קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לפי חוק ההתיישבות החקלאית: הנתבע הוא חוכר לדורות של חלקה 7 בגוש 17722 על פי חוזה חכירה שנכרת בינו לבין מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"). התובע הגיש כנגד הנתבע כתב תביעה על פי חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק"). בכתב התביעה נטען כי הנתבע הוא קיבוץ המחזיק, בין היתר, כבר רשות ו/או כחוכר קרקע של המינהל. על פי טענת התובע, הנתבע הקנה למר אחמד חמודה נאיף ז"ל, (להלן: "המתקשר") זכות שימוש בקרקע ובמים, והמתקשר נהג בקרקע מנהג בעלים, ובכך, טען התובע, עשה הנתבע בקרקע "שימוש חורג" הנוגד את החוק. להוכחת טענותיו הביא התובע את עדותו של מר עוזי לינדנר שהוא פקח ברשות הטבע והגנים (להלן: "הפקח") שהעיד כי בבדיקה שביצע בקרקע בתאריך 20.6.99 התברר כי הנתבע נותן זכות בקרקע למתקשר. הנתבע הגיש תצהיר מטעמו של מר אלי חלוצי, רכז משק בנתבע אשר כתב כי הנתבע לא העניק מעולם זכויות כלשהן בקרקע למתקשר, אלא שקרן קיימת לישראל, אגף היעור חבל צפון (להלן: "קק"ל") התקשרה עם המתקשר ביום 8.6.99 בהסכם הרשאה לרעיה בשטחי "יער כפר החורש" עבור עדר של 50 ראשי בקר לתקופה המסתיימת ביום 30.7.99. מר חלוצי כתב כי המתקשר ניצל ככל הנראה את הסכם ההרשאה הנ"ל, שנכרת בינו לבין קק"ל, ללא ידיעת הנתבע, ובוודאי שלא בהסכמתו, על מנת לתקוע יתד בקרקע ולהשתלט עליה. יש לציין, כי כאשר ההסכם הסתיים קק"ל עצמה לא הוציאה את המתקשר מהחלקות שנתנה לו והוא נמצא בהן עד היום. מר חלוצי העיד עוד כי הנתבע הגיש תביעה לסילוק יד כנגד המתקשר כבר בשנת 2002 ולאחר שתביעה זו נמחקה מחוסר מעש (מהעדר אפשרות להמציאה למתקשר) הוגשה תביעה נוספת שבה נתקבל ביום 17.5.04 פסק דין בהעדר הגנה לסילוק ידו של המתקשר מהשטח. לאחר קבלת פסק הדין כנגד המתקשר נפתח על ידי הנתבע תיק הוצל"פ כנגד המתקשר בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת ביום 9.9.04. הנתבע ניסה לנקוט הליכי הוצאה לפועל כנגד המתקשר, אלא שניסיונות אלו ארכו זמן רב ונתקלו בקשיים אובייקטיביים רבים שהוערמו על ידי לשכת ההוצאה לפועל בנצרת מסיבות שאינן ידועות לנתבע, ואשר קשורות להערכת הנתבע באישיותו של המתקשר. במשך שנים הוועדה ניסתה לאפשר לצדדים לסיים את התיק ללא צורך בכתיבת פסק דין, וצר לוועדה כי התובע לא ראה לנכון לחזור בו מכתב תביעה ולהצטרף לנתבע במאמציו הכנים והעקביים לפנות את המתקשר, במיוחד כאשר קק"ל עצמה היא שנתנה את דריסת הרגל למתקשר באזור ולא פינתה אותו כאשר הסתיימה תקופת הרעייה. מדובר במקרה יוצא דופן שבו הראה הנתבע פעילות אמיתית, הכוללת פניות לבית משפט ולהוצאה לפועל, ברצונו לסלק את המתקשר, אשר הוכנס לשטח על ידי קק"ל, אשר היא עצמה לא פינתה אותו מהשטח. דיון והכרעה כפי שציינו לעיל, מדובר במקרה חריג אשר בשל חריגותו נמשך התיק בפנינו זמן רב, כאשר גם התובע מסכים לדחיות המרובות שנתבקשו בתיק וזאת במטרה לאפשר לנתבע לנסות לסיים את הליך סילוק ידו של המתקשר מן הקרקע. הוועדה מוצאת כי במקרה זה למרות שהנתבע לא הצליח לפנות את המתקשר מן הקרקע הרי שיש לדחות את התביעה כנגד הנתבע. אשר לסוגיית נטל הראיה, החלטת כב' השופט ארנסט מיום 10.2.02 לפיה נטל הראיה נותר על התובע מחייבת את הוועדה במהלך כל הדיונים כאשר לא הוגשה בקשה מפורשת לשנות החלטת ביניים זו וכאשר הצדדים תכננו הבאת הראיות על פי החלטה זו. אולם למען הסר ספק, הוועדה קובעת כי גם לו היה נטל הראייה על הנתבע הייתה הוועדה קובעת כי עמד בנטל זה לנוכח האמון המלא שנתנה בעדותו של מר חלוצי ואשר העדיפה אותו על עדות עד התובע. במקרה זה שוכנעה הוועדה כי הנתבע עשה כל אשר לאיל ידו בנסיבות המתוארות בתצהיר ובסיכומים, על מנת לסלק את ידו של המתקשר מן הקרקע. השתכנענו מכנות פעולותיו של הנתבע, וכי חוסר יכולתו של הנתבע לסיים את ההליך ולהביא לכך שההוצאה לפועל תפעל כנדרש, איננו כתוצאה מאשם הנעוץ בפעולותיו של הנתבע. מר חלוצי תאר בפרוטוקול באופן אמין את מאמציו לפינוי המתקשר: "ת. הגשנו שתי תביעות לבימ"ש - הראשונה עקב זה שאף אחד לא היה מוכן למסור לו את התביעה והיא נמחקה למיטב זכרוני מחוסר מעש, וסיבה שניה אני הגעתי אליו עם הרב"ש של כפר חורש והוא סירב לחתום על המסירה למרות שהיינו אצלם בבית, ונתתי תצהיר על כך לבית המשפט ואז בית המשפט פסק על פינוי. השלב הבא היה שהם ערערו על פסק הדין ובית המשפט דחה את הערעור. אז הלכנו להוצל"פ. אף אחד לא היה מוכן לממש את זה. אף לא אחד. לא היתה שאלה של מחיר על עוד 1,000 ₪ אלא אף אחד לא היה מוכן לעשות את זה. ואז נכנסו לשיחות ומפגשים בהזמנת מדידה לדבר הזה ויצאה הזמנת מדידה למודד שהוא הציע. ש.       זה היה לפני 3 חודשים עד חצי שנה? ת.        לא זוכר. ש.       אני מציג לך את פסק הדין האם זה פסק הדין? ת.        לא זוכר אם זה האחרון או לפני האחרון. היו הרבה שיחות עד היום. ההוצאה לפועל זה גם ענין של תאריך מסוים ולשלם שילמנו ובגלל שאף אחד לא טיפל בזה שילמנו עוד פעם. היו לנו כמה ניסיונות בהוצל"פ ובכל הניסיונות לא היה אחד שהיה מוכן לממש את ההוצל"פ או לתת את הכתב מסירה למשפחת חמודה. לגבי המודד - היה גם את פטירת האב, אבא שנפטר הוא לא נפטר בבת אחת אלא היה חולה תקופה ארוכה באלצהיימר ועד שהבן ירש את האב זה לקח זמן. צריך לדעת שהאבא היה ראש השבט מהצד המוסלמי והיה מנהיג ליד כנסיית הבשורה ועל פיו ישק דבר." עוד ציין מר חלוצי בעדותו כי הוא מוכן לתת למדינה את פסק הדין שתבצע את ההוצאה לפועל, אך המדינה לא עושה זאת. עוד ציין בכנות כי הנתבע אינו מוותר על הקרקע אלא ממשיך לפעול באופן נחוש להוציא את המתקשר מן הקרקע, כאשר כעת עומדת על הפרק פעילות של מודד מוסכם, שאמור לסמן את גבולות החלקה כך שהמתקשר יפונה מהקרקע בדרך של הסכם. בנוסף, מי שהכניס את המתקשר לקרקע ללא כל קשר לנתבע היא קק"ל בעצמה, ולכן קק"ל היא זו שאמורה לסייע להוציא את המתקשר מהקרקע. קק"ל היא זו שנתנה את הרשות הראשונית למתקשר לרעות את עדריו באזור והיה עליה לדאוג בסיום החוזה - כי המתקשר ייצא מן המקום. קק"ל לא דאגה לכך ומשום כך המתקשר עדיין נמצא במקום. יתר על כן, התביעה החלה בשל דוח של הפקח מיום 20.6.99. דוח זה נכתב בעת שלמתקשר הייתה הרשאה מקק"ל לרעייה באזור. יכול להיות אמנם כדברי ב"כ התובע בסעיף 31 לסיכומי התשובה כי קק"ל אינה יכולה "לעשות כל פעולה במקרקעין שאינם שלו", אמירה שאין הוועדה בטוחה בצדקתה, במיוחד כאשר בעל המקרקעין פועל בעצמו בנחישות ויחד עם זאת פונה ומבקש את סיוע קק"ל ואינו מתנגד לכך, אך ניתן להשאיר שאלה זו בצריך עיון, אך מהראיות שהושמעו בדיון עלה כי קק"ל לא סילקה את המתקשר גם משטחיה שלה הסמוכים מאד לשטחי הנתבע - ועל כך יש לתמוה. המדינה הציגה מכתב מיום 15.1.09 ששלח מר עמנואל פרידמן, סגן המוציא לפועל בנצרת והמפרט רשימת פעולות שעשה הנתבע בתיק ההוצאה לפועל כנגד המתקשר כדלקמן: ביום 15.5.04 ניתן כנגד המתקשר פסק דין לביצוע בעין, לפינוי המקרקעין של הנתבע; ביום 9.9.04 נפתח תיק ההוצל"פ; ביום 25.3.05 נמסר למתקשר האזהרה במסירה מלאה; ביום 6.6.06 ננקט הליך מקדים נגד המתקשר של מסירת הודעות פינוי, אולם לא בוצע לאחריו הליך פינוי ולא הוגשה כל בקשה לביצוע הליך פינוי על ידי ב"כ הזוכה; ביום 11.4.07 ננקט שוב הליך מקדים של המצאת הודעות פינוי למתקשר ואלו הודבקו על דלת מגורי החייבים, אולם לא הוגשה לאחר מכן בקשה לראש ההוצאה לפועל לביצוע הליך הפינוי. באשר להליך הודעת הפינוי מיום 6.6.06 הרי שזו עוכבה עקב הגשת בקשה על ידי המתקשר לביטול פסק הדין, בקשה שנדחתה בסופו של דבר רק ביום 1.11.06. אציין כי התובע לא זימן את מר פרידמן להעיד בפני הוועדה, ולמול מה שכתב, עומדים דבריו של מר חלוצי, אשר הם מהימנים עלינו, לגבי הקשיים בהם נתקל בהבאת מערכת ההוצל"פ לפעולה כנגד המתקשר. התובע הסתמך על פסק דין קודם של הוועדה בעניין אליפלט (וע 1275/06), , אולם אין בכך כדי לסייע לתביעה. באותו מקרה נכתב במפורש כי האגודה לא פנתה לבית המשפט ולא פעלה להוצאת צו פינוי והוצאה לפועל כנגד המתקשר וכן הזניחה לחלוטין את הטיפול בפינוי המתקשר, מה שאין לומר לגבי הנתבע כאן. מכל האמור לעיל עולה שהוועדה אינה מוצאת כי יש מקום לקבל את התביעה. הוועדה מוצאת לציין כי בנסיבות אלה כאשר המתקשר הוכנס לשטח על ידי קק"ל מן הראוי שקק"ל והנתבע ישתפו פעולה להוצאת המתקשר. הוועדה מציינת כי צירוף מסמכים לראשונה לסיכומים ללא בקשת רשות, כפי שעשה ב"כ התובע הוא מעשה שאינו ראוי ועבירה על "לאו מפורש" כפי שכינה זאת כב' השופט חשין בע"א 4481/90 ישראל אהרון נ' פרץ מ. בן גיאת חברה להנדסה, פ"ד מז(3) 427, 439, סעיף 23; וראו גם דברי כב' השופטת חיות בע"א 8587/07 אברהם אלמליח נ' האוניברסיטה העברית (לא פורסם, , 3.12.09): "העובדה שהמסמך הרפואי הנוסף צורף אל סיכומי התשובה בערעור מבלי שנתבקשה וממילא מבלי שניתנה רשות להגשת ראיה נוספת בשלב הערעור, די בה כדי לדחות את טיעוני המערער בהקשר זה." טענותיו של ב"כ התובע בהקשר זה בסעיפים 2-9 לסיכומי התשובה דינם להידחות באשר אין בהם ולא כלום עם הדרישה הברורה להגיש לכל הפחות בקשה להגשת מסמך לאחר שלב הראיות ואין בהם כדי להצדיק התנהלות זו. העובדה שמדובר בוועדה שאינה "קשורה לדיני הראיות" אין בה כדי להביא לזילות מוחלטת של הכללים בדבר דיני ראיות ולהתעלמות מהכללים הבסיסיים ביותר תוך הפרת השמירה על איזון בין הצדדים ומניעת עיוות דין ואף הקפדה על כללי נימוס של צד כלפי מישנהו. סוף דבר התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבע הוצאות בסך של 2,500 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪. חוק ההתיישבות החקלאיתחקלאות