בקשה לצאת לפרישה מוקדמת באגד 1. זוהי תביעה לסעד כספי ולסעד הצהרתי שהגישו התובעים - כולם חברי אגד (הנתבעת 1) - כנגד הנתבעים, בקשר לבקשתם לצאת לפרישה מוקדמת. רקע עובדתי 2. הנתבעת 1 - אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן: "אגד"). הנתבעת 2 - הינה חברה בע"מ המשמשת כקרן הגמלאות של חברי אגד והינה "קופת גמל" כמשמעותה בסעיף 47(א)(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "הקרן"). הנתבע 3 - הינו הממונה במשרד האוצר על שוק ההון, עסקי הביטוח והחיסכון (להלן: "המפקח"). 3. התובעים עבדו כחברי אגד במשך שנים רבות. התובעים 1, 2 ו-5 - עבדו באגד 25 שנה, והתובעים 2, 3 ו-6 - עבדו באגד 30 שנה ומעלה. התובע 1 עבד בתפקיד קצין ביטחון ירושלים, התובע 2 עבד בתפקיד הגדרות בירושלים, והתובעים 6-3 עבדו כנהגים בקווי אגד. 4. בשנת 2003 ביקשו התובעים לצאת לפרישה מוקדמת מאגד, דבר שהיה אפשרי בהתאם לתקנון הקרן דאז. בקשותיהם אושרו בישיבות ההנהלה. בקשות התובעים 1 ו-2 אושרו ביום 17.8.03, בקשות התובעים 3 ו-4 אושרו ביום 22.6.03, בקשת התובע 5 אושרה ביום 27.4.03, ובקשת התובע 6 אושרה ביום 20.7.03 (העתקי הפרוטוקולים של ישיבות ההנהלה צורפו כנספח ג' לכתב התביעה). מועד הפרישה של כל התובעים נקבע ליום 1.10.03. 5. לאור אישורי ההנהלה החלו התובעים בהתארגנות לפרישה. בין השאר, מילאו התובעים טפסי קליטה על ידי הקרן, ערכו "טופס טיולים", והתובעים 1 ו-2 אף העבירו הכשרות למחליפיהם בתפקיד ("חפיפה") במהלך חודש ספטמבר 2003. 6. ביום 24.9.03 קיבלו התובעים הודעה טלפונית, לפיה יתכן ופרישתם תעוכב. ביום 29.9.03 (יומיים קודם לפרישתם המתוכננת) קיבלו הודעה בדואר, לפיה המנהל המיוחד שמונה לקרן הודיע כי החל מיום 1.10.03 יחול "התקנון האחיד" לכל קרנות הפנסיה הגירעוניות, והנתבעת 2 בכללן, ולכן לא ניתן יהיה להמשיך ולהוציא חברים לפנסיה מוקדמת, כפי שנעשה על פי התקנון הקודם. 7. ביום 30.9.03, בשעה 16:30, נערכה ישיבת הנהלה של אגד ובה הוחלט בין היתר: "לבטל את כל החלטות ההנהלה בדבר אישור פרישה לגמלאות (למעט פרישה לגמלת חובה בגיל 65), לבטל את אישור פרישתם לגמלאות של החברים הר"מ... [ובכללם את התובעים - נ.א]" (נספח ו' לכתב התביעה). בו ביום, בשעה 18:00 (לאחר סיום יום עבודתם האחרון), קיבלו התובעים הודעה טלפונית כי עליהם לשוב לעבודה סדירה ופרישתם מבוטלת. 8. ביום 9.10.03 קיבלו התובעים הודעה ממנהלי אגף התפעול במחוזותיהם (הנושאת תאריך 1.10.03), לפיה - החלטות ההנהלה בדבר אישור פרישה לגמלאות - בטלות, וכי עליהם להתייצב לעבודה. 9. התובעים 1 ו-2 שמחליפיהם כבר מילאו בפועל את תפקידם, מצאו עצמם ללא תפקיד מנהלי. התובע 1 הוצא לחופשה כפויה, ואילו התובע 2 שב לעבודה באגד בתפקיד נהג. הטענות המשפטיות 10. לטענת התובעים, אגד הפרה את ההסכם עמם - המסמך הנושא את הכותרת "גמלאות תקציביות", עליו חתומים התובעים (נספח ט"ז לכתב התביעה). הסכם זה קובע מפורשות כי בעת פרישה יקבלו העובדים הפורשים גמלה מאגד עד גיל 60, ואם מועד הפרישה חל בטרם הגיע העובד לגיל 55 זכותו לגמלה מותנית בתשלום לקרן עד הגיעו לגיל 60. הגמלאות התקציביות המתקבלות מאגד באות במקום גמלאות חודשיות שהיה זכאי להם העובד הפורש מהקרן. בהגיע העובד הפורש לגיל 60 יפסקו גמלאות אגד, והגמלאות החודשיות ישולמו מכספי הקרן. לטענת התובעים, מדובר בהסכם אישי ואין כל עילה שבדין לביטולו. גם אם יקבע כי חל התקנון האחיד, אין איסור על הוצאת חברים לפרישה מוקדמת עת עסקינן בפנסיה תקציבית שאינה משתלמת על ידי הקרן - ועל כן הוראותיו של התקנון האחיד אינן ממין העניין. לא מדובר בסיכול חוזה או בטעות בכריתת חוזה, ושינוי תקנון הקרן אינו יכול לבטל הסכם. ביום הפרישה טרם פורסם תקנון חדש לנתבעת, ואם קיים ספק בעניין - יש לפרשו לטובת התובעים. גם אם יוחלט שהתקנון האחיד בר-תוקף, אין הוא חל על התובעים ביום פרישתם - שכן ביום בו הוחל, יום 1.10.03, כבר היו התובעים גמלאים. אפילו היה מדובר בחוזה מותנה בתנאי - אגד היא זו שסיכלה את התנאי, ולכן על פי סעיף 28 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") אינה יכולה להסתמך עליו. 11. עוד טוענים התובעים כי אי-הוצאתם לגמלה נעשתה בחוסר תום לב ואף