קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה על פי דיני כפל ביטוח: התובעת הינה חברת ביטוח אשר ביטחה במועד הרלוונטי לתביעה שבפני פרוייקט שיפוץ ברח' דפנה 12 בסביון. הפוליסה שהוצאה על ידי התובעת הינה פוליסה לביטוח עבודות קבלניות, כאשר המבוטחים הינם גיבסר גולד בע"מ/או עופר נימרודי. דהיינו הפוליסה, כפי שעולה מההעתק אשר צורף לכתב התביעה מכסה כל נזק שעלול להיגרם מן הפרויקט, נזק שייגרם כתוצאה מן העבודה הקבלנית של המבוטחת בפרוייקט, דהיינו כתוצאה מרשלנות בעת ביצוע העבודה. הנתבעת, אף היא חברת בטוח ביטחה במועד הרלוונטי בבטוח מבנה ותכולה את מר עופר נימרודי בכתובת הנ"ל. במסגרת עבודות השיפוץ נתגלה בסוף חודש ינואר נזק מים לרכוש שתוצאתו נזק בין השאר לפרקט, לאריחים ולרצפת הנכס. נזק זה נבדק על ידי שמאי מוסמך והתובעת שילמה בגינו למבוטחה את תגמולי הבטוח וכן נשאה בשכר טרחת השמאי. על עובדות אלה אין הצדדים חלוקים ואף הגיעו להסדר דיוני ביום 16.6.11 לעניין זה. במסגרת הסדר זה ביקשו הצדדים לסכם השאלה המשפטית דהיינו האם חלים העניין זה דיני כפל הבטוח שכן לטענת התובעת מאחר ועסקינן בנכס אחד המבוטח אצל שתי מבטחות שונות בגין אותו סיכון ובתקופת בטוח חופפת חל בעניינו סעיף 59 (א) לחוק חוזה הבטוח הדן בבטוח כפל ולפיכך על הנתבעת לשאת ב50% מהעלויות בהן נשאה התובעת. לטענת הנתבעת בקליפת אגוז, נגרם הנזק בשל רשלנות הקבלן המבצע והעבודות ועל כך אין חולקים מאחר וגם התובעת זנחה בסיכומיה את הטענה כי הנזק לא נגרם כתוצאה מכשל בעבודות (ראה סעיף 3 לסיכומי התובעת), והשאלה העומדת למבחן הינה האם יש לבחון את שאלת האשם מקום בו דן בית המשפט בסוגיית הזכות לכפל בטוח והאם דוחה סעיף 59 לחוק חוזה הבטוח ומאיין את סעיף 62 לחוק המקנה למבטחי הניזוק זכות תביעה ושיפוי כנגד המזיק ומבטחיו מקום בו נקבע ו/או הוסכם כי הנזק נגרם על ידי המזיק. מאידך גורסת התובעת כי מקום בו קיים כפל בטוח לא רק שלא תקום זכות התביעה על פי דיני הנזיקין, אלא ששאלת האשם שוב לא תהיה רלוונטית. התוצאה תהא, לשיטתה של התובעת, כי מבטחיו של המזיק שגרם ברשלנותו ו/או באשמו לנזק תהא זכאית לפנות למבטחי הניזוק ולהיפרע מהם כדי חלקם היחסי בגין התשלומים ששילמה למעשה לניזוק מכוח חבותה כמבטחת המזיק. המבחן היחיד אליבא דדעת התובעת הינו מבחן האינטרס המבוטח כשהוא מנותק לחלוטין משאלת האשם ויחסי מזיק-ניזוק ומקום בו נמצא כפל ביטוח, יש להקים חבות אטומטית מוחלטת לחלוקת הנזק בין המבטחים. גישה זו של התובעת מקורה בפרשנות שנותנת התובעת להלכה שנקבעה ברע"א 3948/97 מגדל חב' לבטוח בע"מ נ. מנורה חב' לבטוח בע"מ ורע"א 5499/97 מגדל חב' לבטוח בע"מ ומנופי אבי בע"מ נ. סיגנא חב' לבטוח בע"מ, פד"י נ"ה (3),769. לטעמה קבע בית המשפט העליון שם כי בטוח הכפל דוחה את זכות השיבוב. בסיכומיה מפנה ב"כ התובעת לשורת פסקי דין המאמצת גישה זו, על בסיס העדפת האינטרס המסחרי - כלכלי שיש בו כדי להפחית הדיונים בבית המשפט. אל מול פסקי דין אלה קיימים פסקי דין הדוגלים בגישה שונה לפיה לא יצא החוטא נשכר מקום בו ארע הנזק באשמו של המזיק וכי הילכת סיגנא לא באה לדחוק מקומו של עקרון האשם בדיני הנזיקין ולפיכך מבטחת המזיק אינה יכולה לחזור למבטחי הניזוק כשם שאינה יכולה לחזור לניזוק עצמו. וכפי שכבר אמרתי גם אני בת.א.20302/06 הכשרת היישוב חב' לבטוח בע"מ נ. מגדל חב' לבטוח בע"מ כל תוצאה אחרת תהא בבחינת "הרצחת וגם ירשת". בפסק דין סיגנא לא דן בית המשפט בשאלת האחריות וחידושו היה בקביעה כי בניגוד להלכה שקדמה לו בה נדרשה לשם קביעת כפל הבטוח ה והן זהות של המבוטח עצמו זהות ברכוש המבוטח , הרי שגם אם עסקינן בשני מבטחים שונים בפוליסות בטוח נפרדות, יכול ויהא כפל בטוח. כל פרשנות אחרת יהא בה כדי לאיין לחלוטין את יסודות דיני הנזיקין ויהא בה כדי לזכות את המזיק ו/או מבטחיו, ששילמו בשל אחריות המזיק בפיצוי לו אינם זכאים על פי דיני נזיקין.לא זאת אף זאת פרשנות זו מעמידה במצב נחות אדם שבחר לבטח את רכושו אל מול מי שסבר כי הבטוח מיותר. תוצאה שכזו הינה אבסורדית ביחסי מזיק וניזוק ואין כללי הבטוח עומדים במנותק מיחסים אלה. ב"כ התובעת מפנה אותי בסיכומיו לפסק דינו של כב' השופט שוחט בבר"ע 1366/07 שם לטעמו קבע בית המשפט פוזיטיבית כי שאלת האשם אינה רלוונטית מקום בו קיימים דיני כפל הבטוח וזכות התביעה קנויה למבטחי המזיק מכוח דיני הכפל. דא עקא כי גם השופט שוחט בסוף פסק דינו מסייג את הדברים ואומר כי שאלת היחס הראוי שבין עילת הכפל לבין העילה הנזיקית, הינה שאלה כבדת משקל והוא מנוע מלקבוע בה מסמרות כל עוד בית המשפט העליון לא אמר בה דברו. לעניין זה ראה גם פסק דינה של כב' השופטת ברק נבו בת.א. 43324/04 מיום 31.7.08 , שם אומרת השופטת כי קביעתו של השופט שוחט נשענת על האמור בע"א (מחוזי חיפה)2898/04 אריה שירותי כוח אדם נ. צמנכ"ל הנדסה ויזום הצפון בע"מ (כפי שמסתמך עליו גם ב"כ התובעת). דא עקא שעל פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון ברע"א 12/06 ובברע"א 228/06 ובהחלטה שניתנה ביום 19.9.07 קבע בית המשפט העליון בקבלו את הערעורים בחלקם, כי מבחינה עובדתית אחראים שני הצדדים לנזקו של הנפגע ולכן אין לדבר על חלוקת נטל הפיצוי שבין מזיק לניזוק אלא בין שני מזיקים אשמים שיש בינהם חלוקת אחריות לאירוע ורק לאחר שנקבעה חלוקת אחריות זו, נעשתה חלוקה נוספת על פי דיני הבטוח. הפרשנות הינה לטעמי כפי שאף סברה כב' השופטת ברק נבו, כי תחילה נעשתה בפרשת צמנכל חלוקה על פי דיני הנזיקין ורק לאחר מכן יערך חשוב על פי דיני כפל הבטוח. כאמור הבעתי עמדתי לעניין זה בת.א.20302/06 עליו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי אשר נידון בפני כב' השופטת שבח בע"א 1929/09 . בפסק דינה מנתחת כב' השופטת שבח את הפסיקה הדוגלת בכל אחת משתי הגישות לסוגיה זו וקובעת כי אכן בפנינו שתי גישות שונות שלכל אחת מהן הרציונל שלה. אך יחד עם זאת קובעת : "מכל מקום פסיקת בית המשפט קמא מתיישבת היטב עם ההלכות הנהוגות בדיני הנזיקין ומונעת תוצאה אבסורדית לפיה,ניזוק שדאג לעצמו מבעוד מועד בעריכת בטוח ולא נושא באשם כלשהו לקרות מקרה הבטוח - מבטחו ישתתף בפיצוי שייפסק לזכותו,בעוד שלו נהג בחוסר אחריותו לא דאג כלל לבטוח מבטח המזיק היה נושא במלוא הנטל. פסיקת בית המשפט קמא אף מתיישבת עם דיני עשיית עושר ולא במשפט ולא גורמת לתוצאה מוזרה, לפיה ככל שהמזיק -האשם באירוע - מבטח עצמו בסכום נמוך יותר, כך יגדל חיובו של מבטחו של הניזוק , שלא אשם כלל באירוע. אימוץ השיטה הכלכלית עשוי להביא לכך שמזיק פוטנציאלי, אשר הינו ער לכך שהנפגעים הפוטנציאליים להיפגע על ידו כיסו עצמם בבטוח הולם ,יבטח עצמו בבטוח מינימלי, ובקרות, חלילה, נזק הנובע מאשמו שלו - יצא פטור בלא כלום, שכן מבטחי הניזוקים הם אלה שיישאו בנטל. מכל מקום קבלת גישת המערערת, העומדת בסתירה לדיני הנזיקין המסורתיים, על כל תוצאותיה,הגם שיש בה ייעול ומניעת התדיינות משפטית, מחייבת שינוי חקיקתי , ולכל הפחות פסיקה מפורשת של בית המשפט העליון. לעניות דעתי עד אז, אם בכלל, יש להותיר על כנה, למרות הלכת סיגנא, את הגישה הנזיקית " דברים אלה של כב' השופטת שבח יפים לטעמי גם בענייננו ולפיכך אני קובעת כי משנמצא האירוע הביטוחי בגינו פצתה התובעת מקורו בהתרשלות הקבלן מבוטח התובעת לא קמה לתובעת זכות התביעה על פי דיני כפל הבטוח ודין התביעה להדחות. מכל האמור לעיל אני דוחה את תביעת התובעת כנגד הנתבעת. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪. פוליסהביטוח כפל