קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד חברה המנפיקה כרטיסי אשראי / תביעה נגד פועלים אקספרס: 1. הרקע לתביעה 1.1 לפני תביעה כספית ע"ס 106,744 ₪, במסגרתה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לשפותה בסכום הוצאותיה עבור שירות שהזמינה מהנתבעת ושלא סופק לה בהתאם להזמנתה. 1.2 התובעת היא חברה בעלת רשת חנויות לשיווק מזון ומוצרים. התובעת מחזיקה כרטיס אשראי שמנפיקה הנתבעת מסוג AMEX CENTURION (להלן: "סנטוריון"). 1.3 הנתבעת היא חברה מקבוצת בנק הפועלים וחברה אחות של חברת ישראכרט בע"מ. הנתבעת מנפיקה כרטיסי אשראי ובין השאר את כרטיס הסנטוריון הנחשב לכרטיס יוקרתי המיועד לאלפיון העליון (דמי החבר בו עומדים על סך 2,000$ לשנה). הנתבעת משמשת מתווכת לביצוע עסקאות באמצעות כרטיס הסנטוריון. 2. העובדות שאינן שנויות במחלוקת 2.1 במהלך חודש אוגוסט 2008 פנתה התובעת לנתבעת בבקשה לרכוש עבורה כרטיסים למופע של הזמרת מדונה בלונדון (להלן: "המופע") שעתיד היה להתקיים ביום 11.9.08, לקבוצה של נציגי התובעת (להלן: "הקבוצה"). כמו כן ביקשה לרכוש בעבור הקבוצה כרטיסי טיסה, שירותי מלון לשהייה והעברות (להלן: "ההזמנה" או "העסקה"). 2.2 הנתבעת הציגה בפני התובעת הצעות מחיר לפי סוגי כרטיסי הישיבה במופע וקירבתם לבמה, וביום 1.9.08 אישרה לה התובעת לרכוש 11 כרטיסים למופע בעלות של 375 פאונד לכרטיס באזור ה -Golden Circle , הוא האזור הקרוב ביותר לבמה (להלן: "גולדן סירקל"). 2.3 ביום 3.9.08 הודיעה הנתבעת לתובעת כי רכשה עבורה את 11 הכרטיסים בעלות שסוכמה וציינה כי שידרגה לה את מקומות הישיבה ללא עלות נוספת לאזור ה - Front Third Seating Cat 1 VIP CLUB הכולל, לפי מצגיה, כניסה לאזור בר השתייה ומקומות ישיבה וצפייה קרובים לבמה (להלן: "וי.אי.פי קלאב"). 2.4 משהגיעו חברי הקבוצה לאולם המופע, התברר להם כי הכרטיסים שרכשו הם ליציע מרוחק מהבמה ולא כפי שסוכם. 2.5 התובעת העבירה תלונה בעניין לנתבעת. הנתבעת זיכתה אותה בגין עלות הכרטיסים בסך 33,232 ₪ ובמקביל פנתה לחברת אמריקן אקספרס העולמית (להלן: "א"א") לשם בירור התלונה. בחלוף כמה חודשים נדחתה תלונת הנתבעת אצל א"א ולפיכך חויבה התובעת בסכומים בהם זוכתה. 3. טענות הצדדים 3.1 התובעת טוענת כי ביצעה את ההזמנה על בסיס של מצג ברור ואין בלתו, לפיו הכרטיסים למופע חייבים להיות במקומות ישיבה וצפייה הקרובים לבמה, וכי הסכימה לשלם את סכום העסקה בהתבסס על המצג, לרבות על התחייבות הנתבעת כי הכרטיסים למופע הם למקומות ייחודיים בקרבת הבמה. 3.2 התובעת טוענת כי הנתבעת הציגה עצמה כמתווכת לביצוע העסקאות וכאחראית למלוא פרטי העסקה, לפעולות ספקיה ולהזמנה בכללותה. התובעת טוענת כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה, פעלה ברשלנות ותוך מצגים מטעים, כי סיפקה לה כרטיסים בשווי 160 פאונד לכרטיס, בעודה גובה סך 375 פאונד לכרטיס, וכי במידה והייתה התובעת יודעת מראש כי חברי הקבוצה לא יזכו לצפות במופע ממקומות הקרובים לבמה, לא הייתה מתקשרת בעסקה כולה מלכתחילה. 