קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד אדריכלים על תכנון מבנה: כללי 1. הליך זה נסב סביב מחלוקת בין מזמין עבודות בניה לבין האדריכלים שתכננו בית מגורים בנוגע לאחריות לנזק שנגרם בעטיה של בניה בסטייה מהיתר. בעוד התובעים סבורים כי תכנון בלתי נכון והעדר פיקוח מצד האדריכלים הם שגרמו לסטייה מההיתר ולנזק בעקבותיה סבורים האחרונים כי האחריות לבניה בניגוד להיתר רובצת כולה על כתפי התובעים. 2. מחלוקת נוספת מתייחסת לאחריות הוועדה המקומית לתכנון ולבניה לנזקי התובעים. האחרונים סבורים כי הוועדה המקומית נתנה היתר בניגוד להוראות תוכנית בניין עיר החלה, לא פיקחה על עבודות הבניה וכתוצאה הוקם מבנה בניגוד להוראותיה ולהיתר בניה שניתן. הוועדה המקומית סבורה כי מלוא האחריות רובצת על כתפי התובעים ו/או גם האדריכלים. כתבי התביעה 3. ביום 25.5.00 הגישו התובעים כתב תביעה (להלן: כתב התביעה המקורי) נגד האדריכלית ז"ל ונגד האדריכל, האדריכלים שתכננו את המיזם (להלן יחדיו: האדריכלים, כל אחד לחוד ייקרא: האדריכלית או המנוחה והאדריכל או האדריכל בהתאמה), בעילה חוזית ונזיקית. לפי הנטען, מבני הבית והחניה תוכננו על ידי האדריכלים באופן רשלני ובניגוד לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה) והפיקוח נעשה ברשלנות בכך שלא וידאו כי הבניה מבוצעת בהתאם לתוכניות. עוד נטען כי האדריכלים הציגו מצג שווא לפיו התוכנית תואמת לחוקי התכנון והבניה וכי בניית הבית מבוצעת ללא חריגה ממנה בעוד המצב בפועל היה שונה. עוד נטען כי האדריכלים לא התריעו ולא יידעו את התובעים על אודות הפגמים התכנוניים וחריגות הבניה שבוצעו במהלך הבניה ועל ההשלכות הנובעות מכך; הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם כבעלי מקצוע; הפרו את ההתחייבות החוזית שנטלו על עצמם לדאוג שיתקבל טופס אכלוס וכן את התחייבותם לטפל בערעור על החלטת ועדת הערר לבית המשפט המחוזי.   4. בכתב תביעה המקורי נטען כי מעשיהם ומחדליהם של האדריכלים גרמו לנזקים בסך של 154,580 ₪. סכום זה מורכב מגובה דמי שכירות שהפסידו (61,500 ₪), הוצאות נסיעה מבאר שבע לקריית טבעון (22,500 ₪), צילומים ומשלוח מכתבים לאדריכלים ולרשויות השונות (580 ₪), הריסת מבנה החניה ובנייתו מחדש (55,000 ₪) ואבדן שווי תקופת האחריות של מוצרים חשמליים שרכשו ושהשימוש בהם עוכב עקב חוסר יכולתם לגור בבית (15,000 ₪).   5. במהלך הדיון בתובענה הלכה האדריכלית לבית עולמה ועזבונה בא בנעליה. ביום 15.6.04 הוגש ברשות בית המשפט כתב תביעה מתוקן נגד עזבון המנוחה ונגד האדריכל לפיו הוגדל סכום התביעה והועמד על 1,062,805 ₪. בנוסף, נוספו עובדות שזכרן לא בא בכתב התביעה המקורי, המצמיחות לדעת התובעים עילות תביעה חדשות. 6. בכתב התביעה המתוקן נטען כי האדריכלים המליצו על בעלי המקצוע שעסקו בבניה, בפועל הביאו אותם, ואלה בנו את הבית בניגוד לתכנון. כן נטען, כי תכנון הבית כולו (ולא רק תכנון מבנה החניה) לא תאם להוראות חוק התכנון והבניה ועל כן בדיעבד לא אושר על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה (צ"ל ועדת ערר). בעקבות טענות אלו יוחסה לאדריכלים רשלנות בכך שהתקשרו עם קבלנים אשר בנו את הבית ואת מבנה החניה שלא בהתאם להיתר שניתן ובנוסף ערכו תוכניות ביצוע בניגוד לתוכנית שקיבלה היתר. בשל מעשים ומחדלים אלה יאלצו התובעים, לטענתם, לערוך שינויים בגג הבית ובחלונות הקומה התחתונה. 7. מכתב התביעה המתוקן עולה כי עד להגשתו הושלמה בניית מבנה החניה אף כי לא ניתן היתר בדיעבד למצב הקיים. לפי הנטען, נאלצו התובעים להתקשר עם אדריכלית אחרת אשר טיפלה ללא הועיל בקבלת היתר בדיעבד למבנים הקיימים.   8. סכום כתב התביעה המתוקן מורכב מעלות ביצוע התיקונים הנדרשים להתאמת הבניה הקיימת בבית ובחניה להיתר הבניה - הריסת גג הבית (141,600₪), הריסת גג החניה ובנייתו מחדש (259,600 ₪), הריסת מרפסת ותיקון אבן (41,760 ₪), תיקון קרמיקה במרפסת (9,800 ₪), תיקוני חשמל במרפסת ובחנייה (5,000 ₪), בניית מעקה קל במקום מעקה אבן (48,000 ₪), הוצאות ניקיון ופינוי אשפה (6,000 ₪) וביצוע חלונות פריקסטים בקומה התחתונה (53,100 ₪). עוד נתבעות הוצאות שונות בהן נשאו התובעים כתוצאה מהעיכוב במסירת החזקה בבית: שכר האדריכלית הנוספת (9,118 ₪), אבדן ימי עבודה (100,000 ₪), הוצאות נסיעה מבאר שבע לקריית טבעון וחזרה וטיפול וארגון השיפוצים (56,000 ₪), אבדן דמי שכירות למשך ארבעים ותשעה חודשים (326,634 ₪), אבדן אחריות על מוצרי חשמל (15,000 ₪), ביטוח דירה (10,848 ₪), שכר טרחת עורך דין שטיפל בתביעת המועצה המקומית בגין חוב ארנונה (1,180 ₪), תשלום ארנונה במשך התקופה בה לא התגוררו בבית (34,515 ₪), אחזקת גנן לטיפול בגינה (19,600 ₪) והוצאות מים וחשמל החל מיום 1.8.99 (7,350 ₪). עוד נטען כי נגרם לתובעים נזק בלתי ממוני (עגמת נפש) ברם לא ננקב בסכום.   9. היות שבמהלך הדיון בוצעו שינויים במבנים לפי דרישת רשויות התכנון הוגש ברשות בית משפט כתב תביעה מתוקן בשנית, הפעם גם נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה קריית טבעון (להלן: הוועדה המקומית). סכום התביעה הופחת והועמד על סך 1,043,186 ₪ נגד האדריכלים ונגד הוועדה המקומית (במקום 1,062,805 ₪ שנתבעו בכתב התביעה המתוקן הראשון), אם כי פרטי הנזק לא שונו.   10. בכתב התביעה המתוקן בשנית הוסיפו התובעים את טענותיהם נגד הוועדה המקומית. נטען נגדה כי התרשלה בכך שלא בדקה כדבעי את תוכניות הבניה שהגישו האדריכלים, נתנה היתר בניה המנוגד לדין, לא פיקחה בצורה מספקת על מהלך הבניה ולא וידאה כי זו מבוצעת בהתאם לתוכניות ולהוראות הדין. עוד הם מוסיפים כי הוועדה המקומית לא התריעה בפניהם על קיום פגמים תכנוניים ועל השלכותיהם לצורך קבלת טופס אכלוס והתרשלה בבדיקת מבנה הבית ומדידתו. כמו-כן, במהלך המשא ומתן שנוהל ביניהם לצורך מציאת פתרון למצב שנוצר הציגה מצג שווא לפיו אם יבוצעו תיקונים קלים בבניה יינתן להם טופס אכלוס ברם חרף זאת לא עשתה כן.   נוכח טענתם אחרונה זו בנוסף לסעד הכספי מבוקש גם לחייב את הוועדה המקומית להוציא אישור לפי סעיף 157א לחוק התכנון והבניה (להלן: טופס אכלוס).   11. בכתב התביעה המתוקן בשנית נטען כי עקב דרישת הוועדה המקומית להתאים את גובה מבנה הבית לדרישות החוק וההיתר תתכן ירידת ערך הנכס. לכן, שמרו התובעים על זכותם לתקן את תביעתם שוב או לעתור לפיצול סעדים. ייאמר כבר עתה, כי לא נתבקש תיקון כתב התביעה פעם נוספת וגם אין עתירה לפיצול סעדים. העובדות רקע  12. במועד הרלוונטי לתובענה התגוררו התובעים (להלן כל אחד לחוד: התובע והתובעת), בני זוג בשנות הששים לחייהם, בבאר שבע והיו מעוניינים לשוב לקריית טבעון, שם התגוררו בעבר, ולהקים בית ביישוב. לאמה של התובעת זכויות בנכס מקרקעין הידוע כגוש 10600 בחלקה 329 בשטח שלושה דונמים (להלן: המגרש) עליו הוקמו זה מכבר ביתה ובית אחי התובעת. מאחר שאם התובעת העניקה להם שליש מהמגרש, היה בכוונת התובעים להקים בו יחידת דיור נוספת בעבורם.   13. ביום 16.7.97 התקשרו התובעים בחוזה עם האדריכלים לפיו התחייבו האחרונים לתכנן בעבורם בית במגרש. תמורת תכנון הבית וטיפול בקבלת היתר בניה היה על התובעים לשלם סך של 4,000 דולר (ראה סעיף 8 לחוזה). עוד צוין, כי אם יוסכם שתכנון הקונסטרוקציה יעשה באמצעות האדריכלים יהיה על התובעים לשלם בעבור שירות זה 1,200 דולר נוספים.   14. אין חולק כי תכנון הקונסטרוקציה ופיקוח על הקמת שלד הבית מבחינה הנדסית נעשה על ידי מהנדס הבניין גלעד רצ'ר (להלן: המהנדס רצ'ר) עמו התקשרו התובעים בחוזה נפרד. התובעים טוענים כי בחירת המהנדס רצ'ר נעשתה בהמלצת האדריכלית ברם אין לכך נפקות, שהרי אין התובעים מפנים טענות כלפיו כך שיש להניח כי התערבות האדריכלים בבחירתו, ככל שהיתה, היתה ראויה.   15. ביום 24.11.98 ניתן היתר בניה בהתאם לתכנית האדריכלים לפיו אושרה הקמת בית וכן מבנה עזר - חניה - בשטח כולל של 304.06 מ"ר. במסגרת ההיתר אושרה הקמת מרפסת על גג החניה. 16. ביום 31.12.98 נחתם בין התובעים מצד אחד לבין שי כהן, קבלן שלד (להלן: קבלן השלד) מצד שני, חוזה לפיו התחייב האחרון להקים את שלד הבית תמורת 234,000 ₪. בנוסף לקבלן השלד התקשרו התובעים עם קבלנים נוספים לביצוע יתר עבודות הבניה. חריגות הבניה 17. במועד הרלוונטי לקבלת היתר הבניה חלו על האזור תוכנית טב/75א ותוכנית טב/34. תוכנית טב/34 לא ביטלה את תוכנית טב/75א אם כי לפי סעיף 1.8ג של הראשונה במקרה של סתירה בין השתיים תגברנה הוראותיה. 18. בהתאם לסעיף 12.6 לתוכנית טב/75א "גובה מבנה בן שתי קומות לא יעלה על 8.50 מטר מגובה פני הקרקע הטבעית או החפורה, הנמוך מבין השניים". סעיף 19(א) לתוכנית טב/34, הרלוונטי לענייננו, קובע כי "באזורי מגורים א' וב' יהיה גובה הבניין לא יותר מ-8.5 מ', מדוד אנכית ממפלס קרקע טבעית או חפורה למפלס העליון של הגג, בכל נקודה שהיא כמוראה בחתך א'". לפי היתר הבניה מבנה הבית אמור היה להתנשא לגובה 8.05 מ' ומבנה החניה לגובה חיצוני בן 3.00 מ' ולגובה הפנימי בן 2.20 מ'. 19. במהלך חודש יוני 1999 בעקבות תלונת שכן, ביקר באתר מפקח מטעם הוועדה המקומית. בשלב זה כבר הושלם שלד הבית והקמת החניה נמצאה בעיצומה. המפקח מצא כי מבנה החניה נבנה בניגוד להיתר, שכן גובהו החיצוני והפנימי חרג מהמותר. על סמך מדידה שנערכה, התברר כי הגובה הפנימי של מבנה החניה הגיע לכדי 3.00 מ' במקום 2.20 מ' המותרים, קרי סטיה של 80 ס"מ, ובהתאם לכך הסטיה בגובה החיצוני. עוד התברר, כי נבנה מעקה אבן מעל לחניה במקום מעקה קל כפי שאושר בהיתר, ובניגוד לו הוקם המעקה בסמוך לקצה הגג תחת נסיגה של 1.5 מ'. אין חולק כי חלק מהחריגה בגובה נובעת מהגבהת המבנה (הבית והחניה) ב- 17 ס"מ לעומת פני הקרקע. יצוין, כי תחילה טענו התובעים כי לא ידעו על חריגה זו ברם בעדותו אישר התובע כי ההגבהה נעשתה ביוזמתו לאחר שלדבריו שכנו ייעץ לו לעשות כן. עקב חריגות בניה אלו הוצא ביום 8.6.99 צו הפסקת בניה מינהלי. 20. אין חולק, כי לאחר הוצאת צו ההפסקה המינהלי התקיימו מספר ישיבות במטרה למצוא פתרון לבעיה שנוצרה בהן השתתפו האדריכלים או מי מהם, מהנדס המועצה האדריכל אריה רפפורט (להלן: מהנדס המועצה), התובעים או מי מהם ולעתים גם קבלן השלד. 21. ביום 15.6.99 התקיימה פגישה בה נכחו התובעים, האדריכלית, קבלן השלד ומהנדס המועצה. התובעים טענו תחילה כי אז נודע להם, לראשונה, כי החניה נבנתה בסטיה מההיתר, כי האדריכלית לא הכחישה זאת והתחייבה להגיש בקשה לקבלת היתר בדיעבד לאישור המצב הקיים. בתום הפגישה סוכם, כי יעשו התאמות בפנים מבנה החניה כך שגובהו לא יעלה על 2.20 מ' המותרים, כי האדריכלים יגישו בשם התובעים בקשה לאישור בדיעבד של המבנים כמות שהם. עוד סוכם, כי התובעים יהיו רשאים להמשיך בבניה זולת עבודות החורגות מהיתר הבניה. 22.  בפועל הוגשה על ידי האדריכלים בקשה למתן היתר בדיעבד ברם זו נדחתה בישיבת הוועדה המקומית מיום 15.9.99. מעדות מהנדס המועצה עולה, כי לולא התנגדויות שהוגשו על ידי שכנים, סביר להניח שהוועדה היתה מאשרת את המצב הקיים. 23. בסיוע האדריכלית, שגם הופיעה בפני הוועדה, הוגש ביום 24.10.99 ערר לוועדת ערר על החלטת הוועדה המקומית, שנדחה בהחלטה מיום 2.12.99. בהחלטתה, קבעה ועדת הערר כי המדובר בסטיה ניכרת שאינה בסמכותה לאשר. הוועדה גם הוסיפה כי המרפסת מעל גג החניה, שאושרה בהיתר הבניה, "..המהווה רצף בלתי נפרד מהבית, יש משום בניה בתחום המרווחים המהווה סטיה ניכרת .." מתוכנית טב/34. אין חולק כי מרפסת זו נבנתה בהיתר, וכי לאורך השנים נהגה הוועדה המקומית לאשר מרפסות מעין אלה, שכן לפי פרשנותה את תוכנית טב/34 ניתן היה לעשות כן. עם זאת, אף כי נושא המרפסת לא עמד לדיון בפני ועדת הערר, ומכאן שאמירתה הנה בבחינת הערת אגב בלבד, הרי שבעקבות החלטתה חדלה הוועדה המקומית מלהעניק היתרי בניה למרפסות על גגות מבני עזר וגם דרשה מהתובעים להתאים את הבניה לקביעת ועדת הערר. 24. אין חולק כי על החלטת ועדת ערר לא הוגש ערעור ואין חולק למעשה כי בסמוך לאחר מכן נותק הקשר בין התובעים לאדריכלים ואלה הפסיקו לפקח על הבניה ולטפל בהיתר בדיעבד.   25. לאחר החלטת ועדת הערר התקיימו ישיבות נוספות בין התובעים למהנדס המועצה והועלו פתרונות נוספים שלא נתקבלו על ידי התובעים, אשר המשיכו בבניה. בעקבות זאת נערכה שוב בקורת על ידי הוועדה המקומית, נמצאו חריגות נוספות, לא רק במבנה החניה אלא גם במבנה הבית בעטיין נוצר הצורך בהריסת גג הבית שנבנה בסטיה מההיתר. 26 כך, נמצאה חריגה בגובה בית המגורים, המתנשא לגובה חורג של כ-40 ס"מ מעל הגובה המירבי המותר (8.50 מ'), כך שמבנה בית המגורים חורג בערך כמטר מעל הגובה שאושר בהיתר (8.05 מ'). אין חולק כי בעקבות ממצאים אלה הוסכם כי הוועדה המקומית תזמין מדידה נוספת. ואמנם, הוזמנו מדידות מטעם "מודדי טבעון" ומהמודד דוד אפלבאום אשר מצאו חריגות, אם כי מעט שונות ממה שנמצא במדידה הקודמת. 28. בנוסף לחריגות הנ"ל נמצא כי בניגוד להיתר נבנה גג רעפים (פרגולה) מעל מרפסת פתוחה בחלק העורפי של הבית; שונו הפתחים בחזיתות המבנה על ידי הוספת חלונות; הוקם מטבח בקומת הקרקע וכן הוסרה הדלת הכניסה למבנה וכתוצאה גרם המדרגות שלפי התכנון אמור היה להיות פנימי הפך לגרם מדרגות חיצוני. על ידי כך מתאפשרת גישה נפרדת לכל קומה שכל אחת הפכה ליחידה עצמאית לכל דבר ועניין. 29. לטענת התובע, שהכחיש שהתכוון להקים שתי יחדות דיור נפרדות, היות שקומת הקרקע תוכננה לשמש גלריה, נבנה בה מטבחון אשר אמור לשרת את מי שנמצא בה. בין אם הסבר זה נכון ובין אם לאו - וקשה לקבלו נוכח השינוי שנעשה בדלת הכניסה - אינו יכול לבוא במקום היתר בניה, שלא ניתן על ידי הרשויות המוסמכות. מעבר לכך, אם היה ממש בטענתו סביר להניח שהתובעים היו דואגים זה מכבר להתאים את מצב הבית להיתר ולא זו בלבד שלא עשו כן אלא שבפועל משמשת כל קומה כיחידת דיור נפרדת. התובעים השכירו את קומת הקרקע ומשתמשים בקומה השנייה לצרכיהם. 30. בחודש מאי 2001 הוגש נגד התובע כתב אישום לבית משפט לעניינים מקומיים בקריות. ביום 3.11.02 הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות בניה כדלקמן - "בוטל הקיר בכניסה שהופך את המבנה לשתי יחידות נפרדות ובסטיה מההיתר; בניית מטבח בשתי הקומות בסטיה מההיתר; הגבהת המבנה מהמאושר בהיתר; בגובה שיא של 8.05 מ' לכדי 8.90 מ'; בניית גג רעפים מעל מרפסת פתוחה בחזית אחורית; בניית חניה בגובה 2.65 מ' במקום 2.20 מ'; שינוי פתחים בחזיתות; ביצוע מעקות בנויים במקום מעקות קלים וביצוע מעקה בקצה החניה ולא בנסיגה של 1.5 מטר כמצוין בהיתר". במסגרת גזר הדין ניתנה לתובע ארכה להתאים את הבניה לתנאי ההיתר. אם כי באיחור ניכר, בפועל הסיר את מעקה האבן ובנה מעקה קל בנסיגה בת 1.5 מ' לפי ההיתר. חריגות הבניה הנוספות, שהמשמעותית שבהן היא גובה המבנים, לא זו בלבד שלא תוקנו אלא שהתובעים השלימו את הבניה ועשו מאמצים, שלא צלחו עד כה, לקבלת היתר בדיעבד למצב הקיים.   31. אמנם נכון, במסגרת ההליך הפלילי טען התובע תחילה כי העבירות בוצעו ללא ידיעתו על ידי האדריכלים ועל כן ביקש בא כח המדינה רשות להגשת כתב אישום מתוקן גם נגדם ברם במהלך הדיון חזר בו התובע מכפירתו והודה כאמור בעובדות כתב האישום. טענות המועלות כיום בניגוד להודאתו בהליך הפלילי אינן יכולות אפוא להתקבל (וכיום, זולת טענת העדר פיקוח, חזרו בהם התובעים מכל טענה אחרת שהופנתה כלפי האדריכלים).   32. אין חולק, כי בעקבות חריגות הבניה לא ניתן לתובעים טופס אכלוס. המומחים 33. מטעם התובעים הוגשה חוות דעת המהנדס נחום פרמינגר (להלן: המהנדס פרמינגר). מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת המהנדס אריה צימרמן (להלן: המהנדס צימרמן). המומחים התייחסו הן לסוגיית חריגות הבניה והן לעלות התאמת המצב לתוכניות. לעניין עלויות ביצוע התיקונים תהא התייחסות בהמשך בפרק הדן בנזק. 34. בהתאם למדידה שערך המהנדס פרמינגר נמצא כי גובה מבנה הבית מפני הקרקע ועד לגג הנו 8.48 מטרים בלבד ומכאן שגובהו אינו חורג לדעתו מדרישות התוכנית החלה (8.50 מ'). העובדה שבמדידות הוועדה המקומית נמצאה סטיה בגובה המבנה נעוצה לדעתו בביצוע מדידה שגויה ממפלס רצפת החניון בעוד שהדרך הנכונה הנה מדידה ממפלס רצפת המגורים הנמוכה ביותר. מכאן לדעתו, אין צורך בהנמכת המבנה עצמו. 35. המהנדס צימרמן סמך את ידיו על מדידה שערכו מודדי טבעון לפיה גובה גג הרעפים חורג בכ- 1.17 מטר מההיתר ובכ-1.09 מטר מהמותר על פי התוכנית החלה. אין זה נהיר מה היקף החריגה בגובה מבנה בית המגורים, שכן קיימות כאמור מספר מדידות שתוצאותיהן אינן זהות. עם זאת, זולת המדידה שערך המהנדס פרמינגר, כל המודדים מצאו חריגה משמעותית. מדידת המהנדס פרמינגר אינה יכולה להתקבל. המהנדס פרמינגר, שאינו מודד מוסמך, ערך מדידה בעזרת סרט מדידה שהדיוק שלה אינו רב. מעבר לכך, מדידתו אינה מתיישבת עם הוראות תוכנית בניין עיר שהיתה בתוקף במועד מתן היתר הבניה לפיה תבוצע המדידה "ממפלס קרקע טבעית או חפורה". גם הפתרון המוצע על ידו - מילוי באדמה גננית - אינו ישים ונוגד את הוראות התכנית החלה. אין חולק כי גובה מבנה החניה חורג מההיתר ומהמותר על פי התוכנית החלה. 36. אני קובעת אפוא כי מבנה החניה ומבנה הבית נבנו בחריגה מההיתר ולא ניתן היה לאשרם בדיעבד מאחר שמבנים אלה חורגים מהמותר לפי תכנית מתאר החלה. אחריות התובעים 37. לגרסת התובעים, האדריכלית היא זו אשר המליצה על המהנדס רצ'ר ועל קבלנים השונים ביניהם קבלן השלד, נתנה לקבלנים הנחיות כיצד לבצע את העבודה בעוד תפקידו הסתכם בתשלום כספים לפי הוראותיה. עמדת האדריכלים הנה כי מי שנתן את ההוראות היה התובע ובהתאם לדרישותיו בוצעה העבודה. עוד טענו הם, כי כל פעולה באתר הבניח נעשתה ביוזמת האדריכלית, לעתים ללא ידיעתם ולעתים בהסכמתם לאחר שכנוע מצדה לבצע שינויים. מכאן, חריגות הבניה נעשו ביוזמתה. למרבה הצער עקב פטירתה ללא שוב, לא נשמעה גרסת האדריכלית. ברם כבר נאמר לעיל כי התובעים צמצמו את טענותיהם כלפי האדריכלים להעדר פיקוח מצדם בלבד, עובדה התומכת במסקנה שאין ממש בגרסה המוקדמת של התובעים, שגם נשמעה מפי התובע בעדותו לפניי. 38. לא זו אף זו, מחומר הראיות עולה כי התובעים נהגו להגיע לקריית טבעון אחת לשבועיים בערך. בימים אלה נכח התובע באתר ונתן הוראות לקבלנים השונים, איתם התקשר ישירות. בין היתר העיד התובע כי הוא נתן הוראות לקבלן השלד להגביה את המבנים לעומת פני הקרקע (לדבריו בעצת שכנו, שהכחיש כי נתן עצה מעין זו). התנהגות זו תומכת אף היא במסקנה כי התובע היה מעורב באופן פעיל בבניה ודבר לא נעשה ללא ידיעתו או ללא הסכמתו. למותר לציין, כי בניגוד לרושם שניסה ליצור התובע, הצטייר כאדם בעל דעה היודע לעמוד על שלו. לכן, ניסיונו להציג עצמו כמי שהובל על ידי האדריכלית שקבלה החלטות במקומו אינו עומד בקנה אחד עם ממצאים אלה. 39. אני קובעת אפוא כי התובעים היו מעורבים בבניה, בחירת הקבלנים נעשתה על ידם וחריגות הבניה נעשו בידיעתם, על דעתם ואף ביוזמתם . 40. לו הוכח שהאדריכלים היו מעורבים בבחירת הקבלנים לא היה בכך כדי להטיל אחריות על כתפי הראשונים, הן משום שהתובעים התקשרו ישירות עם הקבלנים וסיכמו עמם את תנאי העסקתם והן משום אין טענה וממילא אין ראיה ביחס למקצועיות מי מהקבלנים, לרבות קבלן השלד. 41. כמו-כן, התובעים, מזמיני העבודה, לא מינו - מטעמיהם הם - קבלן ראשי לביצוע כלל העבודה באתר וגם לא מינו מנהל עבודה. תפקידים אלה הותירו לעצמם והדבר נכון הן לכל הקשור לבטיחות בעבודה והן לעניין ניהול הבניה בפועל. 42. אמנם נכון, התובעים מינו את האדריכלים כמפקחים עליונים על הבניה, והאדריכלית אף קבלה על עצמה לשמש כאחראי לביקורת. כפי שיובהר להלן, מעמדם זה מטיל עליהם אחריות הן כלפי המזמין והן כלפי רשויות התכנון. ברם אין בכך כדי לשחרר את מי שיזם את החריגות, נתן הוראות ביצוע לעבודות בניגוד להיתר שקיבל, וגם כאשר ברור היה כי אין מנוס מלהתאים את הבניה להיתר המשיך בביצוע עבודות תוך התעלמות מוחלטת מהוראות הדין, מהחלטות מוסדות התכנון ואף מפסק דין חלוט של בית המשפט בהליך הפלילי. 43. בנסיבות אלו עיקר החבות מוטלת על כתפי המבצע העיקרי - התובעים - ועליו לשאת בתוצאות הפרותיו את הדין. התובעים נושאים אפוא באחריות משמעותית לקיומן של חריגות בניה ולנזק שנגרם בעקבותיהן. אחריות האדריכלים 44. בכתב התביעה המתוקן (הראשון והשני) יוחסה לאדריכלים אחריות בשל בחירת קבלן השלד, בשל ייזום חריגות בניה, בשל העדר פיקוח עליון נאות ובשל הגשת בקשה להיתר בניה בניגוד לדין. בסיכומים מטעמם צמצמו את השגותיהם כאמור כלפי האדריכלים לאי-ביצוע פיקוח ראוי - עליון וצמוד - ולהגשת תוכניות הנוגדות לדין. 45. הטענה לפיה הגישו האדריכלים תוכנית לקבלת היתר בניה בניגוד לדין, וכפועל יוצא גם ההיתר ניתן בניגוד לדין, אינה יכולה להתקבל. אין חולק כי גג מבנה החניה תוכנן כמרפסת בית המגורים ובהתאם לכך ניתן ההיתר. לדעת התובעים, משהתברר שיש בכך משום סטייה ניכרת מתוכנית טב/34 התרשלו האדריכלים בהגשת הבקשה להיתר. אין לקבל טענה זו. 46. פרשנות האדריכלים את הוראות תוכנית טב/34 היתה מקובלת כאמור על הוועדה המקומית, שנהגה לאשר מרפסות מעין אלה, ושגם כיום סבורה כי פרשנותה תואמת את הוראות התוכנית. עצם קיומם של חילוקי דעות בין הוועדה המקומית לוועדת הערר אינה מעידה על רשלנות מצד האדריכלים (או מצד הוועדה המקומית) ואין אפוא לייחס להם אחריות בגין הגשת תוכנית להיתר בניה שכללה מרפסת כאמור. למותר לציין, כי גם המהנדס פרמינגר סבר כי הפרשנות שהוועדה המקומית נתנה לתוכנית טב/34 סבירה. 47. למותר לציין, כי לולא חריגות הבניה הבוטות שנמצאו בבית התובעים נושא המרפסת לא היה עולה כלל לדיון, שהרי הוועדה המקומית אישרה את הבקשה בעניין המרפסת ואיש לא התלונן על הקמתה. 48. אין לייחס אפוא אחריות לאדריכלים בגין התכנון. 49. בסיכומיהם טוענים התובעים לראשונה כי האדריכלים התחייבו לא רק לפיקוח עליון אלא גם לפיקוח צמוד. בטענתם זו מסתמכים על האמור בסעיף 7 לחוזה ביניהם לפיו "במהלך ביצוע עבודת הבנייה מתחייבים המתכננים לבצע פיקוח עליון באתר הבנייה, ולוודא שהביצוע תואם את התכנון, ללא הגבלת מספר פגישות וביקורים באתר". דין טענה זו להדחות, ולו בשל השלב בו הועלתה. גם לגוף העניין דינה להדחות. סעיף 7 לחוזה קובע במפורש כי מתפקידם של האדריכלים לבצע פיקוח עליון. התובעים סבורים כי התחייבותם לוודא שהביצוע תואם את התכנון מעידה על היותם מפקחים צמודים, ולא היא. כפי שיפורט להלן, ההתחייבות לוודא כי הביצוע תואם את התכנון הנו אחד מחובותיו של מפקח עליון.   50. למותר לציין, כי מספר הביקורים המועט של האדריכלים באתר הבניה (לפי עדות האדריכל ביקרו הוא והמנוחה כשמונה פעמים בלבד - בסיכומי התובעים נטען כי השניים בקרו ארבע פעמים בלבד כמספר ביקורי האדריכל) מתיישב עם המסקנה כי התחייבו לבצע פיקוח עליון בלבד. בניגוד לדעת התובעים המספר המועט של ביקורים, כשלעצמו, אינו מעיד על התרשלות מצד האדריכלים. 51. אני קובעת אפוא כי התחייבות האדריכלים היתה לשמש מפקח עליון על הבניה. 52. מעדות האדריכל עולה, כי עת ביקר במהלך הקמת השלד הבחין בחריגה בגובה ברם לא ראו הוא או המנוחה בעיה בכך היות שמלכתחילה התכנון הותיר "מרווח תמרון" שהרי הגובה המתוכנן היה 8.05 מ' בעוד התוכנית החלה אפשרה מבנה בגובה 8.50 מ'. לדבריו, העירו על כך לתובעים אך לא נקטו באמצעי כלשהו להתאמת הבניה להיתר. 53. שכנם של התובעים, העד אריה בן דרור מסר בעדותו כי שמע את המנוחה מעירה לתובע על גובה הבית. אמנם נכון, בין התובעים לבין העד שוררים יחסים מתוחים למדיי והאחרון אף התלונן נגדם על בניה בגובה בניגוד להיתר ולכן יש להתייחס לעדותו במשנה זהירות. בהעדר ראיה לפיה יש לעד אינטרס לסייע לאדריכלים דווקא או לוועדה המקומית יש לקבל את עדותו. 54. עם זאת, בין אם הבחינו האדריכלים בחריגה ובין אם לאו ובין אם העירו עליה ובין אם לאו יש לייחס להם אחריות, שכן בין כך ובין כך הפרו את חובתם לפקח על בניה פיקוח עליון. מחובתם של האדריכלים כמפקחים עליונים לדאוג לכך שהבניה תבוצע לפי ההיתר שניתן. חובה זו היתה מוטלת על המנוחה גם מכוח היותה אחראית לביקורת. 55. תקנה 1 לתקנות התכנון והבניה (פיקוח עליון על הבניה), התשנ"ב-1992 (להלן: תקנות הפיקוח) מגדירה "פיקוח עליון" - פיקוח על בניית מבנה או חלקים ממנו כמפורט בתקנות אלה". בתקנה 4 לתקנות הפיקוח רשימת שאינה ממצה של פעולות הכלולות בפיקוח עליון - "הפיקוח העליון יכלול פעולות אלה: (1) בקרה להבטחת התאמת ביצוע הבניה באתר למסמכי ההיתר על נספחיו ובכללה התאמה לתכניות הקונסטרוקציה ולתכנית הסידורים הסניטרים; (2) הדרכה ומתן הנחיות לאחראי על הבקורת בתחום שעליו הוא אחראי, לאחראי לביצוע השלד, לקבלן הראשי, למנהל העבודה או למנהלי העבודה בכל הנוגע לאמור בפסקה (1); (3) מעקב אחר בדיקות מעבדה מאושרת הנדרשות לפי כל דין שיועברו אליו בידי הקבלן הראשי או בהוראתו; (4) אישור גמר חלקי או מלא של עבודות הבניה לצורך בקשה לחיבור לרשתות החשמל, המים והטלפון ולצורך הוצאת תעודת גמר; האמור בפסקה זו יחול לגבי עורך בקשה ראשי ומתכנן שלד הבנין, ואולם רשאי עורך הבקשה הראשי להתנות מתן אישורו בחתימת עורכי בקשה אחרים לגבי ביצוע הפיקוח העליון, כל אחד בתחומו".   56. מהוראות תקנות הפיקוח עולה כי מתפקידו של מפקח עליון לוודא כי הבניה בכללותה מתבצעת בהתאם לתוכניות ולהיתר שניתן. מתפקידו של מפקח צמוד לעומת זאת לעקוב אחר ביצוע כל פרטי העבודה. נפסק לא אחת "..שתכליתו [של פיקוח עליון] התאמה בין הבניה בפועל להיתר הבנייה ולתוכניות האדריכלות" (ע"א 7298/00 בסט נ' חממי [2007] - פורסם באתר נבו).   57. מפקח עליון אינו נדרש להעמיד את עצמו במקום הקבלן הראשי או המפקח הצמוד ואין להטיל עליו אחריות אם לא נתן את דעתו לכל פגם הנובע מסטייה אפשרית מהתקן, התקנות או התוכניות, אינו חייב להיות נוכח במהלך הביצוע אלא מזמן לזמן בלבד בנקודות מרכזיות של תהליך הבניה או לפי דרישת הקבלן או המפקח הצמוד.   58. אחריות מפקח עליון תוכר מקום בו המדובר בליקוי חמור שבמהלך ביצועו נדרש המתכנן להיות נוכח או ליקוי בולט שניתן היה להבחין בו בקלות.   שם, בעמ' 14. 59. בענייננו, הפגמים בבניה אינם של מה בכך. נהפוך הוא. הפגמים חמורים, מהווים סטיה ניכרת מהתוכנית החלה ואינם ניתנים לאישור (איני מתייחסת למרפסת מעל גג החניה, סוגיה השנויה במחלוקת כאמור אך בתוך מוסדות התכנון ולא היוותה עילה להפסקת העבודות ולאי מתן טופס אכלוס לאחר מכן). 60. לעניין זה אין נפקא מינה אם חריגות משמעותיות אלה נעלמו מעיני האדריכלים או לא הבחינו בהן, שכן בין כך ובין כך הפרו את חובותיהם כמפקחים עליונים ולא עשו את המוטל עליהם כדי לדאוג כי הבניה תתאים להיתר. על-כן, מוטלת על כתפיהם אחריות בגין הנזק שנגרם לתובעים בשל כך. עם זאת יודגש, אין בהטלת אחריות על האדריכלים כדי לגרוע מאחריות התובעים עצמם לבניה בניגוד להיתר. 61. לא זו אף זו, בהיתר הבניה התחייבה האדריכלית לשמש אחראית לביקורת לפי הוראות סעיף 16.02 חלק ט"ז תוספת השניה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), תש"ל- 1970 (להלן: תקנות התכנון והבניה), שעניינו ביקורת במקום הבניה. סעיף 16.02 מטיל חובת מינוי אחראי לביקורת בעת ביצוע עבודות הבניה. על-פי רוב יהא זה עורך התוכנית לקבלת היתר ומגישהּ, קרי האדריכל המתכנן.   62. סעיף 16.2(ד) לתקנות התכנון והבניה מגדיר את תפקיד אחראי לביקורת בזו הלשון: "מתפקידו של אחראי לביקורת - כל אחד בתחום אחריותו כמוגדר בסעיף זה - לבדוק אם עבודות הבניה בוצעו בהתאם לתנאי ההיתר, לחוק, ולתקנות שהותקנו על פי החוק, לרבות התנאי בדבר העסקת קבלן רשום (להלן - ביקורת)".   וסעיף 16.02(ה) קובע כי: "הביקורת תיערך על ידי האחראים לביקורת לסוגיהם לפחות בגמר שלבים אלה: (1) סימון קווי הבניין; (2) גמר יסודות הבניין; (3) גמר הקמת השלד, ואם הקמתו מחייבת הקמת מקלט, אחד או יותר, או עריכת שינויים במקלט קיים - עם תום הקמתו של המקלט העליון בבנין או בגמר עריכת שינויים כאמור, הכל לפי העניין; (4) גמר הבניה".   סעיף 16.05 מבהיר כי לעניין סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ".. כי החיובים שהוטלו על אחראי לביקורת לפי חלק זה הוטלו גם להגנתם של אלה העלולים להיפגע מביצועה של עבודת הבניה שלא בהתאם לתנאי ההיתר, לחוק, לתכניות או לתקנות האחרות שהותקנו לפי החוק".   63. מהוראות תקנות התכנון והבניה עולה כי מוטלת על האחראי לביקורת חובת פיקוח רחבת היקף שנועדה להבטיח ביצוע עבודות בניה בהתאם להיתר שניתן. חובה זו נועדה בין היתר להגן על מזמין העבודה מפני תוצאות בניה תוך סטיה מההיתר. לקיום חובה זו על האחראי לביקורת לוודא בכל שלב משלבי הבניה כי העבודות מבוצעות בהתאם להיתר. היקף הביקורת מסור לשיקול דעת האחראי לביקורת, וברור מלשון תקנה 16.02 שהחובה לבצעה אינה רק בשלבים המצוינים בה. ראה התייחסות לחיובי אחראי לביקורת בע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה [2009] (פורסם באתר נבו). 64. לו מילאה המנוחה את תפקידה כאחראית לביקורת כדבעי שומה היה עליה לגלות את הסטיה מההיתר כבר בשלביה המוקדמים של הבניה. ניתן לייחס אפוא אחריות למנוחה גם מכוח היותה אחראית לביקורת לפי תקנות התכנון והבניה.     65. אני קובעת אפוא כי לאדריכלים אחריות לקיומן של חריגות בניה אם כי אין בכך כדי להפחית כאמור מאחריות התובעים, הגבוהה בהרבה מזו של האדריכלים. אחריות הוועדה המקומית לתכנון ולבניה 66. התובעים מייחסים לוועדה המקומית אחריות משלוש סיבות. האחת, שלא ביצעה פיקוח על עבודות הבניה ועל כן לא הזהירה מבעוד מועד על קיומן של חריגות. השנייה, כי פעלה כלפיהם בחוסר תום לב שעה שלאחר שמצאה חריגות בגובה מבנה החניה פעלה לאיתור חריגות נוספות ובשל כך מסרבת להנפיק טופס אכלוס. השלישית, כי נתנה היתר בניה בניגוד להוראות הדין שעה שאישרה הקמת מרפסת על גג מבנה החניה בניגוד להוראות תוכנית טב/34. 67. העדר פיקוח - מתפקידה של הוועדה המקומית לבדוק תוכניות בניה ולאשרם כאשר אלו מתיישבות עם דיני הבניה ובסוף הבניה לאשר כי הבניין הוקם לפי ההיתר שניתן. עם מתן אישור זה תנפיק הוועדה המקומית טופס אכלוס. 68. אין זה מתפקידה של הוועדה המקומית לבצע פיקוח צמוד או עליון על עבודות בניה. תפקיד זה מוטל על אותם גורמים מטעם מזמין העבודה האמונים על הוצאת מיזם הבניה מן הכוח אל הפועל. 69. משמעות גישת התובעים הנה הטלת חובה על רשויות התכנון לקיים פיקוח עליון בכל אתר בניה בתחומן תוך מעקב אחר התקדמות הבניה והתאמתה להיתר שניתן. הטלת חובה מעין זו אינה סבירה ויש בה משום מעמסה שאין בכוחן של רשויות התכנון לעמוד בה. אמנם נכון, כאשר מובא לידיעתן מידע על אודות ביצוע בניה ללא היתר או בניגוד להיתר שניתן פועלות הן לבירור העניין, ואם יש ממש במידע, ננקטים הליכים להפסקת הבניה, כגון הוצאת צו הפסקה מינהלי או שיפוטי, הגשת כתבי אישום ועוד. 70. במקרה דנן פעלה הוועדה המקומית בהתאם לסמכויות המוקנות לה בדין ובעקבות המידע שנתקבל הגיע מפקח לאתר, ומשהתבררה החריגה מההיתר הוציאה צו הפסקה מינהלי ומשלא צלחו הניסיונות למציאת פתרון פעלה להגשת כתב אישום נגד התובעים. טענת האחרונים בדבר חוסר תום לב מצד הוועדה אינה יכולה אפוא להתקבל. 71. על כך ניתן להוסיף כי לא בכדי ראה המחוקק לקבוע כתנאי למתן היתר כי ימונה אחראי לביקורת. כבר נאמר לעיל כי הוראות חלק ט"ז לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבניה נועדו להבטיח כי הבניה תבוצע על פי ההיתר שניתן. התחייבות האחראי לביקורת ניתנת כלפי הוועדה המקומית כך שבראש ובראשונה נועדה להעניק לה אמצעי שיבטיח מילוי תנאי ההיתר ככתבם וכלשונם. האחראי לביקורת, שעל פי רוב הוא המתכנן עצמו ועל כן בקי בדיני התכנון והבניה ובפרטי התוכנית שקבלה היתר, אמון כלפי רשויות התכנון לבצע ביקורת ראויה שתבטיח בניה לפי ההיתר שניתן. במקרה דנן אין למצוא דופי בהתנהגות הוועדה המקומית, שדאגה לקבל את התחייבות האדריכלית לשמש אחראית לביקורת ורשאית היתה להניח כי זו תמלא אחר התחייבותה כנדרש. 72. לעניין היתר להקמת מרפסת מעל גג מבנה החניה אין אלא לחזור על מה שנאמר לעיל ביחס אדריכלים ויש לדחותה מאותם הטעמים שצוינו בסעיף 46 דלעיל. נכון הדבר, בעקבות החלטת ועדת הערר שינתה הוועדה המקומית גישה ודרשה מהתובעים לבצע שינוי שיתאים את הבניה להחלטת ועדת הערר. אין לבוא בעניין זה בטרוניה כלפיה, שהרי התנהגות הוועדה המקומית מעידה על כיבוד החלטת דרגה גבוהה יותר. 73. אני קובעת אפוא כי אין להטיל אחריות על וועדה המקומית . סיכום סוגיית החבות 74. עיקר החבות רובצת על כתפי התובעים עצמם, אשר הפרו ברגל גסה וביודעין את ההיתר שניתן להם, ולא זו בלבד שיזמו שינויים על מנת להתאים את הבניה למטרותיהם הם בנושא גובה המבנים ובנושא חלוקת הבית לשתי יחידות דיור תוך התעלמות מההיתר שניתן אלא שכאשר נהיר היה להם כי הוועדה המקומית אינה משלימה עם המצב ודורשת לבצע שינויים המשיכו בבניה והתעלמו מדרישותיה, ונהגו כך גם לאחר שהוגש נגד התובע כתב אישום ואף לאחר שהורשע על פי הודאתו. 75. עם זאת, גם האדריכלים אינם פטורים מחבות וזאת בין אם העלימו עין מהבניה בסטייה מההיתר שביצעו התובעים ובין אם לא הבחינו בה ולכן לא מנעו אותה. בכך לא מילאו כהלכה את תפקידם לשמש כמפקח עליון. המנוחה חבה גם עקב הפרת חיוביה כאחראית לביקורת. 76. אין לייחס לוועדה המקומית אחריות כלשהי. 77. בשים לב למידת האחריות של התובעים והאדריכלים יש לייחס לראשונים 75% מהחבות ולאדריכלים 25% ממנה. סמכות להורות על מתן טופס אכלוס 78. אין מקום להעניק סעד זה שאינו מסמכותו של בית המשפט. סמכות זו מסורה למוסדות התכנון (ראה הוראות חוק התכנון והבניה). הסבור כי רשויות התכנון פעלו תוך חריגה מסמכות או כי הסירוב להעניק טופס אכלוס נגוע בפגם או בחוסר סבירות רשאי לפנות לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (ראה סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 ופרט 10 לתוספת הראשונה). כן ראה רע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' בלונדר, פ"ד נט(5) 473 [2005] ורע"א 6590/05 עיריית אשדוד נ' צרפתי [2005] (פורסם באתר נבו).   79. מטעם זה דין עתירתם של התובעים למתן צו לוועדה המקומית שיחייבה ליתן טופס אכלוס להדחות, ואין צורך לדון בה לגוף העניין. הנזק 80. בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלת היקף התיקון שיש לבצע על מנת להתאים את הבניה לתנאי ההיתר. האדריכלים טוענים כי התביעה מוקדמת, שהרי טרם נקבע מהות התיקון הדרוש. אין לקבל טענה זו. בקשות התובעים למתן היתר בדיעבד למצב הקיים נדחו ונראה כי לא יהיה מנוס מהריסת חלק מהבניה ובנייתה מחדש, והפעם לפי ההיתר. 81. לפי חוות דעת המהנדס פרמינגר יהיה צורך בהנמכת גג הרעפים של הבית והיות שיהיה צורך בהנמכת השיפוע הקיים, דבר המגביר את הסיכון לחדירת מי גשם לתוך עליית הגג יהיה צורך להוסיף יריעות איטום על קונסטרוקציית הגג. עלות הריסת הגג הקיים ובנייתו מחדש והעבודות הנלוות הוערכה על ידו בסך 148,650 ₪ כולל מע"מ. כן ציין, כי לצורך התאמת מבנה החניה להוראות ההיתר יהיה על התובעים להרוס חלק מהתקרה המקשרת בין בנין המגורים למבנה החניה, להתקין עמוד וקורה לתמיכת גג המעבר, הריסת חלק ממבנה החניה ויציקתו מחדש. עלות ביצוע עבודות אלו מסתכמת לדעתו בסך 134,750 ₪ כולל מע"מ. סכ"ה התיקון יסתכם אפוא לדעת המהנדס פרמינגר בסך 282,750 ₪ כולל מע"מ. 82. לפי חוות דעת המהנדס צימרמן עלות הנמכת גובה גג הרעפים מסתכמת בסך 30,000 ₪ והתאמת גובה מבנה החניה להיתר תסתכם בסך 57,500 ₪ (עלויות אלו לא כוללות מע"מ). 83. בתצהירו טען התובע כי בהתאם להצעות מחיר שקיבל לביצוע עבודת הנמכת גובה החניה מסתכמת העלות בסך 220,000 ₪ בתוספת מע"מ (259,600 ₪). עלות זו חורגת באופן ניכר מהערכת המהנדס פרמינגר מטעמו, ומכאן יש לדחותה. 84. אין חולק, כי קיים פער משמעותי הערכות שני המומחים וסביר להניח כי כל אחד מהם הפריז, זה לחומרא וזה לקולא. עם זאת, אין חולק כי המדובר בעבודה בהיקף משמעותי ויש להביא בחשבון עלויות נלוות ואף בלתי צפויות ולכן בכל הנוגע לגג החניה בחרתי להעדיף את הערכת המהנדס פרמינגר.   לעומת זאת בנוגע לגג מבנה בית המגורים מן הראוי להביא בחשבון סכום נמוך יותר. נושא האיטום אינו מבוסס די הצורך אלא המדובר בהשערה בלבד ועל כן אין לפסוק פיצוי בגין עלות זו. 85. בגין גג החניה יש לפסוק סך של 116,100 ₪ בצירוף מע"מ נכון ליום 7.6.06. בגין גג מבנה הבית יש לפסוק 128,700 ₪ בצירוף מע"מ נכון ליום 7.6.06. 86. דלת כניסה - נתבע סך של 7,700 ₪ בגין רכיב זה. לא הוברר באיזו דלת מדובר. אם הכוונה לדלת הכניסה למבנה, שהוסרה לצורך הפיכת הבית לשתי יחידות דיור אין מקום לפסוק פיצוי זה משום שלפי ההיתר היה על התובעים להתקין דלת כניסה. מעבר לכך, הקבלה שצורפה אינה נושאת תאריך או פירוט כך שאין לדעת אם המדובר בהתקנת דלת כניסה ומתי בוצעה עבודה זו. דין תביעת התובעים בגין רכיב זה נדחית. 87. הריסת מרפסת ותיקון מעקה אבן - תיקון זה בוצע לדרישת הוועדה המקומית לאחר שהתובעים לא בנו לפי ההיתר שניתן להם. לו פיקחו האדריכלים כראוי על עבודות הבניה ודאגו להתאמת הבניה להיתר שניתן לא היה נבנה מעקה בטון וממילא לא היה צורך בהריסתו. לכן, יש לחייב בעלות התאמת חלק זה של הבניה להיתר. עם זאת, התובעים לא הוכיחו את הסכום הנתבע (37,440 ₪ כולל מע"מ נכון ליום 5.2.02) לא הוכח. התובעים צירפו הצעת מחיר וקבלות (נספח יט' לתצהיר התובע) ברם מתברר כי הקבלות אינן נושאות פרטים אודות זהות מבצע העבודה, ובחקירתו הנגדית אישר התובע כי נותן הצעת המחיר לא הוא אשר ביצע את העבודה. 88. המהנדס פרמינגר העריך עבודה זו בסך 45,760 ₪ בצירוף מע"מ ואילו המהנדס צימרמן העריך עלות ביצוע עבודה זו בסך 8,300 ₪ בצירוף מע"מ נכון ליום 25.12.07. היות שהעבודה בוצעה בפועל אין מקום לפסוק פיצוי על בסיס הערכת המהנדס פרמינגר, מה גם שהערכתו גבוהה מהסכום הנתבע על ידי התובעים. מאחר שאין חולק כי היה צורך בעבודות אלו בשל הפיקוח הבלתי ראוי יובא בחשבון הסכום הנקוב בחוות דעת המהנדס צימרמן (8,300 ₪ בצירוף מע"מ). 89. תיקון קרמיקה במרפסת - אין אסמכתא לביצוע התיקון ולתשלום הנתבע (9,800 ₪). מעבר לכך ממילא מתומחר רכיב זה בעלויות פירוק המרפסת ובנייתה מחדש. 90. תיקוני חשמל במרפסת ובחניה - נתבע סך של 5,000 ₪ בלא שהוגשה ראיה כלשהי, לא כל שכן בלתי תלויה, ממנה ניתן היה להסיק כי בוצע תיקון ושולם בגינו. 91. הרכבת מעקה קל מעל מבנה החניה - בגין רכיב זה נתבע סך של 48,000 ₪. המדובר במעקה קל שמלכתחילה היה על התובעים להתקין. ברי אפוא כי אין להורות על השבת עלות התקנת מעקה קל שהיה על התובעים להתקין ולשאת ממילא בעלותו.   92. ניקוי אשפה ופינויה - אף כי נתבעו 6,000 ₪ בגין רכיב זה צורפה קבלה על סך 700 ₪ בלבד. אין חולק כי לאחר הריסת מעקה האבן היה צורך בניקוי פסולת ופינויה. ייפסק סך 700 ₪ כולל מע"מ נכון ליום 26.4.02. 93. שכר טרחת האדריכלית החדשה - אין חולק כי שירותי האדריכלית יעל גפן נשכרו לצורך הגשת בקשה נוספת ללגליזציה. התובעים זכאים לפיצוי בגין ראש נזק זה שכן הצורך בהגשת בקשה נוספת נובע מביצוע בניה בניגוד להיתר. בגין פריט זה נתבעים 1,940 דולר שהם 9,118 ₪ ברם צורפו שתי קבלות על סך 3,601 ₪ בלבד כולל מע"מ נכון ליום 3.6.03, ורק סכום זה יש להביא בחשבון לצורך הפיצוי. 94. שכר טרחת מודדים בסך 1,500 ₪. אין מקום לפסקו משלא נתבע סכום זה בכתב התביעה. מטעם זה דין התובענה בגין פריט זה להדחות. 95. תשלום למהנדס רצ'ר - נתבע סך של 1,364 ₪ כולל מע"מ ששולם לטענת התובעים בגין הטיפול בבקשה למתן היתר למצב הקיים. סכום זה שולם ביום 31.8.04 מועד המתיישב עם תאריך הגשת הבקשה ללגליזציה. יש לפסוק אפוא סכום זה. 96. הפסד ימי עבודה - בכתב התביעה נתבע סך של 40,000 ₪ בגין רכיב זה. לא זו בלבד שנזק זה לא הוכח באמצעות ראיות בלתי תלויות, כגון דוחות הכנסה, אלא שהתברר כי התובע גמלאי אשר העביר את עסק המסגריה שניהל בבאר שבע לידי בנו. מעבר לכך, אין זה נהיר כיצד נגרם אבדן השתכרות שהרי לדבריו נהג להגיע לקריית טבעון בסופי שבוע בלבד. 97. הוצאות נסיעה ועלויות טיפול וארגון השיפוצים בבית - בגין פריט זה נתבעים 70,000 ₪. אין בחומר הראיות כל תימוכין לסכום הנתבע וממילא אין לדעת מהן ההוצאות שנוצרו עקב קיומן של חריגות בניה. מאחר שאין חולק כי בשל חריגות הבניה הגיעו התובעים או מי מהם לקריית טבעון ייפסק בגין פריט זה סכום גלובלי בסך 10,000 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין. 98. פריקסטים בחלונות הקומה התחתונה - בסעיף 38 לתצהירו טען התובע כי "בקומה הראשונה נבנו 14 חלונות כאשר 3 מתוכם לא נבנו נכון, ללא פריקסטים, דבר אשר היה יכול למנוע מלכתחילה חדירת רטיבות לבית וזאת במידה והיו נבנים בהתאם לתכנית המקורית". מבוקש אפוא פיצוי בסך 53,100 ₪ בגין רכיב זה ועוד 1,000 ₪ בגין הובלת הפריקסטים. אין כל ראיה להוכחת העלויות הנטענות או לליקוי הנטען. די בטעם זה כדי לדחות חלק זה של התביעה. מעבר לכך, האדריכלים התחייבו לבצע פיקוח עליון בלבד כך שאינם אחראים לכל ליקוי שנמצא בעבודות הבניה. 99. דמי שכירות - נתבע סך של 548,100 ₪ בגין דמי שכירות בסך 1,500 דולר לחודש למשך שמונים ושבעה חודשים, החל מיום 7.8.99, מועד בו לטענת התובעים היו אמורים להתחיל להתגורר בבית ועד למועד הגשת התצהיר. לא הוכח כיצד נקבע גובה דמי השכירות, כיצד נקבע מועד תחילת הזכות (שהרי ביום 7.8.99 טרם הושלמה הבניה, ללא קשר לחריגות שבוצעו). מעבר לכך, הוכח כי חלק בלתי מבוטל של התקופה הושכר חלק מהדירה ובחלק משתמשים התובעים או מי מטעמם. עם זאת, יש מקום לפיצוי מסוים בגין ראש נזק זה, המוערך בסך 80,000 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין בגין תקופה בת שנתיים ועל בסיס דמי שכירות בסך של 3,000 ₪. 100. אבדן תקופת אחריות על מוצרים - נתבע סך של 15,000 ₪ בגין אבדן תקופת האחריות על מוצרי חשמל שנרכשו על פי הנטען סמוך למועד המשוער של סיום הבניה. אין זה נהיר כיצד חושב הסכום הנתבע וממילא אין ראיה כי נגרם נזק למכשיר חשמלי כלשהו בעטיו נאלצו התובעים לשאת בתשלום מחמת חלוף תקופת האחריות. דין התביעה בגין ראש נזק זה להדחות. 101. ביטוח הדירה - נתבע סך של 18,672 ₪. מעיון בפוליסות הביטוח שצורפו עולה כי המדובר בפוליסות המעניקות כיסויים ביטוחיים שונים. בנוסף לביטוח המבנה ניתן כיסוי ביטוחי לתאונות אישיות, חבות מעבידים לעובדי משק בית, לשרותים רפואיים וכדומה. ברי כי אין לחייב איש בגינם. לא זו אף זו, ביטוח תכולת הבית מעיד כי מאן דהו מתגורר בו. על כן אין מקום לחייב את האדריכלים להשתתף בהוצאה שהיה על התובעים להוציא בלאו הכי. 102. ארנונה - נתבע שכר טרחת עורך-דין בסך 3,540 ₪ בגין ייצוג התובעים בתביעה שהגישה נגדם המועצה המקומית בשל חוב ארנונה וכן נתבע החזר תשלומי ארנונה ומים בסך של 27,847 ₪ ששולמו למועצה המקומית. הוצאות שכר טרחת עורך דין שולמו לאחר שהתובעים לא שילמו היטל ארנונה כמתחייב. לכן, אין להשית סכום זה על האדריכלים. ביחס לחיובי ארנונה אין מקום לחייב בסכום כלשהו, שהרי התובעים היו זכאים לפטור במשך תקופת הבניה. העובדה שטענות התובעים נדחו בהליך שננקט נגדם תומכת במסקנה שהבית המאוכלס. חיוב בצריכת מים מעיד אף הוא כי הבית היה מאוכלס. דין תביעה זו אפוא להדחות. 103. תשלום חשמל - גם רכיב זה של התובענה להדחות. עצם החיוב בגין צריכת חשמל אך מחזק את המסקנה כי הנכס בשימוש לאורך השנים. מכל מקום, היות שהמדובר בהוצאה בפועל אין מקום לחייב את האדריכלים להשתתף בהוצאה זו. 104. גינון - בגין רכיב זה נתבע סך של 30,000 ₪. הסכום הנתבע לא הוכח כדבעי, וכל שצורף לתצהיר התובע הנו מסמך בכתב יד ללא חתימה הרשום על נייר פירמה של עסקו של התובע בו התייחסות להוצאות בשנים 2001 - 2007. די בכך כדי לדחות את התובענה בגין פריט זה. מעבר לכך, עצם פיתוח הגינה תומך אף הוא במסקנה כי הנכס בשימוש. הטענה כי פיתוח הגינה נעשה עקב דרישת שכנים שהיו מעוניינים למנוע מזיקים אינה יכולה להתקבל, שהרי למניעת מזיקים די בנקיון שטח הגינה ואין צורך בטיפוחו. 105. הוצאות משרדיות - נתבע סך של 2,500 ₪ מבלי שהומצאה כל אסמכתא לסכום הנתבע ולתשלום בו נשאו התובעים. 106. ירידת ערך הבית - לא נתבע פיצוי בגין ירידת ערך הנכס ודרישה הכספית בסך 100,000 ₪ הועלתה לראשונה בסיכומים. די בכך כדי לדחות תביעה זו. מעבר לכך, המדובר בסכום בעלמא ללא כל ביסוס. 107. עגמת נפש - בכתב התביעה צוין כי נתבע פיצוי בגין עגמת נפש ברם לא ננקב בסכום. בסיכומים נדרש פיצוי בסך 100,000 ₪. בשל אי-נקיבת סכום ניתן היה לדחות את התביעה בגין ראש נזק זה. עם זאת, מאחר ששילמו אגרת תביעה בגין סכום תביעה גבוה, שאין מקום לפסקו כאמור, ניתן לזקוף את האגרה לתביעתם לפיצוי בגין עגמת נפש. אין ספק כי מסכת האירועים גרמה לתובעים עגמת נפש רבה, שהרי צפייתם היתה להקים בית ביישוב על מנת להתגורר בו בלא שיידרשו לעבור שבעת מדורי גהינום עד אשר תושלם הבניה ויתקבל טופס האכלוס המיוחל. נכון הדבר, על כתפי התובעים רובץ חלק ניכר מהאשם אך מטעם זה יזכו לפיצוי בגין חלק מהנזק בלבד בהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה לעיל. אני מעריכה את הפיצוי בגין נזק בלתי ממוני בסך 80,000 ₪. 108. על האדריכלים לשלם לתובעים 25% מהנזק שהוכח. סוף דבר 109. התובענה נגד הוועדה המקומית נדחית. 110. הנתבעים 1 ו-2 ישלמו לתובעים 25% מהסכומים המפורטים בסעיפים 85, 88, 92, 93, 95, 97, 99 ו-107 דלעיל. מקום בו צוין כי הסכום נכון מועד מסוים שאינו תאריך מתן פסק הדין יש להוסיף לסכומים ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 החל מהמועד הנקוב ועד ליום מתן פסק הדין. כן ישלמו הנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד סך של 25,000 ₪ הוצאות משפט ובנוסף אגרת התביעה באופן יחסי לסכום הפסוק. פרט לכך, כל צד יישא בהוצאותיו. אדריכלותמבנה