכימו שתינתן להם אפשרות להשלים טיעוניהם בכתב. בהשלמת הטיעונים, המחזיקה 16 עמודים (!!) חוזרים המבקשים על טענותיהם אחת לאחת ומוסיפים שאין הם צד להסכם הפשרה והם מתנגדים לו אך אף אם יאשר הבורר את הסכם הפשרה אין בכך כדי לפגוע בבקשת המבקשים בתובענה דנן. המבקשים מביעים בהשלמה התנגדות לצירוף תצהיר נוסף מטעם המשיב 1 להשלמת הטיעון שהגישו המשיבים, כמו גם למסמכים שצורפו כנספחים להשלמת הטיעון שלא הוצגו טרם לכן. לגופן של טענות המשיבים, סבורים המבקשים שאם המשיבים עצמם פנו בבקשה לראש לשכת עורכי הדין למנות בורר בסכסוכים הקיימים ביניהם אין כל סיבה שהבורר שכבר שמע את עדויות הצדדים לא יכריע גם בסכסוך זה. ובאשר לטענתם שיש לפנות ראשית לראש לשכת עורכי הדין כדי שימנה בורר ורק אם מסרב הוא לעשות כן יש לפנות לבית המשפט, הרי שלפי הסכמי הנאמנות אין כל דרישה לפנות לראש לשכת עורכי הדין אלא חל על הסכמים אלו חוק הבוררות. משכך, כשאין הסכמה בין הצדדים באשר לזהות הבורר, כבענייננו, ימנה בית המשפט את הבורר. יתרה מכך, המשיבים עצמם פנו לבית הדין הרבני שיפסוק במחלוקות לפני שפנו לראש לשכת עורכי הדין, ועל כן מושתקים הם מלהעלות טענה זו עתה. גם הפניה לראש לשכת עורכי הדין נעשתה מבלי ליידע אותו אודות קיומו של הליך זה. בכך נהגו המשיבים אליבא דמבקשים, בחוסר תום לב. המשיבים טוענים בהשלמת הטיעון מטעמם שיש ליתן חשיבות לעקרון סופיות הדיון ודחיית התובענה לא תגרום לעיכובים בבירור התובענה לגופה. דווקא המשך התנהלות מול הבורר היא שתגרום לסרבול והתמשכות ההליכים. עוד טוענים המשיבים לחוסר סמכות מקומית מהטעם שהסמכות נתונה לבית המשפט בתל אביב מכוחו של סעיף 35 להסכמי ההשקעה. לטענתם, כל עוד לא מוצו ההליכים למינוי הבורר כאמור בהסכמי ההשקעה, לא נתונה לבית המשפט הסמכות העניינית לדון בתובענה. המשיבים חוזרים ומדגישים שהבורר דחה את בקשת המבקשים להצטרף כתובעים לתובענה המתבררת לפניו ואין לאפשר למבקשים לערער על החלטתו עתה. כן גם לא מדובר באחת מעילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות בגינן ניתן לבטל את פסק הבוררות. להשלמת התמונה אציין עוד שלאחר שהוגשו השלמות הטיעון הגישו המשיבים והמשיב הפורמאלי 8 הודעה על מינוי בורר על ידי יו"ר ועד מחוז תל אביב והמרכז שלפיה מונה כבורר עו"ד חנוך ארליך. המבקשים הגיבו על הודעה זו. 4. דיון והכרעה בראשית הדיון יש לציין, כי המשיבים 1-5 ו-8, הגישו תגובה לקונית לבקשה למינוי בורר ובה עתרו לדחייתה על הסף. התגובה נתמכת בתצהירו הלקוני של המשיב 1. בהשלמת הטיעון מטעם המשיבים נכללו טענות עובדתיות ומשפטיות שלא בא זכרן בתגובה הראשונה וצורף תצהיר נוסף של המשיב 1. להלן אתייחס ואכריע בטענות הצדדים: טוענים המשיבים לחוסר סמכות מקומית של בית משפט זה לדון בבקשה מהטעם שסמכות זו נתונה לבית המשפט המוסמך בתל אביב - דין הטענה להידחות הן