קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת עורך דין נגד לקוח: פתח דבר 1. התובע, שהנו עורך דין במקצועו, הגיש כנגד הנתבעים תביעה לתשלום שכר טרחה בסך 38,667 ₪, המגיע לו, לטענתו, בגין ייצוג משפטי שהעניק להם. 2. הנתבעים העלו בהגנתם טענות ביחס לטיב הייצוג המשפטי שקיבלו מאת התובע, טענו כי נגרמו להם נזקים עקב הייצוג, וכן טענו כי התובע קיזז מכספים שקיבל עבורם עקב מכירת נכס, במסגרת ההליך המשפטי בו ייצג אותם, סך 20,000 ₪ שלא כדין. 3. בד בבד, הגישו הנתבעים תביעה שכנגד לפיצוי בגין נזקים שלטענתם נגרמו להם עקב רשלנותו המקצועית של התובע, בסך 30,000 ₪, ולהשבת הסך של 20,000 ₪. במסגרת התביעה שכנגד העלו טענות דומות לאלו שנטענו בכתב ההגנה. 4. להלן אדון בתביעה ובתביעה שכנגד גם יחד, שכן שתיהן נובעות מאותה מסכת עובדתית. העובדות שאינן שנויות במחלוקת 5. הנתבעים פנו לתובע לשם קבלת ייצוג משפטי בתביעה שהוגשה נגדם בבית המשפט המחוזי בנצרת על ידי סאלח זערורה (להלן: "זערורה"), ובבקשה לצו מניעה זמני שהוגשה נגדם במסגרת אותו הליך (ת.א. 677/03, בש"א 1231/03) . כמו כן, ביקשו הנתבעים מן התובע כי יגיש בשמם תביעה שכנגד במסגרת אותו הליך (כל אלה יחד יכונו להלן: "ההליך"). 6. בהליך נדונה מחלוקת אודות מספר חלקות מקרקעין, כאשר במסגרת התביעה שכנגד שהוגשה בשם הנתבעים, באמצעות התובע דכאן, עתרו הם לקבלת סעדים של אכיפת הסכמי מכר מקרקעין, השבת התמורה ופיצויים. 7. התובע פעל לייצוג הנתבעים במסגרת ההליך, בין היתר, בהגשת כתב הגנה, בקשה לסילוק על הסף (של הבקשה לצו מניעה זמני שהוגשה על ידי זערורה), הגשת תביעה שכנגד, בקשות, תגובות, תצהירי עדות ראשית וחוות דעת שמאית. 8. בסופו של דבר, הגיעו הנתבעים וזערורה להסדר פשרה במסגרתו נקבע, בין היתר, כי תושב לידי הנתבעים התמורה ששולמה על ידם, ויוגשו סיכומים לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט בדבר הפיצויים אשר לטענת הנתבעים מגיעים להם. נוסף על כך, מונה התובע ככונס נכסים על המקרקעין נשוא ההליך, לשם גביית סכום ההשבה הנ"ל וגביית סכום הפיצויים, ככל שייפסק סכום כזה לטובת הנתבעים. התובע, בהתאם לכך, הגיש סיכומים מטעם הנתבעים. 9. ביום 14/7/05 ניתן פסק דין אשר חייב את זערורה לשלם לנתבעים פיצוי בסך 40,000 ₪, נוסף על סכום ההשבה בסך 37,000 דולר, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 7,500 ₪. סך כל הסכומים שנפסקו לטובת הנתבעים באותו הליך עמד על 289,495 ₪. 10. משלא שולם הסכום הנ"ל על ידי זערורה, נכנס לתוקף מינויו של התובע ככונס נכסים על המקרקעין. התובע פעל למכירת הנכס, ולאחר שקיבל אישורו של בית המשפט המחוזי, נתקבלה אצלו תמורת המכירה בסך 289,893 ₪. 11. על פי החלטת בית המשפט המחוזי היה התובע זכאי ליתרה שנתקבלה מהמכירה, לאחר ניכוי הסכום המגיע לנתבעים על פי פסק הדין, כשכר טרחה. אולם, משנתברר כי מסכום המכירה נותרת יתרה זעומה בסך 398 ₪, אילו ינוכה הסכום המגיע לנתבעים במלואו, פנה התובע לבית המשפט המחוזי בבקשה לפסוק לו שכר בגין תפקידו ככונס נכסים. בית המשפט פסק את שכרו של התובע בסך 5% מתמורת המכירה בצירוף מע"מ, דהיינו 16,719 ₪, והתובע ניכה שכר זה מתוך הכספים שנתקבלו בהליך הכינוס. 12. בנוסף, התובע ניכה מן התמורה שנתקבלה עקב הכינוס כאמור, סכום נוסף בסך 20,000 ₪, על חשבון שכר טרחתו כמייצגם של הנתבעים בהליך, והעביר לידי הנתבעים את כל היתרה לאחר הניכויים האמורים. טענות התובע 13. לטענת התובע, בינו ובין הנתבעים נחתם הסכם שכר טרחה, על פיו ישלמו הנתבעים סך 6,000 דולר בתוספת מע"מ, ובנוסף ישלמו הנתבעים לתובע 30% מן הסכום שייפסק לטובתם במסגרת התביעה שכנגד אשר הוגשה במסגרת ההליך (הסכם מיום 10/1/2004, להלן: "ההסכם הראשון"). 14. נטען, כי במרוצת הזמן, ובמהלך ייצוג הנתבעים בהליך, פנו אליו וביקשו לשנות את תנאי ההסכם הראשון באופן שהתשלום בשיעור 30% ייגזר אך ורק מתוך סכום הפיצויים שיפסק להם, ככל שייפסק, אך לא מתוך סכום ההשבה שלטענתם מגיע להם מאת זערורה. התובע נעתר לבקשם, ונחתם הסכם שכר טרחה מתוקן, הקובע כאמור (הסכם מיום 2/3/2005, להלן: "ההסכם השני"), ומבטל את ההסכם הראשון. עוד הוסיפו הצדדים כי לתובע ישולם סך 5,000 דולר באם הנתבעים יזכו במסגרת ההליך באכיפת הסכם מכר של קרקע חקלאית. 15. התובע טוען כי בגין טיפולו בבקשה להטלת עיקולים על המקרקעין עבור הנתבעים, הוא זכאי לשכר טרחה נוסף, שכן טיפול זה חרג מהייצוג עליו הוסכם בין הצדדים. הוא עותר לקבלת שכר ראוי, שכן שכר הטרחה בגין טיפול זה לא הוסכם מראש, בסך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ. 16. לטענת התובע הסכום של 20,000 ₪ נוכה מהכספים שהתקבלו בהליך הכינוס, בהסכמת הנתבעים. לדבריו, הוא העביר לידי הנתבעים מתוך הסכום שנתקבל בהליך הכינוס, סך 240,000 ₪, ולאחר מכן יתרה נוספת בסך 13,281 ₪, לאחר ניכוי שכר טרחתו בתפקידו ככונס, וניכוי הסך של 20,000 ₪ כפי שסוכם ביניהם, ובמקביל מסר לנתבע 1 חשבונית על סך 20,000 ₪. 17. התובע טוען כי על חשבון שכר הטרחה שילמו לו הנתבעים סך 9,400 ₪ וסך 20,000 ₪, אשר קוזזו מכספי התמורה שנתקבלה בהליך הכינוס. לאחר אלה, נותרה לטענתו לנתבעים יתרת חוב בגין שכר טרחה, בסך 37,372 ₪ (יתרה הכוללת הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה, וכן כוללת את השכר הראוי המגיע לטענת התובע, בגין הגשת הבקשה להטלת עיקולים, כאמור בסעיף 15 לעיל). כן טוען התובע כי הוא זכאי להחזר הוצאות פרסום בעיתון אשר שילם במסגרת הליך הכינוס, בסך של 1,048 ₪. טענות הנתבעים 18. הנתבעים מכחישים כי הם חייבים לתובע שכר טרחה. לדבריהם, ההסכם הראשון "זויף" על ידי התובע, ולא נחתם על ידם, ואילו ההסכם השני נחתם על ידי הנתבע 1 כשהוא ריק, ופרטיו מולאו מאוחר יותר על ידי התובע שלא בנוכחותם. עוד לטענת הנתבעים, היה הסכם נוסף, מוקדם, אשר נחתם בשנת 2003 אך הסכם זה אינו מצוי בידיהם, שכן התובע לא מסר להם העתק ממנו. בנוסף לכך, טוענים הנתבעים כי ביום 23/4/2005 נחתם על ידי התובע מסמך הנושא כותרת "הסכם", שהוא "חד צדדי" (כך על פי כתב ההגנה), במסגרתו ביטל התובע את שני הסכמי שכר הטרחה שקדמו לו. 19. לדברי הנתבעים, הם שילמו לתובע מפעם לפעם סכומים במזומן, בסך כולל של 7,900 ₪, ולטענתם התובע לא המציא להם חשבוניות מס בגין סכומים אלה. כמו כן, הם שילמו לתובע סך של 4,500 ₪, עליו הוציא התובע חשבונית מס רטרואקטיבית, שלוש שנים לאחר מועד התשלום, על גביה נרשם שהסכום שולם בעד רישום הערת אזהרה. 20. בנוסף, טוענים הנתבעים כי הם לא ביקשו מן התובע להגיש את הבקשה להטלת עיקולים על המקרקעין, וכי התובע עשה כן מיוזמתו, ולכן אין הוא זכאי לשכר הראוי אותו הוא דורש בגין טיפול זה. לעומת זאת, טענו הנתבעים כי התובע היה צריך להגיש בשמם צו מניעה זמני, להקפאת המצב הקיים במקרקעין, ומשלא עשה כן בוצעה בנייה במקרקעין ונגרמו להם נזקים בלתי הפיכים שכן הבנייה במקרקעין כיום הפכה למצב קיים. 21. הנתבעים טוענים כי התובע גבה את הסך של 20,000 ₪ מכספי הכינוס, שלא כדין, מבלי לקבל לכך את הסכמתם, ומבלי שהיה זכאי לעשות כן. לדבריהם, העובדה שהתובע לא העביר לרשותם את מלוא הסכום הפסוק, מעידה על חוסר תום לב "מוחלט" מצדו. 22. עוד לטענת הנתבעים, היה על התובע לגבות את סכום שכר הטרחה שנפסק לטובתם בפסק הדין, בסך 7,500 ₪, וכן את שכר הטרחה שנפסק עבורו במסגרת תפקידו ככונס נכסים, בסך 16,719 ₪, מאת זערורה ולא מאתם. 23. הנתבעים העלו, הן במסגרת כתב ההגנה והן במסגרת כתב התביעה שכנגד, טענות שונות ביחס לטיב הייצוג המשפטי שקיבלו מאת התובע, וטענו כי התובע פעל בהתרשלות במסגרת הייצוג ובכך גרם להם לנזקים, בגינם הם תובעים פיצוי בסך 30,000 ₪ (פיצוי, אשר לטענתם, אינו ממצה שכן סכום זה ננקב "לצורך פרוצדורה בלבד"). 24. הנתבעים טענו כי התובע לא התנגד להצגת קלטת "כראיה" במהלך קדם המשפט, וכן הציג לבית המשפט חוות דעת שמאית בעניין הקרקע החקלאית אשר נקבה בסכום מופרז מדי עבור הקרקע, דבר שהביך את הנתבעים מול בית המשפט וערער את אמינותם. בשל התרשלותו זו של התובע, טוענים הנתבעים, הם נאלצו להגיע להסדר הפשרה עם זערורה, ולפיכך נפסקו להם פיצויים בסך 40,000 ₪ בלבד, ולא פיצויים גבוהים יותר כפי שהם סברו שמגיע להם. הנתבעים סבורים כי הם זכו בתביעתם באופן חלקי בלבד, בשל אותם מחדלים בניהול ההליך מצד התובע. 25. עוד טוענים הנתבעים כי התובע התרשל גם במילוי תפקידו ככונס נכסים, שכן הנכס נמכר במחיר נמוך מדי, באופן שלא כיסה גם את מלוא החוב הפסוק וגם את ההוצאות ושכר הטרחה של הכונס. כמו כן נטען כי התובע השתחרר מתפקידו ככונס מבלי שביצע את כל הפעולות הדרושות לסיום ההליך, ובכך נגרמו לנתבעים נזקים. 26. כן נטען על ידי הנתבעים כי התובע לא רשם בלשכת רישום המקרקעין את דבר קיומו של צו הכינוס, ואף בכך נגרמו לנתבעים נזקים. 