קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של הבנק בגין צ'ק שבוטל: רקע 1. הנתבע הפקיד בחשבונו שיק, שעשה צד ג' (עו"ד אלי חן). השיק נמשך על הבנק התובע. השיק, על סך 18,300 ₪ נפרע, חשבון הנתבע זוכה בהתאם בסכום השיק, וחשבונו של צד ג' אצל התובע חויב בסכום השיק. כשגילה צד ג', עו"ד חן, כי חשבונו חויב בגין השיק, פנה לתובע ודרש את השבת הסכום. זאת, משום שלטענתו ביטל את השיק מבעוד מועד בטענה שנגנב יחד עם שיקים נוספים, וכי החתימה שעל השיק כלל אינה חתימתו. הבנק התובע פעל בהתאם וזיכה את עו"ד חן בסכום השיק. אז פנה הבנק לדרוש את הסכום הזה מהנתבע. זו התביעה שמונחת כעת בפני. טענות הצדדים 2. הבנק טוען, כי כיבד את השיק בטעות, למרות שהלקוח מסר הוראה לביטולו, ולמרות שהחתימה על השיק הייתה מזויפת. לטענתו, מאחר שהחתימה על השיק זויפה, אין כוחה יפה והנתבע לא רכש כל זכות להחזיק בשיק או לגבותו או לאכוף את פרעונו. הבנק טוען, כי הנתבע קיבל את סכום השיק שלא על פי זכות שבדין, וזאת על חשבונו של התובע, שפרע מתוך טעות את השיק, ולפיכך חייב הנתבע להשיב לתובע את סכום השיק. 3. לטענת הנתבע, הוא עסק במתן שירותי איתור ותפיסת רכבים במסגרת הליכי הוצל"פ, ובין היתר עבור חברת "בוס החדש שירותי רכב ח.פ. 513514992 (להלן: "החברה"). לטענתו, בתמורה לחקירה כלכלית מקיפה, המהווה חקירה מיוחדת (עמ' 8 שו' 24-25) שביצע עבור החברה בסוף שנת 2009, שילמה לו החברה באמצעות השיק נשוא הליך זה, כאשר שמו מופיע על השיק בתור הנפרע. הנתבע צירף לכתב ההגנה את דוח החקירה, קבלה מס' 0997 וחשבונית מס' 1010 בגין עבודה זו. לטענת הנתבע, בזמן קבלת השיק ונכון ליום קבלת התביעה, לא ידע על טענות הבנק והלקוח, והוא היה תם לב ונתן ערך בעד השיק. לטענתו, הנזקים הנטענים מוכחשים ומוגזמים, וככל שנגרמו - הם נגרמו עקב רשלנות הבנק. לטענת הנתבע, מבירור מול החברה שמסרה לו את השיק, קיבלה החברה את השיק מאדם ששכר ממנה רכבים למיניהם, ומאז הלך לעולמו. לטענת הנתבע, לא הודיע לו הבנק תוך זמן סביר על טענות הלקוח כנגד השיק, וכך החמיץ הנתבע את המועד למתן הודעת חילול למסב כדין. לטענתו עקב מחדל הבנק שינו הוא, והמסב, את מצבם לרעה. לטענת הנתבע, גובר האינטרס בסופיות פעולת הפירעון על התחשבות בטעות הבנק. דיון והכרעה 4. אכן התברר כי ניתנה ע"י עו"ד חן, הוראת ביטול לשיק נשוא הליך זה. לצורך ההליך ניתן גם להניח כי החתימה על גבי השיק הייתה מזויפת. ברור כי הבנק טעה בכך שלא שם לב להוראת הביטול ולחתימה על גבי השיק. ראה עדות הגב' מירב קטלן כי הבנק טעה לא רק בהוראת הביטול אלא גם באי-בדיקת זהות החתימות (עמ' 7 שו' 17-18). 5. השאלה שבמחלוקת, הנה, זכותו של מי עדיפה בנסיבות שבפני? זכות הבנק, להשבת הסכום ששילם בטעות, או זכות הנתבע, שטוען כי סכום השיק ניתן לו כתמורה בגין עבודתו. 6. רק הכרעות בודדות בסוגיה זו ניתן למצוא בפסיקה. שני הצדדים מפנים לאותם פסקי דין, וכל אחד מהם טוען כי פסקי הדין הללו תומכים דווקא בטענותיו הוא. 7. פסק דין, הדן במקרה דומה לענייננו, הנו פ"ד אדיר שם נקבע כי אוחז שיק, שנתן עבורו ערך בתום לב, ומקבל תשלום על פיו מבלי שיש לו סיבה לדעת שהמשלם משלם מתוך טעות, אינו חב בהשבת הכסף - אף על פי שהמשלם חשב בטעות שהוא חב בעשיית התשלום. ראה: ע"א 494/63 אדיר נ' עירית חולון, פ"ד יח 463, בעמ' 471 [א]. קביעה זו יפה גם במקרה הנדון, לאור תום הלב של הנתבע בקבלת השיק והתמורה שנתן עבורו, כפי שיפורט להלן. 8. פסק דין נוסף, הדן בסוגיה דומה, הנו פ"ד נצר. אמנם, נקבע בו כי הבנק זכאי עקרונית להשבה אך גם על פיו, לא תמיד יזכה הבנק בהשבה, ואין די בעצם טעותו של הבנק כדי שהבנק יזכה בהשבה. למעשה, שם, נדחתה תביעת הבנק. ראה: המ' 911/82, ת"א 4624/81 נצר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, בסעיף 7(ט) לפסק הדין . כפי שנקבע בפ"ד נצר, על הבנק להוכיח כי המדובר בסוג טעות חמורה המצדיקה השבה, ולעניין זה הפסיקה והספרות הכירו בהשפעת שיקולים כגון רשלנות הבנק, על זכות הבנק להשבה. נקבע גם, כי השבה תיתכן בהעדר תום לב בקבלת הפירעון - ואילו במקרה שבפני היה הנתבע תם לב, והבנק אף לא טען אחרת בכתב התביעה. ראה: סעיף 7(י) לפ"ד נצר; ד' פרידמן, עשיית עושר ולא במשפט (תשמ"ב - 1982), 569, 580. 9. בנסיבות העניין, מצאתי את התנהלותו הכושלת של הבנק כבעלת משקל נכבד לחובתו, באופן השולל את הזכות להשבה. הבנק התרשל וטעה פעמיים באופן המצביע על זלזול ביישום הוראות הלקוח (עו"ד חן) ובבדיקת שיקים. 10. נוסף לכך, הבנק גם לא פעל באופן מיידי. הבנק שלח מכתב התראה לנתבע רק ביום 03.08.10, למעלה מחצי שנה לאחר פירעון השיק בחודש ינואר, כאשר מכתבו של הלקוח אל הבנק היה כבר ביום 07.02.10. כפי שנפסק בפ"ד אדיר הנזכר לעיל, בנק ששילם כסף על פי שיק מזויף אינו זכאי להשבת הכסף ממקבל התשלום, אם לא העיר מיד את תשומת לבו לטעות שבתשלום, באופן שיאפשר לו לתת הודעת חילול והעדה במועדם וכהלכתם למיסבים שקדמו לו. שיהוי זה עומד לחובת הבנק, ולא יכול להיות ספק בדבר הרעת מצבו של הנתבע בגין שיהוי זה - ולו מבחינת היכולת לחזור אל מוסר השיק והמיסבים הקודמים. ראה: ע"א 494/63 אדיר נ' עירית חולון, פ"ד יח 463, בעמ' 471 [ב-ג, ז]. 11. מאז פ"ד אדיר, ופ"ד נצר נתווספו בנושא זה פסקי דין מעטים בלבד ולא ניתן לומר כי ישנה הלכה חד משמעית וגורפת לאורה יש ללכת בנסיבות המקרה שבפני. פסקי הדין המאוחרים, למשל מפי כב' השופט דלוגין מאובחנים מענייננו. באותם מקרים, תבע הבנק את שני הצדדים לעסקת היסוד, ובית המשפט דן בעסקת היסוד על מנת להכריע מי מהצדדים צריך להשיב את הסכום לבנק. חשוב להדגיש כי בענייננו - אין כל קשר בין עסקת היסוד, שעל פיה קיבל הנתבע את השיק, לבין מושך השיק (עו"ד אלי חן). ראה: תא"מ 28481/08 הבנק הבינלאומי נ' בס ואח' (ניתן ביום 17.06.10, ); תא"מ 159776/09 בנק לאומי לישראל נ' בת שבע פרין (ניתן ביום 29.12.09, ). 12. אני מאמינה לנתבע, אשר הותיר רושם מהימן מאד. אני מקבלת את הסבריו של הנתבע לכך שקיבל מאת החברה, שעבורה ביצע את העבודה, שיק שאינו שלה, על סמך ההסבר כי השיק שייך ללקוח של החברה (עמ' 11 שו' 2-14). בהתאם אני קובעת כי הנתבע קיבל את השיק בתמורה ובתום לב. 13. מכל מקום, נראה כי הנתבע כלל לא צריך היה להוכיח כי קיבל את השטר כדין או להוכיח את התמורה בגינה קיבל את השיק. כאמור, הבנק לא טען בכתב התביעה כי הנתבע ידע או היה עליו לדעת שהבנק משלם לו עקב טעות או כי השיק מזויף, ולכן ההנחה צריכה להיות שהיה תום לב בקבלת הפירעון. ראה: סעיף 7(ה-ח) לפ"ד נצר. הלכה זו מתיישבת גם עם חזקת התמורה שבפקודת השטרות, ועם החזקה שהשטר נמסר כדין על מנת לעשות את ההתקשרות בת פועל לפי פקודת השטרות. 14. חשוב להדגיש, כי עצם העובדה שהשיק עבר יד נוספת - (הנתבע קיבל אותו לא מידי עושה השיק ישירות) אינה פוגמת לכשעצמה בערכו או בתום הלב של מקבלו. שיק הנו מסמך סחיר המהווה מזומן לכל דבר. ראה דברי כבוד השופט לנדוי, בשני פסקי דין שונים: "נכון העיר השופט המלומד ששיק הוא מסמך סחיר היכול לעבור מיד ליד והוא בא במקום מזומנים". ראה: ע"פ 356/74 מנוף נ' מדינת ישראל, פ"ד כט (2) 824, 828-829. "מטבע ברייתו שטר חוב, בהיותו מסמך סחיר, מגלם בתוכו את החיוב עליו הוא מעיד, חיוב העובר מיד ליד ביחד עם המסמך. בזה כוחו כמסמך סחיר, המביא בתנאים מסוימים לחסימת טענות הקשורות עם העסקה המונחת ביסוד השטר". ראה: ע"א 80/65 דוידוביץ נ' טרטנר, פ"ד יט 302, 306 [ג-ד]. 15. עוד בעניין זה אוסיף, כי פ"ד אדיר עסק בשאלה המהותית מתי תהיה השבה כאשר העובדות ידועות, והוא אינו דן בפרוצדורה או בשאלת נטל הראיה להוכחת קיומם או העדרם של התנאים שנקבעו במסגרת השאלה המהותית כאמור. 16. עם זאת, אף לו נדרשה הוכחה כזאת, הרי שהנתבע הציג את דוח החקירה מיום 11.10.10, קבלה מס' 0997 וחשבונית מס' 1010 בגין עבודה זו, התומכים בגרסתו בדבר העבודה שביצע ובגינה קיבל את השיק. מכאן שאין המדובר בהתעשרות שלא כדין. 17. בפ"ד אדיר הורה בית המשפט על השבה מאחר ומושך השיק חשד או יכול היה לדעת שהשיקים פגומים ובהיותו נגוע בחוסר תום לב (ראה: פ"ד אדיר, בעמ' 471 [ד-ו]). אין הדבר כך במקרה שבפני, ועדות הנתבע הותירה רושם אמין ביותר, ולכן אין מקום להורות על השבה שמקורה בחוסר תום לב או בחשד שיכול וקינן בנתבע עת קיבל את השיק לידיו. 18. בנוסף, בהתאם לסעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979, רשאי בית המשפט לתת פטור מהשבה, בנסיבות העושות את ההשבה בלתי צודקת. לפיכך, על בית המשפט לקבוע, על פי מדיניות משפטית, מי יצא בחסרון כיס - הבנק אשר במקרה זה התרשל קשות, זלזל וטעה שתי טעויות חמורות - או הנתבע אשר ביצע עבודה ולא הייתה לו סיבה לחשוד בשיק שקיבל. בנסיבות העניין, שוכנעתי כי אין מקום להורות על השבה, וכי השבה במקרה זה תהא בלתי צודקת. כל פתרון אחר יביא לכך שהנתבע ימצא עצמו בלא תמורה לעבודה שהשקיע וביצע או לכל הפחות יידרש להליכים ארוכים ומורכבים שסופם (בשל גילגוליו הקודמים של השיק) כלל לא ידוע, והכל אך ורק בשל רשלנות הבנק. (והשווה גם לעמדת כב' השופטת נאור, בעניין נצר, בסעיף 5 לפסק הדין בחלק הפותח במלים "סיכומו של דבר"). 19. תוצאה זו, על פיה התביעה תידחה, מתיישבת גם עם עמדתו של בית המשפט העליון בעניין דומה.(ע"א 2374/97 ווזאנה נ' רשות הדואר, פ"ד נה (1) 843). 20. לא ניתן לסיים את מלאכת כתיבת פסק דין זה, מבלי להתייחס לטענת הבנק כי החתימה על השיק זויפה, ומכיוון שכך - אין כוחה יפה והנתבע לא רכש כל זכות להחזיק בשיק או לגבותו או לאכוף את פירעונו. הנתבע טען בתגובה, כי הבנק לא הוכיח שהחתימה על גבי השיק זויפה, זאת הן מאחר והעדה מטעם הבנק העידה מפי השמועה, והן כי הבנק לא טרח להביא את עדות עו"ד אלי חן. לאור טענה זו, הקדישו הצדדים בסיכומיהם חלק ניכר לטענת הזיוף. בנסיבות המקרה שבפני אין משמעות מהותית לזיוף השיק - אף לו הוכח. די בכך שהבנק קיבל הוראת ביטול לשיק, כך ששאלת הזיוף מתייתרת במקרה זה ואיני נדרשת להכריע בה. מעבר לכך, ביחסים שבין הבנק לנתבע, אין כל רלוונטיות לשאלת החתימה במובן השטרי שלה. למעשה, נראה כי טענות הבנק בעניין זיוף החתימה כוונו לביסוס העילה של עשיית עושר ולא במשפט, בניסיון לטעון כי בנסיבות אלה לא קיבל הנתבע את סכום השיק על פי זכות שבדין. ובעניין הזה, של עשיית עושר ולא במשפט - ראה התייחסותי לעיל להיות ההשבה בלתי צודקת בנסיבות העניין. 21. לאור מכלול האמור לעיל, אני קובעת כי דין התביעה להידחות. הבנק ישא בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עו"ד, בסך כולל של 7,500 ₪, שישולמו תוך 30 יום ממתן פסק הדין. בנקשיקים