קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד חברת ניהול תיקי השקעות: בפניי תביעה כספית בסך 375,000 ₪ אשר הוגשה בעילות: חוזית, נזיקית, השבה, רשלנות, ניירות ערך. א. תמצית טענות התובעים 1. בחודש יולי 2008 ביקש התובע למצוא מנהל תיקים לניהול כספי משפחתו ויזם, באמצעות אתר באינטרנט, פנייה למנהל תיקים. בעקבות פנייתו, התקשר אליו הנתבע 2, (להלן: "הנתבע"), אשר הציג עצמו כמנהל תיקים מקצועי ובפגישה ביניהם סיפר, כי הינו בעל ניסיון של כ- 10 שנים בשוק ההון, כי שימש כמנהל תיקים בחברה גדולה בשוק ההון והקים את הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), אותה הוא מנהל. הנתבע הציג את ניסיונו ומקצועיותו, כמבטיחים ללקוחותיו תשואה גבוהה מזו שמשיגים מנהלי תיקים אחרים. עוד הבהיר לתובע, כי היתרון במנהל תיקים מקצועי הינו שמנהל התיקים יוביל את השקעות התובע בבטחה ואף טען בפניו כי בעבר, תיקן נזקים אשר נגרמו ללקוחות שהצטרפו אליו. לאחר הפגישה, לחץ הנתבע על התובעים לקיים פגישה מהירה נוספת, ובפגישה שהתקיימה בין התובעים לנתבע בבית התובעים ביישוב מיתר, חזר הנתבע על מצגיו והישגיו המרשימים. התובעים הבהירו לו כי אינם מעוניינים ליטול סיכונים, אלא להבטיח את כספם וכי אינם יכולים להרשות לעצמם להפסיד את כספם. הם דרשו ניהול כספים אחראי ומקצועי של תיק ההשקעות וסיכמו ביניהם, כי לא יותר מ- 60% מקרן תיק ההשקעות שלהם, יושקע במניות והיתר ינוהל בצורה סולידית. הם גם הבהירו לנתבע , כי רכישת מניות הינה רכישה מסוכנת ביותר. התובע מדגיש בתצהירו, כי הוא ואשתו הסבירו מפורשות לנתבע, שרצונם לנהל את תיק ההשקעות בצורה סולידית, כדי לשמור על כספם וכי אינם מעוניינים ליטול סיכונים. כל הדרישות הועלו על ידם, מבלי שהנתבע טרח להסביר להם את חשיבות ומהות הליך הברור לצורך התאמה, שהיה עליו לבצע, בין תיק הלקוח למידת הסיכון. 2. ביום 14.8.08 הנתבע החתימם, במשך מספר דקות, על מסמך, אשר לדבריו היווה הסכם התקשרות שמעגן את הסכמות הצדדים. המסמך נשא כותרת "הסכם ותנאים לניהול תיק השקעות בחשבון הלקוח אצל חבר הבורסה" (להלן: "הסכם ההתקשרות"). החתמתם על הסכם ההתקשרות על ידי הנתבע ארכה זמן קצר, ולטענת התובעים, ללא כל הסבר מטעם הנתבע אודות משמעות ההסכם לביצוע פעולות רכישה ומכירה של אופציות, מהות הפעילות באופציות על מעו"ף, והסכנות הטמונות בפעילות כזו. הנתבע אף לא הסב ליבם לעמלות שייגבו מחשבונם ע"י הנתבעת, וכי המדובר בעמלות גבוהות במיוחד יחסית למקובל בשוק. הנתבע אף לא הסב ליבם כי יפויי הכוח עליו חתמו, מעניק לו אפשרות לחרוג מהוראות התובעים לניהול חשבונם, ולא גילה כי הוא מתכוון לנהל את תיק ההשקעות שלהם בצורה אגרסיבית, כך שיושקע מלוא כספם בדרגת סיכון גבוהה, וכי בכוונתו לבצע בחשבונם פעולות רבות, כדי שיעברו לכיס הנתבעים סכומים גבוהים כ"חיבוץ עמלות". התובע מוסיף בתצהירו, כי הנתבע עיין בתדפיס הרכב ההשקעות שמסר לו התובע, וכתב בכתב ידו על גבי התדפיס, אילו מבין המניות עליו למכור ואילו עליו להותיר בתיק ההשקעות שיועבר לניהולו. מה שמראה כי הנתבע הציג בפניו מצג, לפיו הוא מתכוון לנהל את תיק ההשקעות של התובעים בצורה סולידית. 3. ביום 25.8.08 העבירו התובעים לחשבונם אצל הנתבעת מס' 390450 (להלן: "החשבון / תיק ההשקעות"), סך של 250,000 ₪. הנתבעים החלו מיד לפעול בכספי התובעים "בצורה אלימה" ובניגוד לרצון התובעים, ורק במטרה אחת - ליצור לעצמם עמלות. לאחר מספר שבועות הבחין התובע כי תיק ההשקעות שלו איבד 70% מערכו ופנה מיידית אל נציגי נתבעת 3, אשר הודיעו לו כי אין בידיהם כל מידע אודות המתרחש בתיק ההשקעות והפנו אותו אל הנתבע, אותו לא הצליחו התובעים להשיג. לאחר זמן מה, השיב להם הנתבע טלפונית, והודיע להם, כי הצליח להשיב לתיק ההשקעות שלהם חלק מההפסדים שנוצרו בו. התובע התרה בו לבל ימשיך בסיכון הכספים, אך כבר באותו יום שב תיק ההשקעות למצבו ההפסדי. משפנו אליו התובעים שוב, השיב להם שימתינו לסיכום החודשי. הנתבע מלכתחילה, הורה לתובעים לבדוק את "ביצועי" התיק בחתך חודשי ולא יומי, בנימוק שיקשה עליהם להבינם. 4. לטענת התובע, עד למחצית חודש ספטמבר 2008 לא קיבל סיסמת כניסה לאתר האינטרנט על מנת שיוכל לראות את הפעולות שבוצעו בחשבונו, וטרם נסיעתו לחו"ל ביום 21.9.08 הודיע לו הנתבע, כי תיק ההשקעות נושא רווחים. מפאת החגים שחלו בחודשים ספטמבר אוקטובר 2008, התאפשר לתובע לעיין באתר האינטרנט רק ביום 2.11.08 ואז הבחין, כי בוצעו בתיק פעולות בסכומים של למעלה ממיליון ₪ וכי יתרת סכום תיק ההשקעות ירדה ב- 200,000 ₪ מבלי שיכול היה להבין את משמעות הדבר בזמן אמת, כיוון שלא ניתן היה להשיג את הנתבע והתובע לא הצליח להבין את התנהלות תיק ההשקעות מאתר האינטרנט. לגרסת התובע, מעיון באתר האינטרנט לא הבין דבר מהנעשה בתיק ההשקעות, עד אשר בדיעבד, באי כוחו הסבירו לו את הפעולות שבוצעו בו. לעומת זאת העיד, כי כאשר ניהל בעצמו את תיק ההשקעות שלו במניות, הבין את הנעשה על פי אתר האינטרנט, שזו שפה אחרת. 5. בשלהי חודש אוקטובר 2008 הבין התובע שהנתבע ביצע בתיק ההשקעות שלו פעולות באופציות אשר גרמו לכך ששווי התיק ירד לסך של 81,000 ₪. בשלב זה, לטענת התובעים, הבטיח להם הנתבע שירוויח חזרה את כספם לתיק ההשקעות. דרישות התובעים לא מולאו על ידי הנתבע, שהביא את סכום התיק לסכום מינימאלי של 15,000 ₪. שוב לא ניתן היה להשיג את הנתבע ו/או מי מטעם הנתבעת, וביום 30.12.08 הורו התובעים לנתבעת 3 להפסיק את המסחר בתיק. 6. התובעים טוענים, כי סעיף 3 לנספח א' להסכם הוא טופס התאמה, אשר נוסח על ידי הנתבעים, והמתיר לנתבעים לבצע בחודש 200 - 250 אופציות על כל 100,000 ₪ המנוהלים באמצעות הנתבעת. דהיינו, מכיוון שהם השקיעו 250,000 ₪, הותר לנתבעים, לכל היותר, להגיע לכדי 500 - 625 אופציות בכל חודש, אלא שבדיקה פשוטה מעלה, כי הם הפרו את ההסכם וביצעו 8,473 אופציות במהלך 4 חודשים פעלו בחשבון. כל מטרתם הייתה להעשיר את קופתם בעמלות על חשבון התובעים. לטענתם, גם הנתבעת 3 הייתה מודעת לפעולות שביצעו נתבעים 1-2 אך נהנתה מהכספים שהוזרמו לחשבונה. גם נתוני העמלות שהועברו לנתבעים והיו חריגות, היו ידועות לנתבעת 3 והיא בחרה שלא להתערב. 7. התובעים טוענים, כי שוק המעו"ף הינו שוק מורכב שהפעילות בו נעשית באמצעות כתבי אופציות, והנתבעים הכניסו את התובעים לשוק פיננסי מתוחכם ומסוכן במיוחד, בידיעה ברורה שדין כספי התובעים בשוק זה, להימחק. בעשותם כן, טוענים התובעים, הפרו הנתבעים את חובת תום הלב, עובר לכריתת ההסכם, בקיומו ולאחר שנחתם. הנתבעים הציגו בפני התובעים מצג שווא, לא גילו להם את האמת לגבי שוק המעו"ף, הפרו את חובתם להתאים את הייעוץ לצרכיהם והנחיותיהם של הנתבעים, הפרו את חובתם לפעול לטובת הנתבעים, לפעול במיומנות ובזהירות, וביצעו בתיק ההשקעות חיבוץ מניות. הנזקים הנטענים על ידי התובעים: התובעים השקיעו 250,000 ₪, נזקי התובעים בהפסד תיק ההשקעות היו 240,000 ₪, הנתבעים נהנו שלא כדין מעמלות חיבוץ בסך 85,000 ₪, ונגרם לתובעים נזק, בגין עוגמת נפש בסך 50,000 ₪. 8. מטעם התובעים הוגשה חוות דעת מומחה ערוכה בידי ד"ר אמיר שוהם, אשר לבקשתם, ניתח את הפעילות בחשבון, שעיקרה בשוק המעו"ף הישראלי בין התאריכים 31.8.08 ועד 23.12.08. ד"ר אמיר שוהם, חבר סגל במחלקה למימון בבית הספר למנהל עסקים ומרצה בתחום המימון והכלכלה במוסדות אקדמאים בארץ ובעולם, כולל בתחום המחלוקות בתביעה דנן. ד"ר שוהם סקר את סוגי האופציות ומושג המעו"ף וקבע כי סיכונים במימון נמדדים לפי מידת תנודתם וכי אופציה מצויה בקטגורית הנכסים הפיננסים המסוכנים ביותר בשל התנודתיות הגבוהה בה היא מאופיינת. ד"ר שוהם הסביר בחוות דעתו, כי סעיף היתרה בחשבון השקלים, מצביע על גודל הביטחונות שבעזרתם ניתן לכתוב אופציה ואין לו קשר לרווח. מזומן - יתרה בחשבון עו"ש - נוצר באחת משלושה דרכים: א. הון עצמי המופקד בחשבון. ב. רווח או הפסד בגין מימוש נכסים פיננסיים. ג. התחייבות כגון כתיבת אופציות. 9. בדיקתו של ד"ר שוהם העלתה, כי כל הפעולות בתיק ההשקעות של התובעים היו באופציות בלבד. יתרת המזומן בשקלים נוצרת בהון עצמי כגון במקרה נשוא תביעה זו, כאשר התובעים הפקידו 250,000 ₪, או שרווחים ו/או הפסדים שנוצרו בגין מימוש נכסים פיננסים כגון אופציות, או על ידי התחייבות כתיבת אופציות "קול" ו"פוט". מכיוון שמזומן נוצר הן מהון עצמי והן מהתחייבות, הוא אינו מעיד על רווחיות. עוד העלתה בדיקתו, כי נגבתה מהתובעים עמלה גבוהה במיוחד, בסך 10 ₪ תמורת ביצוע כל פעולה באופציות. (כאשר העלות הסבירה נעה בין 1.5 ₪ ל- 3 ₪ לפעולה) והנתבעים שלשלו לכיסם עמלות גבוהות במיוחד על חשבון התובעים. יתרה מכך, כלל פיננסים בטוחה ניהול השקעות בע"מ גבתה מתוך העמלה 2 ₪ לפעולה והנתבעים קיבלו 8 ₪ לפעולה. לשיטתו, ביצוע פעולות רבות בחשבון בפעילות אופציה מעו"ף הגדילה את סיכון התובעים להפסיד את כספם וחלק גדול מכספי הלקוח הועבר למנהל התיק. הפעולות הספקולטיביות שבוצעו בתיק ההשקעות של התובעים, העמידו את כספם בסיכון גבוה ומאידך, הועברו סכומים גבוהים של התובעים אל הנתבעים כעמלות. 10. ד"ר שוהם מצביע בחוות דעתו על כך, שהנתבעים גבו מהתובעים עמלות בשיעור 34% במשך 4 חודשי הפעילות של החשבון. בחקירתו העיד ד"ר שוהם, כי ההסכם בין התובעים לנתבעת הינו חד צדדי, לטובת מנהל התיקים, שביכולתו להפעיל אי - סימטריה באינפורמציה. ככל שהעמלה גבוהה יותר הבעיה מחריפה, כאשר העניין המרכזי של מנהל התיק הינו בגובה העמלות שלו ולא ברווח בתיק הלקוח. לגרסתו, אין זה נכון שכל בית השקעות גובה עמלה בגין פעולות ולא בגין רווחיות, ונהוג גם לקחת אחוז מנפח הרווח - שזה תלוי בתוצאות וגם לקחת עמלות מפעולות. אלא שבמקרה דנן, בית ההשקעות גבה עמלות גבוהות באופן חריג, של 10 ₪ לאופציה. 11. ד"ר שוהם העיד בחקירתו, כי מנהל התיקים יודע מראש שיפסיד את הכסף, כאשר כל הפעולות הן באופציות, כיוון שמדובר בשוק עם תוחלת רווח של אפס והעמלות גורמות להפסדים. עוד לטענתו, אופציות נועדו במקורן להגנות ולא לספקולציה אך בפועל הן הפכו לשוק ספקולטיבי, שבו, המשקיע הקטן מפסיד את כספו. למנהל התיקים כדאי לעסוק באופציות ולא במניות, כיוון שהעמלה במניות נמוכה בהרבה מזו שבאופציות. לדבריו, בהסכם עם הנתבעת, התובעים הגבילו לגבי מניות עד 60% מהתיק, מכיוון שבאופציות הסיכון הוא פי עשרות מונים, קל וחומר שהם הטילו אותה הגבלה גם על אופציות. 12. עד התביעה מוריס נבון טען בתצהירו כי נחשף לנתבעים באמצעות אתר אינטרנט, הנתבע יצר עמו קשר טלפוני בחודש יוני 2009, ונקבעה ביניהם פגישה במהלכה הציג בפניו הנתבע את כישוריו והצלחותיו, אך לא פרט באלו אפיקים הוא משקיע את כספי לקוחותיו. הוא טען בפני הנתבע כי מטרתו לשמור על ערך כספו המיועד ללימודים גבוהים לילדיו. בפגישה נוספת שהתקיימה בסניף בנק הפועלים באפיקים ביום 11.6.09 החתימו הנתבע על מסמכי ההתקשרות באופן חפוז ללא כל הסברים לגבי המפורט במסמכים עליהם חתם. במהלך הפגישה הבטיח לו הנתבע כי הפסדיו לא יעלו על 15-20% מערך תיק ההשקעות שלו, אך הצליח לשכנעו לסחור בחלק מהתיק באופציות. בהמשך ולמרות שלא הבין דבר לגבי הנעשה בתיק ההשקעות שלו מתוך עיון באתר האינטרנט ולאחר שהתיק הניב רווחים, שכנע אותו הנתבע להשקיע 100,000 ₪ נוספים, אך מיד החל התיק לצבור הפסדים, והוא לא הבין כלל מהנעשה בתיקו. למרות זאת שכנע אותו הנתבע לאפשר לו להמשיך ולנהל את התיק. לאחר שהנתבע הרגיע אותו לגבי המשך ניהול התיק ומצבו הפיננסי, יצא העד לחו"ל למשך חודש וכאשר חזר, התברר לו כי הפסיד את כל כספו ואף חשבונו מצוי ביתרת חובה של כ- 50,000 ₪, וכי בסך הכל הפסיד כתוצאה מפעולת הנתבעים 270,000 ₪, ובדיעבד הבין כי הנתבעים השקיעו את כל כספו באפיקים ספקולטיביים של אופציות, מה שנוגד את ההסכמות עמו. כן הסתבר לו, כי מבלי ידיעתו, החתימו הנתבע על עמלות גבוהות במיוחד. ניסיונותיו לאתר בשלב זה את הנתבע כשלו במשך כשבועיים. 13. בחקירתו העיד מוריס נבון, כי כ- 8 שנים עובר לפנייתו אל הנתבעים, נהג לבצע השקעות בשוק ההון באמצעות מנהלי תיקים שונים, וכאשר הנתבעת ניהלה עבורו תיק השקעות, נוהל עבורו במקביל תיק נוסף על יד "פורמולה תיקי הון" בסכומים דומים לאלה שהושקעו אצל הנתבעת. במהלך ההשקעות הרוויח ו/או הפסיד כספים, של כמה עשרות אלפי שקלים, כולל בשנת 2008 במהלכה "כל המדינה הפסידה כסף. זה ההפסד הכי גדול שלי עד שפגשתי את הנתבע". העד אישר, כי חתם על נספח ז' לתצהירו המשלים של הנתבע, שהינו נספח להסכם ההתקשרות בינו לבין הנתבעת וכותרתו "תנאים לניהול תיק השקעות בחשבון הלקוח אצל חבר הבורסה". העד גם אישר כי במסמכים עליהם חתם, לא נרשם כי הכספים מיועדים ללימודי ילדיו. מוריס נבון העיד כי על ההסכמים חתם מול נציג ההשקעות של בנק הפועלים מר אמיר הררי ולדבריו: "כמו שניהלתי תיקים אצל כל מנהלי התיקים, כמובן שיש פה רמת סיכון בניהול תיק כזה. לגבי אופציות לא הבנתי את רמת הסיכוי" , אלא שלדבריו, הררי מבנק הפועלים לא הסביר לו את הסכנה שבאופציות. בהמשך העיד לגבי שיחתו עם הררי : "דיברנו והוא אמר באופן כללי שיש רמת סיכון. לא דובר ספציפית על אופציות. דובר באופן כללי. זה לא כל העניין. היה תיק בניהול ניי"ע כמו אצל כל המנהלי תיקים. דובר ביני לבין הררי בבנק הפועלים, הבהרנו בזאת מול קראוס שהוא מתחייב לקנות הגנות לתיק במידה והוא ירכוש אופציות וההפסד לא יעלה על 15-20 אחוז באופן הכי חמור. שאלתי אותו לענין קניית הגנות והוא הסביר לי שזו מעין תעודת ביטוח וזו הוצאה נוספת. אני החלטתי שאני כן קונה את ההגנות האלה. ש. מה שאתה אומר שאופיר קראוס התחייב לענין ההפסד, איפה זה כתוב? ת. זה לא נכתב. זה נאמר. כמו שאני חותם על כל מיני מסמכים בכל מיני גופים. זה לא נכתב.......דובר מול נציג הבנק. כשאמיר הררי דיבר על רמת הסיכון אמרתי לו שמנהל התיקים מציע הגנות בתיק. הסיפור של סע' 13 היה אחרי שדיברנו על נושא האופציות שאני לא מבין אותם לעומקם. הוא היה אמור לקנות הגנות כאלו כדי להגביר את רמת הסיכון." (ע' 28-30 לפרוטוקול מיום 13.7.10). העד אישר כי קיבל דיווח שוטף לגבי הנעשה בחשבונו, אך לדבריו לא הבינו. ב. תמצית טענות ההגנה של נתבעים 1-2 (הנתבעים) 1. התובעים חתמו על הסכם התקשרות מול הנתבעת, ועל שני הנספחים המצורפים לו ביום 14.8.08. באותו מעמד, חתמו התובעים על חמישה הסכמים נוספים, כולם מול חבר הבורסה כלל פיננסים. בהתאם להסכם, הורו התובעים לנתבעת לנהל עבורם את תיק ההשקעות בסיכון גבוה במיוחד, לרבות השקעות בנכסים פיננסים, כולל פעולות באופציות מעו"ף, שהינו אפיק ההשקעה המסוכן ביותר בשוק ההון. התובעים הצהירו במסגרת ההסכם, כי הינם מודעים לסיכון הכרוך בהשקעות ספקולטיביות באופציות מעו"ף, כן חתמו והתחייבו כלפי הנתבעת, לאור האפיק הספקולטיבי בו בחרו, כי לא יבואו אליה בטענות או תביעות בשל מבנה החשבון והרכבו, או חלוקה פנימית של ניירות הערך המרכיבים אותו, כולל שימוש באשראי אשר יילקח מעת לעת. בנוסף, חתמו התובעים על הסכם ניהול אופציות וחוזים עתידיים שהינו חוזה ספציפי לעסקאות באופציות מעו"ף עם חברת כלל, במסגרתו, הצהירו (ס' 8) כי הינם מודעים לסיכונים הכרוכים בעסקאות אופציות וכי טמונות בהן פעולות בעלות סיכון גבוה מאוד, בלתי מוגבל, שלא ניתן לחשב מראש את סכומי ההתחייבויות על פי האופציות וכי הם יודעים שהם עלולים להפסיד את מלוא סכום ההשקעה. משכך, אין כל בסיס לטענת התובעים כי סברו שהם נכנסים לתחום השקעות סולידי. 2. התובעים ידעו בכל רגע נתון מהן הפעולות שהתבצעו בחשבון והתנודות בו, על ידי עדכונים שוטפים שקיבלו מהנתבעת ונתבעת 3 בכתב ובעל פה, באמצעות האינטרנט - על ידי קוד גישה שניתן להם מטעם נתבעת 3 בתוספת טופס הנחיות לגלישה באתר האינטרנט. בנוסף לכל אלה, היה באפשרות התובעים להפסיק את ההתקשרות בכל עת ולמשוך את כספם, והם בחרו שלא לעשות זאת. התובעים גם ידעו את השתלשלות הפעולות בתיק, כולל אלה שגרמו להפסד, אשר כהפסד כספי במסגרת השקעות ספקולטיביות אינו מקים עילה תביעה, ובוודאי שלא כלפי הנתבעת כמנהל השקעות, אשר קיבלה הוראה מפורשת מהתובעים לנהל את תיק ההשקעות ברמת הסיכון הגבוהה ביותר. התובעים מנוסים היטב בשוק ההון ובתיקי השקעות והם פנו אל הנתבעת לאחר שהפסידו כספים רבים בהשקעות מסוכנות שביצעו בעצמם. 3. התובעים חתמו על ההסכם המתיר לנתבעת להשקיע את כספם על פי שיקול דעתה הבלעדי ובסיכון גבוה. בין היתר על ידי השקעה בנכסים פיננסיים שמשמעותו, אופציות, חוזים עתידיים, מוצרים מובנים וקרנות השתלמות. לאור כל המסמכים עליהם חתמו התובעים מול הנתבעים, כל טענותיהם, הן טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב. עוד טוענים הנתבעים, כי אין בסיס לטענת התובעים, לפיה בוצעה בחשבון פעילות חריגה, כיוון שההסכם אינו מדבר על אומדן של מספר פעולות שמנהל תיקים יבצע בתיק, לא על אומדן ממוצע של אופציות בפוזיציה, שאורך חייה הרגיל הינו חודש ימים והעשוי להגיע לכדי 200 - 250 אופציות על כל 100,000 ₪. במקרה של התובעים, 500 -625 אופציות בפוזיציה שאורך חייה הרגיל הינו חודש ימים, בתיק ששוויו 250,000 ₪ אשר מצביע על רמת סיכון גבוהה של התיק. 4. בניגוד לטענת התובעים, המונים את מספר הפעולות שנעשו בחשבון - מספר האופציות שנרכשו או נמכרו, הרי שבהסכם ההתקשרות אין כל התייחסות למספר פעולות שיעשו בחשבון, כיוון שלא ניתן לדעת זאת מראש ו/או להתחייב למספר מסוים, אלא שמנהל התיקים מקבל ייפוי כוח מהלקוח ופועל על פי שיקול דעתו הבלעדי, כדי להשיג רווחים, יהיה מספר הפעולות אשר יהיה, כיוון שעליו להגיב במהירות לשינויים ואינו יכול להיות כפוף לתקרת פעולות. מנהל התיקים לא חרג מהאומדן של מספר האופציות בפוזיציה במהלך כל חודש נתון. ולהדגיש, אומדן ולא התחייבות. בחשבון התובעים היו בכל חודש בפוזיציה מספר ממוצע של 300 אופציות, שהינו נמוך מהמספר שאישרו התובעים. 5. לגרסת הנתבעים, אין המדובר בהנחיה של הלקוח למנהל ההשקעות, אלא בהצהרת הלקוח לגבי מודעותו לכך שניהול ספקולטיבי כזה, מלווה באופציות רבות ובאומדן ממוצע של 200-250 אופציות לכל פוזיציה (שאורך חייה כחודש ימים) לכל סכום השקעה של 100,000 ₪. בכל מקרה, כך הנתבעים, גם אם שיטת התובעים נכונה, הרי שרוב הפעולות בוצעו כדי להשיא רווחים לחשבון והתיק עלה בצורה משמעותית בזכות אותן פעולות. הנתבעים דוחים גם את טענת התובעים לעניין חיבוץ עמלות - שהוא ביצוע פעולות סרק בחשבון, ללא היגיון, במטרה להניב רווח עמלות לברוקר המנהל את התיק ולגרסתם, עול ההוכחה לטענה זו מוטל לפתחם של הטוענים אותה. לשיטת הנתבעים, כדי שהנטל לסתור טענה זו יועבר אל הנתבעים, חייבת טענת החיבוץ להיות מגובה בחוות דעת מומחה, ועל התובעים להוכיח כי נעשה רצף פעולות קנייה ומכירה שמעלות חשד שאינן מונחות על פי רציונל כלכלי כלשהו, ולטענתם, התובעים לא עמדו במשימה זו. בנוסף, טוענים הנתבעים, כי בדיקת פעולות בחשבון, מצביעה על חלוקה ברורה, ולפיה כאשר החשבון הרוויח, עלה מספר הפעולות כדי למקסם את הרווח, וכאשר החשבון הפסיד, הצטמצם מספר הפעולות משמעותית. משכך, ריבוי פעולות האופציות פעל רק לטובת התובעים. ההפסד כשלעצמו, כך הנתבעים, אינו מהווה עילת תביעה; דפי החשבון מצביעים על פעולות בתום לב של הנתבעים ובהתאם להסכם, ועל כך שהנתבעים פעלו להשגת רווח לתובעים. היו תקופות בהם היו רווחים נאים לחשבון ובחודש אוקטובר 2008 היו הפסדים כתוצאה מפעילות בשוק בעייתי ובסיכון גבוה. התובעים קיבלו פירוט שוטף של השקעותיהם, היו מחוברים לרשת האינטרנט, קיבלו עדכון שוטף ורק כשהחשבון היה בהפסד, משכו את כספם. 6. מטעם הנתבעים הגיש תצהיר הנתבע אופיר קראוס, אשר העיד, כי הינו בעל תואר ראשון במנהל עסקים - התמחות בשיווק ומימון ובעל וותק של כעשר שנים בשוק ההון, מתוכם היה בעל רישיון לניהול תיקים במשך 6 שנים וביום 18.12.09 ביטל את רישיונו. התמחותו הינה בעיקר בשוק המעו"ף; בשנת 2005 הקים את הנתבעת, אותה ניהל במשך 5 שנים, ובמסגרתה נוהלו תיקי השקעות של לקוחות בהיקף של כ- 45 מיליון ₪. לשיטתו, הנתבעים פעלו בהתאם להוראות הסכם ההתקשרות שנחתם בין התובעים לנתבעת, ובהתאם להנחיות התובעים באשר לאופי ההשקעה. הנתבע מפנה לנספח ג' לתצהירו - שהוא נספח ב' להסכם ההתקשרות, בו הצהירו התובעים אודות ידיעתם כי מדובר בחשבון ספקולטיבי בעל סיכון גבוה והתחייבו שלא להעלות כל טענה לגבי מבנה החשבון והרכבו. התובעים חתמו לנתבעת על ייפוי כוח והרשאה לבצע בחשבונם פעולות הכוללות השקעה באמצעות אופציות וחוזים עתידיים, עסקות מכירה בחסר ועסקאות פיננסיות שמשמעותן קבלת אשראי מחבר בורסה. גם בהסכם עליו חתמו עם כלל פיננסיים הצהירו התובעים כי הינם מודעים לכך שמדובר בסוג השקעות מסוכן וכי הינם מוכנים לחשוף את תיק ההשקעות שלהם להפסד של עד 20% יותר משווי התיק, דהיינו 300,000 ₪ בעת השקעת הכספים. 7. הנתבע מפרט, כי התובעים החליטו להפסיק את ניהול התיק רק בחודש דצמבר 2009 כאשר התיק הגיע לשווי של 15,000 ₪, לאחר שתקופת ניהול התיק, בחודש דצמבר 2008, הייתה התקופה הקשה והמסוכנת ביותר בשוק הפיננסיים בכל העולם. הנתבע העיד, כי התובע ביקש להרוויח כספים שהפסיד בהשקעות קודמות (כ- 100,000 ₪). הנתבע הסביר לו את שיטת עבודת הנתבעת ואת ניסיונו וכישוריו, כי ניהול תיק באופציות וחוזים עתידיים הינו דינאמי וכי הנתבעת לא מנהלת תיקים סולידיים אלא באמצעות אופציות, שהמשמעות הינה ניהול תיק בסיכון גבוה. התובע הסכים לקחת את הסיכון, אך ביקש שהות לקבלת הסכמת אשתו. לאחר כשבוע נערכה פגישה נוספת בבית התובעים בנוכחות שניהם, הנתבע הציג בפני התובעת את אופי ניהול התיק והסיכון הכרוך בו והתובעים, אשר הבינו את המשמעות, החליטו לקחת סיכון, במטרה לנסות להשיב את הפסדיהם הקודמים. במהלך אותה פגישה חתמו התובעים על 6 ההסכמים עם הנתבעת וכלל פיננסיים, לאחר שהנתבע עבר עימם על הוראות ההסכמים ועל אלה העוסקים בפעילות הספקולטיבית. 8. כל ההסכמים עליהם חתמו התובעים באותה פגישה צורפו כנספחים לתצהיר הנתבע, וביניהם - הסכם לניהול חשבון אופציות וחוזים עתידיים, פירוט צרכי התובעים כלקוחות, ניהול חשבון ניירות ערך בעל סיכון גבוה, לרבות השקעות בנכסים פיננסיים, חשבון ניהול אופציות שעניינו סיכונים, הצהרה על מודעותם לסיכונים ועוד. לטענתו, התובעים לא טענו, ואף לא ציינו בטופס צרכי הלקוח, כי הכספים מיועדים לשכר לימוד ילדיהם אך הדגישו, כי אין להם תכניות לשימוש בכסף במהלך השנתיים שלאחר חתימתם על ההסכמים. לטענת הנתבע, סך כל העמלות אשר נגבו מהתובעים הגיע לכדי 83,340 ₪ מתוכם הועברו לנתבעת 62,505 ₪ והיתרה נותרה בכלל פיננסיים. לדבריו, הנתבעת פעלת בהתאם להתחייבותה ולהנחיות שקיבלה מהתובעים והשקיעה את כספי התובעים, על פי הנחייתם, בהשקעה ספקולטיבית באופציית מעו"ף. 9. הנתבע פרט בתצהירו את ההשקעות השונות שבוצעו עבור התובעים, הרווחים שצברו, תחזיות השוק לקראת חודש ספטמבר 2008, צניחת השוק, עד שבחודש אוקטובר 2008, הפסידו התובעים סך של 258,382 ₪ ונותר בחשבונם סך של 81,000 ₪. משכך, ביום 5.11.08 הנתבע שוחח עמם טלפונית וביקש הנחיות להמשך ניהול התיק והתובעים הפצירו בו לנסות להשיב את הפסדיהם, למרות שהוא הסביר להם שהמשך הפעילות כרוכה בסיכון. לגרסתו, הפעילות האינטנסיבית בחודש נובמבר 2008 השיבה את כספי התובעים ואף מעבר לכך. התובעים בחרו שלא למשוך את כספם וביקשו להמשיך באותה מגמה, למרות הסיכון. עקב התנהגות השוק, בשונה מהתחזיות, נותר התיק ביתרה של 56,000 ₪ ולמרות זאת ביקשו התובעים להמשיך ולנהל את התיק. ביום 30.1.08 נותרו בו סך של 15,012 ₪ בלבד. מוסיף וטוען הנתבע, כי לתובעים הייתה גישה חופשית לאתר האינטרנט של כלל פיננסיים וכן קיבלו דיווח שוטף אודות הנעשה בחשבונם, בנוסף על שיחות טלפוניות בזמן אמת ומיד לאחר הפקת הכסף, כך שידעו ועודכנו בכל רגע נתון אודות מצב תיק ההשקעות שלהם גם כאשר נשא רווחים וגם כאשר צבר הפסדים. 10. לעניין מספר הפעולות שבוצעו בחשבון התובעים, טוען הנתבע, כי בהתאם לסעיף 3.1. לנספח א' להסכם ההתקשרות, מספר הפעולות המצוין הינו "אומדן" - כלשון המסמך ולא התחייבות. בכל מקרה, לטענתו, מטרת מספר הפעולות הרב שבוצעו, היתה בכדי לנצל את תנודתיות מדדי המניות בארץ ובעולם, וככל שנרכשו יותר אופציות בחודשים ספטמבר אוקטובר 2008, התיק עלה בצורה משמעותית והניב לתובעים רווחים נאים. משכך, אין כל קשר בין מספר הפעולות בתיק לבין ההפסדים שנגרמו בו. הנתבע מוסיף ומפרט (בתצהירו המשלים) כי נספח א' לתצהיר התובע, הנחזה להיות תדפיס, אשר בהתאם להצהרת התובעים הינו פרוט תיק ההשקעות שלהם שנוהל עבורם עובר להעברת השקעותיהם אל הנתבעת, ועליו הערות בכתב יד הנתבע. הנתבע מציין כי מסמך זה הוצג בפניו לראשונה בפגישה (השנייה) אשר התקיימה עם התובעים בביתם ביום 14.8.08. לטענת הנתבע, המסמך מצביע על ההפסדים שנחלו התובעים טרם התקשרותם עם הנתבעת, הפסדים שהגיעו לכדי 58,017 ₪ וכן כי עוד טרם ההתקשרות עם הנתבעת, רכשו התובעים ניירות ערך ספקולטיביים. עוד טוען הנתבע, כי לאחר שהסביר לתובעים את דרך העבודה הספקולטיבית של הנתבעת כפי שתואר לעיל, הוא רשם בכתב ידו על גבי המסמך את הסבריו לגבי דרכי הפעולה האפשריות בנתבעת. הוסכם, כי גם אם התובעים יחליטו להעביר לכלל פיננסים מניות, אלה יימכרו על ידי הנתבעת בהמשך, והתמורה שתתקבל בגינם תשמש לצרכי בטחונות עבור הפעילות באופציות מעו"ף. אלא שבפועל, התובעים העבירו לנתבעת מזומן ולא מניות. לנספח ב' לתצהיר התובע - שהוא אסמכתאות להישגיו הלימודיים של בנם של התובעים, טוען הנתבע כי אין בכך ללמד שהתובעים טענו בפניו כי מטרת הכספים הייתה ללימודיהם הגבוהים של ילדי התובעים. לטענתו, כל שציינו התובעים בפניו היה, כי מדובר בכספים להשקעה בשוק ההון. 11. לעדותו של עד התביעה מוריס נבון הוסיף הנתבע בתצהיר המשלים מטעמו, כי כאשר פגש את מוריס נבון, הציג עצמו האחרון, כבעל ניסיון עשיר בשוק ההון במשך שנים רבות בהם ניהל תיקי השקעות בסכומים גדולים באמצעות מגוון רחב של מנהלי תיקים. כן סיפר לו, כי בשנת 2008 הפסיד בשוק ההון כ- 250,000 ₪ ומטרתו להשיב במהירות את הפסדיו. מוריס נבון שאל שאלות רבות לגבי אופן פעולת הנתבעת וקיבל תשובות מפורטות, כולל הסיכון במסחר ספקולטיבי. מוריס נבון הותיר על הנתבע רושם של אדם אמיד המנוסה בהשקעות ספקולטיביות בשוק ההון ומעולם לא טען כי מדובר בסכומים המיועדים לילדיו. מוריס נענה בחיוב להצעה להתקשר עם הנתבעת כשבוע לאחר הפגישה הראשונה ובפגישה השנייה חתם על המסמכים הרלוונטיים. הנתבע פרט ארוכות את השתלשלות היחסים בין הנתבעת למוריס נבון, את המסמכים עליהם חתם ואת תיק ההשקעות שלו, שאינו מעניינה של התביעה דנן. 12. בחקירתו הנגדית העיד הנתבע, כי בתקופה בה ניהל תיקי השקעות, נהג להרצות בפני וועדי עובדים בנושאי קופות גמל. הוא נהג להציג את הנתבעת כמי שמתמחה באופציות וחוזים עתידיים שנחשבים כמכשירי השקעה ברמת הסיכון הגבוהה ביותר. הנתבעת הוצגה על ידו באותן הרצאות, כשונה מבתי השקעות אחרים ומוכרים, כיוון שעיקר התמחותה היה באפיקים ספקולטיביים מסוכנים. הנתבע העיד, כי התובעים ביקשו תיק ברמת סיכון גבוהה ולא נקטו באחוזי השקעה, כדי לנסות ולהשיב לעצמם הפסדים גבוהים שצברו קודם להיכרותם עם הנתבעים והתובעים ציינו בכתב ידם שלא הייתה להם כל מטרה אליה יועדו כספי השקעתם. בתקופה הרלוונטית הנתבעת לא נהגה לרכוש מניות. 13. מומחה הנתבעים מר יוסי בהיר, סקר בחוות דעתו, את שוק האופציות והחוזים העתידיים (הם הנגזרים הפיננסיים), את הסיכון בקניית ומכירת אופציות, את נוסחת SHOLDER &BLACK הנהוגה בארץ ובעולם המאפשרת להעריך את שווי האופציות על פי 5 פרמטרים ואשר בה עשה שימוש לחישוב שווי האופציות ותיק ההשקעות של התובעים. נוסחה זו, מקטינה לשיטתו, את העיוותים השונים הקיימים מדי פעם במחירי אופציות בסוף יום המסחר ונותנת תמונה טובה לשווי תיק ההשקעות. כן סקר את הרקע הכללי והתפתחות השווקים הפיננסיים מסוף חודש אוגוסט 2008 ועד לחודש דצמבר 2008, כאשר החל מחודש ספטמבר 2008 חלה "רעידת אדמה" בשוק הפיננסיים העולמיים והחלו נפילות בשווקי המניות תוך תנודתיות רבה בשערים, אשר נרגעו רק בחודש מרץ - אפריל 2009. בהתאם, גם שערי המניות בארץ ירדו דרסטית. 14. מומחה הנתבעים קיבל לידיו את תצהירי התובעים והמומחה מטעמם ושיחזר את מצב תיק ההשקעות לסוף כל יום בו בוצעו פעולות מסחר בחשבון התובעים בתקופה שבין 25.8.09 ועד 31.12.08. מומחה הנתבעים בחן את אסטרטגית הפעולה של הנתבעת ואת אסטרטגית ההשקעה שלה ומצא, כי היא ניהלה אסטרטגיית השקעה ברורה שנשענה בעיקרה על חשיפה גבוהה לשינויי מדד ת"א 25, תוך שימוש באסטרטגיות השקעה מקובלות, אשר השיאו רווחים, כיוון שהנתבעת העריכה נכון את שינויי המדד. כאשר ההערכה לא תאמה את השינוי, נגרמו הפסדים. לשיטת יוסי בהיר, היקף של 1.7 עסקאות ביום, כפי שביצעה הנתבעת בתיק של התובעים, אינו מצביע על ביצוע עסקאות לשם גריפת עמלות ואף אינו משפיע על הסתברות לרווח או הפסד בתיק ההשקעות. 15. לעניין ממצאי חוות דעת מומחה התובעים - ד"ר אמיר שוהם, טוען מומחה הנתבעים, כי, כאמור לעיל, מספר הפעולות אינו משפיע על הסיכון בתיק, כי יש הבדל בין כמות העסקאות שבוצעו לבין מספר האופציות שנסחרו. עוד לטענת יוסי בהיר, מימוש אופציות או פקיעתן הינה פעולה אוטומטית ולא יזומה ואין חיוב עמלה בגינן. תיק אופציות מתנהל במהירות מחזור גבוהה בהתאם לניסיון המשקיעים. עוד לטענתו, כמות הפעולות והסכומים נמוכים מאלה שנקבעו בחוות הדעת אמיר שוהם ובכל מקרה, המחזור הכספי של הפעילויות לא משפיע על היקף העמלה, אשר משולמת לפי מספר האופציות בהם סחרו. לגרסת יוסי בהיר, שווי תיק ההשקעות של התובעים הושפע בעיקר מתנודות מדד ת"א 25, והחשיפה לו, היא שהשפיעה על הרווחים או ההפסדים היומיים. לעניין העמלות קובע יוסי בהיר, כי טווח העמלות המצוין בחוות אמיר שוהם, אותן גבו הנתבעים, הינו נמוך מהמקובל בשוק. יוסי בהיר סבור, כי קביעתו של ד"ר אמיר שוהם, לפיה משקיע ישראלי הרוכש ניירות ערך הנסחרים בארה"ב נחשף לסיכון כפול ומכופל, הינה קיצונית וגורפת. לטענת ד"ר אמיר שוהם, לפיה, אסטרטגיה עירומה הינה הימור על כל הקופה וכי תקופת הפעילות בחשבון התובעים הייתה סוערת מבחינת תנודתיות השווקים, משיב יוסי בהיר, כי כל משקיע של כל מניה ו/או נייר ערך, מעריך כי ערכם יעלה ואין כל וודאות למצב ההשקעה בעתיד. בנוסף, הגם שהשליש האחרון של שנת 2008 היה סוער במיוחד והיה שיא המשבר הכלכלי, הנתבעת ביצעה את ההשקעות, בהתאם להערכת השוק, לעיתים צדקה ולעיתים שגתה. לכן, אין לבחון את התוצאה בדיעבד, אלא בזמן אמת ובהתאם למצב השוק. לדעתו, החשיפה הגדולה למדד ת"א 25 הביאה לרווחים גדולים יחסית במהלך השבועות הראשונים לפעילות הנתבעת בתיק ההשקעות של התובעים. 16. על כל אלה מוסיף יוסי בהיר, כי אילו הנתבעת הייתה מנהלת את תיק ההשקעות של התובעים כך שעד 60% היו מניות והיתרה להשקעה באגרות חוב, כמפורט בסעיף 21 לתצהיר התובע - והגם שהמפורט בו סותר את ההסכמים והמסמכים עליהם חתמו התובעים, הרי שלדעת יוסי בהיר, התובעים היו מפסידים במהלך ארבעת החודשים הרלוונטיים 27.5% מערך התיק. יוסי בהיר מצא, כי הנתבעת ניהלה את תיק ההשקעות של התובעים בעיקר בהשקעה באופציות על מדד ת"א - 25, בהתאם למה שהתובעים הסמיכו אותה לנהל עבורם תיק ספקולטיבי. בתיק יושמו לדעתו, אסטרטגיות השקעה מקובלות שבצידן גם רווחים וגם הפסדים. חשיפה גבוהה זו לשינויי מדד ת"א 25, היא מקור הרווח וההפסד בתיק ההשקעות מסוג זה של התובעים ובחשבון הייתה פעילות אינטנסיבית באופן יחסי. העמלות נגזרו ממספר האופציות ולא ממספר העסקאות העמלות הן פועל יוצא של הפעילות, כאשר אופציות בכלל מתאפיינות בשיעור עמלות גבוה ולכן גם במקרה של התובעים, כמו בתיקי אופציות בכלל, נגבה שיעור עמלות גבוה. בנוסף, לשיעור העמלות שנגבו אין השפעה על מידת הסיכון, אלא שפרופיל הסיכון נקבע על פי רמת החשיפה. לדבריו, ככל שהתיק גבוה יותר שיעור העמלות נמוך, ככל שגובה התיק נמוך יותר שיעור העמלות גבוה יותר, כך שכאמור, הדבר המרכזי היא החשיפה למדד ת"א ולא גובה העמלות, אם כי ברור שהעמלה גורעת מהרווח. לדבריו, ניתן לבצע עסקה אחת וליצור סיכון רב לעומת עסקאות רבות ללא כל סיכון ואין קשר בין כמות העסקאות לפרופיל הסיכון. כאשר מבצעים עסקה באותה אופציה עם אותו מחיר ואותו מועד מימוש, יש הבדל ברמת הסיכון בין פעולה את לעשר פעולות, אך כאשר עושים עסקה בשתי אופציות שונות, באחת יש אופציה אחת ובשנייה עדר אופציות שונות, יכול ולא יהיה הבדל ברמת הסיכון. ג. דיון התביעה הוגשה במקור גם נגד כלל פיננסים בטוחה ניהול השקעות בע"מ שהיא חבר הבורסה שאצלה נפתח חשבון ההשקעות של התובעים וביום 19.11.03, על פי בקשת התובעים ונתבעת 3, נדחתה התביעה נגד נתבעת 3. ג.1. המחלוקת בין הצדדים: התובעים טוענים:, הנתבע, כמנהל התיקים, מעל באמונם ופעל בחשבונם בניגוד להוראותיהם, ו/או ניצל הרשאה רחבה שניתנה לו, כדי לפעול באופן שישיא לו עמלות רבות ככל שניתן תוך התעלמות מטובתם. עוד טוענים התובעים, כי הנתבעים פעלו בניגוד לחובת האמון המוטלת עליהם, ניהלו את חשבונם בצורה אגרסיבית, רשלנית ומנוגדת להסכמות ביניהם, כאשר הייתה הסכמה מפורשת כי לא יותר מ- 60% מקרן תיק ההשקעות שלהם יושקע במניות והיתר ינוהל באפיקי השקעה סולידיים. בכך, כך התובעים, גרמו להם הנתבעים לנזקים כספים בחשבונם. הנתבעים טוענים:, הם פעלו בהתאם למוסכם, בהתאם להוראות התובעים ולחובות הנתבעים ובהתאם להוראות התובעים, בטרם ההתקשרות ולאחריה. התובעים ביקשו מהם לנהל את החשבון בצורה ספקולטיבית, כדי שיושבו להם הפסדי העבר, הוסבר להם מפורשות כי הנתבעים אינם נוהגים לפעול בתיקים בצורה סולידית וכי תחום התמחותם הינן באמצעות אופציות. לטענת הנתבעים, ההפסד שנגרם לתובעים, היה סביר בתקופה הסוערת בבורסות בעולם, מה עוד שהתובעים בחרו להשקיע את כספן בהשקעות ספקולטיביות מסוג מעו"ף, הבינו את משמעות ההשקעה והינם בעלי "עבר עשיר" בהשקעות הון. ג.2. חתימות התובעים על מסמכי ההתקשרות 1. הצדדים חלוקים גם לגבי כוונותיהם וההסכמות ביניהם, טרם כריתת ההסכמים ביניהם. התובעים העידו, כי חתמו על הסכם ההתקשרות, נספחים א',ב',ג', לתצהירו של הנתבע. התובעת טענה כי חתמה מבלי שקראה אותם, מתוך אמון מלא שנתנה בנתבע, והתובע טען שקרא את נספח ג', אך הסכים רק לבצע פעולות במניות, שזה הדבר הספקולטיבי ביותר שנראה לו. התובע העיד, כי טרם ההתקשרות עם הנתבעת, הוא ניהל תיק השקעות בחברת הראל והוא ממשיך לנהל תיק השקעות בעצמו ועבור עצמו אך לא עבור אחרים. התובעת העידה, כי את ההתקשרות עם הנתבעים ניהל בעלה וגם היא שוחחה עם הנתבע. התובע העיד, כי אינו מבין מה זה תיק השקעות ספקולטיבי, ויש שמפרשים זאת כהימורים, אך לא הבין כי תיק ההשקעות שלו ינוהל בצורה מסוכנת, כיוון שביקש השקעה במניות, שאינה אפיק ספקולטיבי. 2. לגרסת התובע, הוא לא קרא את נספח ז' לתצהיר הנתבע, טרם שחתם עליו, ולא הסבירו לו על מה הוא חותם. נציג כלל פיננסים ציין בפניו היכן עליו לחתום וגם בחברות הראל ואקסלנט, חתם על טפסים דומים, בצורה עיוורת, אך לא סחר באופציות, עליהן לא שמע כלל. הנתבעים נסמכים לעניין זה, על סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאנית הקובע, כי לא ניתן לסתור תוכנו של הסכם התקשרות בכתב, בעדויות בעל פה, אלא על ידי הצגת מסמך אחר. לטענתם, התובעים לא אמרו לנתבע, טרם ובעת חתימת ההסכמים, כי הכספים נועדו להבטיח מימון שכר לימוד ילדיהם וטענתם זו מנוגדת לחתימתם על נספח הנחיות ללקוח. הנתבעים גורסים, כי כלל אין כל מקום להתחקות אחר אומד דעת הצדדים, לאור העובדה כי התובעים חתמו על ההסכמים, שהוראותיהם ברורות ומפורשות, בהם הנחו את הנתבעים לנהל עבורם תיקי השקעות ספקולטיביים, באמצעות אופציות מעו"ף. 3. לשם הזהירות, ולמעלה מן הצורך לשיטתם, טוענים הנתבעים, כי הנתבע העיד מפורשות, שבפגישה שהתקיימה בינו לבין התובעים ביום 14.8.08 חתמו התובעים בצד סעיפים 3.1.ג. לנספח הנחיות הלקוח, בו התירו בידי הנתבעים מרווח פעולה להשקעה בעתיד במניות, כאשר יסתיים המשבר בשוק המניות, ויתכן מצב, בו מדיניות ההשקעות של הנתבעת תשתנה והיא תחליט לרכוש מניות. התובעים טוענים, כי מסמכי ההתקשרות אינם מהווים הנחייה אלא מתן אפשרות לפעולות באופציות. לטענתם, הנתבע בעדותו אישר זאת כאשר לא ידע להצביע על הוראה כזו, להבדיל ממתן היתר, ואף לא אישר כי פעילות באופציית מעו"ף יכולה להיות כזו, שמידת הסיכון שבה נמוכה. (ע' 52 שורות 1-18 , 53 שורקות 7-9 לפרוטוקול מיום 17.10.10). 4. לעניין טענת התובעים, כי לא קיבלו הסבר להסכמים טרם שחתמו עליהם וטענת התובעת, כי לא קראה כלל טרם שחתמה עליהם, אלא סמכה על כך שהתובע קרא אותם ברפרוף, הרי ידועה ההלכה כי אדם החותם על מסמך לא ישמע בטענה שלא קרא אותו ולא ידע למה הוא מתחייב. "על פי ההלכה המקובלת, קיימת חזקה לפיה חתימת אדם על גבי מסמך כלשהו מהווה למעשה עדות לכך שנתן הסכמתו לתוכן האמור במסמך, לאחר שקרא והבין את מהותו (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117). דברים אלו ודאי נכונים, כאשר עסקינן במסמכים כה מהותיים, כגון שטר משכנתה" (ראו לעניין זה, ע"א  1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נד(2) 559; ע"א 6645/00 ערד נ' אבן, פ"ד נו(5) 365, 376-375). (כב' השופט גרוניס ברע"א  11519/04 יפה לבקוביץ נ בנק הפועלים, ) ולענייננו הסכמי השקעה עם מנהל תיקים הקובעים לעתיד כספי המשקיע, אינם שונים מחתימת שטר משכנתא. 5. כאן המקום לציין, כי התובע העיד שעוד טרם התקשרותו עם הנתבעים, ניהל תיקי השקעות בסכומים גבוהים בשוק ניירות הערך (ע' 10 שורה 12-14 לפרוטוקול.) בתצהיר תשובותיו לשאלון השיב התובע, כי בנוסף להשקעה באמצעות הנתבעת ביצעו התובעים השקעות באמצעות "הראל השקעות", תיק בו הושקעו 350,000 ₪, התובע השקיע, באמצעות חברת השקעות "אתגר", עבור אימו 400,000 ₪, ובשני התיקים הפסיד כספים. לאחר התקשרותו עם הנתבעים, השקיע התובע כספים באמצעות בית ההשקעות "אקסלנט" בסדר גודל של 250,000 ₪ (ע' 18 שורות 17-19 לפרוטוקול ותצהיר התשובות לשאלון). עוד ראוי לציין כבר עתה, כי התובעים קיבלו מהנתבעת דפי חשבון בהם מצוין מפורשות כי מדובר באופציות מד מעו"ף, כי בראשית דרכם המשותפת של הצדדים - ביום 21.9.08, תיק ההשקעות של התובעים הכפיל את שוויו - מה שמראה על השקעה שאינה סולידית והתובעים ידעו זאת, ובחרו להמשיך את ההתקשרות עם הנתבעים לצורך השקעת הכספים שלהם. בשיחה טלפונית עם הנתבע ביום 5.11.08 כאשר שווי התיק ירד לכדי 81,000 ₪ הוא הורה לנתבע להמשיך לפעול בתיק. (ע' 17 שורות 14-16 לפרוטוקול). ביום 20.11.08, מועד בו גם לשיטת התובעים ידעו מפורשות כי התיק מנוהל באופציות מעו"ף, כאשר תיק ההשקעות שלהם חזר לשוויו המקורי (ס' 3 לחוות דעת בהיר) וכאשר התיק היה ברווח של כ- 80,000 ₪, בחרו התובעים להמשיך את ההתקשרות עם הנתבעים. 6. התובעים ידעו בכל עת ובזמן אמת אודות התנהלות החשבון והנעשה בו, הן באמצעות קוד האינטרנט שהיה ברשותם, הן באמצעות דו"חות חודשיים אשר נשלחו אליהם על ידי הנתבעת וכלל בטוחה, ולא מחו על התנהלות חשבונם (ס'12 לכתב ההגנה של כלל בטוחה). לפי עדות הנתבע, עודכנו גם בשיחות טלפוניות עמו אודות חשבונם. התובע אינו תמים כפי שניסה להציג את עצמו, אלא פעל עוד קודם להתקשרות עם הנתבעים כספקולנט בשוק מניות בניסיון ובמטרה להשיג רווחים קלים. משכספו ירד לטמיון, החל לנסות למצוא אשמים לכך. עובר לפתיחת החשבון פנה התובע אל הנתבע בבקשה שינהל עבורו חשבון ספקולטיבי תוך ידיעת הסיכונים הכרוכים בניהול חשבון כאמור. לצורך פתיחת החשבון חתמו התובעים על סדרת מסמכים , כפי שיפורט בהמשך. הם ידעו כי הנתבעים ינהלו את תיקו והיה זה אף רצונו המפורש. מדובר במסמכים ברורים וחד משמעיים, עליהם חתומים התובעים וכאמור, התובע היה פעיל בשוק ההון עוד קודם לחתימתם. אני דוחה את ניסיונות התובעים להתנער מחתימתם על המסמכים הנ"ל ולטעון טענות בע"פ לא מבוססות כנגד מסמכים אלו. 7. מהמסמכים הרבים עליהם חתמו התובעים, עולה שהתובעים פנו מרצונם לניהול עבורם של תיק השקעות ובחרו מרצונם לנהל את תיק ההשקעות באמצעות הנתבעים, תוך ציון שלמנהל התיקים יש שיקול דעת מוחלט באופן חד משמעי. מדובר בשרשרת של מסמכים ברורים ,התובע, כלכל את צעדיו בהתאם לכוונותיו להפיק רווחים וחתם על המסמכים . טרם חתימת התובע על מסמכי פתיחת החשבון, הוא התנסה בהשקעות והכיר את שוק ההון במידה שאפשר לייחס לו את הידיעה בדבר התוצאות הקשות שעשויות להיות לניהול תיק ספקולטיבי ולמתן כוחות ביצוע בלתי מוגבלות למנהל תיקים. התובע ידע שניהול התיק יהיה ספקולטיבי ומסוכן, היה מודע לכך ולקח על עצמו סיכון זה . אין לקבל את טענת התובעים כי לא ידעו ו/או לא הבינו ו/או לא קראו את ההסכמים עליהם חתמו. לכן יש לקבל את ההסכמים כפי שהם. כוונות הצדדים עוגנו בהסכמים ומשכך, יש לבחון את פרשנותם. ג.3. המסמכים עליהם חתמו התובעים ג.3.1. הסכם ותנאים לניהול תיק השקעות בחשבון הלקוח אצל חבר בורסה, אשר נחתם בין התובעים והנתבעת ביום 14.8.08 בישוב מיתר - נספח א' לתצהיר הנתבעים (להלן: "ההסכם"). בהסכם זה מצוין כי מנהל התיקים ברר עם התובעים את מטרות ההשקעה, מצבם הכספי, נכסיהם, נסיבות הצריכות לעניין, הנחיות למנהל התיקים, כמפורט בטופס פירוט צורכי הלקוח והנחיותיו. עוד נקבע, בין היתר במסמך זה, כי מנהל התיקים יפעל בהתאם להוראות הלקוח בכתב, סוגי ניירות הערך והנכסים הפיננסיים שיכללו בתיק ההשקעות ושיעורם ביחס לשווי התיק ייקבע לפי שיקול דעת מנהל התיקים ובכפוף להוראות הלקוח. התובעים חתמו בסמוך להוראות אלה וכן בסמוך לסעיף המפרט את עמלות הנתבעים. במסמך זה חתמו התובעים כי הנחיותיהם לגבי אופן פעילות של מנהל התיקים הן שתיים; האחת לניהול תיק ההשקעות בכל סוגי ניירות הערך, והשני, כי ההשקעה במניות ובניירות ערך להמרה תהיה עד 60% משווי התיק על פי שיקול דעתו הבלעדי של מנהל התיק, כולל אופציות מעו"ף. נספח א' להסכם ותנאים לניהול תיק השקעות בחשבון הלקוח אצל חבר בורסה - פירוט צורכי לקוח והנחיותיו (נספח להסכם ההתקשרות עם הנתבעת) - נספח ב' לתצהיר הנתבעים. בנספח זה חתמו התובעים בסמוך לסעיף בו הם מורים לנתבעים לנהל את השקעותיהם, לרבות בניירות ערך ונכסים פיננסיים, כמפורט באותו סעיף, וכי ידוע להם שאומדן ממוצע של אופציות בחודש עשוי להגיע לכדי 250 - 200 אופציות על כל 100,000 ₪ המנוהלים באמצעות הנתבעת. עוד חתמו הנתבעים בסמוך לסעיף בו הם מנחים את הנתבעים להשקיע במניות ובניירות ערך להמרה עד 10% משווי התיק, לפי שיקול דעת בלעדי של מנהל התיקים וכן השקעה באופציות מעו"ף ואופציות שקל דולר ונכסים פיננסיים. נספח ב' להסכם - מסמך שעניינו "ניהול חשבון ניירות ערך בעל סיכון גבוה, לרבות השקעות בנכסים פיננסיים. נספח ג' לתצהיר הנתבעים. בו מצהירים התובעים, כי ידוע להם שהנתבעת מנהלת את תיק ההשקעות שלהם על פי שיקול דעתה ובהתאם ליפויי הכוח שנתנו לה, כי ידוע להם כי שוק ההון ושוק המניות בפרט, הינו שוק עם סיכונים רבים לעיתים וכי למרות ידיעתם זו, הינם מאפשרים לנתבעת לנהל את חשבונם באופן ספקולטיבי, על ידי השקעה בנכסים פיננסיים ובניירות ערך בארץ ובחו"ל, כולל ניירות ערך המירים וברי סיכון / סיכון גבוה, ניירות ערך השונים מ"תיק השוק". עוד הצהירו התובעים במסמך זה, כי הינם מודעים לאפשרות כי התיק ינוהל תוך שימוש באשראי, הזמנת ניירות ערך והנפקות וכי הינם מודעים לסיכון בצעד זה וכי לא יבואו בטענות ו/או תביעות אל הנתבעים לגבי מבנה החשבון, הרכבו, חלוקתו הפנימית, ניירות הערך והשימוש באשראי אשר יילקח מעת לעת. הסכם למול חבר הבורסה, כלל פיננסיים, שעניינו "הסכם לניהול חשבון באמצעות מנהל תיקים חיצוני" - נספח ד' לתצהיר הנתבעים. כתב יפויי כוח והרשאה לפעול בחשבון התובעים אשר ניתן לכלל פיננסיים. נספח ה' לתצהיר הנתבעים, בו הסמיכו התובעים את הנתבעת, בין היתר, לבצע עסקאות באופציות על מכשירים פיננסיים עתידיים. הסכם לפתיחת חשבון אשר נחתם בין התובעים לכלל פיננסיים. נספח ו' לתצהיר הנתבעים. הסכם לניהול חשבון אופציות וחוזים עתידיים (FUTURES & OPTIONS ) בבורסה בישראל / בבורסה בחו"ל כולל כתיבה / יצירה / רכישה ומכירה של אופציות וחוזים עתידיים עם הוראות לתשלום וחיוב החשבון מדי כל יום מסחר (MARK TO MARKET). ההסכם נחתם בין התובעים לחבר בורסה, כלל פיננסיים, אשר עוסק בהדגשת הסיכונים הקיימים בניהול חשבון אופציות - נספח ז' לתצהיר הנתבעים. הסכם אשראי עם חבר בורסה, כלל פיננסיים - נספח ח' לתצהיר הנתבעים, לפיו, בין היתר, מוכנים היו התובעים להיחשף להפסד של עד 20% יותר משווי התיק. דהיינו, שאם שווי התיק היה 250,000 ₪ הם אפשרו לנתבעת במודע להשקיע מהרגע הראשון לניהול התיק סך של 300,000 ₪. ג.3. 2 לעניין נספח א' להסכם ותנאים בניהול חשבון, טוענים התובעים, כי הוא מסמך ההתאמה המגשים את הוראות סעיפים 12-13 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, שיווק השקעות וניהול תיקי השקעות תשנ"ה - 1995 (להלן: "חוק הייעוץ"), אשר בהתאם לפסיקה מהווה התחייבות משמעותית ביותר ביחסים שבין מנהל תיקים ללקוח ומהווה את הבסיס ליכולת הפיקוח על ביצוע הפעולות על ידי מנהל תיקים ומידת התאמתן לחובות שהוטלו עליו במסגרת החוק. (עשא (ת"א) 1089-08 מצליח שלמה נ' היועמ"ש). לטענת התובעים, יש ליחס משקל יתר לחלקים בהסכם אשר מולאו ונחתמו על ידי הצדדים לעומת החלקים שניסוחם היה קבוע מראש. התובעים מפנים את בית המשפט לכך, שבמסמך ההתאמה לצד המונח "מטרת ההשקעה", הוסיף הנתבע "השקעה בשוק ההון" ולטענתם, להוראות המפורשות להם טוענים הנתבעים והמוכחשות על ידי התובעים, אין זכר בתיעודו של הנתבע למטרת ההשקעה. התובעים מפנים לת/1 בו קבעה הרשות לניירות ערך במקרה אחר, אך לטענתם זהה מבחינת תיעודו, כי יש להטיל על הנתבעת קנס בשל הפרה של הוראות חוק הייעוץ, כיוון שהתיעוד היה שטחי שלא נתן תמונה מלאה על מצבו וצרכיו של הלקוח. בכל מקרה, כך התובעים, הם התירו לנתבעים לחשוף את תיק ההשקעות למניות בהיקף שלא יעלה על 60% מגובה הסכום המקורי של התיק. ג.3.3. עוד טוענים התובעים, כי לא ניתן לראות במסמכים הנחיית של התובעים או הגבלה ספציפית, באשר ניסוחו מכסה את מלוא חלופות ההשקעה בשוק ההון והתובעים נתנו בו לנתבעים את מלוא שיקול הדעת, מה שמעקר מתוכן את בחירת התובעים שלא לאפשר למנהל התיקים שיקול דעת מוחלט. לטענת התובעים, הם לא התירו לנתבעים להשקיע באופציות יותר מ- 60% מהתיק ההשקעות ושאר הכסף אמור היה להיות מושקע באפיקים סולידיים. לכך טוענים הנתבעים, כי מעבר לעובדה שהנתבע לא נחקר על ת/1, מה עוד שמתוך 10 לקוחות שאודותם חקרה הרשות לני"ע נמצא ליקוי במילוי פרטיו של לקוח אחד, אשר התיעוד לגביו שונה בתכלית מזה של התובעים, בכך שבמסמכים החתומים על ידי התובעים, פרט התובע בכתב ידו את כל סעיפי הנספח. (ע' 56 שורות 15- 18 לפרוטוקול) ג.3. 4. לטענת הנתבעים, בנספח ההנחיות לניהול חשבון בספקולטיבי, מאשרים התובעים בחתימתם, בין היתר, כי הינם מאפשרים לנתבעים לנהל את החשבון באופן ספקולטיבי, על ידי השקעה בנכסים פיננסיים וניירות ערך המירים בעלי סיכון / סיכון גבוה, ניירות ערך השונים מתיק השוק. עוד טוענים הנתבעים, כי התובע העיד בחקירתו, כי הבין את המילה ספקולטיבי, המופיעה בנספח ב' הנ"ל כ"הימורים". במסמך זה, כך הנתבעים, הנחו אותם התובעים, לנהל את תיק ההשקעות באפיקים הספקולטיביים ביותר הקיימים בשוק עד 60% משווי התיק על פי שיקול דעתו הבלעדי של מנהל התיקים והשקעה באמצעות אופציות מעו"ף ואופציות שקל דולר ונכסים פיננסיים. הנתבעים טוענים, כי כך אף פרש את המסמך מומחה התובעים. (ע' 17 לחוות הדעת של מר שוהם וע' 22 שורה 11-15 לעדותו בפרוטוקול הדיון). שוהם טען בעדותו, כי אין משמעות מבחינת הסיכון, אם רק 10% מתיק הלקוח מושקע באופציות או 90$ ממנו, שכן ההפסד האפשרי באופציות, בכל היקף, עלול למחוק את מלוא סכום ההשקעה (ע' 22 שורות 12-28, ע' 23 שורות 1-2 לעדותו בפרוטוקול הדיון). עוד, כך הנתבעים, חתמו התובעים על כך, שיתרת ההשקעות תהיה באג"ח מכל סוג, ני"ע וני"ע המירים הנסחרים בחו"ל, פיקדונות שקליים, פק"מ תפ"ק, פח"ק, מטבע חוץ, אופציות דולריות, אופציות בחו"ל, נכסים פיננסיים וקרנות נאמנות. לטענת הנתבעים, הנחיות אלה של התובעים קבעו, כי הנתבעים ישקיעו עבורם במגוון אפיקים ספקולטיביים, כולל אפיק ההשקעה הספקולטיבי ביותר הקיים שהינו ההשקעה באופציות. ג.3. 5. אמנם בנספח א' להסכם "פירוט צרכי הלקוח" חתמו התובעים בסמוך לסעיף 3.ג' בו הנחו את הנתבעת להשקיע במניות להמרה עד 60% משווי התיק ובהתאם לשיקול דעת מנהל תיק ההשקעות, אלא שבסעיף 3.1 הנחו את הנתבעת לנהל את יתרת תיק ההשקעות באגרות חוב מכל סוג, ניירות ערך המירים וכאלה הנסחרים בחו"ל, פיקדונות שקליים, מק"מ, תפ"ס, פח"ק מטבע חוץ, אופציות דולריות, אופציות בחו"ל נכסים פיננסיים וקרנות נאמנות. דהיינו, טוענים הנתבעים, שאין כל הנחייה של התובעים, המורה לנתבעת להשקיע את יתרת 40% משווי התיק באפיקים סולידיים. נהפוך הוא, בנספח ב' להסכם ותנאים לניהול תיק ההשקעות, מצהירים התובעים כי ידוע להם שמדובר בהשקעות ברות סיכון גבוה וכי הם מודעים לכך. בנוסף, בהסכם לניהול חשבון אופציות וחוזים עתידיים, מורים התובעים לכלל פיננסים לבצע עסקאות באופציות, חוזים עתידיים, כתיבת, מכירת ורכישת אופציות וחוזים עתידיים. מהמסמכים עליהם חתמו התובעים עולה, כי הם הורו לנתבעים לנהל עבורם תיק ספקולטיבי באמצעות השקעה באופציות, חתמו על הסכם אשראי הו ביקשו מכלל פיננסים מסגרת אשראי עד 100,000 ₪, או 20% משווי החשבון (לפי הנמוך מביניהם), אך בהחלט הגבילו את הנתבעים להשקיע בצורה ספקולטיבית עד 60% מערך תיק ההשקעה. עם זאת, ובמקביל, חתמו בהסכם האשראי על הסכמתם להפסד של יותר מ 20% משווי התיק. ג.3. 6. התובעים, ובעיקר התובע, שעל פי עדות אשתו סמכה על החלטותיו, אינם אנשים תמימים אשר נכנסו להשקעה מבלי דעת, כפי שניסו להציג עצמם. התובעים ו/או התובע, פעלו בעבר בשוק ההון במטרה להשיג רווחים, לא היו להם טענות אל הנתבעים עת חשבונם נשא רווחים, ועתה, משקרסה הבורסה, מנסים להיפרע מהנתבעים. ההסכמים עליהם חתמו התובעים התירו לנתבעים "כר פעולה נרחב" לפעול בתיק ההשקעות שלהם והתירו להם לנהל את תיק ההשקעות באפיקים הספקולטיביים ביותר הקיימים בשוק עד ל- 60% משווי התיק. בנוסף, אף הביעו את הסכמתם המפורשת, בהסכם האשראי, להיחשף להפסד של יותר מ- 20% משווי התיק, דהיינו עד לסכום של 300,000 ₪. תיק ההשקעות זכה בחלק מתקופת ניהולו על ידי הנתבעת לרווחים ובחלק אחר מהתקופה נחל הפסדים, הכל בהתאם למצב השוק. במשך כל תקופת ניהול התיק, לא ביקשו התובעים להפסיק את ניהול התיק. על כל אלה יש להוסיף, כי התובעים קיבלו באופן שוטף דו"ח פירוט תיק השקעות, ידעו בזמן אמת אודות הנעשה בחשבונם, הן באמצעות הדו"חות והן באמצעות קוד הגישה לאינטרנט. התובעים חתמו על מספר הסכמים, והורו לנתבעים לפעול רק עד 60% מערך תיק ההשקעות במניות. משכך, אני קובעת כי הנתבעים פעלו כדין ובהתאם להסכמים עליהם חתמו הצדדים, למעט התחייבותם להשקיע בהשקעות ספקולטיביות רק עד 60% מערך התיק. ג.4. חיבוץ פעולות חיבוץ הן פעולות מיותרות של קניית ומכירת ניירות ערך, כאשר כל מטרתן אינה הפקת רווח ללקוח אלא חיוב חשבונו בעמלות, כאשר אין כל היגיון כלכלי בפעולות אלה (ע"א 3654/97 יחזקאל קרטיו נ' עתרת ניירות ערך (2000) בע"מ פ"ד נג(3) 385: ת.א. (ת"א) 60815/03 רונן סמיש נ' מוריץ טוכלר בע"מ ת.א. 71525/03 עו"ד מוסקוביץ נ' חברת לב התמר השקעות בע"מ ). ג.4. 1. התובעים טוענים כי הנתבעים ביצעו פעולות שמקימות עוולת חיבוץ, שבפסיקה הוכרה כמעילה בתפקיד וחובת מנהל התיקים, ובחובת הנאמנות שלו כלפי הלקוח. משכך, כך התובעים, הם הרימו את נטל ההוכחה בדבר קיום קשר סיבתי בין פעול מנהל התיקים להפסדם, מה שמצדיק חיוב מנהל התיקים בפיצוי התובעים והשבת המצב לקדמותו. ג.4. 2. כב' השופטת ענת ברון סקרה את עוולת החיבוץ בת.א. (ת"א) 2425/01 שירי נגד בנק דיסקונט לישראל וקבעה: "בעניין ע"א 3654/97 יחזקאל קרטין נ' עתרת ניירות ערך (2000) בע"מ, פ"ד נג(3) 385 (1999) (להלן: "עניין קרטין"), הוגדר החיבוץ כפעולות מיותרות של "חיבוץ חלב" לשם ריבוי העמלות (שם בעמ' 406). על-פי הפסיקה האמריקאית, על-מנת לבסס עוולה של חיבוץ יש להוכיח קיומם של שלושה רכיבים: רכיב השליטה הוא הראשון. לצורך הוכחת רכיב זה, די להראות כי היה בידי מנהל התיקים ייפוי כוח, ולו חלקי בלבד, אשר איפשר לו לבצע פעולות בחשבון הלקוח, כאשר הלקוח לא הפעיל שיקול דעת עצמאי ולא התערב בשיקול דעתו של מנהל התיקים, או כי מנהל התיקים ולא הלקוח הוא זה שביצע את כל הפעולות בתיק הלקוח או את רובן. הרכיב השני הוא פעילות חריגה בתיק. ניתן להוכיח רכיב זה באמצעות "יחס המחזור", שהוא היחס בין ההיקף הכולל של הפעולות שבוצעו בתיק ההשקעות לבין גודלו הכספי של התיק. יחס מופרז בין היקף הפעילות בתיק לבין גודל התיק או למטרת ההשקעה כפי שהוגדרה על-ידי הלקוח, מעיד על חיבוץ. ניתן גם לבדוק את סבירות היחס שבין שיעור העמלות שגבה מנהל התיקים לבין השווי הכולל של תיק הלקוח. אחרון הוא הרכיב הנפשי. יש להוכיח כי מנהל התיקים פעל בכוונה להונות או פעל בפזיזות תוך התעלמות מטובת הלקוח (עדיני, בעמ' 888-889; וכן ראו:Louis Loss and Joel Seligman Securities Regulations (3rd ed, 2006) 3923-3937). אומר מייד, כי לא הוכח היסוד הנפשי הנדרש לתביעה בטענת חיבוץ. לא הוכחה כוונת זדון, אדישות או פזיזות מצד צבאג. ........ אשר לרכיב השליטה - אף אם אצא מתוך הנחה כי רכיב זה מתקיים בנסיבות המקרה, הרי שבכל מקרה לא הוכח כי מתקיים הרכיב השני, שהוא פעילות חריגה בתיק ההשקעות ביחס לשוויו של התיק, נושא שהוא במרכז הדיון של טענת החיבוץ. לעניין זה טוען טננבום בחוות-דעתו כי ישנם שלושה קריטריונים מקובלים להגדרת פעילות חיבוץ: א. היחס בין סך העמלות שנגבו בשנה מסוימת ושווי תיק ההשקעות. ב. היחס בין המחזור השנתי בתיק הלקוח ושווי התיק שלו. ג. ריבוי פעולות של קנייה ומכירה לתקופות קצרות כמו מספר ימים. ג.4. 3. הפסיקה קבעה שלושה יסודות לעוולת החיבוץ; שליטה, פעילות חריגה בתיק, רכיב נפשי. יסוד השליטה - יסוד השליטה התקיים במקרה דנן. התובעים נתנו לנתבעת ולמי מטעמה הרשאה מפורשת ומלאה לפעול בחשבונם ואף הלכה למעשה לא היה לתובע שיקול דעת כלשהו או יכולת להתערב בביצוע העסקאות. יסוד הפעילות החריגה בתיק- היסוד השני של עוולת החיבוץ, פעילות חריגה בתיק - מבחן סבירות היחס שבין סכום העמלות שנגבו מהלקוח לבין שווי התיק בכללותו, אשר הוזכר בעניין שירי הנ"ל, הוכר בפסיקה האמריקאית כאחד המבחנים המרכזיים לשם הוכחת פעילות חריגה. בפסק דין הלל (ת"א (ת"א) 50930/98 יעקב הלל נ' החברה המרכזית לניירות ערך בע"מ, ). קבע כב' השופט ורדי, כי "הוכחת החיבוץ, כהוכחת כל הפרה של חובת אמון, קשה היא. ההוכחה קשה שבעתיים כאשר מדובר במספר רב של פעולות אשר רישום מדויק לגבי הרציונל לביצועם והשיקולים בבסיסם אינו במסגרת מטען הידע של התובע. למעשה, מנהל ההשקעות הוא בעל הידע להסביר מעשיו. בשל הקושי האמור, וההפרש המשמעותי במטעני הידע, נראה כי יש מקום להסתפק ראייתית בהוכחה בראיות של פעולות קניה ומכירה שמעלות חשד שאינן מונחות על-פי רציונל כלכלי. במקרה כזה די שהתובע יוכיח בראיות קיומה של סדרת פעולות בטווח זמן קצר - סדרה שהביאה להפסד או, למצער, לא הביאה לרווח (בניכוי עמלות) - כדי להעביר את נטל הראיה לנתבע להראות שלא היה חיבוץ בפעולות הנ"ל....". ג.4.4. לשיטת התובעים ובהתאם למפורט בחוות דעת המומחה מטעמם, הנתבעים ביצעו פעילות חריגה בחשבון בהיקף העמלות שבתיק העומד על 34.5% ביחס לסכום ההשקעה המקורי במהלך 4 חודשי פעילות, כאשר השיעור השנתי הינו 100%, בעוד שהפסיקה קבעה, לטענתם, כי 40% עמלה מהסכום הנומינלי של הפקדות בתיק ההשקעות מהווה חשד לחיבוץ. (ת"א (ת"א) 50930/98 יעקב הלל נ' החברה המרכזית לניירות ערך בע"מ, ). מומחה התובעים אף קבע, כי יחס המחזור שהינו היחס בין ההיקף הכולל של הפעולות שבוצעו בתיק וגודלו הכספי של תיק ההשקעות, עומד על % 28.75 וזהו יחס מחזור מופרז. לטענת התובעים, הם אפשרו לנתבעים לבצע 200-250 אופציות לכל 100,000 ₪ מנוהלים,כאשר בפועל הנתבעים ניהלו עבור התובעים תיק ששוויו המקורי היה 250,000 ₪ שסך האופציות המקסימאלי בכל חודש עשוי להגיע לכדי 500 - 625 אופציות בכל חודש ובמהלך 4 חודשי ניהול התיק עד ל- 2,500 פעולות מסחר באופציות. בפועל לטענתם, ביצעו הנתבעים כ- 8,500 פעולות מסחר באופציות, דהיינו חריגה של כ- 250% מהמוגדר במסמך ההתאמה והנתבעים עברו הגבלה זו באלפי אופציות יותר מהמותר והסיק כי נתבעת פעלה עם רצון לחבץ את התיק מלכתחילה. ג.4. 5. ד"ר שוהם העיד בפניי, כי הנתבעים גבו 10 ₪ לאופציה שזהו שיעור שאינו הגיוני מבחינת היקף הפעילות, ולדבריו, גם לשיטת מומחה הנתבעים נהוג לגבות 2.5 ₪ לאופציה. לשיטתו, הבנקים נוהגים לגבות 13 ₪ ללקוח שמבצע כשתי פעולות בשנה ושאינו מבין בתחום, אך במקרה דנן מדובר בפעולות בהיקף נרחב. לדבריו, בהיקף פעילות כגון זו של התובעים, גם הבנקים היו גובים רק 2 - 3 ₪. לשיטתו, העמלות הגבוהות שנגבו מהתובעים גרמו להפסד, ובכל מקרה, גם אם לא היו גובים עמלות, היה נגרם הפסד לתובעים, נוכח העובדה שהנתבעים פעלו באופציות ולא במניות. אופציות הן ספקולציה ובספקולציה, לשיטתו, המשקיע הקטן מפסיד את הכסף, מה עוד ששיעור העמלות במניות נמוך מזה שבאופציות ובתיק התובעים המרכיב העיקרי היו העמלות. (ע' 20-22 לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.10). ג.4. 6. לטענת הנתבעים, התובעים כשלו בהוכחת שלושת יסודות עוולת החיבוץ, כיוון שכדי לבסס חשש לפעילות חריגה, יש להצביע על יחס של 200% בין סכום העמלות לבין שווי התיק, בניגוד לטענת התובעים ב.תאם לפסק הדין "הלל" לפיו יש להצביע על יחס של 40% ומעלה בין העמלות ששולמו לבין הסכום הנומינאלי של ההפקדות, כאשר במקרה "הלל" הנ"ל דובר על עמלות שניגבו בגין ביצוע פעולות בניירות ערך רגילים להבדיל ממסחר באופציות שבו מדובר שיעור עמלות גבוה יותר. (ת.א. (ת"א) 32332/05 דוד רהט נ' חב' טי איי. אם פרופרמנט בע"מ, ). לטענת הנתבעים, שיעורי העמלות אשר גבתה הנתבעת בגין ניהול תיק האופציות של התובעים היה נמוך משמעותית מהיחס המינימאלי אשר נקבע בפסיקה, ככזה המקים חשד לפעילות חריגה, גם אילו מדובר היה בתיק ניירות ערך רגילים. זאת, כיוון שבמשך 4 חודשים בהם נוהל התיק גבתה כלל פיננסים 83,798 ₪ מתוכם העובר לנתבעת סך 62,668 ₪. לטענת הנתבעים, בהתאם למפורט בחוות דעת המומחה מטעמם, בתקופת ניהול החשבון ביצעה הנתבעת 124 עסקאות באופציות ב- 44 ימי מסחר מתוך 74 ימי מסחר שהיו במהלך תקופת ההתקשרות. עוד נקבע על ידי מומחה הנתבעים (והתובעים לא חלקו על כך) כי היקף של 1.7 עסקאות ליום מסחר אינו מצביע על ביצוע עסקאות למטרת עמלות הנתבעת. עוד קבע מומחה הנתבעים, כי בימי הפעילות בוצעו בממוצע פחות מ- 3 עסקאות ליום. ג.4. 7. לטענת הנתבעים, העלייה היחסית במספר העסקאות והאופציות בחודש נובמבר 2008, נבעה משינוי מדיניות ההשקעה בתיק ומעבר הנתבעת למסחר תוך יומי, והפסיקה הכירה בריבוי פעולות קנייה ומכירה במסחר תוך יומי כדרך לגיטימית, שלא מצביעה על חיבוץ. יתרה מכך, לטענת הנתבעים, דווקא בחודש נובמבר 2008 במהלכו בוצעו מספר הפעולות הגדול ביותר, הרוויחה הנתבעת עבור התובעים כ- 223,000 ₪. מומחה הנתבעים העיד בפניי כי בתיק של התובעים הייתה פעילות אינטנסיבית יחסית והיקף העמלות שנגבו נגזר ממספר האופציות שבוצעו בפועל ולא על פי מספר העסקאות, אלא שלשיטתו, שיעור העמלות שנגבה לא השפיע על מידת הסיכון. (ע' 36 שרות 24 - 26, ע' 39 שורות 15 - 16 לפרוטוקול הדיון מיום 17.10.10). עוד לדבריו, פרופיל הסיכון הגבוה של התיק - מדד תל אביב 25 הוא שגרם להפסדים, העמלות הן פועל יוצא של עמלות ואופציות מתאפיינות בתשלום עמלות גבוה במיוחד, שיכול להגיע עד 50 - 70 אחוזים מנפח הפעילות. (ע' 37 לפרוטוקול הדיון מיום 17.10.10). מומחה הנתבעים העיד מפורשות כי שיעור העמלות בתיק דנן הוא גבוה יחסית וככל שהתיק נמוך יותר שיעור העמלות גבוה יחסית (ע' 38 שורה 1 לפרוטוקול מיום 17.10.10). רכיב נפשי- ג.4. 8. טוענים התובעים, כי הנתבעים פעלו משיקולי רווח זרים אשר אינן עולים בקנה אחד עם טובת התובעים, בכך שבחרו לבצע פעולות קניה ומכירה רבות של אופציות, שאינן מונחות על ידי רציונל כללי, אלא על כוונה לעשיית רווחי עתו מהעמלות שנגבו. הפסיקה לטענתם הכירה במצב נפי של פזיזות והתעלמות מטובת הלקוח כמקיים את דרישת היסוד הנפשי. (ת.א. (ת"א) אלי שירי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ). די לטענת התובעים, בתשתית ראייתית מינימאלית המעידה על פעילות חריגה בתיק כדי להעביר את נטל הראייה. (פס"ד הילל הנ"ל ות.א. (ת"א) עו"ד מוסקוביץ נ' חברת לב התמר השקעות בע"מ). עוד טוענים הנתבעים, כי לעניין הרכיב הנפשי, יש להבחין בין ניהול תיק מניות לניהול תיק אופציות לעניין נפקות ההבחנה בהוכחת עוולת החיבוץ, וכי לא הרי הוכח חיבות במניות כהוכחת חיבוץ באופציות, קיים הבדל משמעותי ומהותי בין פלטפורמות מסחר אלה. התנודתיות במניות נמוכה מזו שבאופציות. משכך, קל יותר למצוא את חוסר ההיגיון בפעילות מרובה והפסול שיש בכך מבחינת הלך הרוח של מנהל התיקים, שעה שמדובר במניות / נכס בסיס מאשר בפעילות באופציות. (ת.א. (ת"א) ד"ר הלני עזרא נ' טי.אי.אם פרפורמנס בע"מ). ג.4. 9. מכיוון, כך הנתבעים, שכמות הפעולות בתיק נבעה בעיקר מרמת התנודתיות של מדדי המניות בארץ ובעולם וככל שרמת התנודתיות גבוהה יותר נדרש ביצוע מספר רב יותר של פעולות. הרי שבתקופה הרלוונטית התרחשה "רעידת אדמה" בשוקי ההון העולם ורמת התנודתיות הייתה גבוהה בהרבה מהממוצע השנתי. הנתבעים טוענים, כי התובעים לא הוכיחו לעניין הרכיב הנפשי, כי הנתבע פעל בכוונה להונות ו/או בפזיזות ותוך התעלמות מטובת הלקוח. כך גם לא הוכיחו התובעים כי שיעור העמלה שגבתה הנתבעת היה גבוה ו/או בלי סביר. ג.4. 10 נראה, כי, התובעים הוכיחו את רכיב השליטה לעניין החיבוץ, אך לא עלה בידיהם להרים את הנטל המוטל עליו על-מנת להוכיח את קיומם של שני היסודות האחרים של עוולת החיבוץ.   לא מצאתי יחס בלתי סביר בין סכום העמלות שנגבו מהלקוח לבין שווי התיק בכללותו, שהוא אחד המדדים המרכזיים להוכחת יסוד הפעילות החריגה. כב' השופט תמיר, סקר את המבחנים ליחס סכום העמלות לעניין עוולת החיבוץ (ת.א. 32332/05 רהט נ' חברת טי.איי.אם פרופרמנט בע"מ, ). בהסתמך על הפסיקה האמריקאית וביישומה לעניינינו עולה, כי לשיטת התובעים, היקף העמלות של הנתבעת היה 34% ביחס לסכום ההשקעה. לפי אמות המידה המקובלות בפסיקה האמריקאית, על-מנת לבסס חשד לפעילות חריגה יש להצביע על יחס גבוה הרבה יותר בין סכום העמלות לבין שוויו של התיק המנוהל בכללותו, ובמקרים רבים אף נקבע כי יחס זה צריך לעלות על 200% (Bowley v. Stotler & Co., 751 F.2d 641, 649 (3rd Cir. 1985)). אף אם נאמץ אמת מידה מחמירה יותר כלפי מנהלי ההשקעות, כגון זו שנקבעה על-ידי כב' השופט ורדי בתיק הלל הנ"ל, הרי שיש להצביע לכל הפחות על יחס של 40% ומעלה בין העמלות ששולמו לבין הסכום הנומינלי של ההפקדות וזאת בהתייחס לעמלות הנגבות בגין ביצוע פעולות בניירות ערך "רגילים" ולא בגין מסחר באופציות שבו מקובל שיעור עמלות גבוה יותר. להזכירנו, בעניינינו לא עלה אחוז העמלות על 34%.   כב' השופט תמיר, סקר מבחן נוסף אשר באמצעותו אפשר להוכיח פעילות חריגה בתיק, הוא מבחן "יחס המחזור" (Turnover Rate). על-מנת לקבוע האם יחס המחזור היה חריג יש לבחון את ההיקף הכספי של כל הפעולות שבוצעו בתיק ביחס לשווי התיק כולו. לא מצאתי כי היקף המסחר בתיק של התובעים חרג מהמקובל בתיק מנוהל שבו נעשה שימוש באופציות מעו"ף, ולא הוצגו נתונים לגבי היקפי המסחר הנהוגים בתיקים מקבילים אחרים. בפסיקה האמריקאית נעשה שימוש גם מבחנים נוספים לבדיקת פעילות חריגה בתיק (ראו Leo W. Desmond & Brian Murry, Determining Excessive Trading in Option Accounts: a Synthetic Valuation Approach, 23 Dyton L. Rev. 15 (1997), בהערת שוליים 33), אך אין כל התייחסות למבחנים אלה בחוות דעתו של מומחה התובעים, ואף לא הובאו בפני בית המשפט נתונים מספיקים על-מנת ליישמם בענייננו.   ג.4. 11. על כל אלה יש להוסיף, כי לא הוצגו בפני בית המשפט ראיות להוכחת היסוד הנפשי של עוולת החיבוץ - כוונה להונות או פזיזות תוך התעלמות מטובת הלקוח. אמנם קיים קושי מובנה בהתחקות אחר מכלול השיקולים שהנחו את מנהל התיקים בביצוע כל אחת מהפעולות הרבות בתיק, (ראה פס"ד מוסקוביץ הנ"ל). יחד עם זאת, על מנת להרים את הנטל הראייתי הראשוני לקיומו של היסוד הנפשי של עוולת החיבוץ, על התובע להצביע לכל הפחות על מספר פעולות של קנייה ומכירה שמעלות חשד שאינן מונחות על-פי רציונל כלכלי (ראו ת"א (תל-אביב) 50930/98 יעקב הלל נ' החברה המרכזית לניירות ערך בע"מ שאוזכר לעיל, בעמוד 369), או להוכיח כי בוצעה פעילות חריגה בהיקפה באופן משמעותי אשר גרמה להפסדים ניכרים. לא הוצגה בפניי פעילות חריגה באופן משמעותי אשר הסבה לתובע הפסדים ניכרים תוך פרק זמן קצר. בנוסף יצוין כי לא נסתרה טענתו של מומחה הנתבעים, לפיה ביצוע פעולות בימי מסחר ספציפיים ולא בדרך של מסחר יומיומי מצביע על הפעלת שיקול דעת בהתאם לפעילות השוק, וניסיון להגדיל את רווחי התיק באמצעות התאמת האסטרטגיות לשינוי השוק . מה עוד, שעל פי עדות הנתבע, כמות הפעילות שביצעה הנתבעת נבעה מרמת התנודתיות של מדדי המניות בארץ ובעולם, וככל שרמת התנודתיות גבוהה יותר נדרש לבצע מספר רב יותר של פעולות. הנתבע מדגיש כי מדובר בניהול תיק השקעות בתקופה בה התרחשה "רעידת אדמה" בשוקי ההון בארץ ובעולם ורמת התנודתיות הייתה גבוהה מאוד. על פי חוות דעת מומחה הנתבעים, הנתבעת ביצעה היקף של 1.7 עסקאות ליום מסחר, וביום בו בוצעה פעילות, בוצעו פחות מ- 3 עסקאות ליום, מה שאינו יכול לתמוך בטענת התובעים לביצוע עסקאות רק לשם השגת עמלות. לאור האמור לעיל, הנני קובעת, כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם על-מנת להוכיח כי בוצעו בתיק המנוהל פעולות של חיבוץ. ד. אחריות הנתבע - חובותיו של מנהל תיקים לפי חוק הייעוץ הנתבע שימש במועדים הרלוונטיים מנכ"ל ומנהל תיקים בנתבעת וניהל בפועל את תיק ההשקעות של התובעים. לפיכך, יש לבחון האם הנתבע מילא את ההוראות החלות עליו בחוק הייעוץ. נושא זה פורט בהרחבה על ידי כב' השופט תמיר בעניין מוסקוביץ הנ"ל. סעיף 12 לחוק הייעוץ קובע לאמור: "בעל רישיון יתאים, ככל האפשר, את הייעוץ או את השיווק שהוא נותן ללקוחותיו או את אופי העסקאות שהוא מבצע עבורם לצרכיו ולהנחיותיו של כל לקוח, לאחר שבירר עם הלקוח את מטרות ההשקעה, את מצבו הכספי לרבות ניירות הערך והנכסים הפיננסיים שלו, ואת שאר הנסיבות הצריכות לעניין, ככל שהלקוח הסכים למסור מידע לגבי אלה". כב' השופט תמיר קבע שם כי: "על-מנת למלא את חובת ההתאמה הקבועה בסעיף 12 לחוק הייעוץ הנ"ל, אין די בכך שהלקוח יתבקש להשיב על שאלון קצר וכללי אודות נכסיו וצרכיו וימלא או יימנע מלמלא בו פרטים על-פי ראות עיניו. על מנהל ההשקעות לערוך בירור עם הלקוח באופן אישי, להבהיר לו את ההשלכות הנובעות מהעדר מסירת פרטים מלאים בנושאים שעליהם נשאל, ולנסות ולהגדיר ביחד עם הלקוח באופן מדויק וברור ככל האפשר מהי מדיניות ההשקעה. התובעים אישרו בעדותם כי חתמו על המסמכים שצורפו לתצהיר הנתבע. סעיף 11 לחוק הייעוץ קובע לאמור: "א) בעל רישיון יפעל לטובת לקוחותיו באמונה ובשקידה, לא יעדיף ענייניו האישיים או ענייניו של אחר על פני טובת לקוחותיו, ולא יעדיף ענינו של לקוח אחד על פני לקוח אחר. (ב) אין במתן הסכמת הלקוח, בין מראש, בין בכתב, בין בעל-פה, בין ביחס לעסקה מסוימת ובין ביחס לסוגי עסקאות, כדי לפטור בעל רישיון מחובותיו לפי פרק זה, אלא אם כן נקבע במפורש אחרת בחוק זה". סעיף 20 לחוק הייעוץ קובע לאמור: "בעל רישיון ינהג בעיסוקו בזהירות וברמת מיומנות שבעל רישיון סביר היה נוהג בהם בנסיבות דומות, וינקוט את כל האמצעים הסבירים להבטחת ענייניהם של לקוחותיו". בענייננו, התובעים בחרו להורות לנתבעים להשקיע עד 60% מתיק ההשקעה במכשירים פיננסיים ספקולטיביים, הנטל להוכיח כי התובע ביקש לסחור באפיקים ספקולטיביים בלבד עוברת לכתפיו של הנתבע, אשר לא הרים נטל זה ולא הציג ראיות שדי בהן כדי להוכיח את גרסתו. אכן קבעתי, כי התובעים ידעו באופן שוטף אודות התנהלות תיק ההשקעות. יחד עם זאת, אף אם ידעו בשלב כלשהו כי רמת הסיכון בתיק גבוהה, אין בכך כדי לפטור את הנתבע בדיעבד מאחריות להפרת חובת ניהול התיק בהתאם לדרישות התובעים, דהיינו עד 60% מערך תיק ההשקעות בלבד בצורה ספקולטיבית. על-אף שהנתבע פעל בתיק של התובע באמצעות הנתבעת, יש מקום להטיל עליו באופן אישי את האחריות להפרת הוראותיו של חוק הייעוץ, וזאת לאור האמור בסעיף 21 לחוק הייעוץ הקובע כדלקמן: "אין בעיסוק במסגרת תאגיד כדי לגרוע מתחולת הוראות חוק זה על בעל רישיון יחיד הפועל בשם התאגיד". בעניין זה, קבע כב' הש' ורדי בפרשת הלל כי "בכל מקרה ניתן להגיע לתוצאה זו בדרך של הרמת מסך ו/או אחריות אישית בנזיקין או בחוזים עקב הפרת חובת תום הלב או על ידי רשלנות לפחות בביצוע פעולות החיבוץ על ידי הנתבע 2..." לענייננו, מדובר בהפרת ההסכם שבין התובעים לבין הנתבע, אשר באה לידי ביטוי בכך שהנתבע פעל בניגוד להוראות התובעים המפורשות בכל הנוגע לסוגי ההשקעות בתיק, ומידת ההשקעה, כאמור לעיל - עד 60% במניות ספקולטיביות. ה. סוף דבר אני מקבלת את התביעה נגד שני הנתבעים בחלקה, רק לטענת התובעים כי הנתבעים התחייבו לפעול רק עד 60% משווי התיק בהשקעות ספקולטיביות. כל שאר טענות התביעה נדחות. שני הצדדים אוחזים בדעה כי אילו היה התיק מנוהל בצורה מתונה כגון: אגרות חוב, קרנות נאמנות ופיקדונות שקליים התובעים היו מפסידים בתקופת ניהולו 27.5% מערכו. כיוון שקבעתי שהתובעים ביקשו שרק 40% מתיק ההשקעות ינוהל בצורה מתונה ואפשרו לנתבעים לנהל 60% מהצתיק במניות, הרי שיש לחשב את ההפסד בשיעור 27.5% מהסכום שהינו 40% מערך תיק ההשקעות, דהיינו מהסך של 100,000 ₪, שהם 24,500 ₪. הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעים ביחד ולחוד סך של 24,500 ₪ כשהם צמודים ונושאי ריבית כדין החל מיום פתיחת תיק ההשקעות ועד לתשלום בפועל. כן ישלמו הנתבעים לתובעים הוצאות אגרה יחסיות, הוצאות חוות דעת מומחה ובנוסף שכר טרחה בסך 5,000 ₪ בצרוף מע"מ. תיק השקעותהשקעותחברת ניהול