קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של בנק הפועלים נגד לקוחות: בנק הפועלים בע"מ (להלן: הבנק או התובע), תבע את הנתבעות 1-3 בגין חובות בחשבונותיהם ואת הנתבעים 4 ו-5 כערבים. למעשה התנהלה התביעה, בנסיבות שיפורטו להלן, רק כנגד הנתבע 5, מר אהרון (רוני) שלום מכוח ערבותו. הנתבע טען כי הבנק הפר את חובותיו, החתים אותו על ערבות לערבות מבלי לגלות לו את העובדות הנדרשות וכן סייע לשותפיו להעביר גרעונות מהחברה בה היו, לחברה לה נתן את הערבות. זוהי בתמצית התביעה שלפניי. 1. רקע הדברים הבנק הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד חמישה נתבעים בגין אשראים שניתנו על ידו לנתבעת 1, אדמוב משה חברה לבנין והשקעות בע"מ (להלן "חברת אדמוב השקעות"); חברת מירמן שרייטר חברה לניהול פרויקטים ובנייה בע"מ (להלן: "חברת מירמן-שרייטר בע"מ") וחברת אדמוב משה 2003 בע"מ (להלן: "חברת אדמוב 2003"). הבנק בכתב התביעה הגיש את היתרות המאושרות בחשבון כל אחת מהחברות (מרבית החוב בחשבונה של חברת אדמוב השקעות בסכום של כחמשה מליון שקלים ועוד כשש מאות אלף שקלים בחברת אדמוב 2003).   הבנק הגיש את התביעה נגד כלל הנתבעים. הנתבע 5 הגיש בקשת רשות להגן. לגבי הנתבע 5, נטען כי הואיל והוא ערב לאדמוב 2003 בע"מ, הרי הוא מחוייב בסכום החוב המגיע ממנה בסך שננקב. בנוסף, מאחר ואדמוב 2003 בע"מ, ערבה לחברת אדמוב השקעות (ביום 5.4.05 חתמה אדמוב 2003 בע"מ, על ערבות כלפי הבנק עבור חובות חברת אדמוב השקעות (נספח טז' לתביעה), מחוייב הנתבע לשלם לבנק, גם מכוח שרשור הערבויות את הסך המגיע לבנק מחברת אדמוב השקעות. הנתבע 5 הגיש, כאמור, בקשה לרשות להגן. הנתבע טען כי הערבות של חברת אדמוב 2003 לחברת אדמוב השקעות ניתנה כאשר לחברת אדמוב השקעות היו חובות, וזאת על ידי שני הערבים באדמוב השקעות שחתמו על הערבות בשם חברת אדמוב 2003. אשר לערבות הישירה טען הנתבע כי הגרעון נוצר מהעברות שנעשו בניגוד למוסכם מחשבון אדמוב 2003 לחשבון אדמוב השקעות. בהמלצת הרשם אורנשטיין (כתוארו אז) הסכים הבנק כי תנתן לנתבע 5 רשות להגן. ביום 16.9.2007 ניתן פסק דין נגד הנתבע 4 בהעדר הגנה. כנגד החברות לא התבקש פסק דין בהעדר הגנה. רק ביום 17.1.10, התבקש פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבעות 2 ו-3, חברת אדמוב השקעות וחברת אדמוב 2003. הפסיקתא ניתנה על סכום של 2,500,00 ₪, הסכום אותו המעיד הבנק כסכום התביעה לצרכי אגרה (על משמעותה של הפסיקתא חלוקים הצדדים). הבנק טוען, כאמור, כי נתבע 5 חייב כערב ישיר לחובות אדמוב 2003 בע"מ וכן כערב עקיף מכוח ערבותה של אדמוב 2003 בע"מ, לחובות חברת אדמוב השקעות. הנתבע טוען כי הערבות של אדמוב 2003 לאדמוב השקעות ניתנה שלא בידיעתו, ובניגוד להסכמתו ועל כן אינו חייב מכוחה. אשר לערבותו הישירה טוען הנתבע 5 כי הבנק הורה על הקמת חברת אדמוב 2003 בע"מ לניהול פרוייקט מסוים. בפועל התנהלו החשבונות של שלושת החברות בערבוביה בידיעת הבנק. לאור האמור, כך טענתו, הבנק לא הוכיח מה היה החוב האמיתי של חברת אדמוב 2003, שלטענתו הייתה רווחית, ועל כן למעשה לא היה אמור להיות חוב לחברת אדמוב 2003. 2. העדים מטעם הבנק ומהימנותם הבנק הביא לעדות שניים מפקידיו וכן את מר עודד אדמוב שהיה שותפו של הנתבע 5 (יחד עם הנתבע 4 שעזב את הארץ). פקידי הבנק שהובאו לא היו הפקידים הרלבנטיים. העדה המרכזית הרלבנטית, גב' דלית גפן, שניהלה את חשבונות החברות במרבית התקופה הרלבנטית - לא הובאה לעדות. עובד הבנק הראשון, מר בן חיים טיפל רק בפתיחת החשבון, על אף שהגיש תצהיר ממנו עולה כי ידע מה קורה בחשבונות במהלך כל התקןפה. השנייה, גב' אזולאי, העידה על עצמה שאינה העדה הרלבנטית. שני העדים הרבו להשיב כי אינם יודעים, אינם זוכרים, וכי אין לפניהם את המסמכים הרלבנטיים, מסמכי הבנק, מהם יכולים היו לרענן את זכרונם. עובדת הבנק השנייה, הגב' תקווה אזולאי, עבדה כעוזרת של הגב' דלית גפן. הגב' אזולאי לא ידעה פרטים רבים, ולא זכרה את האחרים. הגב' אזולאי נשאלה מדוע לא הביאו לעדות את דלית גפן, ובתחילה השיבה שזו ילדה (עמ' 23 לפרוטוקול, ש' 17-18: אני עבדתי עם דלית גפן שהייתה אחראית על התיק... בזמנו היא בדיוק ילדה"). לאחר מכן התבקשה לדייק בעניין זה והשיבה (עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 20-29): "ש. השבת לשאלת ביהמ"ש בענין דלית, היא ילדה, אני אזכיר לך שרק בהקשר לחברות אדמוב נתת במועדים שונים שלושה תצהירים ודלית אף אחד, אני מניח שאת מתכוונת ללידה אחת, איך זה תמיד את ולא דלית. ת. אני זוכרת את התצהירים אני לא יודעת למה לא פנו לדלית, ביקשו ממני לא פניתי לדלית כי לא חשבתי שזה מתפקידי לעשות את זה. ש. היית צריכה להשתמש באמירה "אבל דלית יודעת טוב ממני". ת. לא זוכרת. גם אם כן לא כלפי מי שצריך. אמרתי באמירות פנימיות לפקידות שלידי. ש. את לא רצית לתת את התצהירים פשוט אמרו לך תני את התצהירים. ת. ביקשו לתת תצהיר שדלית לא יכלה, נתתי את התצהיר הראשוני. ומפה זה התגלגל. אני לא יודעת אם מישהו ביקש מדלית או לא." יש לציין שגב' אזולאי העידה כמי שכפו עליה את העניין ומרבית תשובותיה הסתכמו ב"לא יודעת" או "לא זוכרת". בנוסף, גב' אזולאי, סתרה את דבריה בפרוטוקול הדיון בהוכחות בבית המשפט בהרצליה (ת.א. 22319/07). כשעומתה עם הדברים, למשל בעמ' 27 לפרוטוקול, ש' 17-20, חזרה להשיב כי אינה זוכרת. בנוסף, הבנק נמנע מהמצאת מסמכים שיכולים היו בקלות יתרה להפריך את טענות הנתבע. הנתבע טען כאמור כי הערבות של חברת אדמוב 2003 לחברת אדמוב השקעות נעשתה כאשר אדמוב השקעות הייתה בחובות ניכרים, וכן טען כי העברות שנעשו ע"י חנן שרייטר ועודד אברמוב מאדמוב 2003 לאדמוב השקעות, הם שהביאו לחריגות בחשבון אדמוב 2003. טענות אלו שהעלה הנתבע מתחילת הדרך, ניתן היה להפריך בנקל, על ידי המצאת דפי החשבון לתקופה הרלבנטית, מסמכי העברה מחשבון לחשבון וכיו"ב. הבנק נמנע מהצגת מסמכים אלו, על אף שאת חלקם ביקש במפורש ב"כ הנתבע. כל זאת, כאשר מעדות פקידי הבנק עולה כי מסמכים כאמור קיימים ואין כל קושי להמציאם (ראו למשל לעניין מקור יתרות החובה בחברת אדמוב 2003, עדותה של גב' אזולאי בעמ' 27 לפרוטוקול, ש' 28-32). הבנק, במקום להביא מסמכים רלבנטיים הביא מסמכים שקשרו לכאורה את הנתבע לחובות חברת אדמוב השקעות. המסמכים לא תמכו בטענות הבנק, העדה שהובאה לא ידעה להבהירם, ואף התברר, מעדות גב' אזולאי עצמה כי חסרים מסמכים רלבנטיים גם לעניין זה. אשר לעדותו של עודד אדמוב, עדות זו לא הייתה אמינה. מר אדמוב מנהל הליכים אחרים נגד הנתבע 5, ובנוסף הגיע להסדר חוב נדיב ביותר עם הבנק, בו וויתר הבנק למר אדמוב על חוב (שנבע מערבותו) לחברת אדמוב השקעות בסכום של לפחות 2.5 מיליון ₪, כאשר כנגד סכום זה היו לבנק בטוחות מקרקעין של מר עודד אדמוב. בנסיבות אלו, קשה לתת משקל רב לעדותו בה ניסה להרחיק עצמו ככל הניתן ממעורבות בנושאים הכספיים, עדות שסתרה באופן חזיתי את עדויות פקידי הבנק. דברים אלו מובאים בפתח הדברים, על אף שהעדויות ינותחו בהמשך, כדי להראות את התנהלות הבנק בעניין זה. מנגד, עדותו של הנתבע 5, שהינו בעל דין, הייתה אמינה, ובעיקר, נתמכה במסמכים, מסמכי הבנק. 3. הערבות העקיפה   הבנק תובע מהנתבע 5 את מלוא סכום התביעה (שהועמד לצרכי אגרה על 2.5 מיליון ₪), שעיקרו מיוחס לחובות של חברת אדמוב השקעות בע"מ, מכוח ערבותה של חברת אדמוב 2003 לחובות חברת אדמוב השקעות, וערבות של הנתבע לחובות חברת אדמוב 2003. להלן אעמוד על נסיבות חתימת הערבויות. קודם לכן אפרט את נסיבות הקמת חברת אדמוב 2003, ותנאי ניהול החשבון. א. נסיבות הקמת חברת אדמוב 2003 חברת אדמוב השקעות הוקמה לפני כארבעים שנה על ידי משפחת אדמוב. חברת אדמוב עסקה ביזמות ובניה. בזמנים הרלבנטיים לתובענה שלפניי היה מר עודד אדמוב בעל השליטה בחברה. הנתבע הכיר את מר עודד אדמוב באמצעות הנתבע 4, מר חנן שרייטר, שהיה בעל השליטה בחברת מירמן שרייטר. ביום 30.4.2003 נחתם הסכם שותפות בין חנן שרייטר, עודד אדמוב, רוני שלום (הנתבע), חברת אדמוב השקעות וחברת מירמן שרייטר (נספח א' לתצהיר עודד אדמוב, להלן: הסכם השותפות). על פי הסכם השותפות היה אמור הנתבע לקבל 33.33% ממניות מירמן שרייטר וממניות אדמוב השקעות, ולהפוך לשותף שווה זכויות בשתי החברות הנ"ל. יש לציין כי בפועל מניות אלו לא הועברו מעולם לנתבע. חברת אדמוב 2003 הוקמה לפי דרישת הבנק, על ידי שלושת השותפים, כדי לייחד פעילות בבניית בניין ברח' לוי אשכול 57 (להלן: פרוייקט לוי אשכול). על כך העידו הן הנתבע, הן מר ניר בן חיים שהיה בתקופה הרלבנטית מנהל קשרי לקוחות במרכז עסקים שרון של הבנק (להלן: ניר בן חיים). מר ניר בן חיים העיד לעניין זה כי הנתבע ומר שרייטר הגיעו לבנק בעקבות מר עודד אדמוב שהיה, לדבריו: "לקוח ותיק של הסניף עם המלצות רבות בסניף" (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 2). לדבריו בפגישה שנערכה עמו הבהיר מר אברמוב כי הוא מצרף את חנן שרייטר ואת הנתבע לכלל הפעילות של חברת אדמוב השקעות בע"מ. עם זאת הפגישה נדרשה בשל אשראי שביקשו השותפים לצורך בניית הבניין בפרוייקט לוי אשכול (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 7-13). מר ניר בן חיים אישר כי אדמוב 2003 הוקמה לפי דרישת הבנק לצורך אותו פרוייקט (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 28). מר עודד אדמוב העיד ואישר גם הוא את הדברים (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 6-8): "ת. אדמוב 2003 הוקמה כי היתה דרישה של בנק פועלים לפרויקט בלוי אשכול 57, והבנק רצה שהמטרה של החברה הייתה לפתוח חשבון בנק, אדמוב 2003 היא לא היתה חברה שהיה לה סיווג קבלני והיא היתה אך ורק חשבון בנק לצורך ליוי לפרויקט לבנין ברח' לוי אשכול 57. " והוסיף (בעמ' 15 לפרוטוקול, ש' 1-6): "ש. כלומר מהיום שקמה אדמוב 2003 עד היום היא חסרת תוכן כלכלית . ת. נכון. היא רק חשבון בנק. ש. המטרה העיקרית היא קבלת אשראי לחשבון בנק. ת. הכוונה של הבנק שבחשבון זה יתנהל אך ורק פרויקט של לוי אשכול 57 שלא בוצע בפועל. ש. זאת כוונה שהיתה ידועה לכל המעורבים מלכתחילה. ת. אני מניח שכן, אך אני לא זכרתי את זה בהתנהלות השוטפת." ב. ניהול החשבון של חברת אדמוב 2003 אין מחלוקת בין הצדדים כי בפועל לא הייתה הפרדה בין חשבון חברת אדמוב 2003 לחברת אדמוב השקעות, כפי שהייתה מטרת הבנק. אולם, העדים העידו על סיבות שונות לכך. ניר בן חיים הסביר את הסיבה להקמת חברת אדמוב 2003, ואת העובדה שבפועל לא נוהלה כפי שהתכוון הבנק כי תנוהל (עמ' 4 לפרוטוקול, החל בש' 31): "רצינו שהפרויקט יהיה מיוחד כדי שלא יתערבבו כספים אחרים של עבודות אחרות של החברה. דה פקטו זה לא קרה, לאורך הזמן שעבדנו על הפרויקט, התחלנו לראות חריגות...באותה עת התנהלו פרוייקטים מקבילים של הקבוצה, היו העברות כספים מחשבונות א' לב', היו תנועות של כספים בין החשבונות". לדבריו אלו של העד בן חיים, מטעם הבנק חשיבות מיוחדת. אחת הטענות המרכזיות של הנתבע הייתה, החל בבקשה לרשות להגן, כי הוא סמך על כך שפרוייקט לוי אשכול ינוהל ע"י חברה נפרדת בחשבון בנק נפרד. בפועל, כך טען הנתבע, העבירו עודד אדמוב וחנן שרייטר, כספים שהוא, הנתבע, העמיד לטובת הפרוייקט, לכיסוי גרעונות בחשבונות חברת אדמוב השקעות. הבנק שהיה מודע לטענה זו התבקש ע"י הנתבע להציג תדפיסים שיתמכו בטענתו זו. הבנק טען מצדו כי ההעברות היו בידיעתו של הנתבע. עם זאת הבנק נמנע מלהביא את אותם תדפיסים או מסמכי העברה, וזאת יש לזקוף לחובתו. כך ככלל, כך בעיקר כשמדובר בבנק שהחובות המוטלים עליו הם חובות מוגברים. מר ניר בן חיים נשאל לעניין זה, ולהלן תשובותיו (המתחמקות), עמ' 5 לפרוטוקול, החל בש' 10: "ש. אם אבקש ממך לתעד שהיו העברות כספים מאדמוב השקעות לאדמוב 2003. תוכל לעשות זאת. ת. אפשר לבדוק אני מאמין בחשבונות הבנק ולראות איזה העברות אם היו כאלה. אני זוכר שאני פניתי לא פעם לבעלי החברה ודרשתי שיפקידו כסף ואני זוכר שהם הפקידו כסף, אך להגיד לך אם היה תמיכה כזו או אחרת בצורה וודאית ולשים על זה ידי עכשיו מבלי לראות את התדפיסים אני לא יכול. ש. אני אומר לך שלא היו העברות כספים מאדמוב השקעות לאדמוב 2003. אתה יכול לומר את זה בבטחון. ת. אני לא יכול בלי לראות את התדפיסים. ש. מהות של כניסות ויציאות של כספים בשתי החברות בשתי החשבונות אתה לא יודע מה הם, אם זה פרויקט א' או ב'. ת. זו הבעיה, בגלל זה אנו ממעטים ללוות קבלנים. ש. סעיף 7 לתצהירך אומר אחרת. אתה אמרת העבירו בעלי מניות כספים לפרויקטים אחרים, הרגע אמרת שאתה לא יכול לדעת את זה.מה נכון. ת. אסביר שוב, התצהיר ניתן לפני שנים רבות. האם הלך הכסף בוודאות לצורך קניית 2 טון ברזל גם לצורך הפרויקט השני , אני לא יכול להגיד בוודאותך, האם היתה תמיכה של בעלי החברות והחברות אחת בשנייה אני יכול להגיד שהייתה תמיכה כזו לפי מיטב זכרוני. ש. בכל זאת התשובות שלך הן הפוכות, אתה לא יודע, בגלל זה הבנק ממעט ללוות קבלנים, אתה לא יודע שהם העבירו לפרויקטים אחרים. אתה לא יכול לדעת את זה. זה מידיעה אישית מתוקף תפקידך או מסמכים. ת. אשמח לעיין עוד פעם בתדפיסי החשבון . יחד עם זה אין אפשרות ודאי לדעת אם הקבלן גנב אותנו או לא. אם הוא לקח פועל ששילם לו דרך 2003 והשתמש בו לצורך פרויקט אחר שלא היה 2003 אין לי דרך ודאית לדעת זו, אם אני באתי לחברה ואמרתי שיש חריגה ובעל המניות אומר בסדר אני אפקיד כסף לחשבון ולא משנה מאיפה אם זה מכספו הפרטי או אדמוב השקעות אני מסיק מכך במיוחד אם זה מחברה אחרת שיש פה התחשבנות בין החברות. באותו מועד תמיד היו כל מיני תירוצים כאלה ואחרים." כלומר, הבנק, שכל התדפיסים בידיו, וכן כל ההוראות על העברת כספים מחשבון לחשבון, לא הציג את התדפיסים, על אף בקשות מפורשות של הנתבע, כיוון שככל הנראה, לו היה מציג אותם ניתן היה לראות שההעברות היו מחשבון אדמוב 2003 לחשבון אדמוב השקעות על פי הוראות עודד אברמוב או חנן שרייטר. הכל כפי שטען הנתבע. מכל מקום, כך יש להניח לאור הימנעות הבנק מהבאת המסמכים. הימנעות זו צורמת במיוחד לאור העובדה שזו הייתה גרסתו של הנתבע מלכתחילה ולאור העובדה שהנתבע ביקש כי הבנק ימציא מסמכים אלו. מר ניר בן חיים נשאל לעניין שיחות טלפון בהם התריע, לדבריו, לפני השותפים על חריגות בכל החשבונות. העד אמר שהוא סבור כי בתיק הלקוח היו מכתבי התראה, אולם גם אלו לא צורפו ע"י הבנק. כן ציין מר בן חיים כי בדרך כלל התקשר לחנן שרייטר שהיה איש הכספים, לעיתים לעודד אדמוב ו"לעיתים רחוקות מאד לרוני (עדותו בעמ' 7 לפרוטוקול ש' 9). כלומר, מסמכים לא הובאו, אך גם עדות זו של מר בן חיים תומכת בגרסתו של הנתבע לפיה העברות הכספים בין החברות נעשו שלא בידיעתו ושלא על דעתו. יש לציין ולהדגיש כי מר בן חיים טיפל בחשבון של אדמוב 2003 רק בתחילתו. עודד אדמוב, מטעם הבנק העיד על סדר הדברים (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 14-23): "ש. מה חלקה של גב' תקווה אזולאי בניהול החשבונות החברות. ת. היא הייתה אחראית על ניהול החשבון, בהתחלה היה ניר בן חיים ואחרי זה זה עבר לדלית גפן ותקווה היתה עוזרת של דלית גפן. לא התנהלתי בין הבנק אך שיחות הטלפון היו עם תקווה, היא זו שהודיעה שיש חריגות בבנק. אני לא התנהלתי מול אף אחת מהן, אלא הייתי באיזה שלוש פגישות שתקווה רשמה אותן. ש. אתה יכול להצביע על נקודת זמן שניר בן חיים מפסיק לנהל את החשבונות מטעם הבנק. ת. לא זוכר תאריך. ש. לפני הקריסה. ת. בוודאי , אני חושב שמחצית הזמן. אני לא יכול להגיד דברים מדויקים. ש. כשהוא הפסיק לנהל את החשבונות אז הוא הפסיק. ת. כן, זה עבר לדלית. זה מה שידוע לי. " היינו, העד בן חיים אישר כי בפתיחת החשבון הכוונה הייתה כי חברת אדמוב 2003 תנהל את פרוייקט לוי אשכול בחשבון נפרד. בפועל לא כך נעשו הדברים. מר בן חיים לא ציין כי הוא ניהל את החשבון רק חלק מהתקופה. העדה השנייה שהובאה לעדות, גב' תקווה אזולאי, העידה כי מעולם לא נאמר לה כי הכוונה בהקמת אדמוב 2003 הייתה לניהול נפרד של הפרוייקט. בעדותה (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 1-18), מבהירה גב' אזולאי, כי לא ידעה על מטרת הקמת חברת אדמוב 2003, ומטרת פתיחת החשבון הנפרד. כן מדגישה העדה כי לא היא ניהלה את החשבון: "ש. ידוע לך למה הוקמו בכלל שתי החברות אדמוב השקעות ואדמוב 2003. ת. אני לא יודעת. פתיחת החשבון נעשו טרום הטיפול שלי בתיק. אני לא זוכרת במדויק מתי התחלתי לעבוד בתיק אולי סוף 2004 או תחילת 2005. ש. אם אני אומר לך שאדמוב 2003 הוקמה לצורך פרויקט מסוים תוכלי לומר לי אם זה נכון או לא. ת. לא יודעת. ש. אם אני אומר לך שחב' 2003 הוקמה לפי הנחיית, הצעת הבנק זה נכון. ת. לא שידוע לי. ש. אם אני אומר לך שאותו חשבון של חב' אדמוב 2003 אמורות להתבצע בו רק פעולות בקשר לפרויקט בנייה מסוים, תוכלי לומר אם זה נכון או לא נכון. ת. אני לא יודעת על זה. ש. אם את צריכה לאשר או לפסול פעולות כספיות שנעשו בחשבון של אדמוב 2003 מבחינתך לא היה שיקול אם הפעולות הכספיות נוגעות לפרויקט מסוים או לא. ת. נכון, לא הייתי יכולה לשקול את זה. ש. ידוע לך משהו על פרויקט בנייה ברח' לוי אשכול 57. ת. מוכר לי השם של הפרויקט, אבל אני לא מכיר ה את הפרטים. ש. איזה חפיפה נעשתה לך שקיבלת את החשבונות לטיפולך. ת. אני חייבת לציין שאני לא אחראית שהייתה על התיק במלואו, אני עבדתי במקביל עם דלית גפן שהיא היתה אחראית על התיק. דלית גפן היום עדיין בבנק אך לא באותו תפקיד. ש. למה היא לא באה להעיד. ת. בזמנו היא בדיוק ילדה. לא זוכרת מתי היא ילדה. ש. את יודעת על איזה שהיא מניעה שדלית הייתה נמצאת כאן במקומך. ת. לא." גם מעדותו של עודד אדמוב לעיל מתברר כי גב' אזולאי הייתה עוזרת של דלית גפן שניהלה את החשבון. דלית גפן לא זומנה לעדות. גב' אזולאי הבהירה שגב' אזולאי ילדה בשלב כלשהו של ניהול ההליך. אולם הוסיפה כי לא הייתה כל מניעה שתבוא להעיד., לא הובא כל הסבר מדוע לא נתנה תצהיר נוסף לאחר שילדה, או למצער מדוע לא הוגשה בקשה לעשות כן. כלומר, הבנק שמנהל חשבונות בניגוד למתבקש על ידו, לא מביא את האחראית על אותם חשבונות. גם עניין זה אומר דרשני. עודד אדמוב גם הוא אישר כי בפועל נוהלו כל החשבונות במשותף. כשנשאל מודע הרחיק עצמו מהעניין והטיל את האחריות על חנן שרייטר (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 9-13): "ש. לאיזה מטרה הוקמה אדמוב 2003. ת. אדמוב 2003 הוקמה כי היתה דרישה של בנק פועלים לפרויקט בלוי אשכול 57, והבנק רצה שהמטרה של החברה הייתה לפתוח חשבון בנק, אדמוב 2003 היא לא היתה חברה שהיה לה סיווג קבלני והיא היתה אך ורק חשבון בנק לצורך ליוי לפרויקט לבנין ברח' לוי אשכול 57. ש. זה מה שהיה בפועל. ת. לא. בפועל , כל החשבונות הבנק נועדו לכל הפרויקטים. ש. למה. ת. לא יודע, לא התעסקתי בזה. לא היה תפקידי בחברה, אני איש ביצוע במקצועי ואני לא התעסקתי בענייני הכספים." מר אדמוב חזר על הדברים בעמ' 12 לפרוטוקול, ש' 28- ואילך: "ש. אני מתמקד רק באדמוב 2003, איך הבנק התייחס לחברה זו. ת. לא התייחס אליה בנפרד, הוא התייחס תמיד לאדמוב 2003 ואדמוב השקעות ביחד. אני רוצה לציין שוב רוב הקשר עם הבנק לא אני עשיתי זאת אלא חנן או רוני, אותי הזמינו לכמה ישיבות שהיו ישיבות נו נו, אז הזמינו גם אותי, בהתנהלות היום יומית לא הייתי בקשר עם הבנק. לא היו לי שיחות טלפון מהבנק אולי אחת. אני חושב שדיברתי עם ניר, אני הבטחתי לבנק שאני אשעבד להם את הבית ברמת אביב ג', והיתה בעיה כי הבית היה רשום על שם אח שלי במינהל ולקח זמן לעשות את העברות במינהל כדי שאפשר יהיה להשלים את השעבוד של הבית לבנק ובנושא זה היה לי שיחות עם הבנק שהם לחצו לעשות את השעבוד כמה שיותר מהר וזה לקח זמן כי במינהל לקח זמן." עניין הקשר של מר אדמוב עם הבנק וחוסר המעורבות עליה העיד, נסתרה חזיתית בעדויות שני העדים מטעם הבנק. עודד אדמוב טען כי הנתבע ידע על ההעברות ועל כך שהחשבונות מתנהלים במאוחד. מר אדמוב נשאל, מדוע, אם כן, עמד הנתבע על כך כי על שיק שנתן רשם התנייה לפיה כספי ההלוואה יועברו לחשבון אדמוב 2003 (השיק נשוא ההליך המתנהל בין הצדדים בבית משפט השלום בהרצליה). גם כאן מר אדמוב מרחיק עצמו מהעניין: "ש. על גב אותו שיק רשם רוני שלום התנייה שלפיה כספי הלוואה יעברו לחשבון של חברת אדמוב 2003. ת. נכון. ש. אתה הסכמת לכך. ת. לא בדיוק. אני הפניתי את השיקים האלה לעורך הדין של החברה ערן קנר ובקשתי ממנו שיבדוק, מאחר ואני לא מתעסק בעניינים אלה רציתי שהוא יבדוק את העניין הזה, הייתה אי הבנה בינינו והוא חשב שאני רק רציתי שהוא יאמת את החתימה על השיק. אני מקווה שביהמ"ש בהרצליה יבין את הטעות הזו. בכל אופן רוני ידע שכל החשבונות מתנהלים כיחידה אחת וכגוף אחת. ש. ידועה לך סיבה למה רוני כשותף שווה גם באדמוב השקעות וגם באדמוב 2003 שכולם ידעו על כך יעמוד על כך שהערבות שלו היא בתנאי שהכסף יעבור דווקא לחשבון של אדמוב 2003. ת. לדעתי הוא רצה לתחמן אותי. זו הרגשה שלי. ש. איך לדעתך כשותף מלא יתחמן אותך ברישום, שקראת לו שעבוד. ת. אני לא זוכר. ש. יהיה נכון לומר שהתבקשת על ידי ביהמ"ש בהרצליה תראה שכספי ההלוואה בגין השעבוד באלקחי עברו אכן לאדמוב 2003. ת. לא יכולתי לעשות זאת כי הלוואה נלקחה לאדמוב משה השקעות, האמת שלא שמתי לב לזה באותו זמן, וגם ביודעי שההתנהלות היא משותפת.   לשאלת ביהמ"ש: אתה רואה שעל השיק כתוב התנייה כזו, שהכסף שיעבור לאדמוב 2003 , אתה שואל את רוני למה הוא כתב את זה? ת. לא. ש. אם הוא כתב את זה אתה לא בודק . ת. בגלל זה אני קיוויתי שעורך הדין יבדוק זאת. ש. למה לא שאלת את רוני בשביל מה הוא צריך את זה. אם זה נראה לך בעייתי או שמתעוררת שאלה משפטית שבשביל זה אתה צריך להעביר לעו"ד, למה לא שאלת את רוני למה הוא צריך את זה. ת .לא יודע. ברקע שלי אני עבדתי עם אח שלי במשך 20 וכמה שנים, גם כשעבדתי איתו כל נושא הניירת ועורכי דין ובנקים לא היה לי שום נגיעה אליו, אני מהנדס ואיש שטח, מאד מאוד מוערך בארץ, ועבדתי באמון מלא בחברה משפחתית שעבדתי אחי ואני. אני יכול לומר שהייתי אידיוט. ש. הבנק הרי ביקש את הקמת החברה אדמוב 2003. ת. נכון. ש. אם כך, והבנק נותן את ההלוואה אז למה הבנק לא העביר לאדמוב 2003. ת. כי היה את אדמוב השקעות ששם המינוס היה יותר גדול. ש. האם לא נכון שאת הלוואה לא לקחתם עבור הפרויקט. ת. לא לקחנו עבור פרויקט ספציפי אלא עבור כל החברות. ש. הבנק מבקש מכם להפריד חשבונות ואתה רוצה לשכנע את ביהמ"ש בהרצליה שאותו בנק נותן לכם כסף ולא אכפת לו לאן זה הולך. ת. הולך לשני החשבונות ביחד. כספים עברו כל הזמן מחשבון לחשבון ,עברו כספים מהחשבון הזה לא חשבון ,מאדמוב 2003 לאדמוב השקעות ולהפך. ש. יש לך דפי חשבון שמראים את זה. ת. אולי צרפו , לי אין." מעדות זו עולה בבירור כי הנתבע עמד על כך כי כספי ההלוואה יועברו לאדמוב 2003. גם הגרעון באדמוב השקעות היה גבוה יותר ועל כן גם עודד אדמוב וגם הבנק העדיפו כי כספי ההלוואה ייכנסו לחשבון אדמוב השקעות. כזכור, תדפיסים המראים אחרת לא הוגשו על ידי הבנק. בהמשך נשאל עודד אדמוב לעניין צורך בחתימתו לגבי העברות בין החשבונות ואישר כי חתימתו נדרשת. עם זאת, גם כאן, הטיל את האחריות על חנן שרייטר, שברח מן הארץ עם קריסת החברות (עדותו בעמ' 15 לפרוטוקול, ש' 15-23): "ש. שדיברת על מעבר כספים מחשבון חברה אחת לשניה, כשכל העברה כזו מסכום שעולה 10,000 ₪ טעונה חתימה שלך. ת. נכון. ש. זו גם הסכמה שלך וידיעה שלך. ת. כן. ש. כאשר אתה דאגת לכך שיהיה לך את המידע כדי שתוכל לעקוב אחר הפעילות בחשבון. ת. לא בדיוק, אני סמכתי על חנן שהוא יתעסק בכספים אני רציתי לראות שלא יוצאים כספים למקומות, שהשותפים לא יקחו לעצמם כספים שאני לא יודע עליהם. ש. את הדוחות הכספיים שנזכרו של אדמוב 2003 למה רוני לא חתום על אף אחד מהם. ת. אני מניח, אני לא יודע. ש. אתה יכול לומר לי אם הבנק היה ער לכך שהחשבון של אדמוב 2003 הוא חשבון חסר תוכן כלכלי אמיתי. ת. אני לא יכול לענות בשם הבנק, אני לא יודע. ש. האם נכון לומר שחריגות בחשבון של אדמוב השקעות טופלו בין היתר, על ידי האשראי שניתן לאדמוב 2003 קרי, העברה מחברת 2003 להשקעות. ת. בוודאי שכן. מי שביצע את העבודות זה חברת ההשקעות וחב' ההשקעות היתה צריכה שגם אם נכנס כסף לאדמוב 2003 היא צריכה לממן את הביצוע. ש. כלומר, אם מתקשרים מהבנק ואומרים בחברת ההשקעות חרגתם אפשר להעביר מחברת 2003. ת. אני מניח שכן. עבר לא מעט זמן, כן, זה נעשה. אמרתי גם בביהמ"ש שהחשבונות התנהלו כיחידה אחת לא היתה הפרדה ביניהם." היינו, מר אדמוב צריך לחתום על העברות כספים בין החשבונות. על אף שהוא מאשר שהדברים נעשו, הוא מטיל את האחריות על חנן שרייטר. וכאמור, אין בידינו כל מסמך המראה את גובה העברות מאדמוב 2003 לאדמוב השקעות. גב' תקווה אזולאי מצדה, מפנה את האחריות ללקוחות. לדבריה הלקוחות הם שהורו על העברות בין החשבונות. גב' אזולאי לא זכרה האם מרבית ההעברות נעשו מחברת אדמוב 2003 לחברת אדמוב השקעות כפי שטען הנתבע (עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 2-5). הגב' אזולאי לא ידעה גם מי חתם על הוראות ההעברה. עם זאת, הגב' אזולאי אישרה כי ניתן היה להציג תדפיסים שהיו מציגים בברור עניין זה: "לשאלת ביהמ"ש: כשהכנת את התצהיר למה לא צרפתם דפי חשבון של החברות ת. לא זוכרת, או שלא היתה דרישה, לא יודעת. ש. שהכנתם את התצהיר או את ההליך או גם היום אפשר היה להביא תיק לקוח או להמציא מסמכים נכון . ת. אני מניחה שאפשר להזמין ולקבל. ש. ממי להזמין, אתם הבנק. ת. אם תבקשו אנו נזמין. ש. את כבנק את יכולה להביא לתאריכים אלה את כל החומר, זה זמין. ת. יכולה טכנית, כן. ש. אין הסבר למה זה לא נמצא כאן. ת. לי לא." גב' אזולאי צרפה לתצהירה מספר מסמכים מהם עולה לטענתה כי הנתבע היה מודע לחובות בשני החשבונות (נספח י"ד לתצהירה). מדובר בערבויות שהוצאו מחשבונותיהם של הנתבע ושל אביו בבנק הפועלים בסניף פרדס כץ. העדה נשאלה כיצד ערבות זו, שנעשתה בסניף אחר מעידה על ידיעתו של הנתבע לגבי מצב החשבון באדמוב השקעות, והיא משיבה כי כאשר מחתימים על ערבות כזו יש לצרף לה טופס מידע לערב, על מצב הנערב. עם זאת דווקא טופס זה לא הוצג (עמ' 26 לפרוטוקול, ש' 29 ואילך): "ש. כיצד המסמך הזה יכול להצביע על כך שרוני מודע לכלל החובות של החברות. ת. מסמך י"ד ניתן כבטחון לחברת אדמוב השקעות. למיטב ידיעתי והבנתי שנותנים התחייבות בין סניפית לגבי חברה אחרת מקבלים איזה שהוא גילוי מידע לגבי החברה הנערבת. אני לא רואה שזה מצורף פה. ש. יש מסמך של גילוי מידע לערב ואנו לא רואים פה. ת. גילוי מידע על הנערב לערב. אמור להיות מצורף ולהיות במסמכים שלא בבטוחה אלא מסמכים של מי שמוציא את הבטוחה, במקרה שלנו זה סניף פרדס כץ. ש. את מנחשת שנמסר מידע. ת. אני לא מנחשת אלא בהתחייבויות שמוצעות צריך להיות מצורף גילוי אני חושבת שבמקרה אחד ראיתי. אני חושבת שהיה גם העתק אצלנו." כלומר, על אף שהעדה מעידה כי היה מסמך כאמור, גם מסמך זה, המצוי בידי הבנק, לא מצא את דרכו לתיק בית המשפט, ולכן, או שאין מסמך כאמור, ואם ישנו, כנראה שאינו תומך בטענת הבנק. על כן יש לדחות את טענת הבנק לפיה הנתבע ידע מה מצב הדברים בחשבון אדמוב השקעות בזמן הרלבנטי. ג. נסיבות יצירת הערבות של חברת אדמוב 2003 לחברת אדמוב השקעות כפי שציינתי, הנתבע לא חתם מעולם על ערבות אישית לחובות אדמוב השקעות. למעשה, הנתבע, למרות הסכם השותפות מעולם לא קיבל מניות בחברת אדמוב השקעות. עם זאת, מיום שהוקמה אדמוב 2003 היה הנתבע ערב לחובותיה. לאחר יותר משנתיים מיום שקמה החברה, והנתבע חתם כערב לחובות אדמוב 2003, (ביום 5.4.05), כאשר חברת אדמוב השקעות כבר הייתה בחובות ניכרים, ומכל מקום בחריגה ניכרת ממסגרת האשראי, חתמו חנן שרייטר ועודד אדמוב בשם אדמוב 2003 כערבה לחובות אדמוב השקעות (נספח י"א לתצהיר תקווה אזולאי). על כך מעידה פקידת הבנק עצמה, גב' תקווה אזולאי (עמ' 22 לפרוטוקול, ש' 15-19): "ת. אני מכירה ערבות של רוני שלום לאדמוב 2003. יש ערבות ישירה של רוני שלום לאדמוב 2003, יש ערבות של חב' אדמוב 2003 לטובת אדמוב השקעות - (העדה מעיינת במסמכים) נערך ביום 5.4.05 ומי שחתום עליו חברת אדמוב 2003, נספח י"א לתצהירי. החתימה היא של חנן ושל עודד. ש. את מסכימה שהתאריך הזה הוא תאריך שבו שתי החברות בבעיית אשראי קשה מול הבנק. ת. הם היו בחוב שמעל המסגרות לפי מיטב זכרוני." העדה נשאלה האם מישהו מהבנק הודיע על כך לנתבע, העדה לא זכרה פרטים לעניין זה (כמו גם בעניינים רבים אחרים), עמ' 22 לפרוטוקול, ש' 20-30): "ש. מפנה אותך לנספח כ' לתצהירך - החברות מעבר לאשראי - האם מישהו מהבנק יידע את רוני שלום בקשר לערבות שנעשתה כאשר בשנתיים קודם לכן שהתקיימו שתי החברות זה לא קרה. ת. אני חושבת שבפגישה מאפריל 05 לדעתי אנחנו ציינו שהייתה צריכה להיחתם ערבות אני לא יודעת אם נחתמה או לא נחתמה. ש. האם מישהו מהבנק יידע את רוני שנחתמה ערבות של רוני מאדמוב 2003 לאדמוב השקעות באופן שהופך להיות חייב מיליונים לבנק. ת. לא יכולה להגיד, אני לא זוכרת. ש. את הודעת לרוני דבר כזה. ת. לא זוכרת. ש. את שמעת מישהו אחר שאמר לו. ת. לא זוכרת. " מכל האמור לעיל עולה כי כאשר הייתה חברת אדמוב השקעות בחובות, ולחובות ערבו רק חנן שרייטר ועודד אדמוב, נוצרה הערבות של אדמוב 2003 לטובת אדמוב השקעות בחתימתם של עודד אדמוב וחנן שרייטר, שהם הם חבים בחובות אדמוב השקעות. היינו, עודד אדמוב וחנן שרייטר, יוצרים, יש מאין, אדם נוסף לחלוק אתו בנטל, והבנק זוכה, באותה חתימה עצמה, עם ערב נוסף. על כן אין להכיר כלל ועיקר בתוקפה של ערבות זו שנחתמה מבלי ליידע את הנתבע, מבלי לקבל את הסכמתו, וכאשר הבנק מפר כלפיו את חובת תום הלב (על-כך, בהרחבה, להלן). על כן אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע כערב, בגין חובות אדמוב השקעות 4. הערבות הישירה הבנק טוען כי לגבי חובות אדמוב 2003 נחתמה פסיקתא, המחייבת את הנתבע לשאת בסכום החוב, לאור העובדה שחתם על ערבות לטובתה. הנתבע אינו מכחיש כי חתם על ערבות לטובת חברת אדמוב 2003. עם זאת, הנתבע טוען כי בפועל העבירו עודד אדמוב וחנן שרייטר כספים מחברת אדמוב 2003 לחברת אדמוב השקעות, ולמעשה גרמו לגרעון, בעוד שהפרוייקט שלו יוחד חשבונה של חברת אדמוב 2003, לוי אשכול 57, היה פרוייקט רווחי. נטל ההוכחה מוטל על הבנק. חתימת הפסיקתא אינה מהווה מעשה בי-דין לעניין זה. ראשית, הפסיקתא נחתמה על סכום של שניים וחצי מיליון שקלים לטובת הבנק משתי החברות, וזאת כיון שהיה מדובר בסכום אותו העמיד הבנק לפרעון לצרכי אגרה. בנוסף, גם אם ניקח את סכום היתרה שהייתה בחשבון אדמוב 2003, והוצגה ע"י הבנק בכתב התביעה, הרי טענת הנתבע לפיה החשבון הוכנס ליתרת חובה בשל ההעברות לחשבון אדמוב השקעות, הופיעה בבקשת הרשות להגן. לאור זאת על הבנק היה להוכיח במסמכים, כי לא נעשו העברות כאמור. במקום להציג מסמכים (כפי שפורט לעיל) טען הבנק שניים. ראשית, כי מדי פעם הוציא הנתבע עצמו כספים לטובת פרוייקטים אחרים, ועל כן אינו יכול לטעון לעניין זה לגבי העברות שבוצעו. השנייה, כי אם טוען הנתבע שהפרוייקט של אדמוב 2003 היה רווחי עליו הנטל להוכיח זאת. יש לדחות את טענות הבנק מכל וכל. אשר לטענה לפיה הנתבע הוציא כספים מחשבון 2003 בגין פרוייקטים אחרים, כל שהבנק הצליח להראות הן הוצאות קטנות, בעיקר לתחזוקת המשרד המשותף לכל החברות (חשמל, ביטוח, מכוניות, ראו עדות הנתבע בעמ' 37 לפרוטוקול, החל מש' 5). לעניין זהו, כיוון שהיה משרד משותף, ניתן לומר כי מדובר בהוצאה של אדמוב 2003, ומכל מקום מדובר בסכומים קטנים יחסית. אין מחלוקת כי התנבע לא רשאי היה לחתום על שיק או מסמך אחר בסכום שעולה על 10,000 ₪. בנוסף, הבנק נושא בנטל ההוכחה העיקרי. מה קל יותר היה לעשות מאשר להציג את דפי החשבון של שתי החברות בתקופה הרלבנטית ולהפריך את טענות הנתבע על העברות כספים משמעותיות מאדמוב 2003 לאדמוב השקעות עליהם חתומים חנן שרייטר ועודד אברמוב. יודגש כי טענה זו העלה הנתבע כבר בבקשת הרשות להגן. למרות זאת הבנק לא הציג מסמכים, והעדה מטעמו, לא הצליחה להבהיר מדוע. גב' אזולאי נשאלה בעמ' 27 לפרוטוקול, החל מש' 24, מדוע פורטו חובות אדמוב השקעות בלבד, וביקשה לאשר כי חובות חברת אדמוב 2003 מקורם, למעשה, בחברת אדמוב השקעות. להלן תשובתה: "ש. סעיף 14 בתצהירך - את כותבת חב' אדמוב השקעות, אני לא רואה התייחסות דומה לחב' אדמוב 2003. מי שצוברת את החוב זה אדמוב השקעות .אין התייחסות לאדמוב 2003 היא זו שצברה גרעונות של עשרות אחוזים מעל האשראי המאושר. האם נכון להניח שעצם החובות של אדמוב 2003 מקורם באדמוב השקעות. ת. אני זוכרת שהיו הוצאות גם באדמוב 2003, אני לא יודעת אם החובות של אדמוב 2003 נובעים מהחובות של אדמוב השקעות. היו הוצאות בחשבון אני לא זוכרת מה מקורם, שהכניסו את החשבון של אדמוב 2003 ליתרת חובה. ש. יכולת להראות במסמכים. ת. אני מניחה שכן. גם בסעיף 18 יש התייחסות שיש חובות לאדמוב 2003 ואדמוב השקעות." כלומר, ניתן בקלות להציג מסמכים שיפריכו את הטענה. מסמכים של הבנק המצויים בידיעתו, ולאור החובות המוגברים המוטלים על הבנק כלפי לקוחותיו, שומה עליו להעבירם ללקוחותיו. העדה הרלבנטית לא מובאת לעדות, המסמכים לא מוצגים, והבנק ממשיך לטעון כי הנטל מוטל על הנתבע. לאור האמור אני דוחה גם את התביעה בגין הערבות הישירה של הנתבע לחובות חברת אדמוב 2003. לכאורה ניתן היה לסיים בשלב זה את פסק הדין. עם זאת, במהלך המשפט התגלתה התנהלות של הבנק שבלשון המעטה שבהמעטה ניתן לכנותה חוסר תום לב. אני סבורה כי התנהגותו של הבנק משליכה ומחזקת את המסקנה לפיה יש לדחות את התובענה. בנוסף, התנהלות זו משליכה על סכום ההוצאות, שכן לאורה מתבקשת המסקנה כי לא היה ראוי להגיש תובענה זו נגד הנתבע מלכתחילה, ולמצער, מרגע שהגיש בקשה לרשות להגן והעלה טענות שלא היה בידי הבנק להשיב להן. 4. תום לב הבנק מושכלות ראשונים הם כי צד לחוזה חב בחובת תום לב בקיום החוזה. כך ככלל. על מוסדות בנקאיים נקבעו חובות מוגברים כלפי לקוחותיהם. הבנק במקרה שלפניי התנהל בחריגה מוחלטת אף מחובות תום הלב הבסיסיות, לא כל שכן מחובותיו כבנק. ניתן לומר כי חוסר תום לב לתיאור התנהלות הנבק במקרה זה עושה חסד עם הבנק. ניהול החשבון כפי שהראיתי בהרחבה לעיל, הבנק הוא זה שביקש לפתוח חברה לצורך הפרוייקט, וכי חשבון החברה ינוהל כחשבון נפרד. עם הקמת החברה ופתיחת החשבון חתם הנתבע על ערבות לחובות אדמוב 2003, תוך שהבנק מבהיר כי החשבון מיועד לפרוייקט לוי אשכול 57. כיוון שהנתבע העריך כי הפרוייקט רווחי הוא הסכים לחתום על ערבות לחשבון חברת אדמוב 2003. הנתבע לא התבקש מעולם לחתום על ערבות דומה לחברת אדמוב השקעות. בניגוד לדרישת הבנק עצמו נוהלו החשבונות של חברת אדמוב 2003 וחברת אדמוב השקעות בערבוביה, כאשר ההעברות נעשות מחברת אדמוב 2003 לחברת אדמוב השקעות. מי שמבצע את ההעברות הם עודד אברמוב שהיה מאז ומתמיד לקוח הבנק (לפי עדות פקידי הבנק עצמו) בצירוף חתימתו של מר חנן שרייטר, חברו ושותפו משכבר. יש להדגיש כי מר אדמוב ומר שרייטר ערבים ערבות ישירה לחובות אדמוב השקעות ולמרות זאת הבנק אינו עושה דבר, ולו מודיע על הדברים לנתבע. בכך, נכנס חשבון אדמוב 2003 לגרעון עליו לא יודע הנתבע. לעניין זה אני מקבלת את עדות הנתבע, עליה עמד מהתצהיר הראשון בבקשת הרשות להגן, וכאשר הבנק, שברשותו כל המסמכים והעדים להפריך זאת לא עשה כן. ב. חתימת הערבות של חברת אדמוב 2003 לחברת אדמוב השקעות כאשר חברת אדמוב השקעות נכנסת לקשיים ניכרים, באופן מפתיע נחתמת ערבות של חברת אדמוב 2003 לחברת אדמוב השקעות. על הערבות חותמים עודד אדמוב וחנן שרייטר. נציגת הבנק אינה זוכרת אם מישהו טרח להודיע לנתבע על ערבות זו. זאת, כאשר הבנק יודע כי הנתבע ערב לחובות אדמוב 2003, ולמעשה "ממציא" לעצמו ערב יש מאין. ככל הנראה כאשר נכנסה חברת אדמוב השקעות לקשיים נבחנו החשבונות. או אז התברר כי למעשה, לחברת אדמוב השקעות, ערבים רק חנן שרייטר ועודד אדמוב. אשר למר שרייטר, ככל הנראה לא היה בידיו לשאת בחוב, ולגבי עודד אדמוב, הבנק לא רצה לממש את נכסיו כפי שיפורט להלן. והנה, נמצא רעיון יצירתי. עודד אדמוב וחנן שרייטר, הערבים לחוב ועליהם מוטל כל הנטל, חותמים על ערבות של חברת אדמוב 2003 לחברת אדמוב השקעות, ובהינף החתימה מביאים לערב נוסף. כך הם חולקים בנטל שהיה מוטל עליהם מלכתחילה, ולבנק מקור נוסף לרדת לנכסיו. זוהי התנהלות שלכנותה חוסר תום לב יהיה המעט שבמעט. אולם בכך לא היה די והבנק וויתר למר עודד אדמוב על בטוחות, שככל הנראה יכולות היו לכסות את החוב במלואו בשתי החברות. גם זאת ללא כל הסבר סביר, ולמען האמת, ללא כל הסבר בכלל. ג. ויתור על בטוחות מקרקעין של מר עודד אברמוב טעם נוסף לדחיית תביעתו של הבנק היא כי הבנק תובע כעת ערב בשרשור ערבויות, שנערכו, כאמור, באופן תמוה בלשון המעטה, כאשר היו בידיו בטחונות למלוא סכום החוב הן בחברת אדמוב השקעות, הן בחברת אדמוב 2003, בטוחות עליהן ויתר הבנק במסגרת הסדר חוב עם עודד אדמוב. יש להזכיר ולהדגיש כי עודד אדמוב היה ערב ישיר לחובות אדמוב השקעות, שהייתה חברה משפחתית של משפחתו שלו מאז הקמתה וכן היה ערב ישיר לחובות אדמוב 2003. ; ב"כ הבנק בפתח סיכומיו אישר כי: "מר אדמוב הגיע להסדר חוב עם הבנק עוד טרם הגשת התביעה ופרע למעלה מ-4 מיליון ₪ מתוך החוב הכולל שעמד באותו זמן על כ-7 מיליון ₪ ובכך יצא מערבותו". ובכן, כפי שעולה מראיות עדי הבנק עצמו, למר אדמוב היו בטוחות מקרקעין בשווי של כארבעה וחצי מיליון דולר. מר אדמוב ערב יחד ולחוד לחובות שתי החברות. מדוע הסתפק הבנק בארבעה מיליון ₪ מתוך החוב? מדוע לא מימש את הבטוחות? אם בחר הבנק לוותר למר אדמוב על החוב, מדוע הוא מנסה "להפיל" את אותו חוב עצמו על הנתבע? עודד אדמוב בעדותו שלו אישר כי היו לבנק בטוחות להבטחת חובות שתי החברות. מר עודד אברמוב העיד לעניין זה (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 25 ואילך: "ש. אני אקריא ציטוט מעמוד 10 לנ/1, החל משורה 29 (מצטט) - עשרה מיליון ערבויות שאתה אומר שנתת איזה ערבויות הם היו. ת. זה נעשה בשלבים, זה לא נעשה בפעם אחת זה נעשה בתקופה של חמש שנים, משהצטרפתי לשותפות עם חנן שרייטר אני נתתי ערבות של מיליון ₪ בכסף, זה היה לבנק לאומי, בערך בשנת 2001, היה לי חסכון של מיליון ₪ והוא שועבד לחברת מרמן שטרייטר, עם התקדמות לאורך השנים שנצרכנו לתת ערבויות ביצוע לצורך הפעלה שוטפת של החברה נתתי בתור ערבויות לבנק לאומי עבור מרמן שרייטר שלושה מגרשים באזור הפארק כפר סבא, שערכם היה באותו תקופה 200 אלף דולר כל אחד אחרי שיעבדתי עוד שני מגרשים לבנק הפועלים באותו אזור ועוד שעבדתי בית ברמת אביב ג' לבנק הפועלים שהיה שווה בסביבות 4 מיליון דולר, חוץ מזה הבאתי עוד 1,200,000 ₪ לחב' מרמן שרייטר. שסך הכל נותן סדר גודל של 10 מיליון ₪ [צ.ל. $ - מ' א' ג']  לשאלת ביהמ"ש: ש. לבנק הפועלים היה לנו 2 מגרשים שבערך שווים 400 אלף דולר, בית ששווה 4 מיליון דולר. ת. נכון." מעבר לעדותו זו של מר אדמוב, הבנק ידע בדיוק אילו בטוחות היו לטובת החשבונות ומה היה שווים. לעניין זה אישר מר בן חיים מטעם הבנק כי לעודד אדמוב היו בטוחות נדל"ן (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 20). מר בן חיים נשאל לגובה הבטוחות, והאם זה סביר שעמדו על שווי של בין 7 ל-10 מיליון דולר, השיב כי אינו זוכר, אך העיד כי ניתן לבחון את בקשת האשראי. העד הדגיש כי: "הגשנו בקשת אשראי מאד מסודרת והיא צריכה להיות בתיק הלקוח". למותר לומר כי גם בקשת אשראי זו לא הוצגה, ולפי עדותו של מר אדמוב עצמו, אכן היו בטוחות בשווי ניכר לחברת אדמוב השקעות בע"מ. גם כאן יש להניח, לאור הימנעות הבנק מהבאת ראייה רלבנטית, כי אכן היו בטוחות של מר עודד אדמוב בשווי החובות של החברות. לעניין ההסדר, לאחר שאלות רבות הודה עודד אדמוב כי שילם כארבעה מיליון ₪, כאשר גובה החוב היה בין 6-7 מיליון ₪. מר אדמוב נשאל כיצד הגיע להסדר כה נדיב עם הבנק, כאשר, זאת יש להדגיש ולזכור, לבנק היו בטוחות לטובתו בגובה כל סכום החוב השיב (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 6-11): "ש. איך שיכנעת את הבנק להפחית. ת. אני לא עשיתי את מו"מ אלא חבר שלי, זאב בינמן. ש. איך זאב בינמן שיכנע את הבנק להוריד את המיליונים. ת. שאל את הבנק ואת זאב. ש. לא שאלת אותו. ת. לא. הוא עשה את העבודה ואני אפילו לא הייתי שם. " תשובותיו של העד בשלב זה היו מתחמקות, וניכר היה כי הוא מבין כי התשובות אינן משכנעות. העד לא פירט מיהו אותו חבר, מדוע פעל בשליחותו, וכיצד הגיע להסדר כה נדיב. כלומר, הבנק תובע כעת את הנתבע, מכוח ערבות שנתן הנתבע לחברה שהייתה אמורה להתנהל, לדרישת הבנק כחברה לפרוייקט אחד. הבנק התיר העברות בין החשבונות, לפי הוראות עודד אדמוב וחנן שרייטר, העברות שהביאו את אדמוב 2003 לגרעון. כשאשר היה ברור שהחברות עומדות לפני קריסה, ויתר הבנק לעודד אברמוב על ערבותו הישירה ועל בטוחות למלוא גובה החוב בשיעור של כשלושה מיליון ₪, ללא כל הסבר. יש להדגיש כי התנהלות זו היא של בנק, ולא של אחרון הסוחרים. בנק שמוטלים עליו חובות מוגברים כלפי לקוחותיו. על כן הבנק נהג בחוסר תום לב משווע כלפי הנתבע, אם לא למעלה מכך. 5. סוף דבר אני דוחה את תביעת הבנק במלואה. מוטב היה לה לתביעה זו אלמלא הוגשה. הבנק הפר את חובות תום הלב הבסיסיות המוטלות על כל אדם שהוא צד לחוזה באופן בוטה וברגל גסה. בוודאי הפר הבנק את חובותיו כבנק כלפי לקוח. הבנק ביקש כי ינוהל חשבון נפרד לפרוייקט, ולשם כך הוקמה חברת אדמוב 2003. על אף דרישה זו של הבנק עצמו אפשר הבנק לשניים משלושת השותפים, עודד אדמוב וחנן שרייטר, להעביר כספים מחברת אדמוב 2003 לחברת אדמוב השקעות, בסכומים גדולים שהכניסו את חברת אדמוב 2003 לגרעון. הבנק המשיך בכך, שכאשר נקלעה חברת אדמוב השקעות לקשיים יצר ערבות של חברת אדמוב 2003 לחברת אדמוב השקעות, בחתימת חנן שרייטר ועודד אדמוב מבלי ליידע על כך את הנתבע. הבנק לא זימן את הנתבע לפגישות שהתקיימו בנושא. בנוסף, כאשר הנתבע ואביו העמידו ערבויות ספציפיות לטובת החברות, לא נמסר להם מידע לערב, המתחייב על פי נהלי הנק, כפי שהעידה עדה מטעם הבנק. בניהול ההליך גם כן התחמק הבנק מהצגת ראיות. העדה הרלבנטית המרכזית שניהלה את החשבונות של החברות בתקופה הרלבנטית, ועדיין עובדת בבנק - לא הובאה לעדות. מי שהובאה היא מי שסייעה על ידה, על אף שגם לעודד אדמוב שהעיד מטעם הבנק וגם למר בן חיים שהינו עובד הבנק, היה ברור שלא היא זו שניהלה את החשבונות. אכן עדה זו ענתה בעיקר ב"לא יודעת" ו"לא זוכרת" ואף ציינה, בחצי פה, כי אמרה בזמנו כי היא אינה העדה הרלבנטית. הבנק גם לא הציג מסמכים שבשליטתו כגון דפי חשבון מהתקופה הרלבנטית שיכולים היו להפריך באחת את טענות הנתבע על העברות שבוצעו כאמור. טענת הבנק כי מדובר בהחלטה של ב"כ הבנק, אינה יכולה לעמוד בנסיבות אלו, בהם כל המסמכים הרלבנטיים לא הומצאו. לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית. הבנק התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 85,000 ₪,. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנקלקוחות