קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לשכר ראוי למרות שלא נחתם חוזה: 1. זוהי תביעה לקבלת שכר, מוסכם או ראוי, עבור תרומתם הנטענת של התובעים לקבלת הזיכיון להפצה ומכירה של המשקה בקרדי-בריזר בישראל, וכן עתירה למתן חשבונות. רקע עובדתי וטענות הצדדים 2. בתקופה הרלוונטית לתביעה, התובע 1, מר אילן טריגר (להלן: "טריגר"), התמחה ביזמות בתחום המשקאות האלכוהוליים בישראל, ובעברו עסק בייבוא מוצרי צריכה. התובע 2, מר אייל ברקוביץ' (להלן: "ברקוביץ'"), היה שחקן כדורגל פעיל, ששיחק במספר קבוצות כדורגל באנגליה. חברת המשקאות Bacardi Martini Ltd. אשר מקום מושבה בסאות'המפטון, מייצרת משקה אלכוהולי בתוספת מיצי פירות בטעמים שונים, הנמכר בבקבוקים של 275 מ"ל ומכיל 5.4% אלכוהול (להלן: "בקרדי"). הנתבעת, חברת טמפו תעשיות בירה בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "טמפו"), היא חברה ציבורית, שבבעלותה, או בבעלות מי מטעמה, מגוון של זיכיונות לשיווק משקאות קלים, משקאות אלכוהוליים ומערכת הפצה בפריסה ארצית למכירת משקאות אלה. 3. על פי הנטען בתביעה, ראשיתם של דברים בכך שברקוביץ', אשר התגורר בעבר בסאות'המפטון, זיהה הזדמנות עסקית לייבוא המשקה לישראל, ועניין בכך את טריגר. על פי חלוקת העבודה בין השניים, תפקידו של ברקוביץ' היה ליצור קשר עם בקרדי וכן לדאוג למימון ראשוני, אשר יידרש לקבלת הזיכיון ולייבוא המשקה, ואילו תפקידו של טריגר היה, בין היתר, לאתר שותף אסטרטגי בארץ, לבצע מחקר שוק ולבצע הכנות לקראת ייבוא המשקה לישראל. התובעים טוענים כי הם פעלו רבות לצורך קידום ייבוא ושיווק המשקה, ובמסגרת זו, התקשרו עם טמפו בהתקשרות בלעדית, אך בסופו של דבר, "עקפה" אותם טמפו, וביצעה עסקה ישירה עם בקרדי להשגת הזיכיון הבלעדי להפצת המשקה. לטענת התובעים, טמפו הפרה את ההסכם עמם במטרה להתקשר בעצמה עם בקרדי ולגרוף את כל הרווח הצפוי מהעסקה. התובעים טוענים, כי טמפו גרמה להם נזק רב המתבטא, בין היתר, באובדן הזדמנות להתקשר בעסקה אלטרנטיבית, ולטענתם, הם זכאים לתגמולים בגין ייזום העסקה אשר נחתמה לבסוף בין טמפו לבין בקרדי. 4. התובעים מפרטים את החלופות השונות שלפיהן ניתן לחשב את שכרם. הם מבקשים להצהיר כי הם זכאים לשכר לפי דולר אחד לקרטון, על פני כל תקופת הזיכיון או סכום השווה ל- 8%-10% ממחיר ה- F.O.B של המשקה על פני תקופת ההתקשרות, או סכום של 6,000,000 ₪. התובעים עותרים לצו למתן חשבונות, המורה לטמפו להעביר לעיונם את כל ספריה וכן את ההסכם שערכה עם בקרדי, פירוט מדוקדק של פדיונות המכירות של המשקה וכל מסמך נוסף שיבקש רוה"ח מטעמם, בקשר לנתוניה הכספיים של העסקה. 5. בכתב ההגנה, מתכחשת טמפו לגרסתם העובדתית של התובעים, וטוענת כי היא כלל לא נזקקה לסיועם בייבוא ושיווק משקה הבקרדי בריזר בישראל, ולמעשה, בקרדי העולמית, בעלת הזכויות בבקרדי בריזר, כלל לא ניהלה משא ומתן עם מי מהתובעים. טמפו טוענת, כי למעשה התובעים כלל לא טוענים כי מונו על ידי בקרדי או כי היה באפשרותם להשיג זיכיון בלעדי ממנה. לטענת טמפו, בין הצדדים התקיימו פגישות ספורות, ועל פי מצגיו של טריגר, היה באפשרות התובעים אך לסייע לקידום המכירות ויחסי הציבור של משקה הבקרדי בריזר, ולשווקו במסגרת אירועים בהם משתתפים אנשים מפורסמים. טמפו טוענת, כי התובעים המתינו והשתהו עד לאחר התקשרותה עם בקרדי, וכעת הם מנסים להסתמך על דברים שנאמרו לטריגר בקשר עם קידום המכירות ויחסי הציבור של בקרדי בריזר, על מנת לנסות להתעשר שלא כדין ולהפיק רווחים שלא כדין מפעילותה של טמפו. 6. טריגר וברקוביץ' הגישו תצהירי עדות ראשית, וכן הוגשה מטעמם חוות דעתו של פרופ' יעקב הורניק, בעניין פוטנציאל המכירות של משקאות RTD בישראל, ובפרט המותג בקרדי בריזר, וכן תצהירה של גב' אורלי לינדה גביזון גרין, אשר תמללה שיחות בין טריגר לבין מר יוסט ואן רון (להלן: "ואן רון") מטעם טמפו, אשר הוקלטו על ידי טריגר, ונערכו במועדים 23/11/01 ו- 10/3/02. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירו של מר ז'ק בר (להלן: "בר"), אשר שימש כיו"ר הדירקטוריון בנתבעת במועדים הרלוונטיים לתביעה, וכיום הוא בעל השליטה בחברת טמפו, וכן תצהירו של מר ישראל אהרנברג (להלן: "אהרנברג"), עובד של חברת טמפו משקאות בע"מ (ובעבר, במסגרת המבנה הקודם של החברה, עבד בחברת טמפו תעשיות בירה בע"מ, היא הנתבעת). 7. יש לציין, כי לאחר חקירת המצהירים, הגישה טמפו בקשה להתיר הגשתו של תצהיר עדות ראשית נוסף, מטעם ואן רון, ובקשה זו נדחתה, מהטעם שהיעתרות לה תעניק יתרון דיוני בלתי הוגן, ומאחר שאינה מגלה טעם מספיק לשיהוי שבו הוגשה. בנוסף, יש לציין, כי במשך תקופה מסוימת לאחר שמיעת העדויות ניהלו הצדדים הליך גישור, שהסתיים ללא תוצאה מעשית. כן נדחתה הצעתי לסיים את ההליך בפסיקה על דרך הפשרה. התגבשותו של חוזה - תשתית נורמטיבית 8. סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים"), קובע: "חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסויימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים". התנאים להתגבשותו של חוזה הובהרו שוב בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 7193/08 עדני נ' דוד (2010): "התנאי המרכזי העומד ביסוד קיומו של חוזה הוא הדרישה למפגש רצונות בין הצדדים ולקיומה של הסכמה הדדית ביניהם להתקשר בהסכם מחייב, שבאה לידי ביטוי ביסוד גמירת הדעת. המבחן לגמירת דעתם של הצדדים הינו מבחן אובייקטיבי הנלמד מאמות מידה חיצוניות, וכולל את נסיבות העניין, התנהגות הצדדים ואמירותיהם לפני ואחרי... לעניין יסוד המסוימות... נפסק בעבר כי נדרש שהפרטים החיוניים והמהותיים בעסקה יהיו מוסכמים... דרישה זאת נובעת מן התפיסה הבסיסית שאין חוזה יכול להתגבש אלא כאשר הצדדים מסכימים על מסגרתו ועל העניינים החיוניים והמהותיים שבו... ברם, עם השנים רוככה הדרישה בפסיקה, אשר הכירה בהסכם כבעל מסוימות מספקת גם כאשר לא ניתן היה למצוא בו את "התנאים החיוניים לעסקה", וזאת כאשר פרטים אלו ניתנים להשלמה לפי הוראות שבדין או לפי הנוהג המקובל... השלמה כאמור לא תיעשה כאשר בין הצדדים קיימת אי-הסכמה מפורשת או משתמעת לגבי אותם פרטים חסרים... שני התנאים המצטברים הנדרשים להתגבשות הסכם מחייב- גמירת דעת ומסוימות- הינם תנאים נפרדים אך קיימים ביניהם קשרי גומלין חזקים... לעתים, העדה חזקה על גמירת דעת נתפשת כפיצוי על מסוימות חסרה או פגומה... מנגד- היעדר מסוימות- בדגש על היעדר הסכמה לגבי פרט עיקרי -עשוי להעיד על פגם בגמירת דעתם של הצדדים". (פסקה 9; ההדגשה שלי - א.ז.). כוונת הצדדים ליצור יחסים משפטיים נלמדת אפוא, בין היתר, מהתבטאויות הצדדים, התנהגותם, תוכן ההסכמה ונסיבותיה (ע"א 8566/06 אמריקר שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו ישראל (2009)). במקרה שבו החוזה הנטען אינו כתוב, מוטל על התובע הנטל להראות מה היו הוראותיו (ת"א (מחוזי מרכז) 2237-08-07 ג.ל. קוטור בע"מ נ' טרבולסי אחים בע"מ (2010); ת"א (מחוזי נצרת) 70-08 י.