קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דוגמא לתביעה נגד עורך דין: התובעת, חברה עסקית הגישה נגד הנתבע, פרקליט במקצועו תביעה כספית ובגדרה עתרה לחייבו לשלם לה פיצויים בסך 181,829 ₪. א. טענות התובעת בקליפת אגוז 1. נגד התובעת ובעלי מניותיה הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר על ידי חברה בשם לבני מוצרי פלסטיק בע"מ (להלן: "תביעת לבני"). הנתבע נשכר לייצג את התובעת והגיש בשמה והנתבעים האחרים בקשת רשות להתגונן. 2. ביום 1.8.05 הגיש הנתבע בקשה להסתלק מייצוג התובעת. כב' השופטת סימון שדנה בבקשה הורתה על המצאתה לתובעת ולקבל הסכמתה. 3. כנטען ביום 1.9.05 הודיע הנתבע במכתב ששיגר לעו"ד בר לב שאף הוא נמנה על ידי הנתבעים בתביעת לבני (להלן: "בר לב") כי הגיש בקשה להסתלק מייצוגם של התובעת, וביקש תגובתו לבקשה. 4. במכתבו ביקש הנתבע את תגובת בר לב לבקשה ללא דיחוי וציין שאם לא כן, יהיה על בר לב להתייצב לישיבת יום 30.11.05 שנקבעה בפני כב' השופטת סימון. בשולי מכתבו הוסיף הנתבע: "אם אמצא נדרש להופיע בדיון האמור, אאלץ לפרש ביתר פירוט טעמיה של בקשת ההסתלקות וחוששני שלא יהיה לך הדבר למועיל". 5. כנטען, ביום 7.12.05 ניתן נגד התובעת פסק דין בתביעת לבני המחייבה לשלם ללבני סך 141,809 ₪ וזאת בשל אי התייצבותו של הנתבע לישיבה שהתקיימה ביום 30.11.05. 6. התובעת מייחסת לנתבע רשלנות מקצועית והפרת חובתו החוזית כלפיה והיא עותרת לחיובו בסכום פסק הדין שניתן לחובתה. ב. טענות הנתבע בקליפת אגוז 1. בכתב הגנתו העלה הנתבע טענות סף בגידרן ביקש לדחות את התביעה הן בשל העדר הרשאה וסמכות ביד בר לב לייצג את התובעת והן כי בהיות בר לב בעל מניות ומנהל בתובעת יש לייחס את פעולותיו וכוונותיו לתובעת. כמו כן נטען כי בר לב נהג בחוסר תום לב ולמעשה הביא במתכוון ובמודע למתן פסק דין נגד התובעת. 2. לעיצומו של עניין טען הנתבע כי בשל קרע עמוק שנתגלע בינו ובין בר לב לא ראה הנתבע מנוס מהסתלקות מייצוגו של בר לב וממילא גם מיצוגה של התובעת. הנתבע הוסיף וטען כי בר לב נתן הסכמתו לשחרור הנתבע מייצוגו אך באותה נשימה הודיע, כביכול בשם התובעת, כי זו לא נתנה הסכמתה לשחרור הנתבע מייצוגה. 3. הנתבע טען כי במהלך ישיבת יום 30.11.05 התעורר ספק באשר לקיומו בידי בר לב של יפוי כח המסמיך אותו לייצג את התובעת, וכי בשל כך קבע בית המשפט באותה ישיבה כי לא ניתן לראות בבר לב כמי שמוסמך לייצג את התובעת והחליט כי בהעדר התייצבות מטעם התובעת ינתן נגדה, בתוך שבוע ימים פסק דין. 4. הנתבע טוען כי בר לב הוליך אותו שולל מלכתחילה באשר להרשאתו בשם התובעת וכן טען כי בנסיבות העניין עומדת לו טענת "הסתכנות מרצון" והוא פטור מכל חבות כלפי התובעת. 5. הנתבע הוסיף וטען כי עקב אשמה של התובעת נותק הקשר הסיבתי שבין אשמו הנטען של הנתבע, וכי התנהגות התובעת היא שהביאה לאשמו של הנתבע ככל שיוכח אשם כזה. 6. הנתבע כפר בטענה כי נגרם לתובעת נזק וכי בכל מקרה אין כל קשר סיבתי בין חבותו ככל שתוכח ובין הנזק שנגרם לתובעת. 