3.3 לאור האמור, עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לפצותה בסכום התביעה בגין הנזקים שנגרמו לה בסך עלות הכרטיסים למופע ושאר עלויות העסקה, דהיינו כרטיסי הטיסה, שירותי המלון ועלות השהייה. 3.4 הנתבעת מנגד טוענת כי אינה מהווה צד לעסקאות המוצעות ללקוחותיה, כי תפקידה הוא אינפורמטיבי בלבד וכי התקשרות הלקוח נעשית מול הספק הספציפי באמצעות כרטיס הסנטוריון. לשיטת הנתבעת, התובעת היתה מודעת לאמור. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת היא שאישרה את שינוי מיקום הכרטיסים למקומות שהוגדרו על ידי ספק השירות כמקומות VIP, כשתרשים מקומות הישיבה ביחס לבמה נמצא בידיה. 3.5 הנתבעת מוסיפה וטוענת כי בעקבות תלונת התובעת פתחה בהליכי החזר חיוב לספק, תוך שיידעה את התובעת מראש כי מדובר בזיכוי על תנאי עד גמר הבירורים מול הגורמים בחו"ל וכי יתכן ותאלץ לחייבה בסכומים בהם זוכתה. לאחר שא"א קיבלה את עמדת הספק ודחתה את טענות התובעת, נאלצה הנתבעת, באישור התובעת, לחייבה שוב בסכומים בהם זוכתה, ואף נקנסה על ידי א"א בסך 500$ בעקבות דחיית פנייתה. 3.6 לבסוף, טוענת הנתבעת כי לתובעת לא נגרם כל נזק, שכן חברי הקבוצה צפו במופע שהזמינה ומשכך הגשת התביעה עולה כדי עשיית עושר ולא במשפט על חשבון הנתבעת. 4. הפלוגתאות שבמחלוקת דומה כי בעניין הנידון הסוגיה העיקרית העומדת לפתחי הינה שאלת האחריות של הנתבעת לאי מילוי תנאי השירות שהזמינה התובעת באמצעותה. בנתון לכך, להלן הפלוגתאות הצריכות הכרעה: 4.1 האם הנתבעת אחראית למקומות הצפייה על פי הכרטיסים שהוזמנו למופע? 4.2 מהו הנזק שנגרם לתובעת? 5. דיון והכרעה 5.1 שאלת מיקום כרטיסי המופע ביחס לבמה ואחריות הצדדים לבדיקתה מר אור (להלן: "אור"), המצהיר מטעם התובעת ומי שביצע את הזמנת העסקה מול נציגת הנתבעת (להלן: "רלי") מציין בתצהירו כי ביצע את הזמנת הכרטיסים לפי מפת המושבים שהעבירה לו רלי במייל (עמוד אחרון לנספח 2 בתצהיר התובעת, להלן: "מפת המושבים") לאזור הגולדן סירקל. אור מדגיש כי לא ביקש ולא היה מעוניין בשום אזור צפייה אחר, לרבות לא במקומות וי.אי.פי (שם, סע' 6). 5.2 משיחת טלפון שהתקיימה בין השניים ביום 2.9.08, ושתמלילה צורף לתצהיר התובעת (נספח 4א' לתצהיר, להלן: "שיחת הטלפון") עולה כי רלי יזמה את הפניה הטלפונית לאור והציעה לו לשדרג את הכרטיסים ללא עלות למקומות ישיבה באזור אותו כינתה 'אזור הקלאב' של המופע. אור אישר את שדרוג הכרטיסים בשיחת טלפון. במייל מיום 3.9.08 (נספח 4 לתצהיר התובעת, להלן: "הודעת האישור") יידעה אותו רלי כי נרכשו עבור הקבוצה 11 כרטיסים למופע לאזור הגולדן סירקל וכי אלו שודרגו ללא עלות נוספת לאזור ה-וי.אי.פי קלאב, בו "מקומות ישיבה וצפייה קרובים לבמה". 5.3 חרף טענות התובעת כי לב ליבה של העסקה היה במקומות הצפייה הקרובים ביותר לבימת המופע (תצהיר התובעת, סע' 3), מתמליל שיחת הטלפון עולה כי אור נמנע מלברר "ברחל ביתך הקטנה" את מיקום אזור ה-וי.אי.פי קלאב ביחס לבמה באותו שלב, והסתפק בהצהרתה הכללית של רלי כי מדובר ב: "אזור הקלאב של המופע... ממש אזור טוב ויש בו כורסאות מעור וגישה לבר השתייה... ממש צפייה מצוינת לבמה" (שם, עמ' 2, שו' 20-26). בהמשך מדגישה ושואלת רלי את אור: "רציתי לבדוק איתך לפני כן האם אתה רוצה אז לבצע את השדרוג הזה... או שאתם יותר בקטע של לעמוד ככה ו..." ואור עונה חד משמעית: "לא, לא, לא, בכיף. זה כזה אזור של בר אמרת וכאלו, לא?" (שם, עמ' 3, שו' 5-9). 5.4 גם בשלב מאוחר יותר של ההיערכות לביצוע ההזמנה לא מצאתי כל פניה של אור אל הנתבעת שנועדה לברר את מיקום ה-וי.אי.פי קלאב ביחס לבמה. כפי שעולה מתצהירו סבר אור כי מדובר בשדרוג למיקום טוב יותר בתוך אזור הגולדן סירקל (שם, סיפאת סע' 10). כשנשאל בעניין בחקירה חוזרת, הסביר אור: "איזור הקלאב לא מופיע במפה. היא (רלי - מ.ב.ח.) לא שאלה אותי אם זה חשוב לי המיקום, היא לא אמרה לי שמדובר בשינוי מיקום היא רק שאלה אותי אם אכפת לי לעמוד או לשבת ומבחינתי לשבת זה היה שדרוג, דהיינו; לקבל אוכל ושתייה ללא תוספת עלות ואליו נתתי את הסכמתי." (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שו' 19 - 22) 5.5 עיון במפת המושבים מלמד כי אכן לא ניתן לאתר בה את אזור ה-וי.אי.פי קלאב והדבר אף עולה מחקירת המצהירה מטעם הנתבעת (עמ' 6 לפרוטוקול, שו' 1 - 3). עם זאת, ניתן לזהות על נקלה ובבירור את בימת המופע מסומנת על מפת המושבים ואת אזור הגולדן סירקל הצמוד אליה וממוקם ממש מתחתיה. בנתון לכך, אין בידי לקבל את טענתו של אור לפיה סבר שהשדרוג הינו למקומות ישיבה בתוך הגולדן סירקל. מסקנה זו מתבקשת שכן אזור הגולדן סירקל הוגדר בפניו מראש כאזור העמידה הקרוב ביותר לבמה (סע' 8 לתצהירו). באזור שכזה, שכאמור ממוקם בצמוד ומתחת לבמה ומיועד לעמידה, אין הדעת נותנת כי ניתן למקם מקומות ישיבה וברי כי לצורך ישיבה נדרשת הגבהה האפשרית ביציעים בלבד. 5.6 עם זאת, לא נעלמת מעיניי העובדה כי התובעת הזמינה את הכרטיסים בהם חפצה מלכתחילה (דהיינו כרטיסים לאזור הגולדן סירקל), וכי הנתבעת יכלה לספקם, אלמלא יוזמתה להציע את שדרוגם לאזור ה-וי.אי.פי קלאב. בהקשר זה מקובלת עלי טענתו של אור כאמור לעיל, כי לב ליבה של העסקה מבחינת התובעת היה לקבל כרטיסים במקומות הצפייה הקרובים ביותר לבימת המופע (תצהיר התובעת, סע' 3). הדבר אף עולה מהתכתבויות הצדדים במייל כפי שצורפו לתצהיר התובעת בתכתובת מאת אור מיום 28.8.08 (בתחתית העמוד השני לנספח 2) בו ציין אור בתשובה לפנייתה של רלי כי הוא מעוניין ב - 6 - 7 כרטיסים למופע במעגל הכי קרוב לבמה. בחקירתו הנגדית לא נחקר אור בעניין ולפיכך דומה כי אין מחלוקת בדבר החשיבות שייחסו אור ושאר חברי הקבוצה למיקום של כרטיסי המופע ביחס לבמה. 5.8 הנתבעת לא הביאה את רלי לעדות מטעמה ותצהירה הוגש על ידי הגב' גל ברשם-אלמר, מנהלת מוצרי הפרימיום בפועלים אקספרס בע"מ, מנפיקת כרטיס "אמריקן אקספרס" בישראל. תצהירה זה מבוסס בעיקר על תוכן התכתבויות הצדדים במיילים ותמליל שיחת הטלפון. בנתון לכך ומשלא הוכח לפני אחרת, אני מקבל גם את טענת התובעת כי הנתבעת, באמצעות רלי, ידעה אודות חשיבות מיקום הכרטיסים, והדבר אף עולה מהתייחסותה של רלי לקרבת מיקום הכרטיסים ביחס לבמה בהתכתבויות בין הצדדים: תשובתה למייל של אור (נספח 3 לתצהיר התובעת) בו היא מבקשת את אישורו לרכישת הכרטיסים שביקש, תוך שציינה כי מדובר בכרטיסי עמידה באזור הקרוב ביותר לבמה; שיחת הטלפון בו מציעה לו רלי את האופציה של שדרוג הכרטיסים ומציינת כי מדובר במקומות באזור שבו "צפייה מצוינת לבמה" (תמליל שיחת הטלפון, עמ' 2, שו' 26). 5.9 נוכח כל האמור לעיל, נחה דעתי כי: (א) שני הצדדים נשאו באחריות לווידוא מדויק של מיקום כרטיסי המופע ביחס לבמה: הנתבעת - בהיותה מתווכת העסקה והגוף היחידי מולו התנהלה התובעת, ובעיקר בהיותה מי שיזם את הצעת שדרוג הכרטיסים בפני התובעת וידיעתה אודות חשיבות מיקום אזור הצפייה; והתובעת - כמי שהציגה בעצמה את מהות העסקה כמותנית במיקום הכרטיסים ביחס לבימת המופע; (ב) אף אחד מהצדדים לא פעל כמצופה לצורך ווידוא מיקום כרטיסי המופע המשודרגים ביחס לבמה. 5.10 האחריות החוזית והאחריות הנזיקית החלות על הצדדים בע"א 3912/90 Eximin S.A. תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ"ד מז(4) 64 (להלן: "פרשת אקסימין"), עמד בית המשפט על דוקטרינת האשם התורם בדיני החוזים: "הרעיון העומד בבסיס עקרון הסיבתיות הוא כי המפר אחראי לנזק שנגרם כתוצאה מפעולתו. לפיכך, אם שניים גרמו סיבתית לנזק, אין להעדיף אחד על רעהו, אלא יש לחלק את האחריות ביניהם באופן שכל צד יישא בחלקו בנזק. הקביעה, כי כל צד יישא בנזק שהוא אחראי לו, מתיישבת גם עם הדרישה להקטנת הנזק." (שם, עמ' 80) 5.11 סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע את החובה לקיים חוזה בדרך מקובלת ובתום לב: "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה." אמנם, בנסיבות תובענה זו אין מדובר בחוסר תום לב של מי מהצדדים ואף לא נטען לכך. אולם דומה כי התנהגות בעלי הדין כפי שפורטה לעיל איננה עולה כדי קיום חוזה בדרך מקובלת. כבר נקבע בפסיקה כי צמד התיבות "בדרך מקובלת" משמעותן "בדרך ההגינות", דרך שראוי כי ילכו בה (השוו: רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1), 199, 255), ומשלא עמדו הצדדים ברף האמור - ניתן להחיל עליהם את דוקטרינת האשם החוזי התורם שנקבעה בפרשת אקסימין ולקבוע כי נוכח מחדליהם יישא כל צד בחלקו בנזק. 5.12 התובעת בסיכומיה טענה כי הנתבעת שימשה כמתווכת העסקה ולפיכך חבה כלפיה חובת זהירות וכי התרשלה באספקת הכרטיסים (עמ' 10 לפרוטוקול, שו' 8 - 9). במובן זה ראוי להתייחס גם לפן הנזיקי של התובענה דנן: אין מחלוקת כי הנתבעת הייתה איש הקשר היחידי שפעל מול התובעת וכי היא זו שיזמה את הפניה לתובעת בהצעת שדרוג הכרטיסים לאחר שזו כבר הזמינה את הכרטיסים בהם חפצה. משהכרעתי כי הנתבעת הייתה מודעת לחשיבות שייחסה התובעת למיקום כרטיסי המופע ביחס לבמה, היה עליה לפעול באחריות ולנקוט במידת הזהירות הנדרשת בעניין זה. 5.13 נוכח ממצאיי לפיהם אף אחד משני בעלי הדין לא פעל כמצופה לשם וידוא מיקום הכרטיסים המשודרגים ביחס לבימת המופע ועל יסוד הממצאים הנוספים שקבעתי, הרי שמחדלי הנתבעת בהקשר זה עולים כדי עוולת רשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), בעוד שמחדלי התובעת בשמירת האינטרסים שלה עולים כדי "אשם תורם" לפי סעיף 68 לפקודה (השוו: ע"א 10078/03 אורי שתיל נ' מקורות חברת מים בע"מ, ). 5.14 חלוקת האחריות בין הצדדים דומה בעיני כי לשם בחינת אופן חלוקת האחריות בין הצדדים, יש ליחס את מירב החשיבות לכך שהתובעת ביצעה מלכתחילה את ההזמנה למקומות בהם חפצה, בעוד שהנתבעת, בשל התערבותה בעניין מיוזמתה, הביאה לחיסור מחוויית הצפייה לה ציפו חברי הקבוצה ושלמענה התקשרה התובעת בעסקה זו. 5.15 על כך יש להוסיף את עובדת היותה של הנתבעת גוף עסקי הפועל מול צרכן ומנגד מול ספק המוצר ולפיכך - בעלת המיומנות, הגישה והיכולת הטובה יותר לברר את המידע המלא והמדוייק אודות מיקום הכרטיסים ביחס לבמה. 5.16 בנתון לכל אלו, מצאתי לנכון לחלק את האחריות בין התובעת לנתבעת כך ש - 70% מהאחריות מוטלים על כתפי הנתבעת ו - 30% על כתפי התובעת. 5.17 עלות כרטיסי המופע טרם אחל בבחינת גובה הנזק, יש לסלק אבן נגף אחרונה: התובעת בתצהירה טוענת כי שילמה תמורת כל כרטיס למופע סך 375 פאונד, אך בסופו של יום קיבלה כרטיסים שעל גבם צוין תמחור של 160 פאונד לכרטיס (שם, סע' 15). לתצהירה זה צורף נספח 10 - צילום של כרטיס כניסה אחד המתומחר בסך 160 פאונד. על גבי הכרטיס - פרטי המופע ופרטי מקום הישיבה (בלוק 201, שורה 14, כסא 22), אך אין עליו כל אינדיקציה על היותו כרטיס וי.אי.פי. 5.18 הנתבעת לא חקרה את אור בעניין זה, אך בתצהיר מטעמה טענה כי פרטי אותו כרטיס אינם תואמים את פרטי הכרטיסים שבהודעת ספק הכרטיסים לוועדת הערר של א"א (נספח 2 לצהיר הנתבעת), המתייחסת לכרטיסים בבלוקים 141 - 144, ממושב 201 ואילך (שם, סע' 8.3), וכן טענה כי ידוע לה מניסיונה שכרטיסים למופעים באנגליה מופצים על ידי ספקי משנה שונים ולא על ידי מארגני המופע, וכי אלו מעמידים אותם למכירה במחירים השונים מהערך הנקוב שעליהם (שם, סע' 8.2). המצהירה מטעם הנתבעת חזרה על הדברים גם בחקירתה בעניין (עמ' 7 לפרוטוקול, שו' 22 - 24). יצוין כי הנתבעת לא הביאה לעדות את הספק מטעמה, וכשנשאלה בעניין השיבה כי הוא בחו"ל (שם, שו' 1). אלא שבכך אין כדי להסביר מדוע לא נערך תצהיר מטעמו. 5.19 בסיכומיה טוענת הנתבעת כי העובדה שהתובעת נמנעה מלהציג את כל 11 הכרטיסים שרכשה אלא רק אחד מהם, וכן אי-העדת שאר חברי הקבוצה למעט אור, עומדות לתובעת לרועץ במובן זה שנמנעה מלהביא ראיות טובות שיכלה בנקל להציג וכי בכך יש כדי לערער את גרסתה (עמ' 11 לפרוטוקול, שו' 2 - 11). 