קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת מד''א נגד המל''ל: בפני בקשת המוסד לביטוח לאומי לדחות את התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית, המוקנית, על פי הנטען, באופן ייחודי בית הדין לעבודה, ולחילופין, להעבירנה לבית הדין. התביעה עסקינן בתביעה כספית על סך 3,429,637 ₪ שהוגשה ע"י התובע ביום 8.6.2010 נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") בטענה לגביית יתר בשני פרמטרים: האחד- תשלומי דמי ביטוח לאומי עבור עובדים בתקופת הזכאות, והשני- תשלומי דמי ביטוח בריאות. עילת התביעה- עשיית עושר ולא במשפט. הבקשה המוסד טוען כי הסמכות העניינית לדון בטענותיו של התובע - בעניין תשלום יתר של דמי ביטוח לאומי - מסורה באופן בלעדי וייחודי לבית הדין האזורי לעבודה, מכוח סעיפים 391(א)(3)+(4) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). כן נטען כי תביעה להשבת תשלומי יתר של דמי ביטוח בריאות, מצויה אף היא בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, וזאת מכוח הוראות סעיף 54 (ב) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד- 1994. (להלן: "חוק ביטוח בריאות ממלכתי"). המוסד מוסיף וטוען כי אף בחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 מעוגנת סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לדון בתביעות לפי חוק הביטוח הלאומי. עמדת התובע התובע מבקש לדחות את הבקשה, שכל מטרתה, לטענתו, אינה אלא עיכוב בירורה של התביעה, חוליה נוספת בשרשרת המהמורות שמציב המוסד בדרכו, ושמטרתן להתישו ולדחות את הקץ. לטענתו, עסקינן בתביעה כספית פשוטה להשבת תשלומי יתר, הנסמכת על עילת עשיית עושר ולא במשפט, זאת ותו לא. אין המדובר בתביעה לתשלום דמי פגיעה או תביעה מכח חוק הביטוח הלאומי, אף אין מדובר בתביעה של עובד או של מבוטח, ועל כן אין לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בה. דיון והכרעה א. לכאורה אין מדובר בבקשת סרק, וזאת לאור מגמת המחוקק לרכז בבית הדין לעבודה את כל הנושאים הקשורים ליחסי העבודה והמצויים במומחיותו המיוחדת, כולל תביעות שעניינן תאונות בעבודה, מחלוקת בעניין הכרה ושיעור הנכות, מחלוקת בנושא גמלאות, מחלוקת על דמי הביטוח הלאומי וכו'. יחד עם זאת, והגם שעסקינן בטענת סמכות, יש לדחות את הבקשה בראש ובראשונה מטעמי שיהוי בלתי סביר. הגשתה במועד כה מאוחר מעוררת הרגשת אי נוחות. התביעה הוגשה לבית המשפט ביום 8.6.2010, קרי: לפני כשנה וחצי. לאחר שהמוסד הגיש בקשה למחיקת כותרת, שנתקבלה, הוגש על ידו כתב הגנה ביום 30.1.11. בבקשה למחיקת כותרת, כמו גם בכתב ההגנה, לא נטענה טענת סמכות, והמוסד לא כפר בסמכותו של בימ"ש זה לדון בתביעה. יתרה מזו, המוסד הגיש בקשה למחיקה חלקית של כתב התביעה מחמת התיישנות, ולאחר שהבקשה נדחתה, אף הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת הדחייה. משהערעור נמחק בהסכמה, הגיש המוסד בקשה מחודשת למחיקת התביעה מחמת התיישנות. מעבר לכך אף התרחשה התכתשות מתמדת בין בעלי הדין בנושאים שונים, טפלים בעיקרם. אף לא מילה אחת בנושא הסמכות העניינית! ב. בהחלטתי מיום 2.8.11 נאמר, בין היתר: "המתרחש בתיק זה חורג מגבולות המוכר והנהוג. בעלי הדין, ולאמתו של דבר, באי כוחם, מנהלים ביניהם מלחמת חורמה בעוצמה שאינה מוכרת לי, ועסוקים בעתירות מחיקה למכביר, איש את כתבי הטענות של רעהו. בתיק התקיימה בפני ישיבת קדם משפט אחת, ואילו מספר הבקשות כבר הגיע לעשרים ושש, ומספר ההחלטות לעשרים ושבע!". בשולי ההחלטה הוריתי לצדדים להשלים את הגשת תצהירי עדות ראשית, וקבעתי את התיק לשמיעת ראיות ליום 24.11.11. עוד לא יבשה הדיו על ההחלטה, וביום 18.9.2011, לאחר שהתיק מתנהל בבית המשפט מזה כחמישה עשר חודשים, עותר המוסד "לדחיית התביעה על הסף מפאת העדר סמכות עניינית, ולחלופין להעביר את הדיון לבית הדין האזורי לעבודה". בין לבין הגיע מספר ההחלטות ל-31 במניין. הימנעות הנתבע מלהעלות את טענת העדר הסמכות העניינית עד לשלב זה, נגועה בחוסר תום לב. הנתבע ישן על טענתו זו במשך חודשים רבים והחמיץ את המועד. העתירה למחוק את התביעה או להעבירנה לבית הדין בשלב כה מאוחר, נראית על פניה כאמצעי אחרון שנוקט המוסד על מנת למנוע או לעכב את בירורה של התביעה, אמצעי שנראה על פניו כלא לגיטימי, בשים לב לעובדה שקבלת הבקשה בשלב זה פירושה עיכוב של כשנתיים בבירור התביעה, על לא עוול בכפו של התובע. ג. גם לגופו של עניין לא השתכנעתי שיש לקבל את הבקשה. לעניין תשלום דמי ביטוח לאומי: ברקע לתביעה סכומים ששולמו עפ"י הנטען ביתר ע"י התובע למוסד בשני תחומים: דמי ביטוח לאומי ומס בריאות. המדובר בתשלומים ששולמו ע"י התובע- המעביד, ולא ע"י עובדיו, בעת שעובדיו נעדרו מהעבודה מחמת פגיעה בעבודה, לאור היותו מעביד בהסדר. סעיף 391(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי, עליו נסמכת הבקשה, קובע: "לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תהיה סמכות ייחודית לדון ולפסוק בכל תובענה למעט בתובענה לפי פרק ח' - ... (3) של מבוטח או של מי שהיה מבוטח, של הנתבע לשלם דמי ביטוח או של הטוען שהוא מבוטח, נגד המוסד בכל ענין הנוגע לביטוח לפי חוק זה". הנה כי כן, הסעיף דן בתביעת העובד המבוטח נגד המוסד, ובתביעת המוסד נגד העובד. אין המעביד בא בכללם. אמנם ברע"א 9124/09 המוסד לביטוח לאומי נגד צימבלר, , נפסק כי "סעיף זה יש לפרש במבט רחב", אולם האמירה שם כוונה למונח "העניין הנוגע לביטוח לאומי", אותו אין לפרש בצמצום. נפסק שבית הדין לעבודה מוסמך לדון בטענה לפיה רשאי היה המוסד לקזז מקצבת הילדים של המבוטחת את תשלומי קצבת הבטחת הכנסה, משזו נשללה ממנה, עניין שעל פניו אכן נראה בסמכותו של בית הדין. סעיף 391(א)(4) לחוק הביטוח הלאומי, ואשר גם עליו נסמכת הבקשה, קובע כי הסמכות הייחודית של בית הדין תשתרע גם על תובענה: "של מבוטח נגד מעביד לתשלום תמורת דמי פגיעה, וכן של המוסד ושל מעביד בכל ענין הנובע מהוראות סעיף 94" הסעיף עוסק בתביעת עובד נגד מעבידו לתשלום יתרת דמי פגיעה, וכן בתביעות הן של המוסד והן של המעביד "בכל עניין הנובע מהוראות סעיף 94". ומה קובע סעיף 94? (1) היה הנפגע עובד - (א) המעביד יחזיר למוסד את סכום דמי הפגיעהשהמוסד שילם לנפגע בעד תקופת הזכאות הראשונה וכן כל סכום שהמוסד ניכה מדמי הפגיעה האמורים לפי כל דין (בסעיף זה - הסכום ששילם המוסד); הרשה המוסד למעביד לשלם בשמו דמי פגיעה לעובדיו - יהיה אותו מעביד חייב לשלם לעובד גם את דמי הפגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה, ולא יהיה זכאי להחזר הסכומים ששילם בעד תקופת הזכאות הראשונה; (ב) (1) היה הנפגע עובד אצל מעבידים שונים, יחזיר כל אחד מהם למוסד, חלק יחסי מהסכום ששילם המוסד בעד תקופת הזכאות הראשונה; (2) המוסד יקבע את החלק היחסי האמור בפסקה (1), בהתאם לחלקו היחסי של סכום שכר העבודה הרגיל של העובד אצל אותו מעביד לעומת הסכום הכולל של שכר העבודה הרגיל של העובד אצל כל מעבידיו; (ג) מועד תשלום ההחזר למוסד כאמור בפסקאות משנה (א) ו- (ב) יהיה היום ה- 15 בחודש שחל בתכוף לאחר החודש שבו הודיע המוסד למעביד על הסכום שעליו להחזיר למוסד; ההודעה תכלול פירוט של הסכום שעל המעביד להחזיר למוסד; (ד) דין סכום ההחזר לפי סעיף זה כדין דמי ביטוח, והוראות פרק ט"ו והתקנות שהותקנו לפיו יחולו לענין החזר הסכום האמור, בשינויים המחויבים, כאילו היו דמי ביטוח; (ה) החזיר המעביד למוסד את הסכום ששילם המוסד או חלק ממנו, יחזיר לו המוסד חלק יחסי מהפיצוי על דמי הפגיעה שקיבל המוסד לפי סימן ד' לפרק י"ד; (ו) השר רשאי לקבוע כללים והוראות בדבר דרכי חישוב הסכום שעל מעביד להחזיר למוסד לפי סעיף זה וכן בדבר דרכי חישוב הסכום שעל המוסד להחזיר למעביד לפי סעיף קטן (ה), ובדבר המועדים לתשלום ההחזר למעביד לפי אותו סעיף קטן. הנה כי כן, סעיף 94 דן בחובת ההשבה המוטלת על מעביד להשיב למוסד דמי פגיעה ששילם המוסד לעובד, ואינו מתייחס כלל לתשלומי ביטוח לאומי שעל פי הנטען שולמו ביתר. ד. ולעניין תשלום דמי ביטוח בריאות סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד- 1994, קובע: "לבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בכל תובענה למעט תביעת נזיקין, שבין מבוטח או מי שהוא טוען שהוא מבוטח לבין שר הבריאות, המנהל, המוסד, קופת חולים, נותן שירותים לפי חוק זה, או הועדה שהוקמה לפי סעיף 3א, או שבין המוסד לבין קופת חולים או לבין מי שחייב בתשלום דמי ביטוח בריאות." לכאורה, לשון החוק סובלת את הפרשנות המרחיבה לפיה צריך חלק זה של התביעה, המתייחס לתשלום מס בריאות ביתר להתברר בבית הדין לעבודה לאור היות התובע "מי שחייב בתשלום דמי ביטוח בריאות", אולם מהפסיקה ניתן להסיק כי אין הדבר כך. בע"ע 1229/01, מכבי שרותי בריאות נ. שרה וקסלר, פד"ע לז 241, נדונה תביעתה של חולת סרטן לחייב קופת חולים מכבי לספק לה את תרופת ההרצפטין. מכבי בקשה להוציא הודעת צד שלישי נגד המדינה וגופים אחרים על מנת שישפו אותה באופן כספי במקרה שאכן תחוייב לספק את התרופה. בית הדין לא אישר משלוח הודעת צד שלישי, וקבע: "ככלל, ניתן לומר, כי הסמכות הייחודית המוקנית לבית-הדין לעבודה מתוקף חוק הבריאות, סובבת על הציר המרכזי המסדיר את זכויות המבוטחים ותביעותיהם אל מול קופות החולים שבהן הם חברים... ...סיכומו של דבר, חוק הבריאות מקנה לבית-הדין לעבודה סמכות דיון ייחודית המשתרעת על התחום הרחב אשר נועד להסדיר את זכויות המבוטחים להן הם זכאים על-פי דין, לאור ההיבטים הנורמטיביים שמתחום דיני הביטחון הסוציאלי, המגולמים בחוק הבריאות... ...ההתדיינות שבין מכבי לבין המשיבים בדבר החבות הכספית העלולה לצמוח ביניהן כתוצאה מהיענות לתביעתה של החולה. התדיינות זו, בין אותם גופים לבין עצמם פנימה מרחיקה לכת אל המעגל החיצוני שמעבר לגבולותיה של סמכותנו העניינית... ... אין אנו סבורים כי נסיבותיו של המקרה שבפנינו מצדיקות הרחבת היריעה מעבר להכרעה הנדרשת בתביעתה העיקרית של החולה בכל הנוגע לתרופה שהיא מבקשת לקבל, על-פי דין. מה גם שספק אם היינו נדרשים לתביעתה של מכבי נגד המשיבים באותה עילה, אף אילו הוגשה כתביעה עיקרית העומדת בפני עצמה, לבית-דין זה." בית הדין לא הרחיב את תחומי סמכותו אל עבר הסכסוך הכספי שבין הגופים השונים הנושאים בנטל, ומיקד את סמכותו בבירור זכויותיו של המבוטח אל מול הקופה בה הוא חבר. התוצאה: הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית - נדחית. מגן דוד אדום