קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של חברה זרה נגד חברה ישראלית: 1. התובעת חברה זרה הפעילה בטורקיה בתחום הטכסטיל. 2. הנתבעת עוסקת בשיווק בגדי נשים. 3. בחודשים אוגוסט ספטמבר 2010, נפגשו נציגי הנתבעת, המנכ"ל אבי שמחון והמעצבת מרינה גורביץ, עם מנהל התובעת- יוסף מיה, בישראל ולאחר מכן בטורקיה. כפועל יוצא מהפגישות הוציאה התובעת לנתבעת חשבון פרופורמה, נספח 1 לתביעה, המסתכם בסך 144,110 $. 4. הנתבעת הייתה אמורה להעביר לתובעת, מקדמה בשיעור 20% מהסכום הנקוב בחשבון הפרופורמה- ולא עשתה כן. 5. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה, האם חשבון הפרופורמה מהווה הסכם מחייב- כטענת התובעת, או שההתקשרות הייתה מותנית באישורו של בעל המניות בנתבעת ובהעברת המקדמה הכספית- כטענת הנתבעת. טענות התובעת 6. מיה נפגש עם מנכ"ל הנתבעת, אבי שמחון, במשרדי החברה בישראל, והראה לו דוגמאות של בגדי נשים אותם ייצרה התובעת. לאחר הפגישה, הגיעו שמחון והמעצבת מרינה גורביץ, למשרדי התובעת בטורקיה. במהלך הביקור, עיצבה גורביץ דגמים לקולקציה. לדגמים שעוצבו ניתן מספר קטלוגי של הנתבעת. 7. התובעת שלחה לנתבעת הצעת מחיר לקולקציה ובמקביל החלה לייצר את הדגמים. 8. לאחר משא ומתן על הצעת המחיר, סוכם על ההזמנה ותנאיה. הנתבעת המציאה לתובעת הזמנה חתומה, נספח 1 לתביעה. על פי ההזמנה היה על הנתבעת לשלם לתובעת מקדמה בשיעור 20% מערך ההזמנה בסך 28,822 $. 9. מיה פנה מספר פעמים לנתבעת בדרישה להעברת המקדמה, ונענה על ידי שמחון כי העיכוב טכני בלבד. שמחון ביקש ממיה שלא לעכב את הייצור. לפיכך, הזמינה התובעת את הבדים לצורך יצור ההזמנה. 10. חרף התחייבויות הנתבעת ומשלא שולמה המקדמה, הגיע מיה למשרדי הנתבעת בישראל, שם פגש בבעל המניות שמעון שטרית, אשר ביקש לדון מחדש בתנאי ההזמנה. לאחר מכן הודיע שמחון כי הנתבעת לא תכבד את התחייבותה. 11. התובעת, על מנת להקטין את נזקיה, הצליחה למכור חלק מהבדים אותם רכשה לצורך ביצוע ההזמנה, ולעצור הזמנת חלק מהבדים אשר טרם סופקו. התובעת נשארה עם כמחצית מכמות הבדים אותה הזמינה לצורך ביצוע ההזמנה. 12. התובעת עותרת לפיצוי בשקלים בסך 41,878$ בגין הנזקים כדלקמן: הפסד רווחים בסך 28,838$, הוצאות בגין הבדים אותם לא הצליחה למכור בסך 5,040$, הוצאות מיוחדות בגין יצור הקולקציה ובגין דחיית הזמנות אחרות באותם מועדים בסך 8,000$. טענות הנתבעת 13. העסקה בין הצדדים הייתה מותנית באישורו של הבעלים שמעון שטרית ובתשלום המקדמה בשיעור 20% מחשבון הפרופורמה. התובעת עצמה הבהירה כי לא תחל בייצור ואו בפעולות כלשהן , טרם קבלת סכום המקדמה. כך אף נהוג ומקובל בענף הטכסטיל. משלא התקיימו תנאים אלה, וככל שהתובעת החלה בייצור ואו בפעולות אחרות בקשר עם הקולקציה, הרי שעשתה זאת על דעתה ואין לה אלא להלין על עצמה בלבד. 14. הסכום לו טוענת התובעת כהפסד רווחים, מופרז ונטול קשר למציאות. מיה עצמו ציין בפני נציגי הנתבעת כי ככל שהעסקה תצא לפועל הוא מצפה לרווחים שינועו בין 3%-4%. בסיכומיו, ציין ב"כ הנתבעת כי התביעה מופרזת וסכום התביעה מנופח ומשולל הגיון, כי רכיבי התביעה מהווים כפל פיצוי, כי התובעת לא הוכיחה את הנזקים להם היא טוענת, וכי לו הייתה תובעת סכום המשקף שווי אמיתי של נזקיה, יתכן וניתן היה לסיים המחלוקות מחוץ לכותלי בית המשפט. דיון והכרעה חשבון הפרופורמה- הסכם מחייב 15. מטעם התובעת העידו מנהל התובעת יוסף מיה, אבי שמחון אשר כאמור כיהן כמנכ"ל הנתבעת במועדים הרלוונטיים לתביעה, ומרינה גורביץ אשר שימשה במועדים הרלוונטיים כמעצבת הנתבעת. שמחון אישר בתצהירו את טענות התובעת, באשר לאירועים שקדמו לחתימה על הפרופורמה, לפיהם, נפגש עם מיה בישראל ולאחר מכן במשרדי התובעת בטורקיה לשם נסע ביחד עם גורביץ, שם סוכמו מפרטי הדגמים להם אף ניתן מספר קטלוגי של הנתבעת. הקולקציה עוצבה לפי הוראות המעצבת ולפי טבלה למידות גדולות המאפיינת את מוצרי הנתבעת. לאחר מכן שלחה התובעת הצעת מחיר, נוהל משא ומתן ובסופו סוכמו המחירים. גורביץ אישרה גם היא את מהלך הפגישות במשרדי הנתבעת בטורקיה בהן נטלה חלק, ואשר כפועל יוצא מהדגמים אותם עיצבה במהלכן, סוכמו הדגמים. שמחון ציין בתצהירו כי, חתם בשם הנתבעת על חשבון הפרופורמה הכולל פרטי העסקה, פירוט ההזמנה והמחירים שסוכמו, וכי חשבון הפרופורמה, מחייב את הנתבעת. לטענתו (סעיף 16 לתצהירו), הנחה את הנהלת החשבונות להעביר את התשלום לתובעת על פי ההזמנה, אלא שהתשלום התעכב, נוכח הנחית הבעלים להנהלת החשבונות, לעכב באופן כללי את כל תשלומי החברה ובהמשך, לאור הודעת הבעלים כי אין בכוונתו לכבד את ההזמנה. בחקירתו הנגדית, הדגיש שמחון כי דרש ממיה שיעשה כל מאמץ להתחיל בעבודה ולספק את הסחורה במהירות, מאחר ולנתבעת אשר נרכשה בסמוך לאותם מועדים מכונס נכסים, לא הייתה סחורה זמינה. שמחון אישר בחקירתו הנגדית כי מקובל בענף הטכסטיל, לא להתחיל בייצור, טרם קבלת התשלום. בחקירתו החוזרת הבהיר, כי ההתקשרות מחייבת מרגע חתימתו על חשבון הפרופורמה. אף מהודעות דוא"ל אשר צורפו לתצהירו, עולה, כי השיב למיה כי הנתבעת תכבד ההזמנה (נספח 5 מיום 20/10/10), ואף הביע צער על כי הדברים אינם מתנהלים כמתוכנן (נספח 4 מיום 26/10/10). 16. מטעם התובעת העיד נציג הבעלים מיכאל אביקזר. בתצהירו ציין כי חשבון הפרופורמה אינו בבחינת חוזה אלא רק "פירוט הפריטים והסכומים המוסכמים". לטענתו, הבעלים שטרית "אשר ראה כי ביצוע ההזמנה מותנה בתשלום המקדמה, החליט שלא להזמין את הסחורה משיקולי החברה". בחקירתו הנגדית טען כי " הוא (שטרית- הערה שלי ה.פ), נותן לאנשים לטפל בעיניים האלו עד לרמת התשלום שזה אסמכתא לאישור העסקה. הוא תושב חוץ. אתה מביא לו מוכן, הוא קורא, ואם זה מתאים הוא משלם". אין כל אסמכתא לטענה לפיה ביצוע ההזמנה מותנה בתשלום המקדמה או כי העסקה הייתה מותנית באישורו. שטרית לא הובא להעיד מטעם הנתבעת. טענת שמחון לפיה, "ברגע שנכנסתי לחברה, כל מהלך שעשיתי היה צריך להיות מגובה על ידי הבעלים של החברה" ( עמ' 10 שורות 14-16), לא נסתרה. 17. שמחון אשר שימש כמנכ"ל הנתבעת המוסמך לחייבה בחתימתו, מאשר כי חשבון הפרופורמה מחייב את הנתבעת מרגע חתימתו. מחשבון הפרופורמה עצמו עולה כי סוכמה מקדמה בשיעור 20%. מקדמה ולא תנאי מתלה לעסקה. נציג הבעלים, העד היחיד מטעם הנתבעת, לא היה שותף למשא ומתן ולא יכול לסתור עדות שמחון, אשר שימש כמנכ"ל הנתבעת, והעיד כי חשבון הפרופורמה מחייב את הנתבעת מרגע חתימתו. העובדה כי נהוג בענף להתחיל ביצור ההזמנה לאחר תשלום המקדמה, אינה ממעיטה מתוקפו של חשבון הפרופורמה כהסכם מחייב. ודוק', שמחון אף ציין כי הוא זה שלחץ על קבלת הסחורה במהירות. לטענת ב"כ הנתבעת לפיה היה על הנתבעת להכין הסכם מפורט אין כל בסיס בחומר הראיות. מכאן שהנתבעת אשר לא קיימה תנאי ההזמנה, הפרה את ההסכם עם התובעת. נזקי התובעת 18. הפסד רווחים - על-פי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות), הנפגע מהפרת חוזה, זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה. נזק, מוגדר בסעיף 1 לחוק הנ"ל: "לרבות מניעת רווח". מיה צירף לתצהירו תחשיב רווח (נספח 6). לטענתו, שיעור הרווח המקובל בענף עומד על כ-30% וזהו הרווח המופיע אף בתמחור המקורי (נספח 6), אלא שכפועל יוצא מהמשא ומתן עם הנתבעת, שיעור הרווח הופחת ל-20% בממוצע (עמ' 15 שורות 16-21). עיון בנספח 6 (העמוד המתורגם), מעלה כי אכן שיעור הרווח המקורי עמד על 30%. כך, לחולצה אשר עלותה הכוללת הסתכמה ב- 7.31 $ התווסף סך 2.19$ רווח גולמי וסה"כ 9.50$. בחקירתו הנגדית הבהיר מיה, כי באופן זה חושבו מחירי כל הדגמים. לדבריו, המונח רווח גולמי המופיע בנספח 6, הינו רווח נקי בניכוי הוצאות (עמ' 15 שורות 7-8 עמ' 16 שורות 4-5, עמ' 17 שורות 3-6). הוצאות התקורה נכללות ברכיב הוצאות כלליות המתומחר ב-1$ (עמ' 15 שורה 24). הנתבעת לא הביאה ראיות לסתור את התחשיב שהוגש על ידי התובעת לעניין שיעור הרווח הנהוג או המוסכם. הנתבעת אף לא ניסתה להפריך הטענה באמצעות חקירתו הנגדית של שמחון, אשר ניהל המו"מ מטעמה. התובעת הציגה כאמור שיעור רווח מוסכם. הדרישה מהנפגע היא להציג הערכה סבירה של הרווח הצפוי- זאת ותו לא (ג. שלו, י.אדר דיני חוזים- התרופות (2009), עמ' 445 וראו גם ע"א 1229/07 איי.אמ.איי- שיווק והשקעות בע"מ נגד ע.ר.מ. רעננה לבנייה והשכרה בע"מ פ"ד נג(4) 657,664). אין זאת אלא שהתובעת עמדה בנטל ההוכחה לעניין רכיב זה בתביעתה. ההזמנה הסתכמה בסך 144,110 $. לפיכך זכאית התובעת לסך בשקלים השווה ל- 28,822 $ המהווה 20% מערך ההזמנה בגין הפסד רווח. 19. עלות הבדים- מיה טען בתצהירו, כי נותר עם 560 ק"ג בד מתוך 1200 ק"ג אותם הזמין עבור הנתבעת. מיה צירף לתצהירו את מסמכי רכישת הבד (נספח 7 ). הנתבעת לא חלקה על התאמת הכמות המוצהרת לפרטי ההזמנה ועדי התובעת לא נחקרו בנקודה זו. לטענת הנתבעת, ככל שהתובעת רכשה הבדים טרם תשלום המקדמה, עשתה זאת על דעתה ואין לה להלין אלא על עצמה. הנתבעת אינה יכולה להשמע בטענה זו לאחר שהיא עצמה כאמור, ביקשה מהתובעת לא לעכב את ההזמנה חרף העיכוב בתשלום. שמחון אישר בעדותו כי נאמר לו על ידי מיה בזמן אמת, כי התובעת רכשה את הבדים לצורך הייצור. לדברי שמחון, "בפועל הוא הזמין בדים, הוא התחיל לפעול כי היינו מאד לחוצים בזמן, החברה נלקחה מכונס נכסים" (עמ' 8 שורות 26-27). מיה הצהיר כי עלות ק"ג בד מסתכמת ב-9 $ לק"ג. עדותו לא נסתרה. בחקירתו הנגדית הדגיש כי עלות הבד אינה כלולה ברווח הנתבע בשיעור של 20%. "זה לא כלול ב-20% זה מעבר. 20% זה הרווח בלי הוצאות הבד, הבד שולם כחלק מהיצור אין בזה מרכיב של הוצאות" (עמ' 17, שורות 2-3 ). התובעת פעלה להקטנת הנזק והצליחה למכור או לבטל ההזמנה ביחס ליותר ממחצית מכמות הבדים שהוזמנו. התובעת זכאית לתשלום בגין כמות הבד שנותרה לפי התחשיב המופיע בתצהיר מנהלה, קרי, 5,040$. כנגד התשלום תעביר התובעת את הבד שנותר המכונה אינדיגו (עמ' 16 שורה 23, עמ' 17 שורה 2), בכמות 560 ק"ג, לנתבעת. 20. נזק נוסף - התובעת עותרת לפיצוי בגין הוצאות תפעוליות שהוציאה במהלך חודשיים בהם לטענתה עסקה בייצור הקולקציה, ואשר במהלכם אף לא התאפשר לה לקבל הזמנות אחרות. לטענת התובעת ההוצאות נלקחו בחשבון בתמחור המוצרים אשר תמורתם לא שולמה בסופו של יום עקב הפרת ההסכם על ידי הנתבעת. לטענת התובעת, אסמכתא לנזק הנטען כלולה בתמחיר אשר צורף לתצהירו של מיה (נספח 6). בחקירתו הנגדית טען מיה, כי מדובר ברכיב בתחשיב נספח 6, בשורה המתייחסת להוצאות הכלליות- 1 $- המבטא גם הוצאות הנהלה כלליות ותקורה (עמ' 18-19). בחקירתו החוזרת הבהיר מיה, כי הנזק הנתבע ברכיב זה הינו ההוצאות אותן הוציא בגין יצור הקולקציה (עמ' 19 שורה 31, עמ' 20 שורות 1-10). ככל שמדובר בהוצאות תפעוליות בהתאם לתחשיב נספח 6, הרי שממילא ההזמנה לא יצאה לפועל והתובעת אינה זכאית להחזר הוצאות תפעוליות אשר לא הוצאו על ידה. מאידך, ככל שמדובר בהוצאות בגין ייצור הקולקציה, הרי שהתובעת לא צרפה אסמכתאות לסכום הנתבע על ידה ואשר הוצא לטענתה לצורך יצור הקולקציה . יתרה מזאת, התובעת יצרה את הקולקציה אף טרם חתימת הנתבעת על ההזמנה, בידיעה כי עושה זאת על חשבונה וכי לא תהא זכאית להחזר הוצאות בגין יצור הקולקציה, במידה וההזמנה לא תיחתם (עמ' 11 שורות 20-24). התובעת טוענת כי נמנעה מקבלת הזמנות נוספות. הטענה נטענה בעלמא, התובעת אינה מפרטת אילו פניות דחתה תוך ציון מועדם והיקפם. ובנוסף - הפסד הרווח לו זכאית התובעת, מגלם את הרווח המלא בגין ההזמנה, במקרה בו הייתה הנתבעת מכבדת את ההסכם והתובעת הייתה מייצרת את מלוא הפריטים בהזמנה. במקרה כזה, על פי הנטען על ידה לא הייתה מקבלת הזמנות נוספות. יצוין בהקשר זה העיקרון הבסיסי בדיני התרופות ולפיו, נפגע מהפרת חוזה זכאי לבחור תרופות ולצרפן כרצונו (סעיף 2 לחוק התרופות), אך אין לצרף תרופות שסותרות מהותית זו את זו, ואין לאפשר כפל תרופה (ע"א 156/82 ליפקין נ' דור הזהב בע"מ, פ"ד לט (3) 96,85; ע"א 1846/92 לוי נ' מבט בניה בע"מ, פ"ד מז(4) 49, עמ' 55). במקרה דנן, הטענה לפיה התובעת זכאית לפיצוי בגין הזמנות אותן לא קיבלה באותה תקופה, כאשר במקביל עותרת התובעת להפסד הרווח בגין ההזמנה, מהווה כאמור כפל פיצוי. 21. סיכום - הנתבעת תשלם לתובעת הפסד הרווח בסך בשקלים השווה ל- 28,822$ ועלות הבד שנשארה בסך בשקלים השווה ל- 5040$ וסך הכל 33,862 $ כערכם בשקלים ביום הגשת התביעה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. הסכומים שנפסקו ישולמו על ידי הנתבעת לתובעת בתוך 30 יום מהיום. כנגד התשלום תמסור התובעת לנתבעת 560 ק"ג בד אינדיגו, כמפורט בנספח 7 לתצהיר מנהלה. משפט בינלאומיחברה זרה