קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה שכנגד נגד מי שאינו צד להליך: 1. בפניי בקשה לסילוק על הסף של תביעה שכנגד. 2. אלו העובדות הצריכות לעניין: א. בני הזוג קסלר הגישו כנגד הנתבעים תובענה הנוגעת לחוקיותה של הלוואה חוץ בנקאית שנטלו מהנתבעת 1 (להלן: דלתא). בנוסף, תבעו נזקים שנגרמו להם כתוצאה מפינוי ביתם שלא כדין (לפי טענתם), בהליכי הוצאה לפועל שנפתחו בגין חוב הנוגע לאותה הלוואה. ב. דלתא ועו"ד אמיר (נתבע 4) הגישו תביעה שכנגד, כנגד עו"ד דורית הרשקוביץ, שהייתה בזמנים הרלבנטיים באת כוחם של קסלר. בכתב התביעה שכנגד של דלתא נטען כי עו"ד הרשקוביץ הגישה באיחור בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד שניים מבניהם של בני הזוג קסלר (להלן: הילה ואילן). לטענתם, ההליכים המשפטיים התעכבו בשל התנהלותה של עו"ד הרשקוביץ. כתוצאה מכך, כך לטענת דלתא, נגרמו לה נזקים שכן החוב הפסוק כנגד הילה ואילן תפח באותה תקופה בסך של 11,672 ₪. תביעתו של עו"ד אמיר כנגד עו"ד הרשקוביץ הייתה בעילה של הוצאת לשון הרע, זאת באמירות שונות במסמך שהוגש ללשכת ההוצאה לפועל במסגרת ההליכים שהתנהלו כנגד בני הזוג קסלר. 3. התיק התנהל בבית המשפט המחוזי, והועבר לבית משפט זה מכוח סעיף 79 (ב) לחוק בתי המשפט. 4. עו"ד הרשקוביץ ביקשה לדחות את התביעה שכנגד על הסף. ראשית, טענה כי מאחר שאינה תובעת בהליך העיקרי, אינה יכולה להיתבע בתביעה שכנגד. שנית, באשר לתביעתה של דלתא, טענה כי מאחר שפסק הדין נשוא בקשת הביטול (שנטען כי הוגשה באיחור) - בוטל, ממילא בטלה העילה. שלישית, באשר ללשון הרע, טענה עו"ד הרשקוביץ כי מדובר בפרסום החוסה תחת הגנת סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע (להלן: החוק). 5. בדיון שהתקיים ביום 14.7.11 התבקשו דלתא ועו"ד אמיר לשקול מחיקתה של התביעה שכנגד, ולו מהטעם הדיוני, שהרי עו"ד הרשקוביץ אינה צד לתובענה המקורית, אך בהודעתם לבית המשפט עמדו על הותרת התביעה שכנגד על כנה. אלו היו טענותיהם של דלתא ועו"ד אמיר: במישור הדיוני, נטען כי לפי החלטת בית המשפט העליון אוחדו תובענה זו עם תובענות אחרות, וממילא אין מקום לדון בהפרדתן. כן נטען כי לאור הוראת סעיף 79 (ב) לחוק בתי המשפט, לפיה בית המשפט לא יעביר תובענה שהוגשה מכוח סעיף זה, אין להידרש למחיקת התובענה שכנגד. בפן המהותי, טענו שלא מתקיימים התנאים הקבועים בפסיקה לסילוק על הסף, שכן לפי ההלכה הפסוקה די באפשרות, ולו קלושה, שהתובע יזכה בתביעתו. 6. תחילה לפן הדיוני. הדין עם עו"ד הרשקוביץ. תביעה שכנגד כשמה כן היא. תביעה שכנגד אינה יכולה להיות מוגשת כנגד אדם זר להליך. אמנם, ניתן להגיש תביעה שכנגד גם כנגד צדדים נוספים, פרט לתובע, אך עדיין התנאי הבסיסי הוא שאחד הנתבעים שכנגד יהיה צד בתובענה הראשית. הדבר עולה מתקנות 52 ו- 54 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי. הבקשה לסילוק על הסף של התביעה שכנגד מההליך שמנהלים קסלר ודלתא הוגשה בטרם ניתנה החלטת האיחוד בבית המשפט העליון, ובטרם הדיון הועבר לבית משפט זה. אין באיחוד התיקים, כדי לשלול את הצורך במתן החלטה לגופו של עניין בבקשה שהוגשה כדין. זאת ועוד, אין רלבנטיות להוראה בדבר איסור העברה נוספת מכוח סעיף 79 (ב) לחוק בתי המשפט. ראשית, אף כאן ההחלטה בדבר ההעברה ניתנה בטרם ניתנה החלטה בבקשה לסילוקה של התביעה שכנגד, ואין העברת ההליך מייתרת מתן החלטה בבקשה זו. שנית, מחיקת הליך שהוגש באופן דיוני לא נכון, אינה בגדר "העברת" הדיון לבית משפט אחר. מטרת ההוראה האוסרת העברה נוספת של התיק הייתה למנוע ניודם של תיקים מבית משפט אחד למשנהו. אין מטרתה להכשיר הליך שהוגש בדרך דיונית שאינה נכונה. 7. אף בפן המהותי, אני סבורה שהדין עם עו"ד הרשקוביץ. 8. באשר לתביעה שעילתה העיכוב שעו"ד הרשקוביץ יצרה, לפי הנטען, בהליכים כנגד הילה ואילן: דלתא לא נתנה כל מענה לטענתה של עו"ד הרשקוביץ לפיה מעת שפסק הדין כנגד הילה ואילן בוטל, העילה הנוגעת לאיחור שנקטה - קלושה ככל שהייתה - פקעה ועברה מן העולם. כיום דלתא אינה אוחזת בפסק דין כנגד הילה ואילן. ממילא, אין כל עיכוב בגביית חוב כלשהו, שהרי בהיעדר פסק דין אין חוב. במילים אחרות: אין כלל עילה הנוגעת לגידול בחוב פסוק, אם אין חוב פסוק. לפיכך, דין התביעה כנגד עו"ד הרשקוביץ להידחות - בהיעדר עילה. 9. באשר לתביעה שהוגשה מכוח חוק איסור לשון הרע: ההלכה המחייבת שניתנה בבית המשפט העליון בענין רע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל (לא פורסם, ניתן ביום 19.8.09, להלן: עניין חיר) קובעת חד משמעית שקיימת הגנה מכוח סעיף 13 (5) לחוק ביחס לפרסום שנעשה תוך כדי דיון משפטי. עניין חיר עצמו נסב, בין היתר, על פרסום בכתב טענות (כתב הגנה שהוגש במסגרת הליך משפטי). מכל מקום, הפסיקה שניתנה לאחר עניין חיר יישמה בדווקנות את ההלכה, גם באשר לכתבי טענות: "באשר לפירוש המונח "תוך כדי דיון" נקבע בפסיקה, כי יש ליתן למונח זה פירוש רחב שכולל את כל ההליכים הקשורים לדיון שבמחלוקת בין הצדדים, לרבות כתבי בית דין, התכתבויות וניהול משא ומתן הקשורים למחלוקת נשוא הדיון" (ת.א. (ת"א) 11880-07-10 חולודנקו נ' מוזר ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 29.12.10), סעיף 9 (ח) לפסק הדין, להלן: עניין חולודנקו). וראו גם ת.א. (ת"א) 21135-10-09 יעיש נ' דהרי (לא פורסם, ניתן ביום 6.5.10) (להלן: עניין יעיש). 10. אני דוחה את טענת עו"ד אמיר, לפיה החיסיון הקבוע בסעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע אינו חל שכן הפרסום בכתב הטענות התגלגל לצדדי ג', כגון עובדי משרדו, לקוחותיו, קסלר, רשם ההוצאה לפועל או כל אדם אחר. טענה זו אין משמעה אלא ניסיון לעקיפת ההלכה הברורה של בית המשפט העליון בעניין חיר. המילה "פרסום" אינה מקפלת בתוכה אלא את העובדה שלשון הרע פורסמה לאחרים. בהיעדר פרסום, ממילא אין לשון הרע. כך גם, סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע מעניק הגנה מוחלטת לפרסום. הסעיף אינו עוסק בנמען של הפרסום, אלא במהותו (האם נעשה תוך כדי דיון משפטי). 11. לבסוף, אני דוחה את הטענה כי אין מקום לדון בסילוק על הסף שכן טענתה של עו"ד הרשקוביץ היא טענת הגנה. מדובר בטענת הגנה לפיה אין בידי עו"ד אמיר עילה, כעולה מהרישא לסעיף 13 (5) לחוק. הפסיקה סילקה על הסף תובענה לפי חוק איסור לשון הרע, מכוח טענת הגנה זו בדיוק (ראו למשל עניין חולודנקו ועניין יעיש הנ"ל, וכן ת.א. (שלום חיפה) 15943/02 אורה כבירי נ' עו"ד שקיב עלי (ניתן ביום 30.1.03) , שניתן אף לפני עניין חיר. 12. אשר על כן אני נעתרת לבקשה ודוחה על הסף את התביעה שכנגד שהוגשה כנגד עו"ד הרשקוביץ. תביעה שכנגד