י. יזמות ונכס נ' אספלט דרום חב' לפיתוח לעבודות עפר וכביש (2010)). אין כל מניעה כי חוזה יעשה בעל פה (אלא אם דין ספציפי דורש כתב). גם חוזה בעל פה הוא תוצאה של הצעה וקיבול, אלא שאלה נעשו בדיבור. אין הדבר פוטר את בית המשפט מלבחון את הנסיבות האופפות את ההתקשרות בין הצדדים, לרבות הקושי הראייתי הנובע מהעדר מסמך בכתב, המשקף את התנאים המוסכמים, ולנסות לאתר את אשר הוסכם בין בעלי הדין. כאמור, הנטל להוכחת קיומו של חוזה ותנאיו, רובץ לפתחו של הטוען להם. כרונולוגיית ההתרחשויות הרקע למגעים 9. הרקע חשוב כדי להבין את מהות המגעים. כאמור, לטענת התובעים, בחודשים אוגוסט וספטמבר 2001, יצר ברקוביץ' קשר עם בקרדי לצורך בחינת האפשרות לקבלת הזיכיון לייבוא ושיווק המשקה בקרדי בריזר. לצורך כך, ערכו התובעים מחקר שוק מקיף לגבי המשקה האמור וגילו, כי המשווק הנוכחי של המשקה בארץ, מר נתן צבי (להלן: "צבי"), מתעתד לפרוש מעיסוקו, ולהעביר את שיווק המשקה לגורם אחר, באופן המאפשר שינוי בהסכם הזיכיון. בנוסף, עלה ממחקר השוק, כי המשקה מיובא ארצה בייבוא מקביל, מדרום אפריקה ומאירופה, אך ניתן לפגוע בייבוא המקביל בקלות יחסית באמצעות הידע המתאים. בנוסף, ממחקר השוק נלמד כי החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ, בעלת הזיכיון לייצור ושיווק קוקה קולה בישראל, חתמה על הסכם בלעדיות עם קונצרן המשקאות החריפים דיאג'יו UDV , לייבוא ושיווק של משקה בשם סמירנוף-אייס, שהוא המתחרה העיקרי למשקה בקרדי בריזר בשוק העולמי. במקביל למחקר השוק בארץ ויצירת הקשר עם בקרדי, ניסו התובעים לאתר שותף אסטרטגי בישראל, אשר יתקשר עימם בהסכם אל מול בקרדי, ולבסוף הם החליטו לפנות לחברת טמפו, בהנחה שהיא בעלת הידע, היכולת והאמצעים הנדרשים לצורך התקשרות בהסכם זכיינות בלעדי עם בקרדי, לאור ניסיונה בתחום זה ורשת ההפצה המצויה בבעלותה, ובהתחשב בכך שבמשך שנים רבות התנהלה פעילות עסקית משותפת בין טריגר וטמפו. התובעים הניחו, כי שותפות בזיכיון לייבוא המשקה בקרדי בריזר תהיה נכס אסטרטגי עבור טמפו, זאת לאור הייבוא המקביל של המשקה סמירנוף-אייס. 10. במהלך קיץ שנת 2001 הסכימו ביניהם התובעים לפעול במשותף לצורך ייבוא המשקה בקרדי בריזר לישראל. ברקוביץ' מספר בסעיף 6 בתצהירו, על פנייתו למר גייזר, במשרדי בקארדי מרטיני באיטליה, האחראי, בין היתר, על השוק הישראלי: "בסמוך לאחר ארועים אלו התקשרתי לסאות' האמפטון למפעל בקארדי מרטיני שם הכירו אותי וקישרו אותי לאדם בשם גייזר, שישב במשרדי בקארדי מרטיני באיטליה, והיה אחראי, בין היתר, על השוק הישראלי. אמרתי לו שאני רוצה לייבא את המשקה לישראל ואני חושב כי ניתן למכור כמויות גדולות מאוד של המשקה בארץ. גייזר אמר שבישראל נמכרות כמויות קטנות מאוד של המשקה וכי ברצונם למצוא חברה שתפיץ בתפוצה ארצית את המשקה. על פי הסיכומים שלי עם אילן העליתי בפניו את טמפו כשותף פוטנציאלי. גייזר בתגובה אמר שלא שמע על טמפו ושיהיה מוכן לקבל חומר לגבי החברה... לאחר השיחה עדכנתי את אילן כי בקארדי נכונים להתקשר עם מפיץ גדול ואינם מכירים את טמפו ולכן ביקשו חומר הסברה ומידע על טמפו". 11. טמפו כופרת בתרומתם הנטענת של התובעים להתקשרותה עם בקרדי. ראשית, טוענת טמפו, כי בקרדי היא חברה בינלאומית, ולא מתקבל על הדעת שהיא העבירה מידע עסקי בעל ערך, במסגרת שיחה טלפונית עם ברקוביץ', אשר אין לו קשר לתחום המשקאות (בהקשר זה מפנה חברת טמפו לדבריו של בר בחקירתו הנגדית, עמ' 29 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית, נשאל ברקוביץ' לגבי פנייתו לבקרדי: "ש: למעשה כל התיאור שלך בסעיפים 1-7 לתצהירך מבחינה כרונולוגית קודמים לפניה הראשונה של טריגר לטמפו. ת: כן. הכל התחיל באותו ערב. ש: אתה לא הכרת מישהו ספציפי בבקרדי לפני שפנית אליהם. ת: נכון. ש: הרמת טלפון לבקרדי מרטיני באנגליה (?) ת: כן. ש: הם הפנו לגייזר של איטליה (?) ת: כן. ש: אלה שתי שיחות הטל' שעשיתי (צ"ל שעשית) (?) ת: אחת באנגליה ולאחר מכן עם מר גייזר באיטליה. ש: חוץ משתיים שלוש שיחות אלה לא היו לך מגעים עם בקרדי. ת: לא. ש: אתה לא נפגשת עם אף גורם בבקרדי. ת: לא. ש: לא העברת לאף גורם בבקרדי חומר. ת: לא. ש: לא קיבלת מהם חומר. ת: לא". (עמ' 3 - 4 לפרוטוקול). נראה, כי דברים אלה מעידים על כך, שלמעט שתי שיחות הטלפון, ברקוביץ' לא נקט בפעולות נוספות אל מול חברת בקרדי. 12. טריגר טוען, כי לולא פניית התובעים לצבי, לא ניתן היה להבטיח את מתן הזיכיון שהוחזק ברשותו בעבר, לחברת טמפו. לטענת טריגר, קיים מעין "קשר סיבתי" בין העברת המידע לגבי זיכיונו של צבי לבין העברת הזיכיון לחברת טמפו. בהקשר זה, טוענת טמפו, כי למעשה, המשקה נמכר בישראל זמן רב לפני שהיא קיבלה את הזיכיון הבלעדי לייבוא ושיווק המשקה, וצבי לא היה הזכיין הבלעדי או הזכיין היחיד, ולכל הפחות, התובעים לא הוכיחו כי הוא היה כזה. בחקירתו הנגדית אישר טריגר כי המשקה שווק ב"טריגר בר" כבר בסוף שנת 2001. בהמשך, נשאל וענה: "ש: וכמו שהוא היה אצלך בבר היה גם במקומות נוספים. ת: הוא היה במקומות נוספים. הוא שווק על ידי מספר יבואנים מקבילים. ואחד ראשי, יבואן רשמי. ש: אתה אומר המשקה יובא ושווק על ידי זכיין אחד יותר גדול ומספר יבואנים קטנים. ת: נכון. ש: נתן צבי לא היה זכיין ויבואן בלעדי. ת: היה זכיין ויבואן בלעדי. ש: יש לך הסכם שלו. ת: לא. ש: אתה בקשר חברי איתו (?) ת: לא יודע אם חברי. אני מכיר אותו שנים. מדבר איתו. ש: אתה זוכר את השמועות שהיו בשוק שהוא יפסיק לייבא. ת: לא הייתה אף שמועה. זה היה סוד כמוס". (עמ' 6 לפרוטוקול). טמפו טוענת, כי עמדתו של טריגר בדבר סודיות פרישתו הצפויה של צבי, לא הוכחה בשום אינדיקציה נוספת, וכן נסתרה על ידי עדותו של בר בחקירתו הנגדית, לפיה זיכיונו של צבי הצטמצם באופן משמעותי: "ש: ידעת על כך שיש סיכוי שהוא הולך לסגור את החברה ו... ת: לא זוכר. היו שמועות שאותו אחיין כבר ניהל אז את העסק. אין ספק שהוא הצטמצם מאוד לא שעמדו לקחת כבר לקחו. כל הדברים היו ברורים וידועים בשוק. לא היה בזה שום חידוש. ש: היו ידועים לך אישית (?) ת: כן. כמו לכל עם ישראל". (עמ' 32 - 33 לפרוטוקול). בהמשך, טען בר, כי הוא אינו נוהג לקנות מותגים מאת יבואנים, מאחר שאין להם "אחיזה" על המותג, ובסופו של דבר, בעל המותג, ולא היבואן, הוא המוסמך להחליט בעניין מכירת המותג. מייד לאחר מכן טען בר: "אני לא חושב שהזכיין עמד לסגור את העסק. אני יודע ההיפך כשעשינו את העיסקה קראתי לאותו יבואן וזה על פי בקשת בקרדי והצעתי לו אופציות להשתלב בפעילות בתחום הבירה על מנת להביא לו מקור הכנסה חלופי למה שעשה. אני חושב שלפחות כמה שנים אחרי זה המשיך לעבוד בטח יותר משנה". (עמ' 33 - 34 לפרוטוקול). טמפו טוענת אפוא, כי בקרדי, כבעלת הזכות, היא שמחליטה האם "ליטול" זיכיון מזכיינים אחרים. לפיכך, כל החלטה לגבי תום תקופת הזיכיון או הפסקתו היא במסגרת היחסים שבין בקרדי לבין היבואן הקודם, וממילא מדובר בהחלטתה של בקרדי בלבד. מצב דברים זה מפריך את טענת התובעים, שלפיה המידע בדבר נטילת הזיכיון מצבי תרם באופן כלשהו להתגבשות העסקה (מה גם שמידע זה היה ידוע לעוסקים בתחום בתקופה הרלוונטית). התובעים טוענים, כי עמדתה של טמפו אינה מתיישבת עם דבריו של ואן רון בשיחה מיום 23/11/01: "I. …But when I go to you(r) office, you talk to me and you told me that the best thing is to put everything on the table, and to go to the importer, and maybe to offer him some compensation. Y: That's the way I work". (עמ' 12 לתמליל). אלא שבניגוד לנטען על ידי התובעים, דבריו של טריגר מחזקים את עמדת טמפו, שכן ניתן להתרשם, כי טריגר עצמו הזכיר את עמדתו של ואן רון, שלפיה הפתרון הטוב ביותר הוא פנייה ליבואן בהצעה של פיצוי כספי כלשהו. 13. אינני סבור כי התובעים הוכיחו, שהמידע בדבר צמצום היקף פעילותו או פרישתו המתוכננת של צבי, הביא במישרין להתגבשותה של ההתקשרות בין טמפו לבקרדי, אך סביר שלמידע היה ערך מוסף מסוים. 14. כאמור, התובעים טוענים, כי מחקר השוק המקיף שביצע טריגר העלה, בין היתר, כי החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ חתמה על הסכם בלעדיות עם קונצרן המשקאות החריפים דיאג'יו UDV לייבוא ושיווק של המשקה סמירנוף-אייס, שהוא המתחרה העיקרי למשקה בקרדי בריזר בשוק העולמי (סעיף 8 לתצהירו של מר טריגר). בחקירתו הנגדית, נשאל טריגר: "ש:...אתה זוכר שפורסמה בתקשורת ההתקשרות של קוקה עם סמירנוף אייס (?) ת: אני לא זוכר מתי ואם פורסם ידעתי מידיעה אישית לפני כל פרסום ממספר שיחות שניהלתי עם מנכ"ל יו. די. וי. של קוקה קולה שהיא הזרוע אלכוהול של קוקה קולה שהוא ליווה איתי במהלך בקרדי בריזר. ש: אתה זוכר שפורסם בתקשורת (?) ת: לא". (עמ' 8 לפרוטוקול). בנוסף, טוען טריגר, כי הוא הציע לפנות למשרד הבריאות ולרשויות המכס בעניין הייבוא המקביל, ולטענתו, הוא הצליח "לפגוע" ביבואנים המקבילים, תוך שיתוף פעולה מלא עם חברת טמפו (עמ' 13 לפרוטוקול). אל מול עמדה זו, ניצבים דבריו של בר, אשר טען, כי אין שום אינפורמציה מהותית שלא הייתה מצויה ברשותו או לא יכולה הייתה להימצא ברשותו. בר טען, כי חלק מהעיסוק היומי של טמפו הוא לעקוב באופן שגרתי אחר ייבוא מקביל (עמ' 47 לפרוטוקול). בהתאם לכך, טוענת טמפו, כי ה"מחקר" שערך טריגר בסוגיית הייבוא המקביל, לא תרם באופן משמעותי לקידום התקשרותה עם בקרדי. בנוסף, מפנה טמפו לדברים שהוחלפו בין טריגר לואן רון, במסגרת השיחה מיום 10/3/02, במסגרתם טען ואן רון, בין היתר: "Y: …with Heineken we have a parallel police lets say.. departments which all they do is kill parallel. I: They don't do it. Y: And they don't do it, but they have to. Because we can not expect that the market to kill parallel , I can never, I can never prevent parallel". (עמ' 29 לתמליל מיום 10/3/02). 15. לכך מתווספת עדותו של אהרנברג, אשר טען בתצהירו, כי במסגרת תפקידו כאחראי על מכירת מוצרי בקרדי בישראל, הוא בחן את סוגיית הייבוא המקביל של משקה הבקרדי לישראל, ובין היתר ערך בדיקות שונות על מנת לאסוף מידע לגבי סוגיית הייבוא המקביל. הוא אסף לבדו מידע לגבי סוגיית הייבוא המקביל, ולא הועבר אליו מידע כלשהו ממקורות חיצוניים. לטענתו, בעקבות המידע שאסף, הוחלט, במסגרת דיונים פנימיים, כיצד לפעול בנושא זה. אהרנברג הבהיר, כי במסגרת עיסוקו בנושא הייבוא המקביל, הוא מעולם לא נעזר בתובעים או במי מטעמם, ומעולם לא קיבל מהם ייעוץ כלשהו בנושא. כנספחים לתצהירו צירף אהרנברג מסמכים המעידים על חקירתו את סוגיית הייבוא המקביל. כך לדוגמה, במסגרת מכתבו מיום 2/9/02 ציין אהרנברג כי מחירי המוצרים המיובאים בייבוא מקביל זולים ב-5%-10% ממחיר המשקה בקרדי בריזר, וכן איזכר את מחיריהם, תנאי האשראי ואזורי מכירה. בנוסף, צורף לתצהירו מסמך מיום 6/1/03, הכולל טבלת השוואה בין מחירי המוצרים המיובאים בייבוא מקביל בשלוש נקודות מכירה שונות. ממסמכים אלה עולה, כי מחקר השוק לגבי הייבוא המקביל נערך על ידי אהרנברג, מטעם טמפו, ללא קשר לפעילותם של התובעים. מר אהרנברג חזר על עמדה זו בחקירתו הנגדית: "ש: האם לפי מה שאתה יודע טמפו ביקשה מטריגר לעזור לה במחקר שוק לגבי הבקרדי (?) ת: לא. כל נושא הייבוא המקביל הבעיה הוצפה על ידי והייתה פניה ביוזמה שלי. לגבי שחקנים הכל נעשה על ידי יש פה את המכתבים. ש: האם אתה יודע שטמפו ביקשה מטריגר לעשות עבורה מחקר שוק הקשור בבקרדי (?) ת: לא יודע. ש: האם אתה יודע אם טמפו ביקשה מאילן לאסוף עבורה מידע לגבי פעילות המתחרים בשוק (?) ת: לא יודע. ש: מהמסמכים שאתה צירפת אני רואה את הבדיקה שעשית בקשר לייבוא המקביל נערכה בדצמבר 2002. ת: כן. ש: כיצד תקפה טמפו את הייבוא המקביל (?) ת: היינו עושים מבצעים ומורידים את המחירים מבצעים לסיטונאים". (עמ' 51 לפרוטוקול). 16. מחקרו של אהרנברג בהקשר זה אינו שולל, מבחינה עובדתית, את עצם עריכתו של מחקר שוק גם מטעם התובעים, אך, לטעמי, הוא מפחית ממידת תרומתו של מחקרם לקבלת הזיכיון לשיווק המשקה, שכן הוא מעיד על כך שפעילותם של התובעים לא העניקה לטמפו מידע ייחודי ובלעדי בהקשר זה. עם זאת, היתה למחקרם תרומה, ולו מסוימת. תחילת המגעים עם טמפו 17. יש להמשיך ולבחון את טיבה של ההידברות הספציפית שהתקיימה בין התובעים לבין נציגי טמפו. לטענת התובעים, במסגרת המשא ומתן מול טמפו, שוחח טריגר עם מר יוסי סנדמן (להלן: "סנדמן"), מנהל השוק הקר בטמפו, ועדכן אותו בדבר היוזמה לשיווק המשקה. לטענתם, סנדמן התחייב בפני טריגר, כי טמפו לא תתקשר עם בקרדי ולא תפעל ללא ידיעתם לקבלת הזיכיון המוצע. לאחר התחייבות מפורשת זו, כך נטען, הציג טריגר, באופן מפורט, את הידע הרב שנרכש לגבי המשקה ואפשרויות שיווקו בארץ, ההזדמנות שנוצרה לייבוא בלעדי של המשקה, בשל פרישתו הקרובה של צבי, היבואן עד לאותה העת, מצב המשקה בשוק האירופי, התחרות מצד המשקה סמירנוף-אייס, העתיד להיות מיובא לארץ, ונושאים נוספים. על פי הנטען, בסיום השיחה, שאל טריגר את סנדמן אודות הצורך לעגן בכתב את ההסכמה בדבר הימנעותה של טמפו להתקשר בהסכם ללא שיתוף התובעים בעסקה. במענה לכך השיב סנדמן כי טמפו היא חברה גדולה ואמינה והבטיח כי היא לא תתקשר בעסקה עם בקרדי ללא שיתוף התובעים בה. לא הוגש תצהיר מטעמו של סנדמן שיהיה בו כדי לסתור את גירסת התובעים. בר, לעומת זאת, טען בתצהירו, כי סנדמן לא היה מוסמך להתחייב בשם טמפו בשום עניין, ולרבות לא בעניין נשוא התביעה. לכך מתווספת עמדתו של טריגר עצמו בחקירתו הנגדית, ממנה עולה כי בר, ולא סנדמן, הוא הגורם המוסמך לאישור ההתקשרות אל מול התובעים: "ש: סעיף 16 בתצהירך. כיוון שסנדמן הוא לא הביג בוס היה ברור לך שלא מספיק לדבר איתו. ת: נכון. מכיוון שסנדמן היה יוזם ומבצע של כל החוזים והיו הרבה במשך השנים ביני לבין טמפו הוא היה הכתובת מבחינתי. לגבי סגירת עסקה. אתה צודק. לגבי פתיחת דלתות היה מספיק לדבר איתו". (עמ' 8 לפרוטוקול). כלומר, ההידברות הראשונית בעניין יוזמתם העסקית של התובעים נעשתה אל מול סנדמן, שלא הוסמך לאשר את ההתקשרות ולקדמה באופן מעשי ללא אישורו של בר. במילים אחרות - הצהרת כוונות לחוד; סגירת עסקה לחוד. המגעים מול ואן רון 18. התובעים ממשיכים וטוענים, כי סנדמן הפנה את טריגר אל ואן רון, מנהל חטיבת הבירה בטמפו ומנהל בכיר בה, על מנת לגבש את המתווה המשותף לביצוע העסקה. על פי הנטען, ביום 7/10/01, נפגש טריגר עם ואן רון במשרדי טמפו בנתניה, וחזר בפניו על פרטי שיחתו עם סנדמן. התובעים טוענים, כי ואן רון הביע התלהבות רבה מהמוצר והפוטנציאל הרב הגלום בו, לאור המידע שלפיו המתחרה העיקרית של טמפו מתעתדת לייבא לארץ את המשקה סמירנוף אייס. בנוסף, ואן רון ביקש מטריגר לרכוש עבורו מהיבואן ארגזים של המשקה בקרדי בריזר, בכל טעמיו. התובעים טוענים, כי נכון לאותו שלב, הם הגיעו להסכמה בדבר פעולה משותפת להשגת הזיכיון, ולאחר קבלתו, הם יפעלו לשיווק המשקה בישראל, בין היתר, תוך שימוש בשמו של ברקוביץ', ואילו ההפצה והשיווק של המשקה ייעשו על ידי טמפו. בנוסף, הצדדים הסכימו כי מפדיון