קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לתשלום שכר טרחת אדריכל: לפני תביעה כספית, בגדרה עותר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו שכר טרחתו בסך של 47,643 ₪, בגין עבודות תכנון שביצע עבורה בשכונת נוף הגלעד בבית שאן.   ואלה טענות התובע   התובע הינו אדריכל נוף. בחודש אוגוסט 2000 נחתם בין התובע לבין עיריית בית שאן (להלן: העירייה) חוזה לתכנון פיתוח מעון יום בשכונת נוף הגלעד בבית שאן (להלן: החוזה).   לדבריו, לאחר החתימה הונחה על ידי מהנדס העיר לבצע תכנון גם עבור השטח הציבורי הפתוח (להלן: "שצ"פ") הצמוד למעון היום, אשר שימש כמבואה בין הכביש לבין מעון היום.  הפרויקט כולו תוכנן עד לרמה של תכנון מפורט ולבקשת העיירה פוצל לשני מכרזים - חצר מעון היום, לגביו יצא מכרז שבוצע בעלות של 151,033 ₪ נכון ל - 11/01, והשצ"פ, שתוכנן באומדן של 799,902 ₪ נכון ל - 1/99. ההזמנה לפרויקט הוצאה לאדריכל ולאדריכל נוף, כאשר כל אחד מהם אמור היה לטפל בתחום אחריותו. נספח 1 לחוזה קובע כי על התובע להכין תוכניות הגשה, להגישן ולטפל בהיתר הבנייה.   בחודש נובמבר 2000 שלח התובע לנתבעת חשבון עסקה 632/00 ע"ס 41,623 ₪ לא כולל מע"מ. חשבון זה אושר ביום 27/11/00 ע"י מהנדס העיר דאז, מר לאון גורודצקי, והועבר לגזברות לתשלום, ואולם לא שולם. לטענת התובע, הופתע ביום 10.9.01 לקבל ממהנדס העיר באותו מועד, מר דני ארז, הודעה לפיה האישור שניתן על ידי קודמו, מר גורודצקי, מבוטל בטענה כי  חלק הארי של הפרויקט - השצ"פ - לא יבוצע ולפיכך לא ישולם. עוד נטען כי האומדנים הינם לפי הערכות המתכנן, ולמזמין אין כוונה לשלם על פי אותם אומדנים. בין לבין הועבר הטיפול בביצוע הפרויקט לידי החברה הכלכלית בית שאן, והמפקח מטעמה מר עופר דביר אישר לשלם לתובע סך של 4,599 ₪ (לא כולל מע"מ), כנגזרת מעלות פיתוח מעון היום בלבד וללא התחשבות בשצ"פ הצמוד לו.   התובע ביצע את העבודות בפרויקט לשביעות רצון הנתבעת ועליה לשלם לו את שכרו המוסכם במלואו, סך כולל (כפי שתוקן בסיכומי התובע) של 47,643 ₪.   התובע פנה פעמים רבות לנתבעת ואולם החוב טרם נפרע. לתביעתו צירף התובע תכתובות בין הצדדים והצעות שהוחלפו בניסיון ליישב את המחלוקות, כאשר במועד מסוים הוצע לתובע תשלום בסך של 16,613.22 ₪ כסכום אשר לטענת הנתבעת מגיע לו, סכום שהתובע לא הסכים לקבל. בסיכומיו טען התובע כי טענות הנתבעת, לפיהן אין עליה חובה לשלם לו את שכרו נוכח העובדה שבאשר לתכנון השצ"פ לא נערך חוזה בכתב בהתאם להוראת סע' 203 (א) לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות), הינן הרחבת חזית ויש להתעלם מהן.   טענות הנתבעת   הנתבעת מצידה ביקשה לדחות את התביעה תוך הכחשת האמור בה. הנתבעת אישרה כי בינה לבין התובע נחתם חוזה לתכנון פיתוח מעון יום בשכונת נוף הגלעד, ואולם זאת בלבד. לטענת הנתבעת, לא נתנה לתובע כל הנחייה ולא נכרת כל חוזה בו התבקש התובע לבצע תכנון גם עבור השצ"פ הצמוד למעון היום. לחלופין טענה הנתבעת, כי התוכניות שהעביר אליה התובע היו ברמה ירודה ביותר, ובשל כך היא נאלצה לשכור שירותים של יועץ תחבורה ולשלם לו כספים בסכומים נכבדים. עוד טענה הנתבעת כי התובע זכאי לקבל שכרו, אם בכלל, על פי אומדן הביצוע ולא על פי אומדן משוער ותיאורטי של התכנון ההתחלתי, אשר לא יצא לפועל. עוד נטען כי עבור חלק מהעבודות שנכללו בתכנון מעון היום, כמו פרגולה מבטון, שילמה העירייה שכר מלא לאדריכל המבנה מר יורי פוצ'ינסקי, ואין לתובע עילה בדין לקבל שכר עבור עבודה שביצע אחר. נטען כי המסמכים שצרף התובע לתביעתו מעידים כי התובע טיפל אך ורק בתכנון מעון היום. לטענת הנתבעת, אכן החשבון שנשלח אליה אושר על ידה ואולם זאת מחמת טעות, ועל כן ביטולו בשלב מאוחר יותר על ידי מהנדס העיר, בדין יסודו. לתובע מגיע אך ורק אותו שכר שאושר לו על ידי מר דביר, היינו בגין תכנון פיתוח עבור מעון היום. ככל שייקבע כי מגיע שכר כלשהו לתובע בגין תכנון פיתוח השצ"פ, אזי יש לקזז משכרו את הנזקים שנגרמו לנתבעת בגין הצורך לפנות ליועץ תחבורתי שיתקן את הליקויים שהתגלו בעבודת התובע. עוד נטען, כי מגיע לנתבעת מכל סכום המגיע לתובע (ככל שייקבע כי מגיע) הנחה בשיעור של 25% כמוסכם בחוזה. הנתבעת הודתה בקיומו של מו"מ בין הצדדים טרם התביעה באמצעות חליפת המכתבים שצורפו לתביעה. לדבריה הסכימה, כדי לסיים את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט, לשלם לתובע סך של 16,613.2 ₪. בסיכומיה הוסיפה בהקשר זה וטענה, כי מדובר במסמכים שהוחלפו במסגרת במו"מ והמהווים על כן מסמכים חסויים. הנתבעת הינה רשות ציבורית המופקדת על כספי ציבור, ואין היא יכולה לעשות בהם כבתוך שלה ולשלם לתובע עבור פרויקט שלא ביצע עבורה. בסיכומיה הוסיפה הנתבעת וטענה, כי ככל שניתנה הנחיה הנוגעת לתכנון השצ"פ, הרי היא ניתנה במועד מאוחר יותר לחתימת ההסכם ובע"פ, זאת אף לגרסתו של התובע. משכך, ולאור העובדה שההתקשרות חסרה את האלמנטים הבסיסיים כמתחייב על פי סעיף 203 (א) לפקודת העיריות,  המציב דרישה צורנית מחייבת להתחייבות חוזית שנטלה עליה רשות מקומית (חתימת ראש הרשות, הגזבר וחותמת הרשות), הרי שלא נוצרה כל התקשרות חוזית בין הצדדים בכל הנוגע לביצוע עבודת תכנון השצ"פ. התחייבותו של מר גורודצקי כמהנדס העיר דאז להתקשרות חוזית, כאמור, נעשתה בהיעדר סמכות, ולפיכך אין בה כדי לחייב את העירייה. עוד הוסיפה והשמיעה בעניין זה, כי במקרה דנן אין ולא מתקיימות נסיבות חריגות בעטיין חורג בית המשפט מהדרישה הצורנית הקבועה בסע' 203 לפקודת העיריות ומחייב את הרשות בתשלום על יסוד דוקטרינות חיצוניות, כגון עשיית עושר שלא במשפט. לשיטתה, טענה זו אינה מהווה הרחבת חזית, שכן היא הועלתה לאורך ההליך פעם אחר פעם. גם אם הנתבעת לא הפנתה להוראת הסעיף ממש, הרי שטענה כי אין ברשות התובע הסכם חתום בנוגע לתכנון השצ"פ.   