7. הנתבע טען כי התובעת לא יצאה ידי חובתה להקטין את הנזק. ב. המחלוקת (1) האם התרשל הנתבע בייצוגו את התובעת ו/או הפר כלפיו התחייבות מקצועית. (2) האם הוכח קשר סיבתי בין הרשלנות ו/או הפרת החובה הנטענת ובין נזקי התובעת. (3) האם הוכח גובה הנזק. ג. דיון וממצאים 1. ייצוג התובעת על ידי הנתבע 1.1 אין חולק כי התובעת מינתה את הנתבע לייצגה בהליכי בית משפט חדשות לבקרים (כמפורט בסעיף 12 לתצהיר עדותו של הנתבע) למעשה, הודה הנתבע, הן בסעיף 9 לכתב הגנתו והן בסעיף 15 לתצהירו כי בר לב מינה אותו לייצג אותו ואת התובעת בתביעת לבני. 1.2 במהלך חקירתו הסכים הנתבע כי ייצג את התובעת בתביעת לבני נגדה (עמ' 50 לפרוטוקול ישיבת 24.11.09 - שורות 18-19). 2. הפסקת הייצוג - ביוזמת הנתבע 2.1 בסעיף 17 לתצהירו מודה הנתבע כי הוא יזם את הפסקת ייצוגם של בר לב והתובעת בשל מה שהגדיר כנתק מוחלט בינו ובין בר לב בעקבות תלונה חריפה שהגיש נגדו בר לב ללשכת עורכי הדין (סעיפם 16-18 לתצהיר הנתבע ועדותו בעמ' 51 שורות 1-3). 2.2 אין חולק כי בקשתו של הנתבע להסתלק מן הייצוג אשר הוגשה לבית המשפט בחודש יולי 2005, נדחתה בהחלטה מיום 27.9.05. 2.3 בנסיבות אלו, עתר הנתבע בבקשה (במ/9) להורות על ביטול מועד הדיון שנקבע ליום 30.11.05, על שחרורו לאלתר של הנתבע מייצוגם של בר לב והתובעת ולחלופין על דחיית מועד הדיון. הבקשה האמורה נומקה בין היתר בכך שבמועד שנקבע, זומן הנתבע לדיון בבית המשפט העליון. כמו כן טען הנתבע כי בר לב לא הגיב כלל ועיקר לבקשת ההסתלקות שהגיש הנתבע. 2.4 בקשה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 28.9.05, בגידרה חזר בית המשפט וציין כי התיק קבוע לקדם משפט ליום 30.11.05. אין חולק כי הנתבע לא התייצב לישיבת יום 30.11.05 הגם שהיה מודע להחלטה (עדותו בעמ' 54 שורות 2-5). 2.5 בעדותו טען בר לב כי היה ברור לו שהנתבע יתייצב לדיון (עמ' 10 שורות 10-18) הגם שלא טרח לבדוק זאת עם הנתבע (עמ' 26 שורות 24-27). במהלך חקירתו ביקש הנתבע לתרץ את אי התייצבותו ולהצדיקה בטענות שונות (עמ' 55), אפס, בסופו של יום מאשר הנתבע: "היום שאני ניצב כאן, אין ספק שזו היתה טעות, טעות ללא ספק" (עמ' 56 שורות 20-21). 2.6 הנתבע אף טען בכל ענות חלושה כי בר לב הודיעו שהוא משחררו מן הייצוג (עמ' 57 שורות 5-8) אלא שגירסה זו לא נטענה בתצהירו ואין היא מתיישבת עם העובדה שבר לב טען בישיבת יום 30.11.05 כי התובעת לא שיחררה את הנתבע מן הייצוג (עמ' 2 לפרוטוקול) וגירסתו לא נסתרה. 