קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת בן זוג לשעבר - סמכות בית משפט לענייני משפחה: למי הסמכות העניינית לדון בתביעת ילדו של בן-זוג לשעבר, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה? רקע 1. המשיב 1 (להלן - המשיב) היה נשוי לאמה של המבקשת (המבקשת איננה בתו של המשיב). בעת שהמשיב ואם המבקשת היו נשואים, ובשנים שהמבקשת היתה קטינה, ביצע המשיב במבקשת עבירות מין, בגינן הורשע בבית המשפט המחוזי. בין הגשת כתב האישום ובין מתן פסק הדין המרשיע העביר המשיב, ללא תמורה, דירה שהיתה בבעלותו (להלן - הדירה) על שם בתו, המשיבה 2 (להלן - המשיבה). לאחר מתן פסק הדין הגישה המבקשת תביעה כספית נגד המשיב, לתשלום פיצויים עבור הנזקים שנגרמו לה בגין המעשים שביצע בה. תביעה זו טרם נדונה. 2. בתביעה זו עותרת המבקשת למתן פסק דין הצהרתי, שיכריז על בטלות העברת הדירה על שם המשיבה, משום שהעברה זו נעשתה למראית עין וכדי להבריח את הדירה עקב חששו של המשיב שהמבקשת תפעל לעיקולה או למימושה בהקשר לתביעה הכספית שהגישה נגדו. המשיב הכחיש את הכוונה שהמבקשת ייחסה לו, ולטענתו, העברת הדירה על שם המשיבה נעשתה ללא כל קשר לאישום שהוגש נגדו, אלא מתוך מטרה שהיא תשמש למגורי המשיבה בתום מגוריה בחו"ל והגעתה המתוכננת לארץ. המשיב העלה גם טענות נוספות (התיישנות ועוד) נגד התובענה. הסוגיה הנדונה 3. בפתח הדברים, ביקשתי את התייחסות הצדדים לשאלת הסמכות העניינית, כיוון שעל פני הדברים עולה כי זו נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. ב"כ המבקשת טען, כי הסמכות העניינית איננה של בית המשפט לענייני משפחה אלא של בית משפט זה, משום שהגדרת "בן משפחתו" בסעיף 1 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן - החוק) כוללת אמנם בן זוג לשעבר, אך היא איננה כוללת בני משפחה אחרים של בן הזוג לשעבר. ב"כ המשיב סבר שגם בני משפחה של בן הזוג לשעבר כלולים בהגדרת "בן משפחתו". דיון 1. סעיף 1 לחוק מקנה סמכות עניינית לבית המשפט לענייני משפחה על "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו או עזבונו שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא" (ס"ק (2)). והוא מוסיף: "לענין פסקה זו - "בן משפחתו" - (א) בן זוגו לרבות הידועה בציבור כאישתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג; (ב) ילדו, לרבות ילדו של בן זוגו; (ג) הוריו, הורי בן זוגו או בני זוגם; (ד) נכדו; (ה) הורי הוריו (ו) אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו;" 2. למי הסמכות העניינית לדון בתביעת בן משפחה (ילד, הורה וכו') של בן זוג לשעבר? כך נוסחו צדדי הספק של שאלה זו בספרם של כב' השופט שאול שוחט ועו"ד דוד שאוה, סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה, מהדורת תש"ע-2009, עמ' 142: "בגדר 'בן זוג' כלל המחוקק כאמור גם את 'בן זוגו לשעבר' אולם הוא נמנע מלעשות זאת במפורש בנוגע לבני משפחה אחרים. לשון החוק בעניין זה אינה ברורה. מחד גיסא, משלא ציין המחוקק בפסקאות 1(2) (ב); (ג); (ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה גם את 'לשעבר', תביעה של תובע נגד הורי ילדו של בן זוגו לשעבר, הורי בן זוגו לשעבר, אחיו ואחיותיו של בן זוגו לשעבר, לא תידון בבית המשפט לענייני משפחה. מאידך גיסא, משנכלל 'בן זוג לשעבר' בגדר 'בן זוג', הכללה זו אמורה לחול גם באשר לפסקאות האחרות שבסעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, המפנות למונח 'בן זוג'." שוחט ושאוה מוסיפים את דעתם (עמ' 143): "מבחינת הפרשנות התכליתית נראה שיש מקום לכלול גם את בני המשפחה 'לשעבר' האחרים בגדר הקרבה המשפחתית הנדרשת לסמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה ובלבד שנושא התובענה אכן נובע ממערכת היחסים, מאותה קרבה משפחתית שהיתה קיימת ביניהם בעת שהיו בני הזוג בני זוג. ניתוק הקשרים המשפחתיים הפורמליים בין בני המשפחה בעקבות הגירושין אין בו די כדי לפגוע. לדעתנו, לצורך הגשמת תכליתו של חוק בית המשפט לענייני משפחה יש להביא במקרים כאלו את הסכסוך לדיון לפני בית המשפט לענייני משפחה". 3. למיטב ידיעתי ובדיקתי, בית המשפט העליון לא הכריע בסוגיה זו. לעומת זאת, נמצאו הכרעות ודעות שונות בפסיקותיהם של בתי המשפט המחוזיים, בתי המשפט לענייני משפחה ובתי משפט השלום (לסקירת הפסיקה, ראו: ספרם של שוחט ושאוה, ה"ש 763 ו-764; החלטת כב' הרשמת ארד ב-ת.א. (ראשל"צ) 1365-09 פוגורליס נ' גולדפרב (2010, ), פיסקה 7). אזכיר שלוש מהן. א. בפני כב' השופטת ריש-רוטשילד בבית המשפט לעניני משפחה מחוז ת"א, נדונה עתירה של תובע נגד נתבעת שהינה אחות גרושתו, לשפותו בגין נזקים שנגרמו לו עקב מעשיה ומחדליה של המשיבה אשר שימשה כעורכת דינו בטרם גירושי הצדדים, תמ"ש 8764/04 עו"ד ס.ש. נ' ד.נ. (2008, ). בית המשפט דחה את בקשת הנתבעת לדחות את התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית, בקובעו שעל אף שהחוק איננו קובע מפורשות שגיס לשעבר הינו בגדר בן משפחה, הרי שלאור תכליתו של בית המשפט לענייני משפחה, יש לפרש את המונח "אחיו ואחיותיו שלו או של בן-זוגו" ככולל גם בן זוג לשעבר ובן זוג שנישואיו עמו פקעו. בית המשפט הוסיף, כי עם זאת, חשוב להדגיש כי סמכותו של בית המשפט לדון בתביעות כנגד בן זוג לשעבר הוגבלה לתביעות שנושאן נובע מהקשר שהיה בין בני הזוג בתקופה בה היו בני זוג, ולפיכך יש לקבוע, כי הרחבת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון בתביעה בין בן זוג לבין גיס או גיסתו לשעבר תוגבל אף היא למקרה בו נושא התובענה נובע מהקשר שהיה בין בעלי הדין בתקופה בה היו בני הזוג נשואים. ב. דעה אחרת הובעה על ידי כב' השופט משה רביד בבר"ע (מחוזי ירושלים) 323/08 פלוני נ' פלונית (2008, ). באותו ענין נדונה סוגיית סמכות בית משפט לענייני משפחה לדון בתביעה אזרחית שהגישה התובעת נגד הנתבע, אחיו של בעלה לשעבר. בית המשפט קמא, בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת נילי מימון) קבע כי בסמכותו לדון באותה תביעה. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור על החלטה זו. בית המשפט קבע כי המשמעות הלשונית המפורשת של סעיף 1(2) לחוק היא, כי אין ליתן להיגד "בן משפחתו" המוגדר בו, ובכלל זה להוראות המשנה הקבועות בו בדבר זהות קרובי המשפחה, מכוחן קונה בית המשפט לענייני משפחה סמכות ייחודית לדון בתובענה, פרשנות מרחיבה הכוללת גם בן זוג לשעבר. משמעות זו מגשימה נכון את תכלית החוק בדבר היקף סמכותו הייחודית של בית המשפט לענייני משפחה לרכז בידי בית משפט בעל המומחיות המתאימה את כל הסכסוכים הנוגעים לאותה משפחה, תוך נסיון ליתן פתרון יסודי ומקיף לסכסוך כולו. לדעתו, כוונת המחוקק לא היתה להרחיב יתר על המידה את סמכותו הייחודית של בית המשפט לענייני משפחה בהקשר לתובענה אזרחית בין אדם לבין משפחתו, ויש לראות את קרובי המשפחה המנויים בסעיף 1(2) לחוק כרשימה סגורה. ג. בפני כב' השופט משה סובל, בבית המשפט המחוזי בירושלים, נדונה בקשת רשות ערעור, שנושאה היה סכסוך בין אשה ובין ילדו של בן זוגה לשעבר אודות חנות מסוימת, בר"ע 443/08 לוי נ' לוי (2008, ). בהחלטתו התייחס בית המשפט גם לשאלת הסמכות העניינית, בקובעו שיש לראות את תביעת אותה אשה כתביעה המכוונת נגד "בן משפחה", מאחר והמשיב הנו ילדו של בן זוגה לשעבר. כב' השופט סובל הפנה בהחלטתו להחלטה שניתנה בבית משפט השלום בתל אביב ב-ת.א. 116078/08 שפרינגר נ' שפרינגר (2002, ), שם נכתב: "הגדרת בן זוג לשעבר, על אף שהיא מופיעה בס"ק (א), היא תקפה גם לגבי שאר הפריטים שבסעיפים הקטנים האחרים, היינו: כל אימת שנזכר 'בן זוגו' הכוונה גם ל 'בן זוגו לשעבר'." 4. ההחלטה בעניין שפרינגר הנ"ל ניתנה על ידי (בשבתי בבית משפט השלום). נוסף להנמקה, אליה הפנה כב' השופט סובל, הוספתי בדומה לדרכה של כב' השופטת ריש-רוטשילד בענין עו"ד ס.ש. לעיל, הנמקה הנסמכת על התכלית החקיקתית: "השיקול העיקרי שבהקמתו של בית המשפט לענייני משפחה ושבחקיקתו של החוק, הוא השאיפה לרכז בערכאה מקצועית אחת את מלוא המחלוקת שבין בני המשפחה, התפישה של "משפחה אחת - בית משפט אחד". ראו: עניין חבס הנ"ל, בסעיף 7; ארבל וגייפמן, "חוק בית המשפט לענייני משפחה - תשנ"ה-1995", הפרקליט, כרך מ"ג, עמ' 431. לצורך כך אף יצר המחוקק מונח חדש של "Family Group" ("קבוצת משפחה"), שבה הוגדרה משפחה מורחבת, מעבר למשפחה "הגרעינית" (ארבל וגייפמן, שם, סעיף ג'). תפישה זו הביאה את המחוקק להסמיך את בית המשפט לענייני משפחה לדון בתובענות לפי שורה ארוכה של חוקים, שהמכנה המשותף להם הוא הקשרם "המשפחתי", במובן הרחב של המילה. על פי תפישה זו הותר גם שילובם של מי שאינם "בני משפחה" במובן סעיף 1(2) לחוק המשפחה בתוך תביעה קיימת בין "בני משפחה" במובן סעיף זה, אם באיחוד תיקים ואם בצירוף צדדים, לפי סעיפים 6(ה) ו-6(ו) לאותו חוק, וזאת בבית המשפט לענייני משפחה. ראו: החלטת כב' סגן הנשיא ח. פורת ברע"א 103/96 פלונים נ' אלמונים . את דבקות המחוקק בשאיפה זו ניתן למצוא גם בסעיף 40(1) סיפא לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") בעניין סמכותו של בית המשפט המחוזי, ולפיו אם היתה תביעה שכנגד בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, רשאי בית המשפט המחוזי להעביר את התביעה ואת התביעה שכנגד גם יחד לבית המשפט לענייני משפחה, אם התקיים האמור בהמשך לאותו סעיף. וזאת, בניגוד למצב שבו התביעה שכנגד הינה בסמכותו של בית המשפט השלום ("הרגיל") שאזי ידון בית המשפט המחוזי בשתי התביעות." 5. אני מצטרף לדעתם של השופט שוחט ועו"ד שאוה דלעיל, לדעתה של כב' השופטת ריש-רוטשילד דלעיל ולדעתו של כב' השופט סובל דלעיל, על כל הנמקותיהם, ואני חוזר על דעתי והנמקותיי כפי שפורטו בענין שפרינגר דלעיל. מסקנתי היא, לכן, כי תביעתו של בן משפחה - מאלה המנויים בסעיפים (ב) עד (ו) לסעיף 1(2) לחוק - של בן זוג לשעבר, מצויה אף היא בתחום סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה, ובלבד, כמובן, שעילת הסכסוך היא בתוך המשפחה, כאמור באותו סעיף. יחד עם זאת, אני מצטרף להערתה של כב' השופטת ריש-רוטשילד דלעיל, ולפיה התנאי הנוסף להקניית הסמכות לבית משפט לענייני משפחה במקרה כזה הוא, שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה בין הנתבע ובין אותו בן משפחה בתקופה שבה הנתבע ובן הזוג לשעבר היו בני זוג. 6. ובהתייחס לחשש שהביע כב' השופט רביד, כי הרחבת הגדרת המונח "בן זוג" בסעיפיו הקטנים של סעיף 1(2) לחוק תרחיב יתר על המידה את העניינים המסורים לסמכות בית המשפט לענייני משפחה, סבור אני כדברים שכתבה כב' השופטת מעין צור בתא"ק (שלום חיפה) 7171-09-09 צרפתי נ' אטייב (2010, ), שאין מקום לחשש זה, שכן סמכות זו דורשת קיומו של תנאי נוסף, והוא שעילת התביעה תהיה סכסוך בתוך המשפחה. לענייננו 7. המבקשת הינה, כאמור, בתה של אשתו לשעבר של המשיב, ועל פי המסקנה דלעיל, היא מוגדרת כ"בן משפחה" בהתאם לסעיף 1(2)(ב) לחוק. באשר למשיבה, הסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה על ידי צירופה לתביעה, כיוון שהיא נדרשת לצורך בירור התביעה והכרעה בסכסוך, לפי סעיף 6(ו) לחוק. 8. הטענה בתובענה זו היא, שהעברת הדירה ללא תמורה על שם המשיבה נועדה למנוע מהמבקשת לפעול לעיקולה או למימושה בהקשר לתביעה כספית שהגישה נגד המשיב. התביעה הכספית שהגישה נגדו היא לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה מעבירות המין שהמשיב ביצע כלפיה בעת שהמשיב ואמה היו בני זוג. נמצא, שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה המשיב ואמה היו בני זוג, ובכך התקיים התנאי הנוסף הנדרש להקניית סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. 9. על פי פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 9343/08 פלוני נ' פלונית (2009, ), בית המשפט לענייני משפחה הוא הסמכות הראויה לדון בתביעות אזרחיות המבוססות על מעשים פליליים אשר במהותם הם בעלי רגישות משפחתית ייחודית, וכך הוא מצב הדברים במרבית עבירות המין במשפחה. גם מבחינה זו, ראויה תובענה זו להתברר בבית המשפט לענייני משפחה. 10. לדברי המשיב (סעיף 5 לתגובתו), הוא ואמה של המבקשת כבר התדיינו בעבר בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. לפיכך, ובדרך של היקש לסעיף 6(ד) לחוק, ראוי ששם תתברר גם תובענה זו. הצו הזמני 11. יחד עם התובענה הגישה המבקשת בקשה לצו זמני שיאסור על המשיבים לבצע כל עסקה נוספת בקשר לדירה. בהחלטתי מיום 10.11.11 קבעתי כי עד לתום בירור סוגיית הסמכות העניינית, יינתן צו זמני כמבוקש בכפוף להמצאת התחייבות עצמית ולהפקדת ערבון כספי במזומן בסך 10,000 ₪, וניתנה ארכה של 10 ימים להפקדת הערבון. ההתחייבות העצמית הופקדה, אך המבקשת הגישה בקשה למתן פטור מהפקדת הערבון הכספי, מהנימוק שהיא מצויה במצב כלכלי שאינו מאפשר לה לגייס את הסכום האמור. נאמר, כי המבקשת היא אם חד הורית, והיא וילדה מתפרנסים משכר של כ-3,500 ₪ (צורפו מסמכים). המשיב התנגד לבקשה זו. יצוין, כי עם הגשת הבקשה הארכתי את המועד להפקדת הערבון עד למתן החלטה בבקשה. 12. לאחר שקראתי את נימוקי הצדדים לעניין הבקשה הנדונה, אני מחליט כי תחת הערבון של 10,000 ₪, יופקד ערבון של 5,000 ₪ וערבות צד ג' של 5,000 ₪ נוספים. בכך מתאזן הצורך של המשיב במתן ערבות מסוימת לנזקים העשויים להיגרם לו בגין הצו הזמני, אם התביעה תידחה, אל מול יכולתה של המבקשת להפקיד ערבון להבטחת הצו הזמני. במסגרת שיקולים אלה נלקח גם הנתון, שהמשיב הורשע בגין עבירות המין הנטענות (הגם, שלדברי המשיב תלוי ועומד ערעור שהגיש על פסק הדין). 13. סעד זמני שניתן בתובענה נשאר בתוקפו גם כאשר התובענה מועברת מבית משפט אחד לבית משפט אחר, שהסמכות העניינית לדון בה מסורה לו (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 547). תוצאה 14. א. בהתאם לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אני מורה על העברת התובענה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. ב. הצו הזמני שניתן בתיק זה יישאר בתוקפו עד למתן החלטה אחרת. ג. תחת הערבון שנקבע בהחלטתי מיום 10.11.11, תפקיד המבקשת ערבון בסך 5,000 ₪ במזומן (או בערבות בנקאית צמודה למדד) וכן ערבות צד ג' בסך 5,000 ₪. ניתנת ארכה להפקדת העירבון וערבות צד ג', עד ליום 8.12.11. ד. יתר הסוגיות שלא הוכרעו, ובראשן: המצאת כתבי בי הדין למשיבה, יוכרעו על ידי בית המשפט המועבר. ה. בהתחשב בכך שהדיון העיקרי בין הצדדים טרם החל להתברר ובהתחשב ביתר הנסיבות המיוחדות של התביעה הנדונה, אינני נותן צו להוצאות בקשר לבקשה זו. בית המשפט לענייני משפחה