קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד חברת שמירה בגין אי מניעת פריצה: תביעה כספית על סך 180,000 ₪, בגין הפרת חוזה נטענת מצד הנתבעת, בעטיה נפרץ המוסך המצוי בחזקת ובבעלות התובעת, והמצוי באזור התעשייה ראשון לציון [להלן - "המוסך" ו"הפריצה"]. א. תמצית טענות התובעת: 1. התובעת, חברה העוסקת בשירותי הרמה ומנוף, פנתה אל הנתבעת, חברה העוסקת בין היתר במתן שמירה ושירותי אבטחה, לשם שכירת שירותיה בשמירה ואבטחת בניינים המוחזקים ו/או השייכים לתובעת, תמורת תשלום [להלן - "העבודות"]. ביום 1.5.08 נחתם הסכם בין התובעת לנתבעת למתן וביצוע העבודות [להלן - "ההסכם", נספח א' למוצגי התובעת] והתובעת שילמה לנתבעת מידי חודש את תמורת העבודה. 2. ביום 3.10.08, ועל אף ההסכם בין הצדדים ואחריות הנתבעת לביצוע העבודות, ארעה פריצה למוסך [להלן - "הפריצה"]. כתוצאה מן הפריצה נגרמו לתובעת נזקים כבדים ובין היתר, גניבה וחבלה לשני מנופים שבבעלותה, כולל פירוק המנופים לרבות מערכות ההפעלה והבקרה, וכן השבתת המנופים מפעילות ועבודה. התובעת מעריכה את הנזק בגין כך בסך של 2,100,000 ₪. הפריצה ארעה כאשר הנתבעת הייתה מופקדת, על פי התחייבויותיה המפורשות בהסכם, על שמירת ואבטחת הבניינים של התובעת ותכולתם. התובעת מטעימה, כי המדובר בחצר סגורה ומגודרת, שהכניסה הראשית אליה נסגרת באמצעות שער חשמלי נייד, הנפתח רק על ידי השומר מטעם הנתבעת, הנמצא במקום באופן קבוע 24 שעות ביממה (להלן: "השומר"). לטענת התובעת, השומר מטעם הנתבעת שהיה במקום בעת הפריצה, לא הבחין כלל בכניסת האלמונים לשטח המוסך ובהימצאם במקום לשם פירוק, גניבה וגרימת חבלה למנופי התובעת. 3. התובעת טוענת כי: · הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה לפי ההסכם; השומר שאמור היה לבצע סיורים ולחיצה על לחצני ביקורת כל שעתיים, לא עשה כך בפועל; כחלק בלתי נפרד מתפקיד השומר לשמור בפועל, נקבע בין הצדדים נוהל מפורט, ולפיו היה על השומר לבצע סיור באתר מדי שעתיים, החל מהשעה 21.00 ביום חול, והחל משעה זו ולאורך כל סוף השבוע, והדבר לא נעשה. · באתר הוצבו מצלמות שמסכי הביקורת שלהם הוצבו גם בעמדת השומר, והיה עליו לצפות בהם בפרקי הזמן שבהם לא ביצע את הסיורים. הפורצים שהו באתר ובשטח המוסך במשך שעות ארוכות, ומשלא הבחין בכך השומר, הרי שהתרשל בביצוע תפקידו, והנתבעת אחראית באחריות שילוחית למעשיו ומחדליו הרשלניים, ואחראית באחריות חוזית ועל פי חוק השומרים לפיצוי התובעת. · השומר לא עונה על התנאים הקבועים בהסכם - נספח ד': קריטריונים להעסקת שומר, אשר קובע : "5.3 גיל השומר לא יעלה על 45 שנה; 5.4 לאחר שירות מלא בצה"ל 5.5 ידיעת השפה העברית קרוא וכתוב 5.6 בעל מודעות שירות ויחסי אנוש טובים" בפועל, השומר לא ענה על התנאים מבחינת גילו ושירותי הצבאי בצה"ל. לבסוף טוענת התובעת כי בהתאם לסעיף 7.6 להסכם, אחריות החברה כלפי המזמין מוגבלת לסך של פי 6 מהתשלומים ששולמו כתמורה לחברה על ידי המזמין בתקופה של חודש אחד, אשר הינו בסך של 180,000 ₪. ב. תמצית טענות הנתבעת: 1. הנתבעת פעלה כדין, בהתאם להסכמותיה עם התובעת, לא התרשלה בפעולותיה, וכך גם כל נושאי התפקיד מטעמה, כולל השומר, אשר מילא את תפקידו וביצעו באופן נאות ומקצועי. הנתבעת אינה אחראית לאירוע הפריצה ולנזק הנטען. הנתבעת פעלה כדין וכמוסכם עם התובעת, ולא נפל כל פגם בפעולותיה. 2. הנתבעת אינה שומר שכר כמשמעותו בחוק השומרים, וחוק השומרים כלל אינו חל בנסיבות הנדונות. מתחם עסקה של התובעת לא היה תחת אחריותה ו/או שליטתה ו/או פיקוחה של הנתבעת, והיא מצידה לא הייתה בעלת השליטה או הממונה על המקום. התובעת לא שעתה להצעות הנתבעת לתקן ולשפר את האבטחה במקום עסקה של התובעת, והתובעת היא זו שקבעה את הנהלים וההסדרים במקום. 3. הנתבעת טוענת: · לתובעת לא נגרם כל נזק · הנזקים הנטענים הינם מופרכים וחסרי כל בסיס · אין כל קשר סיבתי בין הנזק הנטען לבין פעולות הנתבעת. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת ידעה היטב שהנתבעת אינה פועלת או מתיימרת לפעול כמבטח, וכי התמורה ששילמה התובעת מהווה תשלום תמורת השירותים שהנתבעת נתנה בלבד, ולא תמורת ביטוח של התובעת נגד פגיעה ו/או נזק כלשהו לרכושה. יתרה מכך, סוכם כי שיעור האחריות שהנתבעת מקבלת על עצמה הינו תולדה של שיעור התמורה המשתלמת לה, ולכן סוכם והותנה במפורש כי בכל מקרה, אחריות הנתבעת מוגבלת לסכום הנקוב בהסכם. הנתבעת טוענת כי מתחם עסקה של התובעת אינו מגודר בכל גדר או חומה לכל אורך היקפו, אין במתחם מערכת אזעקה היקפית, ועל כן אין כל בעיה לחדור לתוכו. לטענתה, בצד המזרחי הצפוני של המתחם אין כלל גדר, חלק מהמתחם מוקף בגדר רשת ברזל, מה שאפשר לפורצים לחדור למתחם בנקל, מבלי שניתן היה להבחין בהם. עוד לטענתה, השומר כלל לא יכול היה להבחין באירוע הפריצה, והסיור שערך השומר, בשעה 1.10, לא היה בו כדי להועיל, מאחר שהפורצים סיימו מלאכת פריצתם זמן רב לפני כן. ממילא, כך לשיטתה, השומר ערך את הסיור הנדרש ממנו כ- 10 דקות עובר לחדירת הפורצים, אשר התחבאו עד שסיים את סיורו, והמשיכו במלאכתם לאחר שעזב את המקום. זאת ועוד, מעמדת השמירה לא ניתן לראות או לשמוע דבר ממקום הגניבה. 4. מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי אין כל קשר סיבתי בין המעשים ו/או המחדלים הנטענים על ידי התובעת, והמוכחשים על ידי הנתבעת, לבין הנזק הנטען והמוכחש על ידה, כי אחריות התובעת לנזק הינה בשיעור 100%, והיא לא עשתה די למניעתו כאשר רשלנותה גרמה ו/או תרמה לנזק הנטען. ג. דיון 1. המחלוקת בין הצדדים, הצריכה הכרעה, הינה האם הנתבעת, מכוח הסכמה עם התובעת, הינה בגדר שומר שכר, כהגדרתו בחוק השומרים, תשכ"ז - 1967. אם אכן כך, האם התרשלה הנתבעת בביצוע תפקידה זה, והפרה את נוהלי השמירה שנקבעו עמה בהסכם, ובגין התרשלותה זו חבה היא באחריות כלפי התובעת ובגין הנזקים שנגרמו לה עקב אירוע הפריצה. 2. חוק השומרים "שמירה ושומרים 1. (ג) השומר נכס המקבל תמורה בעד השמירה או שיש לו בשמירתו טובת הנאה אחרת לעצמו, ואיננו שואל, הוא שומר שכר. ... אחריות שומרים 2. (ב) שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן...... פיצוי ושיפוי 5. (א) היה השומר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זכאי בעל הנכס לפיצויים הניתנים בשל הפרת חוזה. 3. ההסכם קובע, תחת תת הכותרת "שירות" כי: "החברה תעניק למזמין שירותי שמירה ואבטחה באתר, בהתאם להנחיות ודרישות המזמין, כמפורט בנספח א', ובכפוף להוראות כל דין. 3.1 החברה תעסיק עובדים ותציבם, מטעמה, לביצוע שירותי השמירה והאבטחה באתר לפי מפרט בעלי התפקידים שנדרשו בבקשת המזמין להציע הצעות ובמענה החברה להזמנה... 3.2 לצורך מתן שירותי השמירה והאבטחה לאתרי המזמין, תקיים החברה ותפעיל מוקד מאויש 24 שעות ביממה לרבות סופי שבוע [שישי, שבת] ערבי חג וחג, אשר יופעל על ידי עובדים מטעם החברה. השומרים יוכלו לפנות אל המוקד במקרים המחייבים התערבות חיצונית כגון פריצה, שריפה, וכיו"ב ו/או כל אירוע אחר. ... 3.5 כל העובדים שיועסקו על ידי החברה בביצוע שירותי השמירה והאבטחה יהיו חייבים לקבל מראש את אישורו של המזמין ולשם כך להתייצב בפניו לפי דרישתו הראשונה ולהמציא לו מסמכי זיהוי ו/או מסמכים אחרים כלשהם, כפי שיתבקשו". סעיף 9 להסכם שכותרתו "התמורה" קובע: 9.1 התמורה שתשולם לחברה בכפוף לביצוען המלא והמדויק של התחייבויותיה על פי הסכם זה, תחושב בהתאם למפורט בנספח א' ולאחר שהמזמין אישר את הביצוע. 9.2 בסוף כל חודש תגיש החברה למזמין חשבונית מס עבור השירותים שביצעה בחודש שחלף... 4. הפסיקה קבעה כי על המבקש להטיל על "שומר" אחריות בגין נזקו של הנכס נשוא השמירה או אבדנו, להוכיח קיומו של יסוד ההחזקה בנכס על-פי "מבחן השליטה" בנכס. ב270/01 תמנון שירותי מיגון אבטחה וכח אדם (1993) בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (19.2.03) (להלן: "תמנון ") נקבע כי אחריות מוגברת כשומר שכר תהא מוטלת על אותו אדם אשר מפעיל מידת שליטה המתיישבת עם הטלתה של אחריות מוגברת. על פי פסק-דין תמנון, יש לבחון את הוראות החוזה ואת ההסדרים שנקבעו בין הצדדים לעניין פיקוח על הנכס: נמצא, כי אחריות מוגברת כשומר בשכר תהא מוטלת על אותו אדם אשר מפעיל מידת שליטה המתיישבת עם הטלתה של אחריות מוגברת. כאשר הקשר בין הצדדים, אשר מהווה בסיס לשמירה ולאחריות, מקורו בחוזה שבין הצדדים, יש לבחון את הוראות החוזה ואת ההסדרים אשר נקבעו בין הצדדים לעניין הפיקוח על הנכס מהן לעניין היקף האחריות אשר השמירה גוררת אחריה. בהיעדר הוראות (מפורשות או משתמעות) בחוזה בעניין זה, יש להשיב על שאלה זו על פי העקרון הכללי של תום הלב. לענין יסוד ההחזקה נקבע שם כי: ההחזקה כמקור לאחריות; מבוססת על מידת השליטה של אדם אחד על נכס של אחר. מידתה של השליטה הנדרשת - כמו גם של התמורה הנדרשת - כדי להימנות על שומר בשכר קשורה, בין השאר, בשאלה אם מוצדק הוא להטיל על אותו אדם את האחריות המוגברת המאפיינת את השומר בשכר. עמד על כך ד"ר מ' חשין, בציינו: "המבחן העיקרי לקביעתו של שומר כשומר שכר, ייסוב את הוראת האחריות המוגברת בה נושא שומר שכר, בהשוואה לשומר חינם. השאלה היא אם היחסים בין הצדדים... מצדיקים הטלת אחריות מוגברת. השאלה היא... אם בהיעדר הסכמה יהיה זה נכון וצודק בנסיבות העניין, לחייב את השומר באחריות מוגברת" (שם, עמ' 167). ברע"א 9488/02 חן שחר נ. עטיה גד נקבע, על ידי כב' השופט טירקל כך: "חוק השומרים בא להסדיר את היחסים המשפטיים בין שומר נכס לבין בעליו. יחסים אלו נובעים, בדרך כלל, מן השמירה כעסקה העומדת בפני עצמה, או משמירה אגב עסקה אחרת מוכרת על ידי החוק כגון שכירות, השאלה, מישכון או הובלה - כאשר מחזיק אדם בנכסי אחרים עקב מתן שירות. תכליתו של חוק השומרים היא להגדיר את רמת אחריותו של שומר כלפי הבעלים, במקרה שנגרם נזק לנכס או שהנכס אבד תוך כדי השמירה... הנחת המוצא של חוק השומרים, העולה מדברי ההסבר שצורפו להצעת החוק, היא כי 'מי שמתחייב בחוזה אחראי לקיום התחייבותו, ובדרך כלל אין הוא יכול להתגונן בטענה שהפרת החוזה היתה ללא רשלנות מצידו, אלא אם יופטר מחמת אונס או סיכול החוזה [ראו ע"א 1439/90 מדינת ישראל (רכבת ישראל) נ. שירות רכבת] . רמת האחריות המוטלת על שומר נקבעה על פי שני מבחנים: האחד - התועלת שהשומר מפיק מן השמירה; השני - מטרת החזקתו של הנכס על ידי השומר. בהתאם לכך, הוגדרה רמת האחריות של כל אחד מסוגי השומרים... את ההבחנה בין רמות האחריות ניתן להסביר ולהצדיק בקריטריונים שונים, אולם נראה שהקריטריון העיקרי הוא התמורה שנותן בעל הנכס לשומר בגין השמירה. מטעם זה גם חמורה רמת אחריותו של שומר השכר העיקרי שהתמורה שהוא מקבל היא כולה עבור השמירה, מאחריתו של שומר השכר הטפל שמקצתה של התמורה שהוא מקבל היא עבור השמירה ורובה עבור מטרה אחרת (לעניין ההבחנות בין רמות האחריות. ...כאשר מדובר בשמירה הנוצרת מכח חוזה, תנאי השמירה הם לפי האמור בחוזה, במפורש או במשתמע, והם יפורשו לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות (סעיף 25 (א)). 5. בפסק דין הום לעיל, בע' 357 נקבע כי יש צורך ביסוד ההסכמה לקבלת השליטה המעשית והמלאה בנכס. על כן, לא די בכך שחברת האבטחה הייתה מופקדת על אבטחת בית החולים, כדי להסיק מכך כי החזקה בנכס עברה אליה. התנאי הינו כי לחברת האבטחה תהיה שליטה מעשית ומלאה בנכס אגב הסכמת הצדדים לכך. [ההדגשות שלי א.פ.פ]. לפיכך, יש לבחון את הוראות ההסכם על מנת לבדוק אם ההסכם הטיל על חברת האבטחה -הנתבעת, את החובה לשמור על רכוש וציוד התובעת. 6. הנתבעת בסיכומיה, טוענת כי העובדה שהמדובר במתן שירותי שמירה אין בה כדי לגרום לכך שהנתבעת תהיה שומר כמשמעותו בדין, וכי שמירה שעניינה פיקוח על שער וסיור במקום, איננה החזקת נכס, ועל כן אין להחיל את חוק השומרים בנסיבות דנן. לשיטתה, על פי הסכמת הצדדים, מוצב במתחם שומר אחד, שתפקידו לפקח על כניסת ויציאת רכבים, ובנוסף עליו לערוך סיור כל שעתיים, מן השעה 21.00 ועד 7.00 בבוקר למחרת. מתחם התובעת גדול ביותר, אינו מוקף חומה או גדר, וניתן לחדור למתחם בנקל. מכך מסיקה הנתבעת את המסקנה כי איננה בגדר שומר שכר. זאת ועוד; הנתבעת מבקשת להסתמך על שנקבע בע"א 270/01 תמנון שירותי אבטחה נ. אליהו בע"מ, ולקבוע כי החזקה כמקור לאחריות על פי חוק השומרים מבוססת על מידת השליטה של אדם אחד על נכס של אחר, וכי השאלה שיש לבחון הינה האם אותה מערכת עובדות בה מבקשים לראות כחזקה, מצדיקה, בחיפוש אחר כוונת המחוקקת, הטלת אותה אחריות. דומני כי טעתה הנתבעת בפרשנותה את הוראות חוק השומרים, ובהמשך, את ההלכה שנקבעה בפרשת תמנון. אכן, כדרישת ביהמ"ש שם, יש לבחון את מידת השליטה של אדם אחד על נכסו של אחר. ובענייננו - מידת השליטה של הנתבעת על נכסיה ומתחמה של התובעת. זאת יש לעשות תוך בחינת ההסדרים החוזיים שנקבעו בין הצדדים לאור העקרונות הללו. 7. להבדיל ממקרה תמנון, בו השמירה על פי ההסכם הייתה על מגרש ובו שני שערים ובכל שער הוצב שומר, ללא מערכת מחוברת למסך שמולו ישב שומר ועקב אחר הנעשה באתר ולהבדיל ממקרה מנורה שם דובר על שמירה על כל הקניון על כל קומותיו ואגפיו, במקרה דנן מדובר על שמירה במוקד מאויש. סעיף 3.2 להסכם בין הצדדים קובע, כי הנתבעת תקיים ותפעיל מוקד מאויש 24 שעות ביממה שיופעל על ידי עובדיה, וזאת לצורך מתן השירותים על פי ההסכם לתובעת, כדי שהשומרים באתר התובעת יוכלו לפנות בכל עת אל המוקד. נספח ד' להסכם קובע בין יתר תפקידי המאבטח מטעם הנתבעת, כי על המאבטח לשמור על ציוד ורכוש התובעת, להשגיח וליתן מענה בשעת חרום ובשגרה, לנהל בקרת כניסה, יציאה, סיורים, פעילות ביום, בערב ובלילה הן על היקף המבנה והאזורים הפנימיים. מהאמור לעיל עולה כי בענייננו, בשומר שכר עיקרי עסקינן, שכן שמירת רכוש וציוד התובעת הינה המטרה המרכזית לשמה התקשרה התובעת עם הנתבעת ואשר בעטיה שכרה התובעת את שירותי הנתבעת. 8. בע"א 002349/04 מנורה נגד שירותי השומרים, נקבע: השאלה העומדת להכרעה בערעור זה הינה האם חל, בנסיבות המקרה, חוק השומרים. לכאורה, כפי שטוענת המערערת, התשובה ברורה שהרי עוסקים אנו בחברת שמירה מקצועית, אשר נשכרה על מנת לספק שירותי שמירה, אך לא כך הוא. כפי שכותבת ד"ר רנר בספרה חוק השומרים, תשכ"ז-1967 25 (1998) (להלן: "רנר"): "אין החוק חל דווקא על "שומרים" במשמעות לעיל, שכן אף שומרים מקצועיים, שתפקידם הינו השגחה על הנכס, עשויים כלל לא להיות כפופים לחוק השומרים". על מנת לקבוע אם יש תחולה להוראות חוק השומרים, שומה עלינו לבחון האם היחס בין הצדדים הוא יחס של "שמירה" כמשמעותה בחוק ובפסיקה. סעיף 1(א) לחוק השומרים מגדיר שמירה כ"החזקתו של נכס כדין, שלא מכוח בעלות". הגדרה זו המתארת זיקה קניינית לנכס, אינה באה אך כדי להגדיר מהי שמירה, אלא גם כדי לקבוע את האחריות בגין אובדן הנכס או נזקו, אותה מטיל המחוקק על מחזיק נכס כדין, שלא מכוח בעלות כלפי בעל הנכס (רנר, שם בעמ' 41-42). לפיכך, "אין להבין את מושג השמירה, ואת מהותו של השומר בלא לקחת בחשבון את היקף האחריות שאותה שמירה גוררת אחריה" (רע"א 270/01 תמנון נ' אליהו, פ"ד נז(2) 817, 822 (2003) (להלן: "עניין תמנון"). גדר הספיקות, הוא לגבי היקף פריסתו של המושג "החזקה" המאפיין את השמירה, שכן זו תבחן, כאמור, לאורה של האחריות המוגבר, כפי שנקבע במקרה תמנון........... כבר נפסק, כי לעניין חוק השומרים החזקה הדרושה בנכס היא כזו המבססת בו שליטה ממשית והמקימה יכולת מעשית לפקח על הנכס ולקיים את השמירה עליו (ע"א 365/86 ארד חברה לביטוח בע"מ נ' ממ"ן - מסוף מטען, תק-על 91(1), 526 (1991)). 5. כאמור, על פי קביעותיה של הערכאה הדיונית, בשעות בהן הקניון אינו פעיל הופקדה השמירה עליו בידי שני אנשים: יומנאי בעמדת מודיעין וסייר. אין ספק כי שמירה בהיקף שכזה אינה מקנה למשיבה יכולת מעשית לפקח על הנכס ולשמור עליו במובן אליו מכוון חוק השומרים. כשעסקינן בקניון בן 3 קומות ו-252 חנויות אין הסייר הבודד המופקד על שמירתו יכול לפקח על הנעשה בו בכל מקום בפרק זמן נתון והוא אף אינו בעל שליטה ממשית בקניון (השווה לנסיבות עניין תמנון). מכאן, שלא ניתן לקבוע כי במקרה זה מדובר ב"שמירה" כהגדרתה בחוק השומרים מאחר ולא הוקנתה למשיבה יכולת ממשית לפקח על הנכס. 9. אלא שבעניינינו, אין המדובר באתר בהיקף כגון זה שתואר במקרה מנורה, מה שהביא את בית המשפט למסקנה, כי לא ניתן להפקיד סייר או שומר בודד לפקח על הנעשה סכל מקום בקניון. היקף שטח האתר עליו הוצבה השמירה ובגינו ניתן השירות משמעותי לשאלה האם לנתבעת שליטה ממשית המקימה יכולת מעשית לפקח על הנכס. בעניינינו, היקף האתר, צורת השמירה בעזרת מערכת, וחתימת הנתבעת על ההסכם, לאחר שביצעה סקר סיכונים והסכימה שהתובעת לא תשנה את מצב האתר למרות הערותיה, מצדיקים את הקביעה, כי הייתה לה את השליטה הנדרשת כדי לפקח על הנעשה באתר ולקבוע כי הינה בבחינת שומר שכר. אחריות בנזיקין 10. לעניין האחריות שמוטלת על הנתבעת, נקבע בהמשך ההסכם, תחת תת הכותרת "אחריות בנזיקין" : ובפס"ד מנורה הנ"ל: "סעיף 2(ב) לחוק השומרים מטיל סוגים שונים של אחריות על סוגי השומרים השונים. כך, על שוכר שכר "עיקרי", אשר נשכר במטרה לשמור על הנכס מוטלת אחריות כמעט מוחלטת; ואילו על שוכר שכר ששמירת הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית בשלה נשכר, מוטל הנטל להוכיח כי לא התרשל.......... 11. בעניינינו, להבדיל ממקרה תמנון, נקבע בס', 7.1 להסכם, כי הנתבעת " תנקוט בכל אמצעי הזהירות הדרושים על פי כל דין לשם שמירה על ביטחונם ואו רכושם של הציבור, החברה, עובדי החברה, המזמין, עובדי המזמין, וצדדים אחרים שלישיים כלשהם. החברה תהא אחראית לפי לכל דין כל נזק גוף או לרכוש שייגרם למזמין ו/או לעובדיו ומבקריו ו/או לצד שלישי כלשהו, עקב מעשה או מחדל שלה ו/או של מי מעובדיה ו/או מי שיוצב מטעמה לביצוע שירותי השמירה והאבטחה שייגרם תוך כדי או במהלך שירותי השמירה והאבטחה" להבדיל ממקרה מנורה, נקבע כאן, כי הנתבעת תהיה אחראית גם בגין נזק לרכוש שנגרם בגין מחדל של עובדיה שהוצב לביצוע השמירה והאבטחה, ותוך כדי ביצועם. כפי שנקבע בתא"מ 64806/07 הפניקס הישראלי נ' מוקד גל בע"מ : על פי סעיף 2 לחוק , נקבע כי שומר שכר , יהיה אחראי לכל נזק או אובדן של הנכס או לנזקו זולת אם אלה נגרמו בנסיבות שלא היה על השומר לחזותן מראש, ולא יכול היה למנוע אותן .. על פי סעיף זה נהפך נטל הראיה ובענייני שומרים מוטלת על הנתבע החובה להוכיח קיומן של נסיבות שלא יכול היה לחזותן מראש , ולא היה יכול למנוע אותן , על מנת לפטור אותו מאחריות. באשר לתנאי ההפטר הראשון, " לא יכול היה לצפותן מראש " אין להתייחס ברצינות לטענה של הנתבעת , כי לא צפתה אפשרות שמישהו זר יחדור לתחום המחצבה , ויגנוב ציוד, הרי לשם מה נשכרו שירותיה אם לא על מנת למנוע אפשרות זו . 12. ולעניין טענת הנתבעת בעניין סקר הסיכונים, לא רק שההסכם בין הצדדים נחתם כחצי שנה לאחר ביצוא הסקר, אלא שכפי שנקבע במקרה הפניקס, כך גם כאן, לא הועלתה טענה כי הגניבה בוצעה בתנאים מיוחדים, ובלתי צפויים , עד כי הנתבעת או עובדיה לא יכלו לצפותן או לקחת אותן בחשבון. בנוסף, כפי שנקבע שם, אין, ואין להיתלות ברצונו של הלקוח להקטין עלויות כסיבה למתן שירות חסר או שירות לקוי, כיוון שקיים כדרך הטבע מתח בין דרישות הצרכן לבין דרישות הספק ומוכנותו לתת את השירות . הצרכן דורש הרבה במחיר מעט, הספק , מעונין לדרוש הרבה ולתת מעט . גם פה כמו בפניקס, מהות ההסכם שנעשה ונחתם בין הנתבעת למבוטחת, מטרתו אחת, לשמור על המתחם מפני גניבות . זו הייתה המטרה אליה חתר הלקוח, ואותה חייב היה נותן השירות לספק . הנתבעת הייתה חייבת לכלכל את צעדיה , לחשב את חישוביה, ולבדוק היטב , כמה שומרים, ואי אילו אמצעים היא זקוקה על