27. לטענת הנתבעים הם העמידו את סכום התביעה על סך 50,000 ₪ בלבד, לצרכי הדיון בסדר דין מהיר, והם מבקשים היתר לפיצול סעדים. תשובת התובע (הנתבע שכנגד) לכתב התביעה שכנגד 28. התובע עומד על תוקפם של הסכמי שכר הטרחה, ומכחיש כל זיוף. לדבריו, ההסכם הראשון נחתם במשרדו, בנוכחות הנתבעים, על גבי טופס משרדי סטנדרטי אשר מולא בכתב ידו של התובע, בהסכמת הנתבעים ובחתימתו של הנתבע 1. בהתייחסו להסכם השני טען כי לא יתכן שהנתבע 1 חתם על מסמך ריק, שכן המדובר במסמך שכולו בכתב יד, ולא יתכן שהנתבע 1, שהנו אדם בקיא ומעורה בהליכי משפט, חתם על דף לבן ריק. 29. עוד מוסר התובע כי לא קדם כל הסכם אחר להסכם הראשון, כפי שטוענים הנתבעים, וממילא הם לא הציגו מסמך כזה. בהתייחסו למסמך מיום 23/4/2005, טוען התובע כי מסמך זה נרשם בכתב ידו לאחר שבמהלך הייצוג הנתבעים פנו אליו שוב ושוב בבקשה לשנות פעם נוספת את תנאי תשלום שכר הטרחה, אך משמסר להם את התנאים המוצעים על ידו, הנתבעים ביקשו לחשוב על כך, ולבסוף לא הגיעו הצדדים להסכמות ולא חתמו על כל הסכם נוסף. 30. התובע מדגיש כי למעשה, הנתבעים אינם טוענים כי שילמו לו את מלוא חובם בגין שכר טרחה, ואינם מציגים מהו לגרסתם סכום שכר הטרחה שעליו סוכם בינם ובין התובע. כמו כן לדברי הנתבעים, הם שילמו לתובע סך 7,900 ₪ בגין שכר טרחה, ואילו בפועל נמסר לתובע סכום גבוה יותר, בסך 9,400 ₪. דהיינו שלגרסת הנתבעים, אילולא היה התובע מקזז את הסך של 20,000 ₪ מכספי הכינוס, היה עליו להסתפק בשכר טרחה בסך 9,400 ₪ בלבד, סכום בלתי סביר ביחס לייצוג משפטי בהליכים משפטיים ארוכים וסבוכים הנוגעים למקרקעין. 31. עוד טוען התובע כי הסכום של 4,500 ₪ שולם לו על ידי הנתבעים בגין הערות אזהרה שנרשמו על המקרקעין, בטרם החל בייצוגם במסגרת ההליך ובלי כל קשר אליו. לפיכך סכום זה אינו רלוונטי לחוב שכר הטרחה של הנתבעים. לטענתו, החשבונית בגין הסכום האמור הופקה במועד התשלום, ולא כפי שטוענים הנתבעים. 32. התובע חוזר וטוען כי היה זכאי לקזז את הסך של 20,000 ₪ מכספי תמורת המכירה בהליך הכינוס, על חשבון שכר הטרחה המגיע לו מאת הנתבעים, הן בשל דיני הקיזוז הכלליים, והן לאור הסכמת הנתבעים לקיזוז. 33. התובע מציין גם כי הסכום שנפסק לטובת הנתבעים במסגרת פסק הדין בעד שכר טרחה והוצאות, בסך 7,500 ש"ח, נכלל בסך הכולל של 289,495 ₪ אותו פעל לגבות באמצעות מכירת הנכס בהליך הכינוס, ולפיכך לא היתה עליו חובה לגבות סכום מסוים זה ישירות מזערורה. את שכרו בתפקידו ככונס נכסים, היה רשאי התובע לנכות מכספי הכינוס, שכן קיבל לכך את אישור בית המשפט המחוזי. 34. התובע מכחיש כי פעל ברשלנות בניהול ההליכים מטעם הנתבעים. לדבריו, ניתן לנתבעים הטיפול המקצועי הטוב והמיומן בנסיבות העניין, ולמעשה ייצוגם נחל הצלחה והתוצאה משביעת רצון מבחינתם, משזכו לפסיקת השבה, לפיצויים ולהוצאות, בסך כולל של 289,495 ₪, במסגרת הגנה מפני תביעה והגשת תביעה שכנגד. ביטול הסכמי המכר, סעד שהנתבעים פנו לבית המשפט על מנת לקבלו, נעשה במסגרת הסדר פשרה לו הסכימו הנתבעים מרצונם החופשי. 35. לטענת התובע, חוות הדעת השמאית שהוגשה תמכה בעמדת הנתבעים, והובילה את בית המשפט המחוזי לפסוק לטובת הנתבעים פיצוי, ולמעשה לא היתה כל תמיהה מצד בית המשפט שדן בהליך בדבר חוות הדעת השמאית וקביעותיה. ממילא, אין לתובע שיקול דעת להתערב בקביעותיו של עד מומחה, ואין לייחס לו כל רשלנות בהגשת חוות הדעת. 36. בהתייחסו לנושא הקלטת, מסר התובע כי בא כוחו של זערורה ציין במהלך קדם המשפט כי בידיו קלטת כלשהי. התובע ביקש את גילויה וניתנה החלטה מאת בית המשפט בהתאם. משלא הומצאה הקלטת לידיו, פנה התובע בשם הנתבעים לבית המשפט בבקשה למנוע מזערורה לעשות בה שימוש או להגישה כראייה. בסופו של דבר, מציין התובע, הקלטת לא הוגשה ולא היוותה ראיה בתיק, וממילא הצדדים הגיעו להסדר פשרה בטרם החלה שמיעת הראיות בתיק. 37. התובע סבור כי לא היה מקום להגשת בקשה למתן צו מניעה זמני מטעם הנתבעים, שכן בקשה כזו כבר הוגשה על ידי זערורה והוא ייצג את הנתבעים במסגרתה. כמו כן, את הבקשה להטלת עיקולים על המקרקעין הגיש התובע לבקשת הנתבעים ועל דעתם, וניתן היה להסתפק בה. 38. באשר לסכום המכירה של המקרקעין ותפקודו ככונס, טען התובע כי המכירה בסכום זה קיבלה את אישורו של בית המשפט, ולמעשה היה בה כדי לכסות באופן מלא את הסכום הפסוק לרבות הוצאות ושכר טרחה שנפסקו לטובת הנתבעים בפסק הדין. שכרו של התובע בתפקידו ככונס נכסים לא נוכה מהתמורה על דעת עצמו, אלא בהתאם להחלטת בית המשפט. כמו כן, שחרורו מתפקיד באישור בית המשפט, בא רק לאחר השלמת המכירה, קבלת התמורה וסילוק החוב לנתבעים, כך שלא נגרם להם כל נזק עקב סיום התפקיד. 39. התובע טוען כי הנתבעים לא הוכיחו כי נגרמו להם נזקים כלשהם, ולא ציינו נזק ספציפי כלשהו שנגרם עקב התרשלותו הנטענת. 40. לבסוף טען התובע כי אין כל עילה לפיצול סעדים, שכן הנתבעים אינם מפרשים כלל מהו הנזק שנגרם להם, ואינם מציינים אלו נזקים ספציפיים טרם נתגבשו. דיון 41. אלה הן השאלות העומדות להכרעה לפניי: 41.1. האם זכאי התובע לתשלום שכר טרחה, נוסף על זה ששולם לו מאת הנתבעים (אם במישרין על ידי הנתבעים ואם באמצעות קיזוז מכספי הכינוס)? 41.2. האם היה התובע רשאי לנכות מכספי הכינוס סכומים לסילוק שכר טרחתו ככונס נכסים, ולסילוק חוב הנתבעים בגין שכר טרחתו כבא כוחם ומייצגם בהליך? 41.3. האם התובע התרשל בייצוג הנתבעים במסגרת ההליך, וגרם להם בכך לנזקים, באופן המקים לנתבעים עילה לפיצוי? הסדר דיוני 42. הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו יינתן פסק דין מנומק על יסוד סיכומי הצדדים, ללא שמיעת ראיות. מכאן שפסק הדין מתבסס על כלל הטיעונים והמסמכים שהוגשו על ידי הצדדים, כפי שניתן היה להתרשם מהם ללא שמיעת עדים. זכותו של התובע לשכר הטרחה 43. התובע הציג שני הסכמי שכר טרחה המקימים לו זכות לשכר טרחה בסכומים להם הוא טוען. על פי גרסתו, נחתם תחילה ההסכם הראשון, הקובע את זכותו לשכר טרחה בסכומים הנקובים בו בגין ייצוג הנתבעים בהליך, ולאחר מכן נחתם ההסכם השני, אשר ביטל את ההסכם הראשון, וקבע תנאים שונים לתשלום שכר הטרחה, כמפורט לעיל בטיעוני התובע. 44. הנתבעים מצדם מכחישים את תוקפם של הסכמים אלה, ואף טענו תחילה לזיוף ההסכם הראשון, ולחתימה על מסמך ריק שתנאיו מולאו מאוחר יותר, באשר להסכם השני. טענות אלה נזנחו ממילא בסיכומי הנתבעים, אם כי הנתבעים ציינו בכל זאת בסיכומיהם כי "לא חתמו על ההסכמים בנוסחם המוצג" וכי ההסכמים לא ביטאו את המוסכם בין הצדדים לגבי שכר הטרחה. הנתבעים אינם מציינים מהו לגרסתם סכום שכר הטרחה המגיע לתובע מאתם, ומטיעוניהם משתמע כי התובע ויתר לכאורה על זכותו לשכר טרחה מהם, או שמא עליו להסתפק בסך 9,400 ₪ שקיבל מהם (ולפי גרסתם הראשונה אף קיבל מהם פחות מכך). 45. מעיון בהסכם הראשון עולה כי המדובר בטופס משרדי סטנדרטי, מודפס, כשהשורות הריקות בו מולאו בכתב יד. הטופס חתום הן על ידי התובע והן על ידי הנתבע 1, כשהחתימה המופיעה על גבי הטופס נחזית להיות חתימתו, בהתאם לחתימות זהות המופיעות בשמו של הנתבע 1 על גבי כתבי בי דין ותצהירים שצורפו לסיכומי הצדדים. מעיון בהסכם השני עולה כי המדובר בהסכם הרשום כולו בכתב יד, ואין זה סביר כי המסמך נחתם על ידי הנתבע 1 כשהוא ריק, שכן המשמעות למעשה היא חתימה על דף לבן ריק, כפי שמציין בצדק התובע. 46. זאת ועוד, טענת הנתבעים לפיה היה הסכם מוקדם בזמן, שאינו מצוי בידיהם משום שלא נמסר להם על ידי התובע, אף היא נזנחה בסיכומיהם. 47. אף כי הנתבעים זנחו את טענותיהם בדבר זיוף ההסכמים, ולקיומו של הסכם מוקדם בזמן, הם עמדו בסיכומיהם על כך שלא חתמו על ההסכמים האמורים, אך לטענה זו לא נמצא כל בסיס, כאמור לעיל. 48. אם כך, באשר לשכר הטרחה עליו הוסכם בין הצדדים, נותרה בפניי טענת הנתבעים לפיה ההסכם הראשון וההסכם השני בוטלו על ידי התובע, במסמך שנחתם על ידו ביום 23/4/05 באופן "חד צדדי" (כך לדברי הנתבעים). מעיון במסמך זה התרשמתי כי אין לראות בו הסכם תקף בין הצדדים המבטל את תוקפם של ההסכמים שקדמו לו, ומייתר את זכותו של התובע לקבלת שכר טרחה בגין ייצוג הנתבעים בהליך. 49. ראשית, אף לגרסתם של הנתבעים מדובר במסמך "חד צדדי", שאינו חתום על ידם כלל. כך גם לגרסת התובע, מדובר במסמך שנרשם לאחר שהנתבעים פנו אליו שוב, בבקשה לשנות פעם נוספת את תנאי שכר הטרחה, אולם התנאים שהוצעו להם על ידו לא התקבלו, ובסופו של דבר לא הגיעו הצדדים להסכמה. התנאים השונים שהוצעו לכאורה בנוגע לשכר הטרחה ממילא אינם מופיעים במסמך האמור, וכל שנרשם בו הוא כי ההסכם הראשון וההסכם השני בטלים. 50. שנית, אין זה מסתבר כי התובע, במשיכת קולמוס, יוותר על זכותו לקבל שכר טרחה בגין ייצוג הנתבעים, במהלך הייצוג ותוך כדי ניהול ההליכים בשמם, הליכים שנמשכו עד לאותו מועד כבר שנים מספר, ובתוך שבועות ספורים מאותו מועד נקבע דיון הוכחות בתיק. 51. זאת ועוד, המסמך שלפניי איננו מנוסח בצורת "הודעה" לנתבעים, בה גילה התובע דעתו כי הוא מוותר על זכות. משנוסח המסמך בצורת הסכם, הנושא כותרת "הסכם", היה עליו להיות מפורט וברור דיו, כדי לגבש הסכמה מחייבת בין הצדדים לביטול ההסכם הראשון וההסכם השני, ואף היינו מצפים למצוא בו ביטוי כלשהו להסכמת הצד השני. לפיכך, אני קובע כי ההסכם הראשון וההסכם השני תקפים ומחייבים, וכי לא בוטלו באמצעות המסמך מיום 23/4/05. 52. עוד אוסיף באותו עניין, וכפי שציין התובע בצדק, אילו אכן בוטלו הסכמי שכר הטרחה, אין המשמעות כי הנתבעים פטורים מתשלום שכר טרחה, או שהיה על התובע להסתפק בסך 9,400 ₪ בעד ייצוג הנתבעים בהליך. עדיין היה מקום לאמוד שכר טרחה ראוי לתובע. 53. בהתאם לקביעה המופיעה בסעיף 51 לעיל, היה התובע זכאי לשכר טרחה מאת הנתבעים, בשיעורים כדלקמן: 53.1 6,000 $ בניכוי 9,400 ₪ ששולמו כבר על ידי הנתבעים במועד חתימת ההסכם השני. מועד התשלום של סכום זה היה עד ליום 31/7/05 (כך על פי ההסכם השני). 53.2. 30% מסכום הפיצוי שנפסק לטובת הנתבעים בהליך, בסך 40,000 ₪, שהם 12,000 ₪, כשמועד התשלום של סכום זה הוא מועד מתן פסק הדין, 14/7/05. 53.3. 5,000 $ בגין זכיית הנתבעים בסעד הנוגע לקרקע החקלאית, במועד מתן פסק הדין, 14/7/05. 54. אשר לשכר טרחה ששולם לתובע, בסך 4,500 ₪, בעד רישום הערות אזהרה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מדובר בשכר עבור הייצוג בהליך המשפטי אליו מתייחסים הסכמי שכר הטרחה, ולפיכך אין לראות בו כסכום ששולם על חשבון שכר הטרחה המגיע לתובע על פי שני ההסכמים. לא נעלמה מעיני טענת הנתבעים ביחס למועד המאוחר של הנפקת חשבונית מס בגין הסכום הנ"ל (ואף בגין הסכומים האחרים), אולם משאין בפניי כל מסמך המעיד על מועדי התשלום, לא ניתן לקבוע דבר בעניין זה. 55. יחד עם זאת, בהתייחס לדרישתו של התובע לקבלת שכר ראוי בגין טיפולו בבקשה להטלת עיקולים על המקרקעין אשר הגיש בשמם של הנתבעים, אינני סבור כי נושא זה חורג מנושא הייצוג, כפי שהתובע טוען, ומקים לו עילה לקבלת שכר ראוי. המדובר בבקשה אינהרנטית לאותו הליך, שהוגשה כבש"א במסגרת התביעה עיקרית, והסעד המבוקש בה היה נחוץ לנתבעים לשם שמירת זכויותיהם במקרקעין שנדונו באותו הליך. לפיכך, אין לראות בעניין זה כחורג מנושא הייצוג באופן המחייב לפסוק לתובע את השכר הראוי בסך 8,000 ₪ לו עתר. 56. באשר להוצאות להן עותר התובע, בסך 1,048 ₪, בגין תשלום עבור פרסום בעיתון, המדובר בהוצאות שהוציא התובע בתפקידו ובמסגרת ההליך, ולאור הקבוע בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 30/5/05, היה התובע זכאי היה לנכות את החזר הוצאותיו בתור כונס מן התמורה שנתקבלה בעד הנכס. לפיכך, התובע זכאי להחזר הוצאות אלה מתוך התמורה שהנתבעים קיבלו לידיהם. ניכוי כספים מכספי הכינוס 58. משמצאתי כי במועד קבלת כספי הכינוס היה לנתבעים חוב בגין שכר טרחה לתובע, אדון עתה בשאלה אם כדין ניכה מהם כספים לסילוק החוב. אך ראשית אתייחס לטענה נוספת שהועלתה על ידי הנתבעים, הנוגעת לזכותו של התובע לנכות מאותם כספים את שכר טרחתו ככונס נכסים. 59. שני סכומים ניכה התובע מן הכספים אשר קיבל לידיו עקב מכירת הנכס במסגרת הליך הכינוס, עבור הנתבעים: סך 16,719 ₪ שנפסק לו כשכרו ככונס נכסים, וסך 20,000 ₪ בגין חובם של הנתבעים בעד שכר טרחתו כמייצגם בהליך. את יתרת הכספים העביר התובע לידי הנתבעים, ועל כך אין מחלוקת. כאמור, בפי הנתבעים טענות ביחס לשני הניכויים. הניכוי בגין שכר טרחת התובע ככונס נכסים 60. באשר לניכוי שכר טרחתו של התובע ככונס נכסים, טענו הנתבעים כי שכר זה היה צריך להיות משולם לתובע על ידי זערורה, והתובע לא היה רשאי לנכותו מן הכספים המגיעים לנתבעים ושנתקבלו עקב הליך הכינוס. משניכה התובע סכום זה מכספי הכינוס הוא פעל שלא כדין ובניגוד להחלטות בית המשפט המחוזי. 61. טענה זו דינה להידחות. כך נקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי, מיום 30/5/2005: "עו"ד ח'מאיסי עמאד (התובע דכאן - ס.י.) יהיה רשאי למכור את זכויותיו של התובע (זערורה - ס.י.) בחלקות הנ"ל למרבה במחיר, ולנכות מהתמורה שתתקבל את מלוא הסכומים שייפסקו בפסק הדין לנתבעים, בנוסף להוצאותיו בתור כונס נכסים כפי שייקבעו ע"י ביהמ"ש, ואת היתרה במידה ותישאר תוחזר לידי התובע באמצעות בא כוחו. במידה והתמורה שתתקבל ממכירת זכויות התובע בחלקות הנ"ל, לא תכסה את כל הסכומים שייפסקו לנתבעים בהתאם לפסק הדין בתיק זה, אזי מתחייב התובע לשלם לנתבעים את ההפרש" (ההדגשות שלי - ס.י.). 62. בית המשפט המחוזי אישר בהחלטתו מיום 25/6/06 את מכירת הנכס, על פי ההצעה שנתקבלה אצל התובע, וקבע כי לאחר שיתקבלו אצלו כספי תמורת המכירה, יעביר את הסכום של 289,495 ₪ לידי הנתבעים, ופסק לתובע כשכר טרחה את היתרה שתיוותר לאחר העברת הסכום לנתבעים. לאחר קבלת התמורה בגין המכירה, התברר לתובע כי יוותר בידיו סכום פעוט בסך 398 ₪ בלבד בתור שכר טרחה, ולפיכך פנה לבית המשפט בבקשה לפסוק לו שכר ראוי. 63. משפנו הצדדים לבית המשפט המחוזי בעניין שכר טרחתו של התובע ככונס נכסים (התובע, מצדו, בבקשה לפסוק לו שכר, והנתבעים, מצדם, בבקשה למנוע מן התובע לנכות את שכרו מכספי הכינוס), קבע בית המשפט בהחלטתו מיום 23/8/06 כי ישולם לתובע שכר טרחה בשיעור של 5% מסכום החוב, בסך 14,475 ₪ בצירוף מע"מ. לנגד עיני בית המשפט המחוזי עמדו הנתונים בדבר גובה החוב לעומת הסכום הפסוק, וכן עמדה לנגד עיניו התנגדותם של הנתבעים לניכוי שכר הטרחה מכספי הכינוס. אף-על-פי כן, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הנתבעים, ופסק שכר טרחה ראוי לתובע, כאשר היה לכל הצדדים ברור שמקור הכספים לתשלום שכר הטרחה הוא כספי המכר מהליך הכינוס. 64. זאת ועוד, התמורה שנתקבלה עקב מכירת הנכס בסך 289,893 ₪, כיסתה את מלוא הסכום שנפסק לטובת הנתבעים בפסק הדין בסך 289,495 ₪. ההחלטה מיום 30/5/05 שצוטטה לעיל, לא קבעה כי באם התמורה שתתקבל מהמכירה לא תכסה את הסכום הפסוק בצירוף הוצאות ושכר טרחה, יצטרך זערורה לשלם את ההפרשים. ההחלטה קבעה כי רק במידה וסכום המכירה לא יכסה את הסכום הפסוק, יהא על זערורה לשלם. לפיכך, אין כל בסיס לטענת הנתבעים לפיה היה על התובע לגבות את ההפרש בגין הוצאות ושכר טרחתו ככונס נכסים מאת זערורה, ולא מכספי המכירה, ובמיוחד לאור החלטתו המפורשת של בית המשפט המחוזי דלעיל. 65. לאור האמור לעיל, ניכוי שכר טרחתו של התובע בתפקידו ככונס נכסים, מכספי הכינוס, נעשה בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי ולא בניגוד לה. הניכוי בגין שכר טרחתו של התובע כבא כוח הנתבעים 66. באשר לניכוי הסך של 20,000 ₪ מכספי הכינוס, לסילוק חובם של הנתבעים בגין שכר טרחתו של התובע כמייצגם בהליך, קיימת מחלוקת בין הצדדים באם ניכוי זה נעשה בהסכמת הנתבעים או בהעדר הסכמה מצדם. לטענת התובע, הניכוי נעשה בהסכמת הנתבעים ועל דעתם, שכן באותו זמן לא היו בידיהם די כספים לסילוק חובם בגין שכר טרחה. 67. לעומת זאת, הנתבעים טענו כי ניכוי הסך של 20,000 ₪ נעשה שלא על דעתם ובהעדר הסכמתם. על העדר ההסכמה מצדם ניתן ללמוד, על פי גרסתם, מן הבקשה שהוגשה מטעמם לבית המשפט המחוזי (בקשה שהוכתרה "בקשה דחופה למתן צו עשה", מיום 23/7/06, נספח ל' לסיכומי התובע). 68. אכן, מאחר ובהתאם להסדר הדיוני לא נשמעו עדויות, קיים קושי רב לקבוע אם הייתה הסכמה בין הצדדים באשר לניכוי הסכום של 20,000 ₪, אם לאו. אלא שהבקשה שהגישו הנתבעים לבית המשפט המחוזי מלמדת כי הנתבעים הכחישו עוד אז כי הם חבים לתובע סכום כלשהו בגין שכר טרחה והתנגדו לניכוי סך 20,000 ₪ מכספי הכינוס, כך שניתן להניח כי לא הייתה הסכמה מצדם לביצוע הניכוי. 69. כלל 40(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, קובע כי עורך דין חייב להעביר כל סכום כסף שקיבל עבור לקוח, תוך זמן סביר מעת קבלתו. כלל 40(ב) קובע כי באם עיכב עורך דין, על פי דין, סכומי כסף שקיבל עבור לקוחו, או ניכה, על פי הסכם, כספים מתוכם, יודיע על כך ללקוח תוך זמן סביר. 70. מן ההודעה שהגישו הנתבעים לבית המשפט המחוזי (הבקשה הדחופה למתן צו עשה הנ"ל) ניתן ללמוד כי הנתבעים ידעו גם ידעו על כוונתו של התובע לנכות את כספי שכר הטרחה מן הכספים שקיבל בהליך הכינוס, בסמוך לאחר קבלת הכספים אצל התובע. 71. מן התנאים המופיעים בכלל 40(ב) עולה כי התובע, אשר היה זכאי לקבל מאת הנתבעים סכומים בהתאם להסכמי שכר הטרחה, כפי שנקבע לעיל, היה רשאי לנכות את הכספים מתוך כספי המכירה בהליך הכינוס, אשר קיבל לידיו עבור הנתבעים, בכפוף למתן הודעה ללקוח בתוך זמן סביר. הנה כי כן, הכלל מחייב כי תינתן הודעה ללקוח, ואינו מחייב כי תינתן הסכמה מצד הלקוח. תנאי נוסף הוא שהניכוי נעשה "על פי הסכם", היינו בהתאם למוסכם בין הצדדים באשר לשיעור שכ"ט עו"ד. לפיכך, כשהתובע ניכה את הכספים לסילוק חלק מחוב שכר הטרחה, הוא פעל כשורה ומבלי שהייתה במעשיו הפרה של כללי האתיקה, כפי שטענו הנתבעים. 72. בהעדר הסכמת הנתבעים, ומבלי שנדרש לקבלה כפי שהוסבר לעיל, ניכה התובע סך 20,000 ₪ מכספי הכינוס. למעשה, מאותו מועד ועד לשנת 2009 הנתבעים לא פנו אל התובע בדרישה כי יעביר את הסכום שניכה לידיהם, ורק ביום 10/3/09 מסרו לתובע מכתב מטעם לשכת הסיוע המשפטי, ובו טענו כי לא היה זכאי לנכות את הסכום. 73. סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, הדן בזכותו של עורך דין לעכב ברשותו כספי לקוח קובע כדלקמן: "להבטחת שכר טרחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא, רשאי עורך דין לעכב תחת ידו כספי לקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שרותו ללקוח... ובלבד שהגיש תביעה על שכר טרחתו או הוצאותיו תוך 3 חודשים מהיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור". דהיינו, זכות העיכבון קמה ועולה רק כאשר התובע הגיש נגד הלקוח תביעה על שכר טרחתו, תוך שלושה חודשים מיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור. 74. משנתקבלה אצל התובע דרישתם של הנתבעים להשיב לידיהם את הסכום שניכה מכספי הכינוס, פעל התובע כדין, ובהתאם לתנאים שנקבעו בסעיף 88 לחוק, והגיש תביעתו ביום 7/5/09, קרי בתוך המועד הקבוע בחוק. לפיכך, במעשיו של התובע אף לא הייתה הפרה של הקבוע בסעיף האמור, כפי שטוענים הנתבעים. 75. טענה נוספת של הנתבעים היא כי את הסכום של 7,500 ₪ שנקבע בפסק הדין כתשלום בעד שכר טרחה והוצאות משפט לטובתם, היה על התובע לגבות מאת זערורה. טענה זו איננה נכונה. סכום זה נפסק לטובת הנתבעים ולא לטובת התובע (כך בכל הליך, הסכום מגיע לבעל הדין ולא לבא כוחו). לתובע אין כל זכות בסכום זה. כמו כן, הסך של 289,495 ₪ שאותו מונה התובע לגבות בהליך הכינוס כלל בתוכו גם את הסכום של 7,500 ₪ שנפסק בעד שכר טרחה והוצאות, כך שבסופו של דבר סכום זה נגבה בהליך הכינוס, ולא "נלקח" במישרין על ידי התובע לכיסו, כפי שניסו הנתבעים לטעון. רשלנות מקצועית 76. הנתבעים טענו, במסגרת כתב ההגנה והתביעה שכנגד, כי התובע התרשל בניהול ההליכים מטעמם, ובכך נגרמו להם נזקים המקימים להם עילה לפיצוי. 77. עיינתי היטב בכל כתבי בי דין שצורפו לסיכומי הצדדים, ולמדתי מתוכם על הפעולות שביצע התובע עבור הנתבעים במסגרת ניהול ההליך, ולא מצאתי כי ההליכים נוהלו על ידו באורח בלתי סביר, בנסיבות העניין. 78. כך למשל, הוגשו מטעם התובע כל כתבי בי דין שהיו צריכים להיות מוגשים מטעם הנתבעים, בתביעה מעין זו, ובהתאם להחלטות בית המשפט. לא ניתן לתלות בתובע התמשכות בלתי סבירה של ההליכים. תוצאתו של ההליך הייתה, בהתאם להסדר הפשרה אליו הגיעו עם זערורה, לטובתם של הנתבעים והם זכו (במסגרת הגנה מפני תביעה, והגשת תביעה שכנגד!) לקבלת פיצויים, השבה, ואף נפסקו לטובתם הוצאות ושכר טרחת עורך דין. 79. לא מקובלת עליי טענת הנתבעים, בשלב זה ובהליך זה, לפיה הסדר הפשרה היה בגדר "אילוץ" מבחינתם, שנבע עקב מחדלי התובע בניהול ההליכים. הנתבעים הסכימו להסדר הפשרה אשר הובא בפני בית המשפט המחוזי מרצונם החופשי, לאחר שהוסבר להם בשפה הערבית, שפתם, וחזקה עליהם שהבינו את תוכנו היטב. 80. באשר לקלטת שהוגשה, או לא הוגשה, במסגרת ההליך, לגביה הרחיבו הנתבעים את היריעה, לא מצאתי שנגרם להם נזק דיוני כלשהו, שכן בפועל הקלטת לא הוגשה לבית המשפט כראיה, וממילא הסדר הפשרה קיבל תוקף של החלטה עוד בטרם החלה שמיעת הראיות בהליך. יתרה מכך, התובע ביקש מבית המשפט כי יינתן צו גילוי מסמכים וגילוי ספציפי של הקלטת שברשות זערורה, ומשלא מולא הצו ולא נמסרו לרשותו קלטת או תמליל, ביקש מבית המשפט למנוע מזערורה לעשות בה שימוש כלשהו. בנסיבות אלה, נראה כי התובע פעל באורח סביר וכמצופה ממנו. 81. באשר לחוות הדעת השמאית אשר הוגשה מטעם הנתבעים במסגרת ההליך, לגביה טענו הנתבעים כי הייתה "בלתי מאוזנת ובלתי סבירה", הרי שמדובר בעניין שבמומחיותו של השמאי, ואין מקום לבוא בטרוניה כלפי עורך הדין. חוות דעת של שמאי מקרקעין היא כלי המסייע לבית המשפט לאמוד את שווי הנכס. לעורך הדין אין מקום להתערב בתוכן חוות הדעת ובאומדן שנעשה. ובכל מקרה, לבית המשפט מסור שיקול הדעת אם להסתייע באומדן שהוצע בחוות הדעת, כולו או חלקו, או שלא להסתייע בו כלל. הרי אילו היה בית המשפט מקבל את האומדן שהוצע בחוות הדעת, ניתן להניח כי הנתבעים לא היו מלינים על כך שנפסק להם סכום גבוה ואף מופרז, כך שאין מקום לקבל טענה זו אך משום שגובה הפיצוי שנפסק לנתבעים הנו לדידם נמוך מדיי. 82. גם טענת הנתבעים כי היה על התובע להגיש בשמם בקשה לצו מניעה, ובאי הגשת בקשה זו גרם להם התובע לנזקים אדירים, דינה להידחות. ראשית, בקשה לצו מניעה זמני הוגשה ממילא, במסגרת ההליך, על ידי זערורה. אילו היו הנתבעים מעוניינים בהקפאת המצב הקיים, כל שהיה עליהם לעשות הוא להסכים לבקשה. אך תחת זאת הוגשה מטעמם בקשה לסילוק הבקשה למתן צו מניעה זמני על הסף. יחד עם זאת, פעל התובע בשם הנתבעים לרישום הערות אזהרה על המקרקעין, ולהטלת צווי עיקול על המקרקעין, אשר נרשמו בלשכת רישום המקרקעין. המדובר בפעולות סבירות, המתבקשות לשם הגנה על זכויות הנתבעים במהלך הדיון בהליך ועד לסיומו, ואין זה משנה אם הנתבעים ביקשו או לא ביקשו מן התובע לבצען. לפיכך, גם במישור זה לא נראה כי התובע פעל באורח בלתי סביר. 83. באשר לתפקודו של התובע ככונס נכסים נראה כי התובע לא פעל בהתרשלות. התובע איתר רוכש לנכס, ולאחר שקיבל לכך את אישור בית המשפט המחוזי גבה את תמורת הנכס מאת הרוכש ופנה לבית המשפט לקבלת הוראות נוספות בדבר שחרור הכספים לידי הנתבעים, ופסיקת שכר טרחה. כאמור, התובע ניכה את שכרו ככונס נכסים, ואת שכר טרחתו, כדין, והעביר את יתרת התמורה לידי הנתבעים. התמורה שנתקבלה סילקה את מרבית החוב לנתבעים, לאחר ניכוי שכר טרחתו של הכונס. שחרורו של התובע מתפקידו נעשה לאחר שהתובע פנה לבית המשפט מספר פעמים, בטענה כי אינו זוכה לשיתוף פעולה מצד המעורבים לצורך העברת הזכויות בנכס ברישומים, ולפיכך שוחרר מתפקידו. בקשה שהוגשה לביטול ההחלטה על שחרור התובע מתפקידו נדחתה. אי לכך, התובע פעל כנדרש וכמצופה ממנו בנסיבות העניין, במסגרת תפקידו ככונס נכסים. כך או כך, לא התרשמתי כי שחרורו של התובע מתפקידו ככונס גרם לנזק כלשהו לנתבעים. 84. עוד בהקשר זה יצוין, כי אי רישומו של צו הניהול אינו נראה לי כמחדל המגיע עד כדי התרשלות מצדו של התובע בתפקידו ככונס נכסים. על המקרקעין היו רשומות הערות אזהרה וכן הוטלו עיקולים לטובת הנתבעים, למניעת ביצוע עסקה הנוגדת את זכויותיהם. הנכס נמכר על ידי התובע ככונס נכסים בתוך תקופה קצרה יחסית, והרוכש היה מודע לדבר הכינוס משרכש את הנכס במישרין מאת הכונס, כך שניתן להניח שלאי הרישום לא הייתה כל השפעה מבחינת התמורה ששולמה בעד הקרקע. לא ברורה לי טענת הנתבעים בעניין זה, שכן בדרך כלל עצם קיומו של צו כינוס על המקרקעין ישפיע דווקא לרעה על מחירם. בפועל, לא נגרם לנתבעים נזק כלשהו עקב אי הרישום, שכן הקרקע לא הועברה ולא נמכרה בניגוד לצו הכינוס. 85. למעלה מן הצורך אוסיף, ואף שלא מצאתי כי דבק רבב בפעולותיו של התובע, בין אם כבא כוח הנתבעים ומייצגם בהליך ובין אם ככונס נכסים, כי לא נוכחתי שנגרמו לנתבעים נזקים אדירים וכבירים כפי שהם טוענים. הנתבעים לא הצביעו ולו על נזק ספציפי אחד, ולמעשה אין אסמכתא לכך שנגרם להם נזק כלשהו. סוף דבר 86. אני מקבל את באופן חלקי את התביעה העיקרית, וקובע כי הנתבעים חבים לתובע, ביחד ולחוד, בעד שכר טרחתו כבא כוחם ב-ת.א. (מחוזי נצרת) 677/03, ובהתאם לאמור בסעיפים 53 ו-56 לפסק דין זה, סכומים כדלקמן: 86.1. 6,000 דולר ארה"ב כערכם בשקל חדש, נכון ליום 31/7/05 (שער יציג לאותו מועד 4.5260), בניכוי 9,400 ₪, שהם 17,756 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאותו מועד ועד למועד מתן פסק הדין בתביעה דנן; 86.2. 12,000 ₪ נכון ליום 14/7/05, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאותו מועד ועד למועד מתן פסק הדין בתביעה דנן; 86.3. 5,000 דולר ארה"ב כערכם בשקל חדש, נכון ליום 14/7/05 (שער יציג לאותו מועד 4.5360) שהם 22,680 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאותו מועד ועד למועד מתן פסק הדין בתביעה דנן; 86.4. סך 1,048 ש"ח בעד החזר הוצאות פרסום בעיתון, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 20/10/05 ועד למועד מתן פסק הדין בתביעה דנן. מן הסכומים האמורים יש לנכות סך 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 26/6/06, ועד למועד מתן פסק הדין בתביעה דנן. כל הסכומים המפורטים לעיל, בניכוי הסך האמור יכונו להלן: "הסכום לתשלום"). 87. הסכום לתשלום יתווסף שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪. הסכום לתשלום בצירוף הסכומים הנ"ל ישולם לתובע בתוך 30 יום מיום שיומצא לתובעים פסק הדין, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל. 88. נוכח המובא לעיל, דין התביעה שכנגד להידחות, ללא חיוב בהוצאות מעבר לאמור לעיל. לקוחותעורך דין