המכירות של המשקה יופחתו הוצאות ההפצה והפרסום, ואילו הרווח שיוותר יחולק באופן שווה בין הצדדים. התובעים מציינים, כי טריגר הבהיר לואן רון כי מבירור שערך ברקוביץ' בחברת בקרדי עולה, כי גורמים שם אינם מכירים את טמפו, וממילא אינם מודעים למעמדה בשוק המשקאות ולמערכת ההפצה המצויה בבעלותה. לטענת התובעים, סוכם כי על מנת לקדם את מתן הזיכיון, יש להכין חוברת תדמית על טמפו ועל מערך ההפצה שלה, על מנת להעבירה לבקרדי באמצעות ברקוביץ', ולאחר העברת החוברת, יוזמנו נציגי בקרדי לארץ, לצורך התרשמות בלתי אמצעית מטמפו וממרכזיותה בשוק המשקאות בישראל. לטענתם, בשלב זה, ואן רון דרש מהם להתחייב שלא יתקשרו בהסכם כלשהו עם אף גורם אחר בקשר לשיווק המשקה בקרדי בריזר, וטריגר הסכים לכך ואף חזר בפני ואן רון על הסיכום, שלפיו גם טמפו לא תתקשר עם בקרדי ללא שיתוף התובעים. במהלך פגישה נוספת, שנערכה ביום 6/11/01, הודיע ואן רון לטריגר, כי בשל סיבות חשבונאיות, עליהם לפעול להשגת הזיכיון לפני ה- 15/12/01. הצדדים סיכמו, כי כדי לקדם את העסקה, עליהם להזמין את נציגי בקרדי לישראל, לצורך פגישה עם הצדדים וביקור במפעלי טמפו בנתניה. 19. התובעים טוענים, כי על אף הסכמות אלה, ההידברות לא קודמה, אלא טמפו חזרה בה מהסכמתה. לטענתם, עובדה זו מקבלת ביטוי בשיחה מאוחרת יותר שנערכה בין טריגר לואן רון למעלה מחודש לאחר מכן, ביום 23/11/01 (תמליל השיחה צורף כנספח א' לתצהיר): " I: So you tell me what's going on in… Y: What's going on is that we don't do business. I: Why? Y: Because Jackie, he has a different view how to develop the business. … I: I know, So he doesn't want Bacardi Breezer? Y: He says, I am not interested in this kind of opportunity for us, I am not prepared to pay for it, in terms to read… maybe to the importers we have today". (עמ' 1 לתמליל). עם זאת, בהמשך השיחה, הציע מר ואן רון תגמול מסוים עבור התובעים: "Y: What I must know is with the both of you, how much we pay, but if you receive your money…they might pay for it, for a certain period. I: What is a certain period? Y: 2 years. I: It is very short, very short. Y: What do you have in mind? I: I tell you what; I didn't have anything in mind… Y: Per carton. … Y: Or a part of the profit. That it will be your business, at the end of the year we will make an account of the profit we have to do anyway and you'll see that the real figures it will be… I: And when you are talking price per carton, more or less? Did you think about a figure? Y: What I pay regulary for distributer of Heineken is 1$. I: 1$ per carton, 4 cents per bottle. Y: And if I think in terms of the profit, I would think about is about 10% of profit. I: Of the profit? Okay. I don't want to say nothing because I didn't think about it, but we'll talk about it very soon. I'm going to think, you know. Not to just say out of my mouth. … I: Tell me, What else do you expect from us to do? PR, not to do nothing? Y: I want you to do nothing. I: nothing at all? Y: Just bring the right. I: Just to help to bring the right, and not to help with the PR nothing? Not to help to bring it to the bars? Not to help Berkowitz as a … in Israel…? Y: We talk about, this is something else. I: I can do it much better then anybody in Tempo. Y: For the money that I speak about, I don't ask you to do nothing. Once we have deal, then of course, I'm not so sure, I'm not so sure about Berkowitz, because I can't assess this situation. I know he is a famous name but I don't know what he can do… I: But now, I have another question, I will think about answer, and I will come back to you. The problem is, I'm afraid that every time you talk, because you are part of Heineken and Heineken has just 17% of Tempo, everything you say, can be worthless because after that, always Jackie can say no! so maybe it's better to meet Jackie. Do you think so? Y: Anyway I have to have a discussion with… I: Okay. You think so? Or you…about it? Y: If not, no, I don't think so but I can… … I: You can, you can trust me a 100% about it. I don't go to any other company. If I get the product, it will be with Heineken and Tempo, I do my best, I do everything, Berkowitz will do everything, and everything, we'll do all with Heineken and Tempo. Y: Okay, again, I would like to draw your attention about the,,, contract, and…or another. I: Okay. … Y: So, in order to prevent that both you and me are surprised afterwards it's better we speak. So that we know both what… I: Please check on it. Please check on it, because he is the big boss, and with all…I would like to know that he likes it too. He has to be crazy about the product, to go after it… to want it. He understands what we are doing here? Y: He understands. I even speak so strong that when he is Europe, he wants to go to… … I: Anyways, what I wanted to tell you, is that my part… to use what I have, that Tempo will do some things that I've earned my part part that I did it on sales, that I don't, that you don't wake up, you and Jackie wake up every morning feel sorry what do we need 2 guys that we pay them every the so and so dollars, and we are angry all the time. I don't like, I don't like… I like… I like contact… was tired, I'm very happy, that's the reason I wanted to meet Jackie, to… it's more then one dollar. Y: I'm going to give tou… I: Okay. Y: But it will not be prepared this… because Jackie is going to Europe and BTW he is now not going to the… I: Of the… Do it in…but just don't do it, I have Monday, I have on Monday, a… in 15:00 a meeting in Tel-Aviv which will hold maybe 1 hour, at least 1.5 hours. Y: So any other time you are good with it? I: Always the main time is…". (עמ' 9 - 14 לתמליל) במילים אלה מסתיים תמליל השיחה מיום 23/11/01 בין טריגר לואן רון. 20. עם זאת, מנוסח הדברים והקשרם ניתן להסיק, כי ואן רון הציע לתובעים תגמול מסויים, המבוסס על כמות המשקאות הנמכרת, כאשר הדרישה היחידה המופנית מצדו כלפי התובעים, כנגד תגמול זה, היא- "Just bring the right" (בעוד שטריגר פירש דברים אלה כ- "Just to help to bring the right"), וואן רון לא דרש כל עבודה או פעילות נוספת מעבר לכך. עם זאת, ניתן להתרשם, כי במועד השיחה האמורה, שני הצדדים היו מודעים לכך שסיכום הדברים ביניהם אינו סוף פסוק, וכי התגבשות העסקה באופן מוחלט טעונה אישור מצד בר. בנוסף, מתקבל הרושם שהצדדים ביקשו לעלות את ההסכמה על הכתב, והם התעתדו לעשות כן. 21. לטעמי, מדובר בתנאים מקדמיים אשר לא ניתן להתעלם מהם וממשמעותם לגבי סוגיית התגבשותה של הסכמה מחייבת בין הצדדים. במילים אחרות, ניתן להסיק כי כוונתם של טריגר וואן רון הייתה להמשיך את המגעים שהחלו כבר מול סנדמן, אך פרטיו ותוקפו של ההסכם הותנו בהסכמתו של בר ובגיבוש הדברים בכתב. בשיחה מיום 23/11/01 לא התגבש הסכם סופי, אלא הועלתה אפשרות מסויימת להתקשרות כוללת, שכנראה היתה מקובלת על טריגר ו-ואן רון, אך הוצאתה אל הפועל הייתה תלויה באישורו הרשמי של בר, וייתכן שגם בהעלאת ההסכמות על גבי הכתב. מסקנה זו מקבלת חיזוק מדבריו של טריגר עצמו בסעיף 34 לתצהירו, בו טען: "בסמוך לאחר אותה פגישה השבתי למר יוסט כי העקרון לפיו נקבל 1$ לקרטון מקובל עלינו עקרונית ובלבד שלא יתוחם למשך פרק זמן בן שנתיים בלבד, אלא יחול ללא מגבלת זמן". מכאן, כי הפרטים הרלוונטיים והחיוניים לעיסקה הכוללת טרם התגבשו בסמוך לאחר השיחה מיום 23/11/01, וממילא לא התגבשו במהלך השיחה, ונראה כי בתקופה הרלוונטית, התובעים עצמם היו מודעים לכך. 22. מייד לאחר מכן, בסעיף 35 לתצהיר, טוען טריגר כי לאחר חלוף זמן, ולאחר שואן רון ניתק את הקשר עמו ועם ברקוביץ', פנה טריגר לסנדמן, והביע בפניו את החשש שטמפו מנסה להתקשר בהסכם זיכיון, תוך שהיא עוקפת את התובעים ומתעלמת מהם. טריגר טוען, כי סנדמן הרגיע אותו תוך שהדגיש בפניו כי טמפו לא תתקשר בהסכם זיכיון בטרם יסוכמו גם הפרטים האחרונים בהתקשרות עם התובעים. בסעיף 36 לתצהירו, טען טריגר: "טמפו היתה מודעת באופן מפורש לחבותה לשלם לנו תגמול ראוי וניכר עבור תרומתנו הרבה להשתכללות עסקת הזיכיון. אלא, שהצעתה לתגמול של דולר עבור כל קרטון לשנתיים של מכירות בלבד, נדחתה על ידנו בהיותה בלתי מספקת ובלתי הולמת". טענה זו מעידה גם היא על כך שבתקופה הרלוונטית, לא גובשה הסכמה כוללת בדבר תנאי העסקה הסופית, והתובעים עצמם התנגדו לתגמול שהוצע על ידי טמפו, כך שמובן, כי במבט לאחור, לא התגבש הסכם סופי בין טריגר לבין ואן רון, במהלך הפגישה מיום 23/11/01. 23. בחקירתו הנגדית התקשה טריגר להסביר הכיצד מדובר בהסכם סגור: "ש: אנו בפגישה של 23.11. אתה זוכר שאתם מדברים על אפשרויות להתקשרויות. אתה זוכר שאתם מדברים בשיחה. ת: כבר בפתיחת השיחה הודיע לי יוסט שמר בר לא אוהב את העיסקה. ביקשתי ממנו צא מהעיסקה. ... ש: אגיד לך מה מפריע לי. אתה לא בא ואומר בפגישה מה זה כל הדיבורים האלה נעשה כך או אחרת יש לנו הסכם. ... ת: טמפו למיטב הבנתי באותה עת היה הגורם האידיאלי להפצת המשקה. כאשר ראיתי שיוסט אומר שבר שגם היה ביחסים טובים איתי לא אוהב את מתווה העיסקה. לא רציתי ללכת למלחמה אוזני היתה קרויה [כך במקור - א.ז.] להצעות רציניות אחרות. ככה זה משא ומתן. יכולתי לבחור בפיצוץ אבל בחרתי להיות חכם ולא צודק. ש: העדפת את דרך המשא ומתן. ת: העדפתי להקשיב בסבלנות לדברי יוסט. כמו שאכן קרה. ש: תסתכל על סעיפים 32, 33, 34 לתצהירך. הם מתארים את המשא ומתן ביניכם כפי שראית אותו. ת: כרגע הסברתי לך שהייתה עיסקה, הבנה בינינו בעל פה. אתה מנסה לגרור אותי לומר כאילו לא היה סיכומים ואנו באמצע משא ומתן ולא כך הדבר. הסברתי קודם. ש: אתה לא הסכמת למגבלת זמן. ת: אני אמרתי שאלך הביתה אחשוב אחזור אליו כי ביני לביני לא הסכמתי לשנתיים". (עמ' 10 - 11 לפרוטוקול). ניתן להיווכח, כי טריגר טוען מצד אחד כי "ככה זה משא ומתן" ומייד לאחר מכן מבהיר כי השיחה עם ואן רון לא היתה רק בגדר משא ומתן, אלא הושגו הסכמות בין הצדדים, הגם שטריגר מאשר, שהוא לא הסכים למגבלת הזמן שהוצעה על ידי ואן רון, ולכן השיב לו כי יחשוב על הצעתו. לטעמי, הטרמינולוגיה שבה משתמש טריגר בדבריו בחקירתו הנגדית, מעידה על כך שלשיטתו, השיחה עם ואן רון ביום 23/11/01 היתה לכל היותר שלב מתקדם במו"מ לקראת הסכם סופי וכולל. 24. בסיכומיה, מפנה טמפו לשיחה נוספת שהתנהלה בין טריגר ל-ון רון ובר במלון דן אכדיה, שיחה שאם הוקלטה על ידי התובעים, אזי אלה נמנעו מהצגת ההקלטה, מאחר שנאמרו בה דברים המנוגדים לגירסת התובעים. לטענתה, במהלך שיחה זו, חל שינוי במשא ומתן בין הצדדים, שכן התברר, לראשונה, כי התובעים אינם מחזיקים במנדט או בזיכיון מבקרדי, ואין להם אפשרות להשיג את הזיכיון או להשפיע על בקרדי באשר לזהות הזכיין. טמפו מציגה בסיכומיה דברים שנאמרו בחקירתו הנגדית של בר ובשיחה מאוחרת יותר (שהוקלטה) בין הצדדים, המחזקים, לטענתה, את גירסתה. בסיכומי התשובה טוענים התובעים כי בכתב ההגנה של הנתבעת ובתצהירו של בר אין שום אזכור לגבי הפגישה בין הצדדים במלון דן, ולא ברור מדוע שיחה זו, אשר לטענת טמפו, היא מהותית, אוזכרה לראשונה בסיכומיה. ייתכן כי מן הראוי היה לאזכר את דבר קיומה של שיחה נוספת זו בשלב מוקדם יותר בהליך, אך, מכל מקום, אין מחלוקת ששיחה זו התקיימה, כפי שאישר טריגר בחקירתו הנגדית: "ש: אחרי הפגישה הזו ב 23.11 אתה מקיים בעניין עוד שיחות ולפחות עוד פגישה אחת ב"דן אכדיה". ת: עוד פגישות עם מי? ש: עוד שיחות ופגישה אחת לפחות בדן אכדיה. ת: אני מקיים עוד שיחות ועוד פגישה שלא הייתה בדן אכדיה זה היה בדן תל אביב. כן אני מקיים פגישות. ש: הפגישה הייתה עם ג'ק. ת: נכון. והייתה בדן תל אביב. ש: את הפגישה הזו אתה מקליט. ת: לא. את ג'קי בר לא הקלטתי. ש: למה לא? ת: טעות בדיעבד. טעות גדולה בדיעבד. ש: למעט שתי השיחות המוקלטות אין לך שום הקלטה נוספת (?) ת: אין לי". (עמ' 11 - 12 לפרוטוקול). ניתן להיווכח, כי עצם קיומה של השיחה שהתנהלה במלון לא הוכחש, אך מנגד, תוכנה של השיחה לא הוכח, ולא ניתן לאמץ דווקא את גירסתה העובדתית של הנתבעת, שלפיה נאמרו במהלך השיחה דברים המנוגדים לגירסתם העובדתית של התובעים. כך או כך, השיחה מיום 23/11/01 ובמיוחד השיחה המאוחרת יותר מיום 10/3/02 עשויות להעיד, באופן מצטבר, על אומד דעת הצדדים לכל אורכה של התקופה, ובכלל זאת גם על אומד דעתם במועד הרלוונטי לשיחה במלון דן. 25. לפיכך, כאמור, נקודת ציון נוספת החיונית לבחינת ההתקשרות בין הצדדים, היא השיחה שהתקיימה ביום 10/3/02. בתצהירו טען טריגר כי ביום 10/3/02 הגיע ואן רון לביתו של טריגר בהרצליה, ובמהלכה הוא הבהיר כי הוא מעוניין להסדיר את חלקם של הצדדים בטרם ייחתם ההסכם בין טמפו לבקרדי. על פי הנטען, במהלך השיחה הודה ואן רון כי התובעים הם אלה שהעבירו את המידע, אך הוא ניסה לשנות את מתווה העסקה ולשייך לתובעים תפקיד של יחסי ציבור. טריגר טוען, כי הוא השיב שאם טמפו מעוניינת בכך, הוא מוכן לשתף פעולה לגבי הפעילות בתחום יחסי הציבור, אך מאחר שאין המדובר בחלק מהעיסקה שעליה סוכם, תידרש טמפו לשלם את התשלום בשני שלבים - בשלב הראשון תשלום עבור המאמץ המשותף להשגת הזיכיון, ובשלב השני, תשלום עבור יחסי הציבור לאחר קבלת הזיכיון. בנוסף, מבהיר טריגר, כי בסיום הישיבה הבטיח לו ואן רון, כי בטרם תחתם העסקה בין בקרדי לבין טמפו, הוא יערוך חוזה ויעבירו אליו. 26. לצורך התחקות אחר אומד דעת הצדדים בשיחה האמורה, חשוב להביא את הדברים כלשונם: "I:… Anyway, to our business, 2 things. Number one you told me at the very beginning that you like to close all the ends before we start and you never close it with me, you leave it open. Y: You leave it open. I: I leave it open? Never mind, It's open, It's open, and open is not good. And after we close this I want to tell you a couple of things about Bacardi Breezer, that I think it can help. What do we do before you told me that the contract went to Jackie and I hear you came for couple of more days. But 2 months already are gone by. Y: No, look it is because we don't have a clear ideas as to what we want. You know, because when we set together, also with Jackie in and… I said I prefer a clear deal, then you, and you made it, you said listen I want kind of, I want to be rewarded success. I: MMMM Y: So I want an amount a, what ever a market share what ever the definition, but basically I see your role, the clearest, not as importer, because this market information actually it is a disgrace that it comes from you and not from our organization although they don't know yet, but they should… But basically this is not your role, your role I see more in relation to the building the brands specifically by Public Relations… … I: …Okay, I have to remind you I don't work for you, if you want I will work with you, if you want, but it is not a part of the deal. … At the beginning I thought we will do it together, we will invest together, with Eyal's money and we do it somehow together. You came back to me and you told me you don't think it's a good idea that Tempo will be a partner with me, You want let Tempo, you don't want me to interrupt you in the decision, that is what I understood. Y: I used another words, but basically, I: Okay, Okay. I told you okay, Yoast, I do other things. I don't want to take you business, I want to make money and I love the product and I want Tempo to do it. And then we met in New York New York, and you told me that you would like me to get 1$ per case and not for my work, for what I did to you then and for what is going to happen, and later on I met with Jackie and he asked me why do you think I have to pay you, a normal, legitimate question , I told him because things happened… I had an agreement, I asked before I offered you the offer and agreement, I have an offer from you and because I trust you, I don't sign you on everyday and every paper, I don't sign at all and, Y: We are going to do it, that is what I told you before. I: Now we have to sign for sure, and I told him I'm with Berkowitz, and I told him the whole history and I told him you offered me 1$ per case… ….. I: … I think I can help. You are more experienced then me but I think I can help if you want, if not then no, it's okay… I'm running and running and running, I trust you, I don't trust 100% Jackie, I don't know him yet, I don't trust him 100% I'm afraid of him and I don't want to be left, slowly, slowly you will put me in the position, that instead of getting money as percentage, as royalties as whatever, as a worker, and I don't want to, if you want me I will work you will pay for it… But I don't want you to push me from the basic understanding as a worker I'm not a sales man of Tempo you understand? I will help ehat ever you want. We will cut for you the price…" (עמ' 4 - 10 לתמליל השיחה). טמפו מפנה, בנוסף, לדבריו של ואן רון: " …So we are in the process of bringing things together, no only Breezer but also other products of the group. So I'm called from first of all by this Martini guy who says, I say, you know I got a call from a football player from Israel I don't know his name and I don't know, I don't know what to do with this quiet an embarrasing situation…". (עמ' 17 לתמליל). טמפו טוענת, כי דברים אלה מעידים על כך שלמעשה, מר גייזר כלל לא הבין את פשר השיחות הטלפוניות מצד ברקוביץ'. מסקנה זו מחזקת, כביכול, את עמדת טמפו בדבר העדר תרומה ממשית מצד התובעים לקידום ההתקשרות בין טמפו לבקרדי. עם זאת, יש לשים לב גם לדברים שנאמרו על ידי טריגר מייד לאחר מכן: "…I know Yonatan Zvi, I know him many years, yes, if I would go to him, if I would go to him and tell him that if he don't do what I suggest to him now, Tempo will take Bacardi Breezer from him, and what I suggest him is lets go not to Tempo, lets go to the third player in the market, I don't know, Mey Eden, Jump, Timko whatever, lets sign with them a contract I told him you get something, or nothing. Bacardi Brezzer would sign a contract before, before you would wake up. You would not wake up for a couple of years, you were not a player there, and you should look at it in good faith also…". (עמ' 17 - 18 לתמליל). לאחר מכן דנו טריגר ו-ואן רון לגבי אפשרויות התיגמול תמורת פעילות התובעים, אך ללא השגת הסכמה כלשהי. בשלב מסויים, נאמר: "Y:…I am really trying to give you a positive role in this all…because you…deliever something I do not have, I: What about? Y: I find it very difficult to give you a proposal, for…lets say, for whatever price that they pay, because, I: So, why did you give it? … Y: No , but you said, sorry, maybe I didn't explain myself clearly , or maybe what you listened… I: So what did you say the other day in NY NY? Y: We spoke about how can the cooperation, how can it work". (עמ' 19 - 20 לתמליל). בסופה של השיחה, לאחר חילופי דברים ובהעדר הסכמה ממשית בין טריגר ו-ואן רון, נאמר: " Y:… Okay, listen, what I will do, what I have to, I don't like it but I will make a proposal, I will bridge, brief the partners or, and we can do it together if you like, sell to Jackie, this is what we do and we have to do it. I: Fast. Y: I don't think we close this week, but next week, one of these days it will be closed. I: When, let's put the time frame, I am worried. Y: It's not up to us, it's up to them. They are preparing the contract. They draw the first draft and then they re-draw it because it looked worse and they promised to send a new one by last Thursday… Before Pesach it is closed and before it is close, we must close. I: O.K. so what is our next step, when? Y: I will write, I will try to make a fair proposal to you, if you agree with it, we maybe… I: When? Y: Supposedly it will be by tomorrow…". (עמ' 32 - 33 לתמליל). 27. מפירוט הדברים שנאמרו, והארכתי מעט בציטוטם, ניתן להתרשם, כי בשיחה מיום 10/3/02 לא הגיעו ואן רון וטריגר להסכמה מחייבת כוללת לגבי מהות ההתקשרות, שיעור התמורה ואופן תשלום התמורה. למעשה, בסיומה של השיחה הבהיר ואן רון באופן מפורש כי יש לערוך הצעת הסכם כתובה, אשר אמורה היתה להימסר לתובעים בתוך פרק זמן קצר לאחר מכן. אעיר, כי עצם העובדה ששתי השיחות האמורות, מהמועדים 23/11/01 ו- 10/3/02, הוקלטו על ידי התובעים, כך שכל מילה שנאמרת מטעמם היא, על פני הדברים, שקולה ומגמתית, ומנגד - יש להניח ש-ואן רון לא מודע לכך שהדברים מוקלטים, כך שדבריו, על פני הדברים, ספונטניים, עובדה זו מחזקת את משקלה של גירסת טמפו. 28. חשוב לציין, שברקוביץ' כותב בתצהירו, כי טריגר מסר לו, שגיבש הסכמה עם טמפו, שלפיה התובעים יקבלו 1$ לקרטון, וטמפו תתחיל בייבוא המשקה לישראל. ברקוביץ' טוען, כי בנוסף, סיפר לו טריגר כי טמפו ביקשה ממנו לסייע לה בבחירת הטעמים והכמויות. ברקוביץ' שאל, האם יועבר להם הסכם לחתימה, וטריגר השיב כי ההסכם התגבש בעל פה, וכי ואן רון הבטיח לו להעלות את ההסכם על גבי הכתב, כך שהוא ממתין למסירת ההסכם. בסעיף 10 לתצהירו טוען ברקוביץ': "משראיתי שלא מועבר אלינו הסכם התרעתי באילן שילחץ לקבל את ההסכם בכתב. ההתנהלות של אילן הכעיסה אותי היות והרגשתי כי מושכים אותו הרבה זמן בלי לחתום חוזה, כאשר בו בעת הוא התחיל לעזור להם ולקדם את העסקה". בחקירתו הנגדית חזר מר ברקוביץ' על גירסתו זו: "ש: כעסת על טריגר לכל אורך הדרך. ת: אמת. ש: לא הגעתם עם טמפו לתמורה מוסכמת. ת: הגענו לכן כעסתי. בשיחות עם אילן לפחות פעמיים בשבוע אילן אמר שהוסכם דולר לקרטון אמרתי למה אין חוזה אמר יהיה בסדר לחצתי עליו ואמר בקיץ שתגיע יהיה לך חוזה. באחד הקייצים שהגעתי יהיה חוזה". (עמ' 4 לפרוטוקול). כלומר, מבחינת ברקוביץ', מצב הדברים הראוי הוא שייערך הסכם מסודר שבמסגרתו תועלנה על הכתב ההסכמות שגובשו. לברקוביץ' הפריעה העובדה שטריגר סייע לקידום העסקה אל מול טמפו מבלי שנערך הסכם מסודר שבו תעוגן, בין היתר, התמורה המוסכמת. דומה, כי מנקודת מבטם של שני התובעים, התגבש הסכם תקף אל מול טמפו, הכולל, בין היתר, גם הסכמה לגבי שיעור התמורה עבורם, אלא שברקוביץ' סבר שרצוי לערוך הסכם כתוב, בעוד שטריגר סבר כי ניתן לקדם את העסקה, באופן מעשי, במקביל לגיבוש ההסכמות ובטרם עריכתו של הסכם כתוב. 29. כאמור, שתי השיחות שהתנהלו בין הצדדים מעידות על כך, שנכון ליום 10/3/02, לא התגבש הסכם כולל מחייב בין הצדדים, אלא נעשו רק נסיונות (בעיקר מצד התובעים) לקדם את שיתוף הפעולה שתיכננו עם טמפו לשיווקו בארץ של המשקה. במילים אחרות, אין אינדיקציה לכך שבמסגרת ההידברות שהתקימה בין הצדדים במשך תקופה ארוכה למדי (ולמעשה, עד ליום 10/3/02) התגבשו התנאים של גמירות דעת ומסויימות, החיוניים לצורך הוכחת התגבשותו של הסכם כולל מחייב. 30. ההידברות בין הצדדים המשיכה ככל הנראה גם לאחר השיחה מיום 10/3/02. בסעיף 40 לתצהירו טוען טריגר, כי בסיומה של פגישת הבהרה שנערכה במשרדו של בר בנוכחות ואן רון, טען בר כי כל הסכם שיתגבש עם ואן רון יהיה מקובל עליו. טריגר טוען, כי ואן רון שמח על אמירה זו ואמר "עכשיו אנחנו יכולים לחתום". הנתבעת טוענת בסיכומיה, כי עובדה נטענת זו כלל אינה מוזכרת בכתב התביעה, והיא מכחישה את קיומה. הפגישה האמורה אכן לא הוכחה, אך, בכל מקרה, אין היא מעידה על התגבשותו של הסכם סופי ומחייב. 31. טריגר טוען בתצהירו, כי במהלך אפריל 2002, או בסמוך לכך, הוא נפגש עם מר גייזר, מנהל אזור המזרח התיכון בבקרדי, ביוזמת ואן רון. טריגר טוען, כי ואן רון ביקש ממנו להסביר לגייזר אודות מחקר השוק שביצע בנוגע לייבוא המקביל ואופן הטיפול בו, וכן מידע לגבי הזכיין הנוכחי של בקרדי, נתן צבי. לטענת טריגר, במהלך אפריל 2002 החלה להתגבש העסקה בין טמפו לבקרדי, וטמפו רצתה להזמין הזמנת ניסיון לצורך בחינת השוק וקידום מכירות של המשקה. טריגר טוען, כי ואן רון פנה אליו וביקש להמליץ על הטעמים, הכמות ועזרי השיווק שאותם יש להזמין, ולצורך כך העבירה לו טמפו חוברת של בקרדי, המפרטת את אמצעי קידום המכירות של בקרדי (נספח ג' לתצהירו). בנוסף, טוען טריגר, כי הוא ו-ואן רון נפגשו, במהלך חודש מאי, עם נציג משרד פרסום, במשרדי טמפו בנתניה, במטרה לבחון אפשרות של מסע פרסום למשקה על ידי ברקוביץ'. בחקירתו הנגדית, נשאל בר לגבי נסיבות ביקורו של גייזר בישראל: "ש: נכון שגייזר ביקר בישראל לפני קבלת הזיכיון ב-2002 (?) ת: כן. ש: האם התלוות לביקור שלו בארץ. ת: כן. ברוב הביקור. גייזר נפגש עם טריגר אני לא הייתי. ש: האם אתה יודע אם באותה פגישה מסר טריגר לגייזר נתונים (?) ת: סביר להניח שניהלו שיחה פתוחה ואילן מסר מה שהוא יודע. ש: אתה לא יודע אם זה היה או לא? ת: מה הוא מסר? ש: כן. אם מסר בכלל מידע. ת: אני יודע משמועה שהם דיברו על השוק. ש: האם נכון שבאיזה שהוא שלב הגיע ון רון ודיבר איתך על מתווה העיסקה שהוא גיבש עם אילן ואתה אמרת אני לא מסכים לכזה דבר. היה איזה שהוא שלב כזה? ת: לא". (עמ' 40 לפרוטוקול). כלומר, אין מחלוקת שטריגר נפגש עם גייזר לפני קבלת הזיכיון, והגם שלבר הדבר אינו ברור, יש להניח כי במסגרת פגישה זו, נמסרו לו נתונים רלוונטיים שונים או שהתנהלה שיחה בעניין האפשרויות לייבוא המשקה. בנוסף, ניתן להניח, כי במהלך התקופה של חודש אפריל 2002 ובחודשים הסמוכים לכך, ניסה טריגר לבחון את אפשרויות הפרסום וקידום המכירות של המשקה, וכל זאת, בטרם גובש הסכם כולל ומחייב אל מול טמפו. 32. התובעים עצמם מאשרים, כי בשלב מאוחר יותר, טמפו הציעה נוסח מסויים של טיוטת הסכם כתוב. עובדה זו תומכת בעמדת טמפו, שלפיה לא נסגר דבר באופן סופי קודם לכן. טיוטת ההסכם האמורה הוצעה לתובעים במשרדו של ואן רון ביום 14/5/02, וכותרתה: "letter of understanding on Bacardi Breezer Import" (נספח ד' לתצהיר טריגר). בטיוטה זו נכתב, בין היתר: "This letter is meant to lay down the mutual understanding between Tempo Beer Industries Ltd. , (hereafter TBI) and Ilan Trieger & Eyal Berkhovic (hereafter The Partners) on the subject of the professional services of The Partners in respect of the distribution of the Bacardi Breezer brand in Israel by TBI. This agreement will get effect only upon the signing of an exclusive agreement between TBI and Bacardi Martini Ltd. In which TBI will acquire the exclusice rights of importation, marketing and selling of the Bacardi Breezer brand in Israel (hereafter The Rights). When and if TBI required The rights, The Partners will assist TBI in marketing and selling the Bacardi Breezer brand with the following activities…..". ולאחר פירוט פעילויות השיווק והמכירה המצופות מהתובעים, נכתב: " As compensation for the above, subject to the full compliance of The Partners obligations, TBI will pay The Partners the following: NIS 2.00 per case of 24 bottles sold by TBI in the first 24 months of the agreement between TBI and the brand owner Bacardi Martini, always 60 days after month's closure and based on TBI'S selling reports…". 33. התובעים סירבו למתווה שהוצע על ידי טמפו, ובמכתבם מיום 17/6/02 (נספח ו' לתצהיר טריגר), הם השיגו על כך, שלטענתם, טמפו פנתה אל בקרדי וניהלה עמה משא ומתן, תוך עקיפתם ובמטרה לבצע את העיסקה תוך התנערות מחלקם בייזומה. בנוסף, טענו התובעים: "הצעתכם, לפיה יועסקו מרשינו על ידי טמפו בשיווק ובפיתוח המשקה בתמורה לתגמולים ממכירות המשקה אינה עולה בקנה אחד עם ההסכמות אליהן הגיעה טמפו עם מרשינו. מרשינו זכאים לתגמולים גבוהים באופן ניכר, מן התמורה שהוצעה על ידיכם וזאת רק בגין עצם ייזום הקשר בין טמפו לבין היצרנית ובלא שיידרשו לבצע כל שירות נוסף עבור טמפו בגין תגמולים אלו. היה ויסכימו מרשינו לקחת חלק בפעילות השיווק וקידום מכירות המשקה עבור טמפו, יידונו התנאים הנוספים בגין תפקידם זה בנפרד". ולאחר מכן: "כל שדורשים מרשינו אינו אלא את התגמולים להם הם זכאים בגין ייזום העיסקה העתידה להחתם בין טמפו לבין מרטיני בקרדי בתקופה הקרובה. לפיכך מבקשים מרשינו להודיעכם כי הם דוחים את הצעת העבודה מיום 14.5.2002 ועומדים על קבלת תגמולים בגין חלקם בייזום העיסקה ובקבלת הזיכיון. יחד עם זאת מבקשים מרשינו להבהיר כי אין הם דוחים את האפשרות לסייע לטמפו בשיווק ובהפצת המשקה בתנאים עליהם יוסכם בין הצדדים בנפרד". אני סבור, כי עמדת התובעים, כפי שהיא מובעת במכתב זה, אינה עולה בקנה אחד עם אומד דעת הצדדים, הנלמד, בין היתר, מהשיחות המוקלטות, ולטעמי, דרישתם לקבלת התגמולים בגין ייזום העיסקה וללא קשר לסיוע בשיווק והפצת המשקה, אינה תואמת את המתווה שהוצע במסגרת המשא ומתן. 34. במכתב תשובה מיום 24/6/02 נטען על ידי טמפו, בין היתר: " המגעים בין טמפו לבין חברת בקרדי אינטרנשיונל בקשר להפצה בישראל של משפחת מוצרי בקרדי בריזר החלו עובר למועד פנייתו הראשונה של מר טריגר לנציגי טמפו בעניין זה. עובדה זו לא הוסתרה מפניהם של מרשיך, והובהר להם, מייד עם פנייתם הראשונית בנושא לגורמי השיווק בטמפו, כי טמפו כבר היתה מצויה באותה עת בעיצומו של מו"מ בקשר לעניין האמור... מרשיך לא יזמו את העסקה, ולפיכך אינם זכאים לתגמולים ו/או לעמלה כלשהי בגין ייזום כאמור; בפנייתך צוין, כי דרישתם מסתכמת בתמלוגים בגין ייזום העסקה, ונוכח כל האמור לעיל לא נותר לנו אלא לדחותה. לא נוכל, כמובן, לאלץ את מרשיך לספק לטמפו שירותים מקצועיים על פי הפירוט שבהצעה מיום 14.5.2002, ולפיכך משהומצאה לידינו הודעת הדחייה שבסעיף 10 לפנייתך, התבטלה הצעתנו ושוב אינה תקפה. יחד עם זאת רשמנו לפנינו את נכונותם העקרונית של מרשיך לדון באפשרויות סיוע לטמפו בשיווק ובהפצה של מוצרי בקרדי בריזר, ולא נהסס לפנות אליהם אם וככל שסיוע כאמור ו/או סיוע אחר ידרש בהמשך". תמורה לתובעים חרף העדרו של הסכם כולל מחייב? 35. ניתן להיווכח, כי לא הושגו הסכמות כלשהן גם בשלב המתקדם של החלפת תכתובות לגבי תנאי ההתקשרות המוצעים. הרושם שמתקבל הוא, שטמפו ניסתה להעלות על הכתב תנאים שונים אשר, מבחינתה הסובייקטיבית, היו מוסכמים על שני הצדדים, אלא שהתברר לה שזהו אינו המצב, ושלמעשה, התובעים מתנגדים לתנאי טיוטת ההסכם, וסבורים כי ההסכמות שגובשו במסגרת השיחות בעל פה, היו שונות באופן מהותי מהנטען. במילים אחרות, בתקופה הקודמת לחודש מאי שנת 2002, לא גובש הסכם מחייב בין הצדדים, וממילא גם מכתבה של חברת טמפו מיום 14/5/02 אינו מהווה, ואינו יכול להוות, הפרה של הסכם כלשהו. בנוסף, ומבלי לגרוע מכך, גם אם לפני המועד האמור, הניחו הצדדים, כי הותוו ביניהם הבנות כלשהן (או כלשון מכתבה של חברת טמפו- mutual understanding""), הרי שהנחה זו התבררה כמוטעית, שכן מכתבם של התובעים מיום 17/6/02 מוכיח כי אומד דעתם לגבי מתווה ההתקשרות היה שונה באופן מהותי מאומד דעתה של טמפו, וגם מבחינה זו, לא ניתן לקבוע כי בשלב כלשהו התגבש הסכם בין הצדדים. 36. מצב דברים זה מחזק את המסקנה, שלפיה, במסגרת השיחות שהתנהלו בין הצדדים, לא הושגה הסכמה מחייבת, ולמעשה, אף התעוררו במהלכן חילוקי דיעות מהותיים באשר לתנאי ההתקשרות. שאלה היא, האם זכאים התובעים לקבל תמורה כלשהי בגין פעולותיהם, הגם שנעשו בהעדר הסכם סגור וחתום בין הצדדים. סעיף 46 לחוק החוזים קובע: "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה". בפסק דינה של כב' השופטת יהודית שבח בת"א (מחוזי תל אביב יפו) 2089-05 בן מיור נ' Elie Tahari Ltd (2010) נקבע: "...הכלל הוא כי אם הוכח כי הוסכם על ביצוע העבודה או מתן השירות, אך בסופו של דבר לא נכרת חוזה מסודר בין הצדדים, ובוצעה אותה עבודה או ניתן אותו שירות - יש לשלם למבצע שכר ראוי מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט (ע"א 474/80 שמואל גרובר נ' תל-יוסף קבוצת פועלים להתישבות שיתופית בע"מ, פ"ד לה(4) 45, 58 (1981); ע"א 525/81 גזית ושחם חברה לבנין בע"מ נ' עו"ד צבי רוזן ואח', פ"ד לו(2) 337, 341 (1982)" (ההדגשה שלי - א.ז.). (ראו בנוסף: ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 1608/03 סי.פי.אם ניהול ובניה בע"מ נ' קרית שדה התעופה בע"מ (2006); ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 2301-04 הרטבי-בורנשטיין-בסון, משרד עו"ד נ' הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית של ירושלים (2011)). כלומר, שכר ראוי ייפסק במקרה שבו התגבשה הסכמה לגבי עצם ביצוע העבודה או מתן השירות, אך לא התגבש "חוזה מסודר" כולל וסופי בין הצדדים, במיוחד בנוגע לשיעור התמורה. יש לציין, בהקשר זה, כי בפסק הדין האמור, קבעה כב' השופטת שבח כי כוונת הצדדים היתה, שהתובע יקבל שכר בגין עבודתו, וכן כי התובע היה הגורם היעיל להתקשרות בין הנתבעת לבין צד ג', ומכאן, כי יש לקבוע שכר ראוי עבור התובע. בענייננו, לעומת זאת, כאמור, לא התגבש הסכם מחייב לגבי עצם עבודתם של התובעים עבור טמפו, וממילא גם לא הוסכם לגבי שיעור התמורה בגין פעילות כלשהי. 37. למעשה, נראה כי פעולות התובעים נועדו לקדם את עריכתו של הסכם בין הצדדים, ובמועד נקיטתן, לא היה הסכם "סגור" שממנו הן נבעו. מכאן, כי כל פעולה שנקטו התובעים כדי לתרום לקידום ייבואו ושיווקו של המשקה, נעשתה באופן וולנטרי מצדם (גם אם תוך כדי הבעת עניין ורצון לנהל מו"מ מצד טמפו), אך ללא כל התחייבות מגובשת מצד טמפו לתמורה כלשהי בגין כך, ואף ללא הסכמה מחייבת בין הצדדים בדבר עצם ביצוע עבודה כלשהי ומהותה. ניתן אף לומר, כי שני הצדדים התנהלו לאורך התקופה מתוך תקווה ואף הנחה שבסופו של דבר יסוכמו התנאים, אך זאת לא קרה לבסוף. 38. חרף זאת, הדעת אינה נוחה מתוצאה, שלפיה כל הפרשה מסתיימת בכך, שטמפו מייבאת ארצה את משקה הבקרדי ואילו התובעים יוצאים עם ידיהם על ראשם. אנמק. נכון הדבר, שהתובעים לא היו במצב שבו יכלו "להביא את הזיכיון" בעצמם. נכון גם, שהאינפורמציה שהציגו בפני טמפו בדבר מצב השוק לא היתה מידע מודיעיני מסווג, כמפורט לעיל. עם זאת, עובדה היא, שלפני תחילת פעילותם לא יובא המשקה ארצה על ידי טמפו, ולאחריה - כן. סמיכות הזמנים אינה מלמדת אמנם על הסכם מגובש, כאמור, אך מסתבר יותר שהיא אינה מקרית לחלוטין. פניית התובעים לטמפו והפעולות שכן נעשו היוו קטליזטור (שלא לומר "טריגר"..), שבסופו של דבר קידמו את טמפו וחיזקו את ידיה לקבל, דווקא באותו שלב, החלטה לפעול נמרצות להבאת המשקה, אפילו באופן עצמאי וישיר מול בקרדי. בגין תרומתם זו של התובעים הגעתי למסקנה כי ראוי לזכותם, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, בסכום מסוים, שיתן ביטוי הן לעצם התרומה בהיותם "זרז" להבשלת רצונה של טמפו לבצע את היבוא המדובר, והן לזמן ולרעיונות שהושקעו באותם חודשים. על דרך האומדן, ראיתי לנכון להעמיד סכום זה על סך כולל של 400,000 ₪. סוף דבר 39. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 400,000 ₪. ככל שהסכום לא ישולם בתוך 30 יום מיום מסירת פסק הדין, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד ליום התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין, ולאור התוצאה, ישא כל צד בהוצאותיו. חוזהשכר טרחה ראוי