קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה למתן צו עשה נגד נמל אשדוד: התובעות הגישו תובענה זו למתן צו עשה קבוע אשר יורה לנתבעת לשנע מטענים של גרוטאות ברזל ולהטעינם על האוניות המיועדות לכך בנמל אשדוד או לחילופין ליתן צו מניעה קבוע, אשר יאסור על הנתבעת מלחדול לספק שירותי שינוע והטענה של מטעני גרוטאות ברזל בנמל אשדוד. התובעות הינן חברות הרשומות בישראל, אשר עוסקות בייצוא ובמסחר של גרוטאות ברזל. הנתבעת הינה חברה המנהלת ומפעילה את הנמל הימי באשדוד, מכוח כתב הסמכה להיות חברת נמל, לפי סעיף 10 לחוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד - 2004, (להלן: "חוק רשות הספנות והנמלים"), והנותנת ומספקת, תמורת שכר, שירותי נמל, בין השאר, שירותי סבלות, פריקה וטעינה, הפעלת מנופי האוניה והחוף, אחסנה, שמירה ומסירת מטענים. (מכוח הוראות סעיף 20 (א) (ג) לחוק רשות הספנות והנמלים). בכתב התביעה טענו התובעות כי ביום 2.7.06, הודיעה הנתבעת, באופן חד צדדי, על הפסקת הטענת גרוטאות ברזל בנמל אשדוד, דבר אשר גרם לתובעות לנזקים, לנוכח התחייבותן בהסכמים לאספקת ברזל בחו"ל וכן לנוכח הסכמי חכירה לאוניות שחלקן נמצאו בנמל אשדוד וחלקן היו בדרכן לישראל. לטענת התובעות, מחובתה של הנתבעת לספק להן שירותי הטענה והעמסה של המטען לאוניות וזאת מכוח סעיף 11 לכתב ההסמכה, ממנו ניתן להסיק כי כל הפעילות הקשורה בשינוע מטענים והעמסתם על אוניות בנמל, הינה שירות חובה שעל הנתבעת לספק. בכתב הגנתה, לא הכחישה הנתבעת את חובתה לספק שירותי שינוע והעמסה של מטענים בנמל אשדוד. אולם לטענתה, לנוכח הגידול בנפח הייצוא של גרוטאות הברזל אין באמצעי הטעינה הקיימים ברשותה כדי ליתן מענה בטיחותי להטענת מטען גרוטאות הברזל, בהתאם לאופן השינוע המבוקש על ידי התובעות. במילים אחרות, טענה הנתבעת כי אם בעבר נהגו התובעות לשנע את גרוטאות הברזל בשיטת ה"אמבטיה", שיטה לפיה פורקות משאיות את מטען הגרוטאות לתוך אמבטיית ענק בעלת 3 דפנות ואז מורמת האמבטיה על ידי שני מנופי חוף בעת ובעונה אחת, אל מעל למחסן האוניה, ואלה שופכים את תוכנה למחסן האוניה תוך שהם מנמיכים את חלק האמבטיה חסר הדופן לעברה (להלן: "שיטת האמבטיה"), הרי שברבות הימים, לנוכח הניסיון בעבודה בשיטה זו, ולנוכח גידול משמעותי בכמות הגרוטאות הנטענת, נמצאה שיטה זו כבלתי בטוחה והכרוכה בשלל רב של בעיות בין השאר, רציפים שנפגעו כתוצאה מנפילת גרוטאות, צמיגי כלי עבודה שנקרעו כתוצאה מנסיעה על גרוטאות המפוזרות בשטח, נזקים כבדים לאוניות ולמנופים. לפיכך, הודיעה הנתבעת לתובעות על הפסקת שינוע מטען גרוטאות הברזל בדרך זו, שיטת האמבטיה, ודרשה מהתובעות לבצע שינוי בדרך השינוע הימי של הגרוטאות, על דרך של ייצוא גרוטאות במכולות או לחילופין, שינוע דרך נמל חיפה, המחזיק במנופים מתאימים להטענת הגרוטאות, מנופי עכביש (חופנים מגנטיים) הנותנים מענה בטיחותי יותר להעמסת גרוטאות לבטן אוניה. יחד עם התובענה הגישו התובעות בקשה לצו מניעה זמני אשר ימנע מהנתבעת מלהפסיק ליתן לתובעות את שירותי השינוע וההטענה בנמל אשדוד באמצעים שנעשו בעבר. במסגרת הדיון בבקשה לצו מניעה זמני, הציגו הצדדים הסדר ביניים, אשר קיבל תוקף של החלטה, לפיו תמשכנה התובעות לשנע את הגרוטאות, בשינוע ימי, באמצעות "אמבטיות" ובלבד שהטענת הגרוטאות תתבצע באמצעות ציוד של התובעות, הכוונה למנופים בעלי חופנים מגנטיים המבצעים הטענה מהמשאיות למכולות - ה"אמבטיות". השאלה השנויה במחלוקת אין חולק שהנתבעת מחויבת ליתן לתובעות שירותי טעינה ושינוע. השאלה הראשונה העולה לדיון הינה אפוא, האם בדין הפסיקה הנתבעת את מתן שירותי הטענת הגרוטאות, בשיטה שבה נהגה לבצע את ההעמסה עבור התובעות, שיטה שלטענת הנתבעת נמצאה בלתי בטיחותית או מסוכנת והאם יצאה הנתבעת ידי חובתה בהצעת החלופות אותן הציעה לתובעות לשם ביצוע פעולות שינוע וטעינה של גרוטאות הברזל. המסגרת הנורמטיבית: חוק רשות הספנות והנמלים הביא להפרדה בין הניהול והתפעול השוטף של הנמלים, באופן בו כל אחד משלושת נמלי הים המסחריים הפך לגוף עסקי ותחרותי, המאוגד בחברה ממשלתית. כן הוקמה חברה ממשלתית נוספת חברת הפיתוח והנכנסים - חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ. סעיף 10 (א) לחוק רשות הספנות והנמלים קובע כי שר התחבורה, בהסכמת שר האוצר, רשאי להסמיך חברה להיות חברת נמל, שתיתן שירותי נמל בהתאם לתנאי הסמכתה ולפי הוראות חוק הספנות והנמלים והוראות כל דין. סעיף 57 (א) לחוק רשות הספנות והנמלים הוסיף וקבע כי החברות הממשלתיות שהוקמו ערב יום התחולה לעניין הפעלת נמל חיפה ואשדוד, יוסמכו בהתאם לסעיף 10 לחוק כחברות נמל בשטח התפעולי של נמל חיפה ונמל אשדוד. בהיותן חברות ממשלתיות חל על חברות הנמלים, ועל הנתבעת בתוכם, חוק החברות הממשלתיות התשל"ה - 1975 הקובע בסעיף 4 (א): "כי חברה ממשלתית תפעל לפי השיקולים העסקיים שעל פיהם נוהגת לפעול חברה לא ממשלתית, זולת אם קבעה לה הממשלה... שיקולי פעולה אחרים..." סעיף 20 (א) לחוק רשות הספנות והנמלים קובע הוראות שונות בעניין שירותי נמל: "השר, בהתייעצות עם הרשות, יקבע בכתב ההסכמה של חברת נמל ושל תאגיד מורשה את שירותי הנמל שעליהם לתת". סעיף 10 לכתב ההסכמה לנתבעת קובע במפורש שעל הנתבעת להפעיל את הנמל תוך שמירה על הבטיחות ובמטרה להפעילו כנמל תחרותי. סעיף 11 לכתב ההסכמה קובע הוראות שונות בעניין ניטול מטענים ואחסנתם ובין השאר קובע בס"ק ג' את ההוראה הבאה: "חברת הנמל תיתן בשטח חברת הנמל שירותי ניטול מטענים והחסנת מטענים כאמור בסעיף קטן (ב) לכל סוגי המטענים שהוטענו, נפרקו ואוחסנו בשטח חברת נמל ערב יום תחילת ההסמכה, אלא אם כן התיר לה המנהל שלא ליתן שירותי ניטול מטענים או החסנתם, למטען או לסוג מטען כאמור". האם הוכחה הסכנה שבשיטת ה"אמבטיה": אין חולק כי החל משנת 2004 נתנה הנתבעת שירותי נמל לתובעות, אשר ביקשו לייצא גרוטאות מתכת דרך נמל אשדוד. בתחילה היה נפח ייצוא הגרוטאות מצומצם ועם השנים הלך וגדל עד שהגיע לכדי הטענת מספר אוניות במקביל. לטענת הנתבעת מטען הגרוטאות הינו מטען ייחודי הדורש ציוד ייעודי לשם העמסת הגרוטאות וכי בשלב של טרם ההפרטה של הנמלים, שאלה הנתבעת ציוד ייעודי מנמל חיפה, לצורך הטענת גרוטאות המתכת. אך ציוד זה הוחזר לנמל חיפה בשל מיעוט היקף הייצוא באותה העת. בהמשך, כאשר גבר הייצוא נמנעה הנתבעת לרכוש ציוד ייעודי להטענת הגרוטאות משיקולים כלכליים, לאחר שהיצואנים נמנעו מלמסור כל נתונים אודות צפי הייצוא ומאחר שעל פי הצפי הקיים בענף, לטענת הנתבעת, ייצוא הגרוטאות המאסיבי צפוי להסתיים בעתיד הלא רחוק. כך, מסבירה הנתבעת, כי בהעדר ציוד יעודי מתאים ברשותה- מנופים עם חופנים מגנטיים- בוצעה טעינת הגרוטאות בשיטת "האמבטיה". לטענת הנתבעת עם תחילת השימוש בשיטה זו התברר כי שיטה זו מעוררת מספר בעיות כגון: נפילת גרוטאות שפגעו ברציפים ובאוניות, גרוטאות שנפלו על רציפים חיבלו בצמיגי כלי רכב הנוסעים ברציפים, נזקים למנופים ועוד אירועים, בהם רק במזל נמנעה פגיעה בנפש. כך למשל, מציינת הנתבעת אירוע בו זרועות מנופי החוף התנגשו בעת ההטענה ובאירוע אחר נגרם נזק למנוף בעת שיצא גלגל המנוף מהמסילה כתוצאה מלכידת ה"אמבטיה" בתחתית המאתר של האוניה. ציינה הנתבעת כי חרף קשיים אלו המשיכה היא לספק שירותי הטענה בשיטת "האמבטיה" עד אשר הגיעה לכלל החלטה להפסיק להמשיך ליתן שירותים בדרך זו, מחמת אי בטיחות שיטה זו. אין חולק כי הודעה בדבר הפסקת מתן שירותי טעינה בשיטת ה"אמבטיה" נשלחה על ידי הנתבעת אל התובעות ביום 2.7.06 ולאור פניית נציגי התובעות נדחתה הפסקת טעינת האוניות בשיטה זו בימים מספר. אלא, כפי שיפורט להלן, לא היתה זו החלטה שהתקבלה מהיום למחר כי אם תהליך מתמשך שארך מספר חודשים מאז תחילת חודש מרץ של אותה שנה ועד להפסקת מתן שירותי ההטענה בשיטת ה"אמבטיה". בחינת התנהלות הנתבעת מלמדת כי החלטתה לפיה טעינת גרוטאות מתכת בשיטת ה"אמבטיה" הינה שיטה מסוכנת, אינה בבחינת החלטה שרירותית כי אם החלטה שהתקבלה לאחר בחינת מעמיקה של הדברים, תוך השוואת נהלים בינלאומיים אחרים ומתן דעת למצוקת התובעות המבקשות להמשיך ולבצע ייצוא של גרוטאות מתכת דרך נמל אשדוד ולא דרך נמל חיפה. מר