מנת לספק את דרישות הלקוח, קרי שמירה מלאה על כל המתחם. היה על הנתבעת טרם חתימה על ההסכם, לבדוק את תנאי המיגון והגידור של המתחם, לבדוק את נקודות התורפה שעלולות לקרוץ לגנב פוטנציאלי, ולהגיש ללקוח מפרט של כל הנתונים והדרישות שחייבות להתקיים על מנת להשיג את המטרה של שמירה מלאה על הרכוש . ככל שסברה הנתבעת כי בתנאים הקיימים איהנ יכולה לקיים את השמירה לה התחייבה, היה עליה לסרב לקבל את העבודה. וכפי שנקבע שם: " לקוח מצפה כי תמורת כספו , ששולם לאחר משא ומתן ובחינת כל נתוני העסקה יקבל שירות של שמירה מלאה על רכושו , ולא להתעמת עם טענה מאוחרת, של השומר , כי לא היה מספיק כוח אדם לבצע את השמירה" 13. במקרה שלפנינו, הנתבעת קיבלה לידיה, והחזיקה בידיה נכס של התובעת לשמירה, בתמורה לשכר בעבור שירותיה. מעצם טיבו של העסק שמפעילה התובעת, ברי כי מטרת השמירה בעסק הינה, בין היתר, שמירה על רכוש התובעת, כולל מנופיה. שהם הנכס אשר קיבלה הנתבעת לידיה לשמירה, ואשר היו בחזקתה הבלעדית בעת הפריצה למוסך התובעת, והרי לשם כך נשכרו שירותי הנתבעת מלכתחילה. לנתבעת היתה גם היתה שליטה על מתחם התובעת, והרי לשם כך נאותה ליתן שירותיה, כאמור בהסכם בין הצדדים. מהאמור לעיל, ומיישום הוראות החוק על נסיבות המקרה דנן, ואף מיישום עקרונותיו של פס"ד תמנון אליו הפנתה הנתבעת, עולה, כי הנתבעת הינה אכן, כטענת התובעת, וכאמור לעיל, שומר שכר, כהגדרתו בחוק השומרים. כמפורט בפס"ד חן שחר לעיל, הנתבעת התחייבה בחוזה, ועל כן אחראית היא לקיום התחייבויותיה, ותנאי השמירה הם אלו אשר נקבעו בחוזה שנחתם בין הצדדים. אם כן, המסקנה הינה כי חוק השומרים חל על נסיבות המקרה דנן, הנתבעת הינה שומר שכר, וכעת יש לבחון את אחריותה של הנתבעת, תוך בדיקה האם אירוע הפריצה חל בנסיבות אותן לא יכלה לצפות מראש, כך שלא יכלה למנוע תוצאותיהן, כמצוות ס' 6 לחוק השומרים, המובא לעיל. 14. אחריות לפי עוולת הרשלנות בפס"ד תמנון נקבע לעניין זה, כי: "בית משפט השלום קבע כי המערערת אינה אחראית ברשלנות שבנזיקין, שכן לא הוכח קשר סיבתי בין התרשלותה לבין הנזק שנגרם. החלטה זו שונתה בבית המשפט המחוזי, תוך הסתייעות בדיני הדבר מדבר בעדו (סעיף 41) [נוסח חדש]). אכן, מקובל עלי כי יש בכוחם של דינים אלה להשלים את שהחסירו הראיות באשר לקשר הסיבתי (ראו 8151/98) לעומת זאת, לא מקובל עלי שדינים אלה חלים בנסיבות שלפנינו. הטעם לכך הוא, שאחד התנאים המרכזיים לתחולתו של סעיף 41, הינו כי אירוע המקרה מתיישב עם המסקנה שהנתבע התרשל יותר מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה. תנאי זה אינו מתקיים בנסיבות העניין שלפנינו. אירוע המקרה אינו מתיישב עם המסקנה שהחברה התרשלה יותר מאשר עם המסקנה שנקטה זהירות סבירה. בשאר טענות המשיבה, ובהן טענות המזמינות אותנו להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, לא מצאנו ממש". כפי שיפורט בפסק דיני זה, אירוע המקרה מתיישב דווקא עם המסקנה שהנתבעת ו/או מי מעובדיה אשר שימש בתפקיד השומר בעת אירוע הפריצה, התרשלה יותר מאשר עם המסקנה שנקטה זהירות סבירה. 15. מטעם התובעת העידה גב' הילה בן נעים, דירקטורית בתובעת, ומנכ"ל משותף במות הרמה בראשון לציון. בתצהירה העידה כי פניית התובעת אל הנתבעת היתה בקשר לקבלת שירותי שמירה בתשלום על המוסך המצוי בחזקת ובבעלות התובעת, וכי התובעת שילמה לנתבעת מידי חודש, בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים, את מלוא התמורה בעד העבודות. על אף שירותי הנתבעת, ארעה פריצה בלילה שבין 3.10.08 - 4.10.08, וכאשר הגיעה למוסך בבוקרו של יום א, 5.10.08, גילתה כי מנוף של מנופי אבי, מתוצרת LIEBHERR שמספר רישויו 39-676-00, ואשר חנה במוסך, פורק ונגנבו ממנו כל מערכות הפיקוד והבקרה של יחידת ההרמה. זמן קצר לאחר מכן חזר למוסך מנוף נוסף שיצא לעבודות הנפה בשעות הבוקר המוקדמות, לאחר שהתברר כי גם ממנוף זה, מס' רישוי 16-135-00, פורקו ונגנבו כל מערכות ההפעלה והבקרה האלקטרוניות. מיד לאחר שנוכחה הילה לנזקים הכבדים, הוגשה תלונה במשטרה בדבר הגניבה והנזק למנופים [ראה ס' 7-9 לתצהירה]. עוד ציינה בתצהירה, כי במועד הגניבה, חנו שני המנופים ברחבת החניון במוסך, והמדובר בחצר סגורה ומגודרת המקיפה את כל השטח [עמ' 47 לפרוט' ש' 30-31, עמ' 48 ש' 1], שהכניסה הראשית אליה נסגרת באמצעות שער חשמלי נייד, שפתיחתו הינה על ידי שומר הנתבעת, המצוי במקום 24 שעות. לדבריה, בדיקת מצלמות האבטחה שבחצר המוסך העלתה כי ביום שישי בשעה 23.00 פרצו שני רעולי פנים למוסך. לטענתה, היה על השומר לבצע בסוף השבוע סיבוב שעון בלחצנים בכל שעתיים בשעות אי זוגיות, במשך כל סוף השבוע, החל מיום ו' בשעה 21.00 ועד יום א' בשעה 5.00, והיה עליו לבצע סיורים וללחוץ על 7 לחצני הביקורת, אך בפועל השומר לא עשה הנדרש ממנו, לרבות סיור מידי שעתיים, כמתחייב ממנו [ס' 12 לתצהירה, עמ' 48 לפרוט' ש' 23-26]. נוהל הסיורים, לפיו היה על השומר לבצע סיבוב שעון, כאמור בעדותה של הילה, נקבע בחוברת נוהלי הביטחון אליהם התייחסה העדה בעדותה, ואשר הוגשה ביום 28.3.11 לביהמ"ש, לאור דרישת ב"כ הנתבע. עוד הוסיפה, כי בעמדת השמירה מצוי מסך טלוויזיה עליו מוצגות מצלמות האבטחה של כל המתחם, והכוללות מסך מפוצל של 16 מצלמות, כך שניתן היה להבחין בפורצים במהלך הפריצה, במצלמות האבטחה אשר עבדו באופן תקין אותה עת [עמ' 49 ש' 15, ש' 25]. על אף האמור, שומר הנתבעת שהיה במקום בעת ביצוע הפריצה, לא הבחין כלל בכניסת הפורצים לשטח המוסך. בלשונה: "רואים אותם בסרט מתעסקים המון זמן במנופים, הוראות בטלפון להיכן לגשת. אם השומר היה מסתכל על התמונה, הוא היה רואה" [עמ' 51 ש' 11-12]. 16. מטעם התובעת הגיש תצהיר ויטלי אסף, שהינו מנופאי בכיר בתובעת, ובתצהירו פירט כי ביום א', 5.10.08, נסע לעבודה בחיפה בשעות הבוקר, עם מנוף של התובעת, נושא רישוי מספר 39-676-00. במחלף אולגה עשה הפסקה קצרה לשתיית קפה, כאשר ערכת הקפה מצויה בצידו האחורי של המנוף. כאשר הרים עיניו הבחין שדלת תא המפעיל המצוי מאחורי המנוף פתוחה מעט, עלה לסגור הדלת, והבחין שהמחשב, ידיות ההפעלה, מערכות הפיקוד והבקרה וכיוצא באלה - חסרים. ויטלי דיווח טלפונית להנהלת התובעת אודות החוסרים, אשר הורתה לו לשוב חזרה למוסך בראשל"צ לביצוע הערכת נזק. בחקירתו העיד כי עובד בתובעת מזה 3 וחצי שנים כמנופאי, בסוג מנוף 450 טון. ביום בו גילה את הגניבה מהמנוף, יצא לנסיעה, אך לפני יציאתו לא הבחין בכל דבר חשוד או חריג במנוף [עמ' 27 ש' 24-25]. עובר לכך, נהג במנוף ביום שישי שקדם לכך, והחנה אותו מול הבוטקה של השומר, כאשר המרחק בין השניים הינו כ- 30-40 מטרים [ש' 31-33]. 17. התובעת הגישה חוות דעת הנדסית מטעמה, ערוכה בידי המומחה המהנדס יוסף אבני, שעובד עם התובעת באופן קבוע [עמ' 6 לפרוט' ש' 15]. לעניין הנזק, קבע המומחה אבני בחוות דעתו כדלקמן: הנזק הפיזי למנוף 161-35-00 הינו בסך 528,264 ₪; הנזק הפיזי למנוף 39-676-00 הינו 676,453 ₪; נזקים תוצאתיים [אובדן הכנסות] בסך 647,500 ₪. סה"כ היקף הנזק הכולל - 1,852,217 ₪. המומחה אבני הגיע ביום 5.10.08 למוסך לבדוק את נסיבות הפריצה למקום. בחוות דעתו כותב המומחה כי במוסך התובעת בוצע שחזור של אירוע הפריצה, ומן הממצאים שהתקבלו עולה כי הפורצים חדרו למתחם, ככל הנראה מבעד לגדר בצידו הדרומי של המתחם, לאחר שפתחו את חוטי המתכת שנעלו את הגדר. מיקום הפתח מלמד כי הפורצים יכלו להגיע עם רכב ממש בסמוך לגדר ההיקפית, מבלי להתגלות [ס' 1-2 עמ' 5 לחווה"ד]. עוד ציין המומחה כי "מבדיקת המצלמות שפעלו באתר עולה כי ביום שישי בשעה 23.00 ישנו זיהוי של 2 רעולי פנים ש'מטפלים' במנוף שהיה בעמדת התיקונים במוסך החברה" וכן כי לא ניתן להבחין בהליך הגניבה מהמנוף הנוסף מאחר שחנה במקום בו אין תיעוד של המצלמות. [עמ' 6 לחווה"ד]. לגבי אמצעי האבטחה והשמירה במקום, מציין המומחה כי השומר שנכח אותה עת במקום הינו מר ולרי עזיזוב, יליד 1955, בן 53, לא שירת בצה"ל, ואשר לדבריו שמר במקום ביום שישי ושבת, אך לא ראה דבר חריג, ולטענתו אמור היה לבצע סיורים ולחיצת לחצני ביקורת כל שעתיים, אך לא ידע להסביר מדוע החל מהשעה 1.10 בלילה ועד לשעה 6.43 בבוקר, לא נרשמו קריאות בלחצני הביקורת. לבסוף ציין כי על פי דו"ח לחצני הביקורת שהומצא לחוקר במקום, עולה כי מהשעה 22.34 ועד לשעה 1.08 לא נעשה סיור בשטח / השומר לא לחץ על לחצן ביקורת. הסיור שהחל בשעה 1.08 מקיף את כל לחצני הביקורת. עולה אפוא כי השומר אותו הציבה הנתבעת במתחם התובעת לשם מתן שירותי השמירה מטעמה, לא עמד בקריטריונים שנקבעו בהסכם בין הצדדים מבחינת גילו ושירותו בצה"ל, ואין כל ספק כי הנתבעת הפרה את התחייבותה כאמור בהסכם בכל הנוגע לכך. 18. לעניין זה העיד השומר מר ואלרי אזיזוב, אשר עבד בחברת השמירה של הנתבעת משך 3 שנים, ובאבטחה משנת 1995, ואשר היה השומר במפעל התובעת בליל אירוע הפריצה. על פי עדותו, ביום האירוע לא הבחין בדבר מוזר, וביצע את כל הסיורים במועדם, כל שעתיים [עמ' 56 ש' 20-21, 28]. כאשר נשאל אודות תקינות מסכי הטלוויזיה בבוטקה ביום האירוע השיב כי פעלו כסדרם, וכי אם לא היה כך היה מודיע מיידית למוקד ולאחראי עליו [עמ' 57 ש' 16-19]. ואלרי הוסיף ואמר כי צפה בטלוויזיה שבבוטקה, אך לא ראה כלום, והבחין שהכל תקין [ש' 21], ואילו היתה תקלה, היה מודיע מיידית למוקד. עינינו הרואות כי עדותו של ואלרי, שהינו עד הנתבעת, משמיטה כליל את הקרקע תחת טענותיה של הנתבעת עצמה, ותחת עדותו של מר לושי, מנהל בנתבעת, (כפי שתפורט בהמשך פסק דיני), כי ביום האירוע, מסכי הטלוויזיה בעמדת השומר לא עבדו כלל, ומשכך לא עלה בידי השומר להבחין במתרחש ולגלות את הפורצים. 19. כנגד חוות דעתו ועדותו של השמאי אבני, טענה הנתבעת באריכות בסיכומיה. לטענתה, בפתח עדותו התברר כי בעת בדיקתו את המתחם, נכח במקום גם שמאי מטעם חברת הביטוח, והתובעת עצמה הסתירה את עובדת היותה מבוטחת, והעובדה כי קבלה כספים מחברת הביטוח. עוד התברר, כי השמאי מטעם חברת הביטוח הינו בנו של השמאי אבני, ובעדותו אף התגלה כי קיימת חוות דעת נוספת מטעמו, מלבד זו שהוגשה על ידי התובעת לביהמ"ש ולנתבעת, והתברר גם כי השמאי אבני ראה את חוות דעתו של בנו בעת כתיבתה. עוד עלה מחקירתו של אבני, כי קיימת חוו"ד נוספת מטעמו [שהיא חוות הדעת המקורית], אשר כאמור לא הוגשה, ובה קיים פרק העוסק באחריות הנתבעת לפריצה, וממנו עולה בבירור כי הנתבעת לא אחראית לאירוע. טוענת הנתבעת כי התנהלותם זו של התובעת והשמאי מטעמה פגומה. בנוסף, התברר לטענתה כי השמאי אבני הסתמך על דוח מוקד החקירות, שאף הוא לא הועבר לביהמ"ש ולנתבעת [ת/2] ואשר ממנו עולה בבירור כי גרסת הנתבעת לנסיבות אירוע הפריצה היא היא הגרסה הנכונה, וכי הדוח סותר את דבריה של הילה בעדותה. התובעת בסיכומיה טענה כי הצורך בשני שמאים נבע מכך שהתובעת הודיעה לחברת ביטוח אודות האירוע, וזו מצידה שלחה למקום את השמאים אילן אבני ורם מלאכי, ובמקביל הזמינה את אבני כשמאי מטעמה, משום שרק מנוף אחד מבין השנתיים היה מבוטח, ואילו בגין השני, ניסתה התובעת לקבל שיפוי דרך הפוליסה הכללית. ניסיונה זה נכשל, בשל כך שהפוליסה מחריגה כלי רכב מנועי. התובע גורסת כי אין כל קשר בין הסכום שמאשר שמאי הביטוח, המושפע מניכויים להם הוא מחויב, על פי הוראות הפוליסה, לבין הנזק הממשי שארע בפועל, אותו בחן השמאי אבני. עוד לטענתה, בפתח ישיבת ההוכחות, הצהיר ב"כ התובעת כי התובעת קבלה מחברת הביטוח סך של 349,416 ₪ בגין נזקי אחד המנופים. 20. לעניין חוות דעתו של השמאי אבני מטעם התובעת, ראיתי לקבוע כי לאור הפגמים שנפלו בעריכתה, כתיבתה והגשתה, ולאור העובדה שהתברר כי היו 2 חוות דעת, שאחת מהן עסקה בפרק אחריותה של הנתבעת לאירוע הפריצה ומהשניה, אשר הוגשה, הושמט פרק זה, כי אין כל רלוונטיות לקביעותיו של המומחה בענין אחריותה של הנתבעת, וכי יש לייחס חשיבות לחוות דעתו, אך לענין הנזק ותו לא. ממילא, שאלת האחריות הינה שאלה שבתחום קביעתו של ביהמ"ש, והדבר ייעשה מתוך הראיות שהובאו בפניי והעדים שהגישו תצהיריהם והעידו בפניי. משכך, ראיתי לייחס חשיבות רק לממצאי השמאי אבני לסוגיית הנזק. 21. מטעם הנתבעת העיד מר אלי לושי, אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה, עבד בנתבעת כמנהל אזור. בתצהיר עדותו הראשית העיד לושי כי הנתבעת לא התרשלה בביצוע פעולות השמירה להן התחייבה מול התובעת, ביצעה את כל המוטל עליה על פי ההסכם, והשומר אף הוא מילא תפקידו באופן נאות ומקצועי. לושי הוסיף וטען [ס' 6 לתצהירו] כי מתחם התובעת משתרע על פני שטח של כ- 5 דונמים, אשר מסביבו אין כל גדר או חומה, ולכן ניתן לחדור לאזור בנקל. בנוסף, אין במתחם מערכת אזעקה היקפית. בכניסה למתחם ישנה עמדת שמירה ושער ברזל חשמלי, ועל פי הנוהל המוסכם, מוצב במתחם שומר מטעם הנתבעת 24 שעות ביממה. לושי העיד [ס' 9 לתצהירו] כי לאחר שהודע לו על דבר הפריצה, הגיע מיד למקום, שוחח עם אנשי התובעת, וחקר את שומר הלילה, מר ולרי אזיזוב, ששמר במקום משעה 19.00 ועד 7.00 בבוקר, ולטענתו, ביצע את תפקידו כנדרש, לרבות כל הסיורים הנדרשים, ולא נמצא כל פגם בתפקודו. עוד ציין בתצהירו כי צפה בסרט מצלמות האבטחה במקום, וממנו עולה כי השומר ביצע תפקידו כהלכה. לדבריו, ניתן לראות כי הפורצים הגיעו לחזר המוסך מהצד הצפוני מזרחי, שהיה פרוץ לגמרי, ופרקו חלקים מהמנוף שהיה בחצר, וכי השומר ערך את הסיור הנדרש כ-10 דקות עובר לחדירת הפורצים, שמצידם התחבאו עד שהשומר סיים את סיורו. לושי הוסיף והדגיש כי מעמדת השמירה לא ניתן לראות או לשמוע דבר ממקום הגניבה, וממילא, מסך הטלוויזיה במעגל סגור המצוי בעמדת השמירה, לא פעל. למחרת האירוע, בדק את הטלוויזיה במעגל סגור והבחין כי לא ניתן לראות בה את שנעשה במקום הגניבה, המרוחק מאות מטרים מעמדת השמירה. לבסוף ציין בתצהירו [ס' 12] כי עובר לאירוע, ביום 21.1.08, ביצעה הנתבעת סקר סיכונים, והעבירה לתובעת המלצות להגברת ושיפור האבטחה במקום, לרבות תיקון הגדר על מנת שתתחום את החצר מכל כיווניה. לשיטתו, לו היתה הגדר תקינה ולא פרוצה, ולו היתה אזעקה היקפית סביב המתחם, כהצעת הנתבעת, ניתן היה למנוע את אירוע הגניבה. בחקירתו אישר לושי כי סקר הסיכונים בוצע ביוזמת הנתבעת, אך לא בא לידי ביטוי בהסכם שנחתם בפועל, 4.5 חודשים לאחר ביצוע הסקר, והתובעת לא ביצעה את המלצות הנתבעת על פיו [עמ' 52 ש' 17-24]. כמו כן אישר את נספח הנחיות הביטחון אשר הינו חלק מההסכם, והתקנתה של מערכת במתחם התובעת, המבצעת בקרה לסיורי השומר; "היו נקודות סיור, לחיצה זה נקרא סיורית, הוא מסתובב והוא לוחץ בנקודות שצריך להגיע אליהם וזה עובר למחשב וניתן לבדוק אם הסיורים נעשו בזמן" [עמ' 53 ש' 3-4]. בפני לושי הוצג דוח פריקות סיירן [שצורף לתצהירה של הילה], שהינו הדוח שמוצא מן המחשב ובו רשימת הסיורים שבוצעו בפועל, זאת על סמך לחיצות השומר באותן נקודות נדרשות. לושי אישר בעדותו כי על פי דוח המחשב, השומר לא ביצע סיור אחת לשעתיים, כפי שהיה עליו לעשות בהתאם להסכם ולהנחיות הביטחון [עמ' 53 ש' 16]. עוד אישר כי אכן, היה על השומר לבצע סיורים כל שעתיים אי זוגיות, ולשאלה האם כך אכן נעשה השיב "דברתי עם השומר ותחקרתי אותו והוא אמר לי שעשה את הסיורים לפי מה שצריך. אולי הוא לא השתמש בסיורית או היתה תקלה. הוא אמין עלי שעשה את הסיורים ורואים זאת במצלמות" [שם, בש' 25-28]. מהאמור עולה, כי השומר שהציבה הנתבעת לא ביצע את הסיורים בתדירות עליה הוסכם בין הצדדים, ואף לא בשעות הנקובות בהסכם לשם ביצועם. 22. סקר הסיכונים הנתבעת טענה בסיכומיה [ס' 48] כי בסקר הסיכונים שנערך על ידה ביום 21.1.08 עבור התובעת, הוזהרה התובעת מפורשות בעניין המצלמות במקום וצוין במפורש כי השליטה במצלמות איננה בידי השומר, ולפיכך יעילותן מוטלת בספק, ואינן מהוות ערך מוסף לשומר. לטענת הנתבעת, פרטה בסקר את כל נקודות התורפה במתחם ואת המלצותיה כיצד להגביר ולשפר את אבטחת המקום, אך התובעת לא ביצעה את ההמלצות, והותירה את המקום חשוף לסכנות ועל כן היא האחראית היחידה לאירוע הגניבה. בעניין זה צודקת התובעת בטענתה [ס' 19 לסיכומיה] כי ההסכם נחתם כחמישה חודשים לאחר עריכת הסקר (בחודש מאי 2008), וכי הסקר עצמו לא אוזכר כלל וכלל בהסכם בין הצדדים, ואין ולא היתה כל התחייבות מצד התובעת לבצע את המלצותיו ולפעול על פיו. לטעמי, צודקת התובעת בטענתה בענין הסקר דנן. אמנם, הנתבעת ביצעה סקר סיכונים כאמור, והעבירה המלצותיה לתובעת. ברם, ההסכם שנחתם בין הצדדים זמן רב לאחר ביצוע הסקר והעברת מסקנותיו לידי התובעת, לא היה תלוי בביצוע המלצות הסקר, וההסכם נחתם על אף שהתובעת לא פעלה על פיו. בעצם חתימת הנתבעת על ההסכם, מבלי שהתובעת פעלה על פי המלצות סקר הסיכונים, הביעה הנתבעת את הסכמתה, לקבל עליה את ביצוע העבודה המפורטת בהסכם ואת האחריות המוטלת עליה, מבלי שהתובעת תשנה את מצב האתר. זאת ועוד, לא צוין באף סעיף מסעיפי ההסכם כי ההסכם לא יחול במידה ולא יבוצעו המלצות הסקר. משכך, אין כל ביסוס לטענות הנתבעת בגין סקר הסיכונים, ועל כן נדחית טענתה בגין כך שהתובעת לא ביצעה את המלצות הנתבעת, ומכאן שהיא היא האחראית לאירוע הפריצה. מסקנתי זו נכונה גם לגבי מגוון טענותיה של הנתבעת בעניין אי גידורו של מתחם התובעת. והדבר מקבל משנה תוקף לאור העובדה שההסכם בין הצדדים נחתם לאחר שבוצע סקר הסיכונים. דהיינו, הנתבעת ידעה גם ידעה אודות הבעיות להן היא טוענת בגידור ותיחום עסקה של התובעת, הפירצות בגדר להן היא טוענת, ושאר הליקויים בענין זה. ועל אף טענותיה וידיעתה הברורה והחד משמעית בנושא הגידור, בחרה להתקשר עם התובעת בהסכם, ולהעניק לתובעת שירותי שמירה מטעמה. מאחר שהייתה מודעת לבעיות הגידור להן היא טוענת, היה עליה לנקוט באמצעים הראויים על מנת להתגבר על הבעיות הנובעות מכך, ככל שידה משגת, ועל פי הידע המקצועי שברשותה, שהרי לשם כך נשכרו שירותיה. משלא עשתה כן, אין אלא להלין על עצמה, ואל לה לטפול האחריות לאירוע בידי התובעת בשל כך. בהמשך נשאל לושי אודות קלטת האבטחה [עמ' 54 לפרוט' ש' 18-19] ואת אשר ניתן היה לראות על מסכי הטלוויזיה בעמדת השומר, והשיב כי בליל האירוע, היה המסך המוצב בבוטקה השומר לא תקין ולא עבד [ש' 22-23], והוא מצידו הביא זאת לידיעת אריאל, האחראי על האבטחה [עמ' 55 ש' 1], בעל פה. כאשר נשאל האם במצב בו המסכים לא עובדים, יש צורך בהגברת הסיורים השיב כי "זה לא חדש שקורה ויש תקלות במצלמות. שומר יושב גם בלי שהמצלמה תעבוד, הוא שולט על שער הכניסה, יש סיורים שהוא צריך לעשות באופן כללי. אתה לא יכול בגלל שמצלמות לא עובדות לבטל את השמירה. יש הרבה אתרים שאנחנו עובדים בהם ללא מצלמות..." [עמ' 55-56 ש' 30-31, 1-2]. לאור המפורט באריכות בפסק דיני זה, אני מקבלת את התביעה. הנזק התובעת טוענת לנזק ישיר בסך 456,944 ₪ למנוף אחד, ו- 322,968 ₪ למנוף השני, סך הכל - 779,912 ₪, ומסכום זה יש להפחית את הסכום שקבלה התובעת מחברת הביטוח - 349,916 ₪. סה"כ נזק - 430,496 ₪, וזאת בטרם חישוב הנזקים העקיפים שנגרמו לתובעת, אך עותרת לתשלום סך של 180,000 ₪ בלבד, שהינו המגבלה החוזית של מכפלת תשלום חודשי בסך 30,000 ₪ ב- 6 חודשים. הנתבעת, כאמור, שוללת את אחריותה, אך טוענת כי ממילא אחריותה הוגבלה לסך של פי 6 מהתשלומים ששולמו לחברה כתמורה על ידי המזמין בתקופה של חודש אחד. חודש ייחשב כממוצע החשבוניות ב- 3 החודשים שקדמו לחודש בו ארע האירוע, והממוצע עבור חודש אחד הינו 26,451 ₪. סוף דבר אני מקבלת את התביעה. על הנתבעת לשלם לתובעת פי 6 מהתשלומים ששולמו לנתבעת כתמורה על ידי התובעת, בתקופה של חודש אחד. זאת בצירוף הצמדה וריבית כדין, מיום אירוע הפריצה ועד לתשלום בפועל. הצדדים ימציאו פסיקתא לחתימתי על בסיס החישוב לעיל.שאלת ההוצאות תידון בעת החתימה על הפסיקתא. פריצהחברת שמירה