בהתרשלות, ועל כן בטלה. אגד הודיעה לתובעים ביום 24.9.03 על ביטול הפרישה המתוכנן ליום 1.10.03, כאשר ידעה על השינויים העומדים להיערך כבר ביום 30.3.03. יו"ר מזכירות אגד דיווח להנהלתה על השפעת התוכנית הכלכלית של הממשלה על פעילות האגודה והקרן, ולמרות זאת הוליכה אגד את התובעים שולל. לפיכך הם זכאים על פי סעיף 12 לחוק החוזים לסעדים הנובעים מהפרת הסכם. התקנת התקנון החדש תוך התעלמות מהתובעים, עולה כדי התרשלות של ממש. 12. כן טוענים התובעים כי הסתמכותם על הבטחת אגד, מצדיקה הוצאתם לגמלה - ולחילופין, פיצוי בשל ההפרה בגובה הגמלה אותה היו מקבלים. התובעים הסתמכו על קבלת כספים בגין פדיון מנייתם באגד (עם פרישתם לגמלאות) וגם תפקידיהם של התובעים 1 ו-2 נלקחו מהם. במישור האישי התחייבו התובעים לעסקאות שונות, ולכן הנתבעים 1 ו-2 חבים בפיצויי הסתמכות בגובה הגמלה. לכל הפחות חייבים הנתבעים 1 ו-2 ב"קיום בקירוב" על ידי תשלום פנסיה תקציבית וסכום חד-פעמי לקופת גמל אחרת, עד הגיע התובעים לגיל הפרישה על פי תקנון הקרן. 13. טענתם הנוספת של התובעים כי התקנון החדש הינו רטרואקטיבי, בלתי-סביר ומנוגד לכללי מנהל תקין. הנתבע 3 פעל באופן בלתי-סביר, ואף בלתי-חוקתי ושלא למטרות החוק, כאשר נמנע מלהתקין תקנות המסדירות את פרישת התובעים ואחרים דומים להם. זכות התובעים לצאת לפנסיה מוקדמת כבר התגבשה והפכה לקניינם - ופגיעה בקניין מנוגדת לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. חובתו של האוצר, בהתקינו את "חוק ההסדרים" - להוציא תקנות מיוחדות שיחולו על מקרים כדוגמת אלו של התובעים. סמכות המפקח לשינוי התקנון האחיד מצויה בסעיף 78י (ג) לחוק ההסדרים, ומשלא פעל על פי סמכות זו הרי שהפגיעה נעשתה במודע ותוך הפליה בין עמית קופת גמל אחת לעמית קופת גמל אחרת. הסעדים המבוקשים 14. במסגרת הסעדים ההצהרתיים, מבקשים התובעים כי יוצהר כך: א. כי ההסכם שנכרת בין התובעים לנתבעות 1 ו-2 לגבי התנאים של הסכמי הפרישה, כפי שהיו בתוקף ביום בו נחתמו - חל גם עתה על התובעים. ב. כי התקנון האחיד שחל על קרנות הפנסיה הוותיקות אינו חל על התובעים. ג. כי על הנתבע 3 להתקין שינויים בתקנון האחיד - באופן שיאפשרו את יציאת התובעים לפרישה מוקדמת החל מיום 1.10.03. ד. כי על הנתבעת 1 לתקן את התקנון הסוציאלי שלה באופן שיאפשר לתובעים לצאת לפרישה מוקדמת, בתנאים שהיו בתוקף ביום חתימת ההסכמים עם התובעים. 15. במסגרת הסעדים הכספיים, תובעים את הנתבעים - ביחד ולחוד - לתשלומים אלו: א. תשלום לקרן פנסיה או קופה בנקאית אחרת שיבטיח לתובעים תשלום חודשי, שהיו זכאים לו - לו פרשו ביום 1.10.03, על פי התקנון הקודם. ב. לכל אחד מהתובעים סך של 100,000 ש"ח, וביחד סך של 600,000 ש"ח, כפיצוי על נזק לא ממוני ועוגמת נפש שנגרמה לו. ג. לתובע 4 בלבד: פיצויי הסתמכות בגין הוצאות ממוניות: לרכישת דירה, 50,000 דולר ששולמו ביום 15.11.03 (223,800 ש"ח); ולרכישת מספר מונית, 20,000 דולר (89,520 ש"ח). סך הכול - 313,320 ש"ח, בתוספת 30% הוצאות מימון - 93,996 ש"ח. ד. לתובע 5 בלבד: פיצויי הסתמכות בגין הוצאות ממוניות: לרכישת רכב ללימוד נהיגה, 125,000 ש"ח; לטיפולי שיניים לבנו, 6,000 ש"ח; לשיפוץ ביתו, 5,000 ש"ח; והוצאות לסגירת הלוואה, 20,000 ש"ח. סך הכול - 156,000 ש"ח, בתוספת 30% הוצאות מימון - 46,800 ש"ח. דיון הסדרי הפנסיה של חברי אגד 16. בטרם אדון בטיעונים המשפטיים והעובדתיים של הצדדים, אסקור תחילה את הסדרי הפנסיה לפרישה מוקדמת של חברי אגד, והשינויים שחלו בהם במועדים הרלבנטיים לתביעה. א. קרן הגמלאות 17. כאמור לעיל, הנתבעת 2 הינה קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47(א)(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. חברים בה חברי אגד, ומי שהיו חברי אגד ופרשו לגמלאות. הקרן נוסדה בשנת 1954, ולפיכך נחשבת כ"קרן ותיקה" כמשמעותה בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964. הקרן היא קרן פנסיה מפעלית. דהיינו - קרן פנסיה שאינה פתוחה לציבור הרחב, אלא מיועדת לחוג סגור של אנשים. בענייננו - לחברי אגד בלבד. חברי הקרן הם שקבעו לעצמם - במסגרת תקנון הקרן (להלן: "התקנון הישן") - את היקפו של הביטוח הפנסיוני שיוענק להם, וכן את תנאיו של אותו