קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד עורך דין בגין הפסד במשפט / פיצוי מעורך דין על הפסד במשפט: תביעה כספית על סך 224,799 אשר הוגשה על ידי התובעת כנגד התובע, עו"ד במקצועו בעילה כספית, חוזית ונזיקית. א. תמצית טענות התביעה 1. התובעת פנתה אל הנתבע כדי שייצגה בתביעה נזיקין כנגד הבעלים של מכון הכושר בו התאמנה, לאחר שנפצעה במהלך אימון, ונגרמו לה נזקי גוף קשים כולל, שבירת עצם הירך, והיא נזקקה לניתוח ברך והליך שיקום ארוך. התובעת פנתה אל הנתבע, בעקבות פרסום באתר האינטרנט, בו התובע הציג עצמו, כמתמחה במגוון תחומים הקשורים לתביעות גוף. בפגישה שהתקיימה במשרד הנתבע, הוא הבטיח לתובעת, כי תזכה בסכום בן 6 אפסים ודרש שתשלם לו 7,000 ₪ כדי להתחיל ולטפל בתיק וכן אחוזים מההצלחה. לטענתה, לאחר הפגישה הראשונה במהלכה שילמה לנתבע 7,000 ₪ ניסתה במשך כחצי שנה להשיגו ללא הצלחה, ורק לאחר חצי שנה הוזמנה לפגישה עם מתמחה ממשרד הנתבע ובפגישה זו מילאה טפסים שונים. כתב התביעה כנגד הבעלים של מכון הכושר, הוגש כשבעה חודשים לאחר שפנתה לראשונה אל הנתבע. (להלן: "תביעת הפיצויים") 2. התובעת טוענת, כי הוזמנה מספר פעמים, במועדים שונים, למשרדו של הנתבע לפגישות עם מספר מתמחים, כדי לחתום על טפסים שונים. כל ניסיונותיה להיפגש עם הנתבע ו/או לשוחח עמו לא צלחו. רק לאחר דרישות חוזרות ונשנות הצליחה לשוחח עמו, והנתבע הבטיח לה והרגיעה, כי אין לה מה לדאוג, כי כל המסמכים וכתבי הטענות עוברים דרכו, הוא מאשר אותם וחותם עליהם. טרם דיון ההוכחות בערכאה הראשונה, הנתבע כלל לא נפגש עמה כדי להכינה לדיון, ולפנייתה למשרדו נענתה כי עליה להשיב לשאלות שתישאל. 3. התובעת הגישה, באמצעות הנתבע, תביעה נגד הבעלים של מכון הכושר, בבית משפט בראשון לציון, לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה בעקבות רשלנות בעלי המכון. בהתייעצות בינה לבין הנתבע, הם החליטו לסרב להצעת בעל המכון, לפיה ישולמו לה סך של 70,000 ₪. לגרסת התובעת, טרם דיון ההוכחות היא הוזמנה למשרד הנתבע לחתום על תצהיר עדות ראשית בפני מתמחה ממשרדו והנתבע לא נכח בפגישה. בדיעבד, קבע בית המשפט המחוזי בדיון בערעור, כי התצהיר לוקה בחסר. ביום 22.10.08 ניתן פסק דין בית משפט השלום, בו נתקבלה תביעת התובעת ונפסק כי הבעלים של מכון הכושר התרשל בכך שלא פיקח על התובעת פיקוח צמוד בעת שהלכה על ההליכון וכי נותרה לתובעת נכות של 10% על פי חוות דעת מומחי שני הצדדים שלא נחקרו. בית המשפט השלום קבע כי על מכון הכושר לשלם לתובעת 80,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, הוצאות התובעת וכן שכר טרחה בשיעור 20% מסכום הפיצוי בצירוף מע"מ. 4. ביום 1.12.08 הגיש הבעלים של מכון הכושר ערעור לבית המשפט המחוזי. הנתבע הזמין אותה למשרדו ואמר לה כי אין לה ממה לחשוש, כי אין למכון הכושר כל סיכוי בערעור וכי "בית המשפט יזרוק את בעל המכון מהאולם". הנתבע הזמין אותה למשרדו כדי לעבוד על התשובה לערעור שהגיש מכון הכושר ודרש ממנה לשלם לו שכר טרחה נוסף, בגין התשובה לערעור, בסך 14,000 ₪. משציינה בפניו כי נהוג לשלם שכר טרחה בסיום ההליך, הטיח בפניה כי אם זהו רצונה היא יכולה לקחת את התיק ולפנות לעו"ד אחר אשר יגבה ממנה לפחות 20,000 ₪. בערכאת הערעור, בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו, כי קיימת אחריות של בעל מכון הכושר, בגין הנזק שנגרם ודחה את הערעור בשאלת האחריות. אלא שבית המשפט קיבל את הערעור של בעל המכון לעניין הנזק וקבע, כי בית המשפט השלום טעה כאשר פסק לתובעת פיצוי בגין נזקים, מאחר והתובעת לא הציגה כל ראיה לנזקיה במסגרת תצהירי עדות ראשית מטעמה ולכן מכון הכושר לא חקר אותה לעניין זה ולא התייחס לנושא בסיכומיו. בפסק הדין של ערכאת הערעור נקבע, כי התובעת זנחה את תביעתה בשאלת הנזק או כשלה בהבאת הראיות הנדרשות לשם הוכחת נזקיה. בית המשפט המחוזי, כך התובעת, קבע, כי הנתבע כשל בהבאת הראיות הנדרשות להוכחת הנזק, וכי הנתבע לא יכול היה להפנות לראיות אשר הובאו על ידו בפני בית המשפט השלום לצורך הוכחת הנזק, ואף לא לסעיפים בסיכומיו, אשר דנים בשאלת הנזק. כן נקבע שגם בתצהיר עדות ראשית של התובעת לא הוצגה ראייה לנזק. משכך, קבע בית המשפט המחוזי בערעור, כי על התובעת להשיב את כספי הפיצוי להם זכתה בערכאה הראשונה ולשלם למכון הכושר הוצאות אגרה ובנוסף הוצאות שכר טרחה בסך 10,000 ₪. 5. בתצהירה מפרטת התובעת, כי בשלב זה שלאחר פסק הדין בערכאת הערעור, החלה לקבל מכתבי התראה מב"כ בעל מכון הכושר, ונפתח כנגדה תיק הוצאה לפועל, נוכח אי יכולתה לשלם את פסיקת בית המשפט המחוזי. לטענתה, למרות שהסתבר לה בדיעבד, כי בעל המכון הציע לנתבע להפקיד את כספי הפיצוי בפיקדון עד לאחר מתן פסק הדין בערכאת הערעור, הנתבע מעולם לא הציע לה זאת והדגיש בפניה כי אין כל סיכוי לערעורו של מכון הכושר. לטענת התובעת, הנתבע ציין בפניה מפורשות כי אין סיכוי לבר"ע ולערעור שיוגש על ידה לבית המשפט העליון, כיוון שאין סיכוי לערעור בגלגול שלישי. כדי לכסות על מחדליו, הציע לה הנתבע לשלם מכספו את העירבון שייקבע בבר"ע עד לגובה של 10,000 ₪, אך בית המשפט העליון דרש פיקדון של 15,000 ₪ ומכיוון שלא הייתה לה אפשרות לשלמו, ואף לא 5,000 ₪ ומשהובהר לה על ידי הנתבע ומהחלטת כב' רשמת בית המשפט העליון, כי אין סיכוי לערעור שמוגש בגלגול שלישי, לא הוגש הערעור לבית המשפט העליון. 6. טוענת התובעת כי מי שכשל בהבאת הראיות והטענות הינו הנתבע, אשר ניסח את כתבי הטענות, תצהירי עדות ראשית וסיכומים, הוא זה שאחראי על הניהול המקצועי של התיק תוך שמירת זכויותיה. ככזה לטענתה, זנח הנתבע את שאלת הנזק בתביעה נזיקית, בכך, שלא הביא את כל הטענות הנדרשות להוכחת הנזק. בטענתה זו נסמכת התובעת על הצהרתו של הנתבע בפרוטוקול הדיון מיום 18.6.09 (ע' 4 שורה 26 ) בבית המשפט המחוזי, כי "ייתכן מאוד שהיה צריך להרחיב יותר ייתכן שבשגגה לא פורט יותר". התובעת טוענת, כי כמי שלא מבינה בנושאים משפטיים בטחה בנתבע אשר הציג עצמו כמומחה, והוא, בהתרשלותו, מנע את זכותה לקבל פיצויים על אף שבשתי הערכאות קבעו, כי בעלי המכון הם האחראים לנזק שנגרם לה. 7. התובעת תולה בנתבע את האשם לעובדה, שעליה להשיב למכון הכושר את הפיצויים שנפסקו לטובתה בערכאה הראשונה ולשלם לבעלי המכון בנוסף, גם את ההוצאות שנפסקו בערעור. על כל אלה, מוסיפה התובעת, כי אף שילמה לנתבע עצמו שכר טרחה כפול, הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור בסך כולל של כ= 40,000 ₪. עוד לטענתה, כשם שהנתבע הונה אותה, הוא ממשיך (בעת כתיבת כתב התביעה) להטעות אחרים, בכך שבאתר האינטרנט פרסם את פסק הדין שניתן בעניינה בבית המשפט השלום, מבלי שהציג את פסק הדין בערכאת הערעור. (נספח ד' לתצהירה). עוד טוענת התובעת, כי הנתבע הבטיח לה שסיכויי הערעור של בעלי המכון לבי המשפט המחוזי אפסיים ולא יידע אותה לגבי עובדות מהותיות. הוא אף לא יידע את התובעת בהצעת בעלי המכון להפקיד את כספי הפיצויים בפיקדון, מה שהתגלה לה רק במהלך הליכי ההוצאה לפועל. הנתבע אף ניכה מסכום הפיצוי שנפסק לטובתה 14,000 ₪ שכר טרחתו ויתרת הסכום שנפסק לטובתה שימש להוצאות בעקבות פציעתה, כך שלא נותר לה כל סכום להשיב לאחר החלטת ערכאת הערעור. 8. תיק ההוצאה לפועל, אשר נפתח כנגדה על ידי הבעלים של מכון הכושר, עמד בעת הגשת התביעה דנן על סך 156,392 ₪ ואילו הנתבע היה מציע לה את האפשרות להפקיד את כספי הפיצויים בפיקדון עד לאחר קבלת החלטת ערכאת הערעור, לא היה עליה לשלם ריביות כה גדולות. בפועל, היא מאוימת במכירת דירתה לצורך תשלום החוב להוצאה לפועל. גובה הנזק לו עותרת התובעת הינו 224,799 ₪ כדלקמן: השבת מלוא סכום הפיצויים שנפסק לזכותה וכן ההוצאות והוצאות שכר טרחה שנפסקו לטובתה בערכאה הראשונה, בתוספת 10,000 ₪ אשר נדרשה לשלם למכון הכושר כהוצאות שנפסקו לטובתם בבית המשפט המחוזי. ובסך הכל 147,442 ₪. סך של 9,376 ₪ שגבה ממנה הנתבע עבור ייצוגה בבית משפט השלום וסך של 17,981 ₪ שגבה ממנה עבור הייצוג בערכאת הערעור. עגמת נפש 50,000 ₪. ב. תמצית טענות ההגנה 1. הנתבע בעל רישיון לעריכת דין מזה עשר שנים, ולטענתו, תלונות התובעת כנגדו, החלו רק לאחר פסיקת ערכאת הערעור. הנתבע הציע לתובעת להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אשר הוכנה והוגשה, אך נדחתה בקשת התובעת לפטור מהפקדת עירבון, ומכיוון שהעירבון לא הופקד, נדחתה הבר"ע. טוען הנתבע, כי סיכויי הערעור להתקבל היו טובים, התובעת תיארה בתצהירה את הכאב והסבל הרב שנגרמו לה, תקופת השיקום הארוכה שעברה, האשפוזים, הניתוחים, הטיפולים, המגבלות, העזרה לה נדרשה, תקופת אי הכושר ואף צירפה תלושי שכר ואסמכתאות לטענותיה. יתרה מכך, כך הנתבע, שגה בית המשפט המחוזי בקבלו את הערעור, שכן נזק שאינו ממוני ושיעור הפיצוי בגינו נתונים לשיקול דעתו של בית המשפט בהתחשב בגיל התובע, חומרת הפגיעה ותוצאותיה, שיעור הנכות הרפואית ותקופת האשפוז, והצדדים הסכימו, כי ללא חקירת המומחים הרפואיים, יוכר לתובעת נזק בשיעור 10%. 2. הנתבע טוען, כי לאחר הזכייה בערכאה הראשונה , הציע לתובעת שלא לעשות שימוש בכספי הפיצויים אלא לסגור אותם בחשבון נאמנות עד לאחר פסק הדין בערעור. בית המשפט השלום קבע כי הבעלים של מכון הכושר התרשל וגרם לתובעת נזקים וכי נותרה לה נכות אורטופדית בשיעור 10%. כן קבע כי בעל המכון יפצה אותה: הפסד השתכרות לעבר גלובלי סך של 9,000 ₪. פגיעה בכושר השתכרות לעתיד אקטוארי סך של 17,000 ₪. טוען הנתבע כי נפסק לתובעת הפסד השתכרות למרות שהמציאה רק תלוש השתכרות אחד. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד גלובלי 10,000 ₪. הוצאות בעבר ובעתיד 4,000 ₪. כאב וסבל סך של 40,000 ₪. לטענת הנתבע, התובעת הייתה מעורבת בכל שלב הכנת כתבי הטענות, עודכנה על ידי הנתבע ו/או עורכי דין ממשרדו, הוסבר לה משמעות כתבי הטענות והכתוב בהם וכן לגבי תצהירה טרם שחתמה עליו. יתרה מכך, התובעת ידעה כי היה קושי בהוכחת הפסד השתכרות כיוון שלא עבדה בצורה מסודרת ושוטפת. הנתבע טוען, כי לא זנח את שאלת הנזק, וכי התובעת ידעה כי יהיה עליה לשלם שכר טרחת עו"ד גם אם תביעתה תידחה. 3. טוען הנתבע, כי כבר בפגישה הראשונה עם התובעת היא נתבקשה להמציא כל מסמך רפואי, הוצאה כספית ותלושי משכורת שברשותה. התובעת ציינה בפניו כי מצבה הכלכלי קשה לאור העובדה כי משנת 2001 היא עובדת לסירוגין והיו לה קשיים להשתכר, כן סבלה מכאבים בברך שמאל ומגידול ברגל שמאל, מדיכאונות ובעיות נפשיות שהחלו 3 שנים טרם מועד עריכת פרוטוקול הביטוח הלאומי מיום 28.12.05. הנתבע ביצע את עיקר העבודה בתיק המשפטי של התובעת, בסיועם של מתמחים ממשרדו, וכל עבודת מתמחה בוקרה על ידו טרם חתימתו. לגרסתו, הוא מעולם לא הבטיח לתובעת הצלחה בטוחה ו/או "קייס של לפחות שישה אפסים". התובעת קיבלה ממנו כרטיס ביקור עם מספר הטלפון האישי שלו ועשתה בו שימוש לצורך פניותיה אליו. הוא ענה לה בכל עת שביקשה לשוחח עמו והיא שוחחה פעמים רבות עם עורכי דין ומתמחים ממשרדו. 4. הצעת חברת הביטוח שביטחה את מכון הכושר, הייתה לשלם לתובעת 78,085 ₪, כולל שכר טרחת הנתבע, הוא המליץ בפני התובעת לקבל את ההצעה אך היא סירבה. בית המשפט השלום הציע להגיע לפשרה, לפיה ישולמו לה 49,000 ₪ ובהמלצתו הסכימה התובעת להצעה זו, אשר נדחתה על ידי הצד השני. כל שהמציאה לו התובעת היה תלוש משכורת אחד בלבד על סך 741 ₪ מחודש אוגוסט 2005 ותלושי שכר של חודשים אוגוסט עד נובמבר 2006, מה שמראה על הצגת נתונים דלה ומצביע על חוסר יכולת התובעת להוכיח את הכנסותיה טרם התאונה. בשל כך, כך הנתבע, אין מדובר ברשלנותו. הנתבע טוען, כי על פי רישומי יומנו, התקיימה פגישה במשרדו עם התובעת ובעלה ביום 9.7.08 להכנה להוכחות, הוכנו מסמכי בית משפט. 5. הנתבע מכחיש את טענות התובעת, ולגרסתו לא אמר לה, כי אין סיכוי לערעור שהוגש על ידי הבעלים של מכון הכושר. התובעת חתמה על הסכם שכר טרחה לגבי הייצוג בערעור, והוא מעולם לא הפעיל עליה לחץ בעניין תשלום שכר טרחתו. הנתבע טוען כי המליץ בפני התובעת לשמור את כספי הפיצויים ששולמו לה בחשבון נאמנות עד להכרעה בערעור ואף הציע לתובעת את שירותיו המשפטיים ללא תמורה בעניין תיק ההוצאה לפועל והערעור לבית המשפט העליון, נוכח המצוקה הכספית ששידרה ואף הציע לה סיוע כספי בסך 10,000 ₪ להפקדת הפיקדון שייקבע על ידי בית המשפט העליון. זאת, כיוון שהאמין בסיכויי הערעור ובטעותו של בית המשפט המחוזי. 6. לגרסת הנתבע, הכישלון בהבאת הראיות, אותו ציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו, הינו כישלונה של התובעת, אשר לא המציאה לו ראיות. ולעניין אמירתו בדיון בבית המשפט המחוזי, ולפיה ייתכן מאוד שהיה צריך להרחיב יותר וכי ייתכן שבשגגה לא פורט יותר, הסביר הנתבע בתצהירו, כי לא הסכים עם אמירות המותב בבית המשפט המחוזי, ופטר עצמו במילה "ייתכן" ולא מעבר לכך. ג. דיון 1. המחלוקת הצריכה הכרעה בתביעה דנן, הינה בשאלות: האם הנתבע התרשל בניהול התביעה שהגיש בשם התובעת כאן כנגד הבעלים של מכון הכושר שם נפצעה במהלך אימון גופני. אם ייקבע כי הנתבע אכן התרשל, כטענת התובעת, יש לקבוע: א. האם עליו להשיב לה את מלוא שכר הטרחה אשר שילמה לו, הן בגין ניהול התביעה בבית המשפט השלום והן בגין ניהול התביעה בערכאת הערעור, בית המשפט המחוזי. ב. האם על הנתבע לשלם לתובעת גם את סכום הפיצוי שנקבע לה בבית המשפט השלום, אותו קיבלה ממכון הכושר ונדרשה להשיבו בפסק הדין של ערכאת הערעור. האם על הנתבע לשלם לתובעת את סכום ההוצאות, אותן חויבה לשלם למכון הכושר בפסק הדין שניתן על ידי ערכאת הערעור. טוענת התובעת, כי נוכח התרשלות הנתבע והפרת חובת האמון מצידו, לא רק שלא זכתה לפיצוי, אלא שהיה עליה לשלם לנתבע שכר טרחה גבוה עבור עבודתו הרשלנית, ולשלם הוצאות למכון הכושר. הפרת האמון הנטענת, בין היתר, הינה בכך שהנתבע זנח את שאלת הנזק בתצהירי התובעת ובסיכומים וכשל בהבאת הראיות הנדרשות להוכחת נזק. לטענתה, בית המשפט המחוזי, כערכאת ערעור, קבע, כי אכן התרשל הנתבע באי העלאת טענות לעניין הנזק בסיכומים שהגיש בבית המשפט השלום. משכך, כך התובעת, ולאור קביעה זו של בית המשפט המחוזי, יש לדון רק בשאלת הנזק שגרם הנתבע לתובעת. הנתבע טוען, כי לא התרשל בניהול התיק המשפטי של התובעת, כי לא כשל בהבאת ראיותיו, כי לא נפל כל פגם משפטי בהגשת כתב התביעה, תצהירי התובעת והסיכומים. לטענתו, קביעת ערכאת הערעור, ניתנת לפרשנות אשר אינה מצביעה על רשלנותו, אלא על רשלנות התובעת אשר נכשלה בהבאת ראיותיה להוכחת הנזק. טוען הנתבע, כי כיוון שנהג כעו"ד סביר, אזי גם אם יוכח כי התרשל, התנתק הקשר הסיבתי, בין החלטת ערכאת הערעור לבין פעולותיו, מה עוד שהחלטת בית המשפט שבערעור, אינה בהכרח מקימה חזקה, שהוא התרשל. לטענתו, העובדה ששתי ערכאות שיפוטיות, הגיעו על בסיס אותן עובדות, לשתי מסקנות משפטיות שונות, מצביעה על כך שלא התרשל. כאן המקום לציין, כי טענות הנתבע נגד החלטת בית המשפט המחוזי, כפי שהובאו בסעיף 8 על כל סעיפי המשנה שלו, אין מקומן בתביעה דנן, אלא בערכאת הערעור על קביעת בית המשפט המחוזי. 2. בחקירתה העידה התובעת, כי טרם הפציעה בגינה הגישה באמצעות הנתבע את התביעה כנגד הבעלים של מכון הכושר, חלתה, היה לה גידול ברגל והיא התאמנה במכון הכושר כעשר שנים ואף הגישה הצהרת בריאות. טרם פציעתה עבדה לסירוגין ולא השיגה תלושי משכורת להמציא לנתבע לצורך תביעת הפיצויים. לגרסתה, פנתה אל הנתבע לראשונה באמצעות הפרסום שלו באינטרנט, פרסום שהיה מטעה והוצגו בו רק פסקי דין בהם ייצג לקוחות שזכו בפסקי הדין, רק לפני דיון ההוכחות בתביעה דנן, לטענתה, תוקן הפרסום שלו ובאתר נמצא גם פסק הדין שניתן בעניינה וכנגדה בערכאת הערעור. לטענתה, רק בדיעבד התברר לה שבתביעת נזיקין עורכי הדין לא גובים שכר טרחה מראש. התובעת העידה, כי מטעם הנתבע טיפלו בעניינה מתמחים ממשרד הנתבע שהם: אילן, צפריר ורק 7 חודשים לאחר הפגישה עם הנתבע הוגשה התביעה, בעוד שהיא סברה שיטפלו בעניינה בתשומת לב רבה מזו שטיפלו בה. עוד לגרסתה, היא הצליחה לדבר רק עם הפקידות ממשרד הנתבע ואף כעסה עליהן על כך שמנעו ממנה להיכנס למשרד הנתבע. לדבריה, מעולם לא מסר לה הנתבע כרטיס ביקור עם מספר הטלפון הנייד שלו, כך שלא הייתה לה דרך להשיגו, למעט במשרדו, ורק לאחר שחיפשה אותו, קיבלה ממזכירתו את המספר. 3. התובעת אישרה, כי בדיון בבית המשפט השלום הוצעו לה הצעות פשרה הן על ידי חברת הביטוח והן על ידי בית המשפט, אך מעולם לא אמר לה הנתבע כי בית המשפט הציע פיצוי בסך 82,000 ₪. היא סירבה להצעות הפשרה, למרות המלצת הנתבע, כיוון שהוא הבטיח לה בפגישה הראשונה פיצוי בן 6 ספרות בביטחון. התובעת הכחישה נמרצות את טענת הנתבע, ולפיה, הוא נפגש עמה יומיים טרם דיון ההוכחות בבית המשפט השלום. לדבריה, הרישום ביומן כפי שהוצג לה בחקירתה "לא היה ולא נברא" וכי הוא יכול לכתוב ביומנו מה שהוא רוצה. התובעת אף עמדה על דעתה, כי הנתבע לחץ עליה לשלם לו שכר טרחה בסך 14,000 ₪ כדי שייצג אותה בערעור, שאם לא כן ימסור לה את התיק המשפטי כדי שתפנה לעו"ד אחר. 4. לטענתה, הנתבע מעולם לא הציע ו/או אמר לה לשמור את כספי הפיצויים שקיבלה מהמכון ו/או להפקידם אצלו בנאמנות. נהפוך הוא, לגרסתה, הוא אמר לה מפורשות כי למכון הכושר אין כל סיכוי בערכאת הערעור. היא חזרה מספר פעמים על כך, שהנתבע אמר לה מפורשות כי "יזרקו אותו משם". לאחר פסק הדין בערכאת הערעור, כך התובעת, הנתבע אמר לה כי קיים הסיכוי שהבר"ע לעליון תתקבל הינו קלוש. בד בבד, הנתבע אשר לטענתה, הרגיש מאוד רע לגבי פסק הדין בערעור, הציע לממן לה את הערבות שתידרש לשלם כדי להגיש ערעור בבית המשפט העליון, עד לגובה של 10,000 ₪, מה שלשיטתה, מעיד על הרגשתו . הנתבע אישר שהציע לממן את הערבות לצורך הגשת הערעור לבית המשפט העליון, אך לשיטתו, "אבל אני אמרתי לה שברגע ש, אם נזכה, היא תחזיר את זה בחזרה....אני נותן לה מימון ביניים..." (ע' 43 שורות 10=13 לפרוטוקול). מנכונות הנתבע להשתתף מכיסו הפרטי, בתשלום הפיקדון, גם אם הייתה לו כוונה שזה יושב לו בעתיד, ניתן להסיק כי סבר שכשל בהתנהלותו בערכאות הקודמות. 5. הנתבע העיד, כי בתקופה הרלוונטית במשרדו התמחו שני מתמחים אילן וצפריר ועורכת דין שעסקה בנזיקין. לדבריו, המתמחים הם שמכינים ביחד עם הלקוח את התצהירים, הוא אישית עובר על התצהיר ומחתים את הלקוח באופן אישי. כך גם בהכנת מסמכים לתיק של התובעת, כולל התשובות לשאלון שהתובעת הצהירה לגביהן, אשר הוכנו על ידה בעזרת מתמחה ממשרדו והוא, הנתבע אישר את חתימתה. 6. לעניין החתמת התובעת על התשובות לשאלון, הציג ב"כ התובעת לנתבע בחקירתו את השאלון, שבעמודו האחרון הינו ריק בחציו והחתימה בעמוד לאחר מכן, מה שלטענת ב"כ התובעת מצביע על כך שהתובעת הוחתמה על התצהיר בפני מתמחה. הנתבע העיד, כי את התצהיר ערכה התובעת עם מתמחה או עו"ד ממשרדו, אך הוא אישית החתים אותה. ב"כ התובעת הציג בפניו את מספרי העמודים בתצהיר עדותה של התובעת, כפי שהוגש לבית המשפט בתביעת הפיצויים ובו חסרים לכאורה 7 עמודים, בעוד שלשיטתו (של ב"כ התובעת בחקירה) בתוכנת ה"WORD" מספרי העמודים הינם בסדר רץ. לגרסת התובעת גם עובדה זו מצביעה על כך שהתובעת לא הוחתמה בפני הנתבע, אלא בפני מתמחה מהמשרד. לכך השיב הנתבע כי מדובר בטעות במספור העמודים. לאור קביעת בית המשפט המחוזי כי הנתבע לא טען בסיכומיו לנזק, נשאל הנתבע, מדוע החליט שלא לטעון בבית המשפט השלום בעניין גובה הנזק והופנה לסעיף 24 לתצהירו, בו הצהיר, כי החליט כך נוכח דלות החומר שהתובעת המציאה לו. לכך השיב הנתבע, כי כן טען זאת בסיכומיו, כאשר כתב בהם, כי: "אין חולק כי לתובעת נגרם הנזק הנטען, ולאור כל האמור לעיל, מתבקש בית המשפט ולקבוע כי עדות התובעת הייתה מהימנה". ולגרסתו הוא לא כתב את סכום הנזק, כיוון ש"אי אפשר היה לציין יותר מזה...כי לא היו ראיות". (ע' 34 שורות 1-10 לפרוטוקול). 7. הנתבע טען בעדותו, כי, בסיכומים בתביעתו בבית המשפט השלום, הפנה את בית המשפט לקבל את התביעה כמפורט בכתב התביעה, ושם (בכתב התביעה) כתוב גם "כאב וסבל", מכאן שהוא דרש בסיכומים פיצוי בגין כאב וסבל. אלא שלטענתו כאב וסבל זו אומדנא של בית משפט. (ע' 37 שורות 9 16 לפרוטוקול). את האומדנא המוגזמת לגרסתו, ערך על פי הערכת הכנסה של 5,000 ₪ לכל חודש, ולטענתו, "כן OUT OF THE BLUE, בדיוק, כך הערכתי את הזה. בתחשיב נזק הנייר סובל הכל, מותר לנו להעריך איך שנראה לנו....בסיכומים צריך כבר להראות שהסתמכת על ראיה.....הסיכוי היחיד בתביעה הזו היה את האומדנות שבית המשפט מוסמך מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט, לבוא ולפעול בהתאם לנסיבות שעומדות בפניו" . (ע' 39 שורות 18-31 לפרוטוקול). 8. הנתבע העיד, כי הוא אמנם לא הכין את הסיכומים, אך עבר עליהם (ע' 40 שורות 17- 33). עוד לטענתו, הפסיקה קבעה, כי הפניה לכתב התביעה מהווה אי זניחת הנזק. לגרסתו, מדובר באומדן כיוון שהתובעת לא המציאה מסמכים, כגול תלושי משכורת. (ע' 34 שורות 9-26 לפרוטוקול). הנתבע השיב בחקירתו, כי אי אפשר היה בסיכומים לכתוב מהו הפיצוי הנדרש, הכל היה על דרך של אומדנא מוגזמת על פי הערכותיו וכך גם פרט בתחשיב הנזק, בו טען לנזק של 392,000 ₪ (ע' 35 - 36 לפרוטוקול). הנתבע אף טען בעדותו, כי אין די בכך שנקבעה נכות של 10%, מאחר ואין הכרח שהדבר מעיד על כך שנגרם נזק. את תחשיב הנזק צריך להוכיח, יש להוכיח הפסדי הכנסה והוצאות בפועל, והתובעת לא המציאה לו מסמכים התומכים בהפסדים כגון אלו. עו"ד יפעת שוויגמן, אשר עבדה במשרדו של הנתבע החל מחודש יוני 2008 ועד לחודש פברואר 2009, הופיעה יחד עם הנתבע רק בשלב ההוכחות של תביעת הפיצויים, אשר הוגשה בשם התובעת נגד מכון הכושר ואף הכינה את הסיכומים ואת כתב הערעור שכנגד. לגרסתה, היא שוחחה עם התובעת טרם מועד ההוכחות. 9. מהראיות והעדויות אשר הובאו בפניי עולה, כי יש לקבל את טענת התובעת ולפיה, הנתבע הבטיח לה פיצוי בסכום המורכב משש ספרות. טענתה זו נתמכת אף בעדות הנתבע עצמו, ולפיה, אי אפשר היה בסיכומים לכתוב מהו הפיצוי הנדרש, הכל היה באומדנא מוגזמת על פי הערכותיו וכך גם פרט בתחשיב הנזק, בו טען לנזק של 392,000 ₪ (ע' 35 = 36 לפרוטוקול). סכום תחשיב הנזק הינו אכן בן שש ספרות. זו הסיבה לכך על פי עדותה, שהתובעת בחרה שלא לקבל את הצעות הפשרה שהוצעו לה בסכומים שבין 40,000 ₪ ל - 80,000 ₪. עוד עולה, כי הנתבע עצמו הודה בדיון בבית המשפט המחוזי, כמפורט בפרוטוקול הדיון שם מיום 18.6.09 (ע' 4 שורה 26 ) בבית המשפט המחוזי, כי "ייתכן מאוד שהיה צריך להרחיב יותר ייתכן שבשגגה לא פורט יותר". לעניין אמירתו זו, טען הנתבע בתצהירו, כי לא הסכים עם אמירות המותב בבית המשפט המחוזי, ופטר עצמו במילה "ייתכן" ולא מעבר לכך. ככל שכך היה, לא הסביר מדוע לא ביקש תיקון פרוטוקול. יש לקבל את המופיע בפרוטוקול כמה שנאמר בדיון. עוד עולה מהעדויות, לרבות זו של הנתבע עצמו, כי לא היה זה הוא שהכין את כתבי הטענות, התצהיר והסיכומים שהוגשו בתיק בית המשפט השלום, אלא מתמחים ממשרדו. הנתבע אמנם טוען, כי הוא עבר על כל המסמכים טרם שחתם עליהם, אך ב"כ התובעת הציג בפניו בעת חקירתו, את תצהיר התובעת, שלכאורה חסרים בו מספר עמודים בין סיום התצהיר ואימות החתימה, ולטענת הנתבע מדובר בטעות. אני מקבלת את טענת התובעת, כי הנתבע לא הכין את המסמכים וכתבי הטענות אשר הוגשו לבית המשפט, אלא מתמחים ממשרדו, ונוכח פני הדברים, כעולה מתצהיר התובעת ופער העמודים בין העמוד בו חתמה, לזה בו אישר את חתימתה, אני מקבלת את טענת התובעת, ולפיה הנתבע כלל לא עיין באמור בתצהיר הנתבעת ובמסמכים אשר הוכנו על ידי מתמחים משרדו. 10. ככל שהנתבע סבר בעת ניהול התיק, כי לתובעת אין אפשרות להמציא ראיות, היות ולא עבדה בצורה סדירה ולא היו לה תלושי שכר (ס' 10,11,15,20 לסיכומי הנתבע , ע' 32 שורות 12 עד 16, ע' 34 שורה 7, 33 פרוטוקול, ס' ,35,37,6,21,22,24,27 לתצהירו, ס' 10,21,20,35,54 לכתב ההגנה), הרי שהיה עליו להציג לה מצג אמיתי וראוי, בהתאם לראיות שהיו בידה ולא להשלותה כי תזכה בתביעת הפיצויים נגד המכון בסכום בן 6 ספרות. בעניין זה יש לקבל את טענת התובעת, ולפיה הנתבע סתר עצמו, כאשר באחת טען כי טען לנזק בסיכומים על דרך של הפניה ובשנייה טען, כי לא הייתה לו כל יכולת להוכיח את הנזק. ולעניין קביעת בית המשפט בעניין זניחת טענת הנזק בסיכומים, נקבע בפסיקה, כי בכך שצד טוען בסיכומיו כי הינו חוזר על הטענות המפורטות בכתבי הטענות מטעמו, כתב תביעה או כתב ערעור, כי אין בכך כדי למלא אחר הדרישה לסכם את טענות בעל הדין בערעור או בתביעה, ובית המשפט אף התריע כנגד תופעה זו של טיעון על דרך של הפנייה וכי דין טענה שנטענה בכתב הטענות ולא הועלתה בסיכומים, בין בשגגה ובין במכוון, כדין טענה שנזנחה ובית המשפט לא ישעה לה. (ע"א 172/89 סלע נ' סולל בונה, , ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל, , ע"א 324/82 עירית בני ברק נ' ברוך ). אכן, כטענת התובעת, הנתבע הגיש בבית המשפט השלום תחשיבי נזק בגובה של כארבע מאות אלף ₪, מה שמשמיט את הקרקע לטענתו, כי לא הייתה לו יכולת להוכיחם. שאם כך הדבר, מדוע הבטיח לתובעת פיצוי בן 6 ספרות, כפי שהעריך בעת עריכת תחשיב הנזק מטעמו, תחשיב, שלא הוגש ולא הוצג על ידי הנתבע במסגרת התביעה דנן. תחשיב הנזק, הוכן ונערך על ידי הנתבע, בהתאם להבנתו המקצועית בנושא נזקי גוף. ככל שסבר הנתבע כי אין סיכוי לתביעה כנגד הבעלים של מכון הכושר, היה עליו להניא את התובעת מלהגיש את התביעה. יש ליתן את הדעת לקביעת בית המשפט המחוזי, כי אכן, הבעלים של מכון הכושר אחראי לנזק שנגרם לתובעת אך לעניין גובה הפיצוי קבע, כי התובעת לא הוכיחה את הנזק, כאשר, לא רק בסיכומיה לא טענה התובעת לנזק, אלא שאף לא הביאה ראיות לנזק במסגרת תצהיריה, מה שגרם לבעלים של מכון הכושר שלא לחקור אותה בנושא. לכן נקבע, בבית המשפט המחוזי, כי היא זנחה את תביעתה בשאלת הנזק או כשלה בהבאת הראיות הנדרשות לשם הוכחת נזקיה. אלא שהנתבע, כאמור לעיל, הודה בבית המשפט המחוזי, כי "ייתכן מאוד שהיה צריך להרחיב יותר, ייתכן שבשגגה לא פורט יותר" (ע' 4 שורה 26 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מיום 18.6.09), מה שמצביע על הודאתו כי לא עשה די בעבודה לשמה נשכרו שירותיו. אין מנוס מהקביעה, כי הנתבע התרשל בכך שלא טען לנזק בסיכומים, מה שהוביל לביטול הפיצוי שנקבע בבית המשפט השלום. הנתבע לא הוכיח ולו בבדל של ראייה, כי פנה אל התובעת כדי שזו תמציא לו ראיות לנזק, וכן כי פנה אליה כדי שתפקיד את כספי הפיצויים שנפסקו לה בבית המשפט השלום, עד להחלטה בערכאת הערעור. 11. בית המשפט השלום, אשר לא התייחס לזניחת טענת הנזק בסיכומים, פרט כיצד חושב סכום הפיצוי שנקבע לה וקבע לעניין הפסד השתכרות בעבר, כי: "יחד עם זאת ברור כי עקב תקופת אי הכושר הארוכה של התובעת, שלפחות חלקה הינה בגין התאונה הרי שיש להניח כי הפסד השתכרות מסוים נגרם לה בפועל ממועד התאונה ועד היום. על כן, נוכח העדר מוחלט של ראייה לעניין זה, אני מעמיד הפסד זה בדרך של אומדן גלובלי על הסך 9,000 ₪." לעניין פגיעה בכושר השתכרות לעתיד נקבע בבית המשפט השלום: "את נזקיה של התובעת בראש נזק זה ניתן לדלות מתלוש השכר ב"אמרו" שצורף, בו נאמר כי בחודש אוגוסט 2005 עבדה 26 שעות, וזאת בתקופה שעד ליום 15.8.05. מכאן שלכל היותר עבדה התובעת 52 שעות בחודש בשכר של 25 ₪ לשעה, דהיינו שכר חודשי של 1,300 ₪ לחודש. לא צורפו ראיות שמהן ניתן ללמוד את שכרה והיקף משרתה של התובעת בחודשים קודמים, ועל כן, ולנוכח דלות הראיות, יש לקבוע את הפיצוי בראש זה על בסיס התלוש הנ"ל בלבד. בהתאם לגילה של התובעת היום (53)לשיעור נכותה ולמינה, ועל פי היוון ל= 12 שנה, מעמידה את סכום הפיצוי בראש נזק זה על סך של 17,000 ₪" לעניין עזרת צד ג' בעבר ובעתיד קבע בית המשפט השלום, לאור העובדה שנקבעה לה נכות זמנית בשיעור של 100% וטופס השחרור מבית החולים קבע, טיפול של 6 שבועות ללא דריכה על הרגל, כי נזקקה התובעת לעזרת אחרים במידה הגדולה מן הסביר הנדרש מבני משפחה. עוד נקבע שם, כי אין כל ראיות חיצוניות לכך שהתובעת תידרש לעזרה זו בעתיד ולכן נקבע לה פיצוי בראש נזק זה באומדן גלובאלי על סך 10,000 ₪. לעניין הוצאות בעבר ובעתיד, בהיעדר הוכחה להוצאות מיוחדות בעבר, ובהעדר הוכחה להוצאות רפואיות שלא באמצעות קופת החולים, נקבעו הוצאות נסיעה על דרך האומדן הגלובאלי בסך 4,000 ₪. עוד קבע בית המשפט השלום כי הפיצוי בגין כאב וסבל נוכח הפגיעה, תקופת האשפוז ואי הכושר יהיה בסך 40,000 ₪. 12. בית המשפט המחוזי ביטל את קביעת בית המשפט השלום בדבר גובה הפיצוי, אך ורק משום שאלה נזנחו ולא נטענו בסיכומים, אך לא קבע, כי טעה בית משפט השלום בעצם קביעתם. ולעניין זה, צודקת התובעת בטענותיה, כי הנתבע לא הוכיח כי פנה אליה כדי שתמציא ראיות לנזק שנגרם לה וכי הנתבע סותר עצמו, כאשר באחת טוען הוא, כי טען בסיכומים לנזק בדרך של הפניה לכתב התביעה, ובשנייה טוען הוא, כי לא היה לו מה לטעון כיוון שהתובעת לא הציגה כל ראיות. ונקבע בפסיקה, כי טיעון על דרך הפנייה, הינו כזניחת טענות . דהיינו שככל שהנתבע לא היה זונח את טענות הנזק, בית המשפט המחוזי היה משאיר את קביעת בית המשפט השלום על כנה. 13. ולעניין הימנעותה של התובעת מלהגיש בר"ע לבית המשפט העליון, יש לקבל את טענתה, כי לאור המלצת הנתבע והחלטת כב' הרשמת, העדיפה שלא להיכנס להוצאות נוספות מבלי שיש לה סיכוי לזכות בערעור. וכך קבעה כב' הרשמת: "...המבקשת לא פרשה תמונה מלאה של מצבה הכלכלי...המבקשת לא הבהירה מדוע אינה יכולה לקחת הלוואה בנקאית לשם מימון העירבון... לכך יש להוסיף כי סיכויי ההליך גם הם אינם תומכים בהיעתרות לבקשה. ספק רב בעיניי אם הבקשה מגלה עילה ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי, שכן דומה כי השאלות המתעוררות בהליך תחומות לעניינם הפרטני של בעלי הדין ואינן נושאות אופי עקרוני או ציבורי כללי...הבקשה נדחית...". ד. סוף דבר מהמפורט בפסק דיני זה עולה, כי הנתבע התרשל בניהול התיק המשפטי של התובעת, לאחר שהבטיח לה הצלחה בקבלת פיצוי בסכום בן 6 ספרות, מה שגרם לה שלא לקבל את הצעות הפשרה שהוצעו לה. בית המשפט המחוזי לא קבע כי בית המשפט השלום טעה בקביעת גובה הפיצוי, ולא קבע כי בית המשפט השלום טעה באומדן הנזק, אלא קבע שבעל מכון הכושר אחראי לנזק שנגרם לתובעת, אך התובעת זנחה את שאלת הנזק בסיכומיה. דהיינו, שיש להניח, שככל שהנתבע היה טוען לנזק בסיכומים קביעת בית המשפט השלום הייתה נותרת על כנה. משכך, על הנתבע לשלם לתובעת את הסכום שנפסק לה כפיצוי בבית המשפט השלום, וכן את ההוצאות שנפסקו לחובתה בבית המשפט המחוזי. לסכום ההוצאות יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום מתן פסק הדין בערכאת הערעור ועד לתשלום בפועל. מאחר שהתובעת קיבלה את סכום הפיצוי, ועשתה בו שימוש, אין מקום לחייב את הנתבע בהפרשי ריבית והצמדה לסכום הפיצוי אלא רק לסכום ההוצאות. אין לחייב את הנתבע בהשבת שכר הטרחה ששולם לו, כיון שגם ככל שערכאת הערעור לא הייתה פוסקת כי על התובעת להשיב את סכום הפיצוי ששולם לה, שכר טרחת הנתבע היה משולם לו על ידי התובעת. בנוסף לאמור לעיל, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות אגרה וכן הוצאות שכר טרחה בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. תביעה נגד עורך דיןעורך דין