5.20 התובעת נושאת בנטל הראיה הראשוני בבחינת "המוציא מחברו - עליו הראיה". כאמור, התובעת צרפה צילום של כרטיס אחד בלבד ובו ערך נקוב של 160 פאונד, הגם שלכאורה ולפי שיטתה, היו בידיה עוד 10 כרטיסים שכאלו להציג - בכך היתה באה סוגיה זו על פתרונה. לעניין צירוף ראיות בשלב מאוחר בהליך, גורסת הפסיקה כי בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה לעשות כן אפילו אם הוגשה בשלב מאוחר בדיון, ואף אם אי-הגשתה במועד נבעה ממחדלו של בעל הדין, זאת במקרים בהם הגשת הראיה דרושה לשם בירור האמת ויש בה כדי לסייע לבית המשפט לעמוד באופן מלא על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין (השוו: רע"א 1297/01 מיכאלוביץ נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד נה(4) 577). בנתון לאמור לעיל, ומאחר ובשום שלב לא ביקשה התובעת היתר לצרף את שאר הכרטיסים כראיה מטעמה, סבורני כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח שהכרטיס שצורף נספח 10 לתצהירה הוא אכן כרטיס מסדרת הכרטיסים שנרכשו באמצעות הנתבעת. 5.21 הנזק בתצהירה טוענת התובעת לנזקים בגין כל ההוצאות שהוציאה, לרבות רכישת הכרטיסים, הוצאות לינה, טיסה ושהייה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מגיעה לסך 106,744 ₪, שכן לשיטתה הוצאות אלו הינן בבחינת נזק שנגרם לה, שכן אם היתה יודעת מראש שלא תזכה לצפות במופע מהמקומות בהן חפצה מלכתחילה, לא היתה מבצעת את העסקה כולה. 5.22 טענה זו איננה מקובלת עלי ויש בה יותר מקורטוב של ניסיון לעשיית עושר ולא במשפט. לית מאן דפליג כי התובעת, באמצעות הקבוצה, עשתה שימוש בכרטיסי הטיסה ללונדון, חברי הקבוצה התאכסנו במלונות שהוזמנו עבורה ומטבע הדברים הוציאה התובעת גם הוצאות נלוות על כלכלה וכיוב'. בנסיבות אלו לא ניתן להגדיר את ההוצאות הנ"ל כנזק, ולכל היותר ניתן לטעון כי נגרמה לחברי הקבוצה עוגמת נפש בשל שלא באו על סיפוקם לעניין מיקום כרטיסי המופע. אלא שבכתב התביעה לא נטען לראש נזק של עוגמת נפש. 5.23 מכאן שטענת הנזק מקובלת עלי לעניין עלות כרטיסי המופע בלבד. אמנם, חברי הקבוצה צפו במופע, אולם אין מחלוקת כי לא עשו כן ממקומות הקרובים לבמה, וגם אם זווית הצפייה לבמה הייתה טובה (כנטען בסיכומי הנתבעת, עמ' 10 לפרוטוקול, שו' 31), הרי שאין זה השירות שבגינו ביקשה התובעת להתקשר בעסקה עם הנתבעת. 5.24 לפיכך, הנני קובע כי הנזק שנגרם לתובעת מתבטא בשווי כרטיסי המופע שרכשה התובעת מאת הנתבעת בלבד, דהיינו סך 32,726 ₪. 6. סוף דבר 6.1 לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בפיצוי בשיעור של 70% מהנזק המלא כפי שקבעתי בסעיף 5.24 לעיל, דהיינו בסך 22,908 ₪. 6.2 סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. 6.3 בנתון להחלטתי מיום 13.12.10: "בית המשפט לא הסתיר את עמדתו הלכאורית לפיה התביעה הינה מנופחת בעליל, מוגזמת לעין שיעור, חרף זאת החליט ב"כ התובעת להמשיך ולנהל את התביעה." (עמ' 2 לפרוטוקול, שו' 4 - 5) וכן נוכח התוצאה שלעיל לפיה התקבלה התביעה בחלקה הקטן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין. מעבר לכך, יישא כל צד בהוצאותיו. 6.4 הודעה זכות הערעור. כרטיסים לאירועאשראיכרטיס חיוב (אשראי)