קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד הכשרת הישוב - ביטוח גניבת רכב: נתוני רקע 1. התובעת (להלן, גם "חב' ברוש") היא חברה הרשומה כחוק בישראל ובעלת צי של כלי רכב, ובהם רכב משא מסוג שברולט (להלן - "הרכב"). נטען כי הרכב היה מבוטח על ידי הנתבעת 1 (להלן, גם "הכשרת הישוב"), וכי הביטוח נעשה באמצעות סוכן הביטוח, הוא הנתבע 2 (להלן, גם "קפלן"). 2. חב' ברוש הגישה תובענה כספית בסדר דין מקוצר על סך 58,000 ₪ נגד הנתבעים. נטען כי ביום 8.11.07 היא ביקשה מקפלן לבטח את הרכב בפוליסה הכוללת בין היתר ביטוח כנגד אובדן וגניבות. מנהלה, מר עופר ברוש (להלן - "ברוש"), פנה אל קפלן ומולא טופס הצעה לביטוח כלי רכב (נספח ה' לכתב התביעה; להלן - "הצעת הביטוח"). מכוח הצעת הביטוח, כך הטענה, בוטח הרכב אצל הכשרת הישוב מיום 8.11.07 ועד ליום 31.10.08. ביום 15.11.07, כך המשך כתב התביעה, נגנב הרכב. לנוכח זאת נדרשו תגמולי ביטוח. משעה שדרישתה של חב' ברוש סורבה הונחה התובענה שבפניי. נטען כי טרם הגניבה, ועל יסוד דרישות שהוצבו, הותקנו ברכב התקני מיגון. 3. הכשרת הישוב וקפלן עתרו למחיקת כותרת וכב' הרשמת ספרא-ברנע נענתה לעתירתם. לנוכח זאת הונחו בפניי כתבי הגנה שלהם. הכשרת הישוב טוענת, בין היתר, כי מעולם לא נקשר כל חוזה ביטוח. הצעת הביטוח גם לא חתומה על ידי קפלן וחב' ברוש, ובעיקר לא הגיעה אליה. ממילא לא הונפקה פוליסה, אף לא מפרט לפוליסה. לא שולמה כל פרמיה. לנוכח העובדה שהצעת הביטוח לא הגיעה אליה, ממילא לא נעשה תהליך רגיל של חיתום, על מנת לאפשר להכשרת הישוב לשקול אם לקבל את הצעת הביטוח, אם לאו. נטען כי חב' ברוש לא המציאה מעולם טופס בדיקת מיגון חתום כנדרש, בהתאם להנחיות קפלן. קפלן התגונן בפני התביעה. הוא אישר את המשא ומתן שהוליד את הצעת הביטוח. הוא ציין כי הוא העביר את הצעת הביטוח להכשרת הישוב ובכך הסתכם תפקידו. אכן הצעת הביטוח נעשתה בהוראה טלפונית של ברוש, ומיד לאחר מכן הועברה לחתמת בשם חגית, בהכשרת הישוב. אכן קפלן שימש שלוחה של הכשרת הישוב. לא נפל כל פגם בפועלו זה. 4. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות והמצהירים נחקרו על תצהיריהם. מטעם חב' ברוש נמסר תצהירו של ברוש. מטעם הכשרת הישוב נמסר תצהירה של גב' רינת לוי (להלן - "לוי"), המשמשת כמסלקת תביעות בהכשרת הישוב. מטעם קפלן נמסר תצהירו-שלו ותצהיר פקידתו לשעבר, שעסקה במשא ומתן עם ברוש, והיא גב' אורה ביטון (להלן - "ביטון"). אחר כל אלו הונחו בפניי סיכומי טענות. להלן אדרש לסוגיות הצריכות לפנים לצורך הכרעתי. ראוי להקדים להן הערות לעניין מחדלים ראייתיים והרחבת חזית, הנזקפים לחובתם של הנתבעים. מחדלים ראייתיים והרחבת חזית 5. בפתח ישיבת ההוכחות, וכמקובל אצלי, רשמתי כי "הנני להבהיר כי אין בדעתי להידרש להשגות ב"כ הצדדים לעניין התצהירים. אם לעניין העדר קבילות, עדויות שמיעה, חוסר רלוונטיות וכל טענה מבוררת אחרת. ועם זאת שמורה זכותם של בעלי הדין להעלות כל טענה מבוררת באופן שהצגת שאלה או הימנעות מהצגת שאלה לא תהווה מניעות או ויתור ומשום כך הנני משאיר לשיקול דעת ב"כ הצדדים מה ואיך לחקור" (עמ' 5 לפרוטוקול). ציינתי, לעיל, כי הונחו בפניי תצהירים מטעם הנתבעים. ראוי לדייק כי תצהיריהם של לוי ושל קפלן, כמוהם כמעט כאין וכאפס. 6. ככל שעסקינן בלוי, כאמור היא מסלקת תביעות בסניף חיפה של הכשרת הישוב. משעה שראתה שלא הונפקה פוליסה לחב' ברוש, היא ראתה שלא להידרש לדרישתה לתגמולי ביטוח. תצהירה, איפוא, אין בו כל מענה עובדתי שהתבקש לעניין גרסתה של הכשרת הישוב, כפי שעלתה מכתב הגנתה. ועוד כלל תצהירה טענות חילופיות כנגד קפלן. הוברר מעדותה כי הדברים נרשמו, כפי שהוכתבו לה על ידי ב"כ הכשרת הישוב. בסופה של דרך, איפוא, תצהירה של לוי ועדותה לא תרמו דבר למחלוקת שבפניי. אכן מצפה הייתי שהכשרת הישוב תמסור גרסתה העובדתית. העדה המובהקת לכך היא החתמת חגית, שמקום מושבה במשרד הראשי בתל-אביב, ולא בחיפה. היא אמורה הייתה, לכאורה, לאשר האם קיבלה את הצעת הביטוח, ששוגרה אליה בפקס כנטען על ידי קפלן, אם לאו. היא אמורה הייתה לדווח על פועלה בעקבות קבלת הצעת הביטוח, לעניין שלב החיתום שבו היא מיומנת. תחת להביא לעדות את חגית, העדה הרלוונטית ככל שעסקינן דווקא בשלבים הראשונים של המו"מ וכריתת החוזה, הובאה לעדות לוי, העדה הלא רלוונטית, שאמורה לעסוק בשלבים היישומיים, כאשר אין עוררין שחוזה ביטוח נכרת. 7. כך, אף ככל שעסקינן בתצהירו של קפלן. תצהירו ועדותו של קפלן, מהחל עד כלה, הם בבחינת עדות שמיעה על אשר דווח לו על ידי, כלשונו "הבנות", כאשר הכוונה מן הסתם היא לביטון. הגם שהוא מנהל סוכנות ביטוח, הודה קפלן ברורות ומפורשות כי אין לו מושג בכל הנוגע לדרכי כריתת חוזה ביטוח, והוא סומך על הסגל שאותו הוא מעסיק, ובענייננו ביטון. 8. נותרה, איפוא, ביטון שמסרה תצהיר ועדות, לכל הדעות בעלי חשיבות ורלוונטיות. דא עקא, ככל שעסקינן בביטון, מזדקרת לעין סוגיה חמורה של עצם קבילות עדותה. הכיצד? שהרי בתצהירה מציינת ביטון כי היא הייתה זו שהתקשרה עם ברוש והעבירה לאחר מכן את ההצעה לחגית. היא מציינת כי היא הבהירה לברוש חד-משמעית כי "בשלב זה קיימת אך ורק טיוטת פוליסה בלבד בחב' הביטוח וכי ללא אישור מיגון מתאים אין תוקף לפוליסה ואין כיסוי ביטוחי כנגד גניבה" (סעיף 4 לתצהירה נ/2). ועוד היא הבהירה כי "עד אשר יועבר טופס מיגון מתאים יש כיסוי זמני לשבועיים בלבד על פי נוהלי חב' הביטוח, למקרה של תאונה בלבד ואין כל כיסוי ביטוחי למקרה של גניבה" (סעיף 5). ואולם טענות מובהקות אלו נפקד מקומן, כל עיקר, הן בכתב הגנתו של קפלן, והן בבקשת הרשות להגן שקדמה לו. אכן, כאמור, עיון מדוקדק בכתב ההגנה מעלה, אך ורק, כי קפלן ציין שהצעת הביטוח הועברה להכשרת הישוב, הא ותו לא. הסוגיה המשמעותית על פיה הובהרו לברוש האמירות באשר ל"טיוטת פוליסה", "כיסוי זמני", כיסוי מסוייג לתאונה והעדר כיסוי לגניבה, וכל זאת "על פי נוהלי חב' הביטוח", נפקד מקומן מכתב ההגנה. מעולם לא נתבקש תיקון של כתב הגנה זה. משום כך אמירות אלו הן בבחינת הרחבת חזית שאינה מותרת. 9. ב"כ קפלן, בסיכום טענותיה, טוענת כי לא הייתה כל הרחבת חזית. עדותה של ביטון התחייבה רק כאשר היה צורך בהרחבת היריעה לעניין תצהירי העדות הראשית ותשובה לטענות חדשות שעלו בתצהירו של ברוש. בחנתי הטענה האמורה ולא מצאתי בה דבר. אין תימה שב"כ קפלן לא הצביעה על כל טענה חדשה, החורגת מכתב התביעה. משום כך גרסתה של ביטון, שהייתה כה חשובה ומשמעותית לעניינו של קפלן, ושמא אף לעניינה של הכשרת הישוב, אמורה הייתה לקבל עיגון של טיעון בכתב ההגנה. רק כתוצאה מכך היה מקום לקבל את תצהירה העובדתי של ביטון. ביטון מעידה על "נוהלי חב' הביטוח", שמהם נלמד השוני בין כיסוי זמני בגין תאונה, והעדר כיסוי בגין גניבה עד אשר יומצא טופס המיגון. שמא לו היו הדברים מצויינים במפורש בכתב הגנתו של קפלן, אף הכשרת הישוב הייתה נותנת לכך מענה במסכת ראיותיה. 10. הנה-כי-כן, לכאורה, סלולה דרכה של חב' ברוש לזכות בתביעה. כך, ולו מן הטעם שמול גרסתו העובדתית של ברוש, אין מענה עובדתי, כל עיקר. ככל שעסקינן בהכשרת הישוב, לנוכח העדר תצהירה של חגית והמצאת תצהיר של לוי שאינו מעלה ואינו מוריד; ככל שעסקינן בקפלן, והגם שקיים תצהיר רב-ערך של ביטון, לנוכח הרחבת חזית שאינה מותרת. ועם זאת חסד ייעשה עם הנתבעים ואדרש, הגם בצורה מסויגת, לתצהירה של ביטון. אעשה כן כל אימת שהדבר לא יזיק לאינטרסים של חב' ברוש. בוודאי לא אדרש לתצהירה של ביטון, משל לא הייתה הרחבת חזית כל עיקר, אך בנתון לכך לא אתעלם ממנו כליל. לסוגיית ההתקשרות בחוזה ביטוח 11. על פי גרסתם המשותפת של ברוש ושל ביטון, אין עוררין כי חב' ברוש הגישה הצעת ביטוח. לנוכח גרסתה של ביטון שהצעת הביטוח נשלחה בפקס להכשרת הישוב, ולנוכח מחדליה הראייתיים של הכשרת הישוב כמבואר, אין לי אלא לקבוע שהצעת הביטוח התקבלה בהכשרת הישוב. 12. ב"כ הכשרת הישוב חוזר, כמו מנטרה, על כך שחב' ברוש אינה אוחזת בכל פוליסה. ואולם, בדרך העסקים הרגילה, קיים פסק-זמן עד אשר הפוליסה נמסרת למבוטח. לנוכח זאת, כך מורה מפורשות סעיף 2(ב) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, "כל עוד לא נמסרה הפוליסה לידי המבוטח יראו כמוסכמים בין הצדדים את התנאים הנהוגים באותו סוג ביטוח אצל אותו מבטח, כפי שהוגשו למפקח על הביטוח לפי סעיף 16 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981, או כפי שהוגשו או שהותרו, לפי העניין, לפי סעיף 40 לחוק האמור, זולת אם הוסכם בין הצדדים על סטייה מאותם תנאים". 13. הוראה זו יש לקרוא בצד הוראת סעיף 33(א) לחוק הנ"ל, המורה אותנו כי "לעניין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב". משמע, פעולותיו של קפלן, סוכן הביטוח, באמצעות ביטון, מהווים שליחות המחייבת את הכשרת הישוב. אכן ב"כ הכשרת הישוב מנסה להסתמך על מאמרו של פרופ' ידידיה שטרן על מעמדו המשפטי של סוכן הביטוח: יחסי סוכן ומבטח, מחקרי משפט כרך י'. ואולם נשמט ממנו כי המחבר המלומד דן במערכת היחסים הפנימית שבין סוכן הביטוח לבין המבטחת, כאשר אין לסוגיה זו ולא כלום, בפרשה שבפנינו, בה אנו עוסקים במסכת היחסים עם המבוטח, הנשלטת על יסוד הוראת סעיף 33(א) לחוק הנ"ל. 14. כאמור, אין בפניי אלא תצהירו של ברוש. עולה הימנו כי במעמד השיחה הטלפונית נסגרו כל פרטי עסקת הביטוח ובמקום הודע לברוש כי "קמה לרכב הנ"ל פוליסת ביטוח לכל דבר ועניין וכי הרכב מבוטח אצל הנתבעת מס' 1, ויצויין כי כך היה נמסר לי מאת הנתבע מס' 2 בכל פעם שהייתי מבטח רכבים של החברה באמצעותו אצל הנתבעת מס' 1" (סעיף 10 ל-ת/1). 15. מעבר לדרוש, וגם ככל שאדרש לגרסתה של ביטון, היא זרועה בתמיהות רבות. היא נוקטת בשני ביטויים, שלכאורה סותרים אחד את השני, כאשר היא מדברת על "טיוטת פוליסה" ועל "כיסוי זמני". "טיוטה", כשמה כן היא, אין היא מסמך בעל תוקף משפטי כל עיקר. "כיסוי זמני", מנגד, מצביע על חוזה ביטוח, הגם שתוקפו מוגבל וזמני. 16. ביטון טוענת, כמבואר, כי הבהירה לברוש כי הביטוח החל להיות בר-תוקף, לתקופה של שבועיים, ואולם רק כנגד סיכוני תאונה, ולא כנגד סיכוני גניבה, כל עוד לא יוחזר אליה טופס המיגון שנמסר לברוש, הרי הוא נספח ד' לתצהירו ת/1 (להלן - "טופס המיגון"). היא מוסיפה ומציינת כי הדבר הוא פועל יוצא של "נוהלי חברת הביטוח". 17. ככל שעסקינן ב"נוהלים" האמורים, מסתבר כי אין נהלים כתובים כאמור. קשה להלום, איפוא, כי ניתן לסמוך על טענה של נהלים בעל-פה, כפי שנטען על ידי ביטון וקפלן, מבלי שהדבר מאושר על ידי הכשרת הישוב. ואולם, גם לו היו נהלים כאמור, נהיר שהם אינם מחייבים את חב' ברוש, היא המבוטחת הנטענת, שהרי היא אינה צד להם. ככל שעסקינן בחב' ברוש, לכאורה המסמך היחיד הדרוש לפנים היא הצעת הביטוח. נפנה ונתבונן בה. 18. נקדים ונציין כי הצעת הביטוח, אינה חתומה לא על ידי חב' ברוש, אף לא על ידי סוכן הביטוח, קפלן. שהרי, כמקובל וכרשום בה, היא נעשתה ב"הוראה טלפונית". ממילא לא ניתן להחזיק את חב' ברוש כמי שיודעת את פרטי הצעת הביטוח, שהרי בהעדר חתימה עליה לא ניתן להסיק ממנה דבר. וחרף כל אלו בחנתי בקפידה את הצעת הביטוח ולא מצאתי בה דבר אודות ביטוח מסויג, כנטען, לעניין תאונות בלבד ולא לעניין גניבות. 19. ועוד: כב' השופט (כתוארו אז) ריבלין, ב-ע"א 5775/02 נוה גן (א.כ.) בניה ופיתוח והשקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ פ"ד נח(2) 307, חוזר ומשמיע לנו מושכלות-יסוד בפרשנות חוזה ביטוח, דרך כלל. בין היתר הוא קובע את "הכלל לפיו מקום בו נוסח הפוליסה אינו בהיר וברור די צרכו, יש לפרשה כנגד מנסחה (בדרך כלל המבטח)", וכן "במקרה של ספק יש להעדיף את הפירוש התומך בזכאותו של המבוטח" (עמ' 316-315). ולשיטה זו, מקום שברוש מסיק כי ניתן לו ביטוח בלתי מסויג, לכל דבר ועניין, מול גרסה מפותלת, מורכבת ומסובכת, על פיה חב' ברוש מבוטחת, באופן זמני, רק כנגד סיכוני תאונה אך לא כנגד סיכוני גניבה, ואף זאת רק לתקופה של 14 יום, שומה עליי, ולו מטעמי ספק, כמבואר, "להעדיף את הפירוש התומך בזכאותו של המבוטח". 20. לנוכח כל אלו, כך אני קובע, נקשר חוזה ביטוח בין חב' ברוש לבין הכשרת הישוב. מקרה הביטוח הנטען התרחש שבוע ימים לאחר מסירת הצעת הביטוח, וממילא טרם שהיה סיפק להנפיק את פוליסת הביטוח. והרי, ולו לשיטתה של הכשרת הישוב, אילו טופס המיגון היה נמסר חתום כהלכה, ולו למחרת היום לאחר הגשת הצעת הביטוח, הרי אפילו לדידה חוזה הביטוח היה נכנס לתוקפו. מכל מקום, מחוץ לטענות באשר לסוגיית המיגון, שעליה אעמוד במפורט להלן, הצעת הביטוח, וכן גרסתו של ברוש שאינה זוכה לכל מענה ענייני ולו לגרסתה של ביטון, מצביעה על כך שכל נושאי הביטוח סוכמו, לרבות לעניין דמי הביטוח. דבר זה נאמר בהקשר לטענה שמכל מקום הביטוח לא השתכלל, ולו בהעדר תשלום ראשון של דמי ביטוח. ואולם הצעת הביטוח אינה מציינת מתי אמור להשתלם התשלום הראשון. כך, להבדיל מהצעות ביטוח אחרות בפרקטיקה, המתנות בכך את השתכללות חוזה הביטוח. נותר לי, איפוא, להידרש אך לטענת הכשרת הישוב, ושל קפלן, כי מכל מקום יש לדחות את התביעה, לנוכח הפרת תנאי המיגון, שעליהם לכל הדעות אין עוררין. לכך אגיע עתה. לעניין המיגון 21. אין עוררין שברוש קיבל מקפלן את טופס המיגון. אף אין עוררין שעמו הוא אמור היה להגיע אל בודק מורשה, כמפורט ברשימת בודקים שם, על מנת שיוודא קיומם של אמצעי מיגון ויחזיר הטופס מוחתם. 22. לגרסתו של ברוש כך הוא עשה. הוא פנה לבודק "מיטל אביזרים לרכב" ובדק את הרכב. זמן קצר לאחר הבדיקה הרכב נגנב. הוא קיבל ממנהל החברה, מר איציק שירי (להלן - "שירי"), את האישור המציין כי "אני איציק שירי בדקתי את הרכב שמספרו 51-378-10 לצורך מיגון הרכב היה קודן מסוג טרי פלוס הכולל שני ניתוקים פלוס אמבלייזר מקורי. ברכב היה חסר נועל מכסה מנוע. אני הזמנתי את החלק ... ושב אליי לאחר שהרכב נגנב וקיבל מסמך זה! הרכב נבדק בתאריך 12.11.07" (נספח ה' לתצהיר ברוש ת/1; להלן - "אישור המיגון"). ועוד יצוין כי הבודק, שירי, זומן לעדות ואולם עקבותיו נעלמו. 23. לנוכח כל אלו טוענים ב"כ הנתבעים כי היה ברור לברוש כי המצאת טופס המיגון היא תנאי בלעדיו אין לכניסת חוזה הביטוח לתוקף. הם גוזרים זאת, למשל, מסעיפים 12 ו- 13 לתצהירו של ברוש. הם טועים בכך. בסעיף 12 מאשר ברוש כי הוא קיבל את טופס המיגון. בסעיף 13 לתצהירו הוא מציין כי "כעולה מהנספח הנ"ל, כתנאי לתקפותה של הפוליסה, נדרשה התובעת להתקין ברכב משבת מנוע יעודי או משבת מנוע עיקרי (אימובילייזר), ובנוסף לוח מקשים עם קוד (קודן)". משמע, ברוש הודה בכך שתנאי לתקפותה של הפוליסה היא התקנת אמצעי המיגון. מעולם הוא לא הודה בכך שתנאי לתקפותה של הפוליסה היא אישור על גבי טופס המיגון דווקא. משמע, יש להבחין בין דרישת קיומם של אמצעי מיגון, כדרישה מהותית מכוננת, לבין דרישת הוכחת קיומם של אמצעי מיגון, שהיא דרישה ראייתית, משנית בחשיבותה. 24. כך, אף ככל שעסקינן במסמכים שבפניי. ראשית, נפנה להצעת הביטוח, ונזכור ונשמור כי זו לא חתומה על ידי ברוש, אך נעיין בה, חרף זאת. בסעיף 7 להצעת הביטוח נרשם, ובאותיות זעירות, כי "שים לב! תנאי לכיסוי הביטוחי במקרה של פריצה לרכב ו/או גניבה הוא כי אמצעי המיגון המותקנים ברכב תואמים לאלה המפורטים בטופס הרצוף בזה ובמפרט הפוליסה. על אמצעי המיגון להיות תקינים ומופעלים בכל עת בעת שהרכב ללא נהג...". לא הונח בפניי, כמובן, "מפרט הפוליסה", שהרי הפוליסה לא הונפקה, אף לא היה סיפק שהיא תונפק, לנוכח העובדה שהגניבה התרחשה כשבוע לאחר הצעת הביטוח. אף לא הונח בפניי ה"טופס הרצוף בזה", וממילא לא ניתן לבחון אם אמצעי המיגון תואמים למה שרשום שם. "הטופס הרצוף בזה" בוודאי אינו יכול להיות טופס המיגון. שהרי עולה הימנו שהוא נעשה על ידי קפלן. כך נלמד, בשוליו, בו מצוין כי "שם הסוכן: רוני קפלן". ברור, איפוא, שלא מדובר בטופס סטנדרטי שהנפיקה הכשרת הישוב, לכל סוכניה לרבות קפלן, שהרי אז יש להניח שלא היה מודפס שמו של הסוכן, אלא היה משורטט קו לשם מילויו של הסוכן שימלא את הטופס. מכל מקום, גם בעניין זה, לנוכח מחדליה הראייתיים של הכשרת הישוב, לא באה ראיה לסתור או לבאר. והעיקר: בהצעת הביטוח אין כל תנאי לכך שמלבד התאמתם של אמצעי המיגון לנדרש, חייב המבוטח-המציע, להמציא אישור זה או אחר. 25. עתה נעבור לטופס המיגון. הוא מנוסח בצורה זהירה ומקצועית יותר מזו של הצעת הביטוח, ואולם אף בו לא די. נרשם בו, לתשומת לבו של המבוטח, "נא לבצע בדיקת מיגון הרכב ולהחזיר טופס זה חתום על ידי בודק מורשה כמפורט אל סוכן הביטוח שלך! תנאי לכיסוי הביטוחי בפוליסה במקרה של פריצה ו/או גניבה הוא כי אמצעי המיגון המותקנים ברכב הם כמפורט להלן...". לאחר מכן מצויינים שמות הבודקים המורשים, וכן אמצעי המיגון, וקיים מקום לחתימתו של הבודק. משמע, גם בטופס המיגון נאמר כי התנאי לכיסוי הביטוחי הוא ביצוע התקני מיגון הרכב, הא ותו לא. משמע, אחרי שברישא יודע קפלן לדרוש שיש לבצע בדיקת המיגון "ולהחזיר טופס זה חתום על ידי בודק מורשה", הרי בסיפא נרשם כי ה"תנאי לכיסוי הביטוחי בפוליסה במקרה של פריצה ו/או גניבה הוא אמצעי המיגון המותקנים ברכב ... כמפורט להלן", אך הא ותו לא. התנאי אינו להמצאת טופס המיגון אלא לקיומם של אמצעי המיגון. 26. אין צריך לומר כי איש לא מנע מהכשרת הישוב, בגדר הצעת הביטוח, ואיש לא מנע מקפלן, בגדר טופס המיגון, להתנות כי התנאי לכיסוי הביטוחי לא רק מותנה בקיומם של אמצעי המיגון, אלא בראיה לקיומם, ובטופס המיגון דווקא. ועם זאת, בוודאי שהכשרת הישוב לא יכולה לבוא בטענות אל קפלן. שהרי גם אם טופס המיגון, כמבואר, אינו מושיע לה, הוא לפחות מזכיר את הצורך בהחזרת טופס המיגון החתום על ידי הבודק. 27. אמינה עליי גרסתו של ברוש שעל פיה הוא פנה לשירי ב- 12.11.07, משמע ולו בתקופת השבועיים לגרסתה של ביטון, והרכב נמצא עם אמצעי מיגון כהלכה. ואולם טופס המיגון לא מולא משום, כך עולה מאישור המיגון, שהיה חסר ברכב "נועל מכסה". אביזר זה לא נמנה בטופס המיגון וממילא היה בבחינת דרישה עודפת, ליתר ביטחון, ולו מעבר לדרישותיו של טופס המיגון. טופס המיגון היה ממולא ומוחתם, בהמשך הדרך, לאחר שהיה מותקן נועל המכסה. דא עקא, שלושה ימים לאחר מכן נגנב הרכב, באופן שעניין זה הפך להיות לחסר רלוונטיות. 28. נטען כי לנוכח העובדה ששירי לא הגיע למתן עדות, אישור המיגון אינו קביל ומכל מקום משקלו מועט. אני חולק על כך. אישור המיגון נשלח לחב' ברוש, והוא נשלח משם לקפלן, וממילא לנוכח דרישתו של קפלן. ככל שעסקינן בשיקולי מהות הרי לכל אורך הדרך אין, ולו בדל-טענה, כי אמצעי המיגון הנדרשים לא הותקנו ברכב. הן הכשרת הישוב, והן קפלן, משליכים כל יהבם רק על כך שטופס המיגון לא חזר חתום. אכן הם היו מגיעים אל המבוקש לו טרחו לציין, מקרא מפורש, כי המצאת טופס המיגון חתום על ידי הבודק, תהא תנאי בלעדיו אין להשתכללות חוזה הביטוח. כמבואר הם לא עשו כן. דרך ההוכחה האחרת, באמצעות עדותו של ברוש הזוכה לאמוני, ואישור המיגון שנשלח לקפלן ושלא זכה לכל השגה מהותית להבדיל מהשגה דיונית, מפלס את הדרך בבטחה לכך. 29. כטענת-מאסף נטען כי אישור המיגון הוא מזויף, לנוכח העובדה שהוא נחזה כנשלח בפקס כשנה לפני כן. אני מאמץ ללא סייג את הסברו של ברוש שהדבר נובע מטעות בכיוון הפקס. והרי אף שורת ההיגיון תומכת בכך. והכיצד יוכל לצאת אישור המיגון, שנה לפני כן, עוד לפני שנרכש הרכב, בספטמבר 07'? 30. ועוד אין בדעתי להידרש להרחבת חזית מצד קפלן, המייחס לחב' ברוש מידה של מרמה. לבד מכך שעסקינן בטענה חמורה, אף עניין זה הוא בבחינת הרחבת חזית, ולו בוטה יותר מזו שבאה לידי ביטוי בתצהירה ובעדותה של ביטון. לחבותו של קפלן 31. מלכתחילה הגישה חב' ברוש את התביעה הן כנגד הכשרת הישוב והן כנגד קפלן, באופן מצטבר ולא חילופי. רק בסיכום הטענות, כמסתבר, הפנימה חב' ברוש כי לא ניתן לתבוע את השניים. שהרי, ככל שחוזה הביטוח השתכלל, ברי שאין מקום לתבוע את קפלן. רק ככל שחוזה הביטוח לא השתכלל, שמא יש מקום לתבוע את קפלן, בגין רשלנות מקצועית אפשרית. 32. הגם שלא הוגשה הודעת צד ג' באה הכשרת הישוב חשבון עם קפלן, למקרה שהתביעה כנגדה תתקבל. לנוכח העובדה שקפלן אינו טוען בכיוון זה, נדרשתי לטענה לגופה אך לא מצאתי בה ממש. אכן, לא השכלתי להבין במה קפלן, וביטון מטעמו, לא פעלו כסוכני ביטוח סבירים ורגילים, ובמה חרגו מן השליחות שלהם, בתוקף תפקידם. והרי לשם כך אמורה הייתה הכשרת הישוב, ראש לכל, להביא תשתית של ראיה, לאחר תשתית של טיעון. הכשרת הישוב, כמבואר, לא המציאה את תצהירה של חגית. ממילא לא נמצאה כל הכחשה לגרסת קפלן, על כל שהתרחש במסכת היחסים בינו לבין חב' ברוש. ממילא, לא מצאתי רבב בפועלו של קפלן כלפי הכשרת הישוב. ולא זו בלבד אלא אף במקום שהכשרת הישוב, חב' ביטוח בישראל, לא השכילה לנסח כהלכה את סעיף 7 להצעת הביטוח, טופס המיגון מנוסח יותר כהלכה, הגם שאף הוא אינו מושיע להכשרת הישוב. קביעתי זו תשליך אף לעניין ההוצאות. אכן לגיטימית הייתה תביעתה של חב' ברוש אף נגד קפלן. משעה שבדעתי לדחות התביעה כנגד קפלן, בדעתי לחייב את הכשרת הישוב בהוצאותיו. סכום התביעה 33. מלכתחילה נדרשו תגמולי ביטוח בסכום של 58,000 ₪. בסיכום הטענות מצטמצמת התביעה לסכום של 54,000 ₪. כך, לנוכח מחירון יצחק לוי ממנו עולה כי שוויו של הרכב עולה לסך של 50,000 ₪, ולנוכח העובדה שמדובר בדגם 2000 4X4, יש להוסיף סכום של 4,000 ₪. 34. הכשרת הישוב טוענת כי שומה היה להוכיח את שוויו של הרכב על ידי חוות דעת שמאי. רק בסיכום הטענות נטען כי את שומת הרכב ניתן היה להוכיח בחוזה הרכישה מן הגורם המוכר. בדעתי לדחות הטענה האמורה. שוכנעתי, לאור עדותו של ברוש, כי דמי הביטוח הותנו באופן רגיל, ללא תוספת או גריעה, באופן התואם את מצבו של הרכב, כמות-שהוא, דהיינו על פי המחירון האמור. והעיקר: במחירון לוי יצחק, במקום הרלוונטי, מצוין "קוד דגם 3961010". וראה זה פלא: אף בהצעת הביטוח, ובסעיף הדן ב"פרטי הרכב המוצע לביטוח", רשום "קוד דגם: 3961010". משאלו הם פני הדברים, כך הראיתי למשל בפסק דיני ב-ת.א. 10594/98 שטרית יואב נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (במאגרי "נבו"), תוך שהבאתי מפסק דינו של כב' השופט רניאל ב-ת.ק. 2056/99 (חיפה) ואקד סמי נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ, , "קוד הדגם הזה לקוח מן המחירון ואינו נמצא באיזה שהם תקנות או חוק. וכך נעשתה הפניה למחירון, כאילו נאמר במפורש, במקום לקבוע סכום, שהסכום המבוטח הוא השווי המופיע במחירון בצד הדגם האמור" (סעיף 31). 35. לנוכח כל אלו בדעתי לקבוע כי סכום תגמולי הביטוח להם זכאית חב' ברוש עולה לסך של 54,000 ₪. סוף דבר 36. לפיכך הנני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 54,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 15.11.07 ועד מועד התשלום המלא בפועל, אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. 37. הנני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 2. הנני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לנתבע 2 שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. 38. הסכומים האמורים ישולמו, בהתאמה, לידיהם הנאמנות של באי כוח בעלי הדין הזכאים לכך תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה כאשר פגרת בית המשפט לא תקטע את מירוץ המועדים האמור. רכבגניבת רכבביטוח פריצה / גניבהביטוח גניבת רכב