2.7 אני קובע כממצא כי הנתבע לא שוחרר מייצוג התובעת, וכי נמנע מלהתייצב לישיבת יום 30.11.05 חרף החלטת בית המשפט שהודעה לו. 3. מודעותו של בר לב לסירובו של הנתבע לייצג את התובעת 3.1 בסעיף 7 לתצהירו מאשר בר לב כי קיבל את מכתב הנתבע מיום 1.9.05 שתוכנו נסקר לעיל, אך נמנע מטעמים השמורים עימו להשיב על המכתב או לנקוט צעדים אלו או אחרים כמתחייב ממנו. 3.2 בעדותו טען בר לב כי חרף הנטען במכתב האמור היה ברור לו שהנתבע יתייצב לדיון ויפרט את טעמיו להסתלקות מייצוג התובעת (עמ' 10 שורות 10-18). 3.3 יתר על כן, בר לב טען כי טובתה של התובעת חייבה המשך ייצוגה על ידי הנתבע בעוד שבר לב מייצג את עצמו ובכך תימנע מראית עין של ניגוד עניינים (בעמ' 13שורות 15-23). 4. ההחלטה מיום 30.11.05 והתנהלות בעלי הדין 4.1 כפי שיתברר להלן ההחלטה האמורה מציינת קו פרשת מים שיש בו כדי להעריך את התנהלות בעלי הדין שבפני. 4.2 במהלך ישיבת יום 30.11.05 שהתקיימה בתביעת לבני, עתר פרקליטה של זו למתן פסק דין נגד התובעת בהעדר התייצבות. בתגובה לבקשה זו התעורר פולמוס באשר לסמכותו של בר לב שנכח בישיבה לייצג את התובעת מכח מה שהגדיר יפוי כח כללי שבידו (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון). על רקע מחלוקת זו הורה בית המשפט לבר לב להפקיד את יפוי הכח לתיק בית המשפט וקבע כי אם יעמדו בעלי הדין על טענותיהם באשר ליפוי הכח וסמכותו של בר לב לייצג את התובעת בדיון מאותו יום, ייערך דיון ספציפי בסוגיה זו. 4.3 בית המשפט הוסיף וציין: "היה ויתברר שעו"ד בר לב לא היה מוסמך לייצג את החברה היום, משמעות הדבר שאין הופעה היום מטעם הנתבעת 1" (התובעת דכאן-מ.ב.ח) וינתן נגד נתבעת 1 פסק דין בהעדר. בשלב זה לא ניתן פסק דין בהעדר מכיוון שמקבלת אני את טענת עו"ד בר לב שיש לו יפוי כח כללי שמסמיך אותו לייצג את החברה למרות שלא הציג אותו בפני היום". 4.4 אלא שבהמשך הדברים התבקש בר לב על ידי בית המשפט לנמק בשם התובעת מדוע הוא מתנגד לשחרורו של הנתבע מן הייצוג ובעקבות הסבריו לפיהן התובעת מעוניינת בהמשך הייצוג וכי הדבר לטובתה - ראה בית המשפט לנכון: "לבטל את החלטתי הקודמת, וקובעת שבשלב זה אין באפשרותי להתייחס לעו"ד בר לב כאל מי שמוסמך לייצג את החברה, לפיכך, אין התייצבות מטעם החברה ויינתן נגדה פסק דין בהעדר". 4.5 להלן נקבע בהמשך אותה החלטה: "היה ותוגש בקשה מתאימה מטעם החברה נתמכת בתצהיר, נתמכת ביפוי כח לעו"ד בר לב ובהחלטה של בית משפט מוסמך כי יפוי הכח מחייב, אשקול את האפשרות של ביטול פסק הדין נגד החברה. תוך שבוע תוגש פסיקתא לחתימה" (ההדגשה בקו, במקור-מ.ב.ח). 4.6 בר לב טען בעדותו כי לנוכח ההחלטה האמורה פנה לנתבע במכתב מיום 1.12.05 בגדרו הלין על העדרו של הנתבע מן הדיון וזקף לחובתו את האחריות למתן פסק דין נגד התובעת והוסיף: "אני מקווה כי תצליח לבטל את פסק הדין הנ"ל ובכך תקטין את הנזקים הרבים אשר כבר גרמת לחברת לב היהלום ולי אישית" (סעיף 12 לתצהיר בר לב ועדותו בעמ' 20 שורות 22-26). 