קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד איש עסקים בגין חובות חברה בבעלותו: בפני תובענה על סך 99,737 ₪. תובעים 1 ו- 2 הם הבעלים של עסק בשם "פרידמנ'ס קייטרינג", המספק שרותי קייטרינג לאירועים. תובעת 3 היא שפית, מסעדנית ומפיקה קולינרית של אירועים. נתבע 1 הוא איש עסקים, מנהל ובעל מניות של מספר חברות, ביניהן: מולטי מדיה בע"מ, מולטי מדיה פרסום בע"מ, מולטי מדיה פרסום (1992) בע"מ ומולטי קד"מ בע"מ (להלן - קבוצת מולטי מדיה). קבוצת מולטי מדיה ביקשה מהתובעים להפיק אירוע קולינרי עבור טקס השקת מכונית אאודי A8 חדשה, ביום 8.5.05. ואירוע עבור טקס השקת מכונית אאודי A4, ביום 27.4.05. האירועים הופקו והתקיימו, אך התובעים לא קיבלו תמורה עבור עבודתם. יצויין בהקשר זה, שנתבעת 3 שילמה לקבוצת מולטי מדיה את מלוא הסכומים, שהתחייבה לשלם עבור אירועים אלה (תצהירו של מר יהונתן ולד, מנכ"ל נתבעת 3, ונספחיו). המחאה על סך 35,685 ₪, שנמשכה מחשבונה של חב' מולטי מדיה פרסום (1992) בע"מ, לא כובדה מהטעם, ש"החשבון נסגר". לטענת התובעים, יש לחייב את נתבע 1 באופן אישי בתשלום החוב, הן מכוח דיני הנזיקין והן מכוח דיני החברות ודוקטרינת הרמת המסך. הנתבע דוחה את טענות התובעים וטוען, שאין מקום לחייבו לשלם באופן אישי את חובות הקבוצה. דיון עיינתי בחומר הראיות בתיק, שקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם המפורטים והנרחבים והגעתי למסקנה, שיש לקבל את התובענה במלואה ויש לחייב את נתבע 1 לשלם, באופן אישי, את החוב של קבוצת מולטי מדיה כלפי התובעים. אין מחלוקת בין הצדדים, שאירועי ההשקה התקיימו וכי התובעים זכאים לתשלום כפי שסוכם. כמו כן, אין מחלוקת אמיתית, שהתשלום המוסכם לא בוצע במלואו. כפי שהודה הנתבע בחקירתו הנגדית, בתשובות מתחמקות ומפותלות לשאלות בדבר התשלום לתובעים, "... אני מניח שכן. החב' לא שילמה להם... אני מניח שלא שילמו, אבל אני לא יודע. אם היו משלמים להם הייתי מביא את השיק, אם הוא היה בידי... ברמת הידיעה המוחלטת - לא יודע. ברמת ההנחה - זאת האמת... כנראה שלא הוצאתי שיק לתובעים... אמת. אם השיקים חזרו, אז לא שולמו... אני יודע לומר כי השיקים שנמסרו לתובעים חזרו, לכן אנו נמצאים בבית המשפט... ברור לי שאם נמסר שיק, אז כנראה היה מגיע תשלום עבורו... (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 9 - 30). השאלה נושא הדיון אם כך היא, האם יש לחייב את נתבע 1, מנהל החברות ובעליהן, באופן אישי, בתשלום החוב לתובעים. כידוע, ישנה הבחנה בין "הרמת מסך" לבין הטלת אחריות אישית על מנהל חברה בשל פעולותיו ומעשיו (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 694 - 700). בעניינינו, בעל המניות ומנהל קבוצת החברות של מולטימדיה אחד הוא - נתבע 1. לפיכך, נתבע 1 יחוּב אישית בתשלום לתובעים בין אם ביצע עוולה כלפי התובעים ובין אם פעל באופן המצדיק את הרמת מסך ההתאגדות של החברה (או החברות, במקרה דנן). על פי ההלכה מבית מדרשו של בית המשפט העליון, ניתן לבצע "הרמת מסך" ולייחס חוב של חברה לבעל מניות או לחייב מנהל תאגיד באחריות אישית, כאשר בעל המניות והמנהל פעלו בחוסר תום לב, ובוודאי כאשר מדובר בתרמית או בהונאה (ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ) . כבוד הנשיא (בדימ') א' ברק, חזר על הלכה זו בפסק דין מאוחר יותר, "חובת תום הלב מהווה הוראת יסוד במשפט הישראלי... החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב חלה, כידוע, על כל אדם הנוטל חלק במגעים חוזיים. אין היא מוגבלת לצדדים העתידיים לחוזה. אין היא מוגבלת למי שעשוי להישכר ממנו באופן אישי. היא חלה גם על מי שאיננו אלא שלוחם של אחרים, כגון מנהל הפועל מטעם תאגיד... אף אורגן של תאגיד עשוי להתחייב באחריות אישית בגין ניהול משא ומתן שלא בתום לב.... חובה לפי עקרון תום הלב עשויה להתקיים גם מקום שמתקיימת אחריות בנזיקין..." (ע"א 2792/03 יצהרי נ' טל אימפורט (מוצרי היער) בע"מ, ). כך גם נקבע בע"א 2728/04 צנורות המזרח התיכון בע"מ נ' יערי, , על ידי כבוד המשנה לנשיאה, א' ריבלין: "לא למותר לציין ... כי יש שבית המשפט יורה על הרמת מסך ההתאגדות ועל חיוב אישי של בעל מניה לשאת בחוב של החברה, מקום בו השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה היה כרוך, בין השאר, בחוסר תום לב..." בעניינינו, נתבע 1 נהג בחוסר תום לב כלפי התובעים, אם לא למעלה מכך. בבעלות הנתבע מספר חברות בעלות שם דומה, שכונו לעיל "קבוצת מולטי מדיה", ולצורך ניהול פעילותו העסקית פתח הנתבע חשבונות בנק רבים בבנק הפועלים, בבנק מזרחי ובבנק דיסקונט. רק בחקירתו הנגדית התברר, כי במהלך שנת 2005 פתח, בעצת רואה החשבון שלו, חשבון נאמנות בבנק דיסקונט, בשם "רוזנברג דוד - נאמנות" (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 24 -25). חשבון הנאמנות לא גולה בכתבי הטענות, לא גולה בהליכים המקדמיים ולא גולה בתצהיר העדות הראשית. אי גילוי זה מהווה חוסר תום לב בניהול ההליך ומטיל צל כבד על אמינותו ומהימנותו של נתבע 1. לאור חשיבות העניין הוסכם, שדפי החשבון של חשבון הנאמנות יוגשו תוך 30 ימים מיום הדיון, ולפני הגשת סיכומי התובעים. למרבה הצער, דפי החשבון הוגשו כחודש ימים לאחר הגשת סיכומי התובעים וכארבעה חודשים לאחר מועד הדיון. הנתבע לא הבחין בין החברות השונות הכלולות בקבוצה ואף לו לא ברור, ואולי גם לא משנה לו, מי מבניהן הזמינה את העבודה מהתובעים (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 15 - 17). ניתן להבין את אי הבהירות ואף (אולי) להשלים עמה, אלמלא ההמחאה שנמסרה לתובעים (נספח ד' לכתב התביעה) נמשכה מחשבונה של חברה א' (מולטי מדיה פרסום (1992) בע"מ) ונחתמה על ידי חברה ב' (מולטי מדיה פרסום בע"מ). ההמחאה לא כובדה, שכן החשבון ממנו נמשכה נסגר כבר ביום 21.6.05 (ת/1, עדותו של מר אורי שדה, עמ' 35 לפרוטוקול), כאשר ז.פ. היה 10.7.05. הנתבע לא נתן הסבר מניח את הדעת, מדוע סגר את החשבון כאשר נותרה המחאה האמורה להיפרע מהחשבון, מדוע נמשך שיק של חברה ב' עבור התחייבות של חברה א' ומדוע חברה א' חתמה על המחאה שנמשכה מחשבונה של חברה ב' (עמ' 19 - 20 לפרוטוקול). הייתה זו אי הבנה, היה זה אי סדר, היה זה בלבול או שאי התאמה זו מצביעה על כוונת מרמה ועל כוונה שלא לכבד את ההמחאה בבוא המועד הנקוב בה. יתירה מזאת, הנתבע מסר לתובעים המחאה מחשבון חסר מסגרת אשראי, "... מולטי מדיה פרסום היא חב' מאוד קטנה, עם היקפי פעילות יחסית קטנים, ובאופן עקרוני היא גם לא הוציאה שיקים דחויים, גם לא הייתה לה מסגרת אשראי, לא יכול להיות שנוציא שיקים דחויים מחשבון שאין בו מסגרת, ..." (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 17 - 21, הדגשה הוספה). לשאלת בית המשפט השיב הנתבע, שהוא זה שחתם על כל ההמחאות בתקופה זו. גם עובדות אלה תומכות בטענת התובעים, שלא היה בכוונתו, מלכתחילה, לשלם להם עבור עבודתם. אילו התובעים היו מקבלים את השכר עבור עמלם במועד אירועי ההשקה או בסמוך לכך, בתחילת מאי 2005, תובענה זו, כפי הנראה, לא הייה באה לעולם, אך התשלום נעשה בהמחאות דחויות לחודש יולי 2005 ובין לבין החשבון נסגר. בדיעבד הסתבר, שנתבעת 3 שילמה לנתבע 1 (באמצעות חב' מולטי מדיה בע"מ) את התמורה כבר במאי 2005. על פי תצהירו של מנכ"ל נתבעת 3, החברה שילמה למולטי מדיה בע"מ ביום 19.5.05 סך של 261,286 ₪. תשלום זה ניתן, בין היתר, בגין אירועי ההשקה. עוד מצהיר מנכ"ל נתבעת 3, שנתבע 1 שוחח עמו טלפונית ביום 10.5.05 או בסמוך לכך וביקש להקדים את התשלום עבור הפקת אירועי ההשקה ועבור אירועים נוספים שהפיק וזאת בשל קשיים מול הבנקים. נתבעת 3 נעתרה לבקשה ושילמה לו סך של 600,000 ₪ ביום 8.5.05, סך של 529,703 ביום 10.5.05 וכאמור, סך של 261,286 ביום 19.5.05 (סעיף 9 לתצהירו). ס"ה שולם סך של 1,390,989 ₪. סכומים אלה לא הופקדו בחשבון ממנו נמשכה ההמחאה לתובעים. על פי כרטסת חשבון הנאמנות (נ/10), שהוגשה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע, ההמחאה על סך 261,286 ₪ הופקדה בחשבון הנאמנות (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 1 - 3), שמטבעו אינו גלוי כלפי כולי עלמא. לגרסתו של הנתבע עשה כן כדי לשלם חובות לרשויות המס, בעיקר (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 29 - 30) וגם לבנקים (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 28 - 30). נדמה, שרב הנסתר על הנגלה. למרות מאמצים רבים, שנעשו על ידי ב"כ התובעים, לפרוס את התמונה המלאה של חשבונות הבנק של קבוצת מולטי מדיה, הנתבע סיכל זאת. כאשר נשאל על חשבון הנאמנות השיב, "חשבון הנאמנות נעשה מתוך עצה. יש פה איזה שהיא שאלה המתייחסת לקצה של משהו. ברור שידעתי שנפתח החשבון. כמו שידעתי על יתר החשבונות. לא דיווחתי גם על החשבונות האחרים" (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 10 - 11). נתבע 1 נטל את הכספים שקיבל מנתבעת 3, בתמורה לעבודתם והשקעתם של התובעים, וניתב אותם לנושים המועדפים עליו תוך התעלמות מהתובעים. לאור כל האמור עד כאן נראה, כי יהיה זה נכון וצודק לקבל את התובענה במלואה. נתבע 1 נהג כלפי התובעים בחוסר תום לב ואף בעורמה. בעוד שביקש מהתובעים, באמצעות עובדיו, לדחות את התשלום המגיע להם, ביקש מנתבעת 3 להקדים את התשלומים המגיעים לקבוצה וניתב אותם לנושים המועדפים עליו, וזאת באמצעות חשבון נאמנות וחשבונות אחרים. להמחאה שנמסרה לתובעים לא היה סיכוי להיפרע מלכתחילה. ההמחאה נחתמה על ידי חברה שאינה בעלת החשבון והחשבון, חסר המסגרת, נסגר טרם מועד פירעונה העתידי. עוד יצויין, שב"כ התובעים מפרט בסיכומיו סתירות מהותיות בעדותו של נתבע 1, סתירות שיש בהן ממש, אך לאור המסקנה, שיש לקבל את התובענה אין צורך להידרש להן. סוף דבר נתבע 1 ישלם לתובעים 1 ו- 2 סך של 58,671 ₪ ולתובעת 3 סך של 41,066 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 11.4.06 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, נתבע 1 ישלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. חובות חברהבעלותחובאחריות אישית