מאיר עמר, מהנדס הבטיחות מטעם הנתבעת, עמד בתצהירו על הסכנה הקיימת בשינוע מטענים חריגים באמצעות שני עגורנים ואף התייחס לנהלים בינלאומיים להטענת אוניות בשיטת ה"אמבטיה" כאשר על פי בדיקתו נמצא כי משרד העבודה הבינלאומי ה- Safety and Health Port (International Labor Office) ILO Code Practice קובע בסעיף 5.2.6, כי פעולות הרמת מטענים באמצעות שני מנופים בו זמנית הינה פעולה הנחשבת כמסוכנת ועל כן יש לעשות בה שימוש במקרים חריגים בלבד ולא כשיטת עבודה. בנוסף, הבדיקה שערך מר עמר, העלתה שתקנות ה- IMO - International Maritime Organization Code - קובעות כי לצורך העמסה ושינוע של גרוטאות בצובר, יש לעשות שימוש בשיטה המבוססת על חופן מגנטי או חופן עכביש. בדיקות אלו הועברו לעיונו של ד"ר דן לבנה, מנהל אגף הנדסה ותפעול ברשות הספנות והנמלים, אשר קבע במכתבו מיום 6.3.06 כי שיטת טעינת הגרוטאות עם שני מנופי זרוע ו"אמבטיה" הינה שיטה מסוכנת ביותר ואף הוסיף והוציא תחת ידו מכתב מיום 10.5.06, בו חזר על אותם דברים והפנה לאותן תקנות של הארגונים הבינלאומיים כמפורט לעיל, לפיהם חל איסור שימוש בשיטה הנדונה, פרט למקרים חד פעמיים מיוחדים. הנתבעת לא הסתפקה בכך ואף פנתה לרשות הספנות (להלן: "רספ"ן"), בסוגיה זו, אשר הודיעה לנתבעת כי על פי חוות דעת משפטית שקיבלו, אין להן סמכות לחייב את הנתבעת לחדול מהטענת אוניות בשיטת ה"אמבטיה" אך הם בהחלט ממליצים לה להימנע מלעשות שימוש בשיטה זו לצורך הטענת גרוטאות המתכת. הנתבעת אף פנתה למפקח העבודה האזורי, באגף הפיקוח על העבודה במשרדי התמ"ת, מר תמיר זקן, אשר נחשף לשיטת ה"אמבטיה" במסגרת ביקוריו בנתבעת. מר זקן המליץ על הפסקת העבודה בשיטה זו באופן מידי (נספח נת/7 לתצהיר מר מאיר עמר). אם לא די בכך הרי שביום 22.6.06, הפיץ וועד מנהלי עבודה של הנתבעת מסמך המתריע על הסכנות הטמונות בשימוש בשיטת ה"אמבטיה" (נספח נת/8 לתצהירו של מר מאיר עמר). במכתב מיום 20.7.06, מאת מר זאב דיבסק, מנהל תחום בטיחות באגף הפיקוח על העבודה במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה, התייחס הוא להטענת גרוטאות בשיטת ה"אמבטיה" ועמד על הסכנה הטמונה בשיטה זו והביא המלצתו להפסיק פעילות בשיטה זו בהקדם האפשרי. מעבר לכך, בתעודת עובד ציבור, עליה חתום מר דיבסק, תעודה שהוגשה לבית המשפט ביום 29.11.09, חזר וציין מר דיבסק כי שיטת ה"אמבטיה" הינה שיטת עבודה מסוכנת ועל כן עומד הוא על המלצתו להפסיק את הפעילות בשיטה זו לאלתר. נמצא אפוא כי עמדה זו של הנתבעת, בדבר הסכנה הטמונה בשיטת טעינה זו - שיטת "האמבטיה", הוכח כדבעי, מבלי שנסתרה או התמוטטה לא בראיות ולא בחקירה נגדית. אין בידי לקבל את עמדת התובעות כי בהעדר חוות