מהטעם שהועלתה באיחור (בהשלמת הטיעון ולא בתגובה), הן לגופה. תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, קובעת שאם בהסכם בין הצדדים קיימת תניית שיפוט המהווה תניית שיפוט ייחודית מוסכמת, תוגש תובענה לבית המשפט המצוי באזור השיפוט עליו הסכימו הצדדים. לית מאן דפליג גם שבענייננו מדובר בתניית שיפוט ייחודית "סמכות השיפוט בכל הענינים הנוגעים להסכם זה ו/או הנובעים הימנו מוקנים לבתי המשפט המוסמכים של תל אביב..." (סעיף 35 להסכמי ההשקעה). לית מאן דפליג עוד שההלכה הפסוקה קובעת שמקום בו הוכח קיומה של תניית שיפוט ייחודית מוסכמת, תגבר התנייה על כללי הסמכות המקומית שעיקר מטרתם היא קידום נוחותו של המתדיין. נקבע כי רק שיקולים מהותיים, כבדי משקל ימנעו מבית המשפט מלכבד תניית שיפוט זו (ע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן (לא פורסם, , 2.6.03). במקרה דנן אין מדובר בכיבודה או אי כיבודה של תניית שיפוט ייחודית, אלא בפרשנותה של תנייה כזו לנוכח שינוי נסיבות שחל מאז חתימתה. כאמור, הסכמי ההשקעה נחתמו בחודש דצמבר 2006 עוד טרם הקמת בית המשפט המחוזי מרכז. דהיינו, לנגד עיני מנסחי תניית השיפוט עמדו מחוזות אחרים: צפון, דרום, ירושלים, חיפה, אך לא מחוז מרכז. משמדובר במשיבים המתגוררים בשטחי יהודה ושומרון מתבקשת פרשנות מתאימה לתניית השיפוט - שלפיה בתי המשפט המחוזיים המוסמכים הם הן זה שבתל אביב, שאליו התייחסה תניית השיפוט, הן זה שבמרכז - שאליו לא יכלה הייתה להתייחס תניית השיפוט בשל אי קיומו אך ההולם יותר את הנסיבות. משהוקם בית המשפט המחוזי מרכז לא ניתן עוד לפרש את תניית השיפוט כזו שאינה מאפשרת התדיינות לפני בית משפט זה שהרי עת נחתמו הסכמי ההשקעה לא ניתן היה לצפות הקמתו. למעלה מן הצורך אוסיף שבכתבי הנאמנות לא מצויה כל תניית שיפוט והמבקשים טוענים להפרות גם מכוחם של הסכמים אלה, ואף מטעם זה קנה בית המשפט את הסמכות המקומית לדון לתובענה. טוענים המשיבים (טענה אותה טענו גם בתגובתם) גם שלבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בבקשה, וזאת בהתבסס על נוסח סעיפי הבוררות בהסכם. סעיף הבוררות בהסכמי ההשקעה קובע בזו הלשון:- "34. בוררות כל חילוקי הדעות שיתגלעו בין הצדדים בקשר לפירושו, ישומו, ביצועו, תקפותו, בטלותו, אכיפתו של הסכם זה וכל הנובע הימנו לרבות חילוקי דעות כאמור בין מי מבעלי המניות לחברה יועברו להכרעתו של בורר דן יחיד שזהותו תקבע בהסכמה על ידי הצדדים ובהעדר הסכמה בדבר זהותו של הבורר ימונה הנ"ל על ידי יו"ר לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב". ובהסכמי הנאמנות: "15. בוררות א. מוסכם עלינו, כי כל סכסוך או מחלוקת שיתגלעו בינינו בכל הקשור ו/או הנובע במישרין ו/או בעקיפין, מכתב הוראות זה, לרבות ביצועו, קיומו, ביטולו, הפרתו, תנאיו, פירושו ותוקפו, יוכרעו בבוררות בפני בורר דן יחיד." המשיבים