וגם זאת, נטען כי התובע לא הוכיח טענתו שאומדן ביצוע הפרויקט מסתכם לסך של 951,000 ₪, או כי הסך הנ"ל נקבע על בסיס הסכמה בין הצדדים. טענה זו הועלתה לראשונה על ידי התובע בסיכומיו ולא נטענה על ידו בכתב התביעה, ומשכך מהווה הרחבת חזית אסורה אותה מתבקש בית המשפט לדחות.   לגופו של עניין טוענת הנתבעת, כי היתר הבניה עליו מסתמך התובע כראייה לכך שהעירייה חייבת בתשלום עבור תכנון השצ"פ, הינו למעשה "בקשה להיתר בניה" המתייחסת למעון היום בלבד. בקשה זו אף אינה חתומה על ידי הרשויות המוסמכות. תכנון מעון היום כולל בתוכו תכניות פיתוח סביבתי הנוגעות למבנה עצמו ונועדו לשרת את מבנה הציבור, ואינן נוגעות לשטח השצ"פ המיועד לשרת את הציבור כולו. לדבריה, מדובר בשני פרויקטים נפרדים שאינם תלויים זה בזה, שיש להגיש בעבורם תכניות פיתוח נפרדות כמו גם בקשות נפרדות להיתר. ככל שהוגשו תכניות המתייחסות לפיתוח השצ"פ, המדובר בתכניות עקרוניות, כלליות וראשוניות, אשר כאמור אינן חתומות כלל.   התובע לא הוכיח מהן העבודות שבוצעו על ידו במסגרת תכנון השצ"פ ומהו השכר הראוי בגינן. התובע אינו יכול להסתמך לצורך חישוב שכר טרחתו על החוזה שנחתם, שאינו רלוונטי לעניין השצ"פ.   עוד נטען, כי מסמך חשבון העסקה שהוגש על ידי התובע כאסמכתא לאישור החשבון על ידי מר גורודצקי (632/00), אינו המסמך האותנטי שיצא תחת ידיו אלא נעשתה בו פעולת זיוף במסגרתה נמחקה הערתו של מר גורודצקי לפיה: "(1) יש לקחת בחשבון הורדת היקף החשבון הזה ב-25% (לפי החוזה). (2) התחשבנות תבוצע לאחר השלמת התכנון הכולל + אומדן למכרז." בנוסף למשמעות העובדתית הנגזרת מהאמור, יש לדידה של התובעת להשליך בעניין זה על חוסר אמינותו של התובע.   בנוסף טוענת הנתבעת, כי על החוזה לתכנון מעון היום חתומים התובע יחד עם אדריכל המעון יורי פוצ'ינסקי, ואילו על הבקשה להיתר בניה חתום פוצ'ינסקי לבדו. אי לכך, היה על התובע להוכיח כיצד צריך להתחלק שכר הטרחה ביניהם. התובע לא הוכיח אף זאת.     באשר לסכום התביעה, הנתבעת אינה חולקת על שכר הטרחה לו זכאי התובע בסך של 4,599 ₪ (לא כולל מע"מ) בעבור חצר תכנון מעון היום. את יתר תביעתו עותרת הנתבעת לדחות.   דיון והכרעה   לאחר ששמעתי את הצדדים ואת העדים מטעמם ועיינתי במסמכים שהונחו לפניי, דעתי היא כי דין התביעה להתקבל, ואנמק.   ראשית אציין, כי בפרוטוקול דיון מיום 9/3/2006 צמצמו הצדדים את הפלוגתאות שנתגלעו ביניהם והסכימו כדלקמן: אין מחלוקת שהזמנת העבודה לתובע כללה שני שלבים. הראשון, תכנון מעון היום. השני, תכנון שצ"פ ליד מעון היום. הצדדים הסכימו כי התובע תכנן את השלב הראשון והוא אף בוצע. באשר לשלב השני הסכימו הצדדים כי עניינו היה תכנון עבור שטח ציבורי פתוח ליד מעון היום. לטענת התובע, הוא השלים את התכנון לגביו ואילו לטענת הנתבעת התכנון לא הושלם ויש לה השגות לגביו. בנוסף, חלוקים הצדדים לגבי אופן חישוב וגובה שכר הטרחה. משגדרו הצדדים את הפלוגתאות ביניהם לא אאפשר חריגה מהן, וזאת כפי שיובהר וינומק בהמשך.      במסגרת פסק דין זה אדרש תחילה לסוגיית ההתקשרות בין הצדדים בכל הנוגע לתכנון השצ"פ, שכן על פי הנטען על ידי הנתבעת, לא קיימת התקשרות כזאת. בין הצדדים קיימת התקשרות בכתב שלא היא, ואף לא תוצאותיה המחייבות, הוכחשו על ידי הנתבעת. נוכח האמור אבחן תחילה האם ההתקשרות שנעשתה בכתב כוללת בחובה גם את השצ"פ אם לאו, והאם להתקשרות זו השלכה כשלהי על התכנון האמור. לאחר מכן אתן דעתי לשאלות האם התובע אכן ביצע תכנון לשצ"פ, מה אופיו של תכנון זה ולבסוף האם מגיע בגין עבודה זו שכר לתובע ומהו שכר זה.   אף כי אתן דעתי בין לבין גם לטענת הנתבעת לפיה ההתקשרות בין הצדדים אינה תואמת את הוראות הדין בכל הנוגע להתקשרות הנעשית על ידי רשות מקומית (סעיף 203 לפקודת העיריות), דעתי היא כי בסוגיה זו מדובר בהרחבת חזית אסורה.   כמו כן, ואף כי בסוגיה זו לא הייתה מחלוקת של ממש, הרי שעניין ראשון אשר יש להורות עליו הינו תשלום שכה"ט המגיע לתובע בגין תכנון חצר מעון היום. שכר זה לא שולם עד כה, למרות שכאמור אין חולק כי מגיע לתובע שכר בגין עבודה זו, וכי השכר מהווה נגזרת של אומדן הביצוע של מעון היום בסך של 151,033 ₪. דעתי היא, והדבר יפורט להלן, כי העדר מחלוקת בנקודה זו, אף כי גם החוזה הנ"ל אינו תואם את הדרישות הצורניות שמכתיב סעיף 203 (א) לפקודת העיריות, מהווה משקל של ממש בשאלות בהמשך הדרך, ולפיכך תהווה הכרעה זו אבן דרך ראשונה במסלול שלפניי.   