קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לשכר טרחת עורך דין בסדר דין מקוצר: זוהי תביעה שהחלה כתביעה בסדר דין מקוצר ליתרת שכר טרחה שתבע התובע, שהוא עורך דין במקצועו, מהנתבע לסכום של 259,679 ₪ וזאת בגין ייצוגו בהליכי פשיטת רגל בהם היה נתון הנתבע. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע העניק לנתבע שירותים משפטיים אשר כללו השגת הסדר נושים, ביטול עיכוב יציאה מהארץ ובסופו של התהליך גם הפטר מהליכי פשיטת רגל. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע חתם על הסכם שכר טרחה ביום 26.8.2002 ובו נכתב כי שכר הטרחה המוסכם לטיפול בהשגת הסדר נושים הוא 327,000 ₪ כולל מע"מ, כלומר 268,140 ₪ ללא מע"מ (המע"מ באוגוסט 2002 היה 18%) . לאחר הגשת כתב התביעה בסדר דין מקוצר הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן ולאחר חקירה נקבע בהחלטתי מיום 10.1.2011 כי בקשת הרשות להתגונן מתקבלת בכל הנוגע לטענה אחת והיא טענת העושק לה טען הנתבע. לאחר קבלת הבקשה הגישו הצדדים ראיות מטעמם, כאשר התובע העיד בעצמו וכן העיד את עו"ד יעקב בן שושן ומטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו. לאחר סיום הראיות סיכמו הצדדים בעל פה. טענות התובע התובע טען כי הנתבע חתם על הסכם שכר טרחה מפורש הקובע כי שכר טרחתו יהיה 327,000 ₪ כולל מע"מ וזאת לאחר שבין הצדדים התנהל דין ודברים בעניין שכר הטרחה, כאשר התובע רצה סכום גבוה יותר, הנתבע ביקש הפחתה וכך הצדדים הסכימו על הסכום שנקבע. התובע ייצג את הנתבע בתיק פשיטת הרגל, הליך אשר הנתבע היה שרוי בו במשך שנים. החל משנות ה- 90 של המאה הקודמת היה הנתבע חב סכומים ניכרים לנושים שונים ואף חי תקופה מסוימת בחו"ל. לאחר שחזר לארץ, בשנת 1999 הגיש בקשה להיות מוכרז כפושט רגל. צו כינוס הנכסים כנגד הנתבע ניתן ביום 7.5.2000 והנתבע הוכרז כפושט רגל ביום 21.2.2001. את הנתבע ייצג בתחילה עו"ד, אשר עזב את הארץ וחדל לייצג אותו, ולאחר מכן ייצג אותו עו"ד נוסף. התובע טען כי הנתבע הגיע אליו בהמלצת עו"ד בן שושן על מנת שהנתבע ישתמש בניסיונו הרב וביכולתו על מנת לחלץ את הנתבע מהליכי פשיטת הרגל, להגיע להסדר נושים ולהפטר, על מנת שהנתבע יוכל לחזור ולהיות אדם חופשי מכבלי פשיטת הרגל ויוכל להמשיך להופיע וליצור כאמן. התובע טען כי עד למועד הגשת התביעה שולמו על ידי הנתבע ו/או מי מטעמו לתובע תשלומים בסכום כספי כולל בסך של 101,765 ₪ כאשר יש לנכות מכך הוצאות בסך 8,628 ₪ ולכן סך התקבולים שהתקבלו על חשבון שכר הטרחה היה 93,200 ₪. לפיכך, טוען התובע כי על פי הסכם שכר הטרחה נותר הנתבע חייב לו 259,679 ₪. התובע טוען עוד כי אין יסוד לטענת העושק לה טוען הנתבע אשר אינו עומד בתנאים הנדרשים להוכחת עושק על פי סעיף 18 לחוק החוזים. טענות הנתבע הנתבע טען כי הסכם שכר הטרחה נחתם בתנאים העומדים במסגרת טענת העושק. ראשית, לטענתו, כאשר חתם על הסכם שכר הטרחה היה במצב של מצוקה מרובה, לא בעטיו של התובע כמובן, אלא משום שמצבו היה קשה ביותר, הוא היה בייאוש טוטאלי, העתיד נראה לו שחור ומצבו הנפשי היה קשה. הנתבע טען עוד כי גם התנאי השני לטענת העושק והוא הטענה כי סכום שכר הטרחה הינו גבוה במידה בלתי סבירה מהמקובל התקיים במקרה זה. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים אני מוצאת כי דין התביעה להתקבל במלואה. להלן אפרט נימוקי. עדות עו"ד בן שושן שמעתי את עדויות הצדדים וכן את עדותו של עו"ד יעקב בן שושן (להלן: "עו"ד בן שושן"). עו"ד בן שושן שהיה חברו הקרוב של הנתבע ליווה אותו בפנייתו לקבלת ייצוג על ידי התובע והוא אף עקב אחר הטיפול המשפטי שנעשה עד לקבלת הסדר הנושים. עו"ד בן שושן העיד כי ידע על הסתבכויותיו הכספיות של הנתבע במשך כ-14 שנה, ולאחר שהנתבע לא הצליח לסיים את כל פרשותיו הכספיות, פשיטת הרגל, שהיה שרוי בה, ועיכוב יציאתו מן הארץ, הוא הציע לנתבע את עזרתו במציאת עו"ד, "ששמו הולך לפניו בתחום חדלות הפרעון", כדברי עו"ד בן שושן, על מנת שיוכל לסיים באופן מהיר ויעיל את כל ההליכים בהם הוא מצוי. עו"ד בן שושן הוא שיזם את הפגישה בין התובע לנתבע ואף נכח בה בעצמו. המטרה של הנתבע הייתה לאשר לו הסדר נושים, אשר יסיים את הליכי פשיטת הרגל ויאפשר לו "התחלה מחדש" בישראל, לאחר שנים לא מעטות של הסתבכויות כספיות ואחרות כאשר את חלקן נאלץ לבלות מחוץ לישראל. עו"ד בן שושן העיד כי הנתבע התחייב לשלם לתובע את מלוא שכר הטרחה שנקבע בהסכם ביניהם וכי הוא חתם עליו בהבנה מלאה של התחייבותו. עוד הוא ציין כי בפגישות הייתה נוכחת גם רעייתו של הנתבע, אשר עמה נועץ הנתבע, והיא אף נתנה את ברכתה לשכירת התובע בתנאים שנקבעו. עו"ד בן שושן העיד כי קיבל עדכונים בכתב ובעל פה מהתובע על הפעילויות השונות שביצע עבור הנתבע וכן קיבל עדכונים מן הנתבע. עו"ד בן שושן ציין שבמשך כל השנים שבהם טיפל התובע בנתבע החל מפגישתם הראשונה באוגוסט 2002 ועד לסיום התהליך בהפטר בשנת 2005, לא התלונן הנתבע מעולם בפניו כי התובע עשק אותו או טענות דומות לכך, אלא להיפך הוא זכר כי הנתבע שיבח לא פעם את התובע על עבודתו המקצועית שהוציאה אותו מ"הבוץ" בו היה שרוי, כדברי עו"ד בן שושן, והחזירה אותו למעגל העבודה והיצירה המוסיקלית שלו. עו"ד בן שושן גם מציין: "לטעמי, ומתוך היכרותי עם כספי ועם הנסיבות, יש בטענה מסוג זה כנגד עו"ד בית און מידה רבה של כפיות טובה מצידו של כספי". (סעיף 15 לתצהיר בן שושן). עו"ד בן שושן ציין בחקירתו הנגדית כי הוא אמר לנתבע כי הוא לוקח את אחד מעורכי הדין המובילים בתחום וכי הוא יהיה יקר, ולכן כאשר הנתבע הסתייג ואמר שאין לו כסף לשלם, הציע עו"ד בן שושן כי למרות הקושי שבדבר, הוא יבקש מהתובע לדחות את גביית שכר הטרחה עד לסוף ההליך, והוא אכן ביקש זאת, והתובע נעתר לבקשה והסכים להיות אחרון מקבלי השכר לאחר שישוחרר הנתבע מחובותיו (עמ' 23 שורות 19-27). עוד ציין עו"ד בן שושן כי לאחר ששמע את הסכומים שגבו מהנתבע עורכי הדין הקודמים שלו, הרי ששכר הטרחה שביקש התובע היה בהחלט לא מופרז לטעמו וכי גם הנתבע "לא נדהם מהסכום, הוא התקשה לעקל שהוא נדרש סכום כזה כשלמעשה ההכנסות שלו היו אפס באותה עת ולא ידע מאיפה יוכל לשלם את הסכום הזה. דרך אגב, גם אם שכר הטרחה היה 100 אלף ₪ הוא לא יכול היה לשלם פרוטה באותה עת". (עמ' 24 שורות 4-5). לאחר ששמעתי את חקירתו הנגדית של בן שושן אני מוצאת כי עדותו מהימנה, רהוטה וסדורה ותומכת בגרסתו העובדתית של התובע. סעיף 18 לחוק החוזים סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן: "החוק" להלן: "סעיף 18") קובע כי "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה." בית המשפט העליון בדונו בסעיף 18 כתב: "על-פי סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 להלן - חוק החוזים), צד לחוזה יהיה רשאי לבטלו מחמת עושק בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: (א) מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון של הנעשק בזמן כריתת החוזה; (ב) ניצול מצבו של הנעשק על-ידי העושק כדי לגרום לו להתקשר בחוזה; (ג) תנאי חוזה הגרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. " ע"א 4839/92 גנז נ' כץ פ"ד מח (4) 749, 755. על מנת לשכנע את בית המשפט בטענת העושק צריך היה הנתבע לעמוד בנטל ההוכחה של שלושת התנאים המצטברים. המלומדת שלו בספרה דיני חוזים, החלק הכללי, תשס"ה (להלן: "שלו") מדגישה כי יסודותיה של עילת העושק הם מצטברים. אין די בהוכחת ניצול של מצוקה, אלא יש להצביע גם על תנאי חוזה גרועים מן המקובל. כאשר מנגד הפרש גדול בין הערכים המוחלפים בין הצדדים לחוזה אינו מקנה כשלעצמו עילת ביטול לצד אחד לחוזה. ראו שלו, עמ' 350-351, וכן ע"א 593/76 איילון נ' וועד הבית מרח' מורדי הגיטאות, פ"ד ל"א 1 808 בעמ' 811: "העובדה שהחברה התחייבה למכור את הדירה הנדונה בחצי המחיר, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין תוקפו של החוזה וחיוב החברה לקיימו...". עוד מציינת המלומדת שלו כי הצטברות היסודות חשובה וחיונית, משום שסעיף 18 מסמיך את בתי המשפט לבחון נושאים אשר בדרך כלל אינם בתחום סמכותם, כמו שווי הערכים המוחלפים, מחירו של נשוא החוזה, הגינות העסקה וסבירותה. לכן יש מקום להקפיד הקפדה יתרה על יסודות העילה כפי שקבע גם הנשיא שמגר בע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב, פ"ד מ(4) 533, בעמ' 541: "הרבה חוזים, ובייחוד כתבי ויתור, נערכים מתוך אילוץ כלכלי כלשהו, אשר יסודו בשיקולי כדאיות בהתאם לזמן ולנסיבות. זהו בדרך כלל טיבה של כל פשרה. במקרה זה, רצונו של רבינוביץ לקבל את הכסף מהר גרם להחלטת הוויתור על זכותו לקבל סכום גדול יותר בהמשך, וכאמור, כמו בכל פשרה, טמון גם בו "הוויתור על חלק מן הדרישות, שבעל הדין רואה עצמו זכאי להן"." התנאי הראשון- "מצוקה" הפסיקה קבעה רף גבוה להוכחת המצוקה בה שרוי הטוען ל"עושק". כדברי בית המשפט העליון: "אין ראיה לכך שמצבו הנפשי של המערער הגיע כדי "מצב של חומרה ושקיעה..." כדברי השופט אלון (כתוארו אז) בע"א 719/78 איליט בע"מ ואח' נ' אלקו בע"מ, בעמ' 685) - שהסיט את שיקול-דעתו של המערער "סטייה של ממש מנתיבו הנכון" (ע"א 403/80 ח' סאסי ואח' נ' קיקאון, בעמ' 767)." (ע"א 4839/92 גנז נ' כץ, פ"ד מח (4) 749, עמ' 755). בספרה של המלומדת שלו נכתב: "מצב העשוק- מצוקתו, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו- צריך להיות חמור וקיצוני, כדי לקיים יסוד זה של עילת העושק. שיקולים של כיבוד הרצון המוצהר של הצדדים לחוזה ושל ההגנה על הבטחון המסחרי מחייבים כי בטרם יכיר בית המשפט באפשרות ביטול חד צדדי של חוזה בעילת העושק, עליו להשתכנע כי המצוקה, החולשה הגופנית או השכלית או חוסר הניסיון היו כבדי משקל והסיטו את שיקול דעתו של העשוק סטייה של ממש מנתיבו הנכון. לדעת פרופ' סיני דויטש יתקיים יסוד זה על פי כל אחת מחלופותיו (דהיינו: מצוקה, חולשה, או חוסר ניסיון) כאשר בעת ההתקשרות קיים חשש לפגם בגמירת דעתו של המתקשר. מצוקה היא מצב של צרה ודוחק שאליו נקלע המתקשר. מצוקה איננה מצב של עוני או מחסור או אי נוחות הנגרמת עקב הצורך להתמודד עם קשיים כלכליים, אלא שינוי פתאומי המביא ללחץ - כלכלי או פסיכולוגי - חמור...אחד המבחנים לקיומה של מצוקה הוא העדר אלטרנטיבה ממשית סבירה להתקשרות בחוזה הנדון". (עמ' 346). על מנת להוכיח את המצוקה בה היה שרוי העיד הנתבע, כי כאשר פנה לתובע חש שהוא במצוקה רבה, משום שעורך הדין הראשון שייצג אותו ברח מהארץ ועורך הדין השני - לא קידם את ענייניו, ולכן חש שהוא איננו יכול לתפקד או ליצור כאמן ומצבו הנפשי היה קשה מאוד ועל סף ייאוש. השאלה היא האם זוהי המצוקה שאליה התכוון סעיף 18 כמספקת על מנת שבית המשפט יקבע כי מדובר בעושק המצדיק ביטול ההסכם. למרות שאין ספק שהנתבע היה נתון בתקופה בה חתם על הסכם שכר הטרחה ב"מלתעות פשיטת הרגל", כפי שכינו זאת הצדדים בתיק, הרי שאין די בכך ואף בתחושת הייאוש, כדי לומר שהנתבע היה במצוקה הנדרשת על פי סעיף 18. לא מדובר היה בשינוי פתאומי בחייו שהביא ללחץ- כלכלי או פסיכולוגי- חמור, אלא במצב שהיה מורגל בו מזה שנים וביקש לסיים אותו, וזאת בהחלטה מושכלת ולפיה כדאי לו להשקיע משאבים במי שיוכל לסייע לו, על מנת שיוכל לשוב ולעמוד על רגליו מבחינה כלכלית ולהיות חופשי לצאת ולבוא מהארץ כרצונו, להרוויח לביתו ולכיסו וכתוצאה מכך אף לשוב וליצור כאמן נחשב ומוערך. יתר על כן, הנתבע לא היה חסר כל אלטרנטיבה. הוא היה מיוצג על ידי עורך דין אחר ויכול היה להמשיך עימו. אפשרות אחרת הייתה כמובן לפנות לעורך דין אחר המתמחה בפשיטת רגל, על מנת שהוא ייקח את התיק וימשיך עימו. אלטרנטיבה פשוטה שכזו בוודאי עמדה בפניו, אך הוא בחר להתקשר עם התובע ובתנאיו. עוד נזכיר כי גם נסיבות החתימה אינן מעידות על עושק. החתימה על הסכם שכר הטרחה לא נעשתה בבהילות ואף לא במהלך הפגישה הראשונה בין השניים. הנתבע לא הסכים מייד לסכום שכר הטרחה שהציע התובע, אלא ניהל עימו משא ומתן, אשר בא לידי ביטוי גם במכתב מודפס מיום 21.8.2002, שכתב הנתבע לתובע יום לאחר פגישתם: "שלום רב, לאחר שיחתנו אתמול ולאחר התרשמותך ממצב העניינים בנושא עליו שוחחנו ולאחר שנקבת בסכום שכר טירחתך, אודה לך אם נעלה את סיכום הדברים על הכתב ובו יפורט זמן ואופן התשלום - שתלוי וקשור בזמני התשלום הקבועים של תמלוגי אקו"ם במשך השנה. כמו כן אבקשך להסכים שסכום שכר הטירחה יכלול בתוכו את המע"מ. אשמח לקבל ניסוח ראשוני של המכתב ולעיין בו. מספר הפקס שלי הוא: ...e-mail:… . בכבוד רב, מתי כספי. *העתק: לעורך דין: יעקב בן שושן." בתשובה כתב התובע לנתבע בכתב יד באותו יום כך: "מתי שלום, ברור, שזמני התשלום ייעשו לפי קצב כניסת הכספים, שכן אין יש מאין. המע"מ איננו שלי ואיננו שלך וממילא הוא מתקזז עם התשומות. האם עדיין נחוץ לך סיכום בכתב? אם כן- אנסח מיד. בברכה ובהצלחה (התובע)." בהמשך, לאחר ארבעה ימים, ביום 25.8.2002, שוב כתב הנתבע לתובע מכתב בזו הלשון: "לאחר ששלחתי לך את המכתב האחרון, שוחח אתי יעקב בן שושן וסיפר לי על שיחתכם. מכאן הבנתי שהיתה בינינו אי הבנה. לכן אשמח אם תבוא לקראתי ואני לקראתך ונחליט על תוספת של מחצית מסכום המ.ע.מ. בנוסף לסכום שנקבת. כי גם כך סכומים בסדר גודל כזה קשים עבורי להשגה. אני מקווה שתקבל זאת בהבנה..." בסופו של דבר נוסח הסכם שכר הטרחה על סכום של 327,000 ₪ כולל מע"מ ועל נוסח הסכם שכר טרחה זה חתם הנתבע ביום 26.8.1002, שישה ימים לאחר הפגישה עם התובע בה נאמר לו לראשונה גובה שכר הטרחה המבוקש. התנהלות שכזו בה לקח הטוען לעושק פסק זמן למחשבה ופנה מספר פעמים בכתב לצורך משא ומתן על גובה הסכום ולבסוף חתם רק שישה ימים לאחר המפגש הראשון על הסכם שכר הטרחה, אינו מצביע על תחושת בהילות ומצוקה, שמצביעה על סטייה של ממש של שיקול הדעת מ"נתיבה הנכון", כלשון הפסיקה. העובדה שהנתבע הסכים לאחר שיקול דעת וניהול משא ומתן לחתום על הסכם שכר הטרחה נוטלת, לטעמי, את העוקץ מטענת העושק. העובדה שניהל משא ומתן להפחתת הסכום ולאחר מכן חתם על ההסכם מצביעה על כך שבחן את הסכום בינו לבינו והחליט לאחר שיקול דעת לקחת את התובע לייצגו בהליך במחיר שהלה נקב. יתר על כן, הנתבע השכיל להמתין עם הסכם שכר הטרחה החתום ורק לאחר מכן פנה לעו"ד הקודם שייצג אותו והודיע לו על הפסקת הייצוג (מכתב מיום 26.8.2002). אדם שהוא במצוקה ושיקול דעתו אינו עימו, אינו יכול לפעול בצורה מתוחכמת שכזו ולהמתין לחתימה על הסכם שכר הטרחה עם עו"ד אחד על מנת לפטר את העו"ד