4.7 בסעיף 27 לתצהירו הודה הנתבע ולו בעקיפין כי קיבל את מכתבו הנ"ל של בר לב, ובעדותו בפני הודה כי לא הגיש בקשה לביטול פסק הדין וזאת לגירסתו: "לא ראיתי מעולם פסק דין" (עמ' 58 שורות 4-20). כמו כן הודה הנתבע כי קיבל את פרוטוקול הדיון מיום 30.11.05 (עמ' 59 שורות 2-3). 4.8 לא זו אף זו; בהמשך עדותו בניסיון להסביר את חוסר המעש מצידו מודה הנתבע לאמור: "נכון שהייתי עו"ד של החברה במישור הפורמלי...אני האמנתי שעו"ד בר לב יעשה מה שצריך לעשות כאן...שקיבלתי את מכתב בר לב שכותב שניתן פסק דין הייתי מודאג הלכתי לאתר האינטרנט ראיתי שלא ניתן פסק דין. אז אמרתי...נחכה ונראה איך דברים יתגלגלו" (עמ' 60 שורות 16-25 וכן בהמשך עדותו בעמ' 61 שורות 10-16). 4.9 אשר להתנהלותו של בר לב; זה דבק בטענתו לפיה היה בסמכותו לחייב את התובעת (עמ' 11 שורות 1-3) וכי הוא בעל זכות החתימה היחיד בשם התובעת (עמ' 12 שורות 1-2). 4.10 בהמשך עדותו החזיק בר לב בגירסתו, ומשעומת מול הפרוטוקולים המעניקים גם לבעל המניות האחר (ליכט) זכות החלטה בשם התובעת הוא טוען: "ליכט היה מנהל החברה, ואני הייתי היועץ המשפטי שלה, כל הנושא המשפטי ממשיך להיות בסמכותי המלאה" (עמ' 16 שורות 2-18 וכן בעמ' 17 שורות 3-5). 4.11 יתר על כן, בהמשך הילוך עדותו משהופנה בר לב לאותו חלק שבהחלטת יום 30.11.05 שעניינה קבלת החלטה של בית משפט מוסמך לעניין כשרות יפוי הכח כאפשרות לביטול פסק הדין - משיב בר לב: "המשמעות שלה היתה פניה לבית המשפט המחוזי להתחיל בהליכים שסופם מי ישורם ומועדם לא ידוע...שלחתי מכתב לעו"ד אתה העו"ד תבטל את פסק הדין" (עמ' 20 שורות 20-26). בתשובה לשאלת בית המשפט אישר בר לב כי נמנע מפנייה לבית המשפט (עמ' 21 שורות 1-4). 4.12 בהמשך עדותו הוקשתה כלפי בר לב השאלה מדוע לא הגיש בשם התובעת בקשה לביטול פסק הדין שניתן לגירסתו בהעדר והשיב: "לחברה יש עו"ד שלא שוחרר מייצוג...אני חשבתי שמי שצריך להגיש בקשה לביטול פסק הדין זה מי שמייצג" (עמ' 23 שורות 4-14). 5. אירועים לאחר שמיעת הראיות בתיק 5.1 בעלי הדין התייחסו בסיכומיהם לפסק הדין שניתן ביום 11.1.00 בבית המשפט המחוזי בחיפה (תא"ק 2152-05-09 (להלן: "פסק הדין בחיפה") בגדרו סולקה על הסף תביעה כספית אחרת שהגישה התובעת נגד הנתבע וזאת לאור ממצאי בית המשפט שם לפיה התיימרותו של בר לב כאילו הוא מוסמך לבדו לנקוט בהליכים בשם התובעת - נעשתה שלא כדין ויש לראותו בהגשת התביעה בשם התובעת כאן, כמי שפעל בחוסר סמכות ושלא כדין. כמו כן התייחס הנתבע בסיכום טענותיו לפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב יום 7.12.10 (ע"א (ת"א) 21055-04-10 (להלן: "פסק הדין בערעור") לפיו חזר בו בר לב מן הערעור שהגיש על חיובו כערב כלפי לבני בגין חובות התובעת. 6. הבסיס הנורמטיבי 6.1 חובתו הברורה של הנתבע כפרקליט מייצג להתייצב לדיון שנקבע ללקוחו ולא נדחה, נגזרת מחובת הנאמנות וחובת הזהירות המוגברת בהן נושא פרקליט כלפי שולחו. סוגיות אלו נידונו בהרחבה בפסיקה ובין היתר ב-ע"א 37/86 לוי נ. שרמן (פ"ד מ"ד (4) 446). ע"א 6645/00 עו"ד שלמה ערד נ. אבן (פ"ד נ"ו (5), 365). בהם חזרו ונשנו עמדות ברורות בעניין זה. 6.2 העדרותו המכוונת של הנתבע מישיבת יום 30.11.05 עולה כדי הפרת חובת הנאמנות והזהירות כלפי התובעת המקימה בסיס לחייבו הן במישור עילת הרשלנות והן בעילת הפרת הסכם. 6.3 עם זאת, אין להתעלם מן העובדה שהתובעת מוחזקת כמי שהיתה מודעת זה מכבר לעמדתו המוחצנת של הנתבע להסתלק מייצוגה בשל הר שגבה בינו ובין בר לב; לעניין זה אטעים כי "גובה הלהבות" בהשתלחות ההדדית בין השניים, היה בה לשבש עד מאוד את יכולת הייצוג ההוגן של הנתבע את התובעת, אם לא להשימו לאל. 6.4 על רקע היחסים העכורים בין הנתבע לבר לב, ניסיונו של האחרון להפריד בין עניינו (כמי שהסכים להפסקת ייצוגו של הנתבע בשמו) ובין עניינה של התובעת שהינה חברת מעטים בשליטתם של בר לב וליכט - הינו ניסיון מלאכותי ובלתי משכנע וכי בנסיבות העניין היה על התובעת באמצעות בר לב הטוען לשליטה בענייניה המשפטיים, להיעתר לדרישת הנתבע להסתלק מייצוגה. 6.5 טענתו של בר לב בשם התובעת לפיה כל עוד לא שוחרר הנתבע מייצוגה של התובעת נבצר מן האחרונה למנות פרקליט אחר, אינה מגלה פנים בהלכה שכן בעקבות פסק הדין שניתן ב-בג"צ 4330/93 פריד גאנם נ. ועד מחוז ת"א של לשכת עורכי הדין (פ"ד נ (4) 215) תוקן כלל 27 לכללי לשכת עורכי הדין בגדרו בוטל האיסור להעביר לטיפולו של עו"ד אחר עניין שהיה בטיפולו של עו"ד קודם אלא בהסכמתו ובמקומה נקבעה חובת היידוע. מכאן, שלא היתה כל מניעה בפני התובעת למנות לעצמה פרקליט מייצג אחר, ועמד לרשותה פרק זמן די הותר (מאז חודש אוגוסט 2005) להיערך לצורך כך. ד. הכרעה 1. השתק ומניעות 1.1 בפסק הדין בחיפה נקבע כי העובדה שהנתבע דכאן התוודע רק לאחרונה לעובדה לפיה בר לב לא היה מוסמך ליתן לנתבע יפוי כח בשם התובעת - מאיינת את טענת המניעות שהעלתה התובעת בהתבססה על הטענה שהנתבע עצמו אישר את יפוי הכח שניתן לו (סעיפים 16, 15 לתצהיר בר לב ועדותו בעמ' 18 לפרוטוקול) משכך, פסק הדין בחיפה יוצר השתק פלוגתא בסוגיה זו בקובעו כי אין כל תוקף למינויו של הנתבע כעורך דין מייצג של התובעת. השוו: ע"א 1545/08 אברהם מוסקונה נ. סולל בונה ולקט האסמכתאות בפיסקה 9 לפסק הדין). 1.2 גם אם טעיתי במסקנתי לגבי קיום השתק פלוגתא, נחה דעתי כי המניע האמיתי להימנעותו של בר לב מפניה לבית המשפט מוסמך לצורך קבלת קביעה בדבר תוקף יפוי הכח, על פי ההנחיה בהחלטה מיום 30.11.05, עולה כדי הפרת חובת הזהירות והאמונים שהוא חייב כלפי התובעת - במקרה הטוב, או נעוצה, במקרה הרע, בהכרתו כי הוא לא היה מוסמך לבדו וללא הסכמת ליכט, למנות את הנתבע כעורך דין של התובעת; במובן זה פסק הדין בחיפה מצלם הכרה בדיעבד שהיתה קיימת בתודעתו של בר לב זה מכבר. 2. ניתוק קשר סיבתי 2.1 בנסיבות האמורות דהיינו לפיהן הנתבע כלל לא הוסמך כדין לייצג את התובעת ניתק הקשר הסיבתי המשפטי שבין נזקיה הנטענים של התובעת מעצם מתן פסק הדין לחובתה, ובין רשלנותו של הנתבע. 