השכר בגין תכנון חצר מעון היום   העירייה אינה מתכחשת לחובתה לשלם לתובע סך של 4,599 ₪ בעבור תכנון חצר מעון היום. התכנון בוצע ופרויקט הוקם. את החישוב לצורך התשלום יש לערוך על פי הנספח לחוזה, כך ששכר טרחתו של התובע הינו 4.06% מאומדן הביצוע בתוספת מע"מ ובהפחתת הנחה בשיעור של 25%. השכר צמוד למדד הבניה 1/99 ולסך הנ"ל יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית ומע"מ כחוק. בהעדר מחלוקת בטענות הנתבעת על הסכומים בתחשיב שערך התובע (למעט רכיב ההנחה), אקבל את התחשיב לרבות בכל הנוגע למועדי הריבית, כך ש 84% מהסך הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 27.1.2001 (שוטף + 60 מיום אישור החשבון על ידי גורודצקי - 27/11/00), ויתרת הסכום (סך של 16% בגין פיקוח עליון) יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 23.3.03 (מועד אישור החשבון על ידי חכ"ל בית שאן). סה"כ, בהתחשב בהנחה שהיה צריך התובע להפחית, מסתכם שכרו (למועד הגשת התביעה) לסך של 7271.58 ₪ (לא כולל מע"מ). האם נוצרה התקשרות חוזית מחייבת בין הצדדים בנוגע לתכנון השצ"פ   המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה האם נוצרה התקשרות חוזית מחייבת באשר לתכנון השצ"פ.   לצורך בחינת קיומה של התקשרות זו, מונחים לפני החוזה והעדויות שנשמעו, המתארות את התרחשות העניינים בזמן אמת משלוש נקודות המבט הרלוונטיות למחלוקת: המתכנן, העירייה (באמצעות המהנדס עובר לתכנון מר גורודצקי ומהנדס המחליף מר ארז) ומשרד השיכון.  עוד אדרש (כאמור בפתיח להחלטה זו) לטענת הנתבעת, לפיה לא נוצרה התקשרות כאמור, שכן כל התקשרות, אף אם היתה, אינה עומדת בדרישות החוק לעניין התקשרות חוקית עם רשות המקומית.   אדון תחילה בהוראותיו של החוזה שנערך בין הצדדים. אף שחוזה זה אמור היה, לכאורה, להסדיר את מכלול היחסים וליתן מענה למחלוקות העשויות להתעורר בהמשך הדרך, הרי שכבר בפתחו נמצאנו חסרים. החוזה אינו מבהיר כלל מהי העבודה אשר נמסרה למתכננים.   בפתח החוזה נרשם כדלקמן: "הואיל והעירייה רוצה למסור למתכנן את התכנון והואיל והמתכנן מסכים לקבל על עצמו את ביצוע העבודה ההנדסית. לכן הוסכם בין הצדדים כדלהלן:"   עסקינן בחוזה סטנדרטי, המשמש את העירייה לכלל הפרויקטים אשר לצורך תכנונם היא מתקשרת עם מתכננים חיצוניים (ראה עדותו של גורודצקי בעמ' 9 ש' 7). יחד עם זאת, החלק המדבר במושא התכנון אשר מיועד להשלמה בהתאם למבנה החוזה, נותר ריק.   בהמשך הדברים קובע סעיף 3 לחוזה כי: "המתכנן יבסס את התכנון של המבנה על הנתונים קווי היסוד וההנחיות המפורטות בנספח המצורף לחוזה זה (להלן "הנספח") והוא חייב להקפיד עליהם, אלא אם כן קיבל הוראה או אישור בכתב מאת המנהל על שינויים בהם".   נספח הכולל הנחיות בדבר ביצוע העבודה, אשר ילמד מפורשות מהו טיב העבודה הנדרשת מהתובע ומהו היקפה, לא צורף לחוזה. הנספח שצורף מתייחס אך לסעיפים 4 ו-10 לחוזה ועניינו בשלבי ביצוע העבודה ובמועדי התשלום.   סבורני כי לעובדה זו קיימת השלכה של ממש באשר לעניינים שהצדדים ראו ככלולים בחוזה, ואתן על כך דעתי בהמשך. יחד עם זאת, כבר עתה ניתן להבחין כי תחת שנצעד בדרך אשר קבעה מפורשות מראש מהי מהות העבודה וגדרה את גבולותיה באופן מבורר, אנו נתונים להליך של ניחוש ותהייה בנוגע לאלה. אף שעסקינן בחוזה סטנדרטי עליו חותמת העירייה עם מתכננים באשר לשלל פרויקטים אותם היא מבצעת, אין העירייה יכולה להקל ראש בהגדרות הבסיסיות הספציפיות לכל פרויקט ולדרישות המסוימות הנובעות ממנו. הגדרת מהות העבודה (אותו "מבנה") כאמור בפתיח החוזה הינה הגדרה קריטית בסיסית ומחייבת, אשר יש בה כדי לתחום את היקף ביצוע העבודה הנמסרת למתכנן. ללא הגדרת פרט מהותי זה, אין ליתר התנאים המופיעים לאחריו כל משמעות שכן הינם חסרי גוף ייחוס.   מובן, שכאשר נוסח זה הועבר אל התובע, הרי שבטרם שחתם עליו היה עליו לוודא כי עבודת התכנון לה התחייב על פי החוזה מוגדרת כראוי ובמפורש, כשם שיתר התחייבויותיו אמורות להיות מוגדרות במדויק. לפיכך, האחריות בעניין חסר מהותי זה מוטלת על שני הצדדים לחוזה. העדר הגדרות מדויקות ואי ירידה לפרטים עלולות להביא לאי בהירות, שדרכן לתביעות כדוגמת זו הינה קצרה ביותר. כעת, כאמור, נתונה במחלוקת השאלה האם השצ"פ מהווה חלק מההתקשרות החוזית אם לאו. אציין כאן, כי לא נעלם מעיני שהתובע עצמו בתביעתו ובתצהירו, טוען שהחוזה נחתם אך באשר לתכנון פיתוח מעון היום וכי לגבי השצ"פ ניתנה הנחייה בעל פה על ידי מהנדס העיר. יחד עם זאת, עמדה זו אינה עמדתה להלכה של הנתבעת, שכן מעדותו של מר גורודצקי, מי שהיה מהנדס העיר בעת הרלוונטית ומסר את ביצוע העבודה לתובע, עולה כי החוזה דווקא  כולל גם את השצ"פ.   בהתחקות אחר עמדות הצדדים בהתנהלותם על פי החוזה ובפרשנותם אותו, יש לעיין בעדויות הצדדים. עם זאת, בטרם ארחיב בנקודה זו, אוסיף ואציין מתוך החוזה את סוגיית אופן התשלום והחתימה על החוזה, המהוות אף הן חלק מליבת המחלוקות שלפניי.   באשר לאופן התשלום -    סעיף 10 לחוזה ההתקשרות מסדיר את תשלום שכר הטרחה למתכנן בעבור העבודה שיבצע כנגזרת מערך המבנה. מנגנון התשלום מוסדר בנספח לחוזה. נספח מס' 1 לחוזה 02/2000 (אדריכלות) (להלן: "הנספח"), מתייחס באופן פרטני לשני סעיפים: סעיף 4 לחוזה וסעיף 10 לחוזה. באשר למנגנון התשלום יאמר בקצרה כי ערך העבודה נקבע על פי אומדן מתכנן שאושר על ידי המנהל (מהנדס העיר) ובעד התכנון תשלם הנתבעת 4.06%, בהפחתת הנחה בשיעור של 25%. בראש עמוד הנספח נרשם בכתב יד: "אומדן מעון יום  1,220,496 ₪".   