האחר. יוער, כי רבים מהפונים לעורך דין או רופא מומחה עושים זאת כאשר הם מצויים במצוקה נפשית או גופנית וכאשר הפנייה היא אכן למי שיכול לסייע להם באמצעות מומחיותו להתמודד עם המצב שאליו נקלעו. נראה בלתי סביר שכל פנייה לאיש מקצוע שכזה תגרור אחריה טענה של ביטול ההסכם בתואנה של עושק, שהרי הפנייה לאותו איש מקצוע נעשית מלכתחילה מתוך מצוקה כזו או אחרת. הואיל ועל הנתבע היה להוכיח את כל התנאים המצטברים על פי הסעיף הרי די בכך שהנתבע לא הוכיח את התנאי הראשון על מנת לקבוע כי לא עמד בתנאי הוכחת סעיף 18. אולם למען הזהירות אמשיך ואבחן את התנאים הנוספים. תנאי שני- "תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל" המלומדת שלו כותבת: "יסוד מכונן נוסף של עילת הביטול בגין עושק הוא ש"תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל". המבחן ליישום יסוד זה הוא מבחן אובייקטיבי חיצוני והוא מחייב בירור שתי שאלות משנה: מהו "המקובל" ומהו "מידה בלתי סבירה". "המקובל" הוא תנאים המקובלים, הנוהגים בפועל והמופיעים תדיר בסוג החוזים שאליהם משתייך החוזה הנדון. כך למשל, נקבע כתנאי לחוזה מכר מקרקעין הכורך את מועד התשלום של השיעור האחרון על חשבון המחיר עם העברת הבעלות בלשכת המקרקעין, הוא תנאי מקובל. לאחר השלב של איתור ה"מקובל" ישווה החוזה שנכרת בפועל אל חוזה היפותטי מאותו סוג, בלא יסוד העושק. כאשר מראה השוואה כזו פער בלתי סביר לרעת המנוצל, מתקיים היסוד שלפיו "תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל". קושי בישום היסוד הנדון יתעורר באותם מקרים שבהם אין תנאים מקובלים, באשר החוזה הנדון אינו חוזה שיגרתי או שתנאיו אינם רגילים. בהעדר תנאים מקובלים לא ניתן לערוך את ההשוואה...בפרשת איליט נגד אלקו נטענה טענת עושק במגמה לבטל תניה חוזית שהגבילה את תקרת הסעד בבוררות...השופט שמגר הביע את השקפתו כי כאשר אין בנמצא תנאי "מקובל" שאליו ניתן להשוות את תנאי החוזה שנכרת בפועל ושכלפיו מושמעת טענת העושק, יקבע בית המשפט אמת מידה תאורטית, המעוגנת בהשקפת בית המשפט על מה הוא צודק והוגן במערכת יחסים כדוגמת הנדונה... בפרוש היסוד של "מידה בלתי סבירה"...ניתן להעזר בדיון שנערך בשיטות המשפט הקונטיננטליות בסוגיית הפרשי הערך. בעקבות המשפט הרומי הכירו שיטות אלה בטענה המיועדת למנוע מצד בחוזה יתרון כלכלי שאינו עומד ביחס נאות וסביר לתמורה שנתן...לשון סעיף 18, על אמת המידה של הסבירות הנקוטה בו, אינה סובלת הצמדות לחישובים מתמטיים שרירותיים. הכוונה בביטוי "מידה בלתי סבירה" הייתה לאפשר מרווח גמיש של הפרשי ערך על פי נסיבות העסקה ותנאי השוק. אפשר לשער עסקאות שלגביהם יחשב הפרש של יותר ממחצית הערך כמידה סבירה של חריגה, כשם שישנן עסקאות של הפרשי שפחות ממחצית הערך יחשב כבלתי סביר לגביהן. אמת המידה היא, אם כן, סבירות או ליתר דיוק: חוסר סבירות. את זאת יקבע בית המשפט, על פי נסיבות העניין, תנאי השוק, הוראות החוזה ועמדות המיקוח היחסיות של הצדדים לעסקה. " (עמודים 347-349). התובע תבע מהנתבע למעשה תשלום סך של 268,140 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבע לא הביא בפני הסכמי שכר טרחה של עורכי דין אחרים בעלי ניסיון המטפלים בתחום זה של פשיטת רגל. ההוכחה היחידה שהציג בפני הנתבע להסכם אחר היא זו של עורך הדין הקודם של הנתבע, אותו פיטר הנתבע. עורך הדין האחר קבע כשכר טרחתו סכום של 500$ ובתוספת 10% מהסכום הכולל של תביעות החוב ובתוספת מע"מ. הוכחות החוב שהוגשו לבדיקה היו כ- 2,000,000 ₪ (ראו סעיף 7 לבקשה לאישור הסדר נושים) ולפיכך סכום שכר הטרחה היה אמור לעמוד על סך של כ- 200,000 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבע טען כי סכום שכר הטרחה אמור היה להיות על פי סכום הוכחות החוב, שאושרו, אולם לפרשנות זו אין אחיזה בהסכם. אגב, לפי פרשנות זו סכום שכר הטרחה היה אמור לעמוד על סך של כ- 140,000 ₪ בתוספת מע"מ. לטעמי, שתי האפשרויות ובודאי הפרשנות המקובלת עלי, אינן מעידות כי שכר הטרחה שהוסכם עליו חורג מן המקובל. וכאמור, אין בהסכם אחד כדי להוכיח את הנדרש. ומכאן שהנתבע שעליו נטל ההוכחה כלל לא הרימו. יוער, כי התעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין הוא תעריף מינימאלי מומלץ בלבד ואין בו כדי להוכיח את המקובל בשוק במקרים אלה. התובע אכן הצדיק את המוניטין שיצא לו והצליח להביא את הנתבע והנושים להסדר שכתוצאה ממנו קיבל הנתבע סוף סוף את ההפטר המיוחל. יש לציין כי התובע היה מוכן להמתין עם שכר הטרחה עד לסוף התקופה ועד לקבלת ההפטר ולא דרש מהנתבע את שכר הטרחה כבר בתחילת הדרך ואף לא במהלך הדרך. התוצאה שהביא התובע הייתה טובה כשהתובע הצליח לסיים עבור הנתבע את תיק פשיטת הרגל בהפטר, כך שהוא הפך להיות אדם חופשי לחלוטין. מכאן, שהתשלום לבעל מקצוע חופשי, עו"ד, רופא, אדריכל נובע גם מן המוניטין שלו וגם מן היכולת המוכחת שלו לפתור בעיות שהן סבוכות ואשר אחרים לא הצליחו לפתור. כך היה במקרה זה ולכן פנה הנתבע לתובע ולכן היה מוכן לשלם לו את שכר הטרחה למרות גובהו היחסי, כאשר שכר הטרחה על פי נסיבות העניין, תנאי השוק ועמדות המיקוח היחסיות של הצדדים לעסקה היה שכר טרחה שאינו בלתי סביר. נזכיר כי, כפי שציינה המלומדת שלו, בית המשפט נזקק להוכחה ברמה גבוהה על מנת להתערב בעסקאות באופן מהותי. סעיף 18 מסמיך את בתי המשפט לבחון נושאים אשר בדרך כלל אינם בתחום סמכותם, כמו שווי הערכים המוחלפים, מחירו של נשוא החוזה, הגינות העסקה וסבירותה ולכן יש מקום להקפיד הקפדה יתרה על יסודות העילה והוכחה כי תנאי החוזה היו גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל, דבר שאר לא הוכח במקרה הנדון. ביטול ההסכם השאלה הנוספת היא מתי בוטל ההסכם? ההסכם צריך להתבטל תוך זמן סביר מן המועד שבו נודע לנעשק כי נעשק. בלתי סביר בעיני הוא להמתין עד אשר התובע יסיים את עבודתו, יוציא בעבור הנתבע את "הערמונים מהאש", יחלץ אותו מ"מלתעות פשיטת הרגל" ואז יודיע לו הנתבע על ביטול ההסכם כתוצאה מעושק. הנתבע אף שלח לתובע מכתב תודה לאחר שהתובע הסיר את צו עיכוב היציאה שעמד כנגדו בפברואר 2004. אמנם הנתבע טוען כי עשה זאת לבקשת התובע, אולם איש לא חייב אותו לכתוב מכתב שכזה. כתיבת מכתב שכזה אינה עולה בקנה אחד עם טענת עושק. באותו מכתב כותב הנתבע: "ברצוני להביע את תודתי העמוקה על עזרתך הרבה. אתה גרמת לכך שאצא מהבוץ, שבו הייתי במשך כל השנים האחרונות, ואת זאת לא אשכח לעולם... וגם כמה כסף ביקשת... בזכותך אני, אישתי ובנותי שוב חופשיים ואין מתנה יקרה מזו." מכתב זה נכתב בפברואר 2004 לאחר שכבר ב- 25.9.03 אישר בית המשפט את הסדר הנושים. מכאן שהיה לתובע די זמן מאז חתימת ההסכם באוגוסט 2002 ועד כתיבת "מכתב התודה" לבחון את העסקה ולהודיע כי הוא מבטל אותה מחמת עושק. אולם הנתבע המתין עד שהתובע סיים את עבודתו הגיע להסדר נושים, ביטל את צו עיכוב היציאה ואף קיבל הפטר ושיחרור הגבלה מבנק ישראל (מכתב מיום 2.3.2004) וגם אז לא בוטל ההסכם בטענת עושק. לאחר כל זאת נפגשו הצדדים ביום 1.6.2004 והנתבע אף חתם לתובע על כתב המחאת זכויות לפיו המחה הנתבע לתובע "את כל הכספים ו/או הזכויות המגיעים ו/או שיגיעו לי" מחברת אן אם סי מוסיקה. גם באותו מועד לא הודיע הנתבע כי הוא מבטל את ההסכם מחמת עושק וחתם על המחאת הזכויות. יוער, כי בהמשך ביטל הנתבע את המחאת הזכויות ונושא זה נדון בהרחבה בפסק דין בת.א. (ת"א) 66019/06 ובע"א 2408/08 ואינו לעניין תיק זה. אך גם במועד זה בו ביטל הנתבע את המחאת הזכויות, הרי שלא שלח מכתב ביטול ההסכם מחמת עושק ובכל מקרה מדובר במועד מאוחר ביותר לביטול הסדר מחמת עושק, כאשר צד אחד כבר ביצע את מלוא חיוביו ואין כל אפשרות לבצע השבה של המצב לקדמותו כנדרש בביטול מסוג זה. כתב המחאת הזכויות בשולי הדברים אציין כי הצדדים התייחסו בעדויותיהם גם לנושא כתב המחאת הזכויות שנחתם ביום 1.6.2004 על ידי הנתבע לפקודת התובע, ובכך המשיכו התדיינות לגבי מחלוקת שלמעשה הוכרעה בפסק דין בת.א 66019/06 ובערעור 2408/08. איני סבורה שמחלוקת זו רלוונטית לעניין תיק זה וככל שהסכומים לא שולמו לתובע באמצעות אותה המחאת חוב, הרי שעל הנתבע להשלים ולשלם אותם באופן ישיר. סוף דבר אני מקבלת את התביעה של התובע ודוחה את טענת העושק שטען הנתבע. הנתבע ישלם לתובע סך של 259,670 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. הנתבע ישלם הוצאות בסך של 7,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 17,000 ₪. הפיקדון בסך של 50,000 ₪ אותו הפקיד הנתבע בקופת בית המשפט יועבר לתובע לתשלום על חשבון סכום פסק הדין. סדר דין מקוצרשכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין