קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד עורך דין שטיפל בעסקת מכר: א. עובדות הנתבע חבר לשכת עוה"ד ועוסק, בין השאר, בייצוגם של מוכרי/רוכשי דירות. ביום 8.4.08 חתמו ה"ה נעם דב ויפעת אתי רייך (להלן: "רייך") על הרשאה בה הם ממנים את הנתבע לפעול בשמם למכירת הדירה הידועה כחלקה 191/15 בגוש 6435 (להלן: "הדירה"). הדירה מצויה ברח' משה דיין 4 ב' בכפ"ס וזכויות הבעלות בה מתחלקות בשווה בין יחידי רייך. ביום 28.4.08 פרסמו רייך מודעה ובה מתבקשות הצעות לרכישת זכויותיהם בדירה, כאשר מצוין בה כי עוה"ד המטפל אינו אלא הנתבע, וכי הצעות יש להגיש למשרדו של הנתבע תוך יומיים (כך!!). עוד הובהר במודעה כי על מציע פוטנציאלי לבדוק את מצבה של הדירה ולהפקיד המחאה בנקאית בגובה 5% ממחיר ההצעה. כן הובהר במודעה כי הדירה אינה נמכרה בהליך של כינוס נכסים, וזאת חרף העובדה כי המודעה פורסמה באתר האינטרנט הפועל תחת השם "כונס און ליין" (להלן: "המודעה"). אין חולק כי ביום 30.4.08 נפגשו התובעים עם הנתבע במשרדו והגישו לו הצעה לרכישת הדירה תמורת 820,000 ₪. באותו מעמד הפקידו התובעים בידי הנתבע שיק בנקאי בסך 41,000 ₪. הנתבע קיים התמחרות במשרדו ביום 14.5.08 ובה הגיעו התובעים למקום הראשון בהציעם סכום סופי של 920,000 ₪. בתום ההתמחרות החתים הנתבע את התובעים על פרוטוקול (שצורף בנספח 4 לתיק המוצגים של התובעים או נספח ג' לתיק המוצגים של הנתבע) (להלן: "הפרוטוקול"). 6. בפרוטוקול מופיעה הפסקה הבאה: "הוסבר לכל הנוכחים כי על הדירה ברחוב משה דיין, ישנם עיקולים וכן ישנן שלוש הערות אזהרה. לכן הובהר לכל המתמחרים כי בשלב זה למעט שיק ע"ס 5% מערך הצעתם, לא יוחזר כל סכום נוסף עד להגעה לפתרון כולל של כל חובות משפחת רייך. במקרה ועד ליום 30.10.08 לא תבוא הצעה כוללת, הסוגרת את כל חובות משפחת רייך, תהא לזוכה בהתמחרות ולו בלבד, האפשרות לסגת מן העסקה, ולקבל את כספו בחזרה, בניכוי 1% + מע"מ שכר טרחת עו"ד בר-לב". 7. אין חולק כי הנתבע לא הצליח לקבל הסכמתם של נושי רייך שהתרבו מאז קיומה של ההתמחרות והעסקה למכירת הדירה לתובעים לא התממשה. 8. הנתבע ניכה לעצמו מתוך סכום הפקדון סך 10,626 ₪ כשכר טרחתו והשיב לתובעים את היתרה עד לסכום הפקדון שהופקד על ידם. 9. בתביעה שלפני עותרים התובעים כי הנתבע ישלם להם פיצוי בסך 176,899 ₪ בגין נזקים שנגרמו להם (לטענתם) עקב אי בצועה של עסקת המכר המגולמת בהתמחרות. ב. הדיון 1. התובעים טוענים כי: הם לא התקשרו מעולם עם הנתבע בהסכם למתן שירותים כעו"ד. לפיכך אין לנתבע כל מקור חוקי לחיובם בשכ"ט. הם קבלו מהנתבע טיוטה של הסכם הרכישה והלכו להוועץ בעו"ד ענת זילברשטיין וזו העבירה לנתבע טיוטה מטעמם. נתגלה להם באקראי כי רייך חזרו בהם מהכוונה למכור את הדירה והדבר הוסתר מהם ע"י הנתבע, תוך הצגת מצגי שווא, כאילו הכל כשורה. הגישו 2 תלונות ללשכת עורכי הדין כנגד הנתבע. התובעים מפנים לשורת פסקי דין מהם מנסים ללמוד על אופיו הקלוקל של הנתבע בהסתמך על אמירות מתוך אותם פס"ד אודות הנתבע (ראו ת/1 עד ת/3). חבותם לתשלום שכה"ט נגזרת מחתימה על הסכם הרכישה. משלא נחתם הסכם שכזה, אין כל חבות שלהם לתשלום. הנתבע לא פעל כעורך דין סביר והתרשל. לפי ע"פ 1075/98 מדינת ישראל נ. אופנהיים פדי נד (1) 303 (להלן: "עניין אופנהיים") היה אסור לנתבע לקזז ולגבות את שכה"ט מבלי לקבל את הסכמתם המפורשת. נזקיהם הם: שכה"ט שנגבה שלא כדין, עגמת נפש שמוערכת בסך של 10,000 ₪, הפרש עליית שער הדולר בתקופה בה הוסתרה העובדה כי רייך נסוג מן העסקה ובסך של 118,622 ₪ אובדן רווח של דמי שכירות בגין 4 חודשים - 16,000 ₪ והוצאות הסך של 21,650 ₪ כולל שכ"ט לבא כוחם. 2. הנתבע טוען כי: א. הבהיר במהלך ההתמחרות כי העסקה סבוכה ולא ברור כי תצא אל הפועל. בכל מקרה, יגבה שכ"ט של 1% + מע"מ מסכום ההצעה שתנתן לרכישת הדירה, ללא קשר באם תמכר זו בסופו של יום. התניה זו הועלתה ע"ג הפרוטוקול, כמפורט לעיל, והתובעים נתנו הסכמתם לכך בעצם חתימתם על הפרוטוקול בסיומה של ההתמחרות. ב. נוכח מצבה המשפטי הסבוך של הדירה שכלל עיקולים ומספר הערות אזהרה ערך "הסכם אופציה" הכוללת התחייבות של רייך שלא למכור את הדירה לצד ג'. צוין באחרון כי היה וניתן יהא לסלק את כל העיקולים והערות אזהרה ייחתם הסכם מחייב בין רייך לבין התובעים. בניגוד לטענת התובעים, מעולם לא נקבע תאריך לחתימה על הסכם רכישה ולא היה טעם בחתימה על הסכם רכישה ללא הסכמת הנושים. ג. פעל נמרצות כדי לקדם הוצאה של העסקה אל הפועל ועדכן את התובעים, כל העת, לא הציג בפניהם מצג שווא. ד. במהלך חודש ספטמבר 2008 התחוור לו כי נוכח סירוב אחד הנושים - דלג'יו, לא ניתן יהיה להוציא את העסקה אל הפועל. אינו מבין פשר טענת גילוי חזרת רייך מן העסקה באקראי, שהרי בידיו ייפוי כח בלתי חוזר להמשיך ולפעול למכירתה של הדירה וכך עשה. ה. הסכום ששולם לו אינו קיזוז כי שולם לו במועד ההתמחרות. ו. דוחה את טענות התובעים כנגד ההסכם הלא קריא, ובו תנאי מקפח. לא תמרן ו/או לא ניצל לרעה את התובעים ולא התרשל. ז. יש לדחות טענת התובעים כי לא שמש כשלוחם, שכן בעסקות מקרקעין לא נהוג להחתים רוכשים על ייפויי כח. אף בטיוטת הסכם הרכישה לדברי התובעים הופיע כמייצגם - בהצהרת הכוונות. ח. יש לדחות דרישת התובעים לפיצוי בשל הפרשי שער הדולר, שכן העסקאות נעשות בארץ בשקלים. התובעים מעצימים נזקיהם. דווקא חלה ירידה במחירי הדירות בארץ לעת הרלבנטית. 3. הצדדים הופיעו לפני בישיבת יום 8.3.11 בה העיד התובע מחד, ומאידך העידו מאיר ואמנון אסולין (להלן: "מאיר" , "אמנון") והנתבע. הפרקליטים סיכמו טיעוניהם בעל פה ויש ליתן פס"ד. 4. בתחילת הדברים יש לדון בשאלת החבות,שכן אם נגיע למסקנה שהנתבע לא חב חובה שהדין מכיר בה, אזי מה לי נזק כזה או אחר. הצדדים נחלקו ביניהם באשר למעמדו של הנתבע כלפי התובעים עובר להתמחרות ולאחריה. התובעים טוענים כי הנתבע לא היה פרקליטם ו/או שלוחם ולכן לא קמה לו כל חבות לתבוע מהם שכ"ט עו"ד כפי שזה גבה מתוך הפקדון שהופקד בידיו. הנתבע טוען כי העובדה שלא נחתם יפוי כח פורמלי בינו לבין התובעים עדיין אין בה לכשעצמה כדי לשלול ממנו את התואר פרקליטם או שלוחם של התובעים. לטעמי, ועפ"י הפסיקה הקיימת, העובדה שהנתבע פעל כלפי התובעים כחבר בלשכת עוה"ד גם אם נקבל את טענת התובעים, מחייבת אותו לפעול כלפיהם עפ"י חוק לשכת עוה"ד תוך חובת נאמנות והגינות הנגזרת ממעמדו זה (ראו לעניין זה ע"א 2602/02 סילביו נחום עו"ד נ. רחל דורנבאום ואח' פדי נח (3) 385 בדברי כב' הנשיא ברק וכב' השופטת חיות. קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, אם נקבל את עמדתו של הנתבע הגורסת כי פעל כשלוחם וכפרקליטם של התובעים שאז מצטרפת חובה כפולה ומכופלת הנגזרת גם מהוראות חוק השליחות. 5. אם נבחן את השתלשלות העניינים כפי שהונחו על שולחננו, יש לומר כי הנתבע פעל שלא כמצופה מחובת הנאמנות הנגזרת ממעמדו כחבר בלשכת עוה"ד, בעיקר כשהמדובר במי שטוען כי הוא בקיא בהוצאת עסקות מקרקעין מן הכח אל הפועל, קל וחומר אם נקבל כאמור את עמדתו של התובע כי פעל עפ"י חוק השליחות. התובע טען כי ההרשאה שחתמו לו ה"ה רייך כאמור לעיל הייתה הרשאה בלתי חוזרת, יפוי כח בלשון העם. נאמר בפסיקה החל מפסה"ד המחייב ע"א 424/73 מלון סטפניה בע"מ נ. מאיר מקליס ואח' שניתן בביהמ"ש העליון כי כותרתו של יפוי כח אינה מעלה ואינה מורידה אלא יש לבדוק את תוכנו. משאנו קוראים את יפוי הכח הנטען, עולה כי אין הוא בגדרי הרשאה לטובתו של אחר, כמשמעות המונח בסעיף 14 (ב) לחוק השליחות (הוא הקרוי בלשון העם יפוי כח בלתי חוזר), שכן ע"מ שהרשאה תחשב ככזו צריך שיהיה נקוב בה שמו של צד ג' שלטובתו היא ניתנה. אין חולק כי ביום חתימת יפוי הכח הנתבע או רייך טרם פנו למאן דהוא בהצעה כלשהי לרכישת הדירה, ועל כן אין ולא היה צד ג' ספציפי. בהעדרו של כזה, אין ההרשאה בלתי חוזרת, אלא המדובר בהרשאה רגילה שהשולחים (רייך) יכולים לבטלה בכל עת כפי שאכן עשו בפועל. לא זו אף זו, אף אם נלך לקולא מבחינתו של הנתבע ונאמר כי אין צורך בנקיבה של שם צד ג' מפורש בגוף ההרשאה, אזי למצער שומה היה על הנתבע להוכיח קיומו של צד ג' בעולם כדמותם של התובעים החתומים על עסקה מחייבת. הואיל ואליבא דכולי עלמא, ובפרט הנתבע, טרם נתקשרה עסקה שכזו, לא היה בעת חתימתו של יפוי הכח צד ג' ספציפי כלשהו ולכן בידי הנתבע לא היה יפוי כח בלתי חוזר אלא אך יפוי כח כללי (כל צד ג' כלשון יפוי הכח) חוזר. 6. אם לא די באמור, הנתבע טען כי לא ידע על פרסום המודעה, כהגדרתה לעיל, בזמן אמת ע"י רייך, שכן הנתבע חש בחושו הדק כי יש יותר משמץ הטעיה בפרסום מודעה/הצעה באתר המיועד למכירות מקרקעין שבהם מעורבים כונסי נכסים בעוד המודעה מציינת במפורש, אך לא בהבלטה נדרשת עפ"י הפסיקה כי המכירה מכירה רגילה. 7. מעבר לנדרש יש לומר כי הנתבע נתן יד להתנהלות לא ראויה של רייך בכך שהסכים כי תפורסם מודעה שההצעות לגביה נסגרות תוך יומיים. הנתבע חוזר וטוען בכל הזדמנות כי המדובר בעסקה "מסובכת" ולא רגילה. חובת תום הלב חייבה אותו שלא ליטול חלק בהליך שכזה שלא מאפשר למתמודד/מציע פוטנציאלי לבדוק את מצבה האמיתי של מצבת החובות הרובצת על הדירה. 8. לא זו אף זו, אם נלך לשיטת הנתבע אסור היה לו להתחיל במהלך של מכירת הדירה במתווה בו פעל, קרי מכירה מרצון ושלא תחת צו בימ"ש, קודם שהיו בידיו מכתבי כוונה מהבנקים לטובתם נרשמו משכנתאות, כמו גם מאותם נושים שלטובתם נרשמו הערות אזהרה ו/או עיקולים. באותם מכתבי כוונה היה צורך לפרט מהו החוב העדכני של רייך כלפי אותם נושים וכנגד איזה סכום יהיו מוכנים הנושים לאפשר מכירה נקיה לרוכשים דוגמת התובעים. מול מצבת חובות כוללת היה על הנתבע לקבל חוו"ד שמאית, ולו גם כללית, שתראה לו, כמו גם לרוכשים דוגמת התובעים האם יש טעם, ולו גם לכאורי, בהצעתה של הדירה למכירה במתווה בו הלך הנתבע. 9. כאמור לעיל, המתווה בו הלך הנתבע, עפ"י חומר הראיות המצוי בתיק, היה הפוך. קודם הוצעה הדירה (בחפזון כאמור לעיל) ורק אח"כ נכנס הנתבע לפרטי החובות. לא זו אף זו, הנתבע צרף (כך!!) את נספח ד' לתיק המוצגים שלו ובו מודה רייך בכתב כבר ביום 27.6.07 לבעל חובו אברהם דלג'ו, לטובתו נרשמה הערת אזהרה, כי סכום החוב אותו חב רייך לדלג'ו עולה על התמורה שהוא עתיד לקבל מן הדירה. מעיון בסעיף 24 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, הוא מודה כי המכתב נספח ד' הומצא לו עוד קודם ההתמחרות. משמע, מחדלו של הנתבע חמור יותר משנאמר לעיל. אם הנתבע ידע עוד קודם ההתמחרות שהחוב לדלג'ו לבדו, עולה על שווי הדירה ההסבר המופיע בסיפא לאותו סעיף 24 בתצהיר לא זו בלבד שלא משכנע אלא מעצים את מחדלו של הנתבע בהתנהלותו מול התובעים ויתר המתמחרים. 10. נוכח כל האמור, יש לומר כי התובעים שכנעו עפ"י החומר המצוי כי הנתבע הפר את חובת הזהירות כלפיהם החלה עליו כחבר בלשכת עוה"ד בין אם החובה המצומצמת עפ"י פס"ד סילביו נחום הנ"ל ובין אם את החובה הרחבה יותר אם נלך אליבא דשיטתו הגורסת שהוא שמש כשלוחם וכפרקליטם של התובעים. 11. מכאן יש לעבור לבחינת רכיבי הנזק. התובעים עותרים להשיב להם את שכ"ט שגבה מהם הנתבע. האחרון מסתמך על תניה בפרוטוקול ההתמחרות עליה חתמו התובעים ומכוחה מבקש הנתבע כי תביעתם של התובעים תדחה. התובעים מצידם טוענים כי הוחתמו על הפרוטוקול שנכתב במקום בתום המכירה בכתב יד לא קריא ללא מתן הסבר מספיק מצידו של הנתבע. 12. כמי שכתב ידו קריא, קשה לי להבין כיצד מתכחש הנתבע לעובדה כי כתב ידו, לפחות זה שבפרוטוקול ההתמחרות אינו ברור וזו בלשון המעטה. לא שוכנעתי ע"י הנתבע או פרקליטו מה טעם ראה הנתבע לכלול תניה זו ברגע האחרון, כשהתובעים מצויים באופוריה על זכייתם בהתמחרות ולא כלל תניה זו מראש במודעה, כהגדרתה לעיל. 13. למעלה מן הצורך, אוסיף ואומר כי עפ"י חובת ההתנהלות בתום לב שהוכרה כעקרון על בשיטתנו המשפטית, ועפ"י ההתנהלות שתוארה לעיל, לא ברור לי, והנתבע ו/או פרקליטו לא שכנעוני על מה ולמה, בבסיסם של דברים, יש להטיל על מתמחר דוגמת התובעים חובה לשלם שכ"ט עו"ד. זה בא כתמורה עפ"י גרסת הנתבע ושיטתו לסילוק מכשולים שצברו רייך מול נושים שונים, חובתם של רייך לסלקם כתנאי לבצוע העסקה ולא המתמחרים. לטעמי, הטלת חובת התשלום על התובעים באה אך משום שמהם יקל לגבות, שכן כספם כבר "מונח בקופסא" בעוד רייך שקועים עמוק בחובות ומי יודע כמה מאמץ ואנרגיה יידרשו כדי להוציא מהם את סכום שכה"ט. 13. משכך, אני מקבל עמדת התובעים במחלוקת ומורה לנתבע להשיב להם את שכר הטרחה שגבה מהם. לטעמי, המדובר כאן בחריג לעקרון הכללי שלפיו חוזים יש לכבד, וכן כי חתימה על מסמך בתואנה "שלא נעשה דבר" אינה הולמת את הנסיבות כפי שבאו לביטוי בחומר הראיות המצוי בתיק. 14. רכיב נזק נוסף הוא השבת תשלום שכ"ט עו"ד ששלמו התובעים לעו"ד זילברשטיין שטפלה בהם בצד המשפטי-ניסוחי של הסכם רכישה כזה או אחר. משקבעתי לעיל כי לא היה מקום ללכת במתווה שהוצע ע"י הנתבע, אזי ההוצאות שהוציאו התובעים שאינם משפטנים ע"מ לנסות ולהציל את זכייתם מן הדין והיושר שיושבו להם, ועל כן אני קובע כי התובעים זכאים להשבת הסכום בסך 21,650 ₪ ששלמו לעו"ד זילברשטיין. 15. כאן יש לעבור ולדון ברכיב הנזק המשמעותי, והוא עתירת התובעים כי הנתבע ישלם להם הפרשי שער בסכום צנוע של 118,622 ₪. בסעיף 37 לתצהירם מונים התובעים את השינויים בשער הדולר של ארה"ב כאשר האחרון עמד על שער של 3.428 ₪ לדולר ביום ההתמחרות, ואלו ביום 23.10.08 הגיע כבר לשער 3.87 ₪ לדולר. כיוון שכך, עותרים התובעים כי הנתבע ישלם להם סכום זה. הנתבע מצידו משיב בסעיף 41 לתצהירו כי הואיל והתובעים לא צרפו חוו"ד מומחה שיצביע על הפסדים הנובעים משינוי שער הדולר מול השקל. כן מוסיף הנתבע ומציין כי מאז שנת 2008 נהוג לנקוב מחירי דירות בשקלים. לא זו אף זו, מציין הנתבע כי מאז קיום ההתמחרות במחצית מאי 2008 ועד יום חתימת תצהירו 18.4.10 מחירי הדירות בארץ ירדו ועל כן העובדה שלא נחתם הסכם רכישה עשתה לתובעים רק טוב. ב"כ הנתבעים ציין בסיכומיו כי התובעים לא גילו לביהמ"ש מה עשו בכסף שנותר בידיהם בכך שלא רכשו את הדירה. האם רכשו דירה אחרת אם לאו, או לחילופין מהי סוג ההשקעה, ככל שהתובעים השקיעו את הכסף האמור, ומהי התשואה על אותה השקעה. במחלוקת זו שבין הצדדים, אני מקבל את עמדתו של הנתבע מחמת הטעם הכפול בכך שהתובעים לא מסרו תמונה עובדתית מלאה מה נעשה בכסף שהיה מיועדת לרכישת הדירה, וכן לא הגישו חוו"ד מומחה מטעמם שיהיה בה כדי לאשש טיעונם עליית מחירי הדירות באותה תקופה. עד לאחרונה ובשנה האחרונה יכול שהתובעים צודקים, אך כבר עתה מסתמנת ירידה במחירים שהיקפה טרם ידוע. משכך, דין התביעה בראש נזק זה להדחות. 16. נותר ראש נזק אחרון והוא פיצוי בגין נזק לא ממוני (עגמת נפש) המכומת ע"י התובעים לסך 10,000 ₪. נוכח היקפה המצומצם של התביעה שמתקבל על ידי ודחיית רובה, אין הצדקה לטעמי לחיובו של הנתבע בראש נזק זה וכך אני מורה. ג. לסיכום העולה מן המקובץ כי דין התביעה להתקבל במיעוטה ולהדחות ברובה. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך כולל של 32,276 ₪ בלווית ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.7.08 ועד ליום התשלום בפועל. הנתבע ישלם לתובעים סך של 5,000 ₪ (הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד). תשלום זה יבוצע תוך ולא יאוחר מיום 11.10.11 שאם לא כן ישלם הנתבע לתובעים סכום זה בלווית ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. תביעה נגד עורך דיןעורך דיןעסקת מכר