ביטוח. במסגרת התקנון הישן, זכו חברי אגד לתנאי פרישה טובים במיוחד. תנאים אלו הוגדרו על ידי בית המשפט העליון כתנאים מפליגים לטובה לעומת המקובל במדינה (ראו בג"צ 278/81 קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ נ' שר האוצר, פ"ד לו (1) 557 - בעמ' 559). במסגרת התקנון הישן נקבע כי בהתקיים תנאים מסוימים, ובכפוף להסכמת אגד, תתאפשר פרישה מוקדמת של חברים לגמלאות - לאחר 25 שנות עבודה - כבר מגיל 46. התוכנית הפנסיונית של התקנון הישן הייתה מבוססת על צבירה אקטוארית של כספים, המשולמים כהפרשות של אגד ושל החבר במשך 39 שנה מגיל 21 ועד גיל 60. פרישה של חבר לגמלאות בגיל צעיר יותר מ-60 שנה, הייתה גורמת לגירעון אקטוארי בקרן. לפיכך, נקבע כי חברים שפרישתם תאושר על ידי הנהלת אגד קודם לגיל 60, יוכלו לפרוש לגמלה מוקדמת אם ישולם לקרן תשלום חד-פעמי ששיעורו נקבע בתקנון הישן. תשלום זה אמור היה לכסות את הגירעון האקטוארי שעשוי היה להיגרם כתוצאה מפרישה מוקדמת. בעבר, נשאה אגד במלוא התשלום החד-פעמי של החבר. אולם בשנת 1989, בעקבות הסכם הבראה שנחתם בין ממשלת ישראל לבין אגד, שונה התקנון הישן - וחברים שפרשו לגמלאות מוקדמות לפי סעיף 29(ג) לתקנון הישן, או חברים שגילם נמוך מ-55 ופרשו לגמלאות לפי סעיף 29(ד) או סעיף 29(ה), חויבו לשאת בעצמם ב-20% מהתשלום החד-פעמי. 18. הצורך בתשלום 80% מהגמלאות בתשלום חד-פעמי לקרן, בעבור חבר שפרש לגמלה מוקדמת, העיק על קופת אגד. מדובר היה בסכומים של מאות אלפי שקלים בגין כל חבר. נוכח זאת נחתם בשנת 1990 בין אגד לבין הקרן הסכם (להלן: "הסכם הגמלאות התקציביות"), שעיקרו הוא - שבמקום תשלום חד-פעמי לקרן, תשלם אגד לקרן עבור החבר הפורש - מדי חודש בחודשו - גמלאות תקציביות עד הגיעו לגיל 60. ממועד זה ואילך תתחיל הקרן לשלם לחבר את גמלת הזקנה מכספי הקרן, על פי האמור בתקנון הישן. מטרתו של הסכם הגמלאות התקציביות הייתה שתיווצר המשכיות בתשלום הגמלה מהמועד שפרש החבר לגמלאות וכל עוד הוא זכאי לכך. ב. ביטול התקנון הישן והחלת התקנון האחיד על הקרן 19. בשוק הפנסיה בישראל פועלות קרנות פנסיה ותיקות וחדשות. המסגרת החקיקתית על פיה פועלות קרנות הפנסיה היא חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הפיקוח על הביטוח"). קרנות הפנסיה הותיקות - שהקרן נכללת בהגדרתן - נסגרו בפני הצטרפות עמיתים חדשים בשנת 1995, ומאז הן פועלות כקרנות סגורות. קרנות הפנסיה הותיקות לא הסדירו את זכויות הפנסיה של העמיתים על פי לוחות איזון אקטואריים, ולכן התפתח בהם גרעון אקטוארי - שמשמעותו שהנכסים שנצברו בקרנות לא יספיקו כדי לעמוד בהתחייבות כלפי העמיתים. לפיכך, החליטה ממשלת ישראל על תיקון חוק הפיקוח על הביטוח. ערב התיקון לחוק הייתה הקרן נתונה בגירעון אקטוארי עצום, בהיקף של מיליארדי שקלים. נוכח זאת, החליטה הממשלה על גיבוש תוכנית הבראה שוויונית, אחידה וברורה לכל קרנות הפנסיה שבהסדר - שבמסגרתה יינתן סיוע ממשלתי בהיקפים כספיים גדולים, על מנת שהקרנות יוכלו להעניק זכויות פנסיה לזכאים. ביום 29.5.03 התקבל חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (להלן: "חוק ההבראה"), במסגרתו הוסף לחוק הפיקוח על הביטוח פרק נוסף - פרק ז1, הנושא את הכותרת: "קרנות פנסיה ותיקות - מינוי מנהל מיוחד, תוכניות הבראה וסיוע ממשלתי". עיקרי ההסדר שנקבע בחוק הינם קביעת תקנון אחיד לכל הקרנות שבהסדר (לעיל ולהלן: "התקנון האחיד") וכן מינוי מנהל מיוחד לקרנות שבהסדר. ביום 1.6.03 פורסם חוק ההבראה ברשומות, אולם עדיין לא נקבע על אילו קרנות יחול התקנון האחיד וטרם מונו מנהלים מיוחדים. ביום 24.9.03 פרסם המפקח על הביטוח את התקנון האחיד והחיל אותו על הקרנות שבהסדר, לרבות על הנתבעת 2, וקבע שתחולתו תהיה החל מיום 1.10.03. התקנון האחיד החליף את התקנון הישן של הקרן. 20. השינוי העיקרי בין התקנון הישן לתקנון האחיד, הרלוונטי לענייננו, הינו העדר אפשרות של פרישה מוקדמת לגמלאות קודם לגיל 67. כאמור, על פי התקנון הישן התאפשרה פרישה מוקדמת לגמלאות - לאחר 25 שנות עבודה - כבר מגיל 46. עם ההודעה על החלת התקנון האחיד על הקרן, סברו נציגי אגד והקרן כי מן הראוי להחיל לגביהם הסדר שונה. לפיכך, התקיימה פגישה ביום 23.7.03 בינם לבין