קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת נזיקין אלימות במשחק כדורגל: מבוא ועובדות מוסכמות: 1. במועדים הרלוונטיים לתביעה היה התובע שחקן בקבוצת כדורגל אח"י עכו (להלן: "קבוצת עכו"), ונתבע מס' 2, מר עספור (להלן: "עספור"), היה שחקן בקבוצת מועדון הספורט לכדורגל כאבול (להלן: "קבוצת כאבול"). חברת הביטוח אריה היתה המבטחת של קבוצת כאבול בביטוח צד שלישי בפוליסה מס' 10-504-5051128-6 (להלן: "פוליסת צד שלישי"), וכן היא ביטחה את התובע באמצעות פוליסה קולקטיבית מס' 42863432700 של החברה למשק וכלכלה (להלן: "פוליסה קולקטיבית"). 2. ביום 11.12.04 התקיים משחק כדורגל במסגרת ליגה ג' בין קבוצת כאבול לקבוצת עכו בה שיחקו התובע ועספור. במהלך המשחק היכה עספור שחקן אחר של קבוצת כאבול ולפיכך השופט הוציא לו כרטיס אדום. עספור השתולל במגרש והתובע ניגש אליו על מנת להרגיעו. בתגובה, עספור נגח בראשו של התובע וגרם לו לדימום ושבר באף וכן הוא איבד את הכרתו (להלן: "האירוע"). 3. בעקבות האירוע אושפז התובע בבית חולים מיום 11.12.04 ועד למחרת היום, 12.12.04. בהמשך התובע אושפז בשנית מיום 16.12.04 ועד ליום 17.12.04, והוא עבר ניתוח לשחזור השבר באף. ביום 28.12.04 נותח התובע בשנית בשל עיוות צורת האף ולצורך כך הוא אושפז עד למחרת היום. 4. לאחר האירוע הועמד עספור לדין פלילי והוא הודה בביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. בית המשפט הטיל על עספור עבודות לתועלת הציבור ללא הרשעה. 5. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר דן ניר, בה נקבע כי בעקבות אירוע התאונה נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 19% בשל שינוי צורת האף וקשיי נשימה. מנגד, מטעם קבוצת כאבול וחב' הביטוח אריה הוגשה חוות דעת של ד"ר דנינו בה נקבע כי בעקבות אירוע התאונה לא נותרה לתובע נכות כלשהי. לאור הפערים בין חוות הדעת של הצדדים, ובהסכמתם, מונה ד"ר יואב טלמון כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "מומחה בית המשפט"), אשר בדק את התובע וקבע כי בעקבות האירוע נותרה לו נכות בשיעור של 5% בשל עיוות צורף האף וקשיי נשימה בהתאם לתקנה 69 לתקנות הביטוח הלאומי ו-5% נוספים בגין אובדן חוש הריח בהתאם לתקנה 69 (3) לתקנות הנ"ל, ובמשוקלל 9.75%. 6. בהליך זה נדונו במאוחד שתי תביעות אשר הגיש התובע לתשלום פיצוי בגין האירוע, זאת כמפורט להלן: א. תביעה בת.א. 13053/06 - עסקינן בתביעה נזיקית וכן מכוח הוראות פוליסת צד שלישי אשר הוגשה כנגד קבוצת כאבול, עספור וחב' הביטוח אריה. הואיל וחב' הביטוח אריה לא הודתה בכיסוי הביטוחי על-פי הפוליסה הנ"ל, הגיש עספור נגדה ונגד קבוצת כאבול הודעת צד ג'. ב. תביעה בת.א. 2753/07 - התביעה הוגשה על-פי הפוליסה הקולקטיבית. אין חולק כי הפוליסה הנ"ל חלה על האירוע והמחלוקת בין הצדדים היא רק לעניין גובה התגמולים. 7. במסגרת הדיון בתביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית. העדים, כמו גם מומחה בית המשפט, נחקרו בפניי והצדדים סיכמו טענותיהם. ד י ו ן: נסיבות המקרה: 8. בין הצדדים מחלוקת עובדתית באם עספור נגח בפניו של התובע בכוונה אם לאו. בנדון טען התובע, כמו גם קבוצת כאבול וחב' הביטוח אריה, כי הפגיעה היתה מכוונת, בעוד כי לטענת עספור האירוע נגרם בעקבות הפניית ראש אשר עשה כאשר התובע עמד לידו במגרש. גרסתו של עספור נטענה בסעיפים 9-10 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג נ/6, ולפיהם: "9. הנני להצהיר עוד כי התובע בעת האירוע היה לידי בתוך נסיון החלפת מילים בין שני הצדדים הפניתי את הראש ואז נפגע התובע ואכן ירד לו דם מהאף. 10. הנני להצהיר כי דברים כאלה מתרחשים במשחקי כדורגל ששני שחקנים מתווכחים ביניהם ו/או אחד דוחף את השני ו/או כל שחקן דוחף עם הראש שלו עם (כך במקור - ר.ח.) הצד השני והדבר מקובל במשחקי כדורגל". אינני נותן כל אמון בגרסתו של עספור ואני דוחה אותה על הסף. אנמק להלן. 9. השופט שנכח במשחק, מר אפי יואבוב, מילא דו"ח משחק, מוצג ת/9, ובו התייחסות נרחבת לאירוע נשוא התביעה, כמתואר להלן: "בדקה 74, לאחר ששרקתי לעבירה לאבר ( כך במקור - ר.ח.) עכו, נגח מספר 3 של כאבול, עספור עאמר, במספר 9 של עכו, שנפל על הדשא ואיבד דם רב ואיבד את ההכרה לפרקים. מיד לאחר שנגח בו, נגח שוב בפניו של שחקן יריב בברוטאליות ובגסות רבה ולאחר מכן התפתח עימות רב משתתפים ...". מהתיאור לעיל ברור כי עספור נגח בפניו של התובע בכוונה וכתגובה נזעמת בעקבות קבלת כרטיס אדום והוצאתו מהמשחק. לו אכן האירוע נגרם מהפניית ראש של עספור לכיוון התובע, מן הסתם הדבר היה בא לידי ביטוי בדו''ח המשחק. ויודגש, לצורך הגשת דו"ח המשחק הוזמן מחברו לעדות בבית המשפט אולם בא כוחו של עספור לא התייצב לדיון ולא הגיש כל בקשה לקביעת מועד נוסף. לפיכך תוכן דו"ח המשחק לא הופרך. למותר לציין כי שופט המשחק הוא עד ניטראלי שאין לו כל אינטרס בהליך ואין להטיל ספק בנכונות הדו"ח שעשה. 10. ביום 19.12.04, כשבוע ימים לאחר האירוע, נחקר עספור תחת אזהרה במשטרה ועדותו הוגשה כחלק מראיות התובע, מוצג ת/8. במשטרה סיפר עספור באומרו: "אני באותו יום בזמן המשחק השופט נתן לי כרטיס אדום ותוך כדי זה שאני בדרך החוצה מהמגרש אחד השחקנים ירק עלי מאחורה. ונשאר שחקן נוסף שדחפתי אותו ונתתי לו נגיחה. כל זה היה במסגרת הגנה עצמית, כי לפני המקרה הזה תוך כדי המשחק שמעתי את אחד השחקנים של עכו אומר לשחקן אחר שייתן לי מכה כל עוד השופט לא רואה. וכששני השחקנים של עכו היו קרובים אלי פחדתי שיתקפו אותי והשופט באותו רגע לא ראה. ואני עשיתי תנועה של זריקת היד אחורנית ופגעתי בשחקן של עכו בפנים, ואז השופט ראה את זה והשחקן נפל במגרש ונתן לי כרטיס אדום. שאלה: אתה קיבלת כרטיס אדום למה תקפת את איברהים השחקן של עכו ונגחת בו? תשובה: זה קורה. ואני פחדתי, ואני מצטער על מה שקרה. זה היה רגע של כעס ופחד". ובהמשך: "שאלה: המכה שהבאת לשחקן איברהים מעכו במגרש האם היתה בכוונה? תשובה: מי שהיה קרוב אלי אני רציתי להרביץ לו, כי פחדתי" (ההדגשות אינן במקור - ר.ח.). הנה אם כן, בהודעתו במשטרה עספור לא טען כי פגע בתובע שלא בכוונה בעקבות הפניית ראשו אליו. אדרבא, הוא הודה כי רצה להרביץ לאחרים. יתירה מכך, כבר בהודעתו במשטרה עספור סתר את עצמו כאשר במקום אחד הוא מודה כי נגח בתובע, ובמקום אחר הוא טען כאילו פגע בתובע בעקבות תנועה של זריקת יד לאחור. בחקירתו בבית המשפט נשאל עספור לעניין הודעתו במשטרה ולסתירות העולות ממנה ובתגובה הוא מסר תשובה המחזקת עוד יותר את המסקנה כי אין לתת אמון בדבריו וכי מדובר באדם שהאמת אינה נר לרגליו, זאת בלשון מעודנת. להלן ציטוט: "קודם כל אני בן 30, בחיים לא הייתי בתחנת משטרה, זאת היתה פעם ראשונה, וידוע שבן אדם בפעם הראשונה במשטרה נבהל ואומר דברים נכונים ולא נכונים. לא הייתי בכל הכוח שלי בחקירה, אמרתי דברים נכונים ולא נכונים להעביר את החקירה ולצאת. זאת היתה פעם ראשונה ואחרונה" (שם, עמ' 58 שורה 27 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). 11. חשוב מכך, כאמור, עספור הועמד לדין פלילי בעקבות האירוע, הוא הודה בביצוע עבירה של תקיפה הגורמת לחבלה של ממש ובהתאם לכך הוטל עליו עונש של ביצוע עבודה לטובת הציבור. כתב האישום שהוגש נגד עספור, המקורי והמתוקן, כמו גם הכרעת הדין וגזר הדין הוגשו כחלק מהראיות במשפט. על-פי כתב האישום המתוקן הודה עספור בביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה. עספור לא ביקש להביא ראיות לסתור את הממצאים והמסקנות העולות מההליך הפלילי בהתאם לסעיף 42 ג' לפקודת הראיות, ולפיכך, בהתאם לסעיף 42 א' לפקודה, עסקינן בראייה שלא נסתרה. ודוק, העובדה כי עספור לא הורשע במסגרת ההליך הפלילי אף כי הוא הודה במעשה והוטל עליו עונש, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין הוראות פקודת הראיות לעיל (ר' ע"א 19/89 שלג נ' כלפה (לא פורסם) וכן רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3), 418, 451 א'). זאת ועוד, מעדותו של מר מחמד טאהא, מנהל קבוצת כאבול, ושל עספור, עולה כי ההתאחדות לכדורגל קיימה דיון בעניין האירוע והטילה על עספור עונש של הרחקה ממספר משחקים (שם, עמ' 50 שורה 23 ועמ' 62 שורה 5 לפרוטוקול הדיון). קשה להלום כי מי שפגע בשחקן אחר מבלי שהיתה לו כל כוונה לעשות זאת, יקבל עונש כפי שעספור קיבל מההתאחדות לכדורגל. 12. אמנם נכון, כדורגל הינו משחק גברי ואין להוציא מכלל אפשרות כי במהלכו שחקנים דוחפים אחד את השני, אך כל זאת כאשר מדובר בדחיפות אקראיות שאינן מכוונות לפגוע באחרים. לא כך המצב במקרה דנן בו נגח עספור בתובע במכוון וכדי לכלות בו את זעמו לאחר שקיבל כרטיס אדום והוצא מהמשחק. אין לקבל מצב שבו נגיחות כבמקרה דנן הן חלק רגיל ובלתי נפרד של משחק כדורגל, אחרת תמצא כי הדבר יעודד אלימות במגרשים אשר יהפכו לזירת קרב במקום תחרות ספורטיבית. החבות הנזיקית: 13. סעיף 23 (א) לפקודת הנזיקין מגדיר עוולת התקיפה כדלקמן: "תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על-ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית...". אין ספק כי בנסיבות מקרה דנן, ומשנקבע כי עספור נגח בפניו של התובע במתכוון, הרי מעשהו מהווה עוולת תקיפה בהתאם להגדרה לעיל. אולם, נשאלת השאלה, האם ניתן להטיל אחריות בנזיקין ביחס לאותה עוולה גם כן לפתחה של קבוצת כאבול ולחב' הביטוח אריה כמבטחת שלה. 14. לטענת התובע יש להשיב בחיוב על השאלה לעיל מכוח סעיפים 14 ו-25 לפקודת הנזיקין. בהתאם לסעיף 14 הנ"ל מוטלת על השולח, קבוצת כאבול, אחריות למעשיו של השלוח, עספור. בהתאם לסעיף 25 הנ"ל, אשר היה בתוקף במועד האירוע, השולח אחראי למעשה תקיפה של השלוח אם הוא אישרר את המעשה ובמקרה דנן קבוצת כאבול אכן אישררה את התקיפה של עספור. מנגד, קבוצת כאבול וחב' הביטוח אריה טוענות כי מעשה הנגיחה של עספור אינו חלק ממשחק כדורגל ולפיכך אין תחולה להוראות סעיף 14 לפקודת הנזיקין המחילה אחריות על השולח רק ביחס למעשים שבמסגרת השליחות. לחילופין נטען כי מכוח הוראות סעיף 25 לפקודת הנזיקין אין להטיל אחריות שילוחית בהעדר אישרור מפורש של מעשה הנגיחה על-ידי קבוצת כאבול. 15. בסעיף 14 לפקודת הנזיקין נקבע כדלקמן: "לעניין פקודה זו, המעסיק שלוח, שאיננו עובדו, בעשיית מעשה או סוג של מעשים למענו, יהא חב על כל דבר שיעשה השלוח בביצוע אותו מעשה או סוג מעשים ועל הדרך שבה הוא מבצע אותם". אין חולק כי עספור הועסק על-ידי קבוצת כאבול אם כי הוא לא היה עובד הקבוצה. כמו כן, לאור הקביעה לעיל, לפיה הנגיחה בפניו של התובע לא היתה במסגרת משחק הכדורגל בו שיחק עספור בשליחותה של קבוצת כאבול, אין לומר כי לאותה קבוצה, ולחב' הביטוח אריה בעקבותיה, אחריות שילוחית מכוח סעיף 14 לפקודה למעשה הנגיחה הנ"ל. 16. טענת התובע, לפיה קבוצת כאבול אישררה את מעשה התקיפה של עספור נגדו, בדין יסודה והיא עולה ומתחייבת מכל אלה: א. בחקירתו בבית המשפט נשאל מנהל קבוצת כאבול, מר טאהא, על התנערות הקבוצה ממעשהו של עספור ועל האופן בו רואה הקבוצה מעשה זה, והוא השיב באומרו: "ש. אתם לא התנערתם מהמעשה שלו ואמרתם לו תקשיב מה שעשית לא מקובל עלינו, תדאג לייצוג נפרד, אלא ראית זאת כחלק מהמשחק, כחלק מההתנהגות המקובלת ולכן דאגתם גם לו וגם לקבוצה? ת. אי אפשר להתנער כי ההתאחדות הזמינה אותנו לדיון. ש. אני חוזר על השאלה. אתה לא ביקשת מהנתבע לדאוג לעצמו עם מה שהוא עשה. ת. לא. ש. מה שהוא עשה מבחינתך כהנהלה התנהגות רגילה של שחקן במסגרת משחק כשהקבוצה מגינה עליו? ת. את האמת לא, בדרך כלל לא... ש. אני שואל במקרה ספציפי זה ולא בדרך כלל. ת. נכון" (שם, עמ' 52 שורה 1 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשות אינן במקור - ר.ח.). כאשר קבוצת כאבול רואה במעשה התקיפה של עספור כהתנהגות רגילה של שחקן במסגרת משחק הקבוצה ולא מתנערת ממנו, הרי לך סימן ראשון לאישרור המעשה. ב. חשוב מכך, קבוצת כאבול נטלה אחריות למעשה התקיפה של עספור והיא אף הציעה לשאת בהוצאות התובע בעקבות האירוע. לעניין זה העיד טאהא בהמשך חקירתו באומרו: "ש. היית אצל התובע? ת. כן, ביקרתי אצלו בבית. ש. מה הצעת לו? ת. שנעשה סולחה בינו לבין עספור. ש. נכון שהצעת לו גם כסף? ת. הוא ביקש כסף ואמרנו לו שכל ההוצאות שעשה מבחינת הפסד עבודה, אמבולנס, בית חולים, אנחנו יכולים לשלם לו כי בגללנו קרה המקרה, בגלל עספור" (שם, עמ' 52 שורה 22 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). מהעדות לעיל עולה כי טאהא אינו מבחין כלל ועיקר בין אחריותו האישית של עספור לבין אחריות קבוצת כאבול, ומבחינתו, אחריות שניהם היא היינו הך, ולפיכך, קבוצת כאבול מוכנה לשלם לתובע הוצאותיו בעקבות האירוע. סבורני כי התנהלות או דרך מחשבה זו הינן בבחינת אישרור מפורש ולא רק משתמע למעשה התקיפה של עספור. ג. כאמור, בעקבות האירוע התנהל דיון בהתאחדות לכדורגל, הן כנגד עספור והן כנגד קבוצת כאבול, ובו היה עספור מיוצג באמצעות קבוצת כאבול (שם, עמ' 51 שורה 29 לפרוטוקול הדיון). זהו סממן נוסף לאישרור מעשה התקיפה של עספור. ד. גם העובדה כי קבוצת כאבול לא העמידה את עספור לדין משמעתי מעידה אף היא כי אישררה את מעשהו (שם, עמ' 52 שורה 16 לפרוטוקול הדיון). 17. בסעיף 25 לפקודת הנזיקין, שכאמור היה בתוקף במועד האירוע, נקבע כדלקמן: "לא יהיה שולח או מעביד אחראי לתקיפה שתקף שלוחו או עובדו, אלא אם במפורש התיר את התקיפה או אישרר אותה". לטענת קבוצת כאבול וחב' הביטוח אריה, בהתאם ללשון החוק, אישרור מעשה התקיפה צריך להיות מפורש ולא רק משתמע. טיעון זה אינו רלוונטי עוד לאור הקביעה לעיל, ולפיה, במקרה דנן האישרור היה מפורש. יחד עם זאת, ולמעלה מהצורך, אתייחס להלן לטענה לגופא. מלשון החוק עולה כי רק ההיתר למעשה התקיפה צריך להיות מפורש, אך תנאי זה אינו נדרש באישרור המעשה. לאור המילה "או", יש לייחס את המונח "במפורש" שבסעיף רק למתן ההיתר ולא לאישרור. יודגש, כי קבוצת כאבול וחב' הביטוח אריה אינן מפנות בסיכומיהן לפסק דין כלשהו המאמץ את הפרשנות הנטענת להוראת החוק ומעיון בפסיקה שדנה בסעיף לא מצאתי ולו מקרה אחד המאמץ אותה גישה (ר' לדוגמא, ע"א 667/77 דדון ואח' נ' אטיאס ואח', פ"ד לב(2) 169. כמו כן, ב-ע"א 800/89 ביטון נ' קרסל ואח', פ"ד מו(2) 651 בית המשפט הגיע למסקנה כי מעשה התקיפה אושרר מנסיבות עקיפות אשר פורטו בסעיף 11 לפסק הדין). 18. משבאתי לכלל מסקנה כי יש להטיל אחריות שילוחית על קבוצת כאבול ובעקבותיה על חב' הביטוח אריה למעשה התקיפה של עספור, מתייתר הצורך לדון בטענה נוספת אשר העלה התובע, ולפיה, על שני אלה מוטלת אחריות נזיקית ישירה, מאחר והקבוצה לא הדריכה את השחקנים איך עליהם לנהוג במקרים דומים ולא מנעה את האירוע. על אף זאת, אתייחס להלן ולו בקצרה לטיעון זה. הטלת אחריות בנזיקין מותנית בכך כי האירוע היה צפוי, ולא כך היה במקרה זה. התובע לא העלה כל טענה כי עספור נהג באלימות בעבר וכי הדבר היה ידוע לקבוצה בה שיחק. כמו כן, אין חולק כי האירועים שהביאו לפגיעה בתובע התרחשו במהלך מספר דקות שלא הותיר בידי נציגי הקבוצה שנכחו במקום שהות למנוע את המעשה. ודוק, אין חולק כי גם שוטרים וגם שומרים נכחו בסביבה ולא היתה כל טענה לגבי התנהלותם, ללמדך כי מדובר במקרה שלא ניתן היה למנוע את התרחשותו. חבות חב' הביטוח אריה מכוח הפוליסה לצד שלישי: 19. לטענת חב' הביטוח אריה, נסיבות מקרה דנן אינן עונות על הגדרת מקרה הביטוח שבפוליסה לצד שלישי הואיל ומדובר במקרה תקיפה שאירע במתכוון ולא ניתן להגדירו כבלתי צפוי, תנאי שבלעדיו אין תחולה לפוליסה. כן נטען כי הואיל והאירוע היה מכוון, אזי הוא אינו בלתי צפוי ולאור הוראת סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, אין תחולה לפוליסה. 20. בפוליסה לצד שלישי נקבע כי: "ביטוח זה מתייחס לאחריותו החוקית של המבוטח כלפי צד שלישי בהיות המבוטח ... 2. ארגון של פעילות ספורטיבית ואירועים ספורטיביים מכל סוג וכל מקום בארץ". כמו כן, בתנאים הכלליים של הפוליסה לצד שלישי נקבע כי: "המבטח מתחייב לשפות את המבוטח בעד הסכומים אשר המבוטח יהיה חייב לשלם לצד שלישי בתור פיצויים על-פי דין, כתוצאה ממקרה ביטוח כמוגדר להלן ...". מקרה ביטוח" הוגדר בפוליסה באופן רחב והוא: "אירוע בלתי צפוי שגרם ל: 1. הזק גופני, מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי. 2 הזק ו/או אובדן לרכוש צד שלישי". משנקבע כי קבוצת כאבול אישררה את מעשה התקיפה של עספור והיא חייבת לשאת באחריות מכוח סעיף 25 לפקודת הנזיקין, אזי מתקיים התנאי לעיל, לפיו מוטלת על המבוטח - קבוצת כאבול - חבות לשלם לצד שלישי, התובע, פיצויים על-פי דין. בסעיף 26 לחוק חוזה ביטוח נקבע כדלקמן: "נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון, פטור המבטח מחבותו". חב' הביטוח אריה מפנה ל-ע"א 28/04 המגן חב' לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ , שם נפסק כי גרימת מקרה הביטוח על-ידי המבוטח עומדת בסתירה ליסוד התאונתי שבמקרה הביטוח ואשר בלעדיו לא מוטלת חבות על המבטח. סעיף 26 לחוק חוזה ביטוח וההלכה לעיל רלוונטיים למקרה שבו המבוטח או המוטב גרמו במתכוון למקרה הביטוח, והרי לא כך הדבר במקרה דנן. מעשה התקיפה נעשה על-ידי עספור ואשר בהתאם להגדרת הפוליסה לצד שלישי, הוא אינו בגדר "מבוטח" (ואין חולק כי הוא אינו מוטב). באותה פוליסה נקבע כי המבוטח הינו: "תנועת מכבי צעיר - המרכז ו/או ההסתדרות מכבי צעיר (כולל סניפי מכבי צעיר) ו/או עמותות המסונפות אליה". לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת חב' הביטוח אריה, לפיה במקרה דנן אין תחולה לפוליסת צד שלישי. גובה הנזק: 21. כאמור, לאור המחלוקת בין הצדדים לעניין הנכות שנותרה לתובע בעקבות האירוע מונה בהסכמתם מומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעת מומחה בית המשפט נקבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 5% בגין עיוות צורת האף וקשיי נשימה בהתאם לסעיף 69 לתקנות הביטוח הלאומי ו-5% נוספים בגין העדר חוש הריח בהתאם לתקנה 69(3) מותאם. 22. הנתבעים חולקים על ממצאי מומחה בית המשפט. לעניין אובדן חוש הריח נטען כי בהתאם לתקנה 69(3)(ב) לתקנות המל"ל, יש לקבוע נכות בשיעור של 5% רק בשל אובדן חוש הריח והטעם יחד, בעוד כי במקרה דנן עסקינן באובדן חוש הריח בלבד, ואשר בהתאם לתקנה 69(3)(א) אינו מזכה את התובע בנכות צמיתה. אכן, מלשון תקנה 69(3) לתקנות המל"ל עולה כי אובדן חוש הטעם או הריח מזכה את הנפגע ב-0% נכות, בעוד כי אובדן שניהם יחד מזכה אותו ב-5% נכות. במקרה דנן קבע מומחה בית המשפט בחוות דעתו כי התובע סובל מאובדן חוש הריח בלבד, ועל אף זאת הוא קבע לו 5% נכות. בחקירתו בבית המשפט העיד המומחה לעניין זה באומרו: "ש. תסכים איתי שלפי התקנות, לפי סעיף זה, מגיע לו אפס אחוזי נכות. ת. אני מסכים שכך לפי התקנות. כי התקנות מדברות על אובדן חוש הטעם והריח יחד. למעשה אין כזה דבר, כשנפגע חוש הריח חלק מהטעם נפגע. באמצע שנות התשעים תוקנו התקנות. רוב האנשים חווים את זה גם כשהם מצוננים, אין להם את הטעם כי זה נפגע מאובדן חוש הריח. ש. לפי הנתונים שלפניך והן לפי התאמת הנתונים לתקנות המל"ל, בגין אובדן חוש הריח התובע לא זכאי לנכות. ת. לפי תקנות המל"ל הוא לא זכאי לנכות" (שם, עמ' 15 שורה 3 לפרוטוקול הדיון). בהמשך, בתשובה לשאלת ב"כ התובע, השיב מומחה בית המשפט כי הוא לא משנה את האמור בחוות דעתו (שם, עמ' 15 שורה 16 לפרוטוקול הדיון). 23. לאור עדות מומחה בית המשפט לעיל, מצאתי להבחין במקרה דנן בין שתי הפוליסות נשוא התביעה, הפוליסה לצד שלישי והפוליסה הקולקטיבית. בפוליסה לצד שלישי כפי שהוגשה לבית המשפט אין כל הוראה באשר לאופן קביעת נכותו של התובע או התוקף המחייב של תקנות המל"ל לעניין זה. ודוק, תקנות המל"ל מחייבות את ועדות המל"ל בקביעתן את אחוז הנכות שנותרה לתובע בעקבות פגיעה בעבודה, אך אין להן תוקף מחייב ביחס למומחה מטעם בית המשפט. שונה המצב לגבי הפוליסה הקולקטיבית, שכן, בסעיף 4(ב)(2) שבה נקבע כי שיעור הנכות יהיה בהתאם לתקנות המל"ל. לפיכך, בקביעת הנכות על-פי פוליסה זו יש לסטות מקביעת מומחה בית המשפט ולהעדיף את תקנות הביטוח הלאומי, ולפיהן, התובע אינו זכאי לנכות כלשהי בגין אובדן חוש הריח. 24. הנתבעים טוענים כי התובע התלונן בעבר על קשיי נשימה והרופא אשר בדק אותו תיעד סטייה במחיצת האף וגודש רירית. כמו כן, התובע עבר ניתוח קונכיות ביום 27.8.03, כשנה וחצי לפני האירוע נשוא התביעה. מומחה בית המשפט לא התייחס בחוות דעתו לקשיי הנשימה שהיו לתובע לפני התאונה והוא לא יודע מה היתה רמת הסטייה באפו אלא העדיף להסתמך על תמונה שהציג לו התובע מתוך אמונה כי אכן מדובר בתמונה מלפני האירוע. לאור כל אלה, סבורים הנתבעים כי יש לייחס מחצית מהנכות שנקבעה לתובע בשל עיוות צורת האף וקשיי הנשימה לעבר. 25. בניגוד לטענת הנתבעים, מומחה בית המשפט כן התמודד עם התיעוד הרפואי בדבר סטייה במחיצת האף שהיתה לתובע לפני האירוע. לעניין זה די לצטט במלואה את עדותו בבית המשפט ולא להסתפק בציטוט חלקי כפי שעשו נתבעים מס' 1 ו-3 בסעיף 43 לסיכומיהם. "ש. נכון שעובר לניתוח של הסרת הקונכיות שעבר התובע לפני התאונה שלנו הוא סבל מסטייה במחיצת האף וקשיי נשימה? ת. הוא סבל מקשיי נשימה, לא מסטייה של מחיצת האף. לפני התאונה הוא לא סבל מסטייה של מחיצת האף כי אחרת היינו מתקנים לו בניתוח. ש. אני מציג לך מסמך חודשיים לפני הניתוח, של רופא אף-אוזן-גרון שלא כותב שיש לו סטייה של מחיצת האף. ת. ככה כתוב, אני לא יכול לשנות את מה שכתב רופאו, אני רק יכול לומר שאם הוא בא לניתוח של החלק הפנימי של האף והתרשם מי שבדק אותו שהמחיצה אינה זקוקה לתיקון ולכן הוא עבר רק את כריתת הריריות שמצויין שהיה גודש, ולאחר הניתוח מי שראה אותו התרשם שהמחיצה ישרה" (שם, עמ' 10 שורה 19 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). מהציטוט לעיל עולה כי גם באם תאמר שהתובע סבל בעבר מסטייה במחיצת האף, הרי ממילא הסטייה טופלה במהלך ניתוח הקונכיות אשר עבר לפני האירוע והוא לא סבל יותר מליקוי זה. 26. טענת הנתבעים כנגד מומחה בית המשפט אשר האמין כי התמונה שהציג לו התובע הינה מלפני האירוע נשוא התביעה אינה במקום. הנתבעים לא טענו, מקל וחומר לא הוכיחו, המועד בו צולמה התמונה, ולפיכך אין כל פסול בהסתמכות עליה. 27. באשר לקשיי נשימה מהם סבל, כביכול, התובע מלפני התאונה, למומחה בית המשפט הוצג מסמך בודד מיום 30.7.04, מוצג נ/2, והוא התייחס אליו באומרו: "זה כנראה היה דבר חריף ולא כרוני. מצויין בהבחנה קוצר נשימה ולא קושי נשימה דרך האף. זה היה כנראה דבר חריף שהלך איתו לרופא וזה לא רופא אף-אוזן-גרון אלא רופא משפחה" (שם, עמ' 11 שורה 21 לפרוטוקול הדיון). ואכן, מעיון באותו מוצג עולה כי מדובר במסמך של רופא משפחה, ובהעדר תעודות רפואיות נוספות אין לקבוע כי התובע אכן סבל מקשיי נשימה לפני האירוע נשוא התביעה. 28. לאור האמור לעיל, אני דוחה טענות הנתבעים ביחס לנכות שנותרה לתובע בגין עיוות צורת האף וקשיי נשימה. ימי אי-כושר: 29. התובע טען כי בעקבות האירוע הוא היה באי-כושר מעבודה עד ליום 4.3.05, פרק זמן של 84 ימים, וזאת כעולה מהתעודות המצורפות לתצהיר התובע. מנגד, מומחה בית המשפט קבע כי לאור הפגיעה ממנה סבל התובע והטיפול אשר עבר, יש להכיר בתקופת אי-כושר עד סוף חודש ינואר 2005. לעניין זה העיד מומחה בית המשפט באומרו: "ש. התאונה היתה בדצמבר 04, התובע לטענתו היה באי כושר ונעדר מעבודתו עד 4.3.05, כלומר חודשיים וחצי כאשר הוא עבר שלושה ניתוחים. האם חודשיים וחצי אחרי חבלה כזו ושלושה ניתוחים היא תקופה סבירה בעיניך? ת. אמרתי ששבועיים זה הזמן של חופשת מחלה לאחר חבלה. ש. ובמקרה זה? ת. הניתוח הקוסמטי שהיה אחרון, לוקחים שבועיים משם, ותלוי מה המהלך לאחר מכן, באופן כללי שבועיים הוא טווח ביטחון. ש. כלומר עד סוף ינואר זה סביר? ת. כן" (שם, עמ' 15 שורה 18 לפרוטוקול הדיון). בהמשך עדותו, משהופנה מומחה בית המשפט לכך כי הניתוח האחרון אשר עבר התובע היה ביום 28.12.04, ונשאל לתקופת אי הכושר של התובע, הוא השיב באומרו: "עד אמצע ינואר זה סביר שהוא יהיה בחופשת מחלה וזאת מאז המחלה" (שם, עמ' 15 שורה 27 לפרוטוקול הדיון). יש לקבל את עמדת מומחה בית המשפט לעניין תקופת אי הכושר של התובע ולהעדיף אותה על טענת התובע בנדון, שכן, תעודות אי כושר שהציג התובע ניתנו על ידי רופא ילדים שמן הסתם אינו מצוי כמומחה בית המשפט בתחום הספציפי. זאת ועוד, לא בנקל יסטה בית המשפט מקביעות המומחה מטעמו, מה גם ובמקרה דנן המומחה מונה בהסכמת הצדדים. מאחר ומומחה בית המשפט נתן שתי תשובות באשר לתקופת אי הכושר של התובע, כמצוטט לעיל, מצאתי להתייחס לקולא בעניין זה ולקבוע כי התובע שהה בתקופת אי-כושר עד ליום 31.1.05. חישוב התגמולים לפי פוליסה קולקטיבית: 30. בהתאם לפוליסה הנ"ל התובע זכאי לתגמולים בגין תקופת אי-כושר זמנית מלאה בסך של 650 ש"ח לשבוע החל מהיום ה-11 לאחר האירוע וסכום זה צמוד למדד (סעיף 2 בפרק א' לפוליסה). תוקף הפוליסה הינו החל מיום 1.9.04 ולפיכך שווי התשלום השבועי עבור שבוע אי-כושר כשהוא צמוד להיום מגיע לסך של 761 ש"ח. כאמור, התובע היה באי-כושר בעקבות האירוע מיום 11.12.04 ועד ליום 31.1.05, ובסה"כ 46 ימים, ובניכוי 10 ימי המתנה, 36 ימי אי-כושר. לפיכך, חישוב התגמולים המגיעים לתובע עבור תקופת אי-כושר בהתאם לפוליסה קולקטיבית, יעשה כדלקמן: 3,914 ש"ח = 761 X 36:7 31. בהתאם לסעיף 4(ב)(1) ו-2 לפוליסה, התובע זכאי לתגמולים בגין נכות מלאה (100%) וצמיתה בסך של 275,000 ש"ח. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה ממועד תחילת הכיסוי הביטוחי, 1.9.04, ועד להיום מגיע לסך של 322,076 ש"ח. על-פי תנאי הפוליסה, בגין נכות צמיתה ולא מלאה, התובע זכאי לתגמולים בסכום יחסי על-פי גובה הנכות שנותרה לו. הואיל ובמקרה דנן נקבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין האירוע, אזי חישוב תגמולי הפוליסה יהיה כדלקמן: 16,104 ש"ח = 5% X 322,076 32. לאור האמור לעיל, התובע זכאי לתגמולים בהתאם לפוליסה הקולקטיבית עבור תקופת אי-כושר והנכות שנותרה לו בסך כולל של 20,018 ש"ח. חישוב הפיצויים המגיעים לתובע בת.א. 13053/06: 33. כאב וסבל: כאמור, בעקבות האירוע, התובע אושפז בשלוש הזדמנויות שונות למשך 3 ימים והוא עבר שני ניתוחים באף. לתובע נותרה נכות צמיתה בעקבות האירוע בשיעור של 9.75%. התובע הינו יליד 7.8.69, כבן 35 במועד האירוע. בהתחשב במכלול הנתונים לעיל ייפסק בגין ראש הנזק של כאב וסבל סך של 40,000 ש"ח (כפל פלת"ד לערך). 34. הפסד השתכרות לעבר: התובע היה בתקופת אי-כושר מיום האירוע ועד ליום 31.1.05, ובסה"כ 46 יום. התובע עבד כאיש אחזקה בבית ספר אורט. לתצהיר התובע, מוצג ת/1, צורפו תלושי שכר לחודשים 8/04 - 11/04, מהם עולה כי ממוצע שכרו ברוטו עובר לתאונה היה בסך של 4,530 ש"ח נומינאלית. סכום זה בתוספת הצמדה להיום מגיע ל- 5,295 ש"ח. לפיכך, התובע זכאי לקבלת פיצוי בגין תקופת אי-כושר בעקבות האירוע על-פי החישוב כדלקמן: 8,119 ש"ח = 46 X 30: 5,295 ביחס לתקופה מיום 1.2.06 ועד להיום, התובע לא הגיש ראיות לעניין הפסד השתכרות ובסעיף 11 לתצהירו, מוצג ת/1, הוא העלה טענה סתמית כאילו בעקבות האירוע נגרמה לו פגיעה משמעותית בכושר התפקוד. הואיל ועסקינן בנזק מיוחד, על התובע להוכיח טענותיו ובהעדר הוכחה, אין לפסוק לו פיצוי בגין הפסד השתכרות לתקופה הנ"ל. 35. הפסד השתכרות לעתיד: התובע ממשיך לעבוד כאיש אחזקה בבית ספר אורט. ממועד האירוע עברו כ-7 שנים ויש להניח כי האירוע והנכות שנותרה לתובע בעקבותיה לא פגעו ביכולתו להתמיד בעבודתו. מנגד, אין להתעלם מהאפשרות כי במידה והתובע ייפלט ממקום עבודתו, אזי הנכות שנותרה לו בעקבות האירוע, במיוחד קשיי הנשימה, יפגעו ביכולתו להשתלב בעבודה אחרת, במיוחד עבודה פיסית, ולחילופין, גם באם יעלה הדבר בידו, הכנסתו תיפגע בשל נכותו. לאור העובדה כי הנכות שנותרה לתובע בשל עיוות צורת האף ואובדן חוש הריח אינה תפקודית, וכי הנכות התפקודית שנותרה לו היא בשיעור של 5% בשל קשיי נשימה, כן בהתחשב בגילו של התובע והעובדה כי הוא חסר השכלה ויכולת לעבוד בעבודה שאינה פיסית, מצאתי לפסוק לו סכום גלובאלי בגין הפסד השתכרות ופנסיה לעתיד בסך כולל של 60,000 ש"ח. 36. הוצאות ועלות ניתוח פלסטי: ביום 28.12.04 נותח התובע באופן פרטי בשל עיוות צורת האף ומהקבלות שצירף לתצהירו עולה כי שילם סך של 10,000 ש"ח עבור הניתוח. מחקירת התובע עולה כי הוא בחר לעשות ניתוח פרטי כדי לא להמתין לתור במוסדות רפואה ציבוריים במשך 4-5 חודשים (שם, עמ' 24 שורה 1 לפרוטוקול הדיון). כן טען התובע בחקירתו כי פנה לביטוח מושלם לקבלת החזר עבור הוצאות הניתוח אולם נמסר לו כי הוא לא זכאי להחזר (שם, עמ' 24 שורה 3 לפרוטוקול הדיון). טענת התובע כי היה עליו להמתין פרק זמן כה רב לניתוח באף וכי הוא לא היה זכאי להחזר עלותו, לא נטענה בתצהירו והיא לא נתמכה בכל ראיה. יחד עם זאת, אכן סביר להניח כי תקופת ההמתנה לניתוח פרטי קצרה מזו שברפואה הציבורית. לאור האמור לעיל, ייפסק לזכות התובע בגין החזר עלות הניתוח סך של 7,000 ש"ח. בהעדר ראיה על הוצאות אחרות, אין לפסוק לתובע פיצוי נוסף בגין ראש נזק זה. 37. עזרת צד ג': התובע לא הביא כל ראיה באשר לעזרה שכביכול נזקק לה בעקבות האירוע. אדרבא, בחקירתו בבית המשפט הוא העיד כי לאחר התאונה הוא יכל ללכת, לאכול ולהתלבש (שם, עמ' 23 שורה 2 לפרוטוקול הדיון). בהמשך חקירתו טען התובע כי בן אחותו עזר לו והוא שילם לו סך של 500-600 ש"ח לחודש, אולם טענה זו לא הועלתה בתצהיר עדותו הראשית ומכל מקום לא נמצא לה כל תימוכין. על אף האמור לעיל, לאור העובדה כי התובע עבר שני ניתוחים, אושפז בשלוש הזדמנויות שונות והיה במעקב רפואי, ייפסק לזכותו פיצוי בגין עזרת צד ג' בסכום צנוע של 3,000 ש"ח. 38. לאור האמור לעיל, התובע זכאי לקבל מהנתבעים במסגרת התביעה בת.א. 13053/06 פיצוי בגין ראשי הנזק כמפורט להלן: - עבור כאב וסבל - סך של 40,000 ש"ח. - עבור הפסד השתכרות לעבר - סך של 8,119 ש"ח. - עבור הפסד השתכרות ופנסיה לעתיד - סך של 60,000 ש"ח. - עבור הוצאות - סך של 7,000 ש"ח. - עבור עזרת צד ג' - סך של 3,000 ש"ח. ובסה"כ 118,119 ש"ח. 39. הואיל והתביעה נגד נתבעות מס' 1 ו-3 התקבלה והן חוייבו בסכום התביעה, מתייתר הדיון בהודעת צד ג' אשר שלח עספור נגדן. 40. לסיכום כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: א. במסגרת התביעה בת.א. 2753/07 על הנתבעת, חב' הביטוח אריה, לשלם לתובע סך של 20,018 ש"ח וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובע במסגרת התביעה לעיל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ב. במסגרת התביעה בת.א. 13053/06 על הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד, סך של 118,119 ש"ח וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כן ישלמו הנתבעים לתובע במסגרת התביעה לעיל הוצאות משפט (לרבות בגין חוות דעת מומחים) ושכ"ט עו"ד בסך של 26,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כדורגלדיני ספורטאלימותנזיקין