טוענים, שלפי הסכמי ההשקעה נדרשת לכתחילה פניה של אחד הצדדים לצד השני בבקשה למינוי בורר מוסכם, ואם נענה בשלילה עליו לפנות ליו"ר ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין בבקשה למינוי בורר. המשיבים עצמם פנו למבקשים בבקשה למינוי בורר מטעמם וכשנתקלו בסירוב המבקשים לדון לפני בית דין צדק בירושלים פנו ליו"ר ועד מחוז תל אביב שמינה כבורר את עו"ד חנוך ארליך. איני מקבלת טענה זו. סעיף 8 לחוק הבוררות מורה כי: 8. מינוי בורר על ידי בית המשפט (א) נתגלע סכסוך בענין שהוסכם למסרו לבוררות ולא נתמנה בורר לפי ההסכם, רשאי בית המשפט, על פי בקשת בעל-דין, למנות את הבורר; בית המשפט רשאי לעשות כן בין שהבורר צריך היה להתמנות על ידי בעלי-הדין או אחד מהם, ובין שצריך היה להתמנות על ידי הבוררים שנתמנו או על ידי צד שלישי. הסיפא של סעיף 8(א) לחוק הבוררות מקנה לבית המשפט את הסמכות למנות בורר אף אם הצדדים הסכימו, כפי שעשו במקרה הנוכחי, שהבורר ימונה על ידי צד שלישי (הפ"ב (מחוזי-חיפה) 13327-12-10 גיל שקד, אליהו שקד נ' יעקב וטובי איזנברגר חברה לבניין ועבודות ציבוריות בע"מ (לא פורסם, , 24.1.11)). אם הוסכם שצד שלישי ימנה בורר, סמכות בית המשפט למנות בורר מעוכבת עד שתעשה הפנייה לאותו צד שלישי ולא ימונה בורר על ידו (סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך א 407 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005). במקרה דנן, אכן נעשתה הפנייה ואף מונה הבורר אך הבקשה למינוי בורר הוגשה על ידי המבקשים לבית המשפט ביום 15.12.10 ואילו הפנייה ליו"ר ועד מחוז תל אביב נעשתה על ידי המשיבים ביום 18.1.11. ימים ספורים לאחר מכן, ביום 23.1.11, הגישו המשיבים את תגובתם לבקשה למינוי בורר. בפנייתם של המשיבים ליו"ר ועד מחוז תל אביב לא יידעו אותו אודות קיומו של ההליך דנן וכל שכתבו היה (נספח ז' לתגובת המשיבים): "בקשה זו באה לאחר שהח"מ, פעלו על מנת להגיע להסכמה בינם לבין עצמם על זהות הבורר ואף פנו לבית דין צדק בירושלים והנתבעים סרבו להופיע. אנו זקוקים לבורר בעל רקע במשפט מסחרי ובעסקאות של השקעות משותפות בכלל ובעסקאות מקרקעין ביו"ש בפרט" (הדגשות במקור). משקבעתי שהפנייה ליו"ר ועד מחוז תל אביב נעשתה בחוסר תום לב ומשכך מינויו של עו"ד ארליך אינו בתוקף, אפנה לדון בשאלת סמכותו של בית המשפט למנות בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות: לכאורה, הסכמי ההשקעה אכן מתווים הדרך למינוי בורר, כטענת המשיבים, ואכן, מינויו של עו"ד גילת נעשה בהסכמת הצדדים ומכוחם של הסכמי ההשקעה. משכך, שיטת מינויו של הבורר הקבועה בהסכמי ההשקעה כבר הופעלה עת מונה מכוחה הבורר, ועתה כל שנותר לבחון הוא האם להתיר למבקשים להצטרף כתובעים למחלוקת המתבררת זה מכבר בהליך הבוררות. בסוגיה זו ודאי שנתונה שלבית המשפט הסמכות העניינית להכריע. זאת ועוד. סעיף 15 בכתבי הנאמנות לא מחייב מינוי בורר על ידי צד שלישי אלא קובע שכל מחלוקת הנובעת מכתבי הנאמנות תידון לפני בורר יחיד. הסכסוך נושא התובענה נובע גם מכוחם של הסכמי הנאמנות, שהרי המבקשים טוענים, בין היתר, להפרה של חובות הנאמנות מצידם של המשיבים ומשכך, גם מטעם זה קנה בית המשפט סמכות לדון בתובענה. טוענים המשיבים עוד כי הבורר דחה את בקשתם של המבקשים להצטרף כתובעים להליך הבוררות ומשכך אין להתיר ערעור על החלטתו, שכן אין עסקינן במקרה חריג המתיר ערעור על החלטה או על פסק ביניים בבוררות. טענה זו תמוהה לחלוטין. אין מדובר בפסק בוררות, ומשכך אין כל רלוונטיות בענייננו לעילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות. ומכל מקום, דחיית הבקשה נעשתה כדין על ידי הבורר אשר קבע (נספח ט' לבקשה למינוי בורר): "... אתכבד לקבל את מינויי כבורר בסכסוך האמור, זאת כמובן בכפוף לקבלת הסכמתם של כל יתר הצדדים בבוררות." הסכמה זו לא הושגה ולכן נמצא התיק בבית המשפט - המוסמך למנות בורר גם בהיעדר הסכמה אם שוכנע שקיים הסכם בוררות והתמלאו יתר הדרישות. איני מוצאת טעם להעביר סכסוך שנדון משך זמן ממושך (כשלוש שנים), נשמעו בו העדים והוצגו ראיות להכרעתו של בורר נוסף שטרם נחשף לכל המסמכים ושמע את כל העדויות. דווקא מהטעם שעסקינן באותה מחלוקת עובדתית ובאותו חומר ראייתי, עובדה עליה לא חלקו המשיבים, סבורה אני שניתן יהיה לקצר הליכים ולהגיע למתן הכרעה סופית וכוללת בכל המחלוקות הקשורות להסכמי ההשקעה. באשר להסכם הפשרה - אין בכך כדי לשנות ממסקנתי שיש לאפשר למבקשים לברר תביעתם לפני הבורר. הסכם הפשרה טרם אושר ואף לשיטת המשיבים, אין מחלוקת שסכסוך זה דינו להתברר בהליך בוררות ומשכך, יאלצו המשיבים כך או כך להמשיך ולהתדיין בבוררות. לצערי, חרף חשיבות עקרון סופיות הדיון, טרם תמה ההתדיינות המשפטית. באשר לטענת המשיבים לעניין כפיית הבורר, ללא כל הסבר ענייני לפשר סירובם לברר המחלוקת לפני עו"ד גילת, הרי שהצדדים הסכימו זה מכבר על זהות הבורר ומשכך, אין המשיבים יכולים להלין עתה ולטעון שאינם מסכימים שיכריע במחלוקת לגבי אותו עניין ממש. טרם סיום אציין, שהמשיב 5 אינו צד להסכמי ההשקעה ומשכך, כפי שציינו המבקשים, אינו כפוף לתניית הבוררות בהסכמים אלו. אך המשיב 5, המייצג גם את המשיבים 1-4 ו-8, לא טען ולו פעם אחת שלא ניתן לנהל תביעה אישית מולו במסגרת הליך הבוררות- ומשכך איני נדרשת לטענה זו. 5. סוף דבר מכל האמור לעיל, אני מקבלת את התובענה ומורה על העברת הסכסוך להליך של בוררות לפני עו"ד דוד גילת. איני מתירה בשלב זה להעביר להליך בוררות את המחלוקות הנוגעות לעסקה שנעשתה בקרקעות בשכונת גילה בירושלים, שלגביה לא נחתם הסכם בוררות. דיון בעניין זה לפני עו"ד גילת יעשה אך אם יסכימו לכך המשיבים. המשיבים ישאו בהוצאות המבקש ובשכ"ט עורך דינו בסך 10,000 ₪. יישוב סכסוכיםבוררבוררות