קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד שירותי בריאות כללית בסדר דין מקוצר: הבקשה והתביעה : לפניי בקשה למחיקת כותרת התביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר, בטענה שאין היא ראויה להידון בהליך מסוג זה. עסקינן בתביעת שירותי בריאות כללית (להלן: "המשיבה"), מהמבקשת - המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") בע"מ, לתשלום חשבונות שהגישה המשיבה למבקשת בגין טיפולים שניתנו על ידה לנפגעי תאונות דרכים המבוטחים אצל המבקשת, עד יום 31.12.2009 [(הוא היום בו שונתה האחריות לטיפולים רפואיים אלה, בפרק ט' לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010)]. טיעוני המבקשת : המבקשת טוענת שסכום התביעה איננו סכום קצוב וזאת בהתבסס על סעיף 28 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970, הקובע כי המבוטח ישלם לבית החולים "...את ההוצאות שהוציא באופן סביר במתן הטיפול...". לטענת המבקשת, משיש לבחון את סבירותן של ההוצאות, לא ניתן לקבוע שמדובר בסכום קצוב, בפרט כאשר מדובר ב"ענין שברפואה", לגביו קובע הדין כי יש צורך להוכיחו באמצעות חוו"ד מומחים ויש אף להוכיח קשר סיבתי בין התאונה ובין הטיפולים שניתנו. לטענתה, נוהגים בתי החולים להפריז שלא לצורך בהיקף השירות הניתן על ידם ולא ייתכן שהיא תידרש לשלם את החשבונות, המוגשים לה על ידי המשיבה, ללא כל עוררין. המבקשת טוענת שלא קיים הסכם בין הצדדים ושהמשיבה נסמכת על הוראות הדין ומצביעה על כך שסעיף 3 לצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (שירותי אשפוז ושירותים אמבולטוריים בבתי חולים לנפגעי תאונות דרכים), התשס"ו-2006 (להלן: "הצו"), מכוחו שואבת המשיבה את התעריפים על פיהם היא מחייבת את המבקשת, מדבר על מחיר מרבי ולא על תעריפים קבועים (כפי שעולה גם מחוזר מנכ"ל משרד הבריאות מיום 5.9.2006, להלן: "החוזר") ולכן, לטענתה, על המשיבה להוכיח שיעור הוצאותיה בכל מקרה ומקרה. עוד טוענת היא, שמאחר שבסעיף 3 לצו נקבע המחיר המרבי לא בסכומים אלא על פי "המחיר המרבי הקובע לאותו שירות, כשהוא נמכר לקופת חולים, שלא בעבור נפגע תאונת דרכים", הרי היה על המשיבה להראות שהמחירים שנקבעו על ידה הינם, אמנם, המחירים הקבועים הנדרשים על ידה לאותו שירות כאשר אין מדובר בנפגעי תאונות דרכים וזאת היא לע עשתה בתביעתה. לטענתה, גם משום כך שהמשיבה לא פירטה אילו שירותים רפואיים נתנה לכל נפגע ובאילו סכומים חייבה את המבקשת בגין כל נפגע, אלא ציינה בתביעתה רק את הסכום הכולל, כאשר התעריפים עצמם לא פורטו ולא צורפו, כך שלא הוצג פירוט המאפשר חישוב אריתמטי, לא של הסכומים עצמם ולא של חיובי הריבית בגינם, אין מדובר בסכום קצוב, אף לא לכאורה. כן טוענת המבקשת כי, בכל מקרה, צו הפיקוח חל רק על השירותים הניתנים ע"י המשיבה בבתי החולים ולא על השירותים הניתנים על ידה במרפאותיה ובמקומות אחרים ולכן, לגבי שירותים אלה, אין כלל תעריפים הקבועים בחוק ולכן, בכל מקרה, חלק זה של התביעה אינו ראוי להידון בסדר דין מקוצר ומשכך - יש להעביר את כל התביעה לסדר דין רגיל. עוד נטען, כי גם בשל המחלוקת הפרשנית בענין יישום דיני הטבת נזק, הצו והחוזר, יש למחוק את הכותרת ולהעביר את התביעה לדיון בסדר דין רגיל. טיעוני המשיבה : בתגובתה לבקשה טוענת המשיבה כי החיוב נשען על סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, על סעיף 28 לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל וכי תעריפי הטיפולים נקבעו בצו ובחוזר, כך שמדובר בחיובים על פי חוק, הראויים להתברר בסדר דין מקוצר וכי "כפירתה של המבקשת בפרט כזה או אחר של החשבון", אין בה כדי לפסול את התביעה מלהיות ראויה להתברר בסדר דין מקוצר. המשיבה מפנה להחלטה שניתנה בענין דומה ע"י כבוד השופט משה סובל בתא"ק (תל-אביב) 163679/09 קופ"ח כללית נ' איי.אי.ג'י, ביטוח זהב בע"מ ניתנה ביום 16.3.2010), שם נקבע כי אין בטענה לפיה צו הפיקוח וחוזר המנכ"ל מדברים על מחירים מרביים, כדי להביא למחיקת כותרת התביעה וכי סכום קצוב אינו חייב להיות מוסכם. עוד טוענת היא, כי החל משנת 2005 ועד ליום 31.12.2009 שילמה לה המבקשת עשרות אלפי חשבונות דומים, שהוצאו בהתבסס על התעריף שנקבע בצו ובחוזר ולכן נשענת התביעה על חוזה מכללא ובאשר לבי"ח לוינשטיין קיים הסכם בין הצדדים, המצורף כנספח ב' לתגובה. אציין כי ההסכם לא צורף, אולם לאור האמור להלן אין בכך כדי לשנות את מסקנותיי. דיון ומסקנה : בכל טענות המבקשת לענין מחיקת הכותרת לא מצאתי ממש, למעט אחת, אשר יש בה בלבד כדי להביא לקבלת הבקשה, היא הטענה הנוגעת לחיובים הנדרשים ע"י המשיבה בגין הטיפולים שניתנו על ידה לנפגעים, שלא בבתי החולים. אינני רואה בטענות המבקשת לענין העובדה שהצו והחוזר מדברים על מחירים מרביים ולענין סבירות ההוצאות שהוצאו (הוא התנאי הנדרש בסעיף 28 לפקודת ביטוח רכב מנועי), משום מכשול בפני השארת הכותרת, זאת - בין היתר לאור כך שהמחירים המרביים נקבעו בצו, הבא להסדיר את גובה הסכומים הנדרשים. גם בשאר טענותיה של המבקשת לא מצאתי נימוק ראוי לקבלת בקשה למחיקת כותרת, להבדיל, אולי, מבקשה למתן רשות להגן. אין חולק שחיובה של המשיבה לשלם למבקשת את ההוצאות שהוציאה לשם טיפול בנפגעי תאונות דרכים המבוטחים אצל המשיבה נובע מהחוקים השונים שפורטו לעיל ולכן גם בהעדר הסכמים בכתב, חובת התשלום שרירה וקיימת ודי במקור החוקי כדי למלא את התנאי נדרש, בענין זה, בתקנה 202(1)(ב) סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אולם, גם כאשר מקור עילת החיוב הינה הוראת חוק, יש צורך בהיות הסכום הנתבע סכום כסף קצוב, כדרישת התקנה. בענין זה לא מצאתי בתשובת המשיבה כל התייחסות לטענת המבקשת לפיה החיובים בגין הטיפול במרפאותיה של המשיבה, במכוני הבדיקות, במעבדות וכו', היינו - בכל המקומות שאינם בתי חולים, אינם יכולים להיות חיובים קצובים, באשר הצו (על המחירים המרביים שנקבעו מכוחו), מתייחס, לכאורה, רק לטיפולים הניתנים בבתי חולים ולא לטיפולים הניתנים במקומות אחרים. בהעדר תשובה לטענה זו ולאור לשון סעיף 1 לצו, הקובע כי: "החוק יחול על מחיר שירותי אשפוז ושירותים אמבולטוריים לנפגעי תאונות דרכים, הניתנים בבתי חולים (להלן - שירות לנפגע)", נראה לכאורה, כי יש ממש בטענת המבקשת, לפיה לגבי השירותים הניתנים במרפאותיה של המשיבה לא קיים כלל מחיר מרבי ולכן אין סכומים אלה יכולים להיחשב כסכומים קצובים, וזאת - גם אם נלך לשיטת המשיבה לענין הפרשנות שיש ליתן לסכומים הנדרשים על פי המחיר המרבי. ודוק: התביעה מתייחסת הן לשירותים שניתנו על ידי המשיבה בבתי החולים שבבעלותה (ו/או המופעלים על ידה) והן לשירותים הניתנים על ידה במרפאות שבבעלותה ו/או בחזקתה ו/או המופעלות על ידה, כפי שעולה מסעיפים 1.1, 2.2 ו- 2.3 לכתב התביעה. משכך, ומשהמשיבה לא ביססה את טענתה בדבר היות כל הסכומים הנתבעים סכומים קצובים ומאחר שדי אם חלק מהתביעה אינו ראוי להתברר בסדר דין מקוצר, כדי שכל התביעה לא תהא ראויה להתברר בדרך זו [רע"א 192/84 חברת אבגד בע"מ נ סולל בונה בע"מ, פ"ד לח(2) 581; ת"א (מחוזי, תל אביב-יפו) 1360/92 פז עד סחר (1991) בע"מ נ' אליאנס מפעלי צמיגים וגומי בע"מ, תק-מח 93(2) 661; השופט אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שמינית, סיגא-הוצאה לאור בע"מ תשס"ה-2005 עמוד 371], יש להורות על מחיקת הכותרת. לפיכך, אני מקבלת את הבקשה ומורה על מחיקת כותרת התביעה. המזכירות תעביר את התביעה לדיון בסדר דין רגיל. כתב הגנה יוגש בתוך 30 יום. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון במסגרת ההליך העיקרי. סדר דין מקוצררפואהשירותי בריאות