קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לתשלום הוצאות אשפוז בבית חולים: מבוא ועובדות מוסכמות: 1. ביום 18.4.06 אירעה תאונת דרכים בה נפגעה (להלן: "הנפגעת ו"התאונה" בהתאם"). התאונה אירעה כאשר הנפגעת היתה הולכת רגל והיא נדרסה על ידי רכב בו נהגה גב' חנה שקד המבוטחת באמצעות חברת הביטוח שומרה (להלן: "המבטחת"). בעקבות אירוע התאונה אושפזה הנפגעת במרכז רפואי רמב"ם בחיפה ובהמשך, החל מיום 2.5.06 ועד ליום 30.7.06 היא אושפזה בבית חולים אלישע (להלן: "בית חולים אלישע"). 2. במסגרת הליך זה אוחדו שתי תביעות כמפורט להלן: תביעה בת.א. 6919/08 אשר הגישה הנפגעת ובתה, גב' אירנה מלב, וזאת בהתאם לחוק פיצויים לנפגע תאונות דרכים, התשל"ה-1975, (להלן: "תביעת הפלת"ד"). תביעה בת.א. 1718/08 אשר הגיש בית חולים אלישע נגד הנפגעת לפיה היא נדרשה לשלם סך של 13,364 ש''ח עבור הוצאות האשפוז לתקופה מיום 16.7.06 ועד ליום 30.7.06 (להלן: ''תקופת האשפוז שבמחלוקת''). במסגרת התביעה הנ"ל שלחה הנפגעת הודעת צד ג' נגד נהגת הרכב הפוגע, גב' חנה שקד, והחברה המבטחת, שומרה. במסגרת תביעת הפלת"ד הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ולפיכך נותר לדון ולהכריע בתביעת בית חולים אלישע ביחס לתקופת האשפוז שבמחלוקת. 3. במועד קבלתה לאשפוז בבית חולים אלישע, 2.5.06, חתמה הנפגעת על טופס התחייבות לכיסוי הוצאות האשפוז, הבדיקות והטיפולים שיהיו במהלכו (להלן: "טופס ההתחייבות"). 4. חברת הביטוח שומרה נשאה בהוצאות האשפוז של הנפגעת בבית חולים אלישע, זאת למעט התקופה שבמחלוקת, מכאן תביעת בית החולים. 5. הנפגעת טענה להגנתה כי לא היתה כשירה לחתום על כתב ההתחייבות לאור מצבה במועד חתימתו, ומכל מקום, על צדדי ג', נהגת הרכב הפוגע והמבטחת, לשאת בהוצאות האשפוז הואיל ועסקינן בתאונת דרכים. המבטחת הגישה כתב הגנה מפני ההודעה לצד ג' בו נטען כי לא היתה הצדקה להמשך אשפוז הנפגעת בבית חולים אלישע בתקופה שבמחלוקת. 6. לאחר הגשת סיכומי בית חולים אלישע בתביעה, הגישו הנפגעת וצדדי ג' סיכומים במאוחד ובפיהן טענה אחת להעדר כשירות הנפגעת לחתום על כתב ההתחייבות במועד חתימתו. טענה זו נסמכת על האמור בסעיף 48 לתצהיר עדותה הראשית של גב' אירנה מלב, בתה של הנפגעת, וכן על דו"ח ריפוי בעיסוק של בית חולים אלישע ובו התייחסות למצבה הקוגנטיבי של הנפגעת (להלן: "דו"ח ריפוי בעיסוק"). ד י ו ן: 7. בסיכומיו העלה בית חולים אלישע עילה חדשה של עשיית עושר ולא במשפט. עילה זו לא נטענה, ולו ברמז, בכתב התביעה ולפיכך, בצדק טענו הנפגעת וצדדי ג' כי עסקינן בהרחבת חזית האסורה על פי דין. בנסיבות העניין, אין להתייחס לעילה הנ''ל. 8. בסעיף 48 לתצהיר עדותה הראשית טענה גב' אירנה מלב באומרה: "באשר לטענות בית החולים אלישע כלפי אימי, הרי שלא ברור לי כיצד הוחתמה אימי ע"י ביה"ח על התחייבויות כאלה ואחרות, נוכח מצבה בעת האשפוז, כעולה מרשומות בית החולים עצמו, ובנסיבות המקרה ברור שלחתימה כזו או אחרת אין כל משמעות של ממש". בדו"ח ריפוי בעיסוק נרשם תחת הכותרת "מהלך וסיכום הטיפול" כדלקמן: "בקבלתה: לאחר ת.ד. ושברים ברגל שמאל, בנוסף לחבלת ראש. מבחינה מוטורית ללא ליקויים בג"ע. מבחינה קוג': MMSE 21/30, ציור שעון לקוי (1/4) ובאבחון קוגניסטט ליקויים משמעותיים בחשיבה אבסטרקטית ושיפוט. הוחל טיפול קוגנטיבי וריטה לא היתה מעוניינת להמשיך, לכן הטיפול התמקד בשיחות תמיכתיות. בהערכה קוג' חוזרת ב-20.7.06 ציור שעון לקוי (2/4), MMSE ציון 27/30, עדיין ליקויים בשיפוט וחשיבה אבסטרקטית". כאמור, הנפגעת וצדדי ג' מסתמכים על המצוטט לעיל לביסוס הטענה כי הנפגעת לא היתה כשירה לחתום על כתב ההתחייבות, ומוסיפים כי המצהירה מטעם הנפגעת לא נחקרה על האמור בסעיף 48 לתצהיר עדותה הראשית. 9. בסיכומי טענותיהם הפנו הנפגעת וצדדי ג' לפסק הדין אשר ניתן ב-ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית ואח' וציטטו קטע ארוך ממנו ביחס לבטלות מסמך מחייב על פי תורת "לא נעשה דבר". דא עקא, במקרה או שלא במקרה, מהציטוט הושמטו החלקים הרלוונטיים ביותר של פסק הדין ביחס ליסודות הטענה לא נעשה דבר ונטל ההוכחה. את אשר החסירו אותם צדדים ישלים בית המשפט, כמצוטט להלן: ''30.     מהותה וגבולותיה של טענת "לא נעשה דבר" נבחנו בהרחבה בפסק דינו של בית הלורדים  Gallie v. Lee.... (להלן: עניין Gallie)). פסק הדין קבע כי תחולתה של טענת "לא נעשה דבר" מותנית בקיומם של שני יסודות.... הראשון הוא קיומו של שוני קיצוני בין המסמך שהחותם האמין כי עליו חתם לבין המסמך עליו חתם למעשה. בית המשפט בעניין אדלר מצטט מפסק הדין בעניין Gallie:   'יש לראות מסמך כבטל (להבדיל מראייתו כניתן לביטול), אך ורק כאשר יסוד ההסכמה למסמך נעדר לחלוטין, היינו, (אם נאמר זאת) בצורה מוחשית יותר, כאשר העסקה אותה נועד המסמך ליצור, היא שונה באופן בסיסי (essentially) מבחינת מהותה (substance) או מבחינת סוגה, מן העסקה אשר (אחד הצדדים - מ' ש') נתכוון אליה.' (ע' 1026) ....'             ......על הצד הטוען זאת להוכיח קיומו של שוני מהותי או קיצוני בין המסמך עליו חתם ובין המסמך עליו האמין שחתם...   היסוד השני הנדרש הוא העדר רשלנות מצידו של הצד שהוטעה או שנכפה ...... לרוב, משמעות יסוד זה היא כי לא יוכל צד שחתם על החוזה מבלי שטרח לקוראו להינצל מחיוביו החוזיים בטענה שלא נעשה דבר....    31.    באשר למישור הראייתי, ברי כי מדובר בטענת הגנה ועל כן נטל ההוכחה של יסודות הטענה מוטל על כתפי צד לחוזה המבקש להשתחרר מהקיום החוזי בטענה שלא נעשה דבר. נטל ההוכחה בעניין זה הוא כבד יותר מן נטל הרגיל במשפט האזרחי, ונדרשות ראיות חזקות וברורות, עדות חד משמעית ופוזיטיבית והוכחות חותכות .......''(ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). מן הכלל אל הפרט. 10. הנפגעת לא טענה, מקל וחומר לא הוכיחה, כי קיים שוני מהותי בין מסמך ההתחייבות עליו חתמה לבין המסמך עליו האמינה כי היא חותמת. די בכך למעשה לדחות את הטענה שלא נעשה דבר. 11. יתירה מכך, הנפגעת לא הגישה חוות דעת מומחה לעניין מצבה הקוגניטיבי וכשירותה לחתום על מסמך ההתחייבות או מידת הבנתה באשר לתוכנו ומשמעותו ולפיכך היא לא עמדה בנטל ההוכחה הכבד המוטל עליה ביחס לטענת לא נעשה דבר. טעונת בתה של הנפגעת בסעיף 48 לתצהיר עדותה הראשית, כמצוטט לעיל, אינן טענות מפי מומחה לדבר, ולפיכך אין בהן די. גם דו"ח הריפוי בעיסוק אינו ערוך כחוות דעת על ידי מומחה רפואי והוא חתום על ידי מרפה בעיסוק. מכל מקום, בדו"ח נרשם כי הנפגעת מתמצאת בזמן, במקום ובמרחב, וכי הקשב, הריכוז והזיכרון אצלה תקינים. לאור האמור לעיל, הנפגעת לא עמדה בנטל ההוכחה הכבד המוטל עליה ביחס לטענת "לא נעשה דבר" ולפיכך אני דוחה את טענתה בנדון. 12. צדדי ג' לא חזרו בסיכומיהם על הטענה ולפיה לא היתה הצדקה לאשפוז הנפגעת בתקופת האשפוז שבמחלוקת. מכל מקום, מן הדין היה לדחות את הטענה לגופא, ואבהיר זאת להלן. בסעיף 10 לכתב הגנתה טענה המבטחת כי רק מומחה רפואי מטעם בית המשפט יוכל לחוות דעה לגבי תקופת האשפוז הנדרשת. ואכן, במסגרת תביעת הפלת''ד מונה, בין היתר, פרופ' ירניצקי כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי. המומחה נתן חוות דעתו והשיב לשאלות הבהרה של בית חולים אלישע ביחס לתקופת האשפוז שבמחלוקת, באומרו: "למיטב הבנתי היו שני טעמים לאשפוז השיקומי באלישע - א. המצב האורתופדי - סבלה משברים בגפיים תחתונות, התניידה בכיסא גלגלים. ב. המצב הקוגנטיבי - חלה ירידה בתפקוד זה לאחר התאונה. שני מרכיבים אליה יכולים להשתפר בעקבות טיפול שיקומי, ולכן להערכתי היה בהחלט מקום לתת לגברת ויינברג את האפשרות לטיפול שיקומי, והסיכוי בשיפור בעקבותם". הנה אם כן, גם לדידו של מומחה בית המשפט היתה הצדקה להמשך אשפוז הנפגעת בבית חולים אלישע בתקופה שבמחלוקת. 13. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בת.א. 1718/08, כמו גם ההודעה לצדדי ג' שנשלחה במסגרתה, ומורה כדלקמן: א. הנפגעת, גב' ריטה ויינברג, תשלם לתובעת, אלישע בע"מ, סך של 13,634 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 17.1.08, ועד התשלום המלא בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ב. צדדי ג' ישפו את הנתבעת/המודיעה במלוא הסכומים כאמור לעיל והם יוסיפו וישלמו לה הוצאות ההודעה ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על ההוצאות מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ג. כל הסכומים כאמור לעיל ישולמו תוך 30 יום. רפואההוצאות אשפוזבית חולים