2.2 השוו: ע"א 2781/93 מואסי עלי דעקה נ. בית חולים הכרמל חיפה (פ"ד נ"ג (4) 526 בעמ' 564 ולקט האסמכתאות שם). וכן ראו: דנ"א 5712/01 ברזאני נ. בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (פ"ד נ"ז (6) 385). 3. אשם עצמי תורם הימנעותה של התובעת באמצעות בר לב למנות לה פרקליט אחר חרף מודעותה המוקדמת לעמדתו הנחרצת של הנתבע שלא לייצגה קודם לישיבת יום 30.11.05, וביתר שאת - הימנעותה מלפנות לבית המשפט המוסמך בדבר כשירות יפוי הכח עולה כדי אשם עצמי תורם כהגדרתו בסעיף 68 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) מידת רלשנותה התורמת של התובעת הנגזרת מן הצעדים הפשוטים יחסית שיכלה לנקוט כדי למנוע מתן פסק דין נגדה -בהשוואה לנזק שפקד אותה, מצדיקה קביעה של רשלנות תורמת ברמה המתקרבת ל-100%.. השוו: ע"א 2590/90 שוש נסים נ. עו"ד מנחם דניאלי (פ"ד מ"ח (3) 846 בעמ' 864). 4. אי הוכחת גובה הנזק 4.1 מעבר לדרוש אוסיף כי מקובלת עלי טענת הנתבע לפיה לא עלה בידי התובעת להוכיח כי נגרם לה נזק בשל רשלנותו הנטענת של הנתבע ו/או הפרת חובתו החוזית כלפיה. 4.2 הטענה העולה מכתב התביעה ולפיה גובה הנזק שנגרם לתובעת בשל רשלנות הנתבע אשר על הנתבע לשפותה בגינו הינו סכום אותו חויבה לשלם ללבני, הינה מוקשית שכן, היא מתעלמת לחלוטין מיסוד אי הוודאות הגלום בהתדיינות משפטית על סוגיה זו עמד בית המשפט ב-ע"א 1345/03, 989/03 א. חוטר ישי נ. חיננזון (פד"י נ"ט (4), 796) שם נדחתה התביעה נגד עורך דין חרף רשלנותו המקצועית, בשל הקביעה כי לא ניתן לקבוע על פי מאזן ההסתברויות ולנוכח העובדות שעמדו שם לדיון כי עורך דין היה מצליח בתביעה ובמאמצי הגביה (פיסקה 32 לפסק הדין). 4.3 על פי הנסיבות העומדות לדיון בתובענה זו, אין להתעלם מן העובדה כי פסק הדין בערעור ניתן לאחר שבר לב חזר בו מטענותיו באשר לחיובו כערב כלפי לבני לחובות התובעת ובכך גלומה הודאה לכאורה בצידקת תביעת לבני כלפי התובעת. סבורני כי די בכך כדי להטיל ספק של ממש בסיכוייה של התובעת להביא לדחיית התביעה נגדה גם לו היתה תביעת לבני נידונה לגופה, ומשכך לא עלה בידי התובעת להוכיח את גובה הנזק. 4.4 לא עלה בידי התובעת לבסס תשתית עובדתית באשר לגובה הנזק שנגרם לה בשל התרשלות הנתבעת ועל כך עמד בית המשפט ב-ע"א 153/04 חיותה רבינוביץ נ. עו"ד יוסף רוזנבוים . על רקע הממצאים שפרטתי לעיל, סבורני כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את נזקיה. 5. סוף דבר: אני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין אמנע מפסיקת הוצאות לזכות הנתבע שכן, סבורני שפסיקה כזו עלולה להיחשב כמסר המצדיק את הפרת חובתו המקצועית כלפי התובעת. הודעה זכות ערעור. תביעה נגד עורך דיןעורך דין