קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה על 5 צ'קים: א. רקע כללי תמציתי: תובענה שטרית המבוססת על חמישה שיקים בסכום כולל של 412,000 ₪ (קרן), אשר נמשכו על ידי הנתבעת, כדלקמן: (א) שיק ע"ס 82,400 ₪ ז.פ. 15.5.06; (ב) שיק ע"ס 82,400 ₪ ז.פ. 31.5.06; (ג) שיק ע"ס 82,400 ₪ ז.פ. 15.6.06; (ד) שיק ע"ס 82,400 ₪ ז.פ. 30.6.06; (ה) שיק ע"ס 82,400 ₪ ז.פ. 15.7.06 (להלן - השיקים). השיקים נמשכו מחשבונה של הנתבעת, נחתמו על ידה "על החלק" ונמסרו לבעלה המנוח, מר יצחק בהט ז"ל (להלן גם - המנוח). פרטי השיקים מולאו - כולם - על ידי מר נסים דג'לדטי, אשר קיבל את השיקים מהמנוח במסגרת עסקה למתן הלוואה חוץ-בנקאית כמשמעותה בהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן - חוק ההלוואות). בין השאר רשם מר דג'לדטי את שמו כנפרע, בכל השיקים, ואף חתם על גב כולם בחתימת היסב (ר' בפרוטוקול, עמ' 51 שורה 2 ואילך). מר דג'לדטי סיחר את השיקים לרו"ח רפאל עגיב, שהיה בזמנו שותף עסקי של מר דג'לדטי, במסגרת עסקאות הלוואה שנערכו ביניהם. מר עגיב, מצידו, פנה לתובע וביקש ממנו שינכה את השיקים "כטובה אישית עבורי כחבר" (ר' בסעיף 6 לתצהירו של מר עגיב). התובע נעתר לבקשתו של מר עגיב וקיבל לידיו את השיקים. התובע הפקיד את השיקים בחשבונו בבנק ביום 2.4.06 אך השיקים חוללו באין כיסוי מספיק/חשבון מעוקל. ביום 19.6.07 - כשנה לאחר חילולם של השיקים - הגיש התובע בקשה לביצוע השיקים בהוצאה לפועל, הן כנגד הנתבעת והן כנגד מר דג'לדטי. בבקשת הביצוע נטען, במסגרת העובדות המשמשות עילה לבקשה, כי התובע אוחז בשיקים, שבחתימת יד הנתבעת ו"בערבות/בהסבת" מר דג'לדטי, אשר הוצגו כדין לפירעון ונשלחה הודעת חילול בגינם. שני החייבים בבקשת הביצוע הגישו התנגדויות, אשר הדיון בהן אוחד לפניי. במסגרת ההתנגדויות העידו הנתבעת ובעלה המנוח. כאמור בהחלטה מיום 2.10.08 ההתנגדויות התקבלו בכפוף להפקדת ערובה בקופת בית המשפט, והכל כמפורט באותה החלטה (להלן - ההחלטה בהתנגדויות). הנתבעת הפקידה את שנדרש ממנה לפי ההחלטה בהתנגדויות, אך מר דג'לדטי - שאף לא התייצב לדיון בהתנגדויות חרף דחייה שניתנה לפי בקשתו, ועל כן בא-כוח נאלץ להסתפק בטיעונים במישור המשפטי - לא עשה כן. לפיכך ביום 11.2.09 ניתן פסק דין חלקי, בו נדחתה התנגדותו של מר דג'לדטי ושופעלו ההליכי ההוצאה לפועל נגדו (להלן - פסק הדין החלקי). להבדיל, התנגדותה של הנתבעת התקבלה ונקבע סדר הבאת הראיות בעניינה בהתחשב בנטל הוכחת טענות ההגנה, שבתובענה שטרית כגון דא רובץ לפתחה של הנתבעת. ב. עיקר טיעוני הנתבעת וראיותיה: על פי גרסת בעלה המנוח של הנתבעת, אשר העיד לפניי בשלב ההתנגדות ונחקר נגדית מטעם התובע, במסגרת עסקיו הוא נדרש למימון חוץ-בנקאי. על רקע זה נוצרה ההיכרות בינו לבין מר דג'לדטי, שמדי פעם נתן לו הלוואות כנגד שיקים של הנתבעת, ובמשך הזמן נוצרו בין השניים יחסי ידידות ואמון. לגרסת המנוח, בחודש פברואר 2006 או בסמוך לכך הוא נדרש לקבלת הלוואה חוץ-בנקאית נוספת, ועל כן פנה למר דג'לדטי אשר הבטיח ליתן לו הלוואה כנגד שיקים של הנתבעת. לגרסת המנוח, הנתבעת אמרה לו כי היא חושדת ביושרו של מר דג'לדטי והפצירה בו שלא ליתן לו שיקים בטרם קבלת ההלוואה. ואולם, עקב מצוקתו של המנוח וחוסר הסכמתו של מר דג'לדטי ליתן הלוואה בטרם קבלת שיקים של הנתבעת לידיו, המנוח נתן למר דג'לדטי את השיקים - אשר הנתבעת מסרה לו, כשהם חתומים על ידיה - עוד בטרם קבלת ההלוואה. להוותו של המנוח, לאחר מסירת השיקים הוא לא קיבל ממר דג'לדטי כספים כלשהם כנגדם. וכך הסביר המנוח את התנהלותו האמורה, בחקירתו הנגדית: בניגוד לצ'קים אחרים, כעשרה שבגינם קיבלתי תמורה מלאה, במקרה הנוכחי, לגבי חמשת הצ'קים כפי שנמסרו לניסים, לא התקבלה כל תמורה וזה כנראה נבע מהאמון שנתתי כתוצאה מקבלת התמורה בגין הצ'קים הקודמים. בעיקרון, הוא לא היה נותן לי את אותו הכסף באותו מעמד שבו קיבל את הצ'קים. ההיגיון לעשות את הדבר הזה היה כי לא היה לי אפשרות אחרת לגיוס הכסף. הוא יצר אמון בעשרה צ'קים קודמים... פניתי לניסים לביטול הצ'קים ולהחזרם, ובסיפורי אלף לילה ולילה ובטענה שהצ'קים מוחזקים פה ושם ולא יאונה לי כל רע, ויתרה מכך, טענתו הייתה שלא קיבלתי תמורה אז למה אני מודאג מהצ'קים. הוא הוסיף שלא אצטרך לשלם את תמורת הצ'קים לאור העובדה שלא קיבלתי תמורה... (ר' בפרוטוקול, עמ' 10 שורה 29 ואילך). לאחר שהופקד השיק הראשון פנה המנוח למר דג'לדטי לקבלת הסבר, אך כזה לא נתקבל. במועד מאוחר יותר, לקראת סוף חודש יוני 2006, התקשר למנוח מר עגיב והציג עצמו כמי שעובד עם מר דג'לדטי. לגרסת המנוח, מר עגיב מסר לו כי קיבל את השיקים ממר דג'לדטי והעבירם לתובע כתשלום שכר טרחה אותו היה חייב לתובע. מר עגיב טען בפני המנוח כי מר דג'לדטי רימה גם אותו, וביקש להגיע להסדר. ואולם, המנוח, כמו הנתבעת, לא היו מוכנים לכך שכן לא קיבלו תמורה כלשהי בעבור השיקים. המנוח הוסיף וטען כי בנסיבות העניין הוא משוכנע שמר עגיב היה שותף לקנוניה עם מר דג'לדטי לגזול ממנו ומאשתו, הנתבעת, סכום עתק, קנוניה לה היה שותף גם התובע, שבנסיבות העניין ברור כי קיבל לידיו את השיקים ביודעו כי לא ניתנה בעדם כל תמורה. כאשר נשאל המנוח מדוע לא פנה למשטרה או פעל לביטול השיקים, השיב כלהלן: לא ידעתי שהם (השיקים - ש.א.) הועברו לצדדים שלישיים באותו השלב. שנית, לאחר הצ'ק הראשון נערכו פגישות עם ניסים להסדרת העניין ונשלחו אליי אנשים על מנת לנסות לגשר ולפשר כגון רפי עגיב שהוא היה שותף במשרד של ניסים או להיפך, ניסים היה שותף במשרדו. כתוצאה מהמו"מ שנמשך לאורך זמן עם ניסים ורפי עגיב, נמנעתי מהגשת תלונה במשטרה כדי לא לקלקל לניסים מתוך אמונה שעדיין קיים סיכוי דרך רפי עגיב לקבל את הצ'קים בחזרה. רפי עגיב הוא דמות מפתח בסיפור. הוא זה שקיבל את הצ'קים מניסים והוא זה שהעביר אותם לחנן עמית, כך אני חושב (ר' בפרוטוקול, עמ' 11 שורה 24 ואילך). הנתבעת מסרה גרסה הדומה בעיקרה לגרסת בעלה המנוח. הנתבעת הוסיפה וטענה כי בתחילת שנת 2006 חלתה בסרטן השד, עברה ניתוח, וביום 22.2.06 החלה בסדרת טיפולים כימותרפיים והקרנות. בעת הטיפול הכימותרפי הראשון נודע לנתבעת על הטלת עיקול על חשבון הבנק דנא, בגין תובענה שהגיש נגדה מר דורון פשטרושקה, ומאז לא משכה יותר שיקים ממנו. מכאן, שהשיקים נמסרו לבעלה המנוח עוד לפני המועד הנ"ל. לגרסת הנתבעת היא שוחחה עם מר דג'לדטי לאחר שהופקד השיק הראשון, אך כנראה עקב מצב בריאותה לא היתה ערנית דיה ולא חשדה כי מדובר בשיק הקשור להלוואה דנא, שלא ניתנה. ואולם, ביום 12.6.06, ביום בו פרצה מלחמת לבנון השנייה, הופקדו שני שיקים נוספים בחשבונה. הנתבעת, שכבר ידעה במה מדובר, התקשרה למר דג'לדטי ודרשה ממנו להחזיר לידיה את כל השיקים, אחרת תפנה למשטרה. מר דג'לדטי אמר לנתבעת שאין לה ממה לחשוש, שהרי לא ניתנה תמורה בגין השיקים ויש לה הגנה טובה, אך זו השיבה לו כי בכל מקרה הוא גנב השיקים ועשה בהם שימוש. עם זאת, עקב פרוץ המלחמה ומצבה של העיר חיפה באותו הזמן, כמו גם מצבה הבריאותי של הנתבעת, לא פנתה הנתבעת למשטרה. בתחילת חודש אוגוסט 2006 קיבלה הנתבעת מכתב התראה מב"כ התובע בגין השיקים, אשר מוען אליה, אל מר דג'לדטי ואל מר עגיב (ר' המכתב נ/1, הנושא תאריך 30.7.06; להלן - מכתב ההתראה). הנתבעת פנתה שוב למר דג'לדטי, ששוב הבטיח לה לטפל בעניין. לאחר זמן מה, כשפנה אליו בעלה המנוח, אמר לו מר דג'לדטי "מה אתה דואג, אתה רואה שלא פונים אליכם", ואכן הנתבעת לא שמעה דבר בגין השיקים עד לחודש יוני 2007. לגרסת הנתבעת, כמו לגרסת בעלה המנוח, מדובר במקרה של קנוניה בין מר עגיב למר דג'לדטי, במסגרתה נעשה ניסיון להוציא ממנה סכום עתק כנגד שיקים שלא ניתנה בעדם תמורה. לשיטתה, מתוך הנסיבות עולה כי גם התובע היה שותף לקנוניה ולמצער, בהיותו עורך-דין, נהג בעצימת עיניים עת קיבל לידיו שיקים של חברה-למקצוע מבלי לברר את מקור הגעתם ומבלי לקבל ממנה אישור לטיבם של השיקים. עוד העיד מטעם הנתבעת מר יקותיאל זיני, שלדבריו הכיר, על רקע עסקי, הן את הנתבעת ובעלה המנוח והן את מר דג'לדטי. מר זיני תמך בגרסת הנתבעת ובעלה המנוח לפיה לא ניתנה כל תמורה בעבור השיקים. לדבריו, לאור היכרותו עם שני הצדדים הוא שותף בפרטי העניין, ובשתי הזדמנויות לפחות אמר לו מר דג'לדטי, מפורשות, כי לנתבעת ובעלה אין כל סיבה לדאגה שכן הוא, מר דג'לדטי, לא נתן להם כל תמורה בגין השיקים, והעניין יוסדר לפני שיגיע לכדי דיונים בבית המשפט. בחקירתו הנגדית נשאל מר זיני בעיקר לגבי הסכם, שבמסגרתו "קנה", כך לדבריו, את חובותיה של הנתבעת למר פטשרוקה ולמר ישראל אבני; הגם שאין מחלוקת בין הצדדים כי הסכם זה נערך רק ביום 22.5.06 (להלן - ההסכם מיום 22.5.06) בעוד שעל פי גרסת התובע השיקים דנא סוחרו אליו עובר להפקדתם בבנק ביום 2.4.06. ג. עיקר טיעוני התובע וראיותיו: לגרסת התובע, הוא מיודד מזה שנים עם מר עגיב, ממנו למד כי מר דג'לדטי היה בקשרים עסקיים עם מר עגיב ופנה אליו בבקשה למתן הלוואה לזמן קצר כנגד שיקים של הנתבעת, אשר לטענת מר דג'לדטי חבה לו כספים. מר עגיב, בתורו, פנה אל התובע בבקשה כי ינכה לו את השיקים של הנתבעת "כטובה אישית עבורו כחבר". התובע הסכים לבקש כטובה אישית לחבר בלבד. התובע הדגיש כי אינו עוסק בהלוואות ו/או ניכיונות שיקים, אלא בעריכת-דין בתחום המקרקעין, ומדובר היה בביצוע עיסקת ניכיון חד פעמית, שהתובע ניאות לבצעה אך ורק מאחר שעסקה בשיקים של עו"ד. וכדבריו: "מדובר בביצוע עסקת ניכיון חד פעמית כטובה אישית לחבר... ורק מאחר ומדובר בשיקים של עורכת דין אשר הינם 'שיקים ברזל', ואסור לחללם עפ"י כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין. אם לא היה מדובר בשיקים של עורכת דין לא הייתי עושה את עסקת הניכיון" (ר' בסעיף 6 לתצהירו). בתצהירו לא הסביר התובע מהי מהות ה"טובה" לה נזקק מר עגיב, וגם בחקירתו הנגדית טען כי "הוא (מר עגיב - ש.א.) ביקש ולא שאלתי למה ואיך" (ר' בפרוטוקול, עמ' 32 שורה 11). יתר על כן, למרות שעל פני הדברים יש לתובע, על פי גרסתו הנ"ל, עילה לתביעה נגד מר עגיב, הרי שלדבריו "העובדות נכונות ואני לא אגיש נגד עגיב תביעה" (שם, עמ' 37 שורה 4). לאחר מכן, כשנשאל ברחל בתך הקטנה מהי ה"טובה" שעשה בעבור מר עגיב אם מדובר בשיקים טובים, השיב התובע "העברתי את זה דרך הבנק שלי וזו הטובה. יכול להיות שהוא היה בקשיים" (שם, עמ' 38 שורה 22). לטענת התובע, השיקים נמסרו למר עגיב על ידי מר דג'לדטי, אשר רשם עליהם את שמו בנוכחות מר עגיב וחתם על גבם חתימת היסב, ומר עגיב מסר אותם לתובע. התובע הפקיד את השיקים בחשבונו בבנק ביום 2.4.06 והעביר בתמורה, לחשבון הבנק של מר עגיב, סך של 404,800 ₪ בשל ניכוי הריבית והעמלה שגבה הבנק בגין הניכיון. לאחר שהשיק הראשון חולל פנה התובע למר עגיב, אשר פנה למר דג'לדטי שמצידו הרגיע והבטיח כי השיק ייפרע אם יופקד בשנית. ואולם, בסופו של דבר חוללו השיקים כולם. לפיכך, בחודש פברואר 2007 ערך התובע, יחד עם מר עגיב, פגישה עם מר דג'לדטי בבית קפה ברמת-השרון (להלן - הפגישה המשולשת). באשר לתוכן חילופי הדברים בפגישה המשולשת טען התובע כי "בפגישה דרשתי את הכספים נשוא השיקים. ניסים הבטיח כי הוא אמור לקבל את הכספים בתוך 14 יום, אך שוב התבררו הבטחותיו כהבטחות חסרות שחר ועד היום לא שולמה תמורתם של השיקים המשוכים ע"י עו"ד בהט" (ר' בסעיף 12 לתצהירו). מכל מקום, כך לטענת התובע, הוא קיבל לידיו את השיקים כשהם שלמים ותקינים על פי מראם, בתום לב ובתמורה. לפיכך, כך לשיטתו, הוא בבחינת "אוחז כשורה" בשיקים לפי הוראות סעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן - פקודת השטרות), ולפיכך יש בכוחו להתגבר על הפגמים, ככל שנפלו, בעסקת היסוד שנערכה בין הנתבעת לבין מר דג'לדטי. התובע ציין עוד, כי למרות שנתן את מלוא התמורה בגין השיקים, לא קיבל מאומה בעבורם. רק לאחר מתן פסק הדין החלקי, ובמסגרת הליכי הוצאה לפועל נגד מר דג'לדטי, שולם לו סכום של 76,390 ₪ לצורך ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ שהוציא נגד מר דג'לדטי (נכון למועד הגשת התצהיר). בתצהירו טען התובע, כי הוא אינו מכיר את הנתבעת ואינו יודע דבר על עסקת היסוד שבגינה ניתנו השיקים. יחד עם זאת, במהלך חקירתו הנגדית בבית המשפט ציין התובע במפורש כי מדובר ב"הלוואות לבהט", שנתן מר דג'לדטי (ר' בפרוטוקול, עמ' 38 שורה 32). לא זו אף זו: התובע אף זימן לעדות מטעמו את מר דג'לדטי, לשם הוכחת מתן ההלוואות. עדותו של מר דג'לדטי בבית המשפט, אשר זומן כאמור כעד מטעם התובע, היתה תמוהה למדי, שכן עמדה בניגוד חזיתי לעובדות שהוצהרו בתצהיר שהגיש במסגרת ההתנגדות. כך, למשל, בתצהיר ההתנגדות ציין מר דג'לדטי: "אני אטען לאחר שבדקתי זאת היטב כי אני לא חתמתי על השיקים בגבם", ובהמשך: "מר עגיב טוען... כי רשמתי בנוכחותו את שמי על גבי השיקים וחתמתי עליהם בנוכחותו בחתימת היסב. מדובר בטענה שקרית. זהו איננו כתב ידי, אני לא כתבתי את שמי על השיקים ולא חתמתי מאחור" (ר' בסעיף 23 לתצהירו). והנה, בעדותו הראשית בבית המשפט טען מר דג'לדטי כי כן מדובר בכתב ידו ובחתימותיו, תוך שהוא מסביר את שינוי הגרסה הקיצוני בכך שבשלב ההתנגדות טען את שטען משום שלא ראה את השיקים המקוריים. מר דג'לדטי הוסיף וציין "כשישבנו (מר דג'לדטי ומר עגיב - ש.א.) להסדר הפשרה ראינו את השקים המקוריים ולכן חתמתי על הסדר הפשרה לשלם את החוב נשוא התביעה. אם זוהי חתימתי אני מוכרח לשלם..." (ר' בפרוטוקול, עמ' 49 שורה 31 ואילך). גם בהמשך הדברים, במהלך חקירתו הנגדית, ציין מר דג'לדטי כי ערך הסכם כולל עם מר עגיב, שותפו לשעבר, "וכרגע אנו מיושרים" (שם, בעמ' 51 שורה 33). ואולם, משנדרש מר דג'לדטי להציג את ההסכם לבקשת ב"כ הנתבעת, העביר מר דג'לדטי הודעה בכתב לתיק בית המשפט בה נטען מטעמו - חרף כל דבריו הנ"ל - כי "לא נערך כל הסכם בכתב בינו לבין מר רפי עגיב שעניינו החוב נשוא התובענה שבכותרת" (ר' בקשה מס' 57). עוד העיד מטעם התובע מר עגיב, אשר תמך בגרסת התובע. גם לפי גרסת מר עגיב, מר דג'לדטי ביקש ללוות ממנו כספים לזמן קצר כנגד השיקים דנא, אשר נמסרו לו (למר עגיב) "במשרדי במגדלי אביב ברמת גן לצורך העברתם לחנן. ניסים רשם עליהם את שמו בנוכחותי וחתם על גבם חתימת היסב" (ר' בסעיף 8 לתצהירו). עם זאת, בחקירתו הנגדית של מר עגיב הסתבר כי השיקים דנא היוו רק חלק מעסקת ההלוואה עם מר דג'לדטי, שהיתה על סכום אחר הגבוה במידה ניכרת מסכום השיקים. מר עגיב הסביר, בהקשר זה, כי "אם ניקח את הסכומים שהועברו על ידי בחודש מרץ לניסים רק בחודש מרץ נקבל בקירוב כ-412,000 בדיוק בהתאם לשיקים" (ר' בפרוטוקול, עמ' 42 שורה 6 ואילך), הגם שלפני כן טען כי קיבל מהנתבע סכום של 404,800 ₪ בלבד בעבור השיקים (שם, עמ' 41 שורה 15). בחקירתו הנגדית לא סיפק מר עגיב הסבר של ממש מדוע נדרש כלל ל"טובה" מהתובע, הסבר שמתבקש דווקא לנוכח טענתו כי היה משוכנע שמדובר ב"שיקים ברזל" של עו"ד, שיש חובה לכבדם, ו"שלרגע לא חלמתי שהשיקים יכולים לחזור" (בפרוטוקול, עמ' 41 שורה 7), כמו גם טענתו כי מערכת היחסים שבינו לבין התובע, במסגרתה החליט התובע לוותר לו ולא לתבוע אותו, היא "לא עניינו של אף אחד" (שם, עמ' 45 שורה 10). במקום אחד טען מר עגיב כי לנוכח היקף העסקאות בינו לבין מר דג'לדטי - שהשיקים דנא היוו רק חלק מהם - "בשלב מסוים שראיתי שאני לא מסוגל מבחינה תזרימית להזרים את כל הכסף ביקשתי את עזרת חנן עמית" (בפרוטוקול, עמ' 42 שורה 20), אך טענה זו אינה מתיישבת עם טענתו הקודמת, לפיה "השיקים של עו"ד בהט מבחינתי היו כסף לכל דבר" (שם, עמ' 41 שורה 30). אם השיקים דנא היו אמנם בטוחים כמזומן, הדעת נותנת כי מר עגיב דווקא היה עושה בהם שימוש על מנת להקל על קשייו הכספיים הנטענים, ולא היה נזקק בהקשר זה ל"טובה" שמהותה לוטה בערפל. בהקשר זה יש להעיר, כי גם רמיזתו של התובע אודות קשיים אפשריים בחשבונו של מר עגיב (ר' בפסקה 26 דלעיל) אינה מתיישבת עם העובדות. לא זו בלבד שלא הובאה לגביה כל ראייה, אלא שכזכור גם העברת תמורת השיקים מהתובע לעגיב נעשתה, על פי הטענה, ישירות לחשבון הבנק של מר עגיב, וממילא כל עיקול שהיה מוטל על חשבון זה היה תופס את הכסף, בין אם הופקד בשיקים ובין אם הועבר בהעברה בנקאית כאמור. עוד יש לציין, כי למרות שמר עגיב חזר וטען שהנתבעת צריכה לשלם את תמורת השיקים חרף טענותיה לכישלון תמורה מלא, הוא גם טען, באותה הנשימה, שמר דג'לדטי "פשוט רימה אותי" (בפרוטוקול, עמ' 42 שורה 2). וממה נפשך: אם אמנם נתן מר דג'לדטי לנתבעת או לבעלה המנוח תמורה בעבור השיקים, ואם אמנם מדובר ב"שיקים ברזל", במה חטא מר דג'לדטי כלפי מר עגיב ובמה רימה-כביכול את מר עגיב בכך שסיחר אליו את השיקים. אמור מעתה, כי הרמאות שמייחס מר עגיב למר דג'לדטי אינה אלא בכך שמר דג'לדטי סיחר לו את השיקים דנא, שבעדם לא ניתנה תמורה ועל כן הם חסרי כל ערך, וזאת בפרט לנוכח מצבו הכלכלי הקשה של מר דג'לדטי, שלא איפשר למר עגיב להיפרע ישירות ממנו למרות שגם הוא חתום (כמסב) על השיקים (בעניין זה ר' גם בפרוטוקול, עמ' 44 שורה 9 ואילך). ד. דיון והכרעה: (1) עסקת היסוד שבמסגרתה נמסרו השיקים: הוכח כדבעי, ולמעשה גם אין כל מחלוקת בין הצדדים, כי עסקת היסוד שבמסגרתה נמסרו השיקים על ידי המנוח למר דג'לדטי הינה עסקה של הלוואה חוץ-בנקאית כהגדרתה בחוק ההלוואות. כזכור, המנוח פנה למר דג'לדטי לצורך קבלת הלוואה חוץ-בנקאית, והלה דרש ממנו שיקים של הנתבעת. המנוח מסר למר דג'לדטי את השיקים, ומכאן שהשיקים נמסרו במסגרת עסקת הלוואה כאמור, הגם שעסקינן בהלוואה שכגרסת הנתבעת בסופו של דבר לא ניתנה. לא למותר לציין כאן, כי על פי גרסת התובע ועדיו, השיקים דנא שימשו בהלוואה חוץ-בנקאית לא רק במסגרת עסקת היסוד אלא גם בשתי עסקאות הלוואה נוספות: האחת, כאשר השיקים נמסרו למר עגיב על ידי מר דג'לדטי במסגרת הלוואה שמר עגיב נתן למר דג'לדטי. השנייה, כאשר השיקים נמסרו לתובע על ידי מר עגיב במסגרת עסקת הניכיון שנערכה ביניהם. יוער, כי עסקת ניכיון זו היא בגדר "הלוואה" כמשמעותה בחוק ההלוואות (ר' ת"א 2908-07-08 יורו דיסקונט בע"מ נ' ארביב (2010), , בפסקה 29 ואילך לפסק הדין), הגם שבהתאם להוראות סעיף 15(א) לחוק מקצת מהוראותיו לא חלות עליה בהיותה, לפי הטענה, עסקה חד-פעמית. הגם שהתובע לא היה צד ישיר לעסקת היסוד, הרי שכאוחז בשיקים אשר ניתנו במסגרת עסקת הלוואה שחוק ההלוואות חל עליה, זכויותיו בשיקים כפופות להוראות החוק "כאילו היה המלווה, אלא אם כן הוכיח האוחז בשטר כי הוא אוחז בו בתום לב ובעד תמורה, וכי הוא לא ידע שמקור השטר בחוזה הלוואה (ההדגשות הוספו - ש.א.)"; והכל כאמור בהוראות סעיף 11 לחוק ההלוואות. בענייננו הוכח, כי התובע היה מודע היטב למהותה של עסקת היסוד כעסקת הלוואה חוץ בנקאית; והתובע אף זימן את מר דג'לדטי לצורך הוכחת ביצועה (ר' בפסקה 32 דלעיל). בנסיבות אלה, חוק ההלוואות חל בעניינו של התובע, והיה עליו להגיש את בקשת הביצוע בהתאם להוראותיו. יש להדגיש, כי הוראות חוק ההלוואות אינן בבחינת הוראות טכניות גרידא, אלא הינן הוראות חוק מהותיות. עמד על כך בית המשפט המחוזי, בציינו: ...קביעת החוק אינה רק קביעה טכנית בדבר המסמכים שיש לצרף לבקשה לביצוע שטר. עילה שטרית רגילה לחוד ועילה שטרית הנסמכת על הלוואה לפי החוק לחוד. דהיינו, המחוקק קבע כי ככל שעסקינן בבקשה לביצוע שטר, שהחוק חל עליה - לא מדובר בעילה שטרית רגילה המנותקת מעיסקת היסוד, אלא בית המשפט יבחן גם את עיסקת היסוד. ודוק, עיסקת היסוד לא אמורה להתברר נוכח טענות הגנה המוכרות כנגד עילה שטרית, שאזי על הנתבע לשכנע את ביהמ"ש כי קמה לו עילת הגנה נוכח עיסקת היסוד. מעת שעסקינן בבקשה לביצוע שטר שהחוק חל עליה - עיסקת היסוד היא הנדונה, ראשית לכל, בפני בית המשפט, ולכן הורה המחוקק כי על התובע, כחלק מעילת תביעתו, לצרף את המסמכים הקשורים לעיסקת היסוד, תוך פירוט מלא של מכלול הפרטים הקשורים להלוואה. בהתאם בית המשפט יבחן את עיסקת היסוד, ויברר אם אכן בהתאם לה ובכפוף להוראות החוק, רשאי התובע להיפרע מהנתבע את השטרות נשוא הבקשה לביצוע (ע"א (ת"א) 4003/07 בס נ' אריה (2009), , בפסקה 19 לפסק הדין; להלן - עניין בס) (ההדגשה הוספה). לא היה אפוא מקום להגשת בקשת הביצוע דנא כבקשה "תמימה" לביצוע שטר, אלא היתה חובה לצרף לה את כל שנדרש לפי הוראות חוק ההלוואות (השווה לאמור בעניין בס, בפסקה 34 ואילך). ואולם, הדבר לא נעשה על ידי התובע - לא במסגרת בקשת הביצוע ואף לא במסגרת הבאת ראיותיו לאחר מכן. אכן, דווקא בעובדות המקרה דנא, בו כפי שעלה מהעדויות שהובאו לפני בית המשפט דובר במערכות יחסים מורכבות, שכללו עסקאות הלוואה רבות ושונות בין מי מהמעורבים, לרבות תוך שימוש חוזר באותם שיקים, יש כדי להמחיש את החשיבות הרבה של הוראות חוק ההלוואות, הדורשות עריכת חוזי הלוואה מפורטים בכתב, שבהם יובהרו פרטי ההלוואה ותנאיה, לרבות הסכומים שנתקבלו בפועל ושיעורי הריבית, כמו גם צירוף חוזים אלה לכתב התביעה (במקרה דנא: בקשת הביצוע); והכל על מנת להביא את מלוא התמונה העובדתית לפני בית המשפט. ב"כ התובע הלינה בסיכומיה, בין השאר, על כך שהנתבעת לא צירפה לראיותיה את הסכמי ההלוואה, כמו גם פרטים מדויקים לגבי מועד קבלת התמורה (בסעיף 19). דא עקא, שבטיעון זה יש משום היפוך היוצרות: לפי הוראות חוק ההלוואות על התובע - להבדיל מהנתבע - לצרף את הראיות בעניינים אלה, ועל כן התובע הוא שכשל בהבאת ראיות אלה, ולא הנתבעת; מה גם שלפי גרסת הנתבעת כלל לא נתקבלה תמורה בעבור השיקים. בנסיבות אלה, ובהתאם להלכה שנפסקה בעניין בס, די באי קיום הוראות חוק ההלוואות והימנעות התובע מהבאת הראיות הנדרשות לעניין עסקת ההלוואה שביסוד השיקים על מנת לדחות את התובענה דנא (השווה גם לפסק הדין בת.א. (ת"א) 89443/97, 90706/97 א. רנתיסי בע"מ ואח' נ' גולן (1999) ). ער אני לכך שבית המשפט העליון, בדונו בבקשת רשות ערעור על פסק הדין בעניין בס, ציין כי בצד החובה להקפיד על כל תגיהן ודקדוקיהן של הוראות החוק לנוכח אופייה הנשכני והבוטה של ההלוואה החוץ בנקאית, "גם תוצאה לפיה לווה שנטל הלוואה שאינה מוכחשת יודע מתחילה כי יוכל להתנער מהשבה כל עיקר אינה פשוטה" (רע"א 2132/09 אריה נ' בס (2009) ). יחד עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הבקשה למתן רשות ערעור לנוכח העובדה שבאותו מקרה לא הוכחה עסקת היסוד; והוא הדין בענייננו: לא הוכח, כלל ועיקר, כי ניתנה תמורה בעבור השיקים, והלכה למעשה - כפי שנראה להלן - ההיפך הוא הנכון, והוכח כי לא ניתנה תמורה כאמור. (2) טענת הנתבעת לכישלון תמורה מלא: הנתבעת טענה, מתחילת הדרך, לכישלון תמורה מלא. כזכור, בעלה המנוח של הנתבעת העיד לפניי, בשלב ההתנגדות, אודות נסיבות עסקת ההלוואה שערך עם מר דג'לדטי, כמו גם אי העברת התמורה על ידי מר דג'לטי (ר' בפסקה 12 דלעיל ואילך). כפי שהערתי בהחלטה בהתנגדויות, טענת הנתבעת, באותו שלב, לא היתה נקייה מספקות, וזאת לנוכח היחסים המורכבים שהתקיימו בין בעלה המנוח לבין מר דג'לדטי, יחסים שכללו סדרה של הלוואות והחזרי-הלוואות. יחד עם זאת, בסופו של יום ולאחר שנשמעו מלוא הראיות שהובאו - ושלא הובאו - על ידי בעלי-הדין, ספקות אלה נתפוגגו; ולפיכך אני מקבל באופן מלא את עדותו האמורה של המנוח. אין מדובר אך בהתרשמותי מעדותו של המנוח לפניי, כמו גם בהתרשמותי מעדותם של יתר העדים שהעידו לפניי. מעבר לכך שלגרסת המנוח נמצאו חיזוקים הן בגרסת הנתבעת והן בגרסת מר זיני, אף בעדויות מטעם התובע ישנה תמיכה ממשית לגרסתו. כפי שכבר תואר לעיל, עדותו של מר דג'לדטי, אשר זומן מטעם התובע כדי להפריך את טענות הנתבעת ועדיה לכישלון תמורה מלא, היתה מלאת סתירות מהותיות. בהקשר דנא, בתצהיר שהגיש מר דג'לדטי בזמנו, בשלב ההתנגדות, נטען, מחד גיסא, כי מר עגיב והתובע לא נתנו תמורה כלשהי בעבור השיקים, וכי אין כל היגיון בטענות מר עגיב, המנסה שלא כדין לייחס העברות בסכומים אחרים לשיקים דנא. מר דג'לדטי ציין, בהקשר זה, כי הוא יודע שמר עגיב מחזיק לטובת התובע בהשקעות שונות, ומנהל לו תיקי השקעות, וכי השניים מנסים לייחס, שלא כדין, את העברות הכספים בעסקאות שביניהם אליו (ר' בסעיפים 18-16 לתצהירו). מאידך גיסא, בתצהירו הנ"ל של מר דג'לדטי לא נמסרו כל פרטים של ממש אודות התמורה שהוא נתן למנוח בעבור השיקים, לרבות שיעורה או מועד נתינתה. כל שהוצהר הוא כי לאחר שכשלו ניסיונותיו הראשונים של מר דג'לדטי להסדיר למנוח הלוואה אזי "הסדרתי ממקורות אחרים הלוואה לטובת מר יצחק בהט של כ-300,000 ₪ מאוחר יותר" (שם, בסעיף 25). גם בעדותו לפניי, בה חזר בו מר דג'לדטי מטענתו הנחרצת בתצהירו, לפיה לא קיבל תמורה בעבור השיקים, לא נמסרו פרטים מדויקים כלשהם אודות התמורה שניתנה לפי טענתו למנוח, וכדבריו: ש. לגבי התמורה בעד השקים, ניתנה? ת. כן משני הצדדים, גם לי וגם לבהט. ש. איך ניתנה? ת. לי נתנו ב-2 או 3 העברות לחשבונות שונים, לא זוכר כרגע, אבל ניתנו מס' העברות, ולבהט זה ניתן בשק של 250,000 ₪ שניתן ליקותיאל זיני ונפרע והעברות אליו, לאיציק בהט. העברות כספיות מחשבונות שלי לשלו, היה לו חשבון בבנק מזרחי, איגוד לאומי וכל בנק אפשרי, על שם ילדיו, שמו, חברות רכב, וכו'. ש. ובמזומן? ת. כן. היו דברים, הוא היה חייב כספים לחוץ בנקאים שהוא היה חייב לשלם במזומן (ר' בפרוטוקול, עמ' 50 שורה 3 ואילך). לא זו בלבד שלא ברור מדברים אלה מהו הסכום שאמור היה המנוח לקבל ממר דג'לדטי - כאשר במקום אחר טען מר דג'לדטי כי המנוח "היה צריך לקבל בערך 380,000 ₪ אני לא זוכר מה היתה העמלה..." (שם, עמ' 53 שורה 27) - אלא שלא מופיעים בדברים הנ"ל סכומים ומועדים קונקרטיים, למעט השיק שניתן למר זיני, אשר כפי שנראה להלן לא ברור, כלל ועיקר, כיצד הוא קשור להלוואה דנא. הנה כי כן, עסקינן בעדות מעורפלת ומלאת סתירות של עד, שמטבע הדברים יש לזקפה לחובת מי שהזמין את העד לעדות, דהיינו במקרה זה התובע. אכן, אין בעדותו של מר דג'לדטי אלא כדי להדגיש כי אין לפני בית המשפט אפילו גרסה אחת - קל וחומר ראייה שתתמוך בגרסה כזו - בדבר שיעור התמורה שניתנה בעבור השיקים; ובבליל הגרסאות אודות שיעור התמורה שניתנה למנוח אין אלא כדי לתמוך בטענות הנתבעת ועדיה לכישלון תמורה מלא. לא למותר לציין כי אף בסיכומי ב"כ התובע לא מצוין הסכום שקיבל המנוח בתמורה לשיקים, וכל שנטען בסיכומים אלה הוא כי השיק על סך 250,00 ₪ שקיבל מר זיני ממר דג'לדטי מהווה "מקצת התמורה" (שם, בסעיף 49). עם זאת, לא ניתן כל הסבר כיצד השיק הנ"ל - שמועד פירעונו 2.8.06 ושניתן במסגרת ההסכם מיום 22.5.06 - יכול להוות תמורה או מקצת תמורה לשיקים דנא, שניתנו זמן ניכר קודם לכן ושמועד פירעונם מוקדם בהרבה, בפרט כאשר לגרסת התובע השיקים סוחרו אליו עוד עובר למועד הפקדתם בבנק ביום 2.4.06. תמיכה משמעותית נוספת לגרסת המנוח, לפיה הוא לא קיבל מאומה בעבור השיקים, מצויה בחוסר ההיגיון הפנימי שבגרסת התובע. כזכור, התובע שב והדגיש את אמונו הרב ב"שיקים ברזל", שניתנו על ידי עו"ד, עד כדי כך שרק מהטעם שדובר בשיקים כאמור נאות לבצע את עסקת הניכיון. והנה, לאחר שה"שיקים ברזל" חוללו לא הגיש התובע מידית את השיקים לביצוע נגד עורכת-הדין שמשכה אותם, היינו הנתבעת, אלא המתין תקופה של כשנה תמימה ואף ערך את הפגישה המשולשת, בה דרש דווקא ממר דג'לדטי את הכספים נשוא השיקים (ר' בפסקה 28 דלעיל). ממה נפשך: אם היה מדובר ב"שיקים ברזל", שחובתה המקצועית של הנתבעת היתה לכבדם, לא היתה כל סיבה לתובע להתמהמה בהגשתם לביצוע נגדה, מיד עם חילולם, ובוודאי שלא היה צורך מצידו להידרש לפגישה עם מר דג'לדטי, שאינו עו"ד, ולדרוש דווקא ממנו לשלמם. התנהלות זו של התובע מלמדת אפוא, כי הוא היה מודע היטב לבעייתיות שבשיקים דנא, שאינם "שיקים ברזל" כלל ועיקר, אלא שיקים שלא ניתנה בעדם תמורה לנתבעת או לבעלה המנוח, ומטבע הדברים יהא קושי רב בגבייתם ממנה. ולבסוף, כפי שצוין כבר לעיל, גם בעדות עד התובע מר עגיב יש כדי לתמוך בטענת הנתבעת לכישלון תמורה מלא. כאמור, הרמאות שמר עגיב ייחס למר דג'לדטי אינה אלא בכך שמר דג'לדטי סיחר לו את שיקים שבעדם לא ניתנה תמורה ועל כן הם חסרי כל ערך (ר' בפסקה 43 דלעיל). (3) טענת התובע ל"אחיזה כשורה": משעמדה הנתבעת בנטל ההוכחה, שכאמור רובץ לפתחה לעניין הוכחת טענות ההגנה בתובענה שטרית כגון דא, והוכיחה כישלון תמורה מלא, עדיין עשוי התובע לצאת וידו על העליונה - לפחות בתובענה שטרית רגילה - אם יוכיח כי קנה לו מעמד של "אוחז כשורה" בשטרות הרלוואנטיים (כמשמעותו ונפקותו בהוראות סעיפים 28 ו-37 לפקודת השטרות). נפנה אפוא לבחון את השאלה אם התובע, כטענתו, אמנם הוכיח כי הינו בבחינת "אוחז כשורה" בשיקים דנא. (א) התובע כ"צד רחוק" העשוי להיות אוחז כשורה בשיקים: "אחיזה כשורה" הינה, הלכה למעשה, תקנת שוק לשטרות, שנועדה להגן על מי שקונה שטר בתנאי השוק הפתוח ובכך להבטיח את סחרותם של שטרות בשוק הפתוח. מכאן, שקיומו של ריחוק ממשי בין האוחז-התובע לבין הצדדים לעסקת היסוד (ה"צדדים הקרובים") מהווה תנאי מוקדם לגיבושה של אחיזה כשורה, ובהיעדרו אף אין מקום וטעם להיזקק לבדיקת התקיימות התנאים לאחיזה כשורה הנקובים בהוראות סעיף 28(א) לפקודת השטרות, שבראשם דרישות התמורה ותום הלב (ר' ביתר הרחבה בת"א 12647-12-08 א.י.ק.נ פיננסים ואחזקות בע"מ נ' שו ארט מילניום הפקות בע"מ ואח' (2010) ; להלן - עניין שו ארט. ערעור שהוגש על פסק דין זה נמחק, ר' ע"א 42723-02-10 א.י.ק.נ. פיננסים ואחזקות בע"מ נ' שו ארט מילניום הפקות בע"מ ואח' (2011) ). משמעות הדבר היא, כי לנוכח תכלית האחיזה כשורה אין להחילה על צדדים שאינם פועלים באופן עצמאי ונפרד זה מזה אלא באופן קרוב ומתואם; שכן אחרת ניתן יהיה ליצור מעמד של אחיזה כשורה באופן מלאכותי, בבחינת יש מאין, באמצעות העברה (או "גלגול") של שטר בין גורמים הפועלים בתיאום כזה או אחר ביניהם (ר' בעניין שו ארט, בפסקה 28 ואילך). במקרה דנא, הגם שהתובע קיבל את השיקים ממר עגיב, שקיבל את השיקים ממר דג'לדטי, שבתורו קיבל את השיקים מהמנוח, הרי שהתובע ידע כי מדובר בשיקים שניתנו במסגרת הלוואה חוץ-בנקאית, פעל בשיתוף פעולה חברי והדוק עם מר עגיב - שיתוף פעולה בו עוד נדון גם בהמשך - ואף ערך את הפגישה המשולשת בה דרש ממר דג'לדטי לשלם לו את תמורת השיקים. ברי, אפוא, כי התובע אינו בבחינת צד שלישי "רחוק", שרכש את השיקים בשוק הפתוח, אלא הינו מי שפעל בשיתוף פעולה עם אלה שהחזיקו בשיקים לפניו, ובמיוחד עם מר עגיב. לפיכך לא נתקיים בתובע הריחוק הנדרש לגיבושה של אחיזה כשורה, ובוודאי שמעמדו אינו יכול להיות עדיף על זה של מר עגיב. מכאן, שמשכשל התובע להוכיח כי מר עגיב היה אוחז כשורה בשיקים, ממילא כשל גם להוכיח שהוא-עצמו אוחז כשורה בשיקים. הנה כי כן, על פני הדברים התובע לא הוכיח כי הוא עשוי להיחשב כאוחז כשורה בשיקים. יחד עם זאת, ולו למעלה מן הצורך, נבחן להלן גם אם הוכיח התובע את טענותיו בדבר מתן תמורה בעד השיקים ונטילתם בתום לב. (ב) ראיות התובע למתן תמורה בעד השיקים ונטילתם בתום לב: על פי גרסת התובע ומר עגיב, התמורה שהעביר התובע למר עגיב כנגד קבלת השיקים - שסכומם הוא 412,000 ₪ - היתה בהעברה בנקאית בסכום של 404,800 ₪, כאשר את הפער שבין הסכומים הסביר בניכוי הריבית והעמלה שגבה הבנק בגין הניכיון. עם זאת, התובע נמנע מהבאת ראיות ממשיות הן לגבי עסקת הניכיון (כגון הסכם בכתב) והן לגבי מערכת היחסים הכוללת שבינו לבין מר עגיב - שכזכור לפי עדותו של מר עגיב אינה "עניינו של אף אחד" - וחסר זה הוא משמעותי לנוכח האמור בתצהירו של מר דג'לדטי, אשר זומן כעד מטעם התובע, שלפיו מר עגיב מחזיק לטובת התובע בהשקעות שונות, ומנהל לו תיקי השקעות, וכי התובע ומר עגיב מנסים לייחס, שלא כדין, העברות הכספים בעסקאות שביניהם לשיקים דנא. לא זו אף זו: גרסתו של התובע אודות חברותו עם מר עגיב היתה, למצער, חסרה, כשהוא מגלה טפח ומסתיר שניים. בעדותו בבית המשפט הדגיש התובע את החברות הטובה והקרובה בינו לבין מר עגיב, שלמענו, כך לדבריו, הוא מוכן ללכת יחף עד לנתניה (ר' בפרוטוקול, עמ' 32 שורה 4). באופן דומה טען התובע, כי הוא הסכים לעריכת עסקת הניכיון כטובה חברית, מבלי לשאול "למה ואיך" (שם, שורה 11). יתר על כן, לפי עדותו של התובע מדובר בחברות כה קרובה, שהתובע הצהיר כי לא יגיש כל תביעה נגד מר עגיב, הגם שלפי העובדות להן הוא טוען - ושבהן מודה מר עגיב - הוא זכאי לכאורה לקבל ממר עגיב את התמורה בסך 404,800 ₪ שנתן לו כנגד השיקים (עוד בשנת 2006). כיצד ומדוע ויתר התובע, בקלות כה רבה, על תביעה בטוחה בסכום של מאות אלפי ₪ - סתם התובע ולא פירש; וכדבריו: "העובדות נכונות ואני לא אגיש נגד עגיב תביעה" (ר' בפרוטוקול, עמ' 37 שורה 4). התובע אף טען כי צעק, כך ממש, על באת-כוחו, כאשר נסתבר לו ששלחה את מכתב ההתראה נ/1 למר עגיב, לדבריו מבלי לשאול אותו (שם, עמ' 32 שורה 15). אגב כך יש להעיר, כי גרסתו של התובע בדבר חברותו הקרובה עם מר עגיב לא היתה עקבית. בתצהירו טען התובע, כזכור, כי אם לא היה מדובר בשיקים של עו"ד הוא לא היה מסכים לבצע את הניכיון; וניתן רק לתהות מדוע דווקא פרט זה כה חשוב, ומדוע ידידותו האמיצה של התובע עם מר עגיב - בגינה הוא מוכן ללכת יחף עד נתניה ואף לוותר על תביעה בטוחה בהיקף גדול - היתה מיד נסוגה לאחור אם לא היה מדובר בשיקים של עו"ד. הנה כי כן, רב הנסתר על הנגלה באשר למערכת היחסים שבין התובע לבין מר עגיב. בנסיבות אלה, וכאשר כל שהואיל מר עגיב - שהעיד מטעם התובע - למסור בקשר ליחסים ביניהם הוא כי אינם מעניינו של אף אחד, פשיטא שהתובע כשל מלהוכיח שנתן למר עגיב תמורה כלשהי בעד השיקים, להבדיל מתמורה בגין עניינים אחרים שביניהם כפי שטען מר דג'לדטי. והוא הדין, לנוכח כל האמור לעיל, באשר לדרישת תום הלב. עסקינן בשיקים שניתנו לתובע על ידי מר עגיב במסגרת יחסים מורכבים ביניהם, שטיבם לא הובהר, כאשר התובע ידע כי מדובר בשיקים שמקורם בהלוואה חוץ-בנקאית, למצער בעייתית, ועל כן ערך פגישה משולשת בה דרש דווקא ממר דג'לדטי לשלם את תמורת השיקים. יתר על כן, לא זו בלבד שטיבה של מערכת היחסים שבין התובע למר עגיב נותר לוט בערפל, אף מערכת היחסים שבין התובע (ומר עגיב) לבין מר דג'לדטי לא הובהרה כלל ועיקר בראיות התובע, ואף עניין זה יש לזקוף לחובתו בפרט לנוכח טענת הנתבעת לקיום קנוניה בין השלושה. בהקשר זה גם לא למותר לציין כי במהלך ניהול המשפט נוצרו הסכמות תמוהות בין התובע לבין מר דג'לדטי (ר' למשל האמור בהחלטת בית המשפט מיום 20.11.08), ועובר לעדותו של מר דג'לדטי בבית המשפט אף נחתם הסכם בינו לבין מר עגיב (ר' בפרוטוקול, עמ' 50 שורה 1), שכזכור מר דג'לדטי הודיע שאינו קיים לאחר שנתבקש להמציאו לתיק בית המשפט. ואם לא די בכל האמור עד עתה, הרי ברור כי המעט שיכול היה התובע לעשות במסגרת התנהגות בתום לב, לנוכח כל הנסיבות האמורות ודווקא על רקע היותו בעצמו עו"ד, הוא להתקשר לנתבעת ולברר עימה את נסיבות מתן השיקים. כשנשאל בעניין זה השיב התובע "לא עשיתי זאת. להבא ברור שאעשה... יכול להיות שעשיתי טעות. סמכתי על רפי כי היחסים שלי איתו..." (בפרוטוקול, עמ' 33 שורה 16 ואילך). ואולם, לא זו בלבד שאין בדברים אלה הסבר של ממש, אלא שיש בהם אך כדי להגדיל את הפליאה על כך שהתובע ויתר על כל תביעה בעניין נגד מר עגיב, אם אמנם התובע נתן למר עגיב, כטענתו, תמורה כלשהי בגין השיקים. ה. סוף דבר: העולה מן המקובץ הוא כי דין התובענה לדחייה. מדובר בתובענה שטרית, העוסקת בשיקים שניתנו במסגרת הלוואה חוץ-בנקאית, אשר הוגשה כבקשה "תמימה" לביצוע שטר ולא קוימו בה הוראות חוק ההלוואות, המהותיות והדיוניות - לא בשלב הגשת התובענה (בקשת הביצוע) ואף לא לאחר מכן, בשלב הבאת הראיות. בנוסף, הנתבעת הוכיחה כישלון תמורה מלא בעסקת היסוד ואילו התובע, מצידו, כשל בהוכחת אחיזה כשורה בשטרות. הראיות והעדויות שהובאו על ידי התובע היו, למצער, חלקיות וחסרות, ובלתי מתיישבות עם שורת ההיגיון. התובע כשל בהוכחת התנאים המקדמיים, הדרושים לגיבושה של אחיזה כשורה בשיקים, ואף כשל בהוכחת מתן תמורה בתום לב בעבור השיקים. אשר על כן אני מורה על דחיית התובענה. המזכירות תעביר פסק דין זה לתיק הוצל"פ מס' 26-05628-07-4 לשם סגירתו נגד הנתבעת בלבד. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, לרבות היקף ההליכים והעובדה שלא נפסקו הוצאות לטובת הנתבעת בשלב ההתנגדות כאמור בסיפא לפסק הדין החלקי, מחד גיסא, וטענות ב"כ התובע על כך שסיכומי ב"כ הנתבעת חרגו ללא היתר בעמוד אחד מההיקף שנקבע בהחלטת בית המשפט, מאידך גיסא, התובע ישלם את הוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪, תוך 30 יום. הפיקדון שהפקידה הנתבעת, בהתאם להחלטה בהתנגדויות, יושב לידיה. שיקים