דעת מומחה התומכת בעמדת הנתבעת, בדבר הסכנה הטמונה בשיטת ההטענה, יש לדחות את עמדת הנתבעת. די לטעמי, בתשתית הראייתית שבאה בפני על ידי הנתבעת, תשתית המבוססת על עמדות של מהנדסים, אנשי בטיחות ונהלי עבודה בינלאומיים, כדי לבסס עמדה זו, מה גם שבפועל נחשפה הנתבעת בעצמה לאירועים המלמדים על פניו על הסכנה שבשיטת עבודה זו, באמצעים המצויים ברשות הנתבעת. העובדה כי בעבר, במשך תקופה של כ-3 שנים, משנת 2003 ועד לשנת 2006, נתנה הנתבעת לתובעות שירותי הטענת גרוטאות המתכת בשיטת ה"אמבטיה", אינה מלמדת שאין מדובר בשיטה מסוכנת. הוכח על פניו כי כאשר גדלה כמות הגרוטאות ליצוא והתרבו אירועי בטיחות ונזקים לרכוש בנתבעת נוצר הצורך לבחון שיטה זו באופן מקיף, והוכח כי שיטה זו אינה בטיחותית עד כי בדין החליטה הנתבעת על הפסקת מתן שירותי הטענה בשיטה זו. גם לשיטת מומחה התובעות, מר פליקס ויינשטיין, הגורס כי שיטת ה"אמבטיה" אינה שיטה פסולה לחלוטין, הוא סבור כי יש לבצע הטענה בשיטה זו באופן זהיר ומבוקר, כשהוא ער לאפשרות ששפיכת גרוטאות עלולה לגרום נזק וכן מסכים ששיטה זו דורשת רמת בטיחות והערכות רחבה יותר מאשר עבודה עם מנוף אחד. לציין, כי מר ויינשטיין התעלם לחלוטין מהמלצות הנהלים הבינלאומיים בדבר הצורך בהעמסה ושינוע של גרוטאות בחופן מגנטי או חופן עכביש. עולה אפוא מן הדברים כי שיטת ה"אמבטיה", אינה שיטה אסורה לשימוש לחלוטין, כי אם הינה שיטה שיכולה להמשיך ולהתקיים בנסיבות מסוימות, כגון: כמות מועטה של מטען וכיוצ"ב. אולם, בהחלט מתייחסים הנהלים הבינלאומיים לשיטה זו כאל שיטה מסוכנת שניתן להשתמש בה אך במקרים חריגים ביותר. אולם, בנסיבות דנן,כאשר הוכח בפני כי כמות גרוטאות המתכת המיוצאת מישראל עלתה באופן ניכר, בתקופה הרלבנטית להגשת כתב התביעה, ומספר ההטענות של האוניות במטען זה הלך וגבר והתרבו אירועי בטיחות בנמל אשדוד, עקב ההטענה בשיטה זו - שיטת ה"אמבטיה", ניתן לומר כי בדין החליטה הנתבעת על הפסקת ההטענה בשיטה זו לאור מסוכנותה, בהעדר אמצעי הטענה מתאימים לנתבעת. לאור האמור לעיל, יש לקבוע כי התובעות לא השכילו לסתור את עמדתה המוכחת של הנתבעת כי הטענת הגרוטאות בשיטת ה"אמבטיה" אינה מסוכנת ולא מצאתי כל פגם או חוסר תום לב או שרירות לב בהחלטת הנתבעת להפסיק מתן שירותים בשיטה זו. החלטה זו התגבשה אצל הנתבעת לאחר בחינת הדברים לעומקם ומתן דעת לצורכי התובעות, כשלאורך מספר חודשים קודם להפסקת מתן שירותי ההטענה בדרך זו היו מודעות התובעות לשינוי עמדת הנתבעת ביחס לצורת ההטענה המתבצעת. לציין, כי אין המדובר בהחלטת הנתבעת להפסיק ליתן שירותי שינוע והטענה כי אם החלטה בדבר שינוי שיטת השינוע וההטענה. על כך החלו הצדדים לבוא בדברים לאורך זמן. כאשר, הנתבעת חזרה ופנתה אל התובעות וביקשה לקבל מהן תחזית להיקף היצוא הצפוי בשוק הגרוטאות המתכת כדי לשקול צעדיה האם להיכנס להוצאה הכספית הכבדה ולרכוש ציוד מתאים, כגון: חופן מגנטי או חופן עכביש, כדי ליתן לה שירות באמצעות ציוד זה, אולם לא זכתה לכל מענה ענייני מצד התובעות. (ראה סיכום פגישה מיום 30.5.06). על אף זאת, החלה הנתבעת במאמצים למציאת פתרון חילופי להטענת הגרוטאות והציעה לתובעות אפשרות ייצוא גרוטאות במכולות או באמצעות נמלים אחרים, כגון: נמל חיפה, בו קיים ציוד מתאים להטענת המטען, כגון מנופים עם חופנים מגנטיים. כפתרון ביניים הגיעו הצדדים להבנה לפיה יעמידו התובעות לרשות הנתבעת חופן מתאים לצורך הטענת האוניות, על ידי עובדי הנתבעת ובהתאם הוכשרו עובדי הנתבעת לשימוש במנופים. גם לאחר שהתערב משרד התמ"ת והורה לנתבעת להפסיק מתן שירות זה מאחר ואינה מוסמכת להדריך מנופאים לסוג מנוף זה, ולאור מאמצים רבים שהשקיעה הנתבעת לפתרון הבעיה נתקבל לבסוף אישור מאת מנהל תחום בטיחות ארצי באגף פיקוח על העבודה לפיה יופעל הציוד על ידי עובדי הנתבעת. בהתאם, החלה הנתבעת ליתן שירות זה לתובעות סמוך ליום 13.7.06, בסמוך ליום הדיון בבקשה לצו מניעה שהגישו התובעות כנגד הנתבעת. נשאלת אפוא השאלה האם משנקבע כי שיטת ה"אמבטיה" אינה בטיחותית עוד, חלה חובה על הנתבעת לרכוש ציוד הטענה חלופי כגון : מנופים עם חופנים מגנטיים, כפי שסבורות התובעות, או שמא יש בחלופות המוצעות על ידי הנתבעת כדי ליתן מענה ראוי לנושא ההטענה והשינוע של מטען גרוטאות המתכות של התובעות וכי כל עוד ניתן מענה להטענה ולשינוע אין לחייב את הנתבעת לבצע שינוע על פי רצון הלקוח? הנתבעת בהיותה חברה ממשלתית, מחויבת על פי דין (סעיף 4 (א) לחוק החברות הממשלתיות) לפעול על פי שיקולים עסקיים ואינה מחוייבת ליתן שירות בכל מחיר, מקום בו קיימות אלטרנטיבות לשיטת ההטענה והשינוע של המטען. כל עוד הנתבעת מעמידה לתובעות שירותי נמל חליפיים אין לןמר כי יש לחייבה ליתן לתובעות שירותי נמל על פי דרכן. דרישת הנתבעת כי התובעות ימסרו לה נתונים אודות היקף היצוא הצפוי מבחינתן, על מנת שתוכל לכלכל דרכה אם להכנס להוצאה כספית כבדה ולרכוש את הציוד החלופי המדובר, מנוף עם חופן מגנטי, כדי להעניק לתובעות שירותי הטענה כבקשתן, הינה דרישה לגיטימית. אין חולק כי הנתבעת החלה לאסוף מידע אודות אפשרות רכישת הציוד המתאים אך בהעדר הבנה מצד התובעות ובהעדר נתונים מהן באשר להיקף היצוא הצפוי מבחינתן התקשתה הנתבעת להכניס עצמה להוצאה כספית זו ובשיקול כלכלי זה לא מצאתי כל דופי. לציין, כי על אף התמשכות ההליכים בפני, לא מצאו לנכון התובעות להציג בפני נתונים אודות היקף היצוא מאז שנת 2006 ועד היום, נתונים אשר יכולים היו לשפוך אור על שאלת סבירות עמדת הנתבעת בסירובה שלא לרכוש חופן מגנטי, כבקשת התובעות, שמא היקף היצוא המוכח יש בו כדי לתמוך, בהיבט התחשיב הכלכלי, בעמדתן בדבר הצורך ברכישת מנוף עם חופן מגנטי. בהעדר נתונים מצד התובעות באשר להיקף צפי היצוא לטווח הארוך לא הוכחה כל הצדקה לחייב את הנתבעת לבצע השקעה כלכלית זו ברכישת מנופים בעלי חופן מגנטי ולא מצאתי בסירובה של הנתבעת לעשות כן משום חוסר סבירות או שרירות לב המצדיקה התערבות בית המשפט. לציין, כי על אף שהתובעות לא תבעו סעד עשה לחייב את הנתבעת במתן שירותי הטענה באמצעות מנוף מגנטי, ראיתי לנכון להתייחס לסוגיה זו לאור הרחבת החזית שנעשתה במהלך שמיעת הראיות. על אף זאת, דחיתי את עמדת התובעות. לטענות התובעות, אשר הועלו בשלב הסיכומים, בדבר ההתחשבנות הכספית הנוגעת לשימוש שעושה הנתבעת במנוף שלהן המבצע את שירותי ההטענה, אייני רואה לנכון להתייחס בהיותן חורגות ממסגרת הדיון, על אף שטעם רב ניכר בהן. סיכומו של דבר, אין לי אלא להצר על כך שהצדדים לא השכילו להגיע להבנות במהלך כל התקופה שבה נמצא התיק תלוי ועומד בפני. ניסיונות רבים עשה בית המשפט כדי להביא את הצדדים להבנות שמן הראוי היה להגיע אליהן כאשר מדובר בקבוצת לקוחות הצורכת שירות זהה מהנתבעת. מחד גיסא מבקשות התובעות להמשיך ולבצע שינוע של מטען גרוטאות המתכת מנמל אשדוד ולא מנמל חיפה ומאידך גיסא אינן משתפות פעולה עם נותן השירותים ואינן מוסרות לנתבעת פרטים אודות צפי המשך הייצוא בשוק זה, על מנת שתקל עליה מלאכת קבלת ההחלטה הכלכלית אם להיכנס להשקעה הכספית הכבדה ברכישת ציוד תואם לבקשת התובעות ואם לאו. כך בהתאם, לא השכילה הנתבעת להגיע להבנות כספיות עם התובעות לנוכח העובדה שהתובעות מעמידות לרשות הנתבעת כלי עבודה על חשבונן מבלי שהדבר נלקח בחשבון בחיובים הכספיים בהן הן נושאות בגין שירותי הנמל המסופקים להן. בהינתן כל האמור לעיל, התביעה נדחית. החלטת הנתבעת להפסיק להטעין מטען גרוטאות בשיטת ה"אמבטיה" היתה החלטה סבירה ושקולה ולא מצאתי לנכון להתערב בהחלטה זו ולחייב את הנתבעת לפעול אחרת. הנתבעת העמידה לרשות התובעות דרכים חלופיות להטענת ושינוע הגרוטאות ודי בכך. התובעות אינן יכולות להכתיב לנתבעת באיזה ציוד תשתמש הנתבעת לצורך ביצוע הטענת האוניות, אלא אם הוכיחו חוסר סבירות או שרירות לב, דבר שלא הוכח, ודי כי הוצעה לתובעות דרך חילופית להטענה ושינוע. לצד החלטתי, סבורה אני כי מן הראוי כי תעשה הערכת מצב מחודשת אצל הנתבעת באשר לכדאיות הכלכלית ברכישת מנוף מתאים להטענת מטען הגרוטאות, לנוכח היקף יצוא הגרוטאות בשנים האחרונות. התובעות תישאנה בהוצאות הנתבעת וכן בשכר טרחת בא כוחה בסך של 20,000 ₪. צוויםצו עשה