נציגי האוצר. נציגי האוצר הודיעו לקרן כי לא יהיה הסדר שונה, ועל פי החוק יתמנה לקרן מנהל מיוחד. ביום 1.8.03 מונה מר משה שגיא כמנהל מיוחד (לעיל ולהלן: "המנהל המיוחד"). בסביבות יום 15.9.03, הודיע המנהל המיוחד לקרן כי עליה לחדול מלפעול כלפי חברי אגד שפורשים לגמלאות על פי התקנון הישן. וכי הזכאות לקצבת זקנה, תהא אך ורק בהתאם לתקנון האחיד (ראו עדותו של מר שגיא, ישיבת בית המשפט מיום 29.9.05, עמ' 22 לפרוטוקול). ביום 24.9.03 הודיע המפקח באופן חד-משמעי כי התקנון האחיד - והוא בלבד - יחול על הקרן החל מיום 1.10.03. נציגי אגד והקרן שביקשו לבטל את ההחלטה, ניהלו - במהלך חודש אוקטובר 2003 - משא ומתן עם נציגי האוצר, אולם האוצר עמד על קיום החלטתו. משהתברר כי משרד האוצר לא יחיל כל הסדר מיוחד לקרן, והיות והתקנון האחיד אינו מאפשר פרישה לגמלה מוקדמת, התקינה אגד - במסגרת התקנון הסוציאלי שלה - הסדר לפנסיה תקציבית. הסדר זה אושר בהנהלת אגד ביום 19.11.03, ונכנס לתוקף ביום 1.12.03. הסדר חדש זה שונה מהסדר הפרישה לגמלאות תקציביות שתואר לעיל, שכן על פיו קצבת הזקנה המלאה תתחיל להשתלם מהקרן רק בגיל 67. אולם מבוטח יוכל להקדים את יציאתו לפנסיה, אם מלאו לו 60, בשני תנאים: האחד - הסכמתו בכתב של המעביד להקדמת יציאתו; והשני - תשלום דמי תגמולים של המעביד לקרן. במקרה כזה ינוכה מסכום קצבת הזקנה הסכום המפורט בסעיף 13(2) לתקנון האחיד - אשר אינו רלוונטי לענייננו. עד כאן השתלשלות הסדרי הפנסיה, ומכאן לטענות המשפטיות. תוקפו ותחולתו של התקנון האחיד על התובעים 21. לטענת התובעים, לתקנון האחיד אין כל תחולה באשר להתחייבות אגד כלפיהם. לטענתם, היחסים בינם לבין אגד מוסדרים על פי תקנון הישן. וכי על פי סעיף 29 לתקנון הישן, יש לאפשר להם לפרוש לגמלאות בתנאים המנויים בו. במועד פרישת התובעים טרם הוחלו הוראות התקנון האחיד על קרן הגמלאות, שכן רק ביום 28.10.03 התברר סופית כי משרד האוצר אינו נכון לחרוג לגבי הקרן מההסדר הכללי הנוהג לגבי כלל הקרנות הוותיקות הגירעוניות - לפיכך רק מיום זה יוחל התקנון האחיד. עוד טוענים התובעים כי תיקון תקנון האגודה ושינוי הסדרי הפנסיה התקציבית נערך רק ביום 19.11.03, ונכנס לתוקף רק ביום 1.12.03. מכאן מבקשים התובעים להסיק כי במועד התגבשות זכותם לפרוש לפנסיה תקציבית הם היו זכאים לפרוש הן על פי הוראות תקנות ההתאגדות של אגד והן על פי התקנון הישן. החלת התקנון האחיד באופן אוטומטי אין לה כל תוקף משפטי, שכן שינוי זכויות שמקורן בתקנון יכול להיעשות אך ורק על ידי תיקון הוראות התקנון. לעניין זה מפנים התובעים לאמור בסעיף 19 לתקנון הישן. הסכמי הפרישה של הגמלאות התקציבית חל על התובעים, ואין לו קשר לתקנון האחיד. לטענת התובעים, שינוי הוראות המסדירות זכויות סוציאליות - כגון יציאה לפנסיה - מטילה חובה מוגברת על אגד. במקרה של ספק איזה תקנון חל, יש לפסוק לטובת התובעים. עוד טוענים התובעים שהנתבע 3 החיל את התקנון האחיד באופן רטרואקטיבי, ולפיכך החלתו בלתי-סבירה ומנוגדת למנהל תקין. הנתבע 3 לא התקין תקנות, ובכך פגע בזכויות פרישתם - זכויות שכבר הפכו לקניינם. סמכות המפקח לשנות את התקנון האחיד מעוגנת בסעיף 78י(ג) לחוק ההסדרים, והמפקח לא פעל על פיה כנדרש בנסיבות העניין. 22. איני מקבלת את טענות התובעים כי התקנון הישן - ולא התקנון האחיד - חל בעניינם, מכמה טעמים שיפורטו להלן. ראשית, התקנון הישן הוחלף במצוות המחוקק במסגרת התיקון לחוק הפיקוח. בתקנון האחיד נאמר בסעיף 78י כי: "א. החל ביום שיקבע המפקח יחליף התקנון האחיד את התקנון שנהג בכל אחת מהקרנות הותיקות שמונה להן מנהל מיוחד. ב. הוראות התקנון האחיד יחולו על אף האמור בכל הסכם או בהסדר אחר." [ההדגשה אינה במקור - נ.א.]. מכאן שהסמכות לקבוע את מועד תחילתו של התקנון האחיד נמסרה על פי מצוותו המפורשת של המחוקק לידי המפקח, ולאף אחד מן הנתבעים לא הייתה סמכות לבטל את הוראותיו המפורשות של החוק ולהעניק לעצמו סמכות שהוענקה בחוק למפקח. הוראות התחולה של התקנון האחיד נקבעו בתקנה 82 לתקנון האחיד. על פי שנקבע שם, אבן הבוחן לתחולתו של התקנון האחיד על חבר של קרן הגמלאות היא מועד זכאותו הראשון לקצבה מקרן הגמלאות וכך נאמר שם: "2. מי שחודש הזכאות הראשון שלו לקצבה מהקרן הוא החודש הקובע [אוקטובר 2003 ואילך - נ.א.] או חודש מאוחר יותר יחולו לגביו הוראות התקנון כפי שיהיו מזמן לזמן, והן בלבד." לעומת זאת, מי שכבר שולמה לו קצבה מהקרן עבור חודש ספטמבר 2003 או קודם לכן, ימשיך לקבל קצבתו על פי הוראות התקנון הישן (תקנה 82(3)). אין חולק כי לתובעים לא שולמה קצבה בעבור חודש ספטמבר 2003. בחודש זה עדיין עבדו התובעים באגד וקיבלו משכורת. לפיכך חלה עליהם הוראת תקנה 82(2) המצוטטת לעיל. העובדה שגם לאחר 1.10.03 ניהלו נציגי אגד והקרן מגעים עם האוצר לשנוי התקנון האחיד, על מנת להיטיב עם חברי אגד, אין בה כדי לשנות את התחולה החד-משמעית "במועד הקובע" - שעל פי סעיף ההגדרות בתקנון חל ביום 1.10.03. גם שינוי התקנון הסוציאלי אין בו כדי להועיל לתובעים - שכן השינויים בו נעשו בהתאמה עם התקנון האחיד, ועיון בתקנון הסוציאלי מלמד כי הוא מפנה לרבות מההגדרות שבתקנון האחיד. ממילא אין התובעים ממלאים אחר התנאים המזכים בהחלתו. 23. שנית, התובעים היו אמורים לפרוש לפנסיה תקציבית על חשבון אגד. הפנסיה הייתה אמורה להיות משולמת עד הגיעם לגיל 60, ומגיל זה והלאה היו מקבלים גמלה מהקרן על פי התקנון הישן. כיוון שגילם של התובעים נע בין 47 ל-53 שנים, המבוגר מביניהם היה מתחיל לקבל גמלה מהקרן לכל המוקדם רק בשנת 2010 (והצעיר רק בשנת 2016), גם בהתאם לתקנון הישן. לפיכך גם התקנון הישן אינו בר-תחולה לגבי התובעים, שכן טרם נכנסו לקטגוריה של חבר בקרן. חברותם בקרן הייתה מתגבשת ביום בו היו זכאים לתשלום מהקרן. כפי שבואר לעיל, מי שטרם הגיע לגיל 60 זכאי היה לקבל גמלאות מאגד - אך לא מהקרן - לפיכך טרם הפכו התובעים לחברים בקרן. בנוסף, יש לציין כי בהתאם לתקנון הישן תנאי לזכאות חבר - הגם שנתמלאו בו התנאים של גיל וותק לפרישה מוקדמת - הוא אישור של אגד לפרישה המוקדמת, וכן תשלום לכספי הקרן לכיסוי עלויות הפרישה המוקדמת. אין חולק שהתובעים לא העבירו לקרן כל תשלום וגם לא אגד. לכן, גם מטעם זה לא קמה לתובעים זכאות לפרישה מוקדמת על פי תנאי הקרן. פעולת נתבע 3 בהתקינו את התקנון האחיד 24. טענתם העיקרית של התובעים כלפי הנתבע 3, שהתקין את התקנון האחיד באופן רטרואקטיבי ומבלי להתחשב במקרים כדוגמת עניינם של התובעים. משכך החלטתו הינה בלתי-סבירה, בלתי-חוקתית ופוגעת בזכויותיהם הקנייניות לגמלאות. גם בעניין זה איני יכולה לקבל את טיעוני התובעים. התקנון האחיד פורסם בשלהי חודש ספטמבר 2003 ותוקפו נקבע ליום 1.10.03. מכאן שמדובר בהחלה פרוספקטיבית ולא רטרואקטיבית. אימתי מתגבשות זכויותיו של חבר הפורש מאגודה? שאלה זו נבחנה בפסק הדין המנחה אליו התייחסו כל הצדדים - ע"א 4269/90 אגד נ' בן ציון דברת, פ"ד מז (5) 147. בפסק דין זה נבחנו שני מועדים אפשריים: האחד - המועד בו אישרה ההנהלה את הפרישה; והשני - מועד הפרישה בפועל. וכך פסק כב' השופט גולדברג: "אולם בכל מקרה סבורני, כי התקנון וההחלטות ההנהלה התקפות במועד הפרישה הם שקובעים את זכויותיו וחובותיו של החבר הפורש, בין אם אלה היטיבו עמו מאז שמסר את הודעתו על הפרישה (או מאז שקיבל אישור לפרישה), ובין אם הרעו עמו. בתקופת הביניים ממשיך החבר, המתעתד לפרוש, להיות חבר באגודה ככל חבר אחר, וכל שינוי בהוראות המחייבות של האגודה, שנעשה בתקופה זו, חל גם עליו. הרי שינוי זה, שנעשה ב"הסכם" שבינו ובין האגודה, כאילו נעשה גם על ידיו: 'כי עם היותו של אדם חבר באגודה שיתופית... הוא נותן הסכמתו לכך כי התקנון - המהווה את החוזה שלו עם האגודה ועם החברים האחרים - ישונה בהליך מסוים שאינו דורש הסכמה פה אחד... הסכמה של חבר להוראות התקנון כוללת בחובה גם הסכמה לכך כי התקנון ישונה כדין ללא הסכמתו, וזכויות החבר ישונו בהתאם לכך...' (ע"א 524/88, 525 הנ"ל, בעמ' 547). על פי קביעתו של בית הדין הארצי לעבודה (דב"ע תשן/60 - 3 ברקן ואח' נ' קרן הגמלאות המרכזית, בעמ' 265), מהותה של הזכות לפנסיה של עובד שהיא נקבעת על פי 'הוראות החוק או תקנון הפנסיה כפי שהם ביום שבו מתגבשת הזכות', וזכות הפנסיה 'משתכללת ומשתנה במשך תקופת עבודתו, ומתגבשת לפי המצב המשפטי ביום אירוע העילה לתשלום הפנסיה' (שם). אם כך, על אחת כמה וכמה שמועד זה הוא הקובע לגבי חבר באגודה שיתופית, המעמיד עצמו בהסכמה לסיכון כי עד לפרישתו ישונה התקנון, גם בכל הנוגע לזכויות הפרישה. שאם לא תאמר כן, די בכך, בענייננו, שהחבר יודיע מספר שנים מראש על פרישתו העתידית, כדי לשריין לעצמו בכך את זכויות הפנסיה כפי שהן ביום מסירת ההודעה. כפי שכבר אמרנו, אין 'הבקשה ואישורה מבוצעים על-מנת שכל צד יעריך את מצבו... ועל פי הערכה זו יחליט אם להגיש בקשה ואם לאשר.'" [ההדגשות אינן במקור - נ.א.] כיוון שזכויות הפורש נקבעות ביום הפרישה, הרי שכל עוד לא פרשו התובעים לא קמה להם כל זכות חוקתית או קניינית לגבי גמלאותיהם, וממילא אין הנתבע 3 מחויב להתחשב בזכויות שטרם רכשו אותם. מכל מקום, לא מצאתי מהי התשתית המשפטית המאפשרת התקנת תקנות מיוחדות לגבי התובעים שיחריגו אותם מתחולת התקנון האחיד, באופן המפלה אותם לטובה על פני השאר. האם חל הסכם הגמלאות התקציביות בין אגד לבין התובעים במנותק מתקנון הקרן? 25. כפי שבואר לעיל, אגד התחייבה לתשלום 80% מגמלאותיו של כל חבר הפורש לגמלאות מוקדמות עד הגיעו לגיל 60. אין חולק כי כל התובעים חתמו על הסכם גמלאות עם אגד (נספח ט"ז לכתב התביעה). לטענת התובעים, מדובר בהסכם אישי שנכרת תוך הצעה וקיבול בין כל אחד מהתובעים לבין אגד. סירובה של אגד לקיימו מהווה הפרת הסכם, בעיקר כאשר אגד אמורה הייתה לשלם את הכספים מקופתה שלה. לטענת אגד, אין להסכם הגמלאות קיום עצמאי משל עצמו. הסכם זה שזור ושלוב בתקנון הישן של קרן הגמלאות, וביטול התקנון הישן שומט את הבסיס לקיום הגמלאות התקציביות. גם בעניין זה, איני יכולה לקבל את טענות התובעים. החוזה שנחתם עם כל אחד מהתובעים פותח בשישה סעיפי "הואיל ו...", שהם הבסיס להסכמות המופיעות תחתיהם. כל אחד ואחד מהסעיפים הללו מדבר על תקנון הקרן ומפנה לתנאיה. לצורך הדוגמא די אם אצטט אחד מהם (סעיף "הואיל ו..." השלישי בכל חוזה): "והואיל ותשלום סכום השתתפות על ידי מהווה תנאי לזכאותי לקבלת גמלאות על פי תקנון הקרן ולפיכך גם יהווה תנאי לזכאותי לקבלת גמלאות על פי האמור להלן בהתחייבותי זו." [ההדגשה אינה במקור - נ.א] כפי שכבר ציינתי בעניין הקרן, לא התובעים ולא אגד שילמו סכום כלשהו לקרן, ומשכך טרם בשלו התנאים לקיום המשכו של ההסכם. זאת ועוד, בסעיף 3 לגוף החוזה נאמר: "... ויחול על גמלאות תקציביות אלה אותו דין ואותם שינויים כפי שיהיו מעת לעת ואשר יחולו על הגמלאות החודשיות שהייתי אמור לקבל מהקרן לפי סעיף הפרישה." [ההדגשה אינה במקור - נ.א] עינינו הרואות כי אגד כרכה בחוזה את השינויים שיחולו בתקנון הקרן עם שינויים שיחולו בתשלום הגמלאות התקציביות. בשינויו של האחד - ישונה גם האחר. לפיכך, משנשמט הבסיס לתשלום על ידי הקרן, ממילא נשמט גם הבסיס לתשלום הגמלאות החודשיות. יתרה מכך. כפי שצוין לעיל, התקנון האחיד קובע את גיל הפרישה במלאות לחבר הקרן 67 שנה - מגיל זה הוא זכאי לתשלום גמלה. ההסכם קובע כי אגד תשלם גמלאות תקציביות עד גיל 60. מה יקרה בטווח הגילאים שבין 60 לגיל 67, האם בשנים אלו לא יזכו התובעים לגמלה כלל? התובעים ביקשו "קיום בקרוב" של התחייבות אגד, אך דומני שלא התכוונו שאגד תשלם 7 שנות גמלאות, בנוסף למה שהתחייבה עת היה קיים התקנון הישן. המסקנה אפוא כי ביטול התקנון הישן שומט את הבסיס אף לקיומו של הסכם הגמלאות התקציביות, כפי שנקבע בו במפורש. סיכום ביניים 26. הרפורמה בפנסיה שהייתה הכרחית לאור המשבר בקרנות הפנסיה הותיקות - שהקרן נכללת בהן - נעשתה על פי חוק. על פי החוק - בוטל כל הסכם, הסדר או תקנון קודם שהיה בתוקף. הכלל הנקוט הוא כי זכויות הפורשים לגמלה נקבעות על פי התקנון הקיים במועד הפרישה, ולא על פי מה שהיה קבוע במועד אישור הפרישה. מועד פרישת התובעים הוא 1.10.03, וביום זה הוחל על פי דין התקנון האחיד. כפי שציינה כב' סגנית הנשיא השופטת שרה סירוטה בהחלטתה לבקשת צו מניעה זמני בתיק זה (בש"א (ת"א) 20818/03): "לכל נורמה משפטית יש נקודה בזמן בה היא מתחילה לפעול, ותמיד עשויה להישמע טענה מצד אלה שנפגעו מתחולתה, שרק יום אחד חצץ בינם לבין האפשרות ליהנות מהסדר שהיה טרם חקיקתה. מדוע שלא ילינו אחרים שבינם לבין ההסדר המיטיב חצץ רק שבוע, חודש, שנה או יותר? ולאן נגיע אם לא נציב גבולות לתחולת הנורמה החדשה?". מכאן שטענות בדבר תחולת זכויות פנסיה, השונות מאלו הקבועות בתקנון שחל ביום הפרישה - דינן להידחות. הוא הדין לגבי הסכם הגמלאות התקציביות שהיה קיים בעת הגשת בקשת התובעים לפרישה. הסכם זה, שכרך עצמו יחיד עם התקנון הישן, עבר מן העולם עם פקיעתו של התקנון הישן וכניסתו לתוקף של התקנון האחיד. לפיכך, כל הטענות במישור ההסכמי-חוזי של התובעים כנגד כל הנתבעים - דינן להידחות. האם אגד נהגה בחוסר תום-לב ובהתרשלות כלפי התובעים? 27. טענות התובעים במישור הנזיקי מופנות כלפי אגד בלבד. לטענתם, למרות שאגד ידעה כבר ביום 30.3.03 על השינויים העומדים להיערך, המשיכה עם הליך הפרישה של התובעים. בכך הוליכה אותם שולל, והתרשלה כלפיהם. לטענת אגד, חקיקת חוק תוכנית ההבראה ביום 1.6.03, היה ידוע לכלל הציבור - ובכלל זאת לתובעים, המוחזקים כיודעים את החוק. גרסתם האחידה, כי בקשותיהם לפרוש במועד הספציפי בו הוגשו לא נבע כלל מידיעה זו, אינה סבירה. עוד טוענת אגד כי המנהל המיוחד מונה רק ביום 1.8.03, ורק במחצית ספטמבר 2003 הודיע המנהל המיוחד על החלת התקנון האחיד, שפורסם ביום 24.9.03. אולם, גם לאחר המועד של יום 1.10.03 עוד המשיכו נציגי אגד לנהל מו"מ עם האוצר. רק ביום 28.10.03 הסתבר באופן סופי שלא יחול שינוי בתקנון האחיד. במהלך כל החודשים הללו, דיווח יו"ר מזכירות אגד להנהלת ומזכירות אגד. אולם, כל עוד לא היה ברור איזה תקנון יחול - לא הייתה כל סיבה שלא לאשר בקשות של חברים. לו עשו כן, היו צפויים לתביעות מצד חברים שבקשתם לא אושרה. אגד לא הפרה התחייבויותיה, שניתנו בהסתמך על מצב חוקי ותקנון מסוים. השינויים נכפו עליה על ידי המחוקק. עוד טוענת אגד כי לתובעים לא נגרם כל נזק. זולת התובע 1, שמצוי בחופשה מיוזמתו ויכול היה לחזור לעבוד כנהג, ממשיכים כל השאר לעבוד בשכר מלא. גם התובע 4 שטען שרכש מספר מונית, עשה כן זמן רב קודם לבקשתו לפרישה. גם בגין הדירה שטען שהתחייב לרכישתה, לא הוכח כי שילם סכום כלשהו בשל ביטול העסקה. 28. התובעים העידו כי כלכלו את צעדיהם תוך הסתמכות מלאה על התחייבויותיה ומצגיה של אגד, כי הם פורשים ביום 1.10.03. מצגים אלו היו כשנתנו להם למלא טפסים, להכשיר מחליפים לתפקידיהם, ואי-הפניית תשומת-לבם לשינויים אפשריים. אקדים ואציין כי אין בעיני כל חשיבות האם בקשת התובעים לפרישה מוקדמת נבעה מכך שחששו כי בעתיד ישתנו זכויותיהם לרעה - ולפיכך מיהרו להגיש את בקשת הפרישה, או שמא (כעדותם) לא ידעו כלל על השינוי המתרגש ובא. זכותו של אדם לכלכל את צעדיו בהתחשב בכל הנתונים הקיימים בבואו לעשות שינוי באורח חייו. כאשר אגד נהגה עם התובעים במצג של "עסקים כרגיל" והמשיכה בהליך הפרישה באותם התנאים ומבלי ליידע אותם על האפשרות לשינויים קרובים - הרי שהתובעים בהחלט יכלו לסבור שגם אם יהיו שינויים, אין הם כוללים אותם. התובעים העידו כי ערכו איש איש על פי דרכו תוכניות להמשך חייהם לאחר הפרישה, והביאו בחשבון את המשאבים הכספיים שהיו אמורים לקבל מאגד עם פרישתם. בכל התקופה שקדמה ליום 24.9.03, לא הודיעה אגד לתובעים כי מועד פרישתם עלול להתבטל. נהפוך הוא: בסיועה המלא של אגד ביצעו התובעים את כל ההליכים המקדמיים הדרושים לצורך פרישת חבר מהאגודה; התובעים מילאו טפסי קליטה וטופס טיולים וביצעו גמר חשבון במשרדי ההנהלה; ולתובעים נמסרו חשבונות מפורטים הכוללים את מלוא התשלומים המגיעים לחבר הפורש מאגד. מר מנדלאוי, שהינו חשב אגד והובא על ידה לעדות, השיב לשאלת בית המשפט - מדוע אפשר פרישה מוקדמת, ולא הקפיא את המצב עד שיתבררו השינויים, כך: "נהפוך הוא. אני אמרתי שימשיכו לפעול על פי התקנון הישן משתי סיבות עיקריות. עד סוף ספטמבר האמנו שנצליח לשנות ויש אפשרות מאוד סבירה שאגד ישמור את זכות הפרישה המוקדמת. רק בסוף ספטמבר נוכחנו לדעת שזה לא מסתדר, אבל איזה סיבה יש לי לא לתת לאנשים לפרוש. אם לא היו נותנים להם לפרוש היו תובעים אותי...". בהמשך לשאלת בא כוח התובעים, השיב: "כל מה שאמרתי, שכל מי שמבקש לפרוש ביוני - יולי, שיפרוש. איך אתה יכול למנוע ממנו את הפרישה?... לא הנחתי לרגע שתהיה בעיה בתקנון האחיד. הם פרשו לפי התקנון הקיים... אני אישית לא אמרתי להם שום דבר, לא ידעתי כלום." [ההדגשות אינן במקור - נ.א] (ישיבת בית המשפט מיום 29.9.05, עמ' 15 ו-16 לפרוטוקול) אם כך סבר חשב אגד, מה לה לאגד להלין על התובעים שלא לקחו בחשבון את האפשרות שפרישתם תבוטל? לא הבנתי מפי חשב אגד על איזה בסיס הסיק שאגד תקבל יחס מיוחד ומועדף אצל האוצר, ומדוע הוא עצמו, העוסק בין השאר בתשלומים של חברי אגד לקרן, המשיך והתחשבן עם התובעים כאילו לא אירע דבר. כמו כן, תמוהה בעיני העובדה שמר מנדלאוי העיד כי אם לא היו נותנים להם לפרוש, היו תובעים אותו. הרי לאגד היה שיקול דעת אם לאשר פרישה מוקדמת של עובד אם לאו, ואפילו בקשות חלק מן התובעים - אשר ביקשו לפרוש קודם לכן - סורבו. הפעלת שיקול דעת בשל שינוי הנסיבות העומד להתרחש, בהחלט הייתה סיבה מוצדקת שלא לאפשר פרישה. יתרה מזאת, אגד יכלה להתריע את התובעים כי פרישתם הינה על תנאי שהאוצר אכן ישנה את "רוע הגזירה" ולא יחיל את התקנון האחיד על אגד כפי שהוחל על כל קרנות הפנסיה הותיקות בישראל. חרף זאת, העיד מר מנדלאוי שאמר לתובעים לפעול על פי התקנון הישן. נושאי התפקידים באגד בוודאי כבר ידעו - במועד חקיקת החוק - שאגד נכללת בין הקרנות הותיקות שיחול שינוי בתקנונן, גם את הייתה תקווה לשנות זאת. 29. עם זאת, עובדה היא שגם ביום 30.9.03, לאחר שהמנהל המיוחד כבר מונה ולאחר שהתקנון האחיד כבר פורסם, עדיין לא הודיעו לתובעים דבר - והם שבו לביתם בידיעה שלמחרת יחלו בחיי פרישה. הודעת הביטול נשלחה על ידי אגד רק בשעה 18:00 אותו יום, לאחר סיום יום עבודתם האחרון של התובעים. כפי שצוין, תפקידם של התובעים 1 ו-2 אויש על ידי מחליפיהם - לאחר שעל פי הוראת אגד ערכו התובעים חפיפה למחליפיהם. התנהגות מעין זו, גם אם אינה נגועה בחוסר תום-לב - לפחות הינה רשלנית. מנהלי אגד הציגו בפני התובעים מצג, כאילו השינויים שחלו בחוק ובתקנון אינם רלבנטיים לעניינם. בהחלט יכלו התובעים להבין, כל אותם שבועות לאחר שהחוק נכנס לתוקפו, כי הם יקבלו את גמלאותיהם לפי התקנון הישן ולהתבסס על כך - כי כך נאמר להם מפורשות. נזקי התובעים 30. התובעים 1 ו-2 לא חזרו לעבודתם הקודמת - עבודה מנהלית. התובע 1, כפי שצוין לעיל, יצא לחופשה - שכן סירב לחזור לתפקיד נהג שהוצע לו על ידי אגד, משתפקידו הקודם כבר היה מאויש. התובע 2 השלים עם רוע הגזירה וחזר לעבוד כנהג, חרף עבודתו המנהלית הקודמת. יתר התובעים עבדו כנהגים ושבו לעבוד כנהגים. התובעים טענו לנזקים כספיים על סמך הסתמכותם על קבלת סכומי כסף שיגיעו להם בעקבות פרישתם. נזקים אלה לא הוכחו ולא גובו בראיות. התובע 4, אשר העיד על הוצאות מימון לרכישת דירה, לא הציג כל קבלה. גם רכישת מספר מונית נעשתה זמן רב קודם לכן, ולא ראיתי קשר בינה לבין הפרישה. אף ביחס לתובע 5 לא מצאתי כי ההוצאות השונות להן טען הינן פרי הסתמכות על פיצויי הפרישה, ולא היו מוצאות בכל מקרה. ממילא לא הוצגו כל קבלות בעניין זה. לפיכך, לא ראיתי לנכון לפסוק פיצויים לתובעים 4 ו-5 שטענו לנזק מיוחד. באשר לנזק הלא ממוני בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובעים, בהחלט נקל לתאר את תסכולם ואת מפח הנפש שנגרם להם. התובעים סברו שביום ה-1.10.03 הפכו לגמלאי אגד - ומצאו את עצמם חוזרים לעוד שנות עבודה רבות, באותו מקום העבודה ממנו חשבו שפרשו. אדם מתכנן פרישתו הן נפשית והן פיזית זמן רב בטרם הגיע המועד. בעניין זה ראיתי לנכון לאבחן בין התובעים 1 ו-2 - אשר בנוסף לאמור לעיל, גם מצאו עצמם ללא תפקידיהם הקודמים - לתובעים 6-3. לפיכך, סכום הנזק הלא ממוני לתובעים 1 ו-2 יועמד על סך של 100,000 ש"ח. סכום הנזק הלא ממוני לתובעים 6-3 יועמד על סך של 75,000 ש"ח. התוצאה 31. א. התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 - תידחה. התובעים ישלמו ביחד ולחוד לכל אחד מן הנתבעים 2 ו-3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ש"ח + מע"מ, בצירוף ריבית והצמדה מהיום ועד מועד התשלום בפועל. ב. התביעה כנגד הנתבעת 1 - תתקבל. הנתבעת 1 תשלם לכל אחד מהתובעים 1 ו-2 סך של 100,000 ש"ח, ולכל אחד מהתובעים 6-3 סך של 75,000 ש"ח לכל אחד. כמו כן תשלם הנתבעת 1 לכל התובעים ביחד ולחוד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ש"ח + מע"מ. כל הסכומים ישולמו בצירוף ריבית והצמדה מהיום ועד מועד התשלום בפועל. המזכירות תישלח העתקים לב"כ הצדדים. ניתן ביום ו' באלול תשס"ו (30 אוגוסט 2006), בהיעדר הצדדים. אחיטוב נורית, שופטת פרישה מוקדמתאגדפרישה