עוד רלוונטית עובדה נוספת מתוך החוזה והיא סוגיית חתימתו. בעמוד האחרון לחוזה ישנו מקום ל-3 חתימות - חתימת העירייה חתימת מהנדס העיר וחתימת המתכנן. בשם העירייה - מופיעה חתימה אך לא ברור מיהו בעל התפקיד החתום. בשם מהנדס העיר  - מופיעה חתימתו של מר גורודצקי ומתחתיה מוטבעת חותמתו. בשם המתכנן - מופיעות חתימותיהם של התובע ושל מר פוצ'ינסקי (אדריכל מבנה המעון), וכן מוטבעות חותמותיהם. לסיכום נקודה זו אשוב ואציין כי מתוך החוזה גופו, לא ניתן ללמוד על קיומה של התקשרות הנוגעת גם לתכנון השצ"פ, יחד עם זאת ברור הוא כי אף לא ניתן ללמוד אחרת, היינו כי התקשרות זו אינה נכללת בו. העדויות שנשמעו בנוגע לסוגיית ההתקשרות - בכל הנוגע לעצם קיומה של התקשרות לגבי תכנון השצ"פ העיד התובע לעצמו, וכן הגיש את תצהיריהם של ליאון גורודצקי, מהנדס העיר ומהנדס הועדה לתו"ב בעירית בית שאן בעת התכנון וההוצאה לפועל של הפרויקט, של מר יורי פוצ'ינסקי, חבר בצוות המתכננים של הפרויקט ואדריכל מבנה מעון היום בפרויקט ושל מר משה אדם, סגן ראש החטיבה לתכנון במשרד השיכון במחוז גליל בעת התכנון והוצאתו לפועל של הפרויקט. בתצהירו טען התובע כי באוגוסט 2000 נחתם חוזה בינו לבין העירייה לתכנון פיתוח מעון היום. בשל העובדה שרצועת השצ"פ אשר שימשה כמבואה בין הכביש לבין מעון היום נותרה לתכנון העירייה, הונחה התובע לבצע תכנון גם לשצ"פ כחלק בלתי נפרד מהפרויקט. התובע הבהיר כי ללא תכנון לשצ"פ אין גישה מהכביש למבנה. עוד הוסיף וטען כי הפרויקט תוכנן עד לרמה של תכנון מפורט וכי הפרויקט אושר על ידי מהנדס העיר דאז גורודצקי. התובע לא נחקר כלל על הצהרותיו אלה. שלושת עדי התובע חיזקו טענותיו ובתצהירים שערכו הצהירו על העובדות הבאות:   " בשנת 2000 ערך משרד השיכון תכניות הפיתוח של מרבית השטח הציבורי הפתוח (להלן - "שצ"פ") בשכונת "נוף הגלעד" עבור עירית בית שאן, ברם הותיר רצועה של שצ"פ, אשר חצצה בין המגרש של מעון היום "נוף הגלעד" המתוכנן, לבין כביש מס' 6, רחוב נוף הגלעד, כל זאת על מנת לאפשר למתכנני מבנה  מעון היום לבצע פיתוח סביבתי כנדרש.  בשל העובדה כי רצועת השצ"פ לא תוכננה על ידי משרד השיכון, כאמור לעיל, העביר משרד השיכון את האחריות לתכנון רצועת השצ"פ לעיריית בית שאן, בכדי שהאחרונה תדאג לתכנון וביצוע רצועת השצ"פ בין מבנה מעון היום לבין כביש מספר 6, כחלק בלתי נפרד מהפרויקט".   בהמשך, תיארו שלושת המצהירים ישיבה שנערכה עם תחילת תכנון מעון היום במשרד השיכון במחוז גליל בנוכחות מר אדם, מר גורודצקי וצוות המתכננים - התובע ומר פוצ'ינסקי, בה הובהר למר גורודצקי כי עיריית בית שאן היא שצריכה לטפל בתכנון רצועת השצ"פ שטרם תוכננה. לטענת המצהירים, באותה ישיבה הנחה מר גורודצקי את התובע ואת מר פוצ'ינסקי "להשלים את תכנון קטע השצ"פ שטרם בוצע על מנת לאפשר את הגישה מכביש 6 למעון היום, שאחרת אין כל גישה למבנה".   בעדותו, פרש מר משה אדם דבריו אלה והוסיף והסביר, כי משרד השיכון אשר תיקצב את הפרויקט לא עסק בתכנון השצ"פ אלא השאיר מלאכה זו לעירייה: "ש: נשאלת, האם באותה ישיבה עליה אתה מצהיר שכאילו התובע התבקש להשלים את תכנון השצ"פ משתמע שהיה תכנון מסוים והוא רק התבקש להשלים אותו, או שהמצב הנכון היה שלא היה תכנון בכלל של אותו שצ"פ. ת: היה תכנון עקרוני להכל שאנחנו לא עושים תוכניות ללא תכנון עקרוני, לא בינוי אפילו, לכן כשהוא הגיע לתכנון קונקרטי, ביקשנו מהאדריכל להשלים את התכנון בהתאם לתכנון הכללי שהיה שם, לכן השתמשתי במילה "להשלים". ש: התכנון הכללי מה שאתה מתכוון שהיה תכנון ששם יש שצ"פ ולא מעבר לזה. ת: נכון. " (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 20-27).   ובהמשך הבהיר כי מדובר בהנחיה חד משמעית לעירייה בדבר תכנון השצ"פ: " ש: אמרת שאפשרתם להם לתכנן את השצ"פ. כשאתה אומר שאפשרתם, אתה מתכוון שהם יכולים היו לעשות ויכולים היו לא או לתכנן הכל ביחד. ת: זה לא אפשרנו זה בפירוש אמרנו. הם עושים את התוכנית. את השצ"פ הזה הם תכננו והם חייבים לתכנן אותו. אין אופציה לא לתכנן אותו ואין אופציה לא לעשות אותו" (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 10-13).   האמור מתחזק בעדותו של מר פוצ'ינסקי (אדריכל הפרויקט) אשר הבהיר כי "ללא פיתוח השטח לא יכולנו לקבל את הנגישות למגרש של מעון היום" (עמ' 39 לפרוטוקול ש' 16). יתרה מכך, בעדותו אף הוסיף כי פיתוח השצ"פ תוכנן על ידי התובע. תוכניות אלה שולבו בגרמושקה שהוגשה לצורך קבלת היתר בנייה ופיתוח אשר אף התקבל (עמ' 39 לפרוטוקול ש' 31 - 32).   לבד מעדויות אלה, מונחת לפניי גם עדותו של מר גורודצקי, מהנדס העיר בית שאן דאז והחתום בשמה על החוזה.   בעדותו, חזר והדגיש מר גורודצקי כי עבודת תכנון השצ"פ אכן נמסרה לתובע על ידי הנתבעת וזאת במסגרת החוזה כדלקמן: " ש: לפי גרסתך, אם אני מבין נכון, אתה טוען או שלא הבנתי שהחוזה שהראיתי לך כולל בתוכו גם את תכנון השצ"פ. ת: נכון מאוד... ...במילים פשוטות כדי לאפשר נגישות לבנין, לכלי רכב, הולכי רגל, לכל בן אדם או רכב חירום, אתה חייב לקחת בחשבון פיתוח הכרחי באזור השצ"פ שזה כמובן שטח ציבורי. ש: החוזה נספח א' כלל בתוכו גם את תכנון המבנה, גם את חצר המבנה או את מה שבתוך המגרש של המבנה וגם את השצ"פ. היה חלק בלתי נפרד מהחוזה. ת: נכון מאוד. " (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 19-30).   מר גורודצקי הוסיף והעיד, כי הישיבה במשרד השיכון, במסגרתה הנחה את התובע ומר פוצ'ינסקי לתכנן גם את השצ"פ, התרחשה בטרם חתימת החוזה כפרט שיש בו להעיד על כך שהחוזה כלל גם את תכנון השצ"פ: " ת: ישיבה נעשתה לפני החוזה הזה.... ...באותה ישיבה שאני מפרט נאמר חד משמעית שזה לא טוב מה שהם נותנים, כי חסר איך מגיעים לבנין, אין אפשרות נגישות לכלי רכב, אין אפשרות להגיע, איך הורים באים עם ילדים, איך מפתחים את האזור, לכן הוגדר חד משמעית שאזור השצ"פ הקטן מצד כביש 6 יהווה גם נגישות לכלי רכב גם למקרה חירום וכמובן יפותח כפי שזה נדרש. רק לאחר מכן כשגובשה פרוגרמה תכנונית לאחר מכן קיבלנו כמובן אור ירוק ממשרד השיכון שאותה הקצאה כ-110,000 ₪, שקיבלנו ממשרד השיכון, עשינו את החוזה, גם מול האדריכלים, גם מול  הקונסטרוקטור...". (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 18 וכן ש' 32 עד עמ' 10 ש' 4).    בהמשך עדותו תיאר מר גורודצקי את השתלשלות הישיבות במסגרתן תוכנן הפרויקט. על פי עדותו, בשנת 99 נערכו מספר ישיבות עם משרד השיכון, כאשר הישיבה הרלוונטית במסגרתה הנחה את האדריכלים לבצע את השצ"פ הייתה למיטב זכרונו בסוף 99 תחילת שנת 2000. בחודש פברואר הכין את הנספח לחוזה והעבירו לחתימה (ראה עמ' 10 לפרוטוקול ש' 18-31).   אף כי עדות זו אינה מתיישבת באופן מלא עם עדות התובע, מצאתי כי היא מחזקת את עמדתו, ואבהיר. דווקא משום אי בהירות החוזה, סבורני כי העדות שכביכול כלל החוזה גם את השצ"פ הינה עדות אותנטית, המשקפת הלכה למעשה את אומד דעתו של העד שכך סבר ובהתאם לכך נהג. "המבנה" כזכור אינו מוגדר בחוזה, ועל כן ניתן לייחס לו מידה רבה של גמישות, או במילים אחרות יכולת לכלול את השצ"פ בצד פרשנות כאילו אינו כולל אותה. סבורני כי מועד מתן ההנחיה לתכנון השצ"פ אינו רלוונטי, שכן גם אם למעשה קוימה הישיבה לאחר עריכת החוזה וזו ההנחיה שניתנה (לבצע תכנון גם לשצ"פ), סובל החוזה את פרשנותו של גורודצקי כי ההסכמות כלולות בחוזה, ואף את השיקוף שעושה התובע בהבהירו כי לאחר חתימת החוזה קיבל הנחיה בעל פה. אציין כי שני הצדדים, היינו הן התובע והן גורודצקי, מצאו כי יש להתייחס לעבודת תכנון השצ"פ כאילו הוראות החוזה חלות עליה, וראיה לכך הינה ששכה"ט שנדרש נדרש בהתאם לנספח החוזה וכך אף אושר ע"י גורודצקי. גורודצקי הוא הנציג המוסמך מטעם העירייה אשר קיים את המו"מ עם התובע, ניהל את הקשר עימו ובסופו של יום אף אישר את החשבון שנשלח אליו בהתאם לקווי החוזה. בעדותו זו, שהינה לכאורה נטולת אינטרס כלשהו, הוא תומך בגרסת התובע ומאשרה.   וגם זאת, העד שהובא מטעם הנתבעת, המהנדס מר דניאל ארז, אשר החליף את גורודצקי בתפקידו כמהנדס העיר וסירב בזמנו לשלם את החשבון שאישר גורודצקי, לא הכחיש כי התובע תכנן את השצ"פ ואף לא טען כי התובע לא נתבקש על ידי העירייה לתכנן את השצ"פ. לשאלת ב"כ הנתבעת מדוע לא אושר החשבון ששלח התובע, חשבון אשר כלל בחובו דרישת תשלום גם עבור תכנון השצ"פ, השיב כי החשבון לא אושר מפאת שהוגש לפי אומדן מתכנן, כאשר האומדן הנכון צריך להיות אומדן הפרויקט, כי באחוזים שבחשבון נתגלו טעויות, כי התשלומים היו אמורים להשתלם בהתאם להתקדמות הפרויקט, ולמעשה לשצ"פ עוד לא היה היתר בניה וכי לא ניתנה ההנחה המוסכמת (עמ' 43 ש' 26 - עמ' 4 ש' 1). בהמשך אישר העד כי לתובע מגיע שכר שכן הוא השקיע עבודה (עמ' 45 לפרוטוקול ש' 1).   מסקנה מכל האמור לעיל היא כי לתובע ניתנה למצער הנחיה לתכנן את השצ"פ על ידי הנתבעת וכי הצדדים ראו בהנחיה זו חלק מהחוזה הכתוב ונהגו על פיו. בהקשר זה יש לדחות את טענת הנתבעת לפיה אין קשר בין תכנון מעון היום לתכנון השצ"פ. כפי שהעידו העדים, מדובר ברצועה אשר אמורה הייתה לאפשר את הנגישות מהכביש למעון. הניסיון להציג את הדבר כאילו מדובר פרויקט נפרד אשר אינו קשור לחוזה שנערך, הינו מלאכותי וחסר תום לב.   עוד יש לדחות את הטענה שבתביעה כאילו התכנון לא בוצע או כי בוצע באופן לקוי לכך אדרש כעת. האם ביצע התובע את עבודת תכנון השצ"פ העירייה טענה בסיכומיה כי התובע לא הוכיח מהן העבודות שבוצעו לטענתו במסגרת תכנון השצ"פ. כל שצורף לתביעה הינם בקשה להיתר בניה שאינה חתומה, המתייחסת למעון היום בלבד, וכן תכניות פיתוח עקרוניות וראשוניות, גם הן אינן חתומות. אוסיף בעניין זה כי בכתב ההגנה טענה העירייה כי העבודה שביצע התובע הייתה לקויה בכל הנוגע לתכנון דרכי הכניסה והיציאה אל מעון היום, מה שאילצה לפנות ליועץ תחבורתי אשר יסדיר את התכנון. טענות אלה לא הוכחו ואף נזנחו על ידה בסיכומיה, וממילא לא ברור האם הן עולות בקנה אחד עם הטענה כי השצ"פ לא תוכנן.   יצוין כי התובע מסר בעדותו שמעולם לא קיבל מכתב על איכות עבודתו בעיריית בית שאן (עמ' 30 לפרוטוקול ש' וכן עמ' 38 לפרוטוקול ש' 27-28). לעניין ביצוע עבודת התכנון של התובע העיד מר גורודצקי בתצהירו כי: "העבודה בפרויקט בוצעה בצורה מקצועית ולשביעות רצוני. התכניות שהוגשו לעיריה ולמשרד השיכון אושרו למכרז והוחלט שהן תואמות לתנאים להקמת מבנים מסוג זה. לאחר ביצוע תכנון המכרז לשביעות רצון המזמין שלח לי מר פרחי "חשבון עסקה עבור גמר התכנון וחשבון זה אושר על ידי כמקובל " (ראה סעיפים 8 ו - 9). על טענות אלה לא נחקר כלל המצהיר ומשכך יש לקבלן. זאת ועוד, להוכחת טענותיו הגיש התובע לתיק בית המשפט תוכניות שונות (בהן תוכנית תכסיות עבודות עפר, השקיה וצמחייה) שהכין לצורך פיתוח השצ"פ. לאלה לא מצאה הנתבעת להתייחס כלל. ראה גם עדותו של פוצי'נסקי, כי תוכניות השצ"פ הוכנו ואף ניתן היתר בניה "אני הייתי האדריכל הראשי של הפרויקט ונכנסתי גם לתוכניות הגשה. הכנסנו את תוכניות פיתוח השצ"פ גם לגרמושקה שהוגשה לצורך קבלת היתר בנייה קיבלנו אישורים מהוועדה" (פרוטוקול עמ' 39 ש' 31 - 32). היתר הבנייה שניתן צורף כנספח ג' לתביעה, ממנו עולה כי הבקשה אושרה בכפוף לדרישות כאלה ואחרות, אף כי ההיתר הוכתר כהיתר לבניית מעון יום לא הוכח כי אינו כולל גם את השצ"פ. מכל האמור לעיל, אין לקבל את טענת העירייה שמדובר בתכניות פיתוח עקרוניות וראשוניות אשר לא מגיע בעדן שכר. נוכח קביעותיי דלעיל כי ההתקשרות עם התובע ניתנה לכל הפחות כהנחיה בעל פה וכי העבודה אכן בוצעה על ידו, אבחן להלן את תוקפה של אותה התקשרות. שכן כאמור, עניין לנו בהתקשרות עם עירייה. האם ההסכם בין הצדדים עומד בדרישות החוקיות לאופן התקשרות עם רשות מקומית   בסיכומיה טוענת העירייה בהרחבה לכך שעל ההתקשרות בינה ובין התובע חלה הוראת החוק הקבועה בסעיף 203(א) לפקודת העיריות, אשר קובעת דרישות צורניות מהותיות להסכם כתנאי לתוקף התחייבותה של העירייה. דרישות אלו, טוענת העירייה, לא התקיימו בענייננו, ומשכך החוזה או כל התחייבות אחרת שנתנה לתובע מאת העירייה אינן מחייבות אותה.   לעניין זה משיב התובע כי טענה זו מהווה שינוי/הרחבת חזית אסורה שיש להתעלם ממנה.   בטרם שאדרש לגופה של טענה אחזור ואציין עמדתי כפי שהובעה כבר לעיל, כי אכן מדובר בהרחבת חזית אסורה ובשינוי חזית. טענה זו אינה מצוינת בכתבי הטענות ואף לא בגדר הפלוגתאות שסוכמו על ידי הצדדים בבית המשפט. עמדת הנתבעת כי לא היתה חובה להזכיר טענה זו בכתב ההגנה שכן מדובר בטענה משפטית, דינה להידחות. דווקא העירייה, המבקשת להתלות בטענה על מנת להימנע מהתשלום, אינה מגלה עקביות בעמדתה, שכן אין היא מתכחשת לחובתה לשלם לתובע בהתאם לחוזה לגבי פיתוח מעון היום, אף שגם חוזה זה אינו עומד בדרישה הצורנית המהותית המחייבת. לא ברור אם כן, וזאת כי לא נטען, מדוע מצאה העירייה להבחין בין ההתקשרויות ולקבוע כי רק באשר לאחת מהן ייקוב הדין את ההר. מבלי לחרוג מקביעתי דלעיל ואך על מנת שלא יוותר הנייר חסר, אדרש גם לטענה עצמה, שכן דעתי הינה כי טענה זו יש לדחות גם לגופה.   סעיף 203(א) לפקודת העיריות קובע, כדלקמן: "חוזה, כתב התחייבות, הסדר פשרה המוגש לבית משפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פסק דין או תעודה אחרת מסוג שקבע השר בתקנות ושיש בהם התחייבות כספית מטעם העירייה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם העיריה, בצד חותמת העיריה, ראש העיריה והגזבר; לא היתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את העיריה אלא אם חתמו עליהם בשם העיריה, בצד חותמת העיריה, ראש העיריה והמזכיר, ובאין מזכיר - עובד אחר של העיריה הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה."   דרישת הצורה הקבועה בסעיף 203(א) מבחינה בין התחייבות כספית של העירייה, הדורשת חתימת ראש העירייה והגזבר, לבין התחייבות לא כספית של העירייה, הדורשת חתימת ראש העירייה והמזכיר כאמור בסעיף (ראה ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים [פורסם במאגרים המשפטיים] ולהלן: פרשת בית הרכב). ענייננו בהזמנת עבודת תכנון שיש בצידה התחייבות כספית, ולפיכך דרישת הצורה מחייבת 2 חתימות ידניות - חתימת ראש העירייה וחתימת הגזבר וכן חותמת העירייה.   סע' 203(א) הינו סעיף קטגורי ומוחלט, ולכאורה אכן אין תוקף מחייב להתקשרות בין הצדדים ככל שזו אינה מקיימת את דרישות החוק. חרף האמור, סעיף זה זכה לפרשנות גמישה בפסיקה, אשר ריככה תוצאותיו.   בפרשת בית הרכב, קבעה כב' השופטת מ' נאור, כי סעיף 203(א) אינו מחייב בטלות מוחלטת של החוזה. זאת, בהסתמך על יישום סעיפים 30 ו-31 לחוק החוזים ולאורה של דוקטרינת הבטלות היחסית הלקוחה מהדין המינהלי, לאמור: "דעתי היא כי אי-קיום דרישת הצורה המהותית הקבועה בסעיף 203 לפקודת העיריות אינה מחייבת בטלות והשבה מלאה של הכספים שנוכו. למסקנתי הגעתי נוכח יישום הוראות הביטול וההשבה ביחס לחוזה בלתי חוקי הקבועות בחוק החוזים. מסקנתי - שיסודה בדיני החוזים - משתלבת גם בדוקטרינת הבטלות היחסית, המוכרת במשפט המינהלי, ובכך ניתן לראות השלמת יישום הדואליות הנורמטיבית. אכן החוזה הבלתי חוקי הוא בטל, ואולם לעניין תוצאות הבטלות, עלינו לפנות לדעתי להלכה שנקבעה בפרשת זגורי שנזכרה לעיל בעניין חוזה בלתי חוקי אחר, וליישם את ההלכה האמורה גם על ענייננו. בחינה כזו מאפשרת "לרכך" את התוצאות הקשות של סעיף 203, תוצאות שבית המשפט המחוזי ראה עצמו אנוס להגיע אליהן (ראה פסקה 26 לפסק הדין). ובהמשך: מכאן ניתן לומר כי במסלול החוזי, סעיף 203 אינו מחייב בטלות מוחלטת והשבה מוחלטת, כתוצאה שאין בלתה, אלא קיים שיקול דעת לשופט, במסגרת מתחם התוצאות האזרחיות האפשריות משילוב סעיפים 30 ו-31 לחוק החוזים (ראה פסקה 31 לפסק הדין). לעניין דוקטרינת הבטלות היחסית נאמר כך: "התוצאה המינהלית העקרונית היא כאמור בטלות. החזקה היא בטלות, אך החריג הוא הכרה בתוקפו של החוזה. כאן באה דוקטרינת הבטלות היחסית ששלטונה הוא "ללא מצרים - גם לגבי פגמים בהליך, גם לגבי פגמים בשיקול דעת ואף לגבי חריגה מסמכות" (דפנה ברק-ארז "הבטלות היחסית במשפט המינהלי: על מחירן של זכויות" ספר יצחק זמיר על משפט, ממשל וחברה (בעריכת יואב דותן ואריאל בנדור) 283, 306 (2005) (להלן: דפנה ברק הבטלות היחסית)). הבטלות היחסית מגמישה את תוצאת הבטלות מתוך מטרה להביא לצדק יחסי בין הצדדים..." (ראה בפסקה 38 לפסק הדין).   בכל הנוגע לשאלת שיקולי ההשבה שהינם התוצאה העקרונית של חוזה שבוטל נקבע בין היתר, כדלקמן: "לפי כלל ההשבה כל צד חייב להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה הפסול. אם ההשבה אינה אפשרית או אינה סבירה, עליו לשלם לצד השני את השווי של מה שקיבל. החריג להשבה הוא שבית המשפט רשאי, אם ראה ש"מן הצדק לעשות כן" ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מחובת ההשבה או תשלום השווי; כמו כן רשאי בית המשפט לחייב צד בקיום חיובו, כולו או מקצתו, ובלבד שהצד האחר ביצע את חיובו שלו לפי החוזה. 42. בית משפט זה עמד בעבר על "שיקולי הצדק" לפטור מהשבה. נפסק שאין לקבוע בעניין זה מסגרת נוקשה, וכי יש לאפשר לבית המשפט גמישות בעשותו שימוש בשיקול דעתו (ע"א 701/87 ביהם נ' בן יוסף פ"ד מד (1) 1, פס' 17 לפסק דינו של הנשיא שמגר (1989) (להלן: פרשת ביהם )). שיקולי הצדק נותנים כר רחב לשיקול דעת שיפוטי בשאלת תוצאות החוזה הבטל ודרך ההשבה בהתאם לנסיבות המקרה ( פרשת זגורי , פס' 33 לפסק דינו של הנשיא ברק). מחד יש לשקול את האינטרס הציבורי במניעת כריתת חוזה בלתי חוקי, מאידך יש לשקול שיקולי צדק ויושר לרבות התנהגות הצדדים להסכם ותום הלב שלהם (פרשת ביהם , פס' 18 לפסק דינו של הנשיא שמגר; לסקירה מקיפה של שיקולים אלה ושיקולים נוספים ראו שלו דיני חוזים 543-546; גרוסקופף 592-604; זמיר  428-438 ובפרט בעמ' 448-449). האיזון בין שני שיקולים עיקריים אלה - שלעיתים פועלים בכיוונים נוגדים ולעיתים הם פועלים באותו כיוון - הוא שקובע בסופו של יום את היקף ההשבה, מתוך מטרה להגיע לצדק יחסי בין הצדדים. בין היתר יש לשקול את דרגת החומרה של אי החוקיות, מידת "האשמה" של הצדדים לחוזה, ומידת הביצוע של החוזה הפסול ( פרשת זגורי , פס' 34 לפסק דינו של הנשיא ברק; ראו והשוו מנחם מזוז "נסיבות העושות את ההשבה בלתי צודקת' - סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 משפטים י 487, 508-511 (1980)). בהיות הפטור מהשבה חריג לכלל ההשבה, יש מקום לפרש את הסמכות המוקנית לבית המשפט לפטור מהשבה בצמצום כך שההשבה תישלל כאשר בית המשפט שוכנע שאין די בהשבה כדי שהצדק יבוא על סיפוקו (שלו דיני חוזים 541)" . בהמשך, ובהתייחס לטענה כי החובה לנהוג בתום לב גוברת על הדרישה הצורנית שבבסע' 203 לפקודת העיריות, קובעת כב' השופטת כדלקמן: בין שתי הגישות הקוטביות הללו גישתי היא גישת ביניים. לדעתי יש בעקרון תום הלב ובחובת ההגינות של הרשות המינהלית כדי להגמיש את תוצאות הדרישה הצורנית המהותית הקבועה בסעיף 203 לפקודת העיריות. הגמשה זו מתבקשת מיחסיותה של הבטלות - הן בדיני החוזים והן במשפט המינהלי. "מקומה הגיאומטרי" הראוי של טענה המתבססת על עקרון תום הלב וחובת ההגינות של הרשות המינהלית אינה בקביעה מקדמית א-פריורית לפיה עקרון תום הלב "גובר" על סעיף 203. מקומה הגיאומטרי הראוי של טענה כזו הוא בדיון לגופו של ענין במסגרת בחינת שיקולי הצדק בעקרון ההשבה (ראו והשוו שלו דיני חוזים 546). מסגרת שיקולי הצדק היא המקום המתאים לבחינת קיומה של "זעקת הגינות" המצדיקה סטיה מעקרון דרישת הצורה המהותית (ראו והשוו ע"א 986/93 קלמר נ' גיא, פ"ד נ(1) 185, 198 (1996) (להלן: פרשת קלמר"))... הפתרון למתח זה נעוץ בגישת ביניים שבאה ליישב בין תכלית דרישת הצורה למצב העובדתי שאליו נקלעו הצדדים (ראו נילי כהן "דפוסי החוזים ותום לב במשא ומתן: בין הכלל הפורמלי לעקרונות הצדק" הפרקליט לז 13, 53, 59 (1986) (להלן: כהן דפוסי חוזים))."   ומן הכלל אל הפרט - אין חולק כי ההתקשרות בין הצדדים אינה עומדת בדרישה הצורנית המהותית אשר נקבעה בפקודת העיריות, ואולם, הגמשת תוצאותיה של דרישה צורנית זו צריכה להיבחן על רקע המצב העובדתי שאליו נקלעו הצדדים, ובכפוף לעקרון תום הלב וחובת ההגינות של העירייה. אלה עולים ממסכת הראיות שהובאה. נוכח קביעתי דלעיל כי התובע למצער הונחה לתכנן את השצ"פ וכן כי ביצע את תכנון השצ"פ עד לשלב הפיקוח, ובהינתן מצב עניינים לפיו עבודת התכנון כוללת את רצועת השצ"פ וקשורה לתכנון חצר מעון היום קשר הדוק עד כדי שלא ניתן בלעדיה, הרי שניסיון להפריד בין השניים הינו מלאכותי וחסר תום לב. בהביאי בחשבון את שיקולי ההשבה מצויות מול עיני גם ראיות אלה - העירייה, המנסה היום להסתתר מאחורי דרישה צורנית מהותית, לא נתנה דעתה במועד חתימת החוזה לכך שבחוזה זה, שהינו חוזה סטנדרטי שנערך על ידה ומיועד לכלל התקשרויותיה עם קבלנים,  לא מוגדר מקום לחתימתם של ראש העיר והגזבר, אף כי מוגדר מקום לחתימת מהנדס העיר. ממבנה זה עולה כי גם העירייה, ככל הנראה, הסתפקה בקיומן של חתימות חלקיות בלבד מבלי ליתן תשומת לב מיוחדת לזהות החותמים. כמו כן, העירייה משום מה אינה מתכחשת לחובתה לשלם לתובע שכרו בגין חצר מעון היום, אף כי גם התחייבות כספית זו נובעת מחוזה אשר אינו עומד בדרישות הצורניות המהותיות המנויות בסעיף 203 (א) לפקודת העיריות. החוזה "התקף" אף לשיטת העירייה חתום בשתי חתימות בשם העירייה. האחת, חתימה המצויה במקום המיועד לחתימה "בשם העירייה", לא העירייה ולא התובע ציינו מי הוא החתום במקום זה, ואין חותמת המעידה על זהותו או חותמת העירייה. השנייה, חתימה במקום המיועד ל"מהנדס העיר", שם מצויה חתימתו של מהנדס העיר אותה עת, מר ליאון גורודצקי ולצידה מוטבעת חותמתו. העירייה אם כן מבחינה בין התקשרויותיה השונות ללא נימוק או טעם ענייני. וגם זאת, מדובר בטענה המועלת על ידי הנתבעת רק בתום שלב שמיעת המשפט. סבורני, כי מקום בו נטענת טענה כה כוללנית בכתב ההגנה, אשר לעת סיום ההליך מתגבשת לדרישה צורנית דווקנית על פי חוק אשר חריגה ממנו משמעותה פטור מלא ממחויבות העירייה, אינה טענה הנטענת בתום לב. יצוין, כי גם העד שהובא על ידי הנתבעת לא התכחש לכך כי שכר מגיע לתובע, והמחלוקת הינה אך על גובהו. המסקנה מכל האמור לעיל היא שככל שיש מקום להשמיע טענה זו, אשר מהווה הרחבת חזית אסורה, הרי שיש לילך בדרך שהותוותה בפרשת בית הרכב ולקבוע, כי מדובר בחוזה בלתי חוקי אשר תוצאתו אינה העדר חובה לנתבעת כי אם השבה. בנסיבות העניין שלפניי יש להורות על השבה מלאה ולפי שלא ניתן להשיב ממש, שכן מדובר בשירות שניתן לנתבעת, הרי שכאמור בסע' 21 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1973 יש להשיב את שוויו של מה שקבלה הנתבעת.   מהו סכום אומדן ביצוע תכנון השצ"פ ממנו צריך להיגזר שכר הטרחה לעניין סכום האומדן ממנו צריך להיגזר שכר טרחתו של התובע טענו הצדדים לכאן ולכאן. התובע טען, כי בתחילה כיוון מר גורודצקי לאומדן בסך של כ - 1,220,000, כאמור באישור החשבון ובכתב יד על גבי הנספח. אולם, בשנת 2003, לאחר שראה התובע כי הוא אינו מקבל את כספו, הוחלט בשיתוף עם העירייה לרדד את הפיתוח של השצ"פ ולהעמידו על 965,000 ₪ (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 12-17). בכתב התביעה העמיד דרישתו הכוללת ע"ס של 950,935 ₪. העירייה טענה בעניין זה בסיכומיה, שטענתו זו של התובע מהווה הרחבת חזית לנטען על ידו בכתב התביעה ומשכך אסורה, ובכל מקרה התובע לא הביא כל ראיה או אסמכתא לסכומי האומדן הנטענים על ידו.   גם ברכיב זה אדחה את טענת הנתבעת.   בעניין זה, בידי התובע מצוי הנספח לחוזה שבראשו רשום בכתב יד: " אומדן מעון יום 1,220,496 ₪ " וכן חשבון עסקה מס' 632/00 בו אישר מר גורודצקי תשלום על פי אומדן של 1,220,496 ₪. התובע טוען כי לאחר דין ודברים ועל מנת להגיע לפשרה, אומדן ביצוע הפיתוח בגמר שלב התכנון עמד על הסך של 950,935 ₪, כאשר אומדן תכנון השצ"פ עמד על 799,902 ₪ מהסכום. הנתבעת לא השמיעה מצידה עדות אחרת להבהיר מה היה אומדן השצ"פ הספציפי אותו תכנן התובע, אלא הסתפקה בשאלה כללית לעדים כמה יכול לעלות פיתוח שצ"פ. בכך, ובעובדה שהנתבעת אשר ביקשה לטעון לסכום אחר לעניין האומדנה, לא הוכיחה את גודל השפ"צ אין די.   חישוב שכר טרחתו של התובע ייעשה כפי שנעשה להלכה על פי הצדדים, היינו, על פי מנגנון התשלום הקבוע בנספח לחוזה. בין אם ההנחיה לביצוע תכנון השצ"פ ניתנה בטרם החתימה על החוזה, ולפיכך כלולה בהוראותיו, ובין אם נתנה לאחריה, הצדדים לא מצאו לנכון לעגן מנגנון תשלום אחר עבור תכנון השצ"פ, ואף פעלו ליתן אישור בהתאם למפורט בו.   מתוך הסכום הנ"ל אין חולק כי לא בוצע פיקוח על העבודה, שכן זו לא בוצעה. ואולם, תוכניות עבודה שבוצעו הוגשו, ולפיכך יש לשלם עד לשלב זה. כמו כן תחושב הנחה בשיעור של 25%. בהעדר תחשיב אחר מטעם ההגנה או מחלוקת (למעט לעניין רכיב ההנחה) אקבל את הנתונים שהציג התובע. סה"כ בגין תכנון השצ"פ מגיע שכרו של התובע לסך של 33.166.64 ₪ נכון למועד הגשת התביעה (לא כולל מע"מ). טרם סיכום אציין כי לא מצאתי כל ממש בטענות העירייה בדבר העדר אותנטיות למסמך אישור החשבון שהוגש על ידי התובע, או כי יש בו דבר להעיד על חוסר אמינות. בעניין זה קיבלתי את עדותו של התובע, לפיה המסמך אותו הציג הוא המסמך שהיה בידיו, וכי הערתו של מר גורודצקי נוספה על עותק אחר אשר לא הגיע לידיו (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 4-8). לסיכום אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 40,438.22 ₪ ומע"מ על הסך הנ"ל כחוק וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 18.9.2005, ועד למועד התשלום בפועל. הנתבעת תישא בהוצאות המשפט של התובע ובשכ"ט ב"כ בסך של 